Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Kamma 94a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 94a

    Bava Kamma 94a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 479 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מאספורק שם מקום:

    בוצע ברך גוזל ומברך בוצע כמו כל בוצע בצע (משלי א׳:י״ט):

    מאי קאמר איירי בשבחה וקתני הרי שלך לפניך והאי לישנא לא שייך למימר אלא בדבר שכיחש מקדמותו שאמר לו טלנו כמות שהוא כחוש:

    מצות פאה להפריש מן הקמה דכתיב לא תכלה פאת שדך לקצור (ויקרא י״ט:ט׳):

    מרחו מחליק את הכרי ברחת ומירוח הוי גמר מלאכה למעשר הלכך מעשר כל מעשרותיו תחלה ואחר כך נותן לו פאה כדי שלא יפסיד עני שאילו היה נותנו קודם מירוח אע"פ שעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה מהן כרי פטור מן המעשר שהרי הפקר הוא אבל עכשיו שנתמרח ביד בעל הבית נתחייב במעשר דהכי אמרינן במסכת ברכות (דף מ:) לקט שכחה ופאה שעשאן בגורן הוקבעו:

    אף מפריש מן העיסה פאה אם לא נתנה כבר ואילו לת"ק מן העיסה לא דקנייה בשינוי והוי ממון שאין לו תובעים דעד השתא דישה לאו שינוי הוא דאוכל הוא כמו שהיה:

    איכפל תנאי טרחו ועמלו ונתקבצו לכך:

    בהכחשה דהדר מפטמו וחוזר לקדמותו:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 94a · Sefaria

    Tosafot

    ואפאה (והרים) [והפריש ממנה חלה משעת גלגול מתחייב בחלה אלא רבותא קמ"ל דאע"פ שעשה כל השינויים הללו אין אלא מנאץ א"נ משום דהיכא דאין תחילתו עיסה אין מתחייב בחלה עד אחר אפייה נקטה הכי:

    לא הפריש מן הקמה יפריש מן העומרים אביי לטעמי' דאמר בריש תמורה (ד' ו. ושם ד"ה אמר) כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ומפרש התם דטעמא דיפריש מן העומרים משום תעזוב יתירא דבלא תעזוב יתירא לא היה מיחייב דכיון דעבר על לא תכלה הוה אמינא דאהני ופטור ולהכי אצטריך אביי בשמעתין ע"כ לר' ישמעאל למימר שינוי במקומה עומדת אבל לרבא דאמר התם כל דאמר רחמנא לא תעביד כי עביד לא מהני בלא תעזוב יתירא מפריש מן העומרין ולא מבעי ליה תעזוב יתירא אלא למפקיר כרמו או לרבי ישמעאל אי שינוי קונה אצטריך דמפריש מן העיסה ואם תאמר לאביי דאצטריך תעזוב יתירא לחייב מן העומרים מפקיר כרמו מנליה דחייב בפאה וי"ל דתרתי ש"מ וכן צ"ל לרבא אליבא דרבי ישמעאל אי סבר רבי ישמעאל דשינוי קונה ודריש תעזוב יתירא לחייב מן העיסה אם כן המפקיר כרמו מנליה דמשמע דההיא דרשה אתיא ככ"ע מדדייק בפרק בא סימן (נדה ד' נא. ושם ד"ה מין) דהא דתנן התם כל שחייב בפאה חייב במעשר היינו כל מין שחייב בפאה חייב במעשר דאי לאו הכי הרי מפקיר כרמו דחייב בפאה ופטור מן המעשר ומאי ראיה היא דלמא מתני' כרבי ישמעאל דמוקי תעזוב יתירא לחייב מן העיסה ולא מייתי למדרש שיתחייב בפאה אלא ודאי ליכא דפליג אההוא תנא דמפקיר כרמו ותרתי ש"מ כדפרישית:

    מרחו מעשר ונותן לו ואפילו למאן דאית ליה ברירה כל זמן שלא הפריש פאה ולא בררה היה הכל שלו ונתחייב הכל במעשר ושוב לא יפטר ואם תאמר תרומה נמי לתני שתורם ונותן לו ואין לומר דתרומה בלאו הכי יפריש העני וכל פאה חייבת בתרומה חדא דא"כ מקדים מעשר לתרומה גדולה ועוד דתנן במסכת תרומות בפ"ק (מ"ה) אין תורמין מן הלקט ומן השכחה כו' ונראה לפרש משום דתרומה דבר קל לתרום לא חש להזכיר ויש מפרשים דלהכי אין תורם משום דבגורן רגילין לתרום כדתנן במסכת מעשר (פ"ב) מצא פירות ממורחין בשדה מכונסין אסורים משום גזל מפוזרין מותרין משום גזל בין כך ובין כך חייבין במעשר ופטורין מן התרומה לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן ניטלה תרומה גדולה:

    Tosafot on Bava Kamma 94a · Sefaria

    Rashba

    גם לרבות שינוייהן כבר כתבתי למעלה בפרק מרובה.

    אפאה והרים ממנה חלה לרבותא נקט אפאה ולומר שאף על פי שעשה בה כל מלאכות ושינויין אלו הרי זה מנאן דשנוי במקומו עומד ולאו בדוקא נקטה ולומר שאין חיוב חלה עד שעת אפייה דהא משעת גלגול נתחייבת בחלה ויכול להרים ממנה חלתה.

    שבח מפני תקנת השבים ולא שבח דפטמה גזלן קאמר דאילו כן מדינא נוטלו בלא תקנת השבים דאמר ליה אנא מפטמנא ואת שקלת (לעיל בבא קמא סה, א), וכן כל שבח דיוקרא לא קאמר דהוא דנגזל הוה דהא כל דאיתיה בעינה הדר ואילו אכלה ההיא שעתא משלם כיוקרא דהשתא כדאמר בשלהי פרק המפקיד (ב"מ מג, א) בגוזל חבית של יין מעיקרא שויא זוזא והשתא שויא ארבעה שתייה או תברה משלם ארבעה כיון דאילו איתא בעינה הדרה השתא הוא דקגזיל לה, אלא שבח שהשביחה ממילא כגון עגל ונעשה שור טלה ונעשה איל או שרועה באפר ונתפטמה ואי נמי שפטמה ונוטל שבח היתר על ההוצאה, וכל זה מתקנת השבים למאן דאמר שינוי במקומו עומד.

    מרחו מעשר ונותן לו ואפילו למאן דאמר יש ברירה כל זמן שלא הפריש פאה וקבע במעשרו שוב לא יפטור. ואם תאמר תרומה נמי יתרום ויתן לו שהוקבע ברשותו ואילו נתנו קודם לכן לעני הי' עני הפטור וכמו ששנינו בפרק קמא דתרומות (מ"ה) אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה, ותירצו בתוספות דמשום דתרומה דבר מועט הוא דחטה אחת פוטרת את הכרי (קידושין נח, ב) לא חש למיתני תורם ומעשר אבל לעולם תורם הוא, ומסתברא דכל שאמר מעשר ונותן לו כאילו אמר תורם ומעשר שהרי אינו רשאי להקדים מעשר כדכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר (תמורה ב, א) והלכך כל שאתה מחייבו לעשר כאילו חייבתו לתרום.

    הכי גרסינן משום דכתיב תעזוב כדבעי רבי יונתן. ולא גרסינן וכי תימא (לגמרי) ליגמר מיניה.

    הא דאמרינן גבי בעיא דרבי יונתן אם תמצא לומר טעמא דרבי ישמעאל משום דקסבר שינוי במקומו עומד כו' ותו לרבנן כו'. כל זה אינו מכלל הבעיא דרבי יונתן הוא דבעא טעמא דרבי ישמעאל מאי ניהו או משום דקסבר בעלמא שינוי במקומו עומד או דלמא בעלמא קני והכא משום דכתיב תעזוב יתירא ומשום הכי קאמר רבא דלמא טעמיה דרבי ישמעאל משום דכתיב תעזוב יתירא וכדאסתפקא ליה לרבי יונתן, והך אם תמצא לומר תלמודא הוא דקא שקיל וטרי בה.

    הא דתניא המפקיר כרמו למחר השכים ובצרו בפרק אין בין המודר (נדרים מב, ב) הביאוה ושם נתפרשה.

    ולדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים דהדרי לברייתן. כלומר הא דקאמר דמשנתינו מפני תקנת השבים בכלים דהדרי לברייתן הוא ובכי הא הוא דקאמר רבי יוחנן דגזלה חוזרת בעיניה אף על פי שנשתנית.

    6 more comments on this page.

    Rashba on Bava Kamma 94a · Sefaria

    Meiri

    מאחר שהשינוי קונה הרי שגזל סאה של חטה וטחנה ולשה ואפאה רשאי לאכלה ולברך עליה דמים הוא חייב לו וכן אחרים מזמנים עם זה וכל שלא נשתנה והוא רוצה לאכלה אע"פ שהוא עובר עברה וברכתו קללה ותועבה ונאוץ אינו רשאי ליהנות בלא ברכה ומברך הן המוציא הן ברכת המזון הן שאר ברכות הכל כפי הברכה הראויה לו ומכל מקום יראה לי שאין מצטרף עם האחרים לזמון שאין קבע לאוכל בעבירה כמו שכתבנו בברכות וכן אינו מברך על החלה הואיל ואין כאן הנאה אלא ברכת מצוה ואין ברכה לעשיית מצוה בעבירה ויש חולקין שלא לברך אף ברכת המוציא:

    מי שגזל בהמה והשביחה ביד הגזלן אם על ידי פטומו השביחה הרי השבח של גזלן והבהמה חוזרת בעינה שאין זה שנוי שכל שבח אפשר שיחזור לפחיתותו ונוטל שיעור שבח מן הנגזל ואם הושבחה מאליה פסקו גדולי הדורות שלפנינו שהוא לנגזל וגדולי המחברים נוטים בה לדעת אחרת כמו שיתבאר הוכחש ביד הגזלן אם כחש החוזר הוא אומר לו הרי שלך לפניך אלא שאם הכחישה הוא משלם עוד שיעור הכחש ואם מאליה אינו משלם כלום ואם כחש שאינו חוזר כגון כחש שאין לו רפואה קנאה בשנוי ומשלם דמיה כשעת הגזלה מכל מקום עמדה הבהמה על עמדה אלא שהוזלה או הוקרה הכל לנגזל כמו שבארנו בפרק מרובה:

    מצות פאה להניחה בקמה ואם לא הניחה בקמה מפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים מפרישו מן הכרי ואפילו מרחו לא הפריש מן הכרי מפריש מן הקמח לא הפריש מן הקמח מפריש מן העיסה לא הפריש מן העיסה מפריש מן הלחם כמו שיתבאר במקומו ואע"פ ששנוי קונה כל מקום תעזוב יתירא כתיב:

    המפקיר את כרמו והשכים בבקר וזכה בו ובצרו חייב בפרט ובשכחה ובעוללות הואיל ושלו היה ופטור מן המעשרות ומן התרומות ואם זכה בהפקר של אחר פטור בכל:

    כל שנשתנית הגזלה ביד הגזלן קנאה על הדרכים שבארנו ואם נפחתה הרי הגזלן מעכבה ומשלם דמיה ואין שמין לו להיות בעלים מטפלין בגזלה שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא תהא הנבלה או השברים שלו וישלם דמים ויש נוטין בזו לדעת אחרת כמו שכתבנו בפרק ראשון וסוגיא זאת מוכחת כמו שכתבנו:

    Meiri on Bava Kamma 94a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אין זה מברך אלא מנאץ ומכל מקום אינו רשאי ליהנות בלא ברכה ומברך הן המוציא הן ברכת המזון הן שאר ברכות הכל כפי הברכה הראויה לה. ומכל מקום יראה לי שאין מצטרף עם אחרים לזימון שאין קבע לאוכל בעבירה כמו שכתבנו בברכות. וכן אינו מברך על החלה הואיל ואין כאן הנאה אלא ברכת מצוה ואין ברכה לעשיית מצוה בעבירה. ויש חולקין שלא לברך אף ברכת המוציא. הרב המאירי ז"ל.

    כלל זה אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שבח שהשביח גזלן וכו' כחש אומר לו הרי שלך לפניך ומוקי לה לקמן בכחש שחוזר לברייתו וקיימא לן כוותיה חדא דהא פסק שמואל לקמן הלכתא כוותיה ועוד דהא לטעמיה דרבא דמוקי לה בכחש החוזר לברייתו על כרחך הלכתא היא דהא סוגיין בעלמא שינוי החוזר לברייתו לא קני מפני תקנת השבים לפיכך הגזלן נוטל שבחו והנגזל נוטל את השאר. ומסתברא דכי מסלקינן ליה בדמי מסלקינן ליה והא דרבן שמעון בן גמליאל הלכתא היא דהא סוגיין לקמן דשבח שעל גבי גזלה הוי. הרמ"ה ז"ל בפרטיו.

    אי הכי אפילו השביח נמי אמרינן מפני תקנת השבים לאו שבח דפטמה גזלן קאמר דאלו כן מדינא נוטל בלא תקנת השבים דאמר ליה אנא מפטימנא ואת שקלת. וכן לא שבח דיוקרא קאמר דההוא דנגזל הוי דהא כל דאיתיה בעינא הדרא ואלו אכלה ההיא שעתא משלם כיוקרא דהשתא כדאמרינן בשלהי המפקיד בגוזל חבית של יין מעיקרא שויא זוזא וכו'. אלא בשבח שהשביח ממילא כגון עגל ונעשה שור או שרועה באפר ונתפטמה ואי נמי שפטמה ונוטל שבח היתר על ההוצאה וכל זה מפני תקנת השבים למאן דאמר שינוי במקומו עומד. הרשב"א ז"ל.

    מרחו מעשר ונותן לו כתבו בתוספות ונראה לפרש משום דתרומה דבר קל לתרום לא חש להזכיר. וכתב חרשב"א דכל שאמר מעשר ונותן לו כאלו אמר תורם ומעשר שהרי אינו רשאי להקדים מעשר לתרומה כדכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר הלכך כל שאתה מחייבו לעשר וליתן לו כאלו חייבתו לתרום. ע"כ. ועד כאן לא קאמר רבי שמעון בן אלעזר אלא בהכחשה דהדר והלכתא היא דהא סוגיין לקמן בשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי ושמע מינה דרישא דקאמר השביח נוטל שבחו בשבח החוזר לברייתו קמיירי ואפילו הכי דגזלן הוי מפני תקנת השבים ואמטו להכי קתני נוטל שבחו ולא קתני משלם כשעת הגזלה משום דלא קני לה גזלן לגזלה דשינוי החוזר לברייתו הוא דלא קני אלא שבחא דידיה בלחוד הוא דקני מפני תקנת השבים וכן הלכתא. הרמ"ה ז"ל בפרטיו.

    עוד כתב אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר השביח נוטל שבחו כחש אומר לו הרי שלך לפניך ודוקא בכחש החוזר לברייתו אבל כחש שאינו חוזר לברייתו משלם כשעת הגזלה ואפילו מישם לא שיימינן ליה דאמר שמואל אין שמין לא לגנב וכו'. ואוקימנא לטעמיה דרבא בכחש שאין חוזר לברייתו וכן הלכה וליתא לשינוייה דאביי דקיימא לן אביי ורבא הלכא כרבא בר מיע"ל קג"ם. ע"כ. וכתב הראב"ד ז"ל וז"ל ה"ר יצחק ז"ל כתב דברי רבי יהודה דאמר שבח שעל גבי גזלה דגזלן הוי ולא כתב דברי רבי שמעון בן אלעזר שפסק שמואל הלכה כמותו. ודומה לי לדעתו הא דרבי יהודה עדיף מדרבי שמעון בן אלעזר דרבי שמעון בן אלעזר השביח קאמר ולא אמר שבח דומיא דכחש והיינו פטמה ואלו לרבי יהודה אפילו שבחא דממילא כגון גזות וולדות שאין השבח משום מזונות ואפילו הכי דגזלן הוי מפני תקנת השבים ובין שבח דממילא ובין השביח הגזלן כל מה שנוטל בשבח יותר על מזונותיה הכל משום תקנת השבים. מיהו יוקרא וזולא בין למר ובין למר דנגזל הוה מדרבא דאמר האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה תברה או שתייה משלם ארבעה מאי טעמא דבעידנא דשתי לה קא גזיל לה אלמא כי איתא הדרא בעינא. ע"כ. וכתב הרב המאירי ז"ל וז"ל מי שגזל בהמה והשביחה ביד הגזלן אם על ידי פטומו השביחה הרי השבח של גזלן והבהמה חוזרת בעינה שאין זה שינוי שכל שבח שאפשר שיחזור לפחיתותו נוטל שיעור שבח מן הגזלן. ואם הושבחה מאליה פסקו גדולי הדורות שלפנינו שהוא לנגזל. וגדולי המחברים נוטים בה לדעת אחרת כמו שיתבאר.

    הכי נמי דילמא משום תעזוב יתירא כדבעי רבי יונתן ולא גרסינן וכי תימא ליגמר מיניה. הא דאמרינן גבי בעיא דרבי יונתן אם תמצא לומר טעמא דרבי ישמעאל משום דקסבר שינוי במקומו עומד וכו' ותו לרבנן וכו' כל זה אינו מכלל הבעיא דרבי יונתן הוא דבעא טעמיה דרבי ישמעאל מאי ניהו אי משום דקסבר בעלמא שינוי במקומו עומד או דילמא בעלמא קני והכא משום דכתיב תעזוב יתירא ומשום הכי קאמר רבא דילמא טעמא דרבי ישמעאל משום תעזוב יתירא וכדאיסתפק ליה לרבי יונתן והאי אם תמצי לומר תלמודא הוא דקא שקיל וטרי בה. הרשב"א ז"ל.

    לכדתניא המפקיר כרמו וכו' הקשה ריב"ק מתוספתא דפאה דקתני גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו המחזיק במחובר חייב בכל בתלוש פטור מן הכל בקמה פטור מפרט ועוללות ושכחה ופאה וחייב במעשר והיינו איפכא. ומפרש רבנו שמחה דוקא הכא דהחזיק הוא דכתיב תעזוב יתירא לחייבו אבל אדם אחר פטור להכי קאמר במחובר חייב בכל שהרי לא בא לכלל עונת פטור דברשותו נתחייב ובתלוש פטור מן הכל הואיל וברשות הפקר באו לעונות חיוב הפקר פוטרם בקמה פטור בשכחה ובפאה שחיובן בקמה הפקר פוטרם אבל מעשר שאין חיובו אלא עד שימרח בכרי הרי ברשותו בא לכלל חיוב אבל הכא בשעה שהחזיק בהן שתלשן הרי כבר נתחייבו והפקר פוטרן. מהר"י כץ. והאמר שמואל אין השברים שמין לתשלומי גנב ולא לתשלומי גזלן אבל נוטל הגזלן השברים ומשלם לו כלי שלם אלמא קני ליה בשינוי דאי לא קני ליה ניהדריה בעיניה וישלם הפחת. לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן מתניתא כגון עצים משופין ועשאן כלים דהדרי לברייתן ואפילו הכי קני ליה מפני תקנת השבין ועל זה השינוי אמר רבי יוחנן דבר תורה גזלה נשתנית חוזרת בעיניה משום דהדר לברייתו הוא אבל שינוי גמור כגון צבע של קלא אילן דלא הדר קני מדאורייתא ולית הלכתא כוותיה מדרב פפא. הראב"ד ז"ל. וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו הא דמוקי ליה רבי יוחנן למתניתין דקתני הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזלה בעצים משופין ועשאן כלים דהדרי לברייתן ליתא דהא סוגיין לקמן דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי. אלא מיהו הני מילי לענין מיקנא גופה דגזלה לגמרי דלא קני אבל שבחא דאשבח גזלן דידיה הוי מפני תקנת השבים דקיימא לן כרבי שמעון בן אלעזר. ועוד דסוגיין לקמן דשבח שעל גבי גזלה דגזלן הוי. ואיכא למימר נמי דרבי יוחנן גופיה דקאמר דשבח החוזר לברייתו קני לענין מיקנא גופה דשבחא בלחוד הוא דקאמר. ע"כ.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 94a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא וב"ה נמי הכתיב גם בפרק מרובה דף ס"ה כתבתי דהא דאסיקנא הכא לב"ה בקשיא היינו אליבא דאביי דלא משמע ליה לחלק בין גבוה להדיוט אבל אליבא דרבא איכא למימר דגם אתי למעט שינוי החוזר דאפי' למ"ד דלהדיוט מועיל אפי' שינוי חוזר אפ"ה לגבוה מודה ומכ"ש דא"ש למ"ד דאף להדיוט בעינן דוקא שינוי שאינו חוזר וע"ש באריכות:

    שם א"ה אפי' השביחה נמי כו' מכאן יש להקשות על מה שפירש הרמב"ן באריכות בס' המלחמות דמלתא דרשב"א לא איירי אלא כשהשביחה ע"י שפיטמה הגזלן בידים מטעמא דא"ל אנא פטימנא ואת שקלת והביא ראיה מפרק מרובה ע"ש בדבריו וא"כ מאי מקשה הכא א"ה אפי' השביחה נמי וצריך לאוקמי מפני תקנת השבים ות"ל מה"ט גופא דא"ל אנא מפטימנא אלא ודאי דלא סגי בהאי טעמא דמשום כך אין לו ליטול אלא הוצאת הפיטום ולא מה שהשבח יתר על ההוצאה כדס"ל לר' יהודה לקמן גבי צמר והא דאמרינן ה"ט דאנא פטימנא בפרק מרובה היינו שלא ישלם ד' וה' כשל עכשיו ולא כמו שפי' הרמב"ן לענין גוף הקרן וא"כ ע"כ הא דשקיל כל השבח לרשב"א לאו משום דא"ל אנא פטימנא אלא כדאסקינן מפני תקנת השבים וא"כ ה"ה לשבחא דממילא ויש ליישב בדוחק דהרמב"ן נמי ה"ק דכיון דפיטמה הגזלן בידים בהא דוקא ס"ל לרשב"א דשייך תקנת השבים כיון דטרח בה ומצי א"ל אנא פטימנא לכך תקנו חכמים מפני תקנת השבים אבל בשבחא דממילא לית ליה תקנת השבים וא"כ לפ"ז הא דאמרינן בפ' מרובה ה"ט דאנא פטימנא היינו נמי משום תקנת השבים לפי' הרמב"ן דאגוף הקרן נמי קאי וע"ש באריכות ומוכח קצת כמ"ש ודו"ק:

    תוספות בד"ה לא הפריש מן הקמה כו' ולהכי איצטריך אביי בשמעתין ע"כ לר"י למימר שינוי במקומו עומד עכ"ל. פי' דלפ"ז הוי ידע אביי שפיר דאיכא קרא דתעזוב יתירא כדדחי רבא ומ"מ מוכח שפיר כיון דקרא דתעזוב איצטריך שיפריש מן העומרים דאף על גב דאכתי לא נשתנה מ"מ סד"א כיון דעבר אמימרא דרחמנא שקבע זמן להניח הפיאה במחובר תו לא מהני אח"כ וקמ"ל דלא ואכתי מן העיסה מנ"ל כיון דאשתני אע"כ דס"ל דשינוי במקומו עומד וא"כ ילפינן הכל מתעזוב דכך לי מן העיסה כמו מן העומרים דבכולהו עבר אמימרא דרחמנא ושינוי אינו מועיל כלל משא"כ לרבא לא איצטריך תעזוב לר"י אלא להפריש מן העיסה כו' וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 94a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' גם לב"ה קשיא עיין לעיל דף נד ע"א תוספות ד"ה חמור:

    שם והפריש ממנה חלה עיין ברכות דף מה ע"א תוס' ד"ה אכל טבל:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 94a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּין, טְחָנָהּ, לָשָׁהּ וַאֲפָאָהּ וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה. הא דלמדנו דין זה בחלה ולא נקיט 'גזל ואכל ובירך' משום דגזל ממון שיש לו תובעים דבעליו ידועים אבל חלה ממון שאין לו תובעים ואית ביה רבותא טפי.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 94a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 94, Amud Aleph, about 479 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “דְּמֵאַסְפּוֹרַק: בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.…”

    2. Segment 224 words

      Opens “וּבֵית שַׁמַּאי, הָא כְּתִיב ״הֵם״! הָהוּא מִיבְּעֵי…”

    3. Segment 39 words

      Opens “וּבֵית הִלֵּל נָמֵי, הָכְתִיב: ״גַּם״! ״גַּם״ לְבֵית…”

    4. Segment 46 words

      Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי הִיא?…”

    5. Segment 531 words

      Opens “דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי…”

    6. Segment 631 words

      Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי הִיא? דְּתַנְיָא,…”

    7. Segment 721 words

      Opens “מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָאָמַר:…”

    8. Segment 89 words

      Opens “אִי הָכִי, אֲפִילּוּ הִשְׁבִּיחַ נָמֵי! אָמְרִי: מִפְּנֵי…”

    9. Segment 930 words

      Opens “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: מִצְוַת פֵּאָה…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “מֵרְחוֹ – מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. מִשּׁוּם רַבִּי…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִיכְּפוּל כֹּל…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “אָמַר רָבָא: מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “וְעַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם,…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָתָם,…”

    17. Segment 1728 words

      Opens “כִּדְבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן – דְּבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן:…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשּׁוּם…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: הַמַּפְקִיר כַּרְמוֹ, וְהִשְׁכִּים לַבֹּקֶר…”

    20. Segment 2010 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי…”

    21. Segment 2114 words

      Opens “וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין…”

    22. Segment 2244 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן…”

    23. Segment 2317 words

      Opens “אֶלָּא לְאַבָּיֵי, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן…”

    24. Segment 249 words

      Opens “אַבָּיֵי מַתְנֵי הָכִי – אָמַר רַב יְהוּדָה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Bava Kamma 94a · Segment 4 — “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי הִיא?

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Bava Kamma 94a · Segment 9 — “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: מִצְוַת פֵּאָה – לְהַפְרִישׁ…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Kamma 94a · Segment 20 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Kamma 94a · Segment 24 — “אַבָּיֵי מַתְנֵי הָכִי – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:

    Original text

    דְּמֵאַסְפּוֹרַק: בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. מַאי טַעְמֵיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי? אָמַר קְרָא: ״גַּם שְׁנֵיהֶם״ – לְרַבּוֹת שִׁינּוּיֵיהֶם. וּבֵית הִלֵּל – אָמַר קְרָא: ״הֵם״ – וְלֹא שִׁינּוּיֵיהֶם.

    of Asporak: Beit Shammai prohibit sacrificing these items and Beit Hillel permit doing so. The Gemara clarifies: What is the reason of Beit Shammai? The Gemara answers: The verse states: “You shall not bring the hire of a harlot or the price of a dog into the House of the Lord your God for any vow; for even both of these are an abomination unto the Lord your God” (Deuteronomy 23:19). The word “even” is an amplification, which serves to include in the prohibition these items in their changed form. And what is the reason of Beit Hillel? The verse states “these” to emphasize that the prohibition applies only to these items in their initial form, but not in their changed form.

    וּבֵית שַׁמַּאי, הָא כְּתִיב ״הֵם״! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ ״הֵם״ – וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם. וּבֵית הִלֵּל – תַּרְתֵּי שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ. ״הֵם״ וְלֹא שִׁינּוּיֵיהֶם, ״הֵם״ וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם.

    The Gemara asks: And according to Beit Shammai, isn’t the word “these” written in the verse, indicating an exclusion? The Gemara responds: Beit Shammai requires that word to indicate that “these” items are forbidden, but not the offspring of animals given as payment to the prostitute. The Gemara asks: And according to Beit Hillel, what is the source of that halakha ? The Gemara answers: According to Beit Hillel, you learn two halakhot from this word, as follows: “These” items are forbidden in their initial form but not in their changed form, and “these” items are forbidden but not their offspring.

    וּבֵית הִלֵּל נָמֵי, הָכְתִיב: ״גַּם״! ״גַּם״ לְבֵית הִלֵּל קַשְׁיָא.

    The Gemara asks: And according to Beit Hillel as well, isn’t the word “even” written in the verse, indicating an amplification? The Gemara answers: Indeed, the word “even” is difficult for Beit Hillel. It is not clear how they would interpret that word.

    רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי הִיא?

    The Gemara continues: What is the source that indicates that Rabbi Eliezer ben Ya’akov holds that an item that undergoes a change is still considered to have the same status that it had before the change?

    דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּין, טְחָנָהּ, לָשָׁהּ וַאֲפָאָהּ, וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ? אֵין זֶה מְבָרֵךְ אֶלָּא מְנָאֵץ! וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״בֹּצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה׳״.

    The Gemara answers: As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: In the case of one who robbed another of a se’a of wheat, then ground it, kneaded it, and baked it, and he then separated ḥalla from it, i.e., he separated the portion of the dough that one is required to separate and then give to a priest, how can he recite the blessing over the separation of ḥalla ? This individual is not reciting a blessing, but rather he is blaspheming. And with regard to this it is stated: “The robber who recites a blessing blasphemes the Lord” (Psalms 10:3), which is referring to a robber who recites a blessing upon performing a mitzva with an item he stole. According to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, although this wheat has been significantly changed, it is still considered a stolen item.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, כְּלָל זֶה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כׇּל שֶׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ גַּזְלָן – יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. רָצָה נוֹטֵל שִׁבְחוֹ, רָצָה אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״.

    The Gemara continues: What is the source that indicates that Rabbi Shimon ben Elazar holds that an item that undergoes a change is still considered to have the same status that it had before the change? As it is taught in a baraita ( Tosefta 10:2) that Rabbi Shimon ben Elazar stated this principle: With regard to any enhancement to the stolen animal in that it was enhanced by the actions of the robber, he has the advantage when repaying the owner. If he desires, he takes his enhancement, i.e., when he returns the animal, the robbery victim must pay the difference between its value at the time of the robbery and its current value, and if he desires he can return it to the owner and say to him: That which is yours is before you.

    מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָאָמַר: הִשְׁבִּיחַ – נוֹטֵל שִׁבְחוֹ. כָּחַשׁ – אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״, דְּשִׁינּוּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד.

    The Gemara expresses surprise: What is he saying? If the robber has a right to demand compensation for the enhancement to the animal, why would he ever return it without stating this demand? Rav Sheshet said that this is what he is saying: If the robber enhanced it, he takes his enhancement. If the animal was weakened, the robber says to him: That which is yours is before you, and no further compensation is required. This is because despite a change, the changed item remains in its place. Since the robber has not acquired it, he simply returns the item to the robbery victim.

    אִי הָכִי, אֲפִילּוּ הִשְׁבִּיחַ נָמֵי! אָמְרִי: מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים.

    The Gemara asks: If so, i.e., if the robber has not acquired it, then even if he enhanced it that should be the halakha as well. The item should still belong to the robbery victim and the robber should not be entitled to compensation. The Sages say in response: The fact that the robber has a right to demand compensation for the enhancement is due to an ordinance instituted for the penitent. In order to ease the burden of one who desires to repent, the Sages instituted that the robber be reimbursed for the increase in the value of the animal. Otherwise, a robber might refrain from returning a stolen item.

    רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: מִצְוַת פֵּאָה – לְהַפְרִישׁ מִן הַקָּמָה. לֹא הִפְרִישׁ מִן הַקָּמָה – מַפְרִישׁ מִן הָעוֹמָרִים. לֹא הִפְרִישׁ מִן הָעוֹמָרִים – מַפְרִישׁ מִן הַכְּרִי עַד שֶׁלֹּא מֵרְחוֹ.

    The Gemara continues: What is the source that indicates that Rabbi Yishmael holds that an item that undergoes a change is still considered to have the same status that it had before the change? The Gemara answers: As it is taught in a baraita : The ideal way to fulfill the mitzva of produce in the corner of the field, which is given to the poor [ pe’a ], is to separate it from the standing grain, i.e., grain that has not been harvested. If one did not separate it from the standing grain, he separates it from the sheaves of grain that have already been harvested. If he did not separate it from the sheaves, he separates it from the pile of grain, as long as he has not yet smoothed the pile.

    מֵרְחוֹ – מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף מַפְרִישׁ מִן הָעִיסָּה וְנוֹתֵן לוֹ.

    If he smoothed the pile of grain, activating the obligation to tithe the produce, he first tithes the grain and then gives a portion of the tithed produce to the poor as pe’a , so that the poor will not have to tithe what they receive. Additionally, they said in the name of Rabbi Yishmael: If he did not separate pe’a during any of the aforementioned stages and he made a dough from the grain, he separates pe’a even from the dough and gives it to the poor. This indicates that even if the grain was changed, one is not exempt from the obligation of pe’a . The Gemara has now clarified the sources Abaye alluded to when he listed all the tanna’im who hold that despite a change, the changed item remains in its place.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִיכְּפוּל כֹּל הָנֵי תַּנָּאֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן כְּבֵית שַׁמַּאי?! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמְרִי: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּדָבָר זֶה.

    Rav Pappa said to Abaye: Did all these tanna’im go to so much trouble in an effort [ ikhpal ] to teach us a halakha in accordance with the opinion of Beit Shammai, which is presumably not accepted as normative? Abaye said to Rav Pappa: This is what they are saying: Beit Shammai and Beit Hillel did not engage in a dispute with regard to this matter. All of the aforementioned tanna’im hold that even Beit Hillel agree that a change in the form of an item does not impact its status.

    אָמַר רָבָא: מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה הָתָם, אֶלָּא בְּצֶבַע – הוֹאִיל וְיָכוֹל לְהַעֲבִירוֹ עַל יְדֵי צָפוֹן;

    Rava said: From where can it be proven that all of the aforementioned tanna’im hold that an item that undergoes a change is still considered to have the same status that it had before the change? One can say that the reasons for their statements are due to other factors. Perhaps Rabbi Shimon ben Yehuda states his opinion, that it is not a significant change, there, in the case of the first of the sheared wool, only with regard to dye, which is a reversible change, since one is able to remove it with soap.

    וְעַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם, אֶלָּא לְגָבוֹהַּ – מִשּׁוּם דְּאִימְּאִיס;

    And perhaps Beit Shammai state their opinion there, in the case of a harlot, only with regard to an offering to the Most High, because of the fact that the item has become repugnant, in being used as payment for the services of a prostitute, and therefore it cannot be used for an offering even if its form has changed.

    וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן בְּרָכָה – מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה;

    And perhaps Rabbi Eliezer ben Ya’akov states his opinion there, where one robbed another of wheat, only with regard to a blessing, because this is a mitzva that is performed through commission of a transgression, but this does not indicate that a change is insignificant with regard to other matters.

    וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָתָם אֶלָּא בְּהַכְחָשָׁה דְּהָדַר;

    And perhaps Rabbi Shimon ben Elazar states his opinion there, where the condition of the animal changed, only with regard to weakening of the animal that is reversible. Since the animal’s value can be restored by fattening it, the weakening is not deemed a significant change.

    וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן פֵּאָה – מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא! וְכִי תֵּימָא לִיגְמַר מִינֵּיהּ, מַתְּנוֹת עֲנִיִּים שָׁאנֵי!

    And perhaps Rabbi Yishmael states his opinion there, where one separated pe’a at a late stage, only with regard to pe’a , because it is written: “You shall leave them for the poor” an additional time. It is mentioned twice, in Leviticus 19:10 and Leviticus 23:22. One of these terms is superfluous, indicating that pe’a must be given to the poor under all circumstances, even if the grain was changed and made into dough. And if you would say: Let us derive from pe’a that in other halakhic domains the status of an item is not affected by its undergoing a change, pe’a cannot function as a source because gifts to the poor are different from other halakhot .

    כִּדְבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן – דְּבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שִׁינּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה? אוֹ דִלְמָא, בְּעָלְמָא קָסָבַר שִׁינּוּי קוֹנֶה; וְהָכָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא?

    The Gemara notes: Rava’s claim that no definitive conclusion with regard to the opinion of Rabbi Yishmael concerning a changed item is supported by the statement of another amora is like the dilemma raised by Rabbi Yonatan, as Rabbi Yonatan raises a dilemma: What is the reason for the ruling of Rabbi Yishmael? Is it because he holds that change does not cause one to acquire an item? Or perhaps he generally holds that change does cause one to acquire an item, but here, in the case of pe’a , it is different because the term “You shall leave” is written an additional time.

    וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שִׁינּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה, ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? וְתוּ, לְרַבָּנַן – ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי?

    Having quoted Rabbi Yonatan’s dilemma, the Gemara asks: And if you say that the reason for the ruling of Rabbi Yishmael is that he holds that change does not cause one to acquire an item, why do I need the additional term “You shall leave,” which the Merciful One writes in the Torah? And furthermore, according to the opinion of the Rabbis, who hold that pe’a may not be taken from dough, why do I need the additional term “You shall leave” that the Merciful One writes?

    מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: הַמַּפְקִיר כַּרְמוֹ, וְהִשְׁכִּים לַבֹּקֶר וּבְצָרוֹ – חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, וּפָטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר.

    The Gemara responds: This additional term is necessary for that which is taught in a baraita : One who renounced ownership of his vineyard and arose early in the morning before anyone else took possession of it and harvested it is obligated in the mitzva of individual fallen grapes left for the poor [ peret ], and in the mitzva of incompletely formed clusters of grapes left for the poor [ olelot ], and in the mitzva of forgotten clusters of grapes left for the poor and in the mitzva of pe’a . These are the four gifts to the poor that the Torah requires one to give from a vineyard. But he is exempt from the mitzva to tithe his produce, because this requirement does not apply to an ownerless field. The obligation to give gifts to the poor in this case is derived from the additional mention of the term “You shall leave.”

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.

    § The Gemara returns to the discussion of a stolen item that underwent a change. Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who says that even if the stolen animal deteriorated, it is returned to the owner in its current state.

    וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שָׁמִין לֹא לְגַנָּב וְלֹא לְגַזְלָן, אֶלָּא לִנְזָקִין.

    The Gemara expresses surprise: But did Shmuel actually say this? But doesn’t Shmuel say: One does not appraise the change in value, neither for a thief nor for a robber. Rather, they keep the stolen animal and pay back the victim with their own money; one appraises the change only for one obligated to pay for damage?

    בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָתָם – בְּהַכְחָשָׁה דְּהָדַר, לָא קַשְׁיָא; כִּי קָאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, דְּשִׁינּוּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד – בְּהַכְחָשָׁה דְּהָדַר, וְכִי קָאָמַר שְׁמוּאֵל הָתָם: אֵין שָׁמִין לֹא לְגַנָּב וְלֹא לְגַזְלָן, אֶלָּא לִנְזָקִין – בְּהַכְחָשָׁה דְּלָא הָדַר.

    Granted, according to the opinion of Rava, who said earlier in response to Abaye: When Rabbi Shimon ben Elazar states his opinion there, he stated it only with regard to weakening of the animal that is reversible, this is not difficult: When Shmuel says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who holds that despite a change, the changed item remains in its place, he stated this with regard to weakening of the animal which is reversible, in which case the change is insignificant. And when Shmuel says there: One does not appraise the change in value, neither for a thief nor for a robber, but rather one appraises the change only for one obligated to pay for damage, he stated this with regard to weakening of the animal that is irreversible.

    אֶלָּא לְאַבָּיֵי, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – בְּהַכְחָשָׁה דְּלָא הָדַר קָאָמַר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

    But according to Abaye, who said that when Rabbi Shimon ben Elazar states his opinion, he states it even with regard to weakening of the animal which is irreversible, what can be said?

    אַבָּיֵי מַתְנֵי הָכִי – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:

    The Gemara responds: Abaye taught the statement of Shmuel like this: Rav Yehuda says that Shmuel says: