Commentary page
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 242
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChoshen Mishpat Siman 242
Choshen Mishpat Siman 242 is a source-text unit from the Shulchan Arukh with 10 seifim. Its reading map separates the practical rule, its conditions and the points that need comparison with the surrounding text.
What to track
Read each seif as a separate step. Identify the action, the condition that limits it and any distinction between cases before moving to the next seif.
Study lens
Look for rabbinic statements and attributed teachings, a turn toward a more precise resolution. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
- rabbinic statements and attributed teachings
- a turn toward a more precise resolution
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 10 seifim on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact seif.
- Seif 159 words
Opens “דין מתנה באונס ומסירת מודעה ומתנה טמירתא.…”
- Seif 242 words
Opens “והיכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא ובטלה לא…”
- Seif 3115 words
Opens “כל מתנה בין של בריא בין של…”
- Seif 442 words
Opens “אם לא צוה לכתוב בפרהסיא וצוה לחתמו…”
- Seif 543 words
Opens “יש מי שאומר דהאידנא לא חיישי' לסתמא…”
- Seif 649 words
Opens “שכיב מרע שצוה ואמר לא תגלו מתנה…”
- Seif 721 words
Opens “י"א דמתנה טמירתא אם החזיקו הנותן בנכסים…”
- Seif 825 words
Opens “הכותב שתי מתנות על שדה אחת הראשונה…”
- Seif 941 words
Opens “מי שהיו הדברים מוכיחים שאין דעתו ליתן…”
- Seif 1082 words
Opens “מעשה באחד שרצה לישא אשה אמרה לו…”
Original text
<b>דין מתנה באונס ומסירת מודעה ומתנה טמירתא. ובו י סעיפים:</b><br>הנותן מתנה מחמת אונס שאנסוהו ליתן אינה מתנה ואפי' קבל עליו אחריות נכסים בשטר ואפי' אם אינו מוסר מודעא אי ידעינן באונס אינה מתנה לפיכך המוסר מודעא על המתנה כתבינן ליה אע"ג דלא ידעי' באונסיה שהרי אפילו היתה המודעא שקר כיון שגילה בדעתו שאינו חפץ במתנה הרי היא בטלה:
והיכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא ובטלה לא מהני הביטול כיון דאונס הוא אפילו אי לא מסר מודעא לא הוי מתנה אבל אי מסר מודעא ולא ידעינן באונסיה ואח"כ ביטלה מדעתו הוי ביטול כיון שלא הכירו באונסו ולכך נהגו לכתוב ביטול מודעא במתנה:
כל מתנה בין של בריא בין של שכיב מרע צריך שתהא גלויה ומפורסמת לא מבעיא אם אמר לעדים תתחבאו וכתבו אלא אפי' אמר סתם כתבו לו אינה כלום אא"כ אמר כתבוה בשוקא וחתמו בפרהסיא וכיוצא בזה לפיכך כל שטר מתנה שאין כתוב בו ואמר לנו הנותן שבו בשווקים וברחובות וכתבו לו מתנה גלוייה ומפורסמת וכיוצא בענין זה חוששין לה שמא מתנה מסותרת היא ולא זכה המקבל ואפי' אי קנו מיניה: הגה ואפי' תפס המקבל והחזיק במתנה מוציאין מידו (טור בשם הרא"ש) מיהו אם החזיקו אותו במתנה מעכשיו לא שייך בה סתר ולכן אם כתב ליה בשטר מתנה לך וחזק ביה מעכשיו ה"ל כאלו כתב כתבוה בשוקא וכו' (ר' ירוחם נט"ו ח"ב) (וע"ל סי' זה ס"ז):
אם לא צוה לכתוב בפרהסיא וצוה לחתמו בפרהסיא כשר ואע"פ שלא צוה ליתנו בעידי מסירה בפרהסיא כשר ואם צוה ליתנו בעידי מסירה בפרהסיא כשר אע"פ שלא צוה כן על החתימה (וכן אם צוה על החתימה שתהיה בפרהסיא ולא צוה על המסירה) (טור):
יש מי שאומר דהאידנא לא חיישי' לסתמא משום דנהיגי למיכתב בכל שטרי מתנתא הכי הילכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה סתם דעתו שיכתבו כמנהג הסופרים הילכך הוי כאילו אמר כתבוהו בשוקא וחתמוה בפרהסיא (ומ"מ לכתחלה טוב לפרש בהדיא) (נ"י פ' חזקת מדברי ה"ר יונה):
שכיב מרע שצוה ואמר לא תגלו מתנה זו ולא תודיעו בה אדם אלא לאחר מיתה הרי זו מתנה קיימת שבעת שהקנה אותו שהיא אחר מותו הרי אמר גלו אותה מצוה מחמת מיתה אינו צריך לומר גלו את המתנה אלא אע"פ שהיא כתובה סתם אין חוששין לה שמא מסותרת היא:
י"א דמתנה טמירתא אם החזיקו הנותן בנכסים או שהחזיק הוא בהם בפני הנותן ולא מיחה בו קנה (וכבר נתבאר סעיף ג'):
הכותב שתי מתנות על שדה אחת הראשונה מסותרת או סתם והשנייה גלויה ומפורסמת אחרון קנה אפי' היתה הראשונה סתם (ולא אמרי' דהראשונה הוי כמודעא) (טור):
מי שהיו הדברים מוכיחים שאין דעתו ליתן מתנה זו אפי' שנתנה מתנה גלויה ונמצא שנתנה מקודם מתנה מסותרת הרי שתי המתנות בטלו הראשונה (מפני שהיא מסותרת והשנייה) (רמב"ם) מפני שהדבר מוכיח שאינו רוצה והרי קדמה זאת המתנ' שנמצא כמו מודע' לה:
מעשה באחד שרצה לישא אשה אמרה לו איני נשאת לך עד שתכתוב לי [כל] נכסיך שמע בנו הגדול וצווח על שמניחו ריקן אמר לעדים לכו והחביאו וכתבו לו כל נכסי במתנה ואח"כ כתב לה כל נכסיו ונשאה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו הבן לא קנה והאש' לא קנתה שהרי לא ברצונו כתב לה וכאנוס בדבר הוא שהרי גילה דעתו במתנה הראשונה אע"פ שהיא בטלה מפני שהיא מסותרת אבל אי לא היתה מתנה ראשונה הוי מתנה שנייה קיימת דלא מקרי אנוס גמור) (טור):