Bava Batra 59b

ואפילו בעל החצר בבעל הגג אין יכול למחות אע"ג דגבי [שלפני] החלון דיוצא לרשות הרבים לא שרינן במסכת עירובין (דף צח:) להניח עליו אלא כלים הנשברים משום דחיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי והכא לא חיישינן שמא יפול על ראשו של בעל החצר שאינו עומד כל שעה תחת הזיז א"נ התם לא אסר אלא להניח עליו אבל הכא איירי למיתלא ביה דבדבר התלוי לא חיישינן לנפילה וא"ת והיאך יכול בעל הגג להשתמש בזיז והא איכא מעקה דאמר בפ"ק (לעיל בבא בתרא ב:) גג הסמוך לחצר חברו עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות וי"ל כגון דהזיז בקרן זוית בסוף המעקה:

מאי איריא לחצר השותפין פ"ה מאי איריא לחצר השותפין שמזיק לשנים משמע מתוך פירושו שהוא אינו שותף באותה חצר וקשה לר"י לפירושו מדמסיק בתר הכי אלא אפילו לחצר השותפין דאמר ליה סוף סוף בעית לאיצטנועי מינאי משמע שהוא שותף ונראה לר"י לפרש מאי איריא לחצר השותפין שהוא מזיק לו משני מקומות אפילו לחצר חבירו שאינו מזיק לו אלא מכאן נמי ולפי' קשה לרשב"א דא"כ אמאי קאמר עד האידנא הוה בעית כו' הוה ליה למימר קא משמע לן דבשני מקומות לא מצינא לאיצטנועי מינך ונראה לי דמעיקרא דפריך מאי איריא לא סלקא דעתיה שיש לו שותפות בחצר:

בבית לא בעינא לאיצטנועי מינך פירוש כשאתה בבית אבל פירוש אחר שפ"ה כשאני בבית אין נראה לרשב"א דהשתא נמי לא בעי לאיצטנועי בתשמיש הבית דהא האי חלון דפתח אינו לא כנגד הפתח ולא כנגד החלון דהא תנן (לקמן בבא בתרא דף ס.) אין פותחין חלון כנגד החלון כו':

בא לפני רבי חייא ואמר לו יגעת ופתחת לך יגע וסתום מכאן הביא הרב אלפסי ז"ל ראיה בתשובתו, שאין להיזק ראיה חזקה, מדקאמר לו רבי חייא יגעת ופתחת יגע וסתום. ולפי דבריו אפילו לעולם קאמר ליה רבי חייא שאין לו חזקה, דכי הוה מעשה לאחר שלש הוה, ואיכא למידק, מאי קאמר לעיל גבי רב ענן דשקל בדקא בארעא, כמאן כרבי יהודה ורבי ישמעאל דאמרו כל שבפניו לאלתר הויא חזקה, ומנא ליה דרבי ישמעאל אפילו לאלתר קאמר, דילמא לאחר שלש, ומשום דקא סבר דהיזק ראיה לא שמיה היזק, דהאי מעשה לאחר שלש הוה. ויש לומר, מדלא שאל ממנו אם החזיק שלש שנים אם לאו, אלא מכיון שספרו לו מעשה אמר לו החזקת בני החזקת, שמע מינה דאלתר הויא חזקה לדידיה, ורבי חייא נמי דלא שאל לו, אלמא לדידיה לעולם אין לו חזקה. ועדיין אינו מתיישב בעיני, דעל כרחין אפילו לרבי ישמעאל דוקא בשפתח לפניו הוא, ואפילו הכי לא מצינו ששאל ממנו אם פתח לפניו או לאו, אלא ודאי מסתמא שאל ואמרו לו, ואף על פי שלא נזכר כן בגמרא, ואם כן אף אנו נאמר ששאל רבי חייא ואמרו לו שלא החזיק שלש אלא שפתח לפניו וסבל. ויש לפרש, דפתח בפניו לא צריכא למימר, דאי שלא בפניו סבור היה הפותח שעל כרחו יוכל לפתוח על חצרו או שיזכה בקדימת פתיחתו הא ודאי ליכא למימר, אלא דההיא על כרחין לא איצטריכא ליה למימר. אבל אי לרבי ישמעאל בחזקת שלש תליא מילתא, על כרחין לא סגיא דלא אשמעינן, וכן נמי רבי חייא. אלא שמע מינה דלרבי ישמעאל לאלתר הויא חזקה ולרבי חייא לעולם אין לו חזקה.

זיז זה שביארנו במשנה ששיעורו בטפח פירושו טפח מרובע וחזקתו כשיעורו ר"ל אויר שתחתיו בשיעור טפח מרובע עד עשרה טפחים תחתיו וכן כל שהזיז מטפח ועד ארבעה ארך ולא ארבעה בכלל חזקתו כשיעורו אבל אם הזיז משוך לאויר החצר בארך ארבעה טפחים אע"פ שאין רחבו אלא טפח החזיק ברחבו כשיעור ארכו וכשרוצה לבנות תחתיו צריך להניח לו אויר ארבעה על ארבעה בגובה עשרה ויש מפרשים שאף אם רצה זה להרחיב זיזו עד ארבעה רוחב הרשות בידו וכבר ביארנו שיש מפרשים אותה בטענה ואין דבריהם נראין וכן יש מפרשים החזיק ברחב ארבעה כלומר באיזה שירצה שאם רצה לשנותו להיותו רחב ארבעה באורך טפח עושה לא שיזכה במה שלא הוציא ומ"מ כל הגאונים מסכימים לדעת ראשון וכן כתבו הגאונים שכל שבעל הגג מחזיק בזיז אין בעל החצר יכול להשתמש בו:

זה שאמרו בסוגיא זו לימא בהיזק ראייה קא מיפלגי דמר סבר שמיה היזק ומר סבר לא שמיה היזק יש שואלין בה ואם היה סובר שאינו היזק מאי איריא פחות מטפח אפילו בטפח לא יהא יכול למחות ופירשו בה שכל שתשמישו קבוע אף לדעת האומר לא שמיה היזק יכול למחות ויש ללמוד ממנה כן במקום שאין שם היזק ראיה:

זה שביארנו הרבה פעמים שיש מן המפרשים שמפרשים החזקות בשלש שנים אף גדולי המפרשים נוטים לומר כן אף בחלון ושאין לו חזקה אלא בטענה ומחזקים טענתם ממה ששנינו החלונות בין מלמעלה וכו' ואלו היו נקנין בחזקת מחילה לא היינו מונעים מלבנות בחצרו שאם מחל את נזקו לא הקנה ארבע אמות בחצרו ופירשו מזה שאין חזקה זו אלא בטענה ואם תמצא לומר שיש חזקה בלא טענה אין מונעין ממנו מלבנות כנגדו אלא בטענה ובשלש ומ"מ כל בא בטענה והחזיק שלש וזה אומר לא מכירה היתה אלא מחילה והריני בונה כנגדו אין שומעין לו וכל אלו דברים מחדשים שאין השטה סובלתן בשום פנים וכן כתבו בה דברים אחרים וזה שאין חזקה אלא לאותו ענין לא להוסיף עליו ולא יחדשו לא להוסיף כגון מהודרי לכשורי וכיוצא באלו אלא בטענה וכבר כתבנו שטתנו בה בפרק ראשון וממה שכתבו בענין זה גם כן הוא שאם החזיק מתורת מחילה אם נפל הכותל ובא לפתוח בה חלון בבנין השני במקומו של ראשון מעכב עליו וכן בהוצאת זיזין ובנטפי וכן בכל חזקת מחילה והדברים מחדשים אף בזו אלא שהם מביאין ראיה ממה שאמרו המוכר בית לחברו על מנת שדיוטאה העליונה שלו דיוטא העליונה שלו ואמר רב פפא שאם רצה לבנות עליה על גבה בונה ואי נפל הדר ובני ואם אפילו בחזקת מחילה אתה אומר כן מה הוצרך ללמדה בזה ששייר לעצמו ואע"פ שבלקח חצר ובה זיזין אמרו נפלה חוזר ובונה אינו אלא מפני שטוענין ללוקח ויש לו טענה שהמוכר כנס לתוך שלו הא כל שאין עמו טענה אם חזר ובנה אינו מוציא שאם כן אף בזו לא היה צריך לאמרה:

המשנה האחת עשרה והכונה בה לבאר ענין החלק השביעי ואמר על זה לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השתפין בנה עליה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה חדר לפנים מביתו ובונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו אמר המאירי לא יפתח אדם חלונותיו למצר השותפין כלומר לא סוף דבר שבחצר חברו אין לו לפתוח אלא אף בחצר שהיא משתפת עמו ואע"פ שמ"מ צריך חברו להתנהג עמו דרך צניעות בלא פתיחת חלון זה מצד החצר מ"מ אינו צריך לצניעות שבתוך הבית ועכשו הוא צריך לצניעות אף בבית ונתגלגל מדין היזק זה לדין אחר הבא בשביל אחרים ואמר שאם לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר זה פירוש שראובן זה היה ביתו פתוח לחצר זה ולקח בית הסמוכה לו מאחריו שהיתה פתוחה לחצר אחרת ורצה לפתוח בכותל החולק בין שני הבתים ליכנס מבית זה לבית זה בני כל חצר וחצר משתיהן מעכבין עליו מפני שהוא עושה פתח לבני חצר זה ליכנס דרך למצר זו נמצאו בני חצר נזוקים במדרס אחרים אם בראייה אם בשאר מיני היזק וזהו שפירשו את הטעם בגמ' שמרבה עליהם את הדרך כלומר שמזמין מקום להרבות שם דרך עוברים ושבים ואע"פ שבקצת מקומות אנו מפרשים רבוי הדרך בענין אחר בכאן אתה צריך לפרשו כן לפי שטתנו והרי מתחלה לא היו יכולים ליכנס בחצר זו אלא עד שילכו עד ראש הדרך ויקיפו ממנה לחצר זה ועכשו מקצר להם את הדרך ואין דרך למחות לשכניו קצור דרכים וכן אפילו בנה עליה בתוך ביתו ר"ל שלא רצה לפתוח בבית התחתון שלא יהא הדרך מזומן לבני חצר אחרת כל כך אלא בנה עליה בבית שקנה ובצד העליה פתח הכותל החולק עד שאם ירצו עכשו בני חצר אחר לעבור לזו יצטרכו לבא בבית שקנה בסמוך להם ואח"כ לעלות דרך סלם בעליה שבנה ולירד מן העליה דרך סלם לבית ראשון שיש לו בחצר זה אע"פ שיש כמה טרחים בהקף זה והיה לנו לומר שלא יכניסו עצמם בטורח גדול כל כך אעפ"כ יכולין לעכב שכל כדרך זה אדם מצוי לטרוח לקצר את דרכו ואין דרכו של אדם למחות לשכניו הנאה יתרה של קצור דרכים בלא היזק נכר אלא אם רצה בונה בבית התחתון זה שקנה חדר ר"ל ג' כותלים שנים סמוכים לכותל החולק זה מכאן וזה מכאן והרביעי סמוך לאותם שנים ובנקדה אמצעית שבין שני כותלים שסמך לכותל החולק פותח פתח בכותל החולק ונמצא הנכנס דרך פתח זה נכנס לחדר ואינו יכול ליכנס לבית האחר ועושה עליה על פני אותו בית ועולה בו בסלם דרך החדר ומן העליה יכנס לבית שקנה ובני חצר אין טורחין כל כך מעתה שיכנסו בבית ראשון ואח"כ בחדר שבנה באותו בית הקנוי ומחדר לעליה ומעליה לבית ומבית לחצר אחרת וכן בני חצר אחרת לזו אם פתח פתחו בכותל רביעי שכנגד הכותל החולק ומ"מ בגמ' הקשו שאף בזו טורחים ונמצא עדין מרבה עליהם את הדרך ופירש בה בונה את החדר שחלקו לשנים ר"ל שלא עשאהו על פני כל רחב הבית אלא צר וקצר עד שאדם מכיר בו שהיא עומד לתשמיש צנוע וכן העליה אינה ברחב כל הבית אלא לקצה שבה והוא נקרא אפתא בלשון תלמוד והוא אצלי מלשון פאה כלומר קרן זוית שעשוי להצניע דברים צנועים ובכגון זאת אין מכניסין עצמם לצאת דרך שם לחצר אחרת:

ויש מפרשים במשנתנו לקח בית בחצר אחרת שלא היתה פתוחה לא לביתו ולא לחצר השותפין לא יפתחה לחצר השותפין שמרבה עליהן את הדרך ר"ל שנותן מקום להשכירה לאיש אחר ומרבה בדיורין אלא אם רוצה להרבות בדיורין בונה חדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו וכיון שפתוחה לביתו אע"פ שפתוחה לחצר השותפין אין מקום להשכירה לאחר והקשו בגמ' והלא עדין מרבה עליהן את הדרך הואיל ופתוחה לחצר השותפין אע"פ שפתוחה לתוך ביתו ישכירנה וישכירנה ופירשוה שאם רצה להרבות בדיורין חולק חדרו לשנים ופותחה לתוך ביתו ולא לחצר השותפים כלל ואף גדולי הפוסקים רמזוהו ואיני מבין בנין חדר וחלוקה לשנים למה ואין זה תלוי אלא לפתיחה לתוך שלו ולצד חצר השותפין וכן הדברים מתמיהין היאך נעכב שלא להרבות בדיורין ואם היה רוצה למעט בדיורו ולהשכיר ממנה לאחרים יש עכוב בדבר ושמא תאמר בזו אין עכוב אבל בבנין חדש יש עכוב כל כך למה ועוד כשטפולו מתרבה ומשיא בניו ובנותיו אינו יכול לחלוק להם בדיורים ואם רצה להושיב עמו קרוביו או אכסניים לתלמוד תורה מונעין אותו בכך ואע"פ שגדולי המחברים כתבו כן וכן במשכיר את ביתו שרצה השוכר להושיב עמו קרוביו שהמשכיר מוחה בידו בבעל הבית שהוא בחצר השותפין מיהא הדברים מתמיהין ועוד שהרי לא אמרו אלא שלא להושיב חייט ובורסי וכיוצא באלו ואף חכמי הצרפתים פירשוהו בדרכים שאתה למד מהם שאין לו לאדם בחצר השותפין להגביה כותלו וכל אלו דברי תמה ושאין הדעת סובלתן ועיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה והוא מיסודן של גדולי המפרשים ואף באלו אני אומר שלא נאמרו אלא במקום קפידא ושמנהגם להקפיד בענינים הללו וכבר הגענו לזמן שאין קפידא בכך ואדרבה נוח לנו ברבוי דרכים ובאחזת רעים ושכנים הולכים ובאים וכבר רמזנו בפרקים שקדמו שדברים אלו מנהג מבטלם בכל מקום והדיין יורד לעמק הדין ויבין דבר מתוך דבר לפי הענין ולפי המקום ולפי הזמן איזו ראויה לעכב ואיזו אינה ראויה לעכב ויזהר ממי שהמשפט שלו:

זהו ביאור המשנה והלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

בד"ה ואפי' בעל כו' וא"ת והיאך יכול בעל הגג להשתמש כו' עכ"ל ואמתני' לא קשיא להו הך קושיא משום דכולה מתני' דיכול למחות ואינו יכול למחות איכא לפרושי כולה בעל הגג בבעל החצר וק"ל:

בד"ה מאי אריא כו' ולפי' קשה לרשב"א דא"כ כו' הל"ל קמ"ל דבב' מקומות כו' עכ"ל ואמתני' לא קשיא הא ודאי דבר פשוט הוא דבב' מקומות שייך היזק טפי כדתניא א' לא יעשנה שנים מיהו לפ"ה לא קשה דהל"ל דקמ"ל דבב' מקומות כו' משום דלא קתני הכי אלא בב' פתחים ואשמועינן הכא תלמודא בפותח חלון נמי איכא למימר הכי דהשתא אפי' בבית נמי בעינא לאיצטנועי מינך אבל לפר"י כיון דהמקשה נמי ידע הך סברא דב' מקומות אפי' בחלון לא ה"ל למתרץ להשיב אלא בפשיטות דקמ"ל דבב' מקומות לא מצינו כו' וק"ל:

בא"ד ונראה לו דמעיקרא כו' לא ס"ד שיש לו שותפות בחצר עכ"ל וכפ"ה לפי דעת המקשה מזיק לשנים אחרים והמתרץ השיב דחצר השותפין היינו שיש לו שותפות בו וק"ק כיון דהמקשה לא הקשה אלא מכח דהוה ס"ד דחצר השותפין שאין לו שותפות בו דניתני רבותא טפי בחצר חבירו שאינו מזיק לשנים ה"ל למתרץ להשיב בפשיטות דחצר השותפין שיש לו שותפות בו דאינו מזיק נמי לב' דהשתא ליכא רבותא טפי בחצר חבירו מבחצר השותפין וי"ל דמ"מ לא ה"ל למיתני חצר השותפין אלא חצר חבירו ה"ל למיתני טפי וקאמר דאי חצר השותפין באין לו שותפות בו ובמזיק לשנים דוקא קאמר הא אינו דאפי' לחצר חבירו נמי דינא הכי ודו"ק:

לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה כו' לא יפתחנה לתוך ביתו הפתוחה לחצר השותפין שנמצא מרבה דיורין בבית שלקח בחצר אחרת ויוצאין משם דרך בית זה לחצר השותפין שנמצא מרבה על שותפין הללו את הדרך כדמפרש טעמא בגמרא ואין צריך לומר שלא יפתחנה לחצר השותפין להדיא לעשות לו פתח בחצר דהא איכא טעמא אחרינא דקא שקיל ארבע אמות בחצר ואפילו אם לא לקח בית בחצר אחרת אין לפתוח פתח חדש בביתו לחצר השותפים וטעמא דגמרא לא קאי אלקח בית בחצר אחרת אלא אפילו בנה עליה על גבי ביתו שיש לו בחצר השותפין לפי שמרבה דיורין בכך כי לפי דירות הבתים והעליות דרים שם בני אדם או משכיר מקצתן היום ולמחר לבני אדם אחרים והכי מוכח בגמרא ומכל מקום יכול להשתמש באותה עליה דרך ארובה שאין מרבין דיורין שם שהרי אין דרך לדור שם.

אבל בונה את החדר לפנים מביתו בגמרא הוינן בה והלא מרבה עליהם את הדרך ומאי שנא רישא. ומשני מאי חדר שחלקו לחדר לשנים ומאי עלייה אפתא. פירוש אין לו להוסיף בבנין או לבנות את החדר או להגביה כותלים ולבנות עליהם לפי שאינו רשאי לרבות שם בדיורין בלא רשות השותפין מפני שמרבה עליהם את הדרך בכך אלא חולק הוא חדרו לשנים שאינו מוסיף בבנין בכך ובונה אפתא על גבי ביתו והוא יציע ואינו מוסיף בכך על בנין הכותלים הראשונים אלא נותן קורות בעובי הכותלים באמצע ובונה שם יציע כך פירשו הרשב"ם ז"ל והרב אב ב"ד. וראיתי בתשובת הרב ז"ל כי חכמי נרבונה כך היו מורין שלא להוסיף על הבנין כלל. וקשיא לי לישנא דגמרא דקאמר שחולק חדרו לשנים והוה ליה למימר שחולק ביתו לשנים ובונה שם חדר. ויש לפרש דודאי אינו רוצה לומר לחלוק ביתו לשנים אף על פי שאינו מוסיף בבנין לפי שהוא מרבה בדיורין על ידי כן אבל חולק חדרו לשנים כלפי פנים מביתו שאין רבוי דיורין בכך כי אין ראוי שידורו בני בית בחדר הפנימי וידורו אחרים בחיצון לפי שנמצאו בני החדר הפנימי דורסין על החיצון ובני אדם מקפידין על כך לפי שהחדרים הקטנים אינם עשוים אלא לצניעות אבל ודאי אינו רשאי לחלוק החדר לשנים ולפתוח פתח אחר לכותל בית החיצון והיינו דקתני לפנים מביתו. ומאי עלייה אפתא ואף על פי שמוסיף על הבנין ומגביה הכותלים לפי שאין אפתא ראויה לדירה אלא לתשמיש עצים וכלים ונמצא שאין מרבה בדיורין בכך כן נראה לי. מיהו אם היה בית גבוה ורוצה לחלק גבהו חציו לבית וחציו לעלייה אינו רשאי אף על פי שאינו מוסיף על הבנין דהא מכל מקום מרבה בדיורין הוא. ויש מפרשים בנה עלייה על גבי ביתו על גבי בית שבחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפין אף על פי שהוציא מן החצר האחרת לחצר השותפין בטורח שצריך לעלות לעליה ולרדת שם ולהכנס בבית שיש לו חצר השותפין. עליות.

וזה לשון הראב"ד ז"ל לקח בית בחצר אחרת כו'. ואמרינן בגמרא מאי טעמא מפני שמרבה עליהם את הדרך. פירש הרב ז"ל שמא יעמיד דיורין אחרים ויעברו דרך החצר ואקשינן אי הכי אימא סיפא כו'. כמה קשה עלי הדין הזה שאפילו לבנות על ביתו מונעים ממנו ובשביל חשש דיורין וכל זה למה נמנענו מלהוסיף בה דיורין ולא נמנענו מלבנות בשלו. ועוד מי שיש לו שנים או שלשה בתים בחצר השותפים מונעים ממנו שלא ישכיר אותם לאחרים והלא לא מיחו אלא בחנות שבחצר או שלא יעשה אחד מהם אומן וגרדי מחמת הנכנסים והיוצאים אבל בהרבות דיורין אחרים לא שמענו. ואם תאמר כל שכן מפני שמרבה עליהם תשמיש קבוע בחצר והוא קשה להם מן הנכנסים והיוצאים ומה יעשו כשישאו בניו של זה נשים ויהיו לו בנים או בנות ויעמיד אותם כל אחד בבתים שיש לו בחצר הלא הרבה להם דיורין תשמישיו בחצר והטענה הקשה שבכולן הלא אמרו כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי כו' וגם זה יבנה בשלו מה שירצה ונמנע ממנו שלא יושיב שם דיורין אחרים. על כן נראה בעיני כי טוב הוא לדחוק מעט בלשון משנתנו ולסבול הדוחק ההוא ולא להוציא משפט מעוקל ואומר כי הכל נאמר על דרך אחרת וכך פירושה לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין פירוש בכותל החולק בין חצר זו לחצר אחרת ואפילו היה לו פתח רחב שמנה בחצר ומיעטו לארבע אמות ורוצה לפתוח הבית שקנה בחצר אחרת לחצר זו כנגד אותם ארבע אמות שמחל לבני חצרו אפילו הכי לא יפתחנו והטעם שמא יעברו בני אותה חצר דרך חצר זו והוא לא יוכל למנוע שכניו מעבור בו וכן בנה עלייה על גבי ביתו שקנה באותה חצר לא יפתחנו בכותל החולק לחצר השותפים אף על פי שהבית שלמטה ממנו אינו פתוח שמא דרך הבית יעלו לאותה עלייה ומעלייה זו ירדו למטה ויעברו דרך חצר זו אבל בונה החדר באותה החצר שאחרת לפנים מביתו שיש לו בזה החצר ובונה עלייתו על גבי אותו בית ופותחו לתוך בית זה ועל זה מקשינן ומה הפרש יש בין הפותחו בכותל מחיצה החולקת בין שתי החצרות לפי שפותחה לבתים הפתוחים לחצר זו הלא עוברים מזו לזו דרך הפתחים ההם ואף על פי שאין הדרך מזומן להם כל כך שהרי הם עוברים דרך ביתו של זה אפילו הכי יש לחוש לפי שאין אדם מונע ביתו לשכניו מלעבור בו לקצר את דרכו. והשיב רב הונא מאי חדר שחלק חדרו לשנים פירוש שחלק אותו בית שקנה שם לשנים ומעט תשמישו וכגון זה אף על פי שפותח החדרים לתוך ביתו שבחצר השותפים אין דרך זרים שיעברו מחצר לחצר דרך חדר קטן או מפני הדוחק או משום צניעות. מאי עליה שהוא בונה על אותו בית ופותח לתוך ביתו זאת שבחצר השותפין. אפתא. היא חצי קרוי שעושים אותו לתשמיש צנוע בקצה הבית יהוא פתוח מצד אחד לבית ואין דרך לעבור בו זרים. זה נראה לי ומי שיעזור זה הפירוש המקום יעזרהו כי הוא עוזר האמת והישר. עוד אדבר על חזקת המחילות שהם לנוכח לבי ואומר שאין חזקה אלא לאותו הענין ולאותו דבר שהחזיק בו בלבד לא להוסיף עליו ולא לחדשו ולא למעט קרקע של זה. עתה אפרש למעט קרקעו של זה כבר כתבתי אותו בשני מקומות. לא להוסיף עליו כגון מהודרי לכשורי ומנטפי לשופכי וכיוצא בהם אלא בטענה ובחזקת שלש שנים אבל תוך שלש שנים אמרינן ליה אחוי שטרך ככל מכר ודאי שטרא כתיב עליה דלא שדי איניש זוזי בכדי ואפילו מתנה נמי אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה וכמוכר דמי. ולא לחדשו כגון שהחזיק בחלון בשתיקה וכבר אמרנו כמו שחזקתו קלה כך תפיסתו חלושה שלא למנוע בניינו של זה כאשר אמרנו גם אם נפל הכותל שבו החלון ובנה אותו אם בא לפתוח לו חלון תחת הראשון בעל חצר מעכב עליו מפני שזה עתה פנים חדשות הוא ולא מחל לקבל היזקו של זה אלא לאותה שעה אבל שיחזור ויבנה ויפתח לא מפני שנראת כפותח תחלה וכן בהוצאת זיזין לחצר חברו וכן בנטפי לחצר חברו אם נפל וחזר ובנה לא יוציא והשכל מורה על זה. גם יש לתמוך זה הדבר ממקומות אחרים שהרי אמרו בענין המוכר בית לחברו ואומר על מנת שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו ואמר רב פפא רצה לבנות על גבה בונה ואם נפל הדר בני לה ומה היה צריך זה השתא חזקת מחילה אם נפל בני לה ופתח שם האי דשייר לנפשיה מבעיא אלא שמע מינה דכהאי גוונא בחזקת מחילות ולא הדרא וכי שייר מיהא הדרא. ואם נפשך לומר הרי אמרו בחצר ובה זיזין וגזוזטראות שאם נפלה חוזר ובונה אותה הכא הוא דחוזר ובונה אותה ומוציא בה זיזין משום דיש עמו טענה שהם טוענים ללוקח אימר כונס בתוך שלו הוא הא בעלמא שאין עמו טענה אם חזר ובנה אינו מוציא דאי לאו הכי למה ליה למימר הכא. בין ותדע. עד כאן לשונו.