Commentary page

Niddah 44b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Niddah 44b

Niddah 44b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 269 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

בקבר כי מת הוא קודם לה:

ופרכס עובר שבמעי אמו אחר מיתתה תלתא פרכוסי. אלמא היא מייתה ברישא:

לומר שממעט כו' מתניתין דקתני נוחל ומנחיל לומר שממעט בחלק בכורה כגון אם היה בן יום אחד כשמת אביו והיה לו אח בכור ואח פשוט ומת הוא אחר אביו נוחל הוא מאביו את חלק רביעי שבנכסיו ומנחילו לשני אחיו וחולקין הבכור והפשוט את חלקו של זה בשוה ונמצא ממעט בחלק הבכור דאי לאו איהו הוה שקיל בכור תרי תילתי כגון מששה זהובים ארבעה ופשוט נוטל ב' זהובים ועכשיו נוטל הבכור ג' זהובים כנגד שני אחין ומחלקו של זה ג' רבעי זהוב נמצאו ביד בכור ד' זהובים חסר רביע וביד פשוט ב' זהובים ורביע. ודוקא בן יום א' אבל עובר אינו ממעט כדאמר לקמן בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק הבכורה ונוטל הבכור שליש בכורתו ובין שלשתן יחלקו ב' שלישים:

מאי טעמא אמרינן בן יום אחד דממעט אבל עובר לא:

וילדו לו בעינן משמע בחייו:

בכור שנולד אחר מיתת אביו כגון מת אביו והאשה מעוברת תאומים אין היוצא ראשון נוטל פי שנים. בלאו תאומים לא משכחת לה דכיון דבכור לא נולד עד מות אביו פשוט מהיכן בא. אי נמי שהניח ב' נשים מעוברות:

כמאן דלא כר' שמעון אכולה מתני' קאי דקא חשיב בן יום אחד בן קיימא:

באדם דאילו בבהמה שמונה ימים לא הוי נפל:

13 more comments on this page.

Rashi on Niddah 44b · Sefaria

Tosafot

מאי טעמא וילדו לו בעינן למ"ד המזכה לעובר לא קנה לא איצטריך למדרש מוילדו כדאמר בפ' מי שמת (ב"ב דף קמב:):

איש כי יכה כל נפש אפילו כל דהו האי קרא כתיב באמור אל הכהנים ותימה דבריש הנחנקין (סנהדרין דף פד:) דריש מקרא אחרינא דכתיב באלה מסעי כל מכה נפש:

הא לא שהה ספקא הוי משמע הכא דלרבנן הוי טפי בר קיימא מלרשב"ג דאפילו בן יום א' הוי לדידהו בן קיימא וכן בפ' החולץ (יבמות דף לו:) ואילו בתוספתא מתניא פלוגתייהו על בן ח' דלרבנן אפילו שהה שלשים יום הוי נפל ואתא רשב"ג למימר דאם שהה ל' יום הוי בר קיימא דאמר בן ז' הוא ואישתהויי אשתהי וכן בפרק הערל (יבמות דף פ:) ויש לומר דבתרתי פליגי ודייק מדלא קאמר רשב"ג אם שהה ל' יום אינו נפל כיון דקאי ארבנן דאמרי בבר ח' דהוי נפל ומדנקט כל ששהה משמע דבכל ולדות בעי רשב"ג יום ל' ואם כן שמעינהו לרבנן דלאו בל' תלוי אלא בחדשי ההריון:

דקים ליה דכלו לו חדשיו הא לא קים ליה ספקא הוי ובנפל מן הגג או אכלו ארי איירי דבפיהק ומת אפילו לרבנן הוי נפל כדאמר פרק רבי אליעזר אם לא הביא (שבת קלו.) ואם תאמר אם כן מאי טעמא דרשב"ג כיון דליכא ריעותא אמאי אינו מתאבל עליו דניזיל אחר רוב ולדות דהוו בני קיימא ובפ' רבי אליעזר אם לא הביא (שם) דאסר ההוא עגלה דאשתחיט ביומא דשביעאה משום דהתם פסיק הלכה כרשב"ג אמאי לא אזלינן בתר רובא וי"ל דנפלין הוי מיעוט דשכיח ודבר ההווה הוא ולכך החמירו חכמים ולענין אבלות הקילו וגדולה מזאת מצינו דאמר בפרק יש בכור (בכורות דף מט.) דיום ל' כשלפניו לענין אבלות אע"ג דקי"ל בהחולץ (יבמות לו:) דמת ביום ל' ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת דחשיב בר קיימא וא"ת דהכא אמר דבלא שהה ספקא הוא ואינו מתאבל עליו ובמסכת שמחות (פ"ד ה"ב) תנן ספק אחיו ספק אינו אחיו מתאבל עליו וי"ל דשאני התם כיון דבר קיימא הוא אי אין מתאבל עליו סברי עלמא דאין מתאבלין על אחין א"נ בספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון דמה נפשך חד מינייהו חייב וגנאי הדבר לפטור שניהם:

שלשים יום איכא בינייהו הא דלא קאמר יום אחד בשנה חשוב שנה איכא בינייהו דלרבי מאיר בב' שנים ויום אחד סגי ולא הוי פליג אברייתא דבסמוך היינו משום דשנת ג' בשביל יום אחד לא הוה קרי ליה שלש שנים וא"ת ולימא דיום ראשון של שנה רביעית איכא בינייהו דלרבי מאיר במקצת היום סגי ולרבנן בעינן מעת לעת עד שעה שנולדה כדאמר פ"ב דזבחים (דף כה:) דשעות פוסלות בקדשים וי"ל דקים ליה דרבנן לא בעו מעת לעת ועוד דאם כן אף לר' מאיר הוה ליה למתני ג' שנים ויום אחד והוה ליה לפרושי דלא בעינן מעת לעת והא דתנן בפרק אלו נערות (כתובות דף כט.) הגיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד יש לה קנס לא אתיא כרבי מאיר מדמצריך יום אחד אחר שלש שנים ואם תאמר והיכי מוכח התם דרישא כרבי מאיר דקאמר פרק אלו נערות נערה אין קטנה לא והתם ע"כ אסיפא דמתני' סמיך דקתני כל מקום שיש מכר אין קנס דמנערות איכא למימר דלא אתי למעוטי קטנות אלא בוגרות דבפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סו:) תנן אין חייב הבא על נערה המאורסה עד שתהא נערה ודייק התם דאתא לאפוקי קטנה דאי לאפוקי בוגרת אלא על נערה מבעי ליה אלמא נערה אפילו קטנה משמע אלא אסיפא סמיך כדפרישית והיכי דייק מסיפא דמתני' דרישא נמי ר"מ כיון דמציעתא לא אתיא כוותיה וי"ל דלאו ממש ר"מ היא קאמר אלא דדייק דתנא דההוא פירקא סבר דקטנה אין לה קנס כדקתני בסיפא וא"כ נערות נקט לאפוקי קטנות ורבא דפריך בפ"ק דכתובות (דף יא.) הגיורת יש לה קנס יהבינן לה קנס דאזלה ואכלה בהיותה נכרית אלמא סבר דמתני' סבר דקטנה יש לה קנס היינו משום דסבר כיון דהך בבא דגיורת לא אתיא כר' מאיר במאי דנקט שלש שנים ויום אחד אם כן גם לענין דקטנה יש לה קנס אתיא כרבנן וה"ה דפריך בפ' ד' וה' (ב"ק לח:) ממתני' דאלו נערות (דף כט.) דקתני כותית יש לה קנס לרבי מאיר אע"ג דההיא דגיורת לא אתיא כר"מ מ"מ כיון דסתם מתני' ר"מ היא מאי דמצינן לאוקומי כוותיה מוקמינן:

Tosafot on Niddah 44b · Sefaria

Rashba

וההורגו חייב מהכא משמע דדוקא בן יום אחד הא עובר לא דלא קרינן ביה נפש אדם וקרא נמי הכי כתיב ויצאו ילדיה ולא יהיה אסור כלומר באשה ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה כלומר ממון ואמרינן נמי בסנהדרין (עב, א) האשה שהיא מקשה לילד מביאין סכין ומחתכין אותו אבר אבר יצא ראשו אין נגועין בו מפני שאין דוחין נפש מפני נפש אלמא עובר לאו נפש הוא. ואיכא למידק אם כן היכי אמרינן בשלהי פרק קמא דערכין (שם) האשה שהיא יושבת על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין וקורעין אותה ומוציאין הולד ממנה ואמאי מחללין את השבת כיון דליכא הצלת נפש. וי"מ דהתם אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה וההיא דאמרינן במסכת שבת (קנא, ב) תינוק בן יום אחד מחללין עליו את השבת לאו לאפוקי עובר אלא גוזמא בעלמא קאמר הוא לומר דבן יום א' חי מחללין עליו את השבת ודוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת. עוד נ"ל בעיקר קושייתנו דליתא כלל דקריעת האשה אין בה אלא משום מצות פרוש מדבריהם דמחתך בשר בעלמא הוא כדאמרינן בשבת (קלו, א) סתם תינוקות היכי מחלינן להו בשבת ואמר אביי מה נפשך אי בן שמונה הוא מחתך בשר בעלמא הוא והא ליתא דהא אוקמה רבא למיתי סכין מבחוץ ובמקום דאיכא הצלת ולד חי שרו רבנן ליתא דבהדיא אוקמה רבא התם להביא סכין דרך רשות הרבים

Rashba on Niddah 44b · Sefaria

Ritva

דבעינן וילדו לו וליכא לרוחא דמילתא נקט האי טעמא כי הכי דלוקמא לדברי הכל דאלו רבנן טעמא משום דעובר אין לו זכייה ולדידהו וילדו לו לאידך דבסמוך בלחוד הוא דאתא.

מ״ט יכיר בעינן וא״ת ותיפוק לי דוילדו לו בעינן וליכא וי״ל דאה״נ אלא דנקיט האי לרווחא דמילתא דהאי יכיר. לדרשא צריכין ליה כדאיתא בפ׳ יש נוחלין והכא נמי בעינן ליה לבן שנולד כשהוא גוסס דילדו לו איכא יכיר ליכא וי״מ דלאחר מיתה האמור כאן היינו כשהוא גוסס ולא נהירא כלל והלכתא ככל הני לישנא דמר בריה דרב יוסף ונקט כל הני להביא בכלל אוקמתא קמיתא דמתני׳ ולאפוקי מאוקמתא דרב ששת דאתא כמ״ד עובר אין לו זכיה כדפרישנא לעיל ולא ניחא לן לאוקומי מטעם זכיה כיון דאפשר דטעה בדרב ששת.

דכתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם פי׳ ואפי׳ קטן בן יום א׳ קרוי נפש הקשו בתוס׳ דאלו הכא משמע דעובר לא חשיב נפש וכן משמע מהכא או האשה ויצאו ילדיה שאין שם תשלומי ממון דמי ולדות כשפחה הנמכרת בשוק כדאיתא בפ״ק והכי נמי משמע מהא דאמרינן בסנהדדין האשה שהיא מקשה לילד חותכין את הולד ומוציאין אבר אבר יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש אלמא עובר לאו נפש הוא ואיכא למידק דא״כ היכי אמ׳ בפ״ק דערכין האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סנין וקורעין אותה ומוציאין את הולד וכיון דלאו נפש הוא היכי מחללין עליה את השבת וראיתי מי שכתב דהא לא קשיא כלל דחתוך בשר מת אין בו אלא מצות פרוש מדבריהם והיינו טעמא דמהלינן ספקות בשבת ממה נפשך כדאיתא בפ׳ ר״א ונר׳ שנעלמה ממנו מה שאמר במס׳ ערכין דאקשי׳ פשיטא מאי עביד מחתך בשר הוא ואמר רבא לא נצרכה אלא להביא סכין דרך ר״ה ומעתה קושיית התוס׳ צריכה רבה ותירצו דאע״ג דלאו נפש הוא היינו לחייב ההורגו או לדחות נפש אמו כדי שלא יגעו בו אבל לענין הצלתו בשבת דינו כנפש דהא שייך לומר כן טעמא דאמרי׳ גבי בן קיימא חלל עליו שבת א׳ כדי שישמור שבתות הרבה ולפי׳ זה עוברה שהריחה בושם שמחללין שבת מפניה או הוריקו פניה כך מחללין מפני הולד וכן כתב בעל ה״ג ז״ל ויש מתרצים דשאני התם דכיון שכבר מתה האם הרי הוא עומד לעצמו ואינו נגרר אחרי אמו ואינו אלא כמי שנפלה עליו מפולת או שננעלה דלת לפניו שמחללין עליו את השבת אלא דכיון דספקא הוא ואין לו חיות גמור אפילו כזה ההורגו פטור אבל כשאמו בחיים הרי הוא כא׳ מאבריה וכירך אמו ואין מחללין עליו את השבת ועוברה שהריחה אין מחללין שבת אלא בשבילה והפי׳ הראשון יותר נכון.

כמאן דלא כרשב״ג פי׳ אכולא מתני׳ פרכינין היכי דיינינן בן יום א׳ כילוד ואפי׳ להקל דהא ספק נפל הוא ולענין אבלות נמי ספק אבלות להקל וכן פרש״י ז״ל אלא דנטריה לסיומא דכלה מתני׳ ומפרשי׳ לה וכל מה שאמר במשנתי׳ להקל וכן באבלות.

אלא בדקים לה בגויה שכלו לו חדשיו הא לאו הכי כספקא דיינינן ליה דקים לן בגויה שכלו לו חדשיו כבר פירשתיה במ׳ מ״ק דעת רבי׳ הרמב״ן ז״ל דאפ״ה אין עומדין עליו בשורה וכדתנינן במ׳ שמחות תינוק עד ל׳ יום נקבר באשה א׳ עד אין אומ׳ עליו לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים וההיא ודאי בדקים לן בגויה שכלו לו חדשיו דאי לא מאי ברכת אבלים שייך ביה אלא ודאי כדאמרן וכן עקר והרב ר׳ יצחק ב״ג לא פי׳ כן.

Ritva on Niddah 44b · Sefaria

Meiri

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ר"ל על ידי אביה ליעשות מאורסה לחייב את הגדול שבעלה בסקילה או אשת איש אחר חפה לחייבו בחנק אע"פ שהיא פטורה מפני שבשיעור זה ביאתה ביאה אחר שנכנסה בשנה רביעית יום אחד שאם לא נכנסה לרביעית אע"פ שנגמרו השלש אין אומרין שיהא יום אחרון של שנה שלישית עולה לכאן ולכאן אלא דוקא עד שתכנס ברביעית יום אחד ומשם ואילך נעשית ביאתה ביאה ואם מת בעלה ובא עליה יבם קנאה בביאה לחייב עליה כבראשון וחייבין עליה משום אשת איש ר"ל אחר חפה כמו שביארנו ומטמאה את בועלה ר"ל הבועלה בנדותה לטמא משכב התחתון כעליון ר"ל כעליונו של זב וענין זה הוא שכבר ידעת שהנדה אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע ובמשא ולטמא משכב ומושב אע"פ שאינה נוגעת בהן עשר מצעות זו על גב זו שאף התחתון נקרא מדרס שלה לדונו כאב הטומאה לטמא אדם וכלים ובועל נדה הרי הוא כנדה לטמא אדם וכלים וכן לטמא משכב ומושב אע"פ שלא נגע בו אלא שאין משכב התחתון שלו מדרס גמור כמשכב הנדה עצמה להיות אב הטומאה אלא שנעשה ראשון לטמא אוכלין ומשקין וזהו שאמר כעליונו של זב והוא דבר הנשא על הזב כגון מצע שעליו שאין מצע שעליו בלא מגע אלא ראשון לטומאה ומ"מ זו הקטנה הואיל וביאתה ביאה מטמאתו כגדולה לטומאת שבעה הא פחותה מבת שלש אין ביאתה ביאה ואין הענין אלא כנוגע בה ליטמא טומאת ערב לבד ושלא לטמא משכב ומושב נשאת על ידי קדושי אביה לכהן אוכלת בתרומה הא פחותה מבת שלש אינה אלא כארוסה ואסורה מדברי סופרים כשאר ארוסות בא עליה אחד מן הפסולים כגון כותי וחלל נתין או ממזר פסלוה מן הכהנה כדין נבעלה לפסול לה אחר שביאתה ביאה וכן אם בא עליה אחת מכל העריות כגון אחיה או אביה ושאר עריות כלן מומתין על ידה אחר שהוא גדול והיא פטורה מפני שאינה בת עונשין פחות מכן אינה ביאה ואינו אלא כנותן אצבע בעין שדומעת וחוזרת ודומעת ואף זו בתוליה חוזרין והרי היא כבתולה לגמרי:

וכן קטן בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ואם בא על יבמתו קנאה שלא לצאת עוד בחליצה ואף הוא אינו יכול לגרשה עד שיגדיל ואף כשהגדיל אם לא בעל אינו מוציאה בגט לבד שהרי אמרו עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול שהמאמר בגדול צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אף ביאת בן תשע צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אלמא כל שלא בעל משהגדיל מאמר הוא וצריכה גט וחליצה אלא פירושו עד שיגדיל ויבעול ואחר שבעל משנעשה גדול והויא לה אשתו גמורה ומוציאה בגט ואם בא על הנדה נקרא בביאתו בועל נדה אחר שאף היא ראויה לביאה לטמא משכב התחתון כעליונו של זב על הדרך שביארנו ופוסל בת כהן בביאתו מלאכול בתרומה אם הוא פסול לה מפני שנקראת בביאתו נבעלה לפסול לה לפסלה מן התרומה ואינו מאכיל בת ישראל בתרומה אם הוא כהן כשנשאת לו אע"פ שביאתו ביאה מפני שאינה קנויה לו קנין גמור עד שיגדיל ופוסל את הבהמה אם רבעה למזבח אם אין שם עדים שאין שם מיתה שאף הבהמה אינה נסקלת אלא בעדים ובבית דין הראוי לדיני נפשות כמו שביארנו במקומו ונסקלת על ידו בעדים ובדיינין ואע"פ שאין הבהמה נהרגת אלא כדי שלא יאמרו זו היא שנסקל בה פלני על ידה והרי הוא אינו נסקל שהרי אינו בר עונשין מ"מ נסקלת היא שלא יאמרו באה מ"מ לפלני תקלה וקלון על ידה ואם בא על אחת מכל העריות כגון אמו או אחותו מומתין על ידו אחר שהן גדולות והוא פטור שאינו בר עונשין:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא וכבר ביארנוה בשביעי של סנהדרין ובשאר מקומות מזה הסדור ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

Meiri on Niddah 44b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה שלשים יום איכא כו' ורבא דפריך בפ"ק דכתובות כו' דמתניתין סברה דקטנה יש לה קנס כו' עכ"ל אבל התוס' שם פירשו פירכא דרבא דקסבר דמתניתין סברה נמי דקטנה אין לה קנס ע"ש:

Chidushei Halachot on Niddah 44b · Sefaria

Maharam

בתוס' ד"ה שלשים יום כו' וא"ת ולימא דיום ראשון של שנה רביעית איכא בינייהו כו'. ע"כ צ"ל דקושיא זו של התוס' לא קאי אר"י אלא אדבי רבי ינאי דאילו רבי יוחנן ניחא ליה טפי למימר שלשים יום בשנה כו' איכא בינייהו כי היכא דלא תקשה עליה ברייתא דלקמן דפריך מינה לרבי ינאי וק"ל:

בא"ד וא"ת היכי מוכח התם וכו' דקאמר פרק אלו נערות נערה אין קטנה לא וכו' כצ"ל ועיין שם ריש פרק אלו נערות בגמרא ובתוספות שם:

בא"ד וי"ל דלאו ממש רבי מאיר כו' ר"ל לא כרבי מאיר גופיה אתא אלא דדייק דההוא תנא ס"ל בחדא כר"מ דהיינו דקטנה אין לה קנס אבל בההיא דפחות מבת שלשה ויום אחד אי הוי ביאתה ביאה לא ס"ל כוותיה:

בא"ד ורבא דפריך בפ"ק דכתובות וכו' התוס' קצרו לשונם ור"ל דשם בפ"ק דכתובות קאמר רב יוסף דגר קטן שהטבילו אותו ב"ד לגירות הגדיל יכול למחות ופריך ליה רבא ממתניתין דהגיורת יש לה קנס ומשמע ליה אפי' כשהיא קטנה ואי ס"ד הגדילו יכולין למחות יהבינן לה קנס דאזלא ואכלה בגיותא כו' וע"ש:

Maharam on Niddah 44b · Sefaria

Original text

Segment 1

בַּקֶּבֶר לְהַנְחִיל לְאֶחָיו מִן הָאָב.

while in the grave, i.e., after death, in order to bequeath to his paternal half-brother.

Segment 2

אִינִי? וְהָא הֲוָה עוֹבָדָא, וּפַרְכֵּס עַד תְּלָת פִּרְכּוּסֵי! אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי: מִידֵּי דְּהָוֵה אַזְּנַב הַלְּטָאָה דִּמְפַרְכֶּסֶת.

The Gemara asks: Is that so, that it is presumed that the fetus died before its mother? But wasn’t there an incident in which the mother died and the fetus made up to three spasmodic motions afterward? Mar, son of Rav Ashi, said: That is just as it is with the tail of the lizard, which twitches after being severed from the lizard, but it is merely a spasmodic motion which does not indicate that it is still alive.

Segment 3

מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: לוֹמַר שֶׁמְּמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה, וְאָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: בֵּן שֶׁנּוֹלַד אַחַר מִיתַת הָאָב אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה, מַאי טַעְמָא? ״וְיָלְדוּ לוֹ״ בָּעֵינַן.

Mar, son of Rav Yosef, said a different explanation of the mishna’s ruling in the name of Rava: The mishna teaches that a one-day-old baby inherits in order to say that such a child reduces the portion of the firstborn. A firstborn is entitled to a double portion of the inheritance, which is calculated by taking into account the portion due to his dead brother. And Mar, son of Rav Yosef, further said in the name of Rava: A son who was born after his father’s death does not reduce the portion of the firstborn. Therefore, the halakha in the mishna does not apply to a fetus. What is the reason for this? We require fulfillment of the verse: “If a man has two wives, the one beloved, and the other hated, and they bore him children” (Deuteronomy 21:15), and this does not apply to a fetus not yet born at the time of the father’s death.

Segment 4

בְּסוּרָא מַתְנוּ הָכִי, בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנוּ הָכִי: אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא — בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. מַאי טַעְמָא? ״יַכִּיר״ בָּעֵינַן, וְהָא לֵיכָּא.

The Gemara notes: In Sura they taught Mar’s statement that way, whereas in Pumbedita they taught it this way: Mar, son of Rav Yosef, said in the name of Rava: A firstborn who was born after his father’s death does not receive a double portion. What is the reason for this? We require fulfillment of the verse: “But he shall acknowledge the firstborn…by giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17), and in this case the father is not there to acknowledge him.

Segment 5

וְהִלְכְתָא: כְּכֹל הָנֵי לִישָּׁנֵי דְּמָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא.

The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with all these versions of the statement of Mar, son of Rav Yosef, in the name of Rava, i.e., a one-day-old baby reduces the portion of the firstborn, a son born after his father’s death does not reduce the portion of the firstborn, and a firstborn born after his father’s death does not receive a double portion.

Segment 6

וְהַהוֹרְגוֹ חַיָּיב. דִּכְתִיב ״וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כׇּל נֶפֶשׁ״ — מִכׇּל מָקוֹם.

§ The mishna teaches: And one who kills a one-day-old baby is liable for his murder. The Gemara explains that the reason for this is as it is written: “And he who smites any man mortally shall be put to death” (Leviticus 24:17), where the phrase “any man” indicates that this verse applies in any case, even in the case of a one-day-old baby.

Segment 7

וַהֲרֵי הוּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וּלְכׇל קְרוֹבָיו כְּחָתָן שָׁלֵם. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב פָּפָּא: לְעִנְיַן אֲבֵלוּת.

The mishna further teaches: And if a one-day-old baby dies, his status in relation to his father and to his mother and to all his relatives is like that of a full-fledged groom. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated? Rav Pappa said: With regard to mourning.

Segment 8

כְּמַאן? דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאָמַר: כֹּל שֶׁשָּׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם בָּאָדָם אֵינוֹ נֵפֶל. הָא לֹא שָׁהָה — סָפֵק הָוֵי! הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? דְּקִים לֵיהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו.

The Gemara comments: In accordance with whose opinion is this stated? It is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who said: With regard to humans, any child that remained alive thirty days after birth is not considered a non-viable newborn. It can be inferred from this statement that if he did not remain alive for thirty days after birth, he is of uncertain status. The Gemara refutes this proof: Here we are dealing with a case where one is certain that its months of gestation were completed, and therefore it is certainly a viable newborn.

Segment 9

מַתְנִי' בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד — מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה, וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם — קְנָאָהּ, וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ,

MISHNA: A girl who is three years and one day old, whose father arranged her betrothal, is betrothed through intercourse, as the halakhic status of intercourse with her is that of intercourse in all halakhic senses. And in a case where the childless husband of a girl three years and one day old dies, if his brother the yavam engages in intercourse with her, he acquires her as his wife; and if she is married, a man other than her husband is liable for engaging in intercourse with her due to violation of the prohibition against intercourse with a married woman.

Segment 10

וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן.

And if she is impure due to menstruation, she imparts impurity to one who engages in intercourse with her who then renders impure all the layers of bedding beneath him, rendering them impure like the upper bedding covering a zav , in the sense that it assumes first-degree ritual impurity and does not become a primary source of ritual impurity, and it renders impure food and drink, but it does not render impure people and vessels.

Segment 11

נִשֵּׂאת לַכֹּהֵן — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה; בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין — פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה; בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה — מוּמָתִין עָלֶיהָ, וְהִיא פְּטוּרָה.

If she marries a priest, she may partake of teruma , like any other wife of a priest; if she is unmarried and one of the men who are unfit for the priesthood, e.g., a mamzer or ḥalal , engaged in intercourse with her, he disqualifies her from marrying into the priesthood, and if she is the daughter of a priest, she is disqualified from partaking of teruma . Finally, if one of all those with whom relations are forbidden, as stated in the Torah, e.g., her father or her husband’s father, engaged in intercourse with her, they are executed by the court for engaging in intercourse with her, and she is exempt, because she is a minor.

Segment 12

פָּחוֹת מִכֵּן — כְּנוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעַיִן.

If the girl is less than that age, younger than three years and one day, the status of intercourse with her is not that of intercourse in all halakhic senses; rather, it is like placing a finger into the eye. Just as in that case, the eye constricts, sheds tears, and then returns to its original state, so too, in a girl younger than three years and one day old, the hymen returns to its original state.

Segment 13

גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן: בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

GEMARA: The Sages taught in a baraita : A girl who is three years old is betrothed through intercourse; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She must be three years and one day old. The Gemara asks: What is the difference between their opinions, as both agree that she cannot be betrothed before the age of three? The Sages of the school of Rabbi Yannai said: There is a difference between their opinions in the case of a girl on the eve of the first day of the fourth year of her life. According to Rabbi Meir, she can be betrothed through intercourse, as on this day three years are complete, whereas the Rabbis maintain that she cannot be betrothed in this manner, as she has not yet entered the first day of her fourth year.

Segment 14

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָּׁנָה חֲשׁוּבִין שָׁנָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

And Rabbi Yoḥanan said: There is a difference between their opinions with regard to the issue of whether thirty days in a year are considered equivalent to a year. Rabbi Meir maintains that thirty days in a year are considered equivalent to a year, and therefore a girl aged two years and thirty days is already considered like a three-year-old and may be betrothed through intercourse. By contrast, the Rabbis contend that thirty days in a year are not considered equivalent to a year, and she may be betrothed through intercourse only upon reaching the age of three years and one day.

Segment 15

מֵיתִיבִי: בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וַאֲפִילּוּ בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד — מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.

The Gemara raises an objection against the explanation of Rabbi Yannai from a baraita : A girl who is three years old, and even one who is two years and one day old, is betrothed through intercourse; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She must be three years and one day old.

Niddah 44b

Niddah 44b

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text