Commentary page
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 272
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChoshen Mishpat Siman 272
Choshen Mishpat Siman 272 is a source-text unit from the Shulchan Arukh with 18 seifim. Its reading map separates the practical rule, its conditions and the points that need comparison with the surrounding text.
What to track
Read each seif as a separate step. Identify the action, the condition that limits it and any distinction between cases before moving to the next seif.
Study lens
Look for rabbinic statements and attributed teachings, a turn toward a more precise resolution, interpersonal relationships and civil law. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
- rabbinic statements and attributed teachings
- a turn toward a more precise resolution
- interpersonal relationships and civil law
- sanctity, Temple service or priestly status
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 seifim on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact seif.
- Seif 188 words
Opens “דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה.…”
- Seif 29 words
Opens “היה כהן והבהמה רובצת בין הקברות אינו…”
- Seif 370 words
Opens “וכן אם היה זקן שאין דרכו לפרוק…”
- Seif 432 words
Opens “פרק וטען וחזרה ונפלה חייב לטעון ולפרוק…”
- Seif 539 words
Opens “מאימתי יתחייב לפרוק ולטעון עמו משיראהו ראיה…”
- Seif 627 words
Opens “מצוה מן התורה לפרוק עמו בחנם (כמו…”
- Seif 759 words
Opens “מצא בהמת חבירו רבוצה אע"פ שאין הבעלים…”
- Seif 822 words
Opens “בהמת עכו"ם והמשא של ישראל אם היה…”
- Seif 958 words
Opens “וכן אם היתה הבהמה של ישראל והמשוי…”
- Seif 1075 words
Opens “הפוגע בשנים אחד רובץ תחת משאו וא'…”
- Seif 1198 words
Opens “השונא האמור בתורה לא מעכו"ם הוא אלא…”
- Seif 1216 words
Opens “חמורים שרגליו של אחד מהם רעועות אינם…”
- Seif 1329 words
Opens “היה אחד טעון ואחד רכוב והדרך צר…”
- Seif 1483 words
Opens “וכן שתי ספינות העוברות ופגעו זו בזו…”
- Seif 1533 words
Opens “שיירא שחנתה במדבר ועמד עליה גייס לטרפה…”
- Seif 1661 words
Opens “רשאים החמרים להתנות ביניהם כל מי שתאבד…”
- Seif 1724 words
Opens “ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול…”
- Seif 1828 words
Opens “רשאים הספנים להתנות ביניהם כל מי שתאבד…”
Original text
<b>דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:</b><br>מי שפגע בחבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממשאה ה"ז מצוה לפרוק מעליה שנא' עזוב תעזוב עמו (היה דרך הבהמה לרבוץ תמיד תחת משאה או שהיא עומדת תחת משאה אינו חייב) (טור ס"ה) ולא יפרוק ויניחנו נבהל וילך אלא יקים עמו ויחזור ויטעון משאו עליו שנאמר הקם תקים ואם הניחו נבהל ולא פרק ולא טען ביטל מצות עשה ועבר על מצות ל"ת שנא' לא תראה את חמור אחיך:
היה כהן והבהמה רובצת בין הקברות אינו מטמא לה:
וכן אם היה זקן שאין דרכו לפרוק ולטעון הואיל ואינה לפי כבודו פטור (טור ס"ח) זה הכלל כל שאילו היתה שלו היה פורק וטוען ה"ז חייב לטעון ולפרוק בשל חבירו ואם היה חסיד ועושה לפנים משורת הדין אפי' היה הנשיא הגדול וראה בהמת חבירו רובצת תחת משאה של תבן או של קנים וכיוצא בהם פורק וטוען עמו (ויש חולקין בזה כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רס"ג) (טור ס"ט בשם הרא"ש):
פרק וטען וחזרה ונפלה חייב לטעון ולפרוק פעם אחרת אפי' מאה פעמים שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים עמו לפיכך צריך לדדות עמו עד פרסה אא"כ אומר לו בעל המשא איני צריך לך:
מאימתי יתחייב לפרוק ולטעון עמו משיראהו ראיה [שהיא] כפגיעה שהרי נאמר כי תראה ונאמר כי תפגע וכמה שיערו חכמים שיהיה ביניהם רס"ו אמה וב' שלישי אמה שהיא אחר מז' ומחצה במיל היה רחוק ממנו יותר מזה אינו זקוק לו:
מצוה מן התורה לפרוק עמו בחנם (כמו באבידה וע"ל סי' רס"ה) אבל לטעון עליו ה"ז מצוה ונוטל שכרו וכן בשעה שמדדה עמו עד פרסה יש לו שכר:
מצא בהמת חבירו רבוצה אע"פ שאין הבעלים עמה מצוה לפרוק מעליה ולטעון עליה שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים מ"מ א"כ למה נאמר עמו שאם היה בעל הבהמה שם והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק לבדך פרוק הרי זה פטור שנא' עמו ואם היה בעל הבהמה זקן או חולה חייב לטעון ולפרוק לבדו:
בהמת עכו"ם והמשא של ישראל אם היה העכו"ם מחמר אחר בהמתו אינו זקוק לה ואם לאו חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל:
וכן אם היתה הבהמה של ישראל והמשוי של עכו"ם חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל אבל בהמת עכו"ם ומשאו אינו חייב להטפל בו אלא משום איבה: הגה וי"א לפרוק חייב אפילו אין העכו"ם שם משום צער בעלי חיים דהוי דאורייתא וכן בכל מקום דפטור לפרוק מ"מ משום צער ב"ח מיהו חייב ונפקא מינה שיכול לקבל שכר (טור סי"ד):
הפוגע בשנים אחד רובץ תחת משאו וא' פרק מעליו ולא מצא מי שיטעון עמו מצוה לפרוק בתחלה משום צער בעלי חיים ואח"כ טוען בד"א כשהיו שניהם שונאים או אוהבים אבל אם היה אחד שונא ואחד אוהב מצוה לטעון עם השונא תחלה כדי לכוף את יצרו הרע: הגה ודוקא בשונא בעלמא דלא עבד איסורא אבל אם עביד איסורא ושונאו משום שעבר עבירה א"צ לטעון עמו כדי לכוף יצרו דהא יפה עושה ששונאו (נ"י פ' אלו מציאות):
השונא האמור בתורה לא מעכו"ם הוא אלא מישראל והיאך יהיה לישראל שונא [מישראל] והכתוב אומר לא תשנא את אחיך בלבבך אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי מצוה לשנאותו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעתו ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה:
חמורים שרגליו של אחד מהם רעועות אינם רשאים חביריו להקדים ולעבור מעליו נפל רשאים לעבור מעליו:
היה אחד טעון ואחד רכוב והדרך צר מעבירים את הרכוב מפני הטעון אחד טעון ואחד ריקן מעבירים הריקן מפני הטעון שניהם טעונים שניהם רוכבים שניהם ריקנים עושים פשרה ביניהם:
וכן שתי ספינות העוברות ופגעו זו בזו אם שתיהן עוברות [בבת אחת] שתיהן טובעות ואם בזו אחר זו עוברות וכן ב' גמלים העולים במעלה גבוהה ופגעו זה בזה אם עוברים שניהם בבת אחת נופלים ואם בזה אחר זה עולים כיצד הם עושים טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונ' קרובה ורחוקה תדחה קרוב' מפני שאינה קרובה שתיהן רחוקות או שתיהן קרובות או טעונות הואיל וכולן בדוחק א' הטל פשרה ביניהם והם מעלים שכר זה לזה ובזה וכיוצא בו נאמר בצדק תשפוט עמיתך:
שיירא שחנתה במדבר ועמד עליה גייס לטרפה ופסקו עם הגייס ממון מחשבין לפי ממונם ואין מחשבין לפי נפשות ואם שכרו תייר לפניהם להודיעם הדרך מחשבין לפי ממון ולפי נפשות ואל ישנו ממנהג החמרים:
רשאים החמרים להתנות ביניהם כל מי שתאבד ממנו חמור מבני השיירא מעמידים לו חמור אחרת ואם פשע הוא ואבדה אין חייבין להעמיד לו אבדה חמורו ואמר תנו לי דמים ואיני רוצה ליקח חמור והריני שומר עמכם אין שומעין לו אלא מעמידין לו חמור אחרת כדי שיזדרז עצמו וישמור בהמתו ואפילו היתה לו בהמה אחרת בשיירא שיותר מוסר נפשו לשמור על שנים:
ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטובע' והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון (וע"ל ש"א ס"א) ואל ישנה ממנהג הספנים:
רשאים הספנים להתנות ביניהם כל מי שתאבד לו ספינה מעמידים לו ספינה אחרת פשע בה ואבדה או שפירש למקום שאין הולכין בו באותו זמן אין חייבין להעמיד לו: