Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 35a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 35a

    Niddah 35a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 271 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    לאחרים גורם טומאה כלומר טיפה זו גורמת לבעלה שמטמא במשא כדכתיב (ויקרא טו) וכל אשר יהיה תחתיו ואוקמינן בעליונו של זב היא עצמה לא כל שכן:

    אלא בזב מצורע איצטריך דלא אתי בקל וחומר דלא גרמה לו טומאה שהרי מחמת נגעו היה מטמא במשא ואפילו באהל:

    ומדאיצטריך קרא לרבויי לשניה ש"מ בראשונה דלאו מעיין הוא דאי מעיין הוא ראשונה מטמאה שניה לא כל שכן:

    לעולם אימא לך בזב גרידא דאי במצורע לא איצטריך קרא לרבויי דאפילו ראשונה מטמא משום מעיין:

    ודקאמרת כו' שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה למשלחו כדכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ו) והמשלח את השעיר וגו' והוא עצמו טהור שאין בהמה מטמאה מחיים:

    מאי תיבעי ליה לרב יוסף:

    הא איהו אמר כו' בין קטן בין גדול לזיבה ולא איצטריך והזב את זובו לזכר לרבות קטן דהא מזאת תורת הזב נפקא ואייתר לזכר לרבות מצורע:

    ואיתקש מצורע לזב גמור בעל שתי ראיות דהא בהאי קרא דהיקשא דמצורע תרתי כתיבי והזב את זובו הרי שתים וכתיב ביה לזכר לרבות מצורע כדין זב גמור מה זב גמור זובו מטמא במשא אף מצורע זובו מטמא במשא ואפילו ראשונה דבשלמא אי מפיק ליה האי לזכר לזב קטן ויליף מצורע זכר ממצורעת נקבה איכא למבעי ראייה ראשונה מהו מי הוי מתעגל ויוצא ומתרבי עם שאר מעיינות או לאו דבנקבה ליכא זוב לובן למילפיה מהיקשא דזב גמור אי לאו מעיין הוי אבל השתא דמצורע זכר איתקש לזב גמור לא צריך תו למבעי: ואית דמפרשי בעיא דרב יוסף הכי ראייה ראשונה של מצורע מהו שתטמא במשא בזב גרידא לא תבעי לך דודאי מטמא כדאמר לקמן לימד על הזוב שהוא טמא ומוקמינן בדם הנדה דקרא למשא אתא כי תבעי לך במצורע דאיכא למימר בזב גרידא הוא דמטמא משום דגורמת לו טומאה אבל במצורע כבר טמא הוא ואינה גורמת לו טומאה לא מטמיא הטיפה אי לא אמרינן מעיין הוא כרוקו או מימי רגליו מאי מעיין הוא או לא. לימד על הזוב ומוקמינן לה בראייה ראשונה והכי משמע כי יהיה זב מבשרו אותו הזב טמא. לאחרים לבעלה. ומדאיצטריך לרבויי לראייה ראשונה ש"מ לאו מעיין הוא. ושיבוש הוא מפני כמה תשובות חדא דקא פשיט ליה מקום זיבה לאו מעיין הוא והא למשא רבייה קרא כדאמר בדם הנדה מה לי מעיין ומה לי לאו מעיין ועוד מי איכא לאוקמי להאי קרא בראייה ראשונה והא מהכא נפקא לן בכל דוכתי מנה הכתוב שתים וקראו טמא ועוד מי איכא למימר בראייה ראשונה בזב גרידא לאחרים גורם טומאת משא הא זב בעל ראייה אחת אינו אלא כרואה קרי כדאמר בכמה מקומות שתים לטומאת זיבה ושלש לקרבן ועוד ראייה ראשונה הא אקשיה לעיל לקרי וקרי לא מטמא במשא ומשום שכתוב בספרים מדאיצטריך קרא בראייה ראשונה מפרשי ליה הכי ולאו מילתא היא דהאי בראייה ראשונה פירוש היה בספרים ולקמיה קאי והכי קאמר מדאיצטריך קרא לרבויי לשניה ש"מ ראשונה מקום זיבה לאו מעיין הוא וה"ג בשלהי שמעתתא מה זב גמור מטמא זובו במשא אף מצורע כו' אלמא זב גמור הוא דמטמא טיפת זובו במשא אבל זב בעל ראייה אחת לא:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 35a · Sefaria

    Tosafot

    לאחרים גורם טומאה פירש רש"י לזב עצמו גורם טומאת משא כדכתיב וכל אשר יהיה תחתיו ואוקמינן ליה בעליונו של זב ואין נראה דעליונו של זב אינו קרוי משא ואינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועוד דבזוב כי האי גוונא לא אשכחן אלא כשהטיפה בכף מאזנים וכרעה לכף שניה לכן נראה לפרש לזב עצמו גורם טומאת משא שהנושא הזב טמא הנושא הזוב לא כל שכן דטמא ובשאר טומאות דלאו משא כגון משכב ומושב אין לפרש דהא למצורע נמי גורם טומאה דאילו מצורע גרידא אינו עושה משכב ומושב אלא לטמא אוכלין ומשקין כדפרישית בפרק אלו דברים (פסחים סו.) ואם זב הוא מטמא משכבו אדם ובגדים:

    לעולם אימא לך בזב גרידא תימה דמכל מקום תפשוט דלאו מעיין הוא דאי מעיין הוא למה לי קרא לטמא בזוב דהא מיד שראה משהו של ראייה שניה מיד נעשה זב למ"ד זוב מטמא במשהו דלא בעי כחתימת פי האמה ומשהו שני לטמא כדין מעיין דאי אפשר לטיפה שלא תתחלק שני משהויין ושמא כמו שמשהו ראשון שבו נעשה זב אינו מטמא במשא הוא הדין כל מה שנקרא ראייה אחת דהיינו כמו גריון לשילה (זבים פ"א מ"ה) דלא מטמא במשא אע"ג דרוקו ומימי רגליו טמאין מיד אחר ראיית זוב משהו ראשון:

    אף ראייה ראשונה של מצורע מטמאה במשא תימה אם כן לעיל מנליה לאוקומי קרא בדם טהרה של מצורעת הא איצטריך קרא לכדהכא:

    מאי לאו לטומאה וא"ת מאי קושיא דילמא הא דאמר רב הונא מטמא באונס היינו טומאת ערב כבעל קרי והכא מיירי להצטרף לשניה לטמא טומאה חמורה לעשותו זב והוי השתא שפיר רישא דומיא דסיפא וי"ל מדלא נקט הרואה ראייה אחת של זיבה אלא נקט ראייה ראשונה של זב משמע דאיירי באותו שראה שתי ראיות והראשונה היתה באונס דזב אינו קרוי עד שיראה שתי ראיות ויליף מהיקשא דזאת תורת דאיירי בזב גמור ומקיש ראשונה של השתים לשכבת זרע:

    מכלל דתנא קמא לטומאה לאו מן הלשון מדקדק מדאצטריך ר' אליעזר להזכיר קרבן מכלל דת"ק איירי לטומאה דא"כ לא הוה משני מידי אלא הכי דייק מכלל דתנא קמא לא מצריך בדיקה משום קרבן אלא משום טומאה דאי משום קרבן הוה ליה לאצרוכי נמי בדיקה בשלישי כרבי אליעזר וקשה דהא בלאו מילתיה דרבי אליעזר הוה מצי למפרך מדקתני במס' זבים (פרק ב' מ"ב) בהדיא במילתיה דרבנן גופייהו בשלישי אין בודקין אותו ושמא מייתי מרבי אליעזר משום דבעי לפרושי במאי פליגי:

    Tosafot on Niddah 35a · Sefaria

    Rashba

    הא ד אמר רבא לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כ"ש הקשו התוס' והלא לאחרים גורם טומאת משכב ומושב והוא עצמו אינו עושה משכב ומושב כדאיתא בריש פרק דם הנדה (נדה נד, ב). ומיהו האי לאו קושיא היא כל כך דדילמא התם משום דמיעטיה קרא בהדיא מדכתיב אשר ישכב עליו הזב הזב ולא הזוב כדאיתא לקמן בפרק דם הנדה ואין צורך אלא ודאי הוא הדין דהוה ליה לאקשויי הכין אי נמי מהסט שהוא גורם טומאת היסט והוא עצמו אינו מטמא בהסט. אי נמי משכבת זרע דאצטריך רחמנא לטמויי נוגע בקרי למה לי לאחרים גורם טומאה הוא עצמו לא כ"ש אלא דעדיפא מינייהו אקשי לי שעיר המשתלח יוכיח דאין לו טומאה כלל וגורם טומאה לאחרים ובהא אידחי טעמיה רבאלגמרי ותו לא איצטריך לאקשויי עליה מהנך.

    הא ד אמר רב הונא ראייה ראושנה של זב מטמאה באונס להצטרף אף עם השנייה לטמא משכב ומושב קאמר מדקאמר ראייה ראשונה של זב ולא קאמר הרואה ראייה א' של זב והיינו דאקשינן עליה מדתנן ראה ראייה ראשונה בודקים אותו מאי לאו לטומאה, ופרקינן לא לקרבן ואם איתא לימא אין לטומאה ולהצטרף לשנייה לטומאת משכב ומושב אלא ודאי כדאמרן ומשום הכי לא אשכח פירוקא אלא לקרבן.

    מכלל דתנא קמא לטומאה קאמר קשה לי דילמא אף תנא קמא משום קרבן נמי קאמר בראשונה ובג' פליגי דתנא קמא סבר אפילו באונס ואפילו לקרבן ור' אליעזר סבר אף בשלישית אינה כזוב לקרבן אלא בבדיקה, ועוד דאפילו תנא קמא לטומאה קאמר אי קא מקשה מת"ק לימאתנאי היא ורב הונא דאמר כר' אליעזר ונ"ל דה"פ מדקתני במתניתין (זבחים פ"ב מ"ב) ראה ראייה ראשונה בודקין אותו שנייה בודקין אותו שלישית אין בודקין אותו ר' אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן אלמא לת"ק אין צריך בדיקה כלל מפני הקרבן ואפילו בראשונה דאם איתא דאפילו בראשונה צריך בדיקה מפני הקרבן ואף על פי שמטמא באונס בשלישית נמי ליבעי בדיקה מפני הקרבן אע"פ דמשום טומאה אינו צריך בדיקה וכר' אליעזר דאמר דאף בשלישית צריך בדיקה מפני הקרבן דקס"ד דר' אליעזר מפני הקרבן דוקא קאמר ולא לטומאה וכדקתני בברייתא (לז, א) לקרבן אמרתי ולא לסתירה דאלמא משמע דר' אליעזר דוקא לקרבן קאמר ולא לדבר אחר אלמא מדלא אצריך תנא קמא בדיקה בשלישית משמע דלדידיה אינו צריך בדיקה כלל מפני הקרבן ובדיקה דראייה ראשונה ושנייה דמודו בהו רבנן מפני הטומאה הן וקשיא לרב הונא ומיהו מדר' אליעזר ליכא לסיועיה דדילמא בשלישית דוקא הוא דאמר דאינה צריכה מפני הטומאה אלא מפני הקרבן הא באינך תרתי קמיאתה אף לטומאה הן. ופריק לה דכולי עלמא בראייה ראשונה לקרבן ולא לטומאה והא דאמר ר' אליעזר בשלישי מפני הקרבן לאו דוקא מפני הקרבן אלא בין לקרבן בין לטומאה דבאתים פליגי. ומפני הקרבן דאמר ר' אליעזר טעמא דקרא קאמר כלומר מפני מה הצריך הכתוב בדיקה אף בשלישית היינו מפני הקרבן כלומר שהיא גורמת קרבן מפני שהיא צריכה להצטרף לאחרות לקרבן דכל שהיא צריכה לקרבן צריכה בדיקה הא לאו הכין לא היה צריך בדיקה והיינו דלרבינית דאינה צריכה להצטרף לקרבן אינה צריכה בדיקה וכדקתני בברייתא ר' אליעזר אומר בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו לקרבן אמרתי ולא לסתירה כנ"ל.

    דם היולדת שלא טבלה ב"ש אומרים כרוקה וכמימי רגליה תמיה לי לב"ש מאי שנא מדם טהרה של מצורעת דהא מקור לאו מעין הוא וכדאיתא בגמרא גבי מעינות מצורעת א"כ אף היולדת שלא טבלה כן ולדידיה דסבירא ליה דבימים לחודייהו תלא רחמנא וכבר שלימו לה יומי לא תטמא לא לח ולא יבש וצל"ע.

    Rashba on Niddah 35a · Sefaria

    Ritva

    ראיה ראשונ׳ של זב מטמא׳ באונס פי׳ מלת׳ פסיקא קאמר ואפי׳ להצטרף עם השניה לעשותו טמא ולהא הוא דאצטריך היקשא דשכבת זרע ולהכי נקט ראיה ראשונה לומר דאיכא שניה ולא נקט זב שראה ראיה א׳ מטמאה באונס והיינו דכי רמינן עליה מדתנן ראיה ראשונה בידקין אותו לא אוקימנא דההוא לענין צירוף ש״מ. מכלל דת״ק לטומאה קאמר. פי׳ לאו בראיה שלישית דאדרבה הא קתני ראשונה בודקין אותו שניה בודקין אותו שלישית אין בודקין אותו ומדהראשונה ושניה לטומאה שלישית לטומאה אלא הפ׳ דעל כרחין שלישית לת״ק אין בודקין אותה לקרבן לכל הפחות כדמוכח מדברי ר׳ אליעזר וכיון דשלישית שכל עיקרה היא באה לחיוב קרבן אינה נבדקת לקרבן היאך נאמר דכי קתני הראשונה ושניה בודקין אותו לקרבן קאמר זה א״א אלא על כרחין ה״ק דראשונה ושניה בודקין אותו לטומאה ושלישית אין בודקין אותו כלל ור׳ אליעזר אמר שבודק שלישית מיהת לקרבן ואף ר׳ אליעזר בשלישית בלחוד פליג אבל לא בראשונה ושניה ומעתה מימרא דרב הונא לא אתיא לא כרבנן ולא כר׳ אליעזר נמי ופרקינן דלכולי עלמא ראשונה לקרבן ולא לטומאה וה״ק ראשונה בודק אותו לקרבן שניה בודקין אותו אף לטומאה שלישית אין בודקין אותו כלל ודקא קשיא לך היאך בודקין הראשונה והשניה לקרבן ולא השלישית הא לאו קשיא דר׳ אליעזר ורבנן לאו בסברא פליגי אלא בדרשא דקראי דמר דריש אתים ומר לא דריש אתים וגזרת הכתוב היא אם אמרתם בנדה שאפי׳ טבלה וראתה טמאה תאמרו ביולדת שאפי׳ טבלה וראתה טהורה וא״ת שפיר קאמרי ב״ש והיאך טעו בה לדמותם תרצו בתוס׳ משום דאתקש יולדת לנדה כדכתיב כימי נדת דותה תטמא וכתיב וטמאה שבועים כנדתה ואמרינן לקמן כימי נדתה כך ימי לדתה. ועוד תרצו דב״ש לפי שיטתם הושיבו משום דס״ל דמעין אחד הוא וביומי בלחוד תלה רחמנא אבל ב״ה אליבא דרב ביומו וטבילה תלה רחמנא וכיון דכן אין ללמוד דם שלפני טבילה מדם שלאחר טבילה וללוי נמי דסבר דלב״ה שני מעינות הם מוקים מתני׳ בשופעת ואין דם הטמא נסתם וא״כ הרי היא כדם נדה גמור וזה ברור יותר מן התירוץ הראשון מכיון דלא נקטיה קרא דידיהו.

    Ritva on Niddah 35a · Sefaria

    Meiri

    ולענין הגירסא תדע שאין אנו גורסין מדאיצטריך קרא לרבויי בראשונה ולא בשניה אלא סתמא מדאיצטריך קרא לרבויי וכו':

    שעיר המשתלח גורם טומאה לאחרים שנאמר והמשלח את השעיר יכבס בגדיו ואע"פ שהוא טהור שאין בהמה בחייה מקבלת טומאה:

    סדר ראיות הזב הוא שבראשונה הרי היא כקרי ראה שתים הרי הוא זב לטומאה לספירת שבעה ולמים חיים אבל לא לקרבן ראה שלש הרי זה זב גמור אף לקרבן וכבר התבאר שהזיבה הבאה מחמת אונס אינה זיבה ומתוך כך אמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב במאכל במשתה במשא בקפיצה בחולי במראה בהרהור שכל שבאה הזיבה מחמת אחת מאלו אינו מטמא בזיבה ומ"מ בדיקה זו אינה מצד עצמה אלא בראיה שניה שבה הוא נעשה זב אבל בראשונה אפילו ראה אותה מחמת אונס הואיל והשניה באה שלא מחמת אונס או סבה הרי זה טמא טומאת זיבה שהרי אותה שנעשה בה זב באה שלא מחמת סבה ומ"מ בודקין אותו אף בראשונה למנות בה שלש לקרבן שאין קרבן אלא בשראה שלישית אחר שראה שתים שלא בסבה ומ"מ בשלישית אין בודקין אותו שמאחר שראה שתים שלא בסבה כל שראה שלישית אף בסבה טעון קרבן למדת שהזיבה חמורה מן הקרי שמטמאה משכב ומושב והקרי חמור מן הזיבה שמטמא אף באונס:

    Meiri on Niddah 35a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה לאחרים גורם טומאה כו' ועוד דבזוב כה"ג לא אשכחן אלא כשהטיפה בכף מאזנים כו' עכ"ל פי' אף אם באנו לומר דעליונו של זב דהיינו הבגד שמקצתו על הזב כמ"ש התוס' בר"פ קרוי משא כיון שהוא נישא על הזב קשה ועוד דבזוב כה"ג לא אשכחן עליונו אלא כפרשב"ם בר"פ וכשהטיפה בכף מאזנים כו' וזה פשוט דאינו נקרא משא דבפ' רע"ק קרי ליה היסט כמ"ש בר"פ ואין להקשות דאה"נ דבטומאת היסט איירי בברייתא ולא במשא דהא למצורע נמי גורם טומאה דמצורע גרידא אינו מטמא בהיסט דמה"ט נמי כתבו התוס' דאין לפרש דבטומאת משכב ומושב קמיירי:

    בד"ה לעולם אימא לך בזב כו' דאי מעיין הוא ל"ל קרא לטמא בזוב כו' עכ"ל לחדא תירוצא שכתבו התוס' לעיל דמבעיא לן אי זוב מקרי מעיין אי לא ניחא אבל לתירוץ שני שכתבו לעיל דודאי זוב לאו מעיין הוא כיון דאינו מתעגל אלא דמבעיא לן אי כמעיין הוא ורבינן ליה במצורע כיון דבזב אית ליה לזוב טומאה חמורה כו' אין מקום לתמיהתם דודאי אי לאו האי קרא דזב דהזוב מטמא טומאה חמורה לא הוה קמבעיא ליה דפשיטא דלא הוה מרבינן ליה נמי דלהוי כמעיין לגבי מצורע:

    בד"ה אף ראיה ראשונה כו' תימה אם כן לעיל מנליה לאוקמא קרא בדם טהרה כו' עכ"ל ולקמן דרשינן אקשיה רחמנא לנקבה למר בג' ולמר בד' אין לתמוה א"כ מנליה לאוקמא קרא דלנקבה למעיינות דמצורע דאיכא למימר דתרוייהו שמעת מינה אבל הכא גבי לזכר ליכא למימר הכי מדקאמר אביי וכיון דנפקא לן מהתם אייתר ליה לזכר כו' כמ"ש התוס' לעיל בר"פ ע"ש ולקמן דאיכא בגמרות שלפנינו זובו תרתי לזכר בגמרות ישנות מלת לזכר אינו וכן נראה דהא במלתיה דר"א לא נקט ליה ועוד דלא מוקמינן לזכר אלא לחד דרשא ומפרש"י לקמן נראה דגרסי' ליה ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה זב חד זובו כו' יש לו דין זכר שאינו מטמא באונס עכ"ל אין זה מדוקדק דהא למאי דקיימי' השתא לרב הונא הראשונה מטמאה באונס טומאת ערב והכי הל"ל אינו מטמא באונס לחייב קרבן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 35a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה לאחרים גורם טומאה וכו' ועוד דבזוב כה"ג לא אשכחן אלא כשהטפה בכף מאזנים וכו'. ר"ל וזה לא שייך בטפה שתכריע:

    בא"ד דהא למצורע נמי גורם וכו' ר"ל וא"כ מאי קאמר אילימא בזב גרידא וכו' אלא פשיטא בזב מצורע וכו' הא במצורע נמי תקשה באחרים גורם טומאה לעצמו לכ"ש ונ"ל דלפי האמת גם בזב עצמו אין הזוב מטמא במשכב ומושב דלא שייך בטפת הזב משכב ומושב אלא שהתוס' לקושטא דמלתא דקדקו להכריח הענין מתוך סוגיא דשמעתין:

    ד"ה לעולם אימא לך וכו' תימה דמ"מ תפשוט וכו' קושיא זו לא שייכא אלא לתירוץ הראשון שכתבו התוס' לעיל בדף שלפני זה ד"ה מקום זיבה מעין הוא דלפי התירוץ השני לא שייך להקשות ל"ל קרא לטמא בזב דעד כאן לא מבעיא לן אי הוה ליה דין מעין במצורע אלא משום דאשכחן דזב אית ליה טומאה חמורה בזב כמו ברוקו ומימי רגליו כדלעיל:

    Maharam on Niddah 35a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ואקשיה רחמנא מצורע ע' פסחים סי ע"ב תד"ה שכן:

    שם רבנן לא דרשי אתים ע"ל לז ע"א תד"ה נקטינן:

    שם הזב חדא לקמן נה ע"ב ונזיר סה ע"ב:

    תוס' ד"ה אף וכו' תימה א"כ לעיל וכן תמה הר"ן והניחה בתמיה ואני בער ולא אדע מקום לקושיא זו הא י"ל דהכי אמר אביי דזהו ודאי הדין דמטמא דאף אם לאו מעין הוא א"א לומר דאינו מטמא דהא אקשיה רחמנא מצורע לזב גמור וא"כ מוכח עכ"פ דמטמא ובאמת יהי' מוכח מדס"ל לב"ה דזכר אייתר מוכח דמקום זיבה מעין הוא ולא צריך קרא:

    Gilyon HaShas on Niddah 35a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 35, Amud Aleph, about 271 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “לַאֲחֵרִים גּוֹרֵם טוּמְאָה, לְעַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?…”

    2. Segment 212 words

      Opens “וּמִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵי בִּרְאִיָּיה שְׁנִיָּה, שְׁמַע מִינַּהּ:…”

    3. Segment 331 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה מִדִּסְקַרְתָּא לְרָבָא: מִמַּאי?…”

    4. Segment 431 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: מַאי תִּבְּעֵי לֵיהּ, וְהָא הוּא…”

    5. Segment 518 words

      Opens “וְאַקְּשֵׁיהּ רַחֲמָנָא מְצוֹרָע לְזָב גָּמוּר — מָה…”

    6. Segment 630 words

      Opens “אָמַר רַב הוּנָא: רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה שֶׁל זָב…”

    7. Segment 713 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: רָאָה רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה — בּוֹדְקִין…”

    8. Segment 826 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: בַּשְּׁנִיָּה בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. לְמַאי? אִילֵימָא…”

    9. Segment 96 words

      Opens “מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתַאּ, וְהָא כִּדְאִיתַאּ.…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּשְּׁלִישִׁי…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְקׇרְבָּן, וְהָכָא בְּ״אֶתִּים״ קָא…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “רַבָּנַן לָא דָּרְשִׁי ״אֶתִּים״: ״הַזָּב״ — חֲדָא,…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דָּרֵישׁ ״אֶתִּים״: ״הַזָּב״ — חֲדָא,…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, וַהֲלֹא זָב…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 35a · Segment 4 — “אָמַר אַבָּיֵי: מַאי תִּבְּעֵי לֵיהּ, וְהָא הוּא דְּאָמַר ״זֹאת…

    Original text

    לַאֲחֵרִים גּוֹרֵם טוּמְאָה, לְעַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּזָב מְצוֹרָע,

    there is no need for the verse to teach this. After all, if this drop of ziva causes impurity for others, i.e., if the person emitting the drop imparts impurity through carrying, is it not all the more so that the drop itself imparts impurity through carrying? Rather, it is obvious that the verse is referring to a drop of ziva from a zav who is also a leper. And it was necessary for the verse to teach this halakha , as it could not be derived by means of the a fortiori inference. This is because this drop of ziva is not what causes the leper to impart impurity through carrying; rather, it is his leprosy that causes him to impart impurity through carrying.

    וּמִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵי בִּרְאִיָּיה שְׁנִיָּה, שְׁמַע מִינַּהּ: מְקוֹם זִיבָה לָאו מַעְיָן הוּא.

    Rava concludes: And as the verse mentions the word “issue” twice, it is evident that it is referring to a second sighting of ziva . From the fact that a verse was necessary to include a second sighting of ziva of a leper, teaching that his ziva imparts impurity through carrying, conclude from it that the place of ziva is not considered a source. If it were a source, then even the first sighting of ziva would impart impurity through carrying.

    אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה מִדִּסְקַרְתָּא לְרָבָא: מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בְּזָב גְּרֵידָא, וּדְקָאָמְרַתְּ לַאֲחֵרִים גּוֹרֵם טוּמְאָה, לְעַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן — שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יוֹכִיחַ, שֶׁגּוֹרֵם טוּמְאָה לַאֲחֵרִים, וְהוּא עַצְמוֹ טָהוֹר!

    Rav Yehuda of Diskarta said to Rava: From where do you know that the verse is referring to a zav who is also a leper? Actually, perhaps I will say to you that the verse is referring to the ziva of one who is just a zav . And as for that a fortiori inference that you said: If this drop of ziva causes impurity for others, is it not all the more so that the drop itself imparts impurity through carrying, one can counter that inference. The case of the scapegoat brought on Yom Kippur will prove that this a fortiori inference is not valid, as it causes impurity to others, since the dispatcher of the scapegoat is rendered ritually impure, and yet the goat itself is pure, as a living animal cannot be rendered impure.

    אָמַר אַבָּיֵי: מַאי תִּבְּעֵי לֵיהּ, וְהָא הוּא דְּאָמַר ״זֹאת תּוֹרַת הַזָּב״ — בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן, וְכֵיוָן דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָתָם, אִיַּיתַּר לֵיהּ ״לַזָּכָר״ לְרַבּוֹת מְצוֹרָע לְמַעְיְנוֹתָיו, (נקבה) [״וְלַנְּקֵבָה״] לְרַבּוֹת מְצוֹרַעַת לְמַעְיְנוֹתֶיהָ.

    With regard to the dilemma raised by Rav Yosef about the first sighting of ziva of a leper, Abaye said: What is the reason he raises such a dilemma? But it was he who said that when the verse states: “This is the law of the zav ” (Leviticus 15:32), it thereby teaches that the halakhot of a zav apply whether he is an adult or whether he is a minor. And since he derives this halakha from there, the verse: “And of them that have an issue [ vehazav ] of ziva , whether it be a male or a female” (Leviticus 15:33), remains available for him to derive as follows: “Whether it be a male” serves to include a male leper with regard to his sources of bodily emissions, and “or a female” serves to include a female leper with regard to her sources of bodily emissions.

    וְאַקְּשֵׁיהּ רַחֲמָנָא מְצוֹרָע לְזָב גָּמוּר — מָה זָב גָּמוּר מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, אַף רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מְצוֹרָע מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא.

    And as this verse discusses a full-fledged zav , and the word “issue” is mentioned twice, the Merciful One compares a leper to a full-fledged zav : Just as a full-fledged zav imparts impurity through carrying, so too, the first sighting of ziva of a leper imparts impurity through carrying.

    אָמַר רַב הוּנָא: רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה שֶׁל זָב מְטַמְּאָה בְּאוֹנֶס, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע״, מָה שִׁכְבַת זֶרַע מְטַמֵּא בְּאוֹנֶס, אַף רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה שֶׁל זָב מְטַמְּאָה בְּאוֹנֶס.

    § Rav Huna says: The first sighting of ziva of a zav imparts ritual impurity to one who comes into contact with it, even if the emission occurred due to circumstances beyond his control, as it is stated: “This is the law of the zav , and of him from whom the flow of seed goes out” (Leviticus 15:32). The verse compares the first sighting of ziva to a seminal emission: Just as semen imparts impurity even if it occurs due to circumstances beyond his control, so too, the first sighting of a zav imparts impurity even if it occurs due to circumstances beyond his control.

    תָּא שְׁמַע: רָאָה רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה — בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. מַאי לַָאו לְטוּמְאָה? לָא, לְקׇרְבָּן.

    The Gemara analyzes the statement of Rav Huna: Come and hear a mishna ( Zavim 2:2): With regard to a man who saw a first sighting of ziva , one examines him to determine whether the discharge was caused by circumstances beyond his control. What, is it not that the purpose of this examination is to clarify that he does not have ritual impurity, i.e., if the discharge was due to circumstances beyond his control he remains pure, which contradicts the statement of Rav Huna? The Gemara responds: No, the purpose of this examination is to determine whether he will be obligated to bring an offering if he experiences another two discharges of ziva . If the first sighting was caused by circumstances beyond his control, it is not counted toward the three sightings that render one liable to bring an offering.

    תָּא שְׁמַע: בַּשְּׁנִיָּה בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. לְמַאי? אִילֵימָא לְקׇרְבָּן, אֲבָל לְטוּמְאָה לָא? אִקְּרִי כָּאן ״מִבְּשָׂרוֹ״ וְלֹא מֵחֲמַת אוֹנְסוֹ! אֶלָּא לָאו לְטוּמְאָה, וּמִדְּסֵיפָא לְטוּמְאָה — רֵישָׁא נָמֵי לְטוּמְאָה?

    The Gemara suggests: Come and hear the latter clause of the same mishna: When he experiences the second sighting of ziva , one examines him to determine whether the discharge was caused by circumstances beyond his control. For what purpose does one examine him? If we say that it is to exempt him from bringing an offering in the event that he experiences a third discharge but not to clarify that he does not have ritual impurity, this is untenable, as one may read here the verse: “An issue out of his flesh” (Leviticus 15:2), from which it is derived that one is not rendered a zav if the discharge occurred due to circumstances beyond his control. Rather, is it not that the examination serves to clarify that he does not have ritual impurity? And from the fact that the examination in the latter clause is for purposes of impurity, one may conclude that the examination of the first clause is also for purposes of impurity.

    מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתַאּ, וְהָא כִּדְאִיתַאּ.

    The Gemara rejects this: Are the cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is. In other words, it is possible that each examination is intended for a different purpose. In particular, the first examination is meant to exempt him from bringing an offering, and the second examination pertains to both the offering and ritual impurity.

    תָּא שְׁמַע: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּשְּׁלִישִׁי בּוֹדְקִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַקׇּרְבָּן, מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה קָאָמַר!

    The Gemara suggests: Come and hear the same mishna, which states that Rabbi Eliezer says: Even after the third discharge one examines him, because of the offering. In other words, if the third discharge occurred due to circumstances beyond his control, he is not liable to bring an offering. From the fact that according to Rabbi Eliezer the examination is due to the offering, one may conclude by inference that the first tanna is saying the examinations are for ritual impurity. If so, then according to the mishna one who has an initial discharge of ziva due to circumstances beyond his control remains pure.

    לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְקׇרְבָּן, וְהָכָא בְּ״אֶתִּים״ קָא מִיפַּלְגִי: רַבָּנַן לָא דָּרְשִׁי ״אֶתִּים״, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דָּרֵישׁ ״אֶתִּים״.

    The Gemara rejects this suggestion: No, this is not the proper explanation of the mishna. Rather, everyone agrees that the examination serves to exempt him from bringing an offering. And here they disagree with regard to whether one interprets instances of the word “ et ” in a verse. With regard to a zav , the verse states: “And of them that have an issue of ziva [ vehazav et zovo ], whether it be a male or a female” (Leviticus 15:33). The Rabbis do not interpret instances of the word “ et ,” and Rabbi Eliezer interprets instances of the word “ et .”

    רַבָּנַן לָא דָּרְשִׁי ״אֶתִּים״: ״הַזָּב״ — חֲדָא, ״זוֹבוֹ״ — תַּרְתֵּי, ״לַזָּכָר״ — בַּשְּׁלִישִׁי אַקְּשֵׁיהּ רַחֲמָנָא לִנְקֵבָה.

    The Gemara elaborates: The Rabbis do not interpret instances of the word “ et .” Therefore, they explain the verse as follows: “ Hazav ” is referring to one sighting; “ zovo ” makes two sightings, and when the verse states: “Whether it be a male,” this indicates that for the third sighting the Merciful One compares the halakha of a male to that of a female, i.e., just as a woman is rendered impure even through an emission of ziva due to circumstances beyond her control, so too, the third sighting of ziva by a man renders him impure even if it occurs due to circumstances beyond his control. Accordingly, the Rabbis maintain that there is no need for an examination after the third sighting.

    וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דָּרֵישׁ ״אֶתִּים״: ״הַזָּב״ — חֲדָא, ״אֶת״ — תַּרְתֵּי, ״זוֹבוֹ״ — תְּלָת, בָּרְבִיעִי אַקְּשֵׁיהּ רַחֲמָנָא לִנְקֵבָה.

    And Rabbi Eliezer interprets instances of the word “ et .” Therefore, he explains the verse as follows: “ Hazav ” is referring to one sighting; “ et ” makes two sightings; “ zovo ” totals three sightings. Accordingly, even for the third sighting of ziva one must examine whether it was caused due to circumstances beyond his control. If it was, he is not liable to bring an offering. When the verse states: “Whether it be a male,” this indicates that for the fourth sighting the Merciful One compares the halakha of a male to that of a female, in that it is counted as a sighting even if it occurred due to circumstances beyond his control.

    תָּא שְׁמַע: רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, וַהֲלֹא זָב בִּכְלַל בַּעַל קֶרִי הָיָה, וְלָמָּה יָצָא — לְהָקֵל עָלָיו וּלְהַחְמִיר עָלָיו; לְהָקֵל עָלָיו — שֶׁאֵין מְטַמֵּא בְּאוֹנֶס, וּלְהַחְמִיר עָלָיו —

    The Gemara attempts to refute the statement of Rav Huna: Come and hear that which Rabbi Yitzḥak says: But wasn’t a zav included in the category of one who experienced a seminal emission? Why, then, was he taken out and discussed in a separate passage? In order to be lenient with him and to be stringent with him relative to the halakhot of one who experienced a seminal emission. Rabbi Yitzḥak elaborates: The separate passage serves to be lenient with him, as he is not rendered impure through an emission that occurs due to circumstances beyond his control, unlike one who experienced a seminal emission. And the separate passage serves to be stringent with him,