Talmud Builders

    Commentary page

    Shevuot 34a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 34a

    Shevuot 34a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 458 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ואינו חייב אלא אחת בפני ב"ד אם השביעם בב"ד:

    שלא עשה בו מושבע מפי אחרים כנשבע עצמו ולקמן מפרש לה לכולה:

    או או ביטוי או נפש כי תשבע לבטא להרע או להיטיב:

    שכן תחטא מתחטא בשניהם כתיב תחטא לג"ש:

    חטאת מחטאת עדות וביטוי בחטאת אבל שבועת הפקדון באשם:

    שכן חט"א במזי"ד תבעי"ה וכפרי"ה [ועברי"ה] סימן הוא שכן חטא תחטא מתחטא ובשניהן חייב על המזיד אבל ביטוי כתיב בה ונעלם:

    תבעיה וכפריה עדות ופקדון באין ע"י טענה וכפירה מה שאין כן בשבועת ביטוי:

    ועבריה עדות ופקדון שתיהן השבועות לשעבר אבל ביטוי עיקרה להבא:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 34a · Sefaria

    Tosafot

    מושבע כנשבע ומזיד כשוגג וליכא למימר דהיא גופה נילף בק"ו דאיכא למימר שבועת ביטוי יוכיח ומיהו במה מצינו מצי גמר לה ונראה דהיינו הא דפריך לקמן ליגמר נמי שבועת פקדון משבועת העדות למושבע מפי אחרים וכ"ת אדרבה נילף מביטוי מסתברא דאיכא למילף טפי מעדות שכן חטא תבעיה כפריה ועבריה:

    ה"ג תבעיה כפריה ועבריה ואית דל"ג ועבריה משום דשבועת ביטוי איתא [נמי] לשעבר לר"ע ול"נ דא"כ תבעיה וכפריה תרי מילי נינהו מדקאמר הנך נפישן ולקמן בשמעתין מוכח דחדא היא דפריך אדרבה מעדות ה"ל למילף שכן חטא הדיוט בשבועה תבעיה וכפריה ואואין ומשני הנך נפישן ואי חשיבי בתרי אם כן לא נפישן:

    דאי אית ליה דר' אחא בדיני נפשות נמי משכחת לה משמע הכא דר' אחא אית ליה אומדנא בדיני נפשות ותימה דבפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז.) גבי כיצד מאיימין על דיני נפשות שמא תאמרו מאומד ראיתם ודייק בגמ' (שם:) הא בדיני ממונות. אמרינן כמאן כר' אחא כו' משמע דלא איירי רבי אחא בדיני נפשות וי"ל דודאי מעיקרא דס"ד דלא מיתוקם כרבנן ע"כ מוקי לה כר' אחא ואית לן למימר דלא איירי אלא בדיני ממונות דוקא ולא בדיני נפשות כי היכי דתיתוקם מתני' כוותיה אבל לפי המסקנא דמוקי לה כרבנן מ"ל דר' אחא אית ליה אומדנא אפי' בדיני נפשות אבל עוד תימה דמשמע משום דאית ליה בדיני ממונות אית ליה נמי בדיני נפשות וא"כ אפי' לית ליה דר' אחא משכחת לה אומדנא בדיני נפשות לכ"ע כמו שעלתה לו נשיכה על ראשו ונקב קרום של מוח דאפי' רבנן מודו בהאי אומדנא כדמוכח בפרק כל הנשבעין לקמן (שבועות דף מו:) כגון שעלתה לו נשיכה על גבו ובין אצילי ידיו וי"ל דהמ"ל ולטעמיך:

    על פי שנים עדים חבר היה וכמ"ד (מכות דף ו: ובסנהדרין ח:) דאין צריך התראה ואע"פ שהיה כאן פירכוס ובלבול רוח שהרי בחורבה היה לא היה פוטרו בשביל כך דדוקא גבי גלות הוא דפטרי' ליה בפ' בתרא דיבמות (דף קכ: ושם) משום דמייתרי קראי דכתיב כמה זמנין ויפל עליו וימות אבל ממיתת ב"ד לא מיפטר בהכי תדע דהא אמרינן (סנהדרין נח:) שהיו חובשים אותו ומיהו מכאן יש לדחות ולאוקמיה כגון דמחייה בביתא דשישא ולא פרכיס וכן צריך לאוקומה למאן דמוקי בפ' אלו נערות (כתובות לג:) לקרא בשוגג ומאי ונקה ונקה מגלות:

    אי טריפה הרג אי שלם הרג תימה הא אזלינן בתר רובא דמרוצח דייקינן לה בפ"ק דחולין (דף יא: ושם) דלא חיישינן דלמא במקום סייף נקב הוה וי"ל דמיירי כגון דאיכא קמן חד טריפה וחד שלם דצריך לידע איזה מהם הרג:

    Tosafot on Shevuot 34a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שהן אואין ויש בהן שבועה ואין בהן כהן ומדברין שלא בתביעת ממון כו'.

    תחטא תחטא לג"ש נאמר כאן ונפש כי תחטא [ושמעה קול אלה ונאמר להלן נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה' וגו' מה להלן תביעת ממון אף כאן תביעת ממון.

    אדרבה מביטוי הוה ליה למילף שכן תרוייהו חטאת לאפוקי פקדון דאשם הוא. ופרקינן מסתברא מפקדון הוה ליה למילן. שכן תרוייהו תחטא תחטא כתיב בהו. ושניהן מציאין על הזדון כשוגג כדתנן בכריתות. ד' מביאין עד הזדון כשגגה ויש להן תובעין לזה ולזה ושניהן עברו על מצוה. למעוטי שבועת ביטוי דלית בה חדא מהני. אדרבה מביטוי ושבועת העדות ישנן שתיהן בקרבן עולה ויורד ואין בהן חומש ותרוייהו כתיב בהו (חט חט) [חטאת] למעוטי פקדון דליתיה בעולה ויורד ואית ביה חומש [ואשם] ודחינן הנך דפקדון נפישי דהני ארבע והני תלת:

    ר' עקיבא אומר כתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה יש מאלה [שחייב] ויש מאלה שפטור. הא כיצד תבעו ממון חייב תבעו בדבר אחר פטור.

    איפוך אנא.

    ר' עקיבא נמי על אויין דרבי אליעזר סמיך לה ובעדי קרקע פליגי.

    לרבי אליעזר חייבין לרבי עקיבא פטורין:

    רבי יוסי הגלילי אומר והוא עד או ראה או ידע בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה. כגון מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ובידיעה בלא ראיה. כגון מנה הודית לי בפני פלוני ופלוני ובידיעה בלא ראיה. כגון מנה הודית לי בפני פלוני ופלוני. וכי האי גוונא לא משכחת לה אלא בתביעת ממון.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 34a · Sefaria

    Rashba

    איכא בנייהו עידי קרקע לר' אליעזר חייבין משום דדריש (לקמן שבועות לז, ב) פרשה זו ברבויי ומעוטי ומאי רבי רבי כל מידי ומאי מיעט מיעט שטרות דאלמא לדידיה קרקעות כמטלטלי', ור"ע פוטר דאפילו דאיהו נמי דריש כל התורה בריבה ומיעט וריבה שאני הכא דמיעט קרא דכתיב מאלה ודריש יש מאלה שהוא חייב ויש מאלה שהוא פטור.

    לימא ר' יוסי לית ליה דר' אחא מאי קושיא דהא אפילו לרב אחא אין אומרים מאומר בדיני נפשות אלא בדיני ממונות וכדמשמע בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה (לז, א) דתנן התם כיצד מאיימין על (עדדי) [עידי] נפשות מכניסין אותה ומאיימין עליהם שמא תאמרו מאומד עד מפי עד, ואמרינן עלה בגמרא (בע"ב) מאומד בדיני נפשות הוא דלא אמדינן, הא בדיני ממונות אמדינן כמאן כר' אחא דתניא ר' אחא אומר גמל האוחד בין הגמלים, אלמא אף לר' אחא לא אמרה ביני נפשות אלא בדיני ממונות, יש לומר דמעיקרא דסבירא ליה דמתניתין דוקא נקט דיני נפשות הא דיני ממונות לא הוה אמרינן דר' אחא נמי דוקא נקט גמל האוחר בין [הגמלים] דהיינו דיני ממונות, כי היכי דתיקום מתניתין כותיה, דאי לא מתניתין אמאן תרמייה, אבל לבסוף דאמר דמתניתין לאו דוקא דיני נפשות אלא בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות, וכדאמרינן (שם) וליטעמיך עד מפי עד דקתני בדיני נפשות הוא [דלא] (ד)אמרינן הא בדיני ממונות אמרינן וכו' אף על גב דפסילי להו בדיני ממונות אמרי' להו (בדיני ממונות אמרי' להו) בדיני נפשות וכו' מתניתין לאו ר' אחא אלא רבנן, דאין חילוק בין זה לזה, ומעתה לר' אחא דאית ליה אמרינן ליה מאומ' בדיני ממונות ה"ה בדיני נפשות, ומאן דלית ליה בדיני נפשות אפילו בדיני ממונות [לית] ליה, ומתניתין לאו ר' אחא אלא רבנן.

    ור"ש בן שטח דאמר לו אין דמך בידי דהתורה אמרה על פי שנים עדים. לאו למימרא שאלו שם היה שם אחר עמו שהוא נהרג על פיהם דהא מאומד הוא, אלא חדא ועוד קאמר ליה, וכדאמרינן התם בפרק אחד דיני (נפשות) [ממונות] (לז, ב) טעמא דליכא עדים הא איכא עדים בר קטלא חייב הוא, תיפוק לי דמאומד הוא, חדא ועוד קאמר ליה, ור"ש ב"ש מתרה היה בו והולך, דאי לא אפילו היה אחד עמו וראו שהרגו אין דמו מסור בידם דהא בעי התראה, א"נ ת"ח היה ולמ"ד (סנהדרין ח, ב) ת"ח לא בעי התראה.

    הא דאמרינן מי לא בעי למידע אי טרפה הרג אי שלם הרג. לאו טרפה שאין טרפותו ניכר מבחוץ קאמר, דאם כן אין לך רוצח נהרג לעולם, דשמא במקום סייף ניקב הוא מבפנים, אלא טרפה שטרפותו ניכר מבחוץ תחת בגדיו ואליבא דר' ישמעאל ור' עקיבא אמרה להא, דלא אזלי בהא בתר רובא משום והצילו העדה, וכמו שאמרו (מכות ז, א) אי הויא בסנהדרין לא היה אדם נהרג מעולם, דאמרינן להו דילמא במקום סייף נקב הוה, כלומר נקב ניכר מבחוץ, ומעולם לאו דוקא.

    יתיב רב יהודה וקא מבעיא ליה מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ועדים רואים אותו מבחוץ מהו. תמיהא לי מאי קא מבעיא ליה, והא ברייתא תניא בהדיא ראיה בלא ידיעה כיצד מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ועדים, יבואו עדים ויעידו, וק' לומר דלא שמיע ליה כל ההוא ברייתא דכל הנך תנאי, וקרוב היה בעיני הדבר לומר דהא דקתני בדר' יוסי הגלילי כיצד ליתא מלשון הברייתא עצמה, אלא פירוש' בעלמא דפרישו בגמרא אלא שמצאתיה כלשונה בתוספתא (פ"ב ה"ג).

    Rashba on Shevuot 34a · Sefaria

    Ritva

    הנך נפישן ואידך סבר דעברי' לא חשיבא כיון שאף בשבועת ביטוי איכא לשעבר לר"ע מיהת דהלכתא כוותיה לכך היה אומר דאדרבא מביטוי הו"ל למילף משום דדמי ליה בגופי דקרבן:

    איכא בנייהו עדי קנס לר"א חייבין לר"ע פטורין פירש"י ז"ל דלר"א חייבין משום דאשמעינן ליה לקמן דדריש בפ' שבועת הפקדון ברבויי ומיעוטי והא דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה יצאו אלו שהן קנס דלא כר"א ואיכא דק"ל דהא ר"ע בכל התורה כולה דריש רבויי ומיעוטי וכדאיתא בפ"ק וי"ל דאה"נ ומיהו הכא אתא קרא דמאלה ומיעט עדי קרקע או עדי קנס ומאי דכתב רש"י ז"ל דההיא דפרק נערה שנתפתתה דלא כר"א נקט ר"א משום דמפרש הכא לחיובא אבל ה"ה דאתיא דלא כר"ע דאיהו לגבי פקדון דריש ריבויי ומיעוטי ולא פטר אלא בעדות דכתיב מאלה וההיא דהתם ליתא אלא לרבנן דדרשי כללי ופרטי:

    לימא ר"י הגלילי לית ליה דרב אחא פי' דמאומד לא חשיב ליה ידיעה דאי אית ליה כלומר דחשיב ליה מאומד כי הא ידיעה בלא ראייה נמי כדרשב"ש ואיכא דק"ל אמאי דהא אפשר דבדיני ממונות חשבינן מאומד ידיעה לחיוביה עליה בלא ראייה ולא בדיני נפשות דחמירי וה"נ אמרינן לה בפרק דיני ממונות בתרא גבי הא דתנן כיצד מאיימין וכו' על עידי נפשות וכו' שמא תאמרו מאומד עד מפי עד משמועה וכו' ואמרינן עלה בגמרא מאומד בדיני נפשות הוא דלא אמרינן דמאומד לאו עדות הוא בדיני ממונות אמרינן כמאן כר' אחא דאמר גמל האוחר בין הגמלים ול"ק הא כלל דהתם מעיקרא הוא דהוה אמרינן הכי כדס"ד דמתניתין דקתני דבדיני נפשות דוקא מאיימים לומר שמא מאומד ראיתם ולא בדיני ממונות מש"ה הוי צרכינן לדחוקי נפשין בדר' אחא ולומר דרב אחא בדיני ממונות דוקא קאמר דאי לא מתני' אמאן תרמייה וכדאמרינן כי האי גוונא בדוכתי אחריני טובא אבל כיון דשנינן התם ואסקינן דמתני' ל"ד בדיני נפשות דה"ה בדיני ממונות וכדקתני נמי משמועה ועד מפי עד דאתנהו אפילו בדיני נפשות ודיני ממונות ואי איתיה בתרמייהו איתיה ועל המסקנא ההיא אמרו בשמועתינו והא דאמר ר"ש בן שטח אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה על פי שנים אי ר"ש בן שטח אית ליה דרב אחא אתייא מתני' כפשוטה ואי לית ליה דרב אחא וס"ל כרבנן דהתם דלית להו אומד צריכינן לשנויי דחדא ועוד קאמר אבל מה אעשה חדא דלא חזיתיך ממש ועוד דאפילו חזיתיך התורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר והכי מיתפרשא התם בדוכתה בפרק דיני ממונות והתם נמי אמרינן דלא זז משם עד דהשיכו נחש לא משום עבירה זו בלבד נשכו דאילו עבירה דרציחה דינא בידי שמים כדין ד' מיתות שלא בטלו ליסטים או חיה רעה דורסתו שזה כעין סייף דרוצח אלא אחריתי הוא בהדיה דחמירא טפי ואמרי' מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה וא"ת ואפילו היו שם עדים שראוהו היאך יהא נידון במיתת ב"ד דהא בעי התראה וי"ל דר"ש מתרה והולך ורץ אחריו היה א"נ חבר היה וכר' יוסי ס"ל לר"ש בן שטח דאמר חבר אינו צריך התראה:

    אפילו תימא אית להו דר' אחא גם בדיני נפשות וכפשוטא דמתני' דרשב"ש ואפ"ה ליכא קרבן שבועת העדות בדיני דנפשות דנהי דמשכחת בדיני נפשות עדות דמתקיימת בידיעה בלא ראייה ראייה בלא ידיעה לא משכחת לה דמי לא בעו סהדי למידע אם ישראל הרג או עכו"ם ואם טריפה הרג או שלם הרג וא"ת והא לטריפה לא חיישינן דבתר רובא וחזקה אזלינן י"ל דההיא בטריפות דמבפנים אבל בטריפות דמבחוץ אשכחן לר"ע דדייק עדים בהא כדאיתא במסכת מכות ושם פירשתיה בס"ד:

    נהי דידיעה בלא ראייה אשכחן לה פירוש כגון שנכנס אחריה לחורבא כשהיא בתולה ונמצאת בעולה ראיה בלא ידיעה היכי משכחת לה כגון שנכנס אחריה מי לא בעי מידע וכו':

    Ritva on Shevuot 34a · Sefaria

    Meiri

    לעולם אין דנין מאומד אף בדיני ממונות גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו אין אומרין בידוע שזה הרגו אלא המוציא מחברו עליו הראיה כמו שביארנו בקמא פרק הפרה מ"ז א' ואין צריך לומר בדיני נפשות שאפי' ראה אחד רודף את חברו ונכנס אחריו לחורבא ועדים אלו רצו אחריו ומצאו חרב בידו של זה ודם מיטפטף והרוג מפרפר אע"פ שהדבר ידוע שזה הרגו אין דמו מסור לבית דין יפרע ממנו הדיין העליון או ייסרנו המלך בכדי מה שיראה בעיניו ואין צריך לומר אם ראו ולא ידעו אם היה מעובדי האלילים או טרפה מצד עצמו וכן נכנס עם הנערה בחדר נכנסה בתולה ויצאה בעולה ולא היו שם עידי ייחוד או ראו ולא ידעו אם היתה בתולה או בעולה או מאותן שאין להן קנס פטור ולא אמרו למעלה בדיני ממונות לדון בהם ידיעה בלא ראייה אלא בהודאת בעל דין על הדרך שביארנו אבל חזקה אינה כידיעה ומה שאמרו מ"ד ב' בנחבל שכל שראוהו תחת ידו שלם ויצא חבול אע"פ שלא ראו חבלתו חייב וכן נכנס עמו לחדר ויצא חבול במקום שאין הוא יכול לחבל בעצמו תקנת חכמים היא כמו שיתבאר:

    Meiri on Shevuot 34a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מושבע כנשבע כו' דאיכא למימר שבועת ביטוי יוכיח כו' עכ"ל דליכא למפרך הכא איוכיח דמה לשבועת ביטוי שכן לא עשה בו מזיד כשוגג כמ"ש התוס' לעיל לר"מ דהכא בשבועת הפקדון גופה נמי לא ידעינן מזיד כשוגג אלא מהאי ק"י ושפיר עבדינן ביטוי יוכיח דעשה בו נשים כאנשים ופטר בו מושבע ופטר בו מזיד וה"נ אל תתמה לומר כן בפקדון לפטור בו מושבע ומזיד לפי סברת המקשה דלא אסיק אדעתיה למימר בפקדון דלא עשו בו שוגג כמזיד דיליף ליה ממעילה כתבו כן דתרוייהו אתו בק"ו אבל למאי דמסיק בפקדון דלא עשו בו שוגג כמעילה ליכא ק"ו כלל דאיכא למפרך מה לעדות שכן עשה בו מזיד כשוגג וק"ל:

    בד"ה על פי שנים כו' ואפי' שהיה כאן פרכוס ובלבול רוח כו' עכ"ל רצה לומר שהיה כאן פרכוס דכיון שלא היה רבי שמעון בן שטח בחורבה כשהרגו היה לחוש לפרכוס או לבלבול רוח דחד מנייהו סגי לפוטרו כדאמרינן פ"ב דיבמות אבל לא ידענא מה תירצו כגון דמחייה בביתא דשישא ולא פרכס כו' דכיון דלא ראה בהריגה היאך ידע דלא פרכס כקושיא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shevuot 34a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה שכן תחטא וכו' תחטא לג"ש תמוה לי הא קאי על ר"מ דלא יליף מתחטא תחטא. וגם אם הוי ג"ש איך אמרינן עלה דאדרבה מביטוי הו"ל למילף שכן חטאת מחטאת וגם מה צריך ר"א ללימודא דאואין כיון דיליף מג"ש דתחטא. ולזה היה נראה בפשוטו דמה דאמרינן שכן תחטא תחטא היינו דדומה יותר לפקדון כיון דבשניהם כתיב תחטא וכדאמרינן עלה אדרבה מביטוי שכן חטאת מחטאת היינו דלענין זה דומה יותר לביטוי. ודברי רש"י צע"ג:

    Gilyon HaShas on Shevuot 34a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 34, Amud Aleph, about 458 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 142 words

      Opens “כׇּל אַחַת וְאַחַת, בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא…”

    2. Segment 221 words

      Opens “מָה לְפִקָּדוֹן – שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ…”

    3. Segment 326 words

      Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תֶּחֱטָא״–״תֶּחֱטָא״ לִגְזֵירָה שָׁוָה – נֶאֱמַר…”

    4. Segment 423 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר עוּלָּא: ״אוֹ״ ״אוֹ״…”

    5. Segment 58 words

      Opens “מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן ״תֶּחֱטָא״…”

    6. Segment 69 words

      Opens “אַדְּרַבָּה – מִבִּיטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אֶלָּא מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף –…”

    8. Segment 811 words

      Opens “אַדְּרַבָּה, מִבִּיטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן חַטָּאת…”

    9. Segment 928 words

      Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת…”

    10. Segment 102 words

      Opens “אֵיפוֹךְ אֲנָא!…”

    11. Segment 116 words

      Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אַ״אוֹאִין״ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְמִיךְ.…”

    12. Segment 128 words

      Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ בֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבֵין רַבִּי…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע – לְרַבִּי…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “וּלְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר הָתָם: מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע…”

    15. Segment 154 words

      Opens “אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עֵדֵי קְנָס.…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״וְהוּא עֵד אוֹ…”

    17. Segment 1744 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לֵימָא רַבִּי…”

    18. Segment 1835 words

      Opens “דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: אֶרְאֶה…”

    19. Segment 1931 words

      Opens “אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאֵין דָּמְךָ מָסוּר בְּיָדִי,…”

    20. Segment 2038 words

      Opens “אֲפִילּוּ תֵּימָא אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא; בִּשְׁלָמָא…”

    21. Segment 2139 words

      Opens “שְׁמַע מִינַּהּ, קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מַשְׁבִּיעַ…”

    22. Segment 2217 words

      Opens “יָתֵיב רַב הַמְנוּנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, וְיָתֵיב…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Shevuot 34a · Segment 9 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״ –…

    Original text

    כׇּל אַחַת וְאַחַת, בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין – אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן; עֵדוּת שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים, קְרוֹבִים כִּרְחוֹקִים, פְּסוּלִין כִּכְשֵׁרִים; וְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת בִּפְנֵי בֵּית דִּין – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן?!

    each and every oath if the plaintiff administered several oaths to him and he denied having the deposit in his possession, whether he took the oath before a court or not before a court, and despite the broad application of the halakha , the verse is speaking of liability only in cases involving a monetary claim, then in the case of an oath of testimony with regard to which the Torah did not render the halakhic status of women like that of men, the status of relatives like that of non-relatives, and the status of unfit witnesses like that of those fit to testify, and he is liable to bring only one sliding-scale offering if the plaintiff administered several oaths to him and he falsely denied knowledge of the matter in the presence of a court, is it not right that the verse is speaking of liability only in cases involving a monetary claim?

    מָה לְפִקָּדוֹן – שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע וּמֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג; תֹּאמַר בְּעֵדוּת – שֶׁכֵּן עָשָׂה בָּהּ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע וּמֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג?!

    The baraita rejects this inference: What is notable about the case of a deposit? It is notable in that with regard to a deposit the Torah did not render the halakhic status of one to whom an oath was administered by others like that of one who himself took an oath, as one to whom an oath was administered by others is exempt; and the Torah did not render the halakhic status of one who takes an intentional false oath like that of one who takes an unwitting false oath. Will you say that the same is true with regard to an oath of testimony, as in that case the Torah rendered the halakhic status of one to whom an oath was administered by others like that of one who himself took an oath; and it rendered the halakhic status of one who takes an intentional false oath like that of one who takes an unwitting false oath, and one is liable to bring an offering in both instances?

    תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תֶּחֱטָא״–״תֶּחֱטָא״ לִגְזֵירָה שָׁוָה – נֶאֱמַר כָּאן ״תֶּחֱטָא״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״תֶּחֱטָא״; מָה לְהַלָּן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן, אַף כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן.

    Therefore, the verse states the term “shall sin” with regard to an oath of testimony and states “shall sin” with regard to an oath on a deposit in order to derive a verbal analogy. Here, it is stated with regard to an oath of testimony: “Shall sin” (Leviticus 5:1), and there, it is stated with regard to an oath on a deposit: “Shall sin” (Leviticus 5:21). Just as there, concerning an oath on a deposit, the verse is speaking only with regard to a monetary claim, so too here, concerning an oath of testimony, the verse is speaking only with regard to a monetary claim.

    מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר עוּלָּא: ״אוֹ״ ״אוֹ״ בִּיטּוּי יוֹכִיחוּ – שֶׁהֵן ״אוֹאִין״, וְיֵשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה, וְאֵין עִמָּהֶן כֹּהֵן – וּמְדַבְּרִים שֶׁלֹּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן!

    § After presenting the different proofs cited in the baraita , the Gemara proceeds to analyze the opinions cited therein, beginning with the opinion of Rabbi Eliezer that one derives that one is liable for an oath of testimony only if it involves a monetary claim from the case of an oath on a deposit based on multiple instances of the term “or” that appear in both contexts, and there is an oath with those multiple instances of the term “or” and there is no priest in their context. Rabba bar Ulla objects to this: The multiple instances of the term “or” in the verse: “Or if any one shall take an oath to clearly express with his lips to do evil or to do good” (Leviticus 5:4), which is written with regard to an oath on an utterance, will prove that one is liable even without a monetary claim, as they are multiple instances of the term “or,” and there is an oath in their context, and there is no priest in their context, and they are not speaking with regard to a monetary claim.

    מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן ״תֶּחֱטָא״ מִ״תֶּחֱטָא״.

    The Gemara rejects this: It stands to reason that he should have derived the halakha with regard to an oath of testimony from an oath on a deposit and not from an oath on an utterance due to the verbal analogy between the terms “shall sin” and “shall sin.”

    אַדְּרַבָּה – מִבִּיטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן חַטָּאת מֵחַטָּאת!

    The Gemara rejects this: On the contrary, he should have derived the halakha with regard to an oath of testimony from the halakha with regard to an oath on an utterance, as it is a derivation of one case for which one is liable to bring a sin-offering for taking a false oath from another case for which one is liable to bring a sin-offering for taking a false oath. This is in contrast to an oath on a deposit, for which one is liable to bring a guilt-offering for taking a false oath.

    אֶלָּא מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף – שֶׁכֵּן חֵטְא; בְּמֵזִיד; תַּבְעֵיהּ וְכַפְרֵיהּ; וְעַבְרֵיהּ.

    Rather, it stands to reason that he should have derived the halakha with regard to an oath of testimony from the halakha with regard to an oath on a deposit, as there are many elements common to both oaths, represented by the mnemonic: Sin, intentionally, claimed from him, denied his claim, and his past. There is a verbal analogy between them, as the term “shall sin” appears in both contexts. In both cases one is liable for taking a false oath intentionally. Additionally, in both cases there is a claim presented by one of the parties and denial of that claim by the one taking the oath. And both oaths relate to events that transpired in the past.

    אַדְּרַבָּה, מִבִּיטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן חַטָּאת שֶׁיָּרְדָה לְחוֹמֶשׁ! הָנָךְ נְפִישָׁן.

    The Gemara asks: On the contrary, he should have derived the halakha with regard to an oath of testimony from the halakha with regard to an oath on an utterance, as there are many elements common to both oaths, represented by the mnemonic: Sin - offering, that descended, to one-fifth. In both cases one is liable to bring a sin-offering for a false oath, as opposed to a guilt-offering for a false oath on a deposit. In each case the offering is a sliding-scale offering, as opposed to the fixed offering in the case of an oath on a deposit. In both cases there is no payment of an additional one-fifth for taking a false oath. And in the case of a false oath on a deposit, there is payment of an additional one-fifth. The Gemara answers: These elements common to an oath of testimony and an oath on a deposit are more numerous than the elements common to an oath of testimony and an oath on an utterance.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״ – יֵשׁ מֵאֵלֶּה שֶׁהוּא חַיָּיב, וְיֵשׁ מֵאֵלֶּה שֶׁהוּא פָּטוּר. הָא כֵּיצַד? תְּבָעוֹ מָמוֹן – חַיָּיב, תְּבָעוֹ דָּבָר אַחֵר – פָּטוּר.

    § Rabbi Akiva says that it is written with regard to an oath of testimony: “And it shall be when he will be guilty of one of these” (Leviticus 5:5). The term “of these” is a restrictive expression from which it is derived: There are some of these for which he is liable and there are some of these for which he is exempt. How so? If the plaintiff demanded testimony from the witness with regard to a monetary claim, the witness is liable for taking a false oath; if the plaintiff demanded testimony from the witness with regard to another matter, he is exempt.

    אֵיפוֹךְ אֲנָא!

    The Gemara challenges: Since it is not clear from the verse for which claim one is liable and for which claim one is exempt, I will reverse it and say that one is liable only when the claim was with regard to another matter, not when it involves monetary matters.

    רַבִּי עֲקִיבָא אַ״אוֹאִין״ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְמִיךְ.

    The Gemara answers: Rabbi Akiva relies on the multiple instances of the term “or,” as cited by Rabbi Eliezer, to derive from an oath on a deposit that one is liable only for a false oath that involves a monetary claim. From the term “of these” Rabbi Akiva derives that there are some cases involving monetary claims for which one is not liable for taking a false oath of testimony.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ בֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבֵין רַבִּי עֲקִיבָא?

    The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva? With regard to which cases involving monetary claims does Rabbi Akiva hold that one is not liable for taking a false oath of testimony?

    אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע – לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר חַיָּיבִין, לְרַבִּי עֲקִיבָא פְּטוּרִין.

    The Gemara answers: The practical difference between their opinions is in the case of one who administers an oath to witnesses with regard to testimony involving land. According to Rabbi Eliezer, they are liable if they take a false oath. According to Rabbi Akiva they are exempt in that case, as it is excluded by the term “of these.”

    וּלְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר הָתָם: מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע אֲפִילּוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פְּטוּרִין – הָכָא מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי עֲקִיבָא?

    The Gemara asks: And according to Rabbi Yoḥanan, who says there with regard to an oath on a deposit and an oath of testimony that in the case of one who administers an oath to witnesses with regard to testimony involving land, the witnesses are exempt even according to Rabbi Eliezer, what difference is there between the opinions of Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva?

    אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עֵדֵי קְנָס.

    The Gemara answers: The practical difference between their opinions is in the case where one administers an oath to witnesses with regard to testimony involving a fine. According to Rabbi Eliezer they are liable, and according to Rabbi Akiva they are exempt.

    רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע״ – בְּעֵדוּת הַמִּתְקַיֶּימֶת בִּרְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה וּבִידִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

    § Rabbi Yosei HaGelili cites a different proof and says: The verse states with regard to an oath of testimony: “And he is a witness or he saw or he knew” (Leviticus 5:1). It is with regard to testimony that is founded on sight without knowledge of the matter, or by means of knowledge without sight, that the verse is speaking. The reference is to testimony involving monetary matters, as all other testimony requires both knowledge and sight.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לֵימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא? דְּתַנְיָא, רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: גָּמָל הָאוֹחֵר בֵּין הַגְּמַלִּים וְנִמְצָא גָּמָל הָרוּג בְּצִידּוֹ – בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ. דְּאִי אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא, בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ – כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח!

    Rav Pappa said to Abaye: Shall we say that Rabbi Yosei HaGelili does not accept the opinion of Rabbi Aḥa? As it is taught in a baraita ( Tosefta , Bava Kamma 3:6) that Rabbi Aḥa says: If there is a rutting male camel [ gamal haoḥer ] that is rampaging among other camels and then a camel was found killed at its side, it is evident that this rampaging camel killed it, and the owner must pay for the damage. Rabbi Aḥa rules that cases of monetary law can be decided based on circumstantial evidence. As, if he is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Aḥa that witnesses may testify on the basis of circumstantial evidence, in cases of capital law too, you find a case of knowledge without sight, as in the case discussed by Rabbi Shimon ben Shataḥ.

    דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לֹא רָאִיתִי אֶחָד שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵירוֹ לְחוּרְבָּה, וְרַצְתִּי אַחֲרָיו, וּמָצָאתִי סַיִיף בְּיָדוֹ וְדָם מְטַפְטֵף וְהָרוּג מְפַרְפֵּר; אָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע! מִי הֲרָגוֹ לָזֶה? אוֹ אֲנִי, אוֹ אַתָּה!

    As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Shataḥ said in the form of an oath: I will not see the consolation of Israel if I did not see one who was running after another into a ruin, and I ran after him and found a sword in his hand and blood dripping from the sword, and the slain person convulsing. I said to him: Wicked one, who killed this person? It was either me or you, as there is no one else here.

    אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאֵין דָּמְךָ מָסוּר בְּיָדִי, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת״. אֶלָּא הַמָּקוֹם יִפָּרַע מִמְּךָ. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת.

    But what can I do, as your blood is not given to my control and I have no jurisdiction to execute you, as the Torah says: “On the basis of two witnesses or three witnesses shall he that is to die be put to death” (Deuteronomy 17:6), and there are no witnesses here. Rather, the Omnipresent will exact retribution from you. The Sages said: They did not move from there until a snake came and bit the pursuer and he died. Rabbi Aḥa would hold in that case that the pursuer could be executed by the court based on circumstantial evidence. Ostensibly, Rabbi Yosei HaGelili disagrees, as he says that testimony based on knowledge without sight exists only in cases of monetary law.

    אֲפִילּוּ תֵּימָא אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא; בִּשְׁלָמָא יְדִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה – מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ; אֶלָּא רְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה – הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? מִי לָא בָּעֵי מִידָּע אִם גּוֹי הָרַג אוֹ יִשְׂרָאֵל הָרַג, אִם אָדָם טְרֵפָה הָרַג אוֹ שָׁלֵם הָרַג?

    The Gemara answers: Even if you say that Rabbi Yosei HaGelili is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Aḥa that one may rely on circumstantial evidence even in cases of capital law, one may nevertheless distinguish between cases of monetary law and cases of capital law. Granted, even in cases of capital law you find testimony based on knowledge without sight, but how can you find a case of sight without knowledge? Don’t the witnesses need to know if the one whom he witnessed killing another killed a gentile or he killed a Jew, if he killed one who has a wound that would have caused him to die within twelve months [ tereifa ] or he killed one whose body is intact?

    שְׁמַע מִינַּהּ, קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קְנָס – פָּטוּר; דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חַיָּיב, נְהִי דִּידִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה – אַשְׁכְּחַן לַהּ; רְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה – מִי לָא בָּעֵי מִידָּע גּוֹיָה בָּעַל בַּת יִשְׂרָאֵל בָּעַל, בְּתוּלָה בָּעַל בְּעוּלָה בָּעַל?

    The Gemara notes: Conclude from it that Rabbi Yosei HaGelili holds that in a case where one administers an oath to witnesses with regard to testimony involving a fine, the witnesses are exempt from liability for taking a false oath of testimony. As if it enters your mind to say that the witnesses are liable, although you find testimony with regard to fines based on knowledge without sight, and witnesses may testify based on circumstantial evidence, in cases of sight without knowledge, when it comes to fines, don’t the witnesses need to know if the rapist engaged in intercourse with a gentile woman or if he engaged in intercourse with a Jewish woman, if he engaged in intercourse with a virgin or if he engaged in intercourse with a non-virgin? Rabbi Yosei HaGelili holds that witnesses are liable for taking a false oath of testimony only in cases where both testimony based on sight alone and testimony based on knowledge alone are accepted, which is not the case concerning testimony involving fines.

    יָתֵיב רַב הַמְנוּנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, וְיָתֵיב רַב יְהוּדָה וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: ״מָנֶה מְנִיתִיךְ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי״,

    § Apropos the matter of sight without knowledge in cases of monetary law, the Gemara relates: Rav Hamnuna was sitting before Rav Yehuda, and Rav Yehuda was sitting and he was raising a dilemma: If one demands payment from another and claims: I counted for you and gave you one hundred dinars in the presence of so-and-so and so-and-so,