Exodus 15

אז ישיר משה THEN SANG MOSES — with regard to the usage of the future ישיר, the meaning is: THEN — i. e. when he saw the miracle it entered his mind that HE WOULD SING a song. Similar is, (Joshua 10:12) “Then Joshua would speak (אז ידבר)”; and similar, (1 Kings 7:8) “and a house he would make (יעשה) for Pharaoh’s daughter”, which signifies “he purposed in his heart that he would make it for her”. So, also, ישיר here signifies: his heart told him that he should sing, and thus did he actually do, as it states, “and they (Moses and Israel) spake as follows, ‘I will sing unto the Lord’”. And in the same way, in the case of Joshua, it means: then (או) — when he saw the miracle mentioned in that narrative — his heart told him (prompted him) to speak, and thus did he actually do, as it is stated, “and he spake before the eyes of all Israel”. The same applies to the Song of the Well (Numbers 21:17) which begins with the words: אז ישיר ישראל, “then would Israel sing”; it expresses the intention quite plainly in the following words, “Come up, O Well — sing ye unto it” (i. e. these words are a call to the people to sing to it after Israel had expressed their intention so to do and are not part of the song itself which begins with the words that follow). With regard to (1 Kings 11:7) אז יבנה שלמה במה our Rabbis explained that He proposed to build a high place for Chemosh but actually did not build it (Sanhedrin 91b). This, too, teaches us that the י as a prefix of the imperfect is used in reference to intention to do a thing. This explanation serves to settle the literal meaning of the text. But so far as its Midrashic explanation is concerned our Rabbis, of blessed memory, said: from here (i. e. from the fact that the future tense is used) we may derive an intimation that the tenet of the Resurrection of the Dead is from the Torah (is alluded to, although only by inference, in the Torah) (Sanhedrin 91b). And thus, also, do they explain in the case of all them (all of the examples quoted) except in the case of that referring to Solomon which they explained in the sense that he purposed to build a high place but did not build it. — One cannot say that this can be appropriately explained in the same way as one explains other passages which are written in the future tense, but which really refer to an immediate action (i. e. to a then present time); for example, (Job. 1:5) “Thus was Job doing (יעשה)”; (Numbers 9:18) “At the command of the Lord were they encamping (יחנו)”; (Numbers 9:20) “And there were occasions when the cloud was (יהיה) upon the tabernacle”, because these were each of them something that was continuously happening, and there is proper to it either the future tense or the past tense (cf. Rashi on Genesis 29:3). But this (אז ישיר and other passages quoted) which happened only at the particular moment mentioned (once and once only), one cannot fittingly explain in this sense (i. e. of continuous action).

כי גאה גאה FOR HE IS GLORIOUSLY SUBLIME — render this as the Targum does: for He is exalted above all exalted beings and real exaltation (supremity) is His alone. [Another explanation: the repetition of the word is intended to state that He has done something which it is impossible for a human being (lit., flesh and blood) to do. When he (the latter) fights against another and vanquishes him he throws him off the horse, but here — horse and its rider together hath He hurled into the sea. The usage is, that in the case of everything which cannot possibly be done by anyone except Him the appropriate expression to use is a form of the root גאה, as in (Isaiah 12:5), “for He hath done גאות” — gloriously. In the same way you will find that throughout the whole Song the words are repeated: (v. 2) “The strength and vengeance of the Lord have become my help”; (v. 4). “The Lord is a man of war, the Lord is His name” (cf. Rashi’s explanation of this), and this is the case in all the verses]. Another explanation of כי גאה גאה: I will sing unto the Lord although (כי) He is exalted high above all songs and however much I may praise Him there will still remain something additional in Him to be praised (עוד יש בו תוספת — I can never exhaust his praises), and not as is the practice in respect to a human king whom one praises, attributing to him certain virtues whilst these are really not in him (cf. Mekhilta).

סוס ורכבו THE HORSE AND ITS RIDER — both of them attached one to the other; and the waters lifted them up and then they descended into the depths and yet they did not become separated (Mekhilta).

רמה means HE HATH CAST — Similar is (Daniel 3:21) “and they were cast (ורמיו) into the midst of the fiery furnace”. And an Agadic explanation is: One verse says רמה, which involves the idea of raising (רום), and another verse (v. 4) says, ירה which implies casting from a height (cf. Rashi on ירה יירה 19:13)! This teaches us that they first went up on high and then went down into the depths (i. e. they were tossed up and down). The meaning of ירה here is the same as in (Job. 38:6) “Who laid (ירה) the corner-stone thereof?” — implying laying from above to below (Mekhilta).

עזי וזמרת יה — Onkelos translated this by “my might and my praise”, taking עָזִּי the same as עֻזִּי, and וְזִמְרָת the same as וְזִמְרָתִי. But I wonder at the wording of the text if this translation is correct, for you will find no similar example of its punctuation (i. e. of עָזִּי) in the Scriptures except in three passages where it is, in each case, followed by וזמרת. In all other passages it is punctuated with שורק (i. e. our Kibbutz); e. g., (Jeremiah 16:19) ה' עֻזִּי ומעזי (Psalms 59:10) עֻזּו אליך אשמרה So, too, every word of two letters that is punctuated with a Melopum (our חולם) when it is lengthened by the addition of a third letter (i. e. when it has a pronominal suffix as in the examples given below), and the second has not a Sheva (חטף), the first is punctuated with a שורק (Kibbuts) — as, for instance, עֹז and עֻזִּי; ‎רֹק and ‎רֻקִי ; ‎חֹק and ‎חֻקִי ; ‎עֹל and עֻלִי as in (Isaiah 14:25) “then shall his yoke (עֻלּוֹ, from עֹל) depart from him”; — כֹּל and כֻּלּוֹ, as in (Exodus 14:7) “and captains over each of them (כֻּלּוֹ) — from כֹּל. But these three examples of עָזִּי וְזִּמְרָת, viz., that occuring here and that in Isaiah (12:2) and that in Psalms (118:14), are punctuated with short Kametz, whereas the translation of Onkelos would require עֻזִּי and not עָזִּי. Then further, in not one of them (these three passages) is it written וזמרתי, as Onkelos translates, but וזמרת and remarkably enough all of them are immediately followed by ויהי לי לישועה. — Therefore I say in explanation of the wording of the text that עָזִּי is not the same as עֻזִּי and וְזִמְרָת is not the same as וְזִמְרָתִי, but עָזִּי is a noun without a suffix of any kind, as we find in (Psalms 123:1) “The one who sits (הַיֹּשְׁבִי) in heaven”; (Obadiah 3:3) “The one who dwells (שֹׁכְנִי) in the cleft of the rock”; (Deuteronomy 33:16) “He that dwelleth (שֹׁכְנִי) in the bush” (where the syllable at the end of the word is part of the noun and is not the pronominal suffix denoting “my”). The praise, therefore, proclaimed in these words is this: The עז and the זִמְרָת of God, this was to me as a help. The word וזמרת is a noun in the construct state to the word which expressess the Divine Name (יָהּ), in the same sense as (Judges 5:23) “to the help of (לעזרַת — const.) the Lord”; (Isaiah 9:18) “through the wrath of (בעברת — constr.) the Lord”; (Ecc. 3:18) “because of (דברַת — const.) the sons of man”. The expression וזמרת has the meaning of the root which we find in (Leviticus 25:4) “thou shalt not prune (תזמר)” and in (Isaiah 25:5) “the cutting down (זמיר) of the terrible ones”, both of which have the meaning “lopping off” and “cutting down”. Thus the verse signifies: “The strength and vengeance of our God has become to us a help”. Do not be puzzled by the expression ויהי — that it does not state היה — for we have other verses also that use this idiom, and the following is an example of such a construction: (1 Kings 6:5) “round about the wall of the house, both of the temple and the most holy place, he made (ויעש) a side structure”, and it should have said (instead of ויעש etc.) עשה לו צלעות סביב. Similarly in Chronicles, (2 10:17) “But as for the children of Israel who dwelt in the cities of Judah, Rehoboam reigned (וימלך) over them”, where it should have said מלך עליהם. Other examples are: (Numbers 14:16) “Because the Lord was unable etc…. He slaughtered them (וישחטם)”, where it should have said שחטם; (Numbers 14:36, 37) “And the men whom Moses sent … they died (וימתו)”, where it should have said מתו; (Exodus 9:21) “And he that regarded not the word of the Lord left (ויעזב) his cattle, etc.”, where it should have said עזב‎.

זה אלי THIS IS MY GOD — In His glory did He reveal Himself to them and they pointed to Him — as it were — with the finger exclaiming “This is my God!” (Shir HaShirim Rabbah 3:15) A maid servant beheld at the Red Sea what even the prophets never saw (Mekhilta).

ואנוהו Onkelos translates this in the sense of a dwelling (viz., I will build Him a temple) as in (Isaiah 33:20) “a peaceful habitation (נוה)” and in (Isaiah 65:10) “a dwelling (נוה) for flocks”. Another explanation of ואנוהו is that it has the sense of נוי, “beauty”, and the meaning is: I will relate His splendour and praiseworthiness to the inhabitants of the world as, for example, was actually done by Israel: (Song 5:9, 10) The nations of the world ask, “What is thy beloved more than another beloved?” … and Israel replies, “My beloved is white and ruddy”, and thus you will find it in that whole section (cf. Mekhilta).

אלהי אבי MY FATHER’S GOD is this וארממנהו AND I WILL EXALT HIM. אלהי אבי He is not merely my God but He was MY FATHER’S GOD also — I am not the beginning of the sanctity (i. e. I am not the first to hallow Him by proclaiming Him God), this hallowing of Him and the proclamation of His Godship over me is something that has been held by me and has remained mine since the days of my fathers.

ה' איש מלחמה means The Lord is a Master of war; just as, (Ruth 1:3) “the איש (i. e. the master) of Naomi”. (Cf. Rashi on that verse). Wherever the words איש and אישך occur they must be translated by בעל; so, too, (1 Kings 2:2) “Be thou strong and show thyself an איש” — a mighty person.

ה' שמו THE LORD IS HIS NAME — His wars are not waged with martial weapons but He fights by means of His Name, just as David said, (I Samuel 17:45) “But I come against thee in the name of the Lord of Hosts”. Another explanation of ה׳ שמו — He is a man of war, but His Name is the Lord (the God of Mercy): even at the time when He battles against and avenges Himself upon His enemies He retains His attribute (that expressed by His name ה׳) showing pity to His creatures and feeding all the inhabitants of the world; not as is the nature of the kings of the world each one of whom when he is engaged in war turns aside from all other engagements, and has not the power to do both this and that (cf. Mekhilta).

ירה בים Onkelos translates this by שדי בימא — HE HATH CAST IN THE SEA. The word שדי is an expression for “casting”. And thus, also, it says, (Exodus 19:13) או ירה יירה which Onkelos renders by או אשתדאה ישתדי “or he shall certainly be thrown down” where the ת is used in both these words in place of (as marking) the Ithpael form, so that in these Targum words the root is שדי‎.

ומבחר AND THE CHOICEST — This word is a noun of similar form to מֶרְכָּב and מִשְׁכָּב and מִקְרָא [קדש]‏.

‎טבעו ARE SUNK — The root טבע always denotes sinking in slimy matter, as may be seen from (Psalms 69:3) “I am sunk (טבעתי) in deep mire”, and from (Jeremiah 38:6) “And Jeremiah sank (ויטבע) in the mire”. The fact that this expression is used teaches, therefore, that the sea became slime (cf. Rashi on 14:24) to requite them according to their own measure — because that they had made the Israelites work as slaves with slime and with bricks (Mekhilta).

יכסימו THEY COVER THEM — this is the same as יְכַסּוּם and the middle י is redundant. This is quite usual in Scripture–verses (in Biblical Hebrew), just as in (Deuteronomy 8:13) וצאנך ירביון, and (Psalms 36:9) ירויון מדשן ביתך, and the force of the first י which expresses the future tense you must explain as follows: they have been sunk in the Red Sea in order that the waters should return and should cover them. The word יכסימו has no similar example in Scripture so far as its punctuation is concerned; ordinarily it would be יְכַסְיֻמוּ with Melopum (חולם)‎.

כמו אבן AS A STONE — But in another passage (v. 10) it states, “they dropped like lead”, and in yet another passage (v. 7) “it consumes them as stubble”! The wicked amongst the Egyptians were as stubble, being continually dashed about, and tossed up and down; those of average worth sank as a stone, suffering less agony, whilst the best amongst them sank as lead so that they came to their rest at once (cf. Mekhilta).

ימינך.. — ימינך THY RIGHT HAND — twice! — When Israel performs the will of the Omnipresent the left hand (intended for punishment) becomes a right hand (bestowing reward, so that God has two right hands as it were) (Mekhilta).

ימינך ה' נאדרי בכח THY RIGHT HAND, O LORD, IS GLORIOUS IN POWER to deliver Israel, and thy second right hand dashes the enemy in pieces. But it seems to me that if we have to take it in the sense: Thy right hand is glorious to save, thy right hand dashes in pieces etc. the explanation is that the self-same right hand itself dashes the enemy in pieces, something which it is impossible for a human being — to do two actions with one hand. But the literal sense of the text is: “Thy right hand, that is glorious in power — what does it do?” — “Thy right hand, O Lord, dashes the enemy in pieces”. There are many Scriptural verses exactly in this poetical form, e. g., (Psalms 92:10) “For, behold, thine enemies, O Lord, for behold, thine enemies shall perish” and others similar.

נאדרי The י is redundant as in (Lamentations 1:1) “full of (רבתי) people... princess (שרתי) amongst the provinces”; (Genesis 31:39) “stolen (גנבתי) by day”.

תרעץ אויב means, it always crushes and shatters the enemy; similar in meaning to it is, “And they crushed (וירעצו) and broke the children of Israel”, in the Book of Judges (Judges 10:8). [Another explanation is: Thy right hand that is glorious in power shatters and punishes the enemy, and these words must be connected with the following:

וברב גאנך AND THROUGH THE GREATNESS OF THINE EXCELLENCY — if the hand alone crushes the spirit of the enemy, then when He raises it aloft IN THE GREATNESS OF HIS EXCELLENCY surely then HE WILL OVERTHROW THEM THAT RISE UP AGAINST HIM; and if through the greatness of His excellency alone His enemies are overthrown, how much more sure is it that when HE SENDETH FORTH THE FIERCENESS OF HIS WRATH against them IT WILL CONSUME THEM].

תהרס means, Thou always overthrowest קמיך i — e. those that rise up against thee. And who are those who rise up against Him? They are those who rise up against Israel; and similarly it says, (Psalms 83:3, 4) “For, lo, thine enemies are in an uproar!” And what is this uproar? “against thy people they take crafty counsel”, and on this account — because they are Israel's enemies — it calls them the enemies of the Omnipresent (Mekhilta).

וברוח אפיך AND WITH THE BREATH OF THY NOSTRILS — the breath that issues from both nostrils. Scripture speaks — if this were at all possible (i. e. if one may be permitted to speak so of God) of the Shechina (God) in the same manner as it does of a human monarch, in order to make peoples’ ears hear the facts in accordance with what usually happens to that they may understand the matter: when a man is angry the breath issues from his nostrils (and Scripture attributes this to God, also, when He is in anger). A similar idea is: (Psalms 18:9) “Smoke rose up in His nostril”, and also, (Job. 4:9) “By the breath of his nostril they are consumed”. And this is the meaning of what He said, (Isaiah 48:9) “For My name’s sake אאריך I will make long My אף”: when one’s anger subsides his breathing becomes long, whilst when one is in anger his breathing is short (consequently אאריך אפי signifies “I will not be angry”). The text continues ותהלתי אחטם לך which means “for the sake of My praise I will place a nose-ring in My nose to close up the nostrils against the anger and the breath so that they should not issue forth”. The word לך, for thee, in this text, means “for thy sake”, אחטם has the same meaning and root as in “a wild camel with a nose-ring (חֹטֶם)” which occurs in Mishna Treatise Sabbath (Mishnah Shabbat 5:1). Thus does the explanation appear to me. And wherever אף and חרון (i. e. where אף and words formed from the same root as חרון) occur in the Scriptures I say that it has the following sense: In the phrase חרה אף the first word is the same as (Job 30:30) “My bone is חרה with heat”, where חרה denotes burning and glowing, and this metaphor is used because the nostrils become hot and burning in a time of anger. The noun חרון is a derivation of חרה, just as רצון is a derivation of רצה, and therefore signifies “burning”. In the same way, חַמה which also signifies wrath really denotes heat (from a root יחם, not חמם, since the מ of חַמָה has no Dagesh. חַמָה is formed from יחם as עֵדָה, congregation, from יעד). That is why Scripture says, (Esther 1:12) וחמתו בערה בו “his wrath burned in him”, and when one’s wrath subsides one says, “his mind has become cooled” (נתקררה from קר cold).

נערמו מים THE WATERS WERE HEAPED UP — Onkelos translated this in the sense of ערמימות, subtlety (the waters showed themselves clever); (cf. ערום Genesis 3:1); but it is more in accordance with the elegance of Biblical style to take it as the noun of the same root as in (Song 7:3) “a stack of (ערמת) wheat”, and the following words, “the floods placed themselves like a mound”, prove that this is so (cf. Mekhilta). נערמו — Through the burning heat of the breath that issued from thy nostrils (וברוח אפיך) the waters were dried up and they became like heaps and piles of gain-stacks (ערמה) which are high.

כמו נד — Render this as the Targum does: like a שור, i. e. a wall.

נד is an expression for anything heaped up and gathered together, as, (Isaiah 17:11) “a heap (נד) of boughs in the day of grief”; (Psalms 33:7) “He gathereth as a heap (כַּנֵד) [the waters of the sea]”. It is not written “He gathereth כנאד”, but כנאד”, and if כנד, were the same as כנאד “like a water-skin”, and כונס were an expression for “bringing a thing in”, it should have written: “He gathered in (מכניס and not כונס) the waters of the sea as in a water-skin”, (כבנאד and not כנד), but כונס denotes gathering together and heaping up. And this must also be the meaning of נד in (Joshua 3:16) “[the waters] rose up as one נד”, and (Joshua v. 13) “and they shall stand in one נד”; for the expressions “rising up” and “standing up” cannot be used in reference to water in water-skins but only to water that stands up as walls and heaps (and this must therefore be the meaning of כמו נד in our text also). And, then again, we find the word נֹאד punctuated only with a Melopum (חולם), as, (Psalms 56:9) “Put thou my tears into thy bottle (נֹאדֶךָ)” and (Judges 4:19) “the bottle of (נֹאד) milk”.

קפאו WERE CONGEALED, like (Job 10:10) “thou hast curdled me (תקפיאני) like cheese”; the meaning is that the depths were hardened and became like stones, and the waters cast the Egyptians against the stony wall with force and battled against them with every harsh means (cf. Mekhilta).

בלב ים means IN THE VERY STRENGTH OF THE SEA — It is the way of Scripture-verses to speak thus (to use לב in a metaphorical sense); e. g., (Deuteronomy 4:11) “unto the very midst of (לב) heaven”; (II Samuel 18:14) “in the midst of (בלב) the terebinth”. It is an expression denoting the essence and strength of a thing.

אמר אויב THE ENEMY SAID to his people, when he was persuading them with words (cf. Rashi on 14:6), I WILL PURSUE and I WILL OVERTAKE them and I WILL DIVIDE THE SPOIL with my captains and my subjects.

תמלאמו means SHALL BE FILLED WITH THEM (not it shall fill them) — נפשי MY SOUL — my spirit, my desire. Do not be puzzled at a word, that expresses an idea usually expressed by two, viz., תמלאמו for תִּמָּלֵא מֵהֶם, for there are many examples of this way of speaking; e. g., (Judges 1:15) “the south country נְתַתָּנִי”, which is the same as נָתַתָּ לִי, “thou hast given to me”; (Genesis 37:4) “And they were not able דַּבְּרוֹ peaceably”, which is the same as דַּבֵּר עִמּוֹ “to speak with him”; (Jeremiah 10:20) “My children יְצָאוּנִי which is the same as יָצְאוּ מִמֶּנִי “have gone away from me”; (Job. 31:37) “the number of my steps אַגִידֶנּוּ which is the same as אַגִּיד לוֹ “I would declare unto him”. Similarly here: תמלאמו means תִּמָּלֵא נַפְשִׁי מֵהֶם “my soul shall be filled with them”.

אריק חרבי Translate this as the Targum — I WILL DRAW [MY SWORD]. Because one empties the scabbard when one draws out the sword and it (the scabbard) then remains empty (ריק), the, expression “emptying” is appropriate to it (to the act of drawing the sword), as in (Genesis 42:35) “emptying (מריקים) their sacks”; (Jeremiah 48:12) “And they shall empty (יריקו) his vessels (of wine)”. Now do not say that the expression “emptiness” in these examples does not apply to the thing which comes out, but that it applies to the scabbard and the sack and the vessels from which these things come out and not to the sword and to the wine (it is the scabbard, the sack and the vessels which are empty not the sword, the corn and the wine), — and consequently give a forced explanation of אריק חרבי in the sense of the verb in (Genesis 14:14) “He armed (וירק) his trained servants”, saying that it means, “I will arm myself with my sword”, for we do, indeed, find the expression “empty” applied also to the thing which, comes out of a receptacle; e. g., (Song 1:3) “oil which is emptied (תורק)”; (Jeremiah 48:11) “it (the wine) hath not been emptied (הורק) from vessel to vessel”. It does not say here “the vessel hath not been emptied”, but “the wine has not been emptied (הורק) from vessel to vessel”; consequently this expression is applied to the wine. Exactly like the phrase in this verse, is (Ezekiel 28:7) “And they shall draw their swords (והריקו חרבותם) against the beauty of thy wisdom”, in the chapter about Hiram.

תורישמו This is an expression for poverty and need, (meaning “my hand shall make them poor”), just as, (I Samuel 2:27) “He maketh poor (מוריש) and maketh rich.”

נשפת — an expression for “blowing”. Similar is (Isaiah 40:24) “He bloweth (נשף) upon them”.

צללו means THEY SANK, they went deep, — an expression of the same root as (Psalms 69:3) מצולה “the depths”.

כעופרת LIKE LEAD — old French plomb.

באלם means AMONGST THE MIGHTY, just as (Ezekiel 17:13) “and the mighty of (אילי) the land he took away”; (Psalms 22:20) “O, thou my strength (אילותי) hasten to my help”.

נורא תהלות means Thou art an object of dread so that people do not recount thy praises fearing lest these may be enumerated less then they really are, just as it is written (Psalms 65:2) “To Thee, silence is praise”.

נטית ימינך THOU INCLINEST THY RIGHT HAND — When the Holy One, blessed be He, inclines His hand the wicked cease to be and fall — because everything is held in His hand and consequently falls when He inclines it. Similarly it states, (Isaiah 31:3) “When the Lord inclineth His hand, he that helpeth shall stumble and he that is helped shall fall”. A parable: it may be compared to glass vessels held in a man’s hand: if he inclines his hand a little they fall and are shattered to pieces (cf. Mekhilta).

תבלעמו ארץ THE EARTH SWALLOWED THEM — From this it may be gathered that they received the privilege of burial as a reward for having said, (Exodus 9:27) “The Lord is righteous” (Mekhilta).

נהלת is of the same root, conjugation and meaning as מנהל a leader; Onkelos translated it in the sense of bearing and carrying, but he was not particular to translate according to the Hebrew expression (i. e., to translate literally)

ירגזון means THEY TREMBLE (not they will tremble).

ישבי פלשת [REIGS SEIZED] THE INHABITANTS OF PALESTINE, because they slew the children of Ephraim who anticipated the end fixed for the period of slavery and left Egypt forcibly, as is explained in Chronicles (1 7:21) “[The sons of Ephraim…] whom the men of Gath slew” (Mekhilta).

אלופי אדום אילי מואב [THEN WERE PERTURBED] THE CHIEFTAINS OF EDOM, THE MIGHTY MEN OF MOAB — But surely they had no cause to fear anything because they (the Israelites) were not marching against them! But the explanation is, that they were perturbed by annoyance, because they were annoyed and distressed by the glory that Israel had achieved (cf. Yalkut Shimoni on Torah 251:11).

נמגו means THEY MELTED — just as, (Psalms 65:11) “Thou makest it soft (תמגגנה) with showers”. They said, “They are marching against us to destroy us and to take possession of our land” (therefore they melted away from fear, and were not merely perturbed in mind) (Mekhilta).

תפל עליהם אימתה THERE SHALL FALL UPON THEM DREAD — upon those of them who are far away (Mekhilta),

ופחד AND HORROR — shall fall upon those of them who are near by; and all this really happened just as the matter is stated, (Joshua 2:10) “For we have heard how the Lord dried up [the waters of the Red Sea]” (Mekhilta).

עד יעבר.. — עד יעבר TILL THY PEOPLE PASS … TILL THE PEOPLE PASS — The repetition must be explained as the Targum takes it (until they pass over the Arnon, until they pass over the Jordan).

קנית denotes [THE PEOPLE] WHICH THOU HOLDEST DEAR above all peoples — like an article purchased (קנוי) at a high price and which is therefore held in affection by the man who bought it.

תבאמו THOU WILL BRING THEM IN — Moses foresaw by prophetic inspiration that he would not enter the Holy Land: on this account it is not stated here, “Thou wilt bring us in” (Mekhilta).

מכון לשבתך THE PLACE FOR THY RESIDENCE — the Sanctuary here below will be exactly opposite the Divine Throne above which פעלת THOU HAST MADE (Mekhilta).

מקדש ה׳ The accent on it (the word מקדש) is a Zakef Gadol (a disjunctive accent) which serves to separate it from the word expressing the Divine Name (ה׳) which follows it, so that the translation is: “The sanctuary which Thy hands have established, O Lord”. The Temple is an object of affection to God because the Universe was created by one hand — as it is stated, (Isaiah 48:13) “Yea, My hand hath laid the foundation of the earth” — whilst the Temple by two hands, as stated here. And when will it be rebuilt by God, with the two hands? At the time when “the Lord shall reign for ever and ever”: at that future period when all the kingdom will be His (Mekhilta).

לעלם ועד The word ועד is an expression denoting ETERNITY — The ו in it is a root-letter, and consequently it is vowelled with a Patach; but in the similar word in (Jeremiah 29:23) “I am He that knoweth and am witness (ועד)”, where the ו is a servile letter (a prefix) it is vowelled with a Kametz.

כי בא סוס פרעה means WHEN [THE HORSES] CAME.

ותקח מרים הנביאה AND MIRIAM THE PROPHETESS TOOK — But where had she prophesied? When she was THE SISTER OF AARON alone — before Moses was born she said, “My mother will at some time bear a son who will deliver Israel etc.”, as is stated in Treatise Sotah 12b (cf. Megillah 14a). Another explanation of אחות אהרן, the sister of Aaron: because he jeopardised his life for her by entreating on her behalf and so possibly incurring God’s displeasure when she was stricken with leprosy, she is called by his name (Mekhilta; cf. Rashi Genesis 34:25).

את התף A TIMBREL — an instrument for a particular kind of music.

בתפים ובמחלת WITH TIMBRELS AND WITH DANCES — The righteous women in that generation were confident that God would perform miracles for them and they accordingly had brought timbrels with them from Egypt (Mekhilta).

ותען להם מרים AND MIRIAM SANG UNTO THEM — Moses sang the Song to the men — he sang it and they repeated it after him; and Miriam sang the Song to the women and they repeated it after her (Mekhilta).

ויסע משה AND MOSES CAUSED [ISRAEL] TO JOURNEY — He made them journey against their own will, because the Egyptians had adorned their horses with ornaments of gold and silver and with precious stones, and the Israelites were finding these in the sea. Greater, indeed, was the booty they obtained at the Red Sea then the booty they had brought out of Egypt — as it is said (Song 1:11) “Circlets of gold (the booty of the Sea) will we make thee together with the studs of silver” (which we brought forth from Egypt) (Mekhilta). On this account he was compelled to make them journey on against their will.

ויבאו מרתה AND THEY CAME TO MARAH — The word מרתה is the same as למרה: a ה at the end of a word (as a suffix) replaces a ל at its beginning (as a prefix). The ת takes the place of the ה which is rooted in (an integral part of) the word מרה; when it is joined with another letter, viz., when it is attached to the ה which is added to the word in place of the ל, the ה of the primary form (the ordinary form of the noun from which longer forms are made by the addition of suffixes) is changed into a ת. Thus, also, every ה which is a root-letter (a letter in the primary form of the noun) is changed into a ת when it is joined to another letter. E. g., we have (Isaiah 27:4) “Fury (חמה) is not in Me”, but (Esther 1:12) “And his fury (חמתו) burned within him”; you see that the ה of the ground-form is changed into a ת because it is to be joined to the ו which has been added. Similar are: (Leviticus 25:44) “Manservant and handmaid (אמה)”, but (Genesis 30:3) “Behold, my handmaid (אמתי) Bilhah”; (Genesis 2:7) “a creature of life (חיה)”, but (Job 33:20) “His life (חיתו) maketh him to abhor bread”; (Judges 4:5) “Between Ramah (רמה) [and Beth-el]”, but (I Samuel 7:17) “And his return was to Ramah (הרמתה)” the latter example being exactly parallel to that in this verse (מרתה - מרה‎).

וילנו AND THEY MURMURED — This is a Niphal form, and similarly the Targum is a Niphal form: ואתרעמו (the Ithpael form in Aramaic corresponds to the Hebrew Niphal). And such is the way in which the expression denoting murmuring (from root לון) is employed: to refer back the matter (the action of murmuring) to the person (the subject of the verb); thus one says מתלונן and מתרועם and one does not say לונן and רועם. So, too, the Frenchman says “decomplaisant se” in old French, where it turns back the matter (the action) to himself (the subject) by saying, “se”, English himself.

שם שם לו HERE HE MADE FOR THEM [A STATUTE AND AN ORDINANCE) — At Marah He gave them a few sections of the Torah in order that they might engage in the study thereof; viz., the sections containing the command regarding the sabbath, the red heifer and the administration of justice (Mekhilta; Sanhedrin 56b).

ושם נסהו AND THERE HE TRIED THEM (lit., He tried him) — “him” (singular) means the people; and He saw their stubbornness: that they did not consult with Moses in a respectful fashion: “Entreat mercy for us that we may have water to drink” — but that they murmured.

אם שמע תשמע IF THOU WILL DILIGENTLY HEARKEN — this implies acceptance — that they should take upon themselves the duty of performing God’s commands.

תעשה AND IF THOU WILT DO — this implies the performance of the commands.

והאזנת means THOU WILT INCLINE THE EAR to be punctilious in the practice of the details.

כל חקיו ALL HIS STATUTES — Matters which are only the decrees of the King (decrees of God imposed by Him, as King, upon us, His subjects) and which appear to have no reason, and at which the evil inclination cavils saying, “What sense is there in prohibiting these? Why should they be prohibited?” — For instance: the prohibition of wearing a mixture of wool and linen, and of eating swine’s flesh, and the law regarding the red heifer, and similar matters (cf. Yoma 67b).

לא אשים עליך I WILL NOT PLACE ON THEE — and if I do place them on thee because thou refusest to hearken to My voice, it will be as though they had not been placed on thee, for if thou repentest of thy disobedience I will remove them immediately, כי אני ה׳ רפאך BECAUSE I AM THE LORD THAT HEALETH THEE. This is its Midrashic explanation (Mekhilta). But according to its literal sense the meaning is: For I am the Lord who healeth thee and teacheth thee the Law and Commandments in order that thou mayst be saved from them (these diseases) — like a physician who says to a man: Do not eat this thing lest it will bring you into danger from this disease. So, too, it states, (Proverbs 3:8) “It (obedience to God) will be wholesome to thy body” (implying that disease will not fall upon thee) (Mekhilta).

שתים עשרה עינת מים TWELVE SPRINGS OF WATER — A number corresponding to the twelve tribes of Israel were ready for them (Mekhilta).

ושבעים תמרים AND SEVENTY PALM-TREES — corresponding to the seventy elders (Mekhilta).

אז ישיר — מודיע מעלת השירה הזאת: א] מצד המשורר שהיה משה ובני ישראל, ב] מצד השירה עצמה אמר את השירה הזאת, ג] מצד מי שאליו נתקנה השירה אמר לה':

חלק א — אשירה לה'. תחלה ספר עקר הפלא, איך בתחבולות עשה לו מלחמה, ושם דרך אויביו חשך וחלקלקות עד שהיה פרעה כיונה פותה לכנוס תוך הים, שכבר בארנו שזה היה ע"י התחבולות מה שעמקי מצולה והתהום התנשא והיה כמסלה כבושה רמה ונשאה באמצע הים עד שחשב פרעה שהוא ארץ מישור ויבשה, ויש גבור ויש איש מלחמה, הגבור מנצח ע"י גבורתו, והאיש מלחמה הוא היודע תכסיסי מלחמה, שמעקרי תכסיסי מלחמה הוא לרמאות את האויב בתחבולות עד שילכד בפח יקוש, [וכמ"ש ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישעיהו מ״ב:י״ג) כמ"ש בפי' שמה], ופה במה שהונה את המצריים לכנוס אל הים הראה שהוא איש מלחמה, וז"ש אשירה לה', כי גאה גאה, ר"ל במה שעשה תחבולה עד שנתגאה פרעה לרדוף בים סוף, וזה היה ע"י התחבולה שסוס ורוכבו של פרעה רמה בים שהלכו בדרך רם ונשא מן המים וחשבו שהוא יבשה, [ויל"פ ג"כ כפי' הת"א אתגאי על גיותניא, שה' גאה על פרעה שגאה ע"י שסוס ורוכבו רמה בים, מלשון רם ונשא]:

עזי — זה היה ע"י עוז ה' וזמרתו, שעי"כ היה לי לישועה, כמ"ש ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים:

זה אלי — מצד שהוא אליי שהכרתיו בחוש ובהכרה ע"י הנסים שעשה עמנו שראיתי בעיר כמראה עליו באצבע כי זה הוא, עי"כ ואנוהו, ישכן בתוכנו קדוש בנוה קדשו, ושכינתו תהיה בתוכנו. עד שכולם ידעו אותו ויראו הנהגהו והשגחתו, משא"כ מצד שהוא אלהי אבי, שעם האבות התנהג בנסים נסתרים מעוטפים בדרכי הטבע, וגם אנחנו אין לנו מצד זה ידיעה ברורה ממנו רק קבלה מהאבות, עי"כ ארוממנהו, כאלו הוא רם מאתנו ומנהיג ע"י אמצעים כמלך השוכן ברחוק ובמקום רם ונשא שא"א לקרב אליו, אבל עתה שהוא אלי אנוהו:

ה' — בזה חתם דבריו שבמה שסוס ורוכבו רמה בים, ועי"כ נכנסו מצרים אל הים בזה הראה שהוא איש מלחמה, ר"ל שיודע תכסיסי מלחמה ותחבלותיה, אולם הכלי זיין אשר בידו שבה נצח אינו ע"י מסובבי הטבע [שהנהגתו ע"י אמצעים יכונה בשמות אלהים שדי צבאות וכדומה] רק ה' שמו ע"י שם הויה שבו יעשה נסים גלוים ונפלאות אשר לא נבראו:

חלק ב — מרכבות. עתה יספר איך נטבעו בים, והנה מרכבות פרעה הלכו בראש, ושלישיו וגבוריו הלכו אחריו, וידוע ששפת הים אינו עמוק כ"כ כמו אמצע הים, ועל שפה הים גדל הסוף ולכן נקרא ים סוף, נמצא שפרעה עמד באמצע הים ששם נקרא ים, ע"כ אמר מרכבות פרעה ירה בים. ושלישיו עמדו בשפת הים ששם נקרא ים סוף, ע"כ אמר שמבחר שלישיו טבעו בים סוף. והנה בשפת הים שם הלא רפש וטיט היון, והנופל שם נטבע בטיט היון, שע"ז יפול לשון טביעה כמו טבעתי ביון מצולה, אבל התהום שבאמצע הים אין שם היה ואין הנופל נטבע שם, לכן אמר טבעו ביה סוף והעל ירה בא על המשליך חץ ממקום רחוק בכח, וכן על המשליך דבר מלמעלה למטה ממקום גבוה אל מקום עמוק מאד שנופל בכח גדול ע"י כח הכובד, ולכן על מרכבות פרעה שעמדו באמצע הים ששם המקום עמוק מאד אבל אין שם טיט היון, אמר ירה בים, ועל מבחר שלישיו שהיה קרובים לשפת הים שאין המקום עמוק שם ואין שייך לשון יריה אבל שם נטבע בטיט, אמר טבעו בים סוף :

תהומות — כבר בארנו שהתהום שהוגבה למעלה נפל למטה ונתפוצץ לאבנים והם נפלו על ראשי המצרים ושברו ראשי הגיגים וע"כ לא יכלו להמלט ע"י שישוטו ע"פ המים הגם שהסוסים קלי המשוט כי נפלו תחת האבנים, וז"ש תהומות שהוא קרקע היה שנפלו עליהם יכסיומו, ועי"כ ירדו במצולות כמו אבן שאינו יכול לשוט על פני המים. וגם יל"פ שמוסב על התהומות שהתהומות ירדו במצולות כאבנים ושברו את ראשיהם:

ימינך — הייה החלק הזה כמ"ש כי ימין ה' הרוממה לפעמים היא נאדרי בכח, הכה הציין הכח הפנימי טרם יתגלה לעשות פעולה, ואצל ה' יצייר בעת שהוא ארך אפים וכובש כעסו שהוא הגבורה הפנימית כמ"ש טוב ארך אפים מגבור, שזה מראה כחו לכבוש מדותיו כמ"ש ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים, וימינך הזאת עצמה תרעץ אויב שאחר הממתין לו עד שנתמלא סאתו ישבר ואין מרפא:

וברוב גאונך תהרוס קמיך — הקמים הם הקמים למלחמה, ומחנה הערוכה בקשר אמיץ למלחמה תצויר כבנין שהאבנים מתלכדים ומחוברים, ואם תתפרד המחנה בשיגפו ויתחילו לנוס, יומלץ שנהרס הבנין, וז"ש תהרוס קמיך, וזה היה בעת שאמר מצרים אנוסה מפני ישראל אז נהרס בנין החיל וקשורם, ובזה הלא כבר נפלו ולא קמו להלחם עם ב"י, אבל באשר אז נתעורר עליהם חרון אף ה' על כל הרעות אשר עשו לישראל שהשליכו את בניהם ליאור וכדומה, שע"א תשלח חרונך, וע"כ לא היה די בהיחוס הזה לבד רק תאכלמו כקש, היה החרון כאש ומצרים לקש, ודלקה בם אש חרון ה' ואכלום:

חלק ג — וברוח אפיך. עתה יודיע בפרטות התחבולה שעשה ה' שיכנסו מצרים לתוך הים, שהלא היה ראוי שיחרדו מפחד ה' שראו שבוקע מים לפני עמו, אמר וברוח אפיך נערמו מים, שע"י הרוח שנשב בחזקה נעשו המים כערמות, ונצבו כמו נד שהוא החומה שעמדה משני הצדדים, ואם היו המצריים רואים את החומה של מים שמשני הצדדים, היו יודעים שבכאן הוא מקום הים, וכן אם לא היו התהומות עולים מן המצולה אל פני הים לעמוד שם כארץ מישור של יבשה, היו מרגישים שיורדים לעומק מצולה מקום שהיה שם הים, נהיה התחבולה שהמים שנערמו ושנצבו כמו נד וחומה משני הצדדים נוזלים ונמסים, שתיכף כשעברו ישראל משם נזלו המים ונמסו ולא היו שם הנד והחומה התהומות קפאו וצפו למעלה בלב ים ועמדו כארץ מישור וכאי על הים, עד שלא עלה על לב המצריים שבמקום זה היה שם ים, ובת"א נערמו מים חכימו מיא, מענין ערמה, כאלו המים עשו ערמה מה שהנצבים כמו נד היו נוזלים ונמסו, ובערמה זו חשבו המצריים שהוא יבשה וארץ מישור:

אמר אויב — וע"י תחבולה זו שנדמה למצרים שהוא מקום יבשה אמר אויב ארדוף וגם אשיג וגם אחלק שלל. גדר שם שלל הוא הרכוש הנשאר מן הנופלים במלחמה, ר"ל שהגם שכלי זהב וכלי כסף שנמצאו ביד ישראל הם שאולים ממצרים, לא אמר להשיבם לבעליהם שכבר התיאשו מהם, וחשבו כשלל שיתחלק בין אנשי הצבא, ואחר אשר תמלאמו נפשי, שגם נפשי ותאותי תמלא מן השלל, ר"ל שאקח ממנו כפי תאות נפשי, אז אריק חרבי להרגם ולהורישה ע"י מכת ידי:

נשפת — אולם אתה נשפת ברוחך שעי"כ שבו המים על מצרים, ועי"כ כסמו ים, והאדירים שהם פרעה ושלישיו צללו כעופרת במים ולא יכלו לשוט ע"פ המים כעופרת:

מי כמכה באלם ה' — אלים הם כחות הטבע החזקים כמו הבו לה' בני אלים, אומר אתה ה': בכל כחות הטבע לא נמצא כמוך, כי מי כמכה נאדר בקדש, הקדושה מציין ההבדל וההתנשאות על חוקיה טבע והעולם, שאתה נבדל מכל העולמות, ובכ"ז אתה נורא תהלות, שהפילוסופים היו אומרים וכשהוא מובדל ונשא מכל העולמות, אבל מהתפלספותם בזה הוציאו, שאינו משגיח על העולמות, ולא יאות לו רק הכבוד על שהוא הסבה הראשונה, אבל לא התהלה, כי הוא אינו המנהיג והמשגיח [כמ"ש בפי' ישעיה (סי' מג) עמ"ש ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו], כי אתה המנהיג והמחיה את כולם, ואתה מנהיג בחסד וברחמים ובצדק ובמשפט, ולא לבד שיאתה לך התהלה, כי גם אתה נורא תהלות, ע"י שאתה עושה פלא ויכול לשדד ולהרוס חוקי הטבע ולהנהיג בדרך הפלאיי, שעי"ז אתה נורא, באשר תוכל להרוס ולהחריב כל סדר העולם וההנהגה הטבעיית:

חלק ד — נטית. אח"כ נטית ימינך והפליט אותם הים לחוץ ומצאו קבר על שפת הים ששם בלעה אותם הארץ:

נחית — ובנסים האלה הראה ה' מדת החסד וגם מדת העוז והגבורה נגד אויביו, והנה בחסדך שעשית לישראל נחית עם זו גאלת, [הנחה הוא ההנהגה ברצון ובנחת] שבחסדך נחית אותם במדבר וכלכלתם בנחת, ובעזך שבו נטבעו המצריים נהלת אותם אל נוה קדשך [המנהל הוא שמנהיג את החלש והחסר כח ללכת בעצמו כמ"ש בפי' התנ"ך שכ"מ] שישראל היו חדלי כח מלכת לא"י כי עז העם היושב בארץ, אולם ע"י שהראית עוזך במצרים נפל פחד על העמים וכמו שיבאר, ועי"כ נלהתם אל הארץ שהיא נוה לקדשו, ששם שכנה קדושתך, שהיא ההנהגה הפלאיית, ושם נוהו, שבו ישכון הקדש וינוה:

שמעו — מפרש שע"י העוז של ה' שהראה על הים שמעו עמים ירגזון, ויראו לעמוד נגד ישראל, וחיל אחז יושבי פלשת, ואלופי אדום ואילי מואב שהיו בגבול א"י אחזם חיל ורעדה, וגם כל יושבי כנען נמוגו:

תפול — וכן תפול עליהם אימתה ופחד בעתיד, כשיכנסו ישראל לארץ כנען, והאימה הוא מצד גדולת הדבר המאוים, והפחד הוא שיפחד שיגיע לו ממנו רע ונזק, כמ"ש ובי נפלה אימתכם ענינו. ומפרש כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם כי שמענו אשר עשיתם לשני מלכי האמורי, ואח"ז בגדול זרועך ידמו כאבן, ומפרש נגד מ"ש אז נבהלו אלופי אדום ואילי מואב זה יהיה בעת שעברו ישראל בגבול ארצה יאחזם חיל ורעדה עד יעבר עמך ה'. ונגד מ"ש נמוגו כל כיושבי כנען אמר עד יעבר עם זו קנית, שלא יצאו לקראתם למלחמה בעת שיעברו את הירדן, שאז יתיחסו שהם קרן ה', ונותן להם את א"י שהוא קנינו, כמ"ש חמשה קנינים קנה ה':

תבאמו — ונגד מ"ש בגדול זרועך ידמו כאבן זה יהיה בעת שתבאמו ותטעמו בהר נחלתך בשבע שכבשו ושבע שחלקו ומצייר במליצתו כמי שי"ל נטיעה טובה ומשובחת, שהולך ונוטע אותה בקרן בן שמן, ששם יצלח ויעש פרי הלולים, כן ראה ה' לנטוע גפן זאת בהר נחלתו, שהוא מקום מוכן אל הקדושה והנבואה ורוה"ק. מכון לשבתך, הנה השמים נקראים מכון שבתו של ה' כמ"ש בתפלת שלמה כ"פ ושמעת השמים מכון שבתך, וגם את המקדש קורא פה מכון לשבתו, רק שיש הבדל ביניהם, שהשמים הם המכון ששם יושבים ומנהיג את הנהגת השבע והמערכת הסדורה מששת ימי בראשית, והבהמ"ק הוא המכון ששם יושב ומנהיג הנהגה הנסיית והפלאיית המתחדשת לפי זכות הדור, ומבואר אצלי בכ"מ שיש הבדל בין עשה ומעשה ובין פעל ופעולה, שמעשה, היה העשיה הנגמרת, ופעל, הוא העסק שעוסק עדיין בדבר הבלתי נגמר רק מתחדש עתה בפעולתו וההנהגה הקבועה הטבעיית נקרא מעשה, כי הנהגה זו קבועה ונגמרת מששת ימי בראשית וזה קבועה בשמים, וההנהגה הנסיית שיוצא מן המחדש נקרא פעולה, כי הנסים אינם קבועים רק מתחדשים לפי שעה, ועז"א מכון לשבתך פעלת ה', שעד עתה לא היה מכון לשבתך רק אל מה שעשית, ועתה יש מכון לשבתך אל מה שפעלת ה', כי בו תשב לפעול חדשות הבלתי תלויות בשבות ומסובבים של חוקי הטבע, ומפרש שזה הוא מקדש ה ' מקדש אל שם אדני, שמורה שהוא אדון העולם לשנותו כחפצו, ומקדש זה כוננו וידיך, כי מכון שבתו בשמים ובהנהגת המערכת ינהיג רק ביד אחת ובהנהגה קבועה, אבל הנהגה זו ינהיג בשתי ידים, כי תלוי לפי מעשה במ אדם הבחיריים, שלהם שתי ידים ימין ושמאל לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, וכן ינהג ה' בשתי ידיו לפי הכנת המונהגים, ועז"א חז"ל גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ ששמים וארץ ביד אחת ופה כתיב כוננו ידיך:

ה' ימלך — המלוכה אצל ה' תציין שמנהיג בהנהגה השגחייה שלא לפי חוקי הטבע הקבועים רק לפי רצונו, וזה יפעל המקדש ששם ימלוך ה' על ברואיו:

כי בא — וכ"ז יהיה ע"י שנפתח המקור לכל הנסים בעת קי"ס שמאז יזל מים מדליו, וה' ימלוך, וחושב נסי הים בג' ענינים: א] מה שבא סוס פרעה, שהיו בזה כמה נסים להטעות את פרעה שיחשוב ששם הוא יבשה כנ"ל, ב] וישב ה' עליהם את מי הים, שגם בזה היו כמה נסיה כנ"ל, ג] ובני ישראל שבעוד שבצד שהלכו המצריים שב הים למקומו בצד ישראל הלכו ביבשה, כנ"ל:

ותקח — כבר אמרו חז"ל שבזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים, שנשי הדור ההוא היה להם זכות יותר מן האנשים, כמ"ש על גן נעול אחותי כלה, ועל כרחך נמצא אז נבואה בה מן הנשים, וקראה אחות אהרן כמו שפי' חז"ל שנבאה בעוד שהיתה אחות אהרן לפני לידה משה, היולד בן שיהיה הגואל והמושיע, ועתה שנתקיים נבואתה לקחה התוף בידה:

ותען להם מרים — הם אמרו שכ"ז נעשה בזכותן וע"כ שרו ביחוד, כי היה להם חלק בנסים אלה:

שאלות — למה היה הדבר הזה מחסרון מים, ולמה נעשו המים מרים לדעת ר"י במכלתא שעד עתה היו מתוקים. ומז"ש ושם נסהו, ומ"ש אם תשמעו בקולי כל המחלה וכו' לא אשים עליך. מה זה רבותא למה ישים עליהם, ואם לא ישים עליהם את המחלה למה צריך שירפא אותם, ולמה לא אמר ויסעו ממרה ויחנו באילם כמ"ש בכ"מ:

ויסע משה — פי' חז"ל שלא רצו ללכת משם כי היה העלה בכל יום פגרי מצרים, ועליהם כלי זהב ופנינים והסיעם בע"כ, וי"ל שלא היה בדעתם לכנוס אל המדבר, רק רצו לעשות להם מושבות אצל הים וחופי אניות ומרעה צאן, והסיעם בע"כ, ויצאו אל מדבר שור הוא המדבר שבאו משם לים סוף, וילכו שלשת ימים במדבר, ממ"ש שלשת בסמיכות שמציין ימים ידועים כמ"ש בס' התו"ה תזריע (סי' י"ד), מבואר שידעו בתחלה שהיא דרך שלשת ימים, וכן בפ' מסעי אמר וילכו שלשת ימים במדבר איתם, וגם ידעו שאין מים במקום הזה ובודאי לקחו עמם מים על ג' ימים בנאדות, רק שהם חשבו שימצא להם מים בנס, דהא בים הוציא להם מים מתוקים נוזלים מן הים בנס וכ"ש במדבר, והם לא מצאו מים בנס, כי בים נפתח המקור של הנסים והשער של הפלאות והיה הכל נסים ופליאות, ועתה נסגר השער הזה, והם לא היה להם זכות מיוחד שיחדש להם נסים חדשים, בפרט שימים אלה היו ימי הספירה שהכין אותם אל קבלת התורה, ורצה להביאם בבחינה ונסיון ולהשכילם כי צריכים בכל רגע אל השגחת ה', וע"כ הניחם על הטבע ולא מצאו מים:

ויבאו מרתה — ששם היו עד עתה מיה מתוקים רק עתה נתהפכו להיות הרים, ולא יכלו לשתות מים ממרה, וזה היה נסיון חדש כמו שיתבאר, על כן קרא שמה מרה, עתה נתחדש זה השם עפ"י דבר החדש שנתהוה שם, וכ"ד ר' יהושע במכילתא שעתה נהיו מרים:

וילונו — היה ראוי שיתפללו אל ה' שיתן להה מים, והם באו בתרעומות על משה, שזה סימן שלא היה לבבם שלם עדיין:

ויצעק — ויורהו ה' עץ, אמרו חז"ל שהיה עץ מר, הראה כי הנס הוא הפך הטבע, שהטבע לא יעשה דבר רק ע"י הסבות והאמצעיים הנכונים לזה עפ"י הטבע, וכ"ש שלא יושג דבר ע"י אמצעיים המתנגדים אל התכלית, אבל בדרך הנסיי הוא בהפך, שבמה שהוא מכה, בו הוא מרפא, כמו שרפא שחין חזקיה בדבלת תאנים, ומי יריחו ע"י צלוחית מלח, ונשיכת הנחשים השרפים ע"י נחש הנחשת וכמ"ש חז"ל, וע"כ רפא מי מרה בעץ מר, וחז"ל אמרו במכילתא ובב"ק וילכו שלשת ימים שהלכו ג' ימים בלא תורה, באור הדבר שהנביאים יכנו מי החכמה והדעת בשם מים חיים, כמ"ש והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, שהיא מליצה על מי ההשגה והמושכלות שיתרבו בעת ההיא מידיעת האלהות ודרכיו, וישראל אחרי שראו כל הגדולות האלה היה ראוי שיקנו לב טהור ורוח משכיל וישתו מי החכמה ודעת אלהים ממקור מים חיים, והם בנסעם מים סוף לא שמו לב לדרכי ה' ולא שתו מי הדעת, וילכו בלא תורה ויראת ה', וכן נמנע מהם מים הגשמיים לרוות צמאונם, ועת באו מרתה התחילו להתמוטט ולן האמונה ולחשוב מחשבת און, וכמ"ש במדרש שהשטן התעם שם במחשבות רעות, וזה מליצה על המים הרעים והמרים, וכמ"ש באבות שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וכן נעשו מי מרה מרים בפועל וקרא שמה מרה, כי שם שלט השטן ומרורת פתניו, ועי"ז התחילו להתלונן על משה, ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ הוא עץ החיים, שהוא מה שנתן להם מצות וכמ"ש במכילתא רשב"י אומר דבר מן התורה הראהו, דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ ונרפאו המים וימתקו, ומפרש מהו העץ שם שם לו רק ומשפט, וכמו שנמתקו מי הדעות כן נמתקו המים הגשמיים, ושם נסהו כי כ"ז היה לנסותם ולהוציא שלמותם מכח אל הפועל, וכ"ז היה הכנה אל מתן תורה שהיו מוכנים אליו אז, ובאשר האדם מרכב משני עולמות, הנפש היא מעולם הרוחני והגוף מעולם הגשמי, ותהלוכות הגוף נתון תחת הטבע, ותהלוכות הנפש תחת הנס ולמעלה מן הטבע, ומי מרה נעשו מרים עפ"י הנס, כי זה היה ע"י חטא הנפש בדעות ואמונות, הומתקו ע"י מרירות טבעי מעץ מר, שהוא משל על מרירות הגוף בהכנעה ובצום ובתשובה, עד שהגוף שהוא עץ השדה ונמשל לצומח, המר לו מאד, עי"כ המתיק מרירות הנפש ויהי לה למרפא, כמו שמרירות העץ המתיק את המים:

ויאמר אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה וכו', כי המחלה ששם במצרים לא היתה מחלה טבעיית רק נסיית שבא בסבת חולי נפשם, שע"י חולי נפשם במעשים רעים ומשוקצים, הכה ה' אותם בתחלואים יוצאים מגדר הטבע שאין להם רפואה, כי תחלואים טבעיים רובם יש להם רפואה, ואם ישמעו לקול ה' ולמצותיו וחוקיו שהודיע להם, שהוא העץ שהורהו ה', ימתקו המים הרעים, ר"ל חולי נפשם, ולא יוכו עוד בתחלואי מצרים, שעד עתה דבקו בם מדוי מצרים הרעים ע"י שהלכו בדרכם הנשחת ולא היתה רפואה לחלים בדרך הטבע, כי אני ה' רפאך, ברפואה שלמעלה מן הטבע כמו שנרפאו המים ע"י עץ מר. והנה מדוי מצרים אין להם רפואה כמ"ש יככה ה' בשחין במצרים אשר לא תוכל להרפא, אבל בישראל הקב"ה מקדים תמיד רפואה למכה, שזה נכלל במ"ש כי אני ה' רופאך, ר"ל שלפני המכה אקדים תמיד הרפואה, והטעם בזה כשהשם מכה את מצרים תכלית המכה הוא כדי להכות לא כדי לרפאות, אבל כשמכה את ישראל, אין המכה למען הכות, רק כדי לרפאות חולי נפשם, וה"ז דומה כרופא הבא להקיז דם שמכין תחלה הסממנים והתרופות לעצור את הדם, כן יקדים ה' תמיד רפואה למכה, וז"ש שכל המחלה אשר שמתי במצרים שהיה תכליתה כדי להכות, לא אשים עליך, כי אם אכה אותך, יהיה זה מצד שאני ה' רופאך, יהיה זה לרפואה אל חלי הנפש. והנה הודיע להם שהתורה והמצוה שצוה ה' לבני ישראל לא היו הצורה כדרך האדון המצוה אל עבדו, רק כדרך הרופא המצוה את החולה, רצוני שהאדון המצוה אל עבדו באו הצווים לצורך האדון המצוה שיעבוד עבודתו, ואם יעבור על פקודתו ויעניש אותו, אין העונש מקושר עם חטאו, רק העונש תלוי ברצון האדון וחרון אפו בו על שלא עבד עבודתו כראוי, אבל הרופא המצוה את החולה באו הצווים לצורך החולה שנצטוה, ואם יעבור על פקודתו העונש רצוף בהחטא עצמו לא בהרופא, וכן המצות שצוה ה' אותנו אינם לצרכו רק לצרכנו לרפאות חולי נפשנו, ואם נעבור על מצותיו העונש רצוף בהעברה עצמה, וז"ש אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך, [שכבר בארתי שיש הבדל בין שמע בקול ובין שמע לקול, ששמע בקול הוא קבלת הדברים, ושמע לקול מרין ששומע לשכל מליו], ר"ל שתשמע מצד שתראה שהמצות הם להנאתך ולטובתך, ותעשה הישר בעיניו מצד שהוא הישר והטוב, ובזה תאזין למצותיו, שהם המצות שיש להן פעם, ושמרת כל חקיו הם אלה שאין להם טעם, אז תרויח כי כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי המנות והמקים הם ארוכה ומרפא שלא ידבקו בך מדו מצרים הרעים שהיית עלול להם, כי אני ה' רופאך, במצות שאני נותן לפניכם איני כאדון המצוה אל עבדו לצרכו. רק כרופא שצווייו בהנהגת החולה הם לצורך החולה, וכששומע אל הרופא יהיה בריא אולם, וכשממרה עצותיו הכין לו כלי מות:

ויבאו אילמה, אלים היה קרוב למרה ולא היה ראוי לחנות שם, לכן כתיב ויבאו ולא כתיב ויחנו, וכן בפ' מסעי אמר ויבאו אילמה, כי לא באו שם ע"ע לחנות, רק ששם מצאו י"ב עינות מים ושבעים תמרים, לכן חנו בשביל המים, והיה בזה רמז כי אחר ששם לו במרה חק ומשפט, יסד להם באילם שבעים זקנים כמספר ע' תמרים, וי"ב נשיאי השבטים כמספר העינות מים, וכמ"ש חז"ל שבמדבר שור נתאוו שיהיו דגלים, ועז"א אח"ז ויסעו מאילם ויבאו כל עדת ב"י, זה הפעם הראשון קראם בשם עדה, שכבר בארתי בס' התו"ה ויקרא (סי' רסא) שלא נקראו בשם עדה רק כשזקניהם בראשיהם, ומבואר בכתבי האריז"ל ששורש נשמת ישראל התפלגו תחלה לשנים עשר אח"כ לשבעים נפש ומשם הסתעפו לששים רבוא ושם חנו על מי החכמה והדעת: