Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 47b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 47b

    Niddah 47b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 488 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    הכף מלמטה הוא על בית הרחם כמין תפוח גבוה כדמפרש לקמן:

    מלמעלה בדדין:

    להחמיר איזה מאלו שתביא שוב אין אביה מפר נדריה דמחזקינן לה בבוגרת נתקשקשו ואע"ג דלא הכסיף הכסיף אע"ג דלא התקשקשו וכן כולם. אית דאמרי להחמיר אינה ממאנת משעה שנראה בה אחד מן הסימנין הללו ואינה חולצת עד שיהו כולם ולאו מילתא היא דאפילו לא הביאה אחד מהן גדולה היא ואינה ממאנת וחולצת שהרי כל הסימנים הללו בבגרות נאמרו ומימי נערות היא גדולה למיאון ולחליצה שהרי הביאה שתי שערות. ל"א הלכה כדברי כולן להחמיר הביאה אחד מן הסימנים הללו ואפילו הקודם שבכולן ולא הביאה את כולן בוגרת ואינה בוגרת ואם קבל אביה בה קדושין וקדשה היא את עצמה לאחר צריכה גט משניהם דכיון שהביאה אחד מן הסימנין הללו יצתה לה במקצת מרשות אביה דאיכא למימר בוגרת הויא ואין כח בקדושי אביה להפקיע קדושין שלה וגם בה אין כח להפקיע קדושי אביה עד שתביא את כולם:

    שחייבת במעשר שקובעת תבואה למעשר דקי"ל חצר קובעת במסכת ביצה (דף לד:):

    שאחד פותח ואחד נועל שאין השומר קבוע לפתוח ולנעול אלא זה פותח וזה נועל לאו בת שימור היא ופטורה דלאו שמה חצר:

    כל שנכנסין לה כו' פטורה ואע"ג דאין אדם בוש לאכול בתוכה:

    כדברי כולן להחמיר דאם יש בה אחד מכל אלו חייבת אם יש שם שומר חייבת כר' ישמעאל אע"ג דאחד פותח ואחד נועל ואי ליכא פותח ונועל חייבת כר"ע ואע"ג דליכא שומר ואי אין אדם בוש לאכול בתוכה חייבת ואע"ג דליכא שומר ואיכא פותח ונועל ואם אמר לו מה אתה מבקש חייבת ואפי' לית בה חד מכל הני. ל"א הלכה כדברי כולן להחמיר כיון שאין אדם בוש לאכול בתוכה קובעת למעשר שאין אוכלין מפירות הנכנסים לה עד שיתעשרו ולהפריש מהן על טבל אחר אסור עד שיהיה לה שומר קבוע:

    מתני לא חולצת ולא מתיבמת. ונשאת לכל שתרצה דרחמנא פטרה דכתיב (דברים כ״ה:ו׳) והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 47b · Sefaria

    Tosafot

    הלכה כדברי כולן להחמיר מספק פוסק כמר לחומרא וכמר לחומרא כדפרישי' בפרק בנות כותים (לעיל נדה דף לו.):

    איזהו חצר (צורית) כו' קשה לר"ת דבפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף פח.) א"ר ינאי אין הטבל חייב במעשר עד שיראה פני הבית ותירץ דמדרבנן חצר קובעת למעשר ומדאורייתא בעינן ראיית פני הבית:

    בת עשרים כו' יביאו ראיה פירוש קרובי האשה ואי גרסינן תביא היינו היא בעצמה ואי גרסינן יביא קאי אבעל שיביא ראיה שזו היא אילונית והוו קדושי טעות אם רוצה לישא אחותה:

    דברי ב"ה תימה דבפ' הערל (יבמות דף פ.) איתמר אכל חלב מבן י"ב שנה עד י"ח שנה ונולדו בו סימני סריס אמאי שביק דברי ב"ה דאמר כ' שנה ונקט דברי ב"ש ואפי' לר' אליעזר הזכר כדברי ב"ה והתם איירי בזכר וי"ל דהתם נקט כרבי שהורה בסמוך עד י"ח:

    עד רוב שנותיו ומכאן ואילך גדול הוא והוי ודאי סריס:

    זימנין דאתו מחמת כו' יש ספרים דגרסי זימנין דנתרן [ע' תוס' ב"ב קנה: ד"ה הכי גרס ר"ת]:

    כולן מעת לעת בפרק שני דזבחים (דף כה:) אמר דשעות פוסלות בקדשים וכן בבתי ערי חומה כדמשמע (פ"ב דזבחים) ולא דמי לאחריני כדאמרינן דלא בעינן בהן מעת לעת לשעות כדפרישית לעיל (נדה דף מד:) גבי ל' יום איכא בינייהו: [ועי' תוספות ערכין לא. ד"ה מיום]:

    Tosafot on Niddah 47b · Sefaria

    Rashba

    הלכה כדברי כלן להחמיר אין להקשות כאן מיהא דאמרינן כדברי זה וכדברי זה עליו הכתוב אומר הכסיל בחשך הולך דהכא שאני דמשום ספק היה פוסק כמר וכמר ולא להחמיר על עצמו. ודוכתי' בפרק בנות כותיים (נדה לה, ב) בפלוגתא דרב ולוי דמעין אחד ושתי מעינות דאיכא מאן דפסק הת' בששופעת מתוך שבעה לאחר שבעה ובשופעת מתוך מ' לאיזה מ' בשניהן להחמיר כחומריה דרב וכחומריה דלוי.

    אי זהו חצר צורית וכו' הקשה ר"ת ז"ל דבפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא פח, א) א"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ופליג ר' ינאי אבריתא, ור' יוחנן דפליג עליה התם היכי לא אקשי ליה מינה. ותירץ הוא ז"ל דהתם פליגי בדאורייתא דלר' יוחנן אפי' דבר תורה חצר קובעת למעשר וכדמייתי התם קרא דואכלו בשעריך ור' ינאי סבר מדאוריתא אין חצר קובעת מדכתיב בערתי הקדש מן הבית אבל מדרבנן מקבע קבעה והכא בדרבן.

    שנה האמורה בקדשים וכו' כן מעת לעת אף על פי שכולל אותן כולן במעת לעת אין מעת לעת. האמור כאן שוה דמעת לעת האמור לענין קדשים שעות פוסלות בהן כדאמרינן בפ"ב דזבחים (כה, ב) וכן שנה האמורה לענין בתי ערי חומה כדמשמע בפרק בתרא דערכין (לא, א) דדריש התם שנת ממכרו שנה שלו ולא שנה של מנין עולם והדר דריש מעת לעת מדכתיב ימים תהיה גאולתו דמשמע דאתא לשעות כבקדשים, אבל שנה האמורה בבן ובבת משמע דלא בעיא מעת לעת לשעות כדמוכח לעיל (נדה מד, ב) גבי הא דאמרינן מאי בינייהו ואוקימנא ל' יום איכא בינייהו ואם איתא דמשעה לשעה בעי', לימא יום אחד של שנה רביעית איכא בינייהו דלר' מאיר מיד שיתחיל היום של שנה רביעית סגי ליה ולרבנן עד שתגיע לשעה שנולדה ממש, אלמא משמע מדלא מוקי פלוגתייהו בהכין דקים להו לרבנן דשנים שבבן ושבבת לא מעכבי בהו שעות.

    שנה האמורה בקדשים שנה שלו דכתיב כבש בן שנתו שנה שלו ולא שנה של עולם, הקשה ה"ר שמואל בן ה"ר אלחנן ז"ל למה לי קרא תיפוק לי דאם למנין העולם היאך היו מקריבים קרבנות בראש השנה, אם נולדו שמונה ימים קודם ראש השנה אם כן עברה שנתם ואם נולדו יום עצמו של ראש השנה אם כן הוו להו מחוסרי זמן. ותירצו בתוס' דלא קשיא וכמאן דאמר התם בזבחים דלא מנינן שנה אלא משעת הרצאה ואילך דהיינו שמונה ימים אחר שנולד והילכך משכחת להו כשנולד שמונה ימים קודם ראש השנה.

    רב גידל אמר לערכין וא"ת אי לערכין דוקא תיהדר קושיא לדוכתא דלא משכחת לה תנאי. וי"ל דקסבר רב תנא הוא ופליג אף על גב דליכא תנא דקאי כותיה.

    Rashba on Niddah 47b · Sefaria

    Ritva

    הא דתנן איזו היא חצר שחייבת במעשר איכא למידק דהא בהדיא תנן הכא דחצר קובעת וה״נ מההיא דהיה אוכל באשכול ונכנס לחצר ומתנייתא אחריתי טובא ואלו בפ׳ השוכר את הפועלים אמר ר׳ ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ורב יוחנן אמר אף חצר קובעת דאלמא לר׳ ינאי אין חצר קובעת ור״ת ז״ל דלר׳ ינאי כל הני מתנייתא מדרבנן קבעי ואיהו קאמר מדאורייתא ואיכא למידק מהא דאמר בפ״ק דיומא הכל מודים בבית שאינה עשויה לימות הגשמים דלאו שמיה בית ורמינן עלה מהא דתניא סוכת החג בחג ר׳ יהודה מחייב וחכמים פוטרים ותני עלה ר׳ יהודה מחייב במזוזה ובעירוב ובמעשר וכ״ת מדרבנן בשלמא עירוב ומזוזה איכא למימר מדרבנן אלא מעשר הא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ע״כ וא״כ הכא נמי חצר לר׳ ינאי נימא הכי וי״ל דבית בבית מיחלף וחצר בבית לא נחלף.

    דלא תנן לא תנן פי׳ ומשעברו שלשים יום חשוב שנה.

    כולן מעת לעת הא ודאי לענין קדשים מעת לעת ממש הוא ואפי׳ שעות פוסלות בו וכדאיתא בפ״ב דזבחים וכן לענין ערי בתי חומה כדמשמע בפ׳ בתרא דערכין דדריש התם שנת ממכרו שנה שלו ולא על שנות עולם והדר דריש מעת לעת ימים תהיה גאולתו ואתא לשעות דבקדשים וכדמתרגמינן עידן בעידן תהא פורקני׳ וכיון דכן נר׳ לומר שאף לענין שנה האמור בבן ובבת בעינן נמי שנים שלמות מעת לעת מדכייל להוא תנא בחד אבל יש מרבותי׳ אומרים דבבן ובבת אין שעות פוסלות ולא כללום כאן אלא לענין שנה שלהם ולא של שנות עולם וראייתו מדאמר לעיל בפרקין גבי מתנייתא דאפליגו ר״מ ורבנן בבת ג׳ שנים מאי בינייהו א״ר ינאי ל׳ יום בשנה חשובים שנה איכא בינייהו ומנ״ל דאיכא בינייהו כולי האי לימא דשעות איכא בינייהו אלא ודאי קים ליה שאף לרבנן אין שעות פוסלות ונר׳ שאין זו ראיה דהתם ניחא ליה דלינקוט מאי דאשכחן ליה לר״מ בעלמא דקסבר שלשים יום בשנה חשוב שנה ואדרבה בהא פשיטא ליה דמאן דבעי שנים שלמות אף בשעות שלמות בעי להו כדקתני הכא בהדיא כנ״ל.

    בן שנתו שנה שלו ולא של מנין עולם הקשה רבינו אלחנן ז״ל למה לי מהאי תיפוק ליה מקרבנות ראש השנה שאם נולד בו ביום הרי לא נראה להרצאה והוי מחוסר זמן ואע״ג דקים לן בגויה שכלו לו חדשיו וכדברירנא בפ״ק דר״ה שאם נולד שמנה ימים קודם ר״ה כבר עברה שנתו ותירצו בתוס׳ דאה״נ למ״ד שמונין לקדשים משעה שנולד אבל הא דרבא כמ״ד משנה שנראה להרצאה הילכך שפיר משכחת בן שנה ואפילו לשנות עולם כשנולד שמנה ימים קודם ר״ה ואצטריך לאיתויי מדכתיב בן שנתו כדאמר הכא ואורחא תלמודא הוא למנקט אליבא דחד.

    Ritva on Niddah 47b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במסכת יום טוב ל"ד ב' שהפירות שהגיעו לעונת המעשרות ונתלשו כל שלא נגמרה מלאכתן עדיין מותרות באכילת עראי ואם נגמרה מלאכתן אם כוונתו בגמר שלהן למכרם לשוק אסורין אף באכילת עראי עד שיתעשרו ואם כונתו להוליכם בבית אינם נקבעות לאסר באכילת עראי בגמר מלאכתן אלא באחד מששה דברים והם הבית והמקח והאש והמלח והתרומה והשבת כמו שביארנו שם וכלם אין קובעות מן התורה אלא הבית והחצר אף בכלל הבית לענין זה ומדברי סופרים אפילו חצר צורית שהיא קטנה קובעת ובלבד שיהא בה צד שמירה עד שיהיו פירות שבתוכה משומרין בתוכה עד שלא יהו נראין כהפקר ונחלקו בשמירה זו מהם שאמר בה כגון שיהיו רגילים שהושיבו שומר על פתחה ומהם שפירשוה אף בלא שומר קבוע כל שרגילין להיות הנכנס פותח והיוצא נועל שכל שהיוצא נועל דרך שמירה הוא ואע"פ שהנכנס פותח מ"מ אימת הנכנס על המהרהר ומהם שאמר כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה ומהם שאמר כל שאם הוא נכנס בה אומרין לו מה תבקש ושמירות אלו הלכה כדברי כלם להחמיר ר"ל שאף באחת מהן ובפחותה שבהם הוקבעה למעשר ליאסר אף באכילת עראי בלא מעשר ואינו קבוע להיות מפריש מזה על טבל הקבוע בודאי עד שתהא שם שמירה מעלה וגדולה שבכלם שמא אינו קבוע והוה ליה מן הפטור על החיוב היו שתי חצרות זו לפנים מזו אף החיצונה קובעת כל שיש בה אחת שבמיני שמירות הללו אבל שתי סכות של יוצרים הפנימית קובעת ולא החיצונה שאין בה שמירה כמו שיתבאר במקומו:

    המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק החמישי גם כן ובפרט בסימני סריס ואילונית והוא שאמר בת עשרים שנה ולא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת עשרים והיא האילונית פי' בגמ' במה שאמר והיא אילונית כמו ושהוא אילונית שאם לא כן אף בבת עשרים אינה גדולה והענין לפי מה שהתבאר בגמרא הוא שעד זמן גדלות שהוא שנים עשרה שנה ויום אחד לתינוקת ושלש עשרה ויום אחד לתינוק אפילו הביא שתי שערות אינו כלום אבל כשהגיעו לזמנים אלו והביאו שתי שערות נעשית התינוקת נערה ובוגרת לאחר ששה חדשים והאיש נעשה גדול ואם לא הביאו שתי שערות אפילו נראו בתינוקת סימני אילונית ובתינוק סימני סריס עדיין קטנים הם שאין סימני סירוס ואילונית עושין אותם גדולים בלא שערות עד שיהו בני עשרים וכל שיראו בהם שערות בתוך עשרים נעשת האשה נערה והאיש גדול היו בני עשרים ולא הביאו שערות אם נראו בהם סימני סירוס ואילונית נעשו גדולים ואף האשה לא תצא מקטנות לנערות אלא מקטנות לבגרות וזהו שאמר באיש והוא הסריס ובאשה והיא אילונית כלומר יביא ראיה שהוא בן עשרים ושהוא סריס וכן היא תביא ראיה שהיא בת עשרים ושהיא אילונית ואם לא הביאו עדין שתי שערות וכן לא הביאו סימני סריס ואילונית יתבאר בגמרא שעדיין היא קטנה עד שיגיעו לרוב שנים והם חמשה ושלושים ויום אחד וכל שיראו שערות בתוך זמן זה נעשת האשה נערה והאיש גדול ומשהגיעו לרוב שנים נעשים גדולים בלא שערות ובלא סימני סירוס ואילונית וכבר ידעת בסריס ואילונית שאין חולצים ולא מיבמין ובגמ' יתבאר בשנת עשרים זו מאחר שלא אמר בה עשרים ויום אחד שאינה צריכה להיות שנה שלמה מיום ליום אלא משנכנסה בה שלשים יום נעשו בה גדולים בסימני סירוס ואילונית והוא שאמרו שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כבת עשרים וגדולי המחברים מפרשים בה שישלים את כלה אלא שתחסר שלשים יום ואין הדברים נראין ובית שמאי חלקו בשנת עשרים זו להשיב ענינה לשמונה עשרה ור' אליעזר מכריע לומר שמנה עשרה לאשה ועשרים לאיש ואין הלכה כדבריהם אלא כבית הלל ומ"מ כל שהוזקקו בית דין לבדקה בשערות ואינן מוצאין אם בריאה היא ביותר מכחישין אותה מפני שהכחש לפעמים מגלה אותן או מביאתם ואם היא כחושה ביותר מבריאין אותה שהבריאות השוה מגלה לפעמים או מביאן וסימני אילונית כבר פירשנו ביבמות שהם שאין לה דדין ושמתקשה בשעת תשמיש ושאין לה שיפולי מעין וקולה עבה דומה לשל איש וסימני סריס פירשנו שם גם כן מהם שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק ואין מי רגליו מעלין הבל ולא מחמיצין וכשיטיל מים אינו עושה כיפה ושכבת זרעו דוחה ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל וקולו דק דומה לשל אשה וסירוס זה הוא הנקרא סריס חמה אבל סריס אדם הוא שניתק גיד שלו או ביציו או שנתמעכו או שנחתכו וזה נעשה גדול לשלשה עשר כשאר התינוקות הכל כמו שביארנו ביבמות:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    שנה האמורה בקדשים ר"ל בקרבנות כגון כבש בן שנתו וכו' פירושו שנה שלימה מעת לעת ולא למנין עולם ר"ל שתכלה שנתו בראש השנה שנאמר בן שנתו שנה שלו ולא של עולם ושמא תאמר לענין ביאור מיהא מה הוצרכה להוציא מן המקרא והלא אם למנין העולם היו מונין אי אפשר להקריב חטאת בראש השנה שאם נולד שמנה ימים קודם ראש השנה הרי עברה שנתה בראש השנה ואם נולד ביום עצמו של ראש השנה הרי הוא מחוסר זמן ופירשוה לדעת האומר בזבחים שאין מונין שנה אלא משנראה לקרבן ואילך ר"ל משמנה ימים ולהלן וכגון שנולד שמנה ימים קודם ראש השנה אלא שלענין פסק משעת לידה מונין לו ולשנה שלו וכן שנה האמורה בבתי ערי חומה שיכול לגאלה שנה תמימה ולסוף שנה נחלטה פירושו שנה שלימה מיום ליום שנים עשר חדש לפשוטה ושלשה עשר למעברת שנאמר עד תום שנת ממכרו ממכרו שלו ולא של עולם וכן שתי שנים האמורים בשדה אחוזה שאי אפשר לגאלה בפחות משתי שנים פירושן מיום ליום שנאמר במספר שני תבואות שיאכלנה לפחות שתי תבואות ולפעמים שלש שכך משמעו של כתוב כל תבואות שבשתי שנים ולפעמים נמצאו שלש תבואות בשתי שנים ואי אפשר כן אלא בשנים שלימות:

    Meiri on Niddah 47b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' כדברי כולן להחמיר כו' רבי יוחנן וסבי אמרי הלכה כדברי כולן להחמיר רב פפא כו' כצ"ל וכ"ה בגמרות ישנות וברי"ף וברא"ש וכצ"ל לקמן גבי חצר צורית:

    שם לא קשיא הא כב"ש הא כב"ה כו' וה"ה דהמ"ל כולה לר"א והא בזכר והא בנקבה וק"ל:

    בפרש"י בד"ה דתנן תנן היכא כו' אלא משנכנס יום אחד בשנת כ' עכ"ל היינו דאיכא תנאי בפ"ק דר"ה ואיכא תנא דקאמר יום אחד בשנה חשוב שנה ואיכא תנא דקאמר שלשים יום וכר"י בן כיפר:

    Chidushei Halachot on Niddah 47b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה מעת לעת וכו' ולא אמרינן למנין עולם שתכלה שנתו ער"ה הא דלא כתב רש"י הכא כמו שכתב לעיל בד"ה בכולי פירקא ולא בתר מנין עולם שיהא יום אחד בשנת עשרים חשוב שנה דהכא גבי קדשים ליכא כ"א שנה אחת ולא שייך לפרש אלא לענין שלא תכלה שנתו ערב ר"ה וק"ל:

    בתוס' ד"ה הלכה כדברי כולן להחמיר מספק פוסק להחמיר כמר לחומרא וכו׳ משום דקשה להו לתוס' דאיך אפשר לומר כן דאם ההלכה כדברי זה אין הלכה כדברי זה דהוו סתרי אהדדי לכך כתבו מספק פוסק כן וכו' וע"ל בתוספות דף ל"ו ד"ה הלכה כרב לחומרא:

    ד"ה בת עשרים וכו' ואי גרסינן יביא קאי אבעל וכו' דברי התוס' קאי ארישא דמתני' וה"ה דכל הגירסות הללו שייכי ג"כ אסיפא דמתני' אלא מה שכתבו התוס' ואי גרסינן יביא אבעל קאי לא שייך אלא בסיפא צ״ל דאיבם קאי שיביא ראיה שהוא בן עשרים וכו' וא"כ אינה זקוקה לו היבמה כלל ומותר באחותה גם ברישא הוה שייך לפרש דקאי איבם ואי קאי אבעל צריך לפרש כן בת עשרים וכו' יביא בעלה ראיה וכו' והיא איילונית והוי קדושי טעות ותצא בלא גט והוא מותר באחותה ואם מת הבעל ונפלה קמי אחיו ליבומי לא חולצת ולא מתייבמת:

    Maharam on Niddah 47b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 47, Amud Bet, about 488 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “הַכַּף.…”

    2. Segment 236 words

      Opens “וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן יוֹחַי) אוֹמֵר:…”

    3. Segment 328 words

      Opens “מַאי כַּף? אָמַר רַב הוּנָא: מָקוֹם תָּפוּחַ…”

    4. Segment 428 words

      Opens “רַב פָּפָּא וְרַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא,…”

    5. Segment 528 words

      Opens “מַאי ״חָצֵר הַצּוֹרִית״? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר…”

    6. Segment 625 words

      Opens “רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ…”

    7. Segment 713 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים…”

    8. Segment 813 words

      Opens “שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי? אֲמַר…”

    9. Segment 922 words

      Opens “מַתְנִי' בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַזָּכָר — כְּדִבְרֵי בֵּית…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “גְּמָ' וּרְמִינְהִי: אֶחָד לִי בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, אָמַר…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “וְכִי לֹא נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס, עַד…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “כִּי אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אִי כְּחִישׁ…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “אָמַר רַב: הִלְכְתָא בְּכוּלֵּי פִּרְקָא — מֵעֵת…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא, הַיְינוּ דְקָתָנֵי הָכָא ״יוֹם אֶחָד״,…”

    18. Segment 1842 words

      Opens “וְעוֹד תָּנֵי: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר אוֹמֵר…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי וּדְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר לָא…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: שָׁנָה הָאֲמוּרָה בַּקֳּדָשִׁים, שָׁנָה…”

    21. Segment 2111 words

      Opens “שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי, וְכֵן שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת…”

    22. Segment 2222 words

      Opens “שָׁנָה הָאֲמוּרָה בַּקֳּדָשִׁים מְנָא לַן? אָמַר רַב…”

    23. Segment 2328 words

      Opens “שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה מְנָלַן? אָמַר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Niddah 47b · Segment 5 — “…עַל פֶּתַח הֶחָצֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Niddah 47b · Segment 22 — “…מְנָא לַן? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, אָמַר קְרָא:…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 47b · Segment 13 — “אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, אָמַר רַב: וְהוּא…

    Original text

    הַכַּף.

    of the protuberance above the womb, the mons pubis.

    וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן יוֹחַי) אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה סִימָנִין נָתְנוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה מִלְּמַטָּה, וּכְנֶגְדָּן מִלְּמַעְלָה. פַּגָּה מִלְּמַעְלָה — בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, בּוֹחַל מִלְּמַעְלָה — בְּיָדוּעַ שֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, צֶמֶל מִלְּמַעְלָה — בְּיָדוּעַ שֶׁנִּתְמַעֵךְ הַכַּף.

    And Rabbi Shimon ben Yoḥai would likewise say: The Sages provided three signs indicating puberty in a woman below, i.e., near her vagina, and they stated three corresponding signs above. If a woman has the signs of an unripe fig above, it is known that she has not grown two pubic hairs; if she has the signs of a ripening fig above, it is known that she has grown two hairs; and if she has the signs of a ripe fig above, it is known that the protuberance has softened.

    מַאי כַּף? אָמַר רַב הוּנָא: מָקוֹם תָּפוּחַ יֵשׁ לְמַעְלָה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁמְּגַדֶּלֶת מִתְמַעֵךְ וְהוֹלֵךְ. שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי? (שְׁלַח לְהוּ) [אָמַר לָהֶן]: כְּדִבְרֵי כּוּלָּן לְהַחְמִיר.

    The Gemara asks: What is this protuberance? Rav Huna says: There is a swollen place in a woman’s body, above that place, a euphemism for the vagina. It is initially hard, but when a girl grows it increasingly softens. The Sages asked Rabbi Yehuda HaNasi: With regard to the signs of maturity in woman, in accordance with whose statement is the halakha ? He sent them in response: The halakha is stringent in accordance with all of their statements, i.e., if any one of these signs mentioned by the Sages cited above appears in a girl, she must be treated as an adult with regard to all stringent aspects of this classification.

    רַב פָּפָּא וְרַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא, חַד מַתְנֵי אַהָא, וְחַד מַתְנֵי אַחָצֵר צוֹרִית, דִּתְנַן: אֵיזוֹהִי חָצֵר צוֹרִית שֶׁחַיֶּיבֶת בְּמַעֲשֵׂר? רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חָצֵר הַצּוֹרִית שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁמָרִים בְּתוֹכָהּ.

    Rav Pappa and Rav Ḥinnana, son of Rav Ika, disagree about the context of this statement of Rabbi Yehuda HaNasi that the halakha is stringent in accordance with all of the Sages’ statements. One of them teaches it with regard to this matter, of a woman’s signs of puberty, and the other one teaches it with regard to the case of a Tyrian courtyard, as we learned in a mishna ( Ma’asrot 3:5): What is a Tyrian courtyard, which renders food brought inside it to be required to be tithed? Rabbi Shimon says: A Tyrian courtyard is one inside of which vessels are safe.

    מַאי ״חָצֵר הַצּוֹרִית״? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁכֵּן בְּצוֹר מוֹשִׁיבִין שׁוֹמֵר עַל פֶּתַח הֶחָצֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד נוֹעֵל — פְּטוּרָה.

    The Sages discuss this mishna: What is the meaning of a Tyrian courtyard? Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The courtyard is called by this name as the custom in the city of Tyre is to place a watchman at the entrance of the courtyard to guard the articles inside. Consequently, any courtyard in which vessels are safe is called a Tyrian courtyard. Rabbi Akiva says: In any courtyard where there is no permanent watchman who locks and unlocks it, but rather one of its residents opens the courtyard and another one locks it, e.g., a courtyard shared by several partners, each of whom can do as he chooses without asking the other, the produce inside it is exempt from the obligation of separating tithe, as such a courtyard is not considered one in which vessels are safe.

    רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ לֶאֱכוֹל בְּתוֹכָהּ — חַיֶּיבֶת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁנִּכְנָסִים לָהּ וְאֵין אוֹמְרִים לוֹ ״מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ״ — פְּטוּרָה.

    Rabbi Neḥemya says: Any courtyard which is hidden from the gaze of outsiders, and therefore a person is not ashamed to eat inside it, that courtyard renders produce inside it obligated to have tithe separated from it. Rabbi Yosei says: Any courtyard that one who does not live there can enter it, and the residents do not say to him: What do you want here, produce inside such a courtyard is exempt from tithe.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ — הַפְּנִימִית חַיֶּיבֶת, וְהַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה.

    Rabbi Yehuda says: If there are two courtyards, one within the other, positioned in such a manner that the residents of the inner courtyard cannot enter their houses without passing through the outer courtyard, whereas the residents of the outer courtyard do not traverse the inner one, the inner courtyard renders any produce located inside it obligated to have tithe separated from it, but produce located in the outer courtyard is exempt from tithe. It is not safe, as residents of a different courtyard pass freely through it.

    שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי? אֲמַר (לְהוּ) [לָהֶן]: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי כּוּלָּן לְהַחְמִיר.

    According to the opinion of one of the amora’im mentioned above, i.e., either Rav Pappa or Rav Ḥinnana, son of Rav Ika, it was with regard to this issue that the Sages asked Rabbi Yehuda HaNasi: In accordance with whose statement is the halakha ? He said to them: The halakha is stringent in accordance with all of the Sages’ statements. In other words, with regard to any courtyard in which produce must be tithed according to any of these opinions, the halakha is that tithe must be separated from this produce.

    מַתְנִי' בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — תָּבִיא רְאָיָה שֶׁהִיא בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהִיא אַיְילוֹנִית — לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

    MISHNA: A girl twelve years and one day old who grew two pubic hairs is classified as a young woman. Six months later, she becomes a grown woman. But a woman who is twenty years old who did not grow two pubic hairs and was never classified as a young woman shall bring proof that she is twenty years old, and from that point forward she assumes the status of a sexually underdeveloped woman [ ailonit ], who is incapable of bearing children. If she married and her husband died childless, she neither performs ḥalitza nor does she enter into levirate marriage, as the mitzva of levirate marriage applies only to a woman capable of conceiving a child. An ailonit is excluded from that mitzva.

    בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהוּא סָרִיס, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם. אֵלּוּ דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

    In the case of a man who is twenty years old who did not grow two pubic hairs, they shall bring proof that he is twenty years old and he assumes the status of a sexually underdeveloped man [ saris ], who is excluded from the mitzva of levirate marriage. Therefore, if his married brother dies childless, he neither performs ḥalitza nor enters into levirate marriage with his yevama . This is the statement of Beit Hillel. Beit Shammai say: For both this case of a woman and that case of a man, they shall bring proof that they are eighteen years old, and they assume the status of a sexually underdeveloped woman and man respectively.

    רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַזָּכָר — כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, וְהַנְּקֵבָה — כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, שֶׁהָאִשָּׁה מְמַהֶרֶת לָבֹא לִפְנֵי הָאִישׁ.

    Rabbi Eliezer says: The status of the male is determined in accordance with the statement of Beit Hillel, i.e., he assumes the status of a sexually underdeveloped man at the age of twenty; and the status of the female is determined in accordance with the statement of Beit Shammai, i.e., she assumes the status of a sexually underdeveloped woman at the age of eighteen. The reason is that the woman is quick to reach physical maturity, and reaches that stage before the man reaches physical maturity.

    גְּמָ' וּרְמִינְהִי: אֶחָד לִי בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְאֶחָד לִי בֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת!

    GEMARA: The mishna teaches that a sexually underdeveloped man does not enter into levirate marriage with the widow of his childless brother. And the Gemara raises a contradiction from another mishna ( Yevamot 96b): A boy who is nine years and one day old, who has not developed two hairs, and a man who is twenty years old who has not grown two hairs, are one and the same to me with regard to levirate marriage, in that if they engaged in intercourse with the widow of their childless brother, this levirate marriage is partially effective, to the extent that this woman requires both a bill of divorce and ḥalitza .

    אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, אָמַר רַב: וְהוּא שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס. אָמַר רָבָא: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״וְהוּא סָרִיס״, שְׁמַע מִינַּהּ.

    Rav Shmuel bar Yitzḥak says that Rav says in explanation of the ruling of the mishna here: And this halakha applies only in a case where he developed physical signs of a sexually underdeveloped man (see Yevamot 80b) by the age of twenty. By contrast, the mishna in Yevamot is referring to one who did not develop signs of a sexually underdeveloped man. Rava said: The language of the mishna is also precise, as it teaches: And he is a sexually underdeveloped man, which indicates that he had already developed physical signs of such a condition. The Gemara concludes: Conclude from it that this is the correct interpretation of the mishna.

    וְכִי לֹא נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס, עַד כַּמָּה? תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עַד רוֹב שְׁנוֹתָיו.

    The Gemara asks a question with regard to the halakha itself: And in a case where he does not develop the signs of a sexually underdeveloped man, until what age is he considered a minor? Rabbi Ḥiyya teaches: Until most of his years have passed, i.e., until he reaches the age of thirty-five, halfway to seventy, which is the standard length of a person’s life.

    כִּי אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אִי כְּחִישׁ — אֲמַר לְהוּ: ״אַבְרְיוּהּ״. אִי בָּרִיא — אֲמַר לְהוּ: ״אַכְחֲשׁוּהּ״, דְּהָנֵי סִימָנִים זִימְנִין דְּאָתוּ מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא, זִימְנִין דְּאָתוּ מֵחֲמַת בְּרִיאוּתָא.

    The Gemara relates: When people would come before Rabbi Ḥiyya to inquire about someone who had reached the age of puberty but had not yet developed the physical signs of maturity, if the person in question was thin, he would say to them: Go and fatten him up before we decide on his status. If he was fat, Rabbi Ḥiyya would say to them: Go and make him thin. As these signs indicating puberty sometimes come due to thinness and sometimes they come due to fatness. It is therefore possible that after his bodily shape is properly adjusted this individual will develop the signs indicating puberty and will not have the status of a sexually underdeveloped man.

    אָמַר רַב: הִלְכְתָא בְּכוּלֵּי פִּרְקָא — מֵעֵת לְעֵת. וְעוּלָּא אָמַר: דִּתְנַן תְּנַן, וּדְלָא תְּנַן לָא תְּנַן.

    § Rav said: The halakha in this entire chapter with regard to all of the places where an age is mentioned in years is that even when the phrase: And one day, is not explicitly noted, they are all calculated from the time of year of birth until that same time of year in the age specified. And Ulla said: With regard to cases where we learned in the mishna a quantity of years including the phrase: And one day, we learned that the reference is to full years; and with regard to cases where we did not learn this phrase, i.e., where a quantity of years is mentioned in the mishna without the phrase: And one day, we did not learn it, and part of the final year is equivalent to a whole year.

    בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא, הַיְינוּ דְקָתָנֵי הָכָא ״יוֹם אֶחָד״, וְהָכָא לָא קָתָנֵי. אֶלָּא לְרַב לִיתְנֵי!

    The Gemara discusses these two opinions. Granted, according to Ulla, this is the reason that the tanna teaches there, in previous mishnayot (44b, 45a, 45b): And one day; and here, in this mishna, the tanna does not teach this phrase. But according to Rav, let the tanna be consistent and teach this phrase in all cases, including the mishna here.

    וְעוֹד תָּנֵי: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שְׁנַת עֶשְׂרִים שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם — הֲרֵי הִיא כִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְכׇל דְּבָרֶיהָ, וְכֵן הוֹרָה רַבִּי בְּלוֹד: שְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם — הֲרֵי הִיא כִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לְכׇל דְּבָרֶיהָ.

    And furthermore, it is taught in a baraita that Rabbi Yosei ben Keifar says in the name of Rabbi Eliezer with regard to the halakhot of a sexually underdeveloped man and a sexually underdeveloped woman: The twentieth year, of which thirty days have passed, i.e., from the age of nineteen and thirty days, is considered like the twentieth year in all regards; and Rabbi Yehuda HaNasi similarly issued a practical ruling of halakha in the city of Lod, that the eighteenth year of which thirty days have passed is considered like the eighteenth year in all regards.

    בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי וּדְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר לָא קַשְׁיָא, הָא כְּבֵית שַׁמַּאי, הָא כְּבֵית הִילֵּל, אֶלָּא לְרַב קַשְׁיָא!

    Granted, according to the opinion of Ulla, it is not difficult that Rabbi Yehuda HaNasi is referring to the eighteenth year whereas Rabbi Yosei ben Keifar discusses the twentieth year, as this statement of Rabbi Yehuda HaNasi is in accordance with the opinion of Beit Shammai with regard to the age of a sexually underdeveloped woman, and that statement of Rabbi Yosei ben Keifar is in accordance with the opinion of Beit Hillel. But according to the opinion of Rav, who maintains that full years are required for a sexually underdeveloped man or woman, this baraita poses a difficulty.

    תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: שָׁנָה הָאֲמוּרָה בַּקֳּדָשִׁים, שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה.

    The Gemara answers that this matter is a dispute between tanna’im , and Rav maintains in accordance with the opinion that full years are required. As it is taught in a baraita : Full years are required with regard to the period of one year stated with regard to sacrificial animals, e.g., “a lamb in its first year” (Leviticus 12:6); the one year stated with regard to houses of walled cities, during which one can redeem a house he has sold in a walled city (see Leviticus 25:29); and the two years stated with regard to an ancestral field, during which one cannot yet redeem an ancestral field he has sold (see Leviticus 25:15).

    שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי, וְכֵן שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת — כּוּלָּן מֵעֵת לְעֵת.

    The six years stated with regard to a Hebrew slave (see Exodus 21:2) and similarly the years of a son and of a daughter, as will be explained, all of these are years from the time of the first year until that same time of year in the year specified, i.e., these periods are units of whole years instead of expiring on predetermined dates, as at the end of the calendar year. This supports the opinion of Rav that the years mentioned with regard to a sexually underdeveloped man or woman are full years.

    שָׁנָה הָאֲמוּרָה בַּקֳּדָשִׁים מְנָא לַן? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, אָמַר קְרָא: ״כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ״, שְׁנָתוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא שָׁנָה שֶׁל מִנְיַן עוֹלָם.

    The Gemara asks: From where do we derive that the one year stated with regard to sacrificial animals is calculated by whole years and not by calendar years? Rav Aḥa bar Ya’akov said that the verse states: “A lamb in its first year” (Leviticus 12:6). Since the verse does not state: A one-year-old lamb, it means a year based on calculation of its life, and not a year of the universal count, i.e., the calendar year.

    שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ״ — מִמְכָּרוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא שָׁנָה שֶׁל מִנְיַן עוֹלָם. שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״בְּמִסְפַּר

    The Gemara further asks: From where do we derive the halakha that the one year stated with regard to houses of walled cities is calculated by a whole year and not by calendar year? The verse states: “Then he may redeem it within a whole year after it is sold, for a full year he shall have the right of redemption” (Leviticus 25:29). The verse is referring to a year counted from the day of its own sale, and not the year of the universal count. From where do we derive that the two years stated with regard to an ancestral field are whole years? The verse states: “According the number of years after the Jubilee you shall buy from your neighbor, and according to the number