Commentary page

Sanhedrin 69a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 69a

Sanhedrin 69a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 418 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ואמר רחמנא איש ולא כתיב ואם אין לו גואל מאי טעמא כתיב איש אלא משום דכתיב ואם דמשמע פעמים שיש לו יורשים ולהכי כתיב איש ללמדך איש הוא דאיכא לספוקי שמא יוליד בנים משנתגייר ואינך רשאי להפקיע קרן שלו ולתתו לכהן עד שתדע שאין לו יורשים אבל קטן גר מסתמא גזל שלו שנשבע עליו ישראל לשקר לכהן הוא בידוע שאין לו גואלים:

איש גבי שפחה חרופה כתיב (ויקרא י״ט:כ׳) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע וגו':

שלא הביאה שליש שאם אתה זורעה אינה מצמחת:

וכי יזיד מדאפקיה בלשון מזיד ולא כתוב וכי ירשיע איש למימר דרוש ביה נמי האי מזיד מבשל:

בן ולא אב לגבי בן סורר ומורה בן ולא אב וקס"ד דממעיט בן שכבר נולד לו בן דשוב אינו נעשה בן סורר ומורה ואי קטן לא מוליד ה"ד דאיצטריך למעוטי:

אי נימא דאיעברא אמיה מהאי בתר דאייתי שתי שערות ושיהה בו ט' חדשים להקיף זקן ובתוך כך נולד בן וקא ממעט קרא דאע"ג דראוי הוא לבן סורר ומורה נפטר בשביל שנולד לו בן:

והא א"ר כרוספדאי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים בלבד ואע"ג דלא הקיף זקן אינו נעשה בן סורר ומורה לאחר ג' חדשים לאחר שהביא שתי שערות והשתא לא דייק טעמא דרבי כרוספדאי מהיכא ולקמן בעינן ליה מיהו קרא לא צריך למעוטי דאפילו לא אב הוא יהא מפטר בג' חדשים:

אלא לאו כי איצטריך למעוטי כגון דאוליד מקמי ג' חדשים בתר שתי שערות ועל כרחיך איעברא ו' חדשים מקמי דאייתי ב' שערות ואוליד מקמי דאקיף זקן וג' חדשים נמי לא עברו עליו ושמע מינה קטן מוליד:

18 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 69a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Tosafot

קטן אי אתה צריך לחזור כו' וא"ת ומנא ליה להאי קטן ממונא האמרי' בפרק מי שמת (ב"ב דף קנז.) אין זכייה לקטן ואי בשזיכו לו ע"י אחר הא איכא למ"ד בפ' מי שמת זכין לגדול ואין זכין לקטן ואפי' למ"ד זכין לקטן היינו מדרבנן ולא מדאורייתא דזכייה מתורת שליחות כדמוכח בפ"ק דבבא מציעא (דף י. ע"ש) דאמרי' חצר משום ידה איתרבי ולא גרע משליחות וקטן לאו בר שליחות הוא ומיהו בפ' התקבל (גיטין דף סד: ושם) גבי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים משמע דהיינו מדאורייתא מדפריך למ"ד אחד זה וא' זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים מההיא דמערימין על מעשר שני דמשמע דזוכה לאחרים מדאורייתא והא דתנן בהנזקין (שם דף נט:) מציאת חרש וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום אבל מדאורייתא לא דעת אחרת מקנה אותן שאני והשתא ניחא הא דאמר בפ' לולב וערבה (סוכה דף מו:) לא ליקני איניש לוליביה לינוקא דינוקא מיקנא קני אקנויי לא מקני דמיקנא קני אפילו מדאורייתא דע"י דעת אחר' מקנה אותן זוכה מדאורייתא לאחרים לרב אסי דגיטין ולעצמו לכולי עלמא והא דאמר בריש פ"ב דקידושין (דף מב. ושם) איש זוכה ואין קטן זוכה היינו דאין ממנה אחרים על פסחו אי נמי שאין זוכה לאחרים קאמר אע"ג דדעת אחרים מקנה אותן ודלא כרב אסי וא"ת והיאך מדקדק בגיטין דזוכה לאחרים מדפודה מעשר שני לאחרים והלא אפי' לעצמו לא זכי מדאורייתא כשאין דעת אחרים מקנה אותן ובחילול מעשר מי איכא דעת אחרת מקנה לאחרים ע"י זכיית קטן וי"ל דקסבר המקשה דכמו שזוכה לעצמו בחילול מעשר מן התורה מחמת דמופלא סמוך לאיש דאורייתא כמו כן זוכה לאחרים מן התורה וקצת משמע בירושלמי בפרק חלון דאם הוא בן דעת אית ליה זכייה מדאורייתא דאמרינן רבנן דקיסרי אמרי כאן בתינוק שיש בו דעת כאן בתינוק שאין בו דעת ובאיזהו נשך (ב"מ דף עא) משמע דלית ליה זכייה מדאורייתא דגרסי' ברוב ספרים קטן נהי דשליחות לית ליה זכייה מדרבנן אית ליה ויש ספרים דלא גרסי' מדרבנן ועוד משכחת לה שיש לו ממון לקטן כגון שירש את אביו קודם שנתגייר כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף יח.) דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה שנא' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר אי נמי במעשה ידיו דמלאכתו ושכר טרחו שלו מדאורייתא וא"ת היאך יתחייב אדם אשם על גזילו הא אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן כדדרשינן בהגוזל קמא (ב"ק דף קו:) ובפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מב.) כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום וי"ל דהני מילי בטענת כפירה והודאה אבל ע"פ עד אחד נשבעים אי נמי בקופץ ונשבע וא"ת והיאך נתגייר כי אמרינן נמי דקטן אית ליה זכייה מדאורייתא ה"מ ישראל אבל עובד כוכבים אמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף עב.) דכיון דלא אתי לכלל שליחות לית ליה זכייה אפי' מדרבנן ומיהו הא לאו קושיא היא דא"כ תיקשי לן כל גרים היאך מטבילין אותן אלא כיון דזכייתו וידו באין כאחד שאני אבל אי קטן לית ליה זכייה מדאורייתא ודאי קשה היאך נתגייר וי"ל כגון שנתגיירה אמו כשהיא מעוברת כדאמרי' בפרק הערל (יבמות דף עח. ושם) אשת עובד כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואפשר השתא דאחרי כן יורש את אמו ומיהו קשה מההיא דפ"ק דכתובות (דף יא. ושם) דאמרי' גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ולכל מילי חשיב גר להתירו בבת ישראל וקידושיו קדושין ובניו חולצין ומייבמין ולכל מילי דאורייתא ולא משמע שיהא מטעם דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה חדא דה"מ בשב ואל תעשה והאי קום עשה הוא ועוד מדפריך מאי קמ"ל תנינא זכין לאדם שלא בפניו ונראה דזכייה דגירות לא דמי לשאר זכיות דמה שב"ד מטבילין אותו אינם זוכין בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה והא דפריך בכתובות (שם) תנינא זכין לאדם שלא בפניו ומשני מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה היינו משום דאם היתה חובתו לא היה לב"ד להתמצע להכניס גופו בדבר שיש לו חובה ואפילו בתינוק דלאו בר דעת חשיב גר מדמייתי מקטנה פחותה מבת שלשה שהזכייה בעצמו הוא כדפרישית שהמילה והטבילה בגופו וגם מצינו שאבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים וכמה קטנים היו בשעת מתן תורה ובפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עד.) אמר ר"ש דגיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש כשירה לכהונה שנזרעו בתוליה בישראל ומייתי ראיה מדכתיב בשלל מדין וכל הטף בנשים וגו' והרי פנחס היה עמהן ואע"ג דאמרינן בכתובות (דף יא.) הגדילו יכולין למחות הא אמרינן דכשגדלו שעה אחת ולא מיחו שוב אין יכולין למחות דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם ואין חסירים אלא קבלת מצות ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה:

בידוע שאין לו גואלים וא"ת דמשמע דקטן בידוע שאין לו גואלים משום דאינו מוליד וכן בפ' אין בין המודר (נדרים דף לה:) זאת תורת היולדת בין גדולה בין קטנה ופריך קטנה בת לידה היא מאי קושיא הא אמרינן לקמן בשמעתין דורות הראשונים היו מולידין בח' שנים ויש לומר דאף ע"פ שבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת שערות לקטנה בת י"ב שנה ויום אחד ולקטן בן י"ג שנה ויום אחד בדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא שערות היה זמן גדלות מקודם הרבה והא דקאמר לקמן וכי עבד בצלאל משכן בר י"ג שנה הוה דכתיב איש איש ממלאכתו התם רוצה להוכיח על דורות הראשונים דאפילו כי אזלת בתר דורות דהשתא לפי שלא תרצה להוכיח שנחשבים גדולים בפחות א"כ בעל כרחיך בר תליסר שנין הוה:

אחד אומר בשנים בחדש פירשתיה לעיל בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא:) ד"ה שזה:

בת ג' שנים ויום אחד פירשתי בפ' ארבע מיתות (לעיל סנהדרין נה:):

Tosafot on Sanhedrin 69a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Meiri

הבא על שפחה חרופה והיא חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לעבד עברי שאינה מקודשת גמורה בין במזיד בין בשוגג היא לוקה והוא מביא אשם ודוקא שהיא גדולה ומזידה אבל אם היא קטנה אע"פ שהיא ראויה לביאה והוא גדול פטור שכך למדוה במקומו בזמן שהיא לוקה הוא מביא קרבן היא פטורה מן המלקות הוא פטור מן הקרבן וכן התבאר במקומו דוקא שבא עליה כדרכה ושגמר ביאתו ולא בהעראה לבד בא עליה בן תשע שנים ויום אחד שהוא ראוי לביאה והיא גדולה גדולי המחברים כתבו שהיא לוקה והוא מביא קרבן לכשיגדל ויש חולקין בקרבן שלו שאין לקטן שום חיוב אבל היא מ"מ חייבת שלא נתלה חיובה בחיוב שלו כלל אע"פ שחיוב שלו נתלה בשלה וכן יראה מתורת כהנים ויש נוטים לדעת שלישית במסכת כריתות לומר שאף חיובה נתלה בחיובו ואף היא פטורה ואמצעי משובח וזהו לשון האמור כאן איש אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואיש ויש שאין מפרשים בשמועה זו ענין שפחה חרופה כלל אלא ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע אין לי אלא איש בן תשע וכו' מנין ששכבת זרעו מטמא ת"ל ואיש ולגירסא זו אתה צריך לפסוק ששכבת זרע של קטן אינו מטמא עד שיהא בן תשע ויום אחד הא מבן תשע ויום אחד ולמעלה שכבת זרע שלו מטמא כגדול ובזיבה אף בן יום אחד:

כבר ביארנו שהבן משעה שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד הוא מתחיל בדין סורר ומורה עד שיקיף זקן התחתון הא הקיף אפילו ביומו אינו נעשה עוד בן סורר ומורה הגע עצמך שלא הקיף אחר כמה שמא אתה סבור שכל אותן הימים הוא בדין זה אינו כן אלא כל ימיו של בן סורר ומורה אף בלא הקיף אינן אלא שלשה חדשים שמשהביא שתי שערות והוא בן י"ג שנה ויום אחד ראוי להזריע זרע המוליד ונמצא שאם יעבר את אשתו באותה שעה יהא ניכר עוברה לשלשה חדשים וכל שעוברה ניכר העולם מחזיקו באב ובן אמר רחמנא ולא אב ולא הראוי לקרותו אב ואע"פ שאין לו אשה ולא בעל מימיו הואיל וראוי לכך ונמצא שיעורו מי"ג ויום אחד עד שיקיף אם הקיף בתוך שלשה חדשים שכל שהקיף והוא בזמנו זרעו מוכן להולדה ובתלמוד המערב אמרו בשל התבשיל מבפנים ר"ל הזרע השחירה הקדירה מבחוץ ואם לא הקיף שיעורו עד שלשה חדשים:

ושמא תאמר נחוש ליולדת לשבעה ויהא עוברה ניכר לשליש ימיה שהרי בספק נפשות להקל שתי תשובות בדבר חדא שהולכין אחר הרוב שחזקה עמו אף בדיני נפשות וכמו שבארנו באחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה שעדותן קיימת הואיל ושוים ביום פלוני מפני שרוב בני אדם טועים בעבורו של חדש וכן שבת שלש שנים ויום אחד ממיתין על ידה אם היא אשת איש ואע"פ שמא תמצא אילונית ונמצאו קדושיה טעות אא"כ קבלה עליו ר"ל אפילו תמצא אילונית וכן הרבה כמו שכתבנו במסכת חולין והוא שאמרו סוקלין ושורפין על החזקות ועוד שאף יולדת לשבעה אין עוברה ניכר עד שלשה חדשים אלא שאין סומכין עליה למעשה ר"ל שאם לא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים אלא שנשאת מיד והוכר עוברה לשני חדשים ושליש השלישי אין אומרין ודאי לראשון הוא אלא הרי הוא ספק לראשון ספק לאחרון ויש פוסקין לסמוך עליה ולא יראה לי כן:

בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה על ידי אביה ואם בא עליה יבם קנאה בביאה וחייבים עליה משום אשת איש ומטמאה את בועלה לטמא משכב התחתון כעליון נשאת לכהן אוכלת בתרומה בא עליה אחד מן הפסולים פסולה לכהונה בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטורה וכבר ביארנו ענינים אלו בפרק שביעי:

Meiri on Sanhedrin 69a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות ואוליד בתר דאקיף כו' בגמרא ישנה אינו אלא הכי איתא הגירסא שם אלא לעולם בתר דאייתי ב' שערות ודקא קשיא לך דר' כרוספדאי כו' ויש ליישב גירסת הספרים דלרבותא נקט בכהאי גוונא דאפילו באוליד בתר דאקיף זקן אצטריך האי קרא דבן ולא אב לפוטרו קודם דאקיף זקן וקודם דאוליד דהיינו בג' חדשים דהוא ראוי לאב וק"ל:

בפירש"י בד"ה והאמר ר' כרוספדאי כו' והשתא לא דייק טעמא דר' כרוספדאי מהיכא כו' עכ"ל רצה לומר ולהכי פריך מיניה למ"ד אין קטן מוליד דלא אסיק אדעתיה דאיכא מאן דפליג עליה אבל למאי דמסיק טעמא דרבי כרוספדאי מהך ברייתא דר"י בן ולא אב ופירושו בן ולא הראוי לקרותו אב ע"כ דהיינו למאן דאמר דקטן אינו מוליד אבל למ"ד דקטן מוליד הרי מקודם שתי שערות נמי ראוי לקרותו אב וההיא דרבי ישמעאל מתפרש כפשטיה בבן שנולד לו בקטנותו וכן מוכח גם מדברי התוספות דלעיל כמ"ש שם:

תוס' בד"ה בידוע שאין כו' התם רוצין להוכיח על דורות ראשונים דאפילו כי אזלת כו' עכ"ל לכאורה דבריהם תמוהים דמכל מקום מאי אולמיה ליה טפי לאתויי מהך דבצלאל ממאי דאייתי מבת שבע דאימא דה"נ גבי בצלאל בט' אולידו ולא היה לו לבצלאל י"ג שנים לפי דורות הראשונים שהיה להם אז זמן גדלות מקודם הרבה כמה שכתבו התוספות לעיל מכח קושיא ויש לומר דלא כ"כ דלפי דורות הראשונים היה להם זמן גדלות לח' שנים אלא למ"ד דאין קטן מוליד אבל לרב חסדא דאית ליה דקטן מוליד ודאי דאית לן למימר דבדורות הראשונים נמי היה זמן גדלות כדהשתא והך סוגיא דלקמן אליבא דרב חסדא אזלא דהוא מרא דשמעתין לקמן והשתא ניחא שכתבו דהתם רוצה להוכיח על דורות הראשונים דאפי' כי אזלת בתר דורות דהשתא דהיינו כסברת רב חסדא ולא תרצה להוכיח כמו שהוכחנו הכא לרבה דאין קטן מוליד שנחשבים כדורות הראשונים גדולים בפחות א"כ בע"כ בר י"ג שנין הוה בצלאל ואשתכח דכל חד וחד בח' אוליד וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 69a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharam

בתוס' ד"ה בידוע שאין לו גואלים וכו' וי"ל דאע"פ שבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת ב' שערות בדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא ב' שערות היה זמן גדלות מקודם הרבה ר"ל דבדורות האחרונים דאין מולידין כ"א אחר י"ג שנים והבאת השערות אינם באים כ"א לי"ג שנים אין נקרא איש כ"א בי"ג שנים אבל בדורות הראשונים שהיו מולידין לח' שנים היו ג"כ ממהרים להביא ב' שערות לח' שנים היה זמן גדלותן והיו נקראים איש נ"כ לח' שנים וא"כ הא דקאמרת איש אתה צריך לחקור עליו אם יש לו גואלים וכו' קטן אי אתה צריך לחקור וכו' משום דקטן אינו מוליד היינו כל אהר לפי זמן הרור ובדורות הראשונים קודם ח' שנים אי אתה צריך לחקור משום דהיה קטן אבל לאחר ח' צריך לחקור דאינו נקרא קטן ובדורות האחרונים קודם י"ג שנה אי אתה צריך לחקור:

בא"ד והא דקאמר לקמן וכי עבר בצלאל משכן בר י"ג שנה הוה דכתיב איש איש ממלאכתו התם רוצה להוכיח על דורות הראשונים דאפי' כי אזלת בתר דורות דהשתא וכו' מקשין העולם מכל מקום קשה מנא ליה להוכיח לקמן מפסוק זה דדורות הראשונים היו מולידין לח' שנים דכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוה בר תליסר דכתיב איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ותניא שנה ראשונה עשה משכן שנייה הקימו ושלח מרגלים וכתיב בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' כמה הוה ארבעים דל ארבע סרי דהוה בצלאל פשו לה כ"ו דל תרתי שני דתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמניא אוליד פירוש דהיינו חור ואורי ובצלאל והשתא כיון דבדורות הראשונים היה זמן גדלות מקודם אימא לך דלעולם לא אולידו בתמניא וכי כתיב איש איש ממלאכתו לא היה בר י"ג אלא בר ט' שנים דבדורות הראשונים היה זמן גדלות לט' שנים ובשעת שילוח מרגלים היה בצלאל בן י' שנים וכלב בן מ' דל י' מארבעים פשו להו שלשים שנה דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בט' ושליש שנה אוליד אבל בה' שנה אפילו בדורות הראשונים לא היה מוליד וא"כ מנא להו לב"ש למילף מדורות הראשונים דבן שמנה שנה ביאתו ביאה וראיתי מי שתירץ דהא דלקמן לא אתי כרבה דאית ליה קטן אינו מוליד אלא דאתי כרב חסדא דהא אליביה קיימא הך סוגיא לקמן דאיהו קאמר דבית שמאי ובית הלל פליגי בן שמנה אי גמרינן מדורות הראשונים או לא ולרב חסדא אתי שפיר דאיהו אית ליה קטן מוליד דלא סבירא ליה הך דרשה דואם אין לאיש גואל אי אתה צריך לחקור עליו וכו' ואם כן לדידיה לא תלי זמן גדלות בהולדה וכמו שבדורות האחרונים דמבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ומוליד לרב חסדא ואפילו הכי לא נקרא איש עד שהוא בן י"ג שנה כמו כן בדורות הראשונים אף על פי שהיו מולידין לשמנה שנים אפי' הכי לא נקרא איש עד י"ג שנים ואם כן יליף שפיר לקמן מקרא דאיש איש ממלאכתו דבצלאל הוי בר י"ג שנים וממילא ידעינן דאולידו לה' שנים כדאיתא לקמן זהו תמצית דבריו אבל אין דבריו נכונים דהא מוכח בהדיא מדברי התוס' בדבור זה דהא דרשה דלקמן אתי אליבא דכולי עלמא אפילו אליביה דרבה דסבירא ליה קטן אינו מוליד דהא ארבה מקשו התוס' ואם תאמר דמשמע דקטן בידוע שאין לו גואלים משום דאינו מוליד וכו' הא אמרינן לקמן בשמעתין דדורות הראשונים היו מולידים בח' שנים ותירצו דבדורות הראשונים הוה זמן גדלות מקודם הרבה ועל זה הקשו והא דקאמר וכי עשה בצלאל משכן בר י"ג שנה הוה וכו' מדברים אלו מבואר בהדיא דדרשה דלקמן אתי אליביה דאם לא כן מאי מקשו התוס' מיניה הוה להו לתרוצי בקיצור דהך דרשה דלקמן לא אתיא כרבה אלא כרב חסדא ע"כ אני אומר דהאמת הוא דהך דרשה דלקמן אתיא אפילו אליבא דרבה דאית ליה קטן אינו מוליד וסבירא ליה דבדורות הראשונים היה זמן גדלות מקורם י"ג שנה כנזכר למעלה ואפילו הכי אתי שפיר הך דרשה דלקמן משום דלא ידעינן זה דבדורות הראשונים היה שום שינוי קדימה אלא בתר דדרשינן הך דרשה לקמן דסבירא ליה לגמרא דלא נכתב האי קרא דאיש איש ממלאכתו וגו' אלא למילף מיניה זמן הלידה לדורות הראשונים דאיכא נפקותא בדין גם לדורות אחרונים לב"ש למגמר מיניה דגם בדורות האחרונים בן שמנה שנים ביאתו ביאה ולב"ה איכא שום נפקותא אחרת וא"כ ע"כ האי קרא דאיש איש וגו' איירי בזמן אישות גמור שהוא בכל הדורות דהיינו בן י"ג שנה דאז נוכל למילף מיניה שפיר דבדורות הראשונים היו מולידין לה' שנים כמו שדייק מיניה לקמן אבל אי אמרת דאיירי בזמן האישות של דורות הראשונים לא גלי לן קרא מידי איזה זמן הוא אם היה בצלאל באותו זמן בן ט' או בן י' או בן ח' או פחות דהא לא ידעינן זמן קדימות הגדלות דדורות הראשונים אלא בתר דידעינן זמן ההולדה וכיון דעדיין לא ידעינן זמן ההולדה לא ידעינן נמי לאיזה זמן קראו הכתוב איש איש דנוכל לומר דל מארבעים שנה כך וכך שנדע מיניה כמה נשתיירו מהשנים של כלב להולדת חור ואורי ובצלאל שנדע מהן זמן הולדת דורות הראשונים ולזה נתכוונו התוס' וזה פירוש דבריהם במה שכתבו בסוף דבור זה התם רוצה להוכיח וכו' אפילו כי אזלת בתר דורות כי השתא וכו' ר"ל דהך דרשה דלקמן דקאמר דהוה בר י"ג שנה היינו משום דבאותו סלקא דעתך עדיין לא הוכחנו שבדורות הראשונים היו נחשבים גדולים בפחות משלשה עשר אלא באותו ה"א סבירא ליה עדיין דאזלינן בתר דורות דהשתא וא"כ בעל כרחך בר תליסר שנה היה ואפילו מזה עצמו נוכיח ונדייק שבדורות הראשונים היו מולידים לח' שנים והיינו דקאמרי התוס' דאפי' כי אזלת בתר דהשתא ר"ל דאפילו מזה גופיה דאתה מוקי קרא דאיש איש דאזלת בתר דורות דהשתא דהיינו י"ג שנה אדרבה מזה נוכיח מוכיח בהפך דבדורות הראשונים לא היו מולידים כדורות דהשתא אלא הוי מולידין בן ח' שנים וק"ל וברור:

Maharam on Sanhedrin 69a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

רש"י ד"ה קנאה וכו' שיקבל אביה את גיטה עיין יבמות דף קט ע"א ברש"י ד"ה קטנה שהשיאה ובקידושין דף מג ע"ב ברש"י ד"ה היא ואביה. ובקידושין דף י ע"א תוס' ד"ה ומקבל:

Gilyon HaShas on Sanhedrin 69a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

וְאָמַר רַחֲמָנָא: ״אִישׁ״. אִישׁ – אַתָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר עָלָיו אִם יֵשׁ לוֹ גּוֹאֲלִין וְאִם לָאו. קָטָן – אִי אַתָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר עָלָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִין.

And the Merciful One states: “But if the man has no relative,” teaching that it is only in the case of a convert who is a man that you must go around seeking whether or not he has relatives, i.e., children who were born to him after his conversion. But in the case of a convert who is a minor, you do not have to go around searching for relatives; it is known that he has no relative, since a minor cannot father a child.

Segment 2

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: ״אִישׁ״ – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁרָאוּי לְבִיאָה מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִישׁ״.

Abaye raised an objection to Rabba from a baraita discussing a designated maidservant, about whom the verse states: “And if a man lies carnally with a woman who is a maidservant designated to a man, and not fully redeemed, nor freedom given her, inquiry shall be made; they shall not be put to death, because she was not free” (Leviticus 19:20). From the word “man,” I have derived only that this halakha applies to an adult man. But as for a minor aged nine years and one day, who is fit for engaging in intercourse, from where is it derived that he too is subject to this halakha ? The verse states: “And if a man.” The extraneous letter vav , meaning “and,” serves to include a minor who is nine years old, as already at that age he can perform complete intercourse.

Segment 3

אֲמַר לֵיהּ: יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ מוֹלִיד, כִּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ דָּמֵי.

Rabba said to Abaye: There is no proof from here, as even though a nine-year-old boy has sperm, he cannot father a child. His sperm is like the seed of grain that was cut even though it had not yet reached one-third of its growth. Such seed, even if planted, will not grow.

Segment 4

דְּבֵי חִזְקִיָּה תָּנָא: ״וְכִי יָזִד אִישׁ״ – אִישׁ מֵזִיד וּמַזְרִיעַ, וְאֵין קָטָן מֵזִיד וּמַזְרִיעַ. אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״מֵזִיד״ לִישָּׁנָא דְּבַשּׁוֹלֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד״.

A Sage of the school of Ḥizkiyya taught: The verse states: “But if a man comes intentionally [ yazid ] against his neighbor, to slay him with guile, you shall take him from My altar, that he may die” (Exodus 21:14). The use of the term yazid in this context and its juxtaposition to the word “man” teaches that a man can heat [ mezid ] himself up and produce viable sperm, but a minor cannot heat himself up and produce viable sperm. Therefore, even though a minor can engage in full intercourse with a woman, he cannot father a child. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: From where may it be inferred that this word mezid is a term meaning heating up? As it is written in a different verse: “And Jacob cooked [ vayyazed ] pottage” (Genesis 25:29).

Segment 5

וְהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״בֵּן״ – וְלֹא אָב?

The Gemara asks: But didn’t the school of Rabbi Yishmael teach the following baraita concerning a stubborn and rebellious son: The verse that states: “If a man has a stubborn and rebellious son,” teaches that a son can become a stubborn and rebellious son, but not a father, so that one who has a child cannot be sentenced as a stubborn and rebellious son.

Segment 6

הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאִיעַבַּר בָּתַר דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְאוֹלֵיד מִקַּמֵּי דְּלַקֵּיף זָקָן – מִי אִיכָּא שְׁהוּת כּוּלֵּי הַאי? וְהָא אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי: כׇּל יָמָיו שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד! אֶלָּא לָאו דְּאִיעַבַּר מִקַּמֵּי דְּלַיְיתֵי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְאוֹלֵיד מִקַּמֵּיהּ דְּלַקֵּיף זָקָן, וּשְׁמַע מִינַּהּ: קָטָן מוֹלֵיד!

The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that his wife conceived after he grew two pubic hairs and the baby was born before he grew a beard around his genitals, is there such a long interval between these two times to allow for carrying the child to term? But doesn’t Rabbi Kruspedai say: The entire time during which it is possible to judge and sentence a stubborn and rebellious son is only three months, the time between the appearance of two pubic hairs and the growth of a beard around the genitals? Consequently, it is impossible for a child to be born to the stubborn and rebellious son during this period. Rather, is it not that his wife conceived before he grew two pubic hairs, and the baby was born before he grew a beard around his genitals? And you can learn from it that a minor can, in fact, father a child.

Segment 7

לָא, לְעוֹלָם דְּאִיעַבַּר בָּתַר דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְאוֹלִיד בָּתַר דְּאַקֵּיף זָקָן. וּדְקָא קַשְׁיָא דְּרַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי – כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר: אָמְרִי בְּמַעְרְבָא ״בֵּן״ – וְלֹא הָרָאוּי לִקְרוֹתוֹ אָב.

The Gemara rejects this reasoning: No, actually, you can explain that his wife conceived only after he grew two pubic hairs, and the baby was born after he grew a beard around his genitals. And as for that which is difficult for you based on the statement of Rabbi Kruspedai that the halakha governing a stubborn and rebellious son applies for only three months, it can be explained as follows: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael, that the term “son” teaches that only a son can become a stubborn and rebellious son, but not one who is fit to be called a father. That is to say, the verse does not exclude someone whose child was born during this period, but rather one whose wife conceived during this time, so that he is fit to be called a father.

Segment 8

גּוּפָא, אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי אָמַר רַבִּי שַׁבְּתַי: כׇּל יָמָיו שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינָן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד. וְהָאֲנַן תְּנַן: מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן! הִקִּיף זָקָן – אַף עַל גַּב דְּלָא מְלוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. מְלוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים – אַף עַל גַּב דְּלֹא הִקִּיף.

§ Returning to the matter itself: Rabbi Kruspedai says that Rabbi Shabbtai says: The entire time during which it is possible to judge and sentence a stubborn and rebellious son is only three months. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that a boy can be judged as a stubborn and rebellious son from when he grows two pubic hairs until he grows a beard around his genitals? This seems to indicate that his liability depends on his physical maturity, and not on any specific time period. The Gemara answers: If he grew a beard around his genitals, then even if three months have not passed, he can no longer become liable as a stubborn and rebellious son. And if three months passed, then even if he has not grown a beard around his genitals, he is similarly exempt.

Segment 9

יָתֵיב רַבִּי יַעֲקֹב מִנְּהַר פְּקוֹד קַמֵּיהּ דְּרָבִינָא, וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי אָמַר רַבִּי שַׁבְּתַי, יוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה אֵין עוּבָּרָהּ נִיכָּר לִשְׁלִישׁ יָמֶיהָ.

Rabbi Ya’akov from Nehar Pekod sat before Ravina and sat and said in the name of Rav Huna, son of Rav Yehoshua: Learn from the statement that Rabbi Kruspedai says that Rabbi Shabbtai says that when a woman gives birth at seven months, her fetus cannot yet be discerned after one-third of her days of pregnancy. In a nine-month pregnancy, the fetus can be discerned after three months, which is one-third of the pregnancy. In the case of a pregnancy that lasts seven months, the fetus cannot be discerned at the end of one-third of the pregnancy, i.e., after two and one-third months, but after three months, as in a standard nine-month pregnancy.

Segment 10

דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ: עוּבָּרָהּ נִיכָּר לִשְׁלִישׁ יָמֶיהָ, לְמָה לִי שְׁלֹשָׁה? בִּתְרֵי וְתִילְתָּא סַגִּיא!

Rabbi Ya’akov explains the inference: As if it enters your mind that when a woman gives birth at seven months, her fetus can already be discerned after one-third of her days of pregnancy, i.e., after two and one-third months, why do I need three months from the time the boy reaches adulthood until the end of the time that he can become liable as a stubborn and rebellious son? A period of two and one-third months should suffice. If he engaged in intercourse with a woman immediately upon reaching adulthood and the intercourse resulted in a seven-month pregnancy, the fetus would be able to be discerned after two and one-third months, and he would be fit to be called a father already from then. From the statement of Rabbi Kruspedai, citing Rabbi Shabbtai, it is clear that the earliest time the fetus can be discerned is after three months of the pregnancy have passed.

Segment 11

אֲמַר לֵיהּ: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ, עוּבָּרָהּ נִיכָּר לִשְׁלִישׁ יָמֶיהָ. זִיל בָּתַר רוּבָּא.

Ravina said to Rabbi Ya’akov: Actually, I could say to you that even when a woman gives birth at seven months, her fetus can already be discerned after one-third of her days of pregnancy. But the halakha with regard to a stubborn and rebellious son was not adjusted accordingly because of the principle that one follows the majority. Most women give birth at nine months, and their fetuses are discernible only after three months. Therefore, the fact that one would be fit to be called a father in the case of a seven-month pregnancy is disregarded.

Segment 12

אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ: וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת מִי אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא? הַתּוֹרָה אָמְרָה: ״וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ זִיל בָּתַר רוּבָּא?!

The Sages stated this answer before Rav Huna, son of Rav Yehoshua, whereupon he said to them: But do we blindly follow the majority in cases of capital law and not judge each case on its own merits? Doesn’t the Torah state: “And the congregation shall judge…and the congregation shall deliver” (Numbers 35:24–25), from which it is derived that the court must make every effort to find exculpatory arguments in support of the accused; and yet you say that one follows the majority? If it is possible that already after two and one-third months the stubborn and rebellious son will be fit to be called a father, from that time on he should be exempt from punishment.

Segment 13

אַהְדְּרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרָבִינָא. אֲמַר לֵיהּ: וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת לָא אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא? וְהָתְנַן: אֶחָד אוֹמֵר ״בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ״ וְאֶחָד אוֹמֵר ״בִּשְׁלֹשָׁה״, עֵדוּתָן קַיֶּימֶת, שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִיבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

The Sages then brought Rav Huna’s analysis back to Ravina and presented it before him. Ravina said to them: And do we not follow the majority in cases of capital law? But didn’t we learn in the mishna ( Sanhedrin 40a): If one witness says that the event occurred on the second of the month, and one witness says that the event occurred on the third of the month, this is not regarded as a contradiction and their testimony stands, since it is possible to say that this witness knows of the addition of a day to the previous month, and according to his tally the event occurred on the second of the month, and that witness does not know of the addition of a day to the previous month, and according to his tally the event occurred on the third of the month.

Segment 14

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לָא אָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא, נֵימָא: הָנֵי דַּוְקָא קָא מַסְהֲדִי, וְאַכְחוֹשֵׁי הוּא דְּקָא מַכְחֲשִׁי אַהֲדָדֵי! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא, וְרוּבָּא דְאִינָשֵׁי עֲבִדִי דְּטָעוּ בְּעִיבּוּרָא דְּיַרְחָא!

And if it enters your mind that we do not say that one follows the majority in cases of capital law, let us then say that these witnesses are testifying with precision, and that they contradict each other, and therefore the accused should be acquitted. Rather, is it not because we say that one follows the majority, and the majority of people are apt to err with regard to the addition of an extra day to the month?

Segment 15

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה, וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם – קְנָאָהּ, וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ.

Rabbi Yirmeya of Difti says: We learn in another mishna ( Nidda 44b) as well that one follows the majority even in cases of capital law: A girl who is three years and one day old whose father arranged her betrothal can be betrothed with intercourse, as, despite her age, the legal status of intercourse with her is that of full-fledged intercourse. And in a case where the childless husband of a girl three years and one day old dies, if his brother, the yavam , engages in intercourse with her, he acquires her as his wife. And if a girl of that age is married, a man other than her husband is liable for engaging in intercourse with her due to violation of the prohibition against adultery, as despite her age she is legally considered to be a married woman.

Segment 16

וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, לְטַמֵּא מִשְׁכָּב הַתַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן. נִישֵּׂאת לַכֹּהֵן – אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין – פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. וְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּתוֹרָה – מוּמָתִין עָלֶיהָ, וְהִיא פְּטוּרָה.

The mishna continues: And if she is impure due to menstruation, she transmits impurity to one who engages in intercourse with her, who then renders all the items designated for lying beneath him impure like the items designated for lying above him. If she marries a priest, she may partake of teruma like any other wife of a priest. If she is unmarried and one of the men who is unfit for the priesthood, e.g., a mamzer or ḥalal , engaged in intercourse with her, he has disqualified her from marrying into the priesthood, and if she is the daughter of a priest, she is disqualified from partaking of teruma . And if one of any of those with whom relations are forbidden, which are enumerated in the Torah, engaged in intercourse with her, e.g., her father or father-in-law, the man is executed by the court for engaging in intercourse with her, and she is exempt because she is a minor.

Sanhedrin 69a

Sanhedrin 69a

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text