Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 26b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 26b

    Sanhedrin 26b. The full printed text of this folio side — 30 numbered segments, about 480 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    משרייתך היכא שכתבת לנו שבנא וסיעתו השלימו:

    הדרו בי חזרו ממה שהבטיחוני:

    בעל הנאה כמשמעו וי"א משכב זכור:

    סוכנת מחממתו וחבירו ובוקע עצים יסכן בם (קהלת י׳:ט׳):

    (ואומר) כי השתות יהרסון וגו' בתריה דכי הנה הרשעים ידרכון קשת כתיב:

    צדיק מה פעל הקב"ה מה שכר שהוא משלם ולקמן מפרש מאי משמע שתות לשון סיעת צדיקים:

    אילו בית המקדש חרב ע"י סנחריב בעצתו של שבנא צדיק מה פעל איה נפלאותיו של הקב"ה:

    אילו מחשבות של שבנא הרשע אין נהרסות והכי משמע קרא כי השתות יהרסון מחשבותיו של אותו רשע הכתוב למעלה כי הנה הרשעים ידרכון קשת ולשון שתות מחשבות שהוא משית בקירות לבו יהרסון ראויות הן ליהרס שאם לא כן צדיק מה פעל מה פעלו של חזקיהו והיכא שכרו כי השתות לשון ולא שת לבו גם לזאת (שמות ז׳:כ״ג):

    33 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 26b · Sefaria

    Tosafot

    מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה פירש ריב"א דאגת לב האדם על מזונותיו מהניא לשכח ממנו כל שאר מחשבות אף מחשבת דברי תורה שנאמר מפר מחשבות ערומים וגו' וקאי אנותן מטר על פני ארץ וגו' י"מ מועלת משקרת ולא תצלח כלומר אם אדם חושב הן להעשיר הן גם לדברי תורה לא יספיק אלא כשעשה לשמה כדמסיק:

    הלכה כרבי יהודה דמכשיר בשיש לו אומנות בלא הוא וכן הלכה דמשחק בקוביא לאו אסמכתא היא ודוקא כשמעות שניהם על הדף שקורין אישקבי"ר בלע"ז שהמקום קנוי למי שהרויח לקנות המעות אבל אותם המשחקים באמנה אפילו הקנו זה לזה לא קנה דאסמכתא גמורה היא ואין קנין מועיל בה:

    אוכלי דבר אחר פסולין להעיד ליכא לפרושי אוכלי דבר אחר דהיינו אוכלי חזיר דאי באוכלי חזיר היכי מפליג בין צינעא לפרהסיא וכי גרע מאוכל נבלות לתיאבון דאמרינן לקמן (סנהדרין דף כז.) דפסול לעדות בכל ענין אלא נראה כפי' הקונטרס דהיינו מקבלי צדקה מן הנכרים:

    החשוד על העריות כשר לעדות תימה מאי שנא מאוכל נבלות לתיאבון ומפלוני רבעני לרצוני דפסולין לעדות וי"ל דמיירי הכא בחשוד בעלמא בלא עדים דאין כאן כי אם שמועה ומ"מ הא דאמרינן ארבעים בכתפיה ניחא כדאמרינן מלקין על לא טובה השמועה אי נמי הכא משום דיצרו תוקפו ולא דמי לנבלה וגם לרביעה דליכא יצרו תוקפו כל כך כמו בערוה:

    Tosafot on Sanhedrin 26b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ר אלעזר שבנא בעל הנאה היה שנאמר לך בא אל הסוכן הזה מלשון ותהי לו סוכנת:

    פי' השתות צדיקים כדכתיב כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל למה נקרא התורה תושיה שמתשת כחו של אדם ד"א תושיה דברים של תוהו עולם משותת עליהן. אמר עולא מחשבה מועלת אפי' לבטל דברי תורה שנאמר מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה אמר רבא אם עסוקין לשמה אינה מועלת מחשבת אחרים לבטלה. שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום:

    א"ר אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כרבי יהודה דמתניתין דאמר אם יש לו אומנות אחרת כשר ואמר עוד כולן צריכין הכרזה בב"ד רועה פליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר בעי הכרזה וחד אמר לא בעי הכרזה וקיי"ל כמאן דמיקל ומאן דאמר בעי הכרזה הוא דמיקל:

    תניא אלו הן הפסולין כו' במה דברים אמורים בקידוש החודש ובעיבור שנה בדיני ממונות ובדיני נפשות אבל בעדות שהאשה כשרה לה אף הן כשרין לה והא דאמר ר' יהודה סתם רועה פסול דמסתמא מכרזינן עליה דהוא פסול:

    ההיא מתנתא דהוו חתימי עליה תרי גזלני כו' ואסיקנא פסלה רבא אע"ג דלא אכריזו אמר נהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן אבל גזלן דאורייתא לא בעי הכרזה. אר"נ אוכלי דבר אחר פי' [מקבלי] צדקה מן העובדי כוכבים פסולין לעדות וה"מ דאפשר ליה לאיתזוני בצנעא אבל אי לא אפשר ליה חיותיה. אמר רב [נחמן] החשוד על העריות כשר לעדות אמר רב ששת עני מרי ארבעים בכתפיה וכשר לעדות וקיי"ל כרב ששת באיסורי אמר רבא ומודי רב נחמן דלאפוקי אתתא מגברא כגון דאסהיד דגירשה פסול הוא אבל אי מסהיד לעיולי כגון דמסהיד בקידושיה לית לן בה אליבא דרב נחמן. אמר ר"נ גנב ניסן וגנב תשרי. כלומר באלו ב' חדשים שהתבואה בשדות והפירות באילנות הלוקח מהן לאו שמיה גנב והני מילי באריסא שיש לו רשות ליכנס בשדה והוא שלקח דבר מועט ודבר שנגמרה מלאכתו כגון מלילות וענבים העומדות להיבצר:

    איכרוהי דרב זביד חד גנב כפא פי' אלומה קטנה כדגרסינן בהמוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה מאי היא הכא תרגימו אבני דאכפי והן האבנים המוכנות לתתם על האלומות שלא תפריחם הרוח וחד גנב קיבורא פי' סנסני תומר ופסלינהו לתרווייהו:

    הנהו [קבוראי] דקברו מת ביו"ט ראשון שמתינהו רב פפא ופסלינהו ואתא רב הונא בריה דרב יהושע ואכשרינהו לעדות ואמר טעמא מאי משום דסברי מצוה קא עבדינן והאי דשמתינהו להו כי היכי דליהוי להו כפרה. מכלל דהני דמשמתי בדבר עבירה אי לקו פסולין הן:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 26b · Sefaria

    Meiri

    לעולם יהא אדם שקוד ללמוד תורה תמיד ואל יאמר לכשאפנה אשנה שהמחשבה שהוא מחשב בלבו מכאן ועד יום פלוני אסיים כך וכך ואיני צריך כל כך לשקוד מועלת היא לבעליה ר"ל שאינה מתקיימת ואף בדברי תורה:

    כל אלו שהזכרנו בפסולי עדות ושאין פסולם אלא מדברי סופרים צריכים הכרזה בבית דין או בבתי כנסיאות או בבתי מדרשות ר"ל הודעה שהם פסולים או הודעה שהם עברינים ועושים כך וכך וכל עדות שנתקבל מהם קודם הכרזה הן על פה הן בשטר דנין על פי אותה העדות ואין פוסלין אלא עדותם שמאחר הכרזה ואילך אבל פסולי עדות בעבירה שהיא מן התורה אין צריכין הכרזה וכל שנתברר שכבר חטאו בשעת עדותם בדבר מן התורה נפסלו אע"פ שלא הוכרזו ואין באלו חלוק בין רועה לשאר פיסולין שאע"פ שהרועה סתמו פסול צריך הוא הכרזה והכרזתו משנדע שהוא רועה ומ"מ פסול שמחמת קורבה אף אותם שנפסלו מדברי סופרים אין צריכין הכרזה וכן התבאר בתלמוד המערב:

    כל פסולי עדות אלו שהזכרנו הם ממין הרשעים שנאמר עליהם בתורה אל תשת ידך עם רשע ופסולי עדות הנזכרים במשנה שאחר זו הם הפסולים מחמת קורבה והנוגעים בעדותם בכלל אלו אלא שנגיעת עדות מתפשטת בלא קורבה וכן שהקורבה פסול אחר שהרי אף לחובה נפסלו ודין פסול זה יתבאר במסכת בבא בתרא:

    וכבר הזכרנו במשנה פסול העבדים וממינם אשה חרש שוטה וקטן וכן הסומא פסול לעדות כמו שיתבאר ויש מין אחד בפסולי עדות והוא מחמת פחיתותם כגון האוכל בשוק בפני כל העם והתבאר בתלמוד המערב דווקא שחוטף ואוכל שהוא נחשב ככלב ובכל זה כל שהוא בזוי ביותר כגון שהולך ערום בלא בושת ובכלל זה גם כן מקבל צדקה מן הגוים בפרהסיא אם היו יכולין ליזון מצד אחר או אף אם אין יכולין ליזון מצד אחר אחר שהיו יכולים לקבלה בצנעה הא אם לא היה להם ליזון מצד אחר ולא היו יכולים לקבלה בצנעה אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ונמצאו עשרה מיני פסולות על הדרך שהזכרנו:

    בשלישי של בתרא מ"ג א' יתבאר שכל שהוא נוגע בעדות באיזה צד שתהא הנאה מגעת לו בעדותו אינו עדות והנוטל שכר להעיד יתבאר בבכורות שעדותו בטלה אלא שבזו יש מפקפקין באגר בטילה הברור על הדרך שביארנו בדיין כמו שביארנו בפרק ראשון ונטילת שכר שבעדות י"מ אותה בין שנוטלו בשעה שמזמינין אותו יקבל את העדות בין שכבר קבלו ונוטל שכר בשעה שמזקיקין אותו לבא לפני בית דין להעיד ומ"מ גדולי הדור מסכימים דוקא בזו האחרונה הואיל ומצוה עליו להעיד אבל הראשונה עדותו קיימת הואיל ואין מוטל עליו להזמין עצמו לראות המעשה אבל מה שכבר ידע מצוה עליו להעיד וכן הדיין או היודע מצוה עליו לדון בצדק כל שבני אדם באים לפניו לדין אם ביחיד מומחה או כשקבלוהו עליהם אם בצרוף שלשה וכל שהוא מצוה עליו הוא בכלל מה אני בחנם אף אתה בחנם שהוא הטעם לאלו כמו שהתבאר בבכורות פרק עד כמה אבל שאינו מצוה עליו אינו בכלל זה ומ"מ יראה לי דווקא בנוטלו משניהם אבל כשנוטלו מן האחד יש לפקפק בו לקבלו בהעדפה יתירה ולאסרו אף בשעת הזמנה ולא נאמר הטעם מצד מה אני בחנם אלא כשנוטלו משניהם כך נראה לי:

    מי שנודע עליו בברור שבא על הערוה הרי הוא חשוד על כלן ופסול לכל עדות אף לעדות שאינו של אשה שהרי הוא בדין מלקות וכדתנן אלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' ואפילו לא התרו בו שאינו לוקה מ"מ הואיל ותורת מלקות עליו נפסל וכן בכל העבירות אבל אם לא נודע עליו כן אלא שהוא חשוד על כך מצד אמתלאות כשר לעדות ואע"פ שהוא בר מלקות ממה שאמרו מלקין על לא טובה השמועה ומ"מ לעדות אשה לומר מת בעלה או גרשה אינו נאמן וכל שכן על אותה שנטען עליה שחשוד הוא להוציאה כדי לישאנה ואף לדעת האומר ביבמות שאינו יכול לישא את אשתו מ"מ הרי אמרו אם כנס אינו מוציא פסק זה כל הפוסקים שוים בו ואל תחוש למה שנשתנו הפירושים בסוגיא זו שהרי גדולי הפוסקים שפרשוה בתשובת שאלה בבא על הערוה ובמלקות גמור פסק כרב ששת לפסול מטעם הלכתא כרב ששת באיסורי ופוסלים אותו לכל עדות והמפרשה בחשוד לבד ובמלקות לא טובה השמועה פוסק כרב נחמן הואיל ועיקרה בענין דינין היא שנויה ומכשירו לכל עדות חוץ מהתירה לינשא:

    אריס שלקח מן הפירות בבכורן קודם שתגמר מלאכתו אם דבר מועט לקחו ובדרך שנפשו של אדם חושקת לדברים המבוכרים בין בפירות הקיץ והוא הנקרא גנב ניסן בין בפירות החורף והוא הנקרא גנב תשרי אע"פ שלא לקחו מדעת הבעלים אין זה גנב שהבעלים מוחלין בדבר זה מן הסתם וכן אתה דן לכל כיוצא בזה אבל בדבר שנגמרה מלאכתו ובטל חן בכורו אין זה אלא חמוד ממון ופסול מעשה שגנב אחד קב שעורים ואחד אשכול של ענבים ופסלום:

    כל שעשה עבירה בצדק ר"ל שהדברים מוכיחים שלכוונת מצוה הוא עושה אין פוסלין אותו אף בעבירה שמן התורה ואפילו נדו אותם על כך ולא באו להתיר נדויים מפני שכל זה אינו אלא שהם חושבים שכל שהם עומדים בנידויים כפרה היא להם מעשה היה באנשים שקברו את המת ביום טוב ראשון ונתנדו על כך ואעפ"כ הוכשרו לעדות מן הטעם שהזכרנו וי"מ אפילו נתנדו על זה וחזרו ועשו מפני שהם סוברים מ"מ שהם עושים מצוה אלא שצריכין כפרה על חלול היום טוב:

    Meiri on Sanhedrin 26b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ואכשרינהו ר"ה ברה דר"י ברי"ף הגי' סבר ר"ה בריה דר"י לאכשרינהו. ובספר הצבא להרז"ה מדה רביעית בהשגו' הרמב"ן שם כ' דהך סברא אינו בטל וקיימא כן ובההוא דביצה דף כז ע"א סבר דלא למיחזי וכן חולין דף יח ע"א סבר ר"י לאקדמיי' וע' בהרא"ש כאן דלא כתב כן:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 26b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    נְקָבוּהוּ בַּעֲקֵבָיו וּתְלָאוּהוּ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה הוא רצה לעשות עצמו ראש ואת אדוניו חזקיהו המלך ע"ה בקש לעשותו זנב ח"ו לכן ראשו נגרר למטה ורגליו שהוא זנבו היה למעלה ונתלה בזנב הסוסים. גם נתגאה בחכמתו שהיא בראש, רצצו ראשו באבנים וסלעים שנגרר עליהם. ומה שאמר שֶׁהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים נראה לי בס"ד הטעם כי תורה לשמה היא מזמרת עריצים ומכרתת החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה ובזה פרשתי בס"ד מאמר הגמרא שאמרו בכל מקום 'גמרתא גמיר זמרתא תהא' לשון זמר עריצים אך שבנא לא היה לומד תורה לשמה שתהיה כדאי להכרית החוחים והקוצים לפיכך נגרר על הקוצים ועל הברקנים. או יובן בס"ד כי ישראל נמשלו לתמר מה תמר זה אין לו אלא 'לב אחד' כך ישראל יש להם לב אחד (סוכה מה:), אך שבנא שהשלים עם סנחריב היה לו 'לב אחר' ברי"ש נמצא עשה מן אחד בדלי"ת, אחר ברי"ש. וההפרש הוא מספר קוץ כי זה מאתים וזה ארבע גם הסיר קוץ של קרן זוית שבדל"ת ונעשה רי"ש לכן היו מגררין אותו על הקוץ.

    אִלּוּ חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ נֶהֱרָסִין, "צַדִּיק מַה פָּעָל" (תהלים יא, ג) פירש רש"י: הקדוש ברוך הוא מה שכר משלם. ונראה לי בס"ד הכונה דידוע שהשם יתברך הכין טובה ושכר לכל דור ודור בפני עצמו בעבור עסק התורה וידוע מה שאמרו במדרש תהלים בפסוק כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ הֳ' (תהלים כה, ז) רבי יוסי בר חנינא אמר משל למלך שעשה סעודה גדולה וזימן את האורחים הגיע ארבע שעות וחמש שעות ושש ולא באו, לעתותי הערב התחילו האורחים ממשמשין ובאין אמר להם המלך: טובה גדולה אני צריך להחזיק לכם אלולי שבאתם כל הסעודה הייתי משליך לכלבים שלא היה מי לאכול! כך אומר הקדוש ברוך הוא לצדיקים טובה גדולה אני מחזיק לכם שבשבילכם בראתי את עולמי שאלמלא אתם כל הטובה שהתקנתי לעתיד לבוא למי הייתי נותנה? שנאמר מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ) עד כאן. ולכן אמר דוד המלך ע"ה זְכָר לִי לְמַעַן טוּבְךָ כי הוא היה מלך ובכל יום יבא לבית המדרש ועוסק בתורה ועל ידי כך היה כל אדם נכנס ועוסק בתורה כי יקח קל וחומר ונמצא הוא גרם שהטוב המוכן לאותו הדור לעמלי תורה נמצא לו לוקחים שלוקחים אותו. והנה ידוע כי חזקיה המלך ע"ה הרביץ תורה בישראל יותר מדאי שהיה מלך ודורש בי"א רבוותא והכל באין ולומדין כי יקחו קל וחומר לעצמם ולא עוד אלא שנעץ חרב בבית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב והדליק שמן בבתי מדרשות כל הלילות ולילה כיום יאיר לעסוק בתורה ובדקו ומצאו אפילו תינוק ותנוקת בקיאים בהלכות טומאה וטהרה (סנהדרין צד:), ואם אחר כל עסק הגדול הזה שהיה להם בתורה נמסרים ביד סנחריב מי היה לומד תורה עוד בראותם שכל רבוי עסק התורה הזה לא הגין עליהם! ואם כן למי היה נותן הקדוש ברוך הוא שכר הטוב אשר הכין בעולם הבא לעמלי תורה? וזהו שנאמר צדיקו של עולם מה פעל בהזמנה והכנה של השכר שהכין והזמין לעמלי תורה.

    'תּוּשִׁיָּה', שֶׁנִּתְּנָה בַּחֲשַׁאי מִפְּנֵי הַשָּׂטָן (ישעיה כח, כט) פירוש קאי על תורה שבעל פה. ומה שאמר דברים של תוהו נראה לי בס"ד דקאי על התורה שיש בה כמה ספורים שהאדם הרואה אותם חושב שהם דברים של תוהו לפי פשוטן כמו 'וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים' (בראשית לו, לא) וכיוצא וכאשר קנטר מנשה בכך אך באמת הם דברים נפלאים שהעולם משותת עליהם שהם סודות עליונים.

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ, הֵיכָא אַשְׁכְּחָן צַדִּיקֵי, דְּאִיקְרוּ 'שָׁתוֹת'? (שמואל א ב, ח). הנה מלבד טעם הגמרא נראה לי בס"ד 'שָׁתוֹת' על חזקיהו המלך ע"ה והוא על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים מא.) בענין הגבורות המתפשטים בשש קצוות דז"א [זעיר אנפין] בבחינת הגדלות והוא כי גבורת הגדלות העולה דרך עליה מן היסוד לנצח הוא חזקיהו המלך וכו' עיין שם. נמצא חזקיהו הוא מן הגבורות דגדלות המתפשטים בשש קצוות ולכן תיבת 'הַשָּׁתוֹת' דנקיט קרא הכא רומזת אליו. ועוד נראה לי ד'שָׁתוֹת' קאי על חזקיהו דאף על פי ששמו חזקיה בחמש אותיות נקרא חזקיהו בששה אותיות. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר בשער הגלגולים (דף נו"ן) דחלק הבכורה של קין גדול מאד ולקחו יעקב אבינו ע"ה והורישו ליששכר ואחר כך התחילה נשמה זו של חלק הבכורה שהיא גדולה מאד להתגלגל והתחיל גלגול הראשון בנדב ואביהוא שהם תרי פלגי גופא ונתגלגלה בהם הרי כאן שנים אחר כך באה בפנחס בסוד עיבור אחר כך בשמואל הנביא ע"ה בסוד גלגול אחר כך באלישע הנביא ע"ה בסוד עיבור הרי כאן חמשה צדיקים אחר כך באה בחזקיהו המלך ע"ה בסוד גלגול עיין שם. נמצא מעת שהתחילה להתגלגל ולהתעבר היה הוא שישי לצדיקים שבאה בהם ולכן שתות קאי על חזקיהו המלך ע"ה.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 26b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 26, Amud Bet, about 480 words in 30 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 30 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ: מַשְׁירְיָיתָךְ הֵיכָא? אֲמַר: הֲדַרוּ בִּי.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁבְנָא בַּעַל הֲנָאָה הָיָה.…”

    3. Segment 341 words

      Opens “וְאוֹמֵר: ״כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל״.…”

    4. Segment 413 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: אִילּוּ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ…”

    5. Segment 516 words

      Opens “וּלְמַאן דְּאָמַר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָמֵי – דִּתְנַן:…”

    6. Segment 610 words

      Opens “אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ, הֵיכָא אַשְׁכְּחַן…”

    7. Segment 715 words

      Opens “דִּכְתִיב: ״כִּי לַה׳ מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם…”

    8. Segment 831 words

      Opens “אָמַר רַבִּי חָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תּוּשִׁיָּה?…”

    9. Segment 915 words

      Opens “אָמַר עוּלָּא: מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֲפִילּוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה,…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “אָמַר רַבָּה: אִם עֲסוּקִין לִשְׁמָהּ, אֵינָהּ מוֹעֶלֶת,…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כּוּלָּן…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “רוֹעֶה – פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא:…”

    14. Segment 1424 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לָא בָּעֵי הַכְרָזָה, הַיְינוּ…”

    15. Segment 153 words

      Opens “דְּבִסְתָמָא מַכְרְזִינַן עֲלֵיהּ.…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “הָהִיא מַתָּנָה דַּהֲווֹ חֲתִימִי עֲלַהּ תְּרֵין גַּזְלָנִין,…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא: נְהִי דְּבָעֵינַן הַכְרָזָה בְּגַזְלָן…”

    18. Segment 184 words

      Opens “סִימָן: דָּבָר, וַעֲרָיוֹת, גַּנָּב.…”

    19. Segment 198 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן: אוֹכְלֵי דָּבָר אַחֵר פְּסוּלִין…”

    20. Segment 2026 words

      Opens “הָנֵי מִילֵּי בְּפַרְהֶסְיָא, אֲבָל בְּצִינְעָה לָא. וּבְפַרְהֶסְיָא…”

    21. Segment 2116 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן: הֶחָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת כָּשֵׁר…”

    22. Segment 2225 words

      Opens “אָמַר רָבָא: וּמוֹדֶה רַב נַחְמָן לְעִנְיַן עֵדוּת…”

    23. Segment 2319 words

      Opens “פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא הָא עֲדִיפָא לֵיהּ, דִּכְתִיב:…”

    24. Segment 2411 words

      Opens “וְאָמַר רַב נַחְמָן: גַּנַּב נִיסָן וְגַנַּב תִּשְׁרֵי…”

    25. Segment 258 words

      Opens “וְהָנֵי מִילֵּי בַּאֲרִיסָא, וְדָבָר מוּעָט, וּבְדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה…”

    26. Segment 2613 words

      Opens “אִיכָּרֵיהּ דְּרַב זְבִיד, חַד גְּנַב קַבָּא דִשְׂעָרֵי,…”

    27. Segment 2720 words

      Opens “הָנְהוּ קָבוֹרָאֵי דִּקְבוּר נַפְשָׁא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן…”

    28. Segment 2811 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא: וְהָא רְשָׁעִים נִינְהוּ?…”

    29. Segment 2910 words

      Opens “וְהָא קָא מְשַׁמְּתִינַן לְהוּ? סָבְרִי: כַּפָּרָה קָא…”

    30. Segment 301 words

      Opens “אִיתְּמַר:…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Sanhedrin 26b · Segment 27 — “…וּפַסְלִינְהוּ לְעֵדוּת, וְאַכְשְׁרִינְהוּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 26b · Segment 13 — “…– פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא: חַד אָמַר בָּעֵי…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 26b · Segment 22 — “…שֶׁהוּא פָּסוּל. אָמַר רָבִינָא, וְאִיתֵּימָא רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 26b · Segment 9 — “אָמַר עוּלָּא: מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֲפִילּוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵפֵר…

    Original text

    אֲמַרוּ לֵיהּ: מַשְׁירְיָיתָךְ הֵיכָא? אֲמַר: הֲדַרוּ בִּי. אֲמַרוּ לֵיהּ: אִם כֵּן, אַחוֹכֵי קָא מַחְיְיכַתְּ בַּן! נְקָבוּהוּ בַּעֲקָבָיו וּתְלָאוּהוּ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִין.

    The Assyrians said to him: Where is your camp? Shebna said: They backed out on me. They said to him: If so, you are mocking us; you led us to believe that behind you stands a large camp of supporters. They punched holes in his heels and hung him by the tails of their horses, and dragged him on the thorns and on the bristles.

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁבְנָא בַּעַל הֲנָאָה הָיָה. כְּתִיב הָכָא: ״לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַתְּהִי לוֹ סֹכֶנֶת״.

    Rabbi Elazar says: Shebna was a hedonist. It is written here: “Go, get yourself to this steward [ hasokhen ], to Shebna, who is over the house” (Isaiah 22:15), and it is written there with regard to Abishag the Shunammite: “And let her be a companion [ sokhenet ] to him; and let her lie in your bosom, that my lord the king may get heat” (I Kings 1:2).

    וְאוֹמֵר: ״כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל״. רַב יְהוּדָה וְרַב עֵינָא, חַד אָמַר: אִילּוּ חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ נֶהֱרָסִים, צַדִּיק מַה פָּעָל? וְחַד אָמַר: אִילּוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יַהָרֵס, צַדִּיק מַה פָּעָל? וְעוּלָּא אָמַר: אִילּוּ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אֵינָן נֶהֱרָסוֹת, צַדִּיק מַה פָּעָל?

    And following the aforementioned verse: “For behold, the wicked bend the bow, they have made ready their arrow upon the string,” the next verse states: “When the foundations are destroyed, what has the Righteous One done?” (Psalms 11:3). Rav Yehuda and Rav Eina interpret this verse. One says: If Hezekiah and his camp are destroyed, what has the Righteous One done? And one says: If the Temple should be destroyed, what has the Righteous One done? And Ulla says: If the intentions of that wicked person, Sennacherib, are not destroyed, what has the Righteous One done?

    בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: אִילּוּ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן״.

    The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the verse means: If the intentions of that wicked person are not destroyed, what has the Righteous One done, this is the reason that it is written: “When the foundations [ hashatot ] are destroyed,” i.e., the intentions of Sennacherib are destroyed, as intentions are called shatot .

    וּלְמַאן דְּאָמַר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָמֵי – דִּתְנַן: אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּיה הָיְתָה נִקְרֵאת.

    And according to the one who says it is referring to the Temple, the word hashatot is also clear, as we learned in a mishna ( Yoma 53b): There was a stone in the Holy of Holies from the days of the early prophets, David and Samuel, who laid the groundwork for construction of the Temple, and this stone was called the Foundation [ shetiyya ] Stone.

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ, הֵיכָא אַשְׁכְּחַן צַדִּיקֵי דְּאִיקְּרוּ ״שָׁתוֹת״?

    But according to the one who says that the reference is to Hezekiah and his camp, where do we find that righteous people are referred to as shatot ?

    דִּכְתִיב: ״כִּי לַה׳ מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה״.

    The Gemara answers: As it is written: “He raises up the poor out of the dust, He lifts up the needy from the dung hill, to make them sit with princes and inherit the throne of glory; for the pillars of the earth are the Lord’s, and He has set [ vayyashet ] the world upon them” (I Samuel 2:8). Since the righteous are considered the foundations of the world, this verse is interpreted in reference to them. And if you wish, say instead that it is derived from here: “Wonderful is His counsel, and great His wisdom [ tushiyya ]” (Isaiah 28:29). Accordingly, the wise, righteous people are called shatot .

    אָמַר רַבִּי חָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תּוּשִׁיָּה? מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם. דָּבָר אַחֵר: תּוּשִׁיָּה – שֶׁנִּיתְּנָה בַּחֲשַׁאי מִפְּנֵי הַשָּׂטָן. דָּבָר אַחֵר: תּוּשִׁיָּה – דְּבָרִים שֶׁל תּוֹהוּ שֶׁהָעוֹלָם מְשׁוּתָּת עֲלֵיהֶם.

    With regard to the latter verse, Rabbi Ḥanan says: Why is the Torah called tushiyya ? Because it weakens [ matteshet ] the strength of a person who engages in its study. Alternatively, tushiyya can be interpreted as an abbreviation: That it was given in secret [ shenittena beḥashai ]. This was done because of the Satan, lest he claim that the Jewish people are not worthy of it. Alternatively, tushiyya can be interpreted as an abbreviation for amorphous [ tohu ] matters that seem foreign and strange, but nevertheless the world is founded [ meshotat ] on them.

    אָמַר עוּלָּא: מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֲפִילּוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה״.

    Ulla says: Thought, i.e., concern, is effective [ mo’elet ] in disturbing even the study of statements of Torah, as it is stated: “He frustrates the thoughts of the crafty, so that their hands can perform nothing [ velo…tushiyya ]” (Job 5:12), and tushiyya is a reference to Torah.

    אָמַר רַבָּה: אִם עֲסוּקִין לִשְׁמָהּ, אֵינָהּ מוֹעֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה׳ הִיא תָקוּם״. עֵצָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דְּבַר ה׳ הִיא תָּקוּם לְעוֹלָם.

    Rabba says: If people engage in Torah study for its own sake, concern is not effective; as it is stated: “There are many devices in a man’s heart; but the counsel of the Lord, that shall stand” (Proverbs 19:21). Rabba interprets this to mean that a counsel that has in it the statement of the Lord shall rise forever and cannot be disturbed.

    אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.

    § The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: When are all these people, e.g., gamblers and those who lend with interest, disqualified from bearing witness? It is when they have no occupation other than this one. Rabbi Abbahu says that Rabbi Elazar says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כּוּלָּן צְרִיכִין הַכְרָזָה בְּבֵית דִּין.

    And Rabbi Abbahu says that Rabbi Elazar says: All of these require a proclamation in the court. In other words, one is disqualified only after it is proclaimed in court that he was found guilty of this behavior.

    רוֹעֶה – פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא: חַד אָמַר בָּעֵי הַכְרָזָה, וְחַד אָמַר לָא בָּעֵי הַכְרָזָה.

    With regard to a shepherd, who is also disqualified from bearing witness, Rav Aḥa and Ravina disagree. One says that he requires a proclamation that he is disqualified due to his being a shepherd, and one says that he does not require a proclamation and is disqualified automatically.

    בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לָא בָּעֵי הַכְרָזָה, הַיְינוּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: סְתָם רוֹעֶה פָּסוּל. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בָּעֵי הַכְרָזָה, מַאי סְתָם רוֹעֶה פָּסוּל?

    The Gemara asks: Granted, according to the one who says that he does not require a proclamation, this is what Rav Yehuda means when he says that Rav says that an ordinary shepherd is disqualified, i.e., he does not require a specific proclamation. But according to the one who says that a shepherd requires a proclamation, what is meant by the statement that an ordinary shepherd is disqualified?

    דְּבִסְתָמָא מַכְרְזִינַן עֲלֵיהּ.

    The Gemara answers: It means that in an ordinary case, the court proclaims about him that he is disqualified for having engaged in shepherding. If the court discovers that he regularly engages in this trade, it proclaims immediately that he is disqualified, and the court does not need to prove that he shepherds his flock in the fields of others.

    הָהִיא מַתָּנָה דַּהֲווֹ חֲתִימִי עֲלַהּ תְּרֵין גַּזְלָנִין, סְבַר רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל לְאַכְשׁוֹרַהּ, דְּהָא לָא אַכְרְזִינַן עֲלַיְיהוּ.

    The Gemara recounts: With regard to a certain deed of gift on which the names of two robbers were signed, Rav Pappa bar Shmuel thought to deem it valid despite the identity of the witnesses, as the court did not proclaim about them that they were disqualified.

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא: נְהִי דְּבָעֵינַן הַכְרָזָה בְּגַזְלָן דְּרַבָּנַן, בְּגַזְלָן דְּאוֹרָיְיתָא מִי בָּעֵינַן הַכְרָזָה?

    Rava said to him: Although we require a proclamation in order to disqualify a robber from bearing witness, this is only with regard to a robber who is guilty of stealing by rabbinic law; with regard to a robber who is guilty of stealing by Torah law, do we require a proclamation? He is disqualified automatically.

    סִימָן: דָּבָר, וַעֲרָיוֹת, גַּנָּב.

    § The Gemara states a mnemonic for the following statements with regard to disqualification from testifying: Something; and forbidden sexual relations; and a thief.

    אָמַר רַב נַחְמָן: אוֹכְלֵי דָּבָר אַחֵר פְּסוּלִין לְעֵדוּת.

    Rav Naḥman says: Those who eat something else, a euphemism for pork, are disqualified from bearing witness. This is referring to those who accept charity from gentiles, thereby causing a desecration of God’s name. They are tantamount to wicked people guilty of monetary transgressions, as they are willing to desecrate God’s name for monetary gain.

    הָנֵי מִילֵּי בְּפַרְהֶסְיָא, אֲבָל בְּצִינְעָה לָא. וּבְפַרְהֶסְיָא נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ לְאִיתְּזוֹנֵי בְּצִינְעָה, וְקָא מְבַזֵּי נַפְשֵׁיהּ בְּפַרְהֶסְיָא. אֲבָל לָא אֶפְשָׁר לֵיהּ – חַיּוּתֵיהּ הוּא.

    The Gemara comments: This statement applies with regard to taking charity from gentiles in public [ befarhesya ], but if one takes it in private he is not disqualified. And even if he takes it in public, we said that he is disqualified only in a case where he can sustain himself by accepting charity from gentiles in private and despite this he disgraces himself by taking it in public. But if he cannot support himself in any other manner, he is not disqualified, as it is his livelihood.

    אָמַר רַב נַחְמָן: הֶחָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת כָּשֵׁר לְעֵדוּת. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: עֲנִי מָרִי, אַרְבְּעִין בְּכַתְפֵּיהּ וְכָשֵׁר?

    Rav Naḥman says: One who due to a rumor is suspected of engaging in forbidden sexual relations is fit to bear witness. Rav Sheshet said to him: Answer me, my Master: The halakha is that one who is rumored to have engaged in forbidden sexual intercourse receives forty lashes on his shoulders, and yet you say he is fit to bear witness?

    אָמַר רָבָא: וּמוֹדֶה רַב נַחְמָן לְעִנְיַן עֵדוּת אִשָּׁה שֶׁהוּא פָּסוּל. אָמַר רָבִינָא, וְאִיתֵּימָא רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְאַפּוֹקַהּ, אֲבָל לְעַיּוֹלַהּ – לֵית לַן בַּהּ.

    Rava said: And Rav Naḥman concedes that he is disqualified with regard to testimony about the status of a married woman, as he is clearly under suspicion with regard to this matter. Ravina says, and some say Rav Pappa says: We said he is disqualified only with regard to testimony that removes her status as a married woman, e.g., testimony that her husband died, as he is suspected of wanting her for himself. But with regard to testimony that establishes her in that status, we have no problem with it.

    פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא הָא עֲדִיפָא לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְגוֹ׳״? קָא מַשְׁמַע לַן דְּכַמָּה דְּקַיְימָא הָכִי שְׁכִיחָא לֵיהּ.

    The Gemara asks: Isn’t that obvious? Why should he be suspected of lying in order to render a woman married? The Gemara answers: Lest you say that if he wants her for himself, this situation, i.e., her being married to another, is preferable to him; as it is written: “Stolen waters are sweet and bread eaten in secret is pleasant” (Proverbs 9:17), i.e., the forbidden is more pleasant than the permitted, Rav Pappa teaches us that this is not the case, as the way the woman is now, being unmarried, she is more available to him. He therefore is not motivated to testify falsely that she is married.

    וְאָמַר רַב נַחְמָן: גַּנַּב נִיסָן וְגַנַּב תִּשְׁרֵי – לָא שְׁמֵיהּ גַּנָּב.

    And Rav Naḥman says: A thief of Nisan and a thief of Tishrei, i.e., one who steals during the harvest seasons, is not called a thief and is therefore not disqualified from bearing witness.

    וְהָנֵי מִילֵּי בַּאֲרִיסָא, וְדָבָר מוּעָט, וּבְדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.

    The Gemara explains: This statement applies specifically with regard to a tenant farmer, and it is a situation where he took a small amount, and in a case where it was an item whose work was completed, i.e., that needed no further processing. Since the produce was sufficiently processed, the tenant may assume that he deserves additional pay for any further labor and justify taking a small amount of the produce for his effort. Consequently, his theft is not willful.

    אִיכָּרֵיהּ דְּרַב זְבִיד, חַד גְּנַב קַבָּא דִשְׂעָרֵי, וּפַסְלֵיהּ, וְחַד גְּנַב קִיבּוּרָא דַאֲהִינֵי, וּפַסְלֵיהּ.

    The Gemara recounts: An incident occurred with the tenant farmers of Rav Zevid. One stole a kav of barley, and Rav Zevid disqualified him from bearing witness, and one stole a cluster of dates, and he disqualified him. The reason for their disqualification is that the quantity of produce they stole is not considered a small amount.

    הָנְהוּ קָבוֹרָאֵי דִּקְבוּר נַפְשָׁא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל עֲצֶרֶת, שַׁמְּתִינְהוּ רַב פָּפָּא וּפַסְלִינְהוּ לְעֵדוּת, וְאַכְשְׁרִינְהוּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ.

    The Gemara relates: There were these gravediggers, who buried a person on the first day of the festival of Shavuot , desecrating the Festival. Rav Pappa excommunicated them and then disqualified them from bearing witness, and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, deemed them fit to bear witness.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא: וְהָא רְשָׁעִים נִינְהוּ? סָבְרִי: מִצְוָה קָא עָבְדִי.

    Rav Pappa said to Rav Huna, son of Rav Yehoshua: But aren’t they wicked people, as they violated a Torah prohibition? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, answered him: They assumed they were doing a mitzva, as they were burying the dead.

    וְהָא קָא מְשַׁמְּתִינַן לְהוּ? סָבְרִי: כַּפָּרָה קָא עָבְדִי לַן רַבָּנַן.

    Rav Pappa asked: But didn’t I excommunicate them for this? Nevertheless, they continued to bury people on the Festival. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, answered: They assumed: We were not excommunicated for doing something wrong. Rather, since the mitzva of burying the dead involved desecrating the Festival, the Sages are achieving atonement for us, although our behavior was appropriate.

    אִיתְּמַר:

    § A conspiring witness is one who testified that a certain incident occurred at a particular time and place, and then two other witnesses testify that he was elsewhere at that time. The Gemara discusses the disqualification of a conspiring witness from providing testimony in other cases. It was stated