Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 242

<b>שלא להורות בפני הרב ודין רב שמחל על כבודו. ובו ל"ו סעיפים:</b><br>חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו: הגה אביו שהוא רבו מובהק קורא אותו בדברו רבו אבל ברבו שאין מובהק קורא אותו אבא. (סברת הרב ממשמעות הטור ומש"ס ר"פ הזהב):

Not to issue rulings in the presence of one's rabbi, and the laws of a rabbi who waives his honor. It contains 36 sections: A person is obligated to honor and revere his rabbi more than his father. Gloss: [If] his father is his primary rabbi (rav muvhak), he addresses him as "my rabbi" when speaking to him, but if he is a rabbi who is not his primary rabbi, he addresses him as "father." (The opinion of the Rav based on the implication of the Tur and the Talmud, the beginning of chapter HaZahav)

כל החולק על רבו כחולק על השכינה וכל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה וכל המתרעם עליו כאילו מתרעם על השכינה וכל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה:

One who disputes their rabbi is like one who disputes the Divine Presence. One who argues with their rabbi is like one who argues with the Divine Presence. One who complains about their rabbi is as if they complain against the Divine Presence. One who doubts their rabbi is as if they doubt the Divine Presence.

איזהו חולק על רבו כל שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו ורבו קיים אף ע"פ שהוא במדינה אחרת: הגה אבל מותר לחלוק עליו באיזה פסק או הוראה אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין עמו. (פסקי מהרא"י סי' רל"ח):

Who is considered to be disputing his rabbi? Anyone who establishes a study hall for himself, and sits, preaches, and teaches without his rabbi's permission, while his rabbi is still alive, even if he is in another country. Gloss: However, it is permitted to disagree with him regarding a specific ruling or instruction if he has evidence and proofs for his statements that the law is on his side (Piskei Mahari, Siman 238).

אסור לאדם להורות לפני רבו לעולם וכל המורה לפניו חייב מיתה: הגה ואפילו נטילת רשות לא מהני תוך שלש פרסאות אם הוא רבו מובהק (ב"י בשם תוס' פ"ק דסנהדרין ומהרי"ק שורש ק"ע ואגודה שם וסמ"ק סוף עשין י"ג בשם ר"י ופרק אע"פ) : ואם הוא רחוק מרבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה בדרך מקרה יכול להשיב אבל לקבוע עצמו להוראה ולישב ולהורות אפילו הוא בסוף העולם אסור להורות עד שימות רבו או עד שיתן לו רשות: הגה וכל זה ברבו מובהק אבל בתלמיד חבר אפי' תוך שלשה פרסאות שרי (רי"ף ורמב"ם כדאיתא בב"י) וי"א דמ"מ לפני רבו ממש אסור (ריב"ש סי' רע"א) ואפי' שלא בפניו ממש אם התחילו בכבוד הרב לומר שישאלו לרב או שהרב מופלג בחכמה וזקנה אין להורות בעירו (בב"י מגמרא בפ' הדר) : וי"א דתלמיד גמור תוך י"ב מיל חייב מיתה אם הוא מורה חוץ לי"ב מיל פטור אבל אסור: הגה וי"א דדוקא ברגיל לבא לעירו של תלמיד אבל אם אינו רגיל לבא שם רק בדרך אקראי מותר כל שהוא חוץ לג' פרסאות (מרדכי בשם ריב"א): תלמיד חבר תוך י"ב מיל פטור אבל אסור וחוץ לי"ב מיל מותר אע"פ שנטל רשות מרב אחד לא סגי עד שיטול רשות מכל רבותיו המובהקים: הגה והאי מובהקים לא מיירי כשאר רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו דא"כ לא אפשר להיות לו הרבה רבותיו מובהקים אלא ר"ל תלמיד גמור לאפוקי תלמיד חבר דהיינו שנתגדל בתורה ונעשה חבר לרבו דהיינו שהוא קרוב להיות גדול כרבו (מהרי"ק שורש ק"ע וב"י בשם רשב"ם פ' יש נוחלין) מיהו יש חולקין וסבירא להו דאי קבל רשות מרבו אחד מהני להורות חוץ לג' פרסאות (תשובת הרשב"א סי' קי"א וריב"ש סי' רפ"א) אבל תוך ג' פרסאות לא מהני ליה וי"א דכל שאינו רבו מובהק דהיינו שאין רוב חכמתו ממנו תלמיד חבר הוא (ב"י בשם הרמב"ם):

It is forbidden for a person to ever issue rulings in the presence of his rabbi, and anyone who issues rulings in his presence is liable to death [by heavenly decree]. Gloss: And even receiving permission does not help within three parasangs (parsot) if he is his primary rabbi (rav muvhak) (Beit Yosef in the name of Tosafot, the first chapter of Sanhedrin; and Maharik, root 170; and Agudah there; and Semak, end of positive commandments 13 in the name of R.I.; and chapter Af Al Pi). And if he is distanced from his rabbi by 12 mil, and a person asks him a matter of Jewish law (halakha) by chance, he may answer. But to establish himself for instruction and to sit and issue rulings, even if he is at the ends of the earth, it is forbidden to issue rulings until his rabbi dies or until he gives him permission. Gloss: And all of this applies to a primary rabbi. But for a student-colleague (talmid chaver), it is permitted even within three parasangs (Rif and Rambam, as found in the Beit Yosef). And some say that nevertheless, in the actual physical presence of his rabbi, it is forbidden (Rivash, Siman 271). And even when not in his actual presence, if they began to honor the rabbi by saying that they should ask the rabbi, or if the rabbi is exceedingly distinguished in wisdom and old age, one should not issue rulings in his city (Beit Yosef from the Gemara in chapter Hadar). And some say that a complete student (talmid gamur) within 12 mil is liable to death if he issues rulings; outside of 12 mil, he is exempt but it is still forbidden. Gloss: And some say this is specifically if the rabbi is accustomed to coming to the student's city. But if he is not accustomed to coming there except occasionally, it is permitted as long as he is outside of three parasangs (Mordechai in the name of Riba). A student-colleague within 12 mil is exempt but it is forbidden, and outside of 12 mil it is permitted. Even though he received permission from one rabbi, it is not sufficient until he receives permission from all of his primary rabbis. Gloss: And this term "primary" does not mean a standard primary rabbi from whom most of his wisdom is derived, for if so, it would be impossible for him to have many primary rabbis. Rather, it means a complete student, excluding a student-colleague—meaning he grew in Torah and became a colleague to his rabbi, meaning he is close to being as great as his rabbi (Maharik, root 170; and Beit Yosef in the name of Rashbam, chapter Yesh Nochalin). However, there are those who disagree and hold that if he received permission from one rabbi, it is effective to allow him to issue rulings outside of three parasangs (Responsa of the Rashba, Siman 111, and Rivash, Siman 281), but within three parasangs it does not help him. And some say that any rabbi from whom he did not derive most of his wisdom, he is considered a student-colleague regarding him (Beit Yosef in the name of the Rambam).

אין תלמיד יכול לסמוך אחרים במקו' רבו:

A student cannot ordain others in the place of his rabbi.

אם לא קבל הנסמך הסמיכה מיד הרב ההוא הסומך אלא ע"י רבנים אחרים והוא נעשה להם סניף אין לאותו הרב להשתרר עליו כלל אם אינו רבו: הגה אבל אם סמכו לבדו נהגו שהנסמך כפוף קצת לסומכו (מהרי"ק שורש קי"ז וקי"ג) וכן מי שלומד בישיבה זמן א' נהגו לומר שהוא תלמיד בעל הישיבה אע"פ שאפשר שבעל הישיבה שמע יותר חדושים ממנו ויש למנהגים אלו עיקר על מה שיסמוכו (בפסקי מהרא"י):

If the ordainee did not receive the ordination directly from the hand of that ordaining rabbi, but rather through other rabbis and he was joined to them as an adjunct, that rabbi has no authority to rule over him at all if he is not his rabbi. Gloss: But if he ordained him alone, it is customary that the ordainee is somewhat subordinate to his ordainer (Maharik, root 117 and 113). And likewise, one who studies in a yeshiva for a certain period of time, it is customary to say that he is a student of the head of the yeshiva, even though it is possible that the head of the yeshiva heard more novel insights from him, and these customs have a valid basis upon which to rely (Piskei Maharai).

לא מקרי הוראה אלא כשמורה על מעשה שבא לפניו אבל אם שאלו לתלמיד הלכה כדברי מי יוכל לומר מה שבדעתו כיון שאינו מורה על מעשה שבא לפניו:

It is not considered issuing a ruling unless one rules on an actual case that comes before him. However, if a student is asked whose opinion the law follows, he may state his own view, since he is not ruling on an actual case that has come before him.

לא מקרי הוראה אלא בדבר שיש בו חדוש לשואל אבל בהוראה ידועה שהיא פשוטה לכל כגון נותן טעם לפגם או לבטל איסור בששים וכיוצא באלו מותר:

It is not considered issuing a ruling except in a matter that contains a novel insight for the questioner. However, regarding a known ruling that is simple to everyone, such as a flavor that impairs or nullifying a prohibition in sixty parts, and similar matters, it is permitted.

יש מי שכתב שכל הכתוב בספרים מפסקי הגאונים יכול להורות בימי רבו רק לא יורה דבר מלבו ולא יסמוך על ראיותיו לדמות מלתא למלתא מעצמו:

There is one who wrote that whatever is written in the books from the rulings of the Geonim, he may use to issue rulings during the lifetime of his rabbi, provided he does not issue a ruling from his own heart and does not rely on his own proofs to compare one matter to another on his own.

יש מי שכתב שאסור לחכם להתיר דבר התמוה שנראה לרבים שהתיר את האסור:

There is one who wrote that it is forbidden for a sage to permit a perplexing matter, as it appears to the public that he has permitted that which is forbidden.

לאפרושי מאיסורא כגון שרואה אדם שעובר עבירה מפני שאינו יודע שהוא אסור או מפני רשעתו מותר להפרישו ולומר לו שהוא אסור בפני רבו שבכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב:

To separate someone from a prohibition, such as if one sees a person committing a transgression because he does not know that it is forbidden or because of his wickedness, it is permitted to separate him and tell him that it is forbidden in the presence of his rabbi, for wherever there is a desecration of the Name, one does not impart honor to a rabbi.

אם בני ביתו של תלמיד הוצרכו להוראה ושאלו לו לא יורה להם במקום רבו: (ולא כל מי שמת רבו מותר לישב ולהורות אא"כ הגיע להוראה) (טור בשם הרמב"ם):

If the members of a student's household required a ruling and asked him, he should not issue a ruling to them in the place of his rabbi. (And not everyone whose rabbi has died is permitted to sit and issue rulings, unless he has reached the level of instruction) (Tur in the name of the Rambam).

תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה שוטה רשע וגס רוח ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה: הגה ותלמידים הקטנים הקופצים להורות ולישב בראש להתגדל בפני ע"ה מרבים מחלוקת ומחריבים העולם ומכבין נרה של תורה (טור מרמב"ם) ויזהר כל אדם שלא יורה כשהוא שתוי יין או שאר דברים המשכרים אפי' בדבר פשוט אם לא שהוא דבר ברור בפוסקים וזיל קרי בי רב הוא (ת"ה מ"ב ובמהרי"ק שורש ק"ע ועס"ק י"ט) ועיין בחוה"מ סי' ז':

A student who has not reached the level of instruction and issues a ruling, behold, he is a fool, wicked, and arrogant, and concerning him it is said, "For she has cast down many wounded." Gloss: And the young students who jump to issue rulings and sit at the head to aggrandize themselves before the ignorant, they multiply dispute and destroy the world and extinguish the lamp of Torah (Tur from the Rambam). And every person should be careful not to issue a ruling when he is drunk on wine or other intoxicating substances, even in a simple matter, unless it is a matter that is clear in the poskim and is universally known (Terumat HaDeshen 42 and in Maharik root 170 and section 19) and see in Choshen Mishpat Siman 7.

כל חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני רבים ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה: הגה ענין הסמיכות שנהגו בזמן הזה כדי שידעו כל העם שהגיע להוראה ומה שמורה הוא ברשות רבו הסומכו ולכן אם כבר מת רבו א"צ לסמיכות וכן בתלמיד חבר כדרך שנתבאר לעיל במקום שא"צ רשות א"צ סמיכות (ריב"ש סי' רע"א ודלא כנחלת אבות פ' שנו חכמים) וי"א דמי שאינו מוסמך למורינו ונותן גיטין וחליצות אין במעשיו כלום ויש לחוש לגיטין וחליצות שנתן אם לא שידוע לכל שמומחה לרבים הוא רק שמצד ענוה ושפלות אינו מבקש גדולות (מהר"ד כהן סי' כ' ומהרי"ו סי' פ"ה וקכ"ב) ויש חולקים ומקילין (תשובת ריב"ש הנ"ל) ובמקום עגון יש להקל אם כבר נתן גיטין וחליצות אבל לא בדרך אחר כי מנהגן של ישראל תורה כן נ"ל ועוד נ"ל שמותר לתת מורינו לאחד שיסדר גיטין ואף על פי שמדין הסמיכה שבימים הראשונים לא הוי דינא הכי מ"מ עכשיו אינו אלא נטילת רשות בעלמא ושרי:

Any sage who has reached the level of instruction and does not issue rulings, behold, he withholds Torah and places stumbling blocks before the multitudes, and concerning him it is said, "And mighty are all her slain." Gloss: The matter of ordination that is practiced in this time is so that all the people will know that he has reached the level of instruction and that what he rules is with the permission of his rabbi who ordained him. Therefore, if his rabbi has already died, he does not need ordination. And similarly for a student-colleague, in the manner explained above, in a place where he does not need permission, he does not need ordination (Rivash Siman 271, and not like Nachalat Avot chapter Shanu Chachamim). And some say that one who is not ordained with "Moreinu" and gives divorces (gittin) and chalitzot, there is nothing to his actions, and one must be concerned about the divorces and chalitzot he gave, unless it is known to all that he is an expert for the public, only that out of humility and lowliness he does not seek greatness (Maharad Cohen Siman 20 and Mahariu Siman 85 and 122). And there are those who disagree and are lenient (Responsa of Rivash mentioned above). And in a case of a chained woman (agunah), one may be lenient if he already gave divorces and chalitzot, but not in any other way, because the custom of Israel is Torah, so it appears to me. And furthermore, it appears to me that it is permitted to give "Moreinu" to someone so that he may arrange divorces, and even though according to the law of ordination in the early days this was not the law, nevertheless now it is nothing but taking mere permission, and it is permitted.

אסור לתלמיד לקרות לרבו בשמו לא בחייו ולא במותו ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשמו אסור אם הוא שם פלאי שאין הכל רגילין לקרות בו: הגה אבל שם שרגילין בו מותר להזכיר שלא בפני רבו (ב"י בשם הרמב"ם) וכל זה דוקא כשאינו מזכיר רק שמו לבד אבל מותר לומר ר' מורי פלוני (כן משמע מפירש"י פ' חלק):

It is forbidden for a student to call his rabbi by his name, neither during his lifetime nor after his death. It is even forbidden to call others whose name is the same as his if it is an uncommon name that people are not generally accustomed to use. Gloss: But a common name is permitted to be mentioned when not in the presence of his rabbi (Beit Yosef in the name of the Rambam). And all this applies specifically when one mentions only his name alone, but it is permitted to say, "My rabbi and teacher, so-and-so" (thus is implied from Rashi's commentary on chapter Chelek).

לא יתן שלום לרבו ולא יחזיר לו שלום כדרך שאר העם אלא שוחה לפניו ואומר לו ביראה ובכבוד [שלום עליך רבי ואם נתן לו רבו שלום אומר לו] שלום עליך מורי ורבי. (וכן נוהגין וי"א דאין לתלמיד לשאול בשלום רבו כלל שנאמר ראוני נערים ונחבאו) (ירושלמי הביאו הגהת מיימוני פ"ה וכ"כ תא"ו נתיב ב' וב"י בשם רבינו יונה) ולא יחלוץ תפיליו לפני רבו ולא יסב לפניו אלא יושב כיושב לפני המלך. (היה רבו יושב בסעודה עם אחרים נוטל רשות מרבו ואח"כ מאחרים) (רוקח סי' של"ה) ולא יתפלל לפניו ולא לאחריו ולא בצדו ואין צריך לומר שאסור להלוך בצדו אלא יתרחק לאחר רבו ולא יהא מכוון כנגד אחוריו אלא יצדד עצמו לצד אחר בין כשמתפלל עמו בין כשהולך עמו וחוץ לד' אמות הכל מותר (ועיין בא"ח סי' צ"ד) ולא יכנס עמו למרחץ אא"כ הוא צריך לו: הגה ואם היה התלמיד במרחץ קודם לרבו ובא רבו לשם א"צ לצאת (מהרי"ו בדינין) וכל זה לא מיירי אלא במקום שהולכים ערומי ערוה במרחץ אבל במקום שהולכים במכנסים מותר (אגודה פ' מקום שנהגו) וכן המנהג פשוט ליכנס עם רבו ואביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו למרחץ אע"פ שבגמ' אסרו כולם והכל הוא מטעם דעכשיו הולכים במכנסים ולא ישב לפניו עד שיאמר לו שב ולא יעמוד עד שיאמר לו עמוד או עד שיטול רשות לעמוד וכשיפטר מלפניו לא יחזיר לו אחוריו אלא נרתע לאחוריו ופניו כנגד פני רבו: הגה והנפטר מרבו ונטל ממנו רשות ולן בעיר צריך לחזור וליטול ממנו רשות (ש"ס פ"ק דמ"ק ור' ירוחם) ודוקא שלא אמר לו מתחלה שרוצה ללון בעיר אבל אם הגיד לו בשעה שנטל רשות א"צ לחזור וליטול ממנו רשות (הר"ן שם) : ולא ישב במקומו ולא יכריע דבריו בפניו ולא יסתור דבריו וחייב לעמוד מפניו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו שלא יראה קומתו ואחר כך ישב ואפילו היה רכוב צריך לעמוד מפניו דחשיב כמהלך: הגה י"א דאין אדם חייב לעמוד לפני רבו רק שחרית וערבית (טור בשם הרמב"ם) ודוקא בבית הרב אבל בפני אחרים שאין יודעים שעמד לפניו חייב לעמוד (ב"י בשם התוס' ומרדכי בשם ר"י וע"פ):

He should not greet his rabbi with peace, nor return a greeting of peace to him in the manner of other people. Rather, he should bow before him and say to him in awe and reverence, "Peace be upon you, my rabbi." And if his rabbi greeted him with peace, he says to him, "Peace be upon you, my teacher and my rabbi." (And this is the custom. And some say that a student should not greet his rabbi at all, as it is stated, "The youths saw me and hid.") (Yerushalmi, cited by Hagahot Maimoni chapter 5, and so wrote Toldot Adam v'Chavah netiv 2, and Beit Yosef in the name of Rabbeinu Yonah). And he should not remove his tefillin in the presence of his rabbi, and he should not recline in his presence; rather, he should sit as one sits before a king. (If his rabbi was sitting at a meal with others, he takes permission from his rabbi and afterwards from the others) (Rokeach siman 335). And he should not pray in front of him, nor behind him, nor at his side. And needless to say, it is forbidden to walk at his side; rather, he should distance himself behind his rabbi, and he should not be aligned directly behind him, but should position himself to the side, whether when praying with him or walking with him. And outside of four cubits, everything is permitted. (And see Orach Chayim siman 94). And he should not enter a bathhouse with him unless he needs him. Gloss: And if the student was in the bathhouse prior to his rabbi, and his rabbi arrived there, he does not need to leave (Mahariu on laws). And all of this applies only in a place where they walk completely naked in the bathhouse, but in a place where they wear pants, it is permitted (Agudah chapter Makom SheNahagu). And thus is the simple custom, to enter a bathhouse with his rabbi, his father, his father-in-law, his mother's husband, and his sister's husband, even though in the Gemara they forbade all of them; and it is all for the reason that now they wear pants. And he should not sit in his presence until he tells him to sit. And he should not stand until he tells him to stand, or until he receives permission to stand. And when he takes his leave from his presence, he should not turn his back to him, but should step backward with his face toward his rabbi's face. Gloss: And one who takes leave of his rabbi and received permission from him, and lodged in the city, must go back and receive permission from him (Talmud, first chapter of Moed Katan and Rabbeinu Yerocham). And this is specifically if he did not tell him initially that he wanted to lodge in the city, but if he told him at the time he received permission, he does not need to go back and receive permission from him (Ran there). And he should not sit in his place, and he should not decide his words in his presence, and he should not contradict his words. And he is obligated to stand before him from when he sees him from afar, as far as his eyes can see, until he is hidden from him so he cannot see his stature, and afterwards he may sit. And even if he was riding, he must stand before him, because it is considered like walking. Gloss: Some say that a person is not obligated to stand before his rabbi except morning and evening (Tur in the name of the Rambam), and specifically in the rabbi's house. But in the presence of others who do not know that he stood before him, he is obligated to stand (Beit Yosef in the name of the Tosafot, and Mordechai in the name of the R.I. and Af Al Pi).

שלשה שהיו מהלכים בדרך הרב באמצע הגדול לימין והקטן לשמאל: הגה והא דאין מכבדים בדרכים אלא בפתח הראוי למזוזה היינו שכל א' הולך לדרכו ואינן בחבורה אחת אבל אם הם בחבורה אחת מכבדים בדרכים (הגהות מיי' פ"ו דהל' ת"ת ובתוספות פרק במה בהמה) ובמקום סכנה א"צ לכבד כלל (מרדכי בשם ראבי"ה פ' ג' שאכלו):

Three who were walking on the way, the rabbi is in the middle, the greater one to the right, and the smaller one to the left. Gloss: And that which we do not show honor on the roads except at an entrance fit for a mezuzah, that is when each one is going on his own way and they are not in one group. But if they are in one group, they show honor on the roads (Hagahot Maimoniyot chapter 6 of the laws of Torah study, and in Tosafot chapter Bameh Behemah). And in a place of danger, there is no need to show honor at all (Mordechai in the name of Ra'avyah chapter 3 of She'akhelu).

אם קראו לרבו לקרות בתורה בצבור אינו צריך לעמוד כל זמן שרבו עומד: הגה וכן כשהרב עומד למעלה בבית והתלמיד על הקרקע א"צ לעמוד לפניו ואפי' כשהס"ת על הבימה אין צבור שבבהכ"נ צריכים לעמוד דהספר ברשות אחרת (ב"י בשם תשובת הרשב"א):

If his rabbi was called to read from the Torah in public, he does not need to stand the entire time his rabbi is standing. Gloss: And likewise, when the rabbi is standing above in the house and the student is on the ground, he does not need to stand before him. And even when the Torah scroll is on the bimah, the congregation in the synagogue does not need to stand, because the scroll is in a different domain (Beit Yosef in the name of a responsum of the Rashba).

כל מלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו ואם הוא במקום שאין מכירין אותו ואין לו תפילין בראשו וחושש שמא יאמרו עליו שהוא עבד אינו נועל לו מנעל ולא חולצו:

All the labors that a slave performs for his master, a student performs for his rabbi. And if he is in a place where they do not know him, and he does not have tefillin on his head, and he is concerned lest they say about him that he is a slave, he does not put on his shoe for him, nor take it off.

כל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד ופורק ממנו יראת שמים וכל תלמיד שמזלזל דבר מכל כבוד רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל:

Anyone who prevents his student from serving him, withholds kindness from him and removes from him the fear of Heaven; and any student who treats any matter of his rabbi's honor lightly causes the Divine Presence to depart from Israel.

אין חולקין כבוד לתלמיד בפני רבו אלא אם כן רבו חולק לו כבוד: הגה ואפי' תלמידו של התלמיד או בנו של התלמיד אין להם לעמוד לפני הרב נגד רבו או אבי התלמיד אלא אם כן הרב חולק לו כבוד ודוקא אם הרב הוא גם כן רבו של זה היושב לפניו (ב"י בשם שבולי לקט):

One does not bestow honor upon a student in the presence of his rabbi unless his rabbi bestows honor upon him. Gloss: And even the student's student or the student's son, they should not stand before the rabbi in the presence of his rabbi or the student's father unless the rabbi bestows honor upon him, and this is specifically if the rabbi is also the rabbi of the one who is sitting before him (Beit Yosef in the name of Shibolei HaLeket).

ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו למדתני רבינו כך וכך: הגה ואם רצה לעבור רק על איסור דרבנן אפ"ה צריך למחות בידו (ת"ה סי' מ"ג) . הרואה רבו עושה מעשה ויש לו להקשות על זה אם הוא איסור דאורייתא יקשה לו קודם המעשה ואם הוא איסור דרבנן יניחו לעשות המעשה ואח"כ יקשה לו הואיל ואינו יודע ודאי שעובר אלא שיש לו להקשות על זה (תא"ו נתיב ב'):

If he sees his rabbi transgressing the words of the Torah, he says to him, "You taught me, our rabbi, such-and-such." Gloss: And if he wanted to transgress only a rabbinic prohibition, even so, he must protest against him (Terumat HaDeshen Siman 43). He who sees his rabbi performing an action and he has a question about it: if it is a biblical prohibition, he should question him before the action. And if it is a rabbinic prohibition, he should let him perform the action and afterwards question him, since he does not know for certain that he is transgressing, but rather he has a question about it (Toldot Adam v'Chavah, Netiv 2).

כל זמן שמזכיר שמועה בפניו אומר לו כך למדתני רבינו:

Any time he mentions a teaching in his presence, he says to him: "Thus you taught me, our rabbi."

לא יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו:

He should not say anything he did not hear from his rabbi until he mentions the name of the one who said it.

כשימות רבו קורע עליו כל בגדיו עד שמגלה לבו ויש אומרים שאינו קורע אלא טפח ואינו מאחה לעולם ומתאבל עליו בחליצה וכל דיני אבילות מקצת יום המיתה או מקצת יום השמועה:

When his rabbi dies, he tears all his garments until he uncovers his heart, and some say he only tears a handbreadth, and he never stitches it up, and he mourns for him by tearing [his garments], and all the laws of mourning apply for part of the day of death or part of the day the news is heard.

אפי' בשמועה רחוקה קורע על רבו כשם שקורע על אביו. (וע"ל סי' ש"מ ושע"ד):

Even upon hearing the news from afar, he tears for his rabbi just as he tears for his father. (And see below, Siman 340 and 374)....

מי שרבו מת מוטל לפניו אינו אוכל בשר ואינו שותה יין כדין מי שמתו מוטל לפניו:

Whoever has his rabbi who died lying before him may not eat meat and may not drink wine, according to the law of one whose dead relative lies before him.

כשמזכיר רבו תוך י"ב חודש צריך לומר הריני כפרת משכבו:

When he mentions his rabbi within twelve months, he must say, "May I be an atonement for his resting place."

רק בפני רבו הוא בכלל כל משנאי אהבו מות: הגה ודוקא כיחו שהוא דבר שיצא מגופו בכח אבל רוק בעלמא מותר דאנוס הוא לרוק (תא"ו נתיב ב'):

Only in the presence of his rabbi is he included in the verse, "All who hate me love death." Gloss: And this applies specifically to phlegm, which is something that exits his body with force, but regular saliva is permitted, as he is compelled to spit (Toldot Adam v'Chavah, Netiv 2).

כל אלו הדברים שאמרנו שצריך לכבד בהם את רבו לא אמרו אלא ברבו מובהק דהיינו שרוב חכמתו ממנו אם מקרא מקרא אם משנה משנה אם גמרא גמרא: הגה ובימים אלו עיקר הרבנות אינו תלוי במי שלמדו הפלפול וחילוקים שנוהגים בהם בזמן הזה רק במי שלמדו פסק ההלכה והעיון והעמידו על האמת והיושר (מהרי"ק שורש ק"ע) אבל אם לא למד רוב חכמתו ממנו אינו חייב לכבדו בכל אלו הדברים אבל עומד מלפניו משיגיע לארבע אמותיו וקורע עליו כשם שהוא קורע על כל המתים שהוא מתאבל עליהם אפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד בין קטן בין גדול עומד מלפניו וקורע עליו. (ועיין לקמן סי' ש"מ סעיף ח'):

All these things that we said regarding the honor due to one's rabbi were only said regarding a primary rabbi (rav muvhak), meaning one from whom he derived most of his wisdom—if in Scripture, Scripture; if in Mishnah, Mishnah; if in Gemara, Gemara. Gloss: And in these days, the essence of the rabbinate does not depend on one who taught him the pilpul and distinctions that are practiced in these times, but rather on one who taught him the ruling of the halakha and the study, and established him in truth and righteousness (Maharik, root 170). But if he did not derive most of his wisdom from him, he is not obligated to honor him in all these matters. However, he must stand before him when he comes within his four cubits, and he must tear [his garments] for him just as he tears for all the dead for whom he mourns; even if he only learned one thing from him, whether small or large, he must stand before him and tear for him. (And see below, Siman 340, paragraph 8).

כל תלמיד חכם שדעותיו מכוונות אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה אע"פ שלא למד ממנו כלום: הגה ואין לאדם להורות עד ארבעים שנה אם יש גדול ממנו בעיר אף על פי שאינו רבו (ב"י בשם הר"ן וסמ"ק ורש"י פרק הנחנקין) . חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר משקול הדעת אבל אם יש לו קבלה שטעה (ר' ירוחם בשם י"א) או שטעה בדבר משנה יוכל להתיר (הר"ן פ"ק דעבודת כוכבים בשם ראב"ד ורשב"א ורמב"ן ז"ל ותוס' ורא"ש ור' ירוחם סוף נתיב ב') ואפילו אם טעה בשקול הדעת יכול לישא וליתן עם המורה עד שיחזור בו (סברת הר"ן) ולכן אין איסור לשואל [לשאול] לשני (שם במרדכי ואגודה ותוס' ורא"ש ור' ירוחם שם) ובלבד שיודיע אותו שכבר הורה הראשון לאסור (רבינו ירוחם נתיב ב' ותוס' ורא"ש) ואפי' אם התיר הראשון וכבר חלה הוראתו אין לשני לאסור מכח שקול הדעת (כן משמע באשיר"י פרק קמא דעבודת כוכבים) וכל זה באותה הוראה עצמה אבל במעשה אחר פשיטא שיכול להורות מה שנראה אליו (מהרי"ק שורש קע"ב וחדושי רשב"א וע"פ):

Any Torah scholar whose opinions are sound does not speak in the presence of one who is greater than him in wisdom, even if he did not learn anything from him. Gloss: And a person should not issue rulings until the age of forty if there is someone greater than him in the city, even if he is not his rabbi (Beit Yosef in the name of the Ran, Semak, and Rashi in chapter HaNechnakin). If a sage prohibited something, his colleague is not permitted to permit it based on logical deduction; however, if he has a tradition that he erred, or if he erred in a matter of Mishnah, he may permit it (Rabbeinu Yerocham in the name of some authorities). And even if he erred in logical deduction, he may discuss it with the one who issued the ruling until he retracts his ruling (the opinion of the Ran). Therefore, it is not forbidden for the questioner to ask a second sage (there in the Mordechai, Agudah, Tosafot, Rosh, and Rabbeinu Yerocham), provided that he informs him that the first one already ruled to prohibit it (Rabbeinu Yerocham, Netiv 2, and Tosafot and Rosh). And even if the first permitted it and his ruling has already taken effect, the second one should not prohibit it based on logical deduction (thus is implied in the Asher'i, first chapter of Avodah Zarah). And all of this is regarding that same ruling, but regarding a different case, it is obvious that he may rule what appears correct to him (Maharik, root 172, and Chiddushei Rashba, etc.).

הרב המובהק שמחל על כבודו בכל הדברים האלו או באחד מהם לכל תלמידיו או לאחד מהם כבודו מחול ואף על פי שמחל מצוה על התלמיד להדרו (ואסור לבזותו) (פסקי מהרא"י סימן קכ"ז):

A primary rabbi (rav muvhak) who waives his honor regarding all these matters or one of them, for all his students or for one of them, his honor is waived. And even though he waived it, it is a mitzvah for the student to treat him with respect (and it is forbidden to treat him with disrespect).

יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך:

Let the honor of your student be as dear to you as your own.(Piskei Mahari, Siman 127).

אבידת אביו ואבידת רבו (המובהק) (ב"י וטור ופוסקים מהש"ס) אבידת רבו קודמת ואם היה אביו שקול כנגד רבו אבידת אביו קודמת היה אביו ורבו נושאים משאוי מניח של רבו ואח"כ מניח של אביו היה אביו ורבו עומדים בבית השבי פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו ואם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו: הגה וכן מפרק משאו קודם לרבו ואע"פ שאינו שקול בחכמה כרבו אבל אין מחזיר אבידת אביו קודם עד שיהא שקול כנגד רבו (טור בשם הרא"ש והגה"מ וב"י הוכיח כן ע"ש) י"א הא דרבו קודם לאביו היינו שלומד עמו בחנם אבל אם אביו שוכר לו רבי ומלמדו אביו קודם לכל דבר (ספר החסידים) וכן נראה לי עיקר:

Regarding the lost item of his father and the lost item of his rabbi (the primary one): The lost item of his rabbi takes precedence. And if his father was equal in wisdom to his rabbi, the lost item of his father takes precedence. If his father and his rabbi were carrying a burden, he unloads his rabbi's burden and afterwards unloads his father's. If his father and his rabbi were standing in a house of captivity, he ransoms his rabbi and afterwards ransoms his father; and if his father was a Torah scholar, he ransoms his father and afterwards ransoms his rabbi. Gloss: And likewise, he unloads his father's burden before his rabbi's, even if he is not equal in wisdom to his rabbi; but he does not return his father's lost item before his rabbi's unless he is equal in wisdom to his rabbi (Tur in the name of the Rosh and Hagahot Maimoniyot, and the Beit Yosef proves this). Some say that this rule that his rabbi takes precedence over his father applies only if he studies with him for free, but if his father hires a teacher for him and teaches him, his father takes precedence over everything (Sefer Chasidim), and thus it appears to me to be the main principle.

אבידתו קודמת לשל אביו ושל רבו:

His own lost item takes precedence over his father's and his rabbi's.

האומר לחבירו איני מקבל ממך אם היית כמשה מלקין אותו משום בזיון : הגה ותלמיד חכם שאמר דבר הלכה בדבר השייך לדידיה (תוס' בשם ר"ת ונ"י) אם אמרה קודם מעשה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו (ש"ס פ' הערל ריש (יבמות דף ע"ז) ותוס' ונ"י שם ד"מ ס"ס רמ"ה) ודוקא שאמר כך קבלתי אבל אם אומר דבר מסברא ומראה פנים לדבריו והוא נראה שומעין לו (נ"י בשם הריטב"א) אבל אין שומעין לדידיה דלמא מדמי דברים להדדי שאינן דומים אבל אם הוא פשוט שומעין לו (רבי' ירוחם סוף נתיב ב' ובשם הרא"ש):

One who says to his fellow, "I do not accept [the ruling] from you, even if you were like Moses," is punished for insolence. Gloss: And regarding a Torah scholar who stated a matter of halakha regarding a matter pertaining to himself (Tosafot in the name of Rabbeinu Tam and Nimukei Yosef), if he said it before the act, he is listened to; and if not, he is not listened to (Talmud, chapter HaArel, beginning (Yevamot 77a) and Tosafot and Nimukei Yosef there, and Derishah at the end of Siman 245). And this applies specifically if he said, "Thus I have a tradition." But if he says a matter based on his own reasoning and shows aspects of his words, and it seems correct, he is listened to (Nimukei Yosef in the name of the Ritba). However, one should not listen to him regarding himself, lest he compare matters that are not alike. But if it is a simple matter, he is listened to (Rabbeinu Yerocham, end of Netiv 2, and in the name of the Rosh).