Commentary page

Sanhedrin 12a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 12a

Sanhedrin 12a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 327 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

בשני רעבון לפי שכלה התבואה וצריכין לאכול מן החדש:

לחם ביכורים לחם אביב משמע שעכשיו היה מבכר:

ושמא תאמר חיטין היו שהן אפילות לכך נתאחרו לבשל עד אחר הפסח תלמוד לומר לחם שעורים:

ושמא תאמר לפני העומר היה ובזמן ביכר תלמוד לומר תן לעם ויאכלו מלמד שקרב העומר והותר החדש:

אמור מעתה ראויה היתה אותה שנה להתעבר על האביב שכשהגיע ניסן עדיין לא היה רוב אביב דהא לאחר ששה עשר בניסן לא ביכרו אלא שעורין ולא קרינא ביה חדש האביב:

ששנת בצורת היתה בקראי משכחת לה:

אין מעברין אין יושבין ב"ד קודם ראש השנה לעיין ולומר תתעבר שנה זו בשני אדרים מפני שיש שכחה בדבר קודם שיגיע ומזלזלי בחמץ:

אבל מפני הדחק שמא לא יהא שם ב"ד מופלא סמוך לאדר או שמא יבא המלך אדומי ויעכב על ידן מעברין אותה ומודיעין לגולה אחר ר"ה מיד שעיברנוה:

26 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Tosafot

ראויה היתה אותה שנה שתתעבר וא"ת מנ"ל דילמא אביב הוא דלא הוה אבל פירות האילן ותקופה הוו כתיקונן ואמרינן דעל אחד מהן אין מעברין וי"ל דמסתמא כיון דבעל שלישה הקלה שבארץ ישראל לא ביכרה אלא מין אחד ש"מ דפירות האילן נמי לא הוו וא"ת ודילמא ביהודה הוא דלא הוו אבל בעבר הירדן ובגליל הוו וי"ל דהא נמי שמעינן מבעל שלישה שהיא הקלה שלא ביכרה:

ומפני מה לא עיברה אלישע וא"ת ומנא לן דלא עיברה וי"ל דאם איתא דעיברה אי אפשר שלא היו מוציאין בכמה מינין אחר העומר:

אין מעברין אלא אדר וכל שאר החדשים אין מעברין דכתיב (אסתר ג) לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואי מעברין אחת משאר החדשים לא הוי אדר שנים עשר:

לא משנה לחברתה פי' בקונטרס שנה זו שאינה צריכה להתעבר אין מעברין כדי לתקן שנה הבאה ואין הלשון משמע כן אלא נראה דמיירי לחשב דאין מחשבין בשנה זו על שנה שלאחריה ואע"ג דלא מגלין מ"מ אין מחשבין לסמוך על אותו חשבון שלא לעשות חשבון אחר:

ולא שלש שנים זו אחר זו פירוש רצופות שלא יבא ניסן ופסח באמצע הקיץ כדפי' בקונטרס וק"ק דמאי אריא שלש אפי' שתים נמי ועוד דקאמר ר' שמעון מעשה בר' עקיבא שעיבר ג' שנים רצופות ורבנן מהדרו ליה ב"ד ישבו וקבעו כל אחת בזמנה פי' ולא רצופות היו ואין הלשון משמע כן ונראה כלשון אחר שפי' בקונטרס דאין מעברין ג' שנים היינו שאין קובעין בפעם אחת להיות שלש שנים מעוברות כל אחת בזמנה ולפי' זה לא יתכן מה שפירש משנה לחבירתה דמשמע דמודה ר"ש ברישא:

חוששין לגושיהן פי' הקונטרס דמטמא באהל וקשה דתניא במסכת אהלות (פ"ב משנה ג) דגוש הבא מארץ העמים מטמא במגע ומשא אבל לא באהל והא דמשמע בפ"ק דשבת (דף טו: ושם) ובנזיר (דף נד: ושם) דמטמא באהל היינו דווקא בארץ העמים אבל אם הביא מעפרה לארץ ישראל לא מטמא באהל לכן צריך לומר דהכא דחיישינן לגושיהן היינו שלא יטמאו במגע ומשא:

שעיבר השנה מפני הטומאה פי' בקונטרס שניטמאו בע"ז דע"ז מטמא בפרק ר' עקיבא (שבת דף פב.) כמת אע"ג דטומאת ע"ז מדרבנן מאותה שעה שמא גזרו עליה דהא דריש ליה התם מקראי דדברי הקבלה ובירושלמי אמר דגולגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח ותימה שהרי (בט"ו) היו יכולין ליטהר ולמה עיברוה והא סגי בהזאת שלישי ושביעי ואפר פרה לא היו חסרים דכל בית ראשון עמד להם אפר פרה דמשה כדאמר (פרה פרק ג משנה ה) דשניי' עשה עזרא ושמא לא היה להם הדבר מזומן ליטהר:

Tosafot on Sanhedrin 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Rabbeinu Chananel

ת"ר אין מעברין את השנה בשני רעבון דתניא היה ר' מאיר אומר ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים עשרים לחם שעורים וגו' ומפני מה לא עיברה אלישע מפני כי שנת בצורת היתה והכל רצין אחר הגרנות ואין חשבון בני אדם בתבואה חדשה אלא בחשבון החדשים שבכל שנה ושנה ואם תעבר יתרחק חדש הגרנות וישבר לב בני אדם כי אומרים עדיין נשאר עד הגרנות כך וכך ומייקרין השער לפיכך אין מעברין:

זוג בא מרקת פי' שני תלמידי חכמים באו מטבריא כדגרסי' במגילה רקת זו טבריא ותפשן נשר. יש מי שאומרים עכבן המלך כי נשר הוא מלך. כדכתיב הנשר הגדול. ויש מי שאומרים עיכבן המטר הנושר מן השמים ובידן דברים הנעשים בלוז היא תכלת וציצית ובזכותכם יצא מידם הזוג ההוא לשלום בלא היזק ועמוסי יריכי נחשון כלומר נשיאי בני דוד המתייחסין מזרע נחשון ביקשו לעבר ולהוסיף חודש על שנה זו ולא הניחם אדומי זה כלומר מנעם שר אדום המושל עליהן אבל בעלי אסופות והן החכמים כדכתיב דברי חכמים כדרבונות וגו' נאספו וקבעו להם נציב אחד בירח שמת בו אהרן. כלומר אעפ"כ נתקבצו החכמים וקבעו עיבור בירח אב הוא החודש החמישי ירח שמת בו אהרן הכהן. הנה החכמים עיברו השנה בחדש אב קודם ר"ה ב' חדשים ואיך שנו בחיצונה ואם עיברוה לפני ר"ה אינה מעוברת ופרקינן חשובי מחשבי קודם ר"ה ולא מגלו אלא אחר ר"ה. תוב מקשינן אהא דתנינן אין מעברין משנה לחברתה. מעשה בר' עקיבא שעיבר ג' שנים זו אחר זו ואמרו חכמים לר' שמעון משם ראיה מפני שב"ד יושבין ומחשבין אחת אחת בזמנה. פי' אע"פ שהורה ר' עקיבא לעבר ג' שנים זו אחר זו לא נגמר הדבר אלא בישיבת ב"ד בכל שנה ושנה וקבעתם לה בעיבור כגון זו שהסכימו לעברה בחודש אב ולא גילו הדבר אלא אחר ר"ה. ויש להקשות והלא שנינו אין מעברין ג' שנים זו אחר זו איך עיברו חכמים בהוראת ר' עקיבא ג' שנים זו אחר זו פי' מפני שסוד העיבור בנוי לעבר בכל מחזור של י"ט שנה ז' שנים מעוברות כדי להשוות שנת הלבנה לשנת החמה. ושלא להוסיף ושלא לגרוע על ז' שנים מעוברות וחל להיות באותה העת י"ד למחזור שהיא שנת עיבור רעבון ולא עיברוה ושנת ט"ו היתה שביעית ושנת י"ו מוצאי שביעית ולא עיברו בהן נמצא שלא עיברו בכל המחזור אלא גו"ח י"א שהן ד' שנים בלבד ולא נשארו במחזור זולתי שלש שנים לפיכך עיברו אותן ג' שנים זו אחר זו למלאות ז' שנים מעוברות במחזור:

ת"ר אין מעברין לא משנה לחברתה ולא ג' שנים זו אחר זו א"ר שמעון מעשה בר' עקיבא כו' וזה שפירשנו הוא הנכון ואע"פ שיש מפרשין פירוש אחר לאו דסמכא הוא דחוי הוא מכמה פנים כי יש שמפרש בענין הזה ועברו בי"ד למחזור אע"פ ששביעית היא אמרו חכמים לר' שמעון (כי ישימם) משם ראיה ב"ד ישבו וקבעו כל אחת ואחת בזמנה כלומר לא סמכו על מה שעיבר ר' עקיבא אלא ישבו ב"ד וחשבו שנה הראויה לעבר עיברוה והשאר נשארו פשוטות זה כלו לאו דסמכא הוא:

ת"ר אין מעברין את השנה בשביעית ולא במוצאי שביעית של בית רבן גמליאל היו מעברין בשביעית ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אין מביאין ירק מחוצה לארץ ורבותינו התירו להביא ירק מחו"ל תנא קמא כת"ק ורבותינו כר"ג:

פי' אחר כשהיה ר' עקיבא חבוש חל להיות שביעית בשנת י"ד למחזור י"ט ויובל לאחריה בשנת ט"ו למחזור י"ט ושנת י"ו היא מוצאי יובל ושלחו לר' עקיבא והורה אין מעברין בשביעית ולא ביובל ולא במוצאי יובל הלכך מעברין שנת י"ז י"ח י"ט שלא נשאר במחזור זולתם:

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

אין מעברין את השנה בשני רעבון מפני שהכל מצפין לרוץ לבית הגרנות ואין מאריכין עליהם איסור חדש ומ"מ דוקא שאין מעברין אותה לכל הדרכים שהזכרנו אבל כל שמפני התקופה כתבו רוב מפרשים שאין משגיחין בו לכל דבר על זה נאמר שמור את חדש האביב כלומר שיבא פסח בתקופת ניסן וגדולי המחברים כתבו כן אף באביב ופירות האילן ר"ל שניהם ביחד:

רשאין סנהדרין לחשב בחכמתם אם שנה זו תהא צריכה עבור אם לאו אפילו מתחלת השנה לפי מה שיראה להם ומ"מ אין להם לגלות שהיא מעוברת אלא באדר שישלחו כתביהם לומר שחדש הבא אדר שני ולא ניסן ומ"מ אם היתה שעת הדחק כגון שהיה הנשיא צריך לילך לארץ רחוקה או שמתיראים ממלכי הגוים לעכב על ידן וכיוצא באלו הסבות רשאין לגלות לאחר ראש השנה מיד אבל כל שעברוה לפני ראש השנה אפילו מחמת סבות אלו אינה מעוברת באמירה זו כלל מעתה מה שאמרו מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין ועבר שלש שנים זו אחר זו לא היה הענין אלא לחשב ולידע איזו שנזק תתעבר ואיזו לא תהא צריכה עבור שדבר זה מחשבין אותו אפילו מתחלת השנה כמו שבארנו ואפילו לכמה שנים אבל מ"מ בית דין חוזרין ויושבין בכל שנה ושנה לקבוע חדש העבור בזמן הראוי לכך על הדרך שבארנו:

אין מעברין את השנה בשביעית מפני שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע וי"א מפני שיד הכל שולטת על הספיחים ואין קרבן העומר ושתי הלחם נמצא בריוח ורגילין היו לעבר ערב שביעית כדי להאריך להם בעבודת קרקע מוצאי שביעית ר"ל שנה שמינית אע"פ שכלה הישן ומאריכין עליהן איסור חדש אין נמנעין בו מלעבר שמביאין היו ירק ותבואה מחוצה לארץ שלא נתקדשה בקדושת שביעית מאותה שחרשו וזרעו בשביעית והותרה בעומר של שביעית ולא היו חוששין שמא יבא עמהן גוש עפר חוצה לארץ ויטמא הטהרות ואף שביעית עצמה דוקא שלא הוצרכו לעבר מפני התקופה הא כל שצריך לעבר מפני התקופה מעברין ואין משגיחין לשום דבר וגדולי המחברים כתבוה כן אף באביב ופירות האילן כמו שכתבנו למעלה:

Meiri on Sanhedrin 12a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוס' בד"ה ומפני מה כו' וי"ל דאם איתא דעיברה א"א שלא היו מוצאין כו' עכ"ל ובהכי נמי יתיישב דלא נימא דלא עיברה מפני שכבר נתעברה שנה שעברה ואין מעברין ב' שנים רצופות זה אחר זה כדלקמן דאי הוה נתעברה השנה שעברה ודאי נמי א"א שלא היו מוצאין בה גם בשנה זו כמה מינין אחר העומר מיהו ק"ק דאימא דלא עיברה משום דשביעית היה או מוצאי שביעית ואין מעברין בהן ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה ולא שלש כו' ולפי' זה לא יתכן מה שפי' משנה לחברתה כו' עכ"ל ר"ל לפי מה שהסכימו התוס' לעיל לפרש דאין מעברין משנה לחברתה היינו דאין מחשבין לסמוך על אותו חשבון אע"ג דאין מגלין ומשמע דמודה ביה ר"ש וה"ק דאפי' בג' שנים מעוברות כ"א בזמנה קובעין וסומכין על אותו חשבון וק"ק דפירוש ראשון של רש"י נמי לא יתכן לפירושם שהסכימו בההיא דאין מעברין משנה לחברתה היינו לסמוך על אותו חשבון דהכי השיבו רבנן לר"ש לפירוש ראשון של רש"י ב"ד ישבו וקבעו כ"א בזמנה כו' דהא אמרינן חשובי מחשבי גלויי לא מגלינן כו' משמע מזה דאפי' בג' שנים מעוברות כ"א בזמנה קובעין וסומכין על אותו חשבון ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

גמ' יצאו בשלום בערוך שם הגירסא יצא בשלום:

רש"י ד"ה בא מרקת וכו' טבריא מגילה דף ו ע"א:

ד"ה ותפשו נשר וכו' חיל פרסיים בערוך ערך זג כתב די"א עכבן המטר הנושר משמים:

Gilyon HaShas on Sanhedrin 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ben Yehoyada

וְהָא שָׁלְחוּ לֵיהּ לְרָבָא זוּג בָּא מֵרֶקֶת, וּתְפָשׂוֹ נֶשֶׁר, וּבְיָדָם דְּבָרִים הַנַּעֲשֶׂה בְּלוּז, וּמַאי נִיהוּ. נראה לי בס"ד הם רצו להודיע לרבא שהיה ראש ישיבה בבבל על אותה שנה שנתעברה ונתפחדו לכתוב לו בפירוש מפני הגזרה שגזרו העכו"ם עליהם שלא לעבר שנים ואף על פי שהגידו לו ענין עיבור השנה ברמז עם כל זה נתחכמו לכתוב לו באותו מכתב ידיעה בדבר שאינו צריך רבא לידיעה זו ורק הם כתבו אותה ידיעה בתחילת המכתב כדי להעלים הדברים שמדברים בענין עיבור השנה בהעלם יותר בהיות תחילת המכתב הוא בדבר אחר וסיפור זה שכתבו בראשונה על נס שנעשה לחכמים באותה שנה בארץ ישראל ששם היו בארץ ישראל תחת ממשלת שהם רומא עשו אבי אדום. וקרו ליה בשם נֶּשֶׁר משום דכתיב בעשו אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם הֳ' (עובדיה א, ד) ופרשתי הטעם כי יעקב אבינו ע"ה שלח מנחה לעשו תק"ן בהמות (בראשית לב, יד) כמנין נֶּשֶׁר [550] ושלחם זכרים ונקבות מכל מין עשויים כסדר נכון כראוי להם בעבור הולדות וכתבו המפרשים ז"ל הטעם כי לעתיד נעשה עמהם חשבון להחזיר לנו המנחה לפי חשבון כמה ולדות יהיה מהם וחושבין פירות ופירי פירות מזמן משלוח המנחה עד זמן ביאת המשיח בב"א [במהרה בימינו אמן] ולכן אמר לו אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר במה שלקחת מנחה שמספרו נֶּשֶׁר ויהיה לך גבהות לב בזה הנה מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם הֳ' שעתיד אתה לשלם ולדות וולדי ולדות לחשבון משך כל השנים הרבות אשר יהיו מזמן קבלת המנחה עד זמן הפרעון שהוא זמן ביאת המשיח. ולכן מה שאמר ותפסו נֶּשֶׁר קאי על אדום ולא על פרס וכמו שפירש רש"י ז"ל כי בארץ ישראל לא היו תחת ממשלת פרס אלא תחת ממשלת אדום ורק בבבל היו תחת ממשלת מלכות פרס. וזה פתרון דברי המכתב שלהם שכתבו בתחילתו זוּג בָּא מֵרֶקֶת פירוש שני חכמים באו מעיר טבריא לילך למקום אחר בארץ ישראל וּתְפָשׂוֹ נֶשֶׁר חיל של אדום תפסו לזה הזוג לשלול אותו וְהָיָה בְּיַד הַזּוּג הַזֶּה דָּבָר הַנַּעֲשֶׂה בְּלוּז וּמַאי נִיהוּ? תְּכֵלֶת, כי באותו זמן היה הצבע של התכלת נקלט לשבח באויר של לוז יותר ממקום אחר ולכן היתה סחורה של התכלת שבידם יקרה מאד ואם היו יכולים לשלול אותם היו מפסידים הרבה. ויתכן שהיה באותו זמן גזרה ממלכי רומא שלא יצבעו תכלת לציצית ואם שוללים אותם היו נכנסים בסכנה שהיו עושים עליהם עלילה שעברו על גזרת המלכות אך בִּזְכוּת הָרַחֲמִים הם תפילות ישראל שהם שמונה עשרה וּבִזְכוּתָם הוא זכות התורה שהיה בידם יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם שנעשה להם נס וניצולו ולא לקחו מה שהיה בידם ולא ידעו מה היה בידם ונשלם מעשה הנס הזה שספרו להם בתחילת המכתב. ואחר הדברים האלה הודיעו להם במכתב ההוא ענין עיבור השנה ברמז מפני שהיתה גזירה עליהם ממלכי רומא שלא יעברו שנים וכתבו וַעֲמוּסֵי יְרֵכֵי נַחְשׁוֹן הוא הנשיא שבארץ ישראל וייחסו אותו על נחשון ולא על יהודה ראש השבט מפני שהנשיאות התחילה מנחשון גם לרמוז כמו שנחשון מסר עצמו על כבוד שמו יתברך שקפץ לים תחילה כן הנשיא מוסר עצמו בשביל מצוה הפך הגזרה של מלכי רומא ורצה לעבר שנה ולא עלתה בידו מפני שהרגישה המלכות בזה ונתפרדה חבילה. ולזה אמר בִּקְּשׁוּ לִקְבֹּעַ נָצִיב אֶחָד ולא הניחם אדומי הלז נָצִיב 'נץ י"ב' פירוש חודש י"ב הוא אדר שני שהוא עבור של י"ב חודש וקראו 'נץ' כי הוא מבשר טובות של נסי ישראל כמו נץ זה שטבעו לבשר טוב והוא הנקרא מטג'י וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל שהוא מוכן לבשר טוב. וְלֹא הִנִּיחָן אֲדוֹמִי הַלָּז הוא מושל אדום ולגרסת פרסי הלז היינו שקראו אותו בשם פרסי כדי שלא ירגישו נכרים אם יפול הכתב לידם שהם מדברים על אדום אֲבָל בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת הם החכמים נֶאֶסְפוּ במקום ועד לעבר השנה ועשו הועד הזה בַּחֹדֶשׁ שֶׁנִּפְטַר בּוֹ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן ע"ה שהוא חדש אב אשר בו דרכן של ישראל להתאבל על בית המקדש ולא יאכלו בשר ולא יעשו סעודות ולכן בחודש זה לא ישימו לב אנשי המלכות לחקור ולדרוש עליהם אם עושין ועד לעבר השנה יען כי הם יודעים שדרכם לעשות סעודה גדולה בעיבור השנה ומרבין בשמחה ואומרים בודאי לא יעשו בחודש הזה ואין בודקין אחריהם בענין ולכך הם הכריחו הדבר לעשותו בחודש הזה שלא ירגישו בו.

Ben Yehoyada on Sanhedrin 12a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

Original text

Segment 1

בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן.

during years of famine. When grain is scarce, intercalating the year would exacerbate the food shortage by delaying the omer offering, which is brought in Nisan, thereby prolonging the period during which the new crop is forbidden.

Segment 2

תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִישָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְגוֹ׳״.

It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says that this principle can be demonstrated based on an incident related in the Bible. The verse states with regard to the prophet Elisha: “And there came a man from Ba’al Shalisha, and he brought to the man of God bread of the first fruits, twenty loaves of barley, and fresh ears of corn in his sack. And he said: Give to the people, that they may eat” (II Kings 4:42).

Segment 3

וְאֵין לְךָ קַלָּה בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבַשֵּׁל פֵּירוֹתֶיהָ יוֹתֵר מִבַּעַל שָׁלִישָׁה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא בִּכְּרָה אֶלָּא מִין אֶחָד. שֶׁמָּא תֹּאמַר: חִטִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שְׂעוֹרִים״. שֶׁמָּא תֹּאמַר: לִפְנֵי הָעוֹמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ״. אַחַר הָעוֹמֶר הָיָה.

The incident is analyzed: You do not have in all of Eretz Yisrael an environment in which fruit ripens more swiftly than in Ba’al Shalisha, and even so, only one of the seven species had ripened at that time, as the verse testifies that he brought him “bread of the first fruits.” Lest you say the verse speaks of wheat, which ripens close to the time of the festival of Shavuot , the verse states “barley.” Lest you say that the incident took place before the omer offering was sacrificed, the verse states: “Give to the people, that they may eat.” As they were permitted to eat, it must be that the incident was after the omer offering was brought.

Segment 4

אֱמוֹר מֵעַתָּה: רְאוּיָה הָיְתָה אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁתִּתְעַבֵּר, וּמִפְּנֵי מָה לֹא עִיבְּרָהּ אֱלִישָׁע? שֶׁשְּׁנַת בַּצּוֹרֶת הָיְתָה, וְהָיוּ הַכֹּל רָצִין לְבֵית הַגֳּרָנוֹת.

Based on this, say that even in the place in which fruit ripened the fastest in all of Eretz Yisrael, after the omer had been brought, only the barley had ripened. Evidently, the year was fit to be intercalated, because the spring produce was not sufficiently mature in time. And for what reason did the prophet Elisha not intercalate it? Because it was a year of scarcity, as described in the Bible (see II Kings 4:38), and everyone was running to the granary. Intercalating the year would have made it even more difficult to obtain produce.

Segment 5

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאִם עִיבְּרוּהָ – אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. אֲבָל מִפְּנֵי הַדְּחָק מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִיָּד, וְאַף עַל פִּי כֵּן אֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא אֲדָר.

§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:3): The court may not intercalate the year before Rosh HaShana. And if the court intercalated it this early, it is not intercalated. But if there was a need to intercalate it early due to exigent circumstances, e.g., religious persecution, they may intercalate it immediately after Rosh HaShana. Even so, they may intercalate it only by adding a second month of Adar.

Segment 6

אִינִי? וְהָא שְׁלַחוּ לֵיהּ לְרָבָא: זוּג בָּא מֵרַקַּת, וּתְפָשׂוֹ נֶשֶׁר, וּבְיָדוֹ דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים בְּלוּז. וּמַאי נִיהוּ? תְּכֵלֶת. בִּזְכוּת הָרַחֲמִים וּבִזְכוּתָם יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם.

The Gemara asks: Is that so, that intercalation may be determined only after Rosh HaShana? But the Sages of Eretz Yisrael sent the following encoded message to Rava during the time of Roman persecution: A pair of Torah scholars came from Rakkath, the biblical name for Tiberias (see Joshua 19:35), which was the seat of the Sanhedrin in Rava’s time. They meant to reach the Diaspora community, but the pair was apprehended by the eagle, i.e., Roman soldiers, whose symbol was the eagle; and in their possession were precious items made in Luz. The Gemara interrupts the story to explain: And what are those items from Luz? Sky-blue dye, which is necessary for ritual fringes. The message continued: In the merit of divine mercy and in their merit, they were spared execution and emerged in peace. Nevertheless, they did not reach their destination.

Segment 7

וַעֲמוּסֵי יְרֵיכֵי נַחְשׁוֹן בִּקְּשׁוּ לִקְבּוֹעַ נְצִיב אֶחָד, וְלֹא הִנִּיחָן אֲדוֹמִי הַלָּז. אֲבָל בַּעֲלֵי אֲסוּפּוֹת נֶאֶסְפוּ וְקָבְעוּ לוֹ נְצִיב אֶחָד בְּיֶרַח שֶׁמֵּת בּוֹ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. חַשּׁוֹבֵי – מְחַשְּׁבִי, גַּלּוֹיֵי – לָא מְגַלּוּ.

The message continued: And the offspring of Nahshon, meaning the Sages of the court of the Nasi , who was descended from the prince of Judah, Nahshon ben Amminadab (see Numbers 7:12), sought to establish a pillar, i.e., they sought to add a month to the year. But that Edomite, the local Roman governor, did not allow them to intercalate the year. Nevertheless, the members of the assembly gathered, and they established a pillar, in the month in which Aaron the priest died, i.e., the Sages of Eretz Yisrael convened in the month of Av, which is before Rosh HaShana, and determined that the following year should be intercalated. Evidently, then, in exigent circumstances, intercalation may be done even before Rosh HaShana. The Gemara answers: The court may calculate the need for an extra month even before Rosh HaShana, but they may not reveal and publicize the decision until after Rosh HaShana.

Segment 8

מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״נְצִיב״ לִישָּׁנָא דְּיַרְחָא הוּא? דִּכְתִיב: ״וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת אֲנָשָׁיו חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה״. וְהָכְתִיב: ״וּנְצִיב אֶחָד [אֲשֶׁר] בָּאָרֶץ״? רַב יְהוּדָה וְרַב נַחְמָן, חַד אָמַר: אֶחָד מְמוּנֶּה עַל כּוּלָּם, וְחַד אָמַר: כְּנֶגֶד חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר.

The Gemara asks about the language of the coded message. From where may it be inferred that this word pillar [ netziv ] is a term for the month? As it is written: “And Solomon had twelve officers [ netzivim ] over all Israel, and they provided for the king and his household for a month in the year” (I Kings 4:7). This indicates that each netziv was responsible for a particular month. Once this verse was quoted, the Gemara inquires: But isn’t it written afterward: “And one officer that was in the land” (I Kings 4:19), indicating that there were more than twelve netzivim ? Rav Yehuda and Rav Naḥman offer answers. One says: One officer was appointed over all of the others. And one says: The extra officer corresponded to the intercalated month. If the year had an additional month, he was responsible for the king’s provisions during that month.

Segment 9

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ, וְלֹא שָׁלֹשׁ שָׁנִים זוֹ אַחַר זוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְעִיבֵּר שָׁלֹשׁ שָׁנִים זוֹ אַחַר זוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָה? בֵּית דִּין יָשְׁבוּ וְקָבְעוּ אַחַת אַחַת בִּזְמַנָּהּ.

§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:4): The court may not intercalate the year from one year to another, and it does not intercalate three successive years, one directly after the other. Rabbi Shimon says: There was an incident involving Rabbi Akiva at the time when he was incarcerated in prison, and he intercalated three years, one after the other. The Sages said to Rabbi Shimon: Is there any proof from there? Rabbi Akiva merely made the calculations, but a special court sat and established each one at its time.

Segment 10

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא בִּשְׁבִיעִית וְלֹא בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אֵימָתַי רְגִילִין לְעַבֵּר? עֶרֶב שְׁבִיעִית. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ מְעַבְּרִין בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:5): The court may not intercalate the year in the Sabbatical Year, so as not to prolong the prohibitions of the Sabbatical Year, nor in the year after the Sabbatical Year, when there is not much produce available, and delaying the consumption of the new crop would also cause hardship. When is the court accustomed to intercalate? On the eve of the Sabbatical Year, which causes no particular challenges. Nevertheless, the courts of the house of Rabban Gamliel would intercalate the year in the year after the Sabbatical Year.

Segment 11

וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: אֵין מְבִיאִין יָרָק מֵחוּצָה לָאָרֶץ, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: חוֹשְׁשִׁין לְגוּשֵׁיהֶן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

And they disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im , as it is taught in a baraita : One may not import vegetables in the Sabbatical Year from outside Eretz Yisrael, and our Rabbis permitted importing such produce. According to the opinion that permits importing produce from outside Eretz Yisrael, there is no concern that the food supply will be exhausted. Therefore, the year following the Sabbatical Year may be intercalated. The Gemara asks: What is the reason for the difference between these two opinions concerning importing produce from outside Eretz Yisrael? Rabbi Yirmeya says: The difference between them relates to whether one is concerned for their clods of earth. Although all agree that the earth outside Eretz Yisrael conveys ritual impurity, the tanna’im dispute whether it is therefore forbidden to bring vegetables into Eretz Yisrael due to concern that small clods of earth may cling to them.

Segment 12

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה.

§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:10): The court may not intercalate the year due to ritual impurity, i.e., in the event that most of the Jewish people are in a state of impurity, to give them enough time to become ritually pure before Passover.

Segment 13

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְעַבְּרִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁעִיבֵּר אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה, וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ, דִּכְתִיב: ״כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ

Rabbi Yehuda says: The court may intercalate the year due to ritual impurity. Rabbi Yehuda said: There was an incident involving Hezekiah, king of Judea, who intercalated the year due to ritual impurity (II Chronicles 30:2). And after doing so, he requested compassion for himself, as it is written: “For a multitude of the people, even many of Ephraim and Manasseh, Issachar and Zebulun, had not cleansed themselves,

Sanhedrin 12a

Sanhedrin 12a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text