Talmud Builders

    Commentary page

    Makkot 6b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 6b

    Makkot 6b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 363 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    GEMARA An isolated testimony: [The case where] one [witness] saw from this window, and one [witness] saw from this window, but they do not one another.

    From his own mouth The victim himself warned him.

    Foreigners of a different tongue which the judges didn't recognize.

    Rashi on Makkot 6b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    היו שנים רואים אותו מחלון זה ושנים מחלון זה וכו' ולא גרסי' במתני' אחד בחלון זה וכו':

    ואחד מתרה באמצע תימה ואמאי הוצרך לומר ואחד מתרה שאין מן העדים ויש מפרשים דנקטיה משום רישא דקתני רואין אלו את אלו ומסתמא היינו ע"י המתרה שאומר לעדים לאלו ואלו ראו את המעשה הרע שזה עשה ונראה למשי"ח דנקטיה לאפוקי מדרבי יוסי דאמר בסיפא אינו חייב עד שיהו פי שנים עדים מתרין בו:

    שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין יחד אף אותם שאין רואים:

    הרי אלו עדות אחת שאם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדות כולם בטלה וכן שאם נמצא אחת מהן זוממת אין נהרגין עד שיזומו כולם ובטלין נמי עדות כולם בהזמה אחת מהן דהזמה הוי כנמצא אחד מהן קרוב או פסול:

    הוא והן נהרגים הן נהרגים אע"פ שלא הוזמו כת שניה כיון שהוזמו הן הוא נהרג משום כת שניה דלא בטלה עדות כת שניה בהזמת הראשונה כיון דהוי שתי עדיות יש מפרשים שצריך שתהא כל כת וכת רואה המתרה או המתרה רואה אותן אז מצטרף המתרה לזו ולזו דאם לא כן אין המתרה מצטרף עמהן ולא יהרג על פיהם דלעולם אינו נהרג אא"כ המתרה מעדות שבאין לחייבו והא דקתני נמי נמצא אחת מהן זוממת שהוזם גם המתרה עמהם דהא מעדותן הוא כדפרישית ומ"מ הוו השתי כתות שתי עדיות כיון שאין כת זו רואה את זו וקשה למשי"ח מאי קאמר דאדרבה לא מיתוקמא מתני' אלא כשאין רואין המתרה וכן אין המתרה רואה אותן דאי רואין המתרה או המתרה רואה אותם הוו השתי כתות עדות אחת אע"פ שאין רואין זה את זה דהמתרה מצרפן כדקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו אלמא לא בעינן שיהא כל השנים שמכאן רואין את אלו מכאן אלא בחד סגי ועוד קשה לפי' דצריך שיהא המתרה מעדותן הא אמרינן בגמ' מתרה שאמרו אפי' מפי עצמו אפי' מפי שד ואז ודאי לא הוי המתרה מעדותן כלל לכן נראה דודאי מיירי כשאין רואין המתרה ולא המתרה רואה אותם אלא שמעו המתרה שמתרה כן ובכן סגי דהא קיימינן לרבנן דפליגי ארבי יוסי דבסמוך ולא בעו פי שנים עדים מתרין בו כמו רבי יוסי:

    לעדות מיוחדת שהוא פסול פי' אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ומילתא באפי נפשה היא ולא קאי אמתני' ולא מיירי בהכי:

    תניא נמי הכי וכו' מייתי תניא נמי הכי דמלא יומת על פי עד אחד נפקא דאילו עיקרא דמילתא שמענו ממתניתין דנהי דמתניתין לא איירי באחד מחלון זה מ"מ מדאשמעינן בשתי כתות דחשבינן שתי עדיות כשאין רואין אלו את אלו מינה שמעינן דה"ה בכת אחת מכל מקום נראה יותר לפרש דעיקר מילתא מייתי דאי ממתניתין הוה אמינא דוקא בשתי כתות דכל חדא חשיב עדות באפי נפשה אבל בכת אחת מצטרפי שפיר וכן נראה דיותר דוחק לומר דלא מייתי תניא נמי הכי רק הפסוק כיון דליכא מאן דפליג עליה. כן נראה למשי"ח:

    אמר רבא אם הן רואין את המתרה או המתרה וכו' מכאן מייתי המפרש ראיה במתניתין גבי סיפא דקתני הרי אלו שתי עדיות דמכל מקום מיירי שהן רואין המתרה כדפרישי' ולאו מילתא היא דהכא אעדות מיוחדת דברייתא קאי דקתני אחד מחלון זה וכו' שאין מצטרפין ועלה קאמר דאם העד מכאן [והעד מכאן] רואין המתרה או המתרה רואה אותן מצטרפין להיות עדות אחת גבי העד שמכאן והעד שמכאן אע"פ שאין רואין אלו את אלו דהמתרה מצרפן כמו מקצתן רואין אלו את אלו דמתניתין ותדע דאעדות מיוחדת דברייתא קאי דאי אמתניתין קאי דקתני הרי אלו שתי עדיות כדפירשתי אם כן הוה ליה למימר ואם לאו אין מצטרפין שזהו עיקר החידוש:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Makkot 6b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    היו שנים רואין מחלון זה כו'.

    אמר רב מניין לעדות מיוחדת שפסולה שנאמר לא יומת על פי עד אחד מאי אחד אילימא אחד ממש מדכתיב על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת ממילא שמעינן דאין ממיתין על פי עד אחד מה תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד אלא מאי אחד אחד אחד. כדתניא ב' רואין אותו א' מחלון זה וא' מחלון זה ואין רואין זה את זה אין מצטרפין אע"פ ששניהם ראו העדות כולה מתחלה ועד סוף כיון שלא היו רואין זה את זה אין מצטרפין. והא דתניא ולא עוד אלא אפילו ראו ב' בזה אחר זה בחלון אחד אין מצטרפין.

    אוקימ' בבועל הערוה (שהיו) [שחייב] בהכנסת העטרה וכיון שהראשון ראה הכנסת העטרה והשני ראה (כחו) [הביאה] כאילו זה ראה המעשה כולו וזה ראה המעשה כולו.

    אמר רבא אם העדים רואין המתרה או המתרה רואה העדים מצטרפין ומתרה זה שאמרו אפי' מפי ההרוג עצמו או מפי שד.

    אמר רב יהודה עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות כגון זה שאמרנו שראו העדות אחד אחד. והאי דכתיב לא יומת על פי עד אחד והיא עדות מיוחדת הני מילי בעדות נפשות שהתורה חסה עליו אבל בדיני ממונות עדות מיוחדת כשרה היא ומצטרפין ואע"פ שאין רואין זה את זה. ואקשינן עליה אי הכי דעדות מיוחדת עדות מעליא היא ומצטרפין ולא הצריכה התורה שיראו שניהן ביחד זה לזה אלא משום דחס עליה.

    אלא מעתה ב' כתות שראו (בבת) [אחת] אחת ונמצא בכת א' מהן קרוב או פסול יצטרפו ב' הכתות ונאמר כיון [שיש] בהן קרוב או פסול בטלה עדות הכל וינצל ההורג ולמה שנינו במשנתנו ב' רואין אותו מחלון זה וב' מחלון זה ואחד מתרה באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו שתי עדיות הן נמצאת אחת זוממת הוא נהרג והן נהרגין הוא נהרג על פי הכת שלא הוזמה והן נהרגין מפני שהוזמו ועלתה בקשיא. ודייקינן מדסלקא בקשיא שמעינן מינה דראיה אחר ראיה ואפילו הודאה אחר הודאה אינה כשרה בדיני ממונות (ואפילו) [ואלו] הברייתות סיוע לפירוש שפירשנו [בהא] דאמרינן לסהדי למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו: תניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר חבר אין צריך התראה שלא ניתנה התראה [אלא] להבחין בין שוגג למזיד.

    הנהו לעוזאי דאתו לקמיה דרבא בדינא אוקי רבא תורגמן בינייהו איני והתנן שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. ופרקי' רבא הוה ידע מאי דאמרי ואהדורי להן הוא דלא ידע.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 6b · Sefaria

    Ritva

    מתניתין היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה וא׳ מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי זו עדות אחת. פי׳ ואינן נעשין זוממין עד שיזומו כולן וכן אם נמצא אח׳ מהם קרוב או פסול עדותם בטלה כדקתני רישא וא"ת והיאך היו מקצתן זוממין והלא אם יבוא עדים ויאמרו לאותם שבחלון האחד עמנו הייתם במקום פלוני יכחישום העדי׳ שבחלון האחר ובעדות מוכחשת אין אלו נעשין זוממין. וי"ל דלהכי קתני שמקצתן רואין אלו אל אלו ולא קתני שכולן דסגי בחד מאלו שיראו לאלו לעשות צירוף ביניהם. א"נ שרואין דרך ראיה כללית ולא שהכירום ממש שיוכלו להכחיש את המזימים:

    גמרא לא נצרכה אלא לבועל את הערוה פי׳ דכך חד מנייהו ראה שיעור ביאה. וא"ת א"כ מאי רבותא דהא דקתני ולא עוד דהא סוף סוף לא ראה זה את זה בשע׳ ראיתו י"ל דאפ"ה רבותא איכא כיון דידעי כל חד מינייהו באבריה בשעת מעש׳ והיה המעשה צרוף אחד:

    או מתרה רואה אותן מצטרפין פי׳ ואשמעינן רבא שזה בכלל מה ששנינו במשנתינו בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו דאי לאו הכי הוה פליג רבא אמתני׳ דבעי שיהיו מקצתן רואין אלו את אלו ולא מפרשינן בגמרא איהו דאמר כמאן אלא ודאי כדאמרינן. וא"ת והיאך הדבר הזה נגמר על פי המתרה לבד שעושה אותו עדות אחת שלא להיות זוממין עד שיזומו כולם ושתתבטל עדות כולם קרוב או פסול וי"ל דמיירי שיש עדים שראו את המתרה הזה עומד במקום שרואה אותן אע"פ שהוא לא ראה אותן ואפילו יראו אותן אין צירוף לעדים אלא בראיית המתרה בהם דשייך במילתא. כנ"ל:

    אמר רב נחמן עדות מיוחדת פי׳ שלא העיד לחבירו בשעת מעשה כשר בדיני ממונות והקשו רבותינו ז"ל מאי קמ"ל דהא קי"ל כרבי יהושע בן קרחא דאמר במס׳ סנהדרין (דף ל) דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין לחייבו מנה ואע"פ שהיו שתי הלואות חלוקות ולא ראו זה את זה כלל וכ"ש זו שהיה מעשה א׳ וברגע אחד אלא שלא ראו זה את זה. והרב ר׳ אברהם אב ב"ד ז"ל תירץ דרב נחמן ה"ק דעדות מיוחדת כשר בדיני ממונות בשכולה כשרה ולאפוקי אם היה א׳ מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כיון דהלואה אחת היא. ואין זה נכון חדא דאי הא אתא ר׳ נחמן לאשמועינן היכי סתים לישני לומר כשרה בדיני ממונות דכיון דפסולא אתא לאשמועינן שפסולה הוה ליה לאירויי. ועוד למה נחמיר בדיני ממונות יותר מדיני נפשות שאם לא ראו אלו את אלו הם שתי עדיות ואם נמצא בהן קרוב או פסול אין אחת פוסלת חברתה אלא ודאי הא ליתיה כלל. והנכון לתירוץ קושיתנו מה שאמרו בתוספ׳ שלא נצרכה הא דר׳ נחמן אלא לרבנן דפליגו עליה דר׳ יהושע בן קרחא דסבירא להו דהלואה אחר הלואה אין מצטרפין. דאפ"ה כל שבהלואה אחת כשרה אע"פ שלא ידע שום אחד בחבירו ויש בכלל הזה שאם נמנה אחד מהם פסול חבירו מחייבו שבועה ומיהו לאו הא אתא ר׳ נחמן לא שמועינן דלישנא דעדות מיוחדת כשרה בשכול׳ כשרה מיירי ומשום דמתני וסוגיא דלפעיל איתא אפי׳ לרבנן דהמם אתא רב נחמן לומר דבהא מודו רבנן:

    אלא מעתה בדיני נפשות תציל פירש”י ז"ל דסברא הוא דכיון שכשרה בדיני ממונות שתהא ניצלת בדיני נפשות. ואינו מחוור. ובתוספות פי׳ אלא מעתה דדרשינן יומת במיתה דוקא ולא ילפינן מיניה לממונא וגזרת הכתוב הוא לדרוש נמי מיניה דדוקא במיתה פסולה אבל להציל מצלת והא דאמרינן תציל פי׳ רש"י ז"ל שתציל את הזוממין שלא היו שם ואלו ואת הנדון שתהא העדות בטלה אלמא תנן הוא והן נהרגין. הקשה הרמב"ן ז"ל דאפילו בעדות צרופה ליכא למימר הכין שאם נמצא׳ כת אחת זוממת למה תפסל חברתה הרי אפשר שאלו כן זוממין שלא היו שם ואלו מעידן אמת ואם מפני שנמצא א׳ מהם קרוב או פסול אינה טענה שכיון שהוזם שלא היה שם אינו מהם אלא הנכון שלא הוקשו כאן אלא יהו העדים נהרגין ומדקתני הוא והן נהרגין משמע שלא תציל גם על העדים ונקטינן אלמא תנן הוא והם נהרגין משום הן לחוד דלא אפשר דלא למקטלה לכולה. וכן נראה עיקר. אלא כי מדברי הרמב"ן ז"ל נראה שהוא סובר כדברי רש"י ז"ל כי הוא ז"ל דאפילו במעידין לאחר כדי דיבור שהן השתי כתות עדים לכל דבר וכדאיתא לעיל דאפ"ה נמצאת כת אחת מהם זוממת בטלה כל העדו׳ דהואיל ונפסלה מקצת׳ נפסל׳ כולה ע"כ. וכבר השיבו עליו רבותי׳ ז"ל כי לא ידועו בבירור זו מנין לו:

    מתניתין ר׳ יוסי אומר לעול׳ אין נהרגין עד שיהיו פי שני עדים מתרין בו. שנאמר ע"פ שנים עדים. פי׳ לומר שאם על פי התראתם הוא נדון אפילו אתא לדברי הכל דהא הך סיפא הלכה היא וכדאקשי׳ מינה בגמרא לרבא ואע"ג דרושא לאו הלכת׳ דהא קי"ל דמותרה שאמרו אפילו מפי השד:

    שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן וי"א דאע"ג דמייתי לה מקרא דכתיב בעדים דה"ה לבעלי דינין דעובדא דהנהו לעוזי דאמרינן אתו לקמיה דרבא דאתו לדינא משמע וכן דעת רבי׳ מאיר הלוי ז"ל. ומעתה ה"ה למאי שאמרו בעלמא ע"פ שנים עדים מפיהם ולא מכתבם דה"ה לטענות בעלי דינין דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם אלא שסופרי הדיינין כותבין טענותיהם. וכן כתב הרב ב"ה ז"ל גבי הא דאמרינן בפרק זה בורר (סנהדרין דף לא ע"ב) בענין מלוה אמר נדון כאן שאם אמר שיכתבו טענותיהם וישלחו לב"ד שידונו עליהם דמצי מעכב עליה חבריה שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן וה"ה מפי כתבם דומיא דאמרינן בעדות. ואף לזו הדעת אין זה אלא בשולחים טענותיהם לב"ד אבל בנותני כתבי טענותיהם לב"ד ואומרים שהם טוענים כמו שכתוב שם אין בכך כלום וכמו שנהגו דהא מפיהם קרינן ביה שאפילו בעדים כתב רש"י מפיהם ולא מפי כתבם שלא ישלחו עדותם לב"ד באגרת כמ"ש בפירוש התורה הא כל שנותן עדותו כתובה לב"ד ואומר מה שכתו׳ כאן אני מעיד מפיהם קרינא ביה וכן נהגו. אבל דעת רבותי׳ ז"ל דכיון שלא שנינו זה אלא בעדים שאין לנו אלא מה שאמר הספר ובעדים הוא שהקפיד הכתו׳ שתהא ע"פ ולא מפי התורגמן ולא מפי כתבם ולא בבעלי דינן ועובדא דהנהו לעוזי עדים הוו ולא פי׳ התלמו׳ לומר דאתו לסהדותא משום דפשיטא להו ומיהו ודאי מה שכתב הרב ב"ה ז"ל הדין אמת משום דבעינן ועמדו שני אנשים אשר להם הריב לפני ה׳ דדרשינן התם האנשים אלו העדים אשר להם הריב אלו בעלי דינין לפיני ה׳ אלו דיינים כדאיתא בפ׳ שבועו׳ העדות ואף לסברא דר׳ מאיר ז"ל דאנטלר או מורשה לא חשיב מפי התורגמן דאינהו במקום בעלי דבר ממש הם. והתם בפ׳ שבועות העדות תנן עד שישמעו מפי התובע ואוקימנא דבא בהרשאה מפי התובע קרינא ביה. וזה פשוט:

    גמרא ההוא ר׳ יוסי בר יהודה היא פי’ דר׳ יוסי דהתם לאו היינו ר׳ יוסי דמתני׳ דהוא ר׳ יוסי בן חלפתא כדאיתא בבכורות אלא ר׳ יוסי בר יהודה היא דתניא ר"י בר יהודה אומר חבר אין צריך התראה פי׳ והא דשונא נמי בחבר דאי לא נהי דמועד להרוג במזיד דלמא סבור שהוא מותר וכדפרישו בתוספות. וה"ה דבכל חבר לר"י בר יהודה צריך שיודיעוהו שהנהרג ישראל אם אינו מפורסם וכי היא נערה מאורסה או אשת איש וכדפרישנא במסכ׳ סנהדרין ושמעינן מינה דסנהדרי לאו דוקא אלא ה"ה לכל בתי דינין ואפילו בממון וכן בדין דהא מעל פי שני עדים נפקא דכתי׳ אפילו בדבר שבממון והא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין. צריכא שיהא בסנהדרין שנים לדבר בכל לשון ואחד לשמוע ומשמע דדוקא בדיני נפשות אפילו הכי צריך לשמוע ולהבין בלשון בעלי הדין מיהת ואע"פ שאינו יודע לדבר בו כלל וכדאמרינן הכי דרבא הוי ידע מאי דקאמרי:

    Ritva on Makkot 6b · Sefaria

    Meiri

    המשנה האחת עשרה וענינה בביאור החלק הרביעי ג"כ ואמר על זה היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדויות לפיכך נמצא אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה אמר הר"ם שהתרה בו כשראה העדים יצטרף עמהם ואם לא ראה אותם לא יצטרף ולפיכך כשיהיה זה המתרה רואה שני העדים שבחלון זה ושני העדים שבחלון האחר וכמו כן כלם הם רואים את המתרה הרי זה מצרפן ויחזור הכל עדות אחת ואין הלכה כר' יוסי ר' יוסי בר' יהודה אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו פי שני עדים מתרין בו שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר דבר אחר על פי שנים ערים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי מתורגמן אמרו שלא תהא הסנהדרין שומעת מפי המתורגמן הוא דבר ברור וראוי לסמוך עליו:

    אמר המאירי היו שנים רואין אותו ר"ל בשעה שהורג את הנפש מחלון זה ושנים אחרים מחלון זה וכלם מתכונים להעיד ואחד מתרה בו באמצע עד שכל העדים שומעין בהתראתו בזמן שמקצתם רואין אלו את אלו הרי הן עדות אחת ואין נזומין עד שיזומו כלן ואם אין מקצתם רואין זה את זה הרי הן שתי עדויות וכל שנמצאת אחת זוממת הוא והן נהרגין ר"ל הוא נהרג על פי כת האחרת שלא הוזמה והם נהרגים על פי הזמתם וכן הלכה:

    ר' יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עדיו מתרים בו ונמצא שאין הדבר תלוי אלא במתרים ואין הלכה כדבריו אלא יתרה מי שירצה הואיל והעדים שמעו בהתראתו חייב דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרי שומעת מפי התורגמן כלומר שצריך שהבית דין יהא שומע ומבין מפי העדים וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    עדות מיוחדת פסולה בדיני נפשות וכשרה בדיני ממונות כיצד בדיני נפשות היה אחד רואהו מחלון זה בשעה שהרג את הנפש או שבא על הערוה או שחלל את השבת וכיוצא באלו ואחד רואהו מחלון אחר אם שניהם רואים זה את זה מצטרפין ואין זה עדות מיוחדת ר"ל נעשית באחד אחד אלא עדות אחת אבל אם לא היו רואין זה את זה אין מצטרפין היה שם מתרה אחד שהוא רואה את שניהם ושניהם רואין אותו אע"פ שאין שניהם רואין זה את זה המתרה מצרפן הא אם היו שם שני מתרין מתרה אחד אצל כל אחד משניהם הואיל ואין המתרה רואה את שניהם אין מצטרפין:

    היו שניהם בבית אחד והוציא אחד מהם ראשו וראה זה שהערה ואחד מתרה והכניס ראשו והוציאו חברו וראה שגומר אע"פ שכל אחד רואה בכדי כל החיוב אין מצטרפין כל שבדיני נפשות צריך שיראו כאחד בבית דין אחד ומותרה שאמרו למדת לפי דרכך שאין ההתראה צריכה שתצא מפי העדים אלא אף מפי אחרים אפילו מפי אשה כל שהותרה בפני עדים אפילו מפי השד ר"ל דרך משל ששמע קול המתרה ולא ראהו אפילו התרה הוא בעצמו כגון שראה אדם ממשמש ובא להתרותו ואמר אינך צריך יודע אני שאני עובר עבירה שיש בה מיתת בית דין ועל מנת כן אני עושה ועשה תוך כדי דבור חייב:

    בדיני ממונות אינו כן אלא כל שראה את ההלואה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה מצטרפין ואע"פ שהוא עדות לדיני ממונות לדיני נפשות מיהא אינו עדות אף להציל ר"ל שאם ראהו אחד מחלון זה ושנים מחלון זה והוזמה הכת שהיא מחייבת הרי היא נהרגת אע"פ שעדות האחד היה מצטרף לדיני ממונות והיה לנו לומר שלא יהו השנים נזומין עד שיוזם השלישי ואע"פ שמזו הקשו בגמ' לראיה שאף בדיני ממונות לא תהא עדות עד שנשארה בקשיא כבר ידעת שאין מונעין מלפסוק מצד קשיא אלא מצד תיובתא והילכך לענין פסק בדיני נפשות פסולה ואינה מצלת ובדיני ממונות כשרה וזו לא הוצרכה ללמדה אלא לדעת האומר שהלואה אחר הלואה אין מצטרפין הואיל ולא העידו שניהם על מנה אחד אבל לדעתנו לא היה צריך ללמדה שאם הלואה אחר הלואה מצטרפין כל שכן זו ויש טורחין לתרץ בזה דברים אחרים והוא שגדולי המפרשים תירצו שהוצרכה לזו שאמרו בשבועות מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ועדים רואין אותו מבחוץ מהו ואמר ליה רב המנונא והלה מה טוען אי אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן אי דאמר אין שקלי ודידי שקלי כלומר חייב היית לי ופרעתני כי עדים רואין אותו מאי הוי ולמד מעכשיו דלא סוף דבר דהלואה אחר הלואה ששנים מעידים שבתורת הלואה באו לידו אע"פ שהם שני ענינים אלא אף במנו לו סתם וראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה אם אמר לא היו דברים הוחזק כפרן ויש מתרצים בעדות דכשרה פירושו ליחשב ככת אחת שאם נמצא אחד זומם עדותו בטלה אף לשבועה או אף לכשיצטרף עם אחד מה שאין כן בהלואה אחר הלואה שהשני כשר לשבועה או להצטרף עם אחר:

    ולעקר השמועה עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות כמו שביארנו ואפי' הלואה אחר הלואה או הלואה אחר הודאה מצטרפין על הדרכים שביארנו בסנהדרין ואין צריך לומר הודאה אחר הודאה או הודאה אחר הלואה כמו שביארנו בסנהדרין וכן אם מעיד אחד היום ולכשיבא חברו למחר שומעין לו ומצטרפין כמו שביארנו בסנהדרין וכן עד אחד בכתב ועד אחד על פה מצטרפין כמו שביארנו בבתרא וכן העידו זה בבית דין פלוני וזה בבית דין פלוני הרי בית דין אחד שולח לחברו שכך העיד פלוני בפניהם ומצטרפין וכבר ביארנו כל זה בבתרא של בתרא:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Makkot 6b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הרי אלו כו' הוזמה א' מהם ולא הוזמו כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה היו שנים כו' בחלון זה הס"ד ואח"כ מ"ה וא' מתרה בו באמצע תימה כו' עדים מתרין בו הס"ד ואח"כ מ"ה וא' שמקצתן כו' עכ"ל כצ"ל ותמיהתם אינו אלא לשיטת המשי"ח שכתבו לקמן אבל לדעת הי"מ דהמתרה בשרואה אותן מצטרף לשניהם אע"פ שהם ב' עדיות ניחא דהוצרך לומר וא' מתרה כו' ודו"ק:

    בד"ה הוא והן נהרגין הן כו' כת שניה כיון שהוזמו הן הוא נהרג משום כת שניה דלא כו' כת וכת רואה המתרה או המתרה רואה אותן אז כו' עכ"ל כצ"ל:

    בא"ד שהוזם גם המתרה עמהם כו' ומ"מ הוו הב' כתות ב' עדיות כו' עכ"ל ק"ק כיון שהוזם המתרה הרי אין כאן מתרה והיאך נהרג ע"פ כת שניה ויש ליישב דבשהן רואין את המתרה איירי בכה"ג שלא הכירו אותו כת שניה ואנו תולין שהיה שם איש אחר המתרה בו והוה שפיר מעדותן אי הוה בא לחייבו וכן כשהמתרה רואה אותם מיירי בשיש עדים שמעידים שהמתרה ראה אותם אך לא ראה המעשה כמ"ש התוספות לקמן ולא התירו את המתרה ואנו תולין שהיה שם איש אחר ומתרה בו והוה שפיר מעדותן אי הוה בא להעיד לחייבו ודו"ק:

    בד"ה בדיני נפשות הוא כו' דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהא איתיה עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Makkot 6b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה הוא והן נהרגין הן נהרגין אע"פ שלא הוזמו כת שניה והוא נהרג דלא בטלה כת שניה כן נ"ל להגיה וק"ל:

    Maharam on Makkot 6b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ואמר רבא מתרה שאמרו עי' סנהדרין עא ע"א ברש"י ד"ה מתרין בו וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Makkot 6b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 6, Amud Bet, about 363 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 146 words

      Opens “מַתְנִי׳ הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ, מֵחַלּוֹן זֶה,…”

    2. Segment 230 words

      Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵין נֶהֱרָגִין עַד…”

    3. Segment 339 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּא אָמַר…”

    4. Segment 438 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא יוּמַת עַל פִּי…”

    5. Segment 547 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: הַשְׁתָּא, וּמָה…”

    6. Segment 623 words

      Opens “אָמַר רָבָא: אִם הָיוּ רוֹאִין אֶת הַמַּתְרֶה,…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן: עֵדוּת מְיוּחֶדֶת כְּשֵׁירָה בְּדִינֵי…”

    8. Segment 815 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב זוּטְרָא: אֶלָּא מֵעַתָּה בְּדִינֵי…”

    9. Segment 927 words

      Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא – רַבִּי יוֹסֵי בַּר…”

    11. Segment 1144 words

      Opens “דָּבָר אַחֵר: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים״ –…”

    Original text

    מַתְנִי׳ הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ, מֵחַלּוֹן זֶה, וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה, וְאֶחָד מַתְרֶה בּוֹ בָּאֶמְצַע, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ – הֲרֵי אֵלּוּ עֵדוּת אַחַת, וְאִם לָאו – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי עֵדֻיוֹת. לְפִיכָךְ, אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת – הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין, וְהַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה.

    MISHNA: In a case where there were two witnesses observing an individual violating a capital transgression from this window in a house, and two observing him from that window in a house, and one person was forewarning the transgressor in the middle between the two sets of witnesses, the halakha depends on the circumstances. In a situation where some of the witnesses observing from the two windows see each other, the testimony of all these witnesses constitutes one testimony, but if they do not see each other, the testimony of these witnesses constitutes two independent testimonies. Therefore, as two independent sets of witnesses, if one of the sets was found to be a set of conspiring witnesses, while the testimony of the other set remained valid, both he, the one accused of violating the capital transgression, and they, the conspiring witnesses, are executed, and the second set, whose testimony remained valid, is exempt.

    רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים״. דָּבָר אַחֵר: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים״ – שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתּוּרְגְּמָן.

    Rabbi Yosei says: Transgressors are never executed unless his two witnesses are the ones forewarning him, as it is stated: “At the mouth of two witnesses… he who is to be put to death shall die” (Deuteronomy 17:6), from which it is derived that it is from the mouths of the two witnesses that the accused must be forewarned, and forewarning issued by someone else is insufficient. Alternatively, from the phrase “at the mouth of two witnesses” one derives that the judges must hear the testimony directly from the witnesses, and the Sanhedrin will not hear testimony from the mouth of an interpreter.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּא אָמַר רַב: מִנַּיִן לְעֵדוּת מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא פְּסוּלָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד״. מַאי אֶחָד? אִילֵּימָא עֵד אֶחָד מַמָּשׁ – מֵרֵישָׁא שָׁמְעִינַן לָהּ, ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים״! אֶלָּא מַאי ״אֶחָד״? אֶחָד אֶחָד.

    GEMARA: Rav Zutra bar Tuvya says that Rav says: From where is it derived with regard to disjointed testimony, in which each of the witnesses saw the incident independent of the other, that it is not valid? It is derived from a verse, as it is stated: “He shall not die at the mouth of one witness” (Deuteronomy 17:6). The exposition is as follows: What is the meaning of “one witness”? If we say that it means one witness literally, we learn it from the first portion of the verse: “At the mouth of two witnesses,” indicating that the testimony of fewer than two witnesses is not valid. Rather, what is the meaning of “one witness”? It means that the accused is not executed based on the testimony of people who witnessed an incident with one witness here and one witness elsewhere.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד״, לְהָבִיא שְׁנַיִם שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ אֶחָד מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מֵחַלּוֹן זֶה, וְאֵין רוֹאִין זֶה אֶת זֶה, שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּזֶה אַחַר זֶה בְּחַלּוֹן אֶחָד – אֵין מִצְטָרְפִין.

    The Gemara notes: This is also taught in a baraita : It is written: “He shall not die at the mouth of one witness,” from which it is derived to include the halakha that in the case of two witnesses who observe an individual violating a capital transgression, one from this window and one from that window, and they do not see each other, that they do not join to constitute a set of witnesses. Moreover, even if they witnessed the same transgression from the same perspective, watching the incident not at the same time but one after the other in one window, they do not join to constitute a set of witnesses.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: הַשְׁתָּא, וּמָה אֶחָד מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מֵחַלּוֹן זֶה, דְּהַאי קָא חָזֵי כּוּלּוֹ מַעֲשֶׂה, וְהַאי קָא חָזֵי כּוּלּוֹ מַעֲשֶׂה – אָמְרַתְּ לָא מִצְטָרְפִי, בְּזֶה אַחַר זֶה, דְּהַאי חָזֵי פַּלְגָא דְמַעֲשֶׂה וְהַאי חָזֵי פַּלְגָא דְמַעֲשֶׂה, מִיבַּעְיָא? אֲמַר לֵיהּ: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְבוֹעֵל אֶת הָעֶרְוָה.

    Rav Pappa said to Abaye: Why is it necessary to mention both cases? Now if in the case where one witness views the incident from this window and one witness views the incident from that window, where this witness sees the entire incident and that witness sees the entire incident, you say that they do not join to testify together as two witnesses, if they see the incident one after the other, where this witness sees half the incident and that witness sees half the incident, is it necessary to say that the witnesses do not join together? Abaye said to him: It is necessary to state this halakha only with regard to a case where they witnessed one who engages in intercourse with a forbidden relative, which is a continuing act, and each of the witnesses saw sufficient behavior to render the transgressor liable. The tanna of the baraita teaches that even in that case, they do not join to constitute a set of witnesses.

    אָמַר רָבָא: אִם הָיוּ רוֹאִין אֶת הַמַּתְרֶה, אוֹ הַמַּתְרֶה רוֹאֶה אוֹתָן – מִצְטָרְפִין. אָמַר רָבָא: מַתְרֶה שֶׁאָמְרוּ, אֲפִילּוּ מִפִּי עַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ מִפִּי הַשֵּׁד.

    Apropos witnesses joining to constitute a set of witnesses, Rava says: Even if the witness in either window is unable to see the witness in the other window, if the witness in each window sees the one who is forewarning the accused, or if the one who is forewarning the accused could see the two disjointed witnesses, they join to constitute a set of witnesses. Rava says: The one forewarning the accused of whom the Sages spoke need not be a third witness, but even if the victim forewarns the murderer from his own mouth, and even if the forewarning emerged from the mouth of a demon, meaning the source of the forewarning is unknown, the forewarning is legitimate.

    אָמַר רַב נַחְמָן: עֵדוּת מְיוּחֶדֶת כְּשֵׁירָה בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, דִּכְתִיב: ״לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד״ – בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת הוּא דְּאֵין כְּשֵׁירָה, אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת – כְּשֵׁירָה.

    Rav Naḥman says: Disjointed testimony of two witnesses, each of whom observed an incident independent of the other, is valid in cases of monetary law, as it is written: “He shall not die at the mouth of one witness” (Deuteronomy 17:6). This indicates that it is only with regard to cases of capital law that disjointed testimony is not valid, but with regard to cases of monetary law that testimony is valid.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב זוּטְרָא: אֶלָּא מֵעַתָּה בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תַּצִּיל! אַלְּמָה תְּנַן ״הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין״? קַשְׁיָא.

    Rav Zutra objects to this: But if that is so, and disjointed testimony is effective in certain cases, in cases of capital law disjointed testimony should spare the accused from execution. Since one must exploit every avenue possible to prevent executions, in a case where some of the disjointed witnesses were rendered conspiring witnesses, the entire testimony should be voided on their account. Why, then, did we learn in the mishna that if one set witnessed the capital transgression from one window and one set from the other window, and one set was found to be a set of conspiring witnesses, he, the accused, and they, the conspiring witnesses, are executed? The Gemara comments: Indeed, that is difficult according to Rav Naḥman.

    רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי הַאי סְבָרָא? וְהָתְנַן רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַשּׂוֹנֵא – נֶהֱרָג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוּעָד וּמוּתְרֶה.

    § The mishna teaches that Rabbi Yosei says: Perpetrators are never executed unless his two witnesses are the ones forewarning him. Rav Pappa said to Abaye: And is Rabbi Yosei of the opinion that this line of reasoning is correct, and forewarning by the witnesses is indispensable? But didn’t we learn in a mishna (9b): Rabbi Yosei says: An enemy who commits murder cannot claim that he killed the victim unwittingly. Rather, he is executed even if there was no forewarning, due to the fact that his halakhic status is like that of one who is cautioned and forewarned. Apparently, Rabbi Yosei does not always require that there be forewarning.

    אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא – רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: חָבֵר אֵין צָרִיךְ הַתְרָאָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה הַתְרָאָה אֶלָּא לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד.

    Abaye said to him: That statement in the mishna you cited that is attributed to Rabbi Yosei is actually the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, as it is taught in a baraita : Rabbi Yosei bar Yehuda says: A ḥaver does not require forewarning, as forewarning was instituted only to distinguish between one who commits a transgression unwittingly and one who does so intentionally. A ḥaver , who is a Torah scholar, does not require forewarning to distinguish between them. Rabbi Yosei ben Ḥalafta, whose opinion is cited in the mishna here, is of the opinion that forewarning is a necessary prerequisite to executing someone who is judged liable, and that forewarning must be issued by the witnesses.

    דָּבָר אַחֵר: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים״ – שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתּוּרְגְּמָן. הָנְהוּ לָעוֹזֵי דַּאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אוֹקִי רָבָא תּוּרְגְּמָן בֵּינַיְיהוּ. וְהֵיכִי עֲבִיד הָכִי? וְהָתְנַן: שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתּוּרְגְּמָן! רָבָא מִידָּע הֲוָה יָדַע מָה דַּהֲווֹ אָמְרִי, וְאַהְדּוֹרֵי הוּא דְּלָא הֲוָה יָדַע.

    § The mishna teaches: Alternatively, from the phrase in the verse “at the mouth of two witnesses” one derives that the Sanhedrin will not hear testimony from the mouth of an interpreter. The Gemara relates: There were certain people who spoke a foreign language who came before Rava for judgment. Rava installed an interpreter between them and heard the testimony through the interpreter. The Gemara asks: And how did he do so? But didn’t we learn in the mishna that the Sanhedrin will not hear testimony from the mouth of an interpreter? The Gemara answers: Rava knew what they were saying, as he understood their language, but he did not know how to respond to them in their language. He posed questions through the interpreter but understood the answers on his own, as required by the mishna.