Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 24a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 24a

    Sanhedrin 24a. The full printed text of this folio side — 27 numbered segments, about 598 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בעדים פסולים ודיינין כשרין בעל דין פוסל הדיינין והעדים ונמצאו דבריו אמת על העדים ומשום הכי מהימנינן ליה אפי' לגבי דיינין:

    סיפא שנמצאו דבריו אמת על הדיינין שפסולין הם ומשום הכי מהימנינן להו אעדים אליבא דר"מ ורבנן לית להו מיגו:

    איכא בי דינא אחרינא ואינו נוגע בעדות:

    רבין סבר אמרינן מיגו בעלמא כדקיימא הכא טעמא משום מיגו הוא ואי לאו הכי הוא לא הוה פסיל רבי מאיר ולרב דימי לא אמרי' מיגו בעלמא:

    וטוחנן זה בזה מטיח ומקיש זה בזה אלמא חריפא טובא הוה מקרי ליה לר' מאיר דרך ענוה פה קדוש:

    אמר רבינא ומאי תמהא והלא ר' מאיר עוקר הרי הרים הוא כלומר אלים וגבר טפי טובא:

    בא וראה כמה כלומר לא אתמוהי קא מתמהי אלא הכי קאמר בא וראה כמה בני ארץ ישראל מחבבין זה את זה דהא ריש לקיש חריף וחכים טובא הוה וקרי ליה לר' מאיר פה קדוש דקא מחבב ליה ומיישב את הדבר להתקיים:

    להטמין את הצונן מים צונן ומתיירא שלא יוחמו אסור להטמינן בחול צונן (לצורך שבת) [בשבת]:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 24a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    בלולה במקרא ובמשנה וכו' פירש רבינו תם דבתלמוד שלנו אנו פוטרין עצמנו ממה שאמרו חכמים (מסכת ע"ג דף יט.) לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בש"ס אע"פ כן אנו קוראים בכל יום פרשת התמיד ושונים במשנת איזהו מקומן וגורסין רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות וכו':

    אמר רב דימי כגון דקבליה עליה בחד פירש הקונט' דאפילו הכי קאמר ר' מאיר דיכול לחזור בו ולא נהירא דכיון דלרבותא נקטיה הוה ליה למימר לא צריכא כו' דמדקאמר כגון משמע דדוקא קא אמר כגון דקבליה עליה בחד על כן נראה דאמילתייהו דרבנן קאי דדוקא כגון דקבלוה עלויה בחד דחדא לריעותא הוא דאיכא קאמרי רבנן דאינו יכול לחזור בו אבל אי קבליה עליה כבי תרי יכול לחזור בו אף לרבנן כיון דאיכא תרתי לריעותא:

    Tosafot on Sanhedrin 24a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    הא דגרסינן בגט פשוט אמר רב גידל אמר רב הלכה כחכמים ואף ר' לא אמר אלא לברר א"ל אנא נמי לברר קאמינא הא דאמר רבין א"ר יוחנן רישא בעדין פסולין ודיינין כשרין מגו דפסלי עדים פסלי נמי דיינין כלומר יכול בעל דין לומר כבר נגמר זה הדין שקבלתי על עצמי לדון בפני ב"ד זה מאחר שנפסלו העדים ואם טוען בעל דין כי יש לי ראיה אחרת התחלת הדין הוא זה וצריכין אנו לברר לנו דיינין כו'. פשוטה היא:

    היו חכמים מחבבין זה את זה הלא תראה כי מי שרואה ריש לקיש בבית המדרש רואה כח החכמה שלו כאלו עוקר הרים וטוחנן זה בזה. והיה אומר על ר' מאיר פה קדוש יאמר דבר זה ואע"פ שאמר רבינא הרואה ר' מאיר בבית המדרש כאלו עוקר וטוחן הרי הרים זה בזה. וכן ר' היה יושב ואומר אסור להטמין בשבת הצונן. אמר לפניו ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבא התיר להטמין הצונן אמר ר' כבר הורה זקן ואע"פ שאילו היה ר' יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני ר' דהא ר' ישמעאל בריה ממלא מקום אבותיו הוה וכפוף היה ויושב לפני ר' ואפילו הכי אמר ר' כבר הורה זקן שהיו מחבבין זה את זה:

    לאחד קראתי נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימין זה לזה בהלכה ולאחד קראתי חובלים. אלו ת"ח שבבבל שמחבלין זה לזה בהלכה וכן שני בני היצהר. ת"ח שבא"י נוחין זה לזה כשמן. ושני זיתים עליה. אלו ת"ח שבבל שמרין זה לזה כזית. והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וגו' ויאמר ה' לבנות לה בית בארץ שנער. וא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי זה חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל ואסיק' דגסות נחתא לבבל ואישתרבבא לעילם. ודייקי' מדכתיב לבנות לה בית ולא כתיב לבנות להם בית. ש"מ דחנופה לבדה נשארה וגסות הרוח ירדה לעילם. דעילם אית בה עניות תורה ואמר ר' סימן לגסות הרוח עניות תורה כמו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. א"ר יוחנן בבל בלולה במקרא ובמשנה ובתלמוד א"ר ירמיה במחשבים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבל כלומר טעמים שלו צפונים ועלומים כמים עמוקים:

    ירושלמי תרין בני אינש הוה להון דין באנטוכיא אמר חד לחבריה מה דר' יוחנן אמר מקובל עלי. שמע ר' יוחנן ואמר לאו כל כמיניה מטרפא בעל דיניה אלא שמעין מיליהון תמן ואין הות צרכא כתבין ומשלחין עובדא לרבנן. תרין בני אינש הות להון דין בטבריא זה אומר בב"ד הגדול וזה אומר בב"ד הקטן שומעין לזה שאמר בב"ד הגדול:

    מתני' א"ל נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי ג' רועי בקר כו'. אוקי' כגון דקבליה בחד כלומר אבא ועד אחר עמו. או אביך ואחר עמו נאמנין עלי ר' מאיר אומר יכול לחזור בו וחכ"א אין יכול לחזור בו וקיי"ל כי המקבל עליו בקנין דלא כאסמכתא עד אחד כשנים [מהני] ואין יכול לחזור בו ואפילו בעל דין עצמו אם קבלו בקנין מבעלין אינו יכול לחזור בו וכן מפורש בשבועות (מ"ב.) וכן המקבל עליו ג' רועי בקר כיוצא בהן (וקיי"ל דהמקבל עליו עד אחד כשנים בקנין אינו יכול לחזור בו). אמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת ר' מאיר וחכמים במחול לך אבל באתן לך דברי הכל יכול לחזור בו ור' יוחנן אמר באתן לך מחלוקת אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 24a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    מותר להטמין מים צונן בשבת בדבר שאין מוסיף הבל שלא אמרו שלא לטמון בשבת אף בדבר שאינו מוסיף אלא בדבר חם ולא עוד אלא אף חמין שנתערו מכלי ראשון לשני דינן כצונן לענין זה וי"מ בענין זה להטמין את הצונן שמתירא שיחמו ומותר להטמינן בחול וכיוצא בו להעמיד צנתן ובאמת הכל מותר אלא שלענין פירוש ראשון נראה יותר ומבעוד יום אפילו חמין מותר בדבר שאינו מוסיף הבל אבל בדבר המוסיף אסור כמו שיתבאר במקומו:

    תלמידי חכמים ראוי להם להיות נוחים זה לזה בהלכה ומחבבין כל אחד דבריו של חבירו ולא שיהו מכוונים לקטרג ולנצח ואם עושין כן נמצאו מנעימים זה לזה בהלכה ומוציאין כל תעלומה לאור וזוכין ללמוד וללמד שזה ר"ל הלומד לאחרים וההשפעה לזולתו הוא תכלית השלימות וכל שאינו זוכה ללמד לא השלים לנפשו חקה כמו שאמרו אחות לנו קטנה ושדים אין לה זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד והזוכה לכך אשריו ואשרי חלקו:

    המשנה השניה והכוונה בה להשלים עניני החלק הראשון והוא שאמר אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך ר"ל לעדות נאמנין עלי שלשה רועי בקר ר"ל לדין וי"מ אותה כלה לדין ומ"מ בין לדין בין לעדות כל שקבל עליו קרוב או פסול או עם הארץ או בזוי אפילו קבלו לעדות כשנים כשרים או לדון כשלשה מומחין ר' מאיר אומר יכול לחזור וחכ"א אינו יכול לחזור ונחלקו קצת מפרשים בקבלה זו אם צריכה להיות בפני שלשה או דייה בפני שנים ונראין הדברים בתלמוד המערב שבפני שנים ולא עוד אלא אפילו בלא עדים אם הודה אחד לחבירו שכך קבל על עצמו אם נגמר הדין על פי קבלה זו כמו שנבאר עכשיו והלכה כחכמים ובתנאים ידועים מתבארים בגמרא והם שקנו מידו בעדים על כך אם לעדות לידון על פי עדותם ואם לדין לקבל עליו מה שיאמרוהו הן דין הן פשרא ואפילו טעו או שקבל עליו בלא קנין ונגמר הדין הא אם לא קנו מידו ולא נגמר הדין עדיין יכול לחזור בו אפילו קבל עליו כן בבית דין שהרי בשלישי של מציעא ל"ד א' אמרו כיון שאמר הריני משלם מקני לי כפילא ושאלו שם חזר ואמר איני משלם מהו מיהדר הדר וכו' מכלל דמצי למיהדר וזו וודאי בבית דין הוא דבבית דין הוא דמקני כפילא ושמע מינה אפילו קבל בבית דין יכול לחזור היה חייב לחבירו שבועה בבית דין ואמר לו דור לי בחיי ראשך ר"ל והפטר בכך ר"מ אומר יכול לחזור וחכ"א אינו יכול לחזור והלכה כחכמים או שקנו מידו על כך או שלא קנו ונגמר הדין להשבע לו בחיי ראשו להפטר:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    זה שכתבנו במשנה שכל שקבל עליו את הפסול בלא קנין לידון על פי עדותו אפילו קבלו עליו בשנים כשרים אינו יכול לחזור אם נגמר הדין מקצת גאוני ספרד חולקין בה לומר שלא נאמר כן אלא בשקבלו באחד להצטרף עם אחר שנמצא שלא העלהו אלא מדרגה אחת מפסול לכשר אבל אם קבלו עליו בשנים יכול לחזור אפילו נגמר הדין אם לא קנו מידו הואיל והעלהו שתי מדרגות מפסול לכשר ומאחד לשנים ומפרשים מה שאמרו בכאן כגון דקבליה בחד שעל דברי חכמים הוא חוזר ואין הדברים נראין אלא על דרך שפירשנו במשנה וזה שאמרו כאן כגון דקבליה עליה בחד לדעת ר' מאיר היא שנויה לומר לדעתו שאע"פ שלא קבלו אלא באחד יכול לחזור אבל לדעת חכמים שהלכה כמותם אפילו קבלו בשנים על הדרך שבארנו ולא עוד אלא אפילו קבל עליו בעל דינו כשנים וכמו שאמרנו בשבועות מ"ב א' מהימנת לי כבתרי כל אימת דאמרת לא פרענא:

    זה שקבל עליו את הפסול לידון על פי עדותו ואפילו בשנים או לדון לו ואפילו בשלשה שאינו יכול לחזור לא סוף דבר במחול לך ר"ל שהתובע הוא שמגזם על עצמו בכך שאם יזכה הנתבע על פיו של זה שתסתלק תביעתו שהרי מכיון שיצא זכאי זכה במה שבידו אלא אף באתן לך ר"ל שהנתבע מגזם על עצמו כך ואם נתחייב על פי קרוב או פסול זה מוציאין מידו והוא שאמרו בכאן לדעת ר' יוחנן באתן לך מחלוקת ובתלמוד המערב אמרה בלשון אחרת והוא שאמר ר' יוחנן שם אפילו נוטל מזה ונותן לזה וכן בשבועה בין בדור לי בחיי ראשך והפטר אם הוא מן הנשבעין ולא משלמין בין בדור לי בחיי ראשך וטול אם הוא מן הנשבעין ונוטלין וכן מי שמקבל עליו להפכה על בעל דינו או מי שלא היה חייב שבועה ומגזם על עצמו שישבע או שאינו חייב אלא היסת ומקבל עליו שבועת התורה וכן כל כיוצא בזה:

    קבלה זו שהזכרנו אם בקנין דיו לפני שנים ואם בלא קנין שהדבר תלוי בגמר דין כל שקבל עליו בפני שנים יכול לחזור בפני שלשה אינו יכול לחזור וכן היא שנויה בתלמוד המערב:

    גמר דין שהזכרנו בעדות י"מ אותו משנתקבל עדותם בבית דין ובדין משאמרו איש פלוני אתה זכאי ואני אומר בשתיהן משאמרו איש פלוני וכו' וזהו גמר דין אף בעדות ר"ל שגמרו את הדין על פי אותה העדות ובשבועה י"מ משאמרו לו השבע וטול כמו שאמרת או השבע והפטר וכן ביארנוה במשנה וי"מ עד שישבע וכן כתבוה גדולי המחברים וכך היא שנויה במקומה אמר לו רצונך השבע וטול ונשבע אין יכול לחזור אלא שיש גורסים שם נשבע ואינו יכול לחזור ואף לענין ממון פרשוה גדולי המחברים בשהוציאו הממון כבר בדין זה הקרוב או בעדותו ובממון מיהא לא יראה כן שמאחר שאמרו איש פלוני וכו' גמר דין הוא אע"פ שלא יצא הממון עדיין אלא שבתלמוד המערב נראה כדבריהם שאמרו שם שמואל אמר בשלא נטל מזה ונתן לזה יכול לחזור ויש שואלין זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ובררו הם את השלישי בלא קנין וקודם גמר דין אם יכולין לחזור בהם שמא דוקא באבא ואביך שהם פסולים יכול לחזור אבל בכשרים לא או שמא אף בכשרים ובאו לומר שאף בזו [אין] חוזרין ממה שאמרו בראשון של מציעא כ' א' מצא שטרי בירורין יחזיר ופירשוה בזה בורר לו אחד וכו' וכותבין בשטר פלוני בירר פלוני שלא ישכחו הנבררים ואם נאמר שאין יכולין לחזור הוא הוא שהוצרכו לומר שיחזיר אעפ"כ שמא יש הפסד לאחד מהם שהיה חוזר בו ועכשיו אין יכול לחזור אבל אם יכול לחזור מה הוצרך ללמד שיחזיר והרי משהחזיר יכול לחזור ומ"מ אין הכרח בראיה זו שמא היא שנויה בקנו מידו שאין יכול לחזור אלא שיש קצת ראיה ממה שאמרו בפרק הגוזל זוטא דמכי פתחו בדינא מצי אמר לבית דין הגדול אזילנא אלמא דוקא לבית דין הגדול אבל לבית דין אחר אין יכול לילך אלמא מכי פתחו בדינא ר"ל שסדרו טענותיהם אין יכולים לחזור:

    Meiri on Sanhedrin 24a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא לא צריכא דאיכא כת אחרת כו' היינו דרב דימי כו' איכא בינייהו מגו כו' נראה דהשתא דאיכא כת אחרת וע"כ דלעדות אחרת הוא פוסל אותן איירי בהוא ואחר עמו אומרין שהן פסולים אבל איהו לחודיה משום האי מגו ודאי דלא נהמני' לפוסלן לעדות אחרת דאם לא כן לאו היינו דרב דימי דהא לרב דימי ודאי דלא מצי לפוסלן לעדות אחרת אלא בהוא ואחר עמו ומיהו ק"ק דהשתא נמי דמוקי ליה בכה"ג מאי קא קשיא היינו דרב דימי וקאמר דאיכא בינייהו מגו בעלמא הא איכא לאשכוחי דאיכא בינייהו במלתא דהכא גופי' דלרב דימי אף שלא נמצאו הדיינים פסולים מצי הוא ואחר לפוסלן משום טעמא דקאמר לעיל דסבר ר"מ דצריך לברר ולרבין לא מצי לפוסלן אלא משום מגו שכבר פסל גם הדיינים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 24a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    הָרוֹאֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה. יש להבין מה ענין הָרִים וְהָרֵי הָרִים דנקיט כאן ולמה גבי ריש לקיש נקיט הָרִים וגבי רבי מאיר נקיט הָרֵי הָרִים? ונראה לי בס"ד על פי מדרש רבא פרשת ויצא (בראשית רבה סח, ב) אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים (תהלים קכא, א) למלפני ולמעבדני [למלמדי ולעושי] ופירש הרב קהילת יעקב ז"ל למלפני חב"ד [חכמה בינה דעת] ולמעבדני חג"ת [חסד גבורה תפארת] עד כאן דבריו. ולפי זה כיון דחג"ת הם תחת חב"ד נמצא החג"ת נקראים הָרִים וחב"ד הָרֵי הָרִים ולכן רבי מאיר שמעלתו גדולה נקיט גביה הרי הרים שהם חב"ד וגבי ריש לקיש הקטון ממנו נקיט הרים כנגד חג"ת שהם תחת חב"ד. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר האר״י ז״ל (בשער ההקדמות דף נט:) האמוראים הם מקטנות דאלקים והתנאים מן הגדלות דהויו־ת עיין שם ולכן גבי רבי מאיר שהיה מתנאים דהמה מגדלות דהויו־ת נקיט הָרֵי הָרִים כי ההויו־ת משפיעים לקטנות דשמות אלקים וגבי ריש לקיש שהיה מאמוראים שהם מקטנות דאלקים נקיט הָרִים. ומה שאמר ריש לקיש על רבי מאיר 'פֶּה קָדוֹשׁ יֹאמַר דָּבָר זֶה' נראה לי בס"ד כי גוף התלמיד חכם הוא דוגמת הר סיני שניתנה התורה בתוכו כן גוף התלמיד חכם תורת אלקים בתוכו. והנה אותיות הסמוכים להר מכאן ומכאן הם אותיות קדוש כי קודם 'הר' יש 'קד' ואחר אותיות 'הר' יש 'וש' הרי צירוף קָדוֹשׁ לכן לרבי מאיר שגופו נקרא הר אמר עליו פֶּה קָדוֹשׁ. גם עוד התלמיד חכם שהוא דוגמת הר סיני יש בקרבו שני מיני לימוד שהם גרסא ועיון ואם כן הוא 'הר' כפול לשני הלימודים וכל הר [205] עולה מספר קָדוֹשׁ [410] ונראה מה שאמר על רבי מאיר 'עוֹקֵר הָרֵי הָרִים' כנגד ד' חלקים של לימוד שהם פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] והיינו הרי תרי הרים תרי הם ארבע. ברם הא קשיא מאי סלקא דעתיה דמקשן דמקשי וְהָאָמַר עוּלָא הָרוֹאֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה, וכי סלקא דעתיה שהוא חריף וגדול בחכמה יותר מן רבי מאיר ח"ו? ונראה לי בס"ד דהכי קאמר מכאן נראה דריש לקיש היה לו פחד ואימה ממעלה של רבי מאיר לא אמר קושייתו להדיה בדרך קושיא אלא אמר בלשון זֶה פֶּה קָדוֹשׁ יֹאמַר זֶה, ומקשי והלא ריש לקיש לא היה אדם קטן בדורו אלא חכם גדול בדורו ואמאי היה לו אימה כל כך מבדורו של רבי מאיר שלא הקשה על דבריו כדרך שמקשין האמוראים על דברי התנאים אלא נהג כתלמיד קטן היושב לפני רבו שמקשה לרבו באימה ובדרך כבוד ולשון נקיה? והשיב לו רבינא מפני שרבי מאיר מופלג בחכמה היה שעוקר הרי הרים וכו' לכך נהג בו ריש לקיש כבוד ביותר בעת שהוא מקשי על דבריו.

    "וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת, לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים" (זכריה יא, ז). הא דרמז החכמים במקל נראה לי בס"ד דהמקל יש בו תשמיש לטובה שיהיה משענת לאדם לסמוך עליו והוא רגל שלישי לאדם כמו שאמר רבי שמעון בן חלפתא לרבינו הקדוש שתים נעשו שלש (שבת קנב.) ויש בו תשמיש לרוע שחובטין ומכין בו וכן התלמיד חכם אם זכה נעשית לו התורה סם חיים לא זכה להפך (יומא עב: עה״פ דברים ד, מד). או יובן בס"ד הטעם דמקל הוא סופי תיבות האבות אברהם יצחק וישראל שהם חג"ת [חסד גבורה תפארת] והתלמיד חכם צריך לעסוק בתורה בשלשה חלקים שבה שהם מקרא משנה תלמוד והמקרא כנגד החסד דרגיה דאברהם ומשנה גבורה דרגיה דיצחק ותלמוד תפארת דרגיה דיעקב ולכן 'מקל' שנרמז בו ג' אבות שהם חג"ת [חסד גבורה תפארת] נקרא בו התלמיד חכם. או יובן על שלשה עמודים העולם עומד תורה עבודה גמילות חסדים (משנה אבות א, ב) שהם כנגד ג' אבות כנודע ושלשתם מצויים בתלמיד חכם כי עֲבוֹדָה הוא מה שקורא בפרשת קרבנות כאלו מקריב (מנחות קי.), וּגְמִילוּת חֲסָדִים עושה בבירור של ניצוצי קדושה על ידי עסקו בתורה ואין לך גמילות חסדים גדולה מזו כי ניצוצי קדושה שהם בקליפה נקראים דלים ועניים והמברר ומעלה אותם עושה חסד וצדקה עמהם.

    'נֹעַם', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה. 'חֹבְלִים', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּחַבְּלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה (זכריה יא, ז). הא דקרא לחכמי ארץ ישראל 'נֹעַם' לשון יחיד ולחכמי בבל 'חֹבְלִים' לשון רבים פירש מהרש"א על דרך שאמרו חד מנייהו כתרי מינן (כתובות עה.) עיין שם. ובאמת כן היא המדה דבני ארץ ישראל מכח קדושת הארץ גומרין תיקון של יום טוב ביום אחד ובני חוץ לארץ צריך להם שני ימים. ועוד נראה לי בס"ד הטעם 'נֹעַם' אותיות 'מָעוֹן' ששם בית המקדש הנקרא מָעוֹן כדכתיב וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן (תהלים עו, ג) ועל חכמי בבל אמר 'חֹבְלִים' לשון חֶבֶל שהוא משולש בסוד יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ (דברים לב, ט) שהוא משולש בשלשה שמות וכן תלמוד בבלי בלול במקרא במשנה בגמרא. ומה שאמר 'שֶׁמְּרִירִין זֶה לָזֶה כְּזַיִת' נראה דהם קשים בתחילת הלימוד אבל אֶת וָהֵב בְּסוּפָה (במדבר כא, יד) וכן הזית מר מתחילתו ואחר שנטחן נעשה מתוק וכן אחר כבישה במי מלח כן הם לבסוף יהיו אהובין ומתוקין זה בזה. ומה שאמרו בגמרא (פסחים קיג:) שְׁלֹשָׁה שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה: הַכְּלָבִים וְהַתַּרְנְגוֹלִים וְהַחַבָּרִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַזּוֹנוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל. היינו כי בתחילת הלימוד נראין שונאין זה את זה מחמת כי מרירין זה לזה בהלכה אבל אֶת וָהֵב בְּסוּפָה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הטעם דקרא לחכמי ארץ ישראל 'נֹעַם' לשון יחיד מפני שנוחין זה לזה נחשבים כאיש אחד אך חכמי בבל כיון דמרירין זה לזה כזית נראין מפורדין זה מזה לכך קראם 'חֹבְלִים' לשון רבים עד כאן דבריו נר"ו.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת־הָרוּחַ, שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל. נראה לי בס"ד להכי נדמו לו כנשים כמו שנאמר וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים (זכריה ה, ט) כי הנקבה מתעברת ויולדת וכן שתי מדות רעות אלו מולידים כמה עונות שימשך מהם מכשולות רבות. ומה שנאמר 'וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם' נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותינו ז"ל דעון חנופה פוגם בחכמה, גם כתוב בשער רוח הקודש דגאוה פוגם בשם י־ה שהוא כמנין גאוה [15] והנה חכמה [73] גימטריא ע"ג ושם י־ה במלואו כזה יו"ד ה"א [26] מספרו כ"ו הרי סך הכל גימטריא צ"ט [73+26=99] וההפרש שיש במספר בין מספר אָרֶץ [291] למספר שָּׁמָיִם [390] הוא מספר צ"ט [291-390=99] ולזה אמר על שתים אלה 'וַתִּשֶּׂאנָה הָאֵיפָה' רצונו לומר אף ורוגז של פגם הרמוז במספר שיש בין מספר שמים למספר ארץ שהוא צ"ט.

    "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם", אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה זֶה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל בָּבֶל (איכה ג, ו). נראה לי בס"ד דרך הלצה בארץ ישראל יש שמן זית הרבה ובזול ובלילה יש להם ממנו אור טוב אבל בבל לא יש בה אלא שמן שומשמין ובימיהם היה ביוקר על חד ארבע משמן זית לכן מוכרחים ללמוד תורה שבעל פה בחושך.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 24a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 24, Amud Aleph, about 598 words in 27 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 27 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “בְּעֵדִים פְּסוּלִין וְדַיָּינִין כְּשֵׁרִין, מִיגּוֹ דְּפָסְלִי עֵידֵי…”

    2. Segment 225 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: בִּשְׁלָמָא, מִיגּוֹ דְּפָסְלִי עֵדֵי…”

    3. Segment 35 words

      Opens “לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא כַּת אַחֶרֶת.…”

    4. Segment 413 words

      Opens “הָא לֵיכָּא כַּת אַחֶרֶת, מַאי? הָכִי נָמֵי…”

    5. Segment 512 words

      Opens “אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מִיגּוֹ, דְּמָר סָבַר: אָמְרִינַן מִיגּוֹ,…”

    6. Segment 611 words

      Opens “גּוּפָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פֶּה קָדוֹשׁ יֹאמַר…”

    7. Segment 715 words

      Opens “אִינִי? וְהָאָמַר עוּלָּא: הָרוֹאֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ…”

    8. Segment 816 words

      Opens “אָמַר רָבִינָא: וַהֲלֹא כׇּל הָרוֹאֶה רַבִּי מֵאִיר…”

    9. Segment 99 words

      Opens “הָכִי קָאָמַר: בָּא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִין זֶה…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “כִּי הָא דְּיָתֵיב רַבִּי וְקָאָמַר: אָסוּר לְהַטְמִין…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִין…”

    12. Segment 1237 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַאי דִּכְתִיב ״וָאֶקַּח לִי…”

    13. Segment 1340 words

      Opens “״וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה [שְׁנֵי] בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים…”

    14. Segment 1450 words

      Opens “״וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “וְגַסּוּת הָרוּחַ לְבָבֶל נְחִית? וְהָאָמַר מָר: עֲשָׂרָה…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “אִין, לְבָבֶל נְחִית, וְאִישְׁתַּרְבּוֹבֵי [הוּא] דְּאִישְׁתַּרְבַּב לְעֵילָם.…”

    17. Segment 1731 words

      Opens “וְהָאָמַר מָר: סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ – עֲנִיּוּת,…”

    18. Segment 1823 words

      Opens “מַאי בָּבֶל? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּלוּלָה בַּמִּקְרָא,…”

    19. Segment 1926 words

      Opens “מַתְנִי׳ אָמַר לוֹ: ״נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא״, ״נֶאֱמָן…”

    20. Segment 2022 words

      Opens “הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ שְׁבוּעָה, וְאָמַר לוֹ: ״דּוֹר…”

    21. Segment 2114 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב דִּימִי בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן…”

    22. Segment 2224 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַחְלוֹקֶת בְּ״מָחוּל…”

    23. Segment 2323 words

      Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – מַחְלוֹקֶת, אֲבָל…”

    24. Segment 2417 words

      Opens “תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רָבָא: מַחְלוֹקֶת בְּ״אֶתֵּן לָךְ״,…”

    25. Segment 2532 words

      Opens “אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – מַחְלוֹקֶת,…”

    26. Segment 264 words

      Opens “רָבָא טַעְמָא דְנַפְשֵׁיהּ קָאָמַר.…”

    27. Segment 2728 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא לְרָבָא: הָיָה…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha bar Tahalifa · Amoraim · Fourth Generation Amora

      Rav Aha bar Tahalifa was a prominent fourth-generation Amora, a diligent disciple of Rava, who both reported teachings in Rava's name and…

      Source: Sanhedrin 24a · Segment 27 — “אֵיתִיבֵיהּ רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא לְרָבָא: הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sanhedrin 24a · Segment 10 — “…הַצּוֹנֵן. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אַבָּא הִתִּיר…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 24a · Segment 27 — “אֵיתִיבֵיהּ רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא לְרָבָא: הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 24a · Segment 8 — “אָמַר רָבִינָא: וַהֲלֹא כׇּל הָרוֹאֶה רַבִּי מֵאִיר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 24a · Segment 22 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַחְלוֹקֶת בְּ״מָחוּל לָךְ״, אֲבָל בְּ״אֶתֵּן…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 24a · Segment 7 — “אִינִי? וְהָאָמַר עוּלָּא: הָרוֹאֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ,…

    Original text

    בְּעֵדִים פְּסוּלִין וְדַיָּינִין כְּשֵׁרִין, מִיגּוֹ דְּפָסְלִי עֵידֵי – פָּסְלִי נָמֵי דַּיָּינֵי. סֵיפָא: בְּדַיָּינִין פְּסוּלִין וְעֵדִים כְּשֵׁרִין, דְּמִיגּוֹ דְּפָסְלִי דַּיָּינֵי – פָּסְלִי נָמֵי עֵידֵי.

    is stated with regard to a case of disqualified witnesses and fit judges, i.e., the litigant claims that both the witnesses and the judges are disqualified and proves his claim only with regard to the witnesses. Rabbi Meir holds that since the witnesses are disqualified the judges are also disqualified, as the litigant’s entire claim is deemed credible. The latter clause, where Rabbi Meir rules that a litigant can disqualify witnesses, is stated with regard to a case of disqualified judges and fit witnesses, i.e., the litigant proves his claim only with regard to the judges. Since the judges are disqualified the witnesses were also disqualified.

    מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: בִּשְׁלָמָא, מִיגּוֹ דְּפָסְלִי עֵדֵי פָּסְלִי נָמֵי דַּיָּינֵי, אִיכָּא בֵּי דִינָא אַחֲרִינָא. אֶלָּא מִיגּוֹ דְּפָסְלִי דַּיָּינֵי פָּסְלִי נָמֵי עֵדֵי? וְהָא עֵדִים תּוּ לֵיכָּא!

    Rava objects to this interpretation: Granted, in the former clause, it is reasonable that since the witnesses are disqualified the judges are also disqualified, as, since there is the option of going to another court, disqualifying these specific judges has no irreversible effect on the outcome of the case. But in the latter case, how can Rabbi Meir hold that since the judges are disqualified, the witnesses are also disqualified without proof? This disqualification nullifies the entire case, as there are no more witnesses.

    לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא כַּת אַחֶרֶת.

    The Gemara answers: No, the mishna is not referring to a case where there are no other witnesses. The dispute between Rabbi Meir and the Rabbis is necessary only in a case where there is another set of witnesses, which the litigant did not disqualify. Since disqualifying this set will not predetermine the outcome, the litigant’s claim that these witnesses are disqualified is accepted.

    הָא לֵיכָּא כַּת אַחֶרֶת, מַאי? הָכִי נָמֵי דְּלָא מָצֵי פָּסְלִי? הַיְינוּ דְּרַב דִּימִי!

    The Gemara asks: But if there is no other set of witnesses, what is the halakha ? Is it indeed true that the litigant cannot disqualify them? If so, this is identical to Rav Dimi’s interpretation that the mishna is referring to a case where there are two sets of witnesses.

    אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מִיגּוֹ, דְּמָר סָבַר: אָמְרִינַן מִיגּוֹ, וּמָר סָבַר: לָא אָמְרִינַן מִיגּוֹ.

    The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to the principle that since [ miggo ] one of the litigant’s claims is found to be correct, it can be assumed that other claims of his are correct as well. As one Sage, Ravin, holds that according to Rabbi Meir, we say miggo , i.e., this principle should be followed, and one Sage, Rav Dimi, holds that we do not say miggo , but rather the litigant is required to prove every claim he makes.

    גּוּפָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פֶּה קָדוֹשׁ יֹאמַר דָּבָר זֶה? תְּנִי: ״עֵדוֹ״.

    § The Gemara returns to discuss the matter itself: Reish Lakish says: Would a holy mouth, i.e., that of Rabbi Meir, say this strange statement, that a litigant can prevent a witness from testifying against him? Rather, emend the text of the mishna and teach: His witness, in the singular, meaning that a litigant can disqualify only a witness who testifies alone.

    אִינִי? וְהָאָמַר עוּלָּא: הָרוֹאֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּאִילּוּ עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה.

    The Gemara asks: Is that so? Was it in character for Reish Lakish to speak of Rabbi Meir with such reverence when disagreeing with his ruling? But doesn’t Ulla say: When one sees Reish Lakish studying Torah in the study hall it is as though he is uprooting mountains and grinding them into each other? Reish Lakish was evidently very sharp in his analyses.

    אָמַר רָבִינָא: וַהֲלֹא כׇּל הָרוֹאֶה רַבִּי מֵאִיר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּאִילּוּ עוֹקֵר הָרֵי הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה!

    Ravina said in response: What is the difficulty? But is it not so that when anyone sees Rabbi Meir studying Torah in the study hall, it is as though he is uprooting the highest of mountains and grinding them into each other? Rabbi Meir was a greater scholar than Reish Lakish, so it was fitting for Reish Lakish to speak of him with reverence.

    הָכִי קָאָמַר: בָּא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה.

    The Gemara answers: The question: Is that so, was not stated to raise a difficulty; rather, this is what he is saying, i.e., this is what the Gemara was noting: Come and see how much the Sages love each other. Although Reish Lakish was himself very sharp and a great Torah scholar, he spoke of Rabbi Meir with reverence.

    כִּי הָא דְּיָתֵיב רַבִּי וְקָאָמַר: אָסוּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אַבָּא הִתִּיר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הוֹרָה זָקֵן.

    The Gemara cites another example of Torah scholars who spoke of each other with reverence. It is like that incident where Rabbi Yehuda HaNasi sat and said: It is prohibited to insulate cold food on Shabbat to keep it cold, as this may lead one to insulate hot food on Shabbat to keep it hot. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before him: My father ruled that it is permitted to insulate cold food on Shabbat. There is no concern that this will lead one to insulate hot food on Shabbat. Rabbi Yehuda HaNasi subsequently said to those who asked him about this issue: I retract my previous statement; the elder, Rabbi Yosei, has already issued a ruling on this topic, and I defer to his ruling.

    אָמַר רַב פָּפָּא: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה, דְּאִילּוּ רַבִּי יוֹסֵי קַיָּים הָיָה, כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי. דְּהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה, וְהָיָה כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי, וְקָא אָמַר: כְּבָר הוֹרָה זָקֵן.

    Rav Pappa says: Come and see how much they loved each other. As, had Rabbi Yosei still been alive, he would have been subordinate to and sitting before Rabbi Yehuda HaNasi as his student, as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, was his fathers’ replacement, i.e., he was as great a Torah scholar as his forebears, and he was subordinate to and sitting before Rabbi Yehuda HaNasi as his student. And, nevertheless, Rabbi Yehuda HaNasi said: The elder has already issued a ruling on this topic, and he deferred to Rabbi Yosei’s ruling.

    אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַאי דִּכְתִיב ״וָאֶקַּח לִי אֶת שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נוֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חוֹבְלִים״? ״נוֹעַם״ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה. ״חוֹבְלִים״ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּחַבְּלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה.

    This demonstrates what Rabbi Oshaya says: What is the meaning of that which is written: “And I took for myself two staves; the one I called Graciousness, and the other I called Binders” (Zechariah 11:7)? “Graciousness”; these are the Torah scholars in Eretz Yisrael, who are gracious to one another in discussions of halakha . They treat each other with honor and love, as demonstrated in the statements of Reish Lakish and Rabbi Yehuda HaNasi. “Binders [ ḥovelim ]”; these are the Torah scholars in Babylonia, who injure [ shemeḥabbelim ] each other in discussions of halakha , i.e., they speak harshly to each other when they disagree.

    ״וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה [שְׁנֵי] בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים וְגוֹ׳ וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ״. ״יִצְהָר״ – אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּשֶׁמֶן זַיִת. ״וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ״ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּרוֹרִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּזַיִת.

    Similarly, it is stated: “Then he said to me: These are the two anointed ones, that stand by the Lord of the whole earth” (Zechariah 4:14), and it is stated: “And two olive trees by it, one upon the right side of the bowl, and the other upon its left side” (Zechariah 4:3). With regard to the expression “anointed ones,” Rabbi Yitzḥak says: These are the Torah scholars in Eretz Yisrael, who are pleasant to each other in discussions of halakha like olive oil, which is not bitter. The verse “and two olive trees by it” should be interpreted as follows: These are the Torah scholars in Babylonia, who are bitter to each other in discussions of halakha like an olive.

    ״וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה הָאֵיפָה בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: זוֹ חֲנוּפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל.

    The Gemara interprets another verse in Zechariah: “Then I lifted my eyes and saw, and behold there came forth two women, and the wind was in their wings, for they had wings like the wings of a stork. And they lifted up the measure between the earth and the heaven. Then I said to the angel that spoke with me: To where do they take the measure? And he said to me: To build her a house in the land of Shinar” (Zechariah 5:9–11). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This measure refers to flattery and arrogance that descended to Babylonia, i.e., Shinar.

    וְגַסּוּת הָרוּחַ לְבָבֶל נְחִית? וְהָאָמַר מָר: עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת יָרְדוּ לְעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאַחַת כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ!

    The Gemara asks: And did arrogance descend to Babylonia? But doesn’t the Master say: Ten kav of arrogance descended to the world; Eilam took nine and all the rest of the world in its entirety took one?

    אִין, לְבָבֶל נְחִית, וְאִישְׁתַּרְבּוֹבֵי [הוּא] דְּאִישְׁתַּרְבַּב לְעֵילָם. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר״. שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara answers: Yes, it descended to Babylonia, and it made its way to Eilam. The language of the verse is also precise, as it is written: “To build her a house in the land of Shinar,” which indicates that the original intention was to build a house in Babylonia, but it was not built there. The Gemara comments: Conclude from it that arrogance did not remain in Babylonia.

    וְהָאָמַר מָר: סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ – עֲנִיּוּת, וַעֲנִיּוּת לְבָבֶל נְחִית! מַאי עֲנִיּוּת? עֲנִיּוּת תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמוֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד.

    The Gemara asks: But doesn’t the Master say: A sign of arrogance is poverty? And poverty descended to Babylonia, not to Eilam. The Gemara answers: To what kind of poverty is this referring? It is poverty with regard to Torah, which was characteristic of Eilam. As it is written: “We have a little sister, and she has no breasts” (Song of Songs 8:8), and Rabbi Yoḥanan says: This refers to Eilam, whose inhabitants merited to learn Torah but did not merit to teach it. They did not produce Torah scholars capable of imparting their wisdom to others.

    מַאי בָּבֶל? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּלוּלָה בַּמִּקְרָא, בְּלוּלָה בַּמִּשְׁנָה, בְּלוּלָה בַּתַּלְמוּד. ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם״ – אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זֶה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל בָּבֶל.

    The Gemara asks: What is the homiletic interpretation of the word Babylonia? Rabbi Yoḥanan says, as a tribute to the Jewish community of Babylonia and its Torah scholars: It means mixed with Bible, mixed with Mishna, and mixed with Talmud. Other Sages had a different opinion of the Torah in Babylonia: With regard to the verse: “He has made me dwell in dark places, as those that have been long dead” (Lamentations 3:6), Rabbi Yirmeya says: This is the Talmud of Babylonia, which is not as clear as the Talmud of Eretz Yisrael.

    מַתְנִי׳ אָמַר לוֹ: ״נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא״, ״נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ״, ״נֶאֱמָנִים עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָּקָר״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.

    MISHNA: If one litigant says to the other: My father is trusted to adjudicate for me, or: Your father is trusted to adjudicate for me, or: Three cattle herders, who are not proficient in halakha , are trusted to adjudicate for me, all of whom are disqualified from serving as judges, Rabbi Meir says: The one who made the offer can retract it, and the Rabbis say: He cannot retract it, but must accept their verdict.

    הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ שְׁבוּעָה, וְאָמַר לוֹ: ״דּוֹר לִי בְּחַיֵּי רֹאשֶׁךָ״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.

    Similarly, one who was obligated by Torah law to take an oath to another, which is done while grasping a sacred object, and the latter said to him: Instead of taking an oath, merely vow to me by the life of your head that what you claim is true, Rabbi Meir says: The one who made the offer can retract it, and demand that the other litigant take an oath, as he is obligated to do by Torah law. And the Rabbis say: He cannot retract his offer. Once he has agreed to accept a vow, which is of less severity than an oath, he cannot retract his agreement.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב דִּימִי בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: כְּגוֹן דְּקַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ בְּחַד.

    GEMARA: Rav Dimi, son of Rav Naḥman, son of Rav Yosef, says: The case of a litigant who accepts his father or the father of the other litigant as a judge is referring to where the litigant accepted this relative upon himself as one of the judges in a court of three, where the other two judges are fit. It is not referring to where he accepted him as the sole judge.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַחְלוֹקֶת בְּ״מָחוּל לָךְ״, אֲבָל בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – מַחְלוֹקֶת.

    Rav Yehuda says that Shmuel says: The dispute between Rabbi Meir and the Rabbis is with regard to a case where the claimant had said to the defendant: The money I claim you owe me is forgiven you if my father or your father rules as judge to that effect, and the claimant subsequently wishes to retract his offer. But in a case where it is the defendant who said: I will give you what you claim if that is the ruling of this judge, everyone agrees that he can retract his offer. And Rabbi Yoḥanan says: The dispute is with regard to a case where the defendant said: I will give you what you claim if that is the ruling of this judge.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – מַחְלוֹקֶת, אֲבָל בְּ״מָחוּל לָךְ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ? אוֹ דִילְמָא: בֵּין בָּזוֹ וּבֵין בָּזוֹ מַחְלוֹקֶת?

    A dilemma was raised before the Sages with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan: Is the dispute only with regard to a case where the defendant says: I will give you, but in a case where the claimant says: The money I claim you owe me is forgiven you, everyone agrees that he cannot retract his offer? Or perhaps Rabbi Yoḥanan maintains that the dispute is both with regard to this case and with regard to that case?

    תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רָבָא: מַחְלוֹקֶת בְּ״אֶתֵּן לָךְ״, אֲבָל בְּ״מָחוּל לָךְ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.

    The Gemara suggests: Come and hear a resolution from that which Rava says: The dispute is with regard to a case where the defendant says: I will give you, but in a case where the claimant says: The money I claim you owe me is forgiven you, everyone agrees that he cannot retract his offer.

    אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – מַחְלוֹקֶת, אֲבָל בְּ״מָחוּל לָךְ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, רָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בֵּין בָּזוֹ וּבֵין בָּזוֹ מַחְלוֹקֶת, רָבָא דְּאָמַר כְּמַאן?

    Granted, this makes sense if you say that according to Rabbi Yoḥanan too, the dispute is with regard to a case where the defendant says: I will give you, but in a case where the claimant says: The money I claim you owe me is forgiven you, everyone agrees that he cannot retract his offer; this means that Rava is stating the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. But if you say that according to Rabbi Yoḥanan the dispute is both with regard to this case and with regard to that case, then in accordance with whose opinion is Rava stating the halakha ? His statement is in accordance with neither Shmuel’s opinion nor Rabbi Yoḥanan’s opinion.

    רָבָא טַעְמָא דְנַפְשֵׁיהּ קָאָמַר.

    The Gemara rejects this: Perhaps Rava is stating his own explanation of the dispute.

    אֵיתִיבֵיהּ רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא לְרָבָא: הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ שְׁבוּעָה, וְאָמַר לוֹ: ״דּוֹר לִי בְּחַיֵּי רֹאשֶׁךָ״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.

    Rav Aḥa bar Taḥlifa raised an objection to the opinion of Rava from the latter clause in the mishna: With regard to one who was obligated by Torah law to take an oath to another, and the latter said to him: Vow to me by the life of your head that what you claim is true, Rabbi Meir says: The one who made the offer can retract it; and the Rabbis say: He cannot retract his offer.