Commentary page
Horayot 8b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerHorayot 8b
Horayot 8b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 354 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
למן היום וגו' הכי משמע את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה דזו עבודת כוכבים ומנין שזו עבודת כוכבים מדכתיב בהדי' למן היום אשר צוה ה' והלאה שאר מצות והלאה כלומר מכאן ואילך לדורותיכם איזו היא מצוה שנאמרה בתחילה הוי אומר זו עבודת כוכבים דכתיב בתחילת עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך דהיינו עבודת כוכבים:
י' מצות נצטוו במרה דהיינו קודם מתן תורה אלמא עבודת כוכבים לא נאמרה תחלה:
מחוורתא כדשנינן מעיקרא כדברי ר' יהושע בן לוי או כדברי רבי:
מתני' אין ב"ד חייבין קרבן על עשה ועל לא תעשה שבמקדש דהיינו טומאת מקדש וקדשיו עשה שבמקדש וישלחו מן המחנה כל צרוע לא תעשה ולא יטמאו את מחניהם שאע"פ שהוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת הואיל ואין שגגתו חטאת קבועה אלא קרבן חטאת עולה ויורד הלכך פטור לגמרי כדמפרש בגמרא והאי דקתני אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש לא קא מיירי בכהן משיח כלל משום דהוי פלוגתא דר"ש ור"ע ר"ע לא פטר ליה מפר על טומאת מקדש וקדשיו ור"ש פטר ליה לגמרי כדמפרש בגמרא בסוף פירקין:
ואין מביאין יחידין:
אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש דאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה כדמפרש בגמ' אבל בב"ד לא איצטריך למיתנא אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש שהרי אין ב"ד מביאין אשם תלוי אפי' במקום ספק חטאת קבועה כדאמרי' בריש פירקין משוח בפר ואין מביא אשם תלוי דכתיב באשם תלוי וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג מי שחטאתו ושגגתו שוה יצא משיח ומנלן דאין חטאתו ושגגתו שוה דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור דצבור צריכין העלם דבר עם שגגת מעשה לפיכך אינו באשם תלוי הלכך כי איצטריך אין מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש כגון ביחיד דעלמא:
אבל חייבין ב"ד על עשה ועל לא תעשה שבנדה דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה ומביאין יחידים אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה משום דהוי ספק חטאת קבועה:
פרוש מן הנדה כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש דכתיב והזרתם את בני ישראל כדמפרש בגמרא במסכת שבועות בפרק ידיעות הטומאה (שבועות דף יח:):
18 more comments on this page.
Rashi on Horayot 8b · Sefaria
Tosafot
והא אמר מר עשר מצות נצטוו במרה הא דלא מייתי מהני דכתיב בהדיא כגון מילה לאברהם שפיכת דמים דכתיב שופך דם האדם וגילוי עריות. משום דהכא נצטוו ישראל והתם בני נח:
חייב על עשה ועל לא תעשה שבנדה בפרק ידיעות הטומאה מפרש שפירש מן הנדה בקושי שיציאתו הנאה לו כביאתו אלא ינעץ צפרניו ויפרוש באבר מת ולהכי חייב על אותו עשה דהוי בלא תעשה שיש לפרוש באבר מת. ובת"כ מפרש דאין חייבין על עשה דכתיב אשר לא תעשינה יכול שאני מוציא אף עשה שבנדה ת"ל מצות ה' ריבה וכו' ומה ראית כו' מוציא אני שאר מצות שאין בהן לא תעשה ומרבה אני עשה שבנדה שיש בה לא תעשה: סליק
Tosafot on Horayot 8b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
דבי רבי ישמעאל תנא (שייך לדף ח ע"ב) למן היום אשר צוה ה' והלאה איזו היא מצוה שהיא נאמרת תחלה הוי אומר זו עבודת כוכבים. פירוש תחלת עשרת הדברות. ודחי' הא. דהא תניא י' מצות נצטוו ישראל במרה וכו' כדאיתא בפרק ד' מיתות אלמא אחרים קדמי. ואסיק' [אלא] מחוורתא (חדא דהנך) [כדשנינן] מעיקרא:
מתני' אין חייבין פירוש ב"ד על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. פי' עשה כשנטמא בעזרה לא תעשה כשנטמא בחוץ.
כאשר מפורש בפרק ידיעות הטומאה מאי טעמא אין חייבין והא איכא כרת משום דליתא בקבועה וכל מה דליתיה בקבועה לא מחייבי ביה צבור דאין צבור עני. ותו דנפש כתיב בהו. ואין שום אדם מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש אבל בית דין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה וכל אדם מביא עליהן אשם תלוי דהא איתא בקבועה ומפורש בספרא ובתוספתא מאי טעמא דמחייבי על עשה שבנדה וכבר ביארנום בפרק ידיעות הטומאה:
איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה פי' כשנודע לו (בפנים) [בכניסה] איזו היא מצות לא תעשה אל תבוא על הנדה. פירוש כשידע קודם ביאתו:
מנא הני מילי פי' דאין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. א"ר יצחק בר אבדימי נאמר באשם תלוי ולא ידע ואשם ונאמר בצבור אשר לא תעשנה בשגגה ואשם מה צבור בקבוע אף אשם תלוי בקבוע. פי' מה קרבן צבור אינו בא אלא בקבוע אף אשם תלוי אינו בא אלא [על] חטא שודאי בקבוע. אקשינן אי הכי עולה ויורד נמי דהא כתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו' כלומר יכולין אנו ללמוד מיאשם דכתיב גבי עולה ויורד דלהכי אתא לומר לך דאתי אשם תלוי שלא בקבוע. ודחינן דנין אשמו מאשם ואין דנין אשם מיאשם. ודחינן האי סברא מאי נפקא מינה כלומר אין הפרש למדרש בין יאשם לאשמו דהא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה. וכבר פירש' הא דר' ישמעאל בתחלת יבמות ובכמה מקומות זולתו יבוקש משם. ועוד יש לנו אשם בהדיא. דכתיב גבי טומאת מקדש וקדשיו והוא ידע ואשם.
אלא אמר רב פפא דנין אשם מצות ה' מואשמו מצות ה' פי' גבי צבור כתיב אחת מכל מצות ה' וכתיב נמי הכי באשם תלוי.
ואקשינן לרב פפא נגמר ואשם נשיאות עון מואשם נשיאות עון פי' גבי עולה ויורד כתיב אם לא יגיד ונשא עונו [ובאשם תלוי כתיב ולא ידע ואשם ונשא עונו] ואסיקנא משמיה דרב נחמן בר יצחק דנין אשם מצות אשר לא תעשינה. מאשם מצות אשר לא תעשינה. פי' תלתיהו כתיבי בצבור. וכתיבי באשם תלוי ואל יוכיחו שמיעת קול וטומאת מקדש דלא כתיב בהו כל הני. ובתחלת פרק איזהו מקומן של זבחים (דף מח) ילפינן דאין מביאין אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו מגזרה שוה:
מתני' אין חייבין פי' ב"ד (ומשיח) על שמיעת הקול. פירוש אם הורו בהיתירה. ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו.
4 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Horayot 8b · Sefaria
Meiri
המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש רוצה בו על מה שהקדמנו בראש המסכתא שלא נאמר להביא הצבור פר בהוראת בית דין עם שגגת מעשה שלהם אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה ליחיד אבל טומאת מקדש וקדשיו ר"ל נכנס למקדש או אוכל בשר קודש בטומאה אע"פ שזדונן כרת אם הורו בה בית דין וטעו רוב צבור אחריהם אינן בדין פר העלם הואיל ושגגתו אינה אלא בקרבן עולה ויורד כמו שמפורש בויקרא בשלש פרשיות סמוכות שבועת העדות ושבועת ביטוי וטמאת מקדש וקדשיו ונמצא שכל השוגגין באלו אפילו רוב צבור ועל ידי הוראה דינם כיחידים להביא כל אחד בפני עצמו קרבן לפי מה שהוא אם דל ואם עשיר ומלך וכהן משיח חייבים בו כשאר יחידים ולא נשתנו אלא באותם ששגגתם חטאת קבועה ומה שהזכיר בכאן עשה ולא תעשה ביאורו עשה וישלחו מן המחנה ולאו ולא יטמאו את מחניהם ואין מביאין אשם תלוי על עשה ולא תעשה שבמקדש ר"ל אף היחידים שצבור וכהן משיח אין מביאין שום אשם תלוי כמו שהתבאר אבל אלו שמביאין אשם תלוי אין מביאין אותו על טומאת מקדש וקדשיו שאין דין אשם תלוי אלא על ספק אם שגג בדבר ששגגתו חטאת קבועה אבל חייבים בית דין פר על עשה ועל לא תעשה שבנדה מפני שזדונה כרת ושגגתה חטאת וכן היחידים מביאין בה אשם תלוי והוא הדין לחלב ודם ושאר דברים שזדונם כרת ושגגתן חטאת קבועה אלא שתפס בה ענין נדה מפני שהיא דומה בקצת ענינים לנכנס למקדש בטומאה שהנכנס למקדש בטומאה ונזכר שם שהוא טמא אם בא ויצא לו בארוכה חייב בקצרה פטור ואף הנדה היה משמש עם הטהורה ונטמאת צריך להשגיח בפרישתו וכמו שאמרו נועץ על צפרניו בקרקע עד שיתשש כחו כמו שיתבאר במקומו ואיזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה והוא שנאמר והזרתם את בני ישראל לאזהרת פרישה סמוך לוסתה שלא תהא רואה והוא משמש ומצות לא תעשה שבה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב:
אין בית דין חייבין על שמיעת הקול ר"ל שבועת העדות ועל שבועת ביטוי ר"ל שבועה שאוכל ולא אכל או שאעשה דבר פלוני ולא עשה והרי אלו כדין טומאת מקדש וקדשיו שאם הורו בה בית דין ושגגו העם על פיהם אינן בדין פר אלא נדונים כיחידים לקרבן עולה ויורד שהרי אלו אין זדונן כרת ולא שגגתן חטאת קבועה ולא היה צריך להזכירם שכבר נודע דבר זה ממשנת מקדש וקדשיו אלא שבא להשמיענו אם הנשיא חייב בהם והלכה שהנשיא חייב בכלם קרבן עשיר האמור בהם ואפילו על שמיעת הקול הואיל וקבל עליו השבועה אע"פ שאינו מעיד ולא מעידין אותו ואין צריך לומר במלכי בית דוד שמעידין ומעידין עליהם כמו שיתבאר במקומו וכהן משיח לא הוזכר במשנה זו והתבאר עליו בגמרא שאף הוא חייב בכל אלו בקרבן הדיוט שלא חלק ביניהם אלא בשגגת חטאת קבועה ואע"פ שאינו מעיד הואיל וקבל שבועה מ"מ וכל שכן במה שהוא צריך להעיד כגון למלכי ישראל כמו שיתבאר במקומו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
ממה שאמרו במשנה שהמלך לא מעיד ולא מעידין אותו אתה למד שדבר זה מן התורה הוא שאם לא היה כן אלא מדרבנן הרי היתה חלה שבועה מן התורה והיה מחוייב קרבן ואפשר שיצא להם כן מזקן ואינה לפי כבודו וכן יראה ממסכת סנהדרין פרק כהן גדול:
גזרה שוה אע"פ שאין התיבות דומות זו לזו בלשון הואיל ודומות בענין דנין גזרה שוה מתיבה אחת לחברתה שהרי לענין נגעי בתים למדנו שיבה מביאה ואמרנו ששיבה וביאה אחת הן ללמוד גזרה שוה מזו לזו והענין הוא שבשעה שבא הכהן ומוצא הקירות שקערורות ירקרקות או אדמדמות מסגיר את הבית שבעה וכתוב שם ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה וחלצו וכו' ואת הבית יקציע וכו' ועפר אחר יקח וטח וכו' וזו היא שיבה שחולץ האבנים שהנגע בהם וקוצה העפר חוץ לעיר וטח את כל הבית וכתוב אחריו ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את האבנים ואחרי הטוח ובא הכהן והנה פשה ונתץ הבית זהו סדר המקרא ואי אפשר לפרשו כך שאם ישוב הנגע אחר חלץ וקצייה וטיחה אין אנו צריכים לפשיון אלא הואיל וחזר נותץ הא למדת על ובא הכהן והנה פשה שבענין אחר הוא אמור ופירשו בו שלא דבר אלא על שעמד בעיניו בהסגר ראשון שמסגירו שבוע שני בלא חלוץ וקצייה וטיחה ובא הכהן לסוף שבעה וראה והנה פשה הייתי סבור ונתץ את הבית אלא למדנו ובא הכהן מושב הכהן מה שיבה למדנו על שפשה בשבוע ראשון שחולץ וקוצה וטח ולא נאמר ונתץ אלא על נגע החוזר אחר שבעה של חלוץ וקצייה וטיחה והמקרא מסורס וענין ונתץ את הבית חוזר על ואם ישוב הנגע אחר חלץ וכו' כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Horayot 8b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא ומה צבור בחטאת קבועה אף אשם תלוי כו' ק"ק למה לי למילף אשם תלוי מצבור הא איכא למילף מיחיד גופיה כדיליף מיניה צבור ועוד היכי מצי למילף אשם תלוי מצבור בג"ש כיון דצבור גופיה אינו אלא מגזרה שוה מיחיד ודבר הלמד בגזרה שוה אינו חוזר ולמד בג"ש ודו"ק:
שם ואין דנין אשם מן יאשם כו' מטומאת מקדש וקדשיו דכתיב והוא טמא ואשם כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה אמר רב יצחק כו' אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם כו' כצ"ל:
בד"ה אף ואשם האמור כו' ולא הוי חטאת קבועה ותרתי מפקינן מדרבי כו':
בד"ה באשם תלוי כו' ובהעלם דבר של צבור כתיב אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם הלכך כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Horayot 8b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' נאמר ואשם בחטאת עי' מנחות דף ד' ע"א תוס' ד"ה ליגמר:
רש"י ד"ה למן היום וכו' בתחלת עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך עי' תשובת תשב"ץ ח"א סימן קל"ט:
Gilyon HaShas on Horayot 8b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Horayot, daf 8, Amud Bet, about 354 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 138 words
Opens “״לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וָהָלְאָה לְדוֹרוֹתֵיכֶם״,…”
- Segment 219 words
Opens “מַתְנִי׳ אֵין חַיָּיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא…”
- Segment 332 words
Opens “אֲבָל חַיָּיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה…”
- Segment 414 words
Opens “גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּצִבּוּר לָא מְחַיְּיבִי…”
- Segment 525 words
Opens “אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: נֶאֱמַר ״וְאָשֵׁם״…”
- Segment 641 words
Opens “וּמָה צִבּוּר בְּחַטָּאת קְבוּעָה, אַף אָשָׁם תָּלוּי…”
- Segment 730 words
Opens “וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? וְהָא תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי…”
- Segment 827 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: דָּנִין ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳״…”
- Segment 938 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דָּנִין…”
- Segment 1040 words
Opens “מַתְנִי׳ אֵין חַיָּיבִין עַל שְׁמִיעַת קוֹל, וְעַל…”
- Segment 1128 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי…”
- Segment 1210 words
Opens “וְאֵימָא: מִתְחַיֵּיב בְּאַחַת מֵהֶן, וְאַף עַל פִּי…”
- Segment 1312 words
Opens “אֶלָּא טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מֵהָכָא, דְּתַנְיָא,…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Horayot 8b · Segment 7 — “…וְהָא תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ וּבָא הַכֹּהֵן״…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Horayot 8b · Segment 10 — “…רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַנָּשִׂיא חַיָּיב בְּכוּלָּן…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Horayot 8b · Segment 11 — “גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? אָמַר…”
Original text
״לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וָהָלְאָה לְדוֹרוֹתֵיכֶם״, אֵיזוֹ הִיא מִצְוָה שֶׁהִיא נֶאֶמְרָה בִּתְחִלָּה? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָא אָמַר מָר: עֶשֶׂר מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּמָרָה (דִּכְתִיב: ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ״)? אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִדְשַׁנִּינַן מֵעִיקָּרָא.
that it is derived from the verse: “All that the Lord has commanded you by the hand of Moses, from the day that the Lord commanded and onward throughout your generations” (Numbers 15:23). Which is the mitzva that was stated at the beginning of all the mitzvot? You must say: This is idol worship, as it is the first mitzva in the Ten Commandments. The Gemara asks: But didn’t the Master say: The Jewish people were commanded ten mitzvot in Marah soon after leaving Egypt, prior to the revelation at Sinai, as it is written: “If you shall hearken to the voice of the Lord your God… and listen to His mitzvot” (Exodus 15:26)? Evidently, there were mitzvot that preceded the prohibition against idol worship. Rather, it is clear as we initially answered.
מַתְנִי׳ אֵין חַיָּיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ.
MISHNA: The court is not liable to bring a bull as an unwitting communal sin-offering for issuing a ruling with regard to a positive mitzva or a prohibition related to the defiling of the Temple by one being there while ritually impure, or the defiling of its sacrificial foods by one partaking of them while ritually impure. There is a positive mitzva to remove impure people from the Temple, and there is a prohibition against entering the Temple while in a state of ritual impurity. And one does not bring a provisional guilt-offering for a positive mitzva or a prohibition related to the defiling of the Temple or its sacrificial foods.
אֲבָל חַיָּיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, וּמְבִיאִים אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה? פְּרוֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה? אַל תָּבֹא עַל הַנִּדָּה.
But the court is liable to bring a bull for a positive mitzva or for a prohibition that is related to a menstruating woman, and one brings a provisional guilt-offering for a positive mitzva or for a prohibition that is related to a menstruating woman. What is the positive mitzva that is related to a menstruating woman? Distance yourself from the menstruating woman. If a man engages in intercourse with a woman and she begins menstruating, he is required to separate from her. And what is the prohibition? Do not engage in intercourse with a woman whom you know is a menstruating woman.
גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּצִבּוּר לָא מְחַיְּיבִי קׇרְבָּן בְּעָלְמָא, וְיָחִיד אָשָׁם תָּלוּי נָמֵי לָא?
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? That is, from where is it derived that the general public is not liable to bring any offering at all for a sin like the defiling of the Temple, which carries no liability for an individual to bring a fixed sin-offering for violating it unwittingly, and from where is it derived that an individual too is not liable to bring a provisional guilt-offering for the defiling of the Temple?
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: נֶאֱמַר ״וְאָשֵׁם״ בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם תָּלוּי, וְנֶאֱמַר ״וְאָשֵׁמוּ״ בְּצִבּוּר. מָה ״וְאָשֵׁם״ בְּיָחִיד – בְּחַטָּאת קְבוּעָה, אַף ״וְאָשֵׁמוּ״ בְּצִבּוּר – בְּחַטָּאת קְבוּעָה,
Rav Yitzḥak bar Avdimi says: The term “and he is guilty” is stated with regard to a sin-offering (Leviticus 4:27) and with regard to a provisional guilt-offering (Leviticus 5:17), and the similar term: “And they are guilty” (Leviticus 4:13), is stated with regard to the general public. Just as the term “and he is guilty” that is stated with regard to an individual is concerning a transgression for which one is liable to bring a fixed sin-offering, as it is written there, so too, the term “and they are guilty” that is stated with regard to the general public is concerning a transgression for which one is liable to bring a fixed sin-offering. For the defiling of the Temple or its sacrificial foods one is liable to bring a sliding-scale offering, not a fixed offering.
וּמָה צִבּוּר בְּחַטָּאת קְבוּעָה, אַף אָשָׁם תָּלוּי נָמֵי אֵין בָּא אֶלָּא עַל סְפֵק חַטָּאת קְבוּעָה. אָמְרִי: אִי הָכִי, קׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״וְהָיָה כִּי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״! דָּנִין (״אָשֵׁם״ מִן ״אָשֵׁמוּ״) [״אָשֵׁמוּ״ מִן ״אָשֵׁם״], וְאֵין דָּנִין ״אָשֵׁם״ מִן ״יֶאְשַׁם״.
And just as with regard to a transgression performed by the general public the liability is to bring a fixed sin-offering, so too, a provisional guilt-offering comes only for uncertainty with regard to a transgression that renders one obligated to bring a fixed sin-offering. This is the source for the fact that there is no liability to bring a sin-offering if the general public defiles the Temple or its sacrificial foods, and individuals are not liable to bring a provisional guilt-offering for those transgressions. The Sages say: If so, and the derivation is based on that term, this is difficult, as isn’t it also written with regard to a sliding-scale offering: “And it shall be when he shall be guilty of one of these matters” (Leviticus 5:5)? The Gemara responds: One derives the meaning of “they are guilty” from the meaning of “he is guilty,” but one does not derive the meaning of “he is guilty” from the meaning of “he shall be guilty,” even though both are stated in the singular.
וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? וְהָא תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ וּבָא הַכֹּהֵן״ – זוֹ הִיא שִׁיבָה, זוֹ הִיא בִּיאָה! וְעוֹד: נֵילַף מִן ״וְאָשֵׁם״ מִטּוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּכְתִיב: ״וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם״!
The Gemara asks: And what difference is there between the different verb conjugations? But didn’t the school of Rabbi Yishmael teach a verbal analogy with regard to leprosy of houses? The verse states: “And the priest shall return [ veshav ]” (Leviticus 14:39), and another verse with regard to the priest’s visit seven days later states: “And the priest shall come [ uva ] and look” (Leviticus 14:44). This returning and this coming have the same meaning and one can therefore derive by verbal analogy that the halakha that applies if the leprosy had spread at the conclusion of the first week applies if it had spread again by the end of the following week. If a verbal analogy can be derived between two different terms, it can certainly be derived from two conjugations of the same term. And furthermore, let us derive the halakha from the term “and he is guilty,” written with regard to the defiling of the Temple or its sacrificial foods, as it is written: “And he is ritually impure and he is guilty” (Leviticus 5:2), which is a verbal analogy between identical terms.
אָמַר רַב פָּפָּא: דָּנִין ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳״ מִן ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳״. אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי לְרַב פָּפָּא: וְנֵילַף ״וְאָשֵׁם״ וּנְשִׂיאַת עָוֹן מִן ״וְאָשֵׁם״ וּנְשִׂיאַת עָוֹן!
Rav Pappa says: One derives the meaning of: “And he is guilty,” and: “The commandments of the Lord” (Leviticus 5:17), which are written with regard to a provisional guilt-offering, from the meaning of: “And they are guilty,” and: “The commandments of the Lord” (Leviticus 4:13), which are written with regard to the unwitting communal sin-offering. The phrase: The commandments of the Lord, is not written with regard to the sliding-scale offering. Rav Shimi bar Ashi said to Rav Pappa: Let us derive the meaning of: “And he is guilty and bearing of iniquity” (see Leviticus 5:1, 4), from the meaning of: “And he is guilty and bearing of iniquity” (Leviticus 5:17).
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דָּנִין ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה״ – מִ״וְאָשֵׁם וּמִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה״. וְאַל יוֹכִיחַ שְׁמִיעַת קוֹל וּבִיטּוּי שְׂפָתַיִם וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה״.
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak says: One derives the meaning of “and he is guilty” and “the commandments of the Lord that shall not be done” written with regard to a provisional guilt-offering, from the meaning of: “And he is guilty,” and: “The commandments of the Lord that shall not be done” (Leviticus 4:27), written with regard to a fixed sin-offering. And the cases of hearing of a voice, i.e., an oath of testimony, and a statement of the lips, i.e., an oath on an utterance, and the defiling of the Temple or its sacrificial foods, for which one is liable to bring a sliding-scale offering, shall not prove otherwise, as it is not stated concerning them: And he is guilty, and: The commandments of the Lord that shall not be done.
מַתְנִי׳ אֵין חַיָּיבִין עַל שְׁמִיעַת קוֹל, וְעַל בִּיטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַנָּשִׂיא חַיָּיב בְּכוּלָּן חוּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ [לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ].
MISHNA: The court is not liable for issuing a ruling with regard to hearing of a voice, i.e., a false oath of testimony taken by a witness who refuses to testify on behalf of a litigant who demands that he testify, or for an utterance of the lips, i.e., a false oath stated about some matter, or for the defiling of the Temple or its sacrificial foods. And the status of the king is like that of the court, and he is exempt from bringing an offering in those cases; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: The king is liable in all of those cases except for the case of hearing of a voice, and even in that case, his exemption is not intrinsic to the mitzva. Rather, it is for technical reasons, as the king neither judges others nor do others judge him; he does not testify nor do others testify against him. Therefore, a demand that he testify is not applicable.
גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? אָמַר קְרָא: ״וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״, כֹּל שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּאַחַת – מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן, וְשֶׁאֵין מִתְחַיֵּיב בְּאַחַת – אֵין מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן.
GEMARA: Ulla said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? It is as the verse states with regard to a sliding-scale offering: “And it shall be when he shall be guilty of one of these matters” (Leviticus 5:5), indicating that anyone who becomes liable in every one of the instances for which one brings a sliding-scale offering becomes liable in all of those instances; and anyone who does not become liable in every one of the instances to bring a sliding-scale offering does not become liable in any of those instances. Since the king is exempt from taking an oath of testimony, he is exempt in the other cases as well.
וְאֵימָא: מִתְחַיֵּיב בְּאַחַת מֵהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן!
The Gemara asks: Why say this? And say an alternative interpretation of the verse: Anyone who becomes liable in any one of these instances brings a sliding-scale offering, and this is the halakha even though he does not become liable in all of them.
אֶלָּא טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מֵהָכָא, דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר
Rather, the reason for the opinion of Rabbi Yosei HaGelili is from here, as it is taught in a baraita that Rabbi Yirmeya would say: It is stated: