Commentary page

Niddah 62a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Niddah 62a

Niddah 62a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 237 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

קמוניא ואשלג מפרש בגמ':

הטבילו קודם שהעבירן עליו:

הרי זה צבע דאי הוה דם הוה עבר:

שדיהה נשתנה מאדמימותו:

לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מן הקליפה לועסה לגריסת הפול ומעבירו על הכתם:

לכסכס לשפשף:

שלש פעמים בין שתי ידיו כדרך כיבוס בגדים שכופל צדו עם צדו ומשפשף ומוליך ומביא:

כסדרן כדרך ששנויין כאן:

10 more comments on this page.

Rashi on Niddah 62a · Sefaria

Tosafot

הטבילו ועשה על גביו טהרות כו' הרי זה צבע אין לפרש הרי זה ודאי צבע כדפירש בקונטרס בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף מט:) דאם כן לקמן אמאי קאמר אבל טהרות שאחר תכבוסת שניה טמאות הלא כיון שלא עבר מתחלה בז' סממנים ודאי צבע הוא ועוד כי פריך לקמן לר"ל דאמר בלוע שיכול לצאת ע"י הדחק לא שמיה בלוע ממתניתין דהרי זה צבע מאי פירכא היא הרי היא ודאי צבע ואין כאן טומאה בלועה כלל ואמאי נקט נמי והטבילו אפי' לא הטבילו נמי על כן צריך לפרש הרי זה ספק צבע כלומר יש לנו לתלות בצבע ואע"פ דפעמים דדם נדה [אינו] עובר ע"י ז' סמנין הכא איכא ספק ספקא מלבד טעמא דבטול דשמא צבע הוא כיון דלא עבר ואם תמצי לומר דדם הוא אימא מעלמא אתא הילכך מטהרינן אפילו למפרע אבל טעמא דבטול לחוד לא מהני דגבי דם נדה דקאמר מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו אינו אלא לטהר מכאן ולהבא אבל למפרע טמא מדרבנן הואיל והקפיד שסבור שיכול לצאת ע"י ז' סממנין ואכתי לא בטלו ואע"ג דמן התורה טהור דהואיל ואין סופו לצאת ע"י ז' סממנין נתבטל אבל כאן כיון דאיכא ספק ספקא ובטול טהור אף מדרבנן למפרע ומיהו מטעם ספק ספקא לחוד לא הוה מטהרינן ליה אי לאו טעמא דבטול משום דרגילות לבא דם מגופה כדאמרינן בפרק קמא (לעיל נדה דף ג.) בצפור לא נתעסקה בשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכא אתא דעל כרחך בלא טעמא דבטול לא מטהרינן ליה מטעם ספק ספקא מדנקט הטבילו אע"ג דמקילינן בשאר ספק ספקא ומשום הכי פריך מינה לר"ל דבטל אע"ג דיכול לצאת ע"י הדחק בצפון ואם תאמר אכתי למה לי הטבילו כיון דטהור מטעם בטול וספק ספקא וי"ל דנהי דכשנתייבש הבגד נתבטל מיהו בעודו לח לא נתבטל ובעודו לח נגע בו הבגד ומשום הכי צריך להטביל ועוד יש לומר הרי זה צבע צביעות דם בעלמא ונתבטל ולא נצטרך לטעם דספק ספקא והשתא נתפרש טעם בטול במשנה דמינה פריך לריש לקיש ומיהו פירוש ראשון נראה עיקר דלשון צבע לא משמע צביעות דם אלא צבע ממש:

אמר רב יהודה זה אהל בשבת פרק רבי עקיבא (שבת דף צ.) איכא ספרים דגרסי זה החול ופריך והתניא הבורית והחול ותימה דהתנן חול בפרק המוציא (שם פ:) וי"ל דתרי גווני חול חד לבנין וחד לחפיפה וכבוס ואתי שפיר לההיא גירסא במסקנא דקאמר אלא מאי בורית אהל ולא קאמר אלא לעולם כו':

והתניא הבורית והאהל פי' לענין שביעית נשנית אבל לפי גירסת הספרים דשבת דגרס הבורית והחול תימה היא לענין מה נשנית ואי לענין הוצאת שבת הא קאמר רבי יהודה שיעור בנתר ובורית כדי להעביר בו את הכתם והך שיעורא לא שייך רק מהני ז' מיני סמנים ומיהו אפשר דרבנן אית להו דבורית וחול הראויין לחפיפה וכבוס אית להו חד שיעורא לענין שבת ורבי יהודה פליג אבורית לחוד וקאמר כדי להעביר בו את הכתם:

כבריתא פירש"י גפרית וכן בערוך אש וגפרית תרגום אשתא וכבריתא (תהילים י״א:ו׳) והקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש בשבת כי פריך כבריתא מי אית ליה שביעית לפרוך ממתני' דשבת דתנן בפ' המוציא (דף עח:) שיעור אחרינא בגפרית וזפת כדי לסתום נקב ומיהו לא קשה דבכמה מקומות מצי למפרך ממשנה וכשהפירכא יותר פשוטה מן הברייתא פריך מינה ועוד כיון שסידר הש"ס הכא הובאה שם והוקבעה:

כל שאין לו עיקר פירש בקונטרס במסכת עבודה זרה (דף יד.) עיקר המתקיים בארץ בימות החמה ובימות הגשמים וזה קשה דא"כ תבואה לא יהא נוהג בה שביעית שאינה מתקיימת בימות הגשמים ונראה כמו שפירש הכא שאין לו שורש בארץ כמו גפרית וגם מה שפירש שם תורניתא מין ארז כדאיתא בראש השנה (דף כג.) שיטה תורניתא זה אינו נראה דבמסכת ע"ז (דף יד.) פריך כי הכא ומי אית ליה שביעית והתניא כו' והרי ודאי לארז יש לו שורש על כן נראה כמו שפי' רש"י בשבת (דף צ.) שהוא כעין מחפורת צריף שקורין אלו"ם ומין קרקע הוא וכמו גפרית הוא שאינו נשרש בארץ:

תרי גווני אהלא תימה לספרים דגרסי בשבת (שם) והתניא הבורית והחול אמאי לא משני מעיקרא תרי גווני חול כדמשני במסקנא גבי אהל וי"ל דקים ליה להש"ס דלא הוו תרי גווני חול לכבוס:

צפון צבע נמי מעבר וא"ת ומה בכך והא הקפיד עליו כיון שהעביר צפון אחר שבעה סמנין ונימא דטהרותיו טמאות דקאמר קאי אתכבוסת שניה ומהאי טעמא נמי קאמרינן לקמן שנאן ועבר דטהרות שנעשו אחר תכבוסת שניה טמאות והכא נמי ליטמא וליכא למימר דקפידא לא מהני אלא כשעובר בז' סממנין שמעבירין בקל אבל צפון שמעביר על ידי הדחק אפילו הקפיד טהורות דלקמן מסיק רב פפא יכול לצאת והקפיד עליו דברי הכל טמא אע"פ שאין יכול לצאת אלא ע"י הדחק והיינו שיכול לצאת על ידי צפון דהא ממתני' פריך רבי יוחנן לריש לקיש אמאי טהורה כי לא עבר ע"י ז' סמנין הא יכול לצאת ע"י צפון וי"ל דברייתא לא מיירי בטהרות דאחר תכבוסת שניה דיותר היה ראוי לאשמועינן טהרותיו טהורות אטהרות דאחר תכבוסת ראשונה כדקאמר בברייתא דלקמן אלא אתכבוסת ראשונה נמי קאי והוה מצי למפרך מברייתא דבסמוך דקתני שנאן ועבר טהרותיו טהורות אלא דניחא ליה למיפרך מגופה:

העביר עליו ששה סמנין ולא עבר העביר עליו צפון ועבר כו' תימה פשיטא והלא אינו מזכיר במשנתינו צפון במנין ז' סממנין ומאי קא משמע לן והא פשיטא דבששה לא סגי ויש לומר דאשמועינן דאע"ג דלא עבר כלל ולא נשתנה ע"י ו' סמנין איכא למימר משום השביעי לא יעבור קא משמע לן דיש להחמיר דשמא בשביעי אם העביר קודם הצפון היה עובר:

3 more comments on this page.

Tosafot on Niddah 62a · Sefaria

Meiri

כל שיש לו עיקר יש לו שביעית וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית ודבר זה י"מ בו כל שיש לו עיקר שחוזר וצומח ממנו אחר שנקצר כגון אילנות ואי אפשר לומר כן שהרי תבואה אינה בכלל זה ויש לה שביעית וכן י"מ יש לו עיקר שהוא נשאר בארץ כלומר שאין עוקרין אותו מעיקרו אלא שהוא נקצר ואף זה אינו שהרי מיני קטניות נתלשין מעיקרם ויש להן שביעית אלא עיקר הפירוש שאף בעוד שהוא חי ומחובר בארץ יש לו שרש טמון בארץ שממנו הוא חי וגדל וזהו שהקשו בגמרא כבריתא ר"ל גפרית מי אית לה שביעית והרי קרקע עולם הוא וי"מ כבריתא בורית הנקרא שאבון ר"ל אחד ממיניו כמו שביארנו במשנה ואעפ"כ אין לו שביעית ואפילו היה כעין שלנו שיש בו אפר הבא מן עצים הרי אף בעצים עצמן נחלקו אם נוהגות בהם שביעית אם לאו הא באפר ודאי כלם מודים שאין בהם קדושת שביעית וכן אפילו נתנו שם שמן עם האפר כעין שלנו הא ודאי בטל הוא אגב האפר ושמא תאמר והרי אמרו כלל אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וגפרית ובורית אינם בכלל אלו ההיא לענין חיוב הבא מצד דברים הראויים לאכילה אתמר ומכל מקום מיני הצבעים אף הם שביעית נוהגת בהם ומיני הכיבוס בכלל מיני הצבעים הם והבורית בכללם ור"ל האהל והוא עשב שיש לו עיקר שעושין ממנו אחד ממיני הבורית וכן מה שאמרו הוסיפו עליהו הלעונין והלביצים כלם מיני כיבוסין להעברת הזוהמא והכתמים:

העביר עליו שבעה סמנין שהוזכרו ולא עבר שביארנו עליו שהוא צבע והעביר עליו צפון ועבר אין זה כלום ואין אומרין מתוך כך שהוא דם כדי לטמאה שהצפון מתוך חזקו אף הצבעים עצמן הוא מעביר וכמו שאמרו בגזלה שאם צבעה לא קנאה בשנוי שהרי חוזר הוא לברייתו הואיל ויכול להעבירה על ידי צפון אבל אם העביר עליו ששה מן הסמנין שהוזכרו ולא עבר והעביר עליו במקום שביעי צפון ועבר אין אומרים הצפון הוא שהעבירו אבל סם שביעי מאותם שהוזכרו לא היה מעבירו אלא שמא אף סם שביעי היה מעבירו וחוששין שמא דם הוא:

העביר עליו שבעה סמנין ולא עבר וחזר והעבירו ועבר טהרות שנעשו על גביו בין תכבוסת ראשונה לשניה טהורות ויראה לי כן אף בטהרות שנעשו בו קודם העברה שאלו היה דם כבר עבר בראשונה לאחר תכבוסת שניה טמאות ואע"פ שהיה לנו לומר שאלו היה דם כבר עבר בראשונה מכל מקום זה גלה בדעתו שהוא מקפיד עליו ועדין הוא חושש עליו משום דם עד שהוא מעבירו פעם אחרת והרי שנינו בבריתא ודם הנדה מעביר עליו שבעה סמנין ומבטלן ואע"פ שעדיין דם הוא אחר שרישומו ניכר הואיל ואינו מקפיד עליו דנין אותו כמבוטל אלמא בקפידא תליא מלתא ואף זה הואיל ומקפיד עליו טמא:

Meiri on Niddah 62a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תד"ה אמר רב יהודה וכו' ופריך והתניא הבורית והחול ותימה דהתנן חול בפרק המוציא כו' עכ"ל הא דלא פריך התם מההיא דפרק המוציא ודאי דאיכא למימר כמ"ש התוס' גבי כבריתא דהפירכא יותר פשוטה מן הברייתא אבל עיקר תמיהתם לפי האמת דהבורית והחול מיתני' לגבי שבת דהוו שוין בשיעור כמ"ש לקמן ובפרק המוציא תנא ליה שלא כשיעור' דבורית וק"ל:

בד"ה הטבילו ועשה על כו' ומ"ה פריך מינה לר"ל לבטל אע"ג כו' עכ"ל ולא בעי לשנויי לר"ל דהכא בטל משום דאיכא נמי ס"ס דמשמע דלא הוצרך למתני ה"ז צבע אלא לטהר למפרע משום דאיכא קפידא אבל להבא דליכא שום קפידא דהא לא עבר בלאו ס"ס טהור משום ביטול ודו"ק:

בד"ה העביר עליו ז' סמנין כו' תימה פשיטא והלא אינו מזכיר במשנתינו צפון במנין כו' עכ"ל פי' אמאי קתני אם עבר בצפון דטמא שהרי אף אם לא עבר גם ע"י צפון נמי טמא כיון דאינו במנין ז' סמנין דבהנהו דוקא אם לא עבר טהור ודו"ק:

בא"ד ולא נשתנה ע"י ו' סמנין א"ל משום השביעי לא יעבור כו' עכ"ל ובלאו העברת צפון אחריהן לא היה יכול לאשמועינן הך מלתא כיון דאיכא למיקם אמלתא ולהעביר גם השביעי אחריהן ודאי דלית לן למימר דמשום השביעי לא יעבור אף אם לא נשתנה כלל בששה וק"ל:

בד"ה שנאן ועבר נראה לר"י דע"י שנאן צבע נמי עובר דאל"ה כו' הא ליכא הכא ס"ס כו' עכ"ל אבל להבא ליכא לטהר נמי מה"ט דכיון דהקפיד והשתא לפנינו הועילה מחשבתו ועבר אינו בטל ועוד כיון דהשתא לפנינו עבר ליכא למתלי טפי בצבע ולית כאן ס"ס משא"כ למפרע וק"ל:

Chidushei Halachot on Niddah 62a · Sefaria

Maharam

ד"ה אמר רב יהודה זה אהל וכו' ותימה דהתנן חול בפרק המוציא ר"ל דבפרק ר"ע יהיב לבורית שיעור כדי כבוס בגד קטן וחול תנן בפרק המוציא ששיעורו לענין הוצאת שבת כדי נתינה בכף של סיד וא"כ איך אפשר לומר הבורית זה החול:

בא"ד וא"ש להאי גירסא במסקנא וכו' ר"ל דלגירס' שבכאן דגריס בתחלת הסוגיא א"ר יהודה זה אהלא ובמסקנא נמי מסיק אלא מאי בורית אהלה כדמשני מעיקרא מתחלה ה"ל לומר אלא לעולם מאי בורית אהלא כדאמרן מעיקרא ודקשיא לך והתניא הבורית והאהל תרי גווני אהל כי כך היא סוגית הגמרא:

ד"ה והתניא הבורית והאהל וכו' הא קאמר רבי יהודה שיעור בנתר ובורית כדי להעביר וכו':

שם בפרק ר"ע במתניתין והך שיעורא לא שייך וכו' וא"כ אי הך ברייתא דקתני הבורית והחול לענין שבת מיתני' משמע דלתרוייהו אית להו חדא שיעודא וזה אינו דהא שיעורא דבורית לרבי לא שייך נבי חול ותירצו ומיהו אפשר דרבנן וכו' ר"ל דלעולם לענין שבת מיתניא ואתיא כרבנן ולרבנן אפשר דס"ל דלבורית ולחול הראוי לכביסה חדא שיעורא כדי כביסת בגד קטן כדאיתא התם במתניתין פרק ר"ע ורבי יהודה פליג בבורית וס"ל דשעוריה כדי להעביר בו את הכתם:

Maharam on Niddah 62a · Sefaria

Original text

Segment 1

קִמוֹנְיָא, וְאַשְׁלָג.

Cimolian earth [ kamonya ], and potash [ eshlag ].

Segment 2

הִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת, הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר — הֲרֵי זֶה צֶבַע, הַטְּהָרוֹת טְהוֹרוֹת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל. עָבַר אוֹ שֶׁדֵּהָה — הֲרֵי זֶה כֶּתֶם, וְהַטְּהָרוֹת טְמֵאוֹת וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל.

If one immersed the garment with the stain whose nature is unknown and then handled ritually pure items with the garment, and then applied these seven substances to the stain and it did not disappear, that stain is presumably from a dye, and therefore the ritually pure items are pure, and he need not immerse the garment again, as there is no impurity. If the stain disappeared or if it faded, that is a blood stain, and the ritually pure items that he handled are impure, and he must immerse the garment again.

Segment 3

אֵיזֶהוּ רוֹק תָּפֵל? כֹּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם. מֵי גְרִיסִין — לְעִיסַּת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל חֲלוּקַת נֶפֶשׁ. מֵי רַגְלַיִם — שֶׁהֶחְמִיצוּ.

What is tasteless saliva? It is saliva that emerges from the mouth of any person who tasted nothing all night, when he first awakens in the morning. Liquid from split beans is created through the chewing of split beans that divided naturally, not by human hand, which is then applied to the stain. The urine that is an effective detergent is specifically urine that fermented for three days.

Segment 4

וְצָרִיךְ לְכַסְכֵּס שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד, הֶעֱבִירָן שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר שִׁבְעָה סַמָּנִין כְּאַחַת — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.

And one must rub each and every one of the substances three times over the stain, and one must apply them separately, and one must apply them in the order they are listed in the mishna. If one applied them in a manner that is not in their prescribed order, or if one applied all seven substances simultaneously, he has done nothing. One cannot determine by means of that examination whether it is blood or a dye.

Segment 5

גְּמָ' תָּנָא: נֶתֶר אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, וְלֹא נֶתֶר אַנְטִפַּטְרִית.

GEMARA: The Gemara clarifies the identities of the seven substances that remove blood stains. With regard to natron, a Sage taught in a baraita : This is referring to Alexandrian natron, i.e., from the city in Egypt, and not natron from Anpantrin, which is of a different quality.

Segment 6

בּוֹרִית. אָמַר רַב יְהוּדָה: זֶה אַהֲלָא. וְהָתַנְיָא: הַבּוֹרִית וְהָאָהָל! אֶלָּא מַאי בּוֹרִית? כַּבְרִיתָא.

The mishna lists borit as one of the seven substances. Rav Yehuda says: This is referring to ice plant. The Gemara raises an objection: But isn’t it taught in a baraita : Borit and ice plant, which indicates that they are two different substances? Rather, what is borit ? Sulfur.

Segment 7

וּרְמִינְהִי: הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הַלְבֵּיצִין, וְהַלְּעוֹנִין, הַבּוֹרִית, וְהָאָהָל. וְאִי בּוֹרִית כַּבְרִיתָא, מִי אִית לֵיהּ שְׁבִיעִית? וְהָתְנַן: זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִיקָּר — יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ עִיקָּר — אֵין לוֹ שְׁבִיעִית! אֶלָּא מַאי בּוֹרִית? אַהֲלָא. וְהָתַנְיָא: הַבּוֹרִית וְהָאָהָל! תְּרֵי גַּוְונֵי אַהֲלָא.

And the Gemara raises a contradiction from the baraita discussing the halakha of plants whose use is prohibited during the Sabbatical Year: They added to the list of such plants: Bulbs of ornithogalum, and wormwood, and borit , and ice plant. And if it would enter your mind to say that borit is sulfur, is there sulfur that is subject to the halakhot of the Sabbatical Year? But didn’t we learn in a baraita that this is the principle: Anything that has a root and grows is subject to the halakhot of the Sabbatical Year, and anything that does not have a root is not subject to the halakhot of the Sabbatical Year? Rather, what is borit ? It is ice plant. But isn’t it taught in the baraita : And borit and ice plant? The Gemara explains that there are two types of ice plant, one of which is called borit .

Segment 8

קִמוֹנְיָא. אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלוֹף דּוֹץ. וְאַשְׁלָג, אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁאֵלְתִּינְהוּ לְנָחוֹתֵי יַמָּא, וַאֲמַרוּ: אַשְׁלָגָא שְׁמֵיהּ, וּמִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נִקְבֵי מַרְגָּנִיתָא, וּמַפְּקִי לֵהּ בְּרַמְצָא דְּפַרְזְלָא.

With regard to the Cimolian earth mentioned in the mishna, Rav Yehuda said: This is the earth referred to as: Pull out, stick in. And with regard to the eshlag mentioned in the mishna, Shmuel said: I asked all of the seafarers about the identity of eshlag , and they told me it is called ashlega , in Aramaic, and can be found in the shell of the pearl, and is removed with an iron skewer.

Segment 9

הִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה [כּוּ׳]. תָּנוּ רַבָּנַן: הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, צַפּוֹן וְעָבַר — טׇהֳרוֹתָיו טְמֵאוֹת.

§ The mishna teaches: If one immersed the garment with the stain whose nature is unknown and then handled ritually pure items with the garment, and then applied these seven substances to the stain and it did not disappear, that stain is a dye, and therefore the ritually pure items are pure, and he need not immerse the garment again, as there is no impurity. The Sages taught in a baraita : If one applied these seven substances to the stain and it did not disappear, but he then applied soap [ tzafon ] and it disappeared, any ritually pure items that he handled with the garment are impure.

Segment 10

צַפּוֹן צֶבַע נָמֵי מְעַבַּר! אֶלָּא, הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁשָּׁה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, הֶעֱבִיר עָלָיו צַפּוֹן וְעָבַר — טׇהֳרוֹתָיו טְמֵאוֹת, שֶׁאִם הֶעֱבִיר שְׁבִיעִי מִתְּחִילָּה, שֶׁמָּא עָבַר.

The Gemara raises an objection with regard to this ruling: But soap causes dye to disappear as well; why then should one assume that the stain was blood? Rather, the baraita means that if one applied only six of the seven substances to it and the stain did not disappear, and he then applied soap to the stain and it disappeared, any ritually pure items that he handled with the garment are impure. The reason is that if he had applied all seven substances initially, perhaps the stain would have disappeared, proving that it was blood. Consequently, the garment is rendered impure due to uncertainty.

Segment 11

תַּנְיָא אִידַּךְ: הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, שְׁנָאָן וְעָבַר — טׇהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת.

It is taught in another baraita : If one applied the seven substances to the stain and it did not disappear, indicating that it is a dye, and he then repeated and applied the seven substances a second time and the stain disappeared, any ritually pure items that he handled with the garment remain ritually pure.

Segment 12

אָמַר רַבִּי זֵירָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בֵּין תִּכְבּוֹסֶת רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה, אֲבָל טְהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ אַחַר תִּכְבּוֹסֶת שְׁנִיָּה — טׇהֳרוֹתָיו טְמֵאוֹת, שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד עָלָיו וְעָבַר.

In explanation of this baraita , Rabbi Zeira says: They taught that the pure items remain pure only with regard to the ritually pure items that were handled between the first washing with the seven substances and the second washing. But with regard to any pure items that were handled with the garment after the second washing, these pure items become impure, as he was particular about it, i.e., by repeating the washing procedure he showed he was concerned that it might be blood, and the stain disappeared, demonstrating that it was in fact blood.

Niddah 62a

Niddah 62a

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text