Commentary page
Sanhedrin 111a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSanhedrin 111a
Sanhedrin 111a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 488 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מאי אמן כשעונין על כל ברכה וברכה אמן היאך משמע קבלת יראת שמים:
אל מלך נאמן בנוטריקון שמאמין עליו הקב"ה:
למי שמשייר אפילו חק אחד מלשמרו נידון בגיהנם:
לא ניחא ליה למרייהו אין הקב"ה רוצה שתהא דן את ישראל כל כך לכף חובה:
פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה:
אמר ר"ל שלישי של שם שב' חלקים של כל העולם יהיו נכרתים וחלק ג' יותר בה ואיזה חלק שלישי כל שלישיות שיש לשלש אנו משלשין שמנח נפרדו כל העולם וג' בנים היו לו הרי שליש בניו שם ושלישי של שם הוא ארפכשד כדכתיב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ומסתמא בזרעו של ארפכשד יהיה שארית הואיל וישראל יוצאים ממנו ושלישי של ארפכשד שהוא שלישי של שם שהוא שלישי של נח יוותר וכל העולם יכרת ולדברי ר"ל נמצאו ישראל מתמעטין ביותר שמארפכשד יצאו ישראל כדכתיב בפ' נח ארפכשד הוליד את שלח ושלח הוליד את עבר ועבר הוליד את פלג עד אברהם וכשאתה מחלק לג' חלקים זרעו של ארפכשד כגון בני ישראל וישמעאל שהן בני אברהם ובני לוט ובני הרן וכן שאר האומות שיצאו ממנו לג' חלקים שמא ישראל יהיו מרובין וקרובין להיות כנגד כולם ולא יגיעו כל זרע ארפכשד להיות פי שנים אא"כ ישראל משלימין רובן או חציין ונמצאו ישראל מתמעטין בתוך פי שנים:
לא ניחא ליה למרייהו להקב"ה שאתה ממעט אותן כל כך אלא אפילו שלישי של נח כלומר מכל בני נח דהיינו מכל העולם כולו יותר השליש ומסתמא אותו חלק הג' שישראל בו יהיה שארית ואם אין ישראל מרובין כל כך להיות אחד מג' שבעולם יהיו הגרים וחסידי עובדי כוכבים להשלים לשליש ואם הם מרובין להיות יותר מחלק השלישית יתמעטו קצת ומ"מ לרבי יוחנן אין ישראל מתמעטין כל כך כמו לדברי ר"ש בן לקיש מ"ר ל"א שלישי של שם והשלישית משמע שני שליש לכך נאמר שלישית שלישית של שלישי לשם וכתיב ובני שם עילם ואשור וארפכשד וישראל מארפכשד הוו ושלישית מארפכשד שהוא שלישי לשם יותר היינו שלישית מישראל אלא שלישי שלישי של נח כלומר כולו ארפכשד יותר בה שהוא שלישי שלישי של נח דשם היה בן שלישי של נח דכתיב (בראשית י) ובני נח שם חם ויפת וארפכשד שלישי לשם ועיקר:
דברים ככתבן שלא ימלטו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה:
20 more comments on this page.
Rashi on Sanhedrin 111a · Sefaria
Meiri
הרוצה להשלים עצמו בתורה ובחכמה ראוי לו שלא לעדן עצמו ושלא לבקש התענוגים שנאמר לא תמצא בארץ החיים לא תמצא במי שמחיה עצמו עליה:
Meiri on Sanhedrin 111a · Sefaria
Ben Yehoyada
מַאי 'אָמֵן'? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא 'אֵ־ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן'. נראה לי בס"ד השואל יודע שיש רמז באותיות 'אָמֵן' לשלשה שמות הוי־ה דהיינו באות א רמזו יו"ד מכאן ויו"ד מכאן וא"ו באמצע הרי מספר שם הוי־ה שהוא כ"ו וכן אות מ צורתה כ"ף וא"ו שהוא מספר שם הוי־ה ברוך הוא אך אות נו " ן אם היתה נו"ן סתומה היה רמוז בה שם הוי־ה ברוך הוא יו"ד למעלה יו"ד למטה וא"ו באמצע אך נו"ן דאמן הוא ן' פתוחה שיש בה יו"ד אחד למעלה ואין כאן רמז לשם הוי־ה ברוך הוא, לכן שאל מַאי 'אָמֵן' כי הוא שמע שיש בכל אות מן אמן רמז לשם הוי־ה ברוך הוא ובאות נו"ן דאמן ליכא רמז זה והשיב אמר רבי חנינא 'אָמֵן' ראשי תיבות אל מלך נאמן ואם כן נו"ן דאמן הוא נו"ן סתומה שיש בה וא"ו ושני יודי"ן.
אֶחָד מֵעִיר מְזַכֶּה כָּל הָעִיר כּוּלָּהּ, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה מְזַכִּין כָּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ (ירמיהו ג, יד). קשא איך לעיר שיש בה הרבה בני אדם יספיק לה צדיק אחד ולמשפחה צריך שנים? ונראה לי בס"ד דהיא הנותנת שאם כל אנשי העיר רשעים שהם רבים ויש צדיק אחד ביניהם יגדל ערכו עשר ידות דאפילו בין רבוי רשעים אלו הוא צדיק ולא למד ממעשיהם אבל משפחה דאנשיה מועטים אין רבותא כל כך לצדיק אחד הנמצא בתוכם להגין עליהם ולכך צריך שנים צדיקים. ועוד נראה לי בס"ד דאם המשפחה כולה בתוך העיר שדר שם הצדיק ודאי יספיק להם צדיק והא דאמר על כל המשפחה כולה היינו אפילו אם אין כל המשפחה יושבין בעיר אחת עם אותם שני צדיקים אלא הם מפוזרים בשלש וארבע עיירות אפילו הכי שני צדיקים שיש באותה משפחה מזכין אותם שמגינין עליהם אף על פי שאין דרים עמהם. או יובן בס"ד מזכה את כל העיר דהיינו הארץ והגדל בה שהם צומח וחי בלתי מדבר כי אלו לא חטאו ולכך יספיק להגין עליהם מן הפורענות שלא תבא עליהם על ידי זכות צדיק אחד אבל בני אדם שחטאו לא יצילם צדיק אחד אלא צריך שבכל משפחה ומשפחה שבעיר יהיו שנים צדיקים שיגינו עליהם שאם יש בעיר חמשים משפחות צריך להם מאה צדיקים.
אָמַר לֵיהּ מֵילָט קָא לָייְטַת לִי (איוב כח, יג) קשא כפל הלשון דהוה ליה למימר 'אָמַר לֵיהּ קָא לָייְטַת לִי' ונראה לפרש יש קללה שהיא נראית מבחוץ קללה אך בתוך לבו מכוין לברכה כהך דתזרע ולא תחצד וכו' (מועד קטן ט:) ויש קללה שאין לה משמעות של ברכה אלא גם מבפנים היא קללה, ולכן נסתפק רב כהנא אם דברים אלו הם קללה חלוטה מבפנים ומבחוץ או דלמא היא קללה מבחוץ אבל בפנים בלב היא ברכה ולכן 'אָמַר לֵיהּ מֵילָט קָא לָייְטַת' קללה בפה וקללה בלב ואמר לו זו לא קללה ולא ברכה אלא היא עצה טובה.
אַף יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִיבּוֹא (שמות ו, ז) פירש רש"י ז"ל שמתו בימי החשך וזה פלא דכל כך היו רבים בימי החשך! ונראה לי בס"ד דלאו על אותם שמתו בימי החשך קאי אלא על אותם שנולדו ומתו במשך רד"ו שנים שהיו במצרים שאם תחשוב כמה נפשות היו אז יעלו אלו היוצאים שנים מששים רבוא.
בֹּא וְאַרְאֲךָ מֶה עָשׂוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ, מֵהֶם טִבְּעוּ בַּיָּם, מֵהֶם הָרְגוּ בַּחֶרֶב, מֵהֶם מִעֲכוּ בַּבִּנְיָן. נראה לי בס"ד כונת אותו זקן בדברים אלו לומר אל תתרעמו על האומות כשעושין לכם צרות ונזקין כי כל זה הוא נגזר עליכם מן השמים בעבור תיקון עונות שאתם חייבים בהם ולטובתכם הם נעשים יען דאם עשו לכם בשאט הנפש ומה שלבם חפץ בלתי השגחה העליונה היו גוזרים גזרה שוה דהיינו חרב לכולם או שריפה לכולם ולמה עשו מהם בשריפה מהם בסקילה מהם בהרג מהם בחנק? אלא ודאי מיתות אלו נגזרו עליהם מן השמים על שעברו בגלגולים הקודמים בדברים שחייבין עליהם ארבע מיתות בית דין ולכן גלגלו עליהם מיני מיתות אלו על ידי האומה הזאת, דאם האומה עשתה להם רעה בשאט הנפש למה תעשה להם שינוי מיתות אלו! ולכן הביא לו דוגמה מה שנעשה במצרים על ישראל מהם טבעו שמתו בחנק מהם הרגו שמתו בחרב מהם מעכו בבנין שזה הוא ענין סקילה ומוכרח לומר שמיתות אלו נעשו בהשגחה עליונה שנגזרו עליהם מן השמים שאם לא כן דכונתם להרע להם להמיתם יטביעו הכל או יהרגו הכל או ישקעו הכל בבנין ולכן גם באומות של עכשיו צריך לומר כן ולא תתרעמו עליהם דאין עושין רעות מלבם אלא בהשגחה.
וְאַתָּה אָמַרְתָּ לִי 'מַה שִּׁמְךָ' בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי 'וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ' (שמות ה, כג) (שמות ו, א). נראה כי מחמת שאמר לו תחילה 'מַה שִּׁמְךָ' לכן תמיה עליו איך יאמר לו אחר כך 'וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ', וקשה מה תליא הא בהא? ונראה לי בס"ד דידוע שכל השפעה של טובה שתהיה על ידי שם הוי־ה לא תהיה על ידי יסורין דכתיב בִּרְכַּת הֳ' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ (משלי י, כב) גם ידוע שאם נגזר טובה על ידי אותיות שם הוי־ה לא יתאחר השפע אלא יגיע במהרה לבעליו. ובזה פרשתי רמז הכתוב הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ (תהלים קמז, טו) כל אמירה בלחישו ושם הוי־ה הוא בלחישו דכתיב זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם (שמות ג, טו) 'לְעֹלָם' כתיב וזהו הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ הם אותיות שם הוי־ה שהם בהעלם ובלחישו אָרֶץ אז עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ זהו הטוב שיגיע לבעליו. ולכן משה רבינו ע"ה ביקש לידע שמו בעת ששלחו לגאל את ישראל דכתיב (שמות ג, יג) 'אֲנִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם' והשיב לו 'כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם' נמצא הודיעו שלא תהיה הגאולה בשם הוי־ה אלא בשם אהי־ה ומה שאמר לו אחר כך כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֳ' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם (שמות ג, טו) הא אמר זֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם ודרשו רבותינו ז"ל (קידושין עא.) 'לְעֹלָם' כתיב ששם זה תעלימו, נמצא גילה לו שלא תהיה הגאולה בשם הוי־ה אלא בשם אהי־ה. וכונתו של משה רבינו ע"ה וכונת ישראל שרוצין לידע את שמו בנס זה הוא מפני שאם יאמר השם שבו תהיה הגאולה הזאת הוא שם הוי־ה אז ידעו שהגאולה תהיה תכף בביאה ראשונה שיבא משה רבינו ע"ה אל פרעה בדבר ה' ולא תתאחר כי אם נעשה הפועל בשם הוי־ה כתיב ביה 'עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ' וכנזכר לעיל וגם ידעו שלא תהיה על ידי תוספת יסורין ומאחר דהוא רצה לידע השם בשביל לידע אם תהיה ההצלה תכף בביאה ראשונה או תתאחר והשם יתברך גילה לו שלא תהיה אותיות שם הוי־ה אלא על ידי שם אהי־ה. השתא נמצא תמיהה על משה רבינו ע"ה אחר שראה שלא נעשית במהרה בביאה ראשונה וגם ראה תוספת יסורין אמאי נתרעם 'וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ' רצונו לומר לא הצלת תכף ומיד בביאה ראשונה שבאתי אל פרעה וגם נתרעם איך הרע לעם הזה בתוספת יסורין וזהו שאמר אמרת לי בתחילה 'מַה שִּׁמְךָ' כדי שתדע מכח השם אם יהיה יסורין וגם לדעת אם תהיה הגאולה תכף בביאה ראשונה השבותיך דבר על דבריך אלו ואחר שידעת דבר מזה איך עכשיו אתה אומר והצל לא הצלת במהרה בביאה ראשונה מאחר שהגדתי לך שמי אהי־ה? הרי הבנת שאין אני גואלם בשם הוי־ה כדי שתהיה הגאולה במהרה בביאה ראשונה!
בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה, וְאִי אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים (שמות ו, א). נראה לי בס"ד הטעם שנולד דבר זה מכח שנתרעם על היסורין שנוספו עליהם וכמו שנאמר 'הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ' (שמות ה, כג) והוא כי כובד העבודה שנוסף עליהם בביאה ראשונה היתה לטובתם להשלים בזה זמן הנשאר מן ארבע מאות שנה ואם היה הכובד הזה להם חמש או שש חדשים היה נשלם כל הזמן כולו ולא היה נשאר עליהם גלות בשעבוד מלכיות אך כיון שנתרעם ואמר 'הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ' אז תכף שלח השם יתברך את משה בחירו ביאה שניה ועל ידה אחר כך התחילו המכות וכיון שהתחילו המכות פסקה העבודה כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכיון דלא נשלם הזמן נגזר שעבוד מלכיות וכיון דנגזר עליהם שיגלו הוצרך משה רבינו ע"ה להפטר במדבר ולא נכנס לארץ ישראל שאם היה נכנס לארץ ישראל היו באים על קברו וצועקים והיה מתפלל ומבטל הגלות ונמצא דברים אלו שדיבר הם גרמו שלא יראה במלחמת שלשים ואחד מלכים ונראה דזכר מניינא שהם ל"א מלכים לרמוז מה שאמר 'לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ' גרם לו לא יראה בל"א מלכים שרמוזים בתיבת 'לֹא'.
"וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" מָה רָאָה משֶׁה (שמות לד, ח) פירש רש"י על איזה מדה מן שלש־עשרה מידות ראה והשתחוה. קשא כיון דפסוק ויקוד נאמר אחר הזכרת שלש־עשרה מידות כולם לימא את כולם ראה והשתחוה! ונראה לי בס"ד דשאל כן משום דכתיב 'וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקֹּד' ואם אחר שראה כל שלש־עשרה מידות למה אומר 'וַיְמַהֵר'? אלא ודאי כי הוא לא המתין עד אחר כל שלש־עשרה מידות אלא מיהר ליקוד קודם שנשלמו כל שלש־עשרה מידות דעל זה שייך לומר 'וַיְמַהֵר' שהיה מן הראוי להמתין עד הסוף וליקוד ולכן שאל איזה מדה ראה ומיהר ליקוד בה? ומשני 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' ראה (שמות לד, ו).
1 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Sanhedrin 111a · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Sanhedrin, daf 111, Amud Aleph, about 488 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 18 words
Opens “מַאי ״אָמֵן״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״אֵל מֶלֶךְ…”
- Segment 232 words
Opens “״לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי…”
- Segment 335 words
Opens “(שֶׁנֶּאֱמַר) ״וְהָיָה בְכׇל הָאָרֶץ נְאֻם ה׳ פִּי…”
- Segment 469 words
Opens “״כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד…”
- Segment 532 words
Opens “חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא חָיֵיף רֵישֵׁיהּ וְסָלֵיק וְיָתֵיב…”
- Segment 645 words
Opens “תַּנְיָא: רַב סִימַאי אוֹמֵר, נֶאֱמַר: ״וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם…”
- Segment 748 words
Opens “תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, פַּעַם…”
- Segment 856 words
Opens “אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֲבָל עַל…”
- Segment 931 words
Opens “אָמַרְתִּי לְיִצְחָק: ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ…”
- Segment 1060 words
Opens “אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב: ״הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ…”
- Segment 118 words
Opens “״וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ״. מָה רָאָה…”
- Segment 1253 words
Opens “רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלָא אָמַר: ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״…”
- Segment 1311 words
Opens “כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ…”
Sages named on this page
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Sanhedrin 111a · Segment 4 — “…הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ. יָתֵיב רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב וְיָתֵיב וְקָאָמַר:…”
Original text
מַאי ״אָמֵן״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״.
What is the meaning of the term amen? Rabbi Ḥanina says: It is an acronym of the words: God, faithful King [ El Melekh ne’eman ].
״לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְמִי שֶׁמְּשַׁיֵּיר אֲפִילּוּ חוֹק אֶחָד. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֲפִילּוּ לֹא לָמַד אֶלָּא חוֹק אֶחָד.
§ With regard to the verse: “Therefore, the netherworld has enlarged itself and opened its mouth without measure [ livli ḥok ]” (Isaiah 5:14), Reish Lakish says: It is referring to one who leaves even one statute [ ḥok ] unfulfilled; the netherworld expands for him. Rabbi Yoḥanan says: It is not satisfactory to God, their Master, that you said this about them, as according to Reish Lakish’s opinion most of the Jewish people would be doomed to Gehenna. Rather, even if one learned only one statute, he has a share in the World-to-Come, and “ livli ḥok ” means one who has learned no statutes at all.
(שֶׁנֶּאֱמַר) ״וְהָיָה בְכׇל הָאָרֶץ נְאֻם ה׳ פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁם. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֲפִילּוּ שְׁלִישִׁי שֶׁל נֹחַ.
With regard to that which is stated: “And it shall come to pass that in all the land, says the Lord, two parts shall be excised and die, but the third shall remain in it” (Zechariah 13:8), Reish Lakish says: “The third” means that only one-third of the descendants of Shem, son of Noah, will remain, and everyone else will die. Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: It is not satisfactory to God, their Master, that you said this about them, that the overwhelming majority of the world will be destroyed. Rather, even as many as one-third of the descendants of Noah, one-third of the population of the world, will remain.
״כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: דְּבָרִים כִּכְתָבָן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לֵיהּ לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֶחָד מֵעִיר מְזַכֶּה כָּל הָעִיר כּוּלָּהּ, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה מְזַכִּין כָּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ. יָתֵיב רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב וְיָתֵיב וְקָאָמַר: דְּבָרִים כִּכְתָבָן. אֲמַר לֵיהּ רַב: לָא נִיחָא לֵיהּ לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֶחָד מֵעִיר מְזַכֶּה כָּל הָעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה מְזַכִּין כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.
With regard to the verse: “For I have taken you to Myself: And I will take out one of a city, and two of a family” (Jeremiah 3:14), Reish Lakish says: The meaning of this statement is as it is written, that only individuals will be spared and the rest will be destroyed. Rabbi Yoḥanan said to him: It is not satisfactory to God, their Master, that you said this about them. Rather, the merit of one from the city causes the entire city to benefit, and the merit of two from a family causes the entire family to benefit and be redeemed. Likewise, the Gemara relates that Rav Kahana sat before Rav, and sat and said: The meaning of this statement is as it is written. Rav said to him: It is not satisfactory to God, their Master, that you said this about them. Rather, the merit of one from the city causes the entire city to benefit, and the merit of two from a family causes the entire family to benefit and be redeemed.
חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא חָיֵיף רֵישֵׁיהּ וְסָלֵיק וְיָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב. אֲמַר לֵיהּ: ״וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים״. אֲמַר לֵיהּ: מֵילָט קָא לָיְיטַתְּ לִי? אֲמַר לֵיהּ: קְרָא קָאָמֵינָא, לֹא תִּמָּצֵא תּוֹרָה בְּמִי שֶׁמְּחַיֶּה עַצְמוֹ עָלֶיהָ.
The Gemara relates that Rav saw that Rav Kahana was washing the hair on his head and then arose and sat before Rav. Rav said to Rav Kahana: “Nor shall it be found in the land of the living [ haḥayyim ]” (Job 28:13). Rav Kahana thought that Rav addressed that verse to him and he said to Rav: Are you cursing me? Rav said to him: It is a verse that I am saying to remind you that Torah will not be found in one who sustains [ meḥayye ] himself in an indulgent manner in its study; rather, Torah is acquired through suffering and difficulty.
תַּנְיָא: רַב סִימַאי אוֹמֵר, נֶאֱמַר: ״וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם״, וְנֶאֱמַר: ״וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם״. מַקִּישׁ יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם לְבִיאָתָן לָאָרֶץ. מָה בִּיאָתָן לָאָרֶץ – שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִיבּוֹא, אַף יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם – שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִיבּוֹא. אָמַר רָבָא: וְכֵן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״.
It is taught in a baraita with regard to the few that are destined to be redeemed: Rav Simai says that it is stated: “And I will take you to Me as a people” (Exodus 6:7), and juxtaposed to that verse it is stated: “And I will bring you into the land” (Exodus 6:8). The Torah compares their exodus from Egypt to their entry into the land; just as during their entry into the land only two of six hundred thousand entered the land, as they all died in the wilderness except for Caleb and Joshua, so too, during their exodus from Egypt, in terms of the ratio, only two of six hundred thousand left Egypt and the rest died there. Rava says: And likewise, that will be the situation in the messianic era, as it is stated: “And she shall respond there, as in the days of her youth, and as in the day when she came up out of the land of Egypt” (Hosea 2:17). The ultimate redemption and the exodus from Egypt are juxtaposed, indicating that in the messianic era too, only few will survive.
תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. מָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי: בֹּא וְאַרְאֶךָּ מָה עָשׂוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ. מֵהֶם טִבְּעוּ בַּיָּם, מֵהֶם הָרְגוּ בַּחֶרֶב, מֵהֶם מָעֲכוּ בְּבִנְיָן. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה״.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, says: One time I entered Alexandria of Egypt. I found one old man and he said to me: Come and I will show you what my ancestors, the Egyptians, did to your ancestors, the Jewish people. Some of them they drowned in the sea, some of them they killed with the sword, and some of them they crushed in the buildings. And it is over this matter, Moses’ protest of the afflictions suffered by the Jewish people, that Moses, our teacher, was punished, as it is stated: “For since I came to Pharaoh to speak in Your name, he has done evil to this people, neither have You delivered Your people at all” (Exodus 5:23).
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְחִין. הֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדַּי, וְלֹא הִרְהֲרוּ עַל מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי ״מַה שְּׁמֶךָ״. אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״. בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבּוֹר אֶת שָׂרָה וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְלֹא הִרְהֵר עַל מִדּוֹתַי.
The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Woe over those who are gone and are no longer found; as several times I revealed Myself to Abraham, Isaac, and Jacob as God Almighty [ El Shaddai ] and they did not question My attributes, and did not say to Me: What is Your name? I said to Abraham: “Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it; for unto you I will give it” (Genesis 13:17). Ultimately, he sought a place to bury Sarah and did not find one until he purchased it for four hundred silver shekels, and he did not question My attributes and did not protest that I failed to fulfill My promise to give him the land.
אָמַרְתִּי לְיִצְחָק: ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ״. בִּקְּשׁוּ עֲבָדָיו מַיִם לִשְׁתּוֹת וְלֹא מָצְאוּ, עַד שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם״. וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי.
I said to Isaac: “Sojourn in this land, and I will be with you and will bless you” (Genesis 26:3). His servants sought water to drink and they did not find it until they started a quarrel, as it is stated: “And the herdsmen of Gerar quarreled with Isaac’s herdsmen saying: The water is ours” (Genesis 26:20), and he did not question My attributes.
אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב: ״הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה״. בִּיקֵּשׁ מָקוֹם לִנְטוֹעַ אׇהֳלוֹ, וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁקָּנָה בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי: ״מַה שְּׁמֶךָ״, וְאַתָּה אָמְרַתְּ לִי: ״מַה שְּׁמֶךָ״ בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי: ״וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ״. ״עַתָּה תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה״. בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה, וְאִי אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים.
I said to Jacob: “The land upon which you lie, to you I will give it” (Genesis 28:13). He sought a place to pitch his tent and he did not find one until he purchased it for one hundred coins, and he did not question My attributes, and did not say to Me: What is Your name? And you, Moses, ask Me: What is Your name, initially, after witnessing My greatness more than they ever did. And now you say to Me: “Neither have You delivered Your people” (Exodus 5:23). The verse then states: “Now shall you see what I will do to Pharaoh” (Exodus 6:1). One can infer: The war with Pharaoh and his downfall you shall see, but you will not see the war with the thirty-one kings in Eretz Yisrael, as you will not be privileged to conquer Eretz Yisrael for the Jewish people.
״וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ״. מָה רָאָה מֹשֶׁה?
§ With regard to the verse: “And the Lord passed before him and proclaimed: The Lord, the Lord, compassionate and gracious God, slow to anger, abounding in loving-kindness and truth, extending loving-kindness to thousands of generations… and Moses made haste and bowed his head toward the earth and prostrated himself” (Exodus 34:6–8), the Gemara asks: What did Moses see in these attributes that caused him to hastily prostrate himself?
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלָא אָמַר: ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ רָאָה, וְרַבָּנַן אָמְרִי: ״אֱמֶת״ רָאָה. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ רָאָה, דְּתַנְיָא: כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְמָרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְכוֹתֵב ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ: ״אַף לָרְשָׁעִים״. אֲמַר לֵיהּ: רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ! אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא חָזֵית (מַאי) דְּמִבְּעֵי לָךְ.
Rabbi Ḥanina ben Gamla says: He saw the attribute of slow to anger; and the Rabbis say: He saw the attribute of truth. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of the one who said: He saw the attribute of slow to anger, as it is taught in a baraita : When Moses ascended on high, he discovered the Holy One, Blessed be He, sitting and writing: Slow to anger. Moses said before Him: Master of the Universe, is Your attribute of slow to anger only to be used for the righteous? God said to him: It is an attribute even for the wicked. Moses said to Him: Let the wicked be doomed. God said to him: Now, you will see that you will need this, as ultimately you will reconsider that statement.
כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי ״אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים״?
When the Jewish people sinned in the sin of the spies and Moses asked God to forgive them, the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Didn’t you say to Me that the attribute of slow to anger is for the righteous alone? They are not worthy of atonement.