Bava Batra 44a

דוקא מכר דהוה ליה יאוש ושינוי רשות—Specifically by a sale where there is despair and change of possession OVERVIEW The ברייתא differentiates between קרקע and מטלטלין in a case where a stolen item was sold. If it was קרקע the נגזל (שמעון) can testify on behalf the buyer (לוי) against a potential claimant (יהודה), but not by מטלטלין‎. The גמרא asked (regarding the case of קרקע), why mention a sale; the same rule can apply with the גזלן (ראובן) against the outside claimant (יהודה). The גמרא answered that regarding מטלטלין however, we require that there is a sale, for then there is יאוש ושינוי רשות, so the buyer (לוי) acquires it, however if there was no sale, the נגזל (שמעון) would not be able to testify on behalf of the גזלן (ראובן), for since the נגזל can take it from the גזלן (even if there was יאוש), he (שמעון the נגזל) is considered a נוגע בעדות‎. ----------------------------------- פירש הקונטרס וכגון שמכר ראובן ללוי שלא באחריות – The רשב"ם explained that were are discussing a case where, for instance, ראובן (the גזלן) sold the פרה וטלית to לוי without a guarantee – ונראה דפירש כן משום דאי באחריות הוי שמעון נוגע בעדות‎ – And it appears to תוספת that the reason the רשב"ם explained it so (that it was sold without אחריות), is because if it was sold with אחריות, then שמעון would be a נוגע בעדות, and could not testify on behalf of לוי against יהודה‎. תוספות explains – דאף על גב דהוי יאוש ושינוי רשות מפיק לה שמעון מלוי‎ – That even though there was יאוש ושינוי רשות (so seemingly לוי acquires this item and שמעון should not be able to take it away from him), nevertheless שמעון can remove it from לוי‎ – כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן – Since לוי suffers no loss, for he can return to ראובן and be compensated for his loss – אבל בקרקע דאינה יאוש ושינוי רשות הדרא ליה‎ – However regarding land (property) [even though there is] יאוש ושינוי רשות, nevertheless it reverts back to the נגזל‎ – כדפירש הקונטרס דאין מועיל יאוש בקרקע – As the רשב"ם explained that יאוש [ושינוי רשות] is not effective by land – תוספות disagrees and question the פ"ה: וקשה לרבינו יצחק דבירושלמי (דכלאים פרק ז) אמר דיאוש מועיל בקרקע‎ – And the ר"י has a difficulty with the רשב"ם, for in תלמוד ירושלמי it states that יאוש is effective for קרקע‎ – דאף על פי שאינה נגזלת מכל מקום מהני בה יאוש – So even though קרקע cannot be stolen (and is considered always ברשות הנגזל), nevertheless יאוש is effective – וגבי עבד משמע בהשולח (גיטין דף לט, ב) דמהני ביה יאוש אף על גב דאיתקש לקרקע – And similarly regarding a slave (עבד כנעני), it seems in פרק השולח that יאוש is effective by an עבד כנעני, even though he is compared to קרקע‎ – ובשמעתין דסיקריקון (שם דף נח, ב) אומר רבינו יצחק דמוכח נמי כן‎ – And, says the ר"י that in the discussion regarding סיקריקון it is also evident that יאוש is effective (even) by קרקע‎. תוספות explains: ונראה דמיירי שלא נתייאש‎ – And it seems that the case of קרקע is where the נגזל was not מייאש‎ – תוספות responds to the obvious question: והוה מצי לפלוגי נמי בפרה וטלית בין לפני יאוש בין לאחר יאוש‎ – And the גמרא could have also differentiated by פרה וטלית itself whether it was לפני יאוש (where he cannot testify), or whether it was after יאוש (where he can testify) – אלא מילתא דשכיחא נקט דבקרקע אין רגילין להתייאש כשישראל גזלה‎ – Rather the reason he chose to differentiate between קרקע and מטלטלין is because the תנא mentions something which is common, since regarding קרקע it is not common to be מייאש, when a ישראל stole it; the reason he is not מייאש – שאם לא יוכל להוציאה מידו משום דלא ציית דינא יוציאנה מיד בנו: For the נגזל assumes that if he cannot take it away from the גזלן, for he does not obey the בית דין, I will take it away eventually from his son. SUMMARY There is a dispute between רשב"ם and תוספות whether יאוש is קונה by קרקע, or not. THINKING IT OVER תוספות writes that the גמרא could have differentiated by a פרה וטלית whether it was לפני יאוש or לאחר יאוש‎. Why did not תוספות (also) say that we could have differentiated by קרקע whether it was לפני יאוש or לאחר יאוש‎?!

ונוקמה ביורש‎—And let us establish it by an heir Overview The גמרא explained that the case of מעיד לו עליה (by the פרה וטלית) must be where the גזלן sold it (for then there is יאוש ושינוי רשות), otherwise (if it was still in the sגזלן' possession), the rule would be אין מעיד לו עליה‎. The גמרא asks so let us establish it in a case where the גזלן died (but did not sell it) and it is now in the possession of his heir (so there is still יאוש ושינוי רשות). Our תוספות discusses whether in such a case the rule would be מעיד לו עליה‎. -------------------------------- תוספות asks: ואם תאמר והא יורש אין מעיד לו עליה דהדרא ליה כדאמר בהגוזל בתרא (בבא קמא דף קיא, ב) – And if you will say; but if it is by a יורש, the נגזל would not be able to testify for him, since it is returned to the נגזל, as the גמרא states in פרק הגוזל בתרא‎ – דכל דבר המסויים כגון פרה וטלית חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם – That any specific item, which the heirs of a גזלן inherited, for instance a פרה וטלית, the heirs are required to return it to the נגזל, because of their father’s honor (even if there was יאוש [ושינוי רשות]) – תוספות answers: ויש לומר דהא אוקימנא בריש הגוזל קמא (שם דף צד, ב) כשעשה תשובה‎ – And one can say, that we have established in the beginning of פרק הגוזל קמא that this rule that the יורשים are required to return their father’s stolen item to the נגזל, is in a case where the father repented and wanted to return the stolen item – ולא הספיק להחזיר עד שמת והכא איירי בלא עשה תשובה: However, he did not have the opportunity to return it before he died, however here it is a case where the father did not do תשובה; in which case the יורשים are not obligated to return it (for we are not concerned for כבוד אביהם, since he did not do תשובה). SUMMARY The rule that יורשים must return items their father stole (to the נגזל), because of כבוד אביהם is only if the father did תשובה‎. THINKING IT OVER What would be the ruling if the father did תשובה and attempted to return the stolen item, however the נגזל refused to accept it from him, are the children obligated to return it to the נגזל‎?

אלא כדרבין בר שמואל‎—Rather it is like Rovin Bar Shmuel OVERVIEW The גמרא concludes that the ברייתא of מכר לו וכו', which distinguishes between בית and פרה וטלית, is not discussing a case of גזלן but rather is teaching us the ruling of רבין בר שמואל regarding a sale of קרקע, where the seller cannot testify on behalf of the buyer against a מערער‎. Our תוספות clarifies the situation of the ברייתא and of רבין בר שמואל‎. ------------------------------ ואיירי ברייתא דוקא שלא באחריות דאז יכול להעיד על פרה וטלית – And the ברייתא, which discusses both קרקע and מטלטלין, is specifically in a case where the sale was without a guarantee, for only then can the seller testify regarding the פרה וטלית on behalf of the buyer. This is concerning the ברייתא‎ – ומילתא דשמואל איירי בכל ענין ורבותא נקט אפילו שלא באחריות: However, regarding the ruling of רבין בר שמואל in the name שמואל (which only discusses קרקע) this ruling is in all cases (whether it was sold with אחריות, or without אחריות) and he mentions a novelty that even if it was sold שלא באחריות, nevertheless the seller cannot testify on behalf of the buyer. SUMMARY The ברייתא is in cases without אחריות and in sשמואל' case it does not matter. THINKING IT OVER We understand from תוספות that if ראובן sold the קרקע to לוי even without אחריות, he cannot testify on his behalf (against יהודה), since ראובן has a vested interest that the property remain by לוי so that שמעון (the מלוה of ראובן) will have from where to collect his debt. Otherwise (if יהודה retains the property) שמעון will not have collected his debt and ראובן will be called a לוה רשע ולא ישלם (he borrowed money and did not pay it back). However if the field remains by לוי and שמעון takes it away, should not ראובן be considered a לוה רשע ולא ישלם regarding לוי, since לוי paid him money and received nothing in return. It seemingly should make no difference to ראובן who is losing out on his account; whether it is the מלוה (who is not paid back and lost his money) or whether it is the buyer (who paid money and received nothing). Why do we say that ראובן is a נוגע בעדות, what difference is there to ראובן, whether יהודה takes the field and the מלוה loses or if לוי takes the field and לוי loses on account of ראובן, since שמעון the מלוה of ראובן takes it away from him?!

הא דאקשינן ולוקמה בגזלן וכן הא דאקשינן בסמוך ולוקמה ביורש, לאו אאוקמתא דרב ששת קא מקשה, דהא ברייתא ליכא לאוקומה לא בגזלן גופיה ולא ביורשו, דהא מכר קתני, אלא אברייתא גופא קא מהדר לברורי למה ליה לתנא דלמתניה במוכר ולא אוקמיה לדיניה בגזלן גופיה או ביורש דידיה.

ולוקמה ביורש כלומר, ולאחר יאוש, וכמאן דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי, דהא איכא יאוש ושנוי רשות, וכשלא הניח להם אחריות נכסים. ואף על גב דאמרינן (ב"ק קיא, ב) הניח להם פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריה וכל דבר המסוים חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם, התם כשעשה תשובה, כדאיתא בפרק איזהו נשך (ב"מ סב, א).

אבל ראובן שגזל פרה או טלית או כל דבר המיטלטל לשמעון ומכרה ללוי אחר יאוש ונמצא עכשו בה יאוש ושנוי רשות ואין פרה או טלית חוזרין לשמעון לעולם ובא יהודה וערער על לוי אם הגזלן קיים אין שמעון מעיד שהרי מ"מ ראובן חייב לו בדמיה ואם יזכה בה יהודה מן הדין תביעתו שעל ראובן נפקעת שהרי הוברר הדבר שמשל יהודה היתה ונוח לו להעיד שאינה של יהודה כדי שתעמוד מאליה ביד לוי ויזקיק את ראובן לדין לשלם לו דמיה ואם מת ראובן הגזלן יכול שמעון להעיד שהרי קנאה לוקח ביאוש ושנוי רשות ואע"פ שסתם גזלה אין בה יאוש מ"מ אתה מפרשה שנתיאש בבירור ואף דמים מיורשי הנגזל אין לו שהרי אמרו הגוזל ומאכיל את בניו או שהניח לפניהם ואכלו הם הואיל ונתיאשו הבעלים ושאין גזלה קיימת בשעת תביעת הנגזל פטורים מלשלם בשלא הניח להם אביהם אחריות נכסים כמו שביארנו במקומו:

ראובן שגזל פרה או טלית והורישה ללוי ובא יהודה וערער אין שמעון מעיד לו עליה שאינה של יהודה נוח לו שתעמוד ביד לוי מפני שהוא נוח לו והרי הוא מוציאה מידו מן הדין שרשות יורש אינה כרשות לוקח ליקרא שנוי רשות כמו שביארנו במקומו גזל ראובן השדה לשמעון ועדין הוא בידו ובא יהודה וערער עליו אין שמעון מעיד שאינה של יהודה ודאי נוח לו שתעמוד ביד ראובן שגזלה הימנו כדי שיזקיקהו לדין ותחזור לו וכן הדין בזו בפרה וטלית:

ראובן שמכר שדה שלו לשמעון ובא יהודה וערער עליו אם מכרה סתם שנמצא כל דיני אחריות עליו אינו מעיד לו עליה שהרי עדותו מונעו מלחזור עליו פירט בו שלא לקבל עליו אחריות כלל אינו מעיד לו רוצה הוא בכך להעמידה בפני בעל חובו כמו שבארנו למעלה ומ"מ אם קבל עליו אחריות הבא מחמתו ולא אחריות הבא מצד אחרים ובא לו ערעור מצד אחרים מעיד לו עליה כמו שביארנו למעלה:

בפרשב"ם בד"ה ומקשינן לרב ששת כו' והאי דקאמר ולוקמא ביורש כו' דהא קתני מכר כו' עכ"ל וכן הא דקאמר לעיל ולוקמא בגזלן כו' ע"כ לאו דוקא אלא למיתני גזלן ואגב שיטפא כו' דבגזלן לחוד לא מצי לאוקמא דהא קתני מכר וכן הוא בחידושי הרמב"ן וק"ל:

תוס' בד"ה אלא כדרבין כו' ומיירי ברייתא דוקא כו' עכ"ל ברישא דברייתא נמי מצינן למימר דרבותא קתני שלא באחריות אלא דניחא לן למימר דדוקא נקט משום סיפא וק"ל:

ד"ה כדרבין וכו' ואיירי ברייתא דוקא שלא באחריות וכו' רוצה לומר שלא באחריות כלל בין אחריות דאתי מחמתיה ובין אחריות דעלמא ולכך במוכר לו שדה אין מעיד לו מפני שמעמידה לפני בעל חובו שלא יהא לוח רשע ולא ישלם ונגד הלוקח לא יהיה לוה רשע משום דמיירי שלא באחריות מכרה לו אבל אם קבל עליו אחריות דאתי מחמתיה ולא קיבל עליו אחריות דעלמא הוה מותר לו להעיד עליה כדלעיל בדף שלפני זה ובמכר לו פרה וטלית יכול להעיד שהרי אינו מעמידה לפני בעל חובו וגם לא קיבל עליו שום אחריות אם יקחנה מיד הלוקח ולכך אינו נוגע בעדותו כלל אבל אם מכר לו הפרה והטלית באחריות דאתי מעלמא אינו מעיד לו עליה שהרי אם יקחוה מיד הלוקח יהיה המוכר חייב לשלם לו ונוגע בעדות הוא אבל במלתיה דרבין משמיה דשמואל דלא קאמר אלא אינו מעיד הא דנקט שלא באחריות לרבותא נקטיה דהא אם מכר לו באחריות כל שכן שלא היה לו להעיד לו עליה כן הוא כוונת התוס' ולי נראה די"ל הא דנקיט במלתיה דשמואל שלא באחריות היינו שלא באחריות דאתי מחמתיה דאי קבל עליה אחריות דאתי מחמתיה ולא קבל עליה אחריות דעלמא יכול להעיד לו עליה דהשתא אין לחוש שמעמידה לפני בעל חוב כדלעיל בשמעתין ודו"ק. מקשין העולם על מלתיה דשמואל דאמר אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו כדי שלא יהא לוה רשע ולא ישלם וכי חשיד אינש להעיד שקר שהיא עבירה חמורה בשביל שלא יהא לוה רשע ולא ישלם ומתרצין שעדות שקר הוא דבר שאינו מפורסם כי מי יודע שהוא משקר בעדותו ולכך אינו חושש לדבר אבל כשאינו משלם לבעל חוב ויהא לוה רשע ואינו משלם הוי מידי דפרהסיא ומתבייש בדבר ולכך יש לחוש שיעיד שקר כדי שלא יהא לוה רשע ולא ישלם ולי נראה דאינה קושיא כל כך משום דכל דבר שיש לאדם הנאה בו ומעיד עליו יש לו דין עד הקרוב שאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות מן התורה אפילו ידעינן ביה בודאי שאינו משקר בעדותו שהרי אפילו משה רבינו ע"ה פסול להעיד לאהרן אחיו מן התורה וק"ל:

נהי דמגופה מיאש מדמיה מי מיאש הלכך הוה ליה נוגע בעדות דאי מפיק לה יהודה מלוי בעדים שמעידים שגזלה ראובן ממנו תו לא משתלם שמעון דמי מראובן אף על פי שיביא שמעון עדים שגזלה ראובן ממנו לפי שיכפור ראובן ויאמר מיהודה גזלתיה כמו שמעידים העדים שהביא וכבר חזרה השדה אבל אם תשאר ביד לוי בעדות שיעיד שמעון ואחר עמו ידענא בה בהאי ארעא דלאו דיהודה היא ישתלם דמיה מראובן אף על פי שיכול לוי לדחותו ולומר תרי ותרי נינהו ואנא אעדי דיהודה קא סמיכנא מכל מקום יתפשר לוי עם שמעון לפי שיכולין שמעון ויהודה לכתוב הרשאה זה לזה. ועוד מי לא עסקינן דעדי יהודה אין מעידים אלא שגזלה ראובן מיהודה וכמו שפירשנו וכשמעיד שמעון ידענא בה בהאי ארעא דלאו דיהודה היא. נמצא שאינו מכחיש עדים שהביא יהודה אלא דמסהיד דלאו דידיה היא אף על פי שהיתה בידו ונמצא שישתלם שמעון דמי מראובן בעדי גזלה ולא יוכל לדחותו כלל. וליתא להאי טעמא בתרא שאם כן יאמר לוי עדי שמעון שקר הם שהרי מכחישים אותם עדי יהודה אף על פי שעדי יהודה אמרו שגזל הפרה מידו אבל אין הפרה שלו שהרי אלו מעידים דלאו דיהודה היא הלכך אני מחזיק בה. עליות.

לא צריכא דמית גזלן וכגון שלא הניח אחריות נכסים וכדתנן הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורים מלשלם כי המניח לפניהם אף על פי שגזלה קיימת היא דרשות יורש כרשות לוקח דמי וקנאו היורשים ביאוש ושנוי רשות וכגון שלא הניח אביהם אחריות נכסים דאלו הניח חייבים דודאי האב לא שלם דמי גזלה שהרי בחייו עדיין היתה הגזלה חוזרת בעיניה שלא היה שם אלא יאוש. ולמאן דאמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי מיירי כגון שהניח לפניהם ואכלוה לאחר מותו ולא הניח אתריות נכסים ואינם חייבים לשלם כיון שהם לא גזלוה ואכלוה אחר יאוש דקיימא לן גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה הא נתיאשו לא. עליות.