Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 41b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 41b

    Niddah 41b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 391 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ודם דרך רחם בשלשת ימי הקושי קודם לידה ואמור רבנן דזיבה היא דלא מטהר לה ולד דלאו לידה היא ורבי שמעון מטהר לטמא הואיל וימי זיבה הן ודם קושי בימי זיבה רחמנא טהריה:

    שיצא ולד ודם דרך דופן ופלוגתא אחריתי היא ולאו אקושי קאי דרישא איירי כשיצא דם דרך רחם קודם לידה:

    רבנן סברי מקור מקומו טמא הלכך טיפת דם מטמאה. ואע"ג דדרך דופן לאו ראייה היא לטמא את האשה טומאת שבעה מיהו טיפה עצמה מטמאה במגע משום דנגע במקור ומקור מקומו טמא. ורבי שמעון סבר מקור מקומו טהור מלטמא טיפה הנוגעת בו הלכך כי אתא דם דרך דופן טהור מלטמא וכדם מכה דמי וכי אתא נמי דרך רחם טהור כל ימי זיבה היכא דליכא שופי סמוך ללידה דולד מטהרו ואע"ג דולד דרך דופן נפק:

    מטמא באשה טומאת שבעה משום ראיית נדה ואע"ג דבא דרך דופן:

    שנעקר חתיכת בשר:

    נחושתך שולייך והיינו מקור וכתיב ותגלי ערותך אלמא נעקר ונשפך לארץ קרי ליה ערוה כאילו הוא במקומו הילכך טמא. נחושתך שולים כדאמר במסכת שבת (דף מא.) מפני שנחושתה מחממתה ובטהרות נמי בכמה דוכתין נחושתו של תנור (כלים פ"ח מ"ג):

    לטומאת ערב מפני שנגעה בו ביציאתה:

    טיפי מרגליות דם לבן וצלול:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 41b · Sefaria

    Tosafot

    ואזדא ר' יוחנן לטעמיה וא"ת והא משמיה דר"ש קאמר ור"ל נמי מודה דר' שמעון מטהר באשה דקאמר לדברי המטהר בדם מטהר באשה וי"ל דה"פ מילתיה דר"ל לדברי המטמא בדם מטמא באשה משום ראייה ומיירי כגון שיצא הולד והדם דרך דופן ובקושי דלאו קושי דולד הוא ורבי שמעון דמטהר בדם מטהר באשה דולד הוה וקושי סמוך ללידה רחמנא טהריה אבל אי לאו ולד הוא אף לרבי שמעון טמאה דלא בעינן שיצא דרך ערותה לכ"ע ור' יוחנן אמר דאף רבנן מטהרי באשה דבעינן שיצא דרך ערותה לכ"ע והשתא קאמר שפיר ואזדא רבי יוחנן לטעמיה אע"ג דמשמיה דרבי שמעון קאמר דמדרבי שמעון נשמע לרבנן:

    וסבר ר"ש דיה כבועלה והתניא וכו' אע"ג דקרא במשמשת איירי סבר המקשה דמטעם משמשת לא היתה טמאה אי לאו משום שהזרע נפלט לבית החיצון וא"ת לרבנן נמי תקשה דאמאי איצטריך קרא תיפוק ליה מיהיה ויש לומר אף דרבי שמעון אדרבי שמעון פריך וכי משני כאן בפולטת כאן במשמשת אתי נמי שפיר אף לרבנן ואיצטריך קרא למשמשת אע"פ שנכנס הזרע מתחלה לבית הפנימי ולא יצא לבית החיצון דאי יצא תיפוק ליה משום פליטת הזרע ואפילו למ"ד לעיל במקום שהשמש דש הוי בית החיצון היינו באדם בינוני וכן באשה בינונית אבל בגדול וקטנה משכחת לה שפיר שהזרע נכנס לבית הפנימי מתחלה אי נמי שמא לרבנן לא מטמא משום פליטת זרע אלא כשהיה הזרע בבית הפנימי ונפלט לחיצון אבל כשעומד הזרע בחיצון במקומו ולא נפלט שם ממקום אחר לא מטמא אלא משום משמשת:

    פולטת תיפוק ליה דהא שמשה היה יודע דלישני ליה כשטבלה לשימושה דהא כתיב וטמאה עד הערב אלא משום דבעי למפרך מרבא דאמר כל שלשה לא מהני לה טבילה ואם תאמר בלאו הכי מצי לאקשויי מרבא אקרא ויש לומר דקרא איכא לאוקומי דאזלא איהי בכרעה אי נמי כשקנחה עצמה יפה דאפשר לכבד הבית שלא ישתייר כלום דתנן במס' מקוואות (פ"ח מ"ד) האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאילו לא טבלה אבל השתא אמאי דמשני כאן בפולטת כאן במשמשת פריך שפיר דאי איתא דכבדה הבית אם כן תיפוק ליה דהרי פלטה:

    Tosafot on Niddah 41b · Sefaria

    Rashba

    ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מנין שאין אשה טמאה וכו'. קשי' לן אי ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי קאמר, ר"ל נמי מודה הוא דלר"ש בן יוחאי דאשה נמי טהורה כדאמרינן לדברי המטהר בדם דהיינו ר"ש מטהר באשה דבעינן שיצא מדוה דרך ערותה. ותירצו בתוס' דלר"ל מיירי במקשה לילד וכשיצא ולד ודם דרך דופן והא דמטהר ר' שמעון לאו משום דבעינן שיצא מדוה דרך ערותה דאלו יצא בשופי טמויי הוה מטמא לה אף ר"ש בן יוחאי אלא כיון דמקשה היא וקסבר ר"ש דלידת דופן לידה היא א"כ קושי דלידה רחמנא טהריה, ורבנן סברי דלאו לידה היא הילכך הדם טמא ואף האשה טמאה. ור' יוחנן סבר דלכולי עלמא כשיצא דרך דופן לאו דם נדה הוא לטמא בה את האשה דלא טמא רחמנא אלא בשיצא מדוה דרך ערותה ולא פליגי רבנן בהא אלא שהם מטמאים אחר הדם משום דנתגדל במקור דמקור מקומו טמא. וא"ת אי הכי היינו רישא כדאקשינן לעיל י"ל דהיא גופה דלכולי עלמא לא בעין שיצא מדוה דרך ערותה אליבא דריש לקיש אבל ר' יוחנן לא מוקי פלוגתייהו במקשה אלא במקור מקומו או טמא או טהור קא מיפלגי כדאמרינן.

    פולטת תיפוק לי דהא שמשה כלומר לר' שמעון דאמר דפולטת שכבת זרע אינה מטמאה בפנים ובמשמשת מודה דמטמאה אפילו בפנים, אי הכי פולטת נמי על כרחיך מטמאה בפנים דפולטת ולא משמשת היכי משכחת לה. וא"ת ולרבנן דסבירא להו משמשת ופולטת חדא מילתא היא וכי כתיב ורחצו במים משום פליטתה הוא דכתיב א"כ אכתי קרא דורחצו למה לי תיפוק לי משום דכתיב יהיה כדדרשינן לה הכא לפולטת שמטמאה בפנים כבחוץ י"ל דצריכי תרוויהו דאי לא כתב רחמנא ורחצו במים הייתי אומר שאין פולטת כראוה ועד שתצא לחוץ ממש לא יטמא דטומאת בית הסתרים היא ואינה מטמאה ואי משום והיה הוה דרשינן ליה לדרשא אחרינא דמנא לן דמרבה פולטת אלא השתא דכתב רחמנא ורחצו דרשינן שפיר יהיה לרבות את הפולטת ואי כתיב ורחצו ולא כתיב יהיה הוה אמינא דורחצו היינו משום משמשת ואפילו בפנים ממש כלומר לפנים מבית השנים טמאה משום משמשת אלא משום רואה ועד שתפלוט בבית החיצון אינה טמאה כנ"ל ומשום דלא איפש' שלא תצא טומאתה בבית החיצון הוא דטמיא רחמנא אלא לר' שמעון דמחלק בן משמשת לפולטת קשיא.

    ואוקימנא כשטבלה לשמושה ואקשינן תו עלייהו מדרבא דאמר משמשת אסורה לאכול בתרומה כל שלשה ימים אי אפשר שאל תפלוט ואם כן היכי משכחת לה שטבלה לשמושה ועדיין אין פליטתה מטמאתה דהא כל שלשה ודאי פולטת בחוץ ממש. ואוקי' בשהטבילוה במטה ולא נתהפכה. וא"ת ולרבנן קרא דורחצו במים וטמאו עד הערב מי ניחא דהא אמר רבא דכל ג' אי איפשר לה שלא תפלוט וא"כ היכי סגי לה בטומאת ערב. י"מ דהך קושיא אפילו לרבנן אתיא אלא כיון דאיירי בדר' שמעון מפרש ואזיל בדידיה. ואינו מחוור בעיני משום דכל הני קושיאתא מיגד אגידן אהדדי וחדא בגררה דחברתה נתקשת ומאן דמקשה להו מעיקרא מידע הוה ידע להא דרבא ואם כן אמאי קא קשיא ליה טפי לר' שמעון מדרבנן. עוד נ"ל דאי איפשר לומר דלרבנן קא מקשה דאלו לרבנן משמשת היינו פולטת דאי איפשר למשמשת בלא פליטה ומשום פליטתה הוא דמטמא לה רחמנא וא"כ מאי קא משנה כשהטבילוה במטה וכן נמי כשלא נתהפכה דאלו לרבנן אפילו שהטבילוה במטה ולא נתהפכה עדיין טמאה משום נגיעת שכבת זרע שבבשרה כלומר חוץ מן השנים ואי איפשר לומר דמאי דמתרץ כשהטבילוה במטה ולא נתהפכה לר' שמעון דוקא קא מתרץ דכיון דקא מקשה בין לר' שמעון בין לרבנן כי קא מתרץ לכולהו קא מתרץ, ולפי'אלא ודאי נראה דלר' שמעון דוקא קשיא משום דמחלק בין משמשת לפולטת ואיצטריך על כרחיה למימר דיש לך טובלת לשמושה ועדיין פשר שתהיהטמאה משום פולטת לחוץ ממש, אבל לרבנן דאמרי דמשמשת ופולטת חדא מילתא היא לא קשיא דכי כתיב וטמאו עד הערב כשכבדה את ביתה יפה יפה כדתנן בפ"ח של מקואות (מ"ד) האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה ומשמע דהא כבדה את הבית עלתה לה טבילה וביבמות נמי פרק בית שמאי גבי קטנה לר' אליעזר אמר רבה עומדת מחיקו וטובלת ואוכלת בתרומה לערב אבל לר' שמעון ודאי קשיא דאלו כבדה את הבית יפה יפה תיקשי לן משמשת היינו פולטת ומשום נגיעה ממש תטמא ועוד היכי משכחת לה להא דר' שמעון דאמר דפולטת אינה מטמאה עד שתצא טומאתה לחוץ דאלו לא טבלה תיפוק לי משום משמשת ואפילו בפנים ממש תטמא ואילו כבדה את הבית יפה יפה שוב אינה פולטת שכבר נתכבד הבית יפה ואחר כך מצאתיה בכנין זה בתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל.

    ומתרץ בהשטבילוה במטה. כלומר והילכך טהורה לשמושה ואחר כך עמדה ופלטה טומאתה לחוץ ממש. ואקשינן מכלל דרבא כדאזלא איהי בכרעה בהדי דקא אזלא שדיתיה. כלומר בודאי שדיתיה ובכי הא ודאי לא אמר רבא שתהא אסורה כל ג' וכי תימא דילמא אשתייר ומספקא אסרינן לה בתרומה אי הכי חיישינן שמא נשתייר ממנו מיבעי ליה אלא ודאי מדלא קאמר הכין לאו בטומאת ספק איירי דנשתייר ליכא למיחש דודאי מישדא שדיתיה, ואוקי' לדרבא נמי בשהטבילה במטה ורבא אקרא קאי וכו' וא"ת א"כ למה ליה לרבא לדחוקי לקרא ולאוקמיה כשהטבילוה במטה ולא נתהפכה כלל לקומה כשהלכה ואח"כ טבלה, ומשום כך י"מ שאפילו כדאזלה בכרעה חיישינן דילמא נשתייר והילכך במהלכת לא עלתה לה טבילה דדילמא נשתייר מיניה וכן דעת מקצת מרבותינו בעלי התוספות ז"ל. והא דאקשינן אי הכי שמא נשתייר מיבעי ליה לאו למימרא דלא חיישינן אלא לומר דרבא לשון בכי האי גוונא אמרה מדקאמר אי אפשר שלא תפלוט. ומיהו קושיא מעיקרא ליתא דאיכא למימר דלהכי לא אוקמיה רבא לקרא בהכי משום דא"כ היינו נגיעת חוץ. ותדע לך דהא על כרחין כשכבדה את הבית טהורה ואמאי לא אוקמיה בהכין. ועוד נ"ל דרבא לאו דוקא בהכין אוקמיה לקרא אלא משום דקרא סתמא כתיב איצטריך רבא לאשמועינן דלאו בכל צד מיירי קרא אלא זימנין דלא סלקא לה טבילה וכגון שהטבילוה במטה ולא נתהפכה. וי"מ דאי איפשר לומר דלרבא אפילו כשהלכה אסורה מספק כל שלשה דא"כ אדדחיק רבא ומוקים ליה לקרא כשהטבילוה במטה ונתהפכה, לישמעינן דעדיפא ולימא כי כתיב קרא בשאינה מתהפכת אבל במתהפכת ואפילו במהלכת כל שלשה ימים אסורה שמא תפלוט אלא בודאי איכא קצת ראיה לסברת רבותינו בעלי התוס' ז"ל מההיא דתנן במסכת מקואות שכתבנו למעלה דתנן האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה דמשמע דאין לה טהרה תוך שלשה ימים אלא בכבוד הבית הא בהלוך לא, דאם איתא דה"ה להלכה והתם בשלא הלכה אלא בשהטבילוה במטה אמאי קתני וירדה דמשמע דהיא עצמה ירדה וטבלה ועוד דהיאך פסיק דבשלא כבדה את הבית כאלו לא טבלה ואי לאשמועינן דכבוד מהני הכין הוה ליה למיתני האשה ששמשה וכבדה את הבית וירדה וטבלה אסורה וצ"ע. ואיכא מאן דמפרש דההיא ודאי בשהלכה אלא דלא איירי אלא לטהרות ומשום דלא שדיא ליה לגמרי בחוץ ממש אלא בבית החיצון וכותלי בית הרחם מעמידין אותו משום הכי צריכה כבוד לטהרות משום נגיעה דשכבת זרע אלא דלית לה דין פולטת לראיה ולטמא פנים אלא ראשון דמגע שכבת זרע הוי.

    Rashba on Niddah 41b · Sefaria

    Ritva

    אמר ריש לקיש אע״ג דריש לקיש פליגא אדרב יוסף לא אמרו ריש לקיש אמר משום דלאו עלה איתמרא דהא קדים ליה טובא ואמתני׳ הוא דאיתמרה.

    לדברי המטמא בדם מטמא באשה פי׳ ריש לקיש נמי על כרחין מוקים לה למתני׳ בדם דרך דופן וכדדייק לישנא דקתני משם ומיהו לית ליה דרב יוסף וס״ל דלר׳ שמעון דם הבא דרך דופן טמא וכשם שמטמא בדם כך מטמא בו את האשה ור׳ יוחנן אית ליה דרב יוסף וס״ל כמאן דמטמא בדם מטהר באשה ואין טומאה אלא משום מגע מקור.

    ואזדא ר״י לטעמיה וכו' פי׳ ואיכא למידק מאי לטעמיה דהא בדר׳ שמעון אף ר״ל מודה וכדקאמר בהדיא לדברי המטהר בדם מטהר באשה תירצו בתוס׳ דמשמע לן דעד כאן לא מטהר ר׳ שמעון אליבא דריש לקיש אלא מפני שיצאת בשעת לידה דהוי דם קושי סמוך ללידה שהוא טהור וחכמים מטמאים שאינו חשוב קושי ואזדא כל חד וחד לטעמיה וא״ת א״כ הדרא קושיין דלעיל לדוכתא דהיינו רשיא וי״ל דלא משמע לן דהא תהוי קושיא מעיקר פירכא דלעיל היינו ועוד דדכותא בתלמוד אי נמי דלמאי דסבירא לן השתא קמ״ל סיפא דוקיא דידה דדם דרך דופן טמא מאי דלא שמעינן מרישא ונכון הוא ועוד י״ל דתלמודא משמע ליה דהא דר׳ שמעון בן יוחאי דברי הכל היא אליבא דר׳ יוחנן דהא קרא קאמר אלא משום דאמרה ר׳ שמעון בן יוחאי תלו לה בשמיה לומר דבר בשם אמרו והיינו דאמרי׳ ואזדא ר״י לטעמיה.

    כאן בפולטת כאן במשמשת וא״ת ולרבן תרי קראי בפולטת למה לי י״ל דאי כתב רחמנא יהיה ולא כתב ורחצו הוה אמינא דאשה פולטת טהורה לגמרי ואי משום יהיה מוקמינן לה במלתא אחריתא דנדה או זבה דפולטת מאן דכר שמיה אבל השתא דכתב רחמנא ורחצו משמע לן דיהיה לפולטת ואי כתב רחמנא ורחצו הוה מוקמי׳ לה כדין משמשת ואפי׳ בפנים ממש טמאה אבל השתא דכתב רחמנא יהיה משמע לן דיהיה אתא לפולטת לעשות כנדה לטמא בחוץ דוקא דהיינו בבית החיצון כן פי׳ בתוס'.

    למימרא וכו׳ והאמר רבא וכו' ואיכא למידק לרבנן נמי תקשי לרבא היכי בעי לפולטת בטומאת ערב ויש שהיו מפרשים דאה״נ אלא משום דקיימינן בדר׳ שמשון נקיט לה בשמשמשת ור׳ שמעון אבל בתוס׳ דבשלמא לרבנן לא קשיא דכיון דלדידהו פולטת ומשמשת בחדא מילתא מוקמינן ליה לטומאת ערב דקרא בשכבדה את הבית קודם טבילה כדינה וכדתנן בפ״ח דמקוואות האשה ששמשה את הבית וירד׳ וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה הא כבדה את הבית טהורה אבל לר׳ שמעון קשיא קראי דאי כבדה את הבית יפה יפה א״כ משמשת היינו פולטת ומשום נגיע׳ בחוץ ממש שא״א לכבוד בלי נגיעה בחוץ ועוד דהא ר׳ שמעון אמר דפולטת אינה טמאה עד שתצא טומאתה לחוץ וא״כ היכי משכחת לדר׳ שמעון אי בלא טבלה עדין או שטבלה ולא כבדה את הבית דהוי כמי שלא טבלה תיפוק לי משום משמשת ואפי׳ בפנים ממש מטמאה ואי בשטבלה ובדקה את הבית יפה א״כ שוב אינה פולטת ופרקי׳ דהכא במאי עסקי׳ כשהטבילה במטה פי׳ ובהכי טהורה לשמשה ואפי׳ לא כבדה כיון שלא ירדה לטבול ואח״כ עמדה ופלטה טומאתה לחוץ ממש ופרכי׳ מכלל דכי אמר רבא דאזלא בכרעא וטבלה והא הכי אפשר דכיון דאזלא בכרעא שריתיה וכ״ת דלמא אשתייה ולא שדיתיה כוליה אי הכי חיישי׳ שמא נשתייר מגעי ליה. יש שפי׳ דאנן ס״ל דכל היכא דאזלא ודאי שריתיה כוליה בלא שיור וכדנקטי׳ לי׳ להדיא אלא דאנן הכי אמרי׳ וכ״ת דרבא פליג אסברא דלן וסובר דאפשר דמשיירא אי הכי ס״ל לא הוה ליה למימר בלישניה א״א שלא תפליט אלא הוה ליה למימר חיישינן שמא תפליט אוקימ׳ לרבא נמי כשהטבילוה במט׳ ובמתהפכת שהיא פולטת תמיד ולפיכך אסורה כל ג׳ ימים שראויה טפה לטמא וקרא דמטהר לה בערב בשלא נתהפכה ורבא אקרא קאי הא אלו ירדה והלכה לדברי הכל טהורה לאלתר אם טבלה דודאי שרתיה והקשו על פי׳ זה דא״כ אמאי דחיק רבא לאוקומי קרא כשהטבילוה במטה ושלא נתהפכה לוקמה כשהלכה ואח״כ טבלה וי״ל דהא לא קשיא דא״כ דכ״ע נמי תקשי דלוקמה כשטבלה וכבדה את הבית כדינה אלא ודאי דניחא ליה לאשמועינן דכל שלא ירדה צריך שלא תתהפך שאם היא תתהפך פולטת היא בכל שעה ועוד דכיון דלר׳ שמעון קרא במשמשת שמטמאה בפנים ממש ליכא לאוקומא קרא ביולדת ולא במכבדת את הבית דח״כ תיפוק ליה משום פולטת ושהיא מטמאה בחוץ ממש להכי אוקמיה כשהטבילוה במטה ולא נתהפכה כלל ואפילו לא יצא לחוץ כלל היא טמאה טומאת ערב וטובלת לערב וטהורה ומיהו קשה לפי׳ זה מתני׳ דפ״ח דמקואות דמייתינן לעיל דקתני שירדה לטבול ואפ״ה קתני שאם לא כבדה את הבית הוה כאלו לא טבלה. ויש מתרצים דההיא כשירדה במקום הסמוך למטה וכי אמרינן שריתיה ודאי היינו בדאזלא בכרעא פורתא וטבלה ואין זה מחוור חדא דסתמא קאמר ועוד כמה יש שיעור ההילוך ואחרים תירצו דמתני׳ דמקוואות אינו אלא לטהרות ומדין נגיעה דודאי כל שירדה מן המטה שריתיה לבית החיצון כוליה אלא שכותלי בית הרחם מעמידין ממנו בבית החיצון מקצת ומשום כך צריכה כבוד לטהרות משום נגיעה דשכבת זרע כשיצא לחוץ אבל אין לה דין פולטת לראיה ולטמא בפנים כבחוץ מכיון שכבר יצא לבית החיצון אלא שהיא ראשון לטומאה משום מגע שכבת זרע וגם זה אינו מחוור לכך נראין דברי רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל בודאי הילוך אינו מועיל וצריכא כיבוד והכא ה״פ מכלל דכי אמר רבא בדאזלא בכרעא וטבלה והא בהדי דאזלא שריתיה על הרוב וכי תימא דחייש רבא לחומרא דילמא נשתייר מיניה קצת הא ודאי מילתא דאפשר היא וראוי לחוש לו תוך ג׳ עד שתכבד ומיהו רבא לא איירי בהא דא״כ לא הוה ליה למנקט בלישניה א״א שלא תפלוט והוה ליה למימר חיישנו שמא תפלוט אלא לרבא נמי כשהטבילוה במטה וכן במתהפכת וכו'.

    Ritva on Niddah 41b · Sefaria

    Meiri

    מקור האשה ר"ל חתכת הבשר שהדם מתהוה בתוכה שנעקר ונפל לארץ האשה טמאה בו טומאת ערב מצד שנגעה במקור וכן מקור שהזיע כשני טיפי מרגליות ר"ל דם לבן כעין מרגלית טמאה בהן טומאת ערב ואע"פ שאין דם לבן מטמא משום נדה כמו שביארנו בחמשה מראות הדמים המטמאין בפרק שני שדינן כדין המקור אבל אם לא הזיע אלא טפה אחת טהורה מכלום שלא מן המקור היה אלא מחוצה לו:

    המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר כל הנשים מטמאות בבית החיצון ר"ל משיצא מן המקור ויצא לו בבית החיצון טמאה אע"פ שכותלי בית הרחם העמידוהו שלא לצאת לחוץ ובית החיצון הוא הפרוזדור והוא שהאבר מגיע לו וכמו שאמרו מקום שהשמש דש והוא סמוך לבין השנים והם תלתולי בשר שבצדדים דכתוב דם יהיה זובה בבשרה אפילו כשהוא בבשרה ואע"פ שלענין טומאת שרץ בית הסתרים הוא ואינה מטמאת במגע השרץ שבמקום זה לענין נדה טמאה מגזרת הכתוב וכן בזיבה של אשה אבל הזב ובעל הקרי אין טומאתן כלום עד שתצא טפת הקרי או הזיבה לחוץ אע"פ שנעתק הזרע ובא לו לפי האמה ומתוך כך אמרו בבעל קרי שקירויו יוצא בהרגש שאם היה אוכל בתרומה והרגיש או שנזדעזעו איבריו אוחז באמה כדי שלא יצא ובולע את התרומה שבפיו קודם שיצא הקרי ויטמא ואין כאן אסור מצד אחיזת האמה שאפשר במטלית עבה ולא עוד אלא אפילו בידו מותר שמאחר שכבר הזריע אין כאן תוספת הרהור והוא שאמרו כל איחמומי והדר איחמומי בשעתיה לא שכיח ומטמאין בכל שהן ר"ל הנדה והיולדת והזבה מטמא בכל שהוא אף לנוגע ואין צריך לומר לאשה עצמה שראתה אבל זוב ובעל קרי מטמאין בכל שהן לרואה אבל לא לנוגע אלא בכעדשה כמו שהתבאר:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    אע"פ שבית החיצון שהזכרנו בית הסתרים הוא אצל טומאת שרץ כמו שכתבנו מ"מ למטה ממנו כל שהתינוקת יושבת ונראת גלוי הוא אצל טומאת שרץ ומטמאת במגע שבו אע"פ שקומטו של זב נקרא בית הסתרים כמו שיתבאר למטה ואף זו הואיל וכשעומדת אינה נראית היה לנו לומר שבית הסתרים הוא אינו דומה שקומטו של זב אינו מגולה אלא על ידי הדחק אבל זו מתגלית תמיד מאליו:

    כבר ביארנו שהאשה שפלטה שכבת זרע בתוך שלש עונות טמאה וטומאתה כטומאת ראיית קרי באיש ומ"מ אע"פ שבאיש אינו מטמא עד שיצא לחוץ באשה מטמא תכף שנעקר ובא לבית החיצון הא למדת שטומאת שכבת זרע באשה משום נוגעת הוא שהרי טומאת בית הסתרים אינו מטמא במגע ואע"פ שבמשא מיהא מטמא הרי קרי אינו מטמא במשא אלא מתורת ראיה ואין בזה חלוק בין פולטת למשמשת אלא אף בטבלה לשמושה ופלטה אח"כ הדין כן ומעתה אין טומאה זו אלא בבת שלש שביאתה ביאה ובביאה כדרכה אבל בפחותה מבת שלש או גדולה שלא כדרכה אינה טמאה אלא מצד מגע וכגון שנגעה בחוץ וטומאה זו אינה אלא טומאת ערב אפילו שמשו שניהם טמאים טומאת ערב לבד ושניהם ראשון לטומאה ומ"מ כל ששמשה ונתהפכה בשעת תשמיש אפילו הטבילוה במטה ר"ל שלא הלכה ברגליה אסורה בתרומה כל שלשה ימים שאי אפשר שלא תפליט אחר שנתהפכה אבל אם לא נתהפכה איפשר לה בלא פליטה וטובלת ביומה ואוכלת בתרומה לערב ואם לא נתהפכה אלא שהלכה ברגליה חוששין לה מספק כל שלשה ימים ומאחר שהפליטה מטמאה משום ראיה הרי היא מטמאה בפנים כבחוץ כמו שביארנו ומטמאה במשהו וכן פליטתה סותרת יום אחד וכבר ביארנוה בפרק בנות כותיים:

    Meiri on Niddah 41b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ואזדא ר"י לטעמיה וי"ל דה"פ מלתיה דר"ל כו' אבל אי לאו ולד הוא אף לר"ש כו' עכ"ל יראה דמשמע ליה לתלמודא דלא פליגי לר"ל אלא בקושי כדפליגי ברישא ולא נימא דפליגי תנאי לר"ל אי בעינן שיצא דרך ערותה ובלאו קושי דולד נמי מטהר ר"ש דעל כרחך בהכי פליגי רבי יוחנן ור"ל דאם כן הוה ליה לריש לקיש לפרושי דבהכי פליגי כדמפרש לה רב יוסף דפליגי במקור מקומו טמא:

    בד"ה וסבר רבי שמעון דיו כו' סבר המקשה דמטעם משמשת לא היתה טמאה כו' עכ"ל דליכא למימר דהמקשה ידע לפרש משמשת ממש אלא דסמך אקושיא דפולטת תיפוק ליה דשמשה דהא ידע דלישני ליה כשטבלה מדכתיב וטמאה עד הערב כמ"ש התוס' לקמן ואי סמך אההיא דרבא דכל שלשה לא מהני לה טבילה בלאו הך ברייתא דמשמשת הוה מצי לאקשוי ממילתא דרבא אהך דפולטת אלא ע"כ דהוה ס"ד דמשמשת נמי היינו שהזרע נפלט דהשתא פריך בפשיטות מהך ברייתא דמשמשת אהך דפולטת בלאו מלתא דרבא כלל:

    Chidushei Halachot on Niddah 41b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה וסבר רבי שמעון דיה כבועלה וכו' וי"ל אף דר"ש אדר"ש פריך וכו'. ר"ל ראין הכי נמי דפריך נמי לרבנן והא דנקט וסבר ר"ש וכו' הכי קאמר לא מבעיא דקשיא לרבנן אלא אף לר"ש נמי קשה:

    Maharam on Niddah 41b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' שאי אפשר לה שלא תפלוט ע' יבמות לד ע"ב תד"ה התורה:

    Gilyon HaShas on Niddah 41b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 41, Amud Bet, about 391 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “וְדָם דֶּרֶךְ רֶחֶם, וְאַזְדָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ…”

    2. Segment 214 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: חֲדָא — דְּהַיְינוּ…”

    3. Segment 310 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן שֶׁיָּצָא וָלָד…”

    4. Segment 414 words

      Opens “וּבְמָקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא קָמִיפַּלְגִי; מָר סָבַר: מָקוֹר…”

    5. Segment 525 words

      Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְדִבְרֵי הַמְטַמֵּא בַּדָּם —…”

    6. Segment 643 words

      Opens “וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן…”

    7. Segment 719 words

      Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה:…”

    8. Segment 813 words

      Opens “לְמַאי? אִילֵימָא לְטוּמְאַת שִׁבְעָה — דָּם אָמַר…”

    9. Segment 932 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹר שֶׁהִזִּיעַ כִּשְׁתֵּי טִיפֵּי…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “כׇּל הַנָּשִׁים מְטַמְּאִין בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. הֵי נִיהוּ…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ מָקוֹם גָּלוּי…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: בֵּין הַשִּׁינַּיִם כְּלִפְנִים אוֹ כְּלַחוּץ?…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מְקוֹם דִּישָׁה. מַאי ״מְקוֹם דִּישָׁה״?…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״בִּבְשָׂרָהּ״ — מְלַמֵּד שֶׁמְּטַמְּאָה בִּפְנִים…”

    15. Segment 1529 words

      Opens “פּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיֶה״.…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דַּיָּהּ כְּבוֹעֲלָהּ? וְהָתַנְיָא: ״וְרָחֲצוּ…”

    17. Segment 1715 words

      Opens “אֶלָּא, מִפְּנֵי שֶׁטּוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים הִיא, וְטוּמְאַת…”

    18. Segment 187 words

      Opens “לָא קַשְׁיָא — כָּאן בִּמְשַׁמֶּשֶׁת, כָּאן בְּפוֹלֶטֶת.…”

    19. Segment 198 words

      Opens “פּוֹלֶטֶת — תִּיפּוֹק לֵיהּ, דְּהָא שִׁמְּשָׁה! בְּשֶׁטָּבְלָה…”

    20. Segment 2022 words

      Opens “לְמֵימְרָא דִּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּטוּמְאַת עֶרֶב סַגִּי לַהּ? וְהָא…”

    21. Segment 2117 words

      Opens “הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? שֶׁהִטְבִּילוּהָ בַּמִּטָּה, מִכְּלָל דְּכִי…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Niddah 41b · Segment 2 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: חֲדָא — דְּהַיְינוּ רֵישָׁא, וְעוֹד…

    Original text

    וְדָם דֶּרֶךְ רֶחֶם, וְאַזְדָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ.

    and blood emerged through the womb, i.e., vaginally, during the three days preceding the birth. And Rabbi Shimon conforms to his line of reasoning, that a caesarean birth is a full-fledged birth, and therefore the blood that emerged prior to the birth is ritually pure, and the Rabbis conform to their line of reasoning, that a caesarean birth is not halakhically considered a birth, which means that the blood which emerged beforehand is considered the blood of ziva , and is ritually impure.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: חֲדָא — דְּהַיְינוּ רֵישָׁא, וְעוֹד — ״מִשָּׁם״ מְקוֹם וָלָד מַשְׁמַע!

    Rav Yosef objects to this explanation: One difficulty is that according to this interpretation, the latter clause of the baraita is superfluous, as the dispute recorded there is identical to that of the first clause. And furthermore, the words: From there, in the phrase: The blood that emerges from there, indicate that this is referring to a place already mentioned in the baraita , i.e., the place from which the offspring emerged, which is the abdominal incision of the caesarean section, not the vagina.

    אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן שֶׁיָּצָא וָלָד וְדָם דֶּרֶךְ דּוֹפֶן,

    Rather, Rav Yosef said that this is the explanation of the latter clause of the baraita : It is referring to a situation where both the offspring and blood emerged through the incision in the abdomen. It is in such a case that the first tanna deems the blood which emerged impure and Rabbi Shimon deems it pure.

    וּבְמָקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא קָמִיפַּלְגִי; מָר סָבַר: מָקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא, וּמָר סָבַר: מָקוֹר מְקוֹמוֹ טָהוֹר.

    And the matter with regard to which they disagree is whether or not the location of a woman’s source, i.e., her uterus, is ritually impure. One Sage, the first tanna , holds that the location of a woman’s source is ritually impure, and therefore any blood that emerges from it, regardless of how it came out of her body, is impure as well. And one Sage, Rabbi Shimon, holds that the location of a woman’s source is pure, and blood that emerges from there is also pure. Only uterine blood which emerges vaginally is impure.

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְדִבְרֵי הַמְטַמֵּא בַּדָּם — מְטַמֵּא בָּאִשָּׁה, לְדִבְרֵי הַמְטַהֵר בַּדָּם — מְטַהֵר בָּאִשָּׁה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף לְדִבְרֵי הַמְטַמֵּא בַּדָּם — מְטַהֵר בָּאִשָּׁה.

    § Reish Lakish says: According to the statement of the one who deems the blood impure, the first tanna , he deems the woman impure as well, as though it were blood of menstruation. Likewise, according to the statement of the one who deems the blood pure, Rabbi Shimon, he deems the woman pure as well. But Rabbi Yoḥanan says: Even according to the statement of the one who deems the blood impure, the first tanna , he deems the woman pure.

    וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מִנַּיִן שֶׁאֵין אִשָּׁה טְמֵאָה עַד שֶׁיֵּצֵא מַדְוֶהָ דֶּרֶךְ עֶרְוָתָהּ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקוֹרָהּ הֶעֱרָה״, מְלַמֵּד שֶׁאֵין אִשָּׁה טְמֵאָה עַד שֶׁיֵּצֵא מַדְוֶהָ דֶּרֶךְ עֶרְוָתָהּ.

    And Rabbi Yoḥanan follows his standard line of reasoning here, as Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From where is it derived that a woman does not become impure due to menstruation unless the flow of blood emerges from her nakedness, i.e., genitalia? As it is stated: “And a man who lies with a woman having her flow, and shall uncover her nakedness, he has made naked her source” (Leviticus 20:18) This teaches that a woman is not impure due to menstruation unless the flow emerges from her nakedness.

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: מָקוֹר שֶׁנֶּעֱקַר וְנָפַל לָאָרֶץ — טְמֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ וַתִּגָּלֶה עֶרְוָתֵךְ״.

    Reish Lakish says in the name of Rabbi Yehuda Nesia: If a woman’s source, i.e., her uterus, became dislodged and fell out of her body onto the ground, she is ritually impure, as it is stated: “Because your foundation was poured out, and your nakedness was uncovered” (Ezekiel 16:36). The word “foundation” alludes to the uterus, and the verse is referring to it after it has been “poured out,” i.e., detached, as an uncovering of nakedness, which indicates that it is still a source of impurity even after it has been detached from its place.

    לְמַאי? אִילֵימָא לְטוּמְאַת שִׁבְעָה — דָּם אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא חֲתִיכָה! אֶלָּא לְטוּמְאַת עֶרֶב.

    The Gemara asks: To what kind of impurity is this woman subject in this situation? If we say that she is subject to the impurity of seven days of menstruating women, that is impossible, as the Merciful One states in the Torah that such impurity is caused by “blood” (Leviticus 15:19), and not a piece of flesh. Rather, she is subject to impurity that lasts until the evening, as a result of the surface of her body having come into contact with the uterus, which is a source of impurity.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹר שֶׁהִזִּיעַ כִּשְׁתֵּי טִיפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת — טְמֵאָה. לְמַאי? אִילֵימָא לְטוּמְאַת שִׁבְעָה — חֲמִשָּׁה דָּמִים טְמֵאִין בָּאִשָּׁה וְתוּ לָא! אֶלָּא לְטוּמְאַת עֶרֶב. וְדַוְוקָא תַּרְתֵּי, אֲבָל חֲדָא — אֵימָא מֵעָלְמָא אָתְיָא.

    Rabbi Yoḥanan says: In the case of a woman’s source that discharged two whitish, clear, pearl-like [ margaliyyot ] drops, she is impure. The Gemara asks: To what kind of impurity is this woman subject in this situation? If we say that she is subject to the impurity of seven days of menstruating women, that is impossible, as the mishna ( Nidda 19a) states that there are five distinct colors of ritually impure blood in a woman, but no more, and pearly white is not one of those colors. Rather, she is subject to impurity that lasts until the evening, as a result of her body having come into contact with a discharge from the uterus, which is a source of impurity. And this is the halakha specifically if there were two drops, but if there was only one such drop she is not impure, as I can say that the drop came from elsewhere, not from the uterus.

    כׇּל הַנָּשִׁים מְטַמְּאִין בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. הֵי נִיהוּ בַּיִת הַחִיצוֹן? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כֹּל שֶׁתִּינוֹקֶת יוֹשֶׁבֶת וְנִרְאַת.

    § The mishna teaches: All women become ritually impure with the flow of blood from the uterus into the outer chamber, i.e., the vagina, as it is stated: “And her issue in her flesh shall be blood” (Leviticus 15:19). The Gemara asks: What exactly is the outer chamber? Reish Lakish says: Any place which can be seen when a little girl sits with her legs spread. When the blood reaches that area in the vagina, the woman becomes ritually impure.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ מָקוֹם גָּלוּי הוּא אֵצֶל שֶׁרֶץ! אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד בֵּין הַשִּׁינַּיִם.

    Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish in objection: That place is considered exposed even with regard to contact with the carcass of a creeping animal. If one comes into contact with the carcass of a creeping animal he becomes impure. This is the halakha only if the animal touches a part of the body that is exposed, not an internal cavity such as the inside of the mouth. Since the area of the vagina described by Reish Lakish is considered an exposed part of the body for the purposes of the impurity imparted by the carcass of a creeping animal, it should not be necessary for the mishna to derive the halakha of her impurity from the expression “in her flesh.” Rather, Rabbi Yoḥanan says: The term outer chamber extends until the area between the teeth- like projections inside the vagina.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: בֵּין הַשִּׁינַּיִם כְּלִפְנִים אוֹ כְּלַחוּץ? תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי זַכַּאי: עַד בֵּין הַשִּׁינַּיִם, בֵּין הַשִּׁינַּיִם עַצְמָן כְּלִפְנִים.

    A dilemma was raised before the Sages: Is the area between the teeth- like projections itself considered as internal, which would mean that blood there would not render the woman impure, or as external? Come and hear a resolution, as Rabbi Zakkai teaches a baraita : The term outer chamber extends to the area between the teeth- like projections, but the area between the teeth- like projections themselves is considered as internal.

    בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מְקוֹם דִּישָׁה. מַאי ״מְקוֹם דִּישָׁה״? אָמַר רַב יְהוּדָה: מְקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׁ דָּשׁ.

    It was taught in a baraita that a woman becomes impure when the blood reaches the place of threshing, which is a euphemism. The Gemara asks: What is the meaning of this euphemism, the place of threshing? Rav Yehuda says: It is referring to the place in the vagina where the penis threshes, i.e., reaches, during intercourse.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״בִּבְשָׂרָהּ״ — מְלַמֵּד שֶׁמְּטַמְּאָה בִּפְנִים כְּבַחוּץ, וְאֵין לִי אֶלָּא נִדָּה, זָבָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זָבָה בִּבְשָׂרָהּ״.

    § The Sages taught in a baraita : It is written concerning a menstruating woman: “And if a woman has an issue, and her flow in her flesh shall be blood, she shall be in her menstruation seven days” (Leviticus 15:19). The term “in her flesh” teaches that she becomes impure while the blood is still inside her flesh just as when the blood emerges outside her body. I have derived only that this applies in the case of a menstruating woman. From where is it derived that it applies to a zava as well? The same verse states: “Her flow [ zovah ] in her flesh.”

    פּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיֶה״. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דַּיָּהּ כְּבוֹעֲלָהּ — מָה בּוֹעֲלָהּ אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא טוּמְאָה לַחוּץ, אַף הִיא אֵינָהּ מְטַמְּאָה עַד שֶׁתֵּצֵא טוּמְאָתָהּ לַחוּץ.

    From where is it derived that this also applies to a woman who discharges semen after intercourse? The same verse states the apparently superfluous term “shall be.” And Rabbi Shimon says: In the case of discharging semen, it is sufficient for her to be like the man who engaged in intercourse with her: Just as the man who engaged in intercourse with her does not become impure until the source of impurity, the semen, emerges outside his body, so too, she does not become impure until her source of impurity, the semen, emerges outside her body. It does not render her impure while it is still inside her body.

    וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דַּיָּהּ כְּבוֹעֲלָהּ? וְהָתַנְיָא: ״וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי מָה בָּא זֶה לְלַמְּדֵנוּ? אִם לְעִנְיַן נוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע — הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לְמַטָּה: ״אוֹ אִישׁ״.

    The Gemara asks: And does Rabbi Shimon in fact hold that it is sufficient for her to be like the man who engaged in intercourse with her? But isn’t it taught to the contrary in a baraita : The verse states: “The woman also with whom a man shall lie carnally, they shall both bathe themselves in water, and be impure until the evening” (Leviticus 15:18). Rabbi Shimon said: And what does this verse come to teach us? If it teaches with regard to one who comes into contact with semen that they are impure, it is already stated below (Leviticus 22:4): “Or a man from whom the flow of seed goes out,” from which it is derived that coming into contact with semen renders one impure.

    אֶלָּא, מִפְּנֵי שֶׁטּוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים הִיא, וְטוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים אֵינָהּ מְטַמְּאָה, אֶלָּא שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא!

    Rather, this verse is necessary because in the case of intercourse the contact with the source of impurity occurs in a concealed part of the body, and contact with impurity by a concealed part of the body generally does not render one impure. But here it is a Torah edict that the woman does become impure in this manner. This baraita proves that according to Rabbi Shimon a woman is rendered impure by semen even when it is inside her body.

    לָא קַשְׁיָא — כָּאן בִּמְשַׁמֶּשֶׁת, כָּאן בְּפוֹלֶטֶת.

    The Gemara answers that this is not difficult. Here, this second baraita is dealing with a woman who engages in intercourse, whereas there, the first baraita is dealing with a woman who discharges semen after intercourse. It is only during the act of intercourse that a woman becomes impure due to the semen. If she later discharges semen, she does not become impure, according to Rabbi Shimon, until the semen leaves her body and touches her on the outside.

    פּוֹלֶטֶת — תִּיפּוֹק לֵיהּ, דְּהָא שִׁמְּשָׁה! בְּשֶׁטָּבְלָה לְשִׁמּוּשָׁהּ.

    The Gemara objects: But in the case of a woman who discharges semen, one can derive that she is impure due to the fact that she engaged in intercourse prior to the discharge. The Gemara answers: Rabbi Shimon is referring to a case where she immersed herself, thereby purifying herself from the impurity from her intercourse, and she subsequently discharged semen.

    לְמֵימְרָא דִּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּטוּמְאַת עֶרֶב סַגִּי לַהּ? וְהָא אָמַר רָבָא: מְשַׁמֶּשֶׁת — כׇּל שְׁלֹשָׁה יָמִים אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא תִּפְלוֹט.

    The Gemara asks: Is this to say that in the case of a woman who engages in intercourse it is sufficient for her to simply immerse herself, and then she is in a state of impurity only until evening? But didn’t Rava say: A woman who engages in intercourse is prohibited from partaking of teruma , even if she is married to a priest, for the entire three days following the intercourse, as it is impossible for her not to discharge semen throughout this period, and teruma may not be consumed by one who is impure?

    הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? שֶׁהִטְבִּילוּהָ בַּמִּטָּה, מִכְּלָל דְּכִי קָאָמַר רָבָא דְּאָזְלָה אִיהִי בְּכַרְעַהּ וְטָבְלָה, דִּילְמָא בַּהֲדֵי דְּקָאָזְלָה שְׁדֵיתֵאּ?

    The Gemara answers: Here we are dealing with a case where others immersed the woman while she was still in bed, and she remained there. If she remains lying down, it is possible for her not to discharge semen following intercourse, and the immersion after intercourse purifies her. The Gemara asks: By inference, one can conclude that when Rava said that a woman is in a constant state of impurity for three days after intercourse, he was referring to a case where she walked to the ritual bath by foot and immersed herself. But if so, perhaps while she was walking she released all the semen in her body even before the three days were over, and therefore will not subsequently become impure.