Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Metzia 25a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 25a

    Bava Metzia 25a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 419 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    שלשה מטבעות זו ע"ג זו בגמרא מפרש סימנייהו:

    גמ' טעמא דמצא כו' התם הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי:

    הא כלי ולפניו פירות הרי אלו הפירות של מוצאן ואע"פ שהכלי לבעל הסימן את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו ולא אמרינן מהאי מנא נפל:

    מקצתן בכלי כו' הדבר מוכיח דהנך דעל גבי קרקע דהנך הוא וחייב להחזירם למי שיתן סימן בכלי וכן מעות לבעל הכיס:

    ה"ג מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן כגון מעות לפני כיס:

    חייב להכריז על הכל וינתנו המעות לבעל הכיס:

    בא בעל סימן ונטל את שלו את הכיס ואמר אין המעות שלי זכה הלה במעות:

    הא דקתני הרי אלו שלו:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 25a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    הא בכובא וכיתנא פי' רש"י דמתני' בכובא וכיתנא וקשה דקתני מצא פירות וי"א דכיתנא אקרי פירי כדאמרינן (בבראשית רבה) ויבא קין מפרי האדמה זרע פשתן הביא ודוחק ונראה דמתני' בצנא ופירי דכיון דאין הפירות מחוברים יחד אילו מן הכלי נפלו היה קצת נשאר מהם בכלי אבל פשתן שקשור ביחד יכול להיות שבכלי היה ונפל ור"ח פי' דפריך אמאי דקאמר מקצתן על גבי קרקע חייב להכריז ורמינהו מצא דבר כו' בא בעל סימן ונטל את שלו זכה המוצא במה שבידו היינו מה שבחוץ אע"פ שיש בפנים קצת פירות ואפילו בעל כלי אומר שכולן שלו ולפי זה גרס בסמוך הא והא דאשתיירי ביה:

    שמעת מינה מנין הוי סימן אע"ג דפשיטא ליה לעיל מדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן בעי לאוכוחי הכא ממתני' ולעיל (בבא מציעא דף כד) נמי דקתני. אבל מצא שנים חייב לא קאמר ש"מ מנין הוי סימן (דלא אלימא ליה ברייתא למפשט מינה) אי נמי דמצי למדחי דמנין וחרוזא הוי סימן:

    והוא שעשויין כמגדלין אי מנין הוי סימן במה שעשויין כמגדלין ידעינן דדרך הינוח הוה ובתרי לא סגי דטבעא מכריז אבל אם מקום הוי סימן אפילו בתרי ועשויין כמגדלין ידעינן דדרך הינוח הוה דאי בתרי אפי' עשויין כמגדלין לא ידעינן דדרך הינוח הוה דאימור דרך נפילה הוה דאתרמי הכי א"כ לקמן מאי פריך (אר' יוחנן) מאי אריא תלתא אפי' בתרי סגי וי"ל דשפיר משני טבעא מכריז:

    הא גופא קשיא אמתני' לא פריך דמצינן למימר דג' מטבעות היינו פירוש דצבורי מעות:

    Tosafot on Bava Metzia 25a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' ואלו חייב להכריז מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא וכו' אמרי' תנינא להא דתנו רבנן מצא כלי ולפניו פירות כיס ולפניו מעות הרי אלו שלו.

    מקצתן בכלי ומקצתן בקרקע חייב להכריז ואם בא ישראל ונתן סימני הכלי נוטל גם הפירות וכן כל כיוצא בהן. ורמינן עלה הא דתניא מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן נוטל הדבר שיש בו סימן וזכה הלה בדבר שאין בו סימן.

    ופרקינן הא והא בצנא ופרי וכגון שנותרו מן הפירות בצנא ולא קשיא הא דתני חייב להכריז דמשמע שמחזיר גם הפירות בצנא דאית ליה אוגנים והן כפופות לתוכה דאמרי' האי צנא איתהפכא והני פירי אישתפוך מן הצנא והני פירי (דאישתפוך) [דאשתייר] בגוה אוגנים מנעום מלהשפך בחוץ הלכך הפירות בתר צנא גרירי בא מי שנתן סימני צנא נוטל גם הפירות. והא דתני דזכה הלה במה שבידו בצנא דלית ליה אוגנים ונמצאו הפירות בחוץ ופירות בצנא דאמרי' הני פירי דבחוץ לאו מן הצנא אישתפוך דאילו מינה אישתפוך הוו להו לאישתפוכי כולהו דהא לית לה לצנא אוגנים אלא הני פירי דבחוץ לאחרינא אינון לפיכך זכה בהם המוצאן דהא דבר שאין בו סימן נינהו.

    ציבורי פירות ש"מ מנין הוי סימן.

    ג' מטבעות זו על גבי זו חייב להכריז פי' כמגדלים מכוונות אבנים זו על גבי זו אין אחת עודפת על חבירתה.

    מפוזרין שלו הא אי הוו שלחופי משלחפי שאין מיושבות זו על גב זו אלא מקצתן עליה ומקצתן יוצאה מעליה כגון כנפי הכרובים כדגרסי' בסוף המוכר את הבית ודלמא שלחופי הוו משלחפי אהדדי ועיקרו כדמתרגמי' בתרגום ארץ ישראל שכל את ידיו שלחופינון לידוהי. אסקינן כל שאינן עשויים כמגדלים מפוזרין נינהו והרי הן שלו רויחא לתתא ומיצעא עילויה וזוטא עילוי מצעי זהו כמגדלים.

    בעי ר' ירמיה כשיר או כשורה או כחצובה או כסולם מהו ועלו בתיקו. פי' כשיר עגול כצמידין דמתרגמ' לה שירין. כשורה זה בצד זה.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 25a · Sefaria

    Meiri

    המוצא כלי ריקן ולפניו פירות ותבע אחד את הכלי ואת הפירות ונתן סימן בכלי אינו מחזיר הפירות חזקה שתי אבדות הם ואם היו הדברים מראים שהכל לאחד ומכלי זה נפלו פירות אלו חייב להכריז אלא אם כן בא בעל הכלי ונטל את הכלי בסמניו ולא תבע את הפירות וכן הדין בכל דבר שאין בו סימן הנמצא בצד דבר שיש בו סימן והדברים מראין שהכל לאחד עד שיבא בעל הסימן ויטול את שלו בסמניו ולא יתבע את השאר וכיצד נדון אם הם לאחד אם לאו היה אחורי הכלי לפני הפירות אין פירות אלו של בעל כלי בשום פנים אבל אם היו פני הכלי מוטים כלפי הפירות יש לחוש שממנו נפלו ובלבד שלא יהו אגנים לכלי והם שפה המעכבת שכל שיש לו אגנים אלו נפלו משם היתה השפה מעכבת מהם קצת וכן דוקא בפירות המתגלגלין מהר אבל דבר המסתרך כגון פשתן וכיוצא בו אף בלא אגנים אי אפשר שלא להתעכב שם מעט ומעתה כל שנשתיירו מאותן הפירות על כל פנים חייב להכריז הדברים מראים שהכל לאחד ואפילו אחורי כלי כלפי פירות וכן הדין בכיס ומעות וכל הדומים לאלו:

    מעות שנמצאו אחד מכאן ואחד מכאן ושלישי על גביהן כאבני בית קלוס הרי זה סימן וכן אם היו עומדים כסלם זה על מקצת זה עד שאם יכנס קיסם ביניהם ניטלין בבת אחת היו עומדים כשיר ר"ל בעגול הדבק כנקוד הסגול או כשורה ר"ל זה אצל זה כשלשה ווין או כחצובה והוא עגול הרחוק מעט זה מזה כשלשה רגלי קנקן כל הפוסקים דנוה בספק ואני אומר לדעת הפוסקים כר' יוחנן שכל אלו סימן ולא נשאלה בגמרא אלא לדעת הפוסק והוא שעשויים כמגדלים:

    Meiri on Bava Metzia 25a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הא בכובא וכתנא פרש"י דמתניתין בכובא וכתנא כו' עכ"ל ק"ק לפרש"י רב פפא דקאמר הא והא בצנא ופירי כו' אמאי לא שבק סברת רב זביד דכתנא עביד דאשתייר ופירי עבידי דשרקי ונפלי כולם והא והא בכובא וכתנא ול"ק הא דאשתייר והא דלא אשתייר ולפירוש התוס' ניחא ודו"ק:

    בא"ד ור"ח פי' כו' אע"פ שיש בפנים קצת פירות ואפילו בעל כו' עכ"ל אשמעי' ברישא דחייב להכריז משום מקצת הפירות שבפנים דנותנין אותו לבעל הכלי ולא אמרינן כשם שהנך שע"ג קרקע מעלמא אתו הנך שבכלי נמי מעלמא אתו והך מלתא לא שמעינן ליה ממתני' דקתני מצא פירות בכלי חייב להכריז וק"ל:

    בד"ה הא גופא קשיא אמתניתין לא פריך דמצינן למימר כו' עכ"ל ר"ל דמתני' ה"מ למימר שפיר כדיוקא דרישא מעות מפוזרות הרי אלו שלו אבל משלחפי שלחופי חייב להכריז משום דהוי שפיר דרך הנוח ויתן סימן מנין המטבעות אבל הסיפא דקתני ג' מטבעות זו ע"ג זו חייב להכריז לא איירי כלל בנותן סימן במנין המטבעות הצבורים ואף אם לא ידע מנין המטבעות ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 25a · Sefaria

    Maharam

    גמ' אלא אי אתמר הכי אתמר לא שנו אלא של מלך אחד כעין שלשה מלכים והיכי דמי דעשוין כמגדלים וכו' כצ"ל ומה שכתוב בספרים אבל של מלך א' אינו חייב להכריז ט"ס:

    תוס' ד"ה והוא שעשוין כמגדלים וכו' אם כן לקמן מאי פריך וכו' וי"ל דשפיר משני וכו'. ר"ל רבלאו הכי משני שפיר:

    ד"ה הא גופא קשיא אמתני' לא פריך וכו' יש לדקדק מאי ר"ל התוס' בזה אם ר"ל דה"ל למפרך אמתני' דקתני צבורי פירות דמשמע צבורי הא משלחפי שלחופי אין חייב להכריז והדר קתני שלשה מטבעות זה ע"ג זה דמשמע אפי' משלחפי שלחופי זה אינו חדא דמאן לימא לן דצבורי לא משמע אפי' משלחפי שלחופי ועוד מאן לימא לן דג' מטבעות נמי לא איירי במשלחפי שלחופי ועוד דקושיא זו אינה דוגמת הקושיא דפריך בגמרא דיוקא דרישא אסיפא ועוד אפי' למאי דתירצו התוס' קושיא זו במה שפירשו דמצינו למימר דג' מטבעות היינו פירוש דצבורי מעות מ"מ תקשי לן דיוקא דמתני' דלעיל דקתני מצא מעות מפוזרים וכו' הרי אלו שלו הא משלחפי שלחופי חייב להכריז ובמתני' דהכא דוקא עשויין כמגדלים חייב להכריז הא משלחפי שלחופי הרי אלו שלו וקושיא זו היא ממש דוגמת הקושיא שהקשו בגמרא ואינה מתורצת בתירוצו של התוס' ונראה דהתוס' במה שכתבו דאמתני' לא פריך כוונתם לומר דה"ל למפרך הקושיא שכתבנו דהיינו דיוקא דמתני' דלעיל אדהכא ותירצו התוס' דאמתני' לא פריך דפשיטא ליה דמדקתני צבורי מעות וקתני נמי ג' מטבעות זה על גב זה ותרתי למה לי אלא דפירושה קא מפרש דצבורי מעות היינו ג' מטבעות זה ע"ג זה ולאשמועינן דכל דלא הוי ג' מטבעות זה ע"ג זה דהיינו עשויין כמגדלין מפוזרין קרי לה:

    Maharam on Bava Metzia 25a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    גמרא ורמינהו מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן חייב להכריז. פירוש ובודאי דהא קמשמע לן דחייב להכריז על הכל כדי שיחזור הכל בסימן אחד כיון דהוי בצדו ואיכא למימר דמיניה נפלה ומיניה הוא דרמינן אמתניתא ואדוקיא דמתניתין. בא בעל סימן ונטל את שלו פירוש שהודה שהדבר שאין בו סימן אינו שלו ושלא אבד לו אלא הכלי לבדו זכה הלה בדבר שאין בו סימן ולא הוי יאוש שלא מדעת דמסתמא כבר ידעו בעלים של פירות ונתיאשו קודם שבאו לידו של זה כל היכא דהוי מילתא דיקירא וכיוצא בו.

    אמר רב זביד לא קשיא הא בכובא וכיתנא פירש רש"י דמתניתין וברייתא קמייתא דקתני הרי אלו שלו בכובא וכיתנא דלא שריק ואם איתא דהאי כיתנא מהאי כובא הוה משתייר מיניה בכובא והוא הדין בכיס ולפניו מעות מהאי טעמא ודקתני אידך חייב להכריז בצנא דפירי דעבידי דשרקי ונפלו מיניה כולהו. והקשו בתוספות דהיכי אפשר לאוקמי מתניתין וברייתא קמייתא בכובא וכיתנא דוקא ולא בפירות דהא בהדיא קתני בהו פירות וכיתנא לאו פירות הוא דאף על גב דאמרינן בבראשית רבה ויבא קין וגו' זרע פשתן הביא זרע פשתן הוא דמקרי פרי אבל פשתן גופיה לא מקרי פרי. לכך פירש בתוספות דמתניתין וברייתא קמייתא בצנא ופירי דסתם צנא יש לו אוגנים ואלו הוו פירות מהתם הוה משתייר מינייהו בצנא וברייתא בתרייתא בכובא וכיתנא דסתם כובא אין לה אוגנים ולהכי לא משתייר בגוה ואף על גב דהוו מהתם. ויש מפרשים דכולה מילתא תליא בכובא או צנא דהוא הדין בכובא ופירי וצנא וכיתנא אלא דאורחא דמילתא נקט דאורחא דכיתנא בכובא ואורחא דפירי בצנא. ואחרים פירשו דדוקא נקט כובא וכיתנא דאיירי דכובא אין לה אוגנים וגם הפשתן קשור חבילות אפשר דנפל מינה ולא משתייר מידי אבל צנא אית לה אוגנים והפירות גם כן אינם דבוקים ואלו הוו מהתם לא סגיא דלא משתיירי מינייהו התם. ולפירוש זה לא ידעינן כל היכא דהוו כובא ופירי וצנא וכיתנא בתר הי מינייהו אזלינן ותלמודא נמי לא קים ליה שפירן ומאי דפסיק ליה נקט. ומביאין עוד ראיה בתוספות לפירושא דהא באוקמתיה דרב פפא אמרינן הא דמהדרי אפיה לגבי פירי והא דלא מהדרי וכו' איבעית אימא הא והא דמהדרי אפיה והא דאשתיירו ביה והא דלא אשתיירו ביה דכל היכא דלא אשתיירו ביה אף על גב דמהדרי אפיה כלפי פירי מיהת הרי הן שלה והיינו צנא ופירי ואלו לפירוש רש"י אליבא דרב זביד בצנא ופירי קאמר שנוטל ומכריז ואין זו שיטת התלמוד שיבא רב פפא להפוך דברי רב זביד אלא שבא להרחיב בדבריו ולעשות בו חלוקים. אבל לפירוש התוספות לרב זביד נמי בצנא ופירי קאמר שהן שלו ורב פפא בא לבאר כיצד הן שלו. הריטב"א. כתוב בגליון וזה לשונו: הא בכובא וכיתנא לפירוש התוספות קצת קשה דלימא איפכא דמתניתין ברישא ולרש"י ניחא אך לשניהם קצת קשה הא דקאמר זכה הלה במה שבידו הוי מילתא דפשיטא כיון שזה מודה שאינו שלו וגם קצת קשה דעל המשנה מיד קודם שהביא הברייתא יאמר ורמינהי ולפירוש ר"ח ניחא ולפירוש ר"ח הפירוש הא דקאמר זכה הלה אפילו אשתייר קצת איירי בכובא וכיתנא דאין דרך שיפול דבר ממנו שכולו נשאר בפנים וכן הא דאית ליה אוגנים אז כולו נשאר בפנים. עד כאן.

    וזה לשון הריצב"ש לא קשיא הא בכובא וכיתנא הא בצנא ופירי. פירש רש"י מתניתין וברייתא קמייתא בכובא וכיתנא דאם איתא דמכובא נפול הוה משתייר ביה קצת מן כיתנא אבל ברייתא בצנא ופירי דעבידי דשרקי כולהו ואפשר דמצנא נפול משום הכי חייב להכריז והקשו עליו דמתניתין וברייתא קמייתא קתני בהו פירות ולא משמע כיתנא. עוד קשה לי דלפי פירושו אמאי קאמר רב פפא בתר הכי הא והא בצנא ופירי הכי נמי הוה מצי למימר הא והא בכובא וכיתנא הא דאשתייר ביה מידי הא דלא אשתייר ביה מידי. ועוד דכי מוקי להו רב פפא הא והא בצנא ופירי פליג בטעמא אתירוצא קמא דבתירוצא קמא סבירא ליה דבצנא ופירי חייב להכריז אף על גב דלא אשתייר ביה מידי דעבידי דשרקי ורב פפא פליג בהא והוה ליה לפרשי טעמיה אלא הנכון כפירוש התוספות דמתניתין וברייתא קמייתא בצנא ופירי וברייתא בתרייתא בכובא וכיתנא משום דסתם צנא יש לה אוגנים לא עבידי דשרקי כולהו אבל כיתנא עשוי חבילות וכובא אין לה אוגנים ואפשר שנפל כולו כאחד. והשתא אתי שפיר הא דרב פפא דשייך בהאי טומא גופה. ולא תיקשי להאי פירושא דהוה ליה לתלמודא לאפוכי ולמימר ברישא הא בצנא ופירי דמוקמינן ביה מתניתין וברייתא קמייתא דדכוותה איכא טובא בתלמודא. עד כאן.

    רב פפא אמר הא והא בצנא ופירי וכו' ברוב ספרים כתוב הא דמהדר אפיה כלפי פירי והא דלא מהדר. ואיבעית אימא הא והא דמהדר אפיה הא דאשתייר ביה וכו' ולפי גירסא זו קשה דלשינוייא קמא דמוקמינן ההיא דהרי אלו שלו בדלא מהדר ואפילו הכי קתני מקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע חייב להכריז ולאיבעית אימא חוזר בו מסברא זו דמוקי תרווייהו במהדר הא דאשתייר והא דלא אשתייר מכלל דאי לא מהדר אף על גב דאשתייר אין חייב להכריז. ואי הוו גרסי הא והא דלא מהדר הוה ניחא. הרא"ש.

    הא דאית ליה אוגנים ונראה לי דבכיס נמי ברייתא קמייתא שלא היה הכיס פתוח לגמרי ואם איתא דמיניה נפל הני מעות הוה משתייר ביה מידי. וברייתא בתרייתא כשהוא פתוח לגמרי. אי נמי אפשר דיש כיסים שיש להם רצועות של עור על פיהן כמין אוגנים לעכב המעות שלא יפלו. שיטה.

    שמעת מינה מנין הוי סימן לאו קושיא היא דהא ודאי הכי קיימא לן. אלא דבעינן לומר אם אפשר למידק הכי ממתניתין מדקתני צבורי ולא קתני צבור ופרקינן תני צבור כלומר דמהא ליכא למשמע מינה דדילמא צבור קתני ומשום סימן מקום והא דנקט צבורי צבורי דעלמא כדאמרינן התם בוגרות דעלמא. הריטב"א. אבל הריצב"ש כתב וזה לשונו: תני צבורי פירות ולא אצטרכינן למימר מאי צבורין צבורין דעלמא דהשתא הכי קאמרינן דלאו דוקא בשמצא מנין צבורין ומשום דמנין הוי סימן אלא אפילו בצבור אחד הכי דינא ופירוש צבורין בין בשמצא צבורי רבים יחד בין בשמצא צבור אחד דמקום הוי סימן ואמרינן דאם כן נשמע מינה דמקום הוי סימן מדקתני צבור. ופרקינן דמהא ליכא למשמע מינה ותני צבורי כלומר דזיל הכא ומדחי וזיל הכא ומדחי וליכא למשמע מינה לא הא ולא הא. ואם תאמר ואפילו קתני צבור אמאי לא אמרינן דמנין הוי סימן לומר כמה מדות יש בהן. יש אומרים דאלו בחד צבור דילמא דרך נפילה וכל שבדרך נפילה אין מנין סימן. ועוד יש לומר דכל היכא דקתני צבור איכא למימר משום סימן מנין ואיכא למימר משום סימן מקום אבל כי קתני צבורי על כרחך היינו משום סימן מנין דאי לסימן מקום בצבור הוה סגי ואמאי תני צבורי. הריטב"א.

    וכתוב בגליון וזה לשונו שמעת מינה מנין סימן וכו'. ואין להקשות דנימא מנין ומקום הוי סימן. ויש לומר יקשה למאן דאמר מקום הוי סימן כי לדידיה צריך לומר מנין לחודיה הוי סימן אפילו לא יהיב סימן במקום והוא הדין למאן דאמר מקום לא הוי סימן דבהא לא פליגי. עד כאן. וזה לשון הרא"ש: ואם תאמר מאי דיוק הוא זה מדקתני צבורי הא כולה מתניתין דהרי אלו שלו קתני בלשון רבים. ויש לומר דדייק מדלא קתני פירות צבורין מעות צבורין כדקתני רישא פירות מפוזרין וכו'. ואם תאמר ולמה לי למתני צבורי מעות משום מנין הא בחד צבור נמי איכא מנין דהיינו שלשה מטבעות כמגדלין. יש לומר דאיידי דתני צבורי פירות תנא נמי צבורי מעות. עד כאן. וזה לשון גליון תוספות: תני צבור. תימה דאכתי להוי מנין סימן מנין פירות מנין מעות שבצבור. ויש לומר דמכל מקום אין להוכיח אי מקום הוי סימן אי צבור תנינן. אבל קשה דמאי פריך שמעת מינה מקום הוי סימן הא אי תנינן נמי צבור איכא למימר דמנין הוי סימן. ונראה דפירות איירי בחטין וכיוצא בהן דלא שייך בהו מנין אלא כי איכא צבורין הרבה דהוי מנין דצבורין סימן ואצבור פירות פריך שפיר שמעת מינה מקום הוי סימן. ע"כ. והוא שעשויין כמגדלין וכדמפרשי רבי חנינא נמי כעין של שלשה מלכים בעינן שלשה ובתרי לא הוי סימן ולא הוראה שהיה בהנחה. וקשה אם כן מאי מכריז דהא כיון דידעינן דלא מכרזי אלא בכעין של שלשה מלכים ועשויין כמגדלין כל השומע ההכרזה יודע לומר שלשה הם וכעין של שלשה מלכים ועשויין כמגדלים ואי אמרת מנין מכריז כלומר מנינם הוי סימן אם הם שלשה או יותר אם כן היינו דרבי יוחנן ומאי איריא תלתא ואמאי לא אקשי לרבי יצחק ולרבי חנינא כי היכי דאקשי לרבי יוחנן. ויש לומר דלרבי יצחק ולרבי חנינא מאי דבעי תלתא הוא כדי שנדע שהוא דרך הנחה דתלתא כמגדלין לא שכיחי דנפלי הכי ומכל מקום סימנא הוי מנינא דמכאן ולמעלה אבל בשנים אף על גב דמנינא הוי סימנא מכל מקום דילמא מתרמי ונפלי ונתיאשו הבעלים דמאן לימא להו דנפלי אהדדי הילכך אפילו מנין לא הוי סימן. אבל לרבי יוחנן דאפילו זו על גב זו כגון של מלך אחד מכריז ואמרינן דרך הנחה הוי אם כן כי היכי דמתרמי תרי זו על גב זו הכי נמי מתרמי תלתא אלא מתרמי לא אמרינן ואם כן מאי יכריז תלתא אפילו תרי נמי. ואהדר ליה טבעא מכריז ותרי לא הוי סימן בשביל הסכלים שסוברים דמאי דקאמר טבעי סתם הוא לפי שהיו שנים דמיעוט רבים שנים. אבל שלשה אפילו ליודעים הוי סימן כיון דאפשר משלשה ולמעלה ואם משלשה ולמטה אי אפשר דלא הוו מכרזי וכדפרשינן לרבי יצחק ורבי חנינא. שיטה.

    והוא שעשויין כמגדלין כתוב בתוספות ויש לומר דשפיר משני טבעי מכריז פירוש לעולם בתרי לא הוי מקום סימן. ולקמן הוה מצי לשנויי הכי אלא דבלאו הכי משני שפיר ומהכא ליכא למפשט דמנין סימן דזיל הכא מדחה לה דאיכא למימר מקום סימן. גליון.

    14 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 25a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפרש"י בד"ה בא בעל הסימן כו' ואמר אין המעות שלי זכה הלה במעות. ותימא דאם כן מאי קמ"ל פשיטא דזכה וי"ל דסד"א כיון שמונחים זה בצד זה אנן סהדי דמאדם אחד נפלו ואם כן האי דיהיב סימן באחד מהם ואומר שהחפץ השני אינו שלו חשדינן ליה דמשקר אלא הכל של אדם אחר הם ויכריז עדיין עד שיבא שום אדם ויתן סימן בדבר שיש בו סימן ויזכור ג"כ במה שהיה בצדו וכ"ש אי איירי בכיס ומעות כפרש"י א"כ נראין הדברים שהכיס והמעות של אדם אחד הם והאי דקאמר שהכיס שלו ולא המעות משקר לגמרי ואפילו הכיס נמי לא מהדרינן ליה אלא יכריז עוד קמ"ל דלא אמרינן הכי אלא אפ"ה זכה זה בכיסו וזה במעות כנ"ל נכון לפרש"י:

    בתוספות בד"ה הא בכובא כו' ור"ח פי' דפריך אמאי דקאמר מקצתה על גב קרקע כו' עכ"ל. וקשיא לי דמאי ס"ד דאף ע"ג דמקצתן בכיס אפ"ה אינו חייב להכריז המותר דאמרינן דודאי של אדם אחר הן ואמאי הא יכול ליתן סימן במנין המעות וכיון דבעל הכיס יודע מנין המעות כולו ודאי שלו הן ול"ל דכיון דדרך נפילה הם לא שייך סימנא דמנין כדמשמע בסמוך גבי מגדלים דע"כ לא שייך לומר כן דעיקר טעמא דבדרך נפילה לא הוי מנין סימן ע"כ היינו משום יאוש דכיון דדרך נפילה הוא מתייאש האובד שסבר שנפלו ממנו בב' או ג' מקומות עד שלא יוכל ליתן סי' במנין ואפילו בא אח"כ ונתן סי' המנין אפ"ה זכה המוצא מטעם יאוש אבל הכא שהמעות נפלו עם הכיס ודאי בפעם א' נפלו אלא שאח"כ נתפזרו מתוך הכיס בשעת הנפילה וא"כ לא מייאש משום שיוכל ליתן סי' במנין. ואם נפשך לומר דאפ"ה מייאש כיון דדרך נפילה היא ואפשר שהתחיל לפזר המעות קודם שנפל הכיס דאם כן במה שבתוך הכיס נמי מייאש שסובר שכבר נפלו מתוך הכיס ומי הגיד לבעל האבידה כמה נשאר בתוך הכיס וכמה נפלו עד שנא' שמתייאש מאלו ולא מאלו. ול"ל דהכא איירי דליכא סי' במנין דאכתי מנ"ל למקשן להקשות דלמא הא דקתני חייב להכריז היינו היכא דשייך סי דמנין מכריז הכל והא דקתני שזכה המוצא במה שבחוץ היינו היכא דלא שייך סי' דמנין כדקתני מצא דבר שאין בו סי' ויש ליישב דמשמע ליה דאיירי בענין דליכא סי' במנין מדקתני כלי ולפניו פירות וסתם פירות אינן דבר שבמנין כמו שיתבאר בסמוך וא"כ מעות נמי איירי בכה"ג ודו"ק:

    בגמרא ש"מ מקום הוי סי' תני צבורי פירות משמע דאי תני צבורי פירות לא שייך ביה סי' דמנין של הפירות עצמם משום דסתם פירות ליתנהו דבר שבמנין ואין מניינם ידוע לבעל הפירות ולא שייך מנין אלא במספר הצבורים ועי"ל שהיה ידוע להם מנין הצבור לפי מנהג המקום כדאית' לעיל גבי בדי מחטין אבל נראה דלא דמי והעיקר כפי' הראשון:

    בתוספות בד"ה והוא שעשוין כמגדלין כו' א"כ לקמן מאי פריך אר"י וכו' וי"ל דשפיר משני טבעא מכריז כו' עכ"ל. וזהו דוחק דאכתי מאי ס"ד דמקשה כיון דבלא"ה מוכח דתרי לא הוי כמגדלין. ולולי דבריהם היה נראה לי דעיקר קושית המקשה מאי איריא תלתא היינו דוקא אליבא דר"י דעליה קאי וכדמשמע נמי מלשון התוספות עצמם שכ' דפריך אר"י והיינו משום דכיון דר"י סובר דאפילו כעין מלך אחד חייב להכריז והיינו משום דסובר דדרך נפילה א"א בשום ענין שיפול זה על גב זה ואמרינן דודאי דרך הינוח הם וא"כ מקשה שפיר אם כן אפילו תרי נמי וכוונת המקשה דמ"ש מהאי דתנינן לעיל בברייתא להדיא דכל אלו שאמרו מצאן שנים שנים חייב להכריז והיינו ג"כ משום דדרך הינוח הם ולא ידע שום חילוק אליבא דר"י בין מעות לשאר מילי דאי משום דתנינן במעות כמגדלין אלמא שהיה דרכם להניח בדרך זה הא לר"י לא קפדינן אלא שיהא זה על גב זה והיינו ככל דרך הינוח ובתרי נמי משכחת לה אבל אליבא דרבי חנינא דבעי כעין ג' מלכים והיינו רוויחא תתאה ומציעאה ועילאי וא"כ ע"כ לא שייך מגדלים בשום ענין אלא בענין זה דבתרי לא שייך תתאה מציעאה ועילאי וע"כ היינו משום דבענין אחר עביד דמתרמי אם כן לא שייך להקשות אפילו תרי נמי ותדע דאף למאי דשנינן טבעא מכריז ולא סגי בלא ג' משום סימן דמנין נאמר ג"כ דמקום לא הוי סימן אכתי תקשה אי ס"ד דבתרי נמי שייך כמגדלין ולא נקט ג' אלא משום סי' דמנין אמאי נקט ר"ח כעין ג' מלכים הא בג' מטבעות וכעין ב' מלכים נמי סגי דשל ב' מלכים הוי כמגדלין והג' אף אם לא הוי כמגדלין אלא בשוה מ"מ הוי סי דמנין אלא ע"כ דלר"ח לא סגי לה בלא ג' דבלא"ה לא הוי כמגדלין דבעינן תתאה מציעאה ועילאי ואם כן מ"ד מקום הוי סי' ס"ל כר"ח והשקלא וטריא בסמוך דאפי' תרי נמי היינו אליבא דר"י וע"כ ס"ל מקום לא הוי סי' כנ"ל ודו"ק:

    בגמרא אימא אתרמויי אתרמי ובהדי הדדי נפל ולכאורה יש לתמוה דמשמע מהכא דכיון דמספקא לן מלתא אי הוי דרך נפילה ונתייאש או דרך הינוח ולא נתייאש אפ"ה הוי של מוצאו ובכולהו פרקין משמע דלעולם לא זכה המוצא אלא היכא דידעינן בודאי שכבר ידעו בו הבעלים ונתייאשו וכן משמע בסוגיא דיאוש של"מ וי"ל דשאני הכא דדרך הינוח לא שכיח כיון דהוא בדוכתא דשכיחי אינשי ויותר יש לתלות בנפילה היכא דאפשר ודו"ק:

    שם מאי מכריז מנין ופרש"י כך וכך מטבעות מצאתי וזה בא ונותן סימן זו על גב זו מצאתם עכ"ל. ותמיהא לי טובא דבתרי מה סימן יתן שמצאן זו ע"ג זו פשיטא שמצאן כן כמגדלין דאל"כ לא היה מכריז ובשלמא בג' לר"י יש סימן אם מצאן זה ע"ג זה כמגדלין דר"י או כמגדלין דר"ח ואפילו לר"ח גופא דאינו חייב להכריז אלא כשמצאן בענין זה אפ"ה שייך סימן למאי דפשטינן בסמוך דכסולם נמי הוי כמגדלין אם כן יתן סי' באיזה דרך מצאן אבל בשנים ודאי לא שייך סימן ויש ליישב בדוחק דזה גופא הוי סי' אם היו שניהם מטבעות שוות ואם כן מונחים בשוה כמגדלים דר"י או שהיה כעין ב' מלכים כמגדלים דר"ח והיינו דלא קשיא ליה אלא לר"י אבל לר"ח ודאי לא שייך שום סימן דמגדלים בשנים דהא בענין אחר אינו חייב להכריז ועמ"ש בסמוך בלשון התוספ':

    שם טבעא מכריז והא דאמרינן לעיל מצא שנים שנים חייב להכריז היינו בבדי מחטין וצינורות דבבד א' נמי שייך מחטין ל' רבים דהרבה מחטין יש בבד א' אלא דלא הוי סי' שהיה להם מנין ידוע לפי מנהג המקום וא"כ כשיש שני בדים ידעינן דדרך הינוח והוא אומר ששנים היו הוי סי' וק"ל:

    בתוספות בד"ה הא גופא קשיא אמתני' לא פריך כו' עכ"ל המפרשים האריכו למעניתם. ולענ"ד דבריהם מבוארים דמעיקרא לא קשי' להו דלפרוך אבבא דג' מטבעות דפשיטא להו דאיכא למימר דג' מטבעות היינו אפילו משלחפי שלחופי ולאפוקי מפוזרים לגמרי אלא דלפי זה צ"ל דהטעם דמנין לחוד בג' מטבעות הוי סי' ואם כן תקשה אמאי נקט בבא דצבורי מעות דהא אפילו בג' מטבעות לחוד כל שאינן מפוזרות לגמרי חייב להכריז וע"ז כתב דס"ד דפרושי קא מפרש וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 25a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא ורמינהו מצא דבר שא"ב סי' נראה הא דנקט הש"ס, תנינא להא דתנו רבנן, ולא פריך בל"ז אמתני' דהדיוק דהכלי ולפניו פירות הרי אלו שלו. די"ל דודאי אף דלפניו פירות תולי' הפירות בכלים, והטעם דהא"ש היינו משום דהבעלים מתייאשים דחוששים דהפירות נפלו מהכלי וסוברים אולי נפלו ויגלגלו מרחוק או שיתגלגלו מאחורי הכלי שלא יהא מהדר אפי' דכלי לגבייהו ואזי לא יתגלה המציאה בכלי, והא דבתוכם פירות חייב להכריז אף דהוי יאוש, י"ל כיון דהכלי נשאר בחזקת הבעלים דהא מהכלי לא מייאשו ושוב הוי פירות כמונחים בחצירו דל"מ יאוש לשיטת הרמב"ן וסייעתו אף דהכלי הוי חצר שאינו משתמר לענין קנין, מ"מ י"ל לענין זה מהני דלא יצא מרשות בעלים ע"י היאוש, וא"כ י"ל דהברייתא מיירי בדברים שאינם חשובים דהוי יאוש של"מ, ולזה הקשה תנינא להא דת"ר דמבואר בברייתא דמקצת פירות בכלי גם מה שבחוץ הוי לבעלים, ובזה אם איתא דהבעלים מתייאשים אלא דהפירות בכלי משום דלא מהני יאוש כיון דהם בחצירו, מ"מ באותן מקצת דבחוץ לכ"ע מהני יאוש. אע"כ אע"כ דלא הוי ייאוש כלל. כיון דאין דרך כלל שיפלו כל הפירות, וע"כ הא דלפניו פירות הוא שלו, היינו משום דתולין בדעלמא ושפיר פריך ורמינהו:

    תד"ה ש"מ מנין הוי סי', ולע"ל נמי דקתני וכו', ול"ק מנין הוי סי'. תמוה לי דבפשוטו ניחא דהא ע"כ הא דלעיל דמצאן א' א' הוא שלו, אף דלרבא הוי מקום סי'. צ"ל באחד אחד תולין בנפילה רק במצא שני' זהו הוי היכר' דהוי הנוח כדאמרינן תני ציבורי'. וכיון שכן מברייתא דלעיל לא הו"מ למידק דמנין הוי סי'. די"ל דמכח דמצא ב' ב' מוכח דהוי הנוח וממילא הוי סימן מקום, והא דא' א' מותרין. משום דא' א' הוי דרך נפילה, משא"כ הכא פריך ש"מ מנין הוי ס' דהא ל"ל מטעם מקום. דאם כן מאי איריא צבורי' אפילו צבור נמי דהא בצבור א' נמי מוכח דהנוח הוא, אע"כ דלאו מדין מקום הוא רק מדין מנין אתינן עלה. ומשני דבאמת תנו צבור. ודו"ק:

    בא"ד א"נ דמצי למדחי דמנין וחרוז' הוי ס' קשה דא"כ מא קאמר בגמרא ש"מ מנין הוי ס' דלמא לעולם מנין לא הוי סי' אלא דתרתי מנין ומקום הוי סי'. וצע"ג. ודו"ק:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Metzia 25a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 25, Amud Aleph, about 419 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה, כְּרִיכוֹת…”

    2. Segment 248 words

      Opens “גְּמָ׳ טַעְמָא דְּמָצָא פֵּירוֹת בִּכְלִי וּמָעוֹת בְּכִיס.…”

    3. Segment 327 words

      Opens “וּרְמִינְהוּ: מָצָא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן בְּצַד…”

    4. Segment 411 words

      Opens “אָמַר רַב זְבִיד, לָא קַשְׁיָא: הָא בְּכוּבָּא…”

    5. Segment 518 words

      Opens “רַב פָּפָּא אָמַר: הָא וְהָא בְּצַנָּא וּפֵירֵי,…”

    6. Segment 621 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּלָא אִשְׁתְּיַיר בַּהּ…”

    7. Segment 720 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דִּמְהַדְּרִי אַפֵּיהּ לְגַבֵּי…”

    8. Segment 820 words

      Opens “צִבּוּרֵי פֵירוֹת וְצִבּוּרֵי מָעוֹת. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מִנְיָן…”

    9. Segment 938 words

      Opens “שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה. אָמַר…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ מָצָא מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁל…”

    12. Segment 1258 words

      Opens “אֶלָּא אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר: לֹא שָׁנוּ…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: כְּשֵׁיר, מַהוּ? כְּשׁוּרָה, מַהוּ?…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “פְּשׁוֹט מֵהָא חֲדָא, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר…”

    16. Segment 163 words

      Opens “בָּעֵי רַב אָשֵׁי:…”

    Sages named on this page

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Bava Metzia 25a · Segment 4 — “אָמַר רַב זְבִיד, לָא קַשְׁיָא: הָא בְּכוּבָּא וְכִיתָּנָא, הָא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Metzia 25a · Segment 13 — “…תְּרֵין נָמֵי. אָמַר רָבִינָא: טִבְעָא מַכְרֵיז.

    Original text

    שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְגִיזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחִין מִבֵּית הָאוּמָּן, כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיב לְהַכְרִיז.

    three coins stacked one atop another; bundles of grain in a secluded area; loaves of a homeowner, as each shapes his loaves in his own unique manner; wool fleeces that are taken from the house of a craftsman, as each craftsman processes the wool in his own unique manner; jugs of wine; or jugs of oil. If one finds any of these, he is obligated to proclaim his find.

    גְּמָ׳ טַעְמָא דְּמָצָא פֵּירוֹת בִּכְלִי וּמָעוֹת בְּכִיס. הָא כְּלִי וּלְפָנָיו פֵּירוֹת, כִּיס וּלְפָנָיו מָעוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. תְּנֵינָא לְהָא, דְּתָנוּ רַבָּנַן: מָצָא כְּלִי וּלְפָנָיו פֵּירוֹת, כִּיס וּלְפָנָיו מָעוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מִקְצָתָן בַּכְּלִי וּמִקְצָתָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע, מִקְצָתָן בַּכִּיס וּמִקְצָתָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע – חַיָּיב לְהַכְרִיז.

    GEMARA: The Gemara infers from the mishna: The reason one is obligated to proclaim his find is that he found produce inside the vessel or coins inside the pouch; but if he found a vessel and produce was before it, or if he found a pouch and coins were before it, those, the produce and coins, belong to him. The Gemara comments: We learn from this mishna by inference that which the Sages taught explicitly in a baraita : If one found a vessel and produce was before it, or if he found a pouch and coins were before it, those, the produce and coins, belong to him. If some of the produce is in the vessel and some of the produce is on the ground, or if some of the coins are inside the pouch and some of them are on the ground, one is obligated to proclaim his find.

    וּרְמִינְהוּ: מָצָא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן בְּצַד דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן – חַיָּיב לְהַכְרִיז. בָּא בַּעַל סִימָן וְנָטַל אֶת שֶׁלּוֹ – זָכָה הַלָּה בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן.

    And the Gemara raises a contradiction from another baraita : If one found an item on which there is no distinguishing mark alongside an item on which there is a distinguishing mark, he is obligated to proclaim that he found both. If the owner of the item with the distinguishing mark came and took his item but did not claim ownership of the other item, the other person, who found the items, acquires the item on which there is no distinguishing mark. This halakha should also apply when one finds a vessel on which there is a distinguishing mark and produce on which there is no distinguishing mark.

    אָמַר רַב זְבִיד, לָא קַשְׁיָא: הָא בְּכוּבָּא וְכִיתָּנָא, הָא בְּצַנָּא וּפֵירֵי.

    The Gemara cites several possible resolutions to this contradiction. Rav Zevid said that this is not difficult: This baraita , where the finder is obligated to proclaim his finding of both the vessel and the produce, is referring to a container and flax. Since the flax fibers are intertwined, when part of the flax falls out of the container, all of the flax would fall out. Therefore, the fact that the flax is completely outside the container is not an indication that it was never in the container. That mishna, from which it is inferred that produce found outside the vessel belongs to the finder, is referring to a basket and produce. Had the produce fallen out of the basket, presumably some produce would remain in the basket, because the individual units of produce are not connected. Therefore, the fact that no produce was found in the basket indicates that the produce did not fall out of the basket.

    רַב פָּפָּא אָמַר: הָא וְהָא בְּצַנָּא וּפֵירֵי, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִשְׁתְּיַיר בַּהּ מִידֵּי, הָא דְּלָא אִשְׁתְּיַיר בַּהּ מִידֵּי.

    Rav Pappa said: Both this ruling and that ruling are referring to a basket and produce, and nevertheless it is not difficult: This baraita , where the finder is obligated to proclaim his finding of the produce found outside the vessel, is referring to a case where some produce remains in the basket. That mishna, from which it is inferred that produce found outside the vessel belongs to the finder, is referring to a case where no produce remains in the basket.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּלָא אִשְׁתְּיַיר בַּהּ מִידֵּי, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דִּמְהַדְּרִי אַפֵּיהּ לְגַבֵּי פֵּירֵי, הָא דְּלָא מְהַדְּרִי אַפֵּיהּ לְגַבֵּי פֵּירֵי.

    And if you wish, say instead: Both this ruling and that ruling are referring to a case where no produce remains in the basket, and nevertheless it is not difficult: This baraita , where the finder is obligated to proclaim his finding of the produce found outside the empty vessel, is referring to a case where the mouth of the basket is facing the produce, indicating that the produce fell from it. That mishna, from which it is inferred that produce found outside the vessel belongs to the finder, is referring to a case where the mouth of the basket is not facing the produce.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דִּמְהַדְּרִי אַפֵּיהּ לְגַבֵּי פֵּירֵי, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִית לֵהּ אוּגְנִין לְצַנָּא, הָא דְּלֵית לֵהּ אוּגְנִין לְצַנָּא.

    And if you wish, say instead: Both this ruling and that ruling are referring to a case where the mouth of the basket is facing the produce, and nevertheless, it is not difficult: That mishna, from which it is inferred that produce found outside the vessel belongs to the finder, is referring to a case where the empty basket has a rim. Had the produce fallen out of the basket, the rim would have prevented some of the produce from falling. This baraita , where the finder is obligated to proclaim the produce found outside the empty vessel, is referring to a case where the basket has no rim and therefore the produce in its entirety could have fallen from the basket.

    צִבּוּרֵי פֵירוֹת וְצִבּוּרֵי מָעוֹת. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מִנְיָן הָוֵי סִימָן, תְּנִי: ״צִבּוּר פֵּירוֹת״. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מָקוֹם הָוֵי סִימָן, תְּנִי: ״צִבּוּרֵי פֵּירוֹת״.

    § The mishna teaches: And for these found items, one is obligated to proclaim his find: Piles of produce and piles of coins. Conclude from it that number is a distinguishing mark, and one reclaims his produce or coins by correctly declaring the number of piles. The Gemara rejects that proof. Perhaps one should teach the mishna as stating: A pile of produce. It is not the number of piles but their location that serves as a determining mark. Based on that emendation, conclude from it that location is a distinguishing mark. The Gemara rejects that proof as well. Perhaps one should teach the mishna as stating: Piles of produce. Since the authoritative version of the mishna is unclear, no proof can be cited from it.

    שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַגְדְּלָאָה: וְהוּא שֶׁעֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מָצָא מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִים – חַיָּיב לְהַכְרִיז. וְאֵלּוּ הֵן עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִים? שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעִין זֶה עַל גַּב זֶה.

    § The mishna teaches: And for these found items, one is obligated to proclaim his find: Three coins stacked one atop another. Rabbi Yitzḥak from Migdal says: And one is obligated to proclaim the find in a case where the coins are arranged in well-ordered towers. This is also taught in a baraita : If one found scattered coins, these belong to him. If the coins are arranged in well-ordered towers, he is obligated to proclaim his find. The baraita elaborates: And these coins are arranged in towers: Three coins stacked one atop another.

    הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ מָצָא מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, הָא מְשַׁלְחֲפִי שַׁלְחוֹפֵי חַיָּיב לְהַכְרִיז! אֵימָא סֵיפָא: עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין חַיָּיב לְהַכְרִיז, הָא מְשַׁלְחֲפִי שַׁלְחוֹפֵי הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ! תָּנָא כֹּל שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין – מְפוּזָּרוֹת קָרֵי לְהוּ.

    The Gemara notes an apparent contradiction in the baraita . This baraita itself is difficult. In the first clause of the baraita , you said: If one found scattered coins, these belong to him, from which it can be inferred that if the coins partially overlap [ meshalḥefei shalḥufei ], he is obligated to proclaim his find. Say the latter clause of the baraita : If the coins are arranged in well-ordered towers, he is obligated to proclaim his find, from which it can be inferred that if the coins partially overlap, those coins belong to him. The Gemara answers: The tanna of the baraita calls any pile of coins that is not arranged in well-ordered towers: Scattered.

    אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁל שְׁלֹשָׁה מְלָכִים, אֲבָל שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד אֵינוֹ חַיָּיב לְהַכְרִיז. הֵיכִי דָמֵי? אִי דַּעֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין – אֲפִילּוּ שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד נָמֵי, וְאִי דְּאֵין עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין – אֲפִילּוּ שֶׁל שְׁלֹשָׁה מְלָכִים נָמֵי לָא!

    Rabbi Ḥanina says: The Sages taught that one must proclaim his find only when he finds coins minted by three different kings, but if all the coins were minted by one king, one is not obligated to proclaim his find. The Gemara asks: What are the circumstances? If the coins are arranged in well-ordered towers, then even if all the coins were minted by one king, the finder should also be obligated to proclaim his find. And if the coins are not arranged in well-ordered towers, then even if the coins were minted by three kings, the finder should also not be obligated to proclaim his find.

    אֶלָּא אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד כְּעֵין שְׁלֹשָׁה מְלָכִים, אֲבָל שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד אֵינוֹ חַיָּיב לְהַכְרִיז. וְהֵיכִי דָּמֵי דַּעֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִים? רְוִיחָא תַּתָּאָה וּמְצִיעָא עִילָּוֵיהּ וְזוּטָא עִילָּוֵיהּ מְצִיעָא. דְּאָמְרִינַן: אַנּוֹחֵי אַנְחִינְהוּ. אֲבָל שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד, דְּכוּלְּהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ אַף עַל גַּב דְּמַנְּחִי אַהֲדָדֵי – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, אֵימַר: אִתְרְמוֹיֵי אִתְרְמִי וּבַהֲדֵי הֲדָדֵי נְפוּל.

    Rather, if Rabbi Ḥanina’s ruling was stated, this is how it was stated: The Sages taught that one must proclaim his find only when he finds coins of different sizes minted by one king, which are similar to coins minted by three kings. But if they are coins of the same size minted by one king, he is not obligated to proclaim his find. The Gemara elaborates: According to this interpretation, what are the circumstances of coins that are arranged in well-ordered towers and which one must proclaim? It is when the bottom coin is broadest, and the intermediate-sized coin is atop it and the smallest coin is atop the intermediate one, as we say: They were placed there and are not lost at all. But if one finds coins minted by one king, each of them sized like the other, even if each is placed upon the other, those coins belong to the finder. The reason is that it is possible to say that it is happenstance and they fell together, so their arrangement is not a distinguishing mark.

    וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד נָמֵי מַכְרֵיז. מַאי מַכְרֵיז? מִנְיָן. מַאי אִירְיָא תְּלָתָא? אֲפִילּוּ תְּרֵין נָמֵי. אָמַר רָבִינָא: טִבְעָא מַכְרֵיז.

    And Rabbi Yoḥanan says: Even if the coins were minted by one king, one is also obligated to proclaim his find. The Gemara asks: What does one proclaim in order to invite the owner to describe his item? The Gemara answers: He proclaims that he found coins and the owner specifies the number of coins. The Gemara asks: If so, why does the mishna specifically teach a case where one found three coins when even if one found two coins they could be identified by their number? Ravina said: Since the finder proclaims that he found coins, using the plural term, indicating that there were at least two coins, if the owner claims that he lost two coins, the default of the plural term, he is not providing a distinguishing mark. Therefore, the mishna teaches a case of three coins.

    בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: כְּשֵׁיר, מַהוּ? כְּשׁוּרָה, מַהוּ? כַּחֲצוּבָה, מַהוּ? כְּסוּלָּם, מַהוּ?

    Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If one found coins configured like a round bracelet, what is the halakha ? If they were configured like a straight line, what is the halakha ? If they were configured like a triangle, what is the halakha ? If they were configured like a ladder, one partially upon the other and partially protruding, what is the halakha ?

    פְּשׁוֹט מֵהָא חֲדָא, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: כֹּל שֶׁאִילּוּ מַכְנִיס לָהֶ[ן] קֵיסָם בֵּינֵיהֶן וְנוֹטְלָם בְּבַת אַחַת, חַיָּיב לְהַכְרִיז.

    The Gemara suggests: Resolve at least one of these dilemmas, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: For any arrangement of coins such that if one were to introduce a wood chip between the coins he could thereby lift them all at once with that wood chip, he is obligated to proclaim his find. Based on that criterion, one can conclude that if one finds coins configured like a ladder, he is obligated to proclaim his find.

    בָּעֵי רַב אָשֵׁי:

    Rav Ashi raises a dilemma: