Commentary page

Makkot 20b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Makkot 20b

Makkot 20b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 339 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ה"ג אלא בחדא התראה ולא גרסינן בבת אחת אלא דאתרו ביה חדא התראה ואתא איהו וקרח בזה אחר זה מי מיחייב והתנן כו' אינו חייב אלא אחת הואיל ולא אתרו בו אלא חדא התראה ואע"ג דשתייתו בזה אחר זה היא דשתייה בבת אחת כל היום ליכא:

אל תשתה אל תשתה מתרין בו לכל שתייה ושתייה:

נשא פירוש סם שמשיר את השיער והסך ממנו אינו צומח שיער בגופו:

ואותבינהו בבת אחת בה' מקומות דהוו להו ה' קריחות ובחדא התראה דכיון דבבת אחת קא עביד מאי חזית דחיילא התראה אהאי אצבע טפי מהאי והתראת ספק לא מיחשבא דהתראה אכולהו אצבעות שדיא ומנחא ולאלתר מתברר לו אם חושש להתראתו או לא:

שיראה מראשו שיראה מבשר הראש ערום:

אמר רב יהודה בר חביבא פליגי בה תלתא תנאי איכא דמפיק שתי שערות ומעייל כעדשה:

וסימנך דלא תימא מפיק כגריס ומעייל כעדשה משנה זו בהרת כגריס ומחיה כעדשה דהכא נמי בשעורי קרחה איכא כגריס וכעדשה ומהשתא ידעינן דלא אפיקנא אלא שתי שערות דיראה מראשו לא הוו צריכים לאפוקי דשוה הוא לדברי כולם דאין זה שיעור קצוב:

הכי גרסינן תנא הנוטל מלא פי הזוג בשבת ולא גרסינן תניא:

15 more comments on this page.

Rashi on Makkot 20b · Sefaria

Tosafot

לא צריכא שסך ה' אצבעותיו נשא ותימה אכתי מאי תירץ כיון דליכא אלא חדא התראה אמאי מחייב ה' ואי משום דעשה בבת אחת מה בכך כיון דחד לאו איכא וכי אדם אוכל ב' זיתי חלב בבת אחת ובחדא התראה מי מחייב שתי מלקיות משום דהויא ליה התראה אכל חדא וחדא ויש לומר דשאני הכא דגלי קרא אכל קרחה וקרחה דקרחות מחלקות כגון גופים מוחלקין מיהו קשה למה הוצרך לפרש בקרחה דעל ידי נשא לוקמי בקרחה בידו שיעור ה' קרחות בבת אחת ומ"מ לא קשה מהא דנזיר שותה כו' דשאני הכא דגלי קרא דקרחות מחלקות כמו גופים מוחלקין ויש לומר דלא מתוקמא ליה בקרחה וקרח בידו בבת אחת משום דקרח בידו קרחה במקום אחד והכל אחד בלי הפסק שיעור בינתים וכה"ג חשיב הכל קרחה אחת ואין כאן על כל קרחה וקרחה להכי מוקי לה בה' אצבעותיו בנשא ואותבינהו בבת אחת ופי' בה' מקומות רחוקים קצת זה מזה שיש הפסק שיעור בין קרחה לקרחה וקרינן ביה על כל קרחה וקרחה ואם תאמר סוף סוף לוקמה אפילו בזה אחר זה ובחמשה מקומות רחוקים קצת כדפי' ומיתוקם שפיר גם בקורח ותולש בידו בלא נשא ובחדא התראה משום דגלי קרא דקרחות מחלקות ומתוך פי' הקונט' משמע דא"כ לא היה מחייב כי אם אקרחה קמייתא שהיתה בידו בתוך כדי דיבור להתראה דאאינך קרחות לא מיחייב משום דאינם בתוך כדי דיבור להתראה ומצי למימר אישתלאי וקשה כיון דהתחיל לעבור תוך כדי דיבור להתראה לא מצי למימר אישתלאי כדמוכח פרק י' יוחסין (קדושין דף עז: ושם) גבי. ה' אלמנות בזה אחר זה דמחייב אכל חדא וחדא ואפי' בחד התראה משום דגופים מוחלקים אע"ג דליכא בתוך כדי דבור כ"א באלמנה קמייתא לכך נראה דאין הכי נמי הוה מצי לאוקומי בזה אחר זה כדפי' אלא נקט בבת אחת לרבותא דאפילו באות' דהוה קשה ליה מיחייב ומתוקמא שפיר כך פירוש בשיטה ומיהו ניחא לפירוש דגרסינן בבת אחת וכו' אבל לגירסא ראשונה דגרס אלא בחדא התראה פירוש ומשום קרחה זה אחר זה מאי איכא למימר וי"ל דמ"מ קאמר בבת אחת לרבותא טפי דאפי' בבת אחת משכחת לה בחמשה מקומות מוחלקין בהפסק שיעור כגון דסך אצבעותיו בנשא וכל שכן בזה אחר זה דמיתוקמא בה' מקומות אפי' בקורח בידו:

במלקט (שחורות מתוך לבנות) שהוא חייב פרשב"ם דאתא דוקא כר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה:

Tosafot on Makkot 20b · Sefaria

Ritva

וכמה שיעור קרחה פי׳ לחייב מלקו׳ דאילו לאיסורא אפי׳ שערה א׳ אסור וכדאמרינן בירושלמי רב הונ׳ מפקיד לחבירוי פקדון נשיכון כדקיימון על מיתה דלא ליתלשו בשעריהון דלא ליתי לידי קרחה שנא׳ כי עם קדוש אתה אחד אנשים וא׳ נשים ע"כ. ומדקאמר דלא ליתון לידי קרחה משמע דאפי׳ על תלישה כל דהוא הוא דאמר דפקדון ומיהו משמע לישנא דלא מפקד אלא לתלשן אבל לאחוז בהם בלא תלישה כמו שנוהגין היום לא מפקד. ואעפ"כ ראוי לגעור בזה אפי׳ שלא יבואו לידי קרחה לפי מה שפקדו בני אדם בקרחה. והדבר ידוע שכל זה אסור אפי׳ באביו אפי׳ ברבו ולא כמו שנהגו ואין ראוי לומר בזה מוטב שיהיו שוגגין שכן עושין בכל יום ומזידין הם. ועוד דאפי׳ למ"ד התם דאפי׳ בדאורייתא אמרי׳ הנח להם לישראל ה"מ באיסור עשה כתוס׳ דיום הכפורים אבל לא באיסור לאו וכדכתיבנא בדוכתי בס"ד:

כדי שיראה מראשו יש שפרשו לחומרא כל שנראי׳ קרחה בראשו ואפי׳ בעיון דק ומקרוב. ויש שפירשו לקולא שירא׳ מראשו מרחו׳ בעיון גם. גרס׳ הספרים שלנו איכא דמפי׳ כגריס ומעילן כעדש׳ וסימנך בהרת כגריס ומחי׳ בכעדש׳ ונראה פירושה שהסי׳ הוא דכי היכי שבנגעי׳ בהר׳ שהיא כגריס קודמת למחיה שהיא כעדש׳. ור"מ הלוי ז"ל פי׳ כי לפי שהמחיה סי׳ טומא׳ לבהר׳ לטמא את הגריס ולהוציאו מן המחנה כך באה כאן שיעור העדש׳ והוציא׳ את הגריס מב"ה וגם הוא נכון. ויש ספרי׳ שגורסין אינא דמפיק שתי שערו׳ ומעייל בעדש׳ ולפי גרסא זו יהיה הסי׳ כנגעים שיאן לנו כאן שיעו׳ אלא שיעור האמו׳ בנגעי׳ שהם כגריס בבהר׳ וכעדש׳ במחי׳ אבל אין לנו כאן שיעור שתי שערו׳. וא"ת אכתי מנלן דמפקינן שתי שערות דילמ׳ מפקי׳ כדי שיראה מראשו יש לומר דההי׳ לא בעינן בה סימנא דאנן לא אתינן לאפוקי אלא הדומה לגריס ועדשה ששיעורה קצוב בכל אדם והיינו שתי שערו׳ דאלו שיראה מראשו אין לנו שיעור קצו׳ בכל אדם:

ולענין שתי שערו׳ פסק הלכה הרמב"ם ז"ל ובעל ספר המצו׳ פסקו הלכה כר׳ יוחנן דר׳ הונא ור"י הלכה כר"י וסתמא דמתניתא בסמוך כותיה דקתני כמה שיעור קרחה כגריס ואע"ג דאמרינן דאיכא דמפי׳ כגריס לית לן בה דאסתמא דאידך מתניתא ואדר"י סמכינן וכ"ש לאידך גירסא דלא מפיק אלא שתי שערות ור"מ הלוי ז"ל פסק במתניתא דלקמן דקתני כמה שיעו׳ קרחה שתי שערו׳ דאידך סתמא יחידאה היא דר׳ אלעזר בר׳ שמעון ואידך טעמא עדיפא ותו דהא כדידיה סלקא שמעתא והראשון נראה עיקר. ומיהו הא כתיבנא דלענין איסורא בכל דהוא אסור:

ומודים חכמים לר"א במלקט לבנות מבין שחורו׳ אפי׳ אחת שהוא חייב פי׳ שזה תיקון הוא ומלאכ׳ אפי׳ בשערה אחת ופרש"ם ז"ל דאתיא כר׳ יהודה דאמר מלאכה שאינ׳ צריכה לגופה חיי׳ עליה ודבר זה אפי׳ בחול אסור משום שנא׳ לא ילבש גבר זמלת אשה לישנא דמשום שנא׳ משמע דלא איסור תורה קאמר אלא איסור׳ דרבנן ואתיא כרבנן דפליגי עליה דראב"י דאמרי במס׳ נזיר דלא ילבש גבר שמלת אשה כפשוטו בבגדים המיוחדים לנשים ולא בשום זיון אחר אבל ר׳ אב"י אמר התם שכל זיון שהנוהג באש אוסר הכתו׳ ובכלל לאו זה בדבריו שלא תצא בכלי זיין למלחמה כדאיתא התם ובס׳ המצו׳ פסקו הלכ׳ כראב"י שמשנתו קב ונקי. ואונקלס תרגום כן לא יהא תיקון זין דגבר על אתתא ולא יתקן גבר בתקוני איתתא. והא דאמרינן התם העברת שער מדברי סופרים כרבנן אתיא ודלא כר"א. ואפשר דהא דהכא אסור מן התורה קאמר ולא דק בלישניה ואתיא כראב"י וכבר הארכתי בה הרבה במקומה במס׳ נזיר וגם בכאן במהדורה קמא בס"ד:

תני תנא קמיה דרב חסדא אחד המקיף וא׳ הניקף לוקה פירשא בפירושין וכן פי׳ הרב ר׳ אברהם אב"ד ז"ל משום דכתיב בלשון רבים לא תקיפו את פאת ראשיכם ואע"ג דאורחיה דקרא דזימנין דכתב בלשון רבים שאני הכא דהדר כתב בל׳ יחי׳ ולא תשחית את פאת זקניך. ולפיכך יש לפרש דדוקא לענין הקפה חייב הניקף כמקיף אבל בהשחתת זקן אין הנשח׳ לוקה. אבל מצינו בתוספת׳ דקתני הא דינא גבי השחתה ושריט׳ וקרח׳. וי"ל דלבתר דשני קרא וכתב אל תקיפו בל׳ רבים לחייב גם את הנוקף הדר יליף השחתה מהקפה בהיק׳ ויליף קרחה מהשחתה בהיקש דכתי׳ בכהנים לא יקרחו ולא יגלחו ושריטה מקרחה בהקישן דלא תתגודדו ולא תשימו קרחה אבל ליכא למימ׳ דדיינינן בקרחה ושריטה מדכתיב ל׳ רבים דשאני התם דכל הפרשה כולה בל׳ רבי׳ אלא ודאי כדאמרן. ועוד פי׳ הרב ר"א אב"ד ז"ל דטעמא דניקף נפקא לן מדכתי׳ לא תקיפו דמשמע לא תניחו להקיף וכן לא תשחית לא תביא להשחי׳ ולפי׳ זה קרחה ושריטה נפקא לן מטעמא דהקישא דאמרינן לעיל ומסתברא דלגבי הקפה צריכין אנו לצרף שני הפירושין דאמר לא תקיפו בל׳ רבים לחייב גם הניקף ומשמעותו משום דדרשינן לא תקיפו בשניהם לא תקיף ממש ולא תניח להקיף וכדפרישי׳ במהדורא קמא:

א"ל רב חסדא מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי יפה פי׳ ר"מ ז"ל דאף ר"ח מודה שהניקף עובר בלאו וכדכתי׳ לא תקיפו וכדאיתא בתוספתא ולא קשיא ליה אלא במאי דקתני שגם הניקף לוקה והיינו דנקיט בלישניה מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי. והיינו נמי דקאמר דא"ל מני ר׳ יהודה היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דאלמא לא קשיא לן אלא מלקו׳ משום דלי׳ ביה מעשה והיינו דאמר רב אשי במסייע ודברי הכל וכיון דמסייע הא עבי׳ מעשה אבל לענין לאו בלא מלקו׳ אפי׳ בלא מסייע נמי עובר בלאו וכן נראה עיקר. והא דאמר מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי ה"ק וכי מפני שהוא נהנה במעשה זו יהא לוקה בלא שום מעשה א"כ מי שאוכל בי"ט פירו׳ שליקט חבירו באותו יום יהא לוקה לפי שנהנה אע"ג דלא עביד מעשה וגוזמא בעלמא נקט תלמודא לאלומי פירכא דפריך ממלקו׳ דהא ודאי התם אפי׳ לאו נמי ליכא דהא לא עבד ולא כלום וזה פשוט:

במסייע ודברי הכל פרש"י ז"ל שמזין לו השערו׳ ואיכא דקשיא לי׳ הא דאמרינן במס י"ט לענין מיכחל כותי לישראל בי"ט וישראל עמיץ ופתח דמסייע אין בו ממש ולא קשיא שאין כל המסייעין שוין דמסייע דהת׳ אין בו ממש שדרך העין למעמץ ומפת׳ קצת אבל הכא סיוע גדול הוא כשמזמין לו עצמו בשערו וכ"ש לפי׳ ר׳ מאיר ז"ל שכתבנו לעיל דבלאו מסייע יש בו לאו ולא בעינן סיוע אלא כדי שיהא בו מעשה ללקות עליו דבמעשה כל דהוא סגי להא כדאמרינן בעלמא עקימת פיו או עקימ׳ קומה הוי מעשה וכן פי׳ הוא ז"ל:

ת"ר פאת זקנו סוף זקנו ואיזו סוף זקנו שבולת זקנו הפירוש הנכון דמפרש והדר מפרש כי הכתוב קורא פאת זקנו לסוף זקנו מקום שמתחברים הפנים והזקן עם הראש בין מימין בין משמאל וסוף זקן זה יש בו כמין שיטה שדומה לשבולת וראוי שלא לגלחו בתער ולהניחו כמו שמניחין בשדה פאה של שבלים. ורש"י ז"ל פי׳ גם כן כי כל פא ופאה נקראת שבולת ומפני השער הבולט שם אז מפני שיש שם קצת בליטת בשר. אבל ר"ח ז"ל ואחרים עמו פירשו כי המונטו"ן בלבד קורא שבולת זקן והוא מפרש פאת זקנו הוא סוף זקנו והוא גם כן שבולת הזקן שבמונטו"ן שאף הוא פאת הזקן:

1 more comments on this page.

Ritva on Makkot 20b · Sefaria

Meiri

הגוזז בשנת הרי זה אב מלאכה היה גוזז צמר או שער של בהמה שיעורו כדי לטוות חוט שארכו כרחב הסיט כפול כמו שיתבאר במקומו היה גוזז שערו בכלי שיעורו בשתי שערות ואם היה מלקט לבנות מתוך שחורות חייב אף באחת מפני שהיא מלאכה החשובה אצלו ודבר זה אף אם עשאו בחול לוקה משלקט שערה אחת והוא בכלל לא ילבש גבר שמלת אשה וכן הדין במי שצבע שערה אחת לבנה בצבע שחור וגדולי המפרשים כתבו בהגהותיהם שאין לוקה משום עדי אשה באחת שלא אמרו אלא אסור ועוד שאין שום היכר באחת להיות הענין משום קשוט:

שיעור נגע צרעת בין באדם בין בבגדים הוא כגריס הקילקי שהוא מרובע והוא שיעור צמיחת שלשים ושש שערות בשבור שש שערות ארך ושש שערות רחב ושיעור המחיה להיותה סימן טומאה הוא שתהא בה כעדשה מרובעת והוא כדי צמיחת ארבע שערות שתים ארך ושתים רחב:

כבר ביארנו במשנה שהמקיף פאת הראש ר"ל שמגלח סוף הראש והוא השואת צדעיו לאחורי אזנו מפדחתו בגלוח שיש בו השחתה והוא גלוח של תער לוקה שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם והרי הוא חייב על כל פאה ופאה ר"ל על פיאה שמצד זה ועל פיאה שמצד זה ואפי' גלח שתי צדעיו בבת אחת ובהתראה לוקה שתים:

מלקות זו אינה אלא במקיף אבל המוקף פטור ואע"פ ששניהם נכללו בלא תקיפו מ"מ הרי אין בו מעשה והוא שאמרו דרך תמה מאן דאכיל תמרי בארבלא לוקה כלומר אפי' הביאם המביא בעבירה לוקה האוכל בהעברת המביא ואם עשה מעשה כגון שהקיף את עצמו או שסייע בגלוחו כגון שהיה מזמין לו השערות וכיוצא בזה לוקה:

התבאר במסכת נזיר בפרק שני נזירים בהקפה זו שחיובה בין שגלח את הפאות לבד והניח שער הראש בין שגלח כל הראש כאחד הואיל ומ"מ גלח הפאות עם שאר השערות והוא שאמרו שם הקפת כל הראש שמה הקפה:

התבאר שם גם כן שהמקיף את הקטן לוקה הואיל ומ"מ ישנו בהקפת עצמו לוקה אף בהקפת הקטן אבל האשה הואיל ואינה באיסור הקפת עצמה שהרי הוקשו ראש וזקן ואשה הואיל ואינה בדין פאת זקן אינה בדין פאת הראש אינה חייבת בהקפת האיש ומ"מ לכתחלה אסור לה להקיף את הגדול אבל הקטן יראה לי שרשאה היא להקיפו ממה שאמרו שם שאשתו של רב הונא היתה מקפת לבניה הקטנים והרי פסקנו כרב הונא אלא שגדולי המחברים כתבו שאף הקטן אסור לה להקיפו לכתחלה ואף גדולי המגיהים מודים להם בה וראייתם ממה שהיה רב אדא בר אהבה מקללה על כך כמו שנזכר שם וכן אסור לישראל להניח לגוי להקיף פאותיו הן של ראש הן של זקן אלא שאין לוקה עליו אחר שאינו מסייע כמו שביארנו ודין הגוי בזה כדין אשה הא ישראל מקיף לאשה וכן מקיף ומשחית אלא שאם היה מעובדי האלילים ומגדל בלורית לשם עבודה זרה כיון שהגיע לבלוריתו שומט ידו כמו שביארנו במסכת ע"ז:

פאה זו לא נתנו חכמים בה שיעור ר"ל כמה הוא צריך להניח וגדולי המחברים כתבו במנהג זקנים שלא היו מגלחין פחות מארבעים שערות שלא היו מגלחין אותם בתער אלא במספרים:

עבדים כנעניים הואיל ויש להם זקן הרי הם בדין פאה אף בפאת הראש שלא נסתלקו הנשים מדינה אלא מפני שאין להן זקן ומ"מ נשים שהעלו זקן דרך זרות אע"פ שלענין נתקים נדון בזקן כמו שיתבאר במקומו לענין פאה אינו כלום:

7 more comments on this page.

Meiri on Makkot 20b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמ' משום ראב"ש אמר כגריס א"ר יהודה בר חביבא פליגי כו' ואיכא דמפיק ב' שערות ומעייל כעדשה כו' והמקיף פאת ראשו כו' ת"ר פאת ראשו כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ה"ג תנא הנוטל כו' ול"ג תניא עכ"ל כצ"ל והס"ד ועיין במהרש"ל:

תוס' בד"ה לא צריכא וכו' במקום אחד הכל אחד בלי כו' (ומשום) קרחה זא"ז כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Makkot 20b · Sefaria

Maharam

בתוס' לא צריכא שסך וכו' עד וי"ל דשאני הכא דגלי קרא וכו' פירוש התוס' בכל דבור זה הוא דחוק דלפי זה עיקר התירוץ חסר מן הספר דהמקשה הקשה דאפילו בזה אחר זה ליכא לאוקמא בחדא התראה כמו שכתבו בדבור שלפני זה דאפילו בזה אחר זה היה יכול להקשות והתרצן השיב לו דאיירי אפילו בבת אחת ואי משום דגלי קרא היה לו להשיב לו המקרא ואינו משיב לו כן אם לא צריכא וכו' ועוד וכי לא ידע המקשה דלעיל יליף ליה מקרא דקרחות מחלקות ואפ"ה פריך מנזיר אבל לפירוש המפרש יתיישב טפי דהתרצן השיב לו לא צריכא דסך ה' אצבעות וכו' והוי כאילו התרה על כל אצבע ואצבע ולא חדא התראה היא וק"ל:

Maharam on Makkot 20b · Sefaria

Original text

Segment 1

אֶלָּא בַּחֲדָא הַתְרָאָה, מִי מִחַיַּיב? וְהָתְנַן: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כׇּל הַיּוֹם – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמְרוּ לוֹ: ״אַל תִּשְׁתֶּה״, ״אַל תִּשְׁתֶּה״, וְהוּא שׁוֹתֶה – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת! לָא צְרִיכָא, דְּסָךְ חֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו נָשָׁא וְאוֹתְבִינְהוּ בְּבַת אַחַת, דְּהָוְיָא לֵיהּ, הַתְרָאָה לְכׇל חֲדָא וַחֲדָא.

Rather, say that he created five bald spots with one forewarning; is one liable in that case? But didn’t we learn in a mishna (21a): A nazirite who was drinking wine all day is liable to receive only one set of lashes; if onlookers said to him: Do not drink, do not drink, forewarning him several times, and he drinks after each forewarning, he is liable to receive lashes for each and every drink. The Gemara answers: No, this halakha is necessary only with regard to one who, after one forewarning, smeared his five fingers in a depilatory agent [ nasha ] and then placed his fingers simultaneously on his hair, thereby creating five bald spots, as in that case, it is tantamount to a forewarning for each and every bald spot that he created. The novel element is that each bald spot is an independent transgression.

Segment 2

וְכַמָּה שִׁיעוּר קׇרְחָה? רַב הוּנָא אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כִּגְרִיס. כְּתַנָּאֵי: כַּמָּה שִׁיעוּר קׇרְחָה – כִּגְרִיס, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ.

§ The Gemara asks: And how much is the measure of a bald spot for which one is liable? Rav Huna says: It must be of sufficient size so that bald skin will be visible on his head. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is the size of a Cilician bean [ kigeris ]. The Gemara comments: This amoraic dispute is parallel to a dispute between tanna’im : And how much is the measure of a bald spot? It is the size of a Cilician bean. Aḥerim say: It must be of sufficient size so that bald skin will be visible on his head.

Segment 3

אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא: פְּלִיגִי בַּהּ תְּלָתָא תַּנָּאֵי, חַד אוֹמֵר: כִּגְרִיס, וְחַד אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ, וְחַד אוֹמֵר: כִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִיכָּא דְּמַפֵּיק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וּמְעַיֵּיל בְּכַעֲדָשָׁה. וְסִימָנָךְ: בַּהֶרֶת – כִּגְרִיס, וּמִחְיָה – בְּכַעֲדָשָׁה.

Rav Yehuda bar Ḥaviva said that there are three tanna’im who disagree concerning this matter. One says: A spot the size of a Cilician bean; and one says: A spot of sufficient size so that bald skin will be visible on his head; and one says: A spot that is the measure of two hairs. And there is one who removed the opinion that it is the measure of two hairs, and inserted an opinion that it is the size of a lentil. And your mnemonic to remember the different opinions is from a mishna with regard to the halakhot of leprosy ( Nega’im 6:5): The measure of impurity for a snow-white leprous mark [ baheret ] is a Cilician bean, and the measure of impurity for the raw flesh that grows within the baheret is a lentil.

Segment 4

תָּנָא: הַנּוֹטֵל מְלֹא פִּי הַזּוּג בַּשַּׁבָּת – חַיָּיב. וְכַמָּה מְלֹא פִּי הַזּוּג? אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁתַּיִם. וְהָתַנְיָא: לַקׇּרְחָה שְׁתַּיִם! אֵימָא: וְכֵן לַקׇּרְחָה שְׁתַּיִם.

In a related halakha , the Sages taught: One who removes a scissorsful [ melo pi hazug ] of hair from his head on Shabbat is liable. And how much is a scissorsful? Rav Yehuda says: Two hairs. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : For a bald spot the measure is two hairs, from which it may be inferred that the measure with regard to labor on Shabbat is different than for a bald spot. The Gemara answers: Emend the baraita and say: And likewise with regard to a bald spot the measure is two hairs, indicating that the measure for Shabbat and the measure for a bald spot are the same.

Segment 5

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַנּוֹטֵל מְלֹא פִּי הַזּוּג בַּשַּׁבָּת חַיָּיב, וְכַמָּה מְלֹא פִּי הַזּוּג – שְׁתַּיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַחַת. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְלַקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת, אֲפִילּוּ אַחַת – שֶׁהוּא חַיָּיב. וְדָבָר זֶה אֲפִילּוּ בְּחוֹל אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה״.

That is also taught in a baraita : One who removes a scissorsful of hair on Shabbat is liable. And how much is a scissorsful? It is two hairs. Rabbi Eliezer says: One hair. And the Rabbis concede to Rabbi Eliezer in the case of one who removes white hairs from black ones, even if he removes one hair, that he is liable. Since his intent was to remove that particular hair, its removal constitutes a complete action. The Gemara adds: And for a man, that matter is prohibited even during the week, due to the fact that it is stated: “Neither shall a man don a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5). Removal of white hairs for the purposes of beautification is characteristic of women, and it is prohibited for a man to perform those actions.

Segment 6

וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״פְּאַת רֹאשׁוֹ״ – סוֹף רֹאשׁוֹ, וְאֵיזֶהוּ סוֹף רֹאשׁוֹ – זֶה הַמַּשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אׇזְנוֹ וּלְפַדַּחְתּוֹ.

§ The mishna teaches: And one who rounds the edge of his head is flogged. The Sages taught: The edge of his head is the extremity of his head. And what is the extremity of his head? This is a reference to one who levels the hairline of his temples to the hairline behind his ear and to the hairline of his forehead. There is no hair behind the ears or on the forehead. One who removes the hair from the temples so that they are like those areas violates the prohibition against rounding the edges of his head.

Segment 7

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא: אֶחָד הַמַּקִּיף וְאֶחָד הַנִּיקָּף – לוֹקֶה. אָמַר לֵיהּ: מַאן דְּאָכֵיל תַּמְרֵי בְּאַרְבֵּילָא לָקֵי? דְּאָמַר לָךְ: מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו.

The tanna taught a baraita before Rav Ḥisda: Both one who rounds the edges of his head and one for whom the edges of his head are rounded are flogged. Rav Ḥisda said to him: Is one who eats dates that are in a sieve [ arbeila ] flogged? By analogy, if a person rounded the edges of another’s head, why should the person whose head was rounded receive lashes? He performed no action. Rav Ḥisda proceeded to explain to the tanna : In response to one who says to you: Who is the tanna of the baraita ? Say that it is Rabbi Yehuda, who says: In the case of a prohibition that does not involve an action, one is flogged for its violation.

Segment 8

רָבָא אוֹמֵר: בְּמַקִּיף לְעַצְמוֹ, וְדִבְרֵי הַכֹּל. רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: בִּמְסַיֵּיעַ. וְדִבְרֵי הַכֹּל.

Rava says: This baraita can be explained as referring to one who rounds the edges of his head for himself, and he is liable both for rounding the edges of his head and for having the edges of his head rounded; and everyone agrees that he is flogged because he performed an action. Rav Ashi says: This baraita can be explained as referring to a case where the one for whom the edges of his head are being rounded assists the person rounding his head, by repositioning his head to facilitate that rounding, and everyone agrees that he is flogged.

Segment 9

וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: פְּאַת זְקָנוֹ – סוֹף זְקָנוֹ, וְאֵיזֶהוּ סוֹף זְקָנוֹ – שִׁבּוֹלֶת זְקָנוֹ.

§ The mishna teaches: And one who mars the edge of his beard is flogged. The Sages taught: The edge of his beard is the extremity of his beard. And what is the extremity of his beard? It is the stalk of his beard, i.e., the five edges of the beard enumerated in the mishna where hair collects in one spot, like grain on stalks.

Segment 10

וְהַמְשָׂרֵט שְׂרִיטָה אַחַת וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשֶׂרֶט״ – יָכוֹל אֲפִילּוּ שָׂרַט עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְנֶפֶשׁ״ – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד. וּמִנַּיִן לַמְשָׂרֵט חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשֶׂרֶט״ – לְחַיֵּיב עַל כׇּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה.

§ The mishna teaches: And one who cuts one incision in a display of mourning over the dead is flogged. The Sages taught a halakhic midrash on the verse: “And an incision for the soul you shall not place in your flesh” (Leviticus 19:28). Had the verse stated only: “And an incision,” one might have thought that this prohibition applies to any incision cut in sorrow, even if he cut an incision in sorrow over his house that collapsed, or over his ship that sunk at sea. Therefore, the verse states: “For the soul,” from which it is derived that he is liable for an incision in mourning only for the dead alone. And from where is it derived that one who cuts five incisions in mourning over one dead person is liable for each and every incision? The verse states: “And an incision” to render him liable for each and every incision.

Segment 11

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִנַּיִן לַמְשָׂרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים, שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְנֶפֶשׁ״ – לְחַיֵּיב עַל כׇּל נֶפֶשׁ וָנֶפֶשׁ.

Rabbi Yosei says: From where is it derived concerning one who cuts one incision in mourning over five dead people, that he is liable for each and every person for whom he cut that incision? The verse states: “For the soul,” to render him liable for each and every dead person.

Segment 12

וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ לְבֵיתוֹ שֶׁנָּפַל וְלִסְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם!

The Gemara asks: But didn’t you already derive from the term “for the soul” an exemption for one who cut an incision in sorrow over his house that collapsed, or over his ship that sunk at sea?

Makkot 20b

Makkot 20b

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text