Commentary page
Sanhedrin 80a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSanhedrin 80a
Sanhedrin 80a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 151 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אי הכי הא דתני עלה וכו' בין לריש לקיש בין לשמואל קא מותיב אי הכי דהני אחרים דמתני' דרוצחים קאמר והאי רוצח שנתערב בהוכר ולבסוף נתערב קאמר הא דתני עלה בברייתא הכי רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין אמר רבי יוסי אפילו אבא חלפתא ביניהן כולן פטורין מאי אפילו דקאמר ר' יוסי:
אלא אמר רבא בשלא הוכר לבית דין קאמר כגון שנים עומדין ויצא חץ מביניהם ואין יודעין אי זה מהן זרקו שניהם פטורין אמר רבי יוסי אפילו אבא חלפתא ביניהם שהכל יודעין שהוא חסיד ולא זרקו לא מחייבינן לאידך משום האי חזקה ובהא אפילו רבי יהודה מודה ורבי יהודה דאמר כונסין אותן לכיפה לא עלה קאי אלא הכי קאמר ת"ק וחסורי מחסרא מתני' והכי קתני ושור שנגמר דינו וכו' סוקלין אותו דהא על כרחיך כולהו אסירי בהנאה ואין הפסד לבעלים בסקילה הלכך סוקלין אותם כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה:
כונסין אותן לכיפה שא"צ לסוקלן שלא להטריח ב"ד אלא כונסין אותן בחדר והם מתים ברעב:
והתניא בניחותא:
ולדה מותר לקמן מפרש לה:
ולדה אסור דעובר ירך אמו הוא וגם הוא נאסר בגמר דין אמו:
והאמר רבא ולד הנוגחת אסור בהקרבה כגון שנגחה על פי עד אחד או על פי הבעלים דמתסרא לגבוה ולא להדיוט הלכך על כרחיך שמעינן מדרבא דהיכא דאית עדים אסור אף להדיוט וצריך לגמור דין שניהם והא ליכא למימר טעמא דת"ק דתני וולדה מותר משום דלא נגמר דינו עמה דאי בשלא בא לב"ד מאי איריא ולדה אפילו אמו נמי אם לא נגמר דינה לא מיתסרא וכי איצטריך תנא למיתני מותר הכי אשמעינן דאין זקוק להביאה לב"ד קאמר ותיובתא דרבא:
אימא אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה דהיינו בין נגיחה לגמר דין דלא הוה ולד לא בשעת נגיחה ולא בשעת גמר דין ולא נוצר מן האיסור דאכתי אימיה הות שריא ולדה מותר:
2 more comments on this page.
Rashi on Sanhedrin 80a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA
Tosafot
ואחרים באחרים כו' הכא אין לחוש אי גרס הכי דאסר ספק ספיקא דהך ברייתא כר' יהודה אתיא ובפ' התערובות (זבחים דף עד. ושם) מסקינן דר' יהודה אסר ספק ספיקא אפילו בשאר איסורין אבל במתני' דכל הצלמים (ע"ז מט:) ובמס' ערלה (פ"ג מ"ו) לא גרסינן ואחרות באחרות מדפריך בפ' התערובות על שמואל דאסר ספק ספיקא מברייתא שמתרת ולא משכח דקאי כשמואל אלא רבי יהודה ויש מפרש דמיירי שנתערבו כל האחרים באחרים דליכא אלא חד ספיקא וגרס נמי התם ואחרות באחרות וכ"ת מה לי נתערב בפעם אחת מה לי ב' פעמים איצטריך משום דאיכא תרי רובי כדאיתא בפ"ק דכתובות (דף טו.) דבעי רוב העיר ורוב סיעה ושרינן אפילו בעיר קטנה ואין הולכים אחר רוב העיר גרידתא אפילו גדולה כאנטוכיא:
Tosafot on Sanhedrin 80a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA
Meiri
פרה מעוברת שנגחה או שנרבעה על פי הבעלים או על פי עד אחד אסורה לקרבן ואף הולד אסור ואפילו ילדה קודם גמר דין היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו ואם נתערב הוולד באחרים כלם אסורים נגחה או נרבעה ואח"כ עיברה ולדה כשר פרה מעוברת שנגחה או שנרבעה על פי עדים ונגמר דינה עוברה כמוה ואסור בהנאה היא וולדה במעשה ואם נתערבה באחרים כלם נסקלים כמו שביארנו אבל אם ילדה ונתערב הולד באחרים אין סוקלין אותן אבל כונסין אותן לכיפה עד שימותו ומ"מ אחד מהם שנתערב באחרים כלן מותרין שספק ספיקא הוא נגחה או נרבעה ואח"כ נתעברה אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר וכן אם אפילו משנגמר דינה עיברה וילדה שהרי יש כאן גורם של היתר והוא הזכר אבל אם עד שלא נגמר דינה עיברה ומשנגמר דינה ילדה ולדה אסור אע"פ שלא היה הולד עמה במעשה מ"מ עובר ירך אמו הוא ונאסר עמה בשעת גמר דין:
שנים שיצא חץ מביניהם והרג אפילו הותרו שניהם אין אחד מהם חייב ואפילו היה אחד מהם חסיד שבחסידים וחזקה עליו שלא יצא דבר מקולקל מתחת ידו אין מחייבין את האחר בחזקה זו:
Meiri on Sanhedrin 80a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בא"ד והיכא דנתערב ברובא דחייבין דפטורין אפי' ניידי ולא אמרינן כל דפריש כו' דכמיתת בעלים כך מיתת השור ועוד דלא ליתי לאחלופי באדם כו' עכ"ל משמע מדבריהם דאפילו ניידי מאליהם לא אמרינן כל דפריש כו' וקצת קשה דבכה"ג באדם נמי אם ניידי מאליהם אמאי לא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש ולחייבי מיתה דהא אזלינן בתר רובא אפי' בדיני נפשות להחמיר כמו שכתבו התוספות לקמן ויש ליישב דאפי' בכה"ג דפריש מאליהם גזרינן שמא יקח מן הקבוע כמו שכתבו התוס' לקמן בד"ה הנסקלין בנשרפין כו' וק"ל:
בא"ד לפי שהן מוקדשין כגון רכב כו' וחלב מוקדשין ע"ג מכתו דשרי בשור הנסקל כו' עכ"ל יש לדקדק במה שבאו לומר דיש לחוש לתקלה דמחיים במוקדשים ולכך ימותו והא חלב מוקדשין על גבי מכתו לא שייכא מחיים דאינו דומה דאיירי בתלש חלב מבהמה חיה דהוה ליה לפרש הכי כדמפרש להו בפרק בהמה המקשה גבי הושיט ידו למעי בהמה כו' ועוד דהכא לתקלה כזו דלא שכיחא להושיט ידו למעי בהמה ולתלוש חלב מבהמה חיה לא היה להם לחוש לתקלה זו ויש ליישב שלא כתבו חלב מוקדשין אלא לראייה דאפילו לסברתם דהשתא דשור הנסקל אסור בהנאה מחיים מכל מקום יש לחוש טפי מתקלת מוקדשין דהא חלב מוקדשין אסור אפילו ע"ג מכתו ובשור הנסקל אמרינן בפרק כל שעה דמותר ע"ג מכתו משום דלא הוי כדרך הנאה משא"כ במוקדשין דאסור אפילו שלא כדרך הנאה ומיניה נמי מחיים יש תקלה טפי במוקדשין כגון רכב על גבי השור כו' דהוי שלא כדרך הנאה ושרי בשור הנסקל וק"ל:
בא"ד ואל תתמה כיון דאיסורי הנאה נינהו כו' אמאי לא תקינו בהו רבנן מיתה כו' עכ"ל לפי אותו תירוץ שכתבו דאפי' ניידי לא אמרינן כל דפריש כו' דלא ליתו לאחלופי באדם אין מקום לתמיה זו וק"ל:
בא"ד ופריך רבא כו' אבל בשוורים אותן שיש לתלות בהן שהרגו חייבין כו' עכ"ל כתב מהרש"ל לפי דעת ר"ת בוודאי ל"ג הא דקאמר שור שנגמר דינו שנתערב בשוורים מעלייא כו' שהרי מותרין כולהו על ידי דנכבשינהו וניניידי אלא דס"ל כו' אבל בב' שוורים אזלינן בתר אומדנא כו' ול"ג והתניא אלא תניא כו' או נימא האי ברייתא סבירא ליה דנאסרו כולהו ולא אמרינן דנכבשינהו כו' ולא אתיא אליבא דהלכתא לדעת ר"ת עכ"ל דברים תמוהים כתב בדברי התוספות להגיה ולמחוק כל הספרים הישנים וכפי פירוש רש"י ולא הוה ליה לתוספות להשמיט ולומר דלפי פירוש ר"ת ל"ג בשינויא דרבא כפי גירסת רש"י כמו שהזכירו איך שיהיה הגירסא בדברי ר"ל כפי דעת ריב"ם גם קשה לדבריו דאם נאמר לפי' ר"ת שהברייתא פליגא ולא ס"ל דנכבשינהו דניידי אם כן מי הכריחו להגיהי בדברי רבא לומר דס"ל דנכבשינהו דניידי ועוד וכי פליגי ר"ל ורבא על ברייתא זו על כן הנראה דודאי הא דאמר ר"ל דנכבשינהו דניידי ליכא מאן דפליג עליה ולפי גירסא שלנו נמי דגרסינן בדברי רבא שור שנגמר דינו שנתערב בשוורים מעלייא כו' וכן בברייתא איירי בכה"ג דאיירי בנגמר דינו קודם שנתערב ואחר שנתערב באותם שיש לתלות בהן שהרגו תולין וסוקלין אותן כמו שכתבו התוספות ואי ליכא למתלי באחד יותר מחבירו ודאי דשרינן כולהו ע"י דנכבשינהו דניידי וה"ה דהוי מצי למנקט ליה בכה"ג דנקט ליה גבי אדם בשלא הוכר השור הרוצח מעולם ונתערב קודם שנגמר דינו בשוורים אחרים אע"ג דבאדם אין תולין באותן שיש לתלות בשוורים תולין אלא דניחא ליה למנקט בכהאי גוונא גבי שור דבשלא הוכר נמי ע"כ באותו שתולין בו גומרין דינו אחר כך אלא דבאדם בדאיכא אבא חלפתא ביניהם ליכא למנקט בכהאי גוונא שנגמר דין הרוצח בשהוכר ואח"כ נתערב דאם כן הוה ידוע לבית דין דלאו אבא חלפתא הוא ולכך נקט ליה בגוונא אחרינא שיצא חץ מביניהם ולא הוכר מעולם מי הוא הרוצח וזה ברור בדברי התוס' לפירוש ר"ת ותו לא מידי:
בא"ד שמא יקח מן הקבוע אפילו היכא דפריש מאליו רק בדבר שלא נאסר בתערובת כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה התם שרינן אי פריש אחד ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע שהרי האיסור ניכר וידוע היכן הוא ולכך שרינן היכא דפריש או כגון כו' כצ"ל העתקתי מתוספות דפ' התערובת ע"ש:
Chidushei Halachot on Sanhedrin 80a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Sanhedrin, daf 80, Amud Aleph, about 151 words in 7 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 7 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: אָמַר רַבִּי…”
- Segment 222 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר, שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ…”
- Segment 316 words
Opens “וְשׁוֹר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ, שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁוָורִין אֲחֵרִים מְעַלְּיֵי…”
- Segment 441 words
Opens “וְהָתַנְיָא: פָּרָה שֶׁהֵמִיתָה וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה, אִם…”
- Segment 533 words
Opens “אָמַר מָר: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה…”
- Segment 619 words
Opens “אֵימָא: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה…”
- Segment 78 words
Opens “הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם –…”
Original text
אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן?
If so, according to Shmuel or Reish Lakish, is that compatible with that which is taught in a baraita with regard to the mishna, that Rabbi Yosei says: This is the halakha even if Abba Ḥalafta, i.e., Rabbi Yosei’s father, who himself was a righteous Sage, was among them? This is difficult according to Shmuel, as Rabbi Yosei would certainly not include his father in a group of murderers, and according to Reish Lakish, what is the connection between Rabbi Yosei’s father and a group of oxen?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר, שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין, וְיָצָא חֵץ מִבֵּינֵיהֶם וְהָרַג – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן.
Rather, Rava says: This is what the mishna is saying: In a case where two people were standing together and an arrow emerged from their midst and killed a person, since it is not known which of them shot the arrow, both of them are exempt. And Rabbi Yosei says: This is the halakha even if Abba Ḥalafta was among them. Even if one of the two people from among whom the arrow emerged was a righteous individual like Abba Ḥalafta, who presumably is not a murderer, since there is no conclusive testimony identifying the shooter, uncertainty remains and both are exempt.
וְשׁוֹר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ, שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁוָורִין אֲחֵרִים מְעַלְּיֵי – סוֹקְלִין אוֹתָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה.
The tanna then proceeds to discuss a different matter. And an ox whose verdict was finalized, that was sentenced to execution by stoning, and that was intermingled with other ordinary oxen, i.e., oxen that did not gore, the court stones all of them. Rabbi Yehuda says: They are placed in a vaulted chamber.
וְהָתַנְיָא: פָּרָה שֶׁהֵמִיתָה וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה, אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה יָלְדָה – וְולָדָהּ מוּתָּר, אִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינָה יָלְדָה – וְולָדָהּ אָסוּר. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים בַּאֲחֵרִים – כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְבִיאִין אוֹתָן לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתָן.
The Gemara notes: And it is taught in a baraita : In the case of a cow that killed a person, and thereafter calved, if it was before its verdict was finalized that the cow calved, its offspring is permitted. If it was after its verdict was finalized that the cow calved, its offspring is prohibited, as it was prohibited together with the cow. If the cow was intermingled with other cows and the identity of the cow that killed cannot be determined, and those other cows were intermingled with yet others, the court gathers them into a vaulted chamber. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: One brings them to court and the court stones them. The unattributed baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in the mishna.
אָמַר מָר: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה יָלְדָה, וְולָדָהּ מוּתָּר. וְאַף עַל גַּב דְּכִי נְגַחָה הֲוָת מְיעַבְּרָה? וְהָאָמַר רָבָא: וְלַד הַנּוֹגַחַת אָסוּר – הִיא וּוְלָדָהּ נָגְחוּ; וְלַד הַנִּרְבַּעַת אָסוּר – הִיא וּוְלָדָהּ נִרְבְּעוּ!
The Master says in the baraita : If the cow calved before its verdict was finalized, its offspring is permitted. The Gemara asks: And is that the ruling even though when it gored it was already pregnant? But doesn’t Rava say with regard to the offspring of a cow that gores while pregnant: It is prohibited to bring it as an offering, like any animal that killed a person, as the cow and its unborn offspring gored together. And similarly, with regard to the offspring of a cow that was the object of bestiality while the offspring was in utero: It is prohibited to bring it as an offering, as the cow and its unborn offspring were the object of bestiality together. The baraita poses a difficulty according to Rava.
אֵימָא: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וְיָלְדָה – וְולָדָהּ מוּתָּר; אִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וְיָלְדָה – וְולָדָהּ אָסוּר.
The Gemara answers: Emend the baraita and say that the reference is not to a case where a cow that was pregnant gored; rather, the reference is to a case where a cow was impregnated after it gored, and this is the distinction: If before its verdict was finalized the cow was impregnated and calved, its offspring is permitted; if after its verdict was finalized the cow was impregnated and calved, its offspring is forbidden together with it.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם – אָסוּר.
The Gemara challenges: This works out well according to the one who says that in a case where this permitted factor and that forbidden factor cause an outcome to be produced, that outcome is forbidden. The offspring that was produced from a bull from which deriving benefit is permitted and a cow from which deriving benefit is forbidden is therefore forbidden as well.