Sanhedrin 58a

שהורתו שלא בקדושה וכל גר שנתגייר כקטן שנולד עכשיו בלא אב ואם וקרובים דמי ואין עליו קורבה מקודם לכן ומיהו רבנן הוא דגזור עליה בכל האסורות לו (בהיותו כותי) משום שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה הלכך נשא אחותו מן האם שנולדה קודם שנתגיירה אמה ונתגיירה עם אמה ונשאה זה משגדל יוציא דאחותו היא ולא גרע מבן נח ומדרבנן שלא יאמרו וכו' דקסבר ר' מאיר אחותו מן האם אסורה לבני נח ואפי' אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האב ויליף לה מעל כן יעזב איש את אביו ואת אמו דאביו זה אחות אביו ואמו זה אחות אמו כדדריש ליה ר"א לקמן בשמעתין:

מן האב יקיים דלא נאסר איסור אחוה בבני נח אלא מן האם דכתיב (בראשית כ׳:י״ב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי אלמא בת האב שריא להו ובת האם לא שריא להו:

אחות אביו מן האם יוציא כדכתיב (שם ב) על כן יעזב איש את אביו ודרשינן את אביו אחות אביו מן האם:

אחות אם מן האם יוציא כדכתיב את אמו זו אחות אמו מן האם:

ר"מ אומר יוציא גזירה משום אחותו מן האם דכיון דשם צד שאר האם כאן אע"ג דמן האב היא אי שרית ליה אתי למימר אין לגר אפי' שאר אם ואתי למישרי אפי' אחותו מן האם וכ"ש אחות אמו ואחות אביו מן האם:

וחכ"א יקיים ולא גזרי' והוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה והא דנקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא בא למעוטי הורתו ולידתו שלא בקדושה אלא למעוטי הורתו ולידתו בקדושה וכיון דדמי ליה לישראל גזר ביה ר"מ דילמא אתי לאחלופי בישראל ואפילו בשאר האב ואפי' נולדו אותן קרובות בהיותו כותי:

ומותר באשת אחיו ואפילו מאמו ולאחר מיתה ואפילו נשאה אחיו משנתגייר או נשאה כשהוא כותי ומשנתגייר קיימה דאין אשת אח לבני נח וליכא למיחש שמא יאמרו וכו' וכן אשת אחי האב וכן כל הבאות מחמת אישות דכיון דלשמא יאמרו ליכא למיחש דקסבר לא נאסרו לבני נח ומשום קורבה נמי ליכא למיחש דכקטן שנולד דמי:

ושאר כל עריות שבאות מחמת אישות מותרות לו:

הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה פ"ה דנקט הכי משום למעוטי הורתו ולידתו בקדושה כיון דדמי לישראל גזר בו ר"מ אפי' בשאר האב ואפי' שנולדו אותן הקרובים בהיותו נכרי וי"ל איפכא דאדרב' כיון דהורתו ולידתו בקדושה הרי הוא כישראל ומותר אפי' באחותו מן האם שנולדו מקודם דליכא למיגזר שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה כיון דלית בהו צד פסלות דהנהו ודאי כשתי אמהות דמו ועי"ל דהורתו ולידתו בקדושה נמי כך דינו והא דלא נקטי לרבותא משום דלא פסיקא ליה למתני שאין לה שאר האב דמה שנולד לאביו בקדושה אסור מדאורייתא:

נשא אחותו מן האם יוציא פ"ה שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה דסבר ר"מ אחותו מן האם אסור לבני נח ואפי' אחות אביו מן האם ואחות האם מן האם וכדיליף רבי אליעזר לקמן מעל כן יעזב איש את אביו ואת אמו וכפירוש זה משמע בפ"ב דיבמות (דף כב. ושם) דבעו במערבא גזרו שניות בגרים או לא וקאמר השתא ערוה אי לאו משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה לא גזרו בה רבנן שניות מיבעיא אבל בפ' נושאין (יבמות צז:) פ"ה דהיינו טעמא דאחותו מן האם יוציא דגזרינן שמא ישא אחותו שנולדה אחריו דאיכא איסורא דאורייתא משמע לאותו הפירוש דהורתו ולידתו שלא בקדושה דליכא למיחש לאיסורא דאורייתא לא מיתסר באחותו מן האם ואי אפשר לומר כן כדאמרי' התם (דף צז:) גבי בני יודן אמתא אישתחרור דהורתן ולידתן שלא בקדושה הוה ואסר להו רב ששת למינסב נשי אהדדי מיהו קשה דבההיא דבני יודן אמתא משמע דלא הוי טעמא משום שמא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא משום דילמא אתי לאיחלופי בישראל דקאמר מן האם ולא מן האב כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם אבל אי משום איחלופי ניחא כיון דאיכא צד אב לא אתי לאיחלופי דכותים לית להו קורבת אב ולא שייך למיגזר בהו אטו ישראל וכן משמע בפ"ב דיבמות (דף כב.) דטעמא משום איחלופי דאמר אמימר אפילו אחים מן האם מעידין לכתחלה ומאי שנא מערוה ערוה לכל מסורה עדות לב"ד מסורה משמע דטעמא דערוה משום דאתי לאיחלופי בישראל וכן פירש הקונטרס התם ערוה לכל מסורה הכל נושאין נשים ואי שרית להו לקיימה אתו נמי למישרי ערוה לישראל וי"ל דבן נח לא אסור באחותו אפי' מן האם והני תרי טעמי צריכי דיש מקומות דשייך האי טעמא דלא שייך האי אידך טעמא כגון נשא אחותו מן האם דמשום שמא יאמרו ליכא למיחש ומשום איחלופי איכא למיחש ואשת אביו לר' עקיבא ואחות אביו לרבי אליעזר דאסירי לבני נח יש לאסור משום שמא יאמרו אבל משום איחלופי ליכא למיגזר בקורבת אב דהכל יודעין דרחמנא אפקריה לזרעיה דכותי ואשת אביו לר"א ואחות אביו לר"ע שריא דלאו משום שמא יאמרו איכא ולא משום איחלופי איכא והשתא הא דפריך דרבי מאיר אדרבי מאיר לא כמו שפירש הקונט' דפריך נמי מדקתני אסור באחותו ואחות אביו ואחות אמו אע"ג דאין ב"ד של ישראל ממיתין עליהם דהמ"ל בכולהו דלא אסור משום דנאסרו בהיותם כותים אלא משום אחלופי כדאמר באחותו ולא פריך דר"מ אדר"מ אלא מדקתני מותר באשת אביו ובחמותו אע"ג דב"ד של ישראל ממיתין עליהם וכן כתוב בכל הספרים לעיל וסבר ר"מ כל ערוה שב"ד של ישראל ממיתין עליהם בני נח מוזהרין עליהם והתניא כו' משמע דלא קשיא ליה אלא מהא:

The six forbidden relationships for Noahides are 1) His mother, even if she conceived him in an illicit relationship, since she remains his mother. 2) His father’s wife, as it is written: "A man shall leave his father and mother", which is interpreted to include his father’s wife. This prohibition applies even after the father’s death. 3) A married woman, as it is written: "He shall cleave to his wife", excluding another man’s wife. 4) Homosexual relations, whether with a minor or an adult, as indicated by the exclusion of a male partner from the verse about marriage. 5) Bestiality, as it is written: "They shall be one flesh", implying that only unions capable of producing offspring are valid, thereby excluding relations with animals or birds. 6) Maternal sister, but not paternal sister, because Noahides recognize maternal kinship but not paternal kinship, except for the prohibition of his father’s wife, as seen in Abraham’s words: "She is my sister, the daughter of my father but not the daughter of my mother, and she became my wife."

A Noahide is not liable for relations with a betrothed girl from among their own people, nor even with a married woman unless she has consummated her marriage. If she merely entered the wedding canopy but was not yet intimate with her husband, he is not liable, as it is written: "A woman who has known a man by lying with him." Thus, Noahide law does not recognize betrothal or partial marriage as binding. Additionally, liability only applies for natural intercourse. It also appears that mere sexual contact (ha'ara'ah, minimal penetration) does not constitute a capital offense for Noahides. However, if a Noahide has relations with a betrothed or married Jewish woman who has entered the wedding canopy but not yet consummated the marriage, he is judged by Jewish law, which imposes punishment even for unnatural relations and for minimal penetration. The penalties follow Jewish law: stoning for betrothed women, strangulation for those who entered the canopy but were not yet intimate, and execution by sword for fully married women, as per Noahide law. These punishments apply even without prior warning, with a single witness and a single judge, like other Noahide laws. For Noahides, since they do not have divorce through written documents, a married woman becomes permitted to another man once her husband has sent her away from his home, or if she has left his authority with the intention of not returning.

From what has been stated, it follows that a Noahide is permitted to marry his daughter, and all the more so his paternal or maternal aunt and other relatives. However, there is a strong basis to rule that he is prohibited from marrying his daughter since mother and daughter are considered equivalent in many laws. This interpretation is supported by the Talmudic discussion where Rav Huna states, "A gentile is prohibited from marrying his daughter." The halacha follows this opinion, despite some debate in the Gemara.

Regarding a convert to Judaism, he is considered as a newborn child (ger shenitgayr kekatan shenolad dami), meaning he has no familial ties from his previous life as a non-Jew. Therefore, if his relatives also convert, he is technically permitted to marry them. However, the sages forbade marriage with maternal relatives (but not paternal ones). If a convert had previously married his maternal sister or even his mother as a non-Jew, he must separate from them upon conversion. However, paternal relatives, such as a paternal sister or paternal aunt, remain permitted. Additionally, he may marry his brother’s widow (whether his brother was born before or after his conversion), his father’s widow, or his uncle’s widow, even if these women had married these relatives after converting. The prohibition applies only to maternal relatives. Likewise, if his daughter converted, she remains permitted to him. Similarly, he may marry his maternal aunt’s paternal sister, but not her maternal sister. He is also forbidden from marrying his maternal brother’s widow if she married his brother after conversion. However, if she married him while he was still a non-Jew, she remains permitted. The same applies to his father’s maternal sister. All these laws apply even to a convert who was conceived and born in Jewish holiness (i.e., if his parents converted before his birth). However, the Talmud in Yevamot clarifies that two brothers conceived before their parents' conversion but born afterward are still subject to the prohibition of marrying a brother’s widow. If a convert engaged in relations with his relatives while they were still non-Jews, and he later converted while they remained non-Jews, his actions are considered equivalent to having relations with a gentile, which is not subject to karet (spiritual excision) under Jewish law. If a convert married a woman and her daughter after they had all converted, he must divorce one of them, but he may remain with the other. The same applies to two maternal sisters who converted—he may only keep one. However, if he married a female convert and she died, he is permitted to marry her mother or daughter, since rabbinic prohibitions on such relationships do not apply after death. Similarly, two paternal sisters who convert remain permitted to him. It is thus clear that a convert is permitted to marry all secondary incestuous relations (shniyot) under rabbinic law, such as his maternal grandmother and similar relatives, if they have converted. This discussion is elaborated in Yevamot, in the chapter "Nose’in".

בפירש"י בד"ה ומותר באשת אחיו ואפילו מאמו ולאחר מיתה ואפילו נשאה אחיי משנתגייר כו' עכ"ל פירוש לאחר מיתה משום א"א וה"ה בחייו לאחר שגירשה ומיהו מה שכתב ואפילו נשאה אחיו משנתגייר כו' אין זה פשוט דאיכא למ"ד בפרק נושאין דאם נשאה משנתגייר אסורה לאחיו ומשום אחלופי כמ"ש התוס' ג"כ בשמעתין וק"ל:

בד"ה נשא אשה ובתה אשאר גרים כו' א"נ אהא קאי ומשום דהך גיורת כו' עכ"ל עיין בפרק נושאין שדחה פירוש שני וק"ל:

תוס' בד"ה נשא אחותו כו' פ"ה דהיינו טעמא דאחותו מן האם יוציא דגזרינן שמא ישא כו' עכ"ל ומה שפי' שם דאחות אביו מן האם אסור משום גזירה דאחותו מן האם כבר דחו התוס' שם פירושו מתוך שמעתין ע"ש:

בא"ד כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם כו' עכ"ל לכאורה קשה אמאי לא קשיא להו מרישא דקאמר מן האם ולא מן האב כ"ע לא פליגי דאסור מאי שמא יאמרו איכא באשת אח דהא בין לר"א ובין לר"ע בן נח מותר באשת אח אפילו מן האם ויש ליישב משום דאיכא למימר דהך סוגיא דהתם דאמוראי כ"ע ל"פ דמן האם ולא מן האב דאסור היינו משום דס"ל כחכמים בברייתא דלעיל דקאמרי הרבה עריות יש שאין ב"ד כו' דהיינו דכל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהן כפירש"י ותוס' לעיל דהשתא שפיר קאמר דמן האם ולא מן האב כ"ע לא פליגי דאסור משום שמא יאמרו אלא דקשיא להו אסיפא דא"כ במן האב ומן האם דשרי אמאי הא אית ביה נמי משום שמא יאמרו אלא ע"כ דסוגיא דהתם ס"ל כר"א וכר"ע דאשת אחיו אינה אסורה לבן נח ולהכי במן האב ומן האם שרי דלית ביה משום שמא יאמרו וברישא מן האם ולא מן האב דאסור לכ"ע משום אחלופי הוא וק"ל:

בא"ד וי"ל דבן נח לא אסור באחותו אפילו מן האם כו' עכ"ל משום דלא משמע להו לפרש דאחותו אפילו מן האם אסורה לבן נח במכ"ש דאחות אביו כפירש"י שהרי לא הזכיר ר"א באיסור לבן נח רק אחות אביו וההוא טעמא נמי דפ"ה פרק נושאים דגזרינן שמא ישא אחותו הנולדה אחריו כו' כבר דחו התוס' והשתא דאתינן להכי דע"כ טעמא דאחלופי נמי איכא א"ש איסורא דאחותו מן האם נמי משום אחלופי הוא וק"ל:

בא"ד ואחות אביו לר"א כו' אבל משום אחלופי ליכא כו' ואחות אביו לר"ע כו' ולא משום אחלופי כו' עכ"ל נראה מדבריהם דבאחות אביו אפילו מן האם ליכא ביה אחלופי דע"כ באחות אב מן האם איירי ר"א דבאחות אב מן האב ר"א מודה דשרי לבן נח כדלקמן ויקח עמרם את יוכבד דודתו וא"כ הוא דבריהם סותרים מ"ש הם בעצמם בזה הדבור לקמן והשתא הא דפריך דר"מ אדר"מ לא כמו שפ"ה דפריך נמי מדקתני אסור באחותו ואחות אביו כו' דהמ"ל בכולהו דלא אסור כו' אלא משום אחלופי כו' הרי מדבריהם אלו נראה דאיכא אחלופי באחות אב מן האם דאי ליכא בי' אחלופי הא שפיר פריך מאחות אב מן האם וצ"ע: