Commentary page
Niddah 24a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 24a
Niddah 24a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 408 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
עד הארכובה שנחתכו רגליה עד למעלה מן הארכובה שהיא טרפה וקסבר טרפה אינה חיה:
עד לנקביו ונקביו בכלל קסבר טרפה חיה הלכך עד לארכובה הוי ולד אבל עד לנקביו הוי נבלה כר' אלעזר דאמר ניטל הירך וחלל שלה נבלה ואפי' בחייה מטמאה הלכך לא חיה ובשחיטת חולין (דף כא.) מפרש היכי דמי חלל שלה כל שרבוצה ונראית חסרה:
עד טבורו אבל עד נקביו לא דלית ליה דרבי אלעזר ואי משום טרפה קסבר טרפה חיה:
בין ר' ינאי לרבי יוחנן איכא בינייהו דר' אלעזר ותרוייהו אית להו טרפה חיה:
מלמעלה שנחתך מגולגלתו:
אטומה חסרה:
כמין אפקתא דדיקלא שהדקל למטה יחיד ומתפצל מלמעלה כך היו ידיו ורגליו על כתפו ומלמטה הוא בלא צורה:
מוסמסין מעוכין קצת ולא כל כך כפניו טוחות:
18 more comments on this page.
Rashi on Niddah 24a · Sefaria
Tosafot
עד הארכובה והארכובה בכלל דהיינו מן הארכובה ולמעלה ואין שייך להביא זה גבי כל שיעורי חכמים להחמיר לענין עד ועד בכלל באלו טרפות (חולין נה.) ואע"ג דתבנית יד אמרי' בפרקין דטמאה לידה היינו כשניכר שהמותר נמחה כשפירש א"נ כאן מיירי דניכר היטב שלא נברא יותר כגון במקום החסרון יש עור נקרם:
ליתני שמא מגוף אטום באת או ממי שפניו כו' וא"ת והא איכא טובא דלא תני כגון פניו תייש (ופניו) אטום ואפקותא דדיקלא וי"ל דפניו מוסמסין דומה לגוף אטום והויא ליה למיתני בהדיה טפי מאחריני:
אמר רב פפא בפניו מוסמסין כ"ע לא פליגי והא דקאמר איתיביה ר' יוחנן לר"ל לא היו דברים מעולם וכענין זה יש בריש חולין (דף ד):
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שיש כו' פ"ה מדהוי מום לקרבן מכלל דלהדיוט שרי וקשה לתרוייהו דהא אפי' יצא לאויר העולם שרי ושמואל לא שרי ליה אלא במעי אמו וקשה לר"ת דבפ' אלו מומין (דף מג:) תנא ליה גבי מומי כהן ולא גבי מומי בהמה והתם נמי פריך מרב ולא מייתי משמואל מידי ונראה לר"ת דארב דוקא פריך דאמר באשה אינו ולד אלמא אינו מתקיים והא חשיב ליה גבי מומי כהן אלמא חי אבל לשמואל דאמר באשה ולד מתקיים לא פריך מידי ובבהמה נמי אר"ת דמתקיים לשמואל והא דאמר בסמוך דכי יצא לאויר העולם אסור היינו משום שסועה דאסר רחמנא ורש"י פירש בסמוך לפי שיטתו דאסור משום נפל ושסועה דאסר רחמנא היינו מין בהמה דעלמא שיש לאם ולולד שני גבין וכן ב' שדראות אבל הנולד מבהמה שאין לה אלא גב אחד ושדרה אחת לא איצטריך קרא למיסר דנפל גמור הוי ובאשה מיהא מתקיים אף לפירושו מדקאמר באשה ולד וללישנא דבעלמא אגמריה משמע כפירושו וא"ת בפרק אלו טרפות (חולין ס:) דפריך גבי שסועה שיש לה ב' גבין וכי משה קניגי היה והשתא לפ"ה אתי שפיר דשסועה מין בעלמא הוא לשמואל ואינה מצויה אלא ביער לכך קאמר וכי קניגי היה אבל לפי' ר"ת שאף לשמואל אינו מין בפני עצמו אלא שכך נולד מן הבהמה מה ענין זה אצל קניגי וי"ל דאף לפירוש ר"ת אם לא היה קניגי ורגיל לראות ומכיר בהמות משונות לא היה מכיר בהמה זו שיש לה ב' גבין אע"פ שגם נולד מבהמות של ישוב שאינה רגילה להוליד מבהמה שאינה משונה:
Tosafot on Niddah 24a · Sefaria
Rashba
הא דאקשינן ליתני מגוף אטום ופניו ממוסמסים וכו' איכא למידק מאי קושיא דאילו בעי למתני הא איכא למתני טובא שמא מפניו תייש ומשני גבין ושני שדראות וכמין אפקותא דדיקלא י"ל דפניו ממוסמסין שכיח טפי אי נמי משום דדמי טפי לגוף אטום.
ושמואל סבר בריה בעלמא איתא פרש"י ז"ל מין בעלמא איתא ואותו המין אסר לו. ואיכא למידק דא"כ אפילו כי יצא לאויר העולם אמאי אמר שמואל דאסור, דהא נולד מבהמה טהורה לא אסרה תורה דהוה ליה כקלוט בן פרה. ולפי פירושו איפשר לומר דלכולי עלמא אינו מתקיים והילכך כשיצא לאויר העולם נפל הוא ואסור. והא דפריך רב שימי לרב מדתני ר' חנינא בן אנטיגנוס כל שיש לו שני גבין וכו' ה"ה נמי דקשיא לשמואל אלא דגבי רב קאי דבר בריה הוא ומשום הכי פריך ליה מינה וה"ה לשמואל. והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דגבי ההוא מתניתין דר' חנינא פרכינן עלה במקומה בפרק אלו מומין בבכורות (מג, ב) למימרא דחיי והאמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה ולא מדכרינן התם דשמואל כלל דאלמ' לשמואל איפשר דחיי, ולי נראה דאי משום הא לא איריא דמשום דלרב שמעינן ליה בהדיא דאמר באשה אינו ולד משום הכי אקשינן מיניה לרב אבל לשמואל לא שמעינן ליה בהדיא דאסר כשיצא לאויר העולם דהא דאמרינן אבל במעי בהמה שרי מימרא דגמרא היא דמוקי לה לפלוגתייהו בדרב חנן בר רבא אלא מיהא לדידי קשיא לי דאם איתא דלשמואל לא חיי ליהוי כגוף אטום דאינו ראוי לברית נשמה וכל שאינו ראוי לברית נשמה אינו ולד דטעמא דרב דאמר באשה אינו ולד היינו טעמא משום דאינו ראוי לבריית נשמה. ואינו קשה דהא ראוי הוא לבריית נשמה אלא שאינו מתקיים באדם שלשים יום ובבהמה שמונה ימים, ומיהא המחוור שבכולן מה שפירש הרמב"ן נ"ר דלכולי עלמא מין בעלמא ליכא כי פליגי בבריה כלומר דנולד מן הטהורה אם איפשר לחיות, דרב סבר בריה בעלמא ליכא דא"א לו לחיות כשיצא לאויר העולם כי אגמריה רחמנא משה בסיני במעי בהמה אגמריה דבחוץ לא צריך דנפל הוא, ושמואל סבר בריה בעלמא איתא, דחיי, וכי אגמריה רחמנא למשה בסיני בעלמא אגמריה כלומר לאחר שיצא לאויר העולם דלא תימא כקלוט בן פרה הוא אבל במעי בהמה דאפילו שליא שריא איהו נמי שרי וכן פר"ח ז"ל.
מאי לאו יצא מכלל עוברין דאפילו במעי אמן אסור כלומר וקשיא לשמואל, ופרקינן רב מתרץ לטעמיה ושמואל מתרץ לטעמיה. ואי קשיא לך למאי איצריכ' לתרוצה אליבא דרב דהא אנן לא אקשינן מינה לרב אלא לשמואל ואדרבה לדסיועי לדרב היא, כבר נשמרו בפירושים מזה, משום דפשטה דברייתא לא מתרצה לרב, אלא דפשטה קשיא בהדיא לשמואל ולא לרב, אלא מי' לא מתרצה שפיר כפשטה אפילו אליבא דרב, משום דכולה ברייתא כפשטא בחד גוונא איירי או כולה כשיצא לאויר העולם ולא ניחא דא"כ אין הפרש בין עוברין ליצאו לו שני גבין דזה וזה אסורים, ואי נמי כולה ברייתא במעי אמן ולא אפשר דבן ארבעה לדקה ובן שמונה לגסה ואפילו הימנא ולמטה במעי אמן שרי דכל בבהמה תאכלו, משום הכי מתרצה לה נמי אליבא דרב.
Rashba on Niddah 24a · Sefaria
Ritva
ובין ר׳ יוחנן ור׳ ינאי איכא דר׳ אלעזר פי׳ דר׳ יוחנן לית ליה דר״א וס״ל דאע״ג דניטל חלל שלה אינה מתה ואינה מטמאה במשא ואע״ג דלא סגיא דלהוי טרפה ואפי׳ בבוקא דאטמא דשף מדוכתיה הוי טרפה כל היכא דאיעכול ניביה לד״ה כדאיתא בפ׳ אלו טרפות כנ״ל לר׳ יוחנן דטרפה חיה כר׳ ינאי אבל ליכא למימר דאיהו משמע ליה בכדי שינטל מן החי וימות בעי׳ למימר וימות לאלתר דא״כ לר׳ ינאי נמי נימא הכי ומ״ל דס״ל דטרפה חיה אלא ודאי כדאמרן.
ואם איתא ליתנא נמי שמא מגוף אטום או ממי שפניו מוסמסין וא״ת ודילמא חדא מינייהו נקט ותדע מצי למתני שפניו תיש וכעין אפקות׳ ומי שיש לו שני גבין וי״ל דשאני פניו מוסמסין דלא בריר דיניה כולי האי ודמי נמי לפניו טוחות.
כי פליגי בפניו טוחות והכי איתמר ק״ל נהי דמכרחי׳ דל״פ אלא בפניו טוחות מ״ל לאפוכי סברא דר׳ יוחנן לר״ל ודר״ל לר׳ יוחנן ושמא הכי גמיר לה רב פפא.
מאי דעתייכו לחומרא ק״ל דמהאי ליש׳ משמע דקים ליה בגווייהו דלא טעו בהלכה א״נ שכן נר׳ לו מדבריהם דלחומרא בעלמא אמר כן וא״כ היכי א״ל דיהביתו לה ימי טוהר והא ודאי כיון דלחומרא אמר כן לא סגיא שלא פי׳ כן לנשאלין בהוראתם והכי יהבי לה ימי טוהר וי״ל דה״ק דאע״ג דהנשאלי׳ עצמם לא יטעו בהוראה שמא יבאו אחרים לטעות בהוראתם שלא ידעו טעם הדבר בבירור וכיון דכן ואין הדבר מן הדין א״ל אין לנו אלא קו הדין דאלו בדבר שהוא ספק תורה פשיטא דעושין לחומרא ולא חיישינן לקולא דלבסוף דהא לא סגר דלא נעביד לחומר׳ ואפי׳ בדבר שהוא טוהר מן התורה ונראה להם לחכמים לאסור בו משום גזירא כההיא דהוציא העובר את ידו דאמר רב הונא לקמן דמדרבנן טמאה לד״ה גזירה ידו אטו ראשו או רובו בהא נמי עבדינן ולא חיישינן לא אמרי׳ אלא בבעין זו א״נ ההיא דר׳ ירמי׳ בר אבא דלק׳ דבעי להחמיר כשמואל ואנן קי״ל כרב באיסורא וזה ברור.
רב סבר בריה בעלמא ליתא פרש״י ז״ל שאין בעולם מין אחר שיהא כן אלא הנמצא במעי בהמה ושמואל סבר יש בעולם מין שהוא כך והוא מתקיים ואיהו הוא דאסר רחמנא למשה אבל זה לא נאסר והרי הוא בכלל מה שהתירה תורה בהמה בבהמה וא״ת לשמואל בשיצא לאויר העולם למה אסור כדמתרץ בריתא לק׳ להוי בקלוט בן פרה דשרי י״ל דס״ל לשמואל שאף זה אעפ״י שראוי לברית נשמה אינו מתקיים בעולם והרי הוא כנפל שאינו מתקיים ליום ולפי דברים אלו הא דאותיב רב שימי לרב ממתני׳ דדייה מינה הא מחיה חיי ה״נ דתקשי לשמואל דרב שימי קמיה דרב הוה רגיל דיתיב דבר בריה ותלמידיה הוא וכן מה שהקש׳ רבי׳ הרמב״ן ז״ל דבמ׳ בכורו׳ מוסבינן מניה לרב ולא מדכרין לשמואל כלל כבר תירץ רבי׳ נר״ו דדילמא מותבינן לרב דשמעינן ליה להדיא דאמר באשה אינו ולד דאילו לשמואל לא שמעינן ליה להדיא דאסר בשיצא לאויר העולם ואנן הוא דמתרצינן הכי לק׳ אליביה דידיה ומאי דנקטיה אבל במעי בהמה שרי מימ׳ בגמ׳ הוא ומוקים פלוגתייהו בדרב חנן בר רבא א״נ דבמעי בהמה שרי ר״ל דכל שנמצא במעי בהמה שרי לעולם כך יש לפ׳ לפי שיטתו ז״ל אבל רבינו הרמב״ן ז״ל פי׳ דבין לרב בין לשמואל אין בריה כיוצא בו מין לעולם ואין לנו אלא זה שנמצא במין אחר ובהאי גופיה פליגי רב ושמואל אם ראויה להתקיים אי לאו כרב סבר בריה בעלמא ליתא וא״א להיות לו לאויר העולם ומעתה במעי בהמה הוא הא שריה רחמנא דלא להוי בכלל פרסה בבהמה תאכלו ושמואל סבר דבריה בעלמא איתא וראויה היא לחיות בעולם וכי אגמריה רחמנא היינו לאחר שיצא לאויר העולם ולא להוי כקלוט בן פרה דשרי אבל במעי בהמה דאפי׳ שליה שרי איהו נמי שרי ולהאי פי׳ דייק טפי לישנא דקאמר בריה בעלמ׳ ולא קאמר מין בעלמא ודייק נמי לישנא דאיתא וליתא ולא קאמר איכא וליכא ומיהו ק״ל דהא פסיק תלמודא הלכתא כרב ואפילו לקולא ולפי זה אין לך בעל שני גבין ושני שדראות מתקיים בעולם ומצאתי כתוב על א׳ מהגדולים שהעיד על אשה בעלת ב׳ גבין וב׳ שדראות שחיתה ונתקימה זמן גדול וי״ל דקים להו לרבנן מילתא היא וההוא מיעוט דכמה מיעוטי הוא ואין חוששין לו.
יש בעוברין שהן אסורים פי׳ יש בעוברין המותרים במעי אמן שהם אסורין כשיצאו לאויר העולם.
מאי יצא לא יצא מכלל עוברין פי׳ דה״ק יצא לאסור מכלל התר עוברים שבמעי אמן מי שיש לו ב׳ גבין שהרי א״א לומר שיצא להתר מכלל איסור שאפי׳ יצאו לאויר העולם קודם זמנו מותר דאמא עדיף מאידך שאינם משונים.
רב מתרץ לטעמיה פי׳ דאע״ג דמתני׳ לק׳ לרב לישנא דידה לא אתי שפיר דלישנא שיצא ב׳ גבין משמע שיצא מאיסור להתר מה שא״א לומר כן.
Ritva on Niddah 24a · Sefaria
Meiri
המפלת כמין חריות של דקל והוא שאין לו פצול מלמטה ויש לו פצול מלמעלה אמו טהורה:
פניו ממוסמסין ר"ל מעוכין אלא שיש בו רושם של צורה אמו טמאה לידה אבל פניו טוחות לגמרי בלא שום רושם של צורה אמו טהורה וכן הדין בהפילה יד שאין בה חתוך כלל וכן ברגל אבל אם הפילה יד חתוכה או רגל חתוכה טמאה ואין חוששין שמא מולד אטום באה:
המפלת בריה בשני גבין ושני שדראות באשה אינה ולד וטהורה לידה בבהמה אסור באכילה אף במעי אמו שמשנולדה לא הוצרכה ללמד שהרי נפל הוא ואין צריך לומר לענין בכור שהוא מום שהרי אף באכילה אסורה אבל שדרתו עקומה אע"פ שהוא מום לכהן שלא לעבוד אינו מום לפסל למזבח ולא בבכור להתירו ליאכל במומו:
כל שאנו אומרין טמאה לידה אע"פ שהוא חומרא יש בה קולא מצד אחד והוא ליתן לה ימי טוהר ולפיכך כתבו הגאונים שכל אלו מחמירין בהן בזמן הזה לטמאה בלידה ושלא ליתן להן דמי טוהר:
בהמה דקה יולדת לחמשה חדשים והגסה לתשעה בן ארבעה לדקה ובן שמונה לגסה הרי לא כלו חדשיו ואפילו בן שבעה לגסה שאין דנין בה דין שבעה לחיים כאשה ובמעי אמו מותר הא אם נולד אסור מתורת נפל ואם ספק הולכין לשיעור שמנה ימים שאם שהה שמונה אינו נפל הא כל שנתבהר שכלו חדשיו מותר לאלתר:
Meiri on Niddah 24a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תד"ה ליתני שמא מגוף אטום כו' פניו תיש ושטו אטום ואפקותא כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Niddah 24a · Sefaria
Maharam
בגמ' רבי חנינא כן אנטיגנוס אומר וכו' פסול לעבודה ע"ש בבכורות דלא גרסינן פסול לעבודה:
בתוס' ד"ה עד הארכובה ואין שייך להביא וכו' פי' משום דהכא הוי חומרא לענין ימי טומאה וקולא לענין ימי טהרה:
ד"ה ליתני שמא מגוף אטום וכו' כגון פניו תייש ושטו אטום כצ"ל:
ד"ה רבי חנינא וכו' עד והתם נמי פריך מרב וכו' ר"ל דהתם סתמא דגמרא פריך מרב ולא מייתי לשמואל כלל ולא שייך לפרש התם כמו שפרש"י הכא הא דאקשי לרב ולא לשמואל וכו':
Maharam on Niddah 24a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' בפניו טוחות ואיפכא כעין זה שבת עו ע"א וזבחים לד ע"א:
תוס' ד"ה אמר וכו' וכענין זה יש בריש חולין נ"ל דצ"ל בריש החולץ וכן בעירובין מ ע"א וב"ב קנד ע"ב ובכורות ד ע"ב:
Gilyon HaShas on Niddah 24a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 24, Amud Aleph, about 408 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 118 words
Opens “עַד הָאַרְכּוּבָּה. רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: עַד לִנְקָבָיו,…”
- Segment 218 words
Opens “בֵּין רַבִּי זַכַּאי לְרַבִּי יַנַּאי אִיכָּא בֵינַיְיהוּ…”
- Segment 319 words
Opens “בֵּין רַבִּי יַנַּאי לְרַבִּי יוֹחָנָן, אִיכָּא בֵינַיְיהוּ…”
- Segment 428 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: מַחְלוֹקֶת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אֲבָל…”
- Segment 513 words
Opens “וְאָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּפֶּלֶת…”
- Segment 615 words
Opens “אִיתְּמַר: הַמַּפֶּלֶת מִי שֶׁפָּנָיו מוּסְמָסִים, רַבִּי יוֹחָנָן…”
- Segment 730 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: הַמַּפֶּלֶת יָד…”
- Segment 828 words
Opens “אָמַר רַב פַּפֵּי: בְּפָנָיו מוּסְמָסִין — כּוּלֵּי…”
- Segment 916 words
Opens “וְלוֹתְבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן מֵהָא! מִשּׁוּם…”
- Segment 1021 words
Opens “בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא נְפוּק לְקִרְיָיתָא, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ…”
- Segment 1118 words
Opens “אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְטַהֲרוּ מָה שֶׁטִּמֵּאתֶם. מַאי…”
- Segment 1228 words
Opens “אִיתְּמַר: הַמַּפֶּלֶת בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּים…”
- Segment 1320 words
Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בִּדְרַב חָנִין בַּר אַבָּא, דְּאָמַר…”
- Segment 1430 words
Opens “רַב אָמַר: בְּרִיָּה בְּעָלְמָא לֵיתַהּ, וְכִי אַגְמְרֵיהּ…”
- Segment 1530 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: רַבִּי…”
- Segment 1623 words
Opens “מֵיתִיבִי: יֵשׁ בְּעוּבָּרִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין — בֶּן…”
- Segment 1710 words
Opens “מַאי ״יָצָא״? לָאו יָצָא מִכְּלַל עוּבָּרִין, שֶׁאֲפִילּוּ…”
- Segment 1819 words
Opens “רַב מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וּשְׁמוּאֵל מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. רַב…”
- Segment 1924 words
Opens “בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲבָל…”
Sages named on this page
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Niddah 24a · Segment 1 — “עַד הָאַרְכּוּבָּה. רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: עַד לִנְקָבָיו, רַבִּי יוֹחָנָן…”
Original text
עַד הָאַרְכּוּבָּה. רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: עַד לִנְקָבָיו, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יְהוֹשֻׁעַ: עַד מְקוֹם טַבּוּרוֹ.
Until above the knee. Rabbi Yannai says: Until his orifices. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei ben Yehoshua: Until the location of his navel.
בֵּין רַבִּי זַכַּאי לְרַבִּי יַנַּאי אִיכָּא בֵינַיְיהוּ ״טְרֵפָה חַיָּה״, מָר סָבַר ״טְרֵפָה חַיָּה״, וּמָר סָבַר ״טְרֵפָה אֵינָהּ חַיָּה״.
The Gemara explains the dispute between the amora’im : The difference between the opinion of Rabbi Zakkai and that of Rabbi Yannai is whether a tereifa can survive beyond twelve months. One Sage, Rabbi Yannai, holds that a tereifa can survive beyond twelve months. Therefore, although one whose legs were removed until above the knee has the status of a tereifa , if a woman discharges a fetus of this form she is impure. Only if the fetus lacks legs until his orifices is the woman pure, as such a person cannot survive. And one Sage, Rabbi Zakkai, holds that a tereifa cannot survive beyond twelve months. Therefore, even if the fetus lacks legs only from above the knee and not from his orifices, the woman is not impure.
בֵּין רַבִּי יַנַּאי לְרַבִּי יוֹחָנָן, אִיכָּא בֵינַיְיהוּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: (ניטל) [נִיטְּלָה] יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ — נְבֵלָה.
The difference between the opinion of Rabbi Yannai and the opinion of Rabbi Yoḥanan, who both agree that a tereifa can survive, is with regard to a statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: If the thigh, i.e., the hind leg of the animal, and its recess were removed from an animal before slaughter, the animal is considered an unslaughtered carcass; consequently, it is forbidden in consumption and imparts ritual impurity even while still alive. Rabbi Yannai agrees with the statement of Rabbi Elazar, and accordingly holds that if the lower part of a person’s body until his orifices is missing or removed, the person immediately assumes the halakhic status of a corpse. Rabbi Yoḥanan disagrees with Rabbi Elazar and holds that one whose lower part of his body was missing or removed has the status of a corpse only if it is removed until his navel.
אָמַר רַב פָּפָּא: מַחְלוֹקֶת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אֲבָל מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה אֲפִילּוּ כֹּל דְּהוּ — טְהוֹרָה. וְכֵן אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּפֶּלֶת אֶת שֶׁגּוּלְגׇּלְתּוֹ אֲטוּמָה — אִמּוֹ טְהוֹרָה.
Rav Pappa says: The dispute between the amora’im is with regard to a fetus that is lacking part of its body from below to above, i.e., the lower part of his body; but if it is lacking part of its body from above to below, even any amount of its skull, the woman is pure. And likewise, Rav Giddel says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of a woman who discharges a fetus whose skull is sealed, i.e., deficient, its mother is pure.
וְאָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּפֶּלֶת כְּמִין אַפָּקוּתָא דְּדִיקְלָא — אִמּוֹ טְהוֹרָה.
The Gemara cites another halakha : And Rav Giddel says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of a woman who discharges a fetus that looks like the part of a palm tree that branches out, i.e., the lower part of its body is formless while the upper part has arms and legs coming out of its shoulders like branches, its mother is pure.
אִיתְּמַר: הַמַּפֶּלֶת מִי שֶׁפָּנָיו מוּסְמָסִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אִמּוֹ טְמֵאָה, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אִמּוֹ טְהוֹרָה.
§ It was stated with regard to a woman who discharges a fetus whose face is mashed but not completely flattened, that Rabbi Yoḥanan says its mother is impure, and Reish Lakish says its mother is pure.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: הַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה — אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִגּוּף אָטוּם בָּאתָה. וְאִם אִיתָא, לִיתְנֵי: שֶׁמָּא מִגּוּף אָטוּם אוֹ מִמִּי שֶׁפָּנָיו מוּסְמָסִין!
Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a baraita : In the case of a woman who discharges a shaped hand, i.e., a hand whose fingers are discernible, or a shaped foot, its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth, as it certainly came from a full-fledged fetus, and we are not concerned that perhaps it came from a fetus with a sealed, i.e., deficient, body. And if it is so, that a fetus with a mashed face does not render its mother impure, let the baraita teach: We are not concerned that perhaps it came from a fetus with a sealed body or from one whose face is mashed.
אָמַר רַב פַּפֵּי: בְּפָנָיו מוּסְמָסִין — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּטְמֵאָה, כִּי פְּלִיגִי — בְּפָנָיו טוּחוֹת, וְאִיפְּכָא אִיתְּמַר: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִמּוֹ טְהוֹרָה, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אִמּוֹ טְמֵאָה.
Rav Pappi says: In a case where its face is mashed, everyone agrees that the woman is impure. When they disagree, it is in a case where its face is completely flat, i.e., none of its features are discernible; and the opposite was stated: Rabbi Yoḥanan says that its mother is pure, and Reish Lakish says that its mother is impure.
וְלוֹתְבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן מֵהָא! מִשּׁוּם דְּשַׁנִּי לֵיהּ: הַיְינוּ גּוּף אָטוּם, הַיְינוּ מִי שֶׁפָּנָיו טוּחוֹת.
The Gemara raises a difficulty: But according to this version of the dispute, let Reish Lakish raise an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from this baraita , from which Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish according to the previous version of the dispute: If a woman who discharges a fetus whose face is flat is pure, the baraita should have stated that there is no concern that the hand or foot might have come from a fetus with a sealed body or one whose face is flat. The Gemara answers: Reish Lakish did not raise the objection, because Rabbi Yoḥanan would have responded to him that the status of a sealed body is the same as that of one whose face is flat. There is no reason to mention both types of deformities.
בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא נְפוּק לְקִרְיָיתָא, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דַּאֲבוּהוֹן, אָמַר לָהֶם: כְּלוּם בָּא מַעֲשֶׂה לְיֶדְכֶם? אָמְרוּ לוֹ: פָּנִים טוּחוֹת בָּא לְיָדֵינוּ, וְטִימֵּאנוּהָ.
The Gemara relates: The sons of Rabbi Ḥiyya went out to the villages to inspect their father’s fields. When they came back to their father, he said to them: Wasn’t any incident brought to you for a halakhic ruling? They said to him: A case of a woman who discharged a fetus with a flat face was brought to us, and we deemed her impure with the impurity of a woman after childbirth.
אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְטַהֲרוּ מָה שֶׁטִּמֵּאתֶם. מַאי דַּעְתַּיְיכוּ, לְחוּמְרָא? חוּמְרָא דְּאָתְיָא לִידֵי קוּלָּא הִיא, דְּקָיָהֲבִיתוּ לַהּ יְמֵי טוֹהַר.
Rabbi Ḥiyya said to them: Go out and deem pure that which you have deemed impure. What was your thinking when you ruled that she is impure? Did you reason that as the matter is subject to a dispute, one should rule stringently? But your ruling is a stringency that leads to a leniency, as you have given the woman thirty-three days of purity after the birth of a male, following her period of impurity, which are the minimum days of purity established in the Torah for a woman who gave birth.
אִיתְּמַר: הַמַּפֶּלֶת בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּים וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת, אָמַר רַב: בְּאִשָּׁה — אֵינוֹ וָלָד, בִּבְהֵמָה — אָסוּר בַּאֲכִילָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּאִשָּׁה — וָלָד, בִּבְהֵמָה — מוּתָּר בַּאֲכִילָה.
§ It was stated: With regard to a woman or female animal who discharges an entity that has two backs and two spines, Rav says that in the case of the woman, her discharged fetus is not considered an offspring, as it cannot survive, and therefore the woman does not have the ritual impurity caused by childbirth, and in the case of the animal, its fetus is prohibited for consumption. And Shmuel says: In the case of a woman, the discharged fetus is considered an offspring, and the woman is impure, and in the case of an animal, the fetus is permitted for consumption.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בִּדְרַב חָנִין בַּר אַבָּא, דְּאָמַר רַב חָנִין בַּר אַבָּא: ״הַשְּׁסוּעָה״ — בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת.
The Gemara asks: With regard to what do Rav and Shmuel disagree? The Gemara answers: They disagree concerning the statement of Rav Ḥanin bar Abba, as Rav Ḥanin bar Abba said: The verse states: “Nevertheless these you shall not eat of them that only chew the cud, or of them that only have the hoof cloven [ umimafrisei haparsa hashesua ]: The camel, and the hare, and the rock badger” (Deuteronomy 14:7). The apparently superfluous term hashesua is not a redundant description of the cloven hoof; it is referring to a separate entity that has two backs and two spines and therefore looks like an entirely cloven animal.
רַב אָמַר: בְּרִיָּה בְּעָלְמָא לֵיתַהּ, וְכִי אַגְמְרֵיהּ רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה — בִּמְעֵי אִמָּהּ אַגְמְרֵיהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּרֵיהּ בְּעָלְמָא אִיתַאּ, וְכִי אַגְמְרֵיהּ רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה — בְּעָלְמָא אַגְמְרֵיהּ, אֲבָל בִּמְעֵי אִמָּהּ — שָׁרְיָא.
It is with regard to this prohibition that Rav and Shmuel disagree. Rav says that there is no such living entity in the world, and when the Merciful One taught this prohibition to Moses, he taught it to him with regard to a fetus that has two backs and two spines that is found in the womb of its mother after slaughter. And Shmuel says that there is such an entity in the world, and when the Merciful One taught this prohibition to Moses, he taught it to him with regard to a living animal in the world, but a fetus that has two backs and two spines in the womb of its mother is permitted for consumption.
אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת פָּסוּל לַעֲבוֹדָה, אַלְמָא דְּחָיֵי, וְקַשְׁיָא לְרַב! אֲמַר לֵיהּ: שִׁימִי אַתְּ! שֶׁשִּׁדְרָתוֹ עֲקוּמָּה.
Rav Shimi bar Ḥiyya raised an objection to Rav from a baraita : Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Any priest who has two backs and two spines is disqualified from the Temple service, as he is blemished. Evidently, an entity that has two backs and two spines can survive, and this is difficult for the opinion of Rav. Rav said to him: You are clearly Shimi, i.e., you asked well. Yet the statement of Rabbi Ḥanina ben Antigonus is not referring to one who literally has two backs and two spines, but rather to one whose spine is crooked and therefore appears as though he has two spines. One who actually has two backs and two spines cannot survive.
מֵיתִיבִי: יֵשׁ בְּעוּבָּרִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין — בֶּן אַרְבָּעָה לְדַקָּה, בֶּן שְׁמֹנָה לְגַסָּה, הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה אָסוּר. יָצָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת.
The Gemara raises an objection from a baraita : Among discharged animal fetuses, there are those that are forbidden in consumption, as they have the halakhic status of carcasses of unslaughtered animals. Specifically, if an animal fetus is born in the fourth month of pregnancy in the case of small domesticated animals, where the pregnancy is normally five months long, or it is born in the eighth month of pregnancy in the case of large livestock, where the pregnancy is normally nine months long, or if the miscarriage occurred from this stage of the pregnancy and earlier, i.e., if the pregnancy ended before this stage, the animal is forbidden. This excludes one that has two backs and two spines.
מַאי ״יָצָא״? לָאו יָצָא מִכְּלַל עוּבָּרִין, שֶׁאֲפִילּוּ בִּמְעֵי אִמָּן אֲסוּרִין?
The Gemara asks: What does the baraita mean when it states that an animal with two backs and two spines is excluded? Does it not mean that it is excluded from the category of those fetuses, which are permitted for consumption if found inside their mother’s womb, as such animals are forbidden even while they are in the wombs of their mothers? This contradicts the opinion of Shmuel, who holds that an animal fetus of that type is permitted for consumption.
רַב מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וּשְׁמוּאֵל מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. רַב מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: בֶּן אַרְבָּעָה לְדַקָּה, בֶּן שְׁמוֹנֶה לְגַסָּה, הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה — אָסוּר.
The Gemara answers: Rav explains the baraita according to his line of reasoning, and Shmuel explains the baraita according to his line of reasoning. Rav explains the baraita according to his line of reasoning, as was assumed above: If an animal fetus is born in the fourth month of pregnancy in the case of small domesticated animals, or it is born in the eighth month of pregnancy in the case of large livestock, or if it was born from this stage of the pregnancy and earlier, the animal is forbidden.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲבָל בִּמְעֵי אִמּוֹ — שְׁרֵי. יָצָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת, דַּאֲפִילּוּ בִּמְעֵי אִמּוֹ נָמֵי אָסוּר.
In what case is this statement said? In a case where the animal emerged into the airspace of the world; but if it was found in its mother’s womb after its mother was slaughtered, it is permitted for consumption. This excludes the case of a fetus that has two backs and two spines, as even if it is found in the womb of its mother it is prohibited.