Exodus 14

וישבו THAT THEY TURN backwards; all the third day they were moving nearer towards the Egyptians, in order to mislead Pharaoh, so that he should say: They have lost their way, as it is said, (v. 3) “so that Pharaoh will say of the children of Israel, [They are entangled in the land]”.

ויחנו לפני פי החירת AND ENCAMP BEFORE PI-HAHIROTH — This is identical with Pithom (Mekhilta), but now it obtained the name of פי החירת, because there they became בני חורין free-men (חירת is explained as חרות freedom). This was two high, precipitous rocks and the valley between them was called פי הסלעים the mouth (opening) of the rocks.

לפני בעל צפון BEFORE BAAL-ZEPHON — It (the idol of this name) alone had been left by God of all the gods of Egypt and, this, too, in order to mislead them — that they should say that their god was a difficult one to overcome. It was with reference to this that Job expressly said, (Job 12:23) “He causes the nations to err (מַשְׂגִיא, is taken in the sense of מַשְׁגִיא from root שגה to err) and then destroyeth them” (Mekhilta; cf. Rashi on this passage).

ואמר פרעה THEN PHARAOH WILL SAY — when he hears that they are turning back.

לבני ישראל means על בני ABOUT THE CHILDREN OF ISRAEL — Similarly. (v. 14) “The Lord will fight לכם”, i. e. עליכם for you; (Genesis 20:13) “Say לי, he is my brother” i. e. say about me.

נבכים הם means, shut up and sunk deep — old French serrer. Of similar meaning are (Job 38:16) “the depths of (נבכי) the sea”; (Psalms 84:7) “in the vale of dejection (הבכא)”; (Job 28:11) “from the depths (מבכי) of the rivers.”

נבכים הם means THEY ARE SHUT UP in the wilderness — so that they do not know how to get out of it and whither they should go.

ואכבדה בפרעה AND I WILL BE HONOURED THROUGH PHARAOH — When the Holy One, blessed be He, takes vengeance on the wicked His name is magnified and honoured. Thus, too, it states, (Ezekiel 38:22, 23) “And I will plead against him [with pestilence and with blood etc.]”, and afterwards, “Thus I shall be magnified and sanctified etc.” And it states, (Psalms 76:3) “There He broke the fiery shafts of the bow”, and afterwards (after He has done this) (v. 2) “In Judah is God known. “Further it states, (Psalms 9:17) “The Lord is known because He executeth judgment” (Mekhilta).

בפרעה ובכל חילו THROUGH PHARAOH AND THROUGH ALL HIS FORCES — He began the wrongdoing and with him began the punishment (Mekhilta; cf. Rashi on Exodus 7:28).

ויעשו כן AND THEY DID SO — This is stated in order to tell their praise — that they hearkened to Moses and did not say, How can we move nearer to our enemies; we ought rather to flee,” but they said, ‘‘It is ours only to carry out the bidding of the son of Amram” (cf. Mekhilta).

ויגד למלך מצרים AND IT WAS TOLD THE KING OF EGYPT — He sent public officers with them, and as soon as they had reached the three days’ journey which he had fixed for them to go and return, and these perceived that they were not going back to Egypt, they came and told Pharaoh on the fourth day (cf. Mekhilta). On the fifth and sixth they pursued after them: on the night of the seventh day they went down into the sea and on the following morning they (the Israelites) sang the Song of Praise and this was the seventh day of Passover. And that is why we read “The Song” (Exodus 15:1 ff.) as the Scriptural lesson on the seventh day of the Festival (Megillah 31a; Seder Olam 5; cf. Sotah 12b).

ויהפך [AND THE HEART…] WAS TURNED — it was turned (changed) from what it had been, because he had said to them (Exodus 12:31) “Arise, go out from the midst of my people”, and his servants’ hearts were changed because formerly they had said to him, (Exodus 10:7) “How long shall this man be a snare unto us? [let the men go etc.]”. Now, however, they (their hearts) were changed, prompting them to pursue them, because of the property that they had handed over to them (cf. Mekhilta).

מעבדנו means from serving us (i — e. the word is an infinitive with an objective suffix and not a noun signifying “from our service”, which would require מֵעֲבוֹדָתֵנוּ).

ויאסר את רכבו AND HE MADE READY HIS CHARIOT — he himself (Mekhilta)

ואת עמו לקח עמו AND TOOK HIS PEOPLE WITH HIM — he drew them on by fine words, as follows: “We have been stricken and they have taken our money and yet we have let them go free. Come with me and I will not behave with you as other kings. It is the way of other kings that their subjects go in front of them into the battle, but I will go in front of you” — as, indeed, it is said, (v. 10) “And Pharaoh הקריב” (the Hiphil): which signifies he brought himself near and hastened in front of his army. — “It is the way of other kings to take the booty at the beginning as he chooses (to have first pick of the booty), but I will be equal to you in the division of the booty” — as, indeed, it states that he said, (Exodus 15:9) “I will divide the spoil”Mekhilta.

בחור means CHOSEN — The word בחור is singular number — the idea is: each and every chariot in that number was a selected one.

וכל רכב מצרים signifies AND with these were ALL THE other CHARIOTS OF EGYPT. And whence came all these animals required for the chariots? If you say that they were from the cattle of the Egyptians — but you know it is stated, (Exodus 9:6) “And all the cattle of the Egyptians died”. And if you say that they were from the Israelites’ cattle — but is it not stated, (Exodus 10:26) “Our cattle, also, shall go with us”! Then whose were they? They were of those “who feared the word of the Lord” and saved their cattle by bringing them into their stables (Exodus 9:20). Deriving it from here (on account of this fact) R. Simeon said: The best amongst the Egyptians — kill him (otherwise he will afterwards devise evil against you); the best amongst the serpents — crush its brains (Mekhilta).

ושלשים על כלו means army-captains, as the Targum has it.

ויחזק ה׳ את לב פרעה AND THE LORD ALLOWED THE HEART OF PHARAOH TO BE HARDENED — the meaning is, that he was in doubt whether to pursue or not, and He hardened his heart to pursue (Mekhilta).

ביד רמה WITH A HIGH HAND — with high and open daring (cf. Mekhilta).

ופרעה הקריב — It should have written ופרעה קרב “and Pharaoh came near” — what is the force of the Hiphil הקריב, “He caused to come near”? He made himself come near — he forced himself to go in front of them as he had arranged with them (cf. Rashi on v. 6).

נסע אחריהם [EGYPT] JOURNEYED AFTER THEM (נסע is singular) — the Egyptians journeyed after them with one mind and as one man (hence the use of the singular) (Mekhilta). Another explanation of והנה מצרים נסע אחריהם is: the singular denotes that they saw, not the Egyptians, but the guardian angel of Egypt coming from heaven to assist the Egyptians. Thus is it explained in the Tanchuma (cf. Exodus Rabbah 21:5).

ויצעקו AND THEY CRIED — they took to hand the handicraft of their fathers (they had recourse to prayer as their fathers had always done in times of trouble). In the case of Abraham it is said, (Genesis 19:27) “[And Abraham went] to the place where he had stood in prayer”. In the case of Isaac: (Genesis 24:63) “[He went out towards evening] to pray”. In the case of Jacob: (Genesis 28:11) “He prayed to the Omnipresent God” (cf. Mekhilta; Midrash Tanchuma, Vayera 9, and Rashi on the texts quoted).

המבלי אין קברים signifies, was it on account of lack of graves — because there were no graves in Egypt in which to be buried — that thou didst bring us out from there? old French si pour faillance de non fossés.

אשר דברנו אליך במצרים [THE WORD] THAT WE SPOKE UNTO THEE IN EGYPT — And where had they said this? (Exodus 5:21) “The Lord look upon you and judge!” (Mekhilta)

ממתנו means THAN THAT WE SHOULD DIE — If the word had been punctuated with a Melopum (our חולם i. e. מִמּוֹתֵנוּ) it would have to be explained “than our death” (מוֹתֵנוּ our death from the noun מָוֶת) but now that it is punctuated with a שורק (our Kibbutz) it must be explained by “than that we should die”. And similar is, (Exodus 16:3) “Would that מוּתֵנוּ” i. e. “that we should die”; similar is, (II Samuel 19:1) “Would that מוּתִי” in the history of Absalom, which means “that I should die”. It is an infinitive like (Zephaniah 3:8) “Until the day קוּמִי for ever”, and as (II Chronicles 18:26) “Until the day שׁוּבִי in peace” — which signify שאקום “that I shall arise”, and שאשוב “that I shall return”.

כי אשר ראיתם את מצרים וגו׳ means WHAT (the fact that) YE HAVE SEEN them (THE EGYPTIANS), is only היום THIS DAY — to-day it it that ye see them, BUT YE SHALL NEVER AGAIN see them.

ילחם לכם means He will fight on your behalf; similar is (v — 25) “For the Lord fighteth for them (להם)”; so too, (Job. 13:8) “will ye contend for God (לאל)?” and thus, too, (Genesis 24:7) “and who spoke on my behalf (לי)”, and so, too, (Judges 6:31) “Will ye plead for Baal (לבעל)?”

מה תצעק אלי WHEREFORE CRIEST THOU UNTO ME? — there is no mention that he prayed to God concerning this, but this teaches us that Moses stood in prayer. Whereupon the Holy One, blessed be He, said to him, “It is no time now to pray at length, when Israel is placed in trouble”. Another explanation of מה תצעק אלי (taking it in the sense of “Wherefore criest thou? אלי it is to Me — concerns Me”) — upon Me rests this matter and not upon thee. The idea contained in this explanation is similar to what is expressed elsewhere: (Isaiah 45:11) “Concerning My sons and concerning the work of My hands will ye command Me?” (Mekhilta)

דבר אל בני ישראל ויסעו SPEAK UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL THAT THEY JOURNEY ONWARDS — There is nothing for them to do but to journey on, for the sea will not stand in their way: their ancestors’ merits and their own, and the faith that they placed in Me so that they left Egypt will suffice to divide the sea for them (cf. Mekhilta; Shemot Rabbah 21:8).

וילך מאחריהם AND WENT BEHIND THEM to divide the camp of Egypt from the camp of Israel and to receive the arrows and the missiles of the Egyptians. Everywhere it says “The Angel of the Lord (ה׳)” whilst here we have The Angel of God (אלהים).”! The name אלהים really denotes, wherever it occurs, “Judge” (lit., “judgment”). Therefore the use of this term here teaches us that Israel was, at that moment, arraigned in judgment, whether to be saved or to be destroyed together with Egypt (Mekhilta).

ויסע עמוד הענן AND THE PILLAR OF CLOUD WENT [FROM BEFORE THEM] — When it became dark and the pillar of cloud handed over the camp to the pillar of fire, the cloud did not go away as it was accustomed to go away altogether in the evening, but it went and betook itself behind them to make it dark for the Egyptians.

ויבא בין מחנה מצרים AND IT CAME BETWEEN THE CAMP OF EGYPT — A parable: it may be compared to one who is proceeding on a journey, his son walking in front of him. If, now, brigands come to capture him (the son), he takes him away from in front of him and places him behind himself. If a wolf then comes behind him he places him again in front. If brigands come in front of him and wolves behind him, he places him on his arm and fights against them. Thus did God do for Israel, as it says, (Hosea 11:3) “I led Ephraim — He took them upon His arms” (Mekhilta).

ויהי הענן והחשך AND THERE WAS CLOUD AND DARKNESS to the Egyptians.

ויאר AND IT — the pillar of fire — ILLUMINATED the night for the Israelites, and went before them as was its way to go every night, whilst the darkness of the cloud was turned towards the Egyptians.

ולא קרב זה אל זה SO THAT ONE APPROACHED NOT ANOTHER — [This does not mean that one person did not approach another but]: this camp did not approach that camp (Mekhilta).

ברוח קדים עזה BY A POWERFUL EAST WIND — i. e. by the east wind which is the most powerful of the winds. This is the wind by which the Holy One, blessed be He, exacts punishment from the wicked, as it is said, (Jeremiah 18:17) “I will scatter them as with an east wind”; (Hosea 13:15) “An east wind shall come, the wind of the Lord”; (Ezekiel 27:26) “The east wind hath broken thee in the heart of the sea”; (Isaiah 27:8) “He hath removed her with His rough blast in the day of the east wind” (cf. Mekhilta).

ויבקעו המים AND THE WATERS WERE DIVIDED — all the waters in the world (Mekhilta).

כל סוס פרעה (The word סוס is singular) — But was there only one horse? But the use of the singular teaches us that they were all accounted before the Omnipresent as only one horse (cf. Mekhilta).

באשמרת הבקר IN THE MORNING WATCH — The three divisions of the night are each called an אשמורה “a watch” (Berakhot 3b), and that which immediately precedes the morning is called “the morning watch”. I am of opinion that because the night is divided for the watches (משמרות) of the song of the ministering angels — company after company — into three divisions, therefore each division of the night is termed, for all purposes, an אשמרת (another form of משמר the angel’s watch), and this is what Onkelos has in mind when he translates אשמרת by מטרת.

‎ וישקף means HE LOOKED, as much as to say, He turned towards them to destroy them (cf. Rashi on Genesis 18:16), and its rendering in the Targum, ואסתכי, is also an expression denoting looking, just as he translates (Numbers 23:14), “the field of the watchers (צפים)” by “the field of, סכותא” which denotes “looking”.

בעמוד אש וענן THROUGH THE PILLAR OF FIRE AND CLOUD — viz., the pillar of cloud descended and made it (the bed of the sea) like clay, and the pillar of fire made it boiling hot so that the horses’ hoofs fell off (Mekhilta).

ויהם has the meaning of confusion — old French estordison. He cast them into confusion; He took away their ensigns. And we read in the Chapters of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi José, the Galilean: Wherever it speaks of מהומה (forms from the root המם) it signifies a thundering sound; and the following passage is the father of all of them (i. e. that from which this meaning is quite evident): (I Samuel 7:10) “And the Lord thundered with a great sound … upon the Philistines and discomfited them (ויהמם)”.

‎ויסר את אפן מרכבותיו AND HE REMOVED THEIR CHARIOT WHEELS — Through the power of the fire of the pillar of fire the wheels were burnt and the chariots were thus dragged along and those who were sitting in them were thrown about and their limbs were all put out of joint (cf. Mekhilta).

וינהגהו בכבדות signifies — And He treated them with a treatment that was hard and harsh to them. In the measure that they (the Egyptians) had meted out to the Israelites was it meted out to them, for (9:34) “He hardened his heart, he and his servants”, and therefore here: “He treated them (the Egyptians) in a hard manner” (cf. Mekhilta).

נלחם להם במצרים FIGHTETH FOR THEM במצריים — means against the Egyptians. Another explanation of במצרים is: in the land of Egypt, for just as these were smitten at the Sea so, too, were smitten those who remained in Egypt (cf. Mekhilta).

וישבו המים means THE WATERS that were standing erect as a wall SHALL RETURN to their places and form a cover over the Egyptians.

לפנות בקר AT THE TURNING OF THE MORNING at the time when the morning turns to come).

לאיתנו means TO ITS ORIGINAL STRENGTH (Mekhilta).

נסים לקראתו FLED TOWARDS IT — because they were thrown into confusion and were bewildered and on that account ran towards it.

וינער ה AND THE LORD OVERTHREW (or, shook out or emptied out) — as a person empties out a pot, turning what is on top underneath and what is underneath on top: thus they were emptied out of their chariots and they rose and fell till at last they were broken to pieces in the sea, and the Holy One, blessed be He, put vitality (strength) in them so that they could bear the pain (and thus their agony was protracted) (cf. Mekhilta).

וינער — Onkelos renders this by ושניק which is an expression for confounding in Aramaic, and there are many examples of it in the Agadic expositions.

ויכסו את הרכב.. — לכל חיל פרעה AND COVERED THE CHARIOTS … AND ALL THE FORCES OF PHARAOH — in regard to the ל of לכל, this is the way of Scripture verses (of Biblical Hebrew) to write a redundant ל, as in (Exodus 27:3) “all (לכל) its vessels shalt thou make of copper”.. So, too, (Exodus 27:19) ‘‘all (לכל) the vessels of the dwelling in all the service thereof”; (Numbers 4:32) “and their pins and their cords and all (לכל) their vessels”. It is only an elegancy of style.

וירא ישראל את מצרים מת AND ISRAEL SAW THE EGYPTIANS DEAD — because the sea threw them out on its shore in order that the Israelites should not say: “Just as we have come up from out of the sea on this part, so they have come up on another part of this shore, but far away from us, and they will pursue us” (Mekhilta; Pesachim 118b; Arakhin 15a).

את היד הגדלה denotes THE GREAT power which the HAND of the Holy One, blessed be He, had exercised. There are many meanings that are appropriate to the expression יד, hand, but all of them really signify the actual hand, and he who is explaining it must adapt the language according to the meaning of the passage.

שאלות — למה כפל הסימנים לפני פי החירות, בין מגדל, לפני בעל צפון, מ"ש ויגד למלך מצרים כי ברח העם הלא תחלה שלח אותם מרצונם, ולמה כפל וירדוף, וירדפו מצרים, ומ"ש ובני ישראל יוצאים ביד רמה אין מקומו פה, וסדר הראוי היה וישיגו אותם כל סוס רכב פרעה חונים על הים על פי החירות, וגם הלא לא חנו על הים רק בין מגדול ובין הים. מ"ש כי אשר ראיתם את מצרים וכו' הלא יותר טוב היה שלא יראום לא היום ולא עד עולם:

דבר — [זאת שנית] שצוה שישובו ממדבר איתם לצד מצרים ויחנו לפני פי החירות שהוא קרוב למצרים, ומצד אחד היה שם מגדל עוז של מצרים ומצד השני היה הים, ופי החירות ששה שכנו ישראל היה באמצע, ובזה בטח לבו כי ינצחום במלחמה אחר שקרוב לו מגדל עוז ששם יבצר להפילם משם חללים, והם אין להם דרך לנטות ימין ושמאלה כי הים מצד אחד והמגדל מצד השני ומחנה פרעה אחריהם, ג] שיחנו נוכח בעל צפון שהוא אליל מצרים הממונה לפעול רע וכליון והוא נשאר מכל אלילי מצרים, וחשבו שהוא התגבר על אלהי ישראל ובאשר הוא מושל על המדבר לא הניחם ללכת המדברה:

ואמר פרעה — וא"כ ע"י שיראה שחזרו לצד מצרים וחנו במקום סכנה לפני מגדל עז ובמקום צר, א"כ נבוכים הם בארץ ואינם יודעים הדרך והמקום, וממה שחזרו מן המדבר שהלכו לשם בחפזון יומם ולילה יוכיח כי בעל צפון סגר עליהם את המדבר ולא הניחם לכנוס לתוכו:

וחזקתי — ובזה אחזק את לב פרעה שירדוף אחריהם כדי שאכבד בפרעה ובכל חילו שהנסים הגדולים שיעשו על היה יתפרסמו לכל יושבי תבל ומצרים הנשארים ידעו כי אני ה', ויעשו כן, ספר צדקת ישראל שחזרו לאחריהם ושמעו לדברי ה':

ויגד — הנה ממה שחנו עתה סמוך למצרים לא היה מחזק את לבו כי בהפך היה חושב שלבם בוטח באל מעוזם ואין יראים מן המצריים וא"צ לברוח, אבל הוגד לו שתחלה ברח העם, כי על כן שלכו ביום ובלילה כבורחים, ומזה הוכיח שמה שחזרו לאחריהם היה מפני שהם נבוכים ושבעל צפון הכריח אותם לחזור, ועי"כ ויהפך לבב פרעה ועבדיו, תחת שתחלה שמח הצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם התחילו להתחרט בחשבם שאם היו מקריבים קרבנות אל בעל צפון היה מצילם מן המכות:

ויאסר — ובאשר חשבו שישראל בורחים ונבוכים ויראים וחושבים לשוב למצרים לא לקח עמו עם רב רק אסר את רכבו המיוחד לו, ולקחעמו את עמו שהם החיל שהם שומרי ראשו, ולקח עמו שש מאות רכב ורכב מצרים, שגם הם לא היו הרבה, כי כל הסוסים מתו בדבר ולא נשארו רק סוסי הירא את דבר ה':

ויחזק ה', וה' חזק את לבו שידרוף אחרי בני ישראל במחנה הזאת הקטנה, כי היה חושב שלא יעמדו נגדו באשר אבדה מהם עצה והם יראים ונבוכים, אבל אח"כ נודע להם כי טעו בזה, כי בני ישראל יוצאים ביד רמה שאינם כבורחים ופוחדים ודעתם לשוב, רק הם אבירי לב והם יוצאים מרשות מצרים, ומה שעמדו קרוב למצרים הוא מפני שהם יוצאים ביד רמה ואינה יראים כלל כי נכונים למלחמה, ולכן:

וירדפו מצרים אחריהם — נקהלו כל מצרים לרדוף אחריהם שאחר שנסע פרעה עם חילו הקטן ונשמע במצרים כי יוצאים ביד רמה ויעמדו הכן למלחמה, רדפו מחנה גדול וכבד של כל עם מצרים וישיגו אותם, פי' שבעת בא פרעה לשם עם רכבו ופרשיו כבר נעתקו ישראל מפי החירות והתקרבו אל הים, ובבא פרעה ורכבו חנה הוא על פי החירות מקום ששם עמדו ישראל תחלה, וישראל חנו אז על הים, ובעת שהגיע לשם מחנה מצרים הגדול אז השיגו אותם היינו לישראל שהם חונים על הים, לא על פי החירות, וכל סוס רכב פרעה היו חונים על פי החירות :

ופרעה הקריב, תחלה התקרב פרעה ורכבו אל מחנה ישראל ומפניו לא נתיראו שראו שבא במעט אנשים כאלו לא בא במלחמה, אבל אח"כ נשאו ישראל את עיניהם למרחוק ויראו והנה מצרים נוסע אחריהם שכל מצרים נוסעים אחרי חיל פרעה בעם כבד ויד חזקה נכונים למלחמה, ואז ויראו מאד ויזעקו תחלה בטחו בה' וצעקו בתפלה שיתן בלב פרעה שיסוג אחור, אבל כשראו שפרעה מתקרב והולך ולא מצאו חזון מה', אז חשבו רע על משה שה' לא צוהו שיוציאם ממצרים, רק שיקל מעליהם עול השעבוד, לא שיוליך אותם המדברה:

ויאמרו — יש עם אוהבים החפשיות שיבחרו יותר את המות משיהיו עבדים עובדים בפרך, ויש עם שטוב בעיניהם יותר חיי הבוז והעבדות מן המות, ויאמרו אל משה אם חשבת שטוב בעינינו יותר המות מן העבדות, למה הוצרכת להוציא אותנו שילחם עמנו במדבר ונמות שם במלחמה, הלא היינו יכולים למרוד בו ולהלחם אתו במצרים והיה הורג אותנו שם, וכי מפני שבמצרים אין קברים לכן הוצאת אותנו שנמות פה ונמצא מקום קבר, הלא גם במצרים יש קברים, ולשון המבלי אין ר"ל שדבר זה שיאמרו שאין קברים במצרים הוא בלי, ודבר שאי אפשר לומר, וא"כ מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, וכ"ז על הצד שאנו רוצים יותר במות מן העבדות, אבל זה אינו אמת, כי,

הלא זה הדבר — הלא אנחנו אמרנו לך שטוב לנו עבוד את מצרים מן המות ואין אנחנו אוהבי החפשיות עד מות, וא"כ הרעות לנו שבחרת בעדנו המות מן העוני והעבדות:

ויאמר משה — א"ל שדבר זה נצרך אם מפני קדוש ה', שעז"א התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי ישועה זו גדולה בערכה ובנפלאותיה מכל הישועות והנסים שהיו עד הנה, ובזה יתחדש שם ה' לעיני גוים רבים, ואם מפני צרכיכם כי אשר ראיתם את מצרים היום הוא מאת ה' כדי שלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, שאם לא היה נס של קריעת ים סוף היו מצרים רודפים אחריהם בכל עת, וגם ישראל היה דעתם כ"פ לשוב למצרים, וע"י מפלתם ואבדם בים לא העיזו עוד לבא עליהם וישראל נפרדו מאתם עד עולם:

ה' ילחם לכם — ומה שתחשבו שתצטתרכו למלחמה, ה' לחם בשבילכם, כי הם באים להלחם עמו והוא מלחמת ה' לא מלחמתכמם ואתם תחרישון:

מה תצעק — אינך צריך לתפלה כי הנס והתשועה ערוכה ושמורה, רק שצריך לישראל זכות כי מדה"ד מקטרג הללו עע"ז וכו', דבר אל ב"י ויסעו שיסעו אל תוך הים שבזה יראו אמונתם ובטחונם בה' ובזכות זה אנוסס נס להתנוסס:

שאלות — בפסוק ט"ז וכ"ב אמר בתוך הים ביבשה, ובפסוק כ"ט אמר ביבשה בתוך הים, מי היה המלאך, במלאך אמר וילך ובעמוד הענן ויעמד, אם היה הענן והחשך איך האיר את הלילה, מהו הכפל וישם לחרבה ויבקעו המים, איך נואלו מצרים לרדוף כשראו מעשה נסים שהמים עומדים כחומה. ומה היה ההשקף בעמוד אש וענן, ואיך ירדו בים וידוע שהתהום עמוק מאד ועכ"פ היל"ל וירדו בתוך הים לא ויבואו, ומהו הכפל וישב הים וינער את מצרים וישובו המים ויכסו שכ"ז ענין א' בכפל דברים, ולמה אמר שנית ובני ישראל הלכו ביבשה:

ואתה הרם את מטך — לדעת חז"ל ר"ל שיסלק את המטה שכבר פרשתי למעלה שע"י שלא רצה ללכת בשליחות עד ששלח עמו את אהרן אמר ואת המטה הזה תקח בידך, ועי"ז היו אומרים שצריך לכלי ואמצעי שבכחו יפעל, אבל בקי"ס כתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו שנתלבשה זרוע ה' בזרועו שלמשה וא"צ מטה, רק נטה את ידך על הים ובקעהו. והנה בענין הנס הזה חשבו חז"ל באבות דר"נ עשרה נסים שנעשו על הים, והם: א] שנבקעו המים כפשט הכתוב ויבקעו המים, ב] מה שעמדו המים כשתי חומות והדרך באמצע כמ"ש והמים להם חומה, ג] שנתקשה קרקע הים כגריד ונעשה יבשה כמ"ש ביבשה, ד] שדרך שהלכו עלו המצרים היה לח כטיט כמ"ש טבעו בים סוף, כמו טבעתי ביון מצולה, ה] שנקפחו המים ונעשו כאבנים שנאמר ירדו במצולות כמו אבן ושברו ראשי המצרים כמ"ש שברת ראשי תנינים על המים, ו] שנקפאו לחתיכות רבות כענין אבנים רבות מסודרות כמ"ש אתה פוררת בעזך ים, ז] שנעשו י"ב גזרים לי"ב שבטים כמ"ש לגוזר ים סוף לגזרים, ח] שהגזרים היו בהירים ומאירים כזכוכית שיהיו רואים אלו את אלו, ט] שהוציא להם מים מתוקים מתוך מלוחים כמ"ש נצבו כמו נד נוזלים, י] שאחר הזלת המתוק חזרו ונתקשו, עוד אומר שם ראב"י אומר קפא להם התהום למעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו, ר"א ור"ש אומרים מים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את מצרים מאלו לאלו שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים, עפ"ז נסדר את הנסים לפי פשט הכתובים. בעת שנטה משה את ידו היה הנס הראשון שנבקעו המים, ואז התעורר רוח קדים עזה אשר החריב את מי הים כמ"ש הלא את המחרבת מי תהום רבה, שלשון חרב אינו מורה על היובש לבד רק משתתף עם חורב שמורה על החורבן וההשחתה שנשבת סדר הים ומרוצת מימיו ע"י הרוח העז, כמ"ש חורב על מימיה ויבשו (ירמיהו נ׳:ל״ח), ונהר יחרב ויבש, (ישעיהו י״ט:ה׳) בגערתי אחריב ים (שם נ), ר"ל אקלקל סדרו ואמעיט מימיו, ועז"א וישם את הים לחרבה ובבת נטית יד משה נחצו המים לשמם והיה דרך באמצע וזה נס אחד, ובאשר לפי הטבע יחזרו המים שבשר הצדדים אל הדרך שביניהם, היה פעולת הרוח הקר הנושב שנקפאו המים שמכאן ומכאן ונעשה תומה של קרח מכאן וחומה של קרח מכאן ושתי החומות האלה סגרו בעד המים שלא ישובון אל האמצע וזה נס ב' ובאשר הים עמוק מאד והגם שנחרבו מי הים א"א לרדת מן שפת הים אל התהום כי התהום עמוק עמוק מאד, הוה הנס שאמר ראב"י שהוגבה קרקע התהום למעלה שוה לשפת הים עד שנעשה דרך ישר ושוה, וכבר בארתי זה בפי' ישעיה (סי' סג) ועז"א ויבואו בני ישראל בתוו הים שהיל"ל וירדו לתוך הים, מבואר שלא ירדו לעומק תהום רק באו במישור שוה. והנה בעת שהוגבה קרקע התהום למעלה לא הוגבה הדרך שבאמצע לבד רק עמו הוגבהו גם שני החומות שנעשו משני הצדדים מן מי הים הנקפאים, נמצא היה דרך ישר רחב מאד ומשני צדדיו היו חומות ממים נקפאים מזהירים כזכוכית כמ"ש באדר"נ בנס ח' ט' י', ובאשר קרקע התהום שקפא וצף למעלה היה חרבה לא יבשה, ר"ל שהיה לח ומלא טיט היון וגומות מלאים מים, היה הנס שנעשה יבשה כגריד, כי הרוח העז הקפא גם את קרקע התהום שעלה למעלה רק שלא נקפא לחתיכה אחת של קרח רק לחתיכות חתוכות דבוקים זה בזה וזה על גב זה כמ"ש באדר"נ בנס ג' ה' ו', ועז"א שיבאו ביבשה. והנה לא נבקע כל הים בפעם אחת רק המקום שנכנסו בו ישראל נקפא וכל שנכנסו יותר בים כן נקפא חלק גדול במקום מהלכם והמותר היה עדיין ים, ועז"א בתוך הים ביבשה, שהיה ים טרם שנכנסו במקום הזה ותיכף שרצו לכנוס בשפת ההוא נעשה יבשה, וכ"ז נעשה לצורך ישראל, ואח"ז יבוארו יתר הנסים שנעשו לצורך טביעת המצריים:

ואני הנני מחזק — סה' הוסיף עוד נסים לבל ירגישו המצרים כלל שמקום זה הוא מקום ים ומי תהום רבה, כמו שיתבאר אחר זה כי חשבו שהולכים ביבשה, וירדפו אחריהם, ועי"כ ואכבדה בפרעה שיראו איך נפרע ה' ממנו מדה כנגד מדה בדבר אשר זדו עליהם וזה כבוד השי"ת:

וידעו מצרים — כי אחר שיצאו ישראל חזרו ופקרו ויאמרו לא ה' פעל כל זאת:

ויסע — הנה הוה צריך שלא יקרבו מחנה מצרים אל מחנה ישראל טרם נקרע הים ונכנסו ישראל לתוכו, ב] הים צריך שלא יראו המצרים שנקרע הים בנס וישראל נכנסים לתוכו והמים להם חומה מימונם ומשמאלם, שאז לא היו נבערים מדעת לכנוס למקום הנורא ההוא, ג] היה צריך שגם בעת שיבאו מצרים בתוך הים לא ירגישו שהם בתוך הים רק יחשבו שהוא יבשה, וזה לא היה אפשר בעוד שעמדו שני החומות מימינם ומשמאלם שאז היו רואים שיש כאן מעשה נסים, וע"כ היה צריך שבעת שנכנסו מצרים נסתלקו החומות ולא ראו רק כר נרחב וארץ מישור ולא עלה על דעתם כלל שהיה בכאן ים ומים, וזה הציע פה, כי בעת ההיא שנכנס הלילה היה עמוד האש שלוח מאת ה' להאיר להם ובא כדרכו לילך לפניהם, ועמוד הענן היה מוכן להסתלק, ויסע מלאך האלהים, שהוא עמוד האש שהולך עתה לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם והיה מצבו אחורי מחנה ישראל, ויסע עמוד הענן שהיה: מוכן להסתלק בעת ההיא, עתה לא נסתלק רק ויעמוד מאחריחם ר"ל שעמד ולא הלך כדרכו להסתלק וללכת מאתם, וממילא עמד אחורי עמוד האש שהוא אצל מחנה מצרים:

ויבא — עמוד הענן בא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל והאפיל על המצריים שלא יראו את עמוד האש ואת מחנה ישראל, שאם היו רואים עמוד האש עומד לפניהם היו יראים לצעד הלאה, רק שעמוד הענן החשיך להם כמ"ש (יהושע כ״ד:ז׳) וישם מאפל ביניכם ובין המצרים, ויהי הענן והחשך למצרים ע"י חשכת הלילה בצרוף חשכת הענן שכסה נוגה של עמוד האש, ויאר את הלילה, לישראל האיר עמוד האש ביתר שאת, ממה שהאיר תמיד כדי שיהיה אור בכל המחנה, ועי"כ לא קרב זה אל זה כל הלילה, ומה שבא עמוד האש מאחריהם ולא לפניהם, היה צריך כדי שע"י ימסו שני החומות שעמדו משני הצדדים כמו שיתבאר:

ויט משה את ידו — היה בכאן שני ענינים, א' נעשה ע"י משה שהטה ידו, וא' נעשה ע"י ה' שהוליך את הים ברוח קרים עזה, ומפרש שע"י שהוליך ה' את הים ברוח קדים שם את הים לחרבה, וע"י נטית ידו של משה נבקעו המים, ר"ל שהמים נתבקעו ונחצו לשנים, אבל הלא ישובו ויתאחדו, וע"ז היה הרוח מאת ה' שהחריב את הים וקלקל סדרו שהרוח לא הניח המים להתאחד רק נצבו כשתי חומות, וגם ע"י שהיה רוח קר מאד נקפאו המים שבשני הצדדים של הבקיעה ועמדו כשתי חומות של קרח עד שהיו כקיר וכחומה חוצצת בין הים שמשני הצדדים ובין הבקיעה שבאמצע, ובמ"ש ששם לחרבה, כלל ג"כ מה שנקפאו המים שבצדדים ושבתהום להיות חרבה ויבשה:

ויבאו — במ"ש ויבאו ולא אמר וירדו, באר הנס הנזכר למעלה (פ' טז) שאתר שנבקע הים ושני הצדדים נקפאו כשתי חומות של קרח וקפאון, הוגבה התהום שבמקום הבקיעה עם שתי החומות של קרח שמשני הצדדים ועלה למעלה עד שלא הוצרכו לרדת לעומק מצולה רק לבא בדרך ישר כי היה שוה עם היבשה שאצלו על שפת הים, ובאר שבאו בתוך הים ביבשה, א' שבאו ביבשה, כי התהום שהוגבה למעלה נעשה יבשה כי הטיט הלח והביצה נקפא ונעשה כגריד, ב] שלא נבקע כל הים בפעם א' רק במקום שעברו בו ישראל נעשה יבשה וביתר מקומות היה עדיין ים, עד שבבואם באו בתוך הים וכרגע בואם נעשה יבשה, והמים להם חומה, כמו שבארתי שהתהום שהוגבה למעלה הוגבה עם שתי החומות שנעשו משני צדדיו, אמנם באר שהיתה התומה רק מימינם ומשמאלם לא מאחריהם, כי תיכף שעבר האחרון שבישראל ממקום ההוא בא לשם עמוד האש שהלך אחרי מחנה ישראל וע"י חום אשו נמסו חומות הקרח שבשני הצדדים, ומטעם זה הלך עמוד האש לאחריהם לא לפניהם, כדי לסלק שהי החומות טרם שיגיעו מצרים שמה ויראו שתי החומות וימנעו מלעבור במקום הזה:

וירדפו מצרים — כי חשבו שהוא יבשה, כי הדרך היה רחב מאד ולא ראו את הים כלל, ובא תחלה כל סוס רכב פרעה ואח"כ רכבו ופרשיו עד שכולם נכנסו אל תוך הים, כי באמת היה זה מצולת ים:

ויהי באשמרת הבקר — שאז הגיעה העת שילך עמוד הענן אצל ישראל ושיסתלק עמוד האש, החליף עמוד האש את מקומו שהיה מאחרי מחנה ישראל ונכנס לתוך מחנה מצרים רק שהיה בלול עם עמוד הענן והשקיף אל המחנה כמשקיף מן החלונות. ויהם את מחנה מצרים נעשה מהומה ומבוכה ביניהם, כי אז הרגישו כי בא ה' אל המתנה ללחום עמהם:

ויסר — והעמוד באשו שרף את אופני המרכבות שהיה מעץ, וגם על ידו נמס הגליד שבקרקע שהיה קרח וקפאון ונעשה לח וטיט היון, ועי"ז וינהגהו בכבדות, כי תחלה בלכתו אחרי ישראל בא המים רק את החומות של קרח שבשני הצדדים ולא שלט על הקרקע ועתה המים גם את הקרקע שתחת רגליהם, ועי"כ הרגישו כי ה' נלחם בשביל ישראל ורצו לנוס בחזרה:

ויאמר ה' נטה ידך — כמו שבדבר ה' הוחק חק טבעי למים שירדו במורד, כן בעת קריעת ים סוף חק בם חוק אחר שיתיצבו כמו נד ושהתהום יצוף למעלה, ובשעה ההיא היה כן הטבע שלהם, וע"כ אמרו חז"ל שכל מימי בראשית נבקעו, כי בעת ההיא הוחק חק תבעי לכל מימי בראשית להבקע, וכשהיה צריך שישובו הרים היה צריך לבטל חק זה החדש ולתת לים חוקו שיהיו מימיו מוגרים במורד, והיה זה נס שני שוה אל הנס הראשון, והיה צריך שנית נטית יד משה אשר הוליך ה' לימינו זרוע תפארתו:

וישב הים — ים סוף היה מזרחי אל ארץ מצרים כמ"ש בפ' בא שרוח הקדים נשא את הארבה אל מצרים ורוח ים נשא אותו ויתקעהו ים סוף, נמצא שישראל והמצרים נכנסו בים סוף בצד המזרחי והלכו בו ממזרח למערב, וכיון שנכנסו כל מצרים לתוך הים, והתרחקו משפת הים המזרחי לצד מערב, שב הים לפנות בקר היינו בצד המזרחי [שהוא צד הבוקר והזריחה] לאיתנו, וגם כולל בזה שהיה בעת הבקר, נמצא שבצד המזרח ששם נכנסו שב הים למקומו, וכאשר נסו מצרים לחזור למקומם לצד מזרח, פגעו במי הים שסגר לפניהם הדרך בצד השפה, וז"ש ומצרים נסים לקראתו, שנסו לקראת השפה ששם כבר שבו מי הים, ועמדו במקומם כעומד על אי המוקף מן הים סביב סביב, ואז וינער ה', ר"ל שאז נשבר התהום שהוא הקרקע שעמדו עליו שהיה רצוף מאבני קרח דבוקים איש אל אחיו כנ"ל, וכאשר נמס הקרח נרפו האבנים מחבורם ומצרים העומדים עליהם נפלו אל המצולה והאבנים נתלו עליהם ושברו ראשיהם, ועז"א וינער ה' את מצרים, שפעל נער בא על המנער ושופך דבר המונח תוך דבר או על דבר, כמו התנערי מעפר (ישעיהו נ״ב:ב׳), גם חצני נערתי (נחמי' ה), והוא מציין נפילתם מן הקרקע אל הים שהתהום נער אותם מעליו כמנער את הבגד מן האבק, ועז"א באבות דר"נ שהמים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את המצריים מאלו לאלו, כי תחת התהום שהוגבה למעלה היה מי הים ששבו למקומם, והמים העליונים הם המים שנמסו מן קרח התהום שהוגבה למעלה נערו אותם אל מים התחתונים שתחת קרקע התהום המוגבה:

וישובו המים — אחר שנער אותם ונפלו מן המסלה לעומק תהום רבה ואבני התהום רצצו ראשיהם, שבו המים של כלל הים ויכסו את הרכב וגם כל חיל פרעה:

ובנוי ישראל — בעת ששבו מי הים בצד המזרחי שהלכו בו המצריים, היו ישראל הולכים הדיין ביה בצד השני, ולא נשתנה אצלם דבר רק נגד מה שאמר תחלה שהלכו בתוך הים ביבשה, שבעה שהתחילו לכנוס היה ים וברגע שנכנסו נעשה יבשה, היה עתה בהפך, שבצד שהלכו אליו נעשה יבשה ובצד שאחוריהם ששם היו המצריים כבר שב והיה ים, ועז"א ביבשה בתוך הים, ובכ"ז היו המים להם חומה בכ"מ שהלכו, ועתה לא נמס החומה כי לא הלך אחריהם עמוד האש, ולא היה צריך לרמאות את המצריים:

ויושע ה' — העיד הכתוב כי עד עתה לא נושעו מיד מצרים תשועת עולמים, כי הרכות לא פעלו עליהם רק לפי שעה, וכמו המבואר ממה ששבו וירדפו אחריהם, וע"י נסי הים ומפלתם לא הרימו ראש להלחם עם ישראל עד ימי שישק שמסרם ה' לידו בחטאם, ועז"א ויושע ה' ביום ההוא. וירא ישראל, שישראל לא ידעו כלל שמצרים רודפים אחריהם בים, כי עמוד הענן שמאחריהם הפסיק הלא יכלו לראות מה שאחריהם, וחשבו שהמצריים שראו בקיעת מי הים שבו לארצם, רק כשיצאו ועמדו על הפת הים אז ראו את מצרים, אבל לא ראום חי רק מת כמ"ש לא תוסיפו לראותם, וממה שלא אמר וירא ישראל על שפת הים את מצרים מת אמרו חז"ל שהים פלט אותם ליבשה וראו שהם שוכבים מתים על שפת הים:

וירא ישראל — עד עתה ראו יד ה' שקרע הים לפניהם להצילם, ועתה ראו הנסים שעשה ה' להטביע את המצריים ולסמא את עיניהם שלא ידעו כלל שנכנסים למקום הים, וייראו העם את ה' עד עתה יראו מה' יראת הגמול והעונש, שבזה בא פעל ירא מקושר עם מ"ם, ועתה יראו יראת הרוממות שזה מקושר עם מלת את כמ"ש בכ"מ, ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אמונה שאחריו למ"ד מציין שמאמין אל מה שאומר לו לפי שעה, ואמונה שאחריו ב' מציין שמאמין בהעצם עצמו ובכחו, שהוא האמונה לעולם, כמ"ש וגם בך יאמינו לעולם, ועד עתה נמצא בין העם ההמונים שלא הכירו גדולת ה' וחשבו שעקרי הדברים נעשו ע"י משה וחכמתו והאמינו במשה ולא בה', גם נמצא ביניהם מי שהאמין בה' ולא במשה, שחשבו שדברים רבים מוסיף משה מדעתו, כמ"ש מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, ועתה גם העם ההמונים כלם יראו יראת הרוממות והאמינו בה' ושמשה הוא עבדו נאמן ביתו: