Commentary page

Niddah 7a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Niddah 7a

Niddah 7a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 198 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

וחלתה תלויה כשעשאה בטהרה משום ספק הנולד לה ראשון:

באיזה ספק אמרו כלומר באיזה ספק הוצרכו לומר חלתה תלויה:

בספק חלה בספק טומאה הנוהגת בחלה ואינה נוהגת בחולין כגון נשען כדמפרש בסמוך דטהור לבני הכנסת ואסור לתרומה ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דלא נהגא בחולין גרידא הכא כיון דטבולין לחלה נהגא בהן:

מאי ספק חלה כלומר מאי קאמר:

שלא תאמר בהוכחות שנינו בספק טומאה מוכחת:

כגון שני שבילין אחד טמא ואחד טהור ספק הלך בטמא ספק הלך בטהור והא ספקא היא דמהניא בחולין הטבולין לחלה אבל טומאה שאינה מוכחת לא דהא לא איצטריך לאשמועינן דאפילו לחולין גרידא נמי מהני לאוכל חולין בטהרה הלכך מהניא נמי הכא:

אלא אפילו בנשען דהוי ספק טומאה שאינה מוכחת הואיל ותנן לקמן דמהניא לתרומה מהניא נמי לחולין הטבולין לחלה:

פורקין משאוי:

12 more comments on this page.

Rashi on Niddah 7a · Sefaria

Tosafot

שלא תאמר בהוכחות שנינו פירש"י כגון שני שבילים ספק הלך בטהור ולדבריו צריך לומר שבאו לשאול בבת אחת דאי בזה אחר זה טהורין ונראה לפרש כי ההיא דתניא בתוספתא דטהרות (פ"ו) ב' שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות והלך בשני ועשה טהרות אלו ואלו מוכיחים פירוש מוכיחים לטומאה דאיזה מהם נטהר ומשום לישנא דמוכיחים קאמר הכא בהוכחות שנינו:

וכולן טהורים לבני הכנסת פרש"י דקאי אמשאן כבד ואין נראה דבמשאן כבד נראה דטמא אף לחולין דאי אפשר שלא יסוט זה את זה אלא אמשאן קל קאי וכן משמע במס' זבין (פ"ג מ"ב) דקתני התם משאן קל טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה והא דקתני הכא כולן טהורין לבני הכנסת אכל ענינא דטהרה דהתם קאי וא"ת דהכא קרי ליה בני הכנסת לחברים האוכלין חולין בטהרה ובפרק פסולי המוקדשין (בכורות לו:) גבי מומי בכור קאמר דהתרתם על פי ג' בני הכנסת והתם אפילו ג' הדיוטות כשרים וי"ל דהכא נמי מזכיר בני הכנסת לגריעותא כלומר שאינם אוכלין תרומה:

ומקפת וקורא לה שם הכא משמע דאפילו בשעת קריאת שם צריך הקפה וקשה דאמר בסוטה פרק כשם (דף ל.) רבי אליעזר אומר חלה ניטלת מן המוקף מן הטהור על הטמא כיצד ב' עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל שיעור חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה מעיסה טהורה באמצע בין שיעור חלה לעיסה טמאה כדי ליטול מן המוקף והתניא כביצה ומשני הך ברייתא סברה חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו ולהכי לא אתי כביצה דהוי שני ומטמא לשיעור חלה והשתא מ"מ קשה כשיקרא לה שם חלה יהיה שלישי אלא משמע דבשעת קריאת שם ירחיק מעט שיעור חלה שלא יגע בכביצה וחשיב שפיר מוקף כיון דלפני קריאת שם היתה מחוברת וי"ל דהתם מיירי כשיש הרבה מעיסה טהורה ולא שיעור חלה גרידא כדקתני ב' עיסות אחת טהורה ואחת טמאה ורוצה להפריש קצת מן הטהורה כדי לתקן עצמה ואף הטמאה הלכך כיון דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו לאו האי ביצה דהוא שני מטמא העיסה הטהורה וכי יפריש ממנה חלה ויקיף לה אין בכך כלום [ועי"ל דאפילו [בלא] מוקף אפשר שיועיל צירוף סל ובפרק כשם דבעי ר' אליעזר נגיעה משום דמקפיד על נגיעותו משום טומאה אין מועיל צירוף כלי וכן משמע קצת בירושלמי דאמר במסכת חלה בפ"ב דבר שהוא מקפיד על [חברו] אין הבית מצטרף (נראה במקום בית גרסינן כלי) אינו מקפיד על תערובותו הכלי מצטרף עיסה טהורה ועיסה טמאה עשו אותם כדבר שמקפיד על תערובתו. גי':] והא דפסקינן לקמן כר' אליעזר דאמר הסל מצרפן לחלה ולא בעי נגיעה היינו להתחייב בחלה אם לש פחות מכשיעור דהכי תנא במסכת חלה (פ"ב מ"ד) העושה עיסתו קביים ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישוכו ר"א אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן וכן משמע באלו עוברין (פסחים מח:) והשתא אתי שפיר דר"א גופיה מצריך נגיעה בשעת קריאת שם בפרק כשם (סוטה דף ל.) ונכון בפסח להגיע כל המצות (בסל) כשמפרישין אחת על כולן דאין הסל מצרפן לכך ואע"ג דאמרינן בפ"ק דביצה (דף ט.) ובבכורות בפרק עד כמה (בכורות דף כז.) אמרינן תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש אע"ג דאין מוקף למה שאכל כבר היינו בעיסה שנילושה יחד והיתה כבר מחוברת הקילו בתרומת חוצה לארץ וצ"ע אי חשוב מוקף בנגיעה גרידא בלא צירוף הכלי או בלא נשיכה דנותן פחות מכביצה באמצע מצינן למימר דהיינו נשיכה:

והאי טבול יום כיון דודאי לא מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין. ותימה דהכא משמע דאין שני פוסל בחולין הטבולין לחלה ובברייתא נמי קתני ובשלישי טהור בחולין משמע דכ"ש דאין שני פוסל בחולין שנעשו על טהרת תרומה כדאמר בסמוך דמשמע דקילי מחולין הטבולין לחלה ובפרק שני דחולין (דף לג:) אמרינן דשלישי נוהג בחולין שנעשו על טהרת תרומה ובפרק כשם (סוטה דף ל.) שהבאתי לעיל מוכח דשני עושה שלישי בחולין הטבולין לחלה למ"ד כחלה דמו וי"ל דטבול יום קיל טפי דאין צריך רק הערב שמש והא דתניא בברייתא דשלישי טהור בחולין היינו שלישי דטבול יום אי נמי ה"פ כיון דשלישי טהור בחולין דעלמא לא גזרו חכמים בחולין הטבולין לחלה ליטמא מטבול יום ולכך פריך מיניה טפי אנשען ולא פריך מיניה אכל שלישי דנוהג בחולין הטבולין לחלה משום דנשען נמי טומאה קלישא הוא ומטמא אפילו משא קל כדפרישית לעיל:

הנח מעת לעת דרבנן אע"ג דנשען נמי דרבנן טומאת מעת לעת קיל טפי שאין שום ספק טומאה בשעה שעוסקת בטהרות:

Tosafot on Niddah 7a · Sefaria

Ritva

וחלתה תלויה פירוש אסיפא קאי והוצרך לומר כן משום מאי דמפרש ואזיל מפני שזה ספק חלה בלחוד שהוא מותר לבני הכנסת וכמפרש ואזיל שלא תאמר בהוכחות פי׳ שלא תאמר שאין דין זה אלא בספק שקול שיש בו הוכחה לטומאה כמו לטהרה כמו ב׳ שבילין ברה״י.

אלא בנשען פירש שספקו קל וחומרא דרבנן היא שחששו שמא נשענו זה על זה ולאו אדעתייהו ואעפ״י שאין זה מצוי.

ומנחתה בכפישה או באנחותא פי׳ פשוטי כלי עור שאין מקבלין טומאה דלהוי ליה הכירה ולא תגע בהו לאחר קריאת שם.

ומקפת פירוש מקפת ממש שהיו נושכות זו בזו וכדמפרש ואזיל והכי איתא נמי במסכת סוטה פ׳ כשם ואע״ג דבמוקף בתרומה ומעשרות סגי לן שיהא בבית במקום המשתמר שאני חלה דכתיב ראשית עריסותיכם ולא חשיב ראשית עריסה אלא כשהכל ביחד בעיסה אחד.

בחולין שנעשו על וכו' וקס״ד דחולין הנעשים על טהרת תרומה לא גריעי מחולין הטבולין לחלה ולתרומה ופרקינ׳ דשאני התם דכתיבא בהו תרומה משא״כ בחולין שנעשו על טהרת תרומה.

ואב״א הנח מעת לעת דרבנן פי׳ דהא קיל משאר ספקות דרבנן כההיא דלעיל משום דמעת לעת אינו אלא סיג בעלמא משא״כ בספר חלה דלעיל דהוי נמי דרבנן כדאיתא לעיל.

Ritva on Niddah 7a · Sefaria

Meiri

עיסה שנולד בה ספק טומאה של תורה עד שלא גלגלה שלא בא עדין לכלל חיוב חלה תעשה אפילו בטומאה שמותר לגרום טומאה לחלין שבארץ ישראל משגלגלה הואיל וכבר באה לידי חיוב חלה והרי הן חלין הטבולים לחלה ודינן כחלה לענין זה ואסור לגרום לה טומאה ודאית שאע"פ שאף ספיקה אוסרתה מלאכול מ"מ אסור לגרום לה טומאה ודאית שנאמר משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה שמרה ואע"פ שבחבית תרומה שנולד בה ספק אמרו יניחנה במקום התורפה מ"מ צריך להזהר שלא יטמאוה בידים ושלא לגרום גרמא קרובה לכך והנחה במקום מגולה חששא רחוקה היא והילכך תעשה בטהרה ר"ל בכלים טהורים ומפרישה ותולין בה לא נאכלת ולא נשרפת שכל שודאו מטמא את החלין מן התורה גזרו על ספיקו בחלין הטבולין לחלה ולא סוף דבר בספק טומאה שאף חלין טמאין בה והיא הרמוזה כאן בהוכחות כגון שני שבילין אחד טמא ואחד טהור ואינו יודע באיזה מהם הלך שברשות היחיד ספיקו טמא אף בחלין שיש כאן הוכח לטומאה או שהלכו שנים אחד בזו ואחד בזו ובאו לישאל בבת אחת שמטמאין אותן אף לחלין ואף ברשות הרבים שהדבר מוכיח שטומאה כאן וי"מ בה שהלכו שנים אחד בזו ואחד בזו ועשו שניהם טהרות והניחום זו בצד זו שיש כאן הוכח טומאה על כל פנים שהרי נגעו אלו באלו וטמאום אע"פ שלא נודע איזו מהם טמאה טומאה עיקרית ומטמאין אותן אף בבאו זה אחר זה אלא אף בטומאה שאינה מטמאה את החלין הואיל וספק טומאה מן התורה היא כגון זב וטהור שהיו פורקין את החמור או טוענין שאם המשא כבד טמאין שמא דחפו זה את זה ונשען הזב על הטהור וטמאו בהסיט לתרומה אבל לא לבית הכניסה ר"ל לאוכלי חליהן בטהרה ולדעת הפוסקין כן אלא שיש פוסקין בה שאף לחלין טמא וכדתנן סתמא הנוגע בזב או שהזב מסיטו טמא וכן נראה דעת גדולי המחברים הא טומאה דרבנן אין ספיקה מטמאה חלין הטבולים לחלה כמו שביארנו במעת לעת ואף של תורה במקום שאינו מטמא חלין כגון טומאה שניה אינו מטמא חלין הטבולין לחלה מעתה טבולת יום לשה את העיסה וקוצה ממנה חלה אלא שאינה קורא לה שם עדין שהרי חלה כתרומה ושני עושה שלישי בתרומה אלא מפרישתה ומניחתה בכפיפה או באנחוריתא שהם כלי גללים ואבנים או שאין להם בית קבול שאין מקבלין טומאה ולא משום טהרה שהרי אף שאר כלים אין מקבלין טומאה מטבול יום אלא שיהא לה בהם היכר שלא תגע בה אחר קריאת השם ואח"כ מקפת אותו כלי אצל העיסה וקורא לה שם וצרך הקפה מפני שדין חלין כדין תרומה לתרום מן המוקף ואע"פ שאמרו בתלמוד המערב אויר הבית מצרפן כבר פירשוה שם בשאינו מקפיד על תערובתו וזו מקפדת על תערובתה היא הואיל ובאה לקרות לה שם ובחמישי של סוטה ל' א' אמרו חלה נטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלת שתיהן מעיסה אחת שלא הורמה חלתה ונותנה בין שתי העיסות וסומכה לטהורה ונוטל פחות מכביצה מן הטמאה שהרי פחות מכביצה אינו מטמא וסומכה לה כדי לתרום מן המוקף ומפני שאף זו מקפיד על תערובתן הוא ומ"מ זו של טבולת יום יכולה היא לסמכה לעיסת החלין שהרי אינה מטמאה את החלין ומנחת את החלה קודם שיקרא לה שם סמוך לעיסה וקורא לה שם ונוטלת עיסתה ואינה נוגעת בחלה ואף זו של סוטה יש פוסקין כחכמים שאסרו לעשות כן מפני שהוא מטמא אותו פחות מכביצה וכן כתבוה גדולי המפרשים וכן נראה מסוגיא זו שלא הזכירוה באותם שהלכה כר' אליעזר ושמא תאמר ואחר שכל שמקפיד על תערובתו צריך סמיכה ממנו היאך התירו בבדיקת חבית להפריש ממנה על האחרות כתבו בתוספות שדבר לח כל שהכלים סמוכים הוו להו כנגיעת גוף בגוף ביבש וי"מ אותה בתרומת דמאי שאינה צריכה מוקף וי"מ שאף בודאי לא נאמרה אלא בנטילה מן הטהור על הטמא אבל טהור על הטהור אינו צריך מוקף בנגיעת גוף בגוף וכבר ביארנו מזה במסכת חלה פרק ראשון:

Meiri on Niddah 7a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תד"ה נולד לה ספק כו' ולרבא דשרי לגרום טומאה כו' צריך לתרץ אההיא דפ' ר"י כתירוץ הראשון כו' עכ"ל מזה נראה שמה שמקשה לפ"ה מן התוספתא אינו מדברי התוס' דהכא והוא גליון ומדברי התוס' דפרק ר"י הוא ע"ש וכמו שכתב מהרש"ל דאל"כ תקשי להו נמי הכא לרבא כך מן התוספתא וק"ל:

בא"ד א"נ כמו שתירץ ר"ת שם דהתם בגיטין ליכא כ"א חשדא כו' עכ"ל גם לתירוץ זה אהך דשמעתין לרבא נמי איכא למימר דשרי משום דליכא הפסד כהן ומדברי התוס' דפ' ר"י נראה דעיקר קושייתם לתרץ דהכא כיון דכבר נולד להן ספק טומאה וא"א להיות טהור לגמרי לא אסרו לגרום טומאה לחולין שבא"י משא"כ בההיא דפ' ר"י דליכא ספק טומאה ואסור לגרום להם טומאה כיון שאפשר שיהיו טהורים לגמרי ואהא קאי תירוץ ר"ת אההיא דגיטין בפשיטות טפי וע"ש:

בד"ה שלא תאמר בהוכחות שנינו פרש"י כגון ב' שבילין ספק הלך בטהור כו' עכ"ל משמע להו לפרש"י דלא מיירי באיש א' שהלך בשביל א' כנראה מלשונו ספק הלך בטמא כו' דא"כ לא הוה ספק מוכחות ובכה"ג פשיטא דהוה טהור דהא אפי' בשנים בבאו זא"ז טהור כמו ששנינו במס' טהרות אבל לפרש"י איירי בב' אנשים שהלך כ"א בשביל אחד ובכל אחד קאמר דספק הלך בטהור ספק כו' ואהא קאמרי ולדבריו צריך לומר שבאו לשאול בבת אחת כו' ונראה לפרש כי ההיא דתניא בתוספתא כו' ומיירי באיש א' שהלך בב' השבילין בטהרות דהוו אלו כו' ואין להקשות כיון דהוא הלך בב' השבילין ונטמא בודאי הרי גם טהרות שניים נטמאו ודאי ממנו די"ל כגון שהזה ושנה וטבל אחר שהלך בשביל הראשון דכה"ג איתא בסדר המשנה במס' טהרות מיהו בתוספתא שלפנינו איתא הגירסא והלך חבירו ועשה טהרות אלו ואלו מוכחות וכ"ה בפי' הר"ש בסדר טהרות והיינו כפרש"י:

בד"ה ומקפתו קורא כו' ונכון בפסח כו' אחת על כולן דאז הסל מצרפן ואע"פ דאמרינן בפ"ק דביצה כו' הקילו בתרומת חו"ל עכ"ל ר"ל דנכון בפסח לעשות כן משום דכל אחת ואחת נילושה בפני עצמה דבנילושה יחד א"צ היקף בסל ועיין בתוס' פ"ק דביצה וההיא דהכא דמקפת וקורא לה שם אף בנילושה יחד מיירי בחלת א"י ואין לתרץ נמי בקושייתם דלעיל בההיא דפ' כשם דשפיר חשיב מוקף כיון דלפני קריאת שם היתה מחוברת משום דאיירי נמי בח"ל דלא צריך הקפה בחלת חו"ל בשעת קריאת שם דדחוק לאוקמא ההיא דהתם דתני בכביצה דאיירי דוקא בחלת חו"ל כיון דסתמא קתני ובההיא דפ"ק דביצה ופ' עד כמה קאמר בהדיא תרומת חו"ל אוכל והולך כו' ודו"ק:

Chidushei Halachot on Niddah 7a · Sefaria

Maharam

ע'"א תד"ה שלא תאמר בהוכחות שנינו פרש"י כגון ב' שבילין וכו' התוס' סוברים שרש"י ר"ל שני שבילין ושני בני אדם וכל אחד הלך באחד מהן ועשה טהרות ואין ידוע איזה מהן הלך בטמא ואיזה מהן הלך בטהור והתוספות מפרשים שני שבילין ואדם אחד שהלך בשתיהן ואחר כל אחד עשה טהרות כל שני הטהרות טמאים דאיזה מהן נטהר:

ד"ה וכולן טהורין לבני הכנסת פרש"י דקאי אמשאן כבד וכו' פירוש הא דקאמר וכולן משום דקאי אפילו אמשאן כבד:

ד"ה ומקפת וקורא לה שם הכא משמע דאפילו בשעת קריאת שם צריך הקפה כצ"ל:

בא"ד נוטל שיעור חלה מעיסה שלא הורמה ר"ל שנוטל שיעור חלה על העיסה הטמאה מאותה עיסה הטהורה קודם שהורמה חלתה ממנה דאם הורמה ממנה כבר חלתה א"כ לא היה אפשר להפריש ממנה על הטמא משום דהוה ליה מן הפטור על החיוב:

בא"ד וי"ל דהתם מיירי כשיש הרבה מעיסה טהורה וכו' ר"ל דהתם לא מיירי שאין בכל העיסה הטהורה אלא כשיעור חלה מעיסה הטמאה ומקיפה ומפריש כל העיסה הטהורה לחלה על הטמאה ע"י קריאת השם אלא מיירי שהעיסה הטהורה גדולה יותר ויותר ומקיפה ע"י כביצה באמצע וקוצה ומפריש חלה מן הטהורה עצמה ועל עיסה הטמאה ביחד ונעשה חלה כשעת הפרשה וקציצה וק"ל:

בא"ד והא דפסקינן לקמן כר"א וכו' היינו להתחייב בחלה וכו' פירוש ונוטל ומפריש על ידי קציצה קצת מהאחת על כולן אבל בשיש בעיסה שיעור חלה אלא שרוצה להפריש כל העיסה האחרת על זו ע"י קריאת השם וע"י הקפה אז גם לר"א בעי נגיעה:

בא"ד ונכון בפסח להגיע כל המצות כשמפרישין אחת על כולן וכו' פירוש צריך שיגעו כל המצות זו את זו כשמפריש אחת על כולן בהקפה ע"י קריאת השם שאין הסל מצרפן לענין הקפה אפילו לרבי אליעזר כדלעיל:

Maharam on Niddah 7a · Sefaria

Gilyon HaShas

גמ' ומניחתה בכפישה ע"ל עא ע"ב במתני' דלא קתני להא וצ"ע:

Gilyon HaShas on Niddah 7a · Sefaria

Original text

Segment 1

וְחַלָּתָהּ תְּלוּיָה, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. בְּאֵיזֶה סָפֵק אָמְרוּ? בִּסְפֵק חַלָּה. מַאי סְפֵק חַלָּה?

And as the ḥalla of this kneaded, untithed dough is in a state of uncertain purity, its status is suspended: It is neither eaten like ritually pure ḥalla , nor is it burned like impure ḥalla . With regard to which uncertainty did they state this halakha ? With regard to ḥalla of uncertain status. The Gemara asks: What is the meaning of the concept of ḥalla of uncertain status? This apparently indicates a scenario of possible ritual impurity that applies specifically to ḥalla , not to non-sacred food.

Segment 2

אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר בְּהוֹכָחוֹת שָׁנִינוּ כְּמוֹ שְׁנֵי שְׁבִילִין, דְּהָתָם חוּלִּין גְּרֵידָא נָמֵי מְטַמּוּ.

Abaye and Rava both say: One should not say that we learned this case of ḥalla of uncertain status among the cases of equal proofs, i.e., an unresolvable uncertainty, such as the case of two paths, where someone walked down one of two paths, one of which was ritually impure and the other ritually pure, and he does not remember which one he walked down. As there, even regular non-sacred food is also rendered ritually impure due to uncertainty.

Segment 3

אֶלָּא בְּנִשְׁעָן, דִּתְנַן: זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין, בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד — טָמֵא, מַשָּׂאָן קַל — טָהוֹר, וְכוּלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת, וּטְמֵאִין לִתְרוּמָה.

Rather, the uncertainty referred to here is similar to the less likely case of leaning, as we learned in a mishna ( Zavim 3:2): In a case of a zav and a ritually pure person who were unloading a package from a donkey or who were loading a package onto a donkey, when their package is heavy the pure person is rendered impure, as perhaps the zav leaned on him while they handled the package together. If their package is light, he remains pure. And in all those cases, he remains ritually pure even if he is one of the members of a synagogue whose congregants handle non-sacred food according to the standards of sacrificial food, as this is not a true case of a zav moving a pure person. But he is impure with regard to matters involving teruma , by rabbinic law.

Segment 4

וְחוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה כְּחַלָּה דָּמוּ? וְהָתַנְיָא: אִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם, לָשָׁה אֶת הָעִיסָּה, וְקוֹצָה הֵימֶנָּה חַלָּתָהּ, וּמַנִּיחָתָהּ בִּכְפִישָׁה אוֹ בְּאַנְחוּתָא, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרָא לָהּ שֵׁם.

The Gemara asks: And is non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla really considered like ḥalla to the extent that it is rendered impure even in a case of leaning? But isn’t it taught in a baraita : With regard to a woman who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed, she may separate ḥalla : She may knead the dough, and separate its ḥalla from it, and place the separated dough into a wicker basket or a wooden board [ be’anḥuta ], and subsequently she may bring it near the rest of the dough, and she may then designate it ḥalla by name.

Segment 5

מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, וּשְׁלִישִׁי טָהוֹר בְּחוּלִּין, וְאִי אָמְרַתְּ ״חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה כְּחַלָּה דָּמוּ״, הָא טַמֵּיתִנְהוּ!

The baraita continues: The reason that this is allowed, despite her impurity, is because the dough is impure by third -degree ritual impurity, and an item that has third -degree impurity is considered pure with regard to non-sacred food. The Gemara concludes its question: And if you say that non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla is considered like ḥalla , then she should render it impure with her touch, just as she would render actual ḥalla impure.

Segment 6

אָמַר אַבָּיֵי: כֹּל שֶׁוַּדַּאי מְטַמֵּא חוּלִּין — גָּזְרוּ עַל סְפֵקוֹ מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה, וְהַאי טְבוּל יוֹם, כֵּיוָן דְּלֹא מְטַמֵּא וַדַּאי חוּלִּין — לֹא גָּזְרוּ עָלָיו מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה.

Abaye says: With regard to any item that when it is definitely impure renders non-sacred food impure, as in the case of the zav , the Sages issued a decree that its uncertain impurity should also render non-sacred food items impure, due to its status as non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla . But with regard to this case of one who immersed that day, since even when she is definitely impure she does not render non-sacred food impure, they did not issue a decree that she should render that dough impure due to its status as non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla .

Segment 7

וְהָא מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה, דְּוַדַּאי מְטַמֵּא חוּלִּין — וְלֹא גָּזְרוּ עַל סְפֵקָהּ מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה!

The Gemara asks: But what about the twenty-four-hour period of retroactive impurity of a menstruating woman? As a definitely impure menstruating woman renders non-sacred food impure and nevertheless with regard to untithed dough the Sages did not issue a decree to treat her uncertain impurity as definite impurity due to the dough’s status as non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla .

Segment 8

דְּאָמַר מָר: קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ, וְלֹא בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה!

The Gemara cites its source for this claim: As the Master said: Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak received from Rav Naḥman: The retroactive impurity of a menstruating woman transmits impurity to non-sacred food items that were prepared according to the standards of purity of sacrificial food, but not to non-sacred food items that were prepared according to the standards of purity of teruma . It is assumed that the level of purity required for non-sacred food items prepared according to the standards required of teruma is the same as that of dough from which ḥalla has not been separated, i.e., it is not treated as real ḥalla , which is rendered impure by her retroactive twenty-four-hour period of impurity.

Segment 9

הָתָם לָא פְּתִיכָא בְּהוּ תְּרוּמָה, הָכָא פְּתִיכָא בְּהוּ תְּרוּמָה.

The Gemara answers: The level of purity required for non-sacred food items that were prepared according to the standards of purity of teruma is actually lower than the level required for dough from which ḥalla has not been separated. The reason is that there, in the case of non-sacred food items, there is no actual teruma mixed in it. By contrast, here, in the case of untithed dough, there is teruma , i.e., ḥalla , mixed in it, which will eventually be separated from this dough.

Segment 10

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הַנַּח מֵעֵת לְעֵת — דְּרַבָּנַן.

If you wish, say instead: Leave aside the twenty-four-hour period of retroactive impurity of a menstruating woman, as it applies by rabbinic law. One cannot raise a difficulty against the principle that untithed dough is treated with the same level of purity as ḥalla from the case of the retroactive impurity of a menstruating woman, since that retroactive impurity is a rabbinic decree, and therefore there is more room for leniency.

Segment 11

מַתְנִי' רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן — בְּתוּלָה, מְעוּבֶּרֶת, מְנִיקָה, וּזְקֵינָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא בְּתוּלָה.

MISHNA: Rabbi Eliezer says: Unlike the women with regard to whom it was taught that they transmit impurity retroactively, there are four women who discern menstrual blood and their time is sufficient, i.e., they transmit impurity only from the moment that they saw the blood: A virgin, a pregnant woman, a nursing woman, and an elderly woman. Rabbi Yehoshua says: I heard this halakha from my teachers only with regard to a virgin,

Niddah 7a

Niddah 7a

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text