Exodus 11

כלה Onkelos renders it by גמירא, taking כלה in sense of כליל entirely; i. e. he will send all of you away.

דבר נא SPEAK נא — The word נא is always an expression of entreaty. Here it means: I entreat you, admonish them about this which follows (impress this injunction upon them), so that righteous man, Abraham, may not say: the prophecy (Genesis 15:13) “they shall serve them, and they shall afflict them” He permitted to be fulfilled in them, but the promise (Genesis 15:14) “and afterwards they shall go forth with great substance” He did not bring to fulfilment for them (Berakhot 9a-b).

ויאמר משה כה אמר ה AND MOSES SAID, THUS SAITH THE LORD — Whilst he was still standing before Pharaoh this prophecy was spoken to him, because after he left him, he did not see his face again (Exodus Rabbah 18:1).

כחצות הלילה means, WHEN THE NIGHT IS DIVIDED (i — e., when midnight arrives). כחצות is an infinitive with prefix, of similar form to, (1 Kings 18:36) בעלות, “when went up” and (Psalms 124:3) “when their wrath was kindled (בחרות)”. This is its literal meaning which fits in with the sense, for חצות is not a noun, being another form of חֵצִי (when the meaning would be about midnight I will go out etc.”, for this does not fit in with the sense, since God would certainly have stated exactly when He would do this). But our Rabbis took it in this sense and explained it as meaning “about the middle of the night”, and they asserted that Moses said כחצות “about midnight”, which implies near to it — either just before it or just after it, and he did not say בחצות “at midnight” (as God had bidden him say) because he feared lest Pharaoh’s astrologers might make a mistake as regards the time when the slaughter of the firstborn actually took place, thinking that it was a little earlier or later than midnight, and would say, in consequence of this error, “Moses is a liar!” (cf. Berakhot 4a).

עד בכור השבי UNTO THE FIRSTBORN OF THE CAPTIVE (these words are used in 12:29 instead of עד בכור השפחה “unto the firstborn of the handmaid” in this verse) — Why were the captives smitten, for they had not enslaved the Israelites? In order that these might not say that their god had claimed satisfaction for the humiliation imposed upon them and had brought this punishment upon the Egyptians (cf. Mekhilta).

מבכור פרעה עד בכור השפחה FROM THE FIRSTBORN OF PHARAOH UNTO THE FIRSTBORN OF THE HANDMAID — All who were of less importance than the firstborn of Pharaoh and of more importance than the firstborn of the handmaid are included in this description. And why were the sons of the handmaids stricken? Because they, too, treated them (the Israelites) as slaves and rejoiced at their misery (Midrash Tanchuma, Bo 7).

וכל בכור בהמה AND ALL THE FIRSTBORN OF BEASTS — because they worshipped these as gods. When the Holy One, blessed be He, exacts punishment from a nation, He punishes their gods at the same time (Genesis Rabbah 96:5).

לא יחרץ כלב לשנו NO DOG SHALL חרץ HIS TONGUE — I say that it has the meaning of sharpening: “no dog shall whet his tongue”. So, too: (Joshua 10:21) “לא חרץ his tongue against any of the children of Israel”, i. e. “none whetted”; (II Samuel 5:24) “then תחרץ” — then thou shalt utter a sharp sound; (Isaiah 41:15) “a threshing-sledge חרוץ” i. e. sharp; (Proverbs 21:5) “the plans of a חרוץ” — of “an acute and sharp man”; (Proverbs 10:4) “the hand of the חרוצים maketh rich”, i. e. the hand of the acute — of sharp merchants.

אשר יפלה meant THAT HE MAKETH A DIFFERENCE.

וירדו כל עבדיך AND ALL THY SERVENTS SHALL COME DOWN [UNTO ME] — He showed respect to the king, for as a matter of fact ultimately Pharaoh himself came down to him at night, (Exodus 12:31) “And he said, Arise, go out from the midst of my people”; but Moses did not at the outset say to him, “And thou shalt come down to me and shalt prostrate thyself”, out of respect for the king, (Exodus Rabbah 7:3)

אשר ברגליך (lit., who are at thy feet) — who go after (follow) thy counsel and ways.

ואחרי כן אצא AND AFTER THAT I WILL GO OUT, with all my people, from thy land.

ויצא מעם פרעה AND HE WENT OUT FROM PHARAOH — After he had concluded his words he went forth from his presence.

בחרי אף IN FIERCENESS OF WRATH because he (Pharaoh) had said to him, (Exodus 10:28) “Do not again see my face.

למען רבות מופתי SO THAT MY WONDERS MAY BE MULTIPLIED (more lit., so that my wonders may be many) — referring not to one wonder alone (the slaying of the firstborn) but to the slaying of the firstborn, the division of the Red Sea and the overthrowing of the Egyptians in it.

ומשה ואהרן עשו וגו׳ AND MOSES AND AARON DID etc — — It (Scripture) has already written this in the description of all the preceding wonders, and it repeats it here only in order to connect it with the chapter which comes after this (as giving a reason why the commands in the next chapter were given to Aaron as well as to Moses; cf. Rashi’s comment on the following verse).

שאלות — מז"ש כשלחו גרש יגרש, ולמה לא אמר שישאלו שמלות כמ"ש בפ' שמות ולקמן בעת העשית, ולמה לא אמר כמ"ש בפ' שמות ושאלה אשה משכנתה:

עוד נגע אחד, כבר הודיע ה' למשה [למעלה ד' כא כב] שבכל המכות שיביא על פרעה לא ישלח את העם עד המכה האחרונה, שהיא מכת בכורות, והודיע לו עתה שבא הזמן להביא הנגע האחרונה שעל ידה ישלח אתכם מזה, כשלחו ר"ל שפרעה יתן לכם רשות ללכת למדבר לעבוד את ה', כמ"ש ולכו עבדו את ה' כדברכם, אבל אחר שישלח אתכם, אז יחזקו מצרים לגרש אתכם בהחלט שלא ע"מ לשוב, כמש"ש ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ שהוא הגרוש לגמרי, וז"ש כשלחו אז יתחדש אח"כ כי כלה גרש יגרש. ש לא ע"מ לשוב, שזה א' מן ההבדלים בין שלוח ובין גרוש:

דבר נא — ולכן תדבר באזניהם שיתחילו לשאל תיכף כי אח"כ לא יהיה זמן לזה באשר אז יגרשו אותם בהחלט ולא ישאלו להם את כליהם, לא כן עתה שלא היו מבקשים רק ללכת ע"מ לשוב שבטח לבם שיחזירו להם בשובם, וכבר בארתי למעלה (פ' שמות) שצוה שתשאל אשה משכנתה ומגרת ביתה שבזה לא היה דרך גזל, כי השכנים יקחו להם בעבור זה את כלי ביתם ובתיהם ושדותיהם שישארו במצרים ששוים כמו הכלי כסף ששאלו מאתם, אולם עתה הוסיף וישאלו איש מאת רעהו אף שלא מן השכנים, שהשאלה שלקחו שלא מן השכנים, שהם לא השיגו דבר תמורתם, היתה נכונה עתה אשר הודיע להם שהמצריים יגרשו אותם אח"כ בהחלט, וא"כ בעת ששאלו הכלים שהיה השלוח ע"מ לשוב היתה השאלה ע"מ להחזיר, ובעת היציאה שנתחדש מה שהמצריים גרשו אותם לגמרי ע"מ שלא לשוב עוד, א"כ הם בעצמם מחלו על הכלים, אחרי שגרשו אותם ע"מ שלא לשוב וממילא לא יוכלו להביא את הכלים בחזרה הרי מחלו להם על הכלים, אולם ממה שאומר וישאלו איש מאת רעהו שמשמע שישאלו מבני ישראל איש מרעהו כי המצריים לא נקראו בשם רעהו ורעותה, נראה שהיתה בזה תחבולה אחרת שכדי שלא ירגישו המצריים ששואלים ע"מ שלא והחזיר [כי יפלא בעיניהם למה יצטרכו לכלי כסף וכלי זהב], ישאלו איש מאת רעהו, ר"ל ישראל מישראל שהעניים ישאל מן העשירים כלי כסף וכלי זהב וכאשר יראו זאת המצריים יאמרו להם שלצורך העבודה הזאת והחג הזה צריך שכל אחד גם העני שבישראל יהיו לו כלי כסף וכלי זהב, כלים יקרים ותכשיטין, ובזה יוכלו לשאל גם מהמצריים אחר שיראו שזה צריך להם לענין העבודה והחג, וע"כ לא אמר פה שמלות, ששמלותיהם בגדי יו"ט שזה ההבדיל בין שמלה ויתר נרדפיו, וזה לא יכלו לשאל מן העשירים של ישראל אחר שגם הם יהיה להם יו"ט וילבשו שמלותיהם ואין דרך שיהיה להעשיר שמלות יתרים, רק כלי כסף וכלי זהב דרך הוא שהעשיר י"ל הרבה והעניים ישאלו מאתו, משא"כ כששאלו מן המצריים אלו גם שמלות, כי המצריים לא היה להם אז חג ויכולים לשאל שמלותיהם:

ויתן ה' — וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום מעצמם מבלי בקשה כלל, אחר שראו שצורך להם בכלים יקרים לצורך העבודה והם חשבו אז שישובו אחר ג' ימים, וגם האיש משה גדול מאד ובטחו בו שיקיים דברו וישוב אחר ג' ימים ויביא הכלים בחזרה: וחז"ל אמרו בברכות (דף ט') דבר נא באזני העם אין נא אלא לשון בקשה, אמר הקב"ה למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אמרו לו הלואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים ואומרים לו מוציאין אותך למחר ונותנים לך אלף זוז, א"ל הוציאוני היום ואיני מבקש כלום, דעתם שישראל יצאו קודם זמן המיועד שהיה ארבע מאות שנה וההבטחה של רכוש גדול לא היה רק אם יצאו בזמן המיועד, וא"כ חשבו ישראל אחר שרוצה שיצאו ברכוש גדול יצטרכו להיות עוד בגלות עד ישלימו זמן המיועד ולא רצו בכך, כמשל שמביא שאומרים לו מוציאין אותך למחר ומבקש הוציאוני היום, וע"כ אמר לשון בקשה שעושה זאת מפני תלונת אברהם שיטעון הלא קיים בהם ועבדום וענו אותם וקושי השעבוד השלים המנין ודומה כאילו יצאו בזמנו וצריך לקיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול:

כחצות הלילה, אצטגניני פרעה היו אומרים שכוכב אחד ששמו רעה [שהוא כוכב מאריס] עומד נגד ישראל להומם ולאבדם, כמ"ש ראו כי רעה נגד פניכם וכמ"ש חז"ל, ויצ"מ היה ביום ה' וראשי הלילות הם כצנ"ש חל"ם, א"כ בתחלת ליל חמישי משמש חמה ובחצות הלילה משמש כוכב מאדים, והראה ה' כי בשליטת כוכב מאדים יוכו בכורי מצרים וישראל ינצלו, וע"כ אמר אני יוצא בתוך מצרים שלא תהיה המכה פ"י הכוכב השולט אז שהוא נגד ישראל רק ע"י ה' שיבטל הוראת הכוכב, ואמר לשון יציאה כאלו עד עתה היה כלוא עמהם בגלות ועתה יצא לחפשי לפעול גדולות בכח אלהי:

ומת כל בכור — באשר המצריים קדשו בכוריהם לע"ז ואז עשה ה' שפטים באלהי מצרים לכן המית הבכורים, ואמר שיכלול הגדול והקטן מבכור פרעה שהוא הגדול שבכולן עד בכור השפחה, וכבר בארו המפרשים שדרך השפחה לטחון ברחים ביום, ובלילה היו משימין השבוים בבית הבור, לכן בעת נבא משה שהיה ביום, אמר בכור השפחה אשר אחר הרחים, ובפת לקו שהיה בלילה, אמר בכור השבי אשר בבית הבור, ומבואר שלקו בין מי שהוא בכור לאביו כמו בכור פרעה בין מי שהוא בכור לאמו כמו בכור השפחה שהיא מזנה עם כמה אנשים ואביו לא נודע רק אמו:

והיתה צעקה — היא צעקת מרד כמ"ש חז"ל שרצו להרוג את פרעה, ובאר שלא יהיה המרד נגד ישראל כי בהפך שאף הכלבים שנובחים באשמורה שמה ובעת שמלאך המות בעיר, לא יצעקו על איש או בהמה מישראל שבזה תדע כי יפלה ה' וכו':

וירדו — ועי"כ ירדו אלי כי לא אבוא עוד אליך והשתחוו לי, כי מצרים חזקו על העם לשלחם מן הארץ לחלוטין, וזאת לא רצה משה שאמר רק דרך שלשת ימים נלך, יצטרכו לבקש שאתרצה בכך, ועז"א שיאמרו צא שהוא היציאה לגמרי:

ויאמר ה' — הודיע לו שפרעה לא יכנע בהתראה זאת וזה יהיה מה' למען רבות מופתי, שעי"כ תהי' מכת בכורות ואח"כ קריעת ים סוף:

ומשה ואהרן — ר"ל הגם שמשה ואהרן עשו כל המופתים האלה והיו לפני פרעה ולא נסתפק באמתת דבריו וע"פ הטבע היה ראוי שישמע להתראה זאת בכ"ז היה מעת ה' שחזק לבו: