Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 22a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 22a

    Sanhedrin 22a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 661 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    וכתב הנשתוון כתב שנשתנה והאי קרא בעזרא כתיב שהיו כותבין בימיו כתב משונה שנשתנה ע"י מלאך שכתב מנא מנא תקל ופרסין בימי דניאל כתב דארמי ולשון ארמי ואומר לא כהלין כתבא למיקרא (דכיון שחטאו) לא היו יכולין לקרות כתב שכתב המלאך בימי בלשצר והיו שם יהודים הרבה ש"מ נשתנה להם אותו כתב באותו היום:

    את משנה התורה רמז לנו משה רבינו שכתב שבימיו עתיד להשתנות מן עברי לאשורית שנתן להם בימי דניאל ובא עזרא וכתב בו את התורה בכתב אשורית:

    בכתב זה נתנה תורה לישראל בימי משה ולמה לא כהלין כתבא למקרא דכיון שחטאו בבית ראשון ובזו את התורה נהפך להם לרועץ לשון תרעץ אויב (שמות ט״ו:ו׳) ששכחוהו:

    שובו לביצרון לעיר מבצר שלכם לירושלים ואבית שני קא מתנבא:

    גם היום מגיד משנה מה ששכחת את משנה התורה הזאת:

    אשיב לך אחזיר לך מה ששכחת את משנה התורה הזאת:

    ווי העמודים יתדות כסף העשוין כמין אונקלות וקבעום בעמודים שבהם תוחבין לולאות קלעי החצר והמסך וכל אונקלאות דומין לווין אלמא בימי משה עשויין הווין כגון שלנו:

    והעמודים לא נשתנו ל"ג לה בתוספתא ה"ג בתוספתא מה לשונם לא נשתנה דהא ד"ה בלשון הקודש נאמרה ועדיין בלשון הקודש היא:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 22a · Sefaria

    Tosafot

    ארבעים יום קודם יצירת הולד ומ"מ מועיל תפלה בתוך מ' ימים להופכו או לזכר או לנקבה כדאמרינן בברכות (דף ס.) מ' יום קודם יצירת הולד אדם מתפלל על אשתו שתלד זכר אפילו זווג ראשון מתהפך בתפלה כדאיתא במועד קטן (דף יח:) אין נושאין נשים במועד אבל מארסין שמא יקדמנו אחר ברחמים:

    Tosafot on Sanhedrin 22a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תניא א"ר יוסי ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו אלא שקדמו משה ואע"פ שלא נתנה על ידו נשתנה כתב על ידו דכתיב וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית וכתוב ולא כהלין כתבא למיקרא מכלל שנשתנה הכתב שנאמר וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר כתב העתיד להשתנות ולמה נקרא אשורי שעלה עמהן מאשור ואין הלכה כמר עוקבא דהא קיימא כתנאי ולא כר' יוסי אלא קיי"ל כך שכתב זה ניתן למשה בסיני כדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וכן ווי העמודים ואין הלכה כמותו שנשתנה אלא כר' אלעזר המודעי דאמר כתב זה לא נשתנה כל עיקר מעולם. דר' אלעזר המודעי לגבי הני רב הוא ולית הלכתא כתלמיד בהדי רב. וכן הלכה כר' אלעזר המודעי וקיי"ל כר' אלעזר המודעי שאמרו משמו כי כתב זה לא נשתנה כל עיקר כו'. ולמה נקרא אשורי שמיושר באותיותיו וכו' ולא עוד אלא שגם ר' אומר בכתב זה ניתנה תורה לישראל ר' אומר מפני שמיושר בכתבו ובו ניתנה התורה לישראל וכיון שחטאו נהפך לרועץ מלשון תרגום ויצג ודעץ כלומר בקושי כמו דבר נעוץ דעוץ וכיון ששבו חזר להן שנאמר שובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך. א"ר שמעון חסידא המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד ולמאן דאמר לא נשתנה כתב זה כל עיקר אמאי לא כהלין כתבא למקרא אמר רב בגימטריא הוה כתיב יטת יטת אידך פוג חמט. שמואל אמר ממתום ננקפי אאלרן. לרב נפיק מן א"ת ב"ש גר ים טן. הנה מ"ם מן ים ונו"ן מן טן ואל"ף מן את הרי מנא. וכן כולם לשמואל מן מ"ם ממתום ונו"ן מן ננקפי ואל"ף מן אאלרן. הרי מנא. וכן כל אות ואות משלשתן תיבה אחת. ר' יוחנן אמר אנמ אנמ לר' יוחנן נפיק ליה ממטה למעלה לרב אשי נמא נמא קתל פורסין אות מן אמצע אות מתחלתו ואות מסופו הרי תיבה ופתרון כולן אחד מנא מנא תקל ופרסין:

    ירושלמי וקרא בו כל ימי חייו הדברים קל וחומר ומה אם המלך שצרכי כל ישראל עליו חייב לקרוא כל ימיו ההדיוט על אחת כמה וכמה:

    אין רוכבין על סוסו ולא יושבין על כסאו ולא משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר כו':

    ירושלמי ר' יוחנן סלק גבי ר' יהודה נשיאה נפק לגביה בחלוקא דכיתנא א"ל חזור לבוש חלוקך דעמרא משום מלך ביפיו תחזינה עיניך כי נפק חמא ר' חנינא בר' סיסי מפצע קיסין פי' מבקע עצים א"ל לית דין כבודך א"ל ומה נעביד ולית מאן דישמשיני א"ל לית לך מאן דישמשך לא הויתה מקבל מתחנויי תרגם רב יוסף מעוני בטבריא שמעו זאת הכהנים אמאי לית אתון לעיין באורייתא אמרין לא הבו לן ישראל כ"ד מתנתא גילון עליהן והקשיבו בית ישראל למה לא יהבתון כ"ד מתנתא לכהניא. אמר ישראל מלכא נסיב כולא. ובית המלך האזינו כי לכם המשפט. פסקתם וזה יהיה משפט הכהנים עתיד אני ליפרע מכם שהכל תלוי בכם. שמע ר' יהודה נשיאה וכעס יוסף מעוני פחד וברח וכו' א"ר יוחנן אבישג מותרת לשלמה שהוא מלך והמלך משתמש בשרביט המלך. אבל אדוניה הדיוט הוא ואסורה לו. ענין אבישג שאמר לדוד נסבן ואמר לה אסירת לי דהא נסיבנא י"ח נשי. ואמרה ליה היא חסריה לגנבא כו'. כלומר אחד תשש כחו. ואין בו כח לגנוב. ואמר חזרתני בתשובה. כן אתה זקנת ואין בך כח לתשמיש אשה מפני כך תאמר אסירת לי וכו':

    א"ר יוחנן קשין גירושין שהתירו לדוד לייחד בפנויה ולא התירו לו לגרש אחת ולישא אחת:

    כל מי שמתה אשתו ראשונה בחייו כאלו נחרב בהמ"ק בימיו שנאמר הנני לוקח את מחמד עיניך וכתיב ותמת אשתי בערב. ובמקדש כתיב את מקדשי גאון עזכם. ולא עוד אלא עולם חשך בעדו שנאמר אור חשך באהלו ופסיעותיו מתקצרות שנאמר יצרו צעדי אונו ועצתו מתבטלת שנאמר ותשליכהו עצתו. א"ר אלעזר המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה וגו'. וקשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות איני והאמר רב מ' יום קודם יצירת הוולד בת קול מכרזת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני ופרקינן הא בזווג ראשון אבל בזווג שני קשה לזווגן. לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים שנאמר ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך.

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 22a · Sefaria

    Meiri

    המתפלל צריך שיפליג בכוונה ויראה עצמו כאלו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' נגדי תמיד וכבר בארנו ענין זה במקומו:

    אע"פ שהותרה הרצועה בתורה לגרש את אשתו לאיזו סבה שנאמר ערות דבר קשה הדבר לגרש אא"כ על ידי סבת הכרח גדול שאין בו תקון בא וראה כמה קשין גרושין שהרי התירו לדוד ליחד עם הפנויה ר"ל אבישג ולא התירו לו לגרש אחת משמונה עשרה ולישא אותה ומ"מ אם עשה כן עשה כמו שבארנו למעלה וכן בהדיוט אלא שאף בזו גדר גדרו גאונים ורבנים באלה ובשבועה ובחרם חמור שלא להוציא אלא לסבה נודעת לשבעה טובי העיר או ברשות אשתו ופורץ גדר ישכנו נחש וכל שמגרש בלא סבת הכרח אף סניגורין שלו נעשין לו קטיגורין והוא שאמרו מזבח מוריד עליו דמעות:

    Meiri on Sanhedrin 22a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואידך האי שויתי מאי דריש ביה כו' פירש מהרש"ל אין לפרש ואידך דלא ס"ל את משנה וגו' א"כ תורה א' למלך שויתי כו' ע"ש קושייתו באורך ודבריו אינן מובנים לן במה שהקשה מי איכא דלא ס"ל שיש למלך ב' ס"ת דאל"כ האי וכתב לו גבי המלך ל"ל דהא אפילו הדיוט מחויב לכתוב לו ס"ת שנאמר ועתה כתבו לכם וגו' עכ"ל ע"כ הא לאו קושיא דהא אביי בעי למימר מלך אין הדיוט לא ולא אסיק אדעתיה במלך ב' תורות ובמתני' נמי ודאי דליכא הכרע ואדרבה מלשון המשנה הוה בעי למימר וכותב לו ס"ת לשמו כו' מלך אין הדיוט לא ורבא השיב לו לא נצרכה אלא לב' תורות וכדתניא כו' והך ברייתא היא בעצמה לשון רשב"א דלקמן דזאת הברייתא אתיא כוותיה למדרש משנה על ב' תורות אבל הני תנאי דדרשי משנה כתב העשוי להשתנות לית ליה כלל ב' תורות אלא כדבעי למימר אביי דכותב לו ס"ת אחת לשמו מלך אין הדיוט לא וקרא דכתבו לכם את השירה בהדיוט אם לא הניח לו אביו ס"ת א"נ לדורו של משה אך מה שהקשה מאי פריך שויתי מאי עביד ביה ושמא לאותו ס"ת יחידי הוא עושה כך כו' לכאורה קושיא היא אבל יש לדקדק בסוגיא דודאי רשב"א סיפא דקרא קדריש כי מימיני בל אמוט וגו' ע"ש ס"ת שבזרוע כפירש"י והמתרץ השיב לו ואידך דרש מיניה דאמר רב חנא כו' היא דרשת רישא דקרא שיראה עצמו כאלו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' וגו' וע"כ נראה לומר דרשב"א דדריש את משנה וגו' על ב' תורות כו' דריש רישא דקרא שויתי ה' וגו' לאותה ס"ת שמונחת בבית גנזיו והיינו שויתי ה' לנגדי תמיד למרחוק קצת כמו מנגד הרחק ומנגד סביב לאהל שדרשו ברחוק מיל ואסיפא דקרא כי מימיני בל אמוט וגו' דריש על אותה ס"ת שיוצאת ונכנסת כו' ורש"י שדקדק בברייתא לעיל לפרש סיפא דקרא היינו משום דלא הביא בברייתא רק רישא דקרא דרשת ס"ת שמונחת בבית ומדקאמר ב' תורות ע"כ דדריש נמי סיפא דקרא כי מימיני וגו' על ס"ת שיוצאת כו' ומש"ה כי פריך ואידך כו' לא פריך אלא ארישא דקרא שויתי וגו' מאי עביד ביה מאן דדריש משנה כתב העשוי להשתנות ולית ליה כלל ב' תורות דסיפא דקרא כי מימיני וגו' ודאי דריש ליה נמי אס"ת שיוצאת כו' כמתני' דידן דכולהו מודי בהך ס"ת שיוצאת כו' ומשני דרישא דקרא לא דריש אס"ת שבבית גנזיו אלא דדריש ליה כדרב חנא בר ביזנא אר"ש חסידא המתפלל כו' ולפי דברינו ניחא נמי דגרסינן בברייתא דלעיל שהביא קרא דשויתי וגו' ומהרש"ל מחק לאין צורך גם מה שכתב לפי דרכו לפרש דדריש מוכתב את משנה התורה להשתנות כתבהספר תורה שניה כתיבה דקה שתהא קטנה כל כך לעשות בה קמיע כו' אינו אלא דברי נביאות דליכא למ"ד דדריש מלת משנה הכי אלא אי מלשון כפל לב' תורות ואי לכתב עשוי להשתנות מעברית לאשורית ואין צורך להאריך כי הדברים ברורים כמ"ש באין גמגום וק"ל:

    בפירש"י בד"ה ממתוס ננקפי אאלרן עשאן ג' תיבות של ה' אותיות כו' וכן השלישית עכ"ל וכצ"ל ר"ל שהמכוון דפריש להו דהיינו מנא מנא תקל ופרסין יש בהן ט"ו אותיות לחלקן לה' תיבות של ג' ג' אותיות והמלאך שינה לכותבן ועשאן ג' תיבות מה' אותיות שצירף אותיות הראשונות מה' תיבות של מנ"א מנ"א תק"ל ופרסי"ן דה"ל ממתו"ס ואחר כך צירף אותיות השניות מהני ה' תיבות דה"ל ננקפ"י ואח"כ צירף אותיות השלישיות מהני ה' אותיות דה"ל אאלר"ן ודברי מהרש"ל אינן מבוארין ואין צורך להאריך בהגהתו ובדחוקיו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 22a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בִּכְתָב זֶה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁחָטָא, נֶהְפַּךְ לָהֶן לְרוֹעֵץ (זכריה ט, יב). נראה לי בס"ד העוסק בתורה נקרא מלך שהוא לשון מלכות דכתיב זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי (שמואל א' ט, יז) ולכן חג שבועות שבו נתנה תורה נקרא עצרת וכן חג שמחת תורה נקרא שמיני עצרת ככתוב בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם (במדבר כט, לה) וכיון דתלמיד חכם נקרא מלך שהוא עוצר על כן מי שהוא מחובשי בית המדרש נקרא 'עצור' כמו שנאמר גבי דואג נֶעְצָר לִפְנֵי הֳ' (שמואל א' כא, ח) ולכן כתב האשורית שהוא מלך על כל שאר מיני כתב גם הוא נקרא 'עוצר' ולכך אחר שחטאו שנסתלק מהם שם מלך שהיה להם מצד התורה אז מכתב זה שהוא עוצר על כל מיני כתב נהפך להם לְרוֹעֵץ דאותיות עוצר ורועץ שוים הם.

    הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ נראה לי בס"ד לכך אותיות 'אדם' יש כנגדן אותיות 'בהן' [57] שהם מספר א־ל הוי־ה [57] וזהו שנאמר שִׁוִּיתִי הֳ' לְנֶגְדִּי תָּמִיד (תהלים טז, ח) כי א־ל הוי־ה שהם רמוזים כנגדי, שויתי על לבי תמיד.

    "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין", "מְנֵא מְנָה אֱלָקָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ" (דניאל ה, כה). הרואה יראה שצריך פירוש לפירושו של דניאל ע"ה שצריך לדעת מה הוא ענין המנין שמנה אלקא במלכות בלשצר ומה הוא ענין המשקל ששקל את בלשצר במאזנים? ונראה לי בס"ד דאמרו בגמרא דמגילה (מגילה יא: יב.) שני פסוקים נאמרו במספר השבעים הָאֶחָד בִּנְבוּאַת יִרְמְיָה הַנָּבִיא ע"ה דכתיב כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם (ירמיה כט, י) וזה המנין של השבעים נחשב מעת שהתחילה שליטת בבל על ישראל שהוא כבוש יהויקים שהוא בשנת שבע למלכות נבוכדנצר הרשע ומעת זו עד שנה הראשונה שמלך כורש יש שבעים שנה וזה החשבון נאמר על פקידה בעלמא שהיה בשנת אחת לכורש מלך פרס שהיא היתה שנת ע"ח לכבוש יהויקים שהיה להם פקידה בעלמא כדכתיב כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי הֳ' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ‍ִם (דברי הימים ב' לו, כג). ופסוק הַשֵּׁנִי בַּמַּרְאֶה דָּנִיאֵל ע"ה דכתיב לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם שִׁבְעִים שָׁנָה (דניאל ט, ב) וזו היתה פקידה גמורה שעלו ובנו בית שני וזה המנין של שבעים שנה מתחיל מן חרבן ירושלם ובית המקדש שאז גלה צדקיהו הרי שני מניינים נאמרו במספר השבעים שנה אחד בעבור פקידה בעלמא ואחד בעבור גאולה גמורה אשר עלו ובנו. ואמרו בגמרא דמגילה (שם) בעת שהוציא בלשצר כלי בית המקדש ונשתמש בהם הוא מנה השבעים וטעה שתפש עיקר מה שנאמר בירמיה 'לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה' וחשב מספר השבעים מתחילת מלכות בבל רצונו לומר מתחילת שנה שמלך נבוכדנצר הרשע וחשב מ"ה שנים של נבוכדנצר וכ"ג שנים של אויל מרודך ושתי שנים הרי שבעים וכיון דהגיעו השבעים ולא אפרוק שמע מינה לא יגאלו עוד, לכך הוציא כלי המקדש ונשתמש בהם. אך באמת טעה בתרתי חדא כי זה הפסוק של ירמיה הנביא ע"ה לא נאמר אלא בעבור פקידה בעלמא אבל בגאולה ממש מתחיל חשבון השבעים שנה מן חרבות ירושלים שהוא גלות צדקיהו האמור בדניאל, ועוד טעה טעות שניה כי זה הפסוק של ירמיה ע"ה מתחיל זמן השבעים שלו מן גלות יהויקים ולא מן מלכות נבוכדנצר הרשע וכמו שאמרו בגמרא דמגילה שם ועל כן נתחייב בלשצר הריגה על אשר נשתמש בכלים של בית המקדש. וזהו ענין הפתרון של דניאל ע"ה ' מְנֵא מְנֵא אֱלָקָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ ' פירוש מְנֵא מְנָה שני מניינים שעשה אֱלָקָא הם כנגד מַלְכוּתָךְ שהיתה שתי שנים כן המנין נחלק לשתים ואתה טעית במניינים אשר היו שתים כנגד מלכותך שהיתה שתים ולכן בעבור חטא זה הִשְׁלִימָה לְךָ את ימי המלכות שלא נשאר לך ממנה אפילו יום אחד למלוך בו. ואמר עוד ' תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר ' (דניאל ה, כז) פירוש דאמר לו מלבד זה עוד ביום ראש השנה דהאי שתא שבו נדונין כל העולם בשמים נתבקר פנקסך ונמצאת חסר שראוי אתה למות בזה השנה ולכך אמר במאזנייא כי מזל תשרי היא מאזניים. ואמר עוד ' פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס ' (דניאל ה, כח) פירוש מלכותך בבל [34] שהיא מספר ל"ד אם תחלק זה לחצאין תהיה מספר 'אוי אוי' [2÷34=17] שיהיה לבבל אוי מן כורש מלך פרס ואוי מן דריוש מלך מדי שיגברו שניהם עליו וילכדו שניהם את בבל.

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר "ממתוס ננקפי אאלרן" (דניאל ה, כה). נראה דכל אחד אמר כפי מה שקבל מרבותיו וכולהו איתנהו שהיה כתוב שורה אחת כמו שאמר רב ותחתיה שורה אחת כמו שאמר שמואל ותחתיה שורה כמו שאמר רב אשי. והא דהוצרך המלאך לכתוב דברים אלו של 'מְנֵא מְנָה' כפולים בארבעה אופנים, נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידיו ארבעה פעמים דכתיב 'אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ' באיוב (איוב כח, כז) ולכן גם המלאך כפל הידיעה של דברים ההם ארבעה פעמים בארבע אופנים.

    אָמְרָה לֵיהּ חַסְרֵיהּ לְגַנְּבָא, נַפְשֵׁיהּ לִשְׁלָמָנָא נָקִיט (מלכים א' א, ד). קשא איך תדבר אותה צדקת עם דוד מלך ישראל דבור קשה שתמשלהו לגנב ולעשותו כמו גנב? ונראה לי בס"ד יש רמאי טוב ויש גנב טוב שמרמא וגונב דעתו של שטן הוא יצר הרע כדי להטיב וכך היה דרכו של דוד המלך ע"ה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ (תהלים קיט, נט) שעומד בכל יום ואומר לפרדס פלוני אני הולך למרחץ פלוני אני הולך ואחר שיוצא מביתו והולך על פתח בית המדרש נשמט ונכנס לבית המדרש ויושב בין החכמים לעסוק בתורה ועושה כן לגנוב דעתו של שטן שלא יעשה לו סיבות עיכובים למנוע יציאתו מביתו אם יודיע שהיא הולך לבית המדרש, אך עתה שאומר לפרדס אני הולך ישמח השטן הוא יצר הרע ואדרבה דוחה מלפניו הסיבות המעכבים אותו וכיון שיצא והלך בדרך והגיע לפתח בית המדרש נשמט ונכנס שם, נמצא הוא גנב לטובה שגונב דעתו של שטן כדי לעשות טוב. ואבישג יודעת טבעו ומדתו הנזכר וחשבה כי הוא לקחה והשכיבה בחיקו בלא כתובה ובלא קדושין נתכוון בזה לגנוב דעתו של שטן דהיינו ודאי דוד המלך ע"ה כשמזדווג עם אשתו עושה במצות עונה זווגים ויחודים והמשכת שפע בעולמות העליונים ולכן השטן קשה עליו זווג של דוד המלך ע"ה למטה ולכך ישתדל לקרר כח תאוה שלו ולא יעשה לו חמום לשמש מטתו כי כח תאוה זו יבא לאדם מצד יצר הרע ולכן מה עושה? גונב דעתו של שטן כדי שיניח ויעורר כח תאוה בקרבו שעל ידי כך יזדווג עם אשתו הביא אבישג והשכיבה בחיקו בלא כתובה וקדושין ואז בכך יקיץ הישן הוא יצר הרע לעורר בקרבו אש תאוה כדי שיבא על אבישג באיסור ח"ו ובלא כתובה וקדושין, ואז כח התאוה ההיא המתעורר בקרבו ישמש בו עם אשתו העיקרית ויעשה זווג לשם שמים וימשך שפע בעולמות למעלה! כך חשבה אבישג בתחילה ואחר כך אמרה לו שיקדשנה כדי שתקרא בשם אשתו של מלך והוא השיב דאסור ליקח יותר מן שמונה־עשרה ולכך אמרה לו חַסְרֵיהּ לְגַנְּבָא פירוש אתה שהיית נוהג לגנוב דעתו של שטן תמיד במה שאתה מבטיח עצמך בדברי שקר כדי שבזה תתרחק מן הרע הנה בעתה חַסְרֵיהּ לְגַנְּבָא תחבולה שלא יוכל לעשותה ומה שאמרת לי עתה דאתה נמנע מכח איסור שמונה־עשרה אני אומרת לא כן הוא אלא הסיבה היא שאין לך כח לבעול ולכן תלית הדבר בענין אחר דאתה נמנע מחמת איסורא דטפי משמונה־עשרה.

    בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִנְּחָה בַּת שֶׁבַע בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מַפּוֹת (מלכים א א, טו) פירוש שעשה שלש־עשרה זווגים כמנין אחד [13] שבזה עשה יחוד עליון למעלה והמשיך שפע מן שלש־עשרה מכילן דרחמי.

    בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה גֵּרוּשִׁים, שֶׁהֲרֵי לְדָוִד הַמֶּלֶךְ הִתִּירוּ לוֹ לְיַחֵד, וְלֹא הִתִּירוּ לוֹ לְגָרֵשׁ (מלכים א א, טו). הקשה הגאון חיד"א בפתח עינים מה הוכחה מכאן על גרושין דעלמא דשאני הכא דגרושת מלך אסורה לאחר, מה שאין כן גרושין דעלמא מותרת לאחר ואינה מתעגנת? עיין שם. ונראה לי בס"ד דיליף ממה שלא התירו לגרש אחת מאותם עשרה פלגשים ששכב עמהם אבשלום דהיו אסורות לדוד המלך ע"ה וככתוב וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת (שמואל ב' כ, ג) ואם כן בלאו הכי הם מעוגנות ואמאי לא נתנו לו רשות לגרש אחת מהן כדי שיקח אחרת במקומה. והנה הר"ן ז"ל הקשה על מה שאמר לה 'אֲסִירַת לִי' דליסבה לפלגש? ותירץ דמספר שמונה־עשרה הקצוב למלך הוא על נשים ופלגשים וכן כתב הרמב"ם (בפרק ג' מהלכות מלכים) עיין שם. והנה תירוץ זה יבא נכון על סברת הרמב"ם אך להראב"ד דסבירא ליה פלגשים יוכל ליקח יותר מן שמונה־עשרה אמאי לא אמרו שיקח אבישג בתורת פלגש? ונראה לי בס"ד שלא רצו לעגנה כל ימיה והוא כי כיון שחלה ידעו דודאי יפטר מחולי זה כי עד חזקיה לא הוה אינש דחלה ואתפח, ואם יקחנה בתורת פלגש ודאי עתה לא יוכל לבא עליה מחמת חולי ואחר ימים מועטים יפטר ותהיה אסורה לשלמה בנו ואין מלך אחר בישראל שיקחנה אך עתה שלא לקחה אפילו בתורת פלגש היא מותרת לבנו שלמה המלך ע"ה וכמו שאמרו בגמרא לעיל ואינה מתעגנת.

    אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה, אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ (משלי כב, כז). נראה לי בס"ד הכונה מה שאמרו (שבת לב:) בעון נדרים מתה אשתו אין זה חשוב עונש לאדם זה בעל הנדרים דאם תמות אשתו יהיה לו הרווחה בזה שיקח תמורתה בתולה ויהנה ממנה ומצד הממון יורש אשתו שמתה ולוקח ממון מן האשה חדשה ואם כן יהיה חוטא נשכר בזה! לכך אמר עונש זה של מיתת אשתו לא יעשו מן השמים לחוטא בנדרים אלא אם כן ידעו מן השמים שזה לא יוכל ליקח אשה אשר יחפוץ אלא כשרוצה לישא אשה אחרת לא יתנו לו אלא אם כן יתן לבית אביה או לה ממון הרבה והוא אין לו ליתן על כן יהיה מוכרח ליקח אשה עניה ומכוערת ונמצא הפסיד הרבה במיתת אשתו שהחליפו לו פרה בחמור ועל ידי כך יהיה דואג ובוכה על אשתו הראשונה כל ימיו.

    2 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 22a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 22, Amud Aleph, about 661 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “״וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרַמִּית״. וּכְתִיב:…”

    2. Segment 27 words

      Opens “לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשּׁוּרִי? שֶׁעָלָה עִמָּהֶם מֵאַשּׁוּר.…”

    3. Segment 330 words

      Opens “תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: בַּתְּחִלָּה בִּכְתָב זֶה נִיתְּנָה…”

    4. Segment 46 words

      Opens “לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשּׁוּרִי? שֶׁמְּאוּשָּׁר בִּכְתָבו‍ֹ.…”

    5. Segment 546 words

      Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי…”

    6. Segment 635 words

      Opens “אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה…”

    7. Segment 734 words

      Opens “וְאִידַּךְ, הַאי ״שִׁוִּיתִי״ מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? הָהוּא…”

    8. Segment 821 words

      Opens “לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: ״כְּתָב זֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה״,…”

    9. Segment 927 words

      Opens “מַאי פָּרֵישׁ לְהוּ? ״מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין״.…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״ממתוס ננקפי אאלרן״. וְרַבִּי יוֹחָנָן…”

    11. Segment 1132 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין…”

    12. Segment 1227 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”

    13. Segment 1335 words

      Opens “אֲבִישַׁג מַאי הִיא? דִּכְתִיב: ״וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “אֲמַרָה לֵיהּ: חַסְּרֵיהּ לְגַנָּבָא, נַפְשֵׁיהּ בְּשַׁלְמָנָא נָקֵיט.…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: בֹּא וּרְאֵה…”

    16. Segment 1652 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ…”

    17. Segment 1728 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין…”

    18. Segment 1847 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ…”

    19. Segment 1937 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: כׇּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ…”

    20. Segment 2034 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”

    21. Segment 2126 words

      Opens “אִינִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים…”

    22. Segment 2237 words

      Opens “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: לַכֹּל יֵשׁ…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Sanhedrin 22a · Segment 19 — “…וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: פְּסִיעוֹתָיו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 22a · Segment 22 — “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: לַכֹּל יֵשׁ תְּמוּרָה, חוּץ…

    Original text

    ״וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרַמִּית״. וּכְתִיב: ״לָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא״. [מְלַמֵּד שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִיתַּן] וּכְתִיב: ״וְכָתַב אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת״ – כְּתָב הָרָאוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת.

    “And the writing of the letter [ hannishtevan ] was written in the Aramaic script, and set forth in the Aramaic tongue” (Ezra 4:7). The term “ hannishtevan ” is similar to the word nishtana , meaning changed, alluding to the fact that the script had been changed. And it is written with regard to the writing on the wall of Belshazzar’s palace: “Then came in all the king’s wise men. But they could not read the writing, nor make known to the king the interpretation” (Daniel 5:8), and the reason they could not read it is that it was written in the new script that Ezra would transmit. And it is written: “That he shall write for himself a second [ mishne ] Torah” (Deuteronomy 17:18), where “second [ mishne ]” teaches that it is written in a script that is apt to be changed [ lehishtannot ].

    לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשּׁוּרִי? שֶׁעָלָה עִמָּהֶם מֵאַשּׁוּר.

    The baraita continues: Why is this script called Ashurit ? Because it ascended with the Jewish people from Ashur when they returned from their exile in Babylonia.

    תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: בַּתְּחִלָּה בִּכְתָב זֶה נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, נֶהְפַּךְ לָהֶן לְרוֹעֵץ. כֵּיוָן שֶׁחָזְרוּ בָּהֶן, הֶחְזִירוֹ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ״.

    It is taught in a baraita ( Tosefta 4:5): Rabbi Yehuda HaNasi says: Initially, the Torah was given to the Jewish people in this script, Ashurit , which is in use today. Once the Jewish people sinned, it turned into an impairment for them and they began writing with a different script, Libona’a . Once they repented, the first script was returned to them, and they resumed writing with Ashurit script, as it is stated: “Return to the stronghold, you prisoners of hope; even today do I declare that I will render double [ mishne ] unto you” (Zechariah 9:12), meaning that God restored to the Jewish people this script that had been changed [ nishtanna ].

    לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשּׁוּרִי? שֶׁמְּאוּשָּׁר בִּכְתָבו‍ֹ.

    The baraita continues: If this script predates the exile to Babylonia, why is it called Ashurit ? Because it is meusheret , beautiful and straight, in script.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן פַּרְטָא, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: כְּתָב זֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה כׇּל עִיקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָוֵי הָעַמּוּדִים״. מָה עַמּוּדִים לֹא נִשְׁתַּנּוּ, אַף וָוִים לֹא נִשְׁתַּנּוּ. וְאוֹמֵר: ״וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם״ – מָה לְשׁוֹנָם לֹא נִשְׁתַּנָּה, אַף כְּתָבָם לֹא נִשְׁתַּנָּה.

    The baraita continues: Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Eliezer ben Perata, who said in the name of Rabbi Elazar HaModa’i: This script did not change at all, as it is stated with regard to the construction of the Tabernacle: “The hooks of [ vavei ] the poles” (Exodus 27:10). This teaches that just as the poles were not changed, so too, the hooks [ vavim ] were not changed. The letter vav in Ashurit script has the shape of a hook. Evidently, this is why the term for hook in the Torah is vav . And the verse states: “And to the Jews according to their script and according to their language” (Esther 8:9). This teaches that just as their language was not changed over the generations but remained Hebrew, so too, their script was not changed.

    אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת״? לִשְׁתֵּי תּוֹרוֹת: אַחַת שֶׁיּוֹצְאָה וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ, וְאַחַת שֶׁמּוּנַּחַת לוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו. אוֹתָהּ שֶׁיּוֹצְאָה וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ – עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין קָמֵיעַ וְתוֹלָהּ בִּזְרוֹעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָּמִיד״.

    The baraita continues: But if the script was in fact not changed, how do I realize the meaning of the phrase “a second [ mishne ] Torah” (Deuteronomy 17:18)? This serves to teach the halakha concerning the two Torah scrolls that the king writes, one that goes out and comes in with him, and one that is placed in his treasury. With regard to the one that goes out and comes in with him, he makes it very small, like an amulet, and he hangs it on his arm. As it is stated by King David: “I have set the Lord always before me; He is at my right hand, that I shall not be moved” (Psalms 16:8). This verse alludes to the two Torah scrolls, one that is before him and one that is in his right hand.

    וְאִידַּךְ, הַאי ״שִׁוִּיתִי״ מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ כִּדְרַב חָנָה בַּר בִּיזְנָא, דְּאָמַר רַב חָנָה בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִילּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״.

    The Gemara asks: And with regard to the other Sage, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, who does not hold that the king must write and affix the second scroll to his arm, what does he expound from that verse: “I have set” (Psalms 16:8)? The Gemara responds: He requires that verse in accordance with the statement of Rav Ḥana bar Bizna, as Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: One who prays needs to see himself as if the Divine Presence is opposite him, as it is stated: “I have set the Lord always before me” (Psalms 16:8).

    לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: ״כְּתָב זֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה״, מַאי ״לָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא״? אָמַר רַב: בְּגִימַטְרִיָּא אִיכְּתִיב לְהוֹן ״יטת יטת אדך פוגחמט״.

    The Gemara asks: According to Rabbi Shimon, who says that this script was not changed at all, what is the reason “they could not read the writing” (Daniel 5:8)? Rav says: Because it was written for them in the obscure code of gimatriyya . It was written: Yod , tet , tav ; yod , tet , tav ; alef , yod , dalet , khaf ; peh , vav , gimmel , ḥet , mem , tet . These letters correspond with: Mem , nun , alef ; mem , nun , alef ; tav , kuf , lamed ; vav , peh , reish , samekh , yod , nun ; this is based on the exchange of letters known as at bash , or the exchanging of a letter with its counterpart in the opposite place in the alphabet, e.g., alef , the first letter, for tav , the last letter.

    מַאי פָּרֵישׁ לְהוּ? ״מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין״. ״מְנֵא״ – מְנָא אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ לָךְ. ״תְּקֵל״ – תְּקִילְתָּא בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר. ״פַּרְסִין״ – פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס.

    What did Daniel explain to them? The letters stand for the terms: “ Mene mene tekel ufarsin ” (Daniel 5:25). He then explained the meaning: “ Mene ”: God has numbered [ mena ] the days of your kingdom and brought it to an end. “ Tekel ”: You are weighed [ tekilta ] on the scale and are found lacking. “ Parsin ”: Your kingdom is divided [ perisat ] and given to the Medes and Persians” (Daniel 5:26–28).

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״ממתוס ננקפי אאלרן״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אנם אנם לקת ניסרפו״. רַב אָשֵׁי אָמַר: ״נמא נמא קתל פורסין״.

    And Shmuel says: The writing used the correct letters for those terms, but instead of being written in order, the four words, mene mene tekel ufarsin were written vertically and were therefore meant to be read from the top down. If read in the usual way, from right to left, it says: “ Mamtos nankafei a’alran .” And Rabbi Yoḥanan says: Each word was written backward, so that read right to left, they spelled, Anem anem leket nisrapu . Rav Ashi says: They were written with the first two letters of each word reversed: Nema nema ketal pursin .

    מַתְנִי׳ אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר, וְלֹא כְּשֶׁהוּא עָרוֹם, וְלֹא כְּשֶׁהוּא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ.

    MISHNA: One may not ride on the king’s horse, and one may not sit on his throne, and one may not use his scepter, and one may not see him when he is having his hair cut, nor when he is naked, nor when he is in the bathhouse, as it is stated: “You shall set a king over you” (Deuteronomy 17:15), meaning, ensure that his fear should be upon you. All of these actions would lessen one’s fear of and reverence for the king.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲבִישַׁג מוּתֶּרֶת לִשְׁלֹמֹה, וַאֲסוּרָה לַאֲדֹנִיָּה. מוּתֶּרֶת לִשְׁלֹמֹה – דְּמֶלֶךְ הָיָה, וּמֶלֶךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. וַאֲסוּרָה לַאֲדֹנִיָּה – דְּהֶדְיוֹט הוּא.

    GEMARA: Rav Ya’akov says that Rabbi Yoḥanan says: Abishag the Shunammite was permitted to Solomon but forbidden to Adonijah, who in fact wanted to marry her. She was permitted to Solomon, as he was a king, and a king may use the scepter of a king. Abishag’s status was similar to the king’s scepter, as she had been designated to serve King David. She was forbidden to Adonijah, as he was an ordinary person, not a king.

    אֲבִישַׁג מַאי הִיא? דִּכְתִיב: ״וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וְגוֹ׳ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ״. אֲמַרָה: ״נִינְסְבַן!״ אֲמַר לַהּ: ״אֲסִירַתְּ לִי״.

    The Gemara clarifies: The story of Abishag, what is it? As it is written: “Now King David was old and stricken in years…and his servants said to him, let there be sought …a young virgin…and let her lie in your bosom, that my lord the king may get heat” (I Kings 1:1–2); and it is written: “So they sought for a beautiful maiden… and found Abishag” (I Kings 1:1–3); and it is written: “And the maiden was very beautiful and she became a companion to the king and ministered to him, but the king did not know her” (I Kings 1:1–4). Abishag said to King David: Marry me. King David said to her: You are forbidden to me, as I already have eighteen wives.

    אֲמַרָה לֵיהּ: חַסְּרֵיהּ לְגַנָּבָא, נַפְשֵׁיהּ בְּשַׁלְמָנָא נָקֵיט. אֲמַר לְהוּ: קִרְאוּ לִי לְבַת שֶׁבַע. וּכְתִיב: ״וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִינְּחָה בַּת שֶׁבַע בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מַפּוֹת.

    Abishag said to him: When the thief is lacking what to steal, he makes himself like a man of peace. In other words, she was saying that since King David was physically unable to engage in intercourse, he devised an excuse not to marry her. King David said to his attendants: Call Bathsheba to me. And it is written: “And Bathsheba went in to the king into the chamber; now the king was very old and Abishag the Shunammite ministered to the king” (I Kings 1:15). Rav Yehuda says that Rav says: At that time, Bathsheba wiped herself with thirteen cloths, corresponding to the number of words in the verse, indicating that she engaged in intercourse with King David thirteen times.

    אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשִׁין גֵּירוּשִׁין, שֶׁהֲרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ הִתִּירוּ לוֹ לְיַיחֵד, וְלֹא הִתִּירוּ לוֹ לְגָרֵשׁ.

    Rav Shemen bar Abba says: Come and see how severe a matter divorce is, as they rendered it permitted for King David to be secluded with Abishag without marrying her, but they did not render it permitted for him to divorce one of his wives to enable him to marry Abishag.

    אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, אֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה׳ בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם״, וּכְתִיב: ״וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי ה׳ הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ״.

    § Rabbi Eliezer says: Concerning anyone who divorces his first wife, even the altar sheds tears about him, as it is stated: “And further, this you should do: Cover the altar of the Lord with tears, with weeping and sighing, from His no longer showing regard to the offering, nor receiving it with goodwill from your hand” (Malachi 2:13), and it is written: “Yet you say: Why? Because the Lord has been witness between you and the wife of your youth, against whom you have dealt treacherously, though she is your companion and the wife of your covenant” (Malachi 2:14).

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ״.

    Rabbi Yoḥanan, and some say Rabbi Elazar, says: A man’s wife does not die unless his creditors ask him for money that he owes and he does not have it, as it is stated: “If you do not have with what to pay, why should he take away your bed from under you?” (Proverbs 22:27). The bed mentioned in the verse alludes to one’s wife.

    וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, כְּאִילּוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה לֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ״. וּכְתִיב: ״וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמׇת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב״. וּכְתִיב: ״הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם״.

    And Rabbi Yoḥanan says: For any man whose first wife dies, it is as if the Temple were destroyed in his days, as it is stated: “Son of man, behold, I take away from you the desire of your eyes with a stroke; yet neither shall you make lamentation nor weep, neither shall your tears run down” (Ezekiel 24:16). And it is written: “So I spoke to the people in the morning and in the evening my wife died” (Ezekiel 24:18). And it is written in the continuation of the same passage: “Behold I will profane My Sanctuary, the pride of your power, the desire of your eyes” (Ezekiel 24:21), illustrating that a man’s wife is as precious to him as the Temple is for the entire Jewish nation.

    אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: כׇּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּיָמָיו, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹר חָשַׁךְ בְּאׇהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ״. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: עֲצָתוֹ נוֹפֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ״.

    Rabbi Alexandri says: For any man whose wife dies in his days, the world is dark for him, as it is stated: “The light shall be dark in his tent and his lamp over him shall be put out” (Job 18:6), since the word tent is commonly employed as a metonym for a wife. Rabbi Yosei bar Ḥanina says: His steps get shorter, as it is stated: “The steps of his strength shall be constrained” (Job 18:7). Rabbi Abbahu says: His counsel falls, as it is stated: “And his own counsel shall cast him down” (Job 18:7).

    אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשֶׁה לְזַוְּוגָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת״. אַל תִּיקְרֵי ״מוֹצִיא אֲסִירִים״ אֶלָּא ״כְּמוֹצִיא אֲסִירִים״, אַל תִּיקְרֵי ״בַּכּוֹשָׁרוֹת״ אֶלָּא ״בְּכִי וְשִׁירוֹת״.

    Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is as difficult to match a couple as the splitting of the Red Sea, as it is stated: “God makes the solitary dwell in a house; He brings out prisoners into prosperity” (Psalms 68:7). Do not read the verse as “brings out prisoners”; rather, read it as: Like bringing out prisoners. Accordingly, the act described in the first clause of the verse, God’s causing the solitary to dwell in a house, i.e., to marry, is compared to the act described in the next clause in the verse, i.e., bringing out prisoners. And do not read the verse as “into prosperity [ bakkosharot ]”; rather, read it as: Crying and singing [ bekhi veshirot ], which alludes to the splitting of the Red Sea, when there was both crying and singing.

    אִינִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד, בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת ״בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי״! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּזִוּוּג רִאשׁוֹן, הָא בְּזִוּוּג שֵׁנִי.

    The Gemara asks: Is that so that it is this difficult to find a match? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Forty days before the formation of the fetus a Divine Voice emerges and states: The daughter of so-and-so shall be the wife of so-and-so? Why should matching them be so difficult, since they are prepared for this from before their birth? The Gemara responds: This is not difficult. This latter statement, about predestined matches, is stated with regard to the first match; that former statement, about the difficulty of matchmaking, is stated with regard to the second match.

    אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: לַכֹּל יֵשׁ תְּמוּרָה, חוּץ מֵאֵשֶׁת נְעוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס״. מַתְנֵי לַהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: אֵין אָדָם מוֹצֵא קוֹרַת רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת

    Rabbi Shmuel bar Naḥman says: For everything that is lost there is a substitute, except for one’s wife from youth who dies, as it is stated: “And a wife from youth, can she be rejected?” (Isaiah 54:6). Rav Yehuda taught Rav Yitzḥak, his son: A man finds calmness of spirit only from his first wife, as it is stated: “Let your fountain be blessed and have joy with the wife of