Commentary page
Bava Kamma 85a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 85a
Bava Kamma 85a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 598 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
Permission was given to doctors to heal and we do not say that God harms and He Himself heals.
Kol shekein [All the more so] is it not good for me like this; as if you will be negligent with yourself, it will be a great disgrace for me - since they will call me an "ox that damages."
Rashi on Bava Kamma 85a · Sefaria · CC0
Tosafot
Why is there a need for double language? One might have thought that the verse speaks only of healing from human injury but illness that comes from heaven should not receive medical intervention lest it appear as though one is undermining the decree of the king. The Torah then comes and says it is fine.
Tosafot on Bava Kamma 85a · Sefaria · CC0
Rashba
לדמים יתירין פירש רש"י ז"ל שיתן גם נזק גם צער. וזה תימה, דהיכא תיסק אדעתין שיהיה הצער פוטרו מן הנזק. ועוד, דהא ילפינן מפצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק. ובתוספות פירשו לדמים יתירין ליתן יותר בשיש בו רושם משאין בו רושם אף על פי שהצער שבזה ושבזה שוה.
עלו בו צמחין כו' בשלא אמדוהו קאמר, דאי אמדוהו הא אמרינן לקמן (בבא קמא לא, א) אמדוהו והיה מתנונה והולך אין נותנין לו אלא כמו שאמדוהו.
ולא ניתנה לאגוד יתירא ואף על גב דלא ניתנה לאגוד יתירא, אף על גב דאגדו אגוד יתירא לאו פושע גמור הוא, ומדשנה בו הכתוב רפוי חייב, מה שאין כן אי אמרינן דלא ניתנה לאגוד כלל דאז הוה פושע גמור ואי אפשר שחייב הכתוב ברפוי מי שפשע פשיעה גמורה בעצמו [ו]עבר על דברי רופא ואכל (דבר) [דבש], שיש לטעות ולומר שאינה פשיעה גמורה [ו]חייב לרפאתו לפיכך הוצרך הכתוב לומר שאינו חייב.
ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות ואם תאמר הא אפילו מירפא לחוד נפקא. י"ל דאי לא כתב רחמנא אלא ירפא הוה אמינא שלא ניתנה לרפאות אלא מכה הבאה בידי אדם אבל חולי הבאה בידי שמים אסור דמי שהכה הוא ירפא ומי שמשתדל לרפאותו כמבטל מה שנגזר מן השמים לפיכך הוצרך הכתוב לשנות ברפוי לומר דבין בזה ובין בזה ניתנה רשות לרופא לרפאות.
Rashba on Bava Kamma 85a · Sefaria
Meiri
הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש וכל מיני מתיקה הקשים למכה אינו חייב לרפאתו הרי שאגד את המכה להנאתו ר"ל והוא מפני הצנה ומתוך חום הנסגר שם מצד האגד עלו שם צמחים חייב לרפאתו שמכה נתנה לאגד אם אגדה באגד יתירה והוא אגד המהודק ביותר הרי זו פשיעה ואין הלה חייב לרפאתו:
הרי שהיה החובל עצמו רופא ואמר לנחבל אני מרפא אותך אם רצה הנחבל חולק ואומר שאינו מקבל רפואה ממנו אלא שישכור לו רופא אחר מפני שזה אומר לו דמית עלאי כאריא ארבא וכן אם אמר לו יש לי רופא שמרפאך בחנם אינו מקבל הימנו מפני שהוא אומר לו אסיא דמגן מגן שוה וכן אם אמר לו אני מביא לך רופא מרחוק אף זה אומר לו אסייא רחיקא עינא עור ויראה לי בפירושו שהוא מרמה העולם ומחזיק עצמו במומחה ואינו מומחה ומעור העולם בדבריו:
הרי שאמר הנחבל תן לי מה ששמו לי לרפוי ואני מרפא עצמי אין החובל מקבל הימנו מפני שאומר לו שמא אתה חס על הפרוטה שתשאר בידך ואהא אני מוחזק במזיק אם כן כיצד הוא עושה כתבו גדולי המחברים שאומדים בכמה ימים החולי מתרפא ונותן מיד ולא שנחשוב לו רפואת יום ביומו ולא שיהא נותן לו אלא פוסק על הכל ונותן לבית דין ואם אמר המזיק אני מרפאו יום ביום שומעין לו:
כבר ביארנו שכל שאין מקום לתשלומי החמשה דברים שמשתלם מה שראוי להשתלם מהם מעתה כואו בשפוד מקום שאין עושה חבורה ולא מבטלו ממלאכה משלם את הצער בלבד סכו בסם המשנה מראה עורו וצריך להחזירו למראה הראשון משלם רפוי לבד אסרו בתוך החדר ובטלו ממלאכה משלם לו דמי שבת לבד רקק בפניו משלם דמי בשת לבד:
Meiri on Bava Kamma 85a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בגמרא הכא בכלל ופרט כו' וכ"ת חבורה לר' ל"ל לדמים יתירים כו' ק"ק אמאי לא קאמר בפשיטות דכ"ע כויה דלית בה חבורה משמע ובן עזאי סבר כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דאי אית בה חבורה אין אי לא לא ורבי סבר דחבורה אתא לדמים יתירים ודו"ק:
תוס' בד"ה לדמים יתירים כו' תרוייהו צער במקום נזק כו' עכ"ל אין זה לשון הקונטרס ונראה כוונתו בהיפך קמ"ל דמשלם תרוייהו נזק במקום צער ואי לא הוה כתיב אלא כויה ה"א דמי כויה הוא דמשלם דהיינו צער לחוד גם ממ"ש ועוד דלמה היה לנו למימר שהצער יפטור את הנזק כו' נראה כן וק"ל:
בפרש"י בד"ה ה"ג וחכמים אומרים כו' היקישן הכתוב וזה שאין חייב בשבת כו' עכ"ל הכי ודאי משמע לישנא דכל שחייב בשבת כו' אבל צ"ע ל"ל היקישא לתלות ריפוי בשבת דהא משמע בין לרבנן דבי רב ובין לרבא דרבנן בתראי ס"ל לא ניתן לאגד וא"כ ריפוי ושבת דאינו חייב מסברא הוא ורפא ירפא אתא לכדרבי ישמעאל ורק אתא לשלא מחמת המכה ואפשר לומר דרבנן בתראי ממעטי שבת מרק וילפי ריפוי משבת אבל אי לאו מיעוטא דרק הוה מוקמינן ורפא ירפא לרבות ריפוי והוה ילפינן שבת מריפוי וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 85a · Sefaria
Shita Mekubetzet
כלל ופרט המרוחקים זה מזה נראה לר"י דבכלל ופרט המרוחקים זה מזה דפליגי תנאי דהכא וכו' כמו שכתוב בתוספות. וההוא תנא דהוה בעי למימר מעיקרא דדנין התם בפרק כל המנחות נראה לר"י דלאו מכח כלל ופרט קאמר אלא אפילו בפרט וכלל המרוחקים זה מזה בתרי עניני הוה אמר נמי הכי כדקא מייתי מברייתא דשחיטת חטאת בצפון דהוי פרט בויקרא וכלל בצו את אהרן. ואין נראה דטועה היה בסדר הפסוקים והיה סבור שהם להיפך. ועוד האיך היה רוצה לומר דנין גבי לא תאפה ונעמיד כלל דלא תעשה חמץ דוקא באפיה ולא נאמר שיצתה אפיה ללמד על הכלל כולו וכי שכח מה שאנו אומרים בכל מקום דדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא ואומר כגון הבערה לחלק וכיוצא בזה הדבר אלא היה סובר דדוקא בהבערה אין לתלות שתבא כי אם לחלק דליכא למימר דלפרושי אתא שזו המלאכה לבדה אסר הכתוב שהרי לא תעשה כל מלאכה אמר רחמנא. וכן ההיא דשלמים בכלל כל הקדשים היו ליכא למימר דשלמים לפרושי אלו הקדשים שנאסרו בטומאה דהקדשים משמע גווני קדשים טובא ולא שלמים לבדם אבל התם גבי עשייה ואפיה דמנחה יש לנו לומר כיון דלא פירש באיזו עשייה דבר הכתוב ובמקום אחר פירש דאפיה קא קפיד ילמוד סתום מן המפורש דהאי עשייה אפיה היא. וכן בחטאת אף על פי שהפרט תחילה כיון שהצריך צפון בחטאת ולא פירש באיזו חטאת ובמקום אחר פירש בהדיא אחת מן החטאות אפילו בענין הקודם לזה יש ללמוד סתום מן המפורש. והאי מקשה שמקשה האי כלל ופרט פרט וכלל הוא הכי קאמר אם מכח כלל ופרט אתה בא והלא הפרט תחילה וסברא דאין לעשותן כלל ופרט ולא חש המקשה לפרש שאין לעשותן בכלל ופרט מטעם דילמוד סתום מן המפורש כדפירשתי כי פשוט היה לו שאין לחלק בין יצא ללמד על הכלל דהכא לאחריני. תוספות שאנץ.
לדמי יתירי פירש הר"מ דאי לא כתיב אלא כויה דמשמע בין אית בה חבורה בין לית בה חבורה הוה אמינא בין דאית בה חבורה ובין דלית בה חבורה שוין לכל מילי ושני בני אדם שחבלו זה בזה ראובן עשה לשמעון חבורה וחזר שמעון והכה לראובן כויה דלית בה חבורה קרינן כויה תחת כויה ויצא זה בזה ולא ישלם במותר כלום להכי הדר כתיב חבורה תחת חבורה להשמיענו שיש חילוק בין חבורה ובין היכא דלית בה חבורה ולא אמרינן שיצא זה בזה דהכי משמע חבורה תחת חבורה ולא כויה תחת חבורה וכיון דאשמועינן דלא אמרינן כויה תחת חבורה אף על גב דתרווייהו מקרי כויה אלמא קפיד רחמנא במותר אם כן אי נמי לא אמרינן אפילו חבורה תחת חבורה היכא דאין שוין דמאי שנא והיינו דקאמר לדמי יתירי אם חבלתו של זה מרובה בדמים יותר משל זה. הרא"ש ז"ל.
והרמ"ה ז"ל כתב בפרטיו וז"ל צער שלא במקום נזק מאן תנא דמיחייב ואסיקנא דברי הכל היא דכתיב כויה תחת כויה וכו'. דמי צער קא משמע לן ודכולי עלמא כויה בין דאית בה חבורה בין דלית בה חבורה משמע ואי משום דכתיבה חבורה לבסוף הוה ליה בכלל ופרט המרוחקין זה מזה ואין דנין אותו בכלל ופרט וכי תימא אם כן חבורה למה לי לדמי יתירי לאשמועינן דכויה דאית בה חבורה בעי למיתב צער בפני עצמו ונזק בפני עצמו. ע"כ. צער במקום נזק היכי שיימינן כלומר הואיל דלאו אורחא בעלמא הוא למשקל ממונא משום דליקטע ליה ידיה או דליסמוה לעיניה היכי בו שיימינן ליה דהא תינח היכא דשלא במקום נזק הוא מילתא דעבידא הוא דאומדין כדקתני תנא דמתניתין אומדין כמה אדם רוצה ליטול כדי להצטער בכך אטו בשופטני עסקינן דשקלי ממונא משום קטיעת יד ותו במקום קטיעת יד לאו צער לחודיה הוא דבעי למיתב ליה אלא כולהו חמשה דברים. אלא לקטוע לו ידו הקטועה כלומר שנשמטה ידו ודמי ליה כמו שנקטעה אי נמי שכבר נקטעה ידו לגמרי אבל אומדין כמה אדם רוצה ליטול בצער חתיכת זרועו במקום החתך אכתי לא צער לחודיה הוא דאיכא אלא צער ובושת הוא דאיכא דכסיפא ליה מילתא דלשקול מבשריה ולשדייה לכלבא ולאידך לישנא אף על גב דנשמטה כסיפא דתקום בלא יד המוכתבת למלכות כדי לקטעה בהם שאינו מצטער כל כך ואומדין כמה הוא נוטל על שיניח לו לקטעה בסייף דאיכא צערא טפי דהכא צערא הוא דאיכא אבל נזקא לא דבלאו הכי נמי שקלי מיניה ידיה אלא בין סייף לסם שהיא מוכתבת לו לקטוע לו בסייף וכמה שיהא זה רוצה ליתן כדי שיהו קוטעין לו בסם שלא יהא לו צער יתן לו הלה. אי הכי מאי האי דקאמר אבוה דשמואל כמה אדם רוצה ליטול ליתן מיבעי ליה אמר רב הונא הכי קאמר ליטול ניזק מן המזיק כמה שנתן זה לקטוע לו בסם. והמורה רבי יעקב שונה למשנתנו בשתי מחלוקות צער כיצד כוואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפרניו במקום שאינו עושה חבורה אומדין כמה אדם רוצה ליטול לחיות מצטער כל כך וקא סלקא דעתך דאצער במקום נזק קא מהדר וקא בעי עלה בגמרא והאי צער במקום נזק היכי שיימינן דהא תינח צער שלא במקום נזק מילתא דעבידא הוא וכדלעיל אלא צער במקום נזק היכי אפשר אמר אבוה דשמואל וכו' ליטול ליתן מיבעי ליה למיתני לתנא דמתניתין. גאון ז"ל.
וזה לשון הראב"ד ז"ל אמר רב הונא ליטול זה מה שיתן זה והכי קאמר כמה אדם וכו'. רוצה ליתן כדי ליטול זה וכו'. מיהו שלא במקום נזק קאמר כמה אדם רוצה ליטול שיימינן ותנא לישנא דמשמע להכא ולהכא. ע"כ. וזה לשון ה"ר יהונתן ז"ל כמה אדם רוצה לקטוע לו ידו כלומר באיזה ממון שיתנו לו ותרצה לקטוע לו ידו. לאו צער לחודיה הוא כלומר זו האומדנא גדולה יותר מדאי שהרי אי אפשר שיתרצה בכך אלא אם כן יתנו לו דמי נזקו שיפחות ממלאכתו ודמי בשתו ורפואתו. המוכתבת למלכות בין סייף לסם כלומר כמה אדם רוצה ליתן לשליח המלך לקטוע לו ידו המוכתבת למלכות וכו'. הא ליטול ליתן מיבעי ליה גבי נחבל שפודה עצמו מן היסורין נתינה שייכא ביה ולא נטילה ומשני ליטול זה מה שנתן זה כלומר ליטול הנחבל מן המזיק כמה שיתן הוא למלך. ע"כ.
וכתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל צער במקום נזק היכי שיימינן ואם יקרה אומדין כמה אדם רוצה ליתן לקטוע לו ידו המוכתבת למלכות לקטעה בין סייף לסם דאי אמרת כמה אדם רוצה לקטוע לו ידו אטו בשופטני עסקינן ותו לאו צער לחודיה איכא אלא כולהו חמשה דברים קא שיימינן ליה ואי לקטוע לו ידו קטועה סוף סוף בושת נמי איכא דכסיפא ליה וכו'. ואי אמרת כמה אדם רוצה ליטול בידו המוכתבת למלכות לקטעה בסם כמה הוא רוצה ליטול לקטעה בסייף צערא רבה הוא ולא מצי מקבל. ומסתברא דגבי בושת במקום נזק הכי שיימינן אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול ממזיק זה לקטוע לו ידו קטועה או שצמקה ואין סופה לחזור אי נמי כמה רוצה ליתן שלא לקטוע לו ידו שצמקה שמוכתבת למלכות לקטעה על ידי מזיק זה כדקתני בושת הכל לפי המבייש והמתבייש דבכהאי גוונא ודאי בושת בלחוד הוא דאיכא והיינו טעמא דלא שיימינן הכי כמה אדם כזה רוצה ליתן בידו שמוכתבת למלכות לקטעה על ידי מזיק זה גלוי לחשאי דכי שיימינן הכי במידי דלית בה בושת אלא בשעת מעשה אבל הכא אי נמי קטעי ליה בחשאי כיון דלא סגיא דלא מגליא מילתא דידו קטועה היא כולהו יומי בבושת קאי הילכך ליכא למישם אלא כדפרשינן. ע"כ.
לרבנן דבי רב תלמידים בבית רבן גאון ז"ל.
במכה ניתנה ליאגד קמיפלגי ליאגד כמו לא זורו ולא חובשו רבנן סברי האגד אינו מזיק הילכך אם נסתרה נותן לו שבת וריפוי ורבי יהודה סבר לא ניתנה ליאגד כי האגד מזיק במכה שמחמם אותה ומקלף את עורה ואינו מניח לייבשה הילכך ריפוי דתנא ביה קרא ורפא ירפא מחייב שבת לא מחייב כי הוא פשע בעצמו כשאגדה ורבנן בתראי סברי לה כרבי יהודה ומקשו ריפוי לשבת. הראב"ד ז"ל. וזה לשון גאון ז"ל במכה ניתנה ליאגד כלומר אם נתן לו רשות למוכה שיהא מעטף מכתו שהוא נוח לו בשביל שמתחמם לו ומעכב אותה מלרפאות שאין עולה בשרו לעגל ומרבה לו בדמי שבת ובדמי רפואתו דרבנן סברי מכה ניתנה ליאגד ואף על גב דעלו בה צמחים מחמת האגד חייב ליתן לו דמי רפואתו ושבתו דבדינא הוא דקא עביד ולא פושע הוא ורבי יהודה סבר מכה לא ניתנה ליאגד והילכך אריפוי דתנא ביה קרא וכתיב ביה ורפא ירפא מחייב אבל אשבת דלא תנייה קרא תרי זימני לא מיחייב ורבנן בתראי סברי פטור על זה ועל זה. ואמינא להו אנא אם איתא דלרבי יהודה לא ניתנה ליאגד אף על גב דתנייה לא לחייב ואפילו אריפוי דהא ודאי פושע הוא אלא דכולי עלמא אית להו דניתנה ליאגד אלא בלא ניתנה לאגד יתירה קא מיפלגי שאם היתה מכתו עד כדי אצבע אינו קושרה באצבעו כדי שלא יתחמם ויעלו בה צמחים דרבי יהודה סבר כיון דלא ניתנה לאגד יתירה ריפוי דתנא ביה קרא וכו' ורבנן קמאי דמחייבי אתרווייהו מקשי שבת לריפוי אבל רבי יהודה לא מקיש משום דכתיב רק וכו'. גאון ז"ל. והרב המאירי ז"ל פירש דאגד יתירה היינו אגד מהודק ביותר. ע"כ. ולא ניתנה לאגד יתירה ואף על גב דלא ניתנה לאגד יתירה ואגדו אגד יתירה לאו פושע גמור הוא ומדשינה בו הכתוב ריפוי חייב מה שאין כן אי אמרינן דלא ניתנה ליאגד דאז הוי פושע גמור ואי אפשר שחייב הכתוב בריפוי מי שפשע פשיעה גמורה בעצמו. הרשב"א ז"ל. ולענין פסק כתב הרב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וזה לשונו תניא אידך מניין שאם עלו בו צמחים מחמת המכה שחייב לרפאותו וחייב ליתן לו דמי שבתו שנאמר ורפא ירפא יכול אפילו שלא מחמת המכה תלמוד לומר רק. וקיימא לן כהאי סתמא דקאי כאידך סתמא דברייתא וכסתמא דמתניתין דקיימא לן סתם מתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין. ואף על גב דמתניתין איכא לאוקמה בין לרבנן קמאי בין לרבי יהודה דהא לא מיירי בה אלא גבי ריפוי מכל מקום שמעינן מינה דליתא לדרבנן בתראי הדר הוה ליה רבי יהודה ורבנן קמאי יחיד ורבים והלכה כרבים. ע"כ. והרב המאירי ז"ל כתב וז"ל צמחין שעלו מחמת המכה חייב לרפאותם וחייב בדמי שבתו שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאותם ולא ליתן לו דמי שבתו. ומגדולי המחברים כתבו שחייב לרפאותו ולא הבנתי דבריהם. ע"כ.
אמר מר יכול אף שלא מחמת המכה תלמוד לומר וכו' קסלקי ליה אדעתא דהאי תנא דפריך הכי דקא בעי למימר תנא ואפילו במקום שנתרפא לגמרי ואחר כך פרחה עליו מכה מאליו. ע"כ. שהדבש וכל מיני מתיקה קשים למכה כלומר קשים לאכלם למי שיש לו מכה לפי שמחממין את הגוף ומעלה החום למכה. גרגותני מין חולה הנודע לבא במכה. ה"ר יהונתן ז"ל.
4 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 85a · Sefaria
Penei Yehoshua
בפרש"י בד"ה רבי סבר וכו' ולקמן פריך חבורה לרבי ל"ל עכ"ל ויש לתמוה מה כוונתו בזה כיון דתלמודא גופא מסיק למילתא בחדא ריהטא. ונראה ליישב משום דבלא"ה קשיא נהי דר' סובר דכלל ופרט המרוחקין אין דנין מ"מ כיון דחבורה מייתר נימא דאתי לגלויי על כויה דאית בה חבורה דוקא כיון דהשתא קיימינן בסברא דסתם כויה אף ע"ג דלית בה חבורה משמע ולעיל מסיק התלמודא בפשיטות דמאן דס"ל סתם כויה דלית בה חבורה ממילא משמע דאתא חבורה לגלויי עליה דכויה דאית בה חבורה אין ע"ז כתב רש"י דבלא"ה פריך לקמן חבורה לרבי ל"ל ומסיק לדמים יתירים וכיון דאיצטריך להאי מלתא לכך לא אמרינן נמי דאתא לגלויי עליה דכויה משא"כ לעיל דאכתי לא אסיק אדעתיה הך דרשא קאמר דאתא לגלויי וק"ל:
גמרא וכ"ת חבורה לרבי ל"ל לעיל דקאמר כויה דלית בה חבורה משמע ואתא חבורה לגלויי עליה דכויה דאית בה חבורה אין לא שייך להקשות א"כ כויה דכתב רחמנא ל"ל די"ל דאי לא הוי כתיב אלא חבורה לחוד אפשר שהייתי אומר מסברא או מאיזה ילפותא דה"ה אף על גב דלית בה חבורה נמי חייב לכך כתב רחמנא כויה ודקדקו עוד לכתוב חבורה כדי למעט בפירוש היכא דלית בה חבורה וע"ד זה כתבתי בריש פרק מרובה לענין מדת כלל ופרט ע"ש:
שם לדמים יתירים והא דלא מוקי לה בן עזאי נמי להכי היינו משום דסבר דבכה"ג כלל ופרט הוא וכל היכא דשייך למידרש כו"פ לא דרשינן לה לדרשא אחריתי לפי שכו"פ היא מדה בתורה וכמ"ש נמי בריש מרובה ובזה נתישבה קושיית מהרש"א דאי לאו דהוי דריש ב"ע כלל ופרט היה הש"ס מקשה ואידך הא מיבעיא ליה לדמים יתירים כסוגית הש"ס בכל מקום ודו"ק:
שם ואיכא דאמרי אף מחמת המכה פטור משבת וחייב בריפוי ויש לדקדק לפ"ז מאי אף כיון שאינן שוים ואיכא למימר דלהאי לישנא הא דפטר ת"ק בשלא מחמת המכה היינו נמי משבת לחוד דכתיב ביה רק וכמ"ש הכ"מ באריכות לדעת הרמב"ם בפ"ב מהל' חובל ע"ש:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 85a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אמר רבה אשכחתי' לרבנן סוכה יז ע"א וש"נ:
Gilyon HaShas on Bava Kamma 85a · Sefaria
Ben Yehoyada
אַסְיָא רְחִיקָא עֵינָא עֲוִירָא פירוש הנכון בזה הוא פירוש הרב המאירי ז"ל שהביאו בשיטה מקובצת כלומר מעויר עניני העולם ברמאותו שאינו יודע לרפאות ומחזיק עצמו לרופא מומחה לרפאות גם חלאים קשים ולא אכפת לו מן הגנות לבסוף מאחר דאינו תושב אלא אורח והולך אחר כך למקומו הרחוק עיין שם.
Ben Yehoyada on Bava Kamma 85a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 85, Amud Aleph, about 598 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 17 words
Opens “בִּכְלָל וּפְרָט הַמְרוּחָקִים זֶה מִזֶּה קָמִיפַּלְגִי –…”
- Segment 222 words
Opens “רַבִּי סָבַר: אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט,…”
- Segment 313 words
Opens “אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָּזֶה רוֹצֶה לִיטּוֹל…”
- Segment 450 words
Opens “אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה…”
- Segment 521 words
Opens “אֶלָּא אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיטּוֹל לִקְטוֹעַ…”
- Segment 614 words
Opens “אֶלָּא אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן לִקְטוֹעַ…”
- Segment 717 words
Opens “הַאי ״לִיטּוֹל״?! ״לִיתֵּן״ מִבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַב…”
- Segment 836 words
Opens “רִפּוּי – הִכָּהוּ, חַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ וְכוּ׳. [תָּנוּ…”
- Segment 933 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מֵחֲמַת הַמַּכָּה –…”
- Segment 1017 words
Opens “בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? אָמַר רַבָּה: אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַבָּנַן…”
- Segment 1126 words
Opens “רַבָּנַן סָבְרִי: מַכָּה נִיתְּנָה לְאֶגֶד. וְרַבִּי יְהוּדָה…”
- Segment 1223 words
Opens “וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא: אִי מַכָּה לֹא נִיתְּנָה…”
- Segment 1335 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: כֵּיוָן דְּלֹא נִיתְּנָה לְאֶגֶד…”
- Segment 1417 words
Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: שֶׁבֶת לָא מִיחַיַּיב, דְּמַעֲטֵיהּ…”
- Segment 1544 words
Opens “וּלְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי, דְּאָמְרִי: כֹּל שֶׁחַיָּיב בְּשֶׁבֶת –…”
- Segment 1643 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם עָלוּ בּוֹ צְמָחִים…”
- Segment 1722 words
Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי ״אַף מֵחֲמַת הַמַּכָּה פָּטוּר״ –…”
- Segment 1815 words
Opens “אָמַר מָר: יָכוֹל אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה?…”
- Segment 1946 words
Opens “אָמְרִי: מַאי ״שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה״ – כִּדְתַנְיָא:…”
- Segment 2026 words
Opens “וְאִי אֲמַר לֵיהּ: ״אָסְיָיךְ אֲנָא״, אֲמַר לֵיהּ:…”
- Segment 2113 words
Opens “וְאִי אָמַר: ״מַיְיתִינָא לָךְ אָסְיָא רַחִיקָא״, אֲמַר…”
- Segment 2233 words
Opens “וְאִי אֲמַר לֵיהּ הַיְאךְ: ״הַב לִי לְדִידִי,…”
- Segment 2322 words
Opens “תָּנָא: וְכוּלָּן מִשְׁתַּלְּמִין בִּמְקוֹם נֶזֶק. מְנָהָנֵי מִילֵּי?…”
- Segment 243 words
Opens “הַאי מִבְּעֵי לֵיהּ…”
Sages named on this page
- Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…
Source: Bava Kamma 85a · Segment 7 — “…מִבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לִיטּוֹל…”
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Bava Kamma 85a · Segment 15 — “…לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – דְּתַנְיָא, דְּבֵי רַבִּי…”
- Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.
Source: Bava Kamma 85a · Segment 23 — “…מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, אָמַר קְרָא:…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bava Kamma 85a · Segment 19 — “…מַאי ״גַּרְגּוּתְנִי״? אָמַר אַבָּיֵי: נָאתָא כְּרִיכְתָּא. מַאי אָסוּתֵיהּ? אַהֲלָא…”
Original text
בִּכְלָל וּפְרָט הַמְרוּחָקִים זֶה מִזֶּה קָמִיפַּלְגִי –
Rabbi Yehuda HaNasi and ben Azzai disagree over whether the hermeneutical principle of a generalization and a detail is applied with regard to a generalization and a detail that are distant from each other. When a generalization is followed by a detail, the halakha applies only in the case specified in the detail. The verse states: “ Keviyya for keviyya , a wound for a wound, ḥabura for ḥabura ” (Exodus 21:25). The word “ keviyya ,” as stated in the beginning of the verse, is a generalization that includes burns not accompanied by bruises as well as burns accompanied by bruises. “ Ḥabura ,” as stated at the end of the verse, is a detail of a burn that is accompanied by a bruise. The Torah distances the detail, “ ḥabura ,” from the generalization, “ keviyya ,” by stating the halakha of: “A wound for a wound” between them.
רַבִּי סָבַר: אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט, וּבֶן עַזַּאי סָבַר: דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט. וְכִי תֵּימָא ״חַבּוּרָה״ לְרַבִּי לְמָה לִי? לְדָמִים יְתֵרִים.
Rabbi Yehuda HaNasi holds that since there is an intervening phrase between the generalization and the detail, one does not derive the halakha from the verse concerning burns and bruises by employing the principle of a generalization and a detail. Therefore, the one who caused the injury is liable to pay compensation for pain in all cases of burns, even those that are not accompanied by bruises. And ben Azzai holds that one does derive the halakha from the verse concerning burns and bruises by employing the principle of a generalization and a detail, and therefore the one who caused the injury is liable to pay compensation for pain only if the burn is accompanied by a bruise. And if you would say: According to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, why do I need the Torah to state the halakha of “ ḥabura for ḥabura ,” as that is included as a subset of “ keviyya ”? The phrase mentioning “ ḥabura ” is necessary to teach the halakha of additional money, i.e., in a case where someone caused a burn with a bruise, he pays additional compensation for the bruise beyond that for the burn.
אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָּזֶה רוֹצֶה לִיטּוֹל וְכוּ׳. צַעַר בִּמְקוֹם נֶזֶק, הֵיכִי שָׁיְימִינַן?
§ The mishna teaches: How is the payment for pain assessed? The court evaluates how much money a person with a similar threshold for pain as the victim is willing to take in order to be made to suffer in this way. The one who burned the victim must then pay this amount. The Gemara asks: How do we appraise pain in a case where the injured party also suffered personal injury?
אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיטּוֹל לִקְטוֹעַ לוֹ יָדוֹ. לִקְטוֹעַ לוֹ יָדוֹ?! לָא צַעַר לְחוֹדֵיהּ הוּא – הָא כּוּלְּהוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אִיכָּא! וְעוֹד, בְּשׁוּפְטָנֵי עָסְקִינַן?! אֶלָּא לִקְטוֹעַ יָדוֹ הַקְּטוּעָה. יָדוֹ הַקְּטוּעָה נָמֵי לָא צַעַר לְחוֹדֵיהּ אִיכָּא, הָא צַעַר וּבוֹשֶׁת אִיכָּא – דִּכְסִיפָא לֵיהּ מִילְּתָא לְמִשְׁקַל מִבְּשָׂרוֹ לְמִשְׁדְּיֵיהּ לִכְלָבִים!
Shmuel’s father says: The court evaluates how much money a person is willing to take to allow someone to sever his hand. The Gemara objects: Do you really mean to sever his hand? Wouldn’t this evaluation be not just for pain, but to include all five types of indemnity? Moreover, are we dealing with fools, who would accept money to have their hands severed? The Gemara answers: Rather, the court evaluates how much money a person would accept to allow someone to sever his already severed hand, which is of no use. The Gemara objects: In the case of his severed hand also, there is not pain alone, but there is both pain and humiliation, because it is an embarrassing matter for him if someone were to take a part of his flesh to throw it to dogs.
אֶלָּא אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיטּוֹל לִקְטוֹעַ לוֹ יָדוֹ הַמּוּכְתֶּבֶת לַמַּלְכוּת, בֵּין סַם לְסַיִיף. אָמְרִי: הָכָא נָמֵי לָא שָׁקֵיל וּמְצַעַר נַפְשֵׁיהּ!
The Gemara answers: Rather, the court evaluates how much a person is willing to take to allow someone to sever his hand, which is already condemned by a written decree from the government to be severed, changing the decree from having it severed by means of a drug, which is not accompanied by pain, to having it severed by means of a sword, which is accompanied by pain. The amount of money he would accept to have his hand severed by a sword instead of by the drug is his compensation. The Sages say in objection: Here too, one would not take money and cause himself pain in this way, so there is no indemnity to evaluate.
אֶלָּא אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן לִקְטוֹעַ לוֹ יָדוֹ הַמּוּכְתֶּבֶת לַמַּלְכוּת, בֵּין סַיִיף לְסַם.
The Gemara answers: Rather, the court evaluates how much a person would give to have someone sever his hand, which is already condemned by a written decree from the government to be severed, changing the decree from having it be severed by means of a sword, which is accompanied by pain, to having it be severed by means of a drug, which is not accompanied by pain.
הַאי ״לִיטּוֹל״?! ״לִיתֵּן״ מִבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לִיטּוֹל זֶה מִזֶּה, מַה שֶּׁנָּתַן זֶה.
The Gemara objects: If this is the case, then this wording of the mishna: To take, is imprecise; it should have said: To give. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The mishna means that the court evaluates how much this one, the injured party, will take from that one, i.e., the one who caused the injury, based on what this man, the injured party, would have given to the government to have his hand severed by a drug rather than with a sword.
רִפּוּי – הִכָּהוּ, חַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ וְכוּ׳. [תָּנוּ רַבָּנַן:] עָלוּ בּוֹ צְמָחִים מֵחֲמַת הַמַּכָּה, וְנִסְתְּרָה הַמַּכָּה – חַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ, וְחַיָּיב לִיתֵּן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה – אֵינוֹ חַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ, וְאֵינוֹ חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ.
§ The mishna teaches: How is payment for medical costs assessed? If one struck another, then he is liable to heal him by paying for his medical costs. The Sages taught in a baraita ( Tosefta 9:4): If growths appeared on the injured area due to the injury, and the wound reopened, then the one who caused the injury is again liable to heal him by covering his medical costs, and is liable to give him the value of his loss of livelihood while he recovers from the reopened wound. But if the growths that appeared are not due to the injury, he is not liable to heal him by covering his medical costs, and he is not liable to give him the value of his loss of livelihood.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מֵחֲמַת הַמַּכָּה – חַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ, וְאֵינוֹ חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שִׁבְתּוֹ – וּרְפוּאָתוֹ; כֹּל שֶׁחַיָּיב בְּשֶׁבֶת – חַיָּיב בְּרִיפּוּי, וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּשֶׁבֶת – אֵינוֹ חַיָּיב בְּרִיפּוּי.
The baraita continues: Rabbi Yehuda says that even if the growths appeared due to the injury, he is liable to heal him by covering his medical costs, but he is not liable to give him the value of his loss of livelihood. And the Rabbis say: The one who caused the injury is not liable at all, because the Torah states the halakhot of compensation for his loss of livelihood and his medical costs together. This teaches that anyone who is liable to pay compensation for loss of livelihood is also liable to pay compensation for medical costs, and anyone who is not liable to pay compensation for loss of livelihood is also not liable to pay compensation for medical costs.
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? אָמַר רַבָּה: אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַבָּנַן בְּבֵי רַב דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: הָכָא בְּמַכָּה נִיתְּנָה לְאֶגֶד קָמִיפַּלְגִי –
The Gemara asks: With regard to what do they disagree? Rabba said: I found the Sages in the study hall of Rav when they were sitting and were stating an explanation: Here, Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree about whether a wound may be wrapped in a bandage, i.e., whether one is permitted to bandage his wound to lessen the pain, at the risk of causing damaging side effects.
רַבָּנַן סָבְרִי: מַכָּה נִיתְּנָה לְאֶגֶד. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מַכָּה לֹא נִיתְּנָה לְאֶגֶד; רִיפּוּי, דִּתְנָא בֵּיהּ קְרָא – מִיחַיַּיב; שֶׁבֶת, דְּלָא תְּנָא בֵּיהּ קְרָא – לָא מִיחַיַּיב.
Rabba explains: The Rabbis, i.e., the first tanna in the baraita , hold that a wound may be wrapped in a bandage. Consequently, if the bandage causes side effects which lead the injured party to incur additional medical expenses, those expenses are considered to have resulted from the original injury. And Rabbi Yehuda holds that a wound may not be wrapped in a bandage. Therefore, with regard to medical costs, about which the verse repeated the obligation to pay them, by stating: “And shall cause him to be thoroughly healed [ verappo yerappe ]” (Exodus 21:19), the one who caused the injury is liable to pay compensation. But for loss of livelihood, about which the verse did not repeat the obligation to pay it, the one who caused the injury is not liable to pay compensation.
וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא: אִי מַכָּה לֹא נִיתְּנָה לְאֶגֶד, רִיפּוּי נָמֵי לָא מִיחַיַּיב! אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא – מַכָּה נִיתְּנָה לְאֶגֶד, וְלֹא נִיתְּנָה לְאֶגֶד יְתֵירָה.
Rabba continues: And I said to them that if Rabbi Yehuda were to hold that a wound may not be wrapped in a bandage, then the one who caused the injury should also not be liable to pay compensation for medical costs, as he is not liable to compensate the injured party for damage resulting from his own irresponsible behavior. Rather, the disagreement is as follows: Everyone agrees that a wound may be wrapped in a bandage, but may not be wrapped in an excessive bandage.
רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: כֵּיוָן דְּלֹא נִיתְּנָה לְאֶגֶד יְתֵירָה, רִיפּוּי דִּתְנָא בֵּיהּ קְרָא – מִיחַיַּיב, שֶׁבֶת דְּלָא תְּנָא בֵּיהּ קְרָא – לָא מִיחַיַּיב. וְרַבָּנַן סָבְרִי: כֵּיוָן דִּתְנָא בֵּיהּ קְרָא בְּרִיפּוּי – אַשֶּׁבֶת נָמֵי מִיחַיַּיב, דְּאִיתַּקַּשׁ לְרִיפּוּי.
He explains the dispute: Rabbi Yehuda holds that since a wound may not be wrapped in an excessive bandage, then with regard to medical costs, about which the verse repeated the obligation to pay them, by stating: “ Verappo yerappe ” (Exodus 21:19), the one who caused the injury is liable to pay compensation. But for loss of livelihood, about which the verse did not repeat the obligation to pay, the one who caused the injury is not liable to pay compensation. And the Rabbis, i.e., the first tanna in the baraita , hold: Since the verse repeated the obligation to pay compensation for medical costs, one is also liable to pay compensation for loss of livelihood, which is juxtaposed to the obligation to pay for medical costs, as the verse states: “Only he shall pay for the loss of his time, and shall cause him to be thoroughly healed.”
וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: שֶׁבֶת לָא מִיחַיַּיב, דְּמַעֲטֵיהּ רַחֲמָנָא ״רַק״. וְרַבָּנַן – ״רַק״, לְשֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה הוּא דַּאֲתָא.
The Gemara comments: And Rabbi Yehuda holds that even though medical costs and loss of livelihood are juxtaposed, the one who caused the injury is not liable to pay compensation for loss of livelihood in this case, because the Merciful One restricted it in the Torah, as the verse states: “Only he shall pay for his loss of livelihood, and shall cause him to be thoroughly healed” (Exodus 21:19). “Only” is a restricting term. And the Rabbis, who hold that one must pay for loss of livelihood in this case as well, hold that the word “only” is coming to exclude growths that were not due to the injury, with regard to which the one who caused the injury is exempt from liability.
וּלְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי, דְּאָמְרִי: כֹּל שֶׁחַיָּיב בְּשֶׁבֶת – חַיָּיב בְּרִיפּוּי, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּשֶׁבֶת – אֵינוֹ חַיָּיב בְּרִיפּוּי; רִיפּוּי דִּתְנָא בֵּיהּ קָרָא – לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – דְּתַנְיָא, דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: ״וְרַפֹּא יְרַפֵּא״ – מִכָּאן שֶׁנִּיתַּן רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפּאוֹת.
The Gemara asks: And according to the opinion of the latter Rabbis in the baraita , who say: Anyone who is liable to pay compensation for loss of livelihood is liable to pay compensation for medical costs, and anyone who is not liable to pay compensation for loss of livelihood is not liable to pay compensation for medical costs, why do I need, i.e., how do I account for, the fact that the verse repeated the obligation to pay medical costs? The Gemara answers: It is necessary for that which the school of Rabbi Yishmael taught. As it is taught in a baraita that the school of Rabbi Yishmael says: When the verse states: “And shall cause him to be thoroughly healed [ verappo yerappe ]” (Exodus 21:19), it is derived from here that permission is granted to a doctor to heal, and it is not considered to be an intervention counter to the will of God.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם עָלוּ בּוֹ צְמָחִים מֵחֲמַת הַמַּכָּה וְנִסְתְּרָה הַמַּכָּה, שֶׁחַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ, וְחַיָּיב לִיתֵּן לוֹ שִׁבְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן, וְרַפֹּא יְרַפֵּא״. יָכוֹל אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מֵחֲמַת הַמַּכָּה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַק״.
§ The Sages taught in a baraita : From where is it derived that if growths appeared due to the injury, and the wound reopened, then the one who caused the injury is again liable to heal him by covering his medical costs, and is liable to give him the value of his loss of livelihood while he recovers from the reopened wound? The verse states: “And he shall cause him to be thoroughly healed” (Exodus 21:19). One might have thought that this is the halakha even if the growths were not due to the injury. Therefore, the verse states: “Only he shall pay for his loss of livelihood,” in order to exclude this case. This is in accordance with the opinion of the first tanna in the previous baraita . Rabbi Yosei bar Yehuda says: Even if the growths appeared due to the injury, the one who caused the injury is exempt, as it is stated: “Only.”
אִיכָּא דְּאָמְרִי ״אַף מֵחֲמַת הַמַּכָּה פָּטוּר״ – לִגְמָרֵי, כְּרַבָּנַן בָּתְרָאֵי; וְאִיכָּא דְּאָמְרִי ״אַף מֵחֲמַת הַמַּכָּה פָּטוּר״ – מִשֶּׁבֶת, וְחַיָּיב בְּרִיפּוּי; כְּמַאן? כַּאֲבוּהּ.
There are those who say that Rabbi Yosei bar Yehuda says: Even if the growths appeared due to the injury, the one who caused the injury is completely exempt from paying compensation, both for medical costs and loss of livelihood. And this is in accordance with the opinion of the latter Rabbis in the previous baraita . And there are those who say that Rabbi Yosei bar Yehuda says: Even if the growths appeared due to the injury, the one who caused the injury is exempt from paying compensation for loss of livelihood, but is liable to pay compensation for medical costs. In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of his father, Rabbi Yehuda.
אָמַר מָר: יָכוֹל אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק״. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה בָּעֵי קְרָא?!
The Gemara analyzes the statement of the baraita : The Master said: One might have thought that this is the halakha even if the growths were not due to the injury. Therefore, the verse states: “Only he shall pay for his loss of livelihood,” to teach that he is exempt in this case. The Gemara asks: Is there a need for the verse to teach that he is exempt in the case of growths that were not due to the injury?
אָמְרִי: מַאי ״שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה״ – כִּדְתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי רוֹפֵא וְאָכַל דְּבַשׁ אוֹ כׇּל מִינֵי מְתִיקָה, מִפְּנֵי שֶׁדְּבַשׁ וְכׇל מִינֵי מְתִיקָה קָשִׁין לַמַּכָּה; וְהֶעֱלָה מַכָּתוֹ גַּרְגּוּתְנִי; יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק״. מַאי ״גַּרְגּוּתְנִי״? אָמַר אַבָּיֵי: נָאתָא כְּרִיכְתָּא. מַאי אָסוּתֵיהּ? אַהֲלָא וְקִירָא וְקַלְבָּא.
The Sages say: What did the baraita mean when it said that the growths were not due to the injury? As it is taught in a baraita : In the case of one who violated his doctor’s instructions and ate honey or any type of sweet food, which the doctor had instructed him not to eat because of the fact that honey or any type of sweet foods are detrimental to the recovery from the injury; and his injury developed garguteni ; one might have thought that the one who caused the injury should be liable to heal him by covering his medical costs. Therefore, the verse states: “Only,” to teach that he is exempt in this case. The Gemara asks: What is the meaning of garguteni ? Abaye said: Necrosis. What is its remedy? Crystalline ice plant, and wax, and wine dregs.
וְאִי אֲמַר לֵיהּ: ״אָסְיָיךְ אֲנָא״, אֲמַר לֵיהּ: ״דָּמֵית עֲלַי כְּאַרְיָא אָרְבָא״. וְאִי אֲמַר לֵיהּ: ״מַיְיתִינָא אָסְיָא דְּמַגָּן (בְּמַגָּן)״, אֲמַר לֵיהּ: ״אָסְיָא דְּמַגָּן (בְּמַגָּן) – מַגָּן שָׁוֵה״.
§ The Gemara presents several halakhot concerning compensation for medical costs: And if the one who caused the injury says to the injured party: I will heal you myself, as I am a doctor; the injured party may say to him: You are to me as a predatory lion, in that I fear you and do not trust you to heal me. And if the one who caused the injury says to the injured party: I will bring a doctor who heals for no cost, so that I will not need to pay for your medical costs; the injured party may say to him: A doctor who heals for no cost is worth nothing.
וְאִי אָמַר: ״מַיְיתִינָא לָךְ אָסְיָא רַחִיקָא״, אֲמַר לֵיהּ: ״אָסְיָא רַחִיקָא – עֵינָא עָוַירא״.
And if the one who caused the injury says to the injured party: I will bring you a doctor from a distant place, the injured party may say to him: A doctor from a distant place blinds the eye. A local doctor has an incentive to ensure that the patient fully heals, while a doctor from a distant place has no incentive to monitor the patient once he has received his fee.
וְאִי אֲמַר לֵיהּ הַיְאךְ: ״הַב לִי לְדִידִי, וַאֲנָא מַסֵּינָא נַפְשַׁאי״, אֲמַר לֵיהּ: ״פָּשְׁעַתְּ בְּנַפְשָׁךְ וְשָׁקְלַתְּ מִינַּאי טְפֵי״. וְאִי אֲמַר לֵיהּ: ״קוּץ לִי מִקָּץ״, אֲמַר לֵיהּ: ״כׇּל שֶׁכֵּן דְּפָשְׁעַתְּ בְּנַפְשָׁךְ, וְקָרוּ לִי: ״שׁוֹר הַמַּזִּיק״.
And if that one, the injured party, says to the one who caused him injury: Give the money to me and I will take responsibility for healing myself; the one who caused him the injury may say to him: You will be negligent with yourself and you will take more from me than was originally necessary. And if the injured party says to the one who caused him injury: Settle a fixed sum for me to cover my medical costs, and I will take care of my own recovery; the one who caused him the injury may say to him: All the more so with this proposal is there a concern that you will be negligent with yourself, as you will wish to profit and you will not spend the money on your recovery, and people will call me: An ox that causes damage, because I caused an injury from which you did not recover.
תָּנָא: וְכוּלָּן מִשְׁתַּלְּמִין בִּמְקוֹם נֶזֶק. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, אָמַר קְרָא: ״פֶּצַע תַּחַת פָּצַע״ – לִיתֵּן צַעַר בִּמְקוֹם נֶזֶק.
§ With regard to compensation for pain, medical costs, loss of livelihood, and humiliation, the Sages taught in a baraita : And all of these types of indemnity are paid in a case where the one who caused injury must also pay compensation for damage. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Zevid said in the name of Rava: The verse states: “A wound for a wound” (Exodus 21:25), to teach that the one who caused injury is liable to give compensation for pain in a case of damage.
הַאי מִבְּעֵי לֵיהּ
The Gemara asks: But isn’t this verse necessary to teach an additional halakha :