Deuteronomy 4

לא תספו — כגון חמש פרשיות בתפלין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות, וכן ולא תגרעו:

ושמרתם — זו משנה:

ועשיתם — כמשמעו:

כי הוא חכמתכם ובינתכם וגו' — בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים:

חקים ומשפטים צדיקם — הגונים ומקבלים:

רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים — אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים:

יום אשר עמדת — מוסב על מקרא שלמעלה ממנו אשר ראו עיניך, יום אשר עמדת בחורב אשר ראיתם את הקולות ואת הלפידים:

ילמדון — ילפון, לעצמם:

ילמדון — יאלפון, לאחרים:

ואתי צוה ה' בעת ההוא ללמד אתכם — תורה שבעל פה:

סמל — צורה:

ופן תשא עיניך — להסתכל בדבר ולתת לב לשוב לטעות אחריהם:

אשר חלק וגו' לכל העמים — להאיר להם דבר אחר לאלהות. לא מנען מלטעות אחריהם, אלא החליקם בדברי הבליהם לטרדם מן העולם. וכן הוא אומר (תהלים לו, ג) כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא:

מכור — הוא כלי שמזקקים בו את הזהב:

התאנף — נתמלא רוגז:

על דבריכם — על אודותיכם על עסקיכם:

כי אנכי מת וגו' אינני עבר — מאחר שמת מהיכן יעבר, אלא אף עצמותי אינם עוברין:

תמונת כל — תמונת כל דבר:

אשר צוך ה' — אשר צוך עליו שלא לעשות:

אל קנא — מקנא לנקום אנפרנמנ"ט בלע"ז [חמה] מתחרה על רגזו להפרע מעובדי עבודה זרה:

ונושנתם — רמז להם שיגלו ממנה לסוף שמונה מאות וחמשים ושתים שנה, כמנין ונושנתם והוא הקדים והגלם לסוף שמונה מאות וחמשים והקדים שתי שנים לונושנתם, כדי שלא יתקים בהם (פסוק כו) כי אבד תאבדון וזהו שנאמר (דניאל ט, יד) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו, צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שתי שנים לפני זמנה:

העידתי בכם — הנני מזמינם להיות עדים שהתריתי בכם:

ועבדתם שם אלהים — כתרגומו משאתם עובדים לעובדיהם כאלו אתם עובדים להם:

לא ירפך — מלהחזיק בך בידיו ולשון לא ירפך לשון לא יפעיל הוא, לא יתן לך רפיון, לא יפריש אותך מאצלו. וכן אחזתיו ולא ארפנו (שה"ש ג ד), שלא ננקד ארפנו. כל לשון רפיון מוסב על לשון מפעיל ומתפעל, כמו (מלכים ב' ד, כז) הרפה לה, תן לה רפיון (דברים ט, יד) הרף ממני, התרפה ממני:

לימים ראשונים — על ימים ראשונים:

ולמקצה השמים — וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה זהו פשוטו ומדרשו, מלמד על קומתו של אדם שהיתה מן הארץ עד השמים והוא השעור עצמו אשר מקצה אל קצה:

הנהיה כדבר הגדול הזה — ומהו הדבר הגדול, השמע עם וגו':

הנסה אלהים — הכי עשה נסים שום אלוה, לבא לקחת לו גוי וגו'. כל ההי"ן הללו תמיהות הן, לכך נקודות הן בחט"ף פת"ח, הנהיה, הנשמע, הנסה, השמע:

במסות — על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו, כגון (שמות ח, ה) התפאר עלי, אם אוכל לעשות כן, הרי זה נסיון:

באותות — בסימנין להאמין שהוא שלוחו של מקום, כגון (שמות ד, ב) מה זה בידך:

ובמופתים — הם נפלאות שהביא עליהם מכות מפלאות:

ובמלחמה — בים, שנאמר (שם יד, כה) כי ה' נלחם להם:

הראת — כתרגומו אתחזיתא כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה פתח להם שבעה רקיעים. וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים. וראו שהוא יחידי, לכך נאמר אתה הראת לדעת:

ותחת כי אהב — וכל זה תחת אשר אהב:

ויוצאך בפניו — כאדם המנהיג בנו לפניו שנאמר (שמות יד, יט) ויסע מלאך האלהים ההולך וגו' וילך מאחריהם דבר אחר ויוצאך בפניו בפני אבותיו, כמו שנאמר (תהלים עח, יב) נגד אבותם עשה פלא. ואל תתמה על שהזכירם בלשון יחיד, שהרי כתבם בלשון יחיד ויבחר בזרעו אחריו:

ממך מפניך — סרסהו ודרשהו להוריש מפניך גוים גדולים ועצומים ממך:

כיום הזה — כאשר אתה רואה היום:

אז יבדיל — נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה, מצוה שאפשר לקימה אקימנה:

בעבר הירדן מזרחה שמש — באותו עבר שבמזרחו של ירדן:

מזרחה שמש — לפי שהוא דבוק, נקודה רי"ש בחטף, מזרח של שמש, מקום זריחת השמש:

וזאת התורה — זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו:

אלה העדת וגו' אשר דבר — הם הם אשר דבר בצאתם ממצרים חזר ושנאה להם בערבות מואב:

אשר בעבר הירדן — שהוא במזרח, שהעבר השני היה במערב:

ועתה ישראל, אחר שהקדים כל מה שנאמר עד עתה להודיע למה נתעכבו במדבר מ' שנה ולמה לא נכנם משה לארץ, מתחיל לזרזם על שמירת התורה והמצות, שמע אל החקים תחלה מזרזם על מצות שאינן תלויות בארץ (ובפסוק ה' יזרזם על מצות התלויות בארץ) ועז"א שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות ר"ל לעשות תמיד אף בח"ל, ועי"ז תרויחו [א] למען תחיו, [ב] ובאתם וירשתם את הארץ שאף שאין המצות תלויות בארץ, הארץ תלויה במצות, וכמ"ש חז"ל והיה כי יביאך עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ ואמרו לא נתן להם א"י אלא ע"מ שישמרו את התורה שנאמר ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו:

לא תוסיפו, הדבר השלם הוא לא יקבל לא תוספת ולא מגרעת כמו גוף הבע"ח לא יקרא תמים רק אם אין בו לא חסרון ולא יתרת ואם לאו מום בו, וכן מצות ה' בין התורה בכללה ובין כל מצוה ומצוה בפ"ע אין להוסיף עליה ולא לגרוע ממנה דבר כמו שיוסיף יו"ט מדעתו או ה' פרשיות בתפלין וכדומה, ומפרש הטעם לשמור את מצות ה' אלהיכם אחר שהם מצות ה' השלם בתכלית השלמות א"א להוסיף ולגרוע בם:

עיניכם הרואות, הוא ראיה על שני הדברים שהזכיר — [א] עמ"ש למען תחיון וירשתם את הארץ שכן ראיתם בבעל פעור, שכל האיש שהלך אחרי בעל פעור השמידו ה' ואתם כלכם נשארתם בחיים, הגם שלפי דרך הטבע בעת המגפה ידבק הדבר בכל הנוגע בנגפים וא"כ גם זה היה נס ע"י ששמרתם מצות ה' נשארתם בחיים, וגם הוא ראיה עמ"ש לא תוסיפו על הדבר כמ"ש הרי"א שבין העובדים לבעל פעור היו רבים שלא נתכוונו לעבדה רק לבזותה וחשבו שעוד עושים מצוה ובכ"ז נשמדו, כמ"ש כי כל האיש אשר הלך, ומזה מבואר שאין להוסיף דבר מדעתו על מצות ה':

ראה, אחר שאמר שישמעו אל החוקים והמשפטים הבלתי תלוים בארץ אמר להם שעוד ילמד אותם חקים ומשפטים לעשות כן בקרב הארץ היינו מצות התלויות בארץ וגם הם מה' כמ"ש כאשר צוני ה' אלהי :

ושמרתם, המצות ל"ת, ועשיתם המ"ע, כי היא חכמתכם ובינתכם, ר"ל בל תחשבו כי החוקים שהם מצות שאין להם טעם ישימו אתכם ללעג ולקלס בעיני גויי הארצות, כמ"ש חז"ל שהחוקים האו"ה משיבים עליהם מה טעם מצוה זו, לא תחשבו כן כי בהפך כי היא חכמתכם ובינתכם שע"כ יחזיקו אתכם לחכמים ונבונים ולא לבד ע"י המשפטים, שלהם יש ג"כ משפטים ונמוסים שכליים שיסדו להם חכמיהם, רק ע"י אשר ישמעון את החקים האלה עי"כ יאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, עי"ז יאמרו שרק אתם חכמים ולא נמצאו כחכמתכם בגוי אחר, וזה משני טעמים:

[א] כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, והוא כמ"ש הר"ן בדרשותיו, כי מי שיעשה דבר זר מאד לא יראה בו טעם כלל אם לא ימשך ממנו תועלת מבואר נגלה אז ראוי שיחשב לשוטה וסכל, אבל אם ימשך ממנו ענין נפלא רב התועלת כל עוד שיהיה הפעל יותר זר יחשב העושהו לחכם מופלא, למשל איש אחד ירפא חולי אחד בדרכים הידועים בדרכי הרפואה ואיש אחר ירפאנו בדברים זרים מאד, בלי ספק שזה השני יחשב לחכם יותר מופלא שהוא משיג דברים הנשגבים ממחקר הטבעי, וכן כשיראו אתכם מקיימים החוקים שאין הדעת מסכים להם ויראו שעל ידי זה תשיגו תועלת נפלא שאלהים קרובים אליכם ושומע תפלתכם בכל עת שתקראו אליו, יצטרכו להודות שאתם עם חכם ונבון ולא יאמרו שזה גרמו המשפטים שהרי לכל עם ועם יש להם משפטים ונמוסים לתקן עניניהם ואין משיגים המעלה הזאת שתהיה השכינה ביניהם, ובהכרח יודו שזה ע"י החוקים ושיש בהחוקים האלה חכמה ובינה עמוקה ושישראל אינו גוי סכל כנראה בראשית ההשקפה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וכן שהגם שימצא חכמים גם בכנענים הם מועטים, אבל הם גוי גדול שכולו עם נבון וחכם:

ומי גוי גדול, והטעם הב' שיחזיקו אתכם לגוי נבון וחכם, הוא בצירוף החוקים אל המשפטים, שאם נראה איש שהוא בקי ויודע בכל חכמה וחכמה, אז אף שנראה ממנו דבר אחד שידומה לנו שהוא סכלות, נאמר אחר שאנו רואים שהאיש הזה מלא רוח חכמה מסתמא גם בדבר הזה יש לו חכמה עמוקה שאין אנו מבינים אותה, וז"ש ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת, אחר שאנו רואים שחלק המשפטים של התורה והתורה בכללה הם צדיקים מסתמא גם החוקים הם צדיקים הגם שאין אנו מבינים טעמם וסתריהם:

רק השמר לך, הנה האו"ה שאין מאמינים בנבואה ובתורה מן השמים יתלו דברים אלה בחכמתכם כמ"ש כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, שבעיניהם ידמה להם שהיא חכמה ובינה שלכם שמשה וחכמי ישראל המציאו חוקים ומשפטים אלה מדעתם עפ"י חכמתם ועפ"ז יאמרו שהגוי עצמו הוא עם חכם ונבון, אבל אתם עם ישראל הלא ידעתם שאינו חכמתכם ובינתכם רק שכל התורה הזאת נתנה לכם מה' והיא חכמתו של יוצר בראשית, וכל האומר שמשה מפי עצמו אמרן עליו נאמר כי דבר ה' בזה וצריכים אתם לזכור תמיד מעמד הר סיני שאז נתברר לכם שכל התורה נתונה לכם מה', ועז"א השמר לך ושמור נפשך מאד כי מחשבת פגול בזאת תכרית הגוף עם הנפש, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ר"ל אחר שראו עיניך ודבר הנראה יתקיים בזכרון יותר מדבר הנשמע, וכמ"ש בפרה מה שראו עיני שכחתי ששמעה אזני עאכ"ו, וכן שלא יסורו מלבבך כי יצויר שאף שלא תשכחם יסורו מלבבך ע"י שתחשוב שמה שצוה אותך במעמד הר סיני היה רק לזמן ושיצויר לשנות התורה בזמן עתיד, וזה אתה מחויב בין אתה כל ימי חייך, ובין הדורות הבאים שאני מצוך והודעתם לבניך ולבני בניך כי מצות התורה לא ישתנו בשום זמן:

יום אשר עמדת, שעור הכתוב את הדברים אשר ראו עיניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב שהוא במעמד הר סיני, באמור ה' אלי, עתה יודיע מדוע הוצרך המעמד הזה שה' אמר אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי, שכבר בארתי בפ' יתרו שהענין הזה מה שדבר ה' עם כל הקהל פנים אל פנים וכולם זכו לנבואה הגם שלא היו מוכנים אליה והוא אחד מן הנסים היותר גדולים שעשה ה', כי שינבא האדם הבלתי מוכן לנבואה הוא דומה כבריאת יש מאין כמ"ש במו"נ ובריאה יש מאין לא ברא ה' רק פעם א' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ומאז ועד עולם כל מה שיצר וכל הנסים שעשה בעולמו הכל היה בריאת יש מיש ע"י המרת הצורות, וע"כ אמרו שגדול יום מ"ת כיום שנבראו בו שמים וארץ כי רק אז היה כמוהו בריאת יש מאין, ויפלא מאד למה עשה ה' הפלא הגדול הזה, ובארתי שמה כי זה היה מוכרח משני טעמים [א] מפני שרוב העולם היו מכחישים את הנבואה והיו אומרים שא"א שבורא כל העולמות יהיה לו קשר עם בני בשר אף להשגיח עליהם וכ"ש שישפוך את רוחו עליהם בנבואה ובדבור ובחזון וכ"ש שיהיה משה שליח מאתו ליתן ע"י תורה ומצות והנהגה לבני אדם יושבי חשך וצלמות, וע"כ עשה ה' הנס הגדול הזה שכולם זכו לנבואה ושמעו את דברי ה' מדבר עמם פנים אל פנים וידעו מעתה כי ה' משגיח על בני אדם וגם שיגלה להם בנבואה ויתן את רוחו עליהם, וזה הטעם הא' שנתן במ"ש באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי ליראה אותי, כי לפי דעת הרשעים שא"א שיהיה לה' קשור עם בני אדם להשגיח על עניניהם לא יצויר שייראו מלפניו שאינו אחר מבין אל מעשיהם וע"י שידעו שאני משגיח על בני אדם ומצוה אותם תורה ומצות יצויר היראה שייראו אותי, זאת שנית היה לזה צורך בעתיד כי ידע ה' שבעתיד יעמדו אנשים רבים שיתפארו ג"כ בנבואה ויעשו אותות ומופתים ויאמרו שה' שלחם לבטל תורת ה', וע"כ בא בעצמו אל כל העם ששים רבוא וכולם שמעו דבריו בנבואה שאמר להם שהוא ממנה את משה לשליח לתת להם תורה ומצות מאת ה' מורשה קהלת יעקב, ומעתה אם יעמוד איש ויאמר שהוא שליח מה' לבטל תורת משה, נשיב לו שא"א לשמוע לו רק כשיבא ה' שנית בעצמו ויגלה לפני כל הקהל ויאמר להם כי הוא ממנה שליח אחר לבטל תורת משה, כמו שבא בעצמו בעת שמינה את משה לשליח תורה, וכן פי' הרמב"ם במו"נ מ"ש ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים שר"ל מה שבא האלהים בעצמו ודבר עמכם פנים אל פנים הגם שלא הייתם מוכנים לזה עפ"י הטבע הוא מפני שהוא עתיד לנסות אתכם בעתיד ע"י שיעמדו נביאי שקר ויאמרו שה' שלחם לבטל את דברי התורה ויתנו ג"כ אותות ומופתים, וזה יהיה נסיון מאת ה' לראות אם אתם חזקים באמונתכם כמ"ש כי יקום בקרבך נביא וכו' ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים וכו' כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, וז"ש הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי, וזה צריך למען אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון שאם לא אגלה אליהם בעצמי, רק אתן התורה ע"י שליח לבד יקום בקרבם נביא לעתיד ויאמר שהוא ג"כ שליח להפר יראה ולבטל את התורה:

ותקרבון ותעמדון תחת ההר, והנה נבואה זו היתה באספקלריא שאינה מאירה כמ"ש ה' למשה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, ר"ל כי לא היה אפשר שישיגו הנבואה ממדרגה הגבוה שהשיג בה משה וע"כ בא בעב הענן, ר"ל בענן עב שבאה ההשגה דרך שלש מחיצות שחשב פה שהם חשך ענן וערפל שהערפל הוא האד הדק והאור בוקע דרך בו ומתפלש מעבר אל העבר ומשם השיג משה כמ"ש ומשה נגש אל הערפל, והענן הוא אד מקובץ והוא מונע האור יותר מלעבור בו, ועב הענן הוא ענן העב שמונע האור לגמרי ונקרא פה בשם חשך על שאין האור מתפלש בו, ולקמן אמר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל, וכבר אמרו הקדמונים שהאש הוא עצמו החשך שהאש היסודי הוא חשך וע"כ פי' שמ"ש וחשך על פני תהום הוא האש היסודי, ועז"א וידבר ה' אליכם מתוך האש שהאש היה המחיצה השלישית שדרך שם בא הדבור, ומבואר שהיתה הנבואה בעב הענן ר"ל דרך כח המדמה, וידוע שכל הנבואות שהיו דרך כח המדמה ככל נבואות הנביאים ראו בעיניהם מחזות ותמונות ושמעו קולות ודבורים באזניהם, כמ"ש בשעפים מחזיונות לילה וכו' תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע, וירא והנה סלם מוצב, ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכדומה, אולם במעמד הר סיני הגם שהיתה דרך כח המדמה ובעב הענן, לא ראו שום תמונה, שהגם ששמעו קול ודברים לא צייר להם המדמה שום תמונה, וז"ש הגם שדבר ה' אליכם מתוך האש כי הי' נבואה נמוכה שעבר דרך כח המדמה בכ"ז רק קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים, וזה היה כדי שלא יטעו אח"כ לעשות איזה פסל ותמונה באשר יטעו שהתמונה שראו יש בה ישות ומציאות למעלה ויגשימו באלהות, ומ"ש זולתי קול, יל"פ במ"ש חז"ל וכל העם רואים את הקולות שהיו רואים את הנשמע, וכבר פרשתי בפ' תשא (לא יח) מ"ש חז"ל שכל דבור מעשרת הדברות נחקק באש על האויר עד שהיו העם רואים את הקולות, ר"ל שקול המדבר חורת תמיד אותיות באויר דרך מהלכו רק שא"א לראות את האויר ואז בחפץ ה' נצטמצם האויר שדרכו להתפשט ושב להיות דבר ממשי ונדחק חומרו הנוזלי כ"כ עד שנתקשה כאבן ונעשה מן האויר לוחות אבנים כעין אבני ספיר כי האויר הוא ספירי והאותיות שנרשמו בו בעת הדבור נשארו כאותיות אש חרותים דרך עובי האבן שנתגלם מן האויר ונראו מצד אל צד, וזה ראו כולם בעיניהם שעז"א וכל העם רואים את הקולות וז"ש ותמונה אינכם רואים זולתי קול ר"ל רק תמונה של הקול ראו, כי הקול נצטייר כתמונת אותיות:

ויגד לכם את בריתו, ר"ל שבעשרת הדברים שהגיד נכללו רוב התרי"ג מצות כמ"ש ר' סעדיה גאון והקדמונים, ופי' שבריתו אשר צוה אתכם לעשות, היינו מ"ש למשה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי דהיינו כל מצות התורה שכרתי עליה אתכם ברית, זה הגיד לכם ע"י עשרת הדברים שבהם נכללו שרשי המצוה כולם, ויכתבם על שני לוחות אבנים, וכמ"ש בפסוק הקודם שבעת שאמר ה' עשרת הדברים נחקקו בצוויו על שני לוחות אבנים שנעשו מן האויר:

ואותי צוה ה', ואז במעמד ההוא עשה אותי לשליח תורה ללמד אתכם חקים ומשפטים, שאז צוה למשה במעמד כל ישראל שהוא ילמד להם כל דברי התורה, ואף מצות התלויות בארץ שמהם לא בא רמז בעשרת הדברות ששם לא באו רק מצות שהם חובת הגוף צוה שאני אהיה השליח מאתו ללמד אתכם וז"ש לעשותכם אותם בארץ :

ונשמרתם, ואחר שהיתה נבואה זו משונה מיתר נבואות שראו הנביאים באספקלריא שאינה מאירה שלא ראיתם כל תמונה הגם שדבר אליכם מתוך האש באספקלריא שאינה מאירה שדרך נבואה כזו שיצייר להם המדמה מחזות ותמונה, א"כ מזה תדעון כי צריכים אתם לשמר מאד לנפשכם :

פן תשחיתון, פי' תשחיתו את נפשותיכם, ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל, פסל הוא צורה בולטת ותמונה הוא צורה שוקעת כמ"ש בפ' יתרו (כ ד') ר"ל לא פסל ולא תמונה של כל סמל, ומבואר אצלי בפי' מלכים ב' שסמל הוא צורה בעלת ד' פנים, כמ"ש חז"ל שמנשה עשה סמל צורה בעלת ד' פנים, כי המרכבה שנראה לנביאים הוא בעלת ד' פנים אדם ארי שור נשר, שכולם מולכים מצד הקדושה, ונגד זה הסט"א שהוא הסמל (ר"ל צד השמאל) י"ל מרכבה בעלת ד' פנים מן הברואים הנמוכים שהוא החי והמעופף והרומש והשוחה בהמה ועוף ורמש ודגה מן הגרועים והמשוקצים שבהם, והרי"א ועקדת יצחק פי' שרמז אל כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחו הוברי שמים, אמרו שיש שם תמונת מאזנים או קשת או צורת עיר או נהר או ספינות, ואמרו שיש מזלות שמחציתן זכר ומחציתן נקבה עז"א תבנית זכר או נקבה, וכן אמרו שיש צורת איש מזוין ואיש לוחם ואשה שי"ל בעל ושאין לה בעל, ונגד מ"ש תבנית כל בהמה זכרו צורת טלה שור ארי' וגדי והכלב הגדול והכלב הקטן, ונגד מ"ש תבנית כל עוף כנף אמרו הנשר הגדול והקטן והמעופף והנופל וצורת תרנגולת, ונגד תבנית כל רומש באדמה אמרו שם בצורת סרטן ועקרב, ונגד תבנית כל דגה אמרו במזל דגים ולויתן נחש בריח והיא התלי, ר"ל שלא תטעה בכל אלו התבניות שהניחו הוברי שמים במלאכתם:

ופן תשא עיניך השמימה, או שתטעה לעבוד לצבא השמים עצמם בשתחשוב שהם מנהיגים ומשפיעים בעולם השפל, באשר קיימו הקדמונים שכל ארץ וכל עם נתון תחת משטר כוכב מיוחד שמשפיע על הארץ ההיא, וכל עם י"ל שר מיוחד, עז"א שגם אם תחשוב כן זה רק לשאר העמים וז"ש אשר חלק ה' אלהיך רק לכל העמים מצד שהם תחת כל השמים שהכנענים נתונים תחת המערכות והמזלות, והכוכבים שופעים עליהם כפי מערכתם, לא כן אתם כי:

ואתכם לקח ה', אתכם לקת תחת השגחתו ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים שלפי סדר המערכת היה ראוי שתהיו תחת סבלות מצרים וה' הוציא אתכם בידו החזקה נגד המערכת כמ"ש ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, וזה היה להיות לו לעם נחלה שתהיו תחת השגחתו והשפעתו כמ"ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וע"כ אין לכם לעבוד לשום אלהות זולתו:

וה' התאנף בי, הנה אמרו חז"ל שאם היה משה נכנס לארץ היה מבטל יצרא דע"ז כמו שבטלוהו אנשי כנה"ג בימי עזרא, וז"ש לבאר להם מדוע הוא כופל ומשנה להזהיר אותם על ע"ז אמר שזה מפני שה' התאנף בי וישבע לבלתי עברי את הירדן שהוא בשיעבור עם העם ביחד שבאו לא"י דרך הירדן ולבלתי בא אל הארץ ר"ל אף אם ירצה לכנס לה מצד אחר שלא דרך הירדן למשל דרך ארץ פלשתים שאז יבא בפ"ע שלא עם העם:

כי אנכי מת, וא"כ בהכרח אמות בארץ הזאת ולא אוכל לבטל יצרא דע"ז, וגם אין תקוה שאתם עם יהושע תתחזקו בזה לבטל יצרא דע"ז כמו שנעשה ע"י אנשי כנה"ג כי אתם עוברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת ותהיו טרודים בירושת הארץ:

השמרו ואחר שישאר יצרא דע"ז לכן צריכים אתם שמירה יתירה פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל מהדברים שצוך ה' אלהיך שהם הדברים שחשב בפסוק (טז יט):

כי, ר"ל השמרו לכם כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא והוא אל קנא, וקנאתו תאכל אתכם באש העונש והכליון:

כי תוליד, כתב הרי"א שכמו שמלאכת הרפואות תשלם בשני דברים, [א] בהנהגת הבריאות וסדרו כדי שלא יבא לידי חולי, [ב] בהסרת החולי ורפואתו כשחלה, כך ראה מרע"ה לעשות לישראל לתת להם הנהגה וסדר בשמירת המצות והרחקת העברות שבזה יהיו בריאים וטובים עם השי"ת וישבו בארצם בשובה ונחת מזה דבר עד הנה, ומעתה יתחיל להציע לפניהם שאם יבואו לידי חולי הנפש כפי הנהגתם הרעה שאז לא תועיל הנהגת שמירת הבריאות אשר קדמה ומלמדם בפרשה זאת רפואת החולי והסרתו עכ"ד, והנה יאמר כי תוליד בנים ובני בנים וכו' ועשיתם פסל, להודיע סכנת המחלה אשר יחלו בה, כי אשר עשו פסילים וכונים למלכת השמים וקטר לאלהים אחרים בימים ההמה היה באשר חשבו שבעבודות ומעשים האלה ישיגו טובות והשפעה ממזלות השמים וכוכביהם כמ"ש כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי, ואמרו לירמיה ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חדלנו כל. והיה בזה להם אמתלא בעתים הרעים שלא קבלו טוב וחסד מאת ההשגחה וחשבו שבעשית הפסילים והטלסמאות האלה יתקנו עניניהם, אבל אתה תעשה פסל בעת שתוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, בעת שתחול עליך ההשגחה האלהית להעניקך טוב וחסד השגחיי, הן במה שתוליד בנים ובני בנים ותפרה ותרבה, הן במה שתשבו בארץ בשלוה שבעים כל טוב ואין מחריד, שעז"א ונושנתם בארץ, וא"כ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל, במה שתעשו פסל לאת תקנו עניניכם רק תשחיתו עניניכם, לעזוב מקור מים חיים לחצוב לכם בארות נשברים, וא"כ לא תעשו הפסילים לתאבון ולתועלת רק להכעיס את ה' המשגיח עליכם שעז"א ועשיתם הרע בעיני ה' להכעיסו :

העידתי, אחר שזכר גודל מהות החולי הזה כי נגעה חרב עד הנפש, יודיע האופן איך ישתדל רופא הנפשות ברפואתה, ובאשר נבואה זאת היא לעתים רחוקות ולדור אחרון שאז לא יהיו הם קיימים מעיד בם שמים וארץ שהם קיימים לעולם כי אבד תאבדון מהר, ינהג עמהם כאשר יעשה הרופא החכם בעת שיעלה רקבון באברי הגוף שאז ימהר לחתוך האברים ששלט בהם הרקבון או הארס טרם שיתפשט הנגע בכל הגוף, כן אקדים להגלותכם מן הארץ טרם שתתמלא סאת הרשע שאם אמתין עד שתתמלא הסאה ועד עון קץ אז לא תהיה לכם שום תקומה כי תתפשט הארס בכל הגויה, וז"ש כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ ר"ל שיקדים את הגלות קודם הזמן ולא תאריכון ימים עליה להמתין עד שיגיע זמן הפרעון בעת שתתמלא הסאה מפני כי אז השמד תשמדון יהיה שמד וכליון לגמרי עד שלא ישאר מכם שארית ולכן תאבדון מהר קודם הזמן, וכן אמרו חז"ל שהקב"ה הגלה אותם ב' שנים קודם למנין ונושנתם כדי שלא יתקיים ואבדתם מהרה ועי"כ נשאר מהם פלטה:

והפיץ ה', זאת שנית יעשה להצלחכם שלא יגלה אתכם אל מקום אחד רק יפיץ אתכם שתהיו מפוזרים בעמים, שאז אם יגזרו עליכם גזרות וכליון במקום אחד תמצאו רוח והצלה במקום אחר ועי"כ ונשארתם מתי מספר בגוים עי"כ ישאר מכם תמיד שארית הגם שיהיו מתי מספר עכ"פ לא תכלו לגמרי וכמ"ש חז"ל על צדקות פרזונו בישראל שעשה עמהם צדקה מה שפזרם בין האומות שאם גוזרים עליהם כליה במקום אחד ישאר להם שארית במקום אחר:

ועברתם, ועתה הודיע להם מה שנתקיים בהם במדי ופרס בדור של גזרות שאז רבים אשר לא יכלו לעמוד בנסיון המירו את דתם לפנים ובכ"ז בצנעה החזיקו בתורתם ופנו בלבם אל ה' כמ"ש אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר שגם בעת שע"י האונס פרשו כפים לאל זר, בלבם זכרו את שם ה', וז"ש ועבדתם שם אלהים אחרים וזה יהיה מתוך האונס כי אתם תדעו שהם מעשה ידי אדם עין ואבן :

ובקשתם משם, ר"ל ומשם מן האונס והצער הזה תבקשו את ה' אלהיך וה' יקבל גם זה ומצאת אותו הגם שלא תוכל לבקשו בגלוי רק תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך כי יקום לך דבר זה במסירת נפש כי יחקרו אחרי האנוסים ורבים נשרפו על קדוש השם:

בצר לך, ורבים אשר לא יעזבו את דתם ויגורשו מן הארץ ויסבלו צרות רבות וע"י רוב הצרות והגירושין יעשו תשובה שלמה, עליהם אמר הגם שלא תעשה תשובה רק בצר לך ע"י רוב הצרות וע"י שימצאוך כל הדברים האלה והגם שלא תעשה תשובה תיכף רק באחרית הימים בכ"ז אני אומר שתשוב עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי גם באופנים אלה יקבל תשובתך משני טעמים

[א] כי אל רחום ה' אלהיך ויעשה זאת מצד מדת הרחמים וזאת שנית יעשה זאת מצד שלא ישכח את ברית אבותיך :

כי שאל נא, עתה בא לסיים את דבריו, שהזהיר אותם [א] שלא לעשות פסל וכל תמונה ושלא לעבוד רק את ה' לבדו, [ב] הזהיר אותם שישמרו את החוקים ואת המשפטים שהוא מצוה אותם שבעבורם יירשו את הארץ ויתקיימו בה, והביא להם למופת ע"ז שני דברים מפליאים שעשה עמהם שהם [א] מ"ת [ב] יצ"מ, ומבאר שתכלית הענין של מ"ת שהיה ע"י התגלות ה' על הר סיני היה כדי שידעו שהוא אחד ושאין לעבוד זולתו ועי"כ צריכים לזהר מעשות פסל וכל תמונה, וע"י יצ"מ שהיה תכליתו לרשת את הארץ צריכים לזהר לקיים את המצות שזה תנאי לירושת הארץ, זה תורף המאמר הזה בכלל וכבר השקיף ע"ז הרי"א, ונבאר זה בפרטות, אמר הנה שני דברים המפליאים האלה שהם מ"ת ויצ"מ הם דברים שלא נעשו עוד כמוהם, ובאר שלא נעשה עוד כמוהם לא בשום זמן ולא בשום מקום, ונגד הזמן אמר שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ונגד המקום אומר שאל נא מקצה השמים עד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה, ר"ל שהבלתי אפשר יהיה בשני פנים [א] הבלתי אפשר בפועל, [ב] הבלתי אפשר במחשבה, והבלתי אפשר בפועל יהיה עדיין אפשר במחשבה כמו אדם מעופף שהגם שהוא בלתי אפשר בפועל הוא אפשר במחשבה, כי אין מושג העפיפה סותר למושג אדם, וכל דבר שאין בו סתירה הוא אפשר במחשבה, והבלתי אפשר במחשבה הוא רק מה שיש בו סתירה כמו כדור מרובע וכדומה, ואמר הנהיה כדבר הגדול הזה ר"ל שהיה עד עתה בלתי אפשר בפועל כי לא היה כמוהו, או הנשמע כמוהו שהיה אצל כולם כדבר הבלתי אפשר גם במחשבה:

השמע, ונגד מ"ת אמר וכי היו כדבר הזה שעם כולו ישמע קול אלהים מדבר הגם שהעם בכללו אין מוכנים לנבואה, וזאת שנית היצויר זאת שאם ישמע קול אלהים יחי ולא תצא נפשו מגופו:

או הנסה, ונגד הפליאה של יצ"מ יאמר, וכי היה כדבר הזה שאלהים ינסה לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שגוי שהם בשעבוד ועבדות לגוי אחר יצא לחפשי לא ע"י עצמם וכחם רק ע"י אלהים, ולא בדרך הטבעי רק במסות ובאותות שמה שהקשה לב פרעה בכל פעם היה דרך נסיון, והיו מקצת מכות שבאו לאותות כמו ד"צ לאות על מציאות השם ע"ד לאות על ההשגחה וכדומה, והם באו בהתראה, ומקצת מכות באו למופתים והם אלה שבאו בלא התראה כמ"ש בפ' וארא, וכולם היו ע"י שדוד הטבע שזה מציין במלחמה וביד חזקה וגם באו שלא ע"י התערותא דלתתא ע"י זכות מעשיהם, רק בכח הזרוע העליונה כמ"ש בכ"מ שזרוע ה' מציין מעשים שיעשה מצד עצמו שלא ע"י זכות וצדקת הדור, ובמוראים גדולים ע"י התגלות השכינה שהפיל עליהם אימה ופחד כמ"ש ובמורא גדול זו גלוי שכינה, וכ"ז עשה לכם ה' במצרים לעיניך :

אתה, עתה מפרש תכלית הפליאות האלה התכלית מה שהתגלה לפני העם כולו במ"ת היה שבזה הראית לדעת בידיעה ברורה שה' הוא האלהים, ר"ל שהסבה הראשונה שברא את העולם הממציא כל נמצא הוא עצמו הוא האלהים, ששם אלהים מציין כל הכחות הפרטים המתפשטות בכל המציאות, ואין עוד מלבדו שלא כדעת עע"ז שחשבו שהגם שה' הוא הסבה הראשונה וקרי לי' אלהא דאלהיא אינו לבדו המנהיג את העולם כי יש תחתיו אלהים שהם השרים העליונים והכוכבים והמזלות המשפיעים בעולם וע"כ היו עובדים אותם בפסיליהם להפיק מהם רצון:

מן השמים, וזה כמ"ש בהתו"ה יתרו (בפי' על מכלתא סימן א') לר' ישמעאל שהקול בא מן השמים והדבור היה מן הארץ, וז"ש מן השמים השמיעך את קולו ועל הארץ דבריו שמעתי, ומזה ראית שהוא אחד בשמים ובארץ, אחר שהדובר אחד ולא כעע"ז שאמרו שעל הארץ מושלים אלהים אחרים

ותחת, והתכלית של הנסים של יצ"מ היה שע"י שאהב את אבותיך שלהם הבטיח ירושת הארץ, ע"כ הוציאך בפניו ר"ל בעצמו שלא ע"י מלאך, ובכחו חגדול שלא עפ"י הטבע, והיה התכלית לזה להוריש גוים וכו' להביאך לתת לך את ארצם נחלה, וא"כ תכלית יצ"מ היה שתירש את הארץ:

וידעת, ר"ל וא"כ נמשך מזה שמן הפליאה של מ"ת שהיה תכליתו שתדע שה' הוא האלהים אין עוד מלבדו ע"כ ראה שישאר כן בלבך תמיד וידעת גם היום שהוא זמן רחוק ממ"ת, והשבות תמיד אל לבבך שה' הוא האלהים בשמים ממעל אין עוד וע"כ תשמר מכל מיני ע"ז:

ושמרת, ומן הפליאה של יצ"מ שהיה תכליתו ירושת הארץ וירושת הארץ תלוי אם תשמרו חוקיו ומצותיו וא"כ תלמד מזה לשמור חקיו וכו' למען אשר ייטב לך ולמען תאריך ימים על האדמה כל הימים שזה תלוי בשמירת חוקיו ומצותיו:

אז יבדיל משה, מלת אז מציין עמ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא, שעד היום ההוא לא התיאש עדיין שע"י תפלה תשוב הגזרה וע"כ לא הכין ערי מקלט אחר שלא היו קולטות עד שהופרשו כולם חשב שיפריש אותם אחר כבוש וחלוק וכן לא היה בדעתו עוד לסדר להם כל משנה תורה, באשר קוה שיחיה ויודיעם כל דבר בעתו, אבל אחר שא"ל ה' רב לך, אז בעת ההיא הכין א"ע ללכת בדרך עולם, והקדים להפריש ג' ערי מקלט לקיים המצוה בעצמו:

וזאת, וכן אז החל לשים וללמד זאת התורה לפני ב"י שהוא כלל ספר מ"ת:

אלה העדות, ר"ל וכל הדברים האלה כבר נאמר לו מכבר תכף בצאתם ממצרים ונשנו ונשתלשלו בערבות מואב בעבר הירדן וזה כר"ע שאמר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשתלשלו בערבות מואב: