Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 53a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 53a

    Sanhedrin 53a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 382 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    הכי גרסינן בשלמא לר' יונתן כדמפרש רבי טעמא:

    ממאי דאיכא חנק בעולם במיתת ב"ד דילמא אין מיתות ב"ד אלא שלש קלה שבהן בסייף:

    ארבע מיתות בשמן הנקוב להן וכיון שלא פירש למי נתן חנק על כרחיך קלה היא מכולן והניחה לסתומי' שאינו רשאי למשכה להחמיר עליה אלא להקל עליה לפיכך לא הוצרך לפרש:

    שאר הנסקלין דלאו עבודת כוכבים ונערה המאורסה וחלול שבת ואוב וידעוני ומגדף דהנך כתיבי בהו סקילה וכולהו שאר הנסקלין לא כתיבא בהו סקילה בהדיא וגמרינן להו לקמן בגזירה שוה דאוב וידעוני:

    במאי גמרי איזו (טובה)[תיבה] מופנית לגזירה שוה דמיהם בם או מות יומתו:

    א"ל רב אחא מדפתי לרבינא הא דא"ר זירא לאביי במאי גמרי מאי הוה קשיא ליה לרבי זירא אי הוה גמרי במות יומתו:

    אי נימא אשת איש קא קשיא ליה אמאי קרי ליה מיתה סתם ובחנק תיגמר מינה ג"ש מאוב וידעוני כי היכי דגמרינן כל הנסקלין דלא כתיב בהו אלא מות יומתו סתמא וגמרינן להו מהתם:

    מכה אביו ואמו אמרינן לקמן דמיתתו בחנק באלו הן הנחנקין (דף פד:) וקשיא ליה לגמריה לסקילה מאוב וידעוני ומאי קשיא ליה אדגמר מאוב וידעוני לגמריה מאשת איש דהכי שפיר דכיון דאיכא למיגמר קלה ואיכא למגמר חמורה אי אתה רשאי למשכה להחמיר:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 53a · Sefaria

    Tosafot

    קמיפלגי בפלוגתא דר' שמעון ורבנן תימה ור' ישמעאל דאמר לעיל (סנהדרין דף נא.) ארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה מנ״ל דאשת איש בחנק דאי מר' יאשיה מסתמא מדסבר כר' שמעון דשריפה חמורה סבר נמי כוותיה דסייף קיל וכדרבי נמי לא מצי דריש דתקשי אימא שריפה ול״מ לשנויי מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה מכלל דהאי לאו בשריפה דדילמא ה״מ ארוסה אבל נשואה אימא בשריפה ועוד קשה בסוף פירקין (סנהדרין דף סו:) איכא למ״ד דמוקי רבי כרבי ישמעאל וי״ל דאין סברא להחמיר בנשואה בת ישראל טפי מבארוסה ואף על גב דפריך הכא אימא שריפה ה״מ לשנויי הכי אלא דשפיר משני והך שינויא לא מצי לשנויי למאי דמוקי רבי כרבי ישמעאל:

    דאי במות יומתו גמירי עד דגמרי מאוב וידעוני ליגמרי מא"א תימה א"כ ג"ש מאי אהני דבלאו הכי סתם מיתה חנק וי"ל דלאו דווקא מא"א דאיכא למימר דליגמר מרוצח דהוי בסייף:

    משום אם ומשום אשת אב הא דלא קתני א"א משום דהכא לאחר מיתה איירי:

    הא לית ליה קידושין בגווה אפילו ר' יהושע דאמר בפרק החולץ (יבמות דף יט. ושם) אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד מודה דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות כדדרשינן מקרא בסוף האומר (קדושין דף סח.) ובפ"ק דב"מ (דף טו:) אמר אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו משמע דליכא מאן דפליג והא דמשמע בכל דוכתא דממזרות תלי בתפיסת קידושין היינו דלא כרבי יהושע:

    Tosafot on Sanhedrin 53a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תניא כל מקום שנאמר מיתה בתורה סתם אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי ר' יאשיה רבי אומר נאמר מיתה בידי שמים ונאמר [מיתה] בידי אדם מות יומת הנואף והנואפת וכיוצא בה מה מיתה בידי שמים מיתה שאין בה רושם פי' חבלה אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם כו':

    אמר רבה ד' מיתות גמרא גמירי לה כלומר הלכה למשה מסיני א"ר זירא לאביי שאר הנסקלין דלא מיפרשא להו סקילה דגמרי מאוב וידעוני במאי גמרי במות יומת גמרי או בדמיהם דמיהם בם גמרי. כלומר כל דכתיב ביה דמיהם בם בסקילה כמו אוב וידעוני ואסיקנא מכה אביו ואמו קא קשיא ליה אי אמרינן ליגמר במות יומת [למיתי ולמיגמר] מאוב וידעוני בסקילה. נימא הכי עד דגמרי מאוב וידעוני דבסקילה ליגמרו מאשת איש במות יומת בחנק דכל מיתה סתם אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה. א"ל שאר הנסקלין גופייהו קא קשיא ליה דאי במות יומת גמרי מאוב וידעוני ליגמרו מאשת איש א"ל בדמיהם דמיהם קא גמרי:

    [מתני'] אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה בהמה עליה כו'. תניא א"ר יהודה אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו חייב משום אשת אב אלא משום אם בלבד. ואוקימנא להא דר' יהודה בחייבי לאוין

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 53a · Sefaria

    Meiri

    כל חייבי מיתות שלא היו יכולים להמיתו במיתה הכתובה בו מצוה להמיתו בכל צד שהם יכולים להמיתו אלא שיש בזו הפרש בין רוצח לשאר חייבי מיתות שהרוצח אף על ידי כל אדם ושאר חייבי מיתות דוקא על ידי עדיו וכבר כתבנוה בפרק נגמר הדין:

    המשנה החמישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי בביאור הנסקלין כמה הם ועל אלו העבירות נסקלין ומנה אותם תחלה דרך כלל ואח"כ ביאר כל אחת מהן בפרט ואמר דרך כלל שכל הנסקלין שבתורה שמנה עשר ואלו הן הבא על האם ועל אשת אביו אע"פ שאינה אמו והבא על כלהו והבא על הזכור והרובע את הבהמה והאשה המביאה בהמה עליה והמגדף והעובד ע"ז ונותן מזרעו למולך שזהו דבר אחר בזולת ע"ז ואינו אלא חק לכמרי ע"ז והתורה החמירה עליו ובעל אוב ובעל ידעוני והמקלל אביו או אמו והמחלל את השבת והבא על נערה המאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה נמצאו כלן שמנה עשרה שקללת אב ואם נחשבות כאחת שבע מהן בביאות אסורות ושמונה מהן בעניני האמונות ושתים בהמראת אב ואם ואחת בשבת ואח"כ חזר בביאור כל אחת מהן בפרט ואמר שהבא על האם חייב שתים אחת משום אמו ואחת משום אשת אב ואפילו לאחר מיתת אב שחיוב אשת אב אף לאחר מיתה אב הוא ור' יהודה אומר אינו חייב אלא משום אם וכו' והלכה כתנא קמא ואע"פ שבמזיד מיהא אי אפשר להרגו אלא אחת למדנו מ"מ שבשוגג חייב עליה שתי חטאות שהרי כל העריות יש כרת בזדונן אם אין שם התראה ובתלמוד המערב פירשוה אף במזיד ולענין התראה שאם בא על אמו והתרו בו משום אשת אב ולא משום אמו נסקל:

    ויש שואלין מפני מה לא אמר חייב שלש משום אם ומשום אשת אב ומשום אשת איש ותירצו שבוודאי כך הוא אלא שמאחר שחיוב אשת איש אינה אלא בחיי האב לא שנאה שהרי היה צריך לשנות בין בחיי האב בין לאחר מיתת האב ויש חולקין לומר שאין בה חיוב אשת איש ואין זה כלום:

    הבא על אשת אב חייב שתים משום אשת אב ומשום אשת איש בין מן האירוסין ר"ל שנתקדשה לאביו ולא נשאה בין שנשאה שמשעת קידושין נעשית אשתו וחייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בנשואה או נערה המאורסה בנתקדשה אם היא נערה ומה שאמר בין בחיי האב בין במיתתו ענינו על שם אשת אב אבל שם אשת איש אחר מיתה אינו כלל:

    הבא על כלתו חייב משום כלתו ומשום אשת איש בין מן האירוסין בין מן הנשואין על הדרך שביארנו באשת אב שהרי שני האיסורין באים כאחד וכן מה שאמר בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו פירושו על שם כלתו שאיסור אשת איש לאחר מיתת בעל אינו כלל ובגמ' שאלו לחייבו גם כן משום אשת בנו שהרי הזכירה הכתוב בלשון כלה ובלשון אשת בן והזכיר בה על שתי הלשונות דכתיב ערות כלתך לא תגלה וכו' אשת בנך היא לא תגלה ערותה וכו' ותירץ פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו לומר לך זו היא כלתו זו היא אשת בנו והכל שם אחד וכן הדין נותן שאי אפשר לכלתו אלא באשת בנו ולא באשת בנו אלא בכלתו אבל זו אפשר לאמו בלא אשת אב ולאשת אב בלא אמו ומתוך כך כל שהיא אם ואשת אב ראוי לחייבו בשתים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    שמנה עשר נסקלין שביארנו במשנה יש מהן שהוזכרה סקילתן בפירוש בתורה ויש מהן שלא הוזכרה להדיא אלא שלמדוה מגזרה שוה והרי אני מצרף לך אזהרה שלהן ועונשיהן ביחד כדי שלא נצטרך להזכירן במפוזר:

    האם אם אינה אשת האב כגון שילדתו בזנות אזהרתה מדכ' ערות אמך לא תגלה. ואשת אב שאינה אמו מערות אשת אביך לא תגלה ואמו שהיא אשת אב מאיזה משני אלו ועונש שלהן איש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה וכו' דמיהם בם בין שהיא אמו בין שאינה אמו ואמו שאינה אשת אב מאמך היא לעשות אמו שאינה אשת אב כאמו שהיא אשת אב. כלתו - אזהרתה ערות כלתך לא תגלה. עונשה - ואיש אשר ישכב את כלתו וכו' דמיהם בם. הזכור - אזהרתו ואת זכר לא תשכב והנשכב נכלל במלת תשכב וקרי ביה תשכב מבנין נפעל. עונש - איש אשר ישכב את זכר וכו' דמיהם בם. הבהמה - אזהרתה ובכל בהמה לא תתן שכבתך ואף הנשכב בכלל שכבתך. עונש - ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת. האשה המביאה בהמה עליה אזהרתה ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה. עונש - ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וכו' דמיהם בם. המגדף - אזהרתו אלהים לא תקלל עונש ונקב שם י"י רגום ירגמו וכו'. עבודה זרה - אזהרתה לא תעבדם. עונש - והוצאת את האיש וכו' אל שעריך וסקלתם וכו'. מולך - אזהרה ומזרעך לא תתן למולך ולא ימצא בך מעביר יתן מזרעו בנו ובתו באש. עונש - איש אשר יתן מזרעו למולך עם הארץ ירגמוהו באבן. אוב וידעוני - אזהרה אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. עונש - איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם וכו'. שבת - אזהרה לא תעשה כל מלאכה. עונש - במקושש וירגמו אותו וכו'. מקלל אב ואם - אזהרה בכלל לא תקלל חרש. עונש - אביו ואמו קלל דמיו בו. נערה המאורסה - אזהרתה בכלל ואל אשת עמיתך לא תקרב. עונש - וסקלוה אנשי עירה. מסית - אזהרתו ממה שנאמר במסית ולא יוסיפו לעשות וכו'. עונש - וסקלתם באבנים. מדיח את הרבים - אזהרתו לא ישמע על פיך. עונשו - בכלל עונש המסית. מכשף - אזהרתו לא ימצא בך וכו' ומנחש ומכשף. עונש - מכשפה לא תחיה. בן סורר ומורה - אזהרתו ולא תאכלו על הדם שלא תאכל אכילה המביאה לידי שפיכות דמים. עונשו - ורגמוהו וכו'. אמו שאינה אשת אביו כגון שילדתו בזנות או שלא היו קדושין תופסין לאביו בה כגון שהיתה אצלו מחייבי כריתות או מיתות בית דין חייב עליה משום אמו ולא משום אשת אב ואזהרתו מערות אמך לא תגלה אבל אם היתה אשת אביו ומחייבי לאוין כגון ממזרת ונתינה וחברותיהן הואיל וקדושין תופסין לאביו בה הרי הוא חייב עליה גם כן משום אשת אב וכבר בארנו שחיוב אשת אב אף לאחר מיתה והוא הדין לנתגרשה אמו שילדתו בזנות ואח"כ נעשית אשתו של אביו ובא עליה יראה שאף זו חייב משום כלם ואע"פ שלא באו כאחד שהרי כולל הוא:

    Meiri on Sanhedrin 53a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה ד' מיתות כו' למי נתן חנק על כרחך קלה היא מכולן והניחה לסתומים שאינו רשאי למושכה להחמיר כו' עכ"ל לפום הך סברא ה"מ למימר לעיל בר"פ לרבנן דס"ל כרבי יאשיה דחנק קלה מכולן מה"ט שלא פירש למי נתן חנק ע"כ קלה היא מכולן כו' וק"ל:

    בד"ה איסור מצוה כו' מרבינן התם מיבמתו כו' לחלוץ ואינה עולה לייבום כו' וכ"ת תיתי עשה ותדחה ל"ת גזירה ביאה כו' עכ"ל דבריו תמוהים דאי משום גזירה בעלמא ביאה ראשונה אטו ביאה שניה לא תתייבם ומדינא חייבת לחלוץ א"כ ל"ל רבויא דיבמתו דיש לך אחרת שעולה השערה לחלוץ ואינו עולה לייבום אבל דברים מעורבבים קחזינא הכא ור"ל דאיצטריך רבויא דיבמתו בחייבי עשה ול"ת א"נ חייבי עשה לחוד דאין עשה דיבמה יבא עליה דוחה עשה ול"ת אפילו עשה לחוד ואפ"ה חולצת מרבויא דיבמתו אבל חייבי לאוין לחוד חולצת מדינא ואפילו לייבם שרי מדאורייתא דאתי עשה ודחי ל"ת אי לאו משום גזירה ביאה ראשונה כו' ועיין בזה בסוגיא דיבמות פרק ב' בתוספות ודו"ק:

    תוס' בד"ה קמיפלגי כו' ול"מ לשנויי מדאמר כו' דדילמא ה"מ ארוסה אבל נשואה אימא בשריפה כו' עכ"ל ק"ק כיון דאית ליה לרבי ישמעאל בנין אב מה כשהוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא בת כהן לשריפה ארוסה ולא נשואה אם כן על כרחך מות יומת הנואף והנואפת דכתיב בנשואה בת ישראל ובת כהן בחנק היא ולא בשריפה דאל"כ לא הוציא ארוסה בת כהן מכלל נשואה בת כהן ויש ליישב ודו"ק:

    בד"ה דאי במות יומתו וכו' תימה א"כ ג"ש מאי אהני דבלא"ה סתם מיתה חנק כו' עכ"ל כתב מהרש"ל אבל לעיל גבי מכה אביו דקאמר עד דגמרי מאוב וידעוני לגמר מא"א ליכא לאקשויי ג"ש מאי אהני כו' דאיכא למימר שאר הנסקלין יוכיחו כו' אבל זה ר"ל אמאי לא אמר דא"א קשיא ליה לילף ממכה איש כו' עכ"ל תירוצו דחוק ואין להאריך בו גם אין מקום לקושייתו דהא ודאי לפום סברתו דהשתא דהג"ש הוא מות יומת לא נתקבלה הג"ש לכל מילי דהא ברוצח דכתיב נמי מות יומת והוא בסייף וכן באשת איש הוא בחנק אלא דנתקבל הג"ש סתם למילף מות יומת בג"ש והיכא דאיכא למילף ילפינן לה ולעיל דקאמר עד דגמר מאוב וידעוני לגמר מכה אביו מא"א בלאו ג"ש ומשום דאי אתה רשאי למושכה להחמיר כו' והג"ש דנתקבלה אהני לכל שאר הנסקלין אבל הכא שפיר קא קשיא להו לתוספות דמאי קא קשי' ליה דליהוי שאר הנסקלין בחנק ליגמור מא"א וא"כ הג"ש דנתקבלה במות יומתו למאי נ"מ והיכא אהני לו דבלאו הג"ש נמי כל השאר הנסקלין יהיו בחנק משום דסתם מיתה חנק הוא כמו א"א גם מה שהקשה דאימא א"א קשיא ליה לילף מרוצח שהוא בסייף לאו קושיא דניחא ליה לאקשויי מכל שאר הנסקלין עד דגמרי מאוב וידעוני לגמור מרוצח כמ"ש התוס' מטעמא דקאמר נמי לעיל גבי מכה אביו דאי אתה רשאי למושכה להחמיר משא"כ א"א שהוא בחנק אי הוה גמיר מרוצח אתה מושכה להחמיר לר' יאשיה דחנק קל מכולן דהסוגיא זו אזלא אליביה דר' יאשיה דר' יונתן לית ליה הך סברא דאי אתה רשאי למושכה להחמיר כמ"ש לעיל ואם נימא דר' יונתן ס"ל הך סברא כמ"ש ג"כ לעיל ניחא טפי ובהכי יתיישב נמי מה שמקשי' מאי קא קשיא להו לתוספות דא"כ גזירה שוה מאי אהני הא אהני שפיר לכל שאר הנסקלין אליבא דרבי יונתן דיליף סתם מיתה חנק משום דבעי מיתה שאין בו רושם וקשה אימא שריפה בכל שאר הנסקלין ולכך איצטריך ג"ש מא"א דהוי בחנק כדאמרי' מדאמר רחמנא בת כהן כו' אלא ע"כ דמשמע להו דהסוגיא זו אזלא אליביה דר' יאשיה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 53a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 53, Amud Aleph, about 382 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹנָתָן, כִּדְקָא מְפָרֵשׁ רַבִּי טַעְמָא.…”

    2. Segment 27 words

      Opens “אָמַר רָבָא: אַרְבַּע מִיתוֹת גְּמָרָא גְּמִירִי לְהוּ.…”

    3. Segment 310 words

      Opens “מַאי ״לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה״? קָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא…”

    4. Segment 423 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְאַבָּיֵי: שְׁאָר הַנִּסְקָלִין…”

    5. Segment 514 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: בִּ״דְמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם בָּם״ גָּמְרִי, דְּאִי…”

    6. Segment 69 words

      Opens “אֶלָּא מַאי, בִּ״דְמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם״ גָּמְרִי? ״מוֹת יוּמָתוּ״…”

    7. Segment 737 words

      Opens “כִּדְתַנְיָא: ״מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא״ –…”

    8. Segment 814 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וְאִי…”

    9. Segment 918 words

      Opens “אִילֵּימָא אֵשֶׁת אִישׁ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, לְמֵיתֵי…”

    10. Segment 108 words

      Opens “מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא אֲרוּסָה בִּסְקִילָה, מִכְּלָל דִּנְשׂוּאָה לָאו…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “וְאֶלָּא, מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ,…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “עַד דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, לִיגְמְרוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ,…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: שְׁאָר הַנִּסְקָלִין גּוּפַיְיהוּ קָא קַשְׁיָא…”

    14. Segment 1446 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין: הַבָּא עַל הָאֵם,…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “הַבָּא עַל הָאֵם, חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵם…”

    16. Segment 1624 words

      Opens “הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָב, חַיָּיב מִשּׁוּם אֵשֶׁת…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ, חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כַּלָּתוֹ…”

    18. Segment 1817 words

      Opens “גְּמָ׳ תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא…”

    19. Segment 1925 words

      Opens “מַאי ״אֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ״? אִילֵּימָא חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “אֶלָּא: חַיָּיבֵי לָאוִין, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ…”

    21. Segment 2111 words

      Opens “מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה…”

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Sanhedrin 53a · Segment 21 — “מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה – חוֹלְצוֹת…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 53a · Segment 8 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וְאִי בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״…

    Original text

    בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹנָתָן, כִּדְקָא מְפָרֵשׁ רַבִּי טַעְמָא. אֶלָּא לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, מִמַּאי דְּאִיכָּא חֶנֶק בָּעוֹלָם? אֵימָא סַיִיף!

    Granted, according to Rabbi Yonatan it is clear the punishment for adultery is strangulation, in the manner that Rabbi Yehuda HaNasi explains the reason for his opinion. But according to Rabbi Yoshiya, from where is it derived that there is a punishment of execution by strangulation in the world, i.e., in halakha , at all? Since this type of capital punishment is not mentioned in the Torah explicitly, say that decapitation by the sword is the least severe type, as it is mentioned in the Torah.

    אָמַר רָבָא: אַרְבַּע מִיתוֹת גְּמָרָא גְּמִירִי לְהוּ.

    Rava said: The four types of the death penalty are learned as a tradition. There is no question as to the types of capital punishment that exist in halakha . Rather, the question is which type of execution is meted out as punishment for which sins.

    מַאי ״לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה״? קָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן.

    The Gemara asks: What is meant by Rabbi Yonatan’s statement: It is not because strangulation is the most lenient type of capital punishment? The Gemara answers: At the root of the matter, Rabbi Yonatan and Rabbi Yoshiya disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis, i.e., whether strangulation or decapitation is the least severe type of execution. Consequently, Rabbi Yonatan does not employ the reasoning that strangulation is the least severe.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְאַבָּיֵי: שְׁאָר הַנִּסְקָלִין דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ סְקִילָה, דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, בְּמַאי גָּמְרִי? בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״ גָּמְרִי, אוֹ בִּ״דְמֵיהֶם בָּם״ גָּמְרִי?

    § Rabbi Zeira said to Abaye: With regard to the rest of those transgressors, other than necromancers and sorcerers, who are stoned to death, with regard to whom stoning is not explicitly written in the Torah because their punishment is derived via a verbal analogy from that of a necromancer and a sorcerer, about which the verse states: “They shall be put to death, they shall stone them with stones, their blood shall be upon them” (Leviticus 20:27); through what verbal analogy is their punishment derived? Is it derived from the phrase “they shall be put to death,” or is it derived from the phrase “their blood shall be upon them”?

    אֲמַר לֵיהּ: בִּ״דְמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם בָּם״ גָּמְרִי, דְּאִי בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״ גָּמְרִי, ״דְּמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם״ לְמָה לִי?

    Abaye said to him: It is derived from a verbal analogy between “their blood” and “their blood shall be upon them.” As, if it is derived from “they shall be put to death,” why do I need the verbal analogy between “their blood” and “their blood”? Why does this term need to be written with regard to the various halakhot ?

    אֶלָּא מַאי, בִּ״דְמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם״ גָּמְרִי? ״מוֹת יוּמָתוּ״ לְמָה לִי?

    The Gemara asks: Rather, what is more reasonable? If it is derived from the verbal analogy between “their blood” and “their blood,” the same problem arises: Why do I need the phrase “they shall be put to death”?

    כִּדְתַנְיָא: ״מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא״ – אֵין לִי אֶלָּא בְּמִיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ. מִנַּיִין שֶׁאִם אִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ בְּמִיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ, שֶׁאַתָּה מְמִיתוֹ בְּכׇל מִיתָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה״ – מִכׇּל מָקוֹם.

    The Gemara answers: This expression is necessary, as another halakha is derived from it. As it is taught in a baraita : The verse with regard to a murderer states: “He that smote him shall be put to death, for he is a murderer” (Numbers 35:21). I have derived only that the murderer is put to death with the mode of execution written concerning him, i.e., by decapitation. From where do I derive that if you cannot put him to death with the mode of execution written concerning him, e.g., if the condemned man will escape if one does not kill him, that you put him to death with any mode of execution with which you can put him to death? The verse states: “He that smote him shall be put to death [ mot yumat ],” the doubled verb teaching that he is put to death in any case, i.e., by any mode of execution.

    אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וְאִי בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״ גָּמְרִי, מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ?

    This exchange between Rabbi Zeira and Abaye was subsequently discussed by later amora’im . Rav Aḥa of Difti said to Ravina: And if the halakha that there are transgressors other than necromancers and sorcerers who are punished by stoning is derived from “they shall be put to death,” what is difficult according to Rabbi Zeira? It appears from Rabbi Zeira’s question that he was troubled by the possibility that this halakha is derived from the phrase “they shall be put to death.”

    אִילֵּימָא אֵשֶׁת אִישׁ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, לְמֵיתֵי וּלְמִיגְמַר ״מוֹת יוּמַת״ מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי: מָה לְהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּאן בִּסְקִילָה?

    If we say that the case of adultery of a married woman would pose a difficulty according to Rabbi Zeira, as it is stated: “The adulterer and the adulteress shall be put to death” (Leviticus 20:10), and therefore perhaps we should derive and learn from the phrase “they shall be put to death” stated with regard to a necromancer and a sorcerer that just as there, with regard to a necromancer and a sorcerer, they are executed by stoning, so too here, with regard to adultery, the transgressors should be executed by stoning, this does not pose a difficulty.

    מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא אֲרוּסָה בִּסְקִילָה, מִכְּלָל דִּנְשׂוּאָה לָאו בִּסְקִילָה.

    Rav Aḥa of Difti explains why it does not pose a difficulty: From the fact that the Merciful One states that a betrothed woman who committed adultery is executed by stoning, by inference we learn that a married woman who committed adultery is not executed by stoning, but rather she is executed by a less severe type of execution. Therefore, it could not have been derived from the case of a necromancer and a sorcerer that the punishment for the adultery of a married woman is execution by stoning.

    וְאֶלָּא, מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, לְמֵיתֵי וּלְמִיגְמַר מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי?

    And if it is rather the case of one who wounds his father or his mother that poses a difficulty according to Rabbi Zeira, as it is stated: “And he who smites his father or his mother shall be put to death” (Exodus 21:15), and therefore perhaps we should derive and learn from the punishment of a necromancer and a sorcerer that one who wounds his father or his mother should be executed by stoning, this too does not pose a difficulty.

    עַד דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, לִיגְמְרוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, דְּאִי אַתָּה רַשַּׁאי לְמוֹשְׁכָהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ.

    Rav Aḥa of Difti explains why it does not pose a difficulty: Rather than deriving the punishment of one who wounds his father or his mother from a necromancer and a sorcerer, let us derive it from adultery with a married woman, as everywhere that the death penalty is stated in the Torah without specification you may not take it to be more stringent with regard to it, i.e., to mean that the sinner should be sentenced to a severe type of execution; rather, you must take it to be more lenient with regard to it, i.e., that a lenient type of execution should be applied. Since in both the case of adultery and the case of one who wounds his parent the type of execution is evidently not stoning, why was Rabbi Zeira troubled by the possibility that the source for execution by stoning in cases other than a necromancer and a sorcerer is derived from the phrase: “They shall be put to death”?

    אֲמַר לֵיהּ: שְׁאָר הַנִּסְקָלִין גּוּפַיְיהוּ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, דְּאִי בְּ״מוֹת יוּמָת״ גָּמְרִי, עַד דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, לִיגְמְרוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ!

    Ravina said to Rav Aḥa of Difti: It is the halakha concerning the rest of those who are stoned, themselves, which poses a difficulty according to Rabbi Zeira. This is because if their punishment is derived from the phrase “they shall be put to death,” then rather than deriving from the case of a necromancer and a sorcerer that these transgressors are executed by the severe method of stoning, let us derive from the case of one who commits adultery with a married woman, with regard to whom “they shall be put to death” is also stated, that they should be executed by strangulation, the less severe method. He therefore verified that it is derived from the phrase “their blood shall be upon them,” that they are executed by stoning.

    מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין: הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, וְהַמֵּסִית, וְהַמֵּדִיחַ, וְהַמְכַשֵּׁף, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.

    MISHNA: These transgressors are those who are stoned to death: One who engages in intercourse with his mother; or with his father’s wife, even if she is not his mother; or with his daughter-in-law; or with a male; or with an animal; and a woman who engages in intercourse with an animal. And one who blasphemes, and one who engages in idol worship. And one who gives of his offspring to Molekh, and a necromancer, and a sorcerer. And one who desecrates Shabbat, and one who curses his father or his mother, and one who engages in intercourse with a betrothed young woman, and an inciter who incites individuals to idol worship, and a subverter who incites an entire city to idol worship, and a warlock, and a stubborn and rebellious son.

    הַבָּא עַל הָאֵם, חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵם וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבַד.

    The mishna elaborates: One who unwittingly engages in intercourse with his mother who is also his father’s wife is liable to bring two sin-offerings for his intercourse with her: One due to the prohibition against engaging in intercourse with one’s mother and one due to the prohibition against engaging in intercourse with one’s father’s wife. Rabbi Yehuda says: He is liable to bring only one sin-offering, due to the prohibition against engaging in intercourse with one’s mother.

    הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָב, חַיָּיב מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי אָבִיו בֵּין לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין.

    One who unwittingly engages in intercourse with his father’s wife while his father is married to her is liable to bring two sin-offerings: One due to the prohibition against engaging in intercourse with one’s father’s wife and one due to the prohibition against engaging in intercourse with a married woman. He is liable due to the former prohibition both during his father’s lifetime and after his father’s death, and whether the relationship between the woman and his father is one of betrothal or one of marriage.

    הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ, חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כַּלָּתוֹ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי בְנוֹ בֵּין לְאַחַר מִיתַת בְּנוֹ, בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין.

    Likewise, one who unwittingly engages in intercourse with his daughter-in-law during his son’s lifetime is liable to bring two sin-offerings for his intercourse with her: One due to the prohibition against engaging in intercourse with one’s daughter-in-law, and one due to the prohibition against engaging in intercourse with a married woman. The former liability applies both during his son’s lifetime and after his son’s death, and whether the relationship between the woman and his son is one of betrothal or one of marriage.

    גְּמָ׳ תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבַד.

    GEMARA: With regard to one who engages in intercourse with his mother, it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: If his mother was not suitable for his father, as their marriage was forbidden, he is liable only due to the prohibition against engaging in intercourse with one’s mother, and not due to the prohibition against engaging in intercourse with one’s father’s wife.

    מַאי ״אֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ״? אִילֵּימָא חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת וְחַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי אַף עַל גַּב דְּאֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ? הָא לֵית לֵיהּ קִידּוּשִׁין בְּגַוַּוהּ!

    This is clarified: What does it mean that she is not suitable for him? If we say that the mother and father were liable to receive the punishment of excision from the World-to-Come [ karet ], or liable to receive a court -imposed death penalty for their intercourse, in which case their marriage did not take effect and therefore Rabbi Yehuda holds that in this case there is no prohibition against engaging in intercourse with one’s father’s wife, this poses a difficulty. As accordingly, by inference, in may be understood that the Rabbis hold that there is such a prohibition even if she is not suitable for him. Doesn’t everyone agree that in such a case the father has no capability of betrothal with regard to her? Even if they cohabit, she is not considered his wife.

    אֶלָּא: חַיָּיבֵי לָאוִין, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין.

    Rather, it is clear that Rabbi Yehuda is referring to a case where the father and mother are liable for violating a prohibition for their intercourse, but they are not liable to receive karet or capital punishment. And Rabbi Yehuda in this matter holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that betrothal does not take effect with those women with regard to whom one is liable for violating a prohibition if one engages in intercourse with them. The Rabbis disagree with this; in their opinion, betrothal does take effect in such cases, although a prohibition is involved. Therefore, the mother is considered the father’s wife, and the son is liable for engaging in intercourse with his father’s wife as well as for engaging in intercourse with his mother.

    מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה – חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת.

    Rav Oshaya raises an objection to this explanation, as it is stated in a mishna in tractate Yevamot (20a): If a yevama is forbidden to her yavam by a prohibition resulting from a mitzva or by a prohibition stemming from sanctity, then since in these cases the levirate bond is not fundamentally nullified, she performs ḥalitza in order to become free of the levirate bond, and due to the prohibition she does not enter into levirate marriage.