Commentary page
Niddah 60b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 60b
Niddah 60b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 406 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כאן למפרע לענין טומאת מפרע תולין דלא מקלקלה לה בהכי ולא תטמא למפרע אבל מכאן ולהבא אין תולה דמקלקלה לה ומאי חזית דמקלקלה לה טפי מינה:
מכל מקום קשיא דלרבן שמעון תולין וקשיא לבר ליואי:
אמר רבינא תריץ רישא וסיפא הכי ולא תקשי לבר ליואי:
לנכרית בעלת הכתם הרי זו תולה בה כלומר לנכרית הרואה הרי בעלת הכתם זו תולה בנכרית:
והא או ליושבת קתני והך לאו יושבת היא דהא השתא היא דאישתכח עלה ויושבת משמע שהתחילה למנות שבעת ימים:
הכי קאמר השאילה חלוקה לנכרית או לישראלית יושבת על דם טוהר דדמיה טהורין ואין כאן קלקול הרי בעלת כתם תולה בה:
אטו תוכו דדבר המקבל טומאה הוא ומקבל גזרת כתמים לטמא אשה מדרבנן:
פנימית שאצל הרחיים:
16 more comments on this page.
Rashi on Niddah 60b · Sefaria
Tosafot
כאן למפרע כאן להבא פרש"י למפרע תולה דלא מקלקלה לה בהכי ולא תטמא למפרע להבא אינה תולה בבעלת כתם בשני שלה דמקלקלה לה ומאי חזית דמקלקלה לה להך טפי מינה וזהו תימה שנתלה זה הכתם בחברתה לחצאין ומפרש הר"י למפרע אם בעלת הכתם הכירה בכתמה ואח"כ לבשה היא וחברתה חלוק ונמצא בה כתם תולה בה כיון שכבר הכירה בטומאה קודם שבא הספק בשתיהן כאן להבא שלבשו שתיהן חלוק ונמצא בו כתם ולא נודע ממי הוא ואח"כ לבשה חלוק ונמצא בו כתם אע"ג שזאת ודאי טמאה ע"י כתם שלה הואיל ולא נודע בה עד אחר שאירע בה ובחברתה הספק אינה תולה ויש לפרש לשון הש"ס איפכא למפרע אין תולין ולהבא תולין וקאי למפרע ולהבא אשאלת החלוק אם שאלת החלוק היה למפרע קודם שבעלת החלוק הכירה כתמה ולהבא ששאלת החלוק שממנו אירע הספק בשתיהן היתה אחר מציאת הכתם של בעלת הכתם תולין והיא היא:
במטלניות שאין בהן שלש על שלש והכא לא פריך פשיטא כמו לעיל דבזבחים פרק דם חטאת (זבחים דף צד.) משמע דאי חשיב עלייהו ויחדם מקבלים טומאה:
והוא שבדקה עצמה כשיעור וסת לאו דוקא בדקה אלא קנחה כדאמר בפ"ק (לעיל נדה דף יב.) דלא משכחת בדיקה כשיעור וסת:
בעלה פטור טהרותיה טהורות פ"ה ולית ליה טומאה מעת לעת כשמאי אי נמי בד' נשים שדיין שעתן ועוד י"ל באשה שיש לה וסת אי נמי בחולין שאין בהן טומאה מעת לעת:
אימא שמש עכביה לדם אבל הכא כו' וא"ת כיון דיכול להיות דאע"ג דנמצא כשיעור וסת שלא היה דם בשעת ביאה אם כן אמאי בעלה בחטאת הא ספק הוא וי"ל כיון דרוב פעמים בא מקודם ובתשמיש דאיכא למתלי בעיכוב שמש טמא מן התורה:
עוברה ושאינה עוברה כו' אור"י דדוקא בהך ענינא דקאמר הש"ס תולין אבל יש לה וסת דמסולקת בדמים דהא אמרינן בה דיה שעתה אינה תולה באין לה וסת וכן יש לה וסת ולא הגיע שעת וסתה אין תולה בהגיע שעת וסתה:
Tosafot on Niddah 60b · Sefaria
Rashba
כאן למפרע כאן להבא פירוש תולה במי שהיתה בעלת כתם קודם שהשאילה לה חלוקה. אבל אינה תולה במי שנעשה בעלת הכתם לאחר שהשאילה לה חלוקה משום דבשעת שאלה כי הדדי נינהו לגמרי ומאי חזית דתלית בהא טפי מחברתה.
אמר רבינא הכי קאמר השאילה חלוקה לנכרית בעלת הכתם הרי זו תולה בה. פירש רש"י ז"ל לנכרית קאי בעלת הכתם הרי זו תולה בה. ואינו מחוור בעיני כלל דאמאי קרי לה בעלת הכתם אי משום דאין חוששת לו לימא נדה שאף לראייתה אינה חוששת, ואי בעלת הכתם ממש קאמר מאי שנא בעלת הכתם דאפילו בסתמא נמי כדתנן תולה בנכרית, ועוד דאם איתא הא דאסי' ה"ק השאילה חלוקה לנכרית או ליושבת על דם טוהר בעלת הכתם תולה בה אוקמת' אחריתי היא, וא"כ הוה ליה למימר אלא הכי קאמר, ומסתברא דהכי קאמר השאילה חלוקה לנכרית בעלת כתם זו תולה בו והיינו מסקנא ממש, אלא דלישנא קמא קיטא ולא פריש ביה אלא בעלת הכתם לבד, ולישנא בתרא רויחא ופריש ביה ליושבת דהיינו ליושבת על דם טוהר כנ"ל.
מתני' שלש שנים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם כלן טמאות. פי' חלוק בדוק וספסל בדוק ודוקא בשלא בדקה אחת מהן את עצמה תוך שיעור וסת של מציאה אי נמי שבדקו שלשתן ומצאו טהור, אבל אי בדקה אחת מהן תוך שיעור וסת של מציאה ומצאה עצמה טהור היא טהורה והשתים טמאות, בדקו עצמן השתים ומצאו טהור הן טהורות והאחת טמאה וכענין ששנינו בסמוך בג' נשים שהיו ישנות במטה אחת. אבל בשבדקה עצמה אחת מהן ומצאה טמא תוך שיעור וסת של מציאה כתב הראב"ד ז"ל שבזה יש שחלק בין חלוק למטה לפי שבמטה ששלשתן ישנות בו בבת אחת, ובעוד שהן ישנות שם בדקה עצמה ומצאה טמא היא טמאה ומצלת על חברותיה, אבל חלוק שלובשות אותו בזו אחר זו אעפ"י שבדקו הראשונות ומצאו טמא אינן מצילות את האחרונה, אבל אם בדקה האחרונה את עצמה ומצאה טמא היא טמאה ומצלת על חברותיה ודוקא בשבדקה כשהיא לובשת דומיא דמטה דעד שהן עליו הן בודקות, אי נמי אי בדקה עצמה בתוך שיעור וסת של פשיטה, אבל אם פשטה אותו אע"פ שבדקה עצמה תוך שיעור וסת של מציאה כיון שאינו תוך שיעור וסת של מציאה ופשיטא אינו כלום וכלן טמאות. וה"ה לספסל קטן שאין השניה יושבת עליו עד שתסתלק הראשונה והיינו דקתני ספסל דומיא דחלוק והוא למטה בכענין זה, ואין הכל תלוי בשנוי הכלים אלא בשנוי המנהג. ומתניתין אורחא דמילתא קתני ותניא בהא וה"ה באידך.
גמרא שתי נשים שהיו טוחנות ברחיים של יד ונמצא דם תחת הפנימי' שתיהן טמאות לפי שהחיצונה דוחקת ליכנס ולהתקרב לרחים. תחת החיצונה החיצונה טמאה והפנימית טהורה, ומסתברא בשלא עברה פנימית דרך מקום החיצונה אבל אם עברה דרך עליה חוששין שמא דרך עברתה נפלה דם ממנה וכענין ששנינו במשנתינו בישנות במטה אם עברו כלן דרך עליה כולן טמאות.
תנאי היא דתניא ר' יעקב מטמא ור' נחמיה מטהר והורו חכמים כר' נחמיה. פירוש והא דתניא אבוה דר' נחמן בא מעשה לפני חכמים וטמאום ר' יעקב היא, ולענין פסק הלכה כתב הראב"ד ז"ל דלית הילכתא כר' נחמיה והביא ראיה ממעשה דבפרק הרואה (נח, א) דההיא איתתא דאשתכח לה דם במשתיתא ואתא לקמיה דר' ינאי ואמר להו תיזיל ותיתי אם מתרמה לה טמאה ואם לאו טהורה, פי' הרב ז"ל משתיתא פשוטי כלי עץ מכלי אורג. וזה תימא היאך נדחה הא דדרש רב חייא בר רב משמיה דרב הלכה כר' נחמיה. ועוד דמדשקלי רב הונא ואביי בדר' נחמיה משמע ודאי דסבירא להו כותיה. ועוד, שהרי שנינו הודו חכמים כר' נחמיה ומי שמטמא ר' יעקב בר פלוגתיה דר' נחמיה הוא, ולא קי"ל כותיה אלא כר' נחמיה וכחכמים דהודו כותיה. ושמואל נמי כותיה סבירא ליה וכאוקמתיה דרב אשי בפרק הרואה, ומשתיתא מכלי אורג המקבלין טומאה הוא וכדמתרגמינן עם המסכת עם אכסנא במשתיתא וכפ' הרז' הלוי ז"ל, ויש מי שפירש משתיתא טווי והוא מקבל טומאה וכן פי' הרמב"ן ז"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל כר' נחמיה.
שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כלן טמאות. ואוקימנא בגמרא במשולבות הא אינן משולבות זו בזו היא ששנינו בבבא אחרונה שיש הפרש בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החיצונה.
Rashba on Niddah 60b · Sefaria
Ritva
כאן לפרע כאן להבא פי׳ תולה במי שהיתה בעלת כתם קודם שהשאילה לה חלוקה אבל אינה תולה במי שנעשית בעלת הכתם לאחר שהשאילה לה חלוקה משום דבשעת שאלה כי הדדי נינהו לגמרי ומאי חזית דתלית בהא טפי מחברתה.
אמר רבינא לא קשיא ה״ק השאילה חלוקה לנכרית בעלת כתם הרי זו תולה בה. פרש״י ז״ל לנכרית קרי בעלת כתם הרי זו תולה בה ואינו מחוור בעיני כלל דאמאי קרי לה בעלת הכתם אי משום דאין חוששת לו לימא נדה שאפי׳ לראייתה אינו חוששת ואי בעלת הכתם ממש קאמר מאי שנא בעלת הכתם דאפי׳ בסתמא נמי כדתנן תולה בנכרית ועוד דאם איתא הא דאסיקנא ה״ק השאילה חלוקה לנכרית או ליושבת על דם טוהר בעלת הכתם תולה בה אוקמתא אחריתא היא וא״כ הוה ליה למימר ה״ק ומסתברא דה״ק השאילה חלוקה לנכרית בעלת הכתם זו תולה בה והיינו מסקנא ממש אלא דלישנא קמא ולא פריש ביה אלא בעלת הכתם לבד בתרא רויחא ופריש לה ליושבת דהיינו ליושבת על דם טוהר.
מתני׳ שלש נשים שלבשו חלוק אחת או שישבו על ספסל א׳ ונמצא עליו דם כלן טמאות. פי׳ חלוק בדוק וספסל בדוק ודוקא בשלא בדקה א׳ את עצמה תוך שיעור וסת שלמציאה אי נמי שבדקו שלשתן ומצאו טהור אבל אם בדקה א׳ מהן תוך שיעור וסת של מציאה ומצאה עצמה טהור היא טהורה והשנים טמאות בדקו עצמן השתים ומצאו טהור הם טהורות והא׳ טמאה וכענין ששנינו בסמוך בג׳ נשים שהיו ישנות במטה אחת אבל כשבדקה א׳ מהן ומצאה טמא תוך וסת של מציאה כתב הראב״ד ז״ל שבזה לוק יש לחלק בין חלוק למטה לפי שבמטה שלשתן ישנות בו בבת אחת ובעוד שהן ישנות אם בדקה עצמה ומצאה טמא היא טמאה ומצלת את חברותיה אבל חלוק שלובשות אותו בזו אחר זו אעפ״י שבדקו הראשונות ומצאו טמא אינן מצילות את האחרונות אבל אם בדקה האחרונה את עצמה ומצאה טמא היא טמאה ומצלת את חברותיה ודוקא כשבדקה כשהיא לובשתו דומיא דמצא בעודיהן עליו הן בודקות אי נמי אם בדקה עצמה בתוך שיעור וסת של פשיטה אבל אם פשטה אותו אעפ״י שבדקה עצמה תוך שיעור וסת של מציאה כיון שאינו תוך שיעור וסת של מציאה ופשיט אינו כלום וכולן טמאות וה״ה לספסל קטן שאין השניה יושבת עליו עד שנסתלק הראשונה דקתני ספסל דומיא דחלוק וה״ה למטה בכענין זה ואין הכל תלויה בשנוי חבלים אלא בשנוי המנהג ומתני׳ אורחא דמלתא קתני ותנא בהא וה״ה באידך.
Ritva on Niddah 60b · Sefaria
Meiri
שלש נשים שהיו טוחנות ברחים ונמצא דם תחת הפנימית בדבר המקבל טומאה שתי הפנימיות טמאות שהחיצונה דוחקת עצמה להתקרב אל הרחים ונכנסת בתחום הפנימית והחיצונה טהורה נמצא תחת החיצונה שתי החיצונות טמאות והפנימית טהורה נמצא תחת האמצעית שלשתן טמאות אבל אם נמצא על העצים שמסיקות בהם את התנור או על קרקע הבדוק כלן טהורות שאין דבר המקבל טומאה מקבל כתמים כמו שביארנו וזו שאמרו פנימית טהורה דוקא בשלא עברה פנימית דרך החיצונה הא אם עברה דרך שם חוששין שמא דרך עברתה נפל ממנה דם על הדרך שאמרו בשלש נשים שהיו ישנות במטה כמו שיתבאר:
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ר"ל בבת אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כלן טמאות ר"ל בין שנמצא בפנימית בין שנמצא באחת מן החיצונות ומתוך כך פירשוה בגמרא במשולבות זו בזו ופירשו בה גדולי הרבנים שהן נדחקות זו בזו ואפשר שתבא הפנימית עד מקום החיצונה וי"מ שהן ישנות לארך המטה ומתוך שהמטה רחבה להן הדבר מצוי בהן להתהפך ולבא חיצונה עד הפנימית ופנימית עד מקום החיצונה וי"מ משולבות שאין מקום ידוע לזו ולזו ואפשר שהדם בא מכל אחת מהן ולפיכך כל שנמצא דם תחת אחת מהן כלן טמאות וכן פירשוה גדולי הדור במטה עצמה כעין ספסל או שהיתה מוצעת בכסת או בדבר שאינו עשוי להתהפך אבל אם היתה מוצעת בסדינים לא היינו צריכים להעמידה במשולבות אלא אף בשאין משולבות כלן טמאות מפני שהסדין עשוי להתהפך מתחת זו לתחת זו ועל הדרך שביארנו בפרק הרואה כתם בחלוק ופליון שהיתה פושטתו ומכסה בו ראשה אבל כל שאין שם סדין אין כלן טמאות אלא במשולבות ואין חוששין לגופן שמא נתהפכו עד שנעשו משולבות שאינן מצויות להתהפך כל כך שתהא זו נדחקת למקומה של זו ואף זו שאמרו בסדין לא יראה לי כן אלא בסדין העליון שהתחתון אינו עשוי להתהפך כל כך:
בדקה אחת מהן ומצאה טמא היא טמאה ושתיהן טהורות מפני שהן תולות בזו שמצאה טמא ופירשו בגמרא בשבדקה עצמה בתוך ותיס של מציאה אבל אם בדקה אחר מציאת הכתם יותר משיעור ותיס כלן טמאות וכן דוקא בעודה במטה אבל אם עמדה מן המטה אינה מצלת על חברותיה אלא בתוך ותיס של מציאה ושל עמידה מן המטה ואם בדקה אחת מהן את עצמה ומצאה טהור זו תולה באחרות והיא טהורה והן טמאות ואם בדקו השנים ומצאו טהור תולות בשלישית והן טהורות והיא טמאה הא אם בדקו כלן ומצאו טהור כלן טמאות שעל כל פנים דם זה מאחת מהן בא ואין לתלות באחת יותר מחברתה אלא שבדיקה יש מצריכין אותה כשיעור ותיס וי"מ אותה אף לאחר שיעור ותיס כמו שנבאר בסמוך ותולות זו בזו ר"ל בלא בדקה אחת מהן את עצמה יש צד אחר שתולות זו בזו ופירשו הענין בגמרא שאם אחת מהן עוברה ר"ל שהוכר עוברה וחברתה אינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה אחת זקנה ר"ל שעברו עליה שלש עונות ולא ראתה ואחת שאינה זקנה תולה זקנה בשאינה זקנה אחת מניקה ר"ל כל עשרים וארבעה חדשים ואחת שאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה אפילו נתנה המינקת בנה למניקה אחרת או גמלתו או מת כמו שביארנו בפרק ראשון אחת מהן בתולה ר"ל בתולת דמים והוא שלא ראתה מעולם אע"פ שהגיע זמנה לראות ואחת מהן שאינה בתולה תולה בתולה בשאינה בתולה ואם היו שתיהן עוברות שתיהן מיניקות שתיהן זקנות שתיהן בתולות בדמים הרי הן כאלו שתיהן מצויות לראות ואין תולות זו בזו ועל זו שנינו לא היו ראויות לראות רואין אותן כאלו הן ראויות ר"ל כשאר הנשים הראויות לראות וכן הדין באחת מאלו שבדקה חלוקה ולבשתו ואח"כ השאילתו לחברתה שאינה עוברה ולא מיניקה וכו' והחזירתו וכו' ומצאה עליו כתם שתולה שאינה ראויה בראויה כמו שביארנו למעלה במשנה שלפניה וכן תולה בדרך זה אף בעצמה אם לבשה חלוקה בעוד שאינה עוברה ולא בדקתו ואח"כ טבלה ונתעברה ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם על הדרך שביארנו בלבשתו כשהיא נדה וכן יראה לי שאם שתיהן יש להן וסת והאחת סמוך לוסתה שהאחרת תולה בה:
שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ר"ל שלא היו משולבות זו בזו אלא ישנה כל אחת במקומה וכן שבשעה שעלו במטה לא עברו זו על זו אלא שעלו כלן דרך מרגלות המטה כל אחת טהורה אפילו היתה ראויה לראות תחת החיצונה היא וחברתה הסמוכה לה טמאות והפנימית טהורה וכתבו גדולי המפרשים שאף הסמוכה לה אינה טמאה אלא בישנות שמתוך השינה נדחקת אחת אצל חברתה הסמוכה לה והוא הדין שטמאות אם היו מתנדנדות ממקום למקום זו אצל חברתה כמו שביארנו בטוחנות ברחים אבל יושבות או שוכבות והן עירות ויודעות בעצמן שאין מתנדנדות אין לחוש לכך ואין מטמאים אלא אותה שנמצא הדם תחתיה הא אם נמצא ביניהן טמאות וכן באשה אחת שהיתה יושבת במטה אע"פ שלא מצאה הדם תחתיה כל שמוצאתו באיזה מקום שבמטה טמאה שמאחר שאין לה מונע כל המטה מקומה ועל כל פנים דם זה שלה הוא אימתי בזמן שעלו דרך מרגלות המטה ר"ל שלא עברו זו על גב זו ועל הדרך שביארנו אבל אם עלו דרך עליה ר"ל זו על גב זו כל שנמצא תחת אחת מהן כלן טמאות שאפשר שדרך עברתה ניטף הדם ממנה וכן דוקא בשבדקו שלשתן ומצאו טהור או שלא בדקה אחת מהן כלל אבל אם בדקה אחת מהן את עצמה ומצאה טמא האחרות תולות בה כמו שביארנו בראשונה אלא שהזכיר בה בדקה עצמה ומצאה טמא בראשונה והוא הדין לשניה וכן הזכיר בדקה עצמה ומצאה טהור בשניה והוא הדין לראשונה כמו שביארנו וזו היא שאמרו כאן בדקה אחת מהן את עצמה ומצאה טהור וחברותיה לא בדקו הרי זו שבדקה תולה באלו שלא בדקו והיא טהורה ושתיהן טמאות ואם בדקו שתים ומצאו טהור ושלישית לא בדקה תולות בה הא אם בדקו שלשתן ומצאו טהור כלן טמאות שעל כל פנים מאחת מהן בא ואין לתלות באחת יותר מחברתה ואף זו כתבוה גדולי המפרשים דוקא בשזו שמצאה טהור בדקה כשיעור ותיס של מציאה בעוד שהן עומדות במטה או אם עמדה שבדקה כשיעור ותיס של מציאה ועמידה על הדרך שאמרוה בבדקה עצמה ומצאה טמא אבל עמדו משם ולאחר כן מצאו הכתם אע"פ שבדקה אחת מהן מיד אחר מציאה כלן טמאות בין שמצאה טהור בין שמצאה טמא נראה שהם מפרשים זו שאמר רב יהודה והוא שבדקה עצמה כשיעור ותיס של מציאה אף בבדקה עצמה ומצאה טהור אע"פ שבגמרא לא נאמרה אלא בבדקה עצמה ומצאה טמא האמור בראש המשנה ומ"מ י"מ שלא הצריכו לכך אלא בבדקה ומצאה טמא הא בדקה ומצאה טהור אף לאחר מציאת הכתם ביתר משיעור ותיס הדין כן ומביאין ראיה ממה שאמרו באחרון של קידושין ע"ג ב' שלשה נאמנין לאלתר וחדא מינייהו פוטרת חברותיה ר"ל את שבדקה עצמה ומצאה טמא שהאחרות תולות בה ודוקא בתוך שיעור ותיס ומדקאמר פוטרת חברותיה ולא אמר פוטרת עצמה ר"ל את שבדקה עצמה ומצאה טהור שהיא תולה באחרות שמע מינה שבזו אף לאחר שיעור ותיס כן וכן הדין ובפוטרת חברותיה הואיל והן פטורות בלא בדיקת עצמן אין ראוי לטהרן אלא בשיעור ותיס אבל פוטרת עצמה שלא נפטרה אלא בבדיקת עצמה אף לאחר שיעור ותיס כן אלא שאין זו ראיה גמורה לדעתי שלא היתה כונתם באותה שמועה אלא לאותם שנאמנין על אחרים ופוטרת חברותיה נאמנותה על אחרים אבל במה שהאדם נאמן על עצמו לא דברו בה כלל וראוי להחזיר הענין לסברא ולהצריך בבדקה עצמה ומצאה טהור על הדרך שהצריכו בבדקה עצמה ומצאה טמא וכדעת גדולי המפרשים ושמא תאמר אף בפוטרת חברותיה למה הצריכו שיעור ותיס ומי גרעא מסופרת שבעה בראשון שלה שתולה בה אחר שאין לזו קלקול בכך ואף זו אין לה קלקול בכך שהרי על כל פנים טמאה היא תירצו בה גדולי הדורות שבזו הואיל וכבר מצאו שלשתן הכתם ועד שלא בדקה זו את עצמה נעשו כלן טמאות אין מוציאין אותן מטומאתן אלא אם כן בדקה זו כשיעור ותיס של מציאה:
ונשוב לביאור המשנה והוא שאמר למה הדבר דומה לגל טמא ר"ל גל של אבנים שנודע שהיה תחתיו כזית של מת שנתערב בשני גלים טהורים ואין ידוע עכשו איזהו הטמא ואיזה הוא הטהור שאם בדקו אחד מהם ומצאו טהור הוא טהור והשנים טמאים ואם בדקו שנים ומצאו טהור הם טהורים והשלישי טמא ואם בדקו שלשתן ומצאו טהורין כלן טמאין שהרי על כל פנים טומאה תחת אחד מהם דברי ר' מאיר ומפני שהיה אומר כל שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שתודע הטומאה והרי זו של גלים כזו של שלש נשים לגמרי שאם בדקו שלשתן ומצאו טהור כלו טמאות ומ"מ חכמים חולקים בזו של גלים שכל זמן שבדקו שלשתן עד שהגיעו לסלע או לקרקע בתולה שלשתן טהורים ואינו דומה לזו של שלש נשים שזו הרי הדם לפנינו ועל כל פנים מאחת מהן בא אבל בגלים אלו אפשר שאין שם טומאה ואע"פ שנודע בו בודאי שכבר היתה שם שמא מים שטפוה או חיות או שרצים גררוה והלכה כחכמים:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כבר ביארנו בפרק שני י"ד א' שכל שבעל שלא בסמוך לוסתה אפילו ראתה דם בשעת תשמיש שניהם פטורים מקרבן חטאת שהרי אנוס הוא ולא היה לו לבדוק ואעפ"כ טהרותיה טמאות בודאי שהרי מ"מ נדה היא אבל אם בא עליה סמוך לוסתה והיה סבור לפרוש קודם הוסת וראתה דם שניהם חייבים בקרבן ואפילו לא הרגישה אם מצא הוא דם בעד שלו שניהם חייבין ואם לא מצא הוא על שלו אלא שמצאה היא על שלה אם כשיעור ותיס והוא שהיה העד מוכן בידה והכניסה תכף ליציאת השמש שניהם חייבין וטהרותיהם טמאות בודאי אבל אם לא היה העד בידה ושהתה כדי שתושיט ידה ליטול העד מתחת הכר או הכסת או שהיה בידה אלא שלא רצת לקנח במטה ושהת בכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה של מטה ותקנח הרי זו טמאה מספק וטהרותיה תלויות ומ"מ פטורין הם מקרבן חטאת ואף אשם תלוי אין כאן שהרי אין כאן איסור קבוע בודאי נמצא לאחר שיעור זה בעלה טהור והיא מטמאה טהרות מעת לעת לתליה ולמדת שכל שבעלה בחטאת טהרותיה טמאות אבל מה שאמרו כאן כל שבעלה באשם תלוי טהרותיה תלויות אינה שהרי אין כאן אשם תלוי וכן מה שאמר כל שבעלה פטור טהרותיה טהורות אינה שהרי מטמאה היא מעת לעת אלא שאפשר לפרשה בנשים שדיין שעתן:
ולענין ביאור זה שאמר סבר לה כבר פדא ולא כר' אושעיא הוא מפני שבר פדא סובר בכל שבעלה חייב חטאת שטהרותיה טמאות ודאי לשרוף עליה ועל זו אמרו במשנתנו בבדקה עצמה בשיעור ותיס שחברותיה טהורות ואלו לר' אושעיא אף בשיעור ותיס טהרותיה תלויות ואע"פ שבביאה חייב חטאת התם ודאי אף בשעת ביאה יש דם אלא שהשמש מעכבו אבל לענין טהרות אם איתא דהוה דם מאן עכבוה ואחר שכן אף חברותיה אין טמאות בודאי:
Meiri on Niddah 60b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
פרש"י בד"ה כאן למפרע כו' ולהבא אינו תולה דמקלקלה ליה ומאי חזית כו' עכ"ל והיינו בשני שלה כמ"ש התוס' לפרש"י דמראשון שלה לא מקלקלה מידי ומראשון שלה תקשי לר' יהודה בר ליואי וק"ק לפירוש זה אמאי שבק רב אשי שנויא דלעיל דהוה ליה למימר הא והא ר' שמעון בן גמליאל ולא קשיא כאן בראשון שלה כאן בשני שלה ודו"ק:
תוס' בד"ה כאן למפרע כו' קודם שבעלת החלוק הכירה כתמה כו' עכ"ל פי' בעלת החלוק שמצאה כתם בחלוק שלה והכא קרי לה בעלת החלוק לפי שעדיין לא הכירה כתמה כשבא הספק בשאלת החלוק ולעיל קרי לה בעלת כתם לפי שכבר הכירה כתמה בחלוקה קודם שנולד הספק וק"ל:
גמ' ורבי אושעיא אמר אפי' בעלה בחטאת טהרותיה תלויות ולא תקשה ליה מתני' דמשוי לה ודאי טמאה לטהר האחרות דבכתמים הקילו וכ"כ הרא"ש ע"ש וק"ל:
Chidushei Halachot on Niddah 60b · Sefaria
Maharam
בגמ' א"ר יהודה והוא שבדקה עצמה וכו' סבר לה כבר פדא וכו' ורבי אושעיא אמר וכו' בשלמא התם וכו'. פירוש כל זה מדברי רב יהודה דמפרש דמתניתין איירי דוקא כשבדקה עצמה בשיעור וסת וס"ל תנא דמתניתין כבר פדא דבבדקה בשיעור וסת בחזקת ודאי טמאה מחזקינן לה אפילו לטהרות ולכך קתני אמתני' דתלי בה חברתה אבל לרבי אושעיא דס"ל דלא מחזקינן לה לטמאה ודאית לטהרות לא אתיא מתניתין כותיה וטעמא דרבי אושעיא משום דסבירא ליה דבשלמא גבי בעלה אמרינן שמש עכביה לדם וכו' כן הוא המשך הפשט:
ברש"י ד"ה בעלה באשם תלוי וכו' אלמא כבר פדא הוא דמשני לטהרות טומאה ודאית וכו' ולא כרבי אושעיא וכו' דבשלמא התם גבי בעילה וכו' אבל גבי טהרות אם איתא דהוה דם וכו' כצ"ל והכל דבור אחד:
בתוס' ד"ה כאן למפרע וכו' ומאי חזית דמקלקלת לה טפי וכו' ויש לפרש לשון הגמרא איפכא וכו' אם שאלה החלוקה קודם שבעלת הכתם הכירה כתמה וכו' כצ"ל:
ד"ה במטלנית וכו' והכא לא פריך פשיטא וכו' כצ"ל:
Maharam on Niddah 60b · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה במטלניות וכו' משמע דאי חשיב כו' עי' סוכה טז ע"א תד"ה דלא חזי:
Gilyon HaShas on Niddah 60b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 60, Amud Bet, about 406 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “כָּאן לְמַפְרֵעַ, כָּאן לְהַבָּא.…”
- Segment 219 words
Opens “מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא! אָמַר רָבִינָא: לָא קַשְׁיָא,…”
- Segment 318 words
Opens “וְהָא ״אוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל הַכֶּתֶם״ קָתָנֵי! הָכִי…”
- Segment 424 words
Opens “שָׁלֹשׁ שֶׁלָּבְשׁוּ כּוּ׳. שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה כּוּ׳.…”
- Segment 515 words
Opens “אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְטַהֵר…”
- Segment 69 words
Opens “מַהוּ דְּתֵימָא: לִיגְזוֹר גַּבּוֹ אַטּוּ תּוֹכוֹ, קָא…”
- Segment 718 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: מְטַהֵר הָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה בְּמַטְלָנִיּוֹת…”
- Segment 827 words
Opens “דָּרַשׁ רַב חִיָּיא בַּר רַב מַתְנָה מִשְּׁמֵיהּ…”
- Segment 928 words
Opens “מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהָיוּ טוֹחֲנוֹת…”
- Segment 1021 words
Opens “הָיָה מַעֲשֶׂה וְנִמְצָא דָּם עַל שְׂפָתָהּ שֶׁל…”
- Segment 1113 words
Opens “תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יַעֲקֹב מְטַמֵּא, וְרַבִּי…”
- Segment 1239 words
Opens “מַתְנִי' שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת,…”
- Segment 1311 words
Opens “גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: וְהוּא…”
- Segment 1411 words
Opens “סָבַר לַהּ כְּבַר פְּדָא, דְּאָמַר: כֹּל שֶׁבַּעְלָהּ…”
- Segment 1511 words
Opens “בַּעְלָהּ בְּאָשָׁם תָּלוּי — טׇהֳרוֹתֶיהָ תְּלוּיוֹת, בַּעְלָהּ…”
- Segment 169 words
Opens “וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: אֲפִילּוּ בַּעְלָהּ בְּחַטָּאת —…”
- Segment 1715 words
Opens “בִּשְׁלָמָא הָתָם, אֵימַר שַׁמָּשׁ עַכְּבֵיהּ לְדָם, [אֲבָל]…”
- Segment 1854 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מָשָׁל דְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, לְמָה…”
- Segment 1917 words
Opens “וְתוֹלוֹת זוֹ בָּזוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד תּוֹלוֹת…”
- Segment 2024 words
Opens “מְנִיקָה וְשֶׁאֵינָהּ מְנִיקָה — תּוֹלָה מְנִיקָה בְּשֶׁאֵינָהּ…”
- Segment 2119 words
Opens “הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוּבָּרוֹת, שְׁתֵּיהֶן מְנִיקוֹת, שְׁתֵּיהֶן זְקֵנוֹת,…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Niddah 60b · Segment 2 — “…מָקוֹם קַשְׁיָא! אָמַר רָבִינָא: לָא קַשְׁיָא, הָכִי קָאָמַר: הִשְׁאִילָה…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Niddah 60b · Segment 7 — “אָמַר אַבָּיֵי: מְטַהֵר הָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה בְּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן…”
Original text
כָּאן לְמַפְרֵעַ, כָּאן לְהַבָּא.
Here, in the latter clause of the baraita , when she may attribute the stain to a woman who had seen a blood stain, it is referring to rendering that woman impure retroactively with regard to the status of pure items that she had already touched before the stain was found on the garment she borrowed. This attribution of the blood stain to the woman who was already impure due to seeing a blood stain does not harm her impure status in any way, as items she had previously touched were already considered impure. There, in the beginning of the baraita , where the ruling is that the lender may not attribute the blood stain to a woman who was already impure, it is referring to her own status with regard to the future. With regard to the future, one may not attribute the stain to woman who had already seen a blood stain, as this attribution would ruin that woman’s counting of pure days.
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא! אָמַר רָבִינָא: לָא קַשְׁיָא, הָכִי קָאָמַר: הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנׇכְרִית — בַּעֲלַת כֶּתֶם הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ.
The Gemara returns to the objection: The baraita has been resolved, but in any case everyone agrees that according to Rabban Shimon ben Gamliel she may attribute the stain to a woman who had previously seen a blood stain. This presents a difficulty to the answer of Rabbi Yehuda bar Livai, i.e., that according to Rabban Shimon ben Gamliel one may not attribute the blood stain in such a case. Ravina said: It is not difficult, as this is what the baraita is saying in its latter clause: If she loaned her garment to a gentile woman, then with regard to defining the lender as one who had seen a blood stain, the lender may attribute the stain to the gentile woman. If so, it cannot be inferred from the baraita that according to Rabban Shimon ben Gamliel one may attribute a blood stain to another woman who was already impure due to a blood stain.
וְהָא ״אוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל הַכֶּתֶם״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: אוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר — בַּעֲלַת כֶּתֶם תּוֹלָה בָּהּ.
The Gemara raises an objection: But the tanna of the baraita teaches: Or to a woman who was observing days of impurity due to having seen a blood stain, i.e., it mentions another woman who was already impure due to having seen a blood stain. Ravina explains that this is what the tanna is saying: If she loaned the garment to a gentile woman or to a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity, then with regard to defining the lender as a woman who saw a blood stain, she may attribute the stain to the gentile or to the woman observing the days of ritually pure blood, and the lender remains pure.
שָׁלֹשׁ שֶׁלָּבְשׁוּ כּוּ׳. שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה כּוּ׳. אָמַר רַב מַתְנָה: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה? דִּכְתִיב ״וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב״ — כֵּיוָן שֶׁיָּשְׁבָה לָאָרֶץ — נִקָּתָה.
§ The mishna teaches: In a case of three women who wore one garment, etc. If they sat on a stone bench or on the bench of a bathhouse, Rabbi Neḥemya deems all three women ritually pure, as Rabbi Neḥemya would say: Any item that is not susceptible to ritual impurity is not susceptible to ritual impurity due to blood stains. The Gemara clarifies the opinion of Rabbi Neḥemya. Rav Mattana says: What is the reason for the opinion of Rabbi Neḥemya? As it is written: “And her gates shall lament and mourn; and clean she shall sit upon the ground” (Isaiah 3:26). This teaches that once she sits on the ground, which is not susceptible to ritual impurity, she shall be clean, i.e., pure.
אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְטַהֵר הָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אֲפִילּוּ בַּאֲחוֹרֵי כְּלִי חֶרֶס. פְּשִׁיטָא!
Rav Huna says that Rabbi Ḥanina says: Rabbi Neḥemya would deem her ritually pure even if she sat on the exterior of an inverted earthenware vessel. Since an earthenware vessel becomes impure only if an impure item enters its airspace, its exterior is not susceptible to ritual impurity and therefore it does not render a woman who sees a blood stain on it ritually impure. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Rabbi Neḥemya himself said that she does not become impure if a blood stain is found on an item that is not susceptible to ritual impurity. What does Rabbi Ḥanina add to that statement?
מַהוּ דְּתֵימָא: לִיגְזוֹר גַּבּוֹ אַטּוּ תּוֹכוֹ, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara answers: This observation is necessary, lest you say: Let the Sages decree that she becomes impure from a blood stain found on the exterior of an earthenware vessel, due to its similarity to a blood stain found on the interior, which would render her impure. Therefore, Rabbi Ḥanina teaches us that there is no such decree.
אָמַר אַבָּיֵי: מְטַהֵר הָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה בְּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, דְּלָא חַזְיָין לָא לַעֲנִיִּים וְלֹא לַעֲשִׁירִים.
Abaye says: Rabbi Neḥemya would deem her ritually pure if she saw blood stains on small rags that do not have an area of three fingerbreadths by three fingerbreadths, as these rags are suitable for use neither for the poor nor for the wealthy.
דָּרַשׁ רַב חִיָּיא בַּר רַב מַתְנָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי נְחֶמְיָה. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: אַבָּא תָּנֵי מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִמְּאוּם, וְאַתְּ אָמְרַתְּ הֲלָכָה כְּרַבִּי נְחֶמְיָה?
Rav Ḥiyya bar Rav Mattana taught in the name of Rav: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya. Rav Naḥman said to Rav Ḥiyya bar Rav Mattana: Father teaches the following baraita : An incident of this kind came before the Sages, involving two women who found a blood stain on an item that was not susceptible to ritual impurity, and the Sages deemed both women ritually impure, in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Neḥemya. And yet you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya?
מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהָיוּ טוֹחֲנוֹת בְּרֵחַיִים שֶׁל יָד, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת הַפְּנִימִית — שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת, תַּחַת הַחִיצוֹנָה — הַחִיצוֹנָה טְמֵאָה וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה, בֵּינָתַיִם — שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת.
The Gemara inquires: What is that incident in question? As it is taught in a baraita : With regard to two women who were grinding with a hand mill and were standing next to each other, and blood was found beneath the woman on the inside, i.e., the woman standing closest to the mill, they are both ritually impure. The reason is that the woman standing further away pushes in to get closer to the mill, and therefore the blood stain could be from either of them. But if blood was found beneath the woman on the outside, i.e., the woman standing further from the mill, the woman on the outside is impure and the woman on the inside is pure. If the blood was found between them, they are both impure.
הָיָה מַעֲשֶׂה וְנִמְצָא דָּם עַל שְׂפָתָהּ שֶׁל אַמְבָּטִי, וְעַל עָלֶה שֶׁל זַיִת בְּשָׁעָה שֶׁמַּסִּיקוֹת אֶת הַתַּנּוּר, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִמְּאוּם.
The baraita continues: There was an incident and blood was found on the edge of a bathtub, and in another case a blood stain was found on an olive leaf at the time that the women were kindling the oven. And the incident came before the Sages and they deemed both women ritually impure. Since an olive leaf is not susceptible to ritual impurity, this baraita is not in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya.
תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יַעֲקֹב מְטַמֵּא, וְרַבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר, וְהוֹרוּ חֲכָמִים כְּרַבִּי נְחֶמְיָה.
Rabbi Ḥiyya bar Rav Mattana answered: It is a dispute between tanna’im whether or not the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya. As it is taught in a baraita : If a blood stain is found on an item that is not susceptible to ritual impurity, Rabbi Ya’akov deems her impure, but Rabbi Neḥemya deems her pure. And the Sages ruled that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya.
מַתְנִי' שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת אַחַת מֵהֶן — כּוּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְמֵאָה — הִיא טְמֵאָה, וּשְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת. וְתוֹלוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְאִם לֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לִרְאוֹת — רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן רְאוּיוֹת.
MISHNA: In a case of three women who were sleeping in one bed and blood was discovered beneath one of them, all of them are ritually impure. If when the blood was discovered one of them examined herself and discovered that she was impure due to menstruation, she is impure and the other two are pure. And if none of them examined themselves, or if all of them examined themselves and were pure, they attribute the blood to each other, i.e., if one of them is unfit to menstruate, e.g., she is pregnant, she may attribute the blood to the other women who are fit to menstruate. And if all three women were not fit to see the flow of blood, e.g., they each belonged to one of the categories listed in the mishna on 7a, one considers them as though they were fit, and all three are impure, because the blood must have originated from one of them.
גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: וְהוּא שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בְּ״שִׁיעוּר וֶסֶת״.
GEMARA: The mishna teaches that if one of the women examined herself when the blood was discovered and found that she was impure due to menstruation, she is impure and the other two are pure. In this regard, Rav Yehuda says that Rav says: The other two women may attribute the blood to the one who examined herself only when she examined herself within the brief period of time needed for the onset of menstruation. But if she checked herself after this time, although she is impure, the other women are also impure, due to uncertainty.
סָבַר לַהּ כְּבַר פְּדָא, דְּאָמַר: כֹּל שֶׁבַּעְלָהּ בְּחַטָּאת — טׇהֳרוֹתֶיהָ טְמֵאוֹת.
The Gemara explains: Rav holds in accordance with the opinion of bar Padda, who said: There are three time periods with regard to defining a woman’s ritual-purity status if she sees blood after engaging in intercourse. The shortest is the period of time required for the onset of menstruation, i.e., for menstrual bleeding to begin. The next shortest is the time it would take the woman to get out of bed after intercourse and wash her private parts. The longest period is any time longer than that. If a woman finds blood after intercourse within the period of time needed for the onset of menstruation, she must have been impure during intercourse. With regard to any woman whose husband would be liable to bring a sin offering if he had engaged in intercourse with her, because she found the blood within that short period, if she had not been engaging in intercourse, but rather had been preparing food in a state of ritual purity, and then she found blood within that short period, all the pure items that she touched are ritually impure.
בַּעְלָהּ בְּאָשָׁם תָּלוּי — טׇהֳרוֹתֶיהָ תְּלוּיוֹת, בַּעְלָהּ פָּטוּר — טׇהֳרוֹתֶיהָ טְהוֹרוֹת.
By contrast, with regard to any woman whose husband would be liable to bring a provisional guilt offering if he had engaged in intercourse with her, as it is uncertain whether he violated a transgression for which he would be liable to bring a sin offering, if she had not been engaging in intercourse, but rather had been preparing food in a state of ritual purity and then found blood within that same time period, the status of all the pure items she touched is suspended, as their status is uncertain. They are not burned but they may not be eaten either. Finally, with regard to any woman whose husband would be exempt from bringing any offering, i.e., where she finds blood after a longer time period, if she had not been engaging in intercourse, but rather had been preparing food in a state of ritual purity, and then found the blood after a longer time period, all the pure items she touched remain pure.
וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: אֲפִילּוּ בַּעְלָהּ בְּחַטָּאת — טׇהֳרוֹתֶיהָ תְּלוּיוֹת.
And Rabbi Oshaya says: There is no connection between her husband’s obligation to bring an offering and the ritual-purity status of the items she handled. Even if her husband is liable to bring a sin offering, i.e., when she discovered the blood within the period of time needed for the onset of menstruation, the status of all the pure items she touched before she discovered the blood is suspended, as their status is uncertain.
בִּשְׁלָמָא הָתָם, אֵימַר שַׁמָּשׁ עַכְּבֵיהּ לְדָם, [אֲבָל] הָכָא, אִם אִיתַהּ (דְּהָוֵי) [דַּהֲוָה] דָּם, מַאן עַכְּבֵיהּ?
Rabbi Oshaya explains his reasoning. Granted, there, in the case of intercourse, where the husband must bring an offering, one can say that the male organ prevented the blood from emerging from her body, and therefore it is clear that she was impure beforehand. But here, in the case of preparing food in a state of ritual purity, if it is so that there was blood coming out of her while she was preparing the food, what prevented the blood from emerging from her body?
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מָשָׁל דְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה? לְיֶלֶד וְזָקֵן שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, כׇּל זְמַן שֶׁהָיוּ בַּדֶּרֶךְ — יֶלֶד שׁוֹהֶא לָבֹא, נִכְנְסוּ לָעִיר — יֶלֶד מְמַהֵר לָבֹא. וְאָמַר אַבָּיֵי: מָשָׁל דְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנּוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעַיִן, כׇּל זְמַן שֶׁאֶצְבַּע בָּעַיִן — דִּמְעָה שׁוֹהָא לָבֹא, נָטַל הָאֶצְבַּע — דִּמְעָה מְמַהֶרֶת לָבֹא.
Rabbi Yirmeya says a parable in explanation of the opinion of Rabbi Oshaya: To what is this matter comparable? To a child and an old man who are walking along the road. As long as they are on the road, the child delays his arrival, i.e., he walks at the pace of the old man. But once they enter the city, the child hastens his arrival, and runs on ahead. Similarly, as soon as the couple has finished engaging in intercourse, the blood comes quickly, but the blood is hindered from coming out during intercourse. And Abaye also says a parable in explanation of the opinion of Rabbi Oshaya: To what is this matter comparable? To a man who puts his finger in his eye. As long as his finger is in his eye, the tears delay their arrival and remain in the eye. But as soon as he has removed his finger the tears hasten their arrival.
וְתוֹלוֹת זוֹ בָּזוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד תּוֹלוֹת זוֹ בָּזוֹ? עוּבָּרָה וְשֶׁאֵינָהּ עוּבָּרָה — תּוֹלָה עוּבָּרָה בְּשֶׁאֵינָהּ עוּבָּרָה.
§ The mishna teaches: And with regard to three women who were sleeping in one bed and blood was discovered beneath one of them, that if one of them is unfit to menstruate they attribute the blood to each other, i.e., to the women who are fit to menstruate. In this regard, the Sages taught in a baraita : How do they attribute the blood to one another? If one of the women is pregnant and one is not pregnant, the pregnant woman may attribute the blood to the woman who is not pregnant.
מְנִיקָה וְשֶׁאֵינָהּ מְנִיקָה — תּוֹלָה מְנִיקָה בְּשֶׁאֵינָהּ מְנִיקָה. זְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ זְקֵנָה — תּוֹלָה זְקֵנָה בְּשֶׁאֵינָהּ זְקֵנָה. בְּתוּלָה וְשֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה — תּוֹלָה בְּתוּלָה בְּשֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה.
If one of the women is nursing and the other is not nursing, the nursing woman may attribute the blood to the woman who is not nursing. If one of the women is old and no longer experiences bleeding regularly, and the other one is not old, the old woman may attribute the blood to the woman who is not old. Likewise, if one of the women is a virgin, in this context, one who has not yet experienced bleeding due to her youth, and the other woman is not a virgin, in this context, one who has experienced bleeding, the virgin may attribute the blood to the woman who is not a virgin.
הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוּבָּרוֹת, שְׁתֵּיהֶן מְנִיקוֹת, שְׁתֵּיהֶן זְקֵנוֹת, שְׁתֵּיהֶן בְּתוּלוֹת — זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: לֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לִרְאוֹת — רוֹאִין
The baraita continues: If both women are pregnant, or both women are nursing, or both women are old, or both women are virgins, in this case the halakha is as we learned in the mishna: If both women were not fit to see menstrual blood, and yet blood is found beneath them on the bed, one considers them