Commentary page

Makkot 9a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Makkot 9a

Makkot 9a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

שאין בה שוה פרוטה שאם יש בה תשלומי פרוטה משלם ואינו לוקה דילפינן בכתובות באלו נערות (כתובות דף לב:) בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין וכי אין בה שוה פרוטה לוקה שעבר על לא תוסיף פן יוסיף (דברים כה):

ולא מקשינן הכאה לקללה לומר שכשם שאינו לוקה על קללתו דכתיב בעמך כך לא ילקה על הכאתו ופלוגתא היא בסנהדרין דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש:

חוץ מגר תושב ומשמע דמתרוייהו ממעט ליה דלא הוא גולה ע"י הריגתו אלא נהרג ולא ישראל גולה עליו:

ל"ק כו' גר תושב שהרג גר תושב גולה כדקתני בהדיא ורישא כשהרג את ישראל אינו גולה דלא סגי ליה בגלות:

לפיכך אשבע מצות שנצטוו בני נח קאי וקיי"ל אזהרתן זו היא מיתתן לפיכך גר תושב או עובד כוכבים שהרגו נהרגין ואפי' בשוגג שאין בני נח צריכין התראה כדאמרינן בסנהדרין (דף נז.):

מה עובד כוכבים ל"ש קטל בר מיניה עובד כוכבים כמותו:

לאו בר מיניה ישראל:

אף גר תושב לא שנא קטן בר מיניה גר תושב כמותו:

9 more comments on this page.

Rashi on Makkot 9a · Sefaria

Tosafot

אלמא גר תושב עובד כוכבים הוא (אינו) מדקדק מדאתי למעוטי גר תושב לפי שאינו ממעט אלא גר תושב שהרג ישראל שאינו גולה אלא נהרג וכן ישראל שהרג גר תושב דפטור דכן מוכיח לשון מתני' דקתני הכל גולין ע"י ישראל וישראל ע"י כולן חוץ מגר תושב דלא הוי בכלל דהאי הכל דאין גולין ע"י ישראל וכן ישראל אינו גולה על ידו (אלא) קא סלקא דעתיה דכיון דישראל אינו גולה ע"י גר תושב ולא גר תושב ע"י ישראל אלמא גר תושב דינו כעובד כוכבים א"כ הוא הדין גר תושב לגר תושב מידי דהוה אעובד כוכבים לעובד כוכבים ולכך קאמר אימא סיפא וכו' ומשני רישא דוקא קאמר גר תושב לישראל אבל גר תושב לגר תושב לא וכדמייתי בתר הכי מקראי ובתוספ' ראיתי שדחק לפרש דמעיקרא סלקא דעתיה דגר תושב וישראל גולין זה ע"י זה וחוץ דגר תושב דקתני במתני' אתא למעוטי שאין גר תושב גולה ע"י הכל ולא הכל על ידו ולא ידענא מאי קאמר חדא דכל היכא דקתני חוץ וכו' קאי אכל מה דלעיל מיניה ואף את"ל דהאי חוץ אתי למעוטי דלא הוי בכלל ישראל לגלות ע"י הכל והכל על ידו (מ"מ קשה דהא לא קתני כללא גבי ישראל וחוץ משמע דאתי לאפוקי מכללא ועוד דגר תושב לאו בכלל ישראל הוא ואמאי איצטריך לאפוקי וע"ק דא"כ דס"ד מעיקרא דישראל וגר תושב גולין זה ע"י זה מאי קאמר אלמא עובד כוכבים הוא אי עובד כוכבים לא יגלה ישראל על ידו ולא הוא ע"י ישראל:

דרך עלייה דישראל פטור הוא נהרג וא"ת אכתי לא הויא דומיא דעובד כוכבים דאפי' דרך ירידה נהרג וי"ל דמ"מ הוא דומיא דעובד כוכבים מה עובד כוכבים לא שנא בר מיניה ל"ש לאו בר מיניה כו' ובכך הוי סגי דומיא דעובד כוכבים בחדא מילתא:

אמר ליה רבא לא כ"ש הוא ומה דרך ירידה וכו' וא"ת אדרבה היא הנותנת דרך ירידה ניתן לישראל לכפרה דסגי ליה בגלות אבל דרך עלייה לא ניתן לישראל לכפרה חמור הוא ואינו גולה דלא סגי בגלות דה"נ אמרינן ברפ"ק (לעיל מכות דף ב:) וי"ל דלית ליה האי טעמא דדרך עלייה לאו משום דלא סגי ליה בגלות אלא משום דקיל הוא ביותר מירידה דהוי אנוס ביותר והלכך לא מצי אמרת דחמור ביותר מירידה:

ואזדו לטעמייהו רב חסדא דמוקי לה דרך עלייה ואז נהרג ולא מוקי לה באומר מותר משום דס"ל דאומר מותר אנוס הוא ולא מיקטל ורבא אית ליה איפכא דדרך עלייה לא מיקטל. אבל אומר מותר מיקטל דהיה לו ללמוד ולא למד:

כסבור בהמה ונמצא אדם רבא אמר חייב דהיה לו לעיין אם אדם אם בהמה. וא"נ אומר מותר היה לו ללמוד וצ"ל שנמצא אדם גר תושב מדקאמר ונמצא גר תושב וכן הא דקאמר חייב איירי בגר תושב דאי בישראל לא מיחייב אגר תושב ועוד דאי בישראל א"כ חייב דקאמר רבא חייב גלות קאמר וזה אינו דהא לעיל ממעטינן אומר מותר מגלות אלא על כרחך מיירי שההורג נמי גר תושב ורבא דאמר חייב חייב מיתה קאמר:

דאומר מותר קרוב למזיד הוא פי' משום דהיה לו ללמוד והכא נמי היה לו לעיין:

ורב חסדא אומר פטור דאומר מותר אנוס הוא וא״ת רב חסדא היכי מתרץ ברייתא דלעיל (מכות דף ז:) דקתני פרט למזיד ואוקימנא דר״ל לאומר מותר ולדידיה הא אומר מותר לא הוי מזיד וי״ל דרב חסדא סבר דמ״מ קרי ליה מזיד משום דבמזיד נהרג שיודע בטוב שהוא הורגו וא״ת דבריש פירקין (מכות דף ז:) אמרינן בבלי דעת פרט למתכוין לבהמה והרג לאדם ולמה לי קרא תיפוק ליה משום דחשיב אומר מותר כדמשמע הכא ואומר מותר הוינא ממעט מבשגגה וי״ל דלעיל מיירי כגון דאיכא בהמה ואדם לפניו ונתכוין לבהמה והרג אדם אבל הכא שלאותו דבר שנתכוין נמצא שהוא אדם ומשום הכי קאמר רבא שהוא קרוב למזיד:

אלא דינו מסור לאדם וכו' לפי הגי' ה"פ אלא אע"ג דכתיב וחטאתי לאלהים מ"מ הוי דינו מסור לאדם פי' חייב בדיני אדם וקשה דלישנא לא משמע הכי לכן נראה כאידך גירסא אלא דינו מסור לשמים וכו' פי' אלא לכך נקט וחטאתי לאלהים דאע"ג דחייב אף בדיני אדם משום דדינו היה מסור לשמים לפי שלא היו שם עדים הלכך אין דינו מסור אלא לשמים ה"נ דכתיב מחטוא לי היינו דדינו מסור לשמים ולא לאדם לפי שלא. ידע מעולם שהיא אשת איש ולעולם חייב בדיני אדם. כך נראה למשי"ח:

1 more comments on this page.

Tosafot on Makkot 9a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

ולא מקשינן הכאת עבד וכותי לקללתו ולא אמרינן כשם שישראל המקלל עבד וכותי פטור ולא קרינן ביה ונשיא בעמך לא תאור כך המכה אותן פטור אלא ישראל המכה עבד או כותי חייב:

חוץ מעל ידי גר תושב כלומר אין ישראל גולה אם הרג גר תושב. אלמא גר תושב עובד כוכבים הוא ואסיקנא גר תושב שהרג ישראל נהרג וכ"ש עובד כוכבים שהרג ישראל. גר תושב שהרג גר תושב גולה שנאמר לבני ישראל לגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט וגו':

כסבור בהמה ונמצא אדם כו' פי' גר תושב שהרג כסבור בהמה ונמצא אדם כנעני ונמצא גר תושב (רבה) [רבא] אמר חייב אומר מותר קרוב למזיד הוא רב חסדא אמר פטור אומר מותר אנוס הוא.

איתיביה רבא לרב חסדא הנך מת על האשה אשר לקחת והנה הוא לא לקחה אלא [שסבר] שהוא מותר וקתני הנך מת מאי לאו בידי אדם וש"מ אומר מותר חייב. ודחי לא הנך מת בידי שמים ופטור מדיני אדם. ודייקא מדכתב מחטוא לי ש"מ בידי שמים הוא. אי הכי האי דכתב ביוסף לאשת אדוניו וחטאתי לאלהים הכי נמי דדינו לשמים והא אשת איש (הא) [היא] (ודינם) [ודינה] בידי אדם. אלא הכי קאמר החטא לאלהים ודינו בידי אדם.

ומותיב אביי לרבא וכי האומר מותר חייב והכתיב הגוי גם צדיק תהרוג מכלל שאינו חייב.

Rabbeinu Chananel on Makkot 9a · Sefaria

Ritva

ולא מקשינן הכאה לקללה פיר׳ דבקללה הזה דבעינן עושה מעש׳ עמך ולא בהכאה למ"ד לא מקשינן הכאה לקללה כדאית׳ בפ׳ הנחנקין (סנהדרין דף פה ע"ב) ופלוגתא הוא התם דאיכא מ"ד דמקשינן ולישנא קלילא נקט הכא תלמודא והוה לן למימר דקסבר לא מקשינן הכאה לקלל׳ ומקלל דלוקה אע"פ שאין בו מעשה במס׳ תמורה (דף ד) מייתי לה מקרא ואפי׳ לרבנן:

אלמא גר תושב כותי הוא ג׳ לשונות נאמרו בכותים גר תושב ובן נח וכותי גר תושב הוא שקבל בב"ד של ישראל לקיים שבע מצות שנצטוו בני נח כדאי׳ בע"א וכזה מותר להתייש׳ בינינו ולזה נקרא תושב וכיון שקבלן בב"ד הוא נקרא בשבע מצות אלו מצווה ועושה וכי הא אלו ממצווין להחיותו גדלתי וחי אחיך עמך ואין צריך לומר שאסו׳ לנו לגרום לו שום קטלה וכל שכן להורידו לבור. ובן נח הוא שלא קבלם בב"ד אלא דקי׳ לן שמקיים אות׳ מעצמו והוא נדון בהם כמי שאינו מצווה ועושה מדכתי׳ עמד וימוד׳ ארץ ראה ויתר כותי׳ כדאית׳ בב"ק וע"ז וכי הא אין אנו מצווין להחיותו וגם אין לנו להורידו בידי׳ ולא לגרו׳ בו שום קטלא כיון דסו׳ סוף עוש׳ אותם שאף שאינו מצווה ועוש׳ שכר יש לו קצת כדאית׳ התם. וסתם כותי׳ הוא שאינו זהיר לקיים שבע מצו׳ וכי הא מותר להורידו לבור במקום דליכא איבא או לגרום לו הריגה כל היכא דנקיט שום עילה כדאיתא בע"א וכדפרישנא התם גבי הכותי׳ לא מעלין ולא מורידין כלומר במקום איבה. ומעתה הדרינן לפרושי שמעתין דהא דאמרינן אלמא גר תושב כותי הוא הדין כוי יש לו בהריגתו כאלו כותי ממש הרג ודייקינן לה מקדתני הכל גולין ע"י ישראל וישראל גולה על ידם חוץ מגר תושב ומשמע לן דהא דקתני חוץ מגר תושב ותרווייהו דיני קאי שאין גר תושב גולה על ידי ישראל ולא ישראל ע"י גר תושב וכיון דישראל אינו גולה על הריגתו דגר תושב אלמא ככותי דיינינן ליה שאין הריגתו איסורא לישראל כדי שיהא ישראל גולה על הריגתו. והדר תני גר תושב גולה על ידי גר תושב אלמא גר תושב כגר צדק הוא בזה שצריך כפרת גלות על הריגתו אפילו בשוגג:

א"ר כהנא לא קשיא כאן בגר תושב שהרג ישראל כאן כגר תושב שהרג גר תושב. פי׳ רבי׳ מאיר הלוי ז"ל דלאו דוקא דה"ה בישראל שהרג גר תושב שאינו גולה וכדדיקא רישא כדאמרן אלא דנקט תלמודא לישנא קלילא ותדע דהא לא קתני סיפ׳ לגות אלא בגר תשוב ע"י גר תושב ולפ"ז לא חדש לנו רב כהנא כלום כתירוצו ולא יישב לנו הקושיא שלנו דאנן ידעינן דריש׳ מיירי בהכי וסיפ׳ מיירי בהכי אלא דהוה קשיא לן רישא אסיפא. וי"ל דרב כהנא משמע ליה דלאו פירכא היא כלל דהא לא דמו כלל וזה דוחק והנכון בעיני שיטת׳ רש"י ז"ל דדוקא נקט רב כהנא דמתני׳ דקתני חוץ מן הגר תושב לאו אתרווייהו דיני דרישא קאי אלא בגר תושב שהרג את ישראל דוקא שאין לו כפרה בגלות ואולי הוא נהרג על שגגתו אבל ישראל שהרג גר תושב ודאי גולה כי יש בשגג׳ הריגתו כפרה ע"י גלות שכיון שאנו אסורין להרגו במזי׳ ומצווין להחיותו והא דלא קתני׳ סיפא אלא דגר תושב גולה ע"י גר תושב לרבותא נקט דאפילו גר תושב שהרגו צריך כפרה כ"ש ישראל שמוזהר עליו להחיותו שהקב"ה רוצה בכפרתו. ויש סיוע לפי׳ זה לשון הגמרא שבכאן וכן מדלקמן דתריצנא הכי כאן בגר תושב והרג את ישראל וההוא בדוקא ינקיט ליה לדברי הכל. כנ"ל:

ורמינהי לפיכך גר וכותי שהרגו נהרגין פירש"י ז"ל דהאי לפיכך על שבע מצות שנצטוו בני נח קאי דקתני רישא דאזהרה שלהם זו היא מיתתם ואינם צריכים התראה ולהכי קתני עלה דלפיכך אם הרגו אפילו בשוגג נהרגין ובודאי מדרמינן מינה בשמעתין משמע הכי דהא כולה שמעתין דמיירי בדין גלו׳ בהריגה בשוגג וא"כ למדנו מכאן דאפילו כוי שהרג חבירו בשוגג גמור נהרג כדאמרינן מה כותי ל"ש קטל בר מיניה ל"ש קטל דלאו בר מיניה נהרג ובר מיניה היינו כותי. וקשי׳ ליה לרבינו הרמב"ן ז"ל דהא לא אמרינן בפ"ד מיתות ב"ד אלא דלא בעו התראה דאזהרה שלהם זו היא מיתתם אבל מזיד בעינן. ובשלמא כי קטיל לישראל בשוגג ניחא הא דאפילו בישראל שהרג לישראל בשוגג עומד בספק מיתה כשגולה אם יצא חוץ לתחומו ודין הוא שיהא כותי נהרג על שגגתו אלא כותי דקטל כותי מהיכן אשכחן דנהרג עלה. וי"ל דודאי סוגיין מוכחא כפי׳ רש"י ז"ל ואלו מה שפירש בברייתא זו דבכלל אזהרה שלהם זו היא מיתתם יש להרגם אפילו על השוגג בסתם כותי מיהת דאלו בני נח גמור אפשר דזדון בעינן כנ"ל:

אף גר תושב וכו’ פי’ דלהכי קתני גר וכוי לאשווינהו בהא ר"ל דאי לא הא ליתני גר שהרג נהרג וכ"ש כותי:

ל"ש קטיל בר מיניה וכו׳ פירש רש"י ז"ל בר מיניה גר תושב ולא בר מיניה ישראל נראה מדבריו דעל כוי אינו נהרג וגם בזה יש לו דין ישראל שמותר בכותי להורידו וכל היכא דליכא משום איבה ואיהו אפילו במקום איבה נדון הוא:

א"ל רבא ולאו ק"ו הוא וכו’ נראין דברים דרב חסדא ורבא בהא פליגי דרב חסדא סבר דדרך עליה דפטר רחמנא לדידן מגלות הוא מפני שהוא קרוב למזי׳ וכיון דכן בגר תושב נהרג ורבא סבר דדרך עליה משום דאנוס הוא פטריה רחמנא ולא הוצרך התלמו׳ לפרש טועמייהו במחלוקת זו משום דממילא משמע מתוך דבריהם ובאומר מותר דבריהם בהפך דלרב חסדא אומר מותר אנוס ולרבא קרוב למזיד וכדאיתא בסמוך ולהכי מוקים רב חסדא קרא בדרך עליה ולרבא מוקים לה באומר מותר. ואיכא דקשיא ליה דברייתא דלעיל דתניא בריש סוגיין דפירקין פליגא עליה דרב חסדא דתניא בשגגה פרט למזי׳ ואוקימנא באומר מותר ומשום דאומר מותר קרוב למזיד: והנכון דההיא קומת אדרבא הוא דעביד לה כטעמיה דהכא אבל ר"ח מוקים לה בדרך עליה ולאשמועינן דלאו אנוס הוא אלא קרוב למזי׳. ואזדו לטעמייהו דאיתמר כסבור כו׳ כבר פרשתיה לעיל כיצד תתיש׳ לפי׳ רש"י ז"ל באומ׳ מותר:

איתיביה רבא לרב חסדא הנך מת על האשה אשר לקחת פי’ מקרא זה אמר הקב"ה לאבימלך על ענין שרה והתם סבור שהיתה אחותו פנויה שהיא מותרת ונמצאת אשת איש שהיא אסורה לבני נח ואפ"ה אמר לו הקב"ה שהוא מת עליה מאי לאו מיתת ב"ד אלמא כסבור אומר מותר חייב: לא בידי שמים. פי׳ ואע"ג דבדידן אנוס פטור אף בידי שמים לגבי בני נח אינו כן. א"נ דהכא ידע ביה קודש אבריך הוא דקרוב למזי׳ הוה יותר מאומ׳ מותר בעלמא:

1 more comments on this page.

Ritva on Makkot 9a · Sefaria

Meiri

המכה את חברו הכאה שאין בה שו"פ לוקה אחר שאין שם תשלומין ואזהרתו מלא יוסיף פן יוסיף ואפילו הכה את העבד שהרי ישנו במצות כאשה אבל הכה את הכותי או שאר הרשעים אין בה מלקות הוקשה הכאה לקללה מה קללה לא הוזהרה אלא בעושה מעשה עמיו אף בהכאה כן כמו שביארנו בסנהדרין:

עובדי האלילים שהרגו זה את זה בשגגה אין נקלטין שנאמר לבני ישראל ולגר ולתושב הא גר תושב שהרג בשוגג גר תושב חברו גולה כמו שביארנו ואם הרג את ישראל נהרג ואין צריך לומר בעובד אליל שהרג את ישראל וכל שגר תושב גולה דוקא בשהרג בדרך שהישראל גולה בו כגון שהרגו דרך ירידה אבל דרך עלייה פטור על חברו כישראל על חברו:

גר תושב שהרג את חברו על שעלה במחשבתו שמותר להרגו אין זה גולה אלא נהרג מפני שקרוב למזיד הוא והרי אינו בר התראה ועל זה אמרו שהיה לו ללמוד ולא למד ומעתה גר תושב שהרג כסבור בהמה ונמצא אדם או עובד אליל ונמצא גר תושב חברו הרי זה נהרג:

אף מה שהוא אונס גמור אם נתערבה בו צד פשיעה שגרמה את האונס נהרג שהרי אבימלך כשנאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת אמר הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא כלומר ונמצא שאני אנוס הגיעתהו התשובה כי נביא הוא כלומר פשיעתך גרמה לאונס זה שנביא הוא וממך למד שעיניך נתת בה ונתירא על נפשו שנאמר וישאלו אנשי המקום לאשתו וכי אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא מכאן לבן נח שנהרג אף באונסין הואיל ופשיעה גורמת האונס שהיה לו ללמוד ולא למד:

Meiri on Makkot 9a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוספות בד"ה אלמא גר תושב נכרי הוא מדקדק כו' ישראל שהרג גר תושב כו' ע"י כולן חוץ כו' אינו גולה על ידו וקא ס"ד דכיון כו' ולא גר תושב על ידי כו' ובתוספות דחק כו' דכל היכא דקתני חוץ אתי למעוטי מכללא ואם נאמר דאתי למעוטי דלא הוי כו' והכל על ידו וקשה דהא לא קתני כללא גבי ישראל וחוץ משמע כו' ועוד דגר תושב לאו בכלל כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ורמינהו צ"ל דרך עלייה כו':

בד"ה א"ל רבה כו' אמרינן בריש פ"ק ויש לומר כו' ביותר מירידה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ואזדו כו' לא מקטל דאנוס הוא ואומר מותר מקטל דהיה לו כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה כסבור בהמה כו' אם בהמה וה"נ אמרינן אומר מותר כו' וצ"ל שנמצא אדם גר תושב וכן הא דקאמר [לעיל] נמי חייב איירי בגר תושב מדקאמר ונמצא גר כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דנמצא אדם היינו גר תושב ולא נמצא ישראל דאם לא כן אמאי קאמר רבה דחייב משום דקרוב למזיד הוא הא אפי' בשוגג גמור חייב הגר תושב שהרג ישראל כדמסיק לעיל והכא ע"כ איירי שהרוצח הוא גר תושב כמו שהוכיחו לפנינו ודו"ק:

בא"ד חייב מיתה קאמר דאומר מותר הוא כו' מתכוון לבהמה והרג אדם ול"ל קרא תיפוק ליה משום דחשיב אומר מותר כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אלא דינו כו' מ"מ הוי דינו מסור לאדם פי' חייב כו' אף בדיני אדם משום דאין דינו היה כו' לפי שלא היו שם כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה התם כו' האיש כי נביא כו' שהיא א"א קאמר ליה הכי ויש לומר מדנצרך לומר כן שהיה כו' כמו לפי' הקונטרס והא דמסיק דהיה כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Makkot 9a · Sefaria

Maharam

ד"ה אלמא גר תושב נכרי הוא נ"ל דכן צ"ל אינו מדקדק מדאתי למעוטי גר תושב שהרג גר תושב לפי שאינו ממעט וכו':

Maharam on Makkot 9a · Sefaria

Original text

Segment 1

שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִכָּהוּ הַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – לוֹקֶה. וְלָא מַקְּשִׁינַן הַכָּאָה לִקְלָלָה.

that does not have the capacity to cause damage worth one peruta , as Rabbi Ami says that Rabbi Yoḥanan says: Although one who strikes another pays damages and is not flogged, if he struck him with a blow that does not have the capacity to cause damage worth one peruta , since there is no payment, he is flogged for violating a Torah prohibition. The Gemara comments: And according to this opinion, contrary to those who hold that based on their virtual juxtaposition (see Exodus 21:15, 17) or on an analogy between them, the halakhot of striking and cursing are identical, we do not liken striking to cursing. Therefore, although one is flogged for cursing another only if the other comports himself as an observant, God-fearing Jew, one is liable for striking another even if the other was a sinner, e.g., a Samaritan.

Segment 2

חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב וְכוּ׳. אַלְמָא גֵּר תּוֹשָׁב גּוֹי הוּא. אֵימָא סֵיפָא: גֵּר תּוֹשָׁב גּוֹלֶה עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב! אָמַר רַב כָּהֲנָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּגֵר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב, כָּאן בְּגֵר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג יִשְׂרָאֵל.

§ The mishna teaches: Everyone is exiled due to their unintentional murder of a Jew, and a Jew is exiled due to all of them, except for when it is due to a ger toshav . And a ger toshav is exiled due to his unintentional murder of a ger toshav . The Gemara comments: Apparently, one may conclude that a ger toshav is a gentile, and therefore he is not exiled when he unintentionally kills a Jew. Say the latter clause of the mishna: A ger toshav is exiled due to his unintentional murder of a ger toshav , indicating that his halakhic status is not that of a gentile, as gentiles are not liable to be exiled. There is an apparent contradiction between the two clauses in the mishna. Rav Kahana said: This is not difficult. Here, in the latter clause of the mishna, it is in the case of a ger toshav who killed a ger toshav that he is exiled; there, in the first clause, it is in the case of a ger toshav who killed a Jew. In the case described in the first clause he is not exiled, as his halakhic status is not that of a Jew, for whom the sin of unintentional murder of a Jew can be atoned through exile.

Segment 3

אִיכָּא דְּרָמֵי קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, כְּתִיב: ״לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים״, וּכְתִיב: ״וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט״, ״לָכֶם״ – וְלֹא לְגֵרִים! אָמַר רַב כָּהֲנָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן – בְּגֵר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג יִשְׂרָאֵל, כָּאן – בְּגֵר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב.

There are those who raised a contradiction between two verses. It is written: “For the children of Israel and for the stranger and for the resident [ velatoshav ] among them, shall these six cities be for refuge” (Numbers 35:15), indicating that a ger toshav is exiled. And it is written in a previous verse: “And the cities shall be for you for refuge” (Numbers 35:12), from which it is inferred: A refuge for you but not for a ger toshav , indicating that a ger toshav is not exiled. Rav Kahana said: This is not difficult. Here, the verse that indicates that they are not exiled is concerning a ger toshav who killed a Jew; there, the verse that indicates that they are exiled is concerning a ger toshav who killed a ger toshav .

Segment 4

וּרְמִינְהִי: לְפִיכָךְ גֵּר וְגוֹי שֶׁהָרְגוּ – נֶהֱרָגִין. קָתָנֵי גֵּר דּוּמְיָא דְּגוֹי: מָה גּוֹי לָא שְׁנָא דִּקְטַל בַּר מִינֵּיהּ, וְלָא שְׁנָא דִּקְטַל דְּלָאו בַּר מִינֵיהּ – נֶהֱרָג, אַף גֵּר, לָא שְׁנָא דִּקְטַל בַּר מִינֵּיהּ וְלָא שְׁנָא קְטַל דְּלָאו בַּר מִינֵיהּ – נֶהֱרָג!

And the Gemara raises a contradiction to the halakha of the mishna from a baraita , which teaches: Therefore, a ger toshav and a gentile who killed a person are killed, even if they did so unintentionally. The Gemara infers based on the juxtaposition of a ger toshav and a gentile in the baraita : The tanna teaches the case of a ger toshav in a manner similar to the case of a gentile: Just as with regard to a gentile it is no different in a case where he killed one of his kind, a gentile, and it is no different in a case where he killed one not of his kind, a Jew, as in either case he is executed and is not exiled, so too, with regard to a ger toshav , it is no different in a case where he killed one of his kind, a ger toshav , and it is no different in a case where he killed one not of his kind, a Jew, as in either case he is executed and is not exiled.

Segment 5

אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן שֶׁהֲרָגוֹ דֶּרֶךְ יְרִידָה, כָּאן שֶׁהֲרָגוֹ דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה. דֶּרֶךְ יְרִידָה, דְּיִשְׂרָאֵל גָּלֵי – אִיהוּ נָמֵי סַגִּי לֵיהּ בְּגָלוּת. דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה, דְּיִשְׂרָאֵל פָּטוּר – הוּא נֶהֱרָג.

Rav Ḥisda said: The contradiction between the mishna and the baraita is not difficult. Here, the mishna is referring to a case where he killed him in a downward motion; there, the baraita is referring to a case where he killed him in an upward motion. Rav Ḥisda elaborates: If one ger toshav killed another ger toshav in a downward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exiled, the ger toshav also suffices with exile. But if the ger toshav killed his counterpart in an upward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exempt from exile, the ger toshav is executed.

Segment 6

אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? וּמָה דֶּרֶךְ יְרִידָה דְּיִשְׂרָאֵל גָּלֵי, אִיהוּ נָמֵי סַגִּי לֵיהּ בְּגָלוּת, דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה, דְּיִשְׂרָאֵל פָּטוּר, אִיהוּ נֶהֱרָג?!

Rava said to him: And is it not derived by means of an a fortiori inference to the contrary? If one unintentionally kills another in a downward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exiled, the ger toshav also suffices with exile and nothing more, but if he killed in an upward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exempt from exile, is he killed?

Segment 7

אֶלָּא אָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר מוּתָּר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אוֹמֵר מוּתָּר אָנוּס הוּא! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, אוֹמֵר מוּתָּר – קָרוֹב לְמֵזִיד הוּא.

Rather, Rava said: The case in the baraita where a ger toshav is killed rather than exiled is where the ger toshav who killed another ger toshav says that it is permitted to kill the victim. If he killed him unintentionally he is exiled, in accordance with the ruling in the mishna. Abaye said to him: One who says that it is permitted to kill the victim is a victim of circumstances beyond his control, as he was unaware of the prohibition. Why, then, should he be executed? Rava said to him: That is not a problem, as I say that with regard to one who says that it is permitted, since he intended to kill the other, his action borders on the intentional.

Segment 8

וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאִיתְּמַר: כְּסָבוּר בְּהֵמָה וְנִמְצָא אָדָם, גּוֹי וְנִמְצָא גֵּר תּוֹשָׁב. רָבָא אוֹמֵר: חַיָּיב, אוֹמֵר מוּתָּר קָרוֹב לְמֵזִיד הוּא. רַב חִסְדָּא אוֹמֵר: פָּטוּר, אוֹמֵר מוּתָּר אָנוּס הוּא.

The Gemara observes: And Rava and Rav Ḥisda follow their standard line of reasoning, as is indicated by the fact that it was stated that they disagree in the case of a ger toshav who killed a person. If he thought he was killing an animal and it was discovered that it was a person, or if he thought he was killing a gentile and it was discovered that he was a ger toshav , Rava says he is liable to be executed, as with regard to one who says that it is permitted, his action borders on the intentional. Rav Ḥisda says he is exempt, as one who says that it is permitted to kill the victim is a victim of circumstances beyond his control.

Segment 9

אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב חִסְדָּא: ״הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ״. מַאי לָאו בִּידֵי אָדָם?

Rava raised an objection to the opinion of Rav Ḥisda from that which is written with regard to Abimelech, king of Gerar, who took Sarah, Abraham’s wife: “And God came to Abimelech in a dream of the night and said to him: You shall die for the woman you took, as she is a man’s wife” (Genesis 20:3). When Abimelech took Sarah he was under the impression that she was unmarried, as Abraham said that she was his sister. Despite the fact that Abimelech was one who says that it is permitted, he was liable to be executed for his action. What, is it not that he was liable to be executed at the hand of a court composed of people, indicating that one who says that it is permitted is liable?

Segment 10

לָא, בִּידֵי שָׁמַיִם. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״מֵחֲטוֹא לִי״.

The Gemara rejects that conclusion: No, it means that he was liable to be executed at the hand of Heaven, but not by a court. The Gemara adds: The language of the verses is also precise in this regard, as it is written: “And I also prevented you from sinning against Me” (Genesis 20:6), indicating that it was a sin vis-à-vis God and was not in the jurisdiction of a court of men.

Segment 11

וּלְטַעְמָיךְ, ״וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״ – לֵאלֹהִים וְלֹא לְאָדָם? אֶלָּא, דִּינוֹ מָסוּר לְאָדָם, הָכָא נָמֵי דִּינוֹ מָסוּר לָאָדָם.

The Gemara asks: And according to your reasoning that based on the formulation of the verse one concludes that it was a sin exclusively vis-à-vis God, where Joseph says to Potiphar’s wife: “And how can I perform this great evil, and sin to God” (Genesis 39:9), may one also infer that it was a sin vis-à-vis God and not vis-à-vis man? Joseph is referring to adultery, which is punishable by execution according to the Noahide laws as well. Rather, in that case it means that although he performed a sin vis-à-vis God, his judgment is given over to the ruling of man; here too, in the verse about Abimelech, it can be explained that although he performed a sin vis-à-vis God, his judgment is given over to the ruling of man. There is no proof from this verse with regard to the status of one who says that it is permitted to perform a transgression.

Segment 12

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: ״הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג״! הָתָם כִּדְקָא מְהַדְּרִי עִלָּוֵיהּ: ״וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא״ –

Abaye raised an objection to the opinion of Rava from the reply of Abimelech: “Will You even slay a righteous nation?” (Genesis 20:4). God appears to accept Abimelech’s contention, as He did not respond by calling him wicked, indicating that one who says that it is permitted to perform a transgression is a victim of circumstances beyond his control. The Gemara rejects that understanding. There, the reason for the rejection of Abimelech’s contention is as they responded to him from Heaven: “And now, restore the man’s wife, as he is a prophet” (Genesis 20:7).

Makkot 9a

Makkot 9a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text