Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Kamma 110b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 110b

    Bava Kamma 110b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 431 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אין חולקים מנחות כנגד מנחות וקרבן כנגד קרבן מלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו נפקא לן בקדושין (דף נג.) ובמנחות פרק אלו מנחות (מנחות דף עג.):

    יורשין הגר הן או מקבלי מתנות גבוה הן:

    היינו האי דירתי ירושה זאת נפלה להן והרי היא לפניהן שאילו היה הגר קיים היה זה אומר לו הרי שלך לפניך:

    רב זעירי בעי לה הכי אפילו אם תמצי לומר מקבלי מתנות הוו הא לא מבעיא לן דהא מתנה. יהיב להו רחמנא. והרי הן לפניהן:

    כגון שנפלו לו לכהן:

    קנו יתומים שקנו בהמות:

    בתפיסת הבית כלומר נפלו להן בהמות בירושה עד שלא חלקו:

    הלוקח לקח עשרה טלאים שלא נתעשרו מן השוק:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 110b · Sefaria

    Tosafot

    או דלמא כיון דלא חזי ליהויריב לידעיה קאי ויכול להביא אשם מיד וליתבה לפני יהויריב להתכפר אע"פ שהכסף נתון לידעיה כדקתני בפירקין נתן את הכסף ליהויריב והאשם לידעיה יצא:

    למאי נ"מ לגזל חמץ ועבר עליו הפסח תימה אמאי לא פשיט ליה מדידיה דאמר לעיל גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל אחד ואחד לא יצא אלמא מקבלי מתנות הווא] דאי יורשין הוו אמאי לא יצא מאי דשבק להון אבוהון יהב להון ונראה דבחד מנהון גרסינן רבה:

    בכלל ופרט וכלל וברית מלח הך שמעתא מפורש. בפרק הזרוע (חולין דף קלג:):

    וגזל הגר תימה אמאי חשיב גזל הגר מעשרה בגבולין דכי היכי דאמר רבא החזירו בלילה ולחצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא ה"נ אם החזירו בגבולין לא יצא כדין אשם:

    כסף מכפר מחצה מכאן נראה דכהן אין יכול למחול כיון דהוי כפרה:

    דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה נראה דבנפלה מן האירוסין איירי דאי מן הנישואין ודאי מקדשה נפשה כדי שתהא נשואה לבעלה דמשום אחר מיתת בעלה לא מסקא אנפשה מלהיות נשואה אלא מן האירוסין איירי דמקדושין אין לה שום טובה וא"ת אדם שקנה מחבירו שום דבר ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי לא קנה וי"ל דהתם לאו בלוקח לחודיה תליא מילתא אלא כמו כן בדעת מוכר ומוכר אקנה ליה אדעתא דהכי אבל הכא דקדושין בדידה קיימא והוא אינו חושש היאך דעתה להתקדש וכן גבי מקדיש נמי בדידיה קאי וכן נותן הגזל בדידיה קאי: [וע' בתוספות כתובות מז:

    Tosafot on Bava Kamma 110b · Sefaria

    Rashba

    בירושלים הבכורה והבכורים ומורם מתודה ואיל נזיר ועורות קדשים איכא למידק בשלמא כל הנך קרי להו מתנות ירושלים מפני שנאכלין בכל העיר אלא עורות קדשים למה, אי משום דבשרן נאכל בירושלים דהיינו קדשים קלים, הא ליתא, שהרי שנינו (זבחים קג, א) עורות קדשים קלים לבעלים ואין לכהנים אלא עורות קדשי קדשים ואם כן לחשבינהו בהדי מתנות המקדש. וי"ל כי מפני שכל כהן שאינו ראוי לאכילה אינו חולק בעורות (שם קב, ב) דאלמא אין ניתנין אלא לכהנים הראויין לחלוק בבשר והכהנים אוכלין בבשר עומדין בירושלים קרי להו מתנות ירושלים. ואם תאמר אם כן אף שדה אחוזה ושדה חרמים וגזל הגר ימנו במתנות ירושלים שהרי ניתנין לאנשים העומדים בירושלים. לא היא, דמכל מקום זכייתם בהן בכל מקום.

    Rashba on Bava Kamma 110b · Sefaria

    Meiri

    יתבאר במקומו שאין חולקין מנחה כנגד מנחה אפילו מעשה מחבת כנגד מעשה מחבת וכן כל כיוצא בזה אלא כל אחת ואחת חולקין שיריה בפני עצמה לכל אנשי בית אב ואפילו לא יגיע לחלק כל אחד אלא מעט מעט וכן אין חולקין עוף כנגד עוף ולא חטאת כנגד חטאת ולא חזה ושוק כנגד חזה ושוק אלא כל חלק וחלק חולקין אותו בשוה בין כלם אף גזל הגר אין חולקין אותו כנגד גזל הגר אלא חולקין כל אחד ואחד בין כלם כשאר הקרבנות:

    כהנים בגזל הגר אינם נדונים כיורשי הגר אלא כמקבלי מתנת גבוה כשאר מתנות כהונה מעתה גזל חמץ מן הגר שאין לן יורשים ועבר עליו הפסח חייב ליתן לכהנים את דמיו כשעת הגזלה שאלו נתנו עכשיו כמו שהוא אין זו מתנה שהרי אין זה כלום ואלו היה יורש בזה היה אומר לו הרי שלך לפניך כאלו הגר קיים:

    מעשר בהמה אף הכהנים והלויים חייבים בו כישראל וענינן שהוא נשחט בעזרה ומקטירין אמורים לאחר זריקת הדם והבשר נאכל לבעלים כדין שאר קדשים קלים אלא שאין ממנו כלום לכהן אפילו חזה ושוק ואינו נוהג בלקוח ונתון ר"ל שהלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה פטור עד שיולידו ברשותו מעתה כהן שנפלו לו עשר בהמות ר"ל טלאים של שנה זו בגזל הגר פטורים מן המעשר שהרי מתנה היא כמו שבארנו ומ"מ בזו אף מצד ירושה כן שהלכה באחין שקנו טלאים מתפיסת הבית שפטורים אלא במה שיולידו ברשותם ואם תפרש קנו זכו כלומר שירשו אף בזו האחים שירשו טלאים מאביהם פטורין כמו שיתבאר במקומו ומה שאמרו קנו מתפיסת הבית חייבין אין הלכה כן:

    עשרים וארבעה מתנות כהנה נתנו לכהנים וכלן בכלל ופרט וברית מלח שנאמר כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל ליי' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני יי' לך ולזרעך אתך זהו כלל וברית מלח והפרט הוא בכל מתנה ומתנה בפרט ואלו הן עשר במקדש ר"ל שאין נאכלים אלא לפנים מן הקלעים וארבע בירושלים ר"ל שנאכלין בכל העיר ועשר בגבולין ר"ל שנאכלין בכל ערי ארץ ישראל עשר במקדש אלו הן א' חטאת והוא שנאמר עליו כל זכר בכהנים יאכל אותה ב' חטאת העוף שדינו כחטאת האחרת ג' אשם ודאי והם חמש ונדונים כאחד והם של גזלות ושל מעילות ושל שפחה חרופה ושל נזיר ושל מצורע וכתוב כחטאת האשם תורה אחת לכהן אשר יכפר בו לו יהיה ד' אשם תלוי הבא על ספק כרת שלא נודע לו שעבר וכתוב כחטאת כאשם וכו' ה' זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת ואע"פ שהם נקראים שלמים קדשי קדשים הם וכתוב קדש יהיו ליי' לכהן ו' לוג שמן של מצורע ר"ל מה שנשאר בלוג מיציקת כף הכהן וכתוב ולקח הכהן את כבש האשם ואת לוג השמן הוקש לוג לאשם והוא קדשי קדשים ז' מותר העומר ר"ל אחר קמיצה וכתוב בכל מנחה לכל בני אהרן תהיה ח' שתי הלחם שנאמר בהם קדש יהיו ליי' לכהן ט' שירי מנחות דכתוב והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ולא כללו עמהם מנחת העומר מפני שהיא של צבור י' לחם הפנים:

    ארבע בירושלם א' הבכור שנאמר כל פטר רחם וכו' באדם ובבהמה יהיה לך ובכור תם נאכל בכל העיר ב' בכורים דכתוב בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו ליי' לך יהיו ג' מורם מתודה ואיל נזיר ומורם מתודה חזה ושוק וארבע חלות וכתוב תרומה ליי' לכהן על חזה התנופה וכו' ובאיל נזיר זרוע בשלה וחלה ורקיק ושני אלו נדונים כאחד מפני שדומין זה לזה וכן חזה ושוק של כל שלמים בכלל אלו הם ד' עורות קדשים שנאמר עור העולה אשר הקריב ליי' לכהן וכן של חטאות ואשמות הא של קדשים קלים לבעלים הם כמו שהתבאר בזבחים פרק טבול יום ק"ג א' ומתוך שאין עורות אלו נתנין אלא בירושלם הוא מונה אותם עם אלו הארבעה:

    עשר בגבולין א' תרומה שנאמר ראשית דגנך וכו' תתן לו ב' תרומת מעשר שנאמר ונתתם ממנו את תרומת יי' לאהרן הכהן ג' חלה שנאמר ראשית עריסותיכם וכו' כתרומת גרן כן תרימו אותה ד' ראשית הגז שנאמר ראשית דגנך וכו' וראשית גז צאנך תתן לו ה' מתנות ר"ל זרוע ולחיים וקיבה להדיא כתוב ו' פדיון הבן דכתוב ולקחת חמשת וכו' ונתת הכסף לאהרן ולבניו ז' פדיון פטר חמור דכתוב ופטר חמור וכו' ח' שדה אחזה ט' שדה חרמים דכתוב כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו ושדה חרמים פירושו ישראל שהחרים את שדהו ושדה אחזה כבר פרשנו למעלה י' גזל את הגר כמו שכתבנו ואף הוא אם מצא כהן שבמשמר חוץ לירושלם נותן לו וכבר הארכנו בענין זה במסכת חולין פרק הזרוע והלחיים:

    יבמה הראויה ליבום שלא רצת להתיבם נדונת כמורדת וחולץ לה יבמה ותצא בלא כתובה על הדרך שיתבאר במקומו היה יבמה מוכה שחין או שהוא מבעלי מומין הנזכרים בכתבות חולץ לה ונוטלת כתובתה ומ"מ אין אומרין שתצא בלא חליצה שעל דעת כן לא קדשה עצמה שהרי מ"מ גומרת ומתקדשת ואומרת טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו:

    Meiri on Bava Kamma 110b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה או דלמא כיון כו' ויכול להביא אשם מיד כו' עכ"ל הכי משמע להו לישנא כיון דלא חזי ליהויריב לידעיה קאי ואף במשמרת יהויריב להקריב האשם ומקרי שפיר הביא גזילו עד שלא הביא אשמו דיצא דכיון דלידעיה קאי אף במשמרתם ה"ל כאלו קבלו הם גם הכסף אבל להמתין ולהקריב האשם במשמרת ידעיה לא קמיבעיא ליה דאם הביא כבר אשם ליהויריב היינו פלוגתייהו דר"י וחכמים דלקמן דס"ל לחכמים יחזור אשם אצל כסף ואם לא הביא אשם עדיין ודאי דיכול להמתין ולהביא אשם במשמרת ידעיה ואפי' ר"י לא פליג אלא היכא דכבר הביא האשם ליהויריב דיחזיר כסף אצל אשם ודו"ק:

    בד"ה למנ"מ כו' דאי יורשים כו' מאי דשביק להון אבוהון יהב להון כו' עכ"ל וצ"ל לרב עוירא דאמר את"ל מקבלי מתנה הן ההיא מתנה אמר רחמנא דניתיב להו דפליג אדרבא דלעיל וס"ל בגזל הגר שאין בו שוה פרוטה דיצא וק"ל:

    בפרש"י מותר העומר כו' כדכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 110b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    בעי רבא מהו שיחלקו וכו' או דילמא כי קרייה רחמנא אשם מקמי דנמטי לידיה דכהן אבל בתר דמטי לידיה לא הוי אלא חולין כדדרשינן במנחות אשר ישיבו לך זה גזל הגר לך יהיה אפילו לקדש בו אשה הואיל ואחר חלוקה הוי חולין אית לן למימר דבשעת חלוקה נמי לא יהא דינו כאשם ויחלקו גזל גר ומסיק דאין חולקין אף על גב דבתר חלוקה ממונא דכהן הוי בשעת חלוקה מיהא דינו כאשם. הרא"ש ז"ל.

    או מקבלי מתנות הוו מן הבורא יתברך וחמץ שעבר עליו הפסח אחר שמת הגר או אחר שנשבע לו אף על גב שהיה יכול לפטור עצמו מן הבורא יתברך בזה אינו נפטר מן הכהנים בו שאין זה מתנה. הראב"ד ז"ל.

    למאי נפקא מינה לגזל חמץ ועבר עליו הפסח תימה אמאי לא פשיט ליה מדידיה וכו' כמו שהקשו בתוספות. ותירץ ר"מ דליכא למיפשט מההיא דאפילו אם תמצא לומר דיורשים הוו לא יצא משום דכל אחד ואחד הוי יורש ובמקום הגר קאי. והוה ליה כמו שגזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהם דאמרינן לעיל מצות השבה אין כאן כיון דלא החזיר לו שוה פרוטה הכא נמי כיון דלא מטי שוה פרוטה לכל חד וחד מממונא דאיכא אכתי בידיה דגזלן לא יצא דאין כאן השבה דהא ממון גמור הוא אפילו בשעת השבה והוא אינו משיב שוה פרוטה ולהכי אין כאן השבה. אבל גזל חמץ ועבר עליו הפסח מידי יורשים הוו נפיקי כיון דליכא השתא ממונא גביה דהא לא שוה מידי מאי אמרת לקיים מצות השבה ממה נפשך מקיים מצות השבה כיון דאיכא שוה פרוטה לכל חד וחד אי אזלת בתר מעיקרא הוה ליה כגזל חמץ שוה פרוטה ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך. הרא"ש ז"ל.

    ומותר העומר האי דלא חשיב ליה בכלל שיורי מנחות משום דהיא מנחת צבור ואין מנחת צבור נקמצת אלא היא. אי נמי משום שאין מנחה בא גרש אלא היא. הרא"ש ז"ל.

    ועורות קדשים איכא למידק בשלמא כל הנך קרי להו מתנות ירושלים מפני שנאכלים בכל העיר אלא עורות קדשים למה אי משום דבשרם נאכל בירושלים דהיינו קדשי קלים הא ליתא שהרי שנינו עורות קדשים קלים לבעלים ואין לכהנים אלא עורות קדשי קדשים ואם כן לחשביניה בהדי מתנות הקדש. וי"ל מפני שכל כהן שאינו ראוי לאכילה אינו חולק בעורות אלמא אין נתנים אלא לכהנים הראוים לחלוק בבשר והכהנים האוכלים בבשר עומדים בירושלים משום הכי קרי להו מתנות ירושלים. וא"ת אם כן אף שדה אחוזה ושדה חרמין וגזל הגר ימנו במתנות ירושלים שהרי נתנין לאנשי משמר העומדים בירושלים. לא היא דמכל מקום זכייתם בכל מקום. הרשב"א ז"ל.

    הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא ואין למדין מן ההלכה ואין דנין ק"ו מהלכה כדאיתא במסכת נזיר. הראב"ד ז"ל.

    א"ה קנ"ז אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין וכו' וא"ת אם כן אם קנה אדם בהמה ומתה יחזור המקח דאדעתא דהכי לא זבן. יש לומר דלא פריך הכא אלא מתנאי שיוכל להתנות ולא יעכב אדם על ידו כמו מחטאת ואשם. וכן מיבמה שעולה לפני מוכה שחין מן האירוסין דאם היתה רוצה להתנות בשעת אירוסין שאם ימות קודם שישאנה שיהו הקדושין בטלין כדי שלא תפול לפני אחיו מוכה שחין לא היה הבעל מעכב על ידה הילכך חשוב כאלו התנית אבל מן הנשואין ודאי לא הוה הבעל שומע לה לעשות בעילותיו בעילות זנות. וכן כל מקח שאדם קונה אם היה הלוקח בא להתנות שאם יתקלקל מקחו שיחזור המקח לא היה המוכר שומע לו הילכך לא הוה ליה כאלו התנה. הרא"ש ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 110b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה למאי נפ"מ וכו' תימא אמאי לא פשיט ליה מדידיה עכ"ל לולא פירש"י דלעיל שכתב שצריך להוסיף משלו עד שיהיה שוה פרוטה לכל א' היה אפשר לומר שא"צ להוסיף משלו כלום אלא שימתין עד שיהא משמר אחר הממועט באנשים ואז יהיה שוה פרוטה לכל א' ואם לאו א"צ להביא אשם אבל הכא לענין חמץ דלא הוי ממון כלל מיבעיא ליה שפיר אלא דלפרש"י לא שייך לומר כן ואפ"ה יש ליישב ואין להאריך:

    בד"ה וגזל הגר תימא אמאי חשיב כו' מעשרה שבגבולין עכ"ל וכתב הת"ח דלק"מ דלענין זה ודאי לא שייך לומר דאשם קרייה רחמנא דא"כ יהא צריך להחזיר דוקא במקדש וזה א"א דאסור להביא חולין לעזרה ע"ש ולי נראה דמשום הא לא איריא דכיון דאשם קרייה רחמנא נאמר ג"כ שצריך להחזירו דוקא בעזרה ולא הוי חולין בעזרה מהאי טעמא גופא דאשם קריה רחמנא והוי כשאר מעות הקדש שמכניסן ללשכת עזרה:

    בד"ה כסף מכפר מחצה מכאן נראה דכהן אין יכול למחול עכ"ל וקצת קשה דהא בגזלן דאינש דעלמא קי"ל בפשיטות לעיל דיכול למחול אף ע"ג דהקרן מעכב כפרה וע"כ צ"ל דכיון שמוחל לו ה"ל כאילו נטלו ממנו וחזר ונותנו לו וה"ל כפרה בזה וא"כ בכהן נמי נימא הכי ויש ליישב דבשלמא שהחפץ היה שלו כבר א"כ אמרינן שפיר דה"ל כאילו נותנו לו עכשיו במתנה אבל הכא שהכהן לא זכה בו כלל א"כ אינו יכול ליתן לו במתנה כל שלא זכה בו עדיין וא"כ כ"ש דבמחילה גרידא לא ה"ל כפרה וק"ל:

    בד"ה דאדעתיה דהכי לא קדשה וכו' וא"ת אדם שקנה מחבירו וכו' יבטל המקח עכ"ל. ויש לדקדק דמאי קושיא דאימא ה"נ כל היכא דאיכא אומדנא דמוכח לגמרי דאדעתיה דהכי לא זבין דבטל המקח שהרי אפילו בזבין נכסים אדעתא למיסק לארעא דישראל ולא סליק אמרינן דהדרא זבינא וכן בזבין ולא איצטריך ליה זוזי ואף ע"ג דהתם דוקא היכא שגילה דעתו בשעת המקח דמש"ה מזבין דבלא"ה לא הדרא זביני היינו משום דליכא אומדנא כולי האי דכמה בני אדם מוכרים שדותיהם בלא כן אבל דומיא דכסף הכהנים דהכא שהדבר ידוע לכל שלא נתן הכסף אלא להתכפר בו וכשמת יש להחזיר ליורשים ובכה"ג במקח נמי יש לבטל המקח כיון שעיקר הענין לא נעשה מסתמא אלא בשביל זה הו"ל כאילו התנה והכי נמי קי"ל בשולח סבלונות ומת הוא או היא דמוהר הדרא וכה"ג הוי לגמרי דומיא דכסף הכהנים ונראה דבאמת לא מקשה התוספות מכסף הכהנים אלא מדפריך בגמרא מיבמה שנפלה לפני מוכה שחין אף על גב דשם עיקר הקידושין לא נעשה כדי שתזקק לחליצה והוי מלתא דלא אסיק אדעתיה אע"כ דהמקשה סובר שאין לחלק דאפילו בכה"ג הוי דומיא דכסף הכהנים וא"כ מקשה התוספות שפיר דא"כ תקשה מכל מקח שנתקלקל אח"כ במלתא דלא אסיק אדעתיה אפ"ה יבטל לפי סברת המקשה אלא דלפ"ז קשה באמת על סוגיית הגמרא מאי מקשה מיבמה כיון דלא דמי לכסף הכהנים דאין לך אומדנא גדולה מזו שעיקר הענין לא נתן הכסף אלא לכפרה משא"כ ביבמה ועוד דאפילו ביבמה גופא כתבו כמה גאונים דהיכא שנפלה לפני יבם מומר פטורה מחליצה כיון דהוי אומדנא טובא אף ע"ג דלא קי"ל כוותייהו ומכ"ש בכסף הכהנים דהוי אומדנא טפי כדכתיבנא א"כ איך מדמה לה הש"ס ליבמה ויש ליישב דהמקשה סובר דכסף הכהנים נמי לא הוי אומדנא כ"כ דנהי שהכסף אינו מכפר כלום היינו כעין דשבועת שקר אבל מאיסור גזל מיהא משמע דכ"ע מודו שנתכפר כיון שהוציאו מתחת ידו ומה יש לו לעשות עוד כיון שאין לו יורשים לנגזל וכשנתנו לכהנים י"ל דלהכי איכוון ולא להביא אשם לכפר על שבועת שקר וא"כ דליכא אומדנא גמור מקשה הש"ס שפיר מיבמה וע"ז מקשה תוספ' ממקח וממכר כנ"ל ליישב בדוחק ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 110b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 110, Amud Bet, about 431 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “לְמִשְׁמֶרֶת יְדַעְיָה, מַהוּ?…”

    2. Segment 211 words

      Opens “הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּיַהֲבֵיהּ לִידַעְיָה בְּמִשְׁמֶרֶת יְדַעְיָה…”

    3. Segment 328 words

      Opens “לָא צְרִיכָא, דְּיַהֲבֵיהּ לִידַעְיָה בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִּיהוֹיָרִיב. מַאי?…”

    4. Segment 410 words

      Opens “בָּעֵי רָבָא: כֹּהֲנִים, מַהוּ שֶׁיַּחְלְקוּ גֶּזֶל הַגֵּר…”

    5. Segment 528 words

      Opens “מִי אָמְרִינַן: ״אָשָׁם״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא – מָה…”

    6. Segment 628 words

      Opens “הֲדַר פַּשְׁטַהּ: ״אָשָׁם״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. רַב אַחָא…”

    7. Segment 712 words

      Opens “בָּעֵי רָבָא: כֹּהֲנִים בְּגֶזֶל הַגֵּר – יוֹרְשִׁין…”

    8. Segment 839 words

      Opens “לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? כְּגוֹן שֶׁגָּזַל חָמֵץ שֶׁעָבַר…”

    9. Segment 922 words

      Opens “רַב זְעֵירָא בָּעֵי הָכִי: אֲפִילּוּ אִם תִּימְצֵי…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “אֶלָּא כִּי קָמִבַּעְיָא לַן – כְּגוֹן שֶׁנָּפְלוּ…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “יוֹרְשִׁין הָווּ – דְּאָמַר מָר: קָנוּ בִּתְפִיסַת…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה נִיתְּנוּ…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “כׇּל הַמְקַיְּימָן – כְּאִילּוּ מְקַיֵּים כְּלָל וּפְרָט…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “וְאֵלּוּ הֵן: עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם, וְעֶשֶׂר…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם – הַבְּכוֹרָה, וְהַבִּיכּוּרִים, וְהַמּוּרָם מִן…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “וַעֲשָׂרָה בַּגְּבוּלִין: תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְחַלָּה, וְרֵאשִׁית…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “וְקָא קָרֵי מִיהַת ״מַתָּנָה״ – שְׁמַע מִינַּהּ…”

    18. Segment 1827 words

      Opens “נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר [וְכוּ׳]. אָמַר…”

    19. Segment 1921 words

      Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ תִּיפּוֹק לְחוּלִּין…”

    20. Segment 2023 words

      Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְּעָלָיו לִיפּוֹק לְחוּלִּין…”

    21. Segment 2118 words

      Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, יְבָמָה שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי מוּכֵּה שְׁחִין…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Kamma 110b · Segment 6 — “…״אָשָׁם״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מַתְנֵי לַהּ…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Kamma 110b · Segment 18 — “…מִשְׁמָר [וְכוּ׳]. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, כֶּסֶף מְכַפֵּר מֶחֱצָה.…

    Original text

    לְמִשְׁמֶרֶת יְדַעְיָה, מַהוּ?

    the value of one peruta for each priest on the priestly watch of Jedaiah, which had fewer priests, what is the halakha ?

    הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּיַהֲבֵיהּ לִידַעְיָה בְּמִשְׁמֶרֶת יְדַעְיָה – הָא אִית בֵּיהּ!

    The Gemara asks: What are the circumstances with regard to which Rava raised his dilemma? If we say that the dilemma is raised in a case where he gave the money to the priestly watch of Jedaiah, during the time of the Temple service of the priestly watch of Jedaiah, there would be no dilemma. There is in this payment enough value for each priest to receive one peruta .

    לָא צְרִיכָא, דְּיַהֲבֵיהּ לִידַעְיָה בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִּיהוֹיָרִיב. מַאי? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּלָאו מִשְׁמַרְתּוֹ הוּא – וְלָא כְּלוּם הוּא; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ מֵעִיקָּרָא – לִידַעְיָה קָאֵי? תֵּיקוּ.

    The Gemara explains: No, it is necessary to raise the dilemma in a case where he gave it to the Jedaiah priestly watch during the time of the Temple service of the priestly watch of Joiarib; in that case, what is the halakha ? The Gemara explains the two possibilities: Do we say that since it is not during Jedaiah’s priestly watch, it is nothing, i.e., it is not a fulfillment of the mitzva to return the stolen item? Or perhaps we say that since it was not fit for the Joiarib priestly watch, as it was of insufficient value, from the outset it stands ready for the Jedaiah priestly watch, and by giving it to them he fulfilled the mitzva? The Gemara comments: The question shall stand unresolved.

    בָּעֵי רָבָא: כֹּהֲנִים, מַהוּ שֶׁיַּחְלְקוּ גֶּזֶל הַגֵּר כְּנֶגֶד גֶּזֶל הַגֵּר?

    Rava raises another dilemma: With regard to priests, what is the halakha concerning whether they may divide among themselves the restitution for robbery of a convert, with some priests taking a larger share in exchange for taking a smaller share in the restitution for another robbery of a convert? In other words, can the priests arrange that one priest or several priests will receive the restitution for one robbery and another priest or several priests will receive the restitution for a different robbery another time?

    מִי אָמְרִינַן: ״אָשָׁם״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא – מָה אָשָׁם אֵין חוֹלְקִין אָשָׁם כְּנֶגֶד אָשָׁם, אַף גֶּזֶל אֵין חוֹלְקִין גֶּזֶל הַגֵּר כְּנֶגֶד גֶּזֶל הַגֵּר; אוֹ דִּלְמָא, גֶּזֶל הַגֵּר מָמוֹנָא הוּא?

    He explains the two possibilities: Do we say that the Merciful One labeled the stolen item with the term “guilt,” and therefore, just as with a guilt-offering the priests may not divide portions of a guilt-offering, with some priests taking a larger share in exchange for taking a smaller share in other portions of a guilt-offering, but rather all priests of the watch share in the sacrificial flesh, so too with the restitution for robbery: The priests may not divide the restitution for robbery of a convert, with some priests taking a larger share in exchange for taking a smaller share in the restitution for another robbery of a convert? Or perhaps the restitution for robbery of a convert paid to priests is not in fact an offering, but it is monetary restitution, and monetary restitution may be divided in this manner among the priests?

    הֲדַר פַּשְׁטַהּ: ״אָשָׁם״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא – אָמַר רָבָא: כֹּהֲנִים אֵין חוֹלְקִין גֶּזֶל הַגֵּר כְּנֶגֶד גֶּזֶל הַגֵּר. מַאי טַעְמָא? ״אָשָׁם״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא.

    Rava then resolves it himself: The Merciful One labeled the stolen item with the term “guilt,” so it may not be divided in this manner. Rav Aḥa, son of Rava, teaches it explicitly as a ruling, and not as a dilemma and solution, that Rava says: Priests may not divide the restitution for robbery of a convert with some priests taking a larger share in exchange for taking a smaller share in the restitution for another robbery of a convert. What is the reason? The Merciful One labeled the stolen item with the term “guilt.”

    בָּעֵי רָבָא: כֹּהֲנִים בְּגֶזֶל הַגֵּר – יוֹרְשִׁין הָווּ, אוֹ מְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת הָווּ?

    § Rava raises a dilemma: What is the status of priests with regard to the restitution for robbery of a convert? Are they considered heirs of the convert or are they recipients of gifts?

    לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? כְּגוֹן שֶׁגָּזַל חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח. אִי אָמְרַתְּ יוֹרְשִׁין הָווּ – הַיְינוּ הַאי דְּיָרְתִי מוֹרֵית. וְאִי אָמְרַתְּ מְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת הָווּ – מַתָּנָה קָאָמַר רַחֲמָנָא דְּנִיתֵּיב לְהוּ, וְהָא לָא קָא יָהֵיב לְהוּ מִידֵּי – דְּעַפְרָא בְּעָלְמָא הוּא.

    The Gemara asks: What is the practical difference? The Gemara answers: The difference would be in a case where one robbed a convert of leavened bread, and then Passover elapsed over it, rendering it an item from which one is prohibited to derive benefit and therefore valueless. If you say that the priests are heirs, this is what they inherit: Only that which the robber bequeaths to them, and the priests receive the valueless leavened bread as is. And if you say that they are recipients of gifts, it is a gift that the Merciful One is saying that the robber should give to them, and this robber is not giving them anything, for it is merely dust. Therefore, the robber should have to pay the priests what the value of the bread had been at the time of the robbery.

    רַב זְעֵירָא בָּעֵי הָכִי: אֲפִילּוּ אִם תִּימְצֵי לוֹמַר מְקַבְּלֵי מַתָּנָה הָווּ, הָא – לָא אִיבַּעְיָא לַן, דְּהַהִיא מַתָּנָה אָמַר רַחֲמָנָא דְּנִיתֵּיב לְהוּ.

    Rav Zeira raises the dilemma like this: Even if you say that they are recipients of gifts, this question, i.e., whether a robber of leavened bread over which Passover then elapsed fulfills the mitzva to return the stolen item even in this devalued state, is not our dilemma, as this is certainly a fulfillment of the obligation. For this stolen item is the gift with regard to which the Merciful One states in the Torah that the robber should give it to the priests.

    אֶלָּא כִּי קָמִבַּעְיָא לַן – כְּגוֹן שֶׁנָּפְלוּ לוֹ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת בְּגֶזֶל הַגֵּר. [מִי] מִחַיְּיבִי לְאַפְרוֹשֵׁי מִינַּיְיהוּ מַעֲשֵׂר, אוֹ לָא?

    Rav Zeira continues: Rather, when we have a dilemma whether the priests are considered as heirs or as recipients of gifts, the practical difference arises in a case where ten animals came into the priest’s possession for payment of robbery of a convert. The dilemma is: Are they obligated to separate tithe from them, or not?

    יוֹרְשִׁין הָווּ – דְּאָמַר מָר: קָנוּ בִּתְפִיסַת הַבַּיִת – חַיָּיבִין; אוֹ דִלְמָא מְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת הָווּ – וּתְנַן: הַלּוֹקֵחַ וְהַנִּיתָּן לוֹ בְּמַתָּנָה – פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. מַאי?

    The Gemara explains the two possibilities: Perhaps they are heirs, in which case they will be obligated, for the Master said in a mishna ( Bekhorot 56b) that if heirs acquired animals in the jointly held property of the estate, i.e., the heirs jointly owned the animals as the inheritance had yet to be divided, they are obligated to separate tithes from animals born to those animals, and the same will apply to the priests. Or perhaps they are recipients of gifts, and we learned in a mishna ( Bekhorot 55b): One who purchases an animal or one who has an animal given to him as a gift is exempt from the obligation to separate the animal tithe, and the same will apply to the priests. What is the halakha in this case?

    תָּא שְׁמַע: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה נִיתְּנוּ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, וְכוּלָּן נִיתְּנוּ בִּכְלָל וּפְרָט וּכְלָל, וּבְרִית מֶלַח.

    The Gemara answers: Come and hear a resolution to this dilemma from a baraita ( Tosefta , Ḥalla 2:7–10): Twenty-four priestly gifts were given to Aaron and to his sons, and all of them were given with a derivation from a generalization, and a detail, and a generalization; and with a covenant of salt. The verses in the book of Numbers, chapter 18, detail the gifts of the priesthood. The first verse (18:8) is written in general terms, followed by verses listing the actual gifts (9–18), followed by a final verse written in general terms. The method of interpreting verses written in this manner is one of the thirteen hermeneutical principles. Additionally, the phrase: “Covenant of salt,” is written in the final verse (18:19), and is referring to all of the gifts of the priesthood.

    כׇּל הַמְקַיְּימָן – כְּאִילּוּ מְקַיֵּים כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וּבְרִית מֶלַח, כׇּל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם – כְּאִילּוּ עוֹבֵר עַל כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וּבְרִית מֶלַח.

    This serves to teach that anyone who fulfills the mitzva of giving the gifts of the priesthood is considered as if he fulfills the entire Torah, which is interpreted using the principle of a generalization, and a detail, and a generalization; and as if he has brought all of the offerings, concerning which there is a covenant of salt. And anyone who violates the mitzva of giving the gifts of the priesthood is considered as if he violates the entire Torah, which is interpreted using the principle of a generalization, and a detail, and a generalization; and as if he has not brought all of the offerings, concerning which there is a covenant of salt.

    וְאֵלּוּ הֵן: עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם, וְעֶשֶׂר בַּגְּבוּלִים. עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ – חַטַּאת בְּהֵמָה, וְחַטַּאת הָעוֹף, וְאָשָׁם וַדַּאי, וְאָשָׁם תָּלוּי, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וְלוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע, וּמוֹתַר הָעוֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת.

    The baraita continues: And these are the twenty-four gifts: There are ten in the Temple, and four in Jerusalem, and ten in the boundaries of Eretz Yisrael. The ten gifts that the priests consume only in the Temple are an animal sin-offering; and a bird sin-offering; and a definite guilt-offering; and a provisional guilt-offering; and communal peace-offerings, i.e., lambs offered on Shavuot ; and a log of oil that accompanies the guilt-offering of a recovered leper; and the surplus of the omer , i.e., what remains of the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan; and the two loaves, i.e., the public offering of two loaves from the new wheat offered on Shavuot ; and the shewbread; and the leftovers of grain-offerings, after the priests have offered the required handful.

    וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם – הַבְּכוֹרָה, וְהַבִּיכּוּרִים, וְהַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, וְעוֹרוֹת קֳדָשִׁים.

    The baraita continues: And the four gifts that the priests consume anywhere in Jerusalem: The firstborn of kosher animals; and the first fruits; and the portions separated for the priests from the thanks-offering and the nazirite’s ram; and hides of consecrated animals.

    וַעֲשָׂרָה בַּגְּבוּלִין: תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְחַלָּה, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וְהַמַּתָּנוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה, וּשְׂדֵה חֲרָמִים, וְגֶזֶל הַגֵּר.

    The baraita continues: And ten gifts that the priests consume anywhere in the boundaries of Eretz Yisrael: Teruma , i.e., the portion of the produce designated for the priest; and teruma of the tithe, which the Levite separates from the tithe he receives and gives to a priest; and ḥalla , i.e., the portion of dough of the five main grains designated for the priest; and the first of the sheared wool; and the gifts of non-sacrificial, slaughtered animals, namely, the right foreleg, the cheeks, and the maw; and money given for the redemption of the firstborn son; and a sheep or goat given as redemption of the firstborn donkey; and a consecrated ancestral field the priests receive in the Jubilee Year; and a dedicated field; and payment for robbery of a convert who died without heirs.

    וְקָא קָרֵי מִיהַת ״מַתָּנָה״ – שְׁמַע מִינַּהּ מְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת הָווּ! שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara infers from the wording of the baraita : And this baraita , in any event, labels the payment for robbery of a convert a gift. The Gemara suggests: Conclude from this baraita that the priests who receive it are considered recipients of gifts, and not heirs. The Gemara affirms: Conclude from it that this is so.

    נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר [וְכוּ׳]. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, כֶּסֶף מְכַפֵּר מֶחֱצָה. דְּאִי לָא מְכַפֵּר, הֲוָה אָמֵינָא: מַהְדַּר לְיוֹרְשִׁין. מַאי טַעְמָא? אַדַּעְתָּא דְּהָכִי לָא יְהַב לֵיהּ.

    § The mishna teaches: If he gave the money to the members of the priestly watch and then died before they sacrificed his guilt-offering, the heirs cannot remove the money from the priests’ possession. Abaye said: Learn from this mishna that monetary restitution for the robbery atones for half of the sin, for if it does not atone at all, and atonement is not achieved until the guilt-offering is sacrificed, I would say that in the case of robbery of a convert, if the guilt-offering is not brought the priest returns the money to the robber’s heirs. What is the reason I would say this? Because he did not give the money to the priests with this intention of giving the money and not achieving atonement at all, and it would be a mistaken transaction.

    אֶלָּא מֵעַתָּה, חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ תִּיפּוֹק לְחוּלִּין – דְּאַדַּעְתָּא דְּהָכִי לָא אַפְרְשַׁהּ! אָמְרִי: חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ, הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ דִּלְמִיתָה אָזְלָא.

    The Gemara asks: If that is so, it would follow that a sin-offering whose owners have died, leaving no one to bring the offering, should be transferred to non-sacred status, as the robber did not separate the animal as an offering with this intention of its not being sacrificed to atone for his sin. The Sages say in response: In the case of a sin-offering whose owners have died, the Sages learned this halakha through tradition that the animal is left to die.

    אֶלָּא מֵעַתָּה, אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְּעָלָיו לִיפּוֹק לְחוּלִּין – דְּאַדַּעְתָּא דְּהָכִי לָא אַפְרְשֵׁיהּ! אָשָׁם נָמֵי הִלְכְתָא גְּמִירִי לָהּ – כֹּל שֶׁבַּחַטָּאת מֵתָה, בְּאָשָׁם רוֹעֶה.

    The Gemara asks: If that is so, a guilt-offering whose owner has died should be transferred to non-sacred status, as the owner did not separate the animal as an offering with this intention of it not being sacrificed to atone for his sin. The Gemara answers: With regard to a guilt-offering, the Sages also learned this halakha through tradition: Any occurrence that, if it occurs with regard to a sin-offering the animal is placed in isolation for it to die, if it occurs with regard to a guilt-offering the animal is left to graze until it develops a blemish precluding its use as an offering, at which point it can be redeemed.

    אֶלָּא מֵעַתָּה, יְבָמָה שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי מוּכֵּה שְׁחִין תִּיפּוֹק בְּלָא חֲלִיצָה, דְּאַדַּעְתָּא דְּהָכִי לֹא קִדְּשָׁה עַצְמָהּ! הָתָם אֲנַן סָהֲדִי

    The Gemara asks: If that is so, then in the case of a woman whose husband died childless [ yevama ], who happened before her late husband’s brother who was afflicted with boils to enter levirate marriage with him, should go out free to marry without being required to perform the ritual through which the yavam frees the yevama of her levirate bonds [ ḥalitza ]. For she did not betroth herself to this man’s deceased brother with this intention of having a levirate bond with a man afflicted with boils. The Gemara answers: There, it is clear to us