Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Kamma 33a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 33a

    Bava Kamma 33a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 490 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אחר לית ליה אימתא דנפח עליה והוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא לא יצא:

    וחייב בד' דברים דהוה ליה פושע שזרק למקום שבני אדם מצויים:

    מאן דמתני אהא חייב בארבעה דברים:

    כל שכן אקמייתא הנכנס לחנותו של נגר דכיון דחזייה דעייל איבעי ליה לעיוני:

    בבית בביתו ולא בשוק:

    מתני' במותר שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקיו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר את החצי:

    מועד בתם משלם במותר כלומר אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם:

    גמ' כמשפט הזה יעשה לו רבנן לא דייקי הזה דמייתי ליה לדרשה כדלקמן:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 33a · Sefaria

    Tosafot

    והוציא הלה את ראשו לא דמיא להיה תחתיו כרים וכסתות דשלהי כיצד הרגל (לעיל בבא קמא כו:) דאין לו לחשוב שיסלקו הכרים וישברו הכלים:

    אי דשכיח בשוקא מאי טעמא דאחרים פירוש ימתינו עד שימצאהו בשוק חוץ לבית ואית ספרים דגרסי אי דשכיח במתא דכיון שאין רגיל לצאת חוץ מעירו הרבה פעמים ימצאהו חוץ לביתו אבל לא שכיח במתא כעין רוכל המחזר בעיירות יש להם רשות ליכנס שלא ילך לו:

    בגברא דשכיח ולא שכיח אי שכיח פשיטא ליה דקום אדוכתך משמע ואי לא שכיח א"כ ודאי עול תא משמע:

    תניא כמ"ד קום אדוכתך משמע וע"כ בשכיח ולא שכיח דאי בשכיח זה לא היה קורא נכנס ברשות דפשיטא דקום אדוכתך משמע:

    שני שוורים תמים שחבלו זה בזה כו' תימה דכולה מתניתין שאין צריכה היא וי"ל דלרבי עקיבא אצטריך שלא תאמר כיון דאית ליה יוחלט השור לניזק אם כן שורו של זה קנוי לזה. ואם הקדישו קדוש קמ"ל דלא אמרינן הכי ואפילו לרבי ישמעאל נמי נ"מ אם נאבד האחד שלא יאמרו הבעלים אגבה כל חצי נזקי משלך ואתה תפסיד נזקך שנאבד שורי שמשתלם מגופו:

    ורבנן הזה למה לי לפוטרו כו' וא"ת לרבנן כמשפט למה לי דבלא כמשפט ידעינן דתם באדם משלם ח"נ דמהיכא תיתי לשלם נ"ש וי"ל דכיון דהזה אצטריך למכתב לפוטרו מארבע' דברים אי לאו כמשפט שור בשור לא הוה דרשינן הזה לפוטרו מארבעה דברים אלא הוה דרשינן הזה כרבי עקיבא הזה כתחתון ולא כעליון דהכי מסתברא טפי:

    הוה אמינא צער לחודיה יש ספרים דגרסי צער ובושת אבל רפוי ושבת לא וא"ת מהיכא תיתי דליתב ליה אי מק"ו דאדם שאין משלם כופר מה לאדם שמשלם צער וי"ל דלא שייך ביה פירכא דמאי דכתיב באדם שמשלם רפוי ושבת אין אלא גלוי מילתא בעלמא שכל זה חשיב נזק ונזק מצינו בהדיא בקרא שהשור משלם:

    הקדישו ניזק איכא בינייהו ה"מ למימר דלמר יכול לסלקו ולמר אין יכול לסלקו וכן מכרו מזיק דלרבי ישמעאל מכור לרדיא כדאמרינן בשמעתא ולרבי עקיבא אין מכור וכן שיבח מזיק או כיחש מזיק כדאמרינן לקמן ומילי טובא דדריש בשור שנגח ארבעה וחמשה (דף לו:) נמי איכא בינייהו אלא חד מינייהו נקט.:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Bava Kamma 33a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר פועלין שנכנסו לתבוע שכרן מבעל הבית כו' סוגיא דשמעתא פועל שבא לתבוע שכרו מבעל הבית ונכנס בלא רשותו של בעל הבית והוזק מבהמתו של בעל הבית ואפי' אם מת פטור בעל הבית וכל שכן זולתי פועל ואם אמר לו בעל הבית הכנס ונכנס והוזק בעל הבית חייב ואם הוא בעל הבית שהוא פעמים מצוי בשוק פעמים אינו מצוי בשוק ובא ועמד בשער וקראו לבעל הבית והשיבו ואמר לו אין ונכנס והוזק פטור בעל הבית שלא היה לו להיכנס דאין לאו משמע עול אלא קום אדוכתיך משמע ותניא הכי סתמא דתניא פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעל הבית ונגחו שורו של בעל הבית או נשכו כלבו של בעל הבית ומת פטור אף על פי שנכנס ברשות ברשות אמאי פטור אלא לאו כגון דקרא אבבא ואמר ליה אין (ועול) והוזק פטור. ש"מ אין קום אדוכתיך משמע ש"מ:

    מתני' ב' שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק כו' אדם בתם ותם באדם אדם בתם משלם במותר נזק שלם ותם באדם משלם במותר חצי נזק ר' עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם:

    ת"ר או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו כמשפט שור בשור כן משפט אדם באדם כו' פרשה זו תחילתה וכי יגח שור את איש מפרש בתם ואם שור נגח הוא מתמול מפרש במועד בתם הוא אומר ובעל השור נקי ובמועד כתיב וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו הנה במיתה פירש דין התם ודין המועד לנזקין לא פירש כשחזר וכתב או בן יגח או בת יגח למאי אתא לדברי הכל לנזיקין הוא דאתא ת"ק סבר כמשפט הזה יעשה לו כמשפט נזקי שור בשור תם חצי נזק מועד נזק שלם אף שור שהזיק אדם תם חצי נזק מועד נזק שלם כן יעשה לו.

    ור' עקיבא אומר אם כן הוה ליה לקרא לומר כמשפט יעשה לו מאי טעמא כתב הזה ללמוד שזה דין כתחתון ולא כעליון לפי שבתחילת הפרשה תורת התם והוא נקרא עליון ואחריו כתיב ואם שור נגח הוא המועד והוא הנקרא תחתון שזה אחרי זה כתיב ודייק ר' עקיבא הזה הסמוך לו והוא תורת התחתון והוא המועד.

    יכול לשלם מן העלייה כיון שאע"פ שהוא תם באדם משלם נזק שלם כמועד נדין אותו בכל דבר כמועד ת"ל יעשה לו מגופו משלם ולא מן העלייה ורבנן דפליגי עליה דר' עקיבא אמרי הזה כשם שאין בזה ד' דברים אלא כופר בלבד כך אין שור באדם משלם ד' דברים אלא נזק בלבד.

    ור' עקיבא נפקא ליה מאיש בעמיתו איש בעמיתו משלם ד' דברים ולא שור ד' דברים בעמיתו ממעט השור משלם ד' דברים ורבנן מאיש בעמיתו הוה אמינא צער לחודיה דהכין כתיב מום ומום צער לחודיה משמע אבל ריפוי שבת ובושת אימא כנזק דמי וליתן ליה קמ"ל והלכתא כרבנן דגרסינן בתחלת פרקין קמא תבריה ר' עקיבא לגזיזיה:

    מתני' שור שוה מנה שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום נוטל את השור מתני' ר' עקיבא דתניא יושם השור בב"ד דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר הוחלט השור קסבר ר' עקיבא שותפי נינהו וכי כתיב ומכרו את השור החי וחצו את כספו לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא והרשות ביד הניזק למכור שנאמר ומכרו וחצו את כספו הנוטל כסף הוא המוכר ר' ישמעאל סבר בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ולבי דינא מזהר להו למכור השור ולפרוע את חובו של זה שנאמר ומכרו את השור החי וגו' מאי בינייהו אמר ר' יוחנן הקדישו ניזק לר' עקיבא מוקדש לר' ישמעאל אינו מוקדש.

    Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 33a · Sefaria

    Rashba

    והוציא הלה את ראשו וקיבלה פטור ואמר ר' יוסי בר חנינא פטור מגלות וחייב בארבעה דברים. איכא למידק מאן דמתני לה לדר' יוסי בר חנינא אהא מאי שנא מההיא דרבה דאמר בשלהי כיצד הזורק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם הוא וסלקן פטור ומסתברא דמאן דמתני לה אהא לית לי' לדרבה ורבה כמאן דמתני לה אקמייתא אבל אהא פטור לגמרי וקי"ל כרבה.

    ורבנן האי זה למה לי לפוטרו מארבעה דברים ואם תאמר תיפוק ליה מכמשפט שור בשור י"ל שאני התם דלא שייך ביה לא צער ולא בושת.

    יושם השור בב"ד כלומר אינו מוחלט לו השור אלא שישומו אותו ב"ד ואם רצה מזיק לסלקו במעות מסלקו שאינו אלא כב"ח עד שיחליטוהו לו ב"ד כשאין המזיק רוצה לסלקו.

    ור' עיקבא סבר יוחלט השור לניזק קודם שיעמוד בב"ד דשותפי נינהו ואם תאמר אם כן כי בעינן מיניה מאי בינייהו לימא דהיכא דבעי מזיק לסלקו בזוזי איכא בינייהו הא ליתא דחדא מג' ארבע נקט דהא הוה מצי למימר מכרו ניזק איכא בינייהו וא"נ שבח מזיק וכדאיתא לקמן אלא דחדא מינייהו נקט.

    הקדישו ניזק איכא בינייהו דלר' ישמעאל אינו קדוש שאינו אלא כבעל חוב ואפילו לאביי דאמר בפרק כ"ש למפרע הוא גובה ואקדיש מלוה וזבין מלוה קדוש ה"מ היכא דגבאו לבסוף אבל הכא לר"ע קדוש מיד ואלו רצה מזיק לסלקו אי אפשר וקדוש ולר' ישמעאל אינו קדוש ואלו רצה שלא להגבותו מגופו אלא לסלקו בזוזי אינו קדוש ואיכא למידק אשמעתין דהכא משמע דלר"ע משעת נגיחה קם ליה ברשותיה דניזק ואפילו קודם העמדה בדין וזה תימא דהא קיימא לן דפלגא נזקא קנסא וכל קנסי אין זוכין בהם אלא משעת העמדה בדין וכדאמרינן בפ"ק דמכות דלר"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא עד זומם שאמר העדנו והוזממנו בבית דין של פלוני אינו משלם על פי עצמו עד שיאמר הוזממנו וחייבינו ממון ואמרינן נמי התם וכן לענין תשלומי קנס באו שנים ואמרי בחד בשבא גנב טבח ומכר באו שנים ואמרה בחד בשבא עמנו הייתם במקום פלוני אלא בתרי בשבא גנב טבח ומכר או בערב שבת גנב טבח ומכר אין משלמין דבעידן דמסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא דאלמא אינו זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין.

    ועוד דתנן בפרק נערה במסכת כתובות לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה קנסה לעצמה ולא אמרינן דמשעת פתוי זכה בו האב ותירצו בתוספות דא"ל דשאני הכא דכתיב ומכרו את השור החי אניזק ואמזיק קא מזהר רחמנא דאלמא משעת נגיחה קאי ברשותיה דניזק ומההיא שעתא הוו שותפי.

    ואכתי איכא לעיוני דהא אי מודה מיפטר א"כ כי הקדישו היאך קדוש ואנן דומיא דביתו בעינן. וי"ל דמ"מ כל שלא הודה הרי הוא דניזק. והראב"ד ז"ל כתב דקנס דפלגי נזקא שאני דקרן הוא דמשלם ושותפי נינהו ומכי אודעיה שורך הזיק שורו של פלוני קרנא הוא דמחייבי ליה ואי קדים ומודה בב"ד נמי לא מפטר דמחמת ביעתותא דעדים היא דקא מודה הלכך כי מסהדי עליה בבית דין איגלאי מלתא דמעיקרא נמי שותפי הוו ע"כ. וגדולה מזו כתב הרב ז"ל בשלהי פרקין גבי אי לא מייתי ראיה שקיל כדקאמר מזיק ואע"ג דקנסא הוא וליכא עדי נגיחה ומודה בקנס פטור לא דמי האי קנסא לשאר קנסות דהכא קרנא ובי דינא כי מודה זיל שלים אמרו ליה וכל שכן דאי תפס לא מפקינן מיניה ואע"ג דבשאר קנסות לא דיינינן הכי ע"כ.

    ולא ירדתי לסוף דעתו של הרב ז"ל דפלגי נזקא למאן דאמר קנסא הא דאמרינן לעיל בשלהי פרקא קמא דאי מודה ביה מיפטר דינא ואי הוי פירושא דאמרי ליה אמרי ליה זיל שלים ואי אמר לא משלמנא דקנסא הוא לא מגבי ליה האי דינא לא שמעינן ליה בשום דוכתא ודברי הרב צל"ע.

    3 more comments on this page.

    Rashba on Bava Kamma 33a · Sefaria

    Meiri

    מי שיצתה אבן מחמת ידו והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור מן הגלות שנאמר ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו ולענין נזקין חייב בארבעה דברים וגדולי המחברים פסקו שפטור מכלום ושתי סברות אלו יוצאות מסוגיא שבכאן ממה שאמרו מאן דמתני לה אהא וכו' ומאן דמתני לה אקמייתא וכו' וגדולי הפוסקים פסקו שחייב בנזק לבד אבל לא בשאר הדברים על הדרך שכתבנו בהיתה אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה מעולם:

    פועלים שנכנסו לתבוע שכרן מבעל הבית ונגחן שורו של בעל הבית ומתו השור נסקל ולענין כופר אם נכנסו ברשות חייב ואם לאו פטור קראו על הדלת לשאול אם בעל הבית לשם אם לאו ואמרו להם הן ונכנסו על סעד דבור זה אם אין אדם זה מצוי בשוק כלל שיוכלו לתבוע שכרם לשם הרי הם כנכנסים ברשות כל כיוצא בזה ברשות הוא והוא שאמרו אין עול תא משמע ומשלמין את הכופר ואם היה מצוי בשוק תמיד הרי אלו כנכנסים שלא ברשות כל כיוצא בזה שלא ברשות הוא והוא שאמרו אין קום אדוכתך משמע היה מצוי שם לפעמים אלא שאין מצוי תמיד לשם הרי זו מחלקת והלכה שאף זה נדון כנכנס שלא ברשות אף בכיוצא בזה אין קום אדוכתך משמע ודין זה כך הוא בכל דבר שאנו צריכין בו לחלק בין נכנס ברשות לשאינו נכנס ברשות הן לענין נזקין הן לענין גלות כל אחד לפי ענינו:

    המשנה השמינית והכונה בה לבאר בה ענין החלק הרביעי שני שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק שניהם מועדים משלמין במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם ותם במועד משלם במותר חצי נזק וכן שני בני אדם שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם אדם במועד ומועד באדם משלמין במותר נזק שלם אדם בתם ותם באדם אדם בתם משלמין במותר נזק שלם ותם באדם משלם במותר חצי נזק ר' עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם אמר הר"ם משלמין במותר הוא שישום כמה יתחייב זה במה שהזיק וכמה התחייב השני גם כן ואם נשתוו הנזקין יצא האחד באחד ואם הותיר נזק האחד שהיה ראוי לשלם האחד מהם יותר ממה שראוי לשלם האחר ישלם מי שהזיקו יותר שיעור המותר ובזה אין צריך למשול משל לפי שהוא מבואר ומה שאמר הכתוב או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו מחלקת ר' עקיבא וחכמים בפירוש זה הפסוק חכמים אומרים כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם כלומר שהתם חייב חצי נזק והמועד נזק שלם וכבר קדם לנו שהכל מסכימים אדם מועד לעולם ור' עקיבא אומר כמשפט הזה הוא שור המועד לפי שבו הכתוב הזה מדבר כך יהיה לעולם דין שור שחבל באדם בין שהוא מועד בין שהוא תם ואין הלכה כר' עקיבא:

    אמר המאירי שני שוורים תמים שחבלו זה את זה משלמין במותר חצי נזק ר"ל ששמין את הנזקין ואם הם שוה בשוה נפטרין כל אחד לעצמו ואם הוזק האחד במנה וחברו בחמשים משלם במותר והוא אותם החמשים חצי נזק והוא עשרים וחמשה דינרין ואם שניהם מועדין משלם כל אותם החמשים ואם אחד תם ואחד מועד אם מותר זה עשאו תם במועד משלם בו חצי נזק ואם מועד בתם משלם נזק שלם ושני אנשים שחבלו זה בזה לענין זה כשני מועדים הם שהרי אדם מועד לעולם ושור באדם אם השור תם הרי זה כתם במועד ומועד בתם ואם השור מועד הרי זה כמועד במועד ור' עקיבא חולק לומר שתם באדם בנזק שלם ואף לדבריו דוקא מגופו הא אם לא היה השור שוה כנזקו אינו משלם מן העליה ומ"מ אין הלכה כמותו ושאר המשנה כולה הלכה היא והיזק שור באדם ושור בשור מיהא אין בו אלא חיוב נזקין לא ארבעה דברים ולא סוף דבר צער שאין שם חסרון כיס אלא אף שבת ורפוי אבל אדם באדם משלמין במותר אף ארבעה דברים:

    זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה דבר:

    המשנה התשיעית והוא מענין מה שלפניה ואמר על זה שור תם שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור שור תם שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום אמר ר' מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו אמר לו ר' יהודה וכן הלכה קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו ולא קיימת וגם את המת יחצון ואי זה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת אמר הר"ם מחלקת ר' יהודה ור' מאיר הוא בשבח נבלה וזה לפי שהעקר בידינו נבלה לבעליה כלומר לנזק וישומו אותה לו בשוייה והוא מה שאמר הכתוב והמת יהיה לו וישלים לו עליו חצי נזק אם היה תם או נזק שלם אם הוא מועד כי מה שאמר יתעלה וחצו את כספו ר"ל שיתחייב הנזק במחצית החסרון בלבד וזהו מה שאמרו פחת שפחתתו מיתה חולקין והוא הנראה למעיין ומה שנא' ומכרו את השור החי ר"ל שהתם משלם חצי נזק מגופו כמו שקדם ואין בכל העיקרים האלו מחלקת אבל מחלקת ר' מאיר ור' יהודה כשהנבלה שוה סמוך למיתה על דרך משל דינר והוסיפו דמיה והיא שוה קודם שיעמדו בדין שני דינרין ור' יהודה אומר וגם את המת יחצון יחושב לו בדינר וחצי וישלם לו לתשלום חצי נזק כי הדינר שהותיר חולקין אותו ור' מאיר לא יחשוב לו אלא הדינר שהוא שוה בשעת מיתה כמו שנאמר והמת יהיה לו כלומר כל מה שהותיר המת במותו לניזק וכמו כן כשהנבלה אינה יפה כלום בשום פנים בשעת מיתה ואחר כך היא שוה כסף ר' מאיר אומר לא יחשוב באותן הדמים אלא יתן לו חצי נזק וזהו שאמר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו ור' יהודה אומר יחשוב לו בחצי מה ששוה הנבלה לפי שדמיה כולן שבח הוא כי לא היתה שוה שום דבר בשעת מיתתה והוא מה שאמר ר' יהודה לחלוק עליו קיימת ומכרו את השור החי ולא קיימת וגם את המת יחצון והלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי שור שוה מנה וכו' משנה זו כלה מפורשת בהם שדינו בחצי נזק ואמר ששור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה שוה כלום והרי שחצי נזקו הוא כערך המזיק ומתוך כך הוא נוטל את השור:

    שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה שוה כלום והרי שחצי נזקו הוא כחצי ערך המזיק ומתוך כך מוכרין את החי וחולקין וסובר ר' מאיר שזהו שור האמור בתורה ומכרו את השור החי וכו' ואמר לו ר' יהודה וכן הלכה כלומר אף אני מודה בדבריך בעקר הדין שכך הוא אבל מה שאמרת שזהו שור האמור בתורה היאך יתקיים בזה וגם את המת יחצון אלא שור האמור בתורה הוא ששניהם שוין והנבלה שוה מקצת הנזק הן הרבה הן מעט שכשאתה חולק ביניהם דמי החי ודמי המת נמצא כל אחד מפסיד חצי הנזק כיצד הרי שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים ונמצא הנזק כלו מאה וחמשים וחצי הנזק שבעים וחמשה דינרין כשאתה חולק דמי החי שהם מאה דינרין לכל אחד ודמי הנבלה שהם עשרים וחמשה דינרין לכל אחד נמצא כל אחד מפסיד שבעים וחמשה דינרין ומ"מ ר' מאיר מפרש וגם את המת יחצון ללמד פחת שפחתתו מיתה לבד מחצין בחי כלומר שהבעלים מיטפלין בנבלה ואין בכלל הנזק אלא מה שפחתתו מיתה לשעתו ואם פחתה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין פחתה לעצמן של בעלים ואף ר' יהודה סובר כן אלא שמשתמש בפסוק זה בשני דברים שהרי היה מספיק לומר וגם את המת ולא נחלקו ר' מאיר ור' יהודה בעיקר הדין אלא במשמעות המקראות אלא שבגמרא מפרש שבקצת דברים חולקין בזו בעיקר הדין והוא בשבח ששבחה נבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין שלר' מאיר כלו של ניזק כדין פחת נבלה ולר' יהודה חציו של מזיק דרחמנא חס עליה והוא אצלו וגם את המת יחצון והלכה כר' יהודה אלא שיש בענין פסק זה של שבח נבלה תנאים כולן יתבארו בגמרא:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 33a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ה"א צער לחודיה כו' מק"ו דאדם שאין משלם כופר מה לאדם שמשלם צער כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם דהא האי ק"ו מאדם שאין משלם כופר כו' איכא לעיל בס"פ כיצד הרגל וכתבו התוספות דליכא למיפרך מה לאדם שכן מועד מתחילתו משום דנזקי אדם מנזקי אדם יליף ומה"ט נמי ליכא למפרך הך פירכא מה לאדם שמשלם צער ודו"ק:

    בד"ה איכא בינייהו כו' לר' עקיבא דמכרו אמזיק וניזק קאי וההיא דמרובה נמי גלי קרא למאן דאית ליה עכ"ל מיהו ר' עקיבא לא ס"ל התם דגלי קרא דהא קסבר שיוצא בשינו ועינו ואין להקשות לפי זה לדבריהם דלעיל דאימא לר' עקיבא כיון דמשעת הנזק ברשותיה קאי הוה גברא כבר בר תשלומין ולא משלמי הזוממין כלום וההוא דמרובה אליבא דר' עקיבא אזלא דלא גלי לן קרא התם ואין העבד זוכה בשחרורו עד שעת העמדה בדין ולכך פריך שפיר דכוליה עבד בעי לשלומי דאכתי כו' די"ל דע"כ הך ברייתא לא אתיא כר' עקיבא דא"כ דמי עינו נמי לא ניתנו ליה לרב דהא קסבר דיוצא בשינו ועינו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 33a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    והוציא הלה את ראשו כתבו בתוספות לא דמי להיו תחתיו כרים וכו'. והרשב"א כתב דמסתברא דמאן דמתני לה אהא לית ליה לדרבה דאמר הזורק וכו' והיו תחתיו כרים וכסתות וכו' ורבא כמאן דמתני לה אקמייתא אבל אהא פטור לגמרי וקיימא לן כרבה. ע"כ.

    וזה לשון הר"ר ישעיה ז"ל והוציא הלה את ראשו פריך דלא דמי להיו תחתיו כרים וכסתות וכו'. ככתוב בתוספות. וצריך עיון דהתם פוטר אף דקדם הוא וסלקן. ע"כ. ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו מי שיצאה אבן מתחת ידו והוציא הלה ראשו וקבלה פטור מן הגלות וחייב בארבעה דברים. וגדולי המחברים פסקו דפטור מכלום. ושתי סברות אלו יוצאות מסוגיא שבכאן ממה שאמרו מאן דמתני לה אהא וכו' ומאן דמתני לה אקיימתא וכו'. וגדולי הפוסקים פסקו שחייב בנזק לבד אבל לא בשאר הדברים על הדרך שכתבנו בהיתה אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה מעולם. ע"כ.

    תניא כמאן דאמר אין קום אדוכתך משמע ואם תאמר היכי מייתי תניא נמי הכי דילמא הך ברייתא מיירי בגברא דשכיח בשוקא. ויש לומר דאם כן לא הוי קרי ליה ברשות דפשיטא דאין קום אדוכתך משמע. ועוד יש לומר דלעיל הכי קאמר בגברא דשכיח ליה ולא שכיח. אי גמי דשכיח בשוקא וכגון דקרא אבבא ואמר ליה אין וכו'. והשתא מייתי שפיר דלכל הפחות מיירי בשכיח בשוקא. תלמיד הר"פ ז"ל.

    מתניתין שני שוורים שחבלו זה בזה תימה דמשמע דכולה משנה שאינה צריכה דפשיטא דלא ישלם אלא המותר. וי"ל דאתא לאשמועינן דאף קודם העמדה בדין לא מחייב זה בזה אלא המותר ונפקא מינה לרבי עקיבא דאמר הוחלט השור לניזק דאם הקדישו קדוש. והשתא סלקא דעתך דאם הקדיש כל אחד שורו של חבירו כנגד כל חצי נזקו שיהא קדוש קא משמע לן דלא יהא קדוש אלא כנגד חצי המותר. ואפילו לרבי ישמעאל נמי נפקא מינה כגון אם אבד אחד מהם שלא יאמרו הבעלים של אותו שור שנאבד אגבה כל חצי נזק שלי משור שלך ואתה תפסיד נזקך וכו' ככתוב בתוספות. תלמיד הר"פ ז"ל. וכן כתב הר"ר ישעיה ז"ל וזה לשונו משלמין במותר חצי נזק ונפקא מינה למאן דאמר יוחלט השור כשהזיק של ראובן את של שמעון ופחתו שלשים דינרים ושל שמעון לא פחת אלא עשרים דינרים והקדיש ראובן שורו של שמעון ואי הוה אמרינן דשמעון חייב לראובן עשרים דינרים וראובן לשמעון שלושים דינרים אם כן שורו של שמעון מוחלט לראובן והקרשו הקדש אבל השתא דאמרינן דאין להם זה על זה אלא המותר אם כן אין לו לראובן על שורו של שמעון שום דבר דאף למאן דאמר יושם השור איכא נפקותא היכא דאבד אחד מהם שלא יאמר אידך אגבה כל היזקי ממך ואתה תפסיד שאבד את שלי ואינו משלם אלא מגופו דמצי אמר אידך אין לך עלי אלא המותר. ובשני מועדים נמי איכא נפקותא למאי דאמרינן שיהא מיתה והעמדה בדין שוין כאחד כגון שהפקיר אחד מהם את שלו קודם העמדה בדין ולא מצי למימר לאידך שלם לי כל ההיזק ואני פטור שהפקרתי שורי קודם העמדה בדין ולא מצי למימר אידך איני חייב אלא מותר. ע"כ.

    תלמוד לומר יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה וא"ת מדאיצטריך יעשה לו דמגופו משלם ולא מן העלייה שמע מינה דתם שחבל באדם משלם נזק שלם דאי לאו הכי אלא משלם חצי נזק אמאי איצטריך מגופו משלם פשיטא דכיון דמשלם חצי נזק דמגופו משלם ואמאי איצטריך יעשה לו אלא ודאי נזק שלם משלם ואם כן אמאי איצטריך לרבי עקיבא כמשפט הזה. וי"ל דאי לאו כמשפט הזה הוה אמינא דאפילו מועד שחבל באדם ישלם מגופו משום הכי איצטריך כמשפט הזה בתחתון דדוקא בתם איירי דמשלם מגופו. גליון.

    ורבנן הזה למה לי לפוטרו וכו' הקשו בתוספות לרבנן כמשפט למה לי וכו'. ויש לומר דאיצטריך דלא תימא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא נהי דחס רחמנא עליה כשהזיק שור אבל הזיק אדם לא חס או למאן דאמר פלגא נזקא קנסא סלקא דעתך אמינא כיון שהוא כל כך משונה שנגח אדם דאית ליה מזלא נפקא ליה מחזקת שימור. הרא"ש ז"ל. והר"ר ישעיה ז"ל כתב וז"ל אלא הזה למה לי לפטרו בארבעה דברים. ואי קשיא לרבנן כמשפט למה לי אי לומר כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם לישתוק מיניה דמהיכי תיתי לחייבו נזק שלם. ויש לומר דאי לאו כמשפט הוה דרשינן הזה כדדריש ליה רבי עקיבא אשמועינן כמשפט דאמרינן כמשפט שור בשור ומעתה נדרוש הזה לפטרו מארבעה דברים. אבל קשה לרבי עקיבא כמשפט למה לי. ושמא יש לומר דהואיל דאיצטריך הזה לא יתכן לכתוב הזה יעשה בלא כמשפט שאין הלשון מיושב כל כך. וריב"א תירץ דאיצטריך לרבנן כמשפט למדרש כמשפט שור בשור דאי לא ממילא הוה מחייבנא ליה באדם נזק שלם. ואי קשיא לרבי עקיבא לא לכתוב לא הזה ולא כמשפט. יש לומר דאם כן הוה צריך לכתוב ישלם לו והוה משמע ישלם דאבעל השור קאי ולא הוה דרשינן לו מגופו להכי איצטריך כמשפט יעשה לו דקאי אגוף השור ולא סגי דלא לכתוב הזה למדרש כתחתון ולא כעליון. ע"כ. ותלמיד הר"פ ז"ל כתב וז"ל ורבנן הזה למה לי. וא"ת למה לי כמשפט. ויש לומר דאי לאו כמשפט וכו' כמו שתירצו בתוספות. ובשיטה פירש דמכמשפט לא מצי שתיק דמיבעי ליה לפשטיה לחייב על הקטנים כגדולים כדכתיב או בן יגח וכו'. ולא נהירא דהוי מצי למיכתב כזה יעשה לו בלא כמשפט. ועוד דמכל מקום למה להו לרבנן למדרש מכמשפט כמשפט שור בשור וכו'. ע"כ. וה"ר יהונתן ז"ל כתב וז"ל רבנן סברי כדין שור בשור תם בתם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם כן דין שור שהזיק את האדם דכתיב או בן יגח וגו' כמשפט הזה יעשה לו ובודאי האי קרא לנזקין אתא דהא לא כתיב בהו והמיתו. ועוד דלקטלא לא איצטריך דמה לי גדולים ומה לי קטנים הרי הם בכלל מכה נפש אדם מות יומת אלא ודאי לנזקין אתא והאי כמשפט הזה רוצה לומר כי היכי דמשוינן חילוק בין תם שהמית את האדם ובין מועד שהמית את האדם דמועד משלם כופר ותם לא משלם כופר גם כן בנזקין שור שהזיק את האדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם וזהו משפט שור בשור דלפטרו לגמרי אי אפשר כלומר שנאמר כי היכי דתם שהמית את האדם פטור מכופר גם כן תם שהזיק את האדם יפטר מכלום הא לא אפשר דלא גרע אדם משור ניזק אלא ודאי הכי קאמרינן דתם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם רבי עקיבא אומר כי היכי דמועד באדם משלם במותר נזק שלם דהואיל ועבד כל כי האי פריצותא יתירתא שחבל באדם משלם במותר נזק שלם ואף על פי שהוא תם רבי עקיבא דריש האי הזה כתחתון ולא כעליון כלומר כמשפט התחתון של הפרשה שעוסקת במועד כדכתיב לעיל מיניה ואם שור נגח הוא וכו' וסמיך ליה או בן יגח וגו' רצה לומר כך יעשה לו בנזקים אפילו בתם שחבל באדם דלמועד לא איצטריך דפשיטא דנזק שלם משלם דלא גרע משור ניזק.

    הוה אמינא צער לחודיה ואי לא כתיב נמי אלא הזה הוה מוקמינן ליח לצער. הרא"ש ז"ל. אי נמי אי לא הוה כתיב איש בעמיתו הוה מוקמי הזה בתחתון ולא בעליון מאחר שלא מצינו שמיעט הכתוב שור בעלמא מארבעה דברים וכמשפט מוקמינן למילתא אחריתי. תלמיד הר"פ ז"ל.

    יושם השור וכו' מתוך פירוש רש"י ז"ל משמע שיכול לסלקו בזוזי. וכן משמע הלשון וזוזי הוא דמסיק ביה. וקשה לריב"א אם כן מאי בעי מאי בינייהו טובא איכא בינייהו למר יכול לסלקו ולמר אינו יכול. ומפרש ריב"א דלרבי ישמעאל נמי אם אינו שוה אלא כשיעור חצי נזק גרידא אינו יכול לסלקו אבל בשוה יותר שצריך למכרו לאחר כשאין המזיק רוצה בשותפותו מסתבר טפי שנכוף הניזוק למכור חלקו למזיק כמו שהיה מוכרו לאחר וישאר השור בחזקת בעליו ממה שנכוף המזיק למכור חלקו לניזק ונוציא השור מחזקתו ועל שור דמתניתין שאינו שוה אלא חצי נזק קא בעי מאי בינייהו. ומיהו קשיא לר"י ז"ל כיון דקרא דוחצו את כספו וגם את המת יחצון מיירי בששוה יותר ושם מודה ריב"א שיכול לסלקו אם כן מהיכא תיתי שלא יוכל לסלקו דאינו שוה אלא חצי נזק. ונראה דלפי דבריו אין יכול לסלקו כלל ואותה חלטה שעושה רבי עקיבא כשמת הניזק עושה רבי ישמעאל בשעת ביאתן לדין. ומיהו לפירוש רש"י לא קשיא מידי דהכי נמי קמשמע לן איכא בינייהו מכרו ניזק או מכרו מזיק וכן שבח מזיק או כחש מזיק ועוד מילי טובא דאמרינן לקמן בריש פרק ארבעה וחמשה אלא חדא מינייהו נקט. ולא נהירא לי האי שינויא דקושית ריב"א לאו אשינויא קאי דאינו חובה שיפרש התלמוד כל מה דאיכא בינייהו אלא כיון דאמר חדא מינייהו שמעינן מינה כל אינך אלא אעיקר בעיא קאי דקא בעי מאי בינייהו כיון דאמר חדא מינייהו והחילוק שביניהם מפורש מתוך דבריהם דיושם היינו שיכול לסלקו ויוחלט שאינו יכול לסלקו אלא דניחא לפירוש רש"י דדייק לפי הפשט דמתניתין רבי עקיבא היא דקתני נוטל השור דלרבי ישמעאל מסלקו בזוזי. ומיהו נראה לי ליישבו גם לפירוש ריב"א דלרבי עקיבא נוטל השור לאלתר ובשעת הנגיחה משמע. הרא"ש ז"ל.

    15 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 33a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא ומצא פרט לממציא כו' מכאן אמר ראב"י מי שיצתה כו'. אף על גב דהא מילתא דראב"י מתניתין היא בפ"ק דמכות אפ"ה לא מתני רבא למימרא דויב"ח אמתניתין משום דהתם רישא דמתני' איירי בזורק אבן לרה"ר א"כ בלא"ה יש לחייבו בד' דברים אפי' בממציא א"ע דאכתי הוי ליה תחילתו בפשיעה דברה"ר שכיחי אינשי טובא משא"כ הכא בברייתא דאקרא קאי דכתיב ומצא את רעהו ביער ולגבי יער לא הוי תחילתו בפשיעה גמורה אלא קרוב לפשיעה וסופו באונס למי שממציא א"ע וקמ"ל ריב"ח דאפילו הכי חייב בד' דברים ואהא מסיק שפיר בגמ' דמאן דמתני אקמייתא בהא פטור לגמרי משא"כ אי הוה איירי בר"ה כה"ג נראה דלכ"ע חייב מיהו למסקנא דפ"ק דמכות דמוקמינן למתניתין בזורק לאשפה אפשר דאין לחלק והשתא א"ש הא דאיצטריך לאוקמי למתניתין בזורק לאשפה אפילו למאן דמתני לדריב"ח ארישא והיינו משום מלתא דראב"י כדפרישית ובחנם נדחקו התוספות לעיל בד"ה מיתיבי דסוגיא דמכות לא אתיא כמאן דמתני ארישא ודוק היטב:

    בגמרא רב זביד מתני וכו' מאן דמתני אהא כ"ש אקמייתא ובפרש"י מאן דמתני אהא חייב בד' דברים וכו' עכ"ל. הא דלא קאמר הש"ס נמי להיפוך מאן דמתני אקמייתא פטור מגלות כ"ש אהא וכו' לפי דפטור מגלות אינו מדברי ריב"ח אלא בברייתא עצמה מפ' שפטור מגלות וא"כ לא שייך כלל לומר מאן דמתני לענין גלות ולענין הטעם לא שייך לומר כן כמ"ש לעיל דהא בברייתא יליף בהדיא הטעם מומצא וא"כ ע"כ דלא סיים ריב"ח בהאי לישנא שאינו דומה ליער אלא לעיקר החידוש לענין החיוב בד' דברים לכך מפ' מאן דמתני לענין ד' דברים ודו"ק:

    בגמרא דאי דשכיח בבית מ"ט דת"ק אפילו מאן דמתני להא דריב"ח אסיפא דאפילו ברשות פטור מגלות מקשה הכא שפיר דהתם הטעם משום דה"ל שוגג קרוב למזיד אבל הכא דלענין כופר איירי לא שייך האי טעמא וק"ל:

    בתוס' בד"ה שני שוורים וכו' וא"ת דכולה מתני' שא"צ היא וכו' עי' מ"ש הרא"ש בזה אליבא דרש"י ועיין בנ"י באורך:

    בד"ה ה"א צער לחודא וא"ת מהיכא תיתי וכו' מה לאדם שמשלם צער עכ"ל. וכ' מהרש"א ויש לדקדק דהא לעיל בסוף פ' כיצד הרגל כ' התוספות דליכא למיפרך מה לאדם שכן מועד מתחילתו משום דנזקין מנזקין יליף ומה"ט נמי ליכא למיפרך הכא מה לאדם שמשלם צער עכ"ל וכוונתו שהרי מצי שפיר ללמוד הק"ו הכא נזקין מנזקין מה נזק כופר שאינו משלם באדם חייב בשור ד' דברים שחייב באדם אינו דין שחייב בשור דאזיק אדם זהו תורף כוונת מהרש"א ודבריו נפלאים בעיני שהרי בדרך זה אדרבה יותר איכא למפרך אסוף הדין ונאמר צער יוכיח שחייב באדם ואפ"ה פטור בשור משא"כ לעיל סוף פ' כיצד הרגל דפרכת שכן מועד מתחילתו לא שייך בל' יוכיח כתבו התוספות שפיר ודו"ק וזה ברור:

    בד"ה איכא בינייהו וכו' באותו הדיבור ונראה דאף על גב דלר"ע ק"ל ברשותו משעת הנזק קודם שהעמידו בדין וכו' אף על גב דקי"ל פלגא נזקא קנסא מ"מ אם העידו וכו'. עכ"ל כוונתם בזה נמשך למה שכתבו קודם לזה דאפילו ר' ישמעאל מודה שאם גבאו לבסוף קדוש למפרע א"כ ע"כ דלר"ע קדוש אפילו אם לא גבאו כלל והיינו משום דכגבאו דמי וע"ז כ' ואף על גב דקי"ל פלגא נזקא קנסא פי' וא"כ יש לתמוה היאך אמרינן דכגבוי דמי דהא אי מודה ביה מיפטר אפ"ה ס"ל לר"ע דלא אכפת לן בזה וא"כ היה מהראוי לומר דמה"ט גופא יסבור ר"ע דלענין עדים זוממין נמי לא איכפת לן בהאי סברא דאי מודה בה מיפטר ע"ז כ' תוספות דאי מודה ר"ע לזה דלענין אם העידו עדים וכו' אמרינן שפיר בעידנא דמסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא וכו' והיינו דשמא הוי מודה ומיפטר וע"ז כתבו דמוכח כן במרובה וכו' וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 33a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה לפוטרו וכו' ושבת הוי בכלל נזק עי' גיטין דף מב ע"ב תוס' ד"ה ושור. ד"ה הוה אמינא וכו' מק"ו דאדם שאין משלם כופר. כדלעיל דף כו ע"א:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 33a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 33, Amud Aleph, about 490 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אַחֵר – לֵית לֵיהּ אֵימְתָא דְרַבֵּיהּ, הַאי…”

    2. Segment 241 words

      Opens “רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא מַתְנֵי לַהּ אַהָא:…”

    3. Segment 317 words

      Opens “מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא – כׇּל שֶׁכֵּן…”

    4. Segment 429 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: פּוֹעֲלִים שֶׁבָּאוּ לִתְבּוֹעַ שְׂכָרָן מִבַּעַל…”

    5. Segment 517 words

      Opens “הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּשְׁכִיחַ בְּמָתָא – מַאי…”

    6. Segment 625 words

      Opens “לָא צְרִיכָא, בְּגַבְרָא דִּשְׁכִיחַ וְלָא שְׁכִיחַ, וְקָרֵי…”

    7. Segment 746 words

      Opens “תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר ״אִין״ – ״קוּם אַדּוּכְתָּךְ״…”

    8. Segment 820 words

      Opens “מַתְנִי׳ שְׁנֵי שְׁווֹרִין תַּמִּין שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת…”

    9. Segment 917 words

      Opens “אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד – מוּעָד בַּתָּם…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה –…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “אָדָם בַּמוּעָד וּמוּעָד בָּאָדָם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר…”

    12. Segment 1237 words

      Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ״…”

    13. Segment 139 words

      Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה״ – כַּתַּחְתּוֹן,…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “יָכוֹל מְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּיה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יֵעָשֶׂה…”

    15. Segment 158 words

      Opens “וְרַבָּנַן – ״זֶה״ לְמָה לִי? לְפוֹטְרוֹ מֵאַרְבָּעָה…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “וְרַבִּי עֲקִיבָא – לְפוֹטְרוֹ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים מְנָא…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “וְרַבָּנַן – אִי מֵהַהִיא הֲוָה אָמֵינָא צַעַר…”

    18. Segment 1816 words

      Opens “מַתְנִי׳ שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה…”

    19. Segment 1920 words

      Opens “גְּמָ׳ מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא.…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: בַּעַל חוֹב…”

    21. Segment 2126 words

      Opens “וְקָמִיפַּלְגִי בְּהַאי קְרָא: ״וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי…”

    22. Segment 226 words

      Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? הִקְדִּישׁוֹ נִיזָּק אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.…”

    23. Segment 2325 words

      Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: מְכָרוֹ מַזִּיק,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Bava Kamma 33a · Segment 2 — “…עַצְמוֹ. מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: מִי שֶׁיָּצְתָה…

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Bava Kamma 33a · Segment 2 — “…– פָּטוּר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: פָּטוּר מִגָּלוּת,…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Bava Kamma 33a · Segment 19 — “…בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הוּחְלַט…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Bava Kamma 33a · Segment 11 — “…בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף תָּם שֶׁחָבַל…

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Bava Kamma 33a · Segment 2 — “רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא מַתְנֵי לַהּ אַהָא: ״וּמָצָא״ –…

    Original text

    אַחֵר – לֵית לֵיהּ אֵימְתָא דְרַבֵּיהּ, הַאי – אִית לֵיהּ אֵימְתָא דְרַבֵּיהּ.

    The Gemara answers: Another person does not have awe of his mentor. Therefore, even if the welder urges another person to leave, he must ascertain that that person actually did so, and otherwise he is liable to be exiled. By contrast, this apprentice has awe of his mentor, and so the welder may assume that if he instructed him to leave, he certainly did. Therefore, if in reality the apprentice did not leave and is killed by the sparks, the welder is not liable to be exiled, as he is not held accountable.

    רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא מַתְנֵי לַהּ אַהָא: ״וּמָצָא״ – פְּרָט לְמַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ. מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: מִי שֶׁיָּצְתָה אֶבֶן מִתַּחַת יָדוֹ, וְהוֹצִיא הַלָּה אֶת רֹאשׁוֹ וְקִיבְּלָהּ – פָּטוּר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: פָּטוּר מִגָּלוּת, וְחַיָּיב בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים.

    Rav Zevid taught in the name of Rava that this aforementioned statement of Rabbi Yosei bar Ḥanina is in reference not to the above baraita but is in reference to this baraita : It is stated in the verse concerning one who kills unintentionally: “And the head slips off the helve, and finds his neighbor, and he dies” (Deuteronomy 19:5); this serves to exclude one who introduces himself into an area of danger, in which case the one who kills unintentionally is exempt from exile. From here Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: With regard to one whom a stone departed from his hand, and another person stuck out his head and received a blow from it and died, the one who threw the stone is exempt from exile. It is in reference to this statement that Rabbi Yosei bar Ḥanina says: He is exempt from exile for killing him. But if the victim was merely injured, he is liable to pay four types of indemnity.

    מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא – כׇּל שֶׁכֵּן אַקַּמַּיְיתָא; וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַקַּמַּיְיתָא – אֲבָל אַהָא פָּטוּר לִגְמָרֵי.

    The Gemara comments: The one who teaches this statement in reference to this baraita , all the more so he would teach it in reference to the first baraita , where one entered the workshop of the carpenter. But the one who teaches it with regard to the first baraita teaches it only in reference to that baraita . But in this baraita he is entirely exempt from liability for injury, as one could claim that he is completely blameless.

    תָּנוּ רַבָּנַן: פּוֹעֲלִים שֶׁבָּאוּ לִתְבּוֹעַ שְׂכָרָן מִבַּעַל הַבַּיִת, וּנְגָחָן שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וּנְשָׁכָן כַּלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וָמֵת – פָּטוּר. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: רַשָּׁאִין פּוֹעֲלִין לִתְבּוֹעַ שְׂכָרָן מִבַּעַל הַבַּיִת.

    § The Sages taught: With regard to salaried laborers who came into their employer’s courtyard to claim their wages from the homeowner, and the homeowner’s ox gored them, or the homeowner’s dog bit them, and a laborer died, the homeowner is exempt. Others say that he is liable, as salaried laborers are allowed to enter their employer’s property to claim their wages from the homeowner.

    הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּשְׁכִיחַ בְּמָתָא – מַאי טַעְמָא דַּאֲחֵרִים? אִי דִּשְׁכִיחַ בַּבַּיִת – מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא?

    The Gemara asks: What are the circumstances? If the employer can be found in the city, what is the reason of the others, who hold him liable? The laborers could have met him in the city to claim their wages and did not need to enter his courtyard. If he can be found only at home, what is the reason of the first tanna , who exempts him? Clearly they are entitled to claim their wages.

    לָא צְרִיכָא, בְּגַבְרָא דִּשְׁכִיחַ וְלָא שְׁכִיחַ, וְקָרֵי אַבָּבָא וַאֲמַר לְהוּ ״אִין״; מַר סָבַר: ״אִין״ – ״עוּל תָּא״ מַשְׁמַע. וּמַר סָבַר: ״אִין״ – ״קוּם אַדּוּכְתָּךְ״ מַשְׁמַע.

    The Gemara answers: No, these are not the circumstances under discussion. This halakha is necessary only with regard to a man who can sometimes be found in town and sometimes cannot be found in town, and the laborers called to him at the gate of his courtyard, and he said to them: Yes. One Sage, referred to as the others, holds that the term yes in this context indicates: Come in. Therefore, he is liable for their death. And one Sage, the first tanna , holds that the term yes in this context indicates: Stand in your place and I will come out to you. Since he did not give them permission to enter, he is exempt.

    תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר ״אִין״ – ״קוּם אַדּוּכְתָּךְ״ מַשְׁמַע, דְּתַנְיָא: פּוֹעֵל שֶׁנִּכְנַס לִתְבּוֹעַ שְׂכָרוֹ מִבַּעַל הַבַּיִת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ נְשָׁכוֹ כַּלְבּוֹ, פָּטוּר – אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת. אַמַּאי פָּטוּר? אֶלָּא לָאו דְּקָרֵי אַבָּבָא, וְאָמַר לֵיהּ ״אִין״, וּשְׁמַע מִינַּהּ ״אִין״ – ״קוּם אַדּוּכְתָּךְ״ מַשְׁמַע.

    It is taught in a baraita in accordance with the opinion of the one who says that yes in this context indicates: Stand in your place. As it is taught in a baraita : With regard to a salaried laborer who entered his employer’s courtyard to claim his wages from the homeowner, and the homeowner’s ox gored him, or his dog bit him, the homeowner is exempt, although the laborer entered with permission. The Gemara asks: Why is he exempt if the laborer entered with permission? Rather, is it not because it is a case where the laborer called him at the gate, and he said to him: Yes? Conclude from it that yes in this context indicates: Stand in your place.

    מַתְנִי׳ שְׁנֵי שְׁווֹרִין תַּמִּין שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה – מְשַׁלְּמִין בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶן מוּעָדִין – מְשַׁלְּמִין בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

    MISHNA: With regard to two innocuous oxen that injured each other, the respective damages are evaluated, and if one amount is more than the other, the owner pays half the damages with regard to the difference. In other words, the owner of the ox that caused the greater damage pays the other owner half the difference. If both oxen were forewarned, the owner of the ox that caused the greater damage pays the full cost of the damage with regard to the difference.

    אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד – מוּעָד בַּתָּם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בַּמוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.

    In a case where one of the oxen was innocuous and the other one was forewarned, if the forewarned ox caused greater damage to the innocuous ox than the reverse, the owner of the forewarned ox pays the full cost of the damage with regard to the difference. If the innocuous ox caused greater damage to the forewarned ox, its owner pays half the damage with regard to the difference.

    וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה – מְשַׁלְּמִין בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

    And similarly, with regard to two people who injured each other, the one who did greater damage pays the full cost of the damage with regard to the difference, since one is always considered forewarned with regard to damage he causes.

    אָדָם בַּמוּעָד וּמוּעָד בָּאָדָם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בַּתָּם וְתָם בָּאָדָם – אָדָם בַּתָּם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בָּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף תָּם שֶׁחָבַל בָּאָדָם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

    If a person caused damage to a forewarned ox and the forewarned ox caused damage to the person, whichever side caused the greater damage pays the full cost of the damage with regard to the difference. In a case where a person caused damage to an innocuous ox and the innocuous ox caused damage to the person, if the person caused greater financial damage to the innocuous ox he pays the full cost of the damage with regard to the difference. If the innocuous ox caused greater damage to the person, its owner pays only half the damage with regard to the difference. Rabbi Akiva says: The owner of the innocuous ox that injured a person also pays the full cost of the damage with regard to the difference. Rabbi Akiva does not distinguish between an innocuous and a forewarned ox in a case where an ox injures a person.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ״ – כְּמִשְׁפַּט שׁוֹר בְּשׁוֹר, כָּךְ מִשְׁפַּט שׁוֹר בְּאָדָם. מָה שׁוֹר בְּשׁוֹר – תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, וּמוּעָד נֶזֶק שָׁלֵם, אַף שׁוֹר בְּאָדָם – תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, וּמוּעָד נֶזֶק שָׁלֵם.

    GEMARA: With regard to the dispute between Rabbi Akiva and the Rabbis about a case where an ox injures a person, the Sages taught: It is derived from the verse: “Whether it has gored a son, or has gored a daughter, according to this judgment shall it be done to him” (Exodus 21:31), that as is the judgment concerning an ox that causes damage to an ox, so is the judgment with regard to an ox that causes damage to a person. Just as with regard to an ox that causes damage to an ox, if it is innocuous its owner pays half the cost of the damage and if it is forewarned he pays the full cost of the damage, so too, with regard to an ox that causes damage to a person, if it is an innocuous ox its owner pays half the cost of the damage and if it is a forewarned ox the owner pays the full cost of the damage.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה״ – כַּתַּחְתּוֹן, וְלֹא כָּעֶלְיוֹן.

    Rabbi Akiva says: It is derived from the phrase “according to this judgment” that the halakha with regard to an ox that gores a person is judged like the case that appears in the lower verse, i.e., the case of a forewarned ox, which appears in Exodus 21:29, and not like the case that appears in the upper verse, i.e., the case of an innocuous ox, which appears in Exodus 21:28.

    יָכוֹל מְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּיה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יֵעָשֶׂה לוֹ״ – מִגּוּפוֹ מְשַׁלֵּם, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּיה.

    One might have thought that since the case of an ox that gored a person is compared to the case of a forewarned ox, the owner also pays from his superior-quality property. Therefore, the verse states: “Shall it be done to him [ lo ],” indicating he pays restitution exclusively from the proceeds of the sale of the body of his belligerent ox and does not pay from his superior-quality property, as the word lo can also be understood as referring to the ox. In this manner the case of an innocuous ox that gores a person is compared to the halakha of an innocuous ox that gores another ox, whereas with regard to the amount of restitution, it is compared to the case of a forewarned ox.

    וְרַבָּנַן – ״זֶה״ לְמָה לִי? לְפוֹטְרוֹ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים.

    The Gemara asks: And according to the opinion of the Rabbis, who do not differentiate between an ox that gores a person and one that gores an animal, inasmuch as the distinction between an innocuous and a forewarned ox applies in both cases, why do I need the seemingly superfluous word “this”? The Gemara answers: The word is stated to exempt him from the four types of indemnity that one who injures another person is liable to pay, thereby emphasizing the comparison to the case of an ox that gores an ox.

    וְרַבִּי עֲקִיבָא – לְפוֹטְרוֹ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵ״אִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ״; ״אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ״ – וְלֹא שׁוֹר בַּעֲמִיתוֹ.

    The Gemara asks: And from where does Rabbi Akiva derive the halakha exempting him from paying these four types of indemnity? The Gemara answers: He derives it from the verse: “And if a man maims his neighbor, as he has done, so shall be done to him” (Leviticus 24:19). Rabbi Akiva derives from here that only when a man injures his neighbor is he liable to pay these four types of indemnity, but not when an ox injures his neighbor.

    וְרַבָּנַן – אִי מֵהַהִיא הֲוָה אָמֵינָא צַעַר לְחוֹדֵיהּ, אֲבָל רִיפּוּי וָשֶׁבֶת אֵימָא לִיתֵּן לֵיהּ; קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara asks: And why do the Rabbis not derive this halakha from that verse? The Gemara answers: If it would have been derived from that verse, I would have said that he is exempt only from paying for pain, but for medical costs and loss of livelihood, I would say that he is liable to give him compensation. Therefore, the phrase “according to this judgment” teaches us that he is not liable to pay compensation for anything other than the damage itself.

    מַתְנִי׳ שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵילָה יָפָה כְּלוּם – נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר.

    MISHNA: With regard to an innocuous ox worth one hundred dinars that gored an ox worth two hundred dinars, and the carcass of the dead ox is not worth anything, its owner takes the entire ox that gored it, since it is worth half the value of the damage.

    גְּמָ׳ מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא. דְּתַנְיָא: יוּשַׁם הַשּׁוֹר בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הוּחְלַט הַשּׁוֹר.

    GEMARA: Whose opinion is expressed in the mishna, which rules that the injured party takes the ox immediately? It is the opinion of Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita : After it gores another ox, the belligerent ox shall be appraised in court before it is taken by the injured party, this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The ox was already assigned to the owner of the dead ox as payment, and if the amount of damages is not contested by the owner of the goring ox, no further legal steps are required.

    בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: בַּעַל חוֹב הוּא, וְזוּזֵי הוּא דְּמַסֵּיק לֵיהּ. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: שׁוּתָּפֵי נִינְהוּ.

    The Gemara explains: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Yishmael holds that the owner of the dead ox is considered a creditor of the owner of the belligerent ox, and it is money that he is claiming from him, but he has no ownership of the body of the belligerent ox. And Rabbi Akiva holds that they are partners, i.e., from the time the innocuous ox killed the other ox, the owner of the dead ox has a share of ownership in the belligerent ox.

    וְקָמִיפַּלְגִי בְּהַאי קְרָא: ״וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ״ – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: לְבֵי דִינָא קָמַזְהַר רַחֲמָנָא; וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לְנִיזָּק וּמַזִּיק מַזְהַר לְהוּ רַחֲמָנָא.

    And they disagree with regard to the meaning of this verse: “Then they shall sell the live ox, and divide its monetary value” (Exodus 21:35). Rabbi Yishmael holds that the Merciful One is commanding the court to evaluate the damages in this manner, and Rabbi Akiva holds that the Merciful One is commanding the injured party and the one liable for damage to split ownership of the live ox, without the involvement of the court.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? הִקְדִּישׁוֹ נִיזָּק אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

    The Gemara asks: What is the practical difference between the two opinions as to whether or not they are considered partners? The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where the injured party consecrated the ox to the Temple. According to the opinion of Rabbi Yishmael, until the court transfers the ox to the injured party, it still belongs to its owner, and therefore the injured party cannot consecrate it. According to the opinion of Rabbi Akiva, the injured party owns the ox from the time the damage was inflicted, and he can therefore consecrate it.

    בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: מְכָרוֹ מַזִּיק, לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּעַל חוֹב הוּא, וְזוּזֵי הוּא דְּמַסֵּיק לֵיהּ – מָכוּר; אוֹ דִלְמָא,

    Rava asked Rav Naḥman: If the one liable for damage sold the ox, what is the halakha according to Rabbi Yishmael? Is it that since Rabbi Yishmael says that the injured party is considered a creditor, and it is merely money that he is claiming from him, it is sold? Or perhaps