Commentary page

Niddah 9b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Niddah 9b

Niddah 9b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 386 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ימי טומאה וימי טהרה מראייה ועד ראייה שלשים יום ימי טומאה עשרה שבעה לנדה ושלשה לזיבה ועשרים ימי טהרה:

הרי היא ככל הנשים דכיון דעשתה כך שלש פעמים אין זה סילוק דמים אלא שינוי וסת. וכי תימא תיגלי מלתא למפרע שאף בראשונה מתוך שדמים מצויין בה ראתה ונטמא טהרות למפרע לא אחמור רבנן כולי האי במעת לעת:

בשכיונה שראתה שלש ראיות הללו בתשעים יום או ביום תשעים ואחד:

אלא אפילו פיחתה כגון ראשונה לתשעים ושלשה ושניה לסוף תשעים ושנים ושלישית לתשעים ואחד או הותירה כגון ראשונה לצ"א יום ושניה לצ"ב ושלישית לצ"ג אפילו הכי מטמאה מעת לעת. ולקמן פריך מאי אפילו הא ודאי הכי הוא דמטמאה מעת לעת דכיון שפיחתה או הותירה במה נטהר וסת אין כאן סילוק דמים אין כאן אבל אם כוונה יש כאן וסת ודיה שעתה:

איפכא מיבעי ליה ולא כשפיחתה או הותירה בלבד אמרו חכמים שתטמא מעת לעת:

אלא אפילו כיונה דאיכא למימר יש כאן קביעות וסת ודיה שעתה אפילו הכי מטמאה מעת לעת כרבנן דפליגי עליה דרבי דוסא:

ואיבעית אימא סמי מכאן אפילו ורבי דוסא היא והכי קאמר ולא כשכיונה דאי כיונה קבעה וסת ודיה שעתה אלא שפיחתה והותירה:

בהיתלו שם מקום:

13 more comments on this page.

Rashi on Niddah 9b · Sefaria

Tosafot

כל שקורין לה אמא אמא ואינה בושה ובירושלמי פריך וכי בדעתה תלויה הדבר ומשני כל שראויה לקרותה אמא:

ימי טומאה וימי טהרה פרש"י שבעה ימי נדות ושלשה ימי זיבה אך קצת דוחק דקרי לאחד עשר יום ימי טומאה ולקמן תנן בפרק בנות כותים (נדה דף לח:) כל י"א יום בחזקת טהרה וקרא נמי קרי להו בלא עת נדתה ור"ח גריס אמר רבא אמר רב חסדא כ"ג:

זקנה שעברו עליה שלש עונות פירוש סמוך לזקנתה ועוד עברו עליה שלש עונות דיה שעתה והא דתנן (לעיל נדה דף ז.) במה אמרו דיה שעתה בראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת היינו כי ראתה בשניה בסוף שלשים:

פיחתה והותירה פרש"י כגון לצ"א לצ"ב ולצ"ג לאו דוקא בענין זה דהא לקמן בפרק האשה (נדה דף סד.) פליגי בה רב ושמואל בראתה בט"ו לחדש זה וט"ז לחודש זה וי"ז לחדש זה אי קבעה וסת לדילוג ומיהו למאי דפריש התם דדוקא ברואה לדילוג לחדש אבל ראתה היום ואחר ט"ז יום ואחר י"ז ימים לא קבעה וסת לדילוג אתי שפיר:

Tosafot on Niddah 9b · Sefaria

Rashba

זקנה שעברו עליה ג' עונות וראתה דייה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה הרי היא ככל הנשים. ראיתי מקצת ספרים מהמפרשים ז"ל שפירשום דהא מני ר' היא, דאמר בתרי זימני הויא חזקה ודלא כרשב"ג והא דבעי ר' הכא תלתא זימני, משום דראייה ראשונה אינה ראויה להצטרף, דכיון דעברו עליה ג' עונות סמוך לזקתנה, חשבינן לה מסולקת דמים, וכי הדרא וקא חזיא אין ראיה זו אלא כמקרה וארעי, לפי שכן דרכן של זקנות מפסיקות וחוזרות ורואות פעם אחת ושוב אינן רואות והביאו ראיה לדבריהם מהא דתניא בסמוך תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דייה שעתה שנייה דייה שעתה שלישית הרי היא ככל הנשים עברו עליה ג' עונות וראתה דייה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה דייה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה הרי היא ככל הנשים וכשהגיע זמנה לראות פעם ראשונה דייה שעתה שנייה מטמאה מעת לעת ואמרינן פעם ראשונה דייה שעתה שנייה מטמאה למפרע מני ר' היא דאמר בתרי זימני הויא חזקה, ואמרינן אימא סיפא עברו עליה ג' עונות וראתה דייה שעתה אתאן לר' אליעזר רישא ר' וסיפא ר' אליעזר, ואסיקנא כולה ר' אליעזר ובוסתות סבר לה כר', אלמא כולה ברייתא רישא וסיפא רבי היא, דאי לא ליקשי נמי רישא ורישא דרישא רשב"ג ומציעתא וסיפא ר' היא ואפילו הכי קתני רישא פעם ראשונה ושנייה דייה שעתה שלישית הרי היא ככל הנשים וכן עברו עליה ג' עונות פעם ראשונה ושנייה דייה שעתה שלישית הרי היא ככל הנשים וטעמא דמילתא כדאמרן, דאף זו שאינה ראוייה לראות, פעם ראשונה אינה אלא כמקרה וארעי ואינה ראויה להצטרף, ומתניתין דקתני במה אמרו דייה שעתה בראייה ראשונה אבל בשנייה מטמאה מעת לעת, התם בשקרבה ראייתה בשנייה, דאיגלי מילתא דהפסקת ג' עונות ראשונות לאו סלוק דמים הוו, ועדיין לא הגיעה זו לכלל זקנה, אבל בשרחקה אף ראייה שנייה זקנה היא, אלא שרואה היא דרך מקרה, וצריכה חזקה. וקשיא לי להאי פירושא דהא שקלי וטרו בהאי סוגיא ובסוגיא דלקמן אמוראי טובא רב גידל ורב כהנא, ועוד דאפליגי חזקיה ור' יוחנן בכתם שבין שנייה לשלישית, אבל בין שלישית לרביעית לכולהו טמאה דאיתחזקה לה בדם שלישית, והיאך איפשר לומר דחזקיה ור' יוחנן פליגי אליבא דלאו כהלכתא, ואנן בוסתות כרשב"ג סבירא לן, כדאיפסיקא הלכתא ביבמות פרק הבא על יבמתו בסופו (מד, ב) ופלוגתא דחזקיה ור' יוחנן על כרחין בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות היא, מדדחינן לדחזקיה מדאמר ר' שמעון בן יהוצדק תינוקת שלא הגיע זמנה לראות רוקה ומדרסה בשוק טמא ועוד, דאילו בתינוקת שהגיע זמנה לראות, אפילו בראייה ראשונה כתמה טמא לחזקיה מיהא, דהא לחזקיה כל היכא דאילו חזיא מטמיא, כתמה נמי טמא, והילכך אפילו כתם נמי שבין ראשונה לשניה טמא, ולא עוד אלא מסתברא לי דלכ"ע נמי, ומסתברא נמי דאפילו קודם ראייה חוששת לכתמה, ודייקנא ליה מדתניא לעיל (נדה ה, א) ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן, ותינוקת שהגיע זמנה לראות יש לה כתם, ושלא הגיע זמנה לראות כתמה טמא אלמא כתמה טמא ואע"פ שלא ראתה עדיין. ואי אמרת דהכי קאמר ותינוקת שהגיע זמנה לראות וראתה שתי ראיות או שלש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הא ליתא דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות אם ראתה שלש וארבע למר כדאית ליה ולמר כאית ליה כתמה נמי טמא, אלא על כרחיך אפילו קודם שתראה קאמר והילכך הא דחזקיה ור' יוחנן דמודו דלית לה כתם עד דאיתחזקה בדם, וכל דלא מטמינן ראייתה למפרע כתמה טהור, ודאי בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות היא. ותמה על עצמך היאך נחלקו חזקיה ור' יוחנן ורבין וכל נחותיה מא דאמרו משמיה דר' שמעון בן יהוצדק אליבא דר' דלית הלכתא כותיה. ויש אומרים דלא איפסיקא הלכתא כרשב"ג אלא בוסתות, כלומר בקביעות וסת, דקתני במה אמרו דייה שעתה בראייה ראשונה אבל בראייה שנייה מטמאה מעת לעת, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות מטמאי משכב ומושב. ואינו מחוור בעיני, דאם איתא, כיון דאתיא ביבמות למפסק הלכה בפלוגתא דר' ורשב"ג, ואמרינן בוסתות ושור המועד דהלכה כרשב"ג בנשואין ומלקיות הלכה כר', מאי טעמא שיירה לזו דחזקת דמים, ה"ל למימר בנשואים ומלקיות ודמים הלכה כר', אלא ודאי דחזקת דמים בכלל וסתות הוא והכא נמי בשמעתין לחזקת דמים וסתות קרי ליה, כדאמרינן ר' אליעזר היא ובוסתות סבר לה כרבי, ואע"ג דלגבי מתניתין דקתני במה אמרו דייה שעתא בראייה ראשונה אבל בשנייה מטמאה מעת לעת, שקלי וטרו עלה רב ושמואל ור' יוחנן ור"ל, לאו אפעם ראשונה ושנייה קיימי, אלא לומר, דהא דקתני במתניתין דמטמאה למפרע כשראתה אח"כ אמאן קאי, מר אמר אכולהו קאי, ולר' כדאית ליה ולרשב"ג כדאית ליה, ומר אמר אבתולה וזקנה הדה כדינה והדה כדינה, אבל מעוברת ומניקה אינן בכלל משנתינו, דלעולם אינה מטמאה למפרע, דדיין ימי מניקתן דיין ימי עבורן. ועוד קשיא לי, דאם איתא דראייה ראשונה לא מצטרפא, היכי מקשינן אפילו פחתה ואפילו הותירה ולא מיבעיא כונה, אדרבה כי כונה קבעה לה וסת, דכיון דלא מצרפינן ראייה ראשונה וחשבינן לה למקרה וארעי, א"כ אפילו לר' לא קבעה לה וסת להפלגת שלש שלש עונות, דהא כי מגרעת לה לראייה ראשונה לא אשתיירו אלא תרתי ראיות, ותרתי ראיות לא נפקא מבינייהו אלא הפלגה אחת, ובהפלגה חדא ליכא מאן דאמר דקבעה לה וסת. וליכא למימר דלא מצרפינן לה לראיות, אבל הפלגה דבינה לבין ראייה שניה מצרפים להפלגה שבין שנייה לשלישית, דאי מצרפה לה לראיות זיל הכא ואחזקה ראיות וזיל הכא וקבעה וסת להפלגה, ואי לאו ראיה היא אלא מקרה ועראי, וסת נמי לא תקבע, דראיית בקרי אינה אלא כעין אונס, וכל שתקבענה מחמת אונס לה קבעה לה וסת, ובראית הקרי מקרה נמי יש לנו לומר כן. אלא שיש לומר בזו, דכיון דראתה פעם שלישית איגלי מילתא דאף הראשונה לאו מקרה היתה ולא מסולקת דמים היא אלא וסת הוא שנשתנה, אלא אכתי קשיא אידך. ונראה דהא ברייתא ואידך ברייתא דלמקן דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות, תרוייהו אתיאן בין לרשב"ג בין לר' דכל שראתה שלשה פעמים בין זקנה בין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות הוחזקה בדם ואפילו לרשב"ג, דכיון דאיתחזקא תלתא זימני איגלי מילתא דראיה ראשונה לאו מקרה הוא, בין בזקנה בין בתינוקת, אלא בזקנה איגלי מילתא דשנוי וסת הוא ולאו סלוק דמים, וכשכוונה ראיותיה קבעה לה וסת להפלגת שלש עונות, דהא איכא שלש הפלגות, ושינוי וסת הוא, שעקרה את הראשון וקבעה לה וסת משלש עונות לשלש עונות, אבל פעם ראשונה ושנייה דייה שעתה אפילו לרבי, בין בזקנה בין בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות, דכיון דזקנה מסולקת דמים היא ותינוקת קודם זמנה חוששין שמא פעם ראשונה שלהן מקרה וארעי היא, ושניה עדיין לא הוציאה מחשש ראשון ולא החזיקה אותה בדם, אלא הרי זו כראיה ראשונה, אבל פעם שלישית הרי זו חזקה וגלוי ששאר הראיות הקודמות לא מקרה הוו אלא שינוי וסת הוא בזקנה ומהרו לבא בתינוקת. והלכך בין לר' בין לרשב"ג בעינן תלתא זימני, ובתלתא זימני סגי להו לכ"ע. והא דתנן במה אמרו דייה שעתה בראייה ראשונה אבל בשנייה מטמאה מעת לעת, ולכולי עלמא אזקנה ובתולה מיהא קיימא, אלמא לרבי בתולת דמים בתרי זימני מתחזקה, התם בתינוקת שהגיע זמנה לראות היא וכפרש"י ז"ל שם. ואם תאמר אפילו בשלישית היכי מטמיא למפרע לרשב"ג דהא עד תלתא זימני לא איתחזקא והילכך עד רביעית לא תטמא למפרע כשור המועד, עד דעת דנגח נגיחה רביעית לא משלם לרשב"ג, לא היא דהתם עד נגיחה שלישית לא איתחזק, אידך כי לא נגח מאי משלם, אבל הכא כיון דאיתחזקא בתלתא זימני, ממילא מטמיא טהרות למפרע, וכענין שאמרו בריש חזקת הבתים (בבא בתרא כט, א). ולהאי פירושא מתניתין נמי דבמה אמרו דייה שעתה בראייה ראשונה אבל בשנייה הרי היא ככל הנשים, איפשר נמי דבזקנה מודה בה רשב"ג, ובשקרבה ראייתה בשנייה, כענין שאמרנו לפי הפי' הראשון, משום דכל שקרבה ראייתה מוכחא מילתא דלאו סלוק דמים הוה בה כלל, ומיהא בבתולה לא מודה אלא סתמא כר', ומיהא סתמא בתרא עדיפא דלקמן בפרק האשה סתים לן כרשב"ג. וא"ת כיון דבשלישית איגלי מילתא דלאו סלוק דמים הוה כלל, נטמא למפרע מעת לעת ואפילו בראיה ראשונה. כבר השיב בזו רש"י ז"ל, דמעת לעת דרבנן הוא, וכל שבשעת ראייתה בחזקת טהרה אין מחזיקין אותה למפרע. וא"ת והלא הקשו לעיל גבי היתה בחזקת מעוברת וראתה ואח"כ הפילה רוח אמאי אין מטמאין אותה למפרע. י"ל דהא איכא רב פפי דפריק נמי הכין הנח מעת לעת דרבנן, ואע"ג דרב פפא לא שני הכין, אלא משום דראשה כבד עליה, דמשמע הא לאו הכי מטמינן למפרע, שאני התם דאיגלי מילתא דלאו עובר הוה, ובטעות הוה מוחזקת במעוברת, אבל הכא אכתי איכא למימר דמעיקרא לא שכיחי בה דמים והשתא הוא דאתרעאי, ואי נמי התם דבסמוך לראיה הפילה איפשר לטמויי, אבל הכא דלאחר תשע עונות לא אפשר וליכא למימר הכין.

Rashba on Niddah 9b · Sefaria

Ritva

רבא אמר רב חסדא עשרים יום ופריש׳ דלא חשיב ימי טומאה אבל מ״ד שלשים יהיב עשרה יומי לימי טומאה כלו׳ לנדה וג׳ שבועיין לזיבה גדולה ואעפ״י שפעמים שאינה רואה זיבה ואינה זבה כיון דאפשר בהכי מני להו.

ת״ר זקנה שעברו עליה וכו' ועוד עברו עליה ג׳ עונות וכו'. לפום פשטא הא כרשב״ג ריהטא דאמר דבתלתא זימני הויא חזקה דאלו לר׳ דאמר בתרי זמני הויא חזקה בראיה שניה היכי דייה שעתה דליכא למימר דאותה ראיה שבה הוחזקה אינה טמאה למפרע כי בזו הוחזקה מכאן ואילך וכן לרשב״ג עד הרביעית וכמו שנראה מפרש״י ז״ל דהא ליתא לענין קביעות וסתות היא ולחוש לוסתה אבל לחוש לה למפרע כיון שכבר הוחזקה אף בזו יש לה לחוש ולא דמי לשור המועד דעד דנגח נגיחה ד׳ לא מחייב דהתם כבר פרישו טעמא בפ׳ ח״ה דכי לא נגח מאי משלם אבל הכא בראי׳ שניה לר׳ וראיה ג׳ לרשב״ג הוחזקה בדמים דאי לא מתני׳ דקתני בד״א בראיה ראשונה אבל בשניה מטמאה למפרע מני לא ר׳ ולא רשב״ג אלא ודאי כדאמ׳ וזה ברור וכמו שכתבו התוס׳ מיהו קשה להעמידה כרשב״ג דהא לק׳ בבריתא בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דקתני כי הכא ואוקי׳ למציעתא דתינוקת שהגיע זמנה כר׳ ולסיפא כר״א ואקשינן ממציעתא לסיפא ולא פרכינן כלל מרישא למציעתא דנימא רישא רשב״ג וסיפא ר׳ יהודה קשי טפי ולית ליה פתר לכך פי׳ בתוס׳ דהא רישא דלקמן דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ר׳ היא ולא מטעם דרש"י ז״ל אלא משום דכיון שאלו מסולקות דמים ראיה היא א׳ שראתה אינה מן המנין אלא במקרה בעלמא והוקשה להם דהא קי״ל בוסתות כרשב״ג כדאיתא ביבמות והיכי הויא הא וההיא דלקמן דשקלו וטרו כמה אמוראי דלא כהלכתא ותירץ דכי איפסקא הלכתא כרשב״ג היינו בקביעות וסתות דמעיקרא אבל בחזרת וסתות בתר דסילוק דמים אין הלכה כמותו דהא סתם לן תנא כותיה דר׳ הכא דקתני בד״א בראיה א׳ אבל בראי׳ ב׳ מטמא למפרע וא״ת והא אמר דבחזרת דמים אפי׳ ר׳ מודה דבעינן ג׳ ראיות י״ל דדוקא הכא שרחקה ראיותיה לג׳ עונות אבל במתני׳ בשקרבה ראיותיה ואף ראיה ראשונה מן המנין ועדין אין שיטה זו מחוורת דהא התם פריש תלמודא ואמר נשואי׳ ומלקיות ר׳ וסתות ושור המועד רשב״ג ומדלא מפליג כלל בוסתו׳ מכלל דבכלהו וסתות הלכה כרשב״ג ואע״ג דהכא בפרקין סתם לן תנא כר׳ לק׳ בפרקין סתם כרשב״ג דקתני אין האשה קובעת וסת עד שתקבענו ג׳ פעמים וההיא עדיפא דהוי באחריתא דבחדא מסכ׳ יש סדר לכך נר׳ נכון יותר דהא ורישא דלק׳ ד״ה היא וכיון שזו מסולקת דמים ורחקה ראיותיה עכשו ג׳ עונות ראיה ראשונה מתלא תליא וקימא דלא ידעינן אם הוא עיקר או מקרה וכן בב׳ עד שיחזיק בכך פעם ג׳ וכי ראתה ג׳ הוכיח סופה על תחילה שהיא קביעות וסת אלא ששינתה וסתה מעונה בינונית לעונה גדולה וכדין הוא דלר׳ דאמר בראיה שניה למפרע שתהא טמאה למפרע אלא כיון דטהרנוה כבר הנח מעת לעת דרבנן וכדפרישנא לעיל ואפי׳ לרב פפי ואפי׳ ת״ל דרב פפי לית ליה ההיא טעמא דר״פ התם שנמצא הוראה בטעות לגמרי שהרי הפילה עכשו רוח משא״כ בזו שאין לנו ודאות גמורה שתהא ראיה ראשונה חזקת דמים ומיהו אין דין זה אלא ברחקה ראיותיה כי הכא משא״כ במשנה במה שאמ׳ דיה שעתא בראיה ראשונה דהתם קרבה ראיותיה ואליבא דר׳ בתרי זמני הויא חזקה וכמו שפי׳ התוס׳ ולשיטה זו הסכים מורי הרשב״א נר״ו.

אדרבה׳ כיונה קבעה לה וסת מכאן ק׳ קצת לפי׳ התוס׳ דהא ההפסקות הוא וכיון דראיה א׳ אינה מהמנין אין כאן אלא הפסקה א׳ והיינו שבין ב׳ לג׳ וי״ל דנהי דאינה מן המנין והוי כאלו באנפי נפש׳ מ״מ כדאי היא לחוש ולעשות ג׳ עונות שאחר זה הפסקה ויש כאן ב׳ הפסקות.

ודיה שעתא פי׳ אליבא דר׳ דוסא דאוקי׳ לעיל סתם מתני׳ כותי׳ והלכתא כותיה.

ה״ג בבריתא ושהגיע זמנה לראות וראתה פעם א׳ דיה שעתא ב׳ מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה עברו עליה ג׳ עונות וראתה דיה שעתא ע״כ והיינו תרי בבי דפרכי׳ לקמן הדדי דהויא חדא כר׳ וחדא כר״א הדר גרס׳ אמר מר ועוד עברו עליה ג׳ עונות וראתה דיה שעתא קא חזיא בעונות מאי וכו׳ פי׳ דהדרינן למידן על בבי דרישא דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות אם אחר שעברו עליה ג׳ עונות וראתה ראיה א׳ חזיא ראיה ב׳ בעונה בינונית שקבעה לה וסת בתחלה קודם סלוק דמיה מה תהא דינה באותה ראיה מי אמרינן שזו בראיה ראשונ׳ היא שחוזרת לקבוע וסת והג׳ עונות שעברו עליה היא סלוק דמים גמורין לרחוק הוסת הראשון וכאלו היא זקנה דיינינן לה וא״כ בזו דייה שעתא וכי קתני ועוד עברו עליה ג׳ עונות וראת׳ דייה שעתא לאו דוקא ורבותא אשמועינן דאפילו בההיא דייה שעתא ואעפ״י שהיא ראיה ב׳ לג׳ עונות או דילמא דהא קתני ועוד עברו עליה ג׳ עונות אבל אם זאת השניה היתה בעונה קטנה מטמא למפרע דהוכיח סופה על תחלתה דהפסק ג׳ עונות ראשונות מקרה היה לה ועכשו חוזרת לוסתה הראשון שקבעה לה בג׳ פעמים קודם סלוק דמים וכגדולה בעלמא דיינינן לה בראיה ב׳ זו מיהת ולא כזקנה.

Ritva on Niddah 9b · Sefaria

Meiri

כבר ביארנו בזקנה שדייה שעתה כל שעברו עליה שלש עונות סמוך לזקנותה ופירשנו בעונות אלו שהם משלשים לשלשים שהם תשעים יום וכן פירשוה בסוגיא זו ואף זה שאמר עשרים פירושו בלא שבעת ימי נדה ושלש של זיבה שהם שלשים בין הכל ומ"מ י"א שאם היה לה וסת אחר הולכין אחר עונות שלה ולא אמרוה בשלשים אלא שסתם וסתות כך הם:

זקנה זו שעברו עליה שלש עונות וראתה שאמרו דייה שעתה אם עברו עליה עוד שלש עונות אחרות ואח"כ ראתה אף זו עדין דייה שעתה ומ"מ אם עברו עליה פעם שלישית שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים לטמא למפרע במה דברים אמורים בשלא נתכונו הראיות שאין כאן קביעות וסת להיות דיה שעתה מצד הוסת והוא שפחתה כגון שראתה ראשונה לתשעים ושנים יום והשניה לתשעים ואחד יום או שהותירה כגון שראתה ראשונה לתשעים והשניה לתשעים ואחד ושלישית לתשעים ושנים אבל אם כונה ר"ל שראתה שלשתן מתשעים לתשעים הרי זה קביעות וסת ודיה שעתה מצד הוסת וגדולי המחברים כתבוה אף בכיונה ואיני יודע למה:

שמא תאמר והרי במשנתנו אמרו שלא אמרו ארבע נשים דיין שעתן אלא בראייה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת תדע שיש דוחין שמועה זו מכח משנתנו ואף מלשון גדולי המחברים יש לדון כן שכתבו בו עברו עליה שלש עונות וראתה וחזרו ועברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ואם כך הוא דעתם זהו שלא הפרישו בה בין כיונה לפיחתה אלא שיש ספרים שנשנו בה שתי פעמים כשיטתנו וא"כ צריכין אנו לפרשה בשקירבה ראייתה בשנייה שנתגלה הדבר למפרע בהפסקת שלש ראשונות שלא סלוק דמיה היה ועדין לא הגיעה לכלל זקנה:

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה ושניה דייה שעתה שלישית הרי היא ככל הנשים ולא לטמא עכשו למפרע שהרי קביעות וסת מצילה אלא שהוחזקה למציאות דמים וכל שתראה משם ואילך שלא בשעת הוסת מטמאה למפרע וגדולי המחברים כתבו בה שמטמאה עכשו ואין נראה לי כן אלא שאפשר לפרשה כן ובפיחתה והותירה ולא כיונה שאין קביעות וסת עברו עליה שלש עונות וראתה דייה שעתה וכן הדין בעברו עליה פעם שניה שלש עונות וראתה שדייה שעתה אבל אם פעם שלישית עברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים וכענין שלפניה ר"ל בשלא כיונה ואין אומרין שלא תטמא עד הרביעית כשור המועד דהתם בנגיחה שלישית איתחזק רביעית אם לא נגח לא משלם אבל זו כיון דאיתחזקה מטמיא:

ותינוקת שהגיע זמנה לראות והיא בתולה הנזכרת במשנתנו פעם ראשונה דייה שעתה שנייה הרי היא ככל הנשים ואפילו עברו עליה שלש עונות וראתה מטמאה למפרע שאין סלוק שלש עונות כלום אלא או בקטנה שלא הגיע זמנה לראות או בזקנה וזו שאמרו כאן עברו עליה שלש עונות דיה שעתה לדעת ר' אליעזר היא שנויה שהיה אומר במשנתנו שכל אשה שעברו עליה שלש עונות דייה שעתה וגדולי המחברים פסקוה ואיני יודע למה:

Meiri on Niddah 9b · Sefaria

Maharam

בגמ' ולא מבעיא שכוונה אלא אפילו פיחתה ואפילו הותירה וכו' לפי סוגיא דשמעתין נראה דלא גרסינן ולא מבעיא וגם לא גרסינן ולא הותירה אלא ה"ג ולא שכוונה אלא אפילו פיחתה והותירה וכן משמע ברש"י:

ברש"י ד"ה ועוד עברו וכו' כדבעינן לפרש בסיפא ר"ל לקמן:

Maharam on Niddah 9b · Sefaria

Original text

Segment 1

כֹּל שֶׁקּוֹרִין לָהּ ״אִמָּא אִמָּא״ וְאֵינָהּ בּוֹשָׁה. רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק — חַד אָמַר: כֹּל שֶׁאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת, וְחַד אָמַר: כֹּל שֶׁאֵינָהּ בּוֹשָׁה. מַאי בֵינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵינַיְיהוּ: בּוֹשָׁה וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת.

It is any woman who is old enough that people call her: Mother [ Imma ], Mother, and she is not embarrassed. Rabbi Zeira and Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak disagree with regard to this matter. One says that the definition is any woman who does not take offense about being called: Mother, Mother. And the other one says that it is any woman who is not embarrassed by this. The Gemara asks: What is the difference between their definitions? The Gemara answers: The practical difference between them is in a case where a woman is embarrassed but she does not take offense when called: Mother.

Segment 2

וְכַמָּה עוֹנָה? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: עוֹנָה בֵּינוֹנִית שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְרָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא: עֶשְׂרִים יוֹם. וְלָא פְּלִיגִי, מָר קָחָשֵׁיב יְמֵי טוּמְאָה וִימֵי טׇהֳרָה, וּמָר לָא חָשֵׁיב יְמֵי טוּמְאָה.

The Gemara asks: And how long is a typical menstrual cycle? Reish Lakish says in the name of Rabbi Yehuda Nesia: The average menstrual cycle is thirty days long. And Rava says that Rav Ḥisda says: It is twenty days. The Gemara notes: And they do not disagree. One Sage, Rav Yehuda Nesia, counts all the days of her cycle, including the days of impurity and days of purity. And the other Sage, Rav Ḥisda, does not count the days of impurity, i.e., the seven days of impurity of a menstruating woman and the three days of the sighting of ziva .

Segment 3

תָּנוּ רַבָּנַן: זְקֵנָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וְרָאֲתָה — הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה.

§ The Sages taught in a baraita : With regard to an elderly woman for whom three typical menstrual cycles of thirty days passed and then she saw a discharge of menstrual blood, her time is sufficient. And if a further three typical menstrual cycles of thirty days passed for her and she subsequently saw a discharge of menstrual blood, her time is sufficient. And if yet a further three typical menstrual cycles of thirty days passed for her and then she saw a discharge of menstrual blood, after this third time she is now like all normal women, and she transmits impurity retroactively for a twenty-four-hour period or from examination to examination.

Segment 4

וְלָא (מִיבַּעְיָא) שֶׁכִּוְּונָה, אֶלָּא אֲפִילּוּ פִּיחֲתָה, וַאֲפִילּוּ הוֹתִירָה.

The baraita continues: And it is not necessary to teach this halakha in a case where she experienced the three sightings in even intervals of ninety days, as in such a case it is obvious that she assumes the status of a normal woman who transmits impurity retroactively. Rather, even if she had intervals where she decreased, i.e., experienced bleeding at intervals smaller than that, or even if she increased and experienced bleeding at greater intervals, she still assumes the status of a woman who transmits impurity retroactively.

Segment 5

״אֲפִילּוּ פִּיחֲתָה״, וְלָא מִבָּעֲיָא כִּוְּונָה? אַדְּרַבָּה, כִּי כִּוְּונָה — קָבְעָה לָהּ וִסְתָּהּ, וְדַיָּה שְׁעָתָהּ!

The Gemara infers: The wording of the baraita : Even if she had intervals where she decreased, indicates that it is not necessary to teach the halakha in the case of a woman who experienced bleeding at even intervals. This is puzzling, as on the contrary, if she experienced bleeding at even intervals she thereby fixes her menstrual cycle as being every thirty days, and according to Rabbi Dosa (4b) the halakha is that her time is sufficient.

Segment 6

וְכִי תֵּימָא, רַבָּנַן הִיא, דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי דּוֹסָא, דְּאָמְרִי: אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, אִיפְּכָא מִבְּעֵי לֵיהּ, וְלֵימָא: וְלֹא שֶׁפִּיחֲתָה וְהוֹתִירָה, אֶלָּא אֲפִילּוּ כִּוְּונָה!

And if you would say that this is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Dosa, as they say that a woman who has a fixed menstrual cycle transmits impurity retroactively for a twenty-four-hour period, then the baraita should have been written in the opposite fashion: Let it say: And the halakha that an elderly woman who sees menstrual blood at intervals returns to the status of normal women and transmits impurity retroactively applies not only to a case where she had intervals where she decreased or increased, i.e., she experienced bleeding less or more than ninety days apart, but this halakha applies even if she experienced bleeding at even intervals.

Segment 7

תְּנִי: לֹא שֶׁפִּיחֲתָה וְהוֹתִירָה, אֶלָּא אֲפִילּוּ כִּוְּונָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָכִי קָאָמַר: וְלֹא שֶׁכִּוְּונָה, אֶלָּא שֶׁפִּיחֲתָה וְהוֹתִירָה, אֲבָל כִּוְּונָה — קָבְעָה לָהּ וֶסֶת, וְדַיָּה שְׁעָתָהּ. וּמַנִּי? רַבִּי דּוֹסָא הִיא.

The Gemara answers: Teach in the baraita in accordance with this altered version: And the halakha applies not only to a case where she had intervals where she decreased or increased, but this is the halakha even if she experienced bleeding at even intervals. And if you wish say instead that this is what the baraita is saying: The halakha that an elderly woman is retroactively impure does not apply to a case when she saw menstrual blood at even intervals. Rather, it applies only if she decreased or increased, i.e., she experienced bleeding at intervals less or more than ninety days apart. But if she saw blood at even intervals, she thereby fixes a set menstrual cycle of ninety days and her time is sufficient. The Gemara adds: And if so, in accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Dosa.

Segment 8

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ וְכוּ׳. תַּנְיָא: אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים: מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה אַחַת בְּהַיְתָלוֹ, שֶׁהִפְסִיקָה שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ: דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.

§ The mishna teaches that Rabbi Eliezer says: With regard to any woman for whom three typical menstrual cycles passed during which she saw no menstrual blood, if she experiences bleeding, her time is sufficient. Rabbi Yosei says: In the case of a pregnant woman and a nursing woman for whom three menstrual cycles passed during which they saw no menstrual blood, if she then saw blood her time is sufficient. Rabbi Eliezer cites a proof for his opinion. It is taught in a baraita : There was an incident involving a certain girl in the village of Hitlo who stopped menstruating for three typical menstrual cycles, after which she experienced menstruation. And the matter came before the Sages, and they said that her time is sufficient and she does not transmit impurity retroactively.

Segment 9

אָמְרוּ לוֹ: אֵין שְׁעַת הַדְּחָק רְאָיָה. מַאי שְׁעַת הַדְּחָק? אִיכָּא דְאָמְרִי: שְׁנֵי בַצּוֹרֶת הֲווֹ, אִיכָּא דְאָמְרִי: טְהָרוֹת אַפֵּישׁ (לַעֲבִידָא) [וַעֲבַדָא], וְחַשּׁוּ רַבָּנַן לְהֶפְסֵד דִּטְהָרוֹת.

The other Sages said to Rabbi Eliezer: Decisions rendered in exigent circumstances are no proof. The Gemara asks: What were the exigent circumstances? Some say that it was during the years of famine, and some say that the girl had handled many ritually pure items and the Sages were concerned for the loss of those pure items if they were ruled retroactively impure.

Segment 10

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה רַבִּי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר, אָמַר: כְּדַי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק. מַאי ״לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר״? אִילֵּימָא לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְּרַבָּנַן, בִּשְׁעַת הַדְּחָק הֵיכִי עָבֵיד כְּוָותֵיהּ?

The Sages taught in a baraita : There was an incident in which Rabbi Yehuda HaNasi acted by ruling that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. After he remembered that Rabbi Eliezer’s colleagues disagree with him on this matter and that he had apparently ruled incorrectly, he nevertheless said: Rabbi Eliezer is worthy to rely upon in exigent circumstances. The Gemara asks: What is the meaning of: After he remembered? If we say that this means after he remembered that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, but in accordance with the opinion of the Rabbis, if so, how could he act in accordance with Rabbi Eliezer even in exigent circumstances, since the halakha has been decided against him?

Segment 11

אֶלָּא, דְּלָא אִיתְּמַר הִילְכְתָא לָא כְּמָר וָלֹא כְּמָר, וּמַאי ״לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר״? לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּלָאו יָחִיד פְּלִיג עֲלֵיהּ, אֶלָּא רַבִּים פְּלִיגִי עֲלֵיהּ, אֲמַר: כְּדַי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק.

Rather, one must say that the halakha had not been stated on this matter, neither in accordance with the opinion of this Sage, Rabbi Eliezer, nor in accordance with the opinion of that Sage, the Rabbis. And what is the meaning of: After he remembered? After Rabbi Yehuda HaNasi remembered that it was not a lone authority who disagrees with Rabbi Eliezer, but it was several Sages who disagreed with him, and there is a principle that the halakha is in accordance with the opinion of the many over the opinion of an individual, he nevertheless said: Rabbi Eliezer is worthy to rely upon in exigent circumstances.

Segment 12

תָּנוּ רַבָּנַן: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה, פַּעַם רִאשׁוֹנָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, שְׁנִיָּה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, שְׁלִישִׁית — הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה.

The Gemara continues the discussion of a woman who fails to experience menstruation for three typical menstrual cycles. The Sages taught in a baraita : With regard to a young girl, less than twelve years old, whose time to see the flow of menstrual blood has not arrived and she saw menstrual blood, after the first time her time is sufficient. After the second time, again her time is sufficient. After the third time, she is like all normal adult women, and therefore she transmits impurity retroactively for a twenty-four - hour period or from examination to examination.

Segment 13

עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה — הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה.

The baraita continues: If she then passed three expected menstrual cycles without experiencing bleeding, and then she saw menstrual blood, she returns to the status of a young girl and her time is sufficient. And if it further happens that she again passed three expected menstrual cycles without experiencing bleeding, and then she saw menstrual blood, her time is sufficient. And if she passed three further cycles without experiencing bleeding, and she subsequently saw menstrual blood, she is like all normal adult women. She is considered a woman who experiences regular menstruation at long intervals with breaks of ninety days. And therefore she transmits impurity retroactively for a twenty-four-hour period or from examination to examination.

Segment 14

וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, פַּעַם רִאשׁוֹנָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, שְׁנִיָּה — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה, עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.

The baraita concludes: And with regard to a girl whose time to see the flow of menstrual blood has arrived, i.e., she has reached the age of twelve, when she sees menstrual blood for the first time, her time is sufficient. After the second time, she transmits impurity retroactively for a twenty-four-hour period or from examination to examination. If three menstrual cycles then passed without her experiencing bleeding, and afterward she saw menstrual blood, her time is sufficient. This is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who holds that any woman who passed three expected menstrual cycles without experiencing bleeding is presumed not to be menstruating.

Segment 15

אָמַר מָר: עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.

The Master said in the baraita : If the young girl who had started menstruating passed three expected menstrual cycles without experiencing bleeding and then saw menstrual blood, she returns to the status of a young girl and her time is sufficient.

Niddah 9b

Niddah 9b

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text