Commentary page

Sanhedrin 32b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 32b

Sanhedrin 32b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 413 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

טעו ב"ד בדיני ממונות לא ישלמו דדילמא אי שבקת להו לדרוש ולחקור הוה רווחא למילתא ולא הוו טעו:

כל שכן שאתה נועל דמתייראין להפסיד ע"י ב"ד טועין:

רבא אמר תרווייהו בתר תקנתא דרבנן ומתניתין בדיני קנסות דליכא למיחש לנעילת דלת אבל בהודאות והלוואות דאיכא למיחש לנעילת דלת בהודאות והלוואות בדיני מלוה וזה בא לידון בעדי הודאה שהודה לו בפניהם או בעדי הלוואה שהלווהו בפניהם דאיכא למיחש לנעילת דלת:

מרומה שבית דין מכירין בתובע זה שהוא רמאי או מבינים טענת רמאי בדבריו:

בצדק תשפוט ולא כתיב בצדק צדק להזהיר ב"ד לדקדק בו כל כך לדרוש ולחקור:

מתנייתא שפיר איתרצו בחד מהני שינויי אי כרבי חנינא אי כרבא אי כרב פפא:

אבל קראי דרמי להו ריש לקיש לא קשו דצדק צדק לאו לדרישה ולחקירה אתי אלא צדק דין שלך וצדק פשרה שלך לפי ראות עיניך ולא תרדוף את האחד יותר מחבירו:

שתיהן טובעות שתדחוק זו את זו:

24 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 32b · Sefaria

Tosafot

כאן בדין מרומה לא שיודעים בו שהוא מרומה דא"כ אין לדונו כלל כדדרשינן בפרק שבועות העדות (שבועות ל:) מדבר שקר תרחק:

קול רחיים בבורני פ"ה שעת גזירת המלכות היה שגזרו שלא למול והיו יראים להוציא קול וקבעו סימן זה וכן משמע בירושלמי דכתובות (פ"א) גבי הגזירה שגזרו ביהודה דקאמר מה סימן היה קול מגרוס בבורני משתה שם אור נר בברור חיל שבוע הבן פירוש קול מגרוס רחיים של גרוסות והא דכתיב בירמיה (כ"ה) והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחיים ואור נר איכא למימר שגם בראשונה היו עושין סימנין אלו לשם שמחה:

אור הנר בברור חיל מכאן נהגו להדליק נר במילה ומה שנהגו לפרוש המפה על הפתח משום דאמר בריש המוכר פירות (ב"ב דף צג:) מנהג גדול היה בירושלים כל זמן שהמפה פרוסה על הפתח אורחין נכנסין:

היכי אמר להו פ"ה כשקיבלו עדותן של עדים ואם תאמר א"כ במאי חסמינן להו הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכ"ת שיחזרו בהן תוך כדי דיבור כפ"ה הא מי יימר כדאמריתו טפי מתוך כדי דיבור וכ"ת דלא חשיב הפסק לימא אחר כדי דיבור אמרי' להו ואף על גב דאין פתיחה זו מועלת ויש לומר דה"מ לשנויי הכי אלא דשפיר משני ועי"ל דעד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לומר מבודין אנו כדתניא בתוספתא מיהו בקונטרס פירש דפתיחת זכות לאחר שדרשום וחקרום ובאין לישא וליתן וכפי' משמע בפ' היו בודקין (לקמן סנהדרין ד' מ.) דקתני אם נמצאו דבריהם מכוונים פותחין:

Tosafot on Sanhedrin 32b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

כדי שלא תנעול דלת בפני לווין רבינא אמר דיני ממונות דתנינן הכא דיני קנסות הן ולעולם בעו דרישה וחקירה והני מתניתי דתני מאוחרין [כשרין] בהודאות והלוואות. רב פפא [אמר] כולהו בהודאות והלוואות ומתניתין דהכא בדין מרומה לפיכך צריך דרישה וחקירה כדכתיב צדק צדק תרדוף רב אשי אמר מתניתין כדשנין קראי אחד לדין בצדק תשפוט עמיתך והאי דכתיב צדק צדק תרדוף לפשרה. כדתניא שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זו כנגד זו וכן גמלים במעלות בית חורון אם עוברות שתיהן [שתיהן] נטבעות וכן גמלים טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני טעונה. וכן קרובה ורחוקה. אבל אם שתיהן טעונות שתיהן קרובות או שתיהן רחוקות מטילין פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו:

ת"ר צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אחר ריב"ז לברור חיל תנא אור נר בברור חיל משתה שם. קול רחיים של גריסין בבורני שבוע הבן שם. פי' בימי הגזרה היה להן סימן וכל מי שהיה רואה נרות דולקים באסקופה יודעין שבאותה חצר סעודת הכנסת כלה. וקול רחיים מילה שם בחצר והכל נכנסין. והלך אחר ר' אלעזר ללוד:

ת"ר צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אחר חכמים לישיבה אחר ר' יהושע לפקיעין אחר ר' עקיבא לבני ברק אחר רבן גמליאל ליבנה ור' מתיא בן חרש לרומי ור' חנניה בן תרדיון לסיכני ור' יוסי לציפורי וחנניה בן אחי ר' יהושע לגולה אחר ר' לבית שערים אחר חכמים ללשכת הגזית:

דיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה היכי פתחינן לזכות ושקלי וטרו ופשוטה היא. ואסיק' אביי ורבא דאמרי תרווייהו אמרינן ליה אי לא קטלת לא תדחל דלא מיקטלת תניא נמי הכי ר' אומר אומר אני אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי מיכן שפותחין בתחלה לזכות בדיני נפשות:

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 32b · Sefaria

Meiri

כבר ביארנו שלא הופקעו דיני ממונות מדרישה וחקירה אלא שלא תנעול דלת בפני לווים ומעתה אין לך לשאול א"כ אף אם טעו לא ישלמו שהרי יאמרו אלו הארכנו בדרישה וחקירה לא טעינו שהרי מ"מ אם אתה אומר כן כל שכן שאתה נועל דלת ומעתה אם טעו ישלמו על הצדדין שיתבאר ענינם בפרק זה:

דיני קנסות אין בהם תורת נעילת דלת ומתוך כך צריכין דרישה וחקירה שהרי אף למומחין הם צריכים אבל גזילות וחבלות יש מהם שצריכים דרישה וחקירה ויש שאינם צריכין דרישה וחקירה אלא שהם כדיני ממונות גמורים והם דבר המצוי ושיש שם חסרון כיס כמו שביארנו בפרק ראשון וגדולי המחברים לא הפליגו באלו אלא כלם כדיני ממונות לידון בבבל ושלא להיות בדין דרישה וחקירה אבל עדות מקח וממכר הרי הוא כדיני ממונות ואינן בדין דרישה וחקירה וראיה לדבר בבתרא פרק בתרא קע"א ב' במה שאמרו בשטרי מקח וממכר שהמאוחרים פסולים והוצרכו לבא בה מטעם חששא רחוקה כמו שהזכרנוה שם ואלו היה בדין דרישה וחקירה היו פסולים מאליהם מתורת שאם הכשרנום לא יהו יכולין לבא לידי הזמה אלא ודאי כהודאות והלואות הם:

כל שאמרנו בדיני ממונות שאינם בדרישה וחקירה דוקא בדין שאינו מרומה אבל כל שהדיין רואה דין מרומה רשאי להכניסו בכלל דרישה וחקירה ואף חובה עליו לעשות כן אלא שיזהר הדיין וידע לפני מי הוא דן וכבר כתבנוה למעלה:

יש דברים שאין מדת הדין שולטת בהם ואתה צריך לחזר בהם אחר מה שראוי יותר ולהכריע את האחד למה שאין מדת הדין מחייבתו דרך פשרא ומדה מעולה והוא שאמרו כתוב אחד אומר בצדק תשפוט עמיתך וכתוב אחד אומר צדק צדק תרדף כאן לדין כאן לפשרא כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זו בזו אם עברו שתיהן בבת אחת טובעות בזו אחר זו שתיהן עוברות וכן שני גמלים שהיו עולים במעלת בית חורון ופגעו זה את זה עברו שניהם בצד אחת נופלים בזה אחר זה עוברים כיצד נעשה טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונה קרובה לעירה ורחוקה מעירה תדחה הקרובה מפני הרחוקה שתיהן קרובות או רחוקות שתיהן טעונות או אין טעונות הטל פשרא ביניהם ומעלות שכר זו לזו וכן כל כיוצא בה כל שאנו רואים שיכול לסבול העכוב ביותר ידחה מפני חברו וכן בריא מפני חולה וכל כיוצא בזה אף לענין הדין אמרו שאם היו לפני הדיין הרבה בעלי דינין מקדימין יתום לאלמנה ואלמנה לתלמיד חכם ותלמיד חכם לעם הארץ ואשה קודמת לאיש מפני שבשתה מרובה ואם הכל שוה מקדימין לקודם:

כל שיש לו לאדם בית דין חשוב במקומו לא יהא הולך לדון אצל האחרים שאינם חשובים כמותו שעיקר הדבר לסדר טענותיו לבית דין החשוב והוא שאמרו צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה:

זה שביארנו במשנה שבדיני נפשות פותחין לזכות ולא לחובה מ"מ אין גוערין בעדים כגון שיאמרו להם שמא שקר אתם אומרים או מי יאמר שאתם אומרים אמת שאם כן נמצינו חוסמין את העדים ויכבשו עדותם ואף לדעת האומר מסיעין אותם ממקום למקום כדי שתטרף דעתם עליהם מ"מ אם נדחו מאליהם נדחו אבל אנו אין דוחין אותן בידים וכן אין אנו פותחין לנדון אם יש לו עדים להזימן שאין פותחין בזכותו של זה לחובתו של זה ואע"פ שאין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין הרי אלו שתק עד שיגמר הדין והביא עדים והזים שמא היינו אנו סיבה לכך אלא שאומרין לו אם לא עשית דבר זה אל תבהל לעדותם על דרך מה שאמרו אם לא שכב איש אותך הנקי ובתלמוד המערב אמרו שאומרין זה לזה בפניו כמתמיהים אפשר שזה הרג את הנפש:

Meiri on Sanhedrin 32b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה אור הנר כו' מכאן נהגו להדליק נר במילה כו' עכ"ל המנהג שלנו להדליק הנר במילה גופה ולא במשתה כדקאמר תלמודא דידן אלא ע"פ הירושלמי דגריס בהיפך קול מגרוס כו' משתה שם אור הנר שבוע הבן ניחא כמנהגנו וע"ש הכתוב ליהודים היתה אורה ששון וגו' והמילה נקראת כן שש אנכי על אמרתך וק"ל:

בד"ה היכי אמר כו' לימא אחר כדי דיבור אמרי' להו אע"ג דאין פתיחה זו מועלת כו' עכ"ל הכי משמע להו מכל הני אוקימתות דלקמן דפותחין בפתיחה שאינה מועלת וק"ל:

בא"ד וי"ל דה"מ לשנויי הכי אלא דשפיר משני כו' עכ"ל משמע דבלאו הכי משני שפיר ולא תקשי לשינויא דקאמר עולא דהיכי אמרי' יש לך עדים להזימם הא חסמינן להו בתוך כדי דיבור דשתיק עד דגמיר דינא ומייתי עדים ומזים להו כדמסיק די"ל לעולא אפשר לפתוח לו כן בזכות שלא בפני העדים דלא ליחסמו ועוי"ל שהעדים יודעים שהאמת אתם ואין כאן מי שיזים להו ולא יחסמו וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 32b · Sefaria

Maharam

בגמ' רב פפא אמד אידי ואידי בהודאות והלואות כאן בדין מרומה כאן בדין שאין מרומה כדריש לקיש דריש לקיש רמי כתיב בצדק תשפוט עמיתך וכתיב צדק צדק וכו' יש להקשות לפי מה דסבירא ליה השתא דקרא דצדק צדק אתי לדרישה וחקירה בדין מרומה ומתניתין נמי הכי סבירא ליה א"כ למה ליה למתני קרא דמשפט אחד למילף מהיקשא דמשפט אחד דליבעי דרישה וחקירה בדיני ממונות הא מקראי דריש לקיש אתי וצריך לומר לפי מה דסבירא ליה השתא לא אתא גופא דקרא דצדק צדק לענין דרישות וחקירות העדים אלא לענין כשרואים הב"ד שיש להסתפק באיזה דין שהוא מרומה יש להם לדקדק בו יותר ולהחמיצו עד שידונו אותו לאמתו אלא שהגמרא מייתי ראיה מדריש לקיש דכמו שיש חילוק לענין דקדוק הדין בין דין מרומה לשאינו מרומה הכי נמי יש לחלק לענין דרישות וחקירות העדים ולעולם דרישות וחקירות העדים ילפינן מקרא דמשפט אחד ומדברי הר"ן משמע שמן התורה אפילו בדין שאינו מרומה בעינן דרישה וחקירה דהא ממשפט אחד ילפינן ליה מדיני נפשות ובדיני נפשות לעולם בעינן דרישה וחקירה אלא שבהודאות והלואות מפני שלא תנעול דלת בפני לוין לא הצריכו דרישה וחקירה בדין שאנו מרומה ולדידיה נמי צריכין אנו לומר דצדק צדק לא אתי לענין דרישת וחקירת עדים דהא איהו כתב דלגבי עדים אין חילוק מן התורה בין דין מרומה לשאינו מרומה וק"ל:

משתה שם משתה שם פירוש שמחת נשואין ובשעת הגזירה היה שהיה ההגמון בא ובועלה תחלה ולכך בנשואין היו עושין סימן כן משמע בירושלמי דכתובות שמביא בתוס' בעמוד זה:

ברש"י ד"ה אור הנר כמי שצועק משתה שם משתה שם כצ"ל והכל דבור אחד:

ד"ה אחר חכמים לישיבה וכו' כגון אחר ר"א ללוד וכן כל אחר למקומו לסיכנין לגולה. לגולה לפומבדיתא וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה כאן בדין מרומה לא שיודעים בו שהוא מרומה וכו' ר"ל הא דאיתא בפרק שבועות העדות דאין לדונו כלל איירי שיודעים בודאי שהוא מרומה דהכא בשמעתין איירי שאין יודעים בודאי והאשר"י תירץ בשם מהר"ם דבשבועות איירי שהתובע הוא מרומה והכא איירי שהנתבע הוא מרומה ואם יסתלק הדיין ישתכר המרומה שלא יצטרך לשלם ולכך לא יסתלק רק יעשה דרישה וחקירה:

ד"ה קול ריחיים בבורני וכו' כן משמע בירושלמי כו' ר"ל שבירושלמי ג"כ מפרש שהיו עושין לסימן בשעת הגזרה אבל שם משמע שהוא בהיפוך מדהכא דהכא מפרש קול ריחיים הוא סימן לשבוע הבן ואור הנר למשתה ושם מפרש בהיפוך:

בא"ד איכא למימר שגם בראשונה היו עושין סימנים אלו לשם שמחה ר"ל ולאחר החורבן נתבטל ואח"כ חזרו ועשו אותם מחמת הגזירה:

ד"ה אור הנר בברור חיל מכאן נהגו להדליק נר במילה וכו' צריך לומר דזה נהגו ע"פ הירושלמי דלעיל דשם משמע דאור הנר הוא סימן למילה דהא לפי שמעתין דהכא אור הנר הוא סימן למשתה ר"ל לנשואין:

1 more comments on this page.

Maharam on Sanhedrin 32b · Sefaria

Ben Yehoyada

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹף", אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִפְשָׁרָה; כֵּיצַד? שְׁתֵּי סְפִינוֹת עוֹבְרוֹת בַּנָּהָר וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה (דברים טז, כ). קשה אמאי הוצרך ללמדינו דבר זה בספינות ובגמלים תסגי בחדא דשני אופנים אלו שוין הם? ונראה לי בס"ד אי הוה נקיט סְפִינוֹת בלבד הוה אמינא דוקא בכהאי גונא אמרינן תעמוד אותה שאינה טעונה ותמתין עד שתעבור הטעונה משום דבעמידתה אין טורח לבעל הספינה בעבור איזה שיעסוק בה ורק יש עכוב זמן בלבד, אבל בגמלים איכא טורח לבעל הגמל לתפוס אותו בחבל שבצוארו שלא ימרוד וילך ויתעה ובפרט כשרואה עשב רחוק לפניו ודאי ילך ממקום שעומד כדי לאכול ואפשר שיגיע לו איזה נזק לכך צריך בעליו לעמוד אצלו ולשמרו וימנעהו מלילך ממקומו והייתי אומר דבגמלים אינה עומדת אותה שאינה טעונה דאין בעלה רוצה לטרוח בכך ולכן למדנו דין זה גם בגמלים. ואי הוה נקיט גְּמַלִּים לחוד הוה אמינא הא דאמרינן שתעבור הטעונה ותעמוד שאינה טעונה משום דאיכא צער בעלי חיים בטעונה אבל בספינות דליכא 'צער בעלי חיים לא תעמוד' להכי אשמעינן גם בספינות.

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹף", הַלֵּךְ אַחַר בֵּית־דִּין יָפֶה (דברים טז, כ) קשא בכל דור ודור יש בית דין יפה ומאי רבותייהו דבתי דינים אלו דקראם בית דין יפה? ונראה לי דדין מרומה יתברר על ידי רבוי חקירות ודרישות אך קיימא לן אין עושין חקירות ודרישות בדיני ממונות כדי שלא תנעול דלת (סנהדרין ב.) ואם כן כיון דאינו עושה חקירות ודרישות דא עקא דיזדמן דין מרומה ולוקה הזכאי בלא משפט. אמנם בתי דינין שמזכיר כאן היה דרכם לעשות המצאות שכליות שמהם יתברר ויתוודע דין המרומה אף על פי שאין עושין דרישה וחקירה ובעבור זה קראם בית דין יפה. אמנם מה שאמר יָפֶה ולא אמר בית דין מומחה או בית דין חכים, רמז בזה כי יו"ד ה"א הם חו"ב [חכמה ובינה] ובתיבת יָפֶה יש בין אותיות י־ה שהם חו"ב יש אות פ"ה שרומז לפה העדים או פה בעלי דינין והכונה לרמוז שהדיין קודם שישמע הדברים מן פה בעל דין ופה העדים יסתכל בחכמה שלו לדעת שמא דין מרומה הוא ולזה ירמוז אות יו"ד ד' יָ פֶה' שהיא קודם אות פ"ה ונרמז באות ה"א דיפה שרומזת לבינה ללמד שהדיין גם אחר ששמע הדברים מן פה העדים ובעלי דינין יבין וישכיל בבינה שלו שמא זה הוא דין מרומה ולכן קראם בית דין יפה. והא דנקיט לרבי אליעזר קודם רבן יוחנן בן זכאי רבו, לרמוז דגם לגבי רבן יוחנן בן זכאי רבו נקרא בית דין יפה וכן נקיט לכלהו רבנן קודם הסנהדרין דלשכת הגזית לרמוז דגם לגבי הסנהדרין נחשבין בית דין יפה, ונקיט רבי יהודה בן בתירה שהיה בזמן בית המקדש כנראה מן ריש גמרא דפסחים (פסחים ג:) בעובדא דההוא נכרי דהוה סליק ואכיל פסחים, מכל מקום נקיט ליה ולחנינא לבסוף לומר אף על גב דהוו בחוץ לארץ גם נחשבים בית דין יפה וצריך לילך אחריהם.

קוֹל רֵיחַיִם בְּבוּרְנִי, שְׁבוּעַ הַבֵּן שָׁם נראה לי בס"ד הטעם שעושין סימן למצות מילה בריחים מפני דריחים הם דוגמת זכר ונקבה דבוקים זה בזה והמאכל נטחן מבין שניהם כן איש ואשתו שדבוקים זה בזה והולד נעשה משניהם ולכן אמר איוב תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וכו' (איוב לא, י). או יובן בס"ד על פי מה שכתב רבינו שמשון ז"ל דשר ריחיים שמו זְבוּב ולכן אם תניח זבוב בין ריחיים לא ינזק. וכתב עוד, שר זה הנקרא זְבוּב שולט באדם המבטל פריה ורביה או גורם ביטול פריה ורביה וסופו של זה להתגלגל בזבוב וכנזכר בדן ידין יעוין שם. ולכן במקום שנולד הבן ומלין אותו דנמצא קיימו פריה ורביה ואינו שולט בהם זְבוּב שהיא שר הריחיים משמיעין קול ריחים לסימן שהם ניצולו מדין שר הריחיים ולא ישלוט בהם הזבוב ולא יתגלגלו בו.

אוֹר הַנֵּר בִּבְרוֹר־חַיִל, מִשְׁתֶּה שָׁם נראה לי בס"ד הטעם שעושין סימן הנשואין באור הנר דידוע איש ואשתו נמשלו בדברי חכמים לנר ופתילה בתוכה דהיינו האשה נר והאיש הוא הפתילה שבתוך הנר ולכן על אשת איש המזנה עם אחר אמרו שתי פתילות בנר אחד וכנזכר בגמרא (גיטין נח.) לכן לסימן נשואין מדליקין נר שבה פתילה אחת בלבד. אי נמי עושין סימן בנר כי יש יחוד עליון שכולל כמה מיני שפע שהוא חיבור הוי־ה אהי־ה הוי־ה אלקי"ם הוי־ה אדנ־י [250] שעולים נֵר [250] והזכר אין בו אלא רמ"ח [248] אברים ועדיין חסר שני אברים כדי שיחול עליו אור השמות הנזכר שהם נֵר, אמנם כאשר ישא אשה שיש לה רנ"ב [252] אברים נשלם חסרון שלו ממנה כי דָּבַק אִישׁ בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב, כד) שאז בחיבור שניהם נעשה 'נֵר נֵר' כפול שמאיר יחוד עליון בו ובה. ולכן מדליקין שני נרות בשבת שהוא זמן חיבור ודבוק איש עם אשתו וכיון דעל ידי נשואין נשלם מספר נֵר אצל הזכר לכך עושין סימן לנשואין באור הנר.

Ben Yehoyada on Sanhedrin 32b · Sefaria

Original text

Segment 1

טָעוּ – לֹא יְשַׁלְּמוּ? כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּנְעוֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין!

then if the judges erred they should not need to pay the party they wronged, as they can claim that they were prevented from examining the witnesses effectively. The Gemara answers: If that were to be the halakha , all the more so that this would lock the door in the face of potential borrowers. If people know that the courts are not responsible for an error in judgment, they will not be willing to lend money.

Segment 2

רָבָא אָמַר: מַתְנִיתִין דְּהָכָא בְּדִינֵי קְנָסוֹת, וְאִידַּךְ בְּהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת.

Rava says: The ruling of the mishna here, that cases of monetary law require inquiry and interrogation, is stated with regard to laws of fines, not standard cases of monetary law. And the other sources, i.e., the mishna in tractate Shevi’it and the baraita , which do not require inquiry and interrogation, are stated with regard to cases of admissions and loans, in which there is cause to relax the procedures of deliberation, as explained.

Segment 3

רַב פָּפָּא אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי בְּהוֹדָאָה וְהַלְוָאָה. כָּאן – בְּדִין מְרוּמֶּה, כָּאן – בְּדִין שֶׁאֵינוֹ מְרוּמֶּה.

Rav Pappa says: This and that, i.e., both the mishna here and the other sources, are stated with regard to cases of an admission and a loan. The distinction between them is that the mishna here, which rules that cases of monetary law require inquiry and interrogation, is stated with regard to a possibly fraudulent trial, where the court suspects that one party is attempting to defraud the other party and have witnesses offer false testimony on his own behalf. There, in the baraita and in the mishna in tractate Shevi’it , which do not require inquiry and interrogation, the ruling is stated with regard to a trial that does not appear fraudulent.

Segment 4

כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּרֵישׁ לָקִישׁ רָמֵי: כְּתִיב ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״, וּכְתִיב ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״. הָא כֵּיצַד? כָּאן – בְּדִין מְרוּמֶּה, כָּאן – בְּדִין שֶׁאֵין מְרוּמֶּה.

This distinction is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish raises a contradiction between two verses: It is written in one verse: “In justice shall you judge your neighbor” (Leviticus 19:15), and it is written in another verse: “Justice, justice, shall you follow” (Deuteronomy 16:20), with the repetition indicating that it is not enough to merely judge with justice. He continues: How can these texts be reconciled? Here, this latter verse is stated with regard to a possibly fraudulent trial, where the court must take extra care to judge with justice; and there, that former verse is stated with regard to a trial that does not appear fraudulent.

Segment 5

רַב אָשֵׁי אָמַר: מַתְנִיתִין כִּדְשַׁנִּין, קְרָאֵי אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִפְשָׁרָה.

Rav Ashi says: The ruling of the mishna here, that cases of monetary law require inquiry and interrogation, is as we answered, i.e., in accordance with any one of the answers offered by the other amora’im . And those verses were not stated with regard to fraudulent trials; rather, one is stated with regard to judgment, in which the court must pursue justice extensively, and one is stated with regard to compromise.

Segment 6

כִּדְתַנְיָא: ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״ – אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִפְשָׁרָה. כֵּיצַד? שְׁתֵּי סְפִינוֹת עוֹבְרוֹת בַּנָּהָר וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה, אִם עוֹבְרוֹת שְׁתֵּיהֶן – שְׁתֵּיהֶן טוֹבְעוֹת, בְּזֶה אַחַר זֶה – שְׁתֵּיהֶן עוֹבְרוֹת. וְכֵן שְׁנֵי גְּמַלִּים שֶׁהָיוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת בֵּית חוֹרוֹן וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה, אִם עָלוּ שְׁנֵיהֶן – שְׁנֵיהֶן נוֹפְלִין, בְּזֶה אַחַר זֶה – שְׁנֵיהֶן עוֹלִין.

As it is taught in a baraita : When the verse states: “Justice, justice, shall you follow,” one mention of “justice” is stated with regard to judgment and one is stated with regard to compromise. How so? Where there are two boats traveling on the river and they encounter each other, if both of them attempt to pass, both of them sink, as the river is not wide enough for both to pass. If they pass one after the other, both of them pass. And similarly, where there are two camels who were ascending the ascent of Beit Ḥoron, where there is a narrow steep path, and they encounter each other, if both of them attempt to ascend, both of them fall. If they ascend one after the other, both of them ascend.

Segment 7

הָא כֵּיצַד? טְעוּנָה וְשֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה – תִּידָּחֶה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה מִפְּנֵי טְעוּנָה. קְרוֹבָה וְשֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה – תִּידָּחֶה קְרוֹבָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן קְרוֹבוֹת, שְׁתֵּיהֶן רְחוֹקוֹת – הָטֵל פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן, וּמֵעֲלוֹת שָׂכָר זוֹ לָזוֹ.

How does one decide which of them should go first? If there is one boat that is laden and one boat that is not laden, the needs of the one that is not laden should be overridden due to the needs of the one that is laden. If there is one boat that is close to its destination and one boat that is not close to its destination, the needs of the one that is close should be overridden due to the needs of the one that is not close. If both of them were close to their destinations, or both of them were far from their destinations, impose a compromise between them to decide which goes first, and the owners of the boats pay a fee to one other, i.e., the owners of the first boat compensate the owner of the boat that waits, for any loss incurred.

Segment 8

תָּנוּ רַבָּנַן: ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״ – הַלֵּךְ אַחַר בֵּית דִּין יָפֶה, אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלוֹד, אַחַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִבְרוּר חַיִל.

§ The Sages taught: The verse states: “Justice, justice, shall you follow.” This teaches that one should follow the best, most prestigious, court of the generation. For example, follow after Rabbi Eliezer to Lod, after Rabban Yoḥanan ben Zakkai to Beror Ḥayil.

Segment 9

תָּנָא: קוֹל רֵיחַיִם בְּבוּרְנִי – שְׁבוּעַ הַבֵּן, שְׁבוּעַ הַבֵּן. אוֹר הַנֵּר בִּבְרוּר חַיִל – מִשְׁתֶּה שָׁם, מִשְׁתֶּה שָׁם.

The Sages taught: When the gentile authorities issued decrees outlawing observance of the mitzvot, members of Jewish communities devised clandestine ways of indicating observance of mitzvot to each other. For example: If one produces the sound of a millstone in the city called Burni, this is tantamount to announcing: Week of the son, week of the son, i.e., there will be a circumcision. If one displays the light of a lamp in the city called Beror Ḥayil, this is tantamount to announcing: There is a wedding feast there, there is a wedding feast there.

Segment 10

תָּנוּ רַבָּנַן: ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״ – הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים לִישִׁיבָה. אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלוֹד, אַחַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִבְרוּר חַיִל, אַחַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִפְקִיעִין, אַחַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְיַבְנֶה, אַחַר רַבִּי עֲקִיבָא לִבְנֵי בְרָק, אַחַר רַבִּי מַתְיָא לְרוֹמִי, אַחַר רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן לְסִיכְנִי, אַחַר רַבִּי יוֹסֵי לְצִיפּוֹרִי, אַחַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה לִנְצִיבִין, אַחַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לַגּוֹלָה, אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים, אַחַר חֲכָמִים לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית.

The Sages taught: The verse states: “Justice, justice, shall you follow.” This teaches that one should follow the Sages to the academy where they are found. For example, follow after Rabbi Eliezer to Lod, after Rabban Yoḥanan ben Zakkai to Beror Ḥayil, after Rabbi Yehoshua to Peki’in, after Rabban Gamliel to Yavne, after Rabbi Akiva to Bnei Brak, after Rabbi Matya to Rome [ Romi ], after Rabbi Ḥananya ben Teradyon to Sikhnei, after Rabbi Yosei to Tzippori, after Rabbi Yehuda ben Beteira to Netzivin, after Rabbi Yehoshua to the exile [ gola ], i.e., Babylonia, after Rabbi Yehuda HaNasi to Beit She’arim, and after the Sages in the time of the Temple to the Chamber of Hewn Stone.

Segment 11

דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין כּוּ׳. הֵיכִי אָמְרִינַן? אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי אָמְרִינַן לְהוּ: מִי יֵימַר כִּדְקָאָמְרִיתוּ?

§ The mishna teaches that in cases of monetary law, the court opens the deliberations either with a claim to exempt the accused, or with a claim to find him liable. In cases of capital law, the court opens the deliberations with a claim to acquit the accused, but does not open the deliberations with a claim to find him liable. The Gemara asks: How do we say this opening stage of the deliberations? In other words, with what claim does the court begin deliberating? Rav Yehuda said: We say this to the witnesses: Who says that the event occurred as you said? Perhaps you erred?

Segment 12

אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא: וְהָא חָסְמִינַן לְהוּ? וְלִיחַסְמוּ! מִי לָא תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מַסִּיעִין אֶת הָעֵדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי שֶׁתִּיטָּרֵף דַּעְתָּן וְיַחְזְרוּ בָּהֶן?

Ulla said to him: But by confronting the witnesses in this manner, we silence them. The witnesses will think that the court suspects them of lying, and they will not testify. Rav Yehuda said to him: And let them be silenced. Isn’t it taught in a baraita ( Tosefta 9:1): Rabbi Shimon ben Eliezer says: In cases of capital law, the court brings the witnesses from one place to another place in order to confuse them so that they will retract their testimony if they are lying.

Segment 13

מִי דָּמֵי? הָתָם מִמֵּילָא קָא מִידְּחוּ, הָכָא קָא דָחֵינַן לְהוּ בְּיָדַיִם.

The Gemara rejects this argument: Are the halakhot comparable? There, where Rabbi Shimon ben Eliezer says to bring the witnesses from place to place, the witnesses are repressed by themselves, whereas here, we repress them by direct action, and that the court should not do.

Segment 14

אֶלָּא אָמַר עוּלָּא: הָכִי אָמְרִינַן, ״יֵשׁ לְךָ עֵדִים לַהֲזִימָּם?״ אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: וְכִי פּוֹתְחִין בִּזְכוּתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהִיא חוֹבָתוֹ שֶׁל זֶה?

Rather, Ulla says: We say this to the accused: Do you have witnesses to determine that the witnesses who testified against you are conspiring witnesses? Rabba said to him: But do we open the deliberations with a claim to acquit the accused that is to the liability of this one, i.e., the witnesses? This claim can lead to the witnesses incurring liability for their testimony.

Segment 15

וּמִי הָוְיָא חוֹבָתוֹ? וְהָתְנַן: אֵין עֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין.

The Gemara questions Rabba’s assumption: But is this to the liability of the witnesses? But didn’t we learn in a mishna ( Makkot 5b): Conspiring witnesses are not killed for their testimony until the verdict of the one concerning whom they testified is issued? Therefore, if they will be shown to be conspiring witnesses at this early stage of the proceedings, they will not be liable.

Segment 16

הָכִי אָמֵינָא: אִילּוּ שָׁתֵיק הַאי עַד דְּמִיגְמָר דִּינֵיהּ, וּמַיְיתִי עֵדִים וּמַזֵּים לְהוּ, הָוְיָא לֵיהּ חוֹבָתוֹ שֶׁל זֶה. אֶלָּא אָמַר רַבָּה: אָמְרִינַן לֵיהּ, ״יֵשׁ לְךָ עֵדִים לְהַכְחִישָׁן?״

The Gemara restates Rabba’s objection: This is what I say: If the accused would be silent until his verdict is issued and then brings witnesses and the court determines them to be conspiring witnesses, it will be found that the statement of the court is to the liability of this one, i.e., the witnesses. Rather, Rabba says: We say to the accused: Do you have witnesses to contradict them? If the first witnesses are contradicted as to the facts of the case, no one is liable.

Segment 17

רַב כָּהֲנָא אָמַר: ״מִדִּבְרֵיכֶם נִזְדַּכָּה פְּלוֹנִי״. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אָמְרִינַן לֵיהּ, ״אִי לָא קְטַלְתְּ לָא תִּדְחַל״. רַב אָשֵׁי אָמַר: ״כׇּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבֹא וִילַמֵּד עָלָיו״.

Rav Kahana said: We say to the witnesses: Based on your statements, so-and-so is acquitted. The court issues a pro forma declaration that it is possible to find a reason to acquit based on the testimony of the witnesses, and then they begin the deliberations. Abaye and Rava both say: We say to the accused: For example, if you did not kill anyone, do not fear the consequences of these proceedings, as you will be acquitted. Rav Ashi says: The court announces: Whoever knows of a reason to acquit the accused should come and teach this reason concerning him.

Segment 18

תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי וְרָבָא. רַבִּי אוֹמֵר: ״אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית וְגוֹ׳״ –

The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the explanation of Abaye and Rava. Rabbi Yehuda HaNasi says: The priest administering the sota rite to the sota says to her: “If no man has lain with you and if you have not gone astray to impurity while under your husband, you shall be free from this water of bitterness that causes the curse. But if you have gone astray while under your husband…” (Numbers 5:19–20). The priest first states the scenario in which the woman is innocent of adultery.

Sanhedrin 32b

Sanhedrin 32b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text