Commentary page

Sanhedrin 13b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 13b

Sanhedrin 13b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 312 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

איכא בינייהו דלר' יהודה יום תקופה גומר ואפילו לא חסרה אלא עשרים ונפלה בכ"א ליכא מקצת חג ולר' יוסי יום תקופה מתחיל ואם נפלה בכ"א איכא מקצת חג עד שתחסר כ"א ותפול חדשה בכ"ב והוה ששה עשר לפני הפסח דהוי ההיא לפני החג חסירה כ"א הוא דמעברין אבל חסירה בציר מהכי לא:

ולא מסיימי אין סימן איזה מהן קאמר ששה עשר חסירה ובי"ז תפול מעברין אבל נפלה בט"ז אין מעברין דיום תקופה מתחיל ואיכא כוליה חג וחד מינייהו קאמר אפילו נפלה בט"ז מעברין דיום תקופה גומר וליכא כוליה חג ואע"ג דתרוייהו אמרי כחדא ששה עשר חד קאי אחיסרון וחד קאי אנפילה ולא ידעינן הי מינייהו:

שמור את חודש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן שמור תקופת חדש ניסן של חמה שיהא בתוך חידושה של לבנה אביב הוא ניסן של חמה שאין ניסן קרוי אביב אלא על פי בישול התבואה שמתבכרת בו וכל ביכור התבואה ועתי הקיץ והחורף לחשבון החמה הם ואמר רחמנא שמור שיהא חדש ניסן של חמה נמשך לתוך ימי חידושה של לבנה דכתיב חדש ואין לשון חידוש נופל אלא על לבנה המתחדשת ואשמועינן שיהא ניסן של חמה נמשך בתוך ימי חידוש הלבנה במקצת וכמה הן ימי חידושה י"ד ימים מכאן ואילך היא ישנה:

וליעברה לאדר ולידחייה לפסח חד יומא ואי נמי מיקלע פסח בבד"ו לא איכפת לן דהא דלא עבדינן פסח בבד"ו טעמא משום תשרי הוא והיכא דלא אפשר מוטב דלעבריה לאדר וליקלע בבד"ו וניעבר בקייטא חד ירחא חסר טפי מכסדרן וניהדר לתשרי בדוכתא ביום הגון ולא ניעברוה לשתא למידחינהו לכולהו מועדות חדש שלם:

תנא דאחרים מלמעלה למטה קחשיב וה"ק מעברין עד מיעוטה ולא מיעוטה בכלל כלומר אם תחסר תקופת טבת י"ח ימים או י"ז או ט"ז או ט"ו ותפול תקופת ניסן ביום ט"ז מעברין אבל אם חסרה י"ד ונפול תקופת ניסן בט"ו אין מעברין דמעברין לאדר ותפול תקופת ניסן בי"ד ויום תקופה מתחיל ויעשה פסח בתקופה חדשה:

לעולם בתשרי קיימי ומשום הכי ליכא לתקוני מילתא בעבורי ירחי ומדחייא חד יומא למועד כדמפרש לעיל דתשרי לא מידחי חד יומא הוא ודאמרינן הא איכא כולה חול המועד בתקופה חדשה קסברי אחרים כוליה חג בעינן ואפילו יו"ט ראשון בתקופה חדשה ויום תקופה גומר הלכך כי נפלה תקופה בט"ו מעברינן:

חג האסיף כתיב חולו של מועד משמע ומשנינן אחרים הכי משמע להו קרא חג האסיף חג הבא בזמן אסיפה דהיינו סוכות יהא בתקופה חדשה:

זקני השוק שאינן מסנהדרין:

7 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 13b · Sefaria

Tosafot

איכא בינייהו יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל ולא מסיימי לא שייך כאן תנא בתרא לטפויי אתא כיון דמפסיק שאר תנאי דקאתי לטפויי עלייהו וכן איתא בפרק במה מדליקין (שבת כד.) גבי איכא בינייהו דרב ברונא ולא מסיימי:

שמור את חדש כו' שמור אביב של תקופה שיהיה בחדש ניסן פי' בקונטרס אביב של תקופת ניסן היינו ניסן של חמה שיהא בתוך ימי חידוש של לבנה במקצת וכמה ימי חידוש י"ד ומכאן ואילך היא ישנה וקשה דאם כן מאי קשה ליה וליעברוה לאדר לימא דקסברי יום תקופה גומר דאי נמי מעברי' לאדר ונדחייה חד יומא נופל תקופה בי"ד ומתחיל ניסן של חמה בט"ו ולא הוי בתוך ימי חידושה של לבנה ועוד משמע בפרק היו בודקין (לקמן סנהדרין דף מא:) דחידושה של לבנה ממשיך עד ט"ו דא"ר יוחנן עד מתי מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתה ומפרשי נהרדעי עד ט"ז ונ"ל דקסברי אחרים יום תקופה גומר וחידושה של לבנה עד ט"ו הלכך כשנופלת תקופת ניסן בט"ו מעברין דליכא תקופת ניסן של חמה בחידוש של לבנה כלל ופריך לעברוה לאדר כדי שתפול תקופה בי"ד וביום ט"ו מתחיל ניסן של חמה דאיכא יום אחד בחידוש של לבנה והא דאמר בשילהי פ"ק דראש השנה (ד' כא.) כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן לעברה להאי שתא ולא תיחוש לה דכתיב שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה כו' נ"ל אפילו בנופלת ביום ט"ז גופיה קאמר וקסבר יום תקופה גומר אפי' דכי מעברת לאדר ונופל בט"ו ליכא אביב של תקופה בחידוש דניסן אבל אי משכה עד ט"ו מעברין לאדר ולא מעברינא ליה לשתא והא דקאמר לא תיחוש לה היינו לומר דאחרים היא יחידאה היא ואין הלכה כמותו כדפי' שם בקונטרס ומיהו התם קשה למה לי טעמא משום אביב של תקופה תיפוק ליה משום תקופת תשרי דכשנופלת תקופת ניסן ביום ט"ז נופלת תקופת תשרי פעמים בכ"א פעמים בכ"ב ואפילו תפול תקופת תשרי בכ"א ליכא אפילו מקצת חג בתקופה חדשה דהא סבר יום תקופה גומר ולפר"ת אתי שפיר דכי משכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן ונפלה בתחלת הלילה או בו' שעות בלילה א"צ לעבר משום תקופת תשרי דסגי דנעבר יום א' אדר או אלול ותפול תקופת תשרי בכ' בו ומיהו לפירוש הקונטרס נמי י"ל דאתא למימר דהתם דוקא כי משכה עד שיתסר עברה אבל אם נופלת בחמיסר לא תעברה אפילו נופלת בתחלת היום או בו' שעות ביום אלא ניעבריה לאדר אף על גב דתקופת תשרי נופלת בכ"א לא תיחוש דקיימא לן כאחרים דלא חיישינן לתקופת תשרי דלא דריש חג האסיף:

וליעבריה לאדר אפילו לפר"ת דפריך לכולהו תנאי מוכח מתוך תירוצו של רב אחא בר יעקב דלאחרים נמי פריך ותימה מאי קושיא הא רבה בר שמואל תני בסוף פ"ק דר"ה (דף כ.) יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את החדש לצורך ת"ל החדש הזה כזה ראה וקדש ואמר רבא האי דתנא רבה בר שמואל אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד:

רבינא אמר לעולם אחרים בתשרי קיימי לאו לשנויי קושיא דליעבריה לאדר קאתי כדפרישית לעיל:

יכול זקני השוק כאן מוכח דזקני משמע הדיוטות וכן לקמן גבי עריפה אמרינן אי כתב זקני ה"א זקני השוק וכן בריש מצות חליצה (יבמות דף קא. ושם) מרבים הדיוטות מדכתיב זקני עירו וקשה דבפ' עגלה ערופה (סוטה דף מד:) תנן נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין ומפרש בגמרא דזקני העיר בעינן וליכא וי"ל דזקני העיר שאני דמשמע המיוחדים שבעיר כדדרשינן הכא העדה המיוחדים שבעדה:

Tosafot on Sanhedrin 13b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

מעברין [ולא איצטריך למימר די"ו דלאו] (י"ו אצטריך למימר דלאו) אלא משום דתנא י"ו לפני הפסח תנא י"ו לפני החג. ר"ש אומר אף י"ו לפני החג מעברין. ואקשינן הלא גם תנא קמא כך אמר ופרקי' יום תקופה גומר איכא בינייהו ואחד מהן אפי' פחות מי"ו אם היתה חסרה מעברין ואין מתברר איזה מהן סבר יום תקופה גומר ואיזה מהן סבר יום תקופה מתחיל. אחרים אומרים מיעוטו וכמה מיעוטו י"ד יום. ואקשינן מאי קסברי אי (אפי') קסברי יום תקופה גומר וכוליה חג בעינן בי"ד אין מעברין דהא אפי' בתר דנפקי מתשרי י"ד ימים ובט"ו חלה תקופת תשרי תחלת חולו של מועד יום י"ו בתשרי הוא והנה כל החג בתקופה חדשה אמאי מעברין בי"ד ופריק רב שמואל בר רב יצחק אחרי' בתקופת ניסן קיימי דכתיב שמור את חודש האביב ועשית פסח. שמור אביב של תקופה ועשית פסח. כלומר בעינן תקופה חדשה בי"ד בניסן בעשיית הפסח [פי' ר' בר"י שמור אביב של תקופה שיהא בחדש. פי' שמור שתהא מלאכת העומר קצירתו ותיקונו בתקופה חדשה. ומפורש במנחות פ' (יום טוב) [רבי ישמעאל] (שלו) היתה מלאכת העומר עשויה] ואקשינן וליעבריה לאדר שתבא התקופה בי"ג בניסן ולא ליעבריה לשנה ושנינן הכי קתני אם היתה חסרה י"ח או י"ז או י"ו או ט"ו עד מיעוטו דהוא י"ד מעברין. י"ד אין מעברין דאפשר למלוי לאדר. וכמה מיעוטו י"ד יום. רבינא אמר לעולם אחרים אתקופת תשרי קיימי וכוליה חג בעי ואפי' י"ט הראשון ומתמהינן יום טוב הראשון חג האסיף כתיב כלומר חג שאתה אוסף בו ופרקינן לעולם אפי' י"ט הראשון בעינן בתקופה חדשה חג שהוא בזמן אסיף. כדכתיב וחג האסיף תקופת השנה והאסיף דכתיב ביה כסימנא בעלמא כלומר איזה חג בעינן בתקופה חדשה החג שהוא בזמן האסיפה ולאו משום דבעינן ממש בו ביום:

ירושלמי (ה"ב) כי אכלו את הפסח בלא ככתוב ר' סימון אמר (גלגל ארנן) [גולגלת של ארונה] היבוסי מצאו תחת המזבח. ששה דברים עשה חזקיהו גירר עצמות אביו על מטה של חבלים וכיתת נחש הנחושת וגנז טבלא של רפואות והודו לו סתם מי גיחון התחתון וקצץ דלתות ההיכל ועיבר ניסן בניסן ולא הודו לו אין מעברין קודם ר"ה ואם עיברוה אינה מעוברת אבל מפני הדחק מעברין אחר ר"ה מיד אע"פ שאין מעברין אלא אדר אלול לא נתעבר מימיו. והתנינן [שביעית פ"י] אם היה חדש מעובר אם היה לא היה והתני וכשקידשו השנה באושא עבר ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי ר' יוחנן בן נורי בשני עבר ר' חנינה בר' יוסי הגלילי ואמר כר"ע כו' והתני קידשוהו בראשון ובשני זעירא אמר בשם רב חסדא אותה שנה נתקלקלה קודם זמנו כ"ט יום לאחר עיבורו אין מעברין את השנה בחוצה לארץ ואם עיברוה אינה מעוברת. בבי רב אמר ביכולין לעבר בארץ ישראל אבל בשאין יכולין בארץ ישראל מעברין בחוצה לארץ ירמיה ויחזקאל וברוך בן נריה עיברו בחוצה לארץ. חנניה בן אחי ר' יהושע עיבר בחו"ל שלח ר' תלת איגרין גבי ר' יצחק ור' נתן. בחדא כתב לקדושת חנניה ובחדא כתב גדיים שהנחת נעשו תיישים ובחדא כתב אם אינך מקבל צא לך למדבר אטד ותהא שוחט (ונחושת) [ונחונן] זורק קרא קמייתא ואקרון וכו'. אמר מאן ידע דאינון ידעין כוותי כו'. כתיב ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה ביותר הם עלי זקני הגולה חביבה עלי כת קטנה שבא"י יתר מסנהדרין גדולה. החרש והמסגר אלף. ר' ברכיה בשם רבי אמר אלו החכמים ורבנן אמרו אלו הבולבוטים:

סמיכת זקנים א"ר יוחנן מסמכי סאבי ואקשי' מנא לן מדכתיב ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו תיסגי בחד וכי תימא משה רבינו במקום שבעים הוה אי הכי ליבעי שבעים ואמאי תנן בג' ועלתה בקושיא. ואסקה רב אשי סמכי ליה בשמא וקרו ליה רבי ויהבי ליה רשותא למידן דיני דקנסות. ואקשינן וחד לא סמיך והא רבי

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 13b · Sefaria

Meiri

המשנה השלישית והוא גם כן מענין החלק הראשון ואמר סמיכת זקנים בשלשה וענינו הוא שרוב קרבנות בהמה טעונין סמיכה כמו שיתבאר במקומו וענין הסמיכה הוא שהיו בעלים סומכים בכל כוחם בשתי ידים על ראש הבהמה לא על הצואר ולא על הצדדין שנאמר על ראש העולה ושאר הקרבנות למדין ממנה ומתודה אם על חטאת עון חטאת ואם על אשם עון אשם ועל עולה הוא מתודה על עשה ולא לא תעשה הניתק לעשה ואומר חטאתי עויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך ועכשיו חוזרני בי וזו כפרתי ועל השלמים אומר דברי שבח והודאה ואפילו קרבן הבא בשותפות כגון עולה ושלמים שאפשר להביאן בשותפות בין בנדר בין בנדבה כלן סומכין בזה אחר זה אפילו היו יתר משנים כמה שירצו וקרבן הצבור אין בו סמיכה אלא בשנים והם שעיר המשתלח ופר העלם דבר של צבור הבא בשגגת הוראת בית דין על הדרך שיתבאר במסכת הוריות ושעיר המשתלח סמיכתו היתה בכהן גדול שהיה מתודה עליו על ידי כל ישראל אבל פר העלם דבר של צבור סמיכתו היתה על ידי שלשה מן הסנהדרין ומתודים על חטאתם והוא שאמרו בכאן שסמיכת זקנים בשלשה ופירושו מומחין ולא עוד אלא שבזו צריך שיהיו מסנהדרי גדולה שנאמר זקני העדה ר"ל מזקינים שבסנהדרי גדולה:

עריפת עגלה בשלשה וענינו כשנמצא חלל באדמה ולא נודע מי הכהו אמרה תורה ויצאו זקיניך ושופטיך ומדדו את הערים אשר סביבות החלל והעיר אשר היא קרובה אל החלל לפי מדידתן מביאה עגלה על הדרך שיתבאר במקומו ועל אותה מדידה אמרו בכאן שהיא בשלשה מסנהדרי גדולה וקורא לה עריפת עגלה על שם שאין עורפין אותה עד שימדדו ומ"מ העריפה עצמה אינה נעשית על ידי זקנים שבסנהדרי גדולה שהרי זקני העיר כתוב בה אלא לא דברו כאן אלא על המדידה ועלה אמר שהיא בשלשה כסמיכת זקנים שהוזכרה ור' יהודה אומר על שניהם בחמשה והלכה כדבריו ולא כתנא קמא שר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה וגדולי המחברים פסקו בעגלה ערופה בחמשה ובסמיכה בשלשה ויצא להם דבר זה ממה שאמרו בתלמוד המערב אמר ר' נראין דברי ר' שמעון בסמיכה ודברי ר' יהודה בעגלה ערופה ויש פוסקין כר' שמעון:

וזהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

Meiri on Sanhedrin 13b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה שמור את חודש כו' והא דאמר בשילהי פ"ק דר"ה כו' נ"ל אפי' בנופלת ביום י"ו גופיה כו' עכ"ל ודלא כמו שפירשו התוס' שם דמשכה עד שיתסר היינו דנפלה בי"ז או בי"ו וע"י עיבור אדר וס"ל יום תקופה מתחיל ע"ש דלפי אותה סברא ע"כ היינו דלא כאחרים דהכא והא דקאמר לא תיחוש לה ניחא בפשיטות דר"ל לא תיחוש לעבר שתא בנפלה נמי ממש בי"ו כאחרים דלית הלכתא כוותיה אבל הכא הכריעו לפרש דהתם נמי בנפלה בי"ו גופיה קאמר וקסבר יום תקופה גומר והיינו ממש כאחרים ודקאמר לא תיחוש היינו לומר דהלכתא לאו הכי הוא משום דאחרים יחידאי הוא אלא דהלכתא כאחרים וק"ל:

בא"ד יום א' אדר או אלול ותפול תקופת תשרי בכ' בו כצ"ל:

בא"ד ומיהו לפי' הקונטרס נמי יש לומר כו' אע"ג דתקופת תשרי נופלת בכ"א כו' עכ"ל ר"ל לפי' הקונטרס בהא דחייש לאד"ו אבל בלא הא דפי' הקונט' לאחרים יום תקופה מתחיל כמו שהוכיחו התוס' לעיל דע"כ ליכא לפרש הכי לאחרים ומש"ה בנופלת בט"ו בתחילת יום או בו' שעות איכא לתקוני תקופת ניסן דניעברה לאדר אבל תקופת תשרי לא תוכל לתקוני בכך דאכתי נופלת בכ"א דע"כ בקייטא תחסר חד ירחא דניהדר לתשרי בדוכתא ביום הגון אלא דלא תיחוש לה משום דלא דרשי חג האסיף כלל ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 13b · Sefaria

Ben Yehoyada

בְּרַם, זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא, נִשְׁתַּכְּחוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. קשא כיון דגזרו גם על הנסמך יהרג היה צריך להחזיק טובה גם לנסמכים שסכנו עצמן לקבל הסמיכה דלולי זה היו דיני קנסות בטלין? ונראה לי בס"ד דעיקר השבח הוא לרבי יהודה בן בבא שהיה זקן שאין יכול לברוח אם ירגישו בו וכדהוה הכי אבל הם שהיו בחורים וגבורים סמכו על עצמם שלא יסתכנו שאם ירגישו בם יברחו וכדהוה הכי. ועוד נראה לי דהנסמכין אפילו אם יתפסו אותם יאמרו אנחנו לא באנו להסמך אלא לראות ואותם שנסמכו ברחו להם אך הסומך הוא אחד והמה יודעים שהוא היה רבי יהודה בן בבא שהוא היה הזקן הסומך דאם לא בא לסמוך למה בא שם. ואומרו בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, כלומר במרום יזכר לטוב והבי"ת היא בית השמוש.

Ben Yehoyada on Sanhedrin 13b · Sefaria

Original text

Segment 1

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יוֹם תְּקוּפָה מַתְחִיל וְיוֹם תְּקוּפָה גּוֹמֵר. וְלָא מְסַיְּימִי.

The Gemara answers: Also here, the difference between them concerns the question of whether the day of the equinox begins the season or whether the day of the equinox concludes the season, but their opinions are not defined. Although it is apparent from the baraita that these two tanna’im disagree about this issue, it is not clear from their words which tanna ascribes to which of these opinions.

Segment 2

אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִיעוּטוֹ, וְכַמָּה מִיעוּטוֹ? אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. מַאי קָסָבְרִי? אִי קָסָבְרִי יוֹם תְּקוּפָה גּוֹמֵר, וְכוּלֵּיהּ חַג בָּעֵינַן – הָאִיכָּא! אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: אֲחֵרִים בִּתְקוּפַת נִיסָן קָיְימִי, דִּכְתִיב: ״שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב״ – שְׁמוֹר אָבִיב שֶׁל תְּקוּפָה שֶׁיְּהֵא בְּחֹדֶשׁ נִיסָן.

The baraita teaches: The tanna referred to as Aḥerim says: The year is intercalated even on account of a minority of the month, and how much is a minority of the month? Fourteen days. The Gemara asks: What do Aḥerim hold? If they hold that the day of the equinox concludes the season, and also that we require all of the Festival to take place in the new season, this condition is fulfilled even if the season is lacking fifteen days. Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Aḥerim are standing in, i.e., discussing, the season of Nisan. As it is written: “Observe the month of spring and keep the Pesaḥ ” (Deuteronomy 16:1), from which it is inferred: Preserve the day of the equinox of the spring, to ensure that it will be in the month of Nisan, meaning that the equinox must occur during the first part of the month of Nisan, by the fourteenth, the day the Paschal offering is sacrificed.

Segment 3

וְלִיעַבְּרֵיהּ לַאֲדָר? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: תַּנָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה קָחָשֵׁיב, וְהָכִי קָאָמַר: עַד מִיעוּטוֹ מְעַבְּרִין. וְכַמָּה מִיעוּטוֹ? אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם.

The Gemara asks: In a situation like this, why is it necessary to intercalate the year? But let them intercalate the month of Adar by adding a day to it, and this will cause the day of the equinox to occur during the first half of Nisan. Rav Aḥa bar Ya’akov said: The tanna whom the baraita here refers to as Aḥerim calculated from the top, meaning the maximum number of days downward, and this is what he is saying: Up to a minority of the month, meaning, if the equinox would occur during the final days of Nisan, the court would intercalate the year and would also do so if the equinox would occur earlier in the month, unless it would be early enough that only a minority of the month would be in the previous season. And how much is a minority? Fourteen days. But if the equinox would occur on the fourteenth, the year is not to be intercalated, but instead a day should be added to the month of Adar.

Segment 4

רָבִינָא אָמַר: לְעוֹלָם אֲחֵרִים בְּתִשְׁרִי קָיְימִי, וְקָסָבְרִי אֲחֵרִים כּוּלֵּיהּ חַג בָּעֵינַן, וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן? ״חַג הָאָסִיף״ כְּתִיב! חַג הַבָּא בִּזְמַן אֲסִיפָה.

Ravina said: Actually, it can be explained that Aḥerim are standing in the season of Tishrei, and were discussing Sukkot as opposed to Passover. Aḥerim hold that we require all of the festival of Sukkot , including the Festival on the first day, to take place in the new season. Since Sukkot begins on the fifteenth of Tishrei, the equinox must fall no later than the fourteenth. The Gemara asks: How is it possible to say that the Festival on the first day must also be in the new season? It is written: “The Festival of Ingathering” (Exodus 23:16), which is referring to the time when the crops are gathered. This can refer only to the intermediate days of Sukkot , since it is prohibited to gather crops on a Festival. The Gemara answers: They interpret the verse to mean: The Festival that comes at the time of ingathering, meaning in the autumn.

Segment 5

סְמִיכַת זְקֵנִים. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְסָמְכוּ זִקְנֵי״ – יָכוֹל זִקְנֵי הַשּׁוּק? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֵדָה״.

§ The mishna teaches: The laying of hands by the Sages is performed by a court of three judges according to Rabbi Shimon and five according to Rabbi Yehuda. The Sages taught in a baraita : The verse states: “And the elders of the congregation shall lay their hands on the head of the bull before the Lord” (Leviticus 4:15). One might have thought that the verse is referring to any elders in the marketplace, meaning people who are not members of the Sanhedrin. Therefore, the verse states: “Elders of the congregation,” meaning from among the leaders and judges of the people.

Segment 6

אִי ״עֵדָה״ – יָכוֹל קְטַנֵּי עֵדָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הָעֵדָה״ – מְיוּחָדִין שֶׁבָּעֵדָה. וְכַמָּה הֵן? ״וְסָמְכוּ״ – שְׁנַיִם, ״זִקְנֵי״ – שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״זִקְנֵי״ – שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה.

If it had written only “congregation,” one might have thought they may be the minor ones of the congregation, i.e., members of the lesser Sanhedrin. Therefore, the verse states: “The congregation,” which indicates the unique ones of the congregation, meaning that they must be members of the Great Sanhedrin. And how many must they be? The verse states: “Shall lay” in the plural form, which indicates a minimum of two; “elders” in the plural form, indicating another two; and as a court may not be composed of an even number of judges, they add an additional one to them, so there are five judges here; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The verse states: “Elders,” indicating two, and as a court may not be composed of an even number of judges, they add an additional one to them, so there are three judges here.

Segment 7

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָכְתִיב ״וְסָמְכוּ״? הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ. וְרַבִּי יְהוּדָה? לְגוּפֵיהּ לָא צְרִיךְ, דְּאִם כֵּן דְּלָא אָתֵי ״וְסָמְכוּ״ לִדְרָשָׁה, לִיכְתּוֹב ״זִקְנֵי הָעֵדָה יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר״.

The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, isn’t it written: “And the elders of the congregation shall lay”? This word should be included in the derivation. The Gemara answers: That word is necessary for the matter itself, to indicate that the elders of the congregation must lay their hands on the bull, and therefore it is not part of the phrase from which the number of judges is derived. The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda respond to this? The Gemara answers: It is not necessary to use this word for the matter itself, as if this would be so, that the phrase: “And the elders of the congregation shall lay” does not come to be interpreted, let it write: The elders of the congregation, their hands on the head of the bull, and it could be understood that the elders lay their hands on the head of the bull.

Segment 8

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִי כְּתִיב הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״עַל״? בְּסָמוּךְ. וְרַבִּי יְהוּדָה גָּמַר ״רֹאשׁ״ ״רֹאשׁ״ מֵעוֹלָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא גָּמַר ״רֹאשׁ״ ״רֹאשׁ״ מֵעוֹלָה.

And what does Rabbi Shimon respond to this claim? The Gemara answers: If it were written so, I would say: What is the meaning of: “On [ al ] the head of the bull”? It means adjacent to the head of the bull, as the term al often means next to or nearby. And what does Rabbi Yehuda respond to this claim? He learns that the hands are placed directly on the bull’s head by means of a verbal analogy, from the word “head” in this verse and the word “head” written in the verse discussing a burnt - offering, where the halakha states that the one bringing the offering must lay his hands literally and forcefully on the animal’s head. And what does Rabbi Shimon respond to that? He does not learn this verbal analogy from the word “head” in the verse about the elders and the word “head” in the verse discussing a burnt-offering, as he did not receive this tradition from his teachers.

Segment 9

תָּנָא: סְמִיכָה וּסְמִיכַת זְקֵנִים בִּשְׁלֹשָׁה. מַאי סְמִיכָה וּמַאי סְמִיכַת זְקֵנִים? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיסְמַךְ סָבֵי.

§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 10:15): The laying of hands and the laying of hands by the Sages are performed by three judges. What is the laying of hands, and what is the laying of hands by the Sages? It is clear that one of these terms is referring to the elders laying their hands on the bull offered for an unwitting communal sin, but what is the meaning of the other expression? Rabbi Yoḥanan says: It is referring to the ordination of elders, meaning, to appoint Sages and grant them the title Rabbi.

Segment 10

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מִיסְמַךְ סָבֵי בִּשְׁלֹשָׁה מְנָלַן? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו״, אִי הָכִי תִּסְגֵּי בְּחַד! וְכִי תֵּימָא מֹשֶׁה בִּמְקוֹם שִׁבְעִים וְחַד קָאֵי, אִי הָכִי לִיבְעֵי שִׁבְעִים וְחַד! קַשְׁיָא.

Abaye said to Rav Yosef: From where do we derive that the ordination of elders is performed by three judges? If we say it is from the fact that it is written with regard to Moses when he appointed Joshua: “And he laid his hands on him and he commanded him” (Numbers 27:23), if so, it should be enough for one man to ordain the new Sage, as Moses ordained Joshua. And if you would say: Moses stood in place of seventy-one, meaning that no Sage in a later generation could fill the place of Moses, and only the Great Sanhedrin can fill that role, if so, then every ordination should require seventy-one judges. The Gemara responds: The matter is difficult; there is no clear source for this halakha .

Segment 11

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: בִּידָא מַמָּשׁ סָמְכִין לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: סָמְכִין לֵיהּ בִּשְׁמָא, קָרוּ לֵיהּ ״רַבִּי״, וְיָהֲבִי לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמֵידַן דִּינֵי קְנָסוֹת.

Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: Do they ordain him literally with the hand? Rav Ashi said to him: They ordain him by name by announcing it publicly; he is called: Rabbi, and they give him permission to adjudicate cases involving laws of fines.

Segment 12

וְחַד לָא סָמֵיךְ? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּרַם, זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שְׁמוֹ, שֶׁאִילְמָלֵא הוּא נִשְׁתַּכְחוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. נִשְׁתַּכְחוּ? נִגְרוֹסִינְהוּ! אֶלָּא

The Gemara asks: And is it so that one man alone is not able to ordain a rabbi? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Indeed [ beram ], that man will be remembered favorably, and Rabbi Yehuda ben Bava is his name, as had it not been for him the laws of fines would have been forgotten from among the Jewish people. The Gemara challenges that assertion: Would the laws of fines actually have been forgotten? Let them study them, so they will not be forgotten. Rather, his intention was to say that

Sanhedrin 13b

Sanhedrin 13b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text