Commentary page
Niddah 11b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 11b
Niddah 11b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 406 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ב"ש היא דאמרי בפרק בנות כותים מעין אחד הוא:
יושבת קתני שכבר נכנסו ימי טוהר:
דילמא קבעה לה וסת תוך שמונים דנקבה ג' ראיות מעשרים לעשרים לרשב"ג ולרבי ב' ראיות משלשים לשלשים שכשיכלו ימי טוהר ה"ל וסת לעשרים:
המכה מכת בעילה דכל זמן שתהא רואה דם מחמת תשמיש דם בתולים הוא:
לא שנו אבית הלל קאי:
שלא פסקה ממראות דם:
מחמת תשמיש דכל זמן ששמשה ראתה:
וראתה שלא מחמת תשמיש כלומר אפילו חזרה וראתה ביום שלא מחמת תשמיש מחזקינן לה בדם בתולים הואיל ומחמת תשמיש לא פסקה:
19 more comments on this page.
Rashi on Niddah 11b · Sefaria
Tosafot
אלא לרב דאמר מעין אחד הוא תבדוק הוה מצי לשנויי דרב מוקי במבקשת לישב אלא דניחא ליה לשנויי אליבא דתרוייהו מתני' בענין אחד:
אפילו הכי מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה ואין להקשות לר"א דאמר כל אשה שעברו עליה ג' עונות כו' תבדוק בימי טוהר שמא תפסוק ג' עונות דהכי נמי מימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה:
ומשמשת בעדים אארבע נשים ואאשה שיש לה וסת קאי:
שלא פסקה מחמת תשמיש דכל פעם שמשמשת רואה אפילו תשמיש מופלג מחבירו חדש או שלשה חדשים הוי דם תשמיש וטהור כדאמר בפ' בתרא (לקמן נדה סה:) מעשה ונתן לה רבי ד' לילות מתוך שנים עשר חדש וכי שמשה בלילה וראתה למחרתו או בלילה שלאחר כך בלא תשמיש טהורה אבל אם ראתה יום שני לשמושה טמאה כדקאמר עבר עליה לילה אחת בלא תשמיש כו' וביום תשמיש נמי אם נשתנו מראה דמים שלה משל אמש טמאה ואם פסקה מחמת תשמיש וראתה אחרי כן אפילו באותו יום בין בתשמיש בין בלא תשמיש טמאה דודאי חיתה המכה וכלו בביאה ראשונה כל דמי בתולים ואפילו לרב אשי דאמר בפרק בתרא (נדה סד:) בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם טהורה היינו משום דאימא בביאה ראשונה בעל בהטייה כשמואל אבל הכא דבביאה ראשונה מצא דם ובשניה לא מצא דם ודאי חיתה המכה:
כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן פירשתי לקמן פ"ב (נדה דף טו.):
חדא מכלל חברתה איתמר פי' רשב"ם דהך דהכא איתמר מכלל ההיא דלקמן ואין נראה דבההיא לא פירש שמואל דאיירי בעסוקה בטהרות אלא רבא דייק בפירקין מדלא מפליג ליה רבי ירמיה בר אבא לרבי זירא ביש לה וסת לטהרות בעיא בדיקה לבעלה לא בעיא בדיקה אין לה וסת לבעלה נמי בעיא בדיקה ש"מ קסבר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה לכך נראה לפרש דההיא איתמר מכלל הך דהכא ומשום דרבי אבא הוה ידע מהך דהכא דאף אין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה לא מפליג לרבי זירא הכי:
תניא נמי הכי כו' אבל לבעלה מותרת וא"ת ודילמא דוקא ביש לה וסת איירי וי"ל מדתני סיפא אבל הניחה בחזקת טמאה מכלל דמיירי באין לה וסת דאי ביש לה וסת דוקא ה"ל לפלוגי בדידה אפילו אם הניחה בחזקת טהורה אם אין לה וסת כו' אלא משום דאף באין לה וסת לא משכחת טמאה לבעלה אלא בהניחה בחזקת טמאה ובסמוך בברייתא דחמרין ופועלין כו' דקתני נמי אבל הניחה בחזקת טמאה אע"ג דביש לה וסת מיירי היינו משום דבהניחה בחזקת טמאה אשמועינן אפילו ערה טמאה עד שתאמר טהורה אני אבל הניחה בחזקת טהורה באין לה וסת היכא דערה לא בעיא בדיקה דכיון דבא מן הדרך מסתמא תובעה ואמרינן לקמן (נדה דף יב.) כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו וה"ר יהודה בן הר"ר י"ט כתב דרישא דברייתא זו הכי שנויה בתוספתא מעוברת ומניקה בועלה טהור פירוש אפילו לרבי עקיבא דאמר לעיל ברואה דם דמטמאה בועלה למפרע וכל אשה שיש לה וסת וכן שאר כל הנשים פי' דאין להן וסת דאין סברא לפרש בתולה וזקנה דאם כן הוה תני להו בהדי מעוברת ומניקה דרישא מטמאות במגע פירוש לטהרות וטהורות לבעליהן אלמא ברייתא מיירי דאין לה וסת:
Tosafot on Niddah 11b · Sefaria
Rashba
מדאמרינן הכא מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה כתב הרמב"ן נ"ר, דנראה דאשה קובעת בימי הנקה, דלא ממעטים הכא אלא ימי טוהר דידה. והראב"ד ז"ל כתב דאינה קובעת לא בימי עיבורה ולא בימי מניקתה. ונ"ל לומר לפי דבריו, דהא דאמרינן הכא דמימי טהרה לימי טומאה לא קבעה, דמשמע הא בשאר ימי מניקתה קבעה, היינו דוקא ללישנא דיושבת ממש על דם טוהר, ומשום דלא אשכחן לה למתני' צריכותא לההוא לישנא אלא זו בלבד אבל ללישנא דמבקשת תו לא איצטריך לאוקומה בהכין, אלא נדה לאשמעינן דאין אשה קובעת וסת בימי נדתה למר כדאיתא ליה ולמר כדאית ליה, ויושבת על דם טוהר, לאשמועין דמבקשת לישב אינה צריכה בדיקה כדרב, דמעין אחד הוא, אבל יושבת על דם טוהר לא צריכא ליה דפשיטא, דאי לאשמועינן דאינה קובעת בהן וסת הא לא איצטריכא, דאפילו בימי מניקתה לא קבעה, וכן בדין דכיון דמסולקת דמים היא עד שאינה צריכה בדיקה אפילו בשעת וסת כדאיתא לעיל (נדה ט, א) ואינה מטמאה למפרע כדא"ר יוחנן לעיל (נדה י, ב) א"כ אינה אלא במקרה ואינו ראוי לקבוע. ותדע לך, דהא מאן דמוקי לה במבקשת לישב קא פריך למאן דמוקי לה ביושבת, אי יושבת מאי למימרא, ואם איתא דימי טהרה לימי טומאה בלחוד לא קבעה קמ"ל, מאי קא פריך, אלא משמע דעד דאוקי' לה ביושבת לא ידעינן האי חילוק, אלא בין ימי טוהר בין שאר ימי מניקתה לא קבעה לה וסת בהן, כנ"ל לדעת הראב"ד ז"ל. עוד י"ל לומר, דהכא מילתא פסיקתא קתני, משום דסתם מתניתין ר"מ ור"מ ס"ל דנתנה בנה למניקה גמלתו או מת הרי היא ככל הנשים, וא"כ לדבריו משגמלתו או מת חזרו דמים למקומן, וראוייה היא לקבוע בהן את הוסת, והילכך אי קתני מניקה הוה אמינא דוקא בשמניקה ממש, משום דאז היא מסולקת דמים ואינה ראויה לקבוע בהן וסת, אבל בשנתנתו למניקה או מת צריכה בדיקה ואפילו ביושבת על דם טוהר, דימי טהרה לימי טומאה קובעים, קמ"ל יושבת על דם טוהר דאפילו בשנתנתו למניקה או שמת, בימי טוהר מיהא אינה צריכה בדיקה, דימי טהרה לימי טומאה לא קבעה הא לאחר ימי טוהר צריכה היא שתבדוק דדילמא קבעה. וזה נראה לי עיקר.
מתני' פעמים צריכה להיות בודקת וכו' ובשעה שהיא עוברת לשמש את הבית כלומר קודם תשמיש, מדקתני בשעה שהיא עוברת. וי"מ דאותו עד שלפני תשמיש אינה צריכה להיות בודקתו אחר בדיקה מיד קודם תשמיש, דהא לבעלה אינה צריכה בדיקה אלא משום מעלת טהרות היא, והילכך בודקת קודם תשמיש ומצנעת העד עד למחר שהיא רוצה להתעסק בטהרות, וכן אמרו משמו של רש"י ז"ל ואינו מחוור בעיני דהא אמרינן טעמא בגמרא משום מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה נמי לבעלה, ואם איתא מאי מגו איכא, דהא אינה צריכה בדיקה אלא לטהרות בלבד ולא לבעלה כלל, אלא נראה כשאר המפרשים שפירשו דבודקת בו לאור הנר קודם תשמיש קאמר, דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי לבעלה.
גמרא חדא מכלל דחברתה איתמר פירש"י ז"ל או הא דרב יהודה מכלל הא דר' זירא או הא דר' זירא מכלל הא דרב יהודה. ואינו מחוור, דהא דר' זירא דייקינן מינה לקמן (נדה יב, א) יש לה וסת עירה בעיא בדיקה ישנה לא בעיא בדיקה, אין לה וסת בין עירה בין ישנה בעיא בדיקה, והא לא נפקא היא מכלל הא דרב יהודה, אלא ודאי משמע דהא דרב יהודה נפקא מכלל הא דר' זירא ויש מפרשים, דהא דרב יהודה ואיך דר' זירא תרוייהו אמרן שמואל, והכא הכי קאמר הא דאוקמינא לה לההיא דר' זירא בעסוקה בטהרות ועירה וישנה אתא לאשמועינן ואי לאו הא דרב יהודה לא הוה ידעינן דעסוקה בטהרות היא, אלא הוה מוקמינן לה אף לבעלה ממש ובשאינה עסוקה בטהרות. וק"ל קצת להאי פירושא, דא"כ רבא היכי מצי אמר למימר יש לה וסת לטהרות בעיא בדיקה אין לה וסת אפילו לבעלה בעיא בדיקה, דהא אמר רב יהודה משמיה דשמואל בהדיא דמתניתין בעסוקה בטהרות אבל לבעלה אינה צריכה בדיקה, ומתניתין בין בשיש לה וסת בין בשאין לה וסת דאי לא, אהוי הא דשמואל צריכה, דבשיש לה וסת מתניתין דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן היא, כדאמרינן לעיל. ועוד למה ליה לרבא למידק מהא דר' זירא דכל לבעלה אינה צריכה בדיקה, הא אמרה שמואל בהדיא. והראשון עיקר.
תניא נמי הכי במה דברים אמורים לטהרות כלומר דעלה דמתניתין פירושו בברייתא דהני מילי לטהרות, אבל לבעלה מותרת, ומתניתין בין באשה שיש לה וסת בין שאין לה וסת מיירי, אלמא אף בשאין לה וסת כל לבעלה לא בעיא בדיקה.
Rashba on Niddah 11b · Sefaria
Ritva
אפ״ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה איכא למידק דהא ע״כ יושבת על דם טוהר מיניקה היא דמשמע דדוקא בימי טהרה לא קבעה הא בימי טומאה דשאר ימי הנקתה קבעה ואעפ״י שהיא מסולקת דמים וא״כ אף היא צריכה להיות בודקת בימי הנקתה שמא תקבע בהן אחת ומ״ש ממעוברת דאמרי׳ לעיל דלא בעיא דידן לפום פי׳ דידן והתוס׳ שפי׳ דלא בעיא בדיקה כלל הא ודאי יותר נראה שתהא מניקה מסולקת דמים או משום פירוק אברים או משום דם נעכר ונעשה חלב וי״ל דאנן איירינן באשה שאינה מניקה כגון שמת או גמלתו או נותנתו למניקה ואליבא דר״מ דאמר דם נעכר ונעשה חלב ומש״ה תנן אליבא דר״מ דהוי סתם משנה דדוקא ביושבת על דם טוהר אינה צריכה בדיקה כלל ואפי׳ לדבריו משום דבימי טהרה לא אבל בימי טומאה משכחת לה דקבעה אם אינה מניקה הא כל זמן שהיא מניקה לעולם לא קבעה ולא בדקה וכפי׳ הרשב״א נראה אבל רבי׳ הרמב״ן ז״ל דקדק מכאן דאשה קובעת וסת בימי הנקתה בימי טומאה והראב״ד ז״ל כתב שאינה קובעת לא בימי הנקה ולא בימי עבורה וכן דעת רבותינו ז״ל וכן המנהג.
כאן ששמשה כאן שלא שמשה פירוש דסיפא בשמשה ואפילו נשתנו דמיה טהורה דאימ׳ שמש עכרן ורישא בשלא שמשה היום אלא בטהרות היא עסקינן וצריכה בדיקה להכשירן שמא תראה בשנוי מראהו.
והא מתני׳ בשיש וסת עסקינן פי׳ או שיש לה וסת ממש או שהיא כמו שיש לה וסת שהיא מסולקת דמים מדקתני אעפ״י שאמ׳ דייה שעתא.
הא דתנן ובשעה שעוברת לשמש את הבית פי׳ קודם תשמיש מדלא קתני מלשמש ובודקתו מיד לאור הנר ואעפ״י שאינו אלא משום מיגו דטהרות שאם לא תבדקנו עד למחר כדברי קצת המפרשים ז״ל מה מקום לבדיקה זו ההיא שעתא מאי דהוה הוה אלא ודאי כדאמרי׳ וברור הוא.
חדא מכלל חברתה איתמר פירושו ברור מכמה מקומות לומר דחדא מינייהו בלחוד אמר שמואל ואידך איתמר מכללא וכפרש״י ז״ל אלא שכתב דלא מסיימי ונר׳ שר״ל דהשתא לא מסיימי אבל לקמן מסיימי דההיא דר׳ זירא היא דאיתמר דמפלגי בין ערה לישנה דאלו אתמר הא דברא היכי נפקי מכללא הנהו דיני דערה וישנה דלק׳ אלא ודאי כדאמ׳ וכפי׳ בתוס':
Ritva on Niddah 11b · Sefaria
Meiri
דם טוהר שהכשירה תורה ביולדת לא סוף דבר כשפסק המעין כשכלו ימי טומאה אלא אפילו לא פסק המעין שכך הלכה מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו הילכך זה שאמרו במשנתנו שהיושבת על דם טוהר אינה צריכה בדיקה שהרי אף אם לא פסק טהור הוא שאלו בה תיבדוק מ"מ כדי לקבוע מהם וסת שאם ראתה בששים וששת ימי טוהר של נקבה שלשה פעמים מעשרים ושנים לעשרים ושנים יהא וסתה קבוע מכאן ולהבא לכך ותירץ אפילו הכי ר"ל אע"פ שמעין אחד הוא מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וחכמי הדורות מדקדקין מכאן שהאשה קובעת וסת בימי מיניקתה שהרי לא מעטוה כאן אלא בימי טוהר ומימי טהרה לימי טומאה הוא דלא קבעה הא בשאר ימי מיניקתה קבעה ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שימי עיבורה וימי מיניקתה אין אשה קובעת בהם וסת וכן הדין מאחר שמסולקת היא מן הדמים וזו שבכאן פירשו גדולי הדור דלרוחא דמילתא איתמרא דאפילו לר' מאיר דאמר גמלתו או מת חזרו לדינן מ"מ בימי טהר מיהא לא קבעה הא לרבנן אף לאחר ימי טוהר אינה קובעת וסת וכן עיקר אלא שמגדולי המפרשים כתבו דאע"ג דמיקבע לא קבעא מיחש מיהא חיישא וראוי לחוש לדבריהם:
הבועל את הבתולה דין התלמוד בה שאם לא הגיע זמנה לראות אפילו ראתה נותנין לה עד שתחיה המכה ואם הגיע זמנה לראות אלא שהיא נערה עדיין וכן שלא ראתה עדיין נותנין לה ארבע לילות ואם ראתה נותנין לה לילה הראשונה... ואם ראתה בועל בעילת מצוה ופורש וכל שאתה מטהרה עד שתחיה המכה כל שפסק מחמת תשמיש ר"ל ששמשה ולא ראתה או שעבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה וכן כל שנשתנה מראית דמיה ממראית דם הבתולים בלא תשמיש שכל אלו מוכיחים שאין הדם בא מחמת המכה אבל שמשה אין שינוי הדם כלום שאף אני אומר שהשמש עכרו ודברים אלו כלם כדין התלמוד אבל בפרק אחרון ס"ה ב' אמרו שנמנו וגמרו שאפילו קטנה שלא הגיע זמנה לראות ושלא ראתה בועל בעילת מצוה ופורש ואפילו בדקה ומצאה טהור שמאחר שרוב נשים יש להם דם בתולים שמא ראתה זו טפה ואבדה או חיפתהו שכבת זרע ואפילו בבוגרת שמאחר שכלו בתוליה אפשר שאין לה דם בתולים הואיל ומקצת בוגרת יש להן חוששין ומ"מ בכלן גומר ביאתו אפילו דם שותת ויורד וכן אין צריך להמתין ולחוש להנאת יציאתו כדין משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שהרי אשה זו דמיה טהורין ומאחר שהתירו לו לגמור ביאתו ואין לחוש ליציאה שאחר גמר ביאה וגדולי המפרשים מחמירין בה לומר שלא התירו לו אלא גמר ביאה אבל מאחר שגמר צריך לנעוץ צפרניו ולהמתין עד שלא תהא לו הנאה ביציאתו ואין דבריהם נראין:
Meiri on Niddah 11b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' אמאי תשמש בעדים דדלמא נשתנו כו' אבל אהא דפסקה מחמת תשמיש וראתה דטמאה לא תקשה ליה תשמש בעדים דשמא תפסוק מחמת תשמיש ותראה אחר כך דמ"מ ההוא עד דלפני תשמיש לא בעי דבין תראה דם ובין לא תראה טהורה היא מה שאין כן אהא דנשתנו כו' דעד דלפני תשמיש נמי בעי דאם תראה ונשתנה דטמאה ודו"ק:
בפרש"י בד"ה כאן שלא שמשה הא כו' מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות בעי' נמי בדיקה לפני תשמיש לבעלה כו' עכ"ל דלטהרות עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה מתוך שמהומה לביתה כדאמרינן לעיל אבל לבעלה בעיא בדיקה דשמא תמצא טמאה ותאסר לשמש ומיהו אי לאו מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות לא בעיא נמי הך בדיקה דלפני תשמיש לבעלה דכל לבעלה לא בעיא בדיקא וק"ל:
תוס' בד"ה אפי' הכי מימי טהרה לימי כו' ואין להקשות לר"א דאמר כל אשה שעברו עליה ג' כו' עכ"ל דבריהם אינם מובנים דהא בימי טוהר מניקה היא ולר"א בד' נשים דיין שעתן בלא עברו עליה שלש עונות דפליג את"ק דקאמר בזקנה שצריכה ג' עונות וקאמר איהו דבזקנה לא תלי' בעברו ג' אלא בכל אשה שעברו עליה ג' עונות דיין שעתן וכן נראה מדברי התוס' לעיל וכ"כ התוס' פ"ד ע"ש תדע דאלת"ה לר"א מה לי ד' נשים ומ"ל כל שאר נשים דהא כולן שוין אבל הכי הוה להו למימר ואין להקשות לר' יוסי דסבר בהדיא במניקה דבעי ג' עונות כו' תבדוק בימי טוהר שמא תפסוק כו' גם מה שכתוב בתירוצם דמימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה עכ"ל תמוה דבהדיא אמרינן בפ' בנות כותים דימי טוהר משלימין ג' עונות בלא ראתה בהם לרב וללוי אפי' ראתה בהם ויש ליישב בזה בדוחק דהשלמה כגון בעברו עליה ב' עונות בימי עיבורא ואחד בימי טוהר אמרינן כי התם אבל הכא דימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה היינו בשכל הג' עונות בימי טוהר דנקבה דומיא דקביעות וסת דקאמר היינו בשכל הג' ראיות בתוך פ' דנקבה כפרש"י וצ"ע:
בד"ה תניא נמי הכי כו' אפילו ערה טמאה כו' עכ"ל אע"ג דלקמן גבי אשה שיש לה וסת ערה בעיא בדיקה וישנה לא בעיא בדיקה היינו דהניחה בחזקת טהורה דלא בעיא בדיקה בערה אלא מצד חומרא כיון שראויה לעסוק בטהרות אבל הכא בהניחה בחזקת טמאה אדרבה יש טפי לטמא בישנה שלא תוכל להודיע לו שהיא טמאה אבל בערה כיון שלא אמרה לו שהיא טמאה שריא ולכך אשמועינן הכא דאפי' בערה טמאה עד שתאמר טהורה אני וק"ל:
Chidushei Halachot on Niddah 11b · Sefaria
Maharam
ברש"י ד"ה כאן ששמשה וכו' משום ששמשה עכשיו וכו' ר"ל כששמשה עכשיו אינה צריכה לבדוק לאחר התשמיש והואיל ואינה צריכה לבדוק לאחר התשמיש לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן כמו שכתב רש"י לקמן בסמוך ולכך קתני מתני' דאינה צריכה לשמש בעדים ומאי דקאמר בגמרא כאן ששמשה הוי כאילו אמר כאן דאיירי לתשמיש אין צריכה בדיקה:
ד"ה כאן שלא שמשה וכו' שלא שמשה היום אלא בטהרות עסקה וכו' ר"ל שאין הבדיקה לאחר התשמיש ולא בשביל צורך תשמיש אלא לטהרות ולכך שחרית וערבית דאין הבדיקה לאחר תשמיש ולא שייך לומר שמש עכרן ואינה לצורך תשמיש כ"א בשביל הכשר טהרות אם עסקה בהן בלילה לאחר התשמיש שצריכה בדיקה שחרית כדי להכשירן וכן בערבית כרי להכשיר טהרות של יום צריכה בדיקה ומשמע דלאחר תשמיש מיד אין צריכה בדיקה אפי' אם רוצה לעסוק בטהרות דהא אי נמי חזיא דנשתנה מראה דמיה טהורה דאמרינן שמש עכרן:
בא"ד לישנא אחרינא כאן דשמשה לאחר תשמיש ראשון וכו' כצ"ל:
בתוס' ד"ה חדא מכלל חברתה אתמר וכו' אלא רבא דייק מדלא מפליג רבי אבא לרבי זירא וכו'. ר"ל מדלא השיב לו חילוק זה בין יש לה וסת לאין לה וסת כשהקשה לו רבי זירא ממתניתין דקתני דאפי' שיש לה וסת צריכה בדיקה ועיין לקמן בשמעתין:
Maharam on Niddah 11b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 11, Amud Bet, about 406 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 125 words
Opens “בֵּית שַׁמַּאי הִיא, דְּאָמְרִי: מַעְיָן אֶחָד הוּא.…”
- Segment 230 words
Opens “וְאִי בָּעֵית אֵימָא: מִי קָתָנֵי ״מְבַקֶּשֶׁת לֵישֵׁב״?…”
- Segment 326 words
Opens “הָנִיחָא לְלֵוִי, דְּאָמַר: שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵם, אֶלָּא…”
- Segment 424 words
Opens “וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים וְכוּ׳. תְּנַן הָתָם: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא…”
- Segment 523 words
Opens “אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ…”
- Segment 628 words
Opens “עָבַר לַיְלָה אַחַת בְּלֹא תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה —…”
- Segment 724 words
Opens “אָמַר רָבָא: אֵימָא רֵישָׁא ״חוּץ מִן הַנִּדָּה…”
- Segment 810 words
Opens “כָּאן — שֶׁשִּׁמְּשָׁה, דְּאֵימָא שַׁמָּשׁ עֲכָרָן; כָּאן…”
- Segment 914 words
Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא…”
- Segment 1021 words
Opens “אֲבָל פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה,…”
- Segment 1119 words
Opens “פַּעֲמַיִם הִיא צְרִיכָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה…”
- Segment 1239 words
Opens “אֶלָּא אִי אִתְּמַר אַסֵּיפָא אִתְּמַר: וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא…”
- Segment 1328 words
Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: כׇּל הַנָּשִׁים…”
- Segment 1434 words
Opens “וְהָא מַתְנִיתִין בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת עָסְקִינַן!…”
- Segment 1530 words
Opens “וְהָא אַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא! דְּאָמַר רַבִּי…”
- Segment 1631 words
Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים —…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Niddah 11b · Segment 5 — “…רַב גִּידֵּל, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא פָּסְקָה…”
Original text
בֵּית שַׁמַּאי הִיא, דְּאָמְרִי: מַעְיָן אֶחָד הוּא. וּסְתַם לַן תַּנָּא כְּבֵית שַׁמַּאי?! סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת הוּא, וְכׇל סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת אֵין הֲלָכָה כִּסְתָם.
It is the opinion of Beit Shammai, who say that there is only one source for the two types of blood (see 35b). The Gemara asks: But can it be that the tanna taught us an unattributed mishna, which is generally accepted as the halakha , in accordance with the opinion of Beit Shammai, whose opinion is usually not accepted as halakha ? The Gemara answers: It is a case where the mishna first records an unattributed opinion and afterward it records a dispute with regard to the same matter. And there is a principle that any time the mishna first records an unattributed opinion and afterward it records that the ruling is subject to a dispute, then the halakha is not necessarily in accordance with the unattributed opinion.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: מִי קָתָנֵי ״מְבַקֶּשֶׁת לֵישֵׁב״? ״יוֹשֶׁבֶת״ קָתָנֵי! אִי יוֹשֶׁבֶת, מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא תִּיבְדּוֹק, דְּדִילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת — קָא מַשְׁמַע לַן דְּמַעְיָן טָהוֹר לְמַעְיָן טָמֵא לָא קָבְעָה.
And if you wish, say instead: Does the mishna teach: A woman is anticipating observing the period of the blood of purity? Rather, it teaches: Who is observing the period of the blood of purity. The Gemara asks: If the mishna is referring to a woman who is already observing the period of the blood of purity, what is the purpose of stating that she is exempt from performing examinations? Isn’t this obvious? The Gemara answers: Lest you say that she should examine herself, as perhaps she will find that she established a fixed menstrual cycle through blood found on her examination cloths, the mishna teaches us that a woman does not establish a cycle from sightings of blood that came from a pure source that transfers to the period when she sees blood from an impure source.
הָנִיחָא לְלֵוִי, דְּאָמַר: שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵם, אֶלָּא לְרַב דְּאָמַר: מַעְיָן אֶחָד הוּא — תִּבְדּוֹק, דִּילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת! אֲפִילּוּ הָכִי, מִימֵי טׇהֳרָה לִימֵי טוּמְאָה לָא קָבְעָה.
The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: This answer works out well according to Levi, who said that there are two distinct sources, one for blood after birth and one for blood of purity; one can understand that she does not establish a cycle with regard to blood from one source, from a sighting of blood from a different source. But according to Rav, who said that blood after birth and blood of purity both come from one source, she should be required to examine herself during the period of the blood of purity, as perhaps she established a fixed menstrual cycle. The Gemara answers: Even so, i.e., that both types of blood come from the same source, nevertheless a woman does not establish a cycle from her days of purity that transfers to her days of impurity.
וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים וְכוּ׳. תְּנַן הָתָם: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִשֵּׂאת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ אַרְבַּע לֵילוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה.
§ The mishna teaches: And even a woman with a fixed menstrual cycle engages in intercourse while using examination cloths to ascertain whether her menstrual flow began, except for a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity, and a virgin whose blood is ritually pure for four days after engaging in intercourse for the first time. In this connection, the Gemara notes that we learned in a mishna there (64b): With regard to a young girl whose time to see the flow of menstrual blood has not arrived, as she has not yet reached puberty, and she married, Beit Shammai say: The Sages give her four nights after intercourse during which the blood is attributed to her torn hymen and she is ritually pure. Thereafter, any blood is menstrual blood and she is impure. And Beit Hillel say: The blood is attributed to the torn hymen until the wound heals.
אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, אֲבָל פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה.
With regard to Beit Hillel’s statement, Rav Giddel says that Shmuel says: They taught this only in a case where she does not stop seeing blood due to intercourse. In other words, every time she engages in intercourse she experiences bleeding. In that case, even if she saw blood not due to intercourse, Beit Hillel still attribute the blood to the torn hymen. But if she stops seeing blood due to intercourse, and then she subsequently saw blood on another occasion, that blood renders her impure.
עָבַר לַיְלָה אַחַת בְּלֹא תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה. נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ — טְמֵאָה. מֵתִיב רַבִּי יוֹנָה: ״וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים״, אַמַּאי? תְּשַׁמֵּשׁ בְּעֵדִים, דְּדִילְמָא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ!
He continues: Similarly, if one night passed without them engaging in intercourse and she subsequently saw blood without connection to intercourse, this indicates that the blood is no longer from her torn hymen and therefore she is deemed impure. Likewise, if the appearance of her blood had changed since her initial blood from her torn hymen, she is impure. Rabbi Yona raises an objection to this last halakha from the mishna: And a virgin whose blood is ritually pure is not required to examine herself when she engages in intercourse. Why not? She should engage in intercourse while using examination cloths, as perhaps she will find that the appearance of her blood has changed, which would mean that her blood is no longer ritually pure blood from her torn hymen.
אָמַר רָבָא: אֵימָא רֵישָׁא ״חוּץ מִן הַנִּדָּה וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר״, הוּא דְּלָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה, אֲבָל בְּתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין בָּעֲיָא בְּדִיקָה. אֶלָּא קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי!
Rava says: Say the first clause: All women must engage in intercourse while using examination cloths, except for a menstruating woman whose impure status is certain and a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity. It can be inferred from here that these two exceptions are not required for women to examine themselves, but a virgin whose blood is pure is required to perform an examination. This ruling apparently supports Shmuel’s opinion that examination is required to determine if there is a change in the appearance of her blood. But if so, then the two clauses of the mishna are difficult, as they contradict each other.
כָּאן — שֶׁשִּׁמְּשָׁה, דְּאֵימָא שַׁמָּשׁ עֲכָרָן; כָּאן — שֶׁלֹּא שִׁמְּשָׁה.
The Gemara explains: Here, in the latter clause that indicates that a virgin requires no examination, it is referring to a case where she had engaged in intercourse. In such a situation an examination would be inconclusive, as even if the appearance of her blood had changed, one can say that it was because the man’s organ soiled it, i.e., perhaps the intercourse caused the change of appearance in her blood. By contrast, there, in the first clause, it is referring to a case where she had not engaged in intercourse, and therefore she is required to perform an examination to determine if there was a change in appearance in her blood, as any difference in appearance would indicate a change from pure blood to impure blood.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, וְרָאֲתָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ.
The Gemara notes that this halakha is also taught in a baraita . With regard to the opinion of Beit Hillel that blood is attributed to the torn hymen until the wound heals, the baraita asks: In what case is this statement said? In a case where she does not stop seeing blood due to intercourse, i.e., every time she engages in intercourse she experiences bleeding. If so, even when she sees blood not due to intercourse, it is deemed pure.
אֲבָל פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה, עָבַר לַיְלָה אַחַת בְּלֹא תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה, נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ — טְמֵאָה.
But if she stopped seeing blood due to intercourse, and she subsequently sees blood at a different time, that sighting renders her impure. Similarly, if one night passed without her engaging in intercourse and then she saw blood without connection to intercourse, she is deemed impure. Furthermore, if she sees blood and the appearance of her blood had changed from her initial blood from her torn hymen, she is impure.
פַּעֲמַיִם הִיא צְרִיכָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִטְהָרוֹת, אֲבָל לְבַעְלָהּ מוּתֶּרֶת. פְּשִׁיטָא, ״שַׁחֲרִית״ תְּנַן!
§ The mishna teaches: And she is required to examine herself twice each day, in the morning and at twilight. Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught this halakha only with regard to touching ritually pure items. But with regard to her husband, she is permitted to him without any requirement to perform examinations. The Gemara asks: Isn’t this obvious, as we learn in the mishna that she must examine herself twice a day, and the first time is in the morning? This indicates that the mishna is concerned about the status of ritually pure items that she will handle during the day, but not about intercourse with her husband, as a couple usually engages in relations at night rather than during the day.
אֶלָּא אִי אִתְּמַר אַסֵּיפָא אִתְּמַר: וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִשָּׁה עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת, דְּמִגּוֹ דְּבָעֲיָא בְּדִיקָה לִטְהָרוֹת — בָּעֲיָא נָמֵי בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ, אֲבָל אֵינָהּ עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת — לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה.
The Gemara answers: Rather, if the statement of Rav Yehuda citing Shmuel was stated, it was stated with regard to the latter clause of the mishna: And she is also required to examine herself at a time that she is about to engage in intercourse with her husband. Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught this halakha only with regard to a woman who is engaged in handling pure items. She alone is required to examine herself before intercourse. The reason is that since she is required to perform an examination in preparation for handling pure items, she also requires an examination in preparation for intercourse with her husband. But with regard to a woman who is not engaged in handling pure items, she is not required to perform an examination in preparation for intercourse with her husband.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: כׇּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה לְבַעֲלֵיהֶן! אִי מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא, הָנֵי מִילֵּי בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, אֲבָל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת — בָּעֲיָא בְּדִיקָה.
The Gemara asks: What is Rav Yehuda teaching us? We already learn this from the mishna (15a): All women have the presumptive status of purity to their husbands, and therefore the husband does not need to ascertain whether she is ritually pure before engaging in intercourse. The Gemara answers: If this halakha is learned from the mishna alone, I would say that this statement applies only to a woman who has a fixed menstrual cycle. But in the case of a woman who does not have a fixed menstrual cycle, she is required to perform an examination before intercourse. Consequently, Rav Yehuda teaches us that even a woman who does not have a fixed menstrual cycle is not required to perform an examination before intercourse, unless she handles pure items.
וְהָא מַתְנִיתִין בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת עָסְקִינַן! מַתְנִיתִין בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, בֵּין אֵין לָהּ וֶסֶת, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּאַף עַל גַּב דְּיֵשׁ לָהּ וֶסֶת, מִגּוֹ דְּבָעֲיָא בְּדִיקָה לִטְהָרוֹת, בָּעֲיָא נָמֵי בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ.
The Gemara asks: But aren’t we are dealing in the mishna with a case of a woman who has a fixed menstrual cycle? The Gemara answers: The mishna is dealing both with a case where she has a fixed menstrual cycle and with a case where she does not have a fixed menstrual cycle. And this is what the mishna teaches us: That even though she has a fixed menstrual cycle, and therefore one might think that she is exempt from examination, nevertheless if she handles pure items, since she is required to perform an examination in preparation for handling those pure items, she is also required to perform an examination in preparation for intercourse with her husband.
וְהָא אַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא! דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק. וְאוֹקִימְנָא בַּעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת! חֲדָא מִכְּלַל חֲבֶרְתַּהּ אִתְּמַר.
The Gemara asks: But didn’t Shmuel already state this halakha on another occasion? As Rabbi Zeira said that Rabbi Abba bar Yirmeya says that Shmuel says: With regard to a woman who does not have a fixed menstrual cycle, it is forbidden for her to engage in intercourse with her husband until she examines herself and determines that she is pure. And we interpreted this halakha as referring to a case where she is engaged in handling pure items. The Gemara answers: Shmuel did not in fact issue two statements; rather, one was stated by inference from the other. In other words, Shmuel said one of these statements explicitly; the other was reported by his students in his name based on an inference from what he had said.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים — לִטְהָרוֹת, אֲבָל לְבַעְלָהּ מוּתֶּרֶת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁהִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה, אֲבָל הִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה — לְעוֹלָם הִיא בְּטוּמְאָתָהּ עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ ״טְהוֹרָה אֲנִי״.
The Gemara adds: This is also taught in a baraita : In what case is this statement, that a woman requires an examination, said? It is said with regard to a woman who is preparing for handling pure items. But with regard to engaging in intercourse with her husband, she is permitted to do so without performing an examination. The baraita qualifies this ruling: And in what case is this statement, that she is not required to perform an examination, said? It is said when her husband traveled and left her with the presumptive status of ritual purity. If so, upon his return she does not need to perform an examination before they engage in intercourse. But if he left her with the presumptive status of ritual impurity, she remains forever in her status of impurity, until she says to him: I am ritually pure.