Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 43a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 43a

    Niddah 43a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 370 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    קמ"ל דהאי לא תוך תוכו הוא אלא כגון כלי בתוך התנור ופיו למעלה מפי התנור:

    והסיט בו את הטהור טהור כדמפרש טעמא לקמן:

    בקומטו של טהור והסיט בו את הזב טמא הטהור שהרי נשא את הזב וזב מטמא במשא דכתיב במשכב (ויקרא ט״ו:י׳) והנושא אותם וק"ו לזב עצמו:

    מאי טעמא טהור הניסט בקנה של קומטו של זב טהור:

    דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וגו' והאי קרא לאו למגע איצטריך דהא כתיב והנוגע בבשר הזב אלא זה הסיטו של זב מכאן למדנו זב שהסיט את הטהור טמא שלא מצינו בכל התורה טומאה המסטת טהרה שתטמא אלא אם כן נשא טהור את הטמא והכא בזב הוא דגלי רחמנא וכתב וידיו דדרשינן הכי היכא דהסיט בו הזב בידיו כלומר בגלוי:

    לא שטף במים מילתא אחריתי היא למילף לנטילת ידים לאכילה מהכא. אלמא הסיט זב את הטהור אינו טמא אלא א"כ הסיטו בגלוי בידיו ומדאפקיה בלשון נגיעה ילפינן נמי לכל נגיעות דאין מגע בית הסתרים מטמא אבל טהור שהסיט את הזב דנפקא לן מקרא אחרינא דלא כתיב ביה ידיו טמא אפילו הסיטו בקנה שבקומטו מידי דהוה אנבלה בקומטו שהיא מטמאה במשא דהא מ"מ הרי הוא נושא את הטומאה. ל"א קנה בקומטו של טהור והסיט את הזב להכי טמא שנגע הקנה בגילוי של זב ונטמא הקנה מחמת הזב וחוזר ומטמא את הטהור ואע"ג דטהור קמוט דגילויא גבי זב הוא דבעינן אבל קנה בקומטו של זב והסיט את הטהור טהור הואיל וזב קמוט וגבי זב כתיב וידיו. ושיבוש הוא מפני כמה דברים חדא דקנה פשוטי כלי עץ הוא ואינו מקבל טומאה וא"ת בקנה חלול נהי נמי דמקבל טומאה אפ"ה אין חוזר ומטמא הטהור שהרי אין מגע של זב חוזר ומטמא אדם שאין לך נוגע בטומאה מטמא אדם חוץ מן הנוגע במת ועוד אי טומאת הטהור משום נגיעת קנה היא והרי בקומטו הוא דנגע ובית הסתרים לאו בר מגע הוא דהא אמרינן לעיל שרץ בקומטו טהור ועוד לשון הסיט אמאי נקט ועוד הסיט טהור את הזב מי נפק מהאי קרא וכל אשר יגע בו הזב כתיב והיינו אשר יסיטנו הזב ולא כתיב כל אשר יגע בזב:

    כאילו מביא מבול שמחמם את אבריו ומביא לידי קרי וזהו קלקול דור המבול שנאמר (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר:

    במטלית עבה שאינה מחממת:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 43a · Sefaria

    Tosafot

    למימרא דהיסט ונגיעה כידיו פרש"י דמהכא ילפינן לכל נגיעות כגון שרץ ונבלה שנגעו בסתרו של טהור וקשה דאי מזב ילפינן כי היכי דבעינן גלוי הזב ה"נ בעינן שיגע בגלוי של טהור לענין היסט נמי נילף דנבעי שיסיט הטהור בגילוי כדבעינן בגילוי הזב והכא אמרינן דקנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב טמא ואמר נמי דבית הסתרים מטמא במשא אלא נראה לפרש דזב ושרץ ונבלה שנגעו בסתרו של טהור דטהור לאו מזב ילפינן אלא ילפינן מלשון נגיעה דכתיב בכולהו וטהור הנוגע בזב נמי כתיב הנוגע בבשר הזב ולשון נגיעה משמע מאבראי שיגע הטהור בגלוי בטומאה וכן משמע פ"ק דקדושין (דף כה.) דאמר עולא הכל מודים דלשון גלוי הוא אצל שרץ וכי יגע אמר רחמנא והאי בר נגיעה הוא משמע דמלשון נגיעה דכתיב בשרץ הוא דריש דלא מייתי קרא דידיו דכתיב בזב ומיהו רש"י גריס התם אשר יגע בו והיינו קרא דכתיב גבי זב והא דאצטריך הכא למדרש מידיו ולא נפקא ליה מנגיעה דכתיב בזב משום דההיא נגיעה בהיסט מיירי ולא משמע גילוי כמו נגיעה ממש לכך דריש לה מידיו דבעינן גילוי הזב בין בהיסט בין במגע מדאפקיה בלשון נגיעה א"נ מנגיעה דהכא דכתיב גבי ידיו מינה ילפינן לכל נגיעות דהוו מאבראי:

    בראויה להזריע ואפי' יצאה בלא הרגשה איירי כדמוכח בסמוך ותימה דא"כ משמע דראוי להזריע אע"פ שאינו יורה כחץ ובשילהי נדרים (דף צא.) וכן ביבמות (דף סה.) אמר איהי קים לה ביורה כחץ משמע דאי אין יורה כחץ אינו ראוי להזריע וי"ל דלהא לישנא דהכא לא מצריך רק שבתחלת עקירת שכבת זרע תהא ראויה להזריע אע"ג דלסוף יציאתה היא בענין שאינו ראוי להזריע א"נ ראוי להזריע הוא אלא שאינה ראוייה להתעבר לפי שאינו יורה כחץ ואינו נכנס לתוך גופה אלא שותת ויוצא לחוץ:

    הא טמויי מטמיא פירוש ואפילו נעקרה בלא הרגשה דאם לא כן היינו לישנא קמא:

    זבה שנעקרו מימי רגליה וכן בעי מעובדת כוכבים שאל ריב"א מרש"י אמאי לא בעי מזכר זב ועובד כוכבים והשיב דנראה לו לפי שבאשה מתעגלין כל [מימי] רגליה בבת אחת לפתחה מה שאין כן באיש:

    Tosafot on Niddah 43a · Sefaria

    Rashba

    איכא בינייהו נעקרה בהרגשה ויצאה שלא בהרגשה מהכא משמע דכל היכא דנעקרה בהרגשהאעפ"י שאינה יורה כחץ ראויה היא להזריע והקשו בתוס' אם כן הא דאמרינן בנדרים (צא..) איהי קים ליה ביורה כחץ איהו לא קם ליה ומה בכך אם אינו יורה כחץ מכל מקום ראויה היא להזריע ותירצו הם ז"ל שהטפה ודאי כשנעקרה בהרגשה ראויה היא להזריע מצד עצמה וטבעה אלא דכיון שאינו יורה כחץ אינה יכולה להזריע מפני שאינו נכנס לתוך גופה וזו היא שאמרו איהי קם לה ולפיכך היא רוצה להתגרש אי נמי שטוענת עליו דמיניה הוא כשאינה מתעברת כדאיתא ביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות סה, א) אבל מכל מקום כיון שהוא מצד עצמה ראויה להזריע מטמא ללישנא קמא אבל ללישנא בתרא בעינן ראויה להזריע ממש והילכך עד שיהא יורה כחץ אינה מטמאה לפי שאינה יכולה להזריע. ובנמוקי הרמב"ן נ"ר דסריס חמה אע"פ שאינו יורה בה כחץ מטמא הוא בביאתו והכא לאו יורה בה ממש כחץ בעינן אלא שיהא מרגיש בעקירתו וביציאתו כיורה החץ שמרגיש דללישנא קמא לא בעינן שיהא מרגיש כלל אלא בעקירתו בלבד וללישנא בתרא בעינן שיהא מרגיש בעקירה ובהנחה וסריס חמה גם כן מרגיש הוא בכל אלא שאינו יורה בה כחץ ולא קים ליה ותדע לך מדאמרינן איהו לא קים לי ביורה כחץ ואם איתא דאינו מרגיש בהנחתו כלל הא ודאי קים ליה שאינו יורה כחץ אלא ודאי משמע דמרגיש הוא בהנחתה אלא שאינו מרגיש אם יורה כחץ אם לאו.

    זבה שנעקרו מימי רגליה פרש"י ז"ל בתשובה דלהכי בעי בזבה ולא בזב לפי שבאשה מתעגלים מימי רגליה ולא בזב. ולא ידעתי מהו דהא מימי רגליו דזב מטמאים טומאה חמורה כרוקו ומעיינות הן לפי שהן מתעגלין ויוצאין כרוק כדאיתא לקמן בפרק דם הנדה (נדה נו, א) ולא תימא דאשה דוקא קאמר מדתניא (נה, ב) תשעה משקי הזב הן הזיעה וכו' וחלב שבאשה אבל זובו ורוקר ומימי רגליו מטמאים טומאה חמורה ולא קתני ומימי רגלים שבאשה כדקתני וחלב שבאשה.

    Rashba on Niddah 43a · Sefaria

    Ritva

    א״ב נעקרה בהרגשה ויצא׳ שלא בהרגשה פי׳ דללישנא קמא טהורה דהא ראויה להזריע והקשו בתוס׳ דבהדיא אמרינן בפ׳ הבא על יבמתו ושמעתא בתרייתא דנדרים דיורה כחץ אינו ראוי להזריע ולהוליד ותרצו דכל שכבת זרע שנעקרה בהרגשה אעפ״י שאינו יורה כחץ ראויה היא להזריע מחמת עצמה ומה שאינו מוליד אינו אלא חולשת האיש שאין בו כח להגיע החץ למקומו וללישנא קמא דכל שראויה להזריע מחמת עצמה שפיר קרינא שכבת זרע וטמאה ואידך לישנא סבר דכיון שאינה ראויה להזריע ולהוליד לא מקרי שכבת זרע וטהורה ואיכא למידק דהא ודאי סריס חמה שאינו יורה כחץ מרגיש הוא בין בעקירה ובין ביציאה מדאמרי׳ בפ׳ הבא על יבמתו דאיהי קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה ואם איתא הא קים כשאינו מרגיש עקירתו או יציאתו אלא ודאי כדאמרן ואפ״ה אינו מוליד ולפי׳ התוס׳ אמאי אמרי׳ דאיכא בינייהו שנעקרה בהרגשה ויצאת שלא בהרגשה דהא אפילו ג״כ יצאת בהרגשה בסריס חמה איכא בינייהו וללישנא בתרא טהורה כיון שאינו ראוי להוליד והא ודאי עדיפא ליה למנקט משום כח דלישנא בתרא דהוי כח טהרה ונראין דברי רבינו הגדול ז״ל דאינו יורה כחץ האמור כאן כאותו דיבמות ונדרים דהתם ר״ל שאינו יכול להגיעו למקום תקיעתו אבל מכיר הוא ביציאתו ואלו אינו יורה כחץ האמור כאן היינו כל שאינו מרגיש ביציאתו לחוץ כיורה החץ שמרגיש בו ליציאתו ולפי׳ הוא טהור ללישנא בתרא שהוא סובר דכל שאינו מרגיש ביציאתה אעפ״י שמרגיש בעיקרתה אינה ראויה להזריע אפי׳ מחמת עצמה אבל כל שמרגיש ביציאתה ראויה היא להזריע לדברי הכל וטמאה והיינו דאמרינן דאיכא בינייהו שנעקרה בהרגשה ויציאתה שלא בהרגשה מעתה שכבת זרע דסריס חמה טמאה אף ללישנא בתרא ואעפ״י שאינו יורה כחץ לגמרי להגיע החץ למקומו.

    בעי רבא זבה שנעקרה מימי רגליה פרש״י ז״ל דלהכי לא נקטה בזב זכר בכלה סוגין דמיירי בזכרים ונקטה בזבה לפי שמימי רגלי האשה מתעגלין מה שאין כן בזב והקשו עליו דא״כ מימי רגלי הזב יהיו טהורין דהא דומיא דרוק בעינן שמתעגלין והא ליכא למימר דבכולי תלמודא אנו מטמאין מימי רגלי זב ובמקומו נמנו עם שאר משקין ואין הזבה יתירה עליו אלא לענין חלב בלבד וכדאיתא במשניות וגם במתני׳ דלקמן דפ׳ דם הנדה וי״ל שלא נתכוון רש״י ז״ל לומר שמימי רגלי הזב אינם מתעגלין כלל אלא לומר שאינן מתעגלין כל כך דמצי למנקטינהו אבל זבה מצי נקיט להו ולפי׳ נסתפקו בה בלבד וכדמפרש ואזיל כנ״ל.

    Ritva on Niddah 43a · Sefaria

    Meiri

    הזב מטמא במשא שהרי נאמר במשכבו והנושא אותם וכל שכן גופו והיסט בכלל משא מעתה אם ראש קנה בקומטו של טהור והסיט בו הטהור את הזב ניטמא הטהור שהרי נשא הטהור את הזב בהסיטו והואיל וטומאת בית הסתרים מטמאה במשא כך המסיט בבית הסתרים טמא אבל אם היה ראש קנה בתוך קומטו של זב והסיט בו הזב את הטהור לא ניטמא שלא מצינו בכל הטמאות טומאת המסטת זב וטהור ותטמאנו אלא בזב וחביריו ולא נאמרה בהם אלא כשהסיטו ממקום גלוי שלהן דכתוב וכל אשר יגע בו וידיו לא שטף במים ופסוק זה לא במגע הזב הוצרך שהרי כתוב במקום אחר והנוגע בבשר הזב ולא בא אלא ללמד היסטו אע"פ שלא נשאו הואיל ונדנדו ואנו סומכין וידיו עם מה שלפניו ומפרשין וידיו לא שטף במים על נטילת ידים ולמדנו מכאן על הסיטו שאינו אלא בכעין ידיו שהן גלויות ר"ל שיהא ההיסט יוצא ממקום גלוי ומסיט במקום גלוי:

    י"מ בסוגייא זו קנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב טמא מפני שנגע הקנה ר"ל בגלויו של זב וניטמא הקנה וטימאתו אבל קנה בקומטו של זב לא ניטמא הקנה ואין זה נכון שהרי דבר למד מענינו ובהדיא מוכיח בסוגיא זו שלענין היסט נאמרה ועוד שהרי הקנה פשוטי כלי עץ הוא והיאך מקבל טומאה וא"ת בקנה חלול ופקק בראשו ובקנה של זיתים שאלו קנים ממש אף כשיש פקק בראשן אין מקבלין טומאה כדאיתא בשבת פרק כלים מ"מ הרי מגע הזב עושהו ראשון ואינו מטמא אדם אף בחבורין וכמו שהתבאר באחרון של זבים במשנת הנוגע בזב או שהזב נוגע בו אלא שהדבר ברור כמו שפירשנו:

    כל שראה שכבת זרע ולא הרגיש בה כל גופו אלא שראה בלא קושי ובלא תאוה אינו מטמא אבל אם הרגיש בעקירתו אע"פ שלא הרגיש ביציאתו טמא וזהו כלישנא קמא וכן פסקוה גדולי המחברים ונראה הטעם מפני שהוא ממוצע בין לשון אמצעי ללשון אחרון שלפי לשון אמצעי אפילו נעקר בהרגשה אע"פ שלא יצא בהרגשה טהור וללשון אחרון כל שראה שכבת זרע אפילו בלא שום הרגש טמא ונמצא לשון ראשון ממוצע ביניהם ומ"מ גדולי המפרשים פסקוה כלשון שלישי ונראין הדברים כדברי גדולי המחברים ומטעם שכתבנו:

    היה מהרהר ולא ראה בחלום ששמש מטתו אלא שמצא בשרו חם על ידי הרהור טהור אבל אם ראה ששמש מטתו בחלום ומצא בשרו חם אע"פ שלא מצא שכבת זרע טמא אי אפשר שלא ראה בהרגש הואיל ומצא בשרו חם על ידי הרהור ותשמיש שבחלומו אלא שהיה דבר מועט ונתקנח מאיליו בבשרו או בכליו:

    בעל קרי שטבל ולא הטיל מים קודם טבילתו לכשיטיל מים טמא מפני שצחצוחי זיבה יוצאין בהטלת מים ופירשוה במסכת חולין כ"ד ב' דוקא בזקן אבל בילד הואיל ויורה כחץ בחוזק כבר יצא כלו ועד כמה הוא ילד לענין זה כל שעומד על רגלו אחת ונועל מנעלו או חולצה וכבר ביארנו למעלה שאף האשה ששמשה מטתה ולא כבדה את הבית ר"ל שלא נתקנחה קודם טבילתה הרי היא בטומאתה לענין טהרות:

    קרויו של גוי טהור לגמרי שלא אסרו אלא על זיבתו כמו שהתבאר:

    גר שמל ולא טבל שעדיין הוא גוי גמור ונתחמם עד שנעקר קרויו וירד וטבל קודם שיצא ואחר טבילתו יצא הרי זה ספק אם דנין אותו בקירויו של גוי אחר שנעקר בגיותו או שמא דנין אותו אחר יציאה ומתוך כך מחמירין בה מספק:

    מי רגלים של זב וזבה טמאים כמו שהתבאר נעקרו מי רגלים שלהם אחר ספירה קודם טבילה ואח"כ ירדו וטבלו ואחר הטבילה יצאו הדבר ספק שמא בתר עקירה אזלינן ומעיינות זבים הם או שמא לא נאמר כן אלא בשכבת זרע שאי אפשר לו לעכבו אבל מי רגלים שאפשר לעכבן בתר יציאה דיינינן להן וכשם שהוא ספק בזבה ישראלית כך הוא ספק בנכרית שנעקרו מי רגליה וירדה וטבלה לשום נדות אם הולכין אחר עקירה להחמיר אע"פ שעיקר זיבתה מדברי סופרים או שמא מקילין בה אחר שזיבתה מדברי סופרים לדונה אחר יציאה ומתוך כך מחמירין בכלן:

    Meiri on Niddah 43a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה למימרא דהיסט כו' א"נ מנגיעה דהכא דכתיב גבי ידיו מינה ילפינן כו' עכ"ל ויש לדקדק לפי שיטתם דלא ילפינן אפילו בנגיעה גילוי דזב וגילוי דטהור מהדדי אם כן השתא מנלן למילף מהאי קרא היסט דהא אצטריך כל אשר יגע בו הזב למגע הזב בגילוי דמנוגע בבשר הזב דמיירי במגע הטהור בגילוי ליכא למילף מגע הזב בגילוי וידיו אצטריך לכל הנגיעות דהוו מאבראי וצ"ל מרבויא דכל אשר יגע דריש ליה היסט ודו"ק:

    גמ' עובד כוכבים שהרהר וירד כו' אבל הכא דלקולא לא כו' דלא ניזיל בתר עקירה שהיה בגיותו אלא בתר היציאה אזלינן לחומרא אע"ג שהיציאה היה שלא בהרגשה שרינן העקירה בתרה שהיה בהרגשה והוי כאילו היה גם העקירה ביהדות ועוד מצינו לפרושי דמיירי הכא שהיה גם היציאה בהרגשה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 43a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אמר אביי מנא אמינא לה דתניא יכול תהא נבלת בהמה טמאה וכו'. וראייתו של אביי מדמסיק בברייתא זו דנבלת בהמה טמאה לא מטמאה בבית הבליעה ואם איתא דבית הבליעה הוי בית הסתרים א"כ כשבולע נבלת בהמה טמאה ליטמא מטעם שנושא ומסיט בבליעתו את הנבלה דהא נבלת בהמה טמאה מטמאה במשא אלא ש"מ מקום בית הבליעה בלוע הוי:

    [בא"ד] א"כ מה ת"ל והאוכל ר"ל קרא אחרינא דכתיב בפר' שמיני גבי נבילת בהמה טהורה והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וגו':

    בתוס' ד"ה שהוציא ולד ראשו כו' ועוד יש לחלק בין לידה לדם נדה כנ"ל להגיה ולמחוק דם לידה משום דהא דם לידה ודם נדה דין אחר להם ושניהם מטמאין מבפנים כדפריך לעיל אי בימי נדה נדה או בימי זיבה זיבה כו':

    ד"ה מת"ל והאוכל וכו' וי"ל התם לא כתיב נושא בהדיא וכו' ר"ל דהתם מזה הכתוב עצמו דכתיב ומזה מי הנדה גו' ילפינן נושא דבנגיעה ליכא כיבוס בגדים אבל הכא בלאו האי קרא דוהאוכל כתיב בהדיא גבי נבלת בהמה דין נוגע ודין נושא:

    בא"ד א"כ לא נכתוב נוגע כלל ר"ל לא נכתוב נוגע בהדיא בפני עצמו ונילף ליה מהאי קרא דוהאוכל דהוה מוקמינן ליה בנוגע כיון דלא הוי כתיב ביה כבוס בגדים:

    בא"ד ושמא לשום דרשא אצטריך כצ"ל:

    תוס' ד"ה למימרא דהסיט כו' א"ג מנגיעה דהכא דכתיב גבי ידיו מינה ילפינן וכו'. ר"ל אבל היסט ומשא כשהטהור מסיט הזב לא ילפינן מיניה דהא לא כתיב נגיעה:

    ד"ה בראויה להזריע וי"ל דלהאי לישנא וכו' אף ע"ג דלסוף יציאתה הוא בענין שאינו ראוי להזריע וכו' כצ"ל:

    Maharam on Niddah 43a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר שמואל כל ש"ז וכו' עי' לעיל יד ע"א תד"ה רוכבי:

    שם דלא מזרעא הא טמויי מטמיא ע' לקמן נו ע"א תד"ה ש"ז:

    רש"י ד"ה לא שטף וכו' למילף לנטילת ידים וכו' חולין קו ע"א וע' בתוס' שם ד"ה מצוה וצ"ע וע' רש"י קדושין כה ע"א ד"ה לענין טומאה:

    Gilyon HaShas on Niddah 43a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 43, Amud Aleph, about 370 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “וְלֹא תּוֹךְ תּוֹכוֹ — קָא מַשְׁמַע לַן.…”

    2. Segment 223 words

      Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: קָנֶה בְּקוּמְטוֹ שֶׁל זָב,…”

    3. Segment 325 words

      Opens “מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא ״וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע…”

    4. Segment 414 words

      Opens “וְאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה, לְמֵימְרָא דֶּהֱיסֵט וּנְגִיעָה…”

    5. Segment 529 words

      Opens “אֲבָל הַזָּב וּבַעַל קֶרִי אֵינָן מְטַמְּאִין וְכוּ׳.…”

    6. Segment 618 words

      Opens “הָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וְהִרְגִּישׁ וְכוּ׳. אוֹחֵז? וְהָתַנְיָא:…”

    7. Segment 724 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: בְּמַטְלִית עָבָה. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ…”

    8. Segment 815 words

      Opens “וְהָתַנְיָא: לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְנוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעַיִן,…”

    9. Segment 99 words

      Opens “וְרָבָא, כֹּל אִחֲמוֹמֵי וַהֲדַר אִחֲמוֹמֵי בְּשַׁעְתָּא —…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵין כׇּל…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “מֵיתִיבִי: הָיָה מְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה, וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “לִישָּׁנָא אַחְרִינָא, אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שִׁכְבַת זֶרַע…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “מִילְּתָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא.…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל…”

    15. Segment 1535 words

      Opens “לִישָּׁנָא אַחְרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל…”

    16. Segment 168 words

      Opens “בָּעֵי רָבָא: גּוֹי שֶׁהִרְהֵר, וְיָרַד וְטָבַל —…”

    17. Segment 1720 words

      Opens “אִם תִּמְצֵי לוֹמַר בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן, הָנֵי…”

    18. Segment 1810 words

      Opens “בָּעֵי רָבָא: זָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ, וְיָרְדָה…”

    19. Segment 1927 words

      Opens “אִם תִּמְצָא לוֹמַר בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן, הָנֵי…”

    20. Segment 207 words

      Opens “בָּעֵי רָבָא: גּוֹיָה זָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ,…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 43a · Segment 10 — “אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵין כׇּל גּוּפוֹ מַרְגִּישׁ…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 43a · Segment 7 — “אָמַר אַבָּיֵי: בְּמַטְלִית עָבָה. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּמַטְלִית…

    Original text

    וְלֹא תּוֹךְ תּוֹכוֹ — קָא מַשְׁמַע לַן.

    and not if it was in the interior of its interior, i.e., contained within something else, such as a fold, which is inside the vessel, therefore Rava teaches us that a fold in one’s body is not considered like the interior of the interior of a vessel. Rather, this definition applies only when the carcass of the creeping animal was actually inside another vessel whose opening was outside the oven.

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: קָנֶה בְּקוּמְטוֹ שֶׁל זָב, וְהֵסִיט בּוֹ אֶת הַטָּהוֹר — טָהוֹר. קָנֶה בְּקוּמְטוֹ שֶׁל טָהוֹר, וְהֵסִיט בּוֹ אֶת הַזָּב — טָמֵא.

    § The Gemara continues to discuss the folds in the body with regard to ritual impurity. Reish Lakish says: If there was a pole or a stick placed in the folds of an individual impure with the impurity of a zav , and he moved a ritually pure person with it, that individual is pure, despite the fact that a zav imparts impurity by moving an item. If the pole was placed in the folds of one who is pure, and he moved the zav with it, the pure individual is thereby rendered impure, as is the halakha of one who carries a zav .

    מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא ״וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם״ — זֶהוּ הֱסֵיטוֹ שֶׁל זָב, שֶׁלֹּא מָצִינוּ לוֹ טוּמְאָה בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.

    The Gemara explains: What is the reason that if a zav moved another with a pole in his own folds he does not render the other person impure? As the verse states: “And whoever a zav touches, without having rinsed his hands in water, he shall wash his clothes, and bathe himself in water” (Leviticus 15:11). This is referring to the impurity imparted by the movement of a zav , as we have not found an impurity similar to it in the entire Torah. Only a zav imparts impurity to items by moving them.

    וְאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה, לְמֵימְרָא דֶּהֱיסֵט וּנְגִיעָה כְּיָדָיו, מָה הָתָם מֵאַבָּרַאי, אַף הָכָא מֵאַבָּרַאי.

    And the Merciful One expresses this impurity imparted by movement using the language of touch, in order to say that the moving and touch of a zav are like his hands: Just as there, with regard to the impurity imparted by contact with the hands, it occurs external to the body, so too here, impurity by means of movement applies only to moving an item with the external portions of the body of the zav .

    אֲבָל הַזָּב וּבַעַל קֶרִי אֵינָן מְטַמְּאִין וְכוּ׳. זָב — דִּכְתִיב ״כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ״ — עַד שֶׁיֵּצֵא זוֹבוֹ מִבְּשָׂרוֹ, בַּעַל קֶרִי — דִּכְתִיב ״וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע״.

    § The mishna teaches that a woman becomes ritually impure with the flow of blood from the uterus into the vagina, even if it did not leave the woman’s body. But the zav and one who experiences a seminal emission do not become ritually impure until their emission of impurity emerges outside the body. The Gemara explains: This is the halakha with regard to a zav , as it is written: “When any man has an issue out of his flesh” (Leviticus 15:2). The verse teaches that a zav is not impure until his issue emerges out of his flesh. With regard to one who experiences a seminal emission, the reason is that it is written: “And if the flow of seed goes out from a man” (Leviticus 15:16), which indicates that the flow must exit his body.

    הָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וְהִרְגִּישׁ וְכוּ׳. אוֹחֵז? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין, כְּאִילּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם!

    § The mishna further states that if a priest was partaking of teruma and sensed a quaking in his limbs, indicating that a seminal emission was imminent, he should firmly hold his penis to prevent the emission from leaving his body, and swallow the teruma while ritually pure. The Gemara asks: May one hold his penis? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: Anyone who holds his penis and urinates is considered as though he is bringing a deluge to the world, as masturbation was one of the sins that led to the flood?

    אָמַר אַבָּיֵי: בְּמַטְלִית עָבָה. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּמַטְלִית רַכָּה, כֵּיוָן דַּעֲקַר — עֲקַר. וְאַבָּיֵי חָיֵישׁ דִּילְמָא אָתֵי לְאוֹסוֹפֵי, וְרָבָא — לְאוֹסוֹפֵי לָא חָיֵישׁ.

    Abaye said, in resolution of this difficulty, that the mishna is referring to one who holds his penis with a coarse cloth. Rava said: You may even say that the mishna is referring to a priest who holds his penis with a soft cloth, and the reason it is permitted is that once the semen has already been uprooted from his body, it is uprooted, and his subsequent holding of the penis, even with a soft cloth, does not increase the flow of semen. And Abaye prohibits the use of a soft cloth, as he is concerned that perhaps one might come to increase the emission of semen, due to the contact of this cloth. But Rava is not concerned that one might come to increase the emission.

    וְהָתַנְיָא: לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְנוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעַיִן, שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁאֶצְבַּע בְּעַיִן — מַדְמַעַת וְחוֹזֶרֶת וּמַדְמַעַת.

    The Gemara raises a difficulty with regard to the opinion of Rava. Isn’t it taught in a baraita : To what is this holding of a penis comparable? It is comparable to one who places a finger in his eye, in that as long as the finger is in the eye, the eye will tear and continue to tear. Here too, the priest’s action will lead to an increased emission of semen.

    וְרָבָא, כֹּל אִחֲמוֹמֵי וַהֲדַר אִחֲמוֹמֵי בְּשַׁעְתָּא — לָא שְׁכִיחַ.

    The Gemara answers that Rava would maintain that if the priest’s limbs were not quaking and the semen was coming out in drops, there is indeed a concern that holding the penis might increase the emission. But when he feels his limbs quaking, this concern does not apply. The reason is that any such event, i.e., a heating of the body that leads to a seminal emission and which is then followed by another heating of that kind at the time when the semen has been uprooted, is uncommon. Consequently, in this case the priest may hold his penis even with a soft cloth.

    אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵין כׇּל גּוּפוֹ מַרְגִּישׁ בָּהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה. מַאי טַעְמָא? ״שִׁכְבַת זֶרַע״ אָמַר רַחֲמָנָא — בִּרְאוּיָה לְהַזְרִיעַ.

    Shmuel says: Any emission of semen that is not felt by one’s entire body does not render him impure. What is the reason? The Merciful One states: “The flow of seed” (Leviticus 15:16), which indicates that it is referring to an emission that is fit to fertilize, i.e., it is referring only to the kind of emission which is felt as it exits the body.

    מֵיתִיבִי: הָיָה מְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה, וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם — טָמֵא! תַּרְגְּמַאּ רַב הוּנָא: בִּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, דְּאִי אֶפְשָׁר לְשַׁמֵּשׁ בְּלֹא הַרְגָּשָׁה.

    The Gemara raises an objection from a mishna ( Mikvaot 8:3): If one was having sexual thoughts at night and he arose and found that his flesh was warm, he is ritually impure, despite the fact that he did not sense the emission of semen. This shows that the impurity of a seminal emission applies even if one did not feel it in his entire body. The Gemara answers: Rav Huna interpreted this mishna as referring to one who engaged in intercourse in his dream. Since it is impossible to engage in intercourse without the accompanying sensation, he certainly must have felt it, despite the fact that he was unaware of this when he awoke.

    לִישָּׁנָא אַחְרִינָא, אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ אֵינָהּ מְטַמְּאָה. מַאי אִיכָּא בֵּין הַאי לִישָּׁנָא לְהַאי לִישָּׁנָא? אִיכָּא בֵינַיְיהוּ: נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה וְיָצְאָה שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה.

    The Gemara cites another version of the above statement. Shmuel says: Any semen that is not shot like an arrow does not render one impure. The Gemara asks: What practical difference is there between this version of Shmuel’s ruling and that version of Shmuel’s ruling? The Gemara answers that the difference between them is a case where the semen was uprooted accompanied by a sensation, but it emerged without a sensation. According to the first version the man is rendered impure, as he sensed the uprooting of the semen, whereas according to the second version he is not impure, as this is not considered semen shot like an arrow.

    מִילְּתָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא. דְּבָעֵי רָבָא: נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה וְיָצְתָה שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה, מַהוּ?

    The Gemara notes that this matter, which is obvious to Shmuel, is raised as a dilemma by Rava. As Rava raises a dilemma: If semen was uprooted accompanied by a sensation but it emerged without a sensation, what is the halakha ? Is the man ritually impure or not?

    תָּא שְׁמַע: בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל מַיִם, לִכְשֶׁיָּטִיל מַיִם טָמֵא. שָׁאנֵי הָתָם, דְּרוּבַּהּ בְּהַרְגָּשָׁה נְפַק.

    The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna ( Mikvaot 8:3): With regard to one who experienced a seminal emission, and who subsequently immersed but did not urinate before doing so, when he later urinates he is rendered impure, as some semen will also be emitted. The reason that he is rendered impure by this emission, which he does not sense, must be because the uprooting of the semen was accompanied by a sensation. The Gemara refutes this proof: There it is different, as the majority of the semen emerged accompanied by a sensation, and therefore he is rendered impure by this small amount even without a sensation.

    לִישָּׁנָא אַחְרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ אֵינָהּ מַזְרַעַת. אַזְרוֹעֵי הוּא דְּלָא מַזְרְעָא, הָא טַמּוֹיֵי מְטַמְּיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה״ — אֲפִילּוּ קֶרִי בָּעוֹלָם.

    Some say another version of the previous discussion. Shmuel says: Any semen that is not shot like an arrow cannot fertilize, i.e., impregnate a woman. The Gemara infers: It cannot fertilize, but it does render the man who emits it ritually impure, as it is stated: “If there be among you any man who is not ritually pure by reason of that which happened to him by night” (Deuteronomy 23:11). This teaches that even mere semen which cannot fertilize renders one impure.

    בָּעֵי רָבָא: גּוֹי שֶׁהִרְהֵר, וְיָרַד וְטָבַל — מַהוּ?

    Rava raises a similar dilemma: With regard to a gentile who had sexual thoughts, on account of which semen was uprooted but not emitted from his body, and he subsequently descended and immersed for the purpose of conversion, which means that he is now Jewish, and he then emitted semen, what is the halakha with regard to his status of ritual purity?

    אִם תִּמְצֵי לוֹמַר בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן, הָנֵי מִילֵּי לְחוּמְרָא, אֲבָל הָכָא דִּלְקוּלָּא — לָא אָמְרִינַן, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.

    The Gemara explains the dilemma: Even if you say that we follow the moment of uprooting, at which point he was still a gentile, one can maintain that this statement applies only when it entails a stringency, as is the case with regard to a born Jew. But here, where this would lead to a leniency, as the gentile would be ritually pure, perhaps we do not say that one follows the moment of uprooting. Or perhaps there is no difference in the application of this principle between a born Jew and a convert, but rather, one always follows the moment of uprooting. The Gemara concludes that the dilemma shall stand unresolved.

    בָּעֵי רָבָא: זָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה — מַהוּ?

    Rava raises a further dilemma: With regard to a woman who experienced a discharge of uterine blood after her menstrual period [ zava ], whose urine, which imparts impurity like all liquids that she discharges vaginally, was uprooted but not emitted from her body, and she descended to the ritual bath and immersed to purify herself from her ziva , and urinated afterward, what is the halakha ?

    אִם תִּמְצָא לוֹמַר בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן, הָנֵי מִילֵּי שִׁכְבַת זֶרַע, דְּלָא מָצֵי נָקֵיט לַהּ, אֲבָל מֵימֵי רַגְלֶיהָ, דְּמָצֵי נָקֵיט לַהּ — לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.

    The Gemara explains the sides of the dilemma: Even if you say that generally we follow the moment of uprooting, and therefore she should be impure, since the urine was uprooted when she was a zava , nevertheless one can claim that this statement applies only with regard to semen, as the man cannot hold it back from emission. But with regard to the urine of a zava , which she can hold in, one does not follow the moment of uprooting. Or perhaps there is no difference in the application of this principle between urine and semen, but rather, in both cases one follows the moment of uprooting. Here too, the Gemara concludes that the dilemma shall stand unresolved.

    בָּעֵי רָבָא: גּוֹיָה זָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ,

    Rava raises yet another dilemma: With regard to a gentile zava , who is not impure by Torah law, although by rabbinic law she is considered a zava in all regards, whose urine was uprooted when she was a gentile,