Commentary page
Berakhot 51b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBerakhot 51b
Berakhot 51b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 568 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אנן נעבד לחומרא שלא תסייע שמאל לימין בשעת ברכה:
שמעה ילתא שלא ישגר לה כוס של ברכה:
קמה בזיהרא עמדה בכעס:
כל האי נבגא דברכתא היא כל יין שבחבית ככוס של ברכה הוא שתי ממנו:
נבגא כוס כמו לשתי מר אנבגא:
ממהדורי מילי ממחזירי בעיירות ירבו תמיד דברים:
ומסמרטוטי כלמי וממשחקי בגדים בלויים וממורטים ירבו כנים. כנים מתרגמינ' כלמתא:
אין מסיחין משאחזו עד שיברך:
25 more comments on this page.
Rashi on Berakhot 51b · Sefaria
Tosafot
אין מסיחין על כוס של ברכה פי' רש"י שלא יסיח (דעת) המברך משנתנו לו כוס של ברכה וה"ה המסובין שאין רשאין להסיח דבעינן שיתכוין שומע ומשמיע וגם אין להפסיק השומעים בשיחת חולין כמו שאין המברך רשאי להסיח ואף על פי שאמר התם (פרק בתרא דר"ה ד' לד:) שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא משמע שהשומע סח בינתים ואפילו הכי יצא אך לכתחלה אין לעשות כן ומיהו נראה דהיינו דוקא בשעה שהמברך שותק מעט בין ברכה לברכה אבל בשעה שהוא מברך אם היה מדבר אפילו בדיעבד לא יצא:
והלכתא בכולהו יושב ומברך לפי שברכת המזון דאורייתא החמירו בה להיות יושב ומברך שהרי עשרה דברים נאמרו בו מה שאין כן בשאר ברכות והוא נוטריקון ואכלת ושבעת שב עת וברכת לברכת המזון מפי רבי משה אלברט:
הדרן עלך שלשה שאכלו
Tosafot on Berakhot 51b · Sefaria · CC-BY
Rav Nissim Gaon
תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם עיקרו במשנת זבחים בפ"י (דף פט) ובמשנת הוריות בפרק אחרון (דף יב) כל התדיר מחבירו הוא קודם את חבירו ואמרינן בגמרא מנא הני מילי אמר אביי דאמר קרא (במדבר כ״ח:כ״ג) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד מכדי כתיב עולת הבוקר עולת התמיד למה לי מאי קאמר רחמנא האי דתדיר קדים ברישא:
Rav Nissim Gaon on Berakhot 51b · Sefaria
Rashba
מתני' אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה וכו'. והא דלא חשיב הכא בירך על הפרפרת, שהיא מחלוקת שנויה, דב"ש אמרי דלא פטר אפילו מעשה קדרה ופליגי (ב"ש) [ב"ה] עלייהו כדאיתא התם בגמ' (מב, ב). יש לומר דכיון שהזכיר שם בירך על הפרפרת שלפני המזון וכו' איירי נמי בבירך על הפרפרת לא פטר את הפת, ואגב ההיא אמר וב"ש אומרים אף לא מעשה קדרה, וכיון דתנא לה לעיל לא חשו להזכירה כאן. אבל ההיא דקתני בברייתא בפרק כיצד (מג, ב) בכוס יין ושמן ערב, קשיא לי אמאי לא חשיב לה הכא דאף היא פלוגתא דב"ש וב"ה בסעודה, דקתני בית שמאי אומרים אוחז שמן בימינו ויין בשמאלו מברך על השמן ואחר כך מברך על היין ובית הלל אומרים אוחז יין בימינו ושמן בשמאלו מברך על היין וכו'. ובתוספתא דפרקין (פ"ה, ה"ל) מנו לה בהדי הני דמתניתין שיש בין בית שמאי ובית הלל.
גמרא וכבר קדש היום. פירוש: משעת קבלה, ואפילו קדם וקדש על הכוס בערב שבת מכל מקום הרי הוא אסור במלאכה משעה שהוא אומר קדושה על הכוס, ועוד דברוב אין מקדשין עד שתחשך. והכי נמי משמע בירושלמי שהרי אמרו בפרק תפלת השחר (ברכות כז, ב) מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס, ואפילו כן אמרינן בירושלמי (בפרקין ה"א) גבי הא דהכא: א"ר מונא מדברי שניהם יין והבדלה הבדלה [קודמת], כלום טעמן דב"ש אלא שכבר נתחייב בקדושת היום, [וכאן הואיל ונתחייב בהבדלה] עד שלא בא היין הבדלה קודמת, ע"כ בירושלמי. ואע"פ שפעמים שמבדילין קודם שתחשך כמו שכתבתי, אלא שאין הולכין בהן אלא אחר הרוב, ואי נמי דכי מטי שקיעה ראשונה של חמה חשיב כיום הבא וכבר קדש היום, וכבר חל חיוב הבדלה במוצאי שבת.
שהיין גורם לקדוש שתאמר ולאו דוקא יין, אלא יין או פת היכא דחביבא ליה, הא בלאו הכי לא דאין קדוש אלא במקום סעודה.
Rashba on Berakhot 51b · Sefaria
Ritva
תניא נמי הכי השותה כפלים לא יברך משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. פירוש וכיון שכוס זה הוא כוס שני או רביעי אין זה הכנה בדברים נאים אלא דברי פורעניות. ואע"ג דאמרינן בפסחים כוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה התם הוא שהוא שלישי וקאמר שאעפ"י ששותה אחריו אין כוס של ברכה מצטרף לעשותו רביעי אלא לטובה אבל כאן שהוא בעצמו שני יש ליזהר:
אסיקנא דבין אכל כשהוא עומד בין כשהוא מהלך בכולהו יושב ומברך ובהכי סגי ובלאו הכי לא. וטעמא משום שיכוין לבו יותר דכתיב הכון לקראת אלהיך ישראל:
פרק אלו דברים אלו דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה אע"ג דתני פלוגתא בבורא מאורי אש דלאו דסעודה היא אגב אחריני נקט לה:
תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וא"ת בברכת המזון נמי כיון שהיא תדירה ליברך בורא פרי הגפן שהיא תדירה ברישא. וזו אינה קושיא דהתם כיון דברכת המזון סילוק הוא אין לומר שיברך תחלה דברכת המזון נראה כסילוק אכילה ושתיה ועוד דברכת המזון נמי תדירה היא בלא כוס:
מאי דבר אחר דרך התלמוד לשאול מאי דבר אחר מאי ואומר אבל גבי ב"ש דלא אמרי האי לישנא אע"ג דאמרי תרי טעמא לא דייקינן. וקיי"ל כב"ה דאמרי מברך על היין ואח"כ על היום וכן גבי הבדלה דהא אסיקנא דב"ש מודו בה:
Ritva on Berakhot 51b · Sefaria
Meiri
המברך משנתנו לו כוס של ברכה אסור לו לדבר אלא בדברים שהם צורך ברכה ומשהתחיל בברכה אסור למסובין לדבר אלא יהו שומע ומשמיע מכוונים לבם למקום:
שתה כוס אחד אין ראוי לברך על השני ברכת המזון וכן כל שהוא משלים לזוגות ויראה לי שלא נאמר דבר זה אלא בימיהם שהיו מקפידין על הזוגות אבל עכשיו אין אנו צריכין לחוש לכך:
המברך ברכת המזון ראוי לו לברך בישיבה ואפי' אכל כשהוא מהלך יושב לו במקום שפסק מלאכול ומברך ויש אומ' דוקא במי שהיה מהלך בבית אבל היה מהלך בדרך ומתירא מלהתעכב מברך אף בהלוך יישוב הדעת עדיף ואם אכל כשהוא עומד יושב ומברך ואם אכל בהסבה מפסיק הסבה ויש לו ומברך דרך אימה ויראה ואם אכל כשהוא יושב מאריך בישיבה עד שיברך ולעולם מברך במקום שאכל מהלך מברך במקום שפסק:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
אלו דברים וכו' כוונת הפרק לבאר ענינים שבסעודה וברכות שבה שנחלקו ב"ש וב"ה בסעודה בענינים אלו ובענין הבדלה ובהרבה ענינים שבסעודה, ורוב הפרק יסוב על ג' ענינים, הראשון לבאר בו ענין קדוש היום בקצרה וענין הבדלה בארוכה נסח שלה וסדור ברכותיה והאיך יחברוה בסעודה עם ברכת המזון וכן ענין הנר והבשמים שמברכים עליהם, השני שאר ענינים שבסדור סעודה איזה ענין מעניני סעודה ראוי להקדים ואיזה ראוי לאחר, השלישי בענין ברכת המזון באיזה מקום צריך לברך ועד מתי ברכתו עולה לו ועל איזה מברך ראוי לסמוך ולענות אחריו אמן, זו היא כונת הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה בענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
ובאמת שדברים שאינם מצריכים סעודה ושנויים כאן כענין ברכות הבדלה במאור ובשמים אע"פ שנתיחסו מחלוקתיהם שבכאן בעניני סעודה אלא שבאו על ידי גלגול דברים שבסעודה כענין מי שהבדיל ובירך ברכת המזון על כוס אחד, וכן שנויים במקום אחר שאר מחלוקות ביניהם בעניני סעודה ולא נשנו כאן בדרך האמור בפרק כיצד מברכין בירך על הפרפרת לא פטר את הפת וב"ש אומרים אף לא מעשה קדרה והסבה בזה גם כן שמאחר שדברו שם בבירך על הפרפרת שלפני המזון הוצרך לדבר עליו אם פטר את הפת, ומאחר שהוזכרה שם לא חששו לשנותה כאן, וכן כתבוה גדולי המפרשים, ומ"מ לי נראה שבזו לא נחלקו בה ב"ש עם ב"ה שהרי לא הוזכרו שם ב"ה כלל ובכאן לא נשנו אל דברים שחלקו בה בהדיא ב"ש וב"ה, אלא שעדיין יש להקשות מאותה ברייתא שנאמרה בסוף הפרק הביאו לפניהם יין ושמן ב"ש אומרים אוחז שמן בימינו וכו' כמו שכתבנו שם בסוף סוגית המשנה הרביעית, ושמא מפני שיין ושמן באין לפעמים שלא בסעודה או אחר הסעודה ומכל הבריתות לא מנאוה כאן עם אלו:
והמשנה הראשונה ממנו תבאר בקדוש היום שאנו מקדשים על הכוס אי זו ברכה קודמת אם ברכת ב"פ הגפן או קדוש היום ב"ש אומר מברך על היום ופי' הטעם בגמ' שהיום גורם עכשיו ליין שיבא ועוד טעם אחר שכבר קדש היום תחלה ועדיין יין לא בא עד שיסב, וב"ה אומרים מברך על היין שמא תאמר הרי אפשר לו לקדש על הפת הרי הוא במקום יין ונאמר עליו שהפת גורם לקדוש ומקדימין אותו, מ"מ אין קדוש שלא בתפלה אלא על היין או על הפת, ועוד טעם אחר שברכת היין תדירה מברכת קדוש היום ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ואע"פ שהיא תדירה מברכת המזון שהרי היא בהתחלת אכילה ובסופה ואעפ"כ מאחרים אותה לברכת המזון אין זה כלום שכל עצמה אינה באה בסוף אלא מפני הפסק ברכה שמאחר שהברכה טעונה כוס והפסיק בברכה אין רשאי לשתות בלא ברכת היין ואע"פ שאף הבו ונבריך או נטילת ידים הם הפסק אין הטעם אלא משום ברכה כלומר שדנים אותו כבירך ובמקום ברכה הוא לענין הפסק והלכה כב"ה זה ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
Meiri on Berakhot 51b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
פירש"י בד"ה נר ומזון מי שאין לו אלא כוס אחד במו"ש מניחו עד לאחר המזון כו' עכ"ל מפירושו נראה דמתני' ס"ל לב"ש ברכת המזון טעונה כוס ולקמן בשמעתין לא מוכיח הכי מסיפא דמתני' וה"נ מסיק דתנא דמתני' כתנא דרבי חייא דאינה טעונה כוס ורש"י גופיה פירש לקמן בס"פ לב"ש דאין בה"מ טעונה כוס וצריך עיון:
Chidushei Halachot on Berakhot 51b · Sefaria
Shita Mekubetzet
תניא נמי הכי השותה כפלים לא יברך משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל - פירוש וכיון שכוס זה הוא כוס שני או רביעי אין זה הכנה בדברים נאים אלא דברי פורעניות. ואף על גב דאמרינן בפסחים כוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה התם הוא שהוא שלישי וקאמר שאף על פי ששותה אחריו אין כוס של ברכה מצטרף לעשותו רביעי אלא לטובה. אבל כאן שהוא בעצמו שני יש ליזהר:
אסיקנא דבין אכל כשהוא עומד בין כשהוא מהלך בכולהו יושב ומברך ובהכי סגי ובלאו הכי לא. וטעמא משום שיכוין לבו יותר דכתיב הכון לקראת אלהיך ישראל:
סליק פרק שלשה שאכלו בס"ד:
אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה אף על גב דתני פלוגתא בבורא מאורי אש דלאו דסעודה היא אגב אחריני נקט לה:
תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וא"ת בברכת המזון נמי כיון שהיא תדירה ליברך בורא פרי הגפן שהיא תדירה ברישא. וזו אינה קושיא דהתם כיון דברכת המזון סילוק הוא אין לומר שיברך תחלה דברכת המזון נראה כסילוק אכילה ושתיה. ועוד דברכת המזון נמי תדירה היא בלא כוס:
מאי דבר אחר דרך התלמוד לשאול מאי דבר אחר מאי ואומר. אבל גבי בית שמאי דלא אמרי האי לישנא אף על גב דאמרי תרי טעמא לא דייקינן. וקיימא לן כבית הלל דאמרי מברך על היין ואחר כך על היום. וכן גבי הבדלה דהא אסיקנא דבית שמאי מודו בה:
Shita Mekubetzet on Berakhot 51b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' ומשגרו לאנשי ביתו עי' תוי"ט ריש סוטה ד"ה רי"א:
Gilyon HaShas on Berakhot 51b · Sefaria
Ben Yehoyada
לִשְׁדַּר מַר כַּסָּא דְּבִרְכְּתָא לְיַלְתָּא הא דקראה בשמה לפניו, נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל על אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, אַיֶּלֶת זו רחמה צר וחביבה על בעלה, לכך קראה בשמה יַלְתָּא אותיות אַיֶּלֶת, לרמוז לו היא חביבה עליו כְּאַיֶּלֶת שאני אוהב אותה הרבה, וכפי הטבע אשה שבעלה אוהב אותה ביותר תביא נקבות מפני כי על הרוב הוא יזריע תחלה, ואיש מזריע תחלה יולדת נקבה, ולכך רמז לו שזו היא צריכה לסגולת כוס של ברכה כדי שתהיה מביאה זכרים.
אַדְהָכִי, שָׁמַעְתְּ יַלְתָּא, קָמָא בְּזִיהֲרָא וְעַלְתָּה לְבֵי חַמְרָא, וְתַבְרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵי דְּחַמְרָא. קשא אפילו אם נאמר שהיו כלים קטנים, עם כל זה נראה שעשתה עון גדול לשבר כלים בחמתה, דאמרו רבותינו ז"ל כאלו עובד עבודה זרה, ועוד איכא בל תשחית הן מצד הכלים הן מצד היין, ואיך רצה עולא אחר כך לפייסה בכוס אחר, נהי דהיתה בת הנשיא ואינו יכול להוכיחה עם כל זה אינו ראוי לפייסה אחר עשותה מעשה הזאת? ונראה לי בס"ד כי ודאי לא שברה אותם במתכוין אלא נכנסה בכעס לבית אוצר היין כדי לסגור אוצר היין במנעול ברזל שהיה מונח שם, כי אפשר שהיין משלה היתה בהיתה בת הנשיא, ואמרה איך האורחים שותים מיין שלי ולא ישלחו לי כוס של ברכה, ולכך רצתה לסגור כדי שלא תתן עוד יין לאורחים, ובכניסתה לתוך האוצר ליקח המנעול שהיה שם, מחמת שהיתה הולכת בכעס נתקלה בתיבה אחת של ברזל שלא היתה עומדת בטוב, וכשנתקלה בה נפלה על הכלים האלה שהיו מסודרין זה על גב זה ונשברו כולם זה בזה, ואפשר שהיו מזכוכית דמשתברים בנקל.
מִמַּהֲדוּרֵי מִילֵי, וּמִסְּמַרְטוּטֵי כַּלְמֵי קשא זלזלה כל כך בכבוד עולא האיש המפורסם בתורה ובצדקות?! ונראה לי בס"ד הכונה מִילֵי נאמר בלשון התלמוד על דברים חשובים, כמו הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלמרו מילי, שהוא רצונו לומר דברים חשובים והוא מלשון מִילַּת, והמשל זה לא אמרה אותו כנגד עולא, אלא כנגד ב' כוסות היין, והיינו כוס הראשון שנתהדר בברכת המזון יש בו תועלת להתברך ממנו, וכן המשל מבני אדם ההדורים יצא מהם מילי, כלומר דברים חשובים שהם הנאה לנפש, אך מסמרטוטי אותם שאינם חשובים אין יוצא מהם אלא כינים בלבד, וזה המשל אמרתו על כוס השני ששלח אחר ברכת המזון, שלא נתהדר זה בברכת המזון אין בו תועלת להאשה להתברך בו, כי אין בו הנאה נפשית אלא הנאה גופניית שדומה לְכַּלְמֵי.
אֵין מְסִיחִין עַל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה נראה לי בס"ד הכונה אין מרבין שיחה בדברים זה עם זה, שזה אומר 'אני אברך' וזה אומר 'אני אברך', אלא זה מסור ביד בעל הבית שהוא יזמין לאחד מן המסובין, ואמר אֵין מְסִיחִין ולא אמר אין מריבין לרבותא, שאפילו רבוי שיחה בלא מריבה אין ראוי לעשות, ולאותם פירושים אחרים לא יבא היטב לשון על כוס, וגם עוד קשא דתיפוק לי משום ברכת המזון.
Ben Yehoyada on Berakhot 51b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Berakhot, daf 51, Amud Bet, about 568 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 13 words
Opens “אֲנַן נַעֲבֵד לְחוּמְרָא.…”
- Segment 218 words
Opens “וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח. אָמַר רַב אַחָא…”
- Segment 310 words
Opens “וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ — כִּי הֵיכִי דְּלָא…”
- Segment 49 words
Opens “וּמְשַׁגְּרוֹ לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ בְּמַתָּנָה — כִּי הֵיכִי…”
- Segment 553 words
Opens “עוּלָּא אִקְּלַע לְבֵי רַב נַחְמָן. כְּרֵיךְ רִיפְתָּא,…”
- Segment 630 words
Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן…”
- Segment 737 words
Opens “אַדְּהָכִי שְׁמַעָה יַלְתָּא, קָמָה בְּזִיהֲרָא, וְעַלַּת לְבֵי…”
- Segment 845 words
Opens “אָמַר רַב אַסִּי: אֵין מַסִּיחִין עַל כּוֹס…”
- Segment 927 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא:…”
- Segment 104 words
Opens “הדרן עלך שלשה שאכלו…”
- Segment 1132 words
Opens “מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵין…”
- Segment 1220 words
Opens “בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ…”
- Segment 1314 words
Opens “בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה, וּמַנִּיחָהּ…”
- Segment 1420 words
Opens “בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת, וְאַחַר…”
- Segment 1514 words
Opens “בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֵר וּמָזוֹן, בְּשָׂמִים וְהַבְדָּלָה.…”
- Segment 1612 words
Opens “בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: ״שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ״, וּבֵית…”
- Segment 1734 words
Opens “אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל…”
- Segment 1826 words
Opens “מִי שֶׁאָכַל, וְשָׁכַח וְלֹא בֵּירַךְ. בֵּית שַׁמַּאי…”
- Segment 1933 words
Opens “בָּא לָהֶן יַיִן אַחַר הַמָּזוֹן, אִם אֵין…”
- Segment 2016 words
Opens “וְעוֹנִין ״אָמֵן״ אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ, וְאֵין עוֹנִין…”
- Segment 2132 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי…”
- Segment 2234 words
Opens “וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר…”
- Segment 2326 words
Opens “מַאי ״דָּבָר אַחֵר״? וְכִי תֵּימָא הָתָם תַּרְתֵּי…”
- Segment 249 words
Opens “וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. פְּשִׁיטָא, דְּהָא נָפְקָא…”
- Segment 2510 words
Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא קוֹדֶם בַּת קוֹל. וְאִיבָּעֵית אֵימָא…”
Sages named on this page
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Berakhot 51b · Segment 2 — “…הַקַּרְקַע טֶפַח. אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי קְרָאָה…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Berakhot 51b · Segment 5 — “עוּלָּא אִקְּלַע לְבֵי רַב נַחְמָן. כְּרֵיךְ רִיפְתָּא, בָּרֵיךְ בִּרְכַּת…”
Original text
אֲנַן נַעֲבֵד לְחוּמְרָא.
we will act stringently and not assist the right hand with the left.
וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח. אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי קְרָאָה — ״כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה׳ אֶקְרָא״.
And he lifts it at least one handbreadth from the ground. Rav Aḥa, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the verse that proves this? “I will lift the cup of salvation and upon the name of the Lord I will call” (Psalms 116:13).
וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ — כִּי הֵיכִי דְּלָא נַיסַּח דַּעְתֵּיהּ מִינֵּיהּ.
And he fixes his eyes upon the cup; so that his attention will not be distracted from it.
וּמְשַׁגְּרוֹ לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ בְּמַתָּנָה — כִּי הֵיכִי דְּתִתְבָּרַךְ דְּבֵיתְהוּ.
And he sends it as a gift to members of his household; so that his wife will be blessed.
עוּלָּא אִקְּלַע לְבֵי רַב נַחְמָן. כְּרֵיךְ רִיפְתָּא, בָּרֵיךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא, יְהַב לֵיהּ כָּסָא דְּבִרְכְּתָא לְרַב נַחְמָן. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: לִישַׁדַּר מָר כָּסָא דְבִרְכְּתָא לְיַלְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ״. ״פְּרִי בִטְנָהּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״פְּרִי בִטְנְךָ״.
The Gemara relates: Ulla happened to come to the house of Rav Naḥman. He ate bread, recited Grace after Meals, and gave the cup of blessing to Rav Naḥman. Rav Naḥman said to him: Master, please send the cup of blessing to Yalta, my wife. Ulla responded to him: There is no need, as Rabbi Yoḥanan said as follows: The fruit of a woman’s body is blessed only from the fruit of a man’s body, as it is stated: “And He will love you, and bless you, and make you numerous, and He will bless the fruit of your body” (Deuteronomy 7:13). The Gemara infers: “He will bless the fruit of her body” was not stated. Rather, “He will bless the fruit of your [masculine singular] body.” For his wife to be blessed with children, it is sufficient to give the cup to Rav Naḥman.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ״, ״פְּרִי בִטְנָהּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״פְּרִי בִטְנְךָ״.
That opinion was also taught in a baraita : Rabbi Natan says: From where is it derived that the fruit of a woman’s body is only blessed from the fruit of a man’s body? As it is stated: And He will bless the fruit of your body; He will bless the fruit of her body was not stated. Rather, He will bless the fruit of your body.
אַדְּהָכִי שְׁמַעָה יַלְתָּא, קָמָה בְּזִיהֲרָא, וְעַלַּת לְבֵי חַמְרָא, וּתְבַרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵּי דְחַמְרָא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: נְשַׁדַּר לַהּ מָר כָּסָא אַחֲרִינָא, שְׁלַח לַהּ: כֹּל הַאי נַבְגָּא, דְּבִרְכְּתָא הִיא. שְׁלַחָה לֵיהּ: מִמְּהַדּוּרֵי — מִילֵּי, וּמִסְּמַרְטוּטֵי — כַּלְמֵי.
The Gemara relates that meanwhile Yalta heard Ulla’s refusal to send her the cup of blessing. Yalta was the daughter of the Exilarch and was accustomed to being treated with deference, so she arose in a rage, entered the wine-storage, and broke four hundred barrels of wine. Afterward, Rav Naḥman said to Ulla: Let the Master send her another cup. Ulla sent Yalta a different cup with a message saying that all of the wine in this barrel is wine of blessing; although you did not drink from the cup of blessing itself, you may at least drink from the barrel from which the cup of blessing was poured. She sent him a stinging response: From itinerant peddlers, Ulla traveled regularly from Eretz Yisrael to Babylonia and back, come meaningless words, and from rags come lice.
אָמַר רַב אַסִּי: אֵין מַסִּיחִין עַל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. וְאָמַר רַב אַסִּי: אֵין מְבָרְכִין עַל כּוֹס שֶׁל פּוּרְעָנוּת. מַאי ״כּוֹס שֶׁל פּוּרְעָנוּת״? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כּוֹס שֵׁנִי. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַשּׁוֹתֶה כִּפְלַיִם לֹא יְבָרֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, וְהַאי לָא מְתַקַּן.
Rav Asi said: One may not speak over a cup of blessing from the moment he takes it in his hand until he drinks it. And Rav Asi said: One may not recite a blessing over a cup of punishment. The Gemara clarifies: What is a cup of punishment? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: A second cup. That opinion was also taught in a baraita : One who drinks in pairs should not recite a blessing, because it is stated: “Prepare to meet your God, O Israel” (Amos 4:12). One must be well-prepared in order to stand before his Creator, and this person who drank two cups of wine is not prepared, as drinking an even number of cups of wine is dangerous due to demons.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: הָאוֹכֵל וּמְהַלֵּךְ מְבָרֵךְ מְעוּמָּד, וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל מְעוּמָּד — מְבָרֵךְ מְיוּשָּׁב, וּכְשֶׁהוּא מֵיסֵב וְאוֹכֵל — יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ. וְהִלְכְתָא בְּכוּלְּהוּ יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ.
In concluding the halakhot of blessings, the Gemara cites that Rabbi Abbahu said, and some say it was taught in a baraita : One who eats and walks, recites the blessing of Grace after Meals standing in one place, and one who eats standing, recites the blessing while seated, and one who eats reclining on a divan sits and then recites the blessing. And the halakha is: In all of these cases one sits and then recites the blessing.
מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵין בֵּית הִלֵּל בַּסְּעוּדָה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם.
MISHNA: These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal: One dispute concerns the order of blessings in kiddush . Beit Shammai say: When one recites kiddush over wine, one recites a blessing over the sanctification of the day and recites a blessing over the wine thereafter. And Beit Hillel say: One recites a blessing over the wine and recites a blessing over the day thereafter.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם.
Similarly, Beit Hillel and Beit Shammai disagree with regard to drinking wine before a meal. Beit Shammai say: One washes his hands and mixes water with the wine in the cup thereafter, and Beit Hillel say: One mixes water with the wine in the cup and only washes his hands thereafter. The basis of this particular dispute is with regard to the laws of ritual purity, as the Gemara will explain below.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה, וּמַנִּיחָהּ עַל הַשּׁוּלְחָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַל הַכֶּסֶת.
Also with regard to the laws of ritual purity, Beit Shammai say: After washing, one dries his hands with a cloth and places it on the table. And Beit Hillel say: One places it on the cushion upon which he is sitting.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת.
Similarly, Beit Shammai say: One sweeps the area of the house where the meal took place and he washes his hands with the final waters before Grace after Meals thereafter. And Beit Hillel say: One washes his hands and sweeps the house thereafter.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֵר וּמָזוֹן, בְּשָׂמִים וְהַבְדָּלָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נֵר וּבְשָׂמִים, מָזוֹן וְהַבְדָּלָה.
Just as they dispute the order of the blessings in kiddush , they dispute the order of the blessings in havdala . If a meal continued until the conclusion of Shabbat, Beit Shammai say: One recites the blessing over the candle, then the Grace after Meals blessing, then the blessing over the spices, and finally the blessing of havdala . And Beit Hillel say: The order is candle, spices, Grace after Meals, and havdala .
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: ״שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ״, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ״.
With regard to the blessing over the candle, Beit Shammai say: Who created [ bara ] the light of fire. And Beit Hillel say: Who creates [ boreh ] the lights of fire.
אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל גּוֹיִם, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ.
One may neither recite a blessing over the candle nor over the spices of gentiles, nor over the candle nor the spices designated to pay respects to the dead, nor over the candle nor the spices of idolatry. The mishna cites another halakha with regard to the blessing over the candle: And one does not recite the blessing over the candle until he derives benefit from its light.
מִי שֶׁאָכַל, וְשָׁכַח וְלֹא בֵּירַךְ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְזוֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְבָרֵךְ בִּמְקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. וְעַד מָתַי מְבָרֵךְ? — עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו.
The mishna cites an additional dispute: One who ate and forgot and did not recite a blessing; Beit Shammai say: He returns to the place where he ate and recites the blessing. Beit Hillel say: That is unnecessary. He recites the blessing at the place where he remembered. Both agree, however, that there is a limit with regard to how long after eating one may recite Grace after Meals. And until when does he recite the blessing? Until the food is digested in his intestines.
בָּא לָהֶן יַיִן אַחַר הַמָּזוֹן, אִם אֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ כּוֹס, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.
Wine came before the diners after the meal; if only that cup of wine is there, Beit Shammai say: One recites a blessing over the wine and recites a blessing over the food, Grace after Meals, thereafter. And Beit Hillel say: One recites a blessing over the food and recites a blessing over the wine thereafter.
וְעוֹנִין ״אָמֵן״ אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ, וְאֵין עוֹנִין ״אָמֵן״ אַחַר כּוּתִי הַמְבָרֵךְ, עַד שֶׁיִּשְׁמַע כׇּל הַבְּרָכָה כּוּלָּהּ.
And one answers amen after a Jew who recites a blessing even if he did not hear the entire blessing, and one does not answer amen after a Samaritan [ Kuti ] who recites a blessing until he hears the whole blessing in its entirety, as perhaps the Kuti introduced an element inconsistent with the Jewish faith in that section of the blessing that he did not hear.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בִּסְעוּדָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. שֶׁהַיּוֹם גּוֹרֵם לַיַּיִן שֶׁיָּבֹא, וּכְבָר קָדַשׁ הַיּוֹם וַעֲדַיִין יַיִן לֹא בָּא.
GEMARA: The Sages taught in a Tosefta : These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal: Beit Shammai say: When one recites kiddush over wine, one recites a blessing over the sanctification of the day and recites a blessing over the wine thereafter as the day causes the wine to come before the meal. And Beit Shammai offer an additional reason: The day has already been sanctified and the wine has not yet come. Since Shabbat was sanctified first, it should likewise be mentioned first.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם. שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לַקְּדוּשָּׁה שֶׁתֵּאָמֵר. דָּבָר אַחֵר: בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה, וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה. תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר — תָּדִיר קוֹדֵם. וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
And Beit Hillel say: One recites a blessing over the wine and recites a blessing over the day thereafter, because the wine causes the sanctification to be recited. Were there no wine, kiddush would not be recited. Alternatively, Beit Hillel say: The blessing over wine is recited frequently, and the blessing over the day is not recited frequently, and there is a general principle: When a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice. The Tosefta concludes: The halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel.
מַאי ״דָּבָר אַחֵר״? וְכִי תֵּימָא הָתָם תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא, הָכָא נָמֵי תַּרְתֵּי נִינְהוּ: בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה, תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר — תָּדִיר קוֹדֵם.
The Gemara asks: What is alternatively? Why did Beit Hillel cite an additional reason? The Gemara responds: And if you say that there Beit Shammai cite two reasons, and here Beit Hillel offer only one, therefore Beit Hillel said they are two reasons here as well: The blessing over wine is recited frequently and the blessing over the day is not recited frequently. When a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice.
וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. פְּשִׁיטָא, דְּהָא נָפְקָא בַּת קוֹל?
It was taught in the Tosefta : The halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel. The Gemara remarks: It is obvious, as a Divine Voice emerged and proclaimed that the halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel. Why did the Tosefta tell us here that the halakha is in accordance with their opinion?
אִיבָּעֵית אֵימָא קוֹדֶם בַּת קוֹל. וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְאַחַר בַּת קוֹל,
The Gemara offers two answers: If you wish, say that this Tosefta was taught before the Divine Voice emerged and proclaimed that general principle. And if you wish, say instead, that this Tosefta was indeed taught after the Divine Voice emerged,