Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 50b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 50b

    Sanhedrin 50b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 395 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    הוי אומר כח המדיח ור"ש אית ליה מדיחי עיר הנדחת בחנק ויליף לה מקרא באלו הן הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פט:) ומדמדיחין בחנק ונדחין בסייף אלמא חנק חמור מסייף וכבר קיימא לן לעיל דשריפה חמורה מחנק הלכך כ"ש דחמורה היא מסייף מק"ו מה חנק דחמור מסייף כו':

    מרגלא בפומיה דרבי יוחנן סדור היה הדבר הזה בפיו ולא ששנאה במשנה וברייתא אלא כך קיבלה שמועה מרבו:

    בסקילה דרבנן אית להו דארוסה לא יצאה לשריפה דאם כן נמצא אתה מיקל בבת כהן:

    ר' שמעון אומר בשריפה דשריפה חמורה הלכך לית לך לאפוקי מכלל סתם בת כהן דקרא סתמא כתיב:

    זינתה מאביה ארוסה בת ישראל שזינתה מאביה דאיכא שתי מיתות סקילה משום ארוסה ושריפה משום דמאביה זינתה דבשריפה היא כדילפינן באלו הן הנשרפין (לקמן סנהדרין דף עה:):

    בסקילה לרבנן דסקילה חמורה:

    ר"ש אומר בשריפה הא קמ"ל דלרבנן משום דאית להו סקילה חמורה סבירא להו דארוסה לא יצאה לשריפה כדמפרש ואזיל וטעמא מאי כו':

    ונפקא מינה מהא דרבי יוחנן דאמר דמשום דלרבנן סקילה חמורה הויא ארוסה בת כהן בסקילה ומשום דלר"ש שריפה חמורה מוקי לה בשריפה ש"מ המתחייב שתי מיתות נידון בחמורה דהכא נמי שתי מיתות איכא סקילה כדין ארוסה ושריפה כדין בת כהן הלכך לרבנן על כרחך ארוסה לא יצאה לשריפה ולר"ש יצאה:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 50b · Sefaria

    Tosafot

    מה כשהוציא נשואה הא דפשיטא ליה דנשואה להחמיר היינו בג"ש דלעיל דמה אביה האמור בסקילה סקילה חמורה מחנק אף אביה האמור בשריפה שריפה חמורה מחנק:

    נאמר כאן אביה תימה א"כ לזנות למה לי דלא מיתוקם בחילול שבת מג"ש דאביה וי"ל מ"מ לא הוה ממעטינן חילול שבת דהוי אמינא דג"ש איצטריך למעוטי פנויה ומדכתיב כי תחל ה"א דאיירי נמי בחילול שבת:

    כשהוא אומר היא מחללת פ"ה דהאי תנא לית ליה דרשה דלקמן שאם היו נוהגין בו קדש א"נ אית ליה וליכתוב היא מחללת ולא ליכתוב את אביה ולקמן (סנהדרין דף נב.) משמע דלית ליה דקאמר רב אשי כמאן קרינא רשיעא בר רשיעא אפי' לרשיעא בר צדיקיא כמאן כי האי תנא משמע דר"ע ור"ש דפליגי עליה דר' ישמעאל לית להו הך סברא וקשה דאמר לעיל אליבא דר"ש מאי חומריה שכן מחללת את אביה וצ"ל דכ"ע אית להו הך דרשה דאין מקרא יוצא מידי פשוטו והא דקאמר כי האי תנא לפי שהוא הזכירה:

    ת"ל ובת כהן פ"ה מריבויא דוי"ו קדריש וכר"ע ס"ל דדריש לקמן כה"ג והא דקתני סיפא לכותי לחלל לנתין ולממזר מניין דמשמע יש לו קידושין בה ושמעינן ליה לר"ע דאמר ביבמות (דף סט.) אין קידושין תופסין בחייבי לאוין הני מילי בחייבי לאוין דשאר אבל מחייבי לאוין גרידא לא והא דקאמר בסמוך כרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ושמעינן ליה לר"ע דפליג עליה מכל מקום נעשית זונה בכמה ביאות ועי"ל דכולה הך ברייתא רבי שמעון היא כדמוקי לה בסמוך וסבר לה כר"א בפנוי הבא על הפנויה וכר"ע דדריש וי"ו ומיהו קשה דע"כ לר"ע גופיה דאמר לקמן יכול אפי' פנויה תקשה והא כתיב לזנות וצריך לומר דסבירא ליה כרבי אלעזר:

    Tosafot on Sanhedrin 50b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מרגלא בפומיה דר' יוחנן נערה המאורסה בת כהן שזינתה בסקילה ר"ש אומר בשרפה זינתה מאביה בסקילה. ר"ש אומר בשרפה. ואסיק' נפקא מינה למי שנתחייב שתי מיתות כגון שעבר שתי עבירו' וחייב סקילה ושרפה וקיי"ל דנידון בחמורה. לרבנן נידון בסקילה לר' שמעון נידון בשרפה. מאי ר"ש דתניא ר"ש אומר שני כללות נאמרו בבת ישראל והוא הדין בבת כהן והוציא הכתוב נשואה בת כהן בשרפה מכלל נשואה בת ישראל שהיא בחנק וארוסה בת כהן לשרפה מכלל ארוסה בת ישראל שהיא בסקילה מה שכשהוציא הכתוב נשואה בת כהן בשרפה מכלל נשואה בת ישראל להחמיר עליה אף כשהוציא הכתוב ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל להחמיר עליה. זוממי נשואה בת כהן בכלל זוממי נשואה בת ישראל בחנק וזוממי ארוסה בת כהן בכלל זוממי ארוסה בת ישראל בסקילה:

    ת"ר בת איש כהן כי תחל יכול אפילו חללה שבת בשרפה ת"ל לזנות בחלולין שבזנות הכתוב מדבר יכול אפי' זינתה פנויה בשרפה נאמר כאן אביה ונאמר בארוסה בת ישראל אביה מה התם בארוסה בת ישראל זנות עם זיקת הבעל אף הכא בבת כהן זנות עם זיקת הבעל היא בשרפה ואין בועלה בשרפה:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 50b · Sefaria

    Meiri

    חובל באביו ואמו דינו בחנק שהרי נאמר בה מות יומת ומיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק והמקלל בסקילה שהרי כך נתפרש בה בכתוב להדיא:

    כבר ידעת שהבא על בתו בשריפה וכן ידעת שהבא על נערה המאורסה בסקילה ממה שכתבנו למדת שאם בא על בתו והיא נערה המאורסה ששניהם בסקילה שהרי נתחייב בה שתי מיתות ונידון בחמורה וכל שכן בעובר שתי עבירות זו אחר זו שהאחת יש בה דין מיתה אחת והשניה יש בה דין מיתה אחרת:

    אע"פ שבארנו בנשואה בת כהן שהיא בשריפה בועלה מ"מ אינו אלא בחנק שנאמר היא היא בשריפה ולא בועלה ואם הוזמו עידיה הרי הן במיתת הבועל ולא במיתתה היא ולא בועלה היא ולא זוממיה וכן דרשו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו ויש חוככין לומר דוקא כשהבועל במיתה אבל אם אין הבועל במיתה כגון שהתרו בה ולא התרו בו או שהוא בן תשע והיא גדולה או שהעידו בזנותה ולא הכירו הנואף שהם במיתת הכהנת ואין נראה כן שאין הולכין אחר המיתה ממש אלא אחר דין מיתה ולעולם מיתת הזוממין כמיתה הראויה לבועל אם היה בר מיתה מצד העדות שלא חילק הכתוב את הדין אלא בהיא עצמה אבל בועלה וזוממיה לא נשתנה דינם כלל ודרך כלל אמרו כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת:

    בת כהן פנויה שזינתה אינה אלא כבת ישראל שזינתה ולא נעשית זונה אפילו היתה מופקרת לכל וקדשה גמורה אא"כ נבעלה לפסול לה בלאו השוה בכל או שנבעלה לחלל אע"פ שמותרת לינשא לו ואף באלו אינה אלא באסור כזונה בת ישראל:

    Meiri on Sanhedrin 50b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא נ"מ למי שנתחייב ב' מיתות כו' נ"ל דבפלוגתייהו במתני' איכא נ"מ לשנים שנתחייבו ב' מיתות ונתערבו דנידונין בקלה והכי איתא בהדיא במתניתין בפרק הנשרפין אבל אדר' יוחנן דנקט פלוגתייהו בכה"ג נערה המאורסה בת כהן כו' ובת כהן שזינתה מאביה דאיכא ב' מיתות בחד גופא קאמר דאיכא נ"מ למי שנתחייב ב' מיתות וכו' ודו"ק:

    שם מה כשהוציא הכתוב נשואה כו' להחמיר אף כשהוציא כו' ארוסה להחמיר כו' לכאורה נראה מדתלה ארוסה בנשואה דלית ליה לר"ש מדאפקה לבת כהן ע"כ להחמיר הוא והא דפשיטא ליה בנשואה בת כהן דלהחמיר כתבו התוס' דהיינו בג"ש דלעיל דמה אביה כו' עיין בתוספות וכתב מהרש"ל על זה יש מקשים איך עלה על הדעת להקל בבת כהן מבבת ישראל וצ"ל דסד"א בת ישראל יותר מחללת אביה מבת כהן שהוא כהן כו' עכ"ל ע"ש והוא דחוק דהא בבת כהן הזכיר הכתוב את אביה היא מחללת ולא כתב כן בבת ישראל גם הסברא מצד עצמה דחוקה ועוד דבכולה שמעתין לעיל מוכח דבין לרבנן ובין לר"ש סברא פשוטה היא מדאפקה לבת כהן שהיא חמורה וכן לקמן לרבי ישמעאל דמוקי לה לקרא דבת כהן דוקא בארוסה ופסיקא ליה לתלמודא דשריפה חמורה מסקילה ע"כ דהיינו מדאפקה ליה לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל ש"מ דשריפה חמורה וע"כ נראה דלרווחא דמלתא תלה הכא בברייתא ר"ש הארוסה מנשואה דלהחמיר דא"נ ליכא סברא להחמיר בבת כהן קאמר דע"כ להחמיר הוא מבנין אב דמה כשהוציא הכתוב נשואה כו' וכמ"ש התוס' וק"ל:

    תוס' סד"ה ת"ל ובת כהן כו' דדריש וי"ו ומיהו ע"כ לר"ע גופיה כו' וצ"ל דס"ל כר"א עכ"ל כצ"ל ר"ל אף דהאי ברייתא בסתמא קתני איכא לאוקמא כר"ש מיהו ע"כ בהך ברייתא דלקמן דר"ע גופיה קאמר יכול אפילו פנויה ע"כ דאית לן למימר כמ"ש בתירוצא קמא דס"ל לר"ע כר"א דאפילו פנויה אם היא מופקרת בכמה ביאות נעשית זונה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 50b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה מה כשהוציא נשואה וכו' היינו מג"ש דלעיל וכו' *) וא"ל כיון דאביה האמור בסקילה סקילה חמורה מחנק לא נפקא ליה זה דלעיל דסקילה חמורה מחנק אלא מדהוציא הכתוב ארוסה מכלל חנק לסקילה אם כן ה"נ גבי בת כהן מאי צריך לג"ש דלעיל נימא מדהוציא בת כהן מכלל חנק לשריפה מכלל דשריפה חמורה וא"כ מנ"ל להתוס' דיליף לה מג"ש דלעיל דלמא אה"נ דיליף לה מדאפקה רחמנא בת כהן מכלל חנק לשריפה אין זה קושיא כלל דהתוס' דייקי לה דא"כ מה צריך התנא לומר מה כשהוציא הכתוב נשואה וכו' דאם האמת הוא שהתנא נפקא ליה שהוציא הכתוב נשואה להחמיר ששריפה חמורה מחנק מדאפקא קרא לבת כהן משריפה לחנק א"כ מהאי טעמא הוה ליה למיפק נמי דארוסה בת כהן כיון דמפקא לה מסקילה דארוסה בת ישראל לשריפה ש"מ דשריפה חמורה מסקילה ולמה ל"ל ולמילף לה מהיקש דנשואה דמאי אולמא נשואה מארוסה לכך צ"ל דע"כ דלאו מהאי טעמא פשיטא ליה לתנא דנשואה להחמיר אלא מג"ש דלעיל אבל מ"מ על התנא קשיא ל"ל לג"ש דלעיל וגם ל"ל להקישא דארוסה בת כהן לנשואה בת כהן ולומר מה כשהוציא וכו' היה לו להוכיח דשריפה חמורה מחנק ומסקילה מדהוציא הכתוב נשואה בת כהן לשריפה ש"מ דשריפה חמורה מחנק ומדהוציא ארוסה בת כהן מארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה ש"מ דשריפה חמורה מסקילה כמו שהוכיח לעיל דסקילה חמורה מדאפקא לארוסה מנשואה מחנק לסקילה וי"ל בדוחק רס"ל להאי תנא דגבי בת כהן ליכא הוכחה לומר מדאפקא רחמנא מחנק ומסקילה לשריפה שמע מיניה דשריפה חמורה מתרווייהו ויש לומר דלא משום דשריפה חמורה אפקא דיכול להיות דשריפה וסקילה וחנק שוין אלא משום דגבי כהן יש לו עילוי דריבה בהן הכתוב מצות יתירות ולכך רצה גם כן הכתוב לעשות בבת כהן שזינתה שינוי בדין מיתתה ולא משום דהמיתה היא חמורה ביותר כן יש ליישב סברת תנא דברייתא זו אף על גב דגמרא דלעיל לא ס"ל סברא זו דהא פריך לעיל אדרבה שריפה חמורה שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ודו"ק:

    ד"ה נאמר כאן וכו' וי"ל מ"מ לא הוה ממעטינן חלול שבת דה"א דג"ש אצטריך למעוטי פנויה ומדכתיב כי תחל ה"א דאיירי נמי בחלול שבת כצ"ל ור"ל דאע"ג דילפי' מג"ש דאיירי בזנות עם זיקת בעל לא ה"א דאתא למעוטי חלול שבת אלא ה"א דאתי למעוטי זנות דפנויה דאינה בשריפה אבל כשהיא מחללת השבת הוה אמינא דהוה נמי בשריפה דמדכתיב כי תחל דמשמע סתם חלול ה"א דאיירי נמי בחלול שבת והוה אמרי' דבתרתי איירי בזנות דזיקת בעל וגם בחלול שבת דבתרווייהו הוי בשריפה וק"ל:

    רש"י ד"ה כשהוא אומר היא מחללת וכו' הרי כשזנתה מכל אדם אמור ר"ל הרי שהאמת הוא שחייבת וא"כ לא נכתוב כלל את אביה היא מחללת כיון דלפי האמת מכל אדם חייבת לא ליכתב אביה כלל ואנן ידעינן ממילא דמכל אדם חייבת שריפה:

    תוס' ד"ה א"נ אית ליה ולכתוב היא מחללת כצ"ל ר"ל אי להכי לחודיה אתי לכתוב היא מחללת ול"ל לכתוב אביה אלא ש"מ תרתי חדא שמחללת את אביה מקדושה וממלת אביה ילפיגן ג"ש נאמר כאן אביה:

    בא"ד ולא לכתוב את אביה ונהוי משמע אפילו ממשפחתה ואביה יותר מכולם כתב בספר ח"ש ויש מקשים דלמא אה"נ מש"ה כתב את אביה דלא תימא מחללת כל המשפחה אלא אביה לחוד הוא דמקלינן בכבודו ולא במשפחתו וי"ל דאי בא הכתוב לומר דוקא אביה ולא משפחתה ה"ל למכתב מחללת היא את אביה דהוה משמע מי היא מחללת את אביה ותו לא אלא ודאי קרא לא קפיד לדיוקי מיניה עכ"ל ותירוץ זה הוא בדוי מלבו ואין לו שום גילוי והוראה לא בדברי רש"י ולא בדברי הגמרא ול"נ דס"ל לרש"י דכמו אי הוה כתיב היא מחללת סתמא מ"מ היה הסברא נותנת שאביה מחללת יותר מכולם כמו שכתב רש"י ואביה יותר מכולם ה"ה נמי השתא דכתיב את אביה היא מחללת הוי ג"כ פירושו שאביה היא מחללת יותר מכולם אבל מ"מ ממילא משפחתה נמי מחוללים קצת דהסברא כן היא ולהכי הוצרך רש"י לסיים בדבריו ואביה יותר מכולם שלא תאמר אי הוה כתיב היא מחללת סתמא ח"א שמשפחתה ואביה שוין בחלול לכך כתיב אביה להשמיענו שאינו שוין לכך כתב דאפי' אי הוה כתוב סתמא היא מחללת הוה ידעינן נמי מסברא שכולם היא מחללת ואביה יותר מכולם כמו השתא דכתיב אביה דהוי גם כן פירושו שאביה היא מחללת יותר מכולם אבל משפחתה גם כן מחוללים קצת דהא בהא תליא כיון שאביה הוא מחולל ממילא כל המשפחה הם מחוללין וק"ל:

    בא"ד כמאן כי האי תנא וכו' האי תנא הוא רבי ישמעאל דלא גמיר האי ג"ש למילף מינה דאיירי בזנות עם זיקת הבעל כדלקמן משמע דר"ע ור"ש דאית להו הך ג"ש לא דרשי מינה שהיא גורמת לחלל קדשי אביה לומר שאם הם נוהגין בו קודש ינהגו בו חול:

    בא"ד לפי שהוא הזכירה ר"ל דהא דקאמר כי האי תנא אינו ר"ל רבי ישמעאל דוקא אלא האי תנא דאותה ברייתא דמייתי לקמן שמזכיר ותנא זה הדרוש בפי' וקאמר מה תלמוד לומר את אביה היא מחללת שאם היו נוהגים בו קודש וכו' וק"ל:

    ד"ה תלמוד לומר ובת כהן וכו' ה"מ בחייבי לאוין דשאר וכו' ר"ל חייבי לאוין שהן מצד איסור קורבה באותן חייבי לאוין סבירא ליה לרבי עקיבא דאין קדושין תופסין אבל בחייבי לאוין גרידא ר"ל שאין בהן צד איסור קורבה כגון נתין וממזר לא:

    2 more comments on this page.

    Maharam on Sanhedrin 50b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 50, Amud Bet, about 395 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “הֱוֵי אוֹמֵר: כֹּחַ הַמַּדִּיחַ. וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה…”

    2. Segment 212 words

      Opens “סְקִילָה חֲמוּרָה מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבֵד…”

    3. Segment 313 words

      Opens “אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו…”

    4. Segment 415 words

      Opens “מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא לַאֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל מִכְּלַל נְשׂוּאָה…”

    5. Segment 520 words

      Opens “סְקִילָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לַמְגַדֵּף כּוּ׳.…”

    6. Segment 629 words

      Opens “אָמַרְתָּ: וְכִי אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה, כֹּחַ הַמַּדִּיחַ…”

    7. Segment 711 words

      Opens “חֶנֶק חָמוּר מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו…”

    8. Segment 813 words

      Opens “אַדְּרַבָּה: סַיִיף חָמוּר שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר…”

    9. Segment 923 words

      Opens “אָמַרְתָּ: וְכִי אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה, כֹּחַ הַמַּדִּיחַ…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה בַּת…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? לְרַבָּנַן – נְשׂוּאָה…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “נָפְקָא מִינַּהּ לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “מַאי רַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,…”

    14. Segment 149 words

      Opens “בְּבַת כֹּהֵן, וְלֹא בְּבַת יִשְׂרָאֵל?! אֵימָא: אַף…”

    15. Segment 158 words

      Opens “וְהוֹצִיא הַכָּתוּב נְשׂוּאָה מִכְּלַל נְשׂוּאָה, וַאֲרוּסָה מִכְּלַל…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “מָה כְּשֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב נְשׂוּאָה מִכְּלַל נְשׂוּאָה לְהַחְמִיר,…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “זוֹמְמֵי נְשׂוּאָה בַּת כֹּהֵן, בִּכְלַל זוֹמְמֵי נְשׂוּאָה…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל״…”

    19. Segment 1921 words

      Opens “יָכוֹל אֲפִילּוּ פְּנוּיָה? נֶאֱמַר כָּאן ״אָבִיהָ״, וְנֶאֱמַר…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר ״אָבִיהָ״ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת…”

    21. Segment 2123 words

      Opens “הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אָבִיהָ״? נֶאֱמַר כָּאן…”

    22. Segment 2224 words

      Opens “אִי מָה לְהַלָּן נַעֲרָה וְהִיא אֲרוּסָה, אַף…”

    23. Segment 237 words

      Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּבַת כֹּהֵן״ – מִכׇּל מָקוֹם.…”

    24. Segment 242 words

      Opens “״בַּת כֹּהֵן״,…”

    Original text

    הֱוֵי אוֹמֵר: כֹּחַ הַמַּדִּיחַ. וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה חֶנֶק, שֶׁחָמוּר מִסַּיִיף – שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מִמֶּנּוּ; סַיִיף הַקַּל – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

    You must say that the severity of the transgression of the subverter is greater. Since those who subverted the people of an idolatrous city are executed by stoning, this is evidently a more severe type of capital punishment than decapitation. And it is inferred a fortiori that if it is so that concerning strangulation, which is more severe than decapitation by the sword, nevertheless burning is more severe than it, is it not all the more so obvious that burning is more severe than decapitation by the sword, which is a more lenient type of execution compared to strangulation?

    סְקִילָה חֲמוּרָה מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וּמַאי חוּמְרָא? כְּדַאֲמַרַן.

    Stoning is considered more severe than strangulation, as it is meted out to one who blasphemes and to one who worships idols. And for what reason is the severity of these transgressions considered greater? As we said, it is because the transgressors undermine the fundamental tenets of Judaism.

    אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן הוּקַּשׁ כּוּ׳.

    The Gemara raises an objection: On the contrary; strangulation is more severe, as it is meted out to one who wounds his father or his mother. And for what reason is the severity of this transgression considered greater? Because the honor of one’s parents is compared to the honor of the Omnipresent.

    מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא לַאֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל מִכְּלַל נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל מֵחֶנֶק לִסְקִילָה, שְׁמַע מִינַּהּ: סְקִילָה חֲמוּרָה.

    The Gemara answers: Since the Merciful One singles out the case of the betrothed daughter of a non-priest who committed adultery from the category of a married Jewish woman who committed adultery, changing her punishment from execution by strangulation to execution by stoning, conclude from it that stoning is more severe.

    סְקִילָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לַמְגַדֵּף כּוּ׳. אַדְּרַבָּה: סַיִיף חָמוּר שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן מָמוֹנָם אָבֵד.

    Stoning is considered more severe than decapitation by the sword, as it is meted out to one who blasphemes and to one who worships idols. The Gemara raises an objection: On the contrary; decapitation by the sword is more severe, as it is meted out to the people of an idolatrous city. And for what reason is the severity of this case considered greater? Because their property is destroyed as well.

    אָמַרְתָּ: וְכִי אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה, כֹּחַ הַמַּדִּיחַ אוֹ כֹּחַ הַנִּידָּח? הֱוֵי אוֹמֵר כֹּחַ הַמַּדִּיחַ. וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה חֶנֶק שֶׁחָמוּר מִסַּיִיף, סְקִילָה חֲמוּרָה מִמֶּנּוּ; סַיִיף הַקַּל – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

    The Gemara answers that in response to this objection you should say: But the severity of which transgression is greater: The severity of the transgression of the subverter, or the severity of the transgression of the subverted? You must say that the severity of the transgression of the subverter is greater. Since those who subverted the people of an idolatrous city are executed by stoning, this punishment is evidently more severe than decapitation. And it is inferred a fortiori that if it is so that concerning strangulation, which is more severe than decapitation by the sword, nevertheless stoning is more severe than it, is it not all the more so obvious that stoning is more severe than decapitation by the sword, which is a more lenient type of execution compared to strangulation?

    חֶנֶק חָמוּר מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ. וּמַאי חוּמְרָא? כְּדַאֲמַרַן.

    Strangulation is more severe than decapitation by the sword, as it is meted out to one who wounds his father or his mother. And for what reason is the severity of this transgression considered greater? As we said, because the honor of one’s parents is compared to the honor of the Omnipresent.

    אַדְּרַבָּה: סַיִיף חָמוּר שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן מָמוֹנָם אָבֵד.

    The Gemara raises an objection: On the contrary; decapitation by the sword is more severe, as it is meted out to the people of an idolatrous city. And for what reason is the severity of this transgression considered greater? Because their property is destroyed as well.

    אָמַרְתָּ: וְכִי אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה, כֹּחַ הַמַּדִּיחַ אוֹ כֹּחַ הַנִּידָּח? הֱוֵי אוֹמֵר: כֹּחַ הַמַּדִּיחַ. וְתַנְיָא: מַדִּיחֵי עִיר הַנִּדַּחַת בִּסְקִילָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּחֶנֶק.

    The Gemara answers that you should say in response to this objection: But the severity of which transgression is greater: The severity of the transgression of the subverter, or the severity of the transgression of the subverted? You must say that the severity of the transgression of the subverter is greater, and it is taught in a baraita : The subverters of an idolatrous city are executed by stoning. Rabbi Shimon says: By strangulation. Therefore, according to the opinion of Rabbi Shimon, it is clear that strangulation is a more severe type of capital punishment than decapitation.

    מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה – בִּסְקִילָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּשְׂרֵיפָה. זִינְּתָה מֵאָבִיהָ – בִּסְקִילָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּשְׂרֵיפָה.

    § Rabbi Yoḥanan was wont to say the following baraita : A betrothed young woman who is the daughter of a priest and who committed adultery is executed by stoning. Rabbi Shimon says: She is executed by burning. A betrothed young woman who is the daughter of a non-priest and who engaged in intercourse with her father is executed by stoning. Rabbi Shimon says: By burning.

    מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? לְרַבָּנַן – נְשׂוּאָה יָצְאָה לִשְׂרֵיפָה, וְלֹא אֲרוּסָה. לְרַבִּי שִׁמְעוֹן – אַחַת אֲרוּסָה וְאַחַת נְשׂוּאָה יָצְאָה לִשְׂרֵיפָה. וְטַעְמָא מַאי? מִשּׁוּם דִּלְרַבָּנַן סְקִילָה חֲמוּרָה, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה.

    The Gemara asks: What does this baraita teach us? The Gemara answers: It teaches us that according to the opinion of the Rabbis, the married daughter of a priest is singled out for burning, and not a betrothed one, who is executed by stoning. According to the opinion of Rabbi Shimon, the daughter of a priest, whether she is betrothed or married, is singled out for burning. And what is the reason for their respective opinions with regard to the punishment of the daughter of a priest? It is because according to the Rabbis stoning is more severe than burning, whereas according to Rabbi Shimon burning is more severe.

    נָפְקָא מִינַּהּ לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין, נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה.

    In addition to the case of the priest’s daughter who committed adultery, there is a practical difference between these two opinions, which is that one who was sentenced to two different court -imposed death penalties for two sins he committed is punished with the more severe of the two, and these tanna’im disagree as to which type of death penalty is more severe.

    מַאי רַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵי כְּלָלוֹת נֶאֶמְרוּ בְּבַת כֹּהֵן.

    What is the source of the opinion of Rabbi Shimon that a priest’s betrothed daughter who committed adultery is executed by stoning? As it is taught in a baraita : Rabbi Shimon says: Two general halakhot are stated in the Torah with regard to the daughter of a priest, one rendering the betrothed daughter of a priest who committed adultery liable to be executed by stoning, and the other rendering the married daughter of a priest who committed adultery liable to be executed by strangulation.

    בְּבַת כֹּהֵן, וְלֹא בְּבַת יִשְׂרָאֵל?! אֵימָא: אַף בְּבַת כֹּהֵן.

    The Gemara interrupts the baraita and asks: Are they stated only with regard to the daughter of a priest, and not with regard to the daughter of a non-priest? Aren’t these halakhot stated with regard to the daughter of a non-priest as well? Rather, emend the text and say: These two halakhot are stated with regard to the daughter of a priest as well.

    וְהוֹצִיא הַכָּתוּב נְשׂוּאָה מִכְּלַל נְשׂוּאָה, וַאֲרוּסָה מִכְּלַל אֲרוּסָה.

    The baraita continues: The verse: “And the daughter of a priest, when she profanes herself by playing the harlot, she profanes her father; she shall be burned with fire” (Leviticus 21:9), is stated with regard to both a betrothed woman and a married woman. And the verse thereby singles out the married daughter of a priest from the category of an ordinary married woman, whose punishment is execution by strangulation, and it singles out the betrothed daughter of a priest from the category of an ordinary betrothed woman, who is executed by stoning.

    מָה כְּשֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב נְשׂוּאָה מִכְּלַל נְשׂוּאָה לְהַחְמִיר, אַף כְּשֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב אֲרוּסָה מִכְּלַל אֲרוּסָה לְהַחֲמִיר.

    Therefore, just as when the verse singles out the married daughter of a priest from the category of a married woman it is to render her punishment more severe, so too, when the verse singles out the betrothed daughter of a priest from the category of a betrothed woman it is to render her punishment more severe. This indicates that burning is a more severe type of capital punishment than stoning.

    זוֹמְמֵי נְשׂוּאָה בַּת כֹּהֵן, בִּכְלַל זוֹמְמֵי נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל; וְזוֹמְמֵי אֲרוּסָה בַּת כֹּהֵן, בִּכְלַל זוֹמְמֵי אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל.

    The punishment for the conspiring witnesses concerning the married daughter of a priest, who testified falsely that she committed adultery, is included in the punishment for the conspiring witnesses concerning the married daughter of a non-priest, and the punishment for the conspiring witnesses concerning the betrothed daughter of a priest is included in the punishment for the conspiring witnesses concerning the betrothed daughter of a non-priest. The Torah is not more severe with them; the conspiring witnesses in the case of any married woman accused of committing adultery are strangled, and the conspiring witnesses in the case of any betrothed woman accused of committing adultery are stoned.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל״ – יָכוֹל אֲפִילּוּ חִלְּלָה אֶת הַשַּׁבָּת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לִזְנוֹת״ – בְּחִילּוּלִין שֶׁבִּזְנוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

    The Sages taught: The verse states: “And the daughter of a priest [ ish kohen ], when she profanes herself by playing the harlot, she profanes her father; she shall be burned with fire” (Leviticus 21:9). One might have thought that the expression “when she profanes [ ki teḥel ]” is referring even to one who desecrated [ ḥillela ] Shabbat; she too should be executed by burning. To counter this, the verse states: “By playing the harlot”; the verse is speaking of profanation through promiscuity.

    יָכוֹל אֲפִילּוּ פְּנוּיָה? נֶאֱמַר כָּאן ״אָבִיהָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״אָבִיהָ״. מָה לְהַלָּן זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף כָּאן זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל.

    One might have thought even if she is unmarried and she engaged in promiscuous intercourse she should be executed by burning. This is incorrect, as here it is stated: “Her father,” and there it is stated with regard to a betrothed woman who committed adultery: “Because she has done a depraved thing in Israel, to play the harlot in the house of her father” (Deuteronomy 22:21). Just as there, the reference is to the promiscuous intercourse of one who has a bond to a husband, so too here, the reference is to the promiscuous intercourse of one who has a bond to a husband.

    אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר ״אָבִיהָ״ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת כׇּל הָאָדָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״הִיא מְחַלֶּלֶת״, הֱוֵי כָּל אָדָם אָמוּר.

    Or perhaps one might have thought that the verse states “her father” only in order to exclude all men except her father, i.e., she is liable to be executed by burning only if she engaged in intercourse with her father. To counter this, when it states “she profanes,” indicating that it is she who profanes her father and not her father who profanes himself and her, all men are stated, i.e., included.

    הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אָבִיהָ״? נֶאֱמַר כָּאן ״אָבִיהָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״אָבִיהָ״. מָה לְהַלָּן זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף כָּאן זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל.

    Therefore, how do I realize the meaning of the expression “she profanes her father”? What halakha does it teach? The baraita answers: Here it is stated: “Her father,” and there it is stated: “Her father.” Just as there, the reference is to the promiscuous intercourse of one who has a bond to a husband, so too here, the reference is to the promiscuous intercourse of one who has a bond to a husband.

    אִי מָה לְהַלָּן נַעֲרָה וְהִיא אֲרוּסָה, אַף כָּאן נַעֲרָה וְהִיא אֲרוּסָה? נַעֲרָה וְהִיא נְשׂוּאָה, בּוֹגֶרֶת וְהִיא אֲרוּסָה, בּוֹגֶרֶת וְהִיא נְשׂוּאָה, וַאֲפִילּוּ הִזְקִינָה – מִנַּיִן?

    The baraita asks: If the halakha of the priest’s daughter who committed adultery is compared, by means of a verbal analogy, to the halakha of a betrothed woman who committed adultery, then perhaps one should say that just as there the reference is specifically to a young woman, i.e., to one whose first signs of maturity appeared within the past half year, who is betrothed, so too here, in the case of the daughter of a priest, the reference is to a young woman who is betrothed. But if she is a young woman who is married, or a grown woman who is betrothed, or a grown woman who is married, or even if she grew old, and is not normally referred to as a daughter, from where is it derived that her punishment is execution by burning?

    תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּבַת כֹּהֵן״ – מִכׇּל מָקוֹם.

    The verse states: “And the daughter of a priest,” in any case. It is derived from the conjunction “and,” represented by the letter vav , that this punishment applies to any woman who is the daughter of a priest.

    ״בַּת כֹּהֵן״,

    The verse states: “The daughter of a priest.”