Commentary page
Bava Kamma 45b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 45b
Bava Kamma 45b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 427 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דאמר שוכר כשומר חנם דמי בבבא מציעא בהשואל (ד' צה:) ונתני חוץ משומר חנם והשוכר:
ואי כר"י היכא דשמרו שמירה פחותה אמאי משלמים כופר האמר ר"י מועד סגי ליה בשמירה פחותה:
ר"א היא דאמר במתניתין אין לו שמירה למועד אלא סכין ואפילו שמירה מעולה וכ"ש האי דשמירה פחותה נטריה ומשום הכי משלמין כופר ולענין דמי שור נמי חייבין דעליהן לשומרו שמירה מעולה הואיל ונושאי שכר הן ובדנטריה שמירה מעולה לא מצי מוקים לה אפילו לר"א דאע"ג דלענין כופר חייבין דלא סגי ליה בשמירה מעולה לענין דמי שור לבעלים פטורין דהא נטרוהו ומאי הוה להו למיעבד:
אלא סכין ואפילו שמרו שמירה מעולה והפיל הכותל ויצא חייב ושלש מחלוקות בדבר לר"מ בשמירה פחותה חייב ובמעולה פטור ולר"י בפחותה נמי פטור ולר"א במעולה נמי חייב:
וסתמא דמילתא שור נגחן כי מקבל איניש נטירותיה עליה למה שהוא מוחזק מקבל עליה דלא לזיק אחריני אבל דלא ליזקיה אחריני לא מסיק אדעתיה שהרי אין שור מתיצב לנגדו מפחדו:
מתני' ונעל בפניו כראוי היינו שמירה פחותה דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה לקמן בהכונס (בבא קמא דף נה:):
ולא ישמרנו בעליו במועד כתיב מיעט הכתוב לשמירה מועטת כדמפרש בגמרא:
אין לו שמירה למועד:
12 more comments on this page.
Rashi on Bava Kamma 45b · Sefaria
Tosafot
בחזקת שימור קיימי אין הפירוש כההיא דפ"ק (ד' טו.) גבי פלוגתא דפלגא נזקא קנסא דבחזקת שימור דהתם היינו דאין צריכין שימור שאין דרכו להזיק כמו שן ורגל אבל חזקת שימור דהכא היינו שדרך בני אדם לשומרו וסתם עביד להו שמירה פחותה ור"ת גרס בדר' מאיר בחזקת שימור ובדרבי יהודה לאו בחזקת שימור ולפי הגיר' הכי פירושו מאי טעמא דר' מאיר קסבר סתם שוורים בחזקת שימור חשיבי לבעלים שסבורין הבעלים שאין דרכן להזיק ועל כן אינם חוששין לשומרם וטעמא דר"י סתם שוורים לאו בחזקת שימור חשיבי לבעלים ונטרי להו שמירה פחותה ולהך גירסא הוי פירוש חזקת שימור דהכא כחזקת שימור דפ"ק ומיהו בין לר"מ בין לר"י סברי שפיר פלגא נזקא קנסא:
והא מיבעי ליה ללאו נראה כגירסת הספרים דגרסי והא מיבעי ליה לגופיה כלומר לריבוי אחר ריבוי:
לא פטר ר"י אלא צד העדאה שבו מסברא אומר כן דאטו משום שנעשה מועד גרע ויפטר אפילו מח"נ בשמירה פחותה וא"ת התינח לחומרא דאית לן למימר צד תמות במקומה עומדת מסברא כדפרישית אלא לקולא דאין משתלם אלא מגופו. ואין מעמידין אפוטרופוס מנלן וי"ל הואיל דצריכין אנו לומר צד תמות במקומה עומדת לחומרא ה"ה לקולא ומיהו ליפטר בהודאתו למ"ד פלגא נזקא קנסא לא אמרינן במקומה עומדת דכיון דאייעד לאו קנסא הוא:
מועד לקרן ימין מצינו למימר דדוקא נקט לפי שקרן ימין מזומן להזיק יותר מקרן של שמאל אבל מועד לקרן שמאל כ"ש דמועד לקרן ימין או שמא אין מועד ואורחא דמילתא נקט.
Tosafot on Bava Kamma 45b · Sefaria
Rashba
אמרי היכי דמי אי דקביל עליה שמירת ניזקיו אפילו הוזק נמי ליחייב נראה לי דלאו בשקבל עליו בפירוש קאמר אלא כשמקבל עליו כל שמור מן הסתם קאמר. ותדע מדאסיק הכא כגון שהכיר בו שהוא נגחן סתמא דמלתא דלא אזיל ומזיק אחריני קבל עליה דאלמא כוליה מלתא בסתמא הוא דדוחק הוא לפרש סתמא דמלתא בשקבל שמירתו בסתם ולא פירש אם יזיק אי יוזק אלא שאמר הריני מקבל עלי שמירת נזקיו. ועוד דהא מתניתין מסרו לשומר חנם ולשומר שכר ולשוכר ולשואל כולם נכנסו תחת בעלים סתמא קתני וכן בברייתא ולא בתנאי דאי בתנאי מפורשת הכל לפי התנאי והקבלה אלא א"כ תאמר שקבלו עליהם ופירשו שהם מקבלים שמירת נזקיו כשמירת גופו. וזה נ"ל דחוק אלא נ"ל כמ"ש.
אלא שמצאתי להראב"ד ז"ל שכתב בלשון הזה לעולם דקביל עליה שמירת נזקיו בסתם שלא פירש נזקי דידהו בנזקין דעלמא אלא נזקין סתם וכיון שהוא נגחן סתמא דמלתא דאי אזיל איהו ומזיק אחריני קביל עליה וכמו שכתבתי נראה. ובירושלמי גרסינן אמר ר' אלעזר דברי ר"מ שמירת נזקיו כשומר חנם דברי ר' יהודה שמירת נזקיו א"ר אלעזר מסר שור תם לשומר חנם יצא והזיק פטור יצא ונטרף חייב אלמא בסתם מקבל עליו שמירת נזקיו ובפרק שור שנגח את הפרה תניא כונס שורך ושומרו הזיק חייב הוזק פטור כנוס שורך ואני אשמרנו הוזק חייב הזיק פטור אלמא במקבל עליו שמירתו סתם חייב בנזקיו.
קא סבר ר"מ סתם שוורים לאו בחזקת שמור קיימו כתב הראב"ד ז"ל נראה כמ"ד פלגי נזקא ממונא ס"ל ולית הלכתא כותיה. ואינו מחוור בעיני דהא סתם מתניתין ר' מאיר וא"כ בשלהי פרקא קמא דאיפלגו בה רב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא ואקשינן עליה דרב הונא בריה דרב יהושע ממתניתין דהניזק והמזיק בתשלומין וממתניתין דקתני מה בין תם למועד כדאיתא התם מאי קושיא דסתם מתניתין ר"מ ור"מ אית ליה כמתניתין דהכא דפלגי נזקא ממונא. וא"נ ליפרוך מיניה סתם אלא ודאי אין פירוש בחזקת שמור דהכא כחזקת שמור דהתם דהתם פירושו סתם שוורים אין צריכין הבעלים אזהרה שישמרו שוורים שלהם דבחזקת כל אחד ואחד שומר שורו קיימי ומ"ד לאו בחזקת שמור קיימי סובר שצריך המקרא להזהיר הבעלים שישמרו שוורים שלהם שאלולי שהזהירן הכ' שמחוייבין בתשלומין לא היו נזהרין בשמירתן ומ"מ בין ר"י בין ר' מאיר סוברים דגופן בחזקת שמור קיימי והלכך פלגי נזקא קנסא אבל צד תמות במקומה עומדת וא"ת א"כ לר"י לא משכחת ליה כופר שלם לעולם י"ל דאף לר"י משכחת כופר שלם שעל צד המועדות חייבו הכתוב את הכופר דכתיב והועד בבעליו ולא ישמרנו וגו' אם כופר יושת עליו.
מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל אפשר דדוקא נקט ימין ושמאל לפי שיש לו כח יותר בימין מבשל שמאל אבל מועד בשל שמאל כ"ש דהוי מועד לשל ימין וי"ל דלאו דוקא אלא אורחא דמלתא.
Rashba on Bava Kamma 45b · Sefaria
Meiri
המשנה האחת עשרה והכונה לבאר בה ענין החלק השביעי ואמר על זה קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה ר' אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין שאינו נפטר מדין שמים אלא בשחיטתו אמר הר"ם מוסרה הוא החבל או כיוצא בו שקושרין אותו בו והלכה כר' יהודה אבל חייב לשחוט כדי להסיר נזקו:
אמר המאירי קשרו בעליו במוסרה והוא חבל של גמי שהוא עשוי לקשור בה צואר הבהמה ונעל בפניו כראוי עד שיכולה לעמוד ברוח מצויה ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב שזו שמירה פחותה היא עד שיקשור בשלשלת של ברזל שלא יהא יכול לנתקה או שיהא סוגר עליה עד שהרוח שאינה מצויה לא תהא שולטת עליה לפתוח ור' יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שהמועד הואיל והכתוב תלה ענינו בחסרון שמירה שנאמר ולא ישמרנו בעליו הורה שבשמירה כל שהיא דיו ויראה לי הטעם הואיל וקול יש לו אף הבריות ראויות להשמר ממנו ור' אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין ופרשו בגמ' שלא בא ר' אליעזר לחייבו אם שמרו שמירה מעולה שאין אחר שמירה מעולה כלום בין לתם בין למועד אלא שאינו יוצא ידי שמים עד שיבערהו מן העולם ולענין תשלומין הלכה כר' יהודה ולענין לצאת ידי שמים הלכה כר' אליעזר:
זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:
מכלל מדות שהתורה נדרשת בהם הוא שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכשם שאין מעוט אחר מיעוט אלא לרבות כך אין רבוי אחר רבוי אלא למעט:
כבר בארנו שכל שנעתק מתמות להעדה אף צד תמות שבו נכנס בכלל דין ההעדה ואין אומרים צד תמות במקומה עומדת כמו שבארנו:
מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן של שמאל ומ"מ יש מי שאומר דוקא מימין לשמאל מפני שהימין מזומן להזיק והוא צד חזק שבו אבל משמאל לימין מועד הוא ורוב מפרשים פסקו אף משמאל לימין והוא הדין שאינו מועד מאב לתולדה ומתולדה לאב ומתולדה לתולדה ר"ל מנגיחה לנגיפה ומנגיפה לנגיחה ומנגיפה לנשיכה:
ואחר שמועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל שמרו שמירה פחותה ויצא והזיק אם בימין נגח פטור ואם בשמאל נגח חייב וגדולי המחברים כתבו בענין מועד לקרן ימין דברים שלא נראו לנו:
Meiri on Bava Kamma 45b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא ר"י סבר סתם שוורים בחזקת שימור כו' לכאורה דהמ"ל נמי לר"י דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי וקאמר רחמנא דניחייב דניבעי שמירה פחותה מיהו מועד ודאי לכ"ע בחזקת שימור קיימי וקאמר רחמנא דניחייב דניבעי ליה שמירה מעולה הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו ה"ל ריבוי אחר ריבוי ואינו אלא למעט לשמירה מעולה וכתיב ולא ישמרנו לזה ולא לאחר ויש ליישב דלא ניחא להו לתלמודא למימר דהכתוב מראה לן סברא הפוכה דבתם הוי הסברא דלא חייב הכתוב אלא דבעי שמירה פחותה ואורי לן יתורא דקרא דניבעי שמירה מעולה ובמועד הוי הסברא דניחייב אף בשמירה מעולה ואורי לן ריבויא דסגי בפחותה ודו"ק:
סליק פרק שור שנגח
Chidushei Halachot on Bava Kamma 45b · Sefaria
Shita Mekubetzet
אי רבי יהודה וכו' כדקתני השתא וכולן מועדין פטורין לענין כופר דהא סבר בשמירה פחותה סגי וצריך עיון ומנא לן. ואפשר דנפקא ליה מריבויא דסקול יסקל. ומיהו לעולם נהרגין כיון דהרגו ואפילו באונס בעלים וכיון דנהרגין משלמין לבעלים כיון דלא נטרוהו שמירה מעולה לבד משומר חנם ושוכר. הרא"ה ז"ל.
הא מני רבי אליעזר היא דאמר אין לו שמירה אלא סכין ואפילו בשמירה מעולה לא מיפטר כל שכן בשמירה פחותה כי הכא ומשום הכי משלם כופר. ולא רצה לאוקמה אפילו בנטרה שמירה מעולה כיון דאתיא כרבי אליעזר משום דנהי דחייבין כופר דלא סגי ליה בשמירה מעולה לרבי אליעזר מכל מקום מדמי שור לבעליו פטור אפילו שומר שכר דאונס הוא כיון דנטריה שמירה מעולה והיכי הוה קתני וכולם חייבין חוץ משומר חנם. מיהו לקמן פירשנו דלמסקנא דאף לרבי אליעזר סגי ביה בשמירה מעולה והשתא ניחא טפי. תלמידי הר"פ ז"ל.
אמר רב הונא וכו' אין לו שמירה אלא סכין וכו' ולענין שוכר סבירא ליה כרבי יהודה דהוא כשומר שכר. ואף על גב דרבי אליעזר לענין דיני שמים הוא דאמר כיון דמחמיר בה כולי האי איכא למשמע מינה דודאי סבירא ליה דבעינן שמירה מעולה ולהכי כי לא נטריה שמירה מעולה חייבין לשלם כופר ולהחזיר דמי שור לבעליו לבר משומר חנם דאף על גב דמשלם כופר אינו חייב להחזיר דמי שור אבל אידך כל היכא דחייבין כופר חייבין להחזיר דמי שור לבעליו אבל היכא דנטרו שמירה מעולה השור נהרג כיון דהרג לעולם נהרג והם פטורים מכופר ומלהחזיר דמי שור לבעלים לבר משואל דמחייב לשלם דמי שור לבעליו מדין דמחייב באונסין ומתניתין לא איירי אלא בדיני שמים לא באונסין. הרא"ה ז"ל.
ח"מ שכ"ו אמר רבי אלעזר מסר שורו לשומר ולא גרסינן שומר חנם דאפילו בשומר שכר נמי מיירי בכל השומרים. תלמידי הר"פ ז"ל.
אמרינן היכי דמי אי דקביל עליה וכו' נראה לי דלאו כשקיבל עליו בפירוש קאמר אלא כל שמקבל עליו כל שמירה מן הסתם קאמר. ותדע מדאסקי הכא במאי עסקינן כגון שהכיר בו שהוא נגחן וסתמא וכו' אלמא כולה מילתא בסתמא הוא. דדוחק הוא לפרש סתמא דמילתא כשקיבל שמירתו בסתר ולא פירש אם יזיק או יוזק אלא שאמר הריני מקבל עלי כל שמירת נזקיו. ועוד דהא מתניתין קתני מסרו לשומר חנם ולשומר שכר וכו' סתמא. וכן בברייתא. ולא בתנאי דאי בתנאי ובקבלה מפורשת הכל לפי התנאי והקבלה אלא אם כן תאמר שקבלו עליהן ופירשו שהם מקבלין שמירת נזקיו כשמירת גופן וזה נראה לי דחוק. אלא נראה לי כמו שכתבתי. אלא שמצאתי להראב"ד ז"ל שכתב בלשון הזה לעולם דקביל שמירת נזקיו בסתם שלא פירש נזקין דידיה ונזקין דעלמא אלא נזקין סתם וכיון שהוא נגחן סתמא דמילתא דלא אזיל איהו ומזיק לאחריני קביל עליה. ע"כ. וכמו שכתבתי נראה. ובירושלמי גרסינן אמר רבי אלעזר דרבי מאיר שמירת נזקיו כשומר חנם דרבי יהודה שמירת נזקיו כשומר שכר. אמר רבי אלעזר מסר שור תם לשומר חנם יצא והזיק פטור יצא ונטרף חייב אלמא בסתם מקבל עליו שמירת נזקיו. ובפרק הפרה תניא כנוס שורך ושומרו וכו' אלמא במקבל עליו שמירתו סתם חייב בנזקיו. הרשב"א ז"ל.
דאתו אחריני ומזקי ליה לדידיה לא אסיק אדעתיה מצאתי לאדוני זקני ה"ר בנבנשתה הלוי ז"ל שפירש דדוקא כשנגחו תם דהא לא אסיק אדעתיה אבל כשנגחו מועד חייב דהא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה. הרא"ה ז"ל. ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וז"ל המקבל את השור בדין שמירת אחד מארבעה שומרים קבל עליו מן הסתם שמירת נזקיו ושמירת גופו וכשם שאם הזיק הוא חייב בנזקיו כך אם הוזק חייב לשלם כל הזיקו לבעלים. ומכל מקום אס היה שור זה נגחן מן הסתם לא קבל עליו שמירת גופו שלא עלה על דעתו אחר שהוא נגחן שיזדמן לו שיזיקו לו. קצת חכמי הדורות שלפנינו חולקים בקצת דבריו לומר שלא נפטר שומר חנם בשמירה פחותה מן הכופר אלא מן התשלומין כשהזיק ומן ההיזק כשהוזק ואין דבריהם נראין. ואף גדולי המחברים כתבו בשומרים ששמרו שמירה מעולה ויצאו והזיקו שהשומרים פטורים והבעלים חייבים. ואין הדברים נראין כלל. ע"כ. והר"מ מסרקסטא ז"ל כתב וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות נזקי ממון המוסר בהמתו לשומר חנם או לנושא שכר או לשואל או לשוכר נכנסו תחת הבעלים בשלא שמרוהו כלל אבל אם שמרוהו שמירה פחותה שומר חנם פטור וכן נראה מסוגיא דשמעתא דשומר חנם כלתה לה שמירתו שהרי אינו חייב אלא בפשיעה ואם שומר שכר או שואל או שוכר חייבים ואם שמרוהו שמירה מעולה כראוי השומרים פטורים והבעלים חייבים. ע"כ. ואי במועדים קא מיירי. קשה אמאי בעלים חייבים כדכתיבנא לעיל אליבא דרבי יהודה ובתם הוא דאיכא למימר הכי. ותמיהא מילתא בשואל כיון שכל הנאה שלו אמאי אינו נכנס תחת הבעלים לגמרי ואפילו אם שמרו שמירה מעולה היה ראוי לשלם לבעלים מה שיגבה ניזק מגופו של שור. וצריך עיון. עכ"ד.
וכבר הגיה הרמב"ם ז"ל הלשון עצמו וכתב כך אבל אם שמרוהו שמירה מעולה כראוי ויצא והזיק השומרים פטורים שמרוהו שמירה פחותה אם שומר חנם הוא פטור והבעלים חייבין אפילו המית את האדם ואם שומר שכר וכו'. חייבין. כן כתב לחכמי לוניל ז"ל בתשובה.
מתניתין קשרו בעליו במוסרה והוא חבל של גמי שהוא עשוי לקשור בו צואר הבהמה ונעל בפניו כראוי עד שיכולה לעמוד ברוח מצויה ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב שזו שמירה פחותה היא עד שיקשור בשלשלת של ברזל שלא יהא יכול לנתקה או שיהא סוגר עליה עד שרוח שאינה מצויה לא תהא שולטת עליה לפתוח. רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור. ונראה לי הטעם הואיל וקל יש לו אף הבריות ראויות להשמר. מאירי ז"ל.
7 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 45b · Sefaria
Penei Yehoshua
במשנה רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו וכו' כבר כתבתי לעיל דף מ"ד בתוספ' בד"ה נגיחה לנזקין דהא דמייתי הכא מקרא בתרא דכתיב בנזקי שור בשור אף על גב דבקרא קמא בשור שהמית אדם נמי כתיב ולא ישמרנו וכו' ושם אין סברא לומר כששמרו שמירה פחותה יפטור השור ממיתה דלענין מיתה לאו בשמירה תליא מלתא דהא אפילו שור הפקר חייב מיתה ואפילו לר"י דפטר לעיל היינו מגזירת הכתוב דוהועד בבעליו אבל משום שמירה ודאי דלא פטר בשום מקום ממיתה אלא דמ"מ איצטריך קרא קמא לענין שיפטור מכופר א"נ לענין נזקין דאדם כמ"ש שם בתוספות אבל הכא לא מייתר האי קרא משום דעיקר פלוגתייהו בשור שהזיק שור איירי דלענין מיתת האדם מלתא דלא שכיחא היא דמתם קטלינן ליה והא דאיצטריך תרי קראי היינו משום דחדא מאידך לא אתיא דאי כתב רחמנא ולא ישמרנו גבי כופר ה"א דטעמא משום דכופרא כפרה הוא והאי כיון ששמרו שמירה פחותה לאו בר כפרה הוא אבל בנזקין לעולם דבעינן שמירה מעולה ואי כתב גבי נזקין לחוד ה"א דבמיתת האדם יש להחמיר טפי ולהצריכה שמירה מעולה לכך איצטריכו תרווייהו ודו"ק:
בגמרא והא מיבעי ליה ללאו ופרש"י כלומר לגופיה וכו' עכ"ל ואף על גב דלעיל פרק כיצד דרשינן נמי דולא ישמרנו אתאן לנגיחה רביעית נראה דהאי מולא ישמרנו קמא דכתיב במיתת אדם ילפינן לה ואף למ"ש בסמוך דתרווייהו אצטריך היינו לענין שמירה דוקא כמ"ש שם אבל לענין שאינו נעשה מועד עד נגיחה ד' בחדא סגי דגלויי מלתא בעלמא הוא דאין שם מועד על השור עד שיגח תחילה ג"פ ואח"כ נעשה מועד למה שיגח אח"ז א"כ ע"כ דההוא ולא ישמרנו בעליו דאתיא לגופי' היינו לענין שמירה כמ"ש רש"י שם ואע"ג דמולא ישמרנו נמי דרשי' לענין שמירה פחותה לענין כופר היינו למסקנא ודרשינן מדלא כתיב ולא ישמור מאי ולא ישמרנו א"ו לענין שמירה הוא דאתיא ודרשינן נמי ולא ישמור מאי ולא ישמרנו לזה ולא לאחר דבשור תם שהזיק אדם ולא המיתו חייב עד שישמרנו שמירה מעולה אבל לענין כופר לא שייך למדרשיה דהא תם פטור מכופר כדאיתא לעיל ודו"ק:
בגמרא אמר רב מועד לקרן ימין וכו' ס"ל דרב אדא בר אהבה עכ"ל ולכאורה יש לתמוה מנ"ל לרב כן והא סברא דר"א ב"א סברא אלימתא היא כמ"ש התוספות דאטו משום שנעשה מועד גרע דכה"ג מקשה הש"ס לעיל יציבא בארעא וא"ל משום דגזירת הכתוב הוא הא האי קרא נמי מצינן לפרש שפיר כר"א ב"א. ונראה ליישב דרב סבר דע"כ מוכח מקרא דלא שייך לומר צד תמות במקומה עומדת דאלת"ה ל"ל למכתב ולא ישמרנו נכתוב ולא ישמור ואנא ידענא דלא בא למעט אלא צד העדאה שבו אבל צד תמות חייב וה"ה לתם גמור דאי ס"ד דתם נמי פטור ה"ל למכתב ולא ישמור גבי תם ללמד דסגי ליה בשמירה פחותה וממילא נלמד למועד דנגיחה לתם נגיחה למועד ואמאי כתב האי ולא ישמור גבי מועד א"ו דתם חייב ומועד פטור מצד העדאה שבו ואכתי ולא ישמרנו ל"ל אלא מדכתב ולא ישמרנו גבי מועד ע"כ דמועד פטור לגמרי משמע וזה עיקר הלימוד דולא ישמרנו לזה ולא לאחר דהיינו דזה שור פטור לגמרי אפילו מצד תמות אבל תם גמור חייב ודוק. ועל הסברא יש ליתן ג"כ טעם דהא דתם חייב בשמירה פחותה ומועד פטור היינו משום דשור המועד קלא אית ליה ובני אדם בדילין הימנו ועליהם להרחיק עצמם ובהמתם ממנו כדי שלא יזיק נמצא שאין ההזק כל כך להכי סגי בשמירה פחותה משא"כ בתם וק"ל:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 45b · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה לא פטר כו' דכיון דאייעד לאו קנסא הוא וכ"כ רש"י לעיל לט ע"א ד"ה שור של חרש ותוס' שם ד"ה אין מעמידין ולעיל מ ע"א תוס' ד"ה ולימא ליה:
Gilyon HaShas on Bava Kamma 45b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 45, Amud Bet, about 427 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “דְּאָמַר: שׂוֹכֵר כְּשׁוֹמֵר חִנָּם דָּמֵי, לִיתְנֵי: חוּץ…”
- Segment 218 words
Opens “וְאִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר…”
- Segment 328 words
Opens “אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא: הָא מַנִּי…”
- Segment 424 words
Opens “אַבָּיֵי אָמַר: לְעוֹלָם כְּרַבִּי מֵאִיר – וְכִדְמַחְלִיף…”
- Segment 513 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָסַר שׁוֹרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם,…”
- Segment 624 words
Opens “אָמְרִי: הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ שְׁמִירַת…”
- Segment 735 words
Opens “אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שְׁמִירַת נְזָקָיו,…”
- Segment 818 words
Opens “מַתְנִי׳ קְשָׁרוֹ בְּעָלָיו בְּמוֹסֵרָה וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי,…”
- Segment 915 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם חַיָּיב, וּמוּעָד פָּטוּר;…”
- Segment 108 words
Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא…”
- Segment 1140 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? קָסָבַר: סְתָם…”
- Segment 1244 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: סְתָם שְׁווֹרִים – בְּחֶזְקַת…”
- Segment 1316 words
Opens “וְכִי תֵּימָא: נְגִיחָה לְתָם נְגִיחָה לְמוּעָד –…”
- Segment 1416 words
Opens “וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְלָאו! אִם כֵּן, נִכְתּוֹב…”
- Segment 1515 words
Opens “תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֶחָד…”
- Segment 1618 words
Opens “מַאי טַעְמָא? סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר:…”
- Segment 1718 words
Opens “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לָא פָּטַר…”
- Segment 1810 words
Opens “אָמַר רַב: מוּעָד לְקֶרֶן יָמִין – אֵינוֹ…”
- Segment 1935 words
Opens “אָמְרִי: אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְרַבִּי מֵאִיר,…”
- Segment 2022 words
Opens “אָמְרִי: לְעוֹלָם כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְלָא סְבִירָא לֵיהּ…”
Sages named on this page
- Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim
A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…
Source: Bava Kamma 45b · Segment 15 — “תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֶחָד תָּם וְאֶחָד…”
- Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim
Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…
Source: Bava Kamma 45b · Segment 17 — “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לָא פָּטַר רַבִּי יְהוּדָה…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bava Kamma 45b · Segment 4 — “אַבָּיֵי אָמַר: לְעוֹלָם כְּרַבִּי מֵאִיר – וְכִדְמַחְלִיף רַבָּה בַּר…”
Original text
דְּאָמַר: שׂוֹכֵר כְּשׁוֹמֵר חִנָּם דָּמֵי, לִיתְנֵי: חוּץ מִשּׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׂוֹכֵר!
who says that a renter is considered like an unpaid bailee with regard to his responsibility for the rented item, let it teach that bailees are liable to compensate the owner, with the exception of an unpaid bailee and a renter.
וְאִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר דָּמֵי – נִיתְנֵי: ״חוּץ מִשּׁוֹמֵר חִנָּם, וְכוּלָּן בְּמוּעָדִין פְּטוּרִין לְעִנְיַן כּוֹפֶר״!
And if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that a renter is considered like a paid bailee, let it teach: With the exception of an unpaid bailee, as it in fact states; but it should also state that in a case where the oxen are forewarned, all of them are exempt with regard to ransom, as Rabbi Yehuda says in the next mishna that a forewarned ox requires only a reduced level of safeguarding. Therefore, this baraita does not appear to be in accordance with the opinion of either tanna .
אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא: הָא מַנִּי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין; וּלְעִנְיַן שׂוֹכֵר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר דָּמֵי.
Rav Huna bar Ḥinnana said: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says that an ox has no sufficient safeguarding at all other than slaughtering it with a knife; i.e., there is no degree of safeguarding that exempts the ox’s owner, or in the context of the baraita , the bailee, from liability if the ox causes damage or kills. And with regard to a renter, the baraita holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that a renter is considered like a paid bailee.
אַבָּיֵי אָמַר: לְעוֹלָם כְּרַבִּי מֵאִיר – וְכִדְמַחְלִיף רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, וְתָנֵי: שׂוֹכֵר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם.
Abaye said: Actually, the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Meir; and it is as Rabba bar Avuh reversed the two opinions and taught: How does a renter pay? In other words, what is his degree of responsibility? Rabbi Meir says: Like a paid bailee. Rabbi Yehuda says: Like an unpaid bailee.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָסַר שׁוֹרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם, הִזִּיק – חַיָּיב, הוּזַּק – פָּטוּר.
§ Rabbi Elazar says: If the owner conveyed his ox to an unpaid bailee, if the ox caused damage, the bailee is liable to pay damages; but if the ox was injured, he is exempt.
אָמְרִי: הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ שְׁמִירַת נְזָקָיו – אֲפִילּוּ הוּזַּק נָמֵי לִיחַיֵּיב! וְאִי דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ שְׁמִירַת נְזָקָיו – אֲפִילּוּ הִזִּיק נָמֵי לִיפְּטַר!
The Sages said: What are the circumstances? If Rabbi Elazar was referring to a bailee who accepted responsibility upon himself for guarding it from causing damage, even if the ox was injured he should be liable. And if he was referring to a bailee who did not accept responsibility for guarding it from causing damage, even if it causes damage he should be exempt from payment.
אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שְׁמִירַת נְזָקָיו, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהִכִּיר בּוֹ שֶׁהוּא נַגְחָן. וּסְתָמָא דְּמִילְּתָא, דְּלָא אָזֵיל אִיהוּ וּמַזִּיק אַחֲרִינֵי – קַבֵּיל עֲלֵיהּ, דְּאָתֵי אַחֲרִינֵי וּמַזְּקִי לֵיהּ לְדִידֵיהּ – לָא אַסֵּיק אַדַּעְתֵּיהּ.
Rava said: Actually, Rabbi Elazar was referring to a case where he accepted responsibility upon himself for guarding it from causing damage; but here we are dealing with a case where the bailee recognized that the ox was a goring ox, and in that case the normal way of things is that the bailee accepted upon himself responsibility for safeguarding it so that it would not go and injure others, since he knew that it was dangerous. But it presumably did not enter his mind that other oxen would come and injure it. Therefore, he did not accept responsibility for safeguarding against such an occurrence.
מַתְנִי׳ קְשָׁרוֹ בְּעָלָיו בְּמוֹסֵרָה וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי, וְיָצָא וְהִזִּיק – אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד חַיָּיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
MISHNA: If the ox’s owner tied it with reins to a fence or locked the gate before it in an appropriate manner, but nevertheless the ox emerged and caused damage, whether the ox is innocuous or forewarned the owner is liable, since this is not considered sufficient precaution to prevent damage; this is the statement of Rabbi Meir.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם חַיָּיב, וּמוּעָד פָּטוּר; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו״ – וְשָׁמוּר הוּא זֶה.
Rabbi Yehuda says that if the ox is innocuous the owner is liable even if he safeguarded it appropriately, since the Torah does not limit the required safeguarding for an innocuous ox. But if the ox is forewarned, the owner is exempt from paying compensation for damage, as it is stated in the verse describing damage by a forewarned ox: “And the owner has not secured it” (Exodus 21:36), and this ox that was tied with reins or behind a locked gate was secured.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין.
Rabbi Eliezer says: An ox has no sufficient safeguarding at all other than slaughtering it with a knife; there is no degree of safeguarding that exempts the ox’s owner from liability.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? קָסָבַר: סְתָם שְׁווֹרִים – לָאו בְּחֶזְקַת שִׁימּוּר קָיְימִי; וְאָמַר רַחֲמָנָא תָּם נִיחַיַּיב – דְּנִיבְעֵי לֵיהּ שְׁמִירָה פְּחוּתָה, הֲדַר אָמַר רַחֲמָנָא ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ״ גַּבֵּי מוּעָד – דְּנִבְעֵי לֵיהּ שְׁמִירָה מְעוּלָּה; וְיָלֵיף נְגִיחָה לְתָם – נְגִיחָה לְמוּעָד.
GEMARA: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir? He holds that ordinary oxen are not presumed to be under safeguarding, as their owners do not ordinarily safeguard them; and the Merciful One stated in the Torah that one will be liable even for damage caused by an innocuous ox inasmuch as it requires at least a reduced level of safeguarding, such as with reins. The Merciful One then stated with regard to a forewarned ox: “And the owner has not secured it,” to indicate that it is not sufficient to provide it with only a reduced level of safeguarding, as it requires superior safeguarding. And Rabbi Meir derives this requirement with regard to an innocuous ox from a verbal analogy between the term goring stated with regard to an innocuous ox and the term goring stated with regard to a forewarned ox. In both cases superior safeguarding is required; otherwise the owner is liable.
רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: סְתָם שְׁווֹרִים – בְּחֶזְקַת שִׁימּוּר קָיְימִי; אָמַר רַחֲמָנָא תָּם נְשַׁלֵּם, דְּנִיבְעֵי לֵיהּ שְׁמִירָה מְעוּלָּה; הֲדַר אָמַר רַחֲמָנָא ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ״ גַּבֵּי מוּעָד – דְּנַעֲבֵיד לֵיהּ שְׁמִירָה מְעוּלָּה. הָוֵי רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי, וְאֵין רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט – מִיעֵט הַכָּתוּב לִשְׁמִירָה מְעוּלָּה.
By contrast, Rabbi Yehuda holds that ordinary oxen are presumed to be under some reduced level of safeguarding. Since the Merciful One stated nevertheless that even for damage caused by an innocuous ox the owner will pay, it may be inferred that it requires superior safeguarding. The Merciful One then states with regard to a forewarned ox: “And the owner has not secured it,” emphasizing again that one must provide it with superior safeguarding. This constitutes one amplification following another amplification, and the principle is that an amplification following an amplification is stated only in order to restrict its extent. Accordingly, the verse excludes the requirement of superior safeguarding with regard to a forewarned ox, and therefore reduced safeguarding is sufficient to exempt the owner from liability.
וְכִי תֵּימָא: נְגִיחָה לְתָם נְגִיחָה לְמוּעָד – הָא מִיעֵט רַחֲמָנָא ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ״ – לָזֶה, וְלֹא לְאַחֵר.
And if you would say that through the verbal analogy between the term goring stated with regard to an innocuous ox and the term goring stated with regard to a forewarned ox the Torah compares their halakhot , nevertheless, the Merciful One restricted this halakha by emphasizing: “And the owner has not secured it,” referring specifically to it, a forewarned ox, and not to the other, i.e., innocuous, ox.
וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְלָאו! אִם כֵּן, נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״וְלֹא יִשְׁמוֹר״, מַאי ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ״? לָזֶה וְלֹא לְאַחֵר.
The Gemara asks: But isn’t this phrase necessary for the negative [ lav ] statement that if the owner does not provide superior safeguarding he is liable? The Gemara answers: If that is so, let the Merciful One write: And the owner has not secured. What is the purpose of the added emphasis: “And the owner has not secured it”? It is to indicate that the restriction of this halakha relates specifically to it, a forewarned ox, and not to the other, i.e., innocuous, ox.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד שֶׁשְּׁמָרוֹ שְׁמִירָה פְּחוּתָה – פָּטוּר.
It is taught in a baraita that there is a fourth opinion. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: In the cases of both an innocuous ox and a forewarned ox in which its owner provided reduced safeguarding, he is exempt from liability.
מַאי טַעְמָא? סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: מוּעָד – בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה סַגִּי לֵיהּ, וְיָלֵיף נְגִיחָה לְתָם וּנְגִיחָה לְמוּעָד.
The Gemara asks: What is the reason for his opinion? He holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that reduced safeguarding is sufficient for a forewarned ox, and he derives from the verbal analogy between the term goring stated with regard to an innocuous ox and the term goring stated with regard to a forewarned ox that just as reduced safeguarding is sufficient for a forewarned ox, it is sufficient for an innocuous ox as well.
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לָא פָּטַר רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא צַד הַעֲדָאָה שֶׁבּוֹ, אֲבָל צַד תַּמּוּת בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.
Rav Adda bar Ahava said: Rabbi Yehuda deemed only the forewarned element of the ox exempt. Rabbi Yehuda’s ruling that reduced safeguarding is sufficient to exempt the owner of a forewarned ox relates only to the additional half of the damage that is paid for a forewarned ox beyond the half of the damage that one is liable to pay for an innocuous ox. But the liability for its element of innocuousness remains in place. Therefore, if the owner did not provide superior safeguarding for the forewarned ox he is still liable to pay half the cost of the damage as he would if it were innocuous.
אָמַר רַב: מוּעָד לְקֶרֶן יָמִין – אֵינוֹ מוּעָד לְקֶרֶן שְׂמֹאל.
Rav says: If an ox is forewarned with regard to goring with its right horn, it is not thereby forewarned with regard to goring with its left horn.
אָמְרִי: אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְרַבִּי מֵאִיר, הָאָמַר: אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, שְׁמִירָה מְעוּלָּה בָּעֵי! אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, מַאי אִרְיָא קֶרֶן שְׂמֹאל? אֲפִילּוּ בְּיָמִין נָמֵי – אִית בֵּיהּ צַד תַּמּוּת, וְאִית בֵּיהּ צַד מוּעָדֻת!
The Sages said: In accordance with whose opinion is Rav’s statement made? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, doesn’t Rabbi Meir say that both an innocuous ox and a forewarned ox require superior safeguarding? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, why did he state that the ox still has an innocuous element specifically with regard to the left horn? Even with regard to the right horn itself it has both elements; it has an element of innocuousness and it also has a forewarned element.
אָמְרִי: לְעוֹלָם כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְלָא סְבִירָא לֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה; וְהָכִי קָאָמַר: כִּי הַאי גַוְונָא הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ בֵּיהּ צַד תַּמּוּת וּמוּעָדֻת,
The Sages said: Actually, Rav’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and he does not hold in accordance with the opinion of Rav Adda bar Ahava that the ox’s innocuous element remains. And this is what he is saying: You find an element both of innocuousness and of a forewarned status in the same ox specifically in a case like this, where an ox is forewarned with regard to one horn but not with regard to the other.