Commentary page

Shevuot 24b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Shevuot 24b

Shevuot 24b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 238 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

חשובי אחשביה באכילתו וגילה על עצמו שאינו קץ בהן לא שמעתיה כן אכן הוא עיקר בעיני וסוגיא דעלמא גרס משכחת לה כדרבא ומפרשי לה בנבלה מוסרחת ואי אפשי בה מכמה קושיות חדא דמסרחת לאו נבלה מקריא ואין כאן שבועת הן ועוד דרבא מאי בעי הכא הוה ליה למימר משכחת לה בנבלה מסרחת ועוד אף אנן נמי תנינא לא אתיא שפיר:

מידי דהוה אאיסור מוסיף דמאן דלית ליה איסור חל על איסור באיסור כולל אית ליה באיסור מוסיף כדאמרינן ביבמות פרק ארבעה אחים (יבמות דף לב:) מודה רבי יוסי באיסור מוסיף איסור כולל קרי היכא דאין איסור אחרון מוסיף על החתיכה כלום אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים כגון נבילה ביוה"כ דלא בא לאוסרה אלא באכילה ובאכילה כבר אסורה היא משום נבילה נמצא שלא הוסיף עליה איסור אחרון כלום אבל ריבה איסורה על האדם לאוסרו בכל אוכלין שבעולם ואמרינן מיגו דחל יוה"כ על האדם ליאסר בשאר אוכלים משום יוה"כ כולל נמי את הנבילה. עמה להתחייב משום יוה"כ איסור מוסיף כשאיסור אחרון מוסיף על חתיכה עצמה דבר שלא היה בה ע"י איסור ראשון. ואוסר החתיכה האחרון במה שהיתה מותרת קודם שבא איסור האחרון כגון חלב של קדש אסור לאכול משום חלב ומותר לגבוה למזבח נעשה נותר מוסיף עליו איסור למה שהיתה מותרת לו דנפסל להקרבה והכי אמרינן מתוך שחל עליה שם נותר לאוסרה על המזבח ואין איסור הראשון מעכב על ידו מלחול שאין זה איסור חל על איסור חל עלי' נמי איסור שם נותר אצל כל אדם האוכלו להתחייב עליו משום חלב ומשום נותר אעפ"י שיש כאן איסור חל על איסור:

כי אמרינן איסור מוסיף בחדא חתיכה כדמפרש מתוך שחל עליה שם איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו חל עליה אף אצל דבר שהיתה אסורה לו כבר אבל מחתיכה לחתיכה לא אמר מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול עליו אף אצל חתיכה אחרת (זו) בכולל לא אמרינן:

מהו דתימא באיסור הבא מעצמו לא אמרינן כולל:

אכילה אחת זית אחד:

טמא שאכל חלב כו' חייב משום חלב ומשום נותר ומשום יוה"כ ומשום טמא שאכל את הקדש הרי ארבע חטאות ואשם אחד מעילה ואפי' הוא כהן גבי חלב דקדש מועל הוא דאמר מר (תמורה דף לב:) כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה והנהו כולהו איסור חל על איסור נינהו או ע"י כולל או ע"י מוסיף שהרי משנולדה הבהמה נאסר חלבה אקדשה מיגו דחל איסור מוקדשים אבשר ועור חל נמי אחלב הרי כולל הוה ליה נותר מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי מזבח על חתיכה זו משום נותר איתוסף נמי לגבי גברא משום נותר הרי מוסיף איטמא גברא מיגו דאיתסר האי גברא בקדשים הנאכלים משום טומאה איתסר נמי בהאי חלב משום טומאה הרי כולל הוה ליה יוה"כ מיגו דאיתסר אף בחולין משום יוה"כ איתסר נמי בהאי משום יוה"כ:

אף אם היתה שבת כו' דאילו אהוצאת יוה"כ לא מיחייב דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה"כ:

והוציאו בפיו בשעת אכילה:

13 more comments on this page.

Rashi on Shevuot 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

ומאן דפטר דלית ליה איסור כולל כי אמר איסור מוסיף כו' לאו אדר' שמעון קאי דשמעינן ליה בהדיא לרבי שמעון דלית ליה איסור מוסיף בפ' ד' אחים (יבמות דף לב. ושם) גבי נשא חי ואח"כ נשא מת דקאמר רבי שמעון אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד ולא חייל עליה איסור אשת אח אע"ג דאיתוסף בה איסור לגבי שאר אחין אלא אשאר תנאי קאי דלית להו איסור כולל ואית להו איסור מוסיף כגון ר' יוסי בפ' ד' אחין (שם) דקאמר אשת איש ונעשית חמותו נידון באשת איש ואמר דמודה באיסור מוסיף:

יש אוכל אכיל' אחת כו' פי' בקונט' דמוקדשין הוי איסור כולל דמיגו דחייל אבשר חייל נמי אחלב והדאמר בפ' אמרו לו (כריתות דף יד.) אקדשה מיגו דאיתוסף בה איסור הנאה איתוסף בה איסור לגבי אכילת חלב התם נמי איסור כולל הוא ולא קרי ליה מוסיף אלא משום שהוא חמור על קל:

אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב פירש בקונטרס משום הוצאת שבת אבל משום הוצאת יוה"כ לא דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה"כ ואין נראה דבכריתות (שם) מסיק הא דרפרם בדותא היא וחייב משום הוצאת שתיהן ונקט שבת לאפושי איסוריה:

אמרו לו אינו מן השם ור' מאיר חשיב ליה בהדי אכילות משום דבליעתו זו היא הנחתו כדאמרינן (שבת דף פ.) כתב ב' אותיות כשהוא מהלך חייב כתיבתן זו היא הנחתן:

שלא אוכל תמרים וחלב מפר"ת דאתיא בלאו והן דמשמע נמי חלב שעל גבי הקיבה או של חיה לפי שמזכיר עמו דבר היתר אבל בלאו הכי לא משמע אלא חלב האסור עיקר החלב ותימה אמאי לא פריך נמי לר' יוחנן מהכא וי"ל משום דדלמא קסבר ר' יוחנן דאיכא שום תנא דאית ליה איסור כולל בבא מאליו ולא בבא מחמת עצמו אבל מדרבא משמע ליה דאין חילוק והשתא נמי ניחא דאי לאו הכי מאי קמ"ל רבא טפי מר' יוחנן ומיהו יש לומר דאיצטריך לאשמועינן אע"פ ששניהן באין מחמת עצמן:

מיגו דחיילא אתמרים חיילא נמי אחלב אע"ג דמאן דאית ליה איסור כולל מודה דעל חמור לא חייל כדמפרש רבינו תם בפרק ארבעה אחים (יבמות דף לג: ד"ה אמר ר"י) גבי הבערה ללאו יצתה מ"מ חיילא שבועה אאיסור חלב דקיל הואיל והותר מכללו כדאמרי' בסוף פ' גיד הנשה (חולין דף קג.) התורה אמרה יבא איסור נבילה ויחול אאיסור חלב:

הרי הקדש הא בעינן שוה פרוטה המ"ל הא אוקימנא בבכור כדמשני לעיל:

והרי אשם דזדונו לאו פי' בקונטרס דמוזר לא יאכל כי קדש הם לא נפקא דההוא בקדשים הנאכלין לכהנים כתיב וכל שיש בו היתר לכהנים אין בו מעילה וכן משמע בפרק בתרא דמכות (דף יח.) דפריך ולילקי נמי משום וזר לא יאכל כי קדש הם ומשני ה"מ היכא דחזי לכהנים הכא לא חזי לכהנים וקשה דבכריתות (דף ד.) מוקמינן וזר לא יאכל כי קדש הם בחלב המוקדשין דקאמר התם האוכל חלב המוקדשין לוקה ב' משום וזר לא יאכל כי קדש הם וחלב לא חזי לכהנים מיהו י"ל דאע"ג דחלב לא חזי לכהנים מ"מ קרינן בהאי קרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם דהיינו בשר ולא אתא למעוטי אלא כשאוכל בשר חטאת ואשם לפני זריקת דמים דלא קרינן ביה ואכלו והשתא מ"ל דלאו באשם מוזר לא יאכל כי קדש הם נפקא וכן משמע בפ"ק דכריתות (דף ד:) דלאו דזרות לא הוי מג"ש דתרומה גבי מ"ש חלב דאיכא תרי לאוי לאו דזרות דם נמי כו' וצ"ע שם:

Tosafot on Shevuot 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rabbeinu Chananel

או בשר חטאת או בשר אשם שאסור לישראל ומותר לכהן נעשה נותר מגו דאיתוסף בה איסורא לכהן איתוסף בה נמי לישראל:

אמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים למאן דאית ליה איסור כולל מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים. ואם אכל תאנים חייב שתים.

וזהו איסור הבא מעצמו פי' שבועה של עצמו היא גרמה להן איסור ואותבינן עליה מהא דתנן בכריתות פרק אמרו לו אכלת חלב.

יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד ואלו הן טמא שאכל חלב נותר מן המקודשין ביוה"כ. פי' חייב חטאת משום שהוא טמא ואכל קדש. ומשום שאכל חלב. ומשום שאכל נותר. ומשום יוה"כ. ומשום שנהנה מן ההקדש מביא אשם.

ואם איתא ניתני כגון שנשבע שלא יאכל תמרים וחלב (זה) דמיגו דחיילא שבועה אתמרים חיילא נמי אחלב ויהיה חייב ה' חטאות.

ודחי כי קתני האי תנא איסור הבא מאליו כגון הנותר שעבר היום ונעשה מאליו נותר. אבל איסור הבא מעצמו כדאמרן לא קתני. ואקשינן והרי האי תנא קתני מוקדשין ואיסור של מוקדשין מעצמו של אדם שמקדישו הוא. ודחי' מוקדשין האי בכור הוא דקדושתו מאליו ולא אדם קא מקדיש. איבעית תימא שבועת ביטוי קרבן עולה ויורד הוא. אם הוא עשיר כשבה. ואם הוא עני תורים ובני יונה. ומשום הכי לא תני ליה.

ואקשינן והרי טמא שאכל קדש שהוא בעולה ויורד ותני ליה. ודחי' זה חטמא נשיא ואליבא דר' אליעזר דאמר נשיא אינו מביא קרבן עולה ויורד אלא קרבן קבוע. דתנן בהוריות סוף פ"ב ר' אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר. פי' אשם מעילות שמביא הנהנה מן ההקדש בלאו הוא.

Rabbeinu Chananel on Shevuot 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

הרי הקדש בבכור דקדושתו מרחם והשתא דאוקימנא איפשר דהקדש וחלב הוי איסור בת אחת לפי מה שכתבתי בפרק גיד הנשה (חולין צב, א), דחלבו של שליל מותר דלא איקרי חלב עד שעת לידה דכתיב (ויקרא ז, כג) כ חלב שור וכשב ואינן קרויין שור וכשב עד שעת לידה דכתיב (שם כב, כז) שור או כשב או עז כי יולד.

הא דאמרינן איבעית אימא כי קתני מידי דלית ליה שאלה. לאו אהאי אוקימתא דהקדש קא מהדר דאוקימנ בבכור, דהא אקשינן בתר הכי והא הקדש ופרי הא אוקימנא בבכור, אלא כולהי קושיי ופרוקי אדרבה קא מהדרי. והא דאקשינן הא הקדש לאו אדרבה קא מהדר, דלהאי דקא מקשה הכין וסבירא ליה דבהקדש בעלמא קא מיירי, אם כן הוא דהא ברייתא נמי אית ליה איסור כולל באיסור הבא מעצמו ולדידיה נמי תקשי כדקא מקשה מינה לרבה, אלא האי מקשה נמי כרבא ס"ל אף באיסור הבא מעצמו, ואברייתא גופא קא מקשה כי תני הקדש אמאי לא תני נמי נשבע ולפיכך ולתני חמש חטאות.

Rashba on Shevuot 24b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Ritva

ומאן דפטר דלית ליה וכו' כי אמרינן בחדא חתיכה בב' חתיכות לא אמרי' ל' קצר הוא שהרי לא באנו עכשיו לחלק בין איסור מוסיף לאיסור מוסיף וגם לא תמצא לעולם איסור מוסיף בב' חתיכות אלא ה"פ דכי מורינן לומר איסור חל על איסור היינו באיסור שהוא בחדא חתיכה כגון איסור מוסיף שהאיסור הראשון והאחרון בחדא חתיכה אלא שנתוספו באיסור האחרון שלו בני אדם (או) אחרי' שלא היו נאספי' באיסור ראשון כגון חמותו ונעשית אשת איש דמגו דחל איסור אשת איש על הרחוקים חל על זה אבל באיסור כולל שהוא חל מחמת שתי חתיכות לא אמרינן איסור חל על איסור כי הכולל לעולם הוא כן דאמרינן מגו דחייל איסורא אהיתרא חייל נמי אאיסורא וזה פשוט:

ואמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וכו' עד חיילא נמי אתאנים וא"ת והיכי משכחת ליה בהן שישבע שיאכל תאנים דהא כיון דאשתבע שלא יאכלם שוב אין שבועה חלה עליו שיאכלם ואפי' בכולל דכולל לביטול מצוה לא אמרינן תירץ ר"ת ז"ל דמשכחת לה בתאנים שוערים או מוסרחים וכדרבא וכדאמרי' לעיל. מהו דתימא איסור הבא מאליו אמרינן איסור הבא מעצמו לא אמרינן וא"ת והא נמי מדר"י דלעיל שמעינן לה דמוקים מתניתין בכולל שלא יאכל נבילות ושחוטות ויש מתרצי' דאי מדר"י דלעיל היינו לתנא דמתני' ודלמא איכא שום תנא דלית ליה הכי להכי אשמועינן רבא דהא כ"ע היא דכל דאית ליה איסור כולל בדב' הבא מאליו אית לי' נמי בדבר הבא מעצמו והיינו (דמותרי') [דאותבי'] בסמוך מהא דמתני' דיש אוכל אכיל' א' להבא ולא אותבינן מינ' לעיל לר"י והנכון יותר דאלו מר"י דלעיל לא שמעינן לה אלא כשהאיסור הא' מאליו באיסור תורה כגון נבילה ודכוותה אבל השתא אשמועינן רבא דאפי' האיסור הראשון הוא מעצמו כגון זה שנשבע על התאנים אתי איסור כולל שבא מעצמו וחייל אראשון. מהו דתימא וכו' דלא אתי דבור בתרא דידיה למיחל על איסור דבור קמא דידיה דבורא קמא לא שביק בה שום רווחא קמ"ל דאפי' בהא חייל דבור האחרון על דבור ראשון בכולל והיינו דמותבינן לרבא ממתני' דקתני אוכל אכילה א' דהא מוקדשין דהוה איסורא קמא איסור הבא מעצמו הוא דאיהו אקדשיה:

מתיב רבא בריה דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם א' וכו' פירשתיה במסכת יבמות בארוכה בס"ד וכללא דמלתא כי החלב הוא האיסור הא' וכי אקדשיה איכא איסור כולל דמיגו דחל הקדש על הבשר חל על החלב וכשנהנה חייב עליו אשם מעילות ואח"כ נעשה נותר וזה איסור מוסיף כי קודם לכן היה מותר למזבח ואח"כ נעשה אסור וזה האיש היה מותר בקדשים דעלמא נעשה טמא טומאת הגוף מתוך שנאסר בקדשים דעלמא נאסר גם בזה וזה גם כן איסור כולל דשתי חתיכות הוא ועדיין היה מותר בחולין בא יום הכפורים מתוך שנאסר בתתיכות של חולין בהיתר' נאסר אף בזה בכולל והכי מפ' לה בכריתות ושמעינן מינה דלא חשיב איסור מוסיף מאיסור אכילה אאיסור הנאה דאי לא במוקדשין נמי נימא הכי ולא נימא שאיסור שבו הוא מפני איסור כולל:

אמרו לו אינו מן השם וכו' פי' דאע"ג דהוציאו בפיו ופיו גורם לו חיוב חטאת בהוצאה אינו השם שזו מחמת שם הוצאה ואידך באו מחמת שם אכילה אבל ר"מ כייל להו בהדייהו כיון שכולם באים מחמת פיו ולהכי קתני שהוציאו בפיו ולא נקט בידו ואם איתא ניתני נמי חטאת חמישית כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחלב משום דאיירי רבא בתאנים נקטיה דיכול היה לומר כגון דאמר שבועה שלא אוכל בשר וקושיין דלהכי לא ריבה התנא התם עוד חטאת זה משום דמשמע ליה דבהא לא מחייב חטאת שבועת ביטוי באיסו' כולל כיון שהוא איסור הבא מעצמו ותירץ רבא דאה"נ אלא דתנא לא בעי לאורויי אלא באיסור הבא מאליו וא"ת ובלא"ה נמי היכי משכחת לה בהן שיוכל לישבע שיאכל חלב תירץ ר"ת ז"ל דמשכחת לה בחלב מוסרח א"נ בחלב שעל הקיבה למ"ד שהוא מותר בפ' אלו טריפות ועי"ל דמשכחת לה בשומן גמור דמיקרי חלב בלשון תורה ובלשון חכמים וא"ת ומיגו דחיילא אתמרים אמאי חיילא אחלב דהא איסור קל על איסור חמור הוא דשבועה דתמרים וחלב בלאו דלא יחל דברו בלחוד ואלו באיסור חלב איכא לאו וכרת ואין איסור קל חל על איסור חמור וי"ל דהשת' דס"ל דבכולל חל אפי' איסור קל על איסור חמור א"נ דאיסור חלב יש לו קולא אחריתי שהותר מכללו אצל חיה וכדאמרינן במס' חולין ובכריתות אמרה תורה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב משום דחלב הותר מכללו:

בכור שקדושתו מרחם פי' ואפילו לר' יעקב דאמר מצוה להקדישו כדכתיב תקדיש לי"י אלהיך ההיא למצוה בעלמא אבל כי לא אקדשיה נמי קדוש מאליו כדאיתא בדוכתה:

הרי הקדש פירוש דקס"ד דהשתא הדרינן אפילו ממאי דאוקימנא בבכור ופריק ולאומי אוקימנא בבכור דמההיא לא הדרינן:

Ritva on Shevuot 24b · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg, 1827 · Public Domain

Meiri

כבר ביארנו במקומו [שאין אדם חייב על חתיכה אחת] משני צדדין אא"כ שני האיסורין באים כאחד אבל אם באו בזה אחר זה אין איסור חל על איסור אא"כ באיסור כולל או באיסור מוסיף ומהו ענין שמות אלו שני איסורין באין כאחד כגון שתלש אבר מן החי מן הבהמה או העוף ונעשית טריפה בתלישת אותו האבר לוקה שתים שהרי איסור אבר מן החי והטרפה באין כאחד:

איסור כולל הוא כשהאיסור האחרון אינו מוסיף איסור על החתיכה כלל אלא שכולל עם איסורה שאר דברים שהיו מותרין לזה מתחלה כגון אוכל נבלה ביום הכפורים בצד שאין בו כרת כגון שהתרו בו למלקות שהרי הנבלה כבר נאסרה באכילה ויום הכפורים אינו אוסר את החתיכה אלא במה שהיתה אסורה כבר שאינה אוסרה בהנאה ונמצא שאין יום הכפורים מוסיף איסור על החתיכה אבל כלל שאר דברים עמה להיות כלם אסורים באכילה לזה ומתוך שחל יום הכפורים לאיסור שאר דברים כולל את הנבלה להתחייב באכילתה אף משום יום הכפורים למלקות אם התרו בו וכן נשבע שלא לאכול שחוטה ונבלה מתוך שחלה השבועה על השחוטה אף היא חלה על הנבלה שכמו שהכולל חל באיסור הבא מאליו כך הוא חל באיסור הבא מצד עצמו ועל ידי דבורו:

איסור מוסיף הוא כשהאיסור האחרון מוסיף איסור על החתיכה עצמה כגון חלב קדשי' שנעשה נותר שחייב עליו אף משום נותר שהרי הנותר הוסיף באיסור החתיכה שמתחלה היה ראוי לגבוה ועכשיו נפסל אף לגבוה וכן בהמה שהוקדשה ואכל חלבה שמתחלה לא היה חלבה אסור אלא באכילה וכשהוקדשה הבהמה נאסר אפי' בהנאה ומתוך כך חייב עליה אף משום קדש מעתה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד והוא כהן טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים שהוא חייב חטאת משום אכילת חלב ומשום נותר ומשום טמא שאכל את הקדש ומשום יום הכפורים ואשם מעילות משום זר הנהנה מן ההקדש שאף הכהן לגבי חלב קדשים מועל הוא ואי אתה צריך להעמידה בזר והוא שאמרו כל חלב לי"י לרבות אימורי קדשים קלים למעילה וקרבנות אלו יש מהן משום כולל ויש מהן משום מוסיף כיצד איסור חלב הוא הראשון שנולד עמו והיה אסור באכילה ומותר בהנאה הקדישו ניתוסף בו איסור הנאה ועדין לגבוה מותר נעשה נותר [נאסר] אף לגבוה וזהו מוסיף נטמא מתוך שחל חיובו על שאר חתיכות של קדש חל על חלב זה אכלו ביום הכפורים מתוך שכללו בשאר חתיכות אף של חולין חל חיובו אף על זה ואם נשבע מתחלה שלא לאכול תמרים וחלב חלה השבועה אף על החלב ונתחייב בחטאת חמשית ואם הוציאו בחוץ חייב בששית שהרי עירוב הוצאה ליום הכפורים כבשבת להתחייב בו משום הוצאה וכל שכן אם היה שבת ואפי' הוציאו בפה שמ"מ לענין אוכלין אף הפה דרך הוצאה הוא כמו שיתבאר במקומו שבת ק"ב א':

הבכור קדושתו מרחם ומתוך כך אין בו שאלה אבל שאר הקדשים המוקדשין מתוך דבורו יש בהן שאלה כדברים הנאסרים בשבועה ונדר אא"כ באו ליד גבאי כמו שיתבאר במקומו נדרים נ"ט א':

חטאות אלו שהזכרנו כלם בחטאת קבועה חוץ מאותה הבאה על השבועה ומאותה הבאה בטמא שאכל את הקדש שאף הוא בעולה ויורד ואפי' צבור או נשיא או כהן שלא נשתנו אלו להיות כהן גדול בפר ונשיא בשעיר אלא בשגגת עבירות ששגגתן חטאת קבועה כמו שיתבאר במסכת הוריות ט' א':

השבועה כבר ביארנו שהיא חלה על פחות מכשיעור ובמפרש אבל שאר הדברים שהזכרנו כלם יש להן שיעור ואף ההקדש מ"מ שיעור הנאתו בשוה פרוטה:

חטאות אלו שהזכרנו כלן זדונן כרת חוץ מאותו הבא על השבועה שזדונו אינו אלא במלקות [וכן האשם אין זדונו אלא במלקות] וכמו שאמרו במסכת סנהדרין פ"ג א' הזיד במעילה ר' אומ' במיתה וחכמי' אומרי' באזהרה והלכה כחכמי':

Meiri on Shevuot 24b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה יש אוכל כו' דאיתוסף בה איסור הנאה כו' התם נמי איסור כולל כו' עכ"ל אבל הא דקאמר איסור הנאה לא יתכן דהוה ליה למימר אתוסף איסור אבשר אבל אתוסף בה איסור הנאה היינו אחלב גופיה אתוסף ביה איסור הנאה והיינו איסור מוסיף וכפירוש רש"י שם בהדיא איסור הנאה היינו מוסיף דאתוסף איסורא אחפצא עכ"ל וההיא סוגיא דהתם דקאמר אקדשיה מגו דאתוסף כו' לא אתיא כהנך אוקימתא דמוקמי הכא למוקדשין בבכור דקדושתו מרחם אלא כאינך אוקימתות דכי קתני קרבן קבוע כו' וכי קתני מידי דחיילא כשיעור כו' וכי קתני דזדונו כרת כו' דהשתא לא מוקמינן בבכור אבל התוס' כתבו התם לסוגיא דהתם כהאי תירוצא דמידי דאיתיה בשאלה לא קתני ומוקדשין דאע"ג דתני והוה בשאלה מ"מ השתא שנזרקו דמן הלכתא דליתא בשאלה כו' עכ"ל ואי אפשר לומר כן דע"כ להאי אוקימתא דמידי דאיתי בשאלה לא קתני לית לן למימר דמוקדשין איירי בבכור דאל"כ ה"ל לתלמודא למימר הכא כמ"ש התוס' שם ודו"ק:

Chidushei Halachot on Shevuot 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

(חשובי) [אַחְשׁוֹבֵי]; אֶלָּא הָכָא מִי אַחְשְׁבֵיהּ?!

in taking the oath, he granted significance to the non-kosher food, and that is why his eating forbidden items is considered to be eating. But here, where he took an oath not to eat and then ate non-kosher food, did he thereby give significance to it? For this reason, no conclusive proof can be cited from the last case in the mishna.

Segment 2

אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ אִיסּוּר כּוֹלֵל?

Rabbi Yoḥanan understands the mishna as referring to a case in which the oath takes effect because it is a more inclusive prohibition than the prohibition against eating non-kosher food, in that it adds additional prohibitions for the same individual. In this context, Rava says: What is the reasoning of the one who holds that a more inclusive prohibition takes effect where there already is a prohibition in place?

Segment 3

מִידֵּי דְּהָוֵה אַאִיסּוּר מוֹסִיף.

Rava answers his own question: It is just as it is in the case of an expanded prohibition, which incorporates additional people into the list of those for whom the original item is forbidden. An expanded prohibition also takes effect despite the fact that there is already a prohibition in place.

Segment 4

וּמַאן דְּפָטַר, דְּלֵית לֵיהּ? כִּי אָמַר אִיסּוּר מוֹסִיף – בַּחֲדָא חֲתִיכָה, בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת לָא אָמְרִינַן.

And with regard to the one who exempts another from liability in the case of a more inclusive prohibition, as he does not hold that it takes effect, why does he hold that an expanded prohibition does take effect? When he says that an expanded prohibition takes effect, that is with regard to a single piece, i.e., that the number of people who are prohibited from eating the same piece of meat is expanded. With regard to two distinct pieces, i.e., a case where the new prohibition expands the scope of prohibited items, as in an inclusive prohibition, we do not say that it takes effect.

Segment 5

וְאָמַר רָבָא: לְמַאן דְּאִית לֵיהּ אִיסּוּר כּוֹלֵל, אָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים״, וְחָזַר וְאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וַעֲנָבִים״ – מִיגּוֹ דְּחָיְילָא שְׁבוּעָה אַעֲנָבִים, חָיְילָא נָמֵי אַתְּאֵנִים.

§ And Rava says: According to the one who holds that a more inclusive prohibition takes effect where another prohibition is already in place, the halakha should be as follows: When a person says: On my oath I will not eat figs, and then says: On my oath I will not eat figs and grapes, since the last oath takes effect with regard to the grapes, it also takes effect with regard to the figs, even though they were already forbidden by his previous oath.

Segment 6

פְּשִׁיטָא!

The Gemara asks: Isn’t that obvious?

Segment 7

מַהוּ דְּתֵימָא: אִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו אָמְרִינַן, אִיסּוּר הַבָּא מֵעַצְמוֹ לָא אָמְרִינַן; קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers: Lest you say that we say that a more inclusive prohibition takes effect only with regard to a prohibition that occurs on its own, like the prohibition against eating non-kosher food, but with regard to a prohibition that occurs by the act of a person himself we do not say that the more inclusive prohibition takes effect, Rava teaches us that there is no difference.

Segment 8

מֵתִיב רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה: יֵשׁ אוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת, וְחַיָּיב עָלֶיהָ אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד; וְאֵלּוּ הֵן: טָמֵא שֶׁאָכַל חֵלֶב, וְהוּא נוֹתָר, מִן הַמּוּקְדָּשִׁין, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

Rava, son of Rabba, raises an objection from a mishna ( Karetot 13b): It is possible for a person to perform one act of eating for which he is liable to bring four sin-offerings and one guilt-offering. And these are the prohibitions one can violate in this manner: A ritually impure person who ate forbidden fat that is the leftover from one of the sacrificial animals on Yom Kippur. If he did this and was unaware of the relevant prohibitions he is liable to bring four sin-offerings, as well as a guilt-offering for deriving benefit from the misuse of consecrated property.

Segment 9

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף אִם הָיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ – חַיָּיב. אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם.

Rabbi Meir says: Also, if it was Shabbat and he transferred the item from one domain to another in his mouth, he is liable to bring a sin-offering for performing labor on Shabbat as well. The Rabbis said to him: This is not a prohibition of the same type, since in the case of Rabbi Meir’s additional prohibition he does not violate it by eating.

Segment 10

וְאִם אִיתָא, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ חָמֵשׁ – כְּגוֹן שֶׁאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּמָרִים וְחֵלֶב״, מִיגּוֹ דְּחָיְילָא שְׁבוּעָה אַתְּמָרִים, חָיְילָא נָמֵי אַחֵלֶב!

Rava, son of Rabba, explains the objection that arises from the mishna: And if it is so that a more inclusive prohibition takes effect, then you find a case where one is liable for the violation of five prohibitions in one act of eating, such as where one says in the aforementioned situation: On my oath I will not eat dates and forbidden fat. Since the oath takes effect with regard to the dates, it also takes effect with regard to the forbidden fat. The fact that the mishna fails to mention such an oath indicates that a more inclusive prohibition does not take effect where another prohibition is already in place.

Segment 11

כִּי קָתָנֵי, אִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו; אִיסּוּר הַבָּא מֵעַצְמוֹ לָא קָתָנֵי.

The Gemara answers: The absence of an oath with a more inclusive prohibition in the mishna does not indicate anything. When the tanna teaches the scenario above, he lists only the potential prohibitions that occur on their own in one act of eating, but he does not teach prohibitions that occur by the act of the person himself.

Segment 12

וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ!

The Gemara asks: But doesn’t the mishna include in its list the prohibition against deriving benefit from consecrated property, which does not occur on its own but only when an item is consecrated?

Segment 13

בִּבְכוֹר, דִּקְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם.

The Gemara answers: The case in the mishna is that of a first-born animal, whose sanctity is from the womb, i.e., begins automatically at birth.

Segment 14

אִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי, מִידֵּי דְּלֵית לֵיהּ שְׁאֵלָה; שְׁבוּעָה דְּאִית לֵיהּ שְׁאֵלָה לָא קָתָנֵי.

If you wish, say instead, in response to the question, that when the tanna of the mishna teaches it, he includes only matters to which presenting a request for dissolution do not apply. An oath, to which a request for dissolution applies, is not taught.

Segment 15

הֲרֵי הֶקְדֵּשׁ!

The Gemara asks: Doesn’t the mishna include in its list the prohibition against deriving benefit from consecrated property? Consecration can be dissolved by a Sage.

Segment 16

הָא אוֹקְמִינַן בִּבְכוֹר.

The Gemara answers: Didn’t we already establish that the case in the mishna is that of a firstborn animal, whose sanctity cannot be dissolved?

Segment 17

אִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי, קׇרְבָּן קָבוּעַ; קׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד לָא קָתָנֵי.

If you wish, say instead that when he teaches that case, he lists only those prohibitions for which one is liable to bring a fixed sin- offering. If one breaks his oath he is liable to bring a sliding-scale offering, and the tanna of the mishna does not teach about the liability to bring other offerings.

Segment 18

הֲרֵי טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ – דְּקׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד הוּא!

The Gemara asks: Doesn’t the mishna list the transgression of an impure person who ate consecrated items, i.e., the sacrificial animals mentioned in the mishna, which is a prohibition for which one brings a sliding-scale offering?

Segment 19

בְּנָשִׂיא, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּאָמַר: נָשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר.

The Gemara answers: The mishna is referring to a king who eats the leftover of a sacrificial animal while impure, and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says: A ritually impure king who ate consecrated items brings a male goat as a sin-offering, rather than the sliding-scale offering brought by a commoner.

Segment 20

רַב אָשֵׁי אָמַר: כִּי קָתָנֵי, מִידֵּי דְּבָעֵי שִׁיעוּר; שְׁבוּעָה דְּחָיְילָא אַפָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר, לָא קָתָנֵי.

Rav Ashi said there is a different answer: When the tanna teaches this case, he lists only matters that apply when one eats the measure of an olive-bulk, whereas the case of an oath, which applies to eating even less than the standard measure, is not taught in the mishna.

Segment 21

הֲרֵי הֶקְדֵּשׁ!

The Gemara asks: Doesn’t the mishna include in its list the prohibition against deriving benefit from the misuse of consecrated property, which applies to eating even less than an olive-bulk?

Segment 22

הָא בָּעֵינַן שָׁוֶה פְּרוּטָה.

The Gemara answers: We require that one derive the value of one peruta of benefit in order to be liable, so that is also a prohibition to which standard measures apply.

Segment 23

וְרַב אָשֵׁי מֵאַוֵּירְיָא אָמַר רַבִּי זֵירָא: כִּי קָתָנֵי, זְדוֹנוֹ כָּרֵת; זְדוֹנוֹ לָאו, לָא קָתָנֵי.

And Rav Ashi of Avireya said that Rabbi Zeira said: When the tanna teaches this case, he lists only prohibitions for which intentional violation of them renders one liable to receive karet , and he does not teach prohibitions for which intentional violation of them renders one liable to receive lashes.

Segment 24

וַהֲרֵי אָשָׁם, דִּזְדוֹנוֹ לָאו, וְקָתָנֵי!

The Gemara asks: But isn’t the guilt-offering for the misuse of consecrated property, which is listed in the mishna, a prohibition for which intentional violation of it renders one liable to receive only lashes, not karet ? And nevertheless the tanna of the mishna teaches it.

Shevuot 24b

Shevuot 24b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text