Commentary page
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 207
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoreh De'ah Siman 207
Yoreh De'ah Siman 207 is a source-text unit from the Shulchan Arukh with 1 seifim. Its reading map separates the practical rule, its conditions and the points that need comparison with the surrounding text.
Original text
<b>דין כנויי נדרים. ובו סעיף אחד:</b><br>כנויי נדרים כנדרים כיצד קונם קונח קונס שאם אמר קונם או קונח או קונס ככר זה עלי אסור בו וכן בכל מקום הולכים אחר הלשון שרגילין בו שאם יש להם כנוי לנדר ונדר בו הוי נדר (וכן אם אינו מכיר אלו הלשונות שדברו בהם חכמים אע"פ שנדר בהם לאו כלום הוא) (ב"י וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"א דנדרים ודנזיר ופ"ב דשבועות) אבל כינויי כינויים דהיינו כינוי שרחוק הרבה מהלשון אינו כנדר: (הנדר הוא בכל לשון שיאמר עליו מקרי נדר) (וכן משמע בב"י ורמב"ם רפ"א מה"נ):
Synonyms for vows are like vows. How so? If one said "Konam", "Konach" or "Konas" is this loaf of bread to me, it is forbidden [as if one said "Korban", sacrifice]. In every place, one follows local terminology, and if there is a local phrase for a vow, it is truly a vow. RAMA: So too, if one does not understand the language of the Rabbis and uses them for a vow, it is invalid. But synonyms of synonyms, or a word that sounds very distant from the language of a vow, is not a vow. RAMA: And a vow can be made in any language where forbidding something to oneself is called 'vow'.
English translation: Sefaria Community Translation · CC0