Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 48a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 48a

    Niddah 48a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 380 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    שני תבואות מיעוט שני שנים וכתיב תבואות ומשמע כל תבואות של שתי שנים להביא תבואה שלישית ושלש תבואות לא משכחת לה בשתי שנים אלא מעת לעת כגון מכרה לו באלול מלאה פירות נמצא אוכלן ואוכל תבואה עד שיחזור ויקצור קודם אלול הבא הרי שתי תבואות בשנה אחת ועוד יאכל תבואה השנית שהיא שנה השלישית לפי מנין העולם:

    בשביעית נמי יעבוד כגון נמכר בניסן וכשיגיע תשרי של שביעית עברו שש למנין עולם והוא יעבוד עד ניסן:

    לערכין דהיכא דכתיב (ויקרא כ״ז:ז׳) מבן ששים שנה ומעלה פשיטא לן דשנת ששים כלמטה דהא ומעלה כתיב אבל בן חמש שנים דלא כתיב אלא (שם) מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה ולא כתיב מבן חמש שנים ומעלה אי לא אשמועינן הכא מעת לעת הוה אמינא שנת חמש כלמעלה להכי אשמועינן הכא דבעינן ה' שנים מלאים בכלל ערך הראשון שהוא מועט:

    לפרקין דיוצא דופן להיכא דלא תנן ויום אחד כגון בן עשרים ובת עשרים:

    מ"ט לא אמר ליוצא דופן הואיל וס"ל נמי בהנך מעת לעת:

    דומיא דהנך כלומר אף על גב דבהנך דיוצא דופן הוי נמי מעת לעת מיהו האי שבבן ושבבת דמתניתין לא איירי בהן כלל דהא דומיא דקדשים וערי חומה ועבד עברי קתני דכתיבן הלכך ערכין נמי כתיבן אבל שנת עשרים לענין שערות לא כתיבי באורייתא אלא הלכתא היא:

    שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה לישנא דקרא דכתיב (שם) ולנקבה עשרת שקלים אלא בן ובת לישנא דמתניתין היא בן עשרים ובת עשרים:

    אזכה ואיסק לארעא דישראל לאתריה דרבי אלעזר בן פדת:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 48a · Sefaria

    Tosafot

    ובשביעית נמי יעבוד וא"ת הא תינח שנת ששית אלא בתחלה אימא ל' יום לפני ראש השנה יהיו חשובים שנה ומשם ואילך ה' שנים שלמים ויש לומר כיון דגלי קרא דששית הויא שנה שלמה הוא הדין דראשונה בעינן שלמה:

    רב גידל אמר רב לערכין וא"ת כיון דבערכין מוקי לה א"כ הדרא קושיא לדוכתין דלרב גידל לא משכח רב תנא כוותיה וי"ל דקסבר רב תנא הוא ופליג:

    אמר ר"א הלכה כר' יוסי בן כיפר וא"ת והא רבי אלעזר גופיה פסיק בפ"ק (לעיל נדה ח.) כרבי אליעזר בד' ותו לא וכ"ת דהך דהכא לא חשיב משום דר' יוסי בן כיפר קאי כוותיה הא חשיב נמי התם ההיא דד' נשים אע"ג דרבי יהושע קאי כוותיה אלא משום דרבי יהושע מרבי אליעזר קבלה הכא נמי רבי יוסי משמיה דרבי אליעזר קאמר לה וי"ל משום דהכא קאי רבי כוותיה כדקאמר וכן הורה רבי בלוד ולא מכח רבי אליעזר פסיק א"נ דוקא במשניות אמר בפ"ק דהלכתא כוותיה בארבע:

    בא סימן ר"מ אומר לא חולצת ולא מתיבמת. וא"ת ולר' מאיר למה הוזכר סימן העליון כיון דלא סמכינן עליה ולעיל נמי דתנא איזהו סימנים ומפרש ר"ת דאבוחל קאי וי"ל דאיצטריך לענין עונשים וקידושין ומילי טובא דרוב פעמים תחתון אתי ברישא כדקאמר בגמרא וא"נ אי חזינן עליון מסתמא כבר בא התחתון וגדולה היא וצריכה גט לקדושין וגם אסור באחותה:

    וחכ"א או חולצת או מתיבמת אפילו היא קטנה מתיבמת לרבנן דר"מ דלא חיישי למיעוטא גבי ההיא דקטן וקטנה לא חולצין כו' אבל לחליצה בעינן שתהא גדולה כדאמר נמי התם יפה אמרת שאין חולצין איש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש ולית להו דרבי יוסי דאמר בפרק מצות חליצה (יבמות דף קה:) אשה בין גדולה בין קטנה:

    Tosafot on Niddah 48a · Sefaria

    Rashba

    מתני' בא סימן העליון עד שלא בא התחתון וכו' ר' מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת פי' ר' מאיר לטעמי' דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין.

    וחכמים אומרים חולצת או מתייבמת הא דאמרי רבנן מתייבמת לאו משום דגדלות מעכב ביבום דהא לרבנן קטן וקטנה מייבמין דבשלמא חליצה אינו כתוב בפרשה ומקשים אשה לאיש אבל יבומי אפילו קטנים מיבמין הן אלא משום דקתני בדר' מאיר לא חולצת ולא מתיבמת קתני בדרבנן נמי או חולצת או מתייבמת.

    Rashba on Niddah 48a · Sefaria

    Ritva

    מי פליגת וא״ת אי פליגי ומ״ד לערכין דוקא הוא אבל לא לפרקין דיוצא דופן א״כ תיהדר קושיא דאקשינן לעיל ממתניתא ואיהו דאמר כמאן וי״ל דהוה אמינא דרב תנא הוא ופליג אלא דכל היכא דאפשר לאשכוחי תנא דקאי כותיה עדיף טפי ומהדרינן עלה כל מאי דאפשר וכדמוכח בסוגיין ובכל דוכתא.

    פרק ששי בא סימן הא דבעי׳ בכולה מתני׳ גדולות בין ליבום בין לחליצה בשיטת ר״מ נקטינן לה דאלו לרבנן אפי׳ קטנה מתיבמת דלא כתיב איש אלא לענין חליצה וכדאיתא ביבמות להדיא.

    בא לר״מ אעפ״י שא״א לרבנן פי׳ דנקט ר״מ בכלל דבריו שאינו חושש לדברי חכמים החולקים עליו לומר שא״א ואנא ידענא משום דא״א הוא וק״ל דדילמא ס״ד טעמא דידהו משום דסמכי׳ אעליון לחוד וי״ל דשפיר ידענא טעמא דלקמן דמה איש תחתון ולא עליון והיינו דבעי לה תלמודא מנא לן ור׳ מאיר לטעמיה דחייש למיעוט ואיכא דקשיא ליה וכיון דבקטנה גופא חייש לאילונות דהוי מיעוט כי הדר חייש להאי מיעוטא הוה לי מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ליה ר״מ כדאמרי׳ בעלמא ולאו מילתא היא דהא כל חד וחד מהני קאי באנפי נפשיה ואין זה נתלה בזה כלל.

    דודאי אתא ומנתר הוא דנתר פי׳ ודוקא היכא דאמר א״א אבל כי איכא מיעוטא טפי תלינן במיעוטא כי בדקן ולא אשכחן מדתלינין בנשירה דלא שכיחא כולי האי.

    Ritva on Niddah 48a · Sefaria

    Meiri

    וכן שש של עבד עברי כלן מיום ליום שנאמר שש שנים יעבוד ובשביעית ר"ל שלפעמים יעבוד אף בשביעית כגון מכרו בניסן שכשיגיע לראש שנה של ששית עדיין לא נשלמו שש שנים עד חצי שנה של שביעית וכן שנים האמורין בבן ובבת לענין ערכין כלם מיום ליום וכן פירשו המפרשים במה שאמרו למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שפירושו עשרים שלימות ואף אלו שהזכרנו אינם שוים לגמרי ששנה של קדשים שעות פוסלות בהן שאם פחתו שעה אחת או הוסיפו שעה אחת פסולים ר"ל שכל קרבן שמצותן בשנה אם הוסיף או פחת שעה אחת יפסל כמו שיתבאר בשני של זבחים וכן בבתי ערי חומה כמו שהתבאר באחרון של ערכין והשאר נראה שאין השעות מעכבות בהן אלא מקצת יום אחרון ככלן וכמו שאמרו למעלה שלשים יום איכא ביניהו ואם מונין שעות היה לו לומר יום אחד של שנה רביעית איכא ביניהו שלר' מאיר מיד שיתחיל ולרבנן עד שתגיע לאותה שעה שנולדה בה ממש שנראה שאין שעות מעכבות ויש חולקין בדבר זה ואין בידינו להכריע:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    הפרק הששי בעזרת הצור:

    בא סימן התחתון וכו' זה הפרק רוב עניניו באין על ידי גלגול ורובו יסוב על שלשה ענינים ורוב עניני הפרק נתגלגלו על ידי מה שאמר בפרק יוצא דופן בענין סימנין אלו ר"ל סימן התחתון והעליון ומצד שהזכיר בהם שאפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון נתגלגל לבאר הרבה דברים שאפשר להיות האחד בלא חבירו אבל אי אפשר לשכנגדו בזולתו ויחזור אח"כ לעניינו הראשון בתינוק ותינוקת בדין גדלות שבתינוק ותינוקת ובביאור ענין שתי שערות וזהו החלק הראשון שבפרק והחלק השני הוא שחזר לעניני המסכתא ובחלק רביעי שבה בענין הכתמים החלק השלישי הוא חוזר גם כן לעניני המסכתא ובחלק חמישי שבה בעניני סדור הספירה ובפרט ברואה יום אחד עשר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר בא סימן וכו' פי' סימן התחתון הוא הבאת שתי שערות וסימן העליון הם סימני השדים שכבר ביארנו בפרק יוצא דופן וכללן של כל אותן הסימנין נקראו סימן העליון ולא דבר במשנה זו אלא באשה שהאיש אין לו סימן עליון זו היא שטתנו וכן כתבוה גדולי המפרשים ואף גדולי המחברים כתבוה כן בפירושי המשנה אלא שבחבור ראיתי להן שכתבו בתינוק סימן עליון ויראה משיטת לשונם שהוא שערות של זקן וא"כ דנין בתינוק סימן העליון כבתינוקת ומ"מ פרטיה של משנה זו אינן אלא בתינוקת ואמר שכל שבא סימן התחתון אין משגיחין בעליון כלל והרי היא גדולה וחולצת או מתיבמת ולא היה צריך לומר מתיבמת אלא לדעת ר' מאיר שאומר שקטן וקטנה כשם שאינם חולצים דאיש כתוב בפרשה כך אינם מתיבמים אבל לרבנן מיבמים הם אבל לא חולצים וזו הואיל והביאה סימן התחתון אע"פ שלא הביאה העליון חולצים ומיבמין לדברי הכל בא העליון ר"ל כל הסימנין אע"פ שאי אפשר כן לדעת חכמים שהרי חכמים סוברים שכל שבאו כל העליונים אי אפשר שלא בא התחתון ואע"פ שנבדקו ולא נמצאו תולין בנשירה ומ"מ ר' מאיר סובר שאפשר הילכך לר' מאיר לא חולצת ולא מתיבמת שאין סימן העליון עושה אותה גדולה אפילו בכלם ולדעת חכמים הואיל ובאו כל העליונים חולצת או מתיבמת ולא מצד עצמם אלא שאי אפשר להם בלא התחתון וכבר ביארנו שלא הוצרך לומר מתיבמת אלא לשיטתו של ר' מאיר שהיה אומר שקטן וקטנה כשם שאין חולצים כך אין מיבמין ואח"כ נותן טעם לדברי חכמים שאפשר לתחתון לבא קודם העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון וא"כ כבר היו שם ונשרו והלכה כחכמים ומ"מ דוקא בנראו כל הסימנין העליונים אבל כל שלא נראו כלם הרי היא ספק קטנה ספק נערה ספק בוגרת כמו שביארנו למעלה:

    ובתינוק מיהא לשטת האומרים שאין בו סימן העליון כל שהגיע לפרקו ולא הביא שתי שערות אפילו הביא שערות בזקן העליון אינו כלום ולדעת האומר ששערות זקנו הן סימן העליון שלו כל שהגיע לפרקו ולא נראו בו לא שערות של מטה ולא של מעלה קטן הוא אף בסימני סירוס עד עשרים ואם נראה בו זקן העליון דנין אותו כגדול ותולין את התחתון בנשירה וגדולי המחברים ראיתי שנוטים לדרך אחרת לומר ששערות הזקן הם סימן העליון שלו אלא שאינו עושה אותו גדול כסימן העליון שבאשה ומפני שאינו אלא אחד וכן מפני שהזקן מורה שאינו סריס שהרי אחד מסימני הסירוס והגדול שבהם הוא שאין לו זקן ומעתה כל שהגיע לפרקו ואין לו זקן התחתון ולא העליון דנין אותו כקטן אף בשאר סימני סירוס עד עשרים וכשיגיעו לעשרים ואין לו זקן שהוא אחד מסימני הסירוס אם הביא סימני סירוס דנין אותו כגדול ואם לאו הרי הוא קטן עד רוב שנותיו וכן אם הגיע לשנת עשרים והביא שאר סימני סירוס כל שהביא שערות בזקנו הרי לא נשלמו סימני סירוס שלו והרי הוא בקטנותו עד רוב שנותיו אלא שאם הגיע פרקו ולא הביא שערות אם נראה בו זקן העליון הרי זה ספק אלא שאם לא נבדק למטה הרי זה בחזקת גדול כך נראה לפסוק מתוך דברי גדולי המחברים אלא שאין הדברים ברורים לנו שהרי בסוגיא אמרו בהדיא שאין לאיש סימן עליון כלל וכמו שאמרו מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד וכן מה איש תחתון ולא עליון אף אשה וכו' אע"פ שאפשר לפרש שאין לו סימן עליון לעשותו גדול לגמרי מ"מ נראין הדברים שאין לנו אצל סימן העליון שבאיש כלום אלא לענין סירוס ואף דברי גדולי המחברים אפשר לדחקם על סימני סירוס אלא שאין הדברים מתישבים כל כך:

    ומה שכתבנו באשה שסימן העליון עושה אותה גדולה מפני שאי אפשר לעליון בלא התחתון אין בו חלוק בין בנות כרכים לבנות כפרים אע"פ שבנות כרכים רגילות במרחצאות ושאר עידונין שהיה נראה לומר שמתוך אותן עידונין עליון ממהר לבא ובנות כפרים רגילות בהתעמלות ושאר ענויין שמתוכם עליון מתאחר או בהפך לגירסת קצת ספרים לומר שבנות כרכים מתוך אותן העדונין תחתון ממהר ובנות כפרים מתוך עמל ידיהם ורוב תנועתם דדיהן מתפשטות ועליון ממהר אלא אין ביניהן הפרש כלל וכן בין בנות עשירים לבנות עניים כלל וכן סימן העליון כל שראינו את כלם בצד אחד שבה דיינו בכך הן בצד ימין הן בצד שמאל ואין אומרים שפעמים שסימן העליון ממהר בצד אחד על ידי הכבדה כגון צד ימין לבנות עשירים מתוך שמביאות בו מעפרת ובו תכשיטי זהב שמכבסות על הדד וצד שמאל לעניות ששואבות עליו מים או מפני שנושאות את אחיהן באותו צד אלא הכל שוה ויש פוסקין בבנות כרכים כרבנן שסימן העליון סימן שהרי תחתון ממהר ובבנות כפרים כר' מאיר וכן פוסקין שצד שמאל קודם לצד ימין וכל שראינו ימין קודם אינו סימן אלא שהוא לאיזה מקרה או סבה ואין הדברים נראין להיות הדברים נתנין לשיעורין ולרבוי מחלקת אלא כמו שכתבנו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Niddah 48a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ובשביעית נמי כו' אימא שלשים יום לפני ר"ה כו' חמש שנים שלמים כו' עכ"ל יראה דמשמע להו פשטיה דקרא ובשביעית אינו שב איעבוד דלקמיה אלא איצא דכתיב בתריה והשתא ילפינן שפיר מובשביעית יצא דלא נימא דשש שנים יעבוד וכשנכנס שלשים יום בשנה הששית למנין עולם יצא דשלשים יום בשנה חשוב שנה אלא שיעבוד כל שנה הששית ולא יצא עד תחלת השביעי של מנין עולם אבל מנלן למילף דמובשביעית יצא דשנה ראשונה יהיה ג"כ שלימה שיהיו ששה שנים מעת לעת מניסן ונמצא דיעבוד בשביעי של עולם ואהא תירצו כיון דגלי כו' דהשתא כיון דהראשונה בעי נמי שלימה ע"כ דיעבוד נמי בשביעית של מנין עולם מתשרי עד ניסן והא ודאי ליכא למימר דקאמר ובשביעית יצא דחמש שנים הראשונים יהיו שלמים שלא כמנין עולם מניסן ועד ניסן ושנה הששית יהיה מניסן עד תשרי כמנין עולם דא"כ שנה הששית לא יהיה דומה לשאר שנים שהם שלמים שלא כמנין עולם ועוד לשנות עולם תסגי ליה בשלשים יום מניסן ודו"ק:

    סליק פרק יוצא דופן

    בא סימן פרק ששי

    גמ' ואנא ידענא משום דאי אפשר כו' דליכא למימר דה"א או חולצת או מתיבמת משום דקטנה חולצת כר' יוסי דא"כ בלא סימן העליון נמי דמשום רבותא דר"מ לא הוה ליה למתני הכי לרבנן וליכא למימר נמי דהא דעליון נמי הוי סימן כדפרכינן לקמן ואימא או הא או הא דמ"מ מנ"מ אי משום דעליון נמי הוי סימן אי משום דאי אפשר וק"ל:

    תוס' בד"ה ר"מ אימר לא חולצת כו' ומילי טובא דרוב פעמים תחתון אתי ברישא כו' עכ"ל דהך סברא קיימא דברוב נשים תחתון אתי ברישא ודקאמר בשלמא לר"מ היינו דכתיב שדים גו' דמצינן לאוקמא קראי מיהת במיעוט הנשים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 48a · Sefaria

    Maharam

    ד״ה ובשביעית נמי יעבוד וא"ת תינח שנת ששית וכו' ע"כ צריכין אנו לומר שהתוס' לא ס"ל כדפרש"י שפירש בשביעית נמי יעבוד כגון נמכר בניסן כו' עד והוא יעבוד עד ניסן דא"כ אין מקום לקושית התוס' כלל מאחר דלפרש"י מחוייב לעבוד עד ניסן נמצא שהוא עובד שש שנים שלמות מעת לעת ואם רוצים להקשות הכי הוה להו לאקשויי דמנלן דכשיגיע תשרי של שביעית דכבר עברו שש למנין עולם ואעפ"כ הוא יעבודעד ניסן דלמא לא אתי קרא אלא דגם בשביעית יעבוד חדש א׳ דהיינו תשרי ותו לא ומנלן דיעבוד עד ניסן שהם ו' שנים שלמות מעת לעת משעת מכירתו אבל מלישנא דהתוס' משמע שהם מפרשים בגמרא ובשביעית נמי יעבוד רצה לומר דלא תימא דלא צריך לעבוד אלא חדש אחד משנה הששית דשלשים יום בשנה חשובים שנה לכך כתיב ובשביעית דגם בשנה השביעית יעבוד קצת רצה לומר שיעבוד שנה הששית כולה עד שיכנס קצת משנה השביעית מכלל דשנה הששית צריכה להיות כולה בעבדות ולכך הקשו התוס' תינח שנת הששית וכו' אבל לעולם אימא דבהתחלה דהיינו שנה הראשונה אינה צריכה להיות שלימה מעת לעת אלא ל' יום לפני ר"ה יהיו חשובים שנה ומשם ואילך ה' שנים שלימות מתשרי לתשרי ואי לאו קרא דובשביעית ה"א תרי קולי דבהתחלה ל' יום לפני ר"ה חשובים שנה וגם בסוף כשיגיע שנה הששית כשיעבוד ל' יום משנה הששית דהיינו חדש תשרי חשובים גם כן שנה ואתא קרא דובשביעית לאורויי דהשנה הששית תהא שלמה אבל עדיין אימא לך דלעולם בהתחלה דהיינו שנה ראשונה ל׳ יום לפני ר"ה חשובים שנה ותירץ וי"ל כיון דגלי לן קרא וכו' ה"ה דשנה ראשונה בעינן שלימה ר"ל ולא אשכחן שתהא שנה הששית שלימה וגם שנה ראשונה שלימה אלא א"כ יעבוד שש שנים שלימות מיום מכירתו מעת לעת וק"ל:

    בתוס' דבור הראשון וי"ל דאצטריך לענין עונשים וקידושין וכו׳ וא"נ אי חזינא עליון מסתמא בא התחתון וכו'. יש לפרש דברי התוס׳ דתרי שנויים הן ובתירוץ ראשון ר"ל דלעונשין וקידושין מודה ר"מ אפ׳ היכא דבדקו ולא נמצא התחתון כיון דרוב פעמים התחתון אתי ברישא אמרינן ודאי אתי ומנתר הוא דנתיר ולא פליג ר"מ אלא בחליצה דכתיב איש בפרשה בהדיא ובתירוץ הב׳ ר"ל דדוקא בסתמא א"ר מאיר לענין עונשין כבר בא התחתון אי חזינן עליון אע"ג דר"מ חייש למיעוטא לענין עונשין דלחומרא הוא ועוד כיון דלא שכיח הוא דרובא דמצוי הוא דהתחתון אתי ברישא אי חזינן עליון אמרינן מסתמא כבר בא התחתון ולא חייש למיעוטא אבל אי בדקו ולא אשכחו תחתון גם לענין עונשים פליג ר"מ אבל העיקר הוא דהכל תירוץ א׳ והאי וא״נ חוזר אלעיל והוי כאילו אמר ואפי׳ היכי דחזינן עליון לחוד ולא בדקנו אי אתי התתתון אמרינן מסתמא כבר בא התחתון וכו':

    ד"ה וחכ"א וכו' ואפי' היא קטנה מתייבמת לרבנן וכו' ר"ל והא דנקטי רבנן בדבריהם או חולצת או מתייבמת לא הוה צריכה להו למנקט מתייבמת אלא אגב דר"מ נקיט ליה במלתיה דאיהו בייבום ממעט קטן ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית כדלעיל (נדה דף ל"ב) נקטו חכמים נמי במלתייהו הכי:

    Maharam on Niddah 48a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 48, Amud Aleph, about 380 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “שְׁנֵי תְבוּאוֹת יִמְכׇּר לָךְ״ — פְּעָמִים שֶׁאַתָּה…”

    2. Segment 214 words

      Opens “שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי מְנָלַן? אָמַר קְרָא:…”

    3. Segment 317 words

      Opens “שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת, לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב גִּידֵּל…”

    4. Segment 416 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי פְּלִיגַתְּ? אֲמַר לֵיהּ:…”

    5. Segment 521 words

      Opens “וְהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ פְּלִיגִי,…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אֶלָּא, לְמַאן דְּאָמַר לַעֲרָכִין, מַאי טַעְמָא לָא…”

    7. Segment 79 words

      Opens “וְאִידָּךְ, הַאי ״שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת״ — ״שֶׁבַּזָּכָר וְשֶׁבַּנְּקֵבָה״…”

    8. Segment 826 words

      Opens “אָמַר רַב יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי…”

    9. Segment 930 words

      Opens “כִּי סְלֵיק, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אֲמַר לֵיהּ:…”

    10. Segment 104 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ יוֹצֵא דּוֹפֶן.…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “מַתְנִי' בָּא סִימָן הַתַּחְתּוֹן עַד שֶׁלֹּא בָּא…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “בָּא הָעֶלְיוֹן עַד שֶׁלֹּא בָּא הַתַּחְתּוֹן, אַף…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת, מִפְּנֵי…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “גְּמָ' אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר. וַהֲלֹא…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “וְלִתְנֵי: ״בָּא הָעֶלְיוֹן — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:…”

    16. Segment 1629 words

      Opens “אִי לָא תְּנָא ״אַף עַל פִּי שֶׁאִי…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “וְהָנֵי מִילֵּי בִּסְתָמָא, אֲבָל הֵיכָא דְּבַדְקַן וְלָא…”

    18. Segment 1810 words

      Opens “קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאִי אֶפְשָׁר. וַדַּאי אָתֵי,…”

    19. Segment 1923 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״שָׁדַיִם נָכוֹנוּ…”

    20. Segment 2016 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״בַּעְשׂוֹת מִמִּצְרַיִם…”

    21. Segment 2122 words

      Opens “הָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ דַּדַּיִךְ — בְּיָדוּעַ…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 48a · Segment 4 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי פְּלִיגַתְּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, הוּא…

    Original text

    שְׁנֵי תְבוּאוֹת יִמְכׇּר לָךְ״ — פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹכֵר שָׁלֹשׁה תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים.

    of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15). The plural form of both “years” and “crops” indicates that the number of years does not necessarily correspond to the quantity of crops. Consequently, sometimes you might sell three yields of crops in two years. If one purchases a field in the summer, when the produce has not yet been harvested, and he harvests that yield and subsequently grows and harvests two more crops before the completion of the whole two years, he will have gained three yields in less than two years.

    שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבוֹד וּבַשְּׁבִיעִת״, וּבִשְׁבִיעִית נָמֵי יַעֲבוֹד.

    The Gemara asks: From where do we derive the halakha that the six years stated with regard to a Hebrew slave is calculated by whole years? The Gemara answers that the verse states: “Six years he shall work, and in the seventh he shall go out free for nothing” (Exodus 21:2). The word “and” in the phrase “and in the seventh” indicates that he shall also work in the seventh calendar year, if six full years have not passed since he was sold. For example, if he was sold in the month of Nisan, it means that five years and six months have passed when Tishrei, the first month of the seventh year, arrives; he has not yet completed six years of service, and he must work in this seventh calendar year as well, until the date on which he was sold.

    שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת, לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: לְעִנְיַן עֲרָכִין, וְרַב יוֹסֵף אָמַר: לְפִרְקִין דְּ״יוֹצֵא דּוֹפֶן״.

    The baraita mentions the years of a son and of a daughter among those calculated as full years. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated? Rav Giddel says that Rav says: With regard to valuations, i.e., the age of a valuated male or female is calculated in whole years from the date of his birth, not by calendar years. And Rav Yosef says: The halakha is stated with regard to the matters taught in our fifth chapter in tractate Nidda , which is named after its opening words: Yotze Dofen , meaning an offspring born by caesarean section. In other words, when a mishna in this chapter mentions years, it means full years, even when it does not state this explicitly.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי פְּלִיגַתְּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, הוּא אָמַר חֲדָא, וַאֲנָא אָמֵינָא חֲדָא, וְלָא פְּלִיגִינַן.

    Abaye said to Rav Yosef: Do you and Rav disagree with regard to this matter? In other words, as you interpreted the mention of a son and a daughter differently, does each of you reject the halakhic application of the other? Rav Yosef said to Abaye: No, he said one matter, and I said one different matter, but we do not disagree.

    וְהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ פְּלִיגִי, מַאן דְּאָמַר לַעֲרָכִין לָא אָמַר לְיוֹצֵא דּוֹפֶן, וְהָאָמַר רַב: הִלְכְתָא בְּכוּלֵּה פִּרְקִין מֵעֵת לְעֵת!

    The Gemara notes: And this, too, stands to reason, as if it enters your mind that they disagree with regard to this matter, then the one who said full years are required for determining valuations does not say that full years are necessary for the halakhot of this chapter, Yotze Dofen . But doesn’t Rav say, like Rav Yosef, that the halakha in this entire chapter with regard to all of the places where an age is mentioned in years is that even when the phrase: And one day, is not explicitly noted, they are all calculated from the time of year of birth until that same time of year in the age specified, not by calendar years?

    אֶלָּא, לְמַאן דְּאָמַר לַעֲרָכִין, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר לְיוֹצֵא דּוֹפֶן? דּוּמְיָא דְּהָנָךְ: מָה הָנָךְ דִּכְתִיבָן, אַף הָנֵי נָמֵי דִּכְתִיבָן.

    The Gemara asks: But if that is correct, then according to Rav, who is the one who said that full years are required for determining valuations, what is the reason that he does not say in his interpretation of the baraita that full years are required for the halakhot of Yotze Dofen ? The Gemara answers: Rav maintains that the years of a son and of a daughter mentioned in the baraita are similar to those other cases mentioned in the baraita : Just as those numbers of years are written in the Torah, so too these years of a son and of a daughter are referring to matters where the years are written in the Torah, i.e., the years of valuations, unlike the topics discussed in Yotze Dofen , where the years are not mentioned explicitly in the Torah.

    וְאִידָּךְ, הַאי ״שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת״ — ״שֶׁבַּזָּכָר וְשֶׁבַּנְּקֵבָה״ מִבְּעֵי לֵיהּ!

    The Gemara asks: And how would the other amora , Rav Yosef, respond to this contention? The Gemara answers: He would maintain that if the baraita were referring to the years of valuations, which are written in the Torah, then this expression in the baraita : Of a son and of a daughter, is unsuitable. Rather, the baraita should have stated: Of the male and of the female, which are the terms the Torah uses with regard to valuations, whereas the terms: Son and daughter, are used in Yotze Dofen .

    אָמַר רַב יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֶזְכֶּה וְאֶיסַּק וְאַגְמַר לִשְׁמַעְתָּא מִפּוּמֵּיהּ דְּמָרַהּ.

    § Rav Yitzḥak bar Naḥmani says that Rabbi Elazar says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben Keifar, who said his ruling in the name of Rabbi Eliezer, that a man nineteen years and thirty days of age who has not developed signs of puberty is deemed a sexually underdeveloped man. In this regard, the Gemara relates that Rabbi Zeira said: May it be God’s will that I merit to ascend to Eretz Yisrael, and that I learn this halakha from the mouth of its Master, Rabbi Elazar.

    כִּי סְלֵיק, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אֲמַר לֵיהּ: אָמְרַתְּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר? אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּבְּרָא אֲמַרִי, מִדְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין תָּנֵי ״יוֹם אֶחָד״, וְהָכָא לָא קָתָנֵי — שְׁמַע מִינַּהּ מִסְתַּבְּרָא כְּוָתֵיהּ.

    The Gemara recounts that when Rabbi Zeira eventually ascended to Eretz Yisrael he indeed found Rabbi Elazar and said to him: Did you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben Keifar? Rabbi Elazar said to him: I said that it stands to reason that the halakha is in accordance with his opinion. He elaborated: From the fact that throughout the entire chapter the Mishna teaches: And one day, but here, in the last mishna, it does not teach this phrase, one can conclude from it that it stands to reason that there is a reason for this discrepancy, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben Keifar.

    הֲדַרַן עֲלָךְ יוֹצֵא דּוֹפֶן.

    MISHNA: If the lower sign of puberty, two pubic hairs, appeared in a young woman before the upper sign, development of the breasts, appeared, then she is an adult, as the pubic hairs are an unequivocal sign. Therefore, if her childless husband died and she came before her husband’s brother [ yavam ] for levirate marriage, she either performs the ritual through which a yavam frees a yevama of her levirate bonds [ ḥalitza ] or enters into levirate marriage with her husband’s brother.

    מַתְנִי' בָּא סִימָן הַתַּחְתּוֹן עַד שֶׁלֹּא בָּא הָעֶלְיוֹן — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.

    If the upper sign indicating puberty appeared before the lower sign appeared, i.e., the two pubic hairs are not visible, although that order of development is apparently impossible, Rabbi Meir says: In fact, it is possible for the breasts to develop before the growth of two pubic hairs, and the concern is that the two hairs did not grow and fall out but rather they never grew in the first place, which would mean that she remains a minor. Therefore, if her childless husband dies, she neither performs ḥalitza nor does she enter into levirate marriage with her husband’s brother.

    בָּא הָעֶלְיוֹן עַד שֶׁלֹּא בָּא הַתַּחְתּוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

    And the Rabbis say: She has reached majority, and therefore if her childless husband dies she either performs ḥalitza or enters into levirate marriage with her husband’s brother. That is due to the fact that the Sages said: It is possible for the lower sign of puberty to appear before the upper sign appears; but it is impossible for the upper sign to appear before the lower sign appears.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: אֶפְשָׁר לַתַּחְתּוֹן לָבֹא עַד שֶׁלֹּא בָּא הָעֶלְיוֹן, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָעֶלְיוֹן לָבֹא עַד שֶׁלֹּא בָּא הַתַּחְתּוֹן.

    GEMARA: The mishna teaches that Rabbi Meir and the Rabbis disagree with regard to the halakha when the upper sign of puberty appears before the lower sign. The mishna stated about that case: Although that order of development is impossible. The Gemara raises a difficulty: But the mishna explicitly states that it is referring to a situation where the upper sign did appear before the lower one. The Gemara explains: When the mishna states that it did appear, that is according to the opinion of Rabbi Meir, who maintains that such an occurrence is possible, whereas when the mishna teaches: Although that order of development is impossible, it is referring to the opinion of the Rabbis, who contend that it is not possible.

    גְּמָ' אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר. וַהֲלֹא בָּא! ״בָּא״ לְרַבִּי מֵאִיר, ״אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר״ לְרַבָּנַן.

    The Gemara objects: But why is it necessary at all to mention the phrase: Although that order of development is impossible. Instead, let the mishna simply teach: If the upper sign of puberty appeared, Rabbi Meir says: She neither performs ḥalitza nor does she enter into levirate marriage with her husband’s brother; and the Rabbis say: She either performs ḥalitza or enters into levirate marriage with her husband’s brother. And I would know that the ruling of the Rabbis is due to the fact that it is impossible for the upper sign of puberty to appear before the lower sign.

    וְלִתְנֵי: ״בָּא הָעֶלְיוֹן — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת״, וַאֲנָא יָדַעְנָא מִשּׁוּם דְּאִי אֶפְשָׁר הוּא!

    The Gemara explains: If the mishna had not taught: Although that order of development is impossible, I would say that with regard to most women the lower sign appears first, before the upper sign; but in a minority of women, the upper sign appears first. And Rabbi Meir, who rules that she is a minor who may not perform either ḥalitza or enter into levirate marriage, conforms to his standard line of reasoning, that one must be concerned for the minority. In other words, Rabbi Meir takes into account the minority of women in whom the upper sign appears first, and therefore he considers her to be a minor. And the Rabbis likewise conform to their standard line of reasoning that one need not be concerned for the minority, and therefore they consider the young woman to have reached majority.

    אִי לָא תְּנָא ״אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר״, הֲוָה אָמֵינָא: רוֹב נָשִׁים תַּחְתּוֹן אָתֵי בְּרֵישָׁא, וּמִיעוּט עֶלְיוֹן אָתֵי בְּרֵישָׁא; וְרַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא, וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ דְּלָא חָיְישִׁי לְמִיעוּטָא.

    And this statement, that one can rely on the assumption that if a woman has the upper sign then she certainly has the lower sign, while the minority of cases are not taken into account, applies only in an ordinary case, where the woman was not examined to determine if she had the lower sign. But in a case where we examined her and did not find the lower sign, one might say that the Rabbis concede to Rabbi Meir that the upper sign appeared before the lower sign, and therefore she neither performs ḥalitza nor enters into levirate marriage with her husband’s brother.

    וְהָנֵי מִילֵּי בִּסְתָמָא, אֲבָל הֵיכָא דְּבַדְקַן וְלָא אַשְׁכְּחַן — אֵימַר מוֹדוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי מֵאִיר דְּעֶלְיוֹן קָדֵים.

    Therefore, the mishna teaches us that according to the Rabbis it is impossible for the upper sign to precede the lower sign, which means that even if she was examined and no lower sign was found, the assumption is that the two hairs of the lower sign had certainly appeared, but later they fell out.

    קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאִי אֶפְשָׁר. וַדַּאי אָתֵי, וּמִנְתָּר הוּא דִּנְתַר.

    The Gemara raises a difficulty: Granted, according to the opinion of Rabbi Meir, who holds that it is possible for the upper sign to precede the lower, that accounts for that verse which is written with regard to a maturing young woman: “And you increased and grew up, and you came to excellent beauty; your breasts were fashioned, and your hair was grown” (Ezekiel 16:7). This verse mentions the upper sign before the lower sign. But according to the opinion of the Rabbis, the verse should have said the reverse, first stating “your hair has grown,” and then stating “your breasts were fashioned.” The Gemara answers that this is what the verse is saying: Since your breasts were fashioned, it is known that your hair was already grown.

    בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״שָׁדַיִם נָכוֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ״, אֶלָּא לְרַבָּנַן, אִיפְּכָא מִבָּעֵי לֵיהּ! הָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן שֶׁ״שָּׁדַיִם נָכוֹנוּ״ — בְּיָדוּעַ שֶׁ״שְּׂעָרֵךְ צִמֵּחַ״.

    The Gemara raises a further difficulty: Granted, according to the opinion of Rabbi Meir, this accounts for that which is written: “When they from Egypt bruised your breasts for the sprouting forth of your young womanhood” (Ezekiel 23:21). This verse, which compares the Jewish people to a promiscuous girl, describes how, in her childhood, Egyptian men would play with her by pressing her breasts in order to engage in licentious sexual intercourse with her when she became a young woman, i.e., once the pubic hairs that indicate puberty developed. This indicates that it is possible for the upper sign to appear before the lower sign. But according to the opinion of the Rabbis, the verse should have said the reverse.

    בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״בַּעְשׂוֹת מִמִּצְרַיִם דַּדַּיִךְ לְמַעַן שְׁדֵי נְעוּרָיִךְ״, אֶלָּא לְרַבָּנַן, אִיפְּכָא מִבָּעֵי לֵיהּ!

    The Gemara similarly answers that this is what the verse is saying: Since your breasts appeared, it is known that the pubic hairs, which are the sign of your young womanhood, have already appeared. Or if you wish, say instead: What is the meaning of the phrase: The sprouting forth of [ shedei ] your young womanhood? It is not speaking of the lower sign, but rather of the upper sign, i.e., the entire verse is written in reference to the breasts, shadayim in Hebrew. And this is what the Holy One, Blessed be He, is saying to the Jewish people:

    הָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ דַּדַּיִךְ — בְּיָדוּעַ שֶׁבָּאוּ נְעוּרַיִךְ, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מַאי ״שְׁדֵי״? כּוּלֵּהּ בְּדַדֵּי כְּתִיב, וְהָכִי קָאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: