Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 64b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 64b

    Niddah 64b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 432 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ונאסר יום עשרים הבא שהרי למודה בעשרים ולא עקרתו אלא שני פעמים שהרי עקירה האחרונה של עשרים האחרונה שלא ראתה שאחר השלשים שניים לאו עקירה היא שהרי לא שינתה ליום שלשים השלישיים ולא ראתה עד יום עשרים לחדש כווסתה:

    מפני שאורח זה שחזר לשוב יום עשרים בזמנו הראשון בא:

    מתני' כל גפן יש בה יין כל אשה יש לה בתולים ודמים:

    ושאין לה הרי זה דור קטוע וכיון שאין להן דמים מרובים אין בניהן מרובין:

    מתני' תינוקת נותנין לה ארבע לילות לשמש ואפי' רואה אמרינן דם בתולים הוא:

    עד שתחיה המכה מפרש בגמרא:

    הגיע זמנה לראות ולא ראתה:

    עד מוצאי שבת והיא ניסת ברביעי:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 64b · Sefaria

    Tosafot

    מתני' תינוקת:

    ד' לילות ב"ה לא בעו רצופין כדאמר בגמרא מעשה ונתן לה רבי ד' לילות מתוך שנים עשר חדש וכן נראה דד' לילות לב"ש אפילו מפוזרות כמו לב"ה:

    כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה שרואה מחמת תשמיש תלינן כל היום המחרת וכל הלילה שאחריו אפילו לא שמשה בהם בדם בתולים ואפי' אינה נוחרת אבל תו לא תלינן הואיל ולא שמשה כדאמר לעיל בספ"ק (נדה דף יא:) עבר עליה לילה אחת בלא תשמיש טמאה ורב מחמיר טפי דדוקא כשנוחרת ביום שלאחר תשמיש תלינן בו ובלילה שלאחריו אבל בלא נחירה לא:

    על גבי כולם ורואה על גבי כולם ואינה רואה בידוע שחיתה המכה לספרים דגרסינן הכי על גבי כלים ורואה ליכא לפרושי בידוע דאיכא הוכחה דהא לא מוכח ולא מידי הואיל ורואה אלא ה"פ בידוע שיש לתלות שחיתה המכה וכן צריך לומר בפ' דם הנדה לעיל (נדה דף נו:) בידוע שלפני הכבוס כלומר שיש לתלותו לפני הכבוס:

    רב אמר לא הפסידה לילות עד מוצאי שבת תנן וא"ת בפ"ק דכתובות (דף ו:) דפריך למאן דאסר לבעול בשבת מדקאמר הכא עד מוצאי שבת וקאמר מאי לאו דאי לא בעיל מצי בעיל ומשני לא כשבעל ופריך אי כשבעל מאי למימרא ומשני הא קמ"ל כדשמואל דאמר פרצה דחוקה כו' והשתא מאי פריך מאי למימרא הא אשמעינן טובא דלא הפסידה לילות כדקאמר הכא וי"ל דהתם איכא לישנא דשמואל אוסר למבעל לכתחלה וכן לרב ואיצטריך ליה לשנויי הכי לשמואל דאפילו אי כלוי סבירא ליה דהפסידה לילות:

    דשרי למבעל לכתחלה כדשמואל כו' אף על גב דבפ"ק דכתובות (דף ו:) מייתי הך דשמואל אבעילה שניה מ"מ לפי האמת דשרי למבעל בתחלה נקט הכא דהוי רבותא טפי:

    רבי אסי אמר טהורה ואף על גב דלית ליה הך סברא דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי מיהו ס"ל שפיר הא דרב גידל דלעיל ספ"ק (דף יא:) דאם פסקה מחמת תשמיש וראתה אפילו מחמת תשמיש טמאה דאם איתא דדם בתולין הוא מעיקרא כששמשה הוה אתי ולא הוה לה למפסק מחמת תשמיש כיון דבתחלה בעל ומצא דם אם איתא שנשאר עוד דם בתולין לא היה לה לפסוק כששמשה אבל הכא איירי דבעל ולא מצא דם ולהכי איכא למימר דבעל כדשמואל:

    שאני שמואל דרב גובריה משמע הכא דשמואל לא שכיחא וכן בפרק קמא דחגיגה (דף יד:) גבי בתולה שעיברה פירוש שהושיבוה על פי החבית ואין ריחה נודף ובזה נודע שהיא בתולה ומפיק דכשרה לכהן גדול דאיכא למימר באמבטי עיברה דשכיח טפי מדשמואל וקשה דבפרק קמא דכתובות (דף ו:) קאמר רוב בקיאין בהטיה ויש לומר דהטיה דכתובות אינה בעילה גמורה שתתעבר בה כבשאר ביאות:

    Tosafot on Niddah 64b · Sefaria

    Rashba

    מתני' רב אמר בוגרת נותנים לה לילה הראשון. פירוש מדקאמר רב סתם נותנים לה לילה הראשון משמע דסבירא ליה בין ראתה בין לא ראתה, וקסבר רב דהיינו נדה הגיע זמנה לראות וראתה, היינו בוגרת וראתה דמאי שנא והיינו דלא איירי במתניתין בבוגרת דאם איתא דאישתני דינה לאיתנוייה, והיינו דמנימין סקיסנאה דבסמוך דאמר לא מפליג רב בין ראתה ללא ראתה, ואיהו תלמידיה דרב הוה ובקי בדברי רביה הוה, והיינו נמי דשמואל לא קרי מידי אמנימין אלא לרב הוא דקאמר וקרי עליה לא יאונה לצדיק כל און. ובכל מקום דקרי שמואל עליה דרב, במילתא דקאמר רב וניצל ולא נכשל בה הוא, כעובדא דטביא דהויא בריש גלותא וכעובדא דר' שילא במיא דמסקי ומאי דקאמרי.

    והני מילי דלא ראתה אבל ראתה אין נותנים לה אלא בעילת מצוה לאו מדברי רב הוא אלא לישנא דגמ' הוא דפרישו עליה דרב, ומעובדא דמנימין סקסנאה כנ"ל, וק"ל למאי דאסיקנא דוקא לא ראתה אמאי שבקיה תנא דמתניתין לבוגרת, וי"ל דבוגרת הרי היא ככל הנשים ולא איצטריכי' ליה לאתנויי.

    Rashba on Niddah 64b · Sefaria

    Ritva

    פרק עשירי תנוקת רב אמר בוגרת נותנין לה לילה הראשון פי׳ מדקאמר רב סתם נותנין לה לילה הראשון משמע דס״ל בין ראתה בין לא ראתה וקסבר רב דהיינו הגיע זמנה לראות וראת׳ היינו בוגרת וראתה דמאי שנא והיינו דלא איירי במתני׳ בבוגרת דאם איתא דאשתני דינא ליתנייה והיינו דמנימין סקסנאה דבסמוך דאמר לא מפליג רב בין ראתה ללא ראתה ואיהו תלמידיה דרב הוה ובקי בדרביה הוה והיינו נמי דשמואל לא קרי אדמנימין אלא לרב הוה דקאמר וקרי עליה לא יאונה לצדיק כל און ובכל מקום דקרי שמואל עליה דרב במילתא דקאמ׳ רב וניצל ולא נכשל בה הוא כעובדא דשורא דהוי בריש גלותא וכעובדא דר׳ שילא במאי דמסקי ומאי דקמרי.

    וה״מ דלא ראתה אבל ראתה אין נותנין לה אלא בעילת מצוה לא מדברי רב הוה אלא לישנא דגמרא הוה דפרישי עליה דרב ומעובדא דמנימין סקסינאה כנ״ל. וקשיא לי למאי דאסיקנא דוקא לא ראתה אמאי שבקא תנא מתני׳ לבוגרת וי״ל דבוגרת הרי היא ככל הנשים ולא אצטריך ליה לאתנויי.

    Ritva on Niddah 64b · Sefaria

    Meiri

    הפרק העשירי בע"ה וב"י:

    תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השלישי בענין הדמים וקצת עניני החלק החמישי בענין הבדיקה והספירה וקצת עניני החלק השביעי בענין הטבילה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בענין הדמים ובפרט בדין דם בתולים על איזה צד טהור ואיזה זמן נותנין לטהרת דם זה ויתגלגל בתוכו ענין הטבילה ודיני החציצה והחפיפה השני בענין בדיקת הנדה ובדיקת זב וזבה ונתגלגל על יד זה קצת דינין שבשאר טמאות והשלישי חוזר לענין הדמים בענין דם האשה שמתה היאך הוא דינה לענין טהרות הרביעי בענין הדמים גם כן ובפרט בדם טוהר של יולדת מה דינה לענין טהרות וקדשים החמישי בענין ספירת ימי זיבה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם הכונה בה לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ר"ל שלא הגיעה לזמן הנערות אלא שהיא קטנה איזה זמן שבקטנותה משנולדה עד י"ב שנה ויום אחד ונשאת ר"ל שנבעלה בית שמאי אומרים נותנין לה ארבעה לילות שכל דם שתראה בהם תולין בדם בתולים שהדם יוצא משם מצד עקירתם וטהורה הא מכאן ואילך חוששין לדם נדה ובית הלל אומרין שנותנין לה אף יותר מארבעה לילות עד שתחיה המכה ר"ל שתתרפא מכתה שמחמת חבורה הבאה מצד עקירת בתוליה ופי' בגמ' שנותנין לה כשיעור זה אפילו ראתה כבר בבית אביה ויראה לדעת בית הלל שכל שחיתה המכה קודם ארבעה לילות שנותנין לה ארבעה לילות שלא באו להחמיר על של בית שמאי אלא להקל אלא שמן הסתם ארבעה לילות קודמין לחית המכה ומתוך כך הוא אומר סתם עד שתחיה המכה ומלשון גדולי המחברים נראה הפך הדברים אלא שהסברא מכרעת כדברינו ושיעור חיתה המכה נתנו בה בגמרא שני סימנין אחד כל שהרוק מצוי לתוך הפה מחמת תשמיש ר"ל שכל זמן שרואה דם מחמת החבורה בשעת תשמיש אין זה חיתה המכה אבל כל שהיא משמשת בלא דם כבר חיתה ועוד נתנו בה סימן כל זמן שנוחרת ר"ל כל זמן שנחרו כותלי בית הרחם עד שבנגיעתם זה לזה דם יוצא מהן וסימן לדבר כל שעומדת ורואה יושבת ואינה רואה בידוע שלא חיתה שבעמידתה כותלי בית הרחם מתהדקים ונוגעים זה בזה וכן כל שיושבת על גבי קרקע ורואה על גבי כרים וכסתות ואינה רואה שישיבת קרקע מזקת ומקירה דם המכה וכל שהוא בהפך או שרואה בכלם או שאינה רואה באחד מהם בידוע שחיתה:

    הגיע זמנה לראות ר"ל שהגיעו ימי הנעורים אלא שלא ראתה עדין ונשאת ר"ל שנבעלה בית שמאי אומרים נותנין לה לילה הראשון ובית הלל אומרים עד מוצאי שבת ארבעה לילות ר"ל ארבעה לילות וזה שאמר עד מוצאי שבת הוא רומז למשנת כתבות שהבתולה נישאת ברביעי ונמצאו עד מוצאי שבת ארבעה לילות ובגמרא שאלו מה ענין להזכיר בה מוצאי שבת ותירץ מילתא אגב ארחיה קמ"ל דשרי למיבעל בשבת ולא גרסי בה למבעל בתחלה בשבת שהרי אין ללמוד מכאן שתהא ביאה ראשונה מותרת שהרי משנתנו בשבעל קודם שבת אלא למבעל בשבת ר"ל שמאחר שבעל אע"פ שלא חיתה המכה ויש בתשמישו עדין קצת חבורה מותר ועל הדרך שאמרו פרצא דחוקה מותר ליכנס בה בשבת אע"פ שמשיר צרורות אלא שלענין פסק אף בביאה ראשונה מותר כמו שביררנו בראשון של כתבות ולפי שיטתנו נותנין לה ארבעה לילות אפילו חיתה המכה ופי' בגמ' שאף הימים בכלל היתר זה כמו שאמרו שמשה בימים לא הפסידה לילות והוא הדין שבתשמיש הלילה לא הפסידה הימים אלא מפני שאין מנהג צנועין לשמש מטתן ביום אלא בצדדים ידועים לא חש להזכירה ואם הגיע זמנה וראתה בבית אביה לבית שמאי אין לה אלא בעילת מצוה ולבית הלל כל הלילה ונמצאו שלשה זמנים חלוקים לענין זה קטנה בין ראתה בין לא ראתה לשיעור אחד ונערה שכבר ראתה לשיעור אחד ונערה שלא ראתה לשיעור אחד ובכלם הלכה כבית הלל ובגמ' פי' שיעור אחד לבוגרת ואפילו לבית הלל שאם לא ראתה נותנין לה כל הלילה ואם ראתה בעילת מצוה לבד ומ"מ בגמרא אמרו רבותינו חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ר"ל בכל הנזכרים במשנתנו אפילו בתינוקת שלא הגיע זמנה ושלא ראתה ולא עוד אלא שלדעת מקצת גאונים אפילו לא ראתה בביאתה כלל הואיל ורוב נשים יש להן דם בתולים שמא ראתה זו דם טפה כחרדל ואבד או חפתהו וצפתהו שכבת זרע וכן אין תולין בהטיה שרוב מצויין בבעילה אין מומחין בהטייה וכן אף בבוגרת אע"פ שבתוליה כלים ואיפשר בלא דם אין תולין בכך אלא כלן טמאות אחר ביאת מצוה עד שיעברו שבעה נקיים מדין נדה דבנות ישראל ומ"מ בגמרא יתבאר שאפילו היה הדם שותת אינו צריך לפרוש קודם גמר ביאה כאלו פורש מן הנדה שאם כן אף הוא לבו נוקפו ומתירא מלבעול אלא גומר ביאתו בלא פקפוק ואחר גמר ביאה פורש ואינו צריך לנעוץ צפרניו להמתין עד שיעדר קושי האבר עד שלא תהא לו הנאה ביציאה שהרי מן הדין דמיה טהורים ואע"פ שגדולי המפרשים החמירו להצריך בהמתנה אחר גמר ביאה עד שיעור זה אין הדברים נראין וכן יש פוסקין שאם בעל ולא ראתה דם הרי זה אינו צריך לפרוש ובלבד שתבדוק יפה בעצמה ומוצאה טהור:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כל שביארנו במשנתנו בדין התלמוד שטהורה ארבעה לילות דוקא כשהיא רואה בהן בכל ביאותיה שהדבר מוכיח שמחמת חבורת הבתולים הוא אבל אם שמשה בהן ולא ראתה דם ואח"כ שימשה בהן וראתה טמאה כמו שביארנו בפרק ראשון אפילו בעל פעם ראשונה ולא מצאה דם וחזר ובעל ומצא טמאה אלו דם בתולים לבד היה מעיקרא הוי אתי ושמא תאמר תיפוק לי שהיא אסורה משום זונה לא היא שהרי כל באשת ישראל מותרת שהרי שני ספיקות הן שמא לא תחתיו היה ואם תחתיו היה שמא נאנסה ואף כשתפרשה באשת כהן לא חש עכשו אלא לענין נידות או שמא שמועה זו לא בביאה ראשונה אלא בביאה שניה שכבר בעל ומצא ובעל ולא מצא וחזר ובעל ומצא והכל בתוך ארבעה לילות ואע"פ שזו כבר התבארה בפרק ראשון שמא אותה שבפרק ראשון ענינה שבפסקה בשעת תשמיש וראתה בלא תשמיש וזו למדתנו גדולה הימנה שכל שפסקה בשעת תשמיש אף כשחזרה וראתה מחמת תשמיש הדין כן ואע"פ שלענין פירוש הדברים נראין כן לענין פסק מיהא לדין התלמוד יראה שאף בבעל בראשונה ולא מצא דם הדין כן אלא שלמה שחזרו ונמנו לבעול בכלן בעילת מצוה ופורש אין אנו צריכים לה:

    ארבעה לילות אלו שהזכרנו בדין התלמוד להיתר לא סוף דבר ברצופות אלא אף מתוך זמן מרובה נותנין לה ארבעה לילות מעשה היה ונתן ר' ארבעה לילות מתוך שנים עשר חדש ר"ל שבעל לילה הראשונה והלך לו ונשתהא שלשה חדשים וחזר ובעל ומצא דם והורה ר' שהוא דם בתולים וכן בשניה וכן בשלישית ושמא תאמר מאחר שהבוגרת אין נותנין לה אלא לילה הראשונה אף בשלא ראתה מעשה של ר' היאך היה אם כולם בימי קטנות והלא אין כאן דין ארבעה לילות אלא אפילו כמה עד שתחיה המכה ואם כלם בימי נערות שנים עשר חדש מאי עבידתייהו והלא אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד ואם בימי בגרות והלא אין לה אלא לילה הראשונה וא"ת שנים בימי קטנות ושנים בימי נערות והלא אמרו שכל שלא הגיע זמנה לראות כשנשאת ר"ל שנשאת קטנה והגיע זמנה ברשות בעלה קודם שחיתה המכה שנמצא דינה לארבעה לילות כל בעילות שבעל כשהיא קטנה עד שלא חיתה המכה אין נדונות אלא כאחת ומשלימין לה שלשה לילות בימי נערות וא"ת אחת בקטנות או כמה שהרי כלן נדונות כאחת ושלשה בימי נערות אי אפשר לומר כן שהרי אין נערות אלא ששה חדשים ולשלשה לילות אתה צריך תשעה חדשים לחשבון ארבעה לשנים עשר חדש וא"ת אחת בקטנות או כמה שהן אחת ושנים בנערות ואחת בבגרות והיאך נתן לה בבגרות לילה אחת והלא מכיון שראתה אין לה אלא בעילת מצוה על כל פנים צריך לפרשה באחת בקטנות ושלשה בנערות ודקא קשיא לך שלשה בימי נערות אי אפשר שהרי אין נערות אלא ששה חדשים ומסתמא ארבעה לילות מתוך שנים עשר חדש נתן לה בהפסקות שוות וצריך לשערן משלשה לשלשה אינו כן אלא כל בעילות שבקטנותה נידונות אחת ונשארו שלשה לששה חדשים להפסקות שוות משני חדשים לשני חדשים וזהו שאמרו מי סברת כל תלת ירחי חדא עונה כלומר שלא תמצא הפסקות שוות אלא בדרך זה לא כל תרי ירחי חדא עונה והרי הם גם כן הפסקות שוות ולענין פסק לפי מה שחזרו ונמנו אין לנו כמו שהתבאר וגדולי המחברים הביאו את כלם ולא ידעתי למה:

    Meiri on Niddah 64b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תינוקת פרק עשירי

    תוס' בד"ה על גבי כולם ורואה כו' לספרים דגרסי הכי על גבי כלים ורואה כו' עכ"ל הא ודאי דאין חילוק אי גרסי ע"ג כולם או ע"ג כלים דבין הכי ובין הכי משמע אף על גבי כלים דרכין הן רואה כפי' הערוך בערך נוחר אבל משום שיש ספרים דל"ג הך בבא דרואה כלל אלא הך בבא דאינו רואה וכ"ה בגמרות ישנות לכך כתבו דאי גרסי הך בבא דרואה ליכא לפרושי בידוע כו' וק"ל:

    בד"ה שאני שמואל כו' אינה ביאה גמורה שתתעבר כו' עכ"ל והך דהכא בבעל ביאה ראשונה ודאי דלא תתעבר בו מ"מ איירי בביאה גמורה שהיתה ראויה להתעבר ממנה:

    Chidushei Halachot on Niddah 64b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 64, Amud Bet, about 432 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “וְנֶאֱסַר יוֹם עֶשְׂרִים, מִפְּנֵי שֶׁאוֹרַח בִּזְמַנּוֹ בָּא.…”

    2. Segment 235 words

      Opens “מַתְנִי' נָשִׁים בִּבְתוּלֵיהֶם כִּגְפָנִים, יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ…”

    3. Segment 326 words

      Opens “גְּמָ' תָּנָא: דּוֹר קָטוּעַ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא:…”

    4. Segment 43 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה.…”

    5. Segment 521 words

      Opens “מַתְנִי' תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִיסֵּת…”

    6. Segment 620 words

      Opens “הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִיסֵּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:…”

    7. Segment 718 words

      Opens “רָאֲתָה וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:…”

    8. Segment 826 words

      Opens “גְּמָ' אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וַאֲפִילּוּ…”

    9. Segment 914 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה. עַד כַּמָּה? אָמַר רַב…”

    11. Segment 1155 words

      Opens “נְחִירָה דְּקָאָמַר רַב, הֵיכִי דָמֵי? אָמַר רַב…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “הִגִּיעַ זְמַנָּהּ וְכוּ׳. אִיתְּמַר: שִׁימְּשָׁה בַּיָּמִים —…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “רַב אָמַר: לֹא הִפְסִידָה לֵילוֹת, עַד ״מוֹצָאֵי…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “וּלְרַב, לְמָה לִי לְמִיתְנֵא ״אַרְבָּעָה לֵילוֹת״? אוֹרַח…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: פִּרְצָה דְּחוּקָה מוּתָּר לִיכָּנֵס…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “אִיתְּמַר: בָּעַל וְלֹא מָצָא דָּם, וְחָזַר וּבָעַל…”

    17. Segment 1735 words

      Opens “רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: טְמֵאָה, דְּאִם אִיתַהּ דַּהֲוָה…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “אָמַר רַב: בּוֹגֶרֶת נוֹתְנִין לָהּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן,…”

    19. Segment 1920 words

      Opens “מֵיתִיבִי: מַעֲשֶׂה וְנָתַן לָהּ רַבִּי (ארבע) [אַרְבָּעָה]…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 64b · Segment 11 — “…דָמֵי? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    וְנֶאֱסַר יוֹם עֶשְׂרִים, מִפְּנֵי שֶׁאוֹרַח בִּזְמַנּוֹ בָּא.

    And she is prohibited on the twentieth day, because it is the manner of women that their blood flow comes at its usual time.

    מַתְנִי' נָשִׁים בִּבְתוּלֵיהֶם כִּגְפָנִים, יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ אָדוֹם, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ שָׁחוֹר, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מְרוּבֶּה, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מוּעָט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל גֶּפֶן יֵשׁ בָּהּ יַיִן, וְשֶׁאֵין בָּהּ יַיִן — הֲרֵי זֶה דּוֹרְקְטִי.

    MISHNA: Women, with regard to the blood that flows when their hymens are ruptured, are like grapevines: There is a vine that produces wine that is red, and there is a vine that produces wine that is black; and there is a vine that produces wine in abundance, and there is a vine that produces only a meager amount of wine. Rabbi Yehuda says: In every vine, there are grapes fit to produce wine, but any vine in which there are no grapes fit to produce wine, this is a dry vine [ durkati ]. Likewise, any woman who experiences bleeding is capable of giving birth, whereas one who does not experience bleeding is like a dry vine, unable to give birth.

    גְּמָ' תָּנָא: דּוֹר קָטוּעַ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׂאוֹר יָפֶה לָעִיסָּה, כָּךְ דָּמִים יָפִין לָאִשָּׁה. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרוּבִּין — בָּנֶיהָ מְרוּבִּין.

    GEMARA: With regard to the term durkati , the Gemara explains that this means truncated generation [ dor katua ]. As Rabbi Ḥiyya teaches: Just as leaven is good for dough, so too, blood is good for a woman. It was likewise taught in the name of Rabbi Meir: Any woman whose blood is plentiful, her children are plentiful.

    הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה.

    MISHNA: In the case of a young girl whose time to see a menstrual flow, i.e., the age of puberty, has not yet arrived, and she married and engaged in intercourse and her hymen was torn, Beit Shammai say: The Sages give her four nights after intercourse during which the blood is attributed to the torn hymen and she remains ritually pure. Thereafter, any blood is assumed to be menstrual blood and renders her impure. And Beit Hillel say: The blood is attributed to the torn hymen until the wound heals.

    מַתְנִי' תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִיסֵּת — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ אַרְבַּע לֵילוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה.

    In the case of a young woman whose time to see a menstrual flow has arrived but she has not yet begun to menstruate, and she married and engaged in intercourse and her hymen was torn, Beit Shammai say: The Sages give her the first night during which the blood is attributed to the torn hymen. Thereafter, any blood is assumed to be menstrual blood. And Beit Hillel say: The blood is attributed to the torn hymen until the conclusion of Shabbat, and she may engage in intercourse with her husband for four nights, as it was customary for a virgin to marry on Wednesday.

    הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִיסֵּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת (ארבע) [אַרְבָּעָה] לֵילוֹת.

    In the case of a young woman who saw menstrual blood before marriage while she was still in her father’s house, Beit Shammai say: The Sages give her permission to engage only in relations that consummate a marriage, which are a mitzva, after which she is ritually impure due to the blood. And Beit Hillel say: The husband and wife may engage even in several acts of intercourse, as any blood seen throughout the entire night is attributed to the torn hymen.

    רָאֲתָה וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ בְּעִילַת מִצְוָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כׇּל הַלַּיְלָה (כּוּלָּהּ) [שֶׁלָּהּ].

    GEMARA: The mishna first addresses the case of a young girl who has not yet reached puberty. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: And this halakha applies to her even if she has seen menstrual blood. He explains his reasoning: From where do I derive this? I derive it from the fact that the tanna distinguishes in the latter clause of the mishna between a young girl who has seen menstrual blood and a young girl who has not seen menstrual blood. By inference, in the first clause of the mishna the halakha is no different in this case, where the young girl has experienced menstrual bleeding, and it is no different in that case, where she has not yet experienced menstrual bleeding.

    גְּמָ' אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וַאֲפִילּוּ רָאֲתָה. מִמַּאי? מִדְּקָא מְפַלֵּיג בְּסֵיפָא בֵּין רָאֲתָה בֵּין בְּשֶׁלֹּא רָאֲתָה, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא — לָא שְׁנָא הָכִי וְלָא שְׁנָא הָכִי.

    This explanation of Rav Naḥman bar Yitzḥak is also taught in a baraita : Beit Hillel say: With regard to a young girl who has not yet reached puberty, the blood she emits is attributed to the torn hymen until the wound heals, regardless of whether she has seen menstrual blood beforehand or whether she has not yet seen menstrual blood.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה, בֵּין רָאֲתָה בֵּין לֹא רָאֲתָה.

    § The mishna teaches that Beit Hillel say: The blood is attributed to the torn hymen until the wound heals. The Gemara clarifies: Until when can the blood be attributed to the torn hymen? Rav Yehuda says that Rav says: All the time that she is noḥeret . Rav Yehuda continues: When I subsequently said this halakha before Shmuel, he said to me: This noḥeret , I do not know what it is, nor do I know what Rav means by it. Rather, all the time that the saliva is in her mouth due to sexual intercourse, she may attribute the blood to the torn hymen. Shmuel is using a euphemism, i.e., as long as there is blood in her vagina resulting from sexual intercourse.

    עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה. עַד כַּמָּה? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל זְמַן שֶׁנּוֹחֶרֶת. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לִי: נְחִירָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הִיא, אֶלָּא כׇּל זְמַן שֶׁהָרוֹק מָצוּי בְּתוֹךְ הַפֶּה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ.

    The Gemara clarifies: This noḥeret that Rav says; what is it like? What did he mean? Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said: It was explained to me by Rav as follows: If the young girl stands up and sees blood, but she sits and does not see blood, it is known that the wound has not yet healed, and the blood is still attributed to the torn hymen. Similarly, if she sits on the ground and sees blood, but she sits on cushions and blankets and does not see blood, it is known that the wound has not yet healed and she may attribute the blood to the torn hymen, as the blood flows due to the strain of sitting on the ground. But if she sometimes sits on all of them, i.e., the ground, cushions, and blankets, and sees blood, and on other occasions she sits on all of them and does not see blood, it is known that the wound has healed, and this blood must now be menstrual blood.

    נְחִירָה דְּקָאָמַר רַב, הֵיכִי דָמֵי? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַב — עוֹמֶדֶת וְרוֹאָה, יוֹשֶׁבֶת וְאֵינָהּ רוֹאָה — בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא חָיְתָה הַמַּכָּה. עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְרוֹאָה, עַל גַּבֵּי כָּרִים וּכְסָתוֹת וְאֵינָהּ רוֹאָה — בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא חָיְתָה הַמַּכָּה. עַל גַּבֵּי כּוּלָּם וְרוֹאָה, עַל גַּבֵּי כּוּלָּם וְאֵינָהּ רוֹאָה — בְּיָדוּעַ שֶׁחָיְתָה הַמַּכָּה.

    § The mishna teaches: In the case of a young woman whose time to see a menstrual flow has arrived, Beit Hillel say: The blood is attributed to the torn hymen until the conclusion of Shabbat and she may engage in intercourse with her husband for four nights. It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to the following case: If she engaged in intercourse with her husband during the daytime, in addition to engaging in intercourse at night, Rav says: She has not lost her nights, and the blood is still attributed to the torn hymen for four nights. Levi says: She has lost her nights, since she has engaged in intercourse twice during the daytime and twice at night, and therefore she has already used up the equivalent of four nights.

    הִגִּיעַ זְמַנָּהּ וְכוּ׳. אִיתְּמַר: שִׁימְּשָׁה בַּיָּמִים — רַב אָמַר: לֹא הִפְסִידָה לֵילוֹת, וְלֵוִי אָמַר: הִפְסִידָה לֵילוֹת.

    The Gemara explains: Rav says that she has not lost her nights, as we learned in the mishna that the blood is attributed to the torn hymen until the conclusion of Shabbat, and it does not limit the number of times she may engage in intercourse during that time. And Levi says: She has lost her nights, as what is the meaning of the term: Four nights, that is taught in the mishna? It means four twelve-hour periods, either days or nights.

    רַב אָמַר: לֹא הִפְסִידָה לֵילוֹת, עַד ״מוֹצָאֵי שַׁבָּת״ תְּנַן. וְלֵוִי אָמַר: הִפְסִידָה לֵילוֹת. מַאי ״אַרְבַּע לֵילוֹת״ דְּקָתָנֵי? אַרְבָּעָה עוֹנוֹת.

    The Gemara asks: And according to the opinion of Rav, why do I need the mishna to teach: Four nights? The mishna should have stated four days, which would include both days and nights. Rav would respond that the mishna teaches us proper conduct, as it is proper that intercourse should be performed only at night. The Gemara suggests: And according to the opinion of Levi, let the mishna teach only: Four nights. Why do I need the mishna to specify: Until the conclusion of Shabbat? Levi would answer that this teaches us that it is permitted to engage in intercourse for the first time on Shabbat. Since the custom was for a virgin to marry on Wednesday, which means that one of the four first nights is Shabbat, it is permitted to engage in intercourse on that night, despite the fact that it may cause her to bleed.

    וּלְרַב, לְמָה לִי לְמִיתְנֵא ״אַרְבָּעָה לֵילוֹת״? אוֹרַח אַרְעָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּדַרְכָּהּ דְּבִיאָה בַּלֵּילוֹת. וּלְלֵוִי, לִיתְנֵי ״אַרְבָּעָה לֵילוֹת״, ״עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת״ לְמָה לִי? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דִּשְׁרֵי לְמִבְעַל לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת.

    The Gemara notes that Levi’s ruling is in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: It is permitted to enter into a narrow opening in a wall on Shabbat, and this is the halakha even though doing so causes pebbles to fall from the wall. Similarly, although engaging in intercourse might cause a wound and bleeding, it is permitted on Shabbat.

    כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: פִּרְצָה דְּחוּקָה מוּתָּר לִיכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׁיר צְרוֹרוֹת.

    It was stated that the amora’im engaged in a dispute: If a husband engaged in intercourse with a virgin and did not find blood, and he went back within the first four nights and again engaged in intercourse with her and this time he found blood, Rabbi Ḥanina says: The wife is ritually impure, as this is menstruation blood. And Rabbi Asi says: She is ritually pure, as it is blood from the wound resulting from the act of intercourse.

    אִיתְּמַר: בָּעַל וְלֹא מָצָא דָּם, וְחָזַר וּבָעַל וּמָצָא דָּם, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: טְמֵאָה, וְרַבִּי אַסִּי אָמַר: טְהוֹרָה.

    Rabbi Ḥanina says: She is ritually impure, as if it is so that it is blood from her hymen, i.e., the blood of her virginity, it would have come at the outset, after the first time they engaged in intercourse. And Rabbi Asi said: She is ritually pure, as perhaps it happened for him that he engaged in intercourse like Shmuel described. As Shmuel said: I can engage in intercourse several times without the appearance of blood. In other words, I can engage in intercourse with a virgin while leaving her hymen intact. And the other Sage, Rabbi Ḥanina, does not allow for that possibility, since he maintains that Shmuel is different, as his strength was great. Shmuel was particularly skilled at this, while others cannot accomplish this.

    רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: טְמֵאָה, דְּאִם אִיתַהּ דַּהֲוָה דַּם בְּתוּלִים — מֵעִיקָּרָא הֲוָה אָתֵי. וְרַבִּי אַסִּי אָמַר: טְהוֹרָה, דִּילְמָא אִתְרְמִי לֵיהּ כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: ״יָכוֹלְנִי לִבְעוֹל כַּמָּה בְּעִילוֹת בְּלֹא דָּם״. וְאִידָּךְ — שָׁאנֵי שְׁמוּאֵל דְּרַב גּוּבְרֵיהּ.

    § The mishna teaches the halakha of a young girl. The Gemara discusses the case of a girl who is older than twelve and a half. Rav says: The Sages give a grown woman, who engaged in intercourse on her wedding night, the entire first night, during which she may engage in intercourse with her husband several times. And this statement applies only if she did not see any blood. But if she saw blood, she has only the relations that consummate a marriage, which are a mitzva, and nothing more.

    אָמַר רַב: בּוֹגֶרֶת נוֹתְנִין לָהּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, וְהָנֵי מִילֵּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה, אֲבָל רָאֲתָה — אֵין לָהּ אֶלָּא בְּעִילַת מִצְוָה וְתוּ לָא.

    The Gemara raises an objection to Rav’s statement from a baraita : There was an incident involving a virgin who married, and Rabbi Yehuda HaNasi gave her four nights in which to engage in intercourse within twelve months of her wedding when the blood is considered to be like blood resulting from the torn hymen. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If we say that Rabbi Yehuda HaNasi gave her all of those nights of purity in her days as a minor,

    מֵיתִיבִי: מַעֲשֶׂה וְנָתַן לָהּ רַבִּי (ארבע) [אַרְבָּעָה] לֵילוֹת מִתּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּיָהֵיב לַהּ כּוּלְּהוּ בִּימֵי קַטְנוּת,