Bava Batra 15b

אימא כמשעה שנכנסו כו' מאתים ועשר דכתיב (איוב מ״ב:י׳) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה אף שנותיו הוכפלו דכתיב ויחי איוב אחר זאת מאה וארבעים שנה למדנו שהיה בן שבעים כשבאו יסורין עליו הרי מאתים ועשר ולעולם מעולי גולה היה:

נתנבאו לאומות העולם אלמא נכרי היה:

אליהוא על כרחך מדייחסיה קרא בשמו [ושם אביו] ושם משפחתו ישראל הוה ואית דאמרי ממשפחת רם היה היינו אברהם:

שכולו הבל הטובים שבהן לא היו כלום כדאמרינן לקמן שהנשפט היה לו פתחון פה לשפוט את שופטו ומוכיחו:

בימי מלכות שבא היה ובא גדוד מכשדים עליו:

וחכ"א בימי מלכות כשדים בימי נבוכדנצר היה ובא גם משבא גדוד עליו:

וכולהו הני תנאי כו' מסקנא דתירוצא הוא דתריץ לעיל תנאי היא ההוא מתניתא דלעיל ס"ל עובד כוכבים הוה והני תנאי דהך מתניתא כולהו סבירא להו דישראל הוה בר מיש אומרים דאמרי בימי יעקב הוה:

והא אמר מר בפ"ק דברכות (דף ז.):

אימא כמשעה שנכנסו ישראל למצרים‎—I say; like from the time when the בנ"י entered מצרים O VERVIEW The גמרא explains (according to those who maintain that איוב מעולי הגולה היה), that when the ברייתא states that the lifetime of איוב was from when the בנ"י entered מצרים until they left, it means (not that he lived during that period, but rather) he lived the same amount of years that the בנ"י were in מצרים (namely two hundred ten years). --------------------- תוספות asks: ואם תאמר ומאי קא משמע לן קרא כתיב ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה‎ – And if you will say; so what is the ברייתא teaching us (if its intent is merely to tell us how long איוב lived); the פסוק states ‘and Hashem gave to איוב double of everything which he had – ואיוב אחרי אותו מעשה חיה ק"מ שנה ואם כן היה בן שבעים קודם – And איוב lived one hundred forty years after that occurrence ( of his misfortune), so therefore he was seventy years old before the misfortune. We know therefore from the פסוקים that the total amount of years איוב lived was two hundred ten. תוספות answers: ויש לומר דסלקא דעתין דלא כפל אלא בעושר ויופי של בנות אבל בשנים לא: And one can say; that we may have thought that Hashem only doubled his wealth and the beauty of his daughters, but not his years. He may have lived either more or less than seventy years; therefore the ברייתא teaches us that he lived exactly seventy years before, for a total of two hundred ten years. S UMMARY We cannot assume from the פסוקים that Hashem doubled the life of איוב‎. T HINKING IT OVER תוספות asks that since איוב lived one hundred forty years afterwards (and Hashem gave him double of everything) that implies that previously he lived seventy years. Seemingly however one can argue; regarding the cattle if he previously had (for instance) five hundred cattle, and they all died, so now he is given double which is a thousand cattle (so now he has twice more than he had before). However concerning his age if we would assume that איוב previously lived seventy years then if his life would be doubled he would live (only) another seventy years. That would be considered doubling one’s life; he has the previous seventy and the current seventy (it is different than the cattle, where he does not have the previous cattle; only the current). What therefore is תוספות question?!

בלעם ואביו‎—בלעם and his father O VERVIEW The גמרא mentions בלעם and his father (בעור) as two of the seven נביאים from the אומות העולם‎. Our תוספות explains how we know that בעור was a נביא‎. ------------------------ כדאמר במגילה (דף טו, א) כל ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא: As the גמרא states in מסכת מגילה anyone whose name and father’s name appear in regards to נביאות, it is known that he is a נביא the son of a נביא‎. Therefore since the תורה writes נאם בלעם בנו בער, this proves that בעור too was a נביא‎. S UMMARY If the father of a נביא is mentioned regarding the נבואה of his son, this indicates that he too is a נביא‎. T HINKING IT OVER Why do we not count ברכאל (the father of אליהוא [בן ברכאל]) as a נביא also, since his name is mentioned in regards to the נבואה of his son אליהוא‎?

אליהוא לא מישראל הוה‎—Was not אליהוא from בני ישראל O VERVIEW The גמרא cited a ברייתא which mentions איוב (and אליהוא בן ברכאל) among those that נתנבאו לאו"ה; seemingly indicating that איוב was a נכרי‎. The גמרא responded; ‘but was אליהוא בן ברכאל (who is also mentioned) not a ישראל’! We must therefore conclude that they may have been בנ"י but they were מתנבא for או"ה. Our תוספות discusses the ramifications of this response. ---------------------- משמע דפשיטא דאליהוא בן ברכאל מישראל הוה‎ – It seems that it is obvious to our גמרא that אליהוא בן ברכאל was from בנ" י – לכך נראה דבפרק קמא דעבודה זרה (דף ג, א) דאמר – Therefore it seems that regarding the גמרא in the first פרק of מסכת ע"ז, which states – יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ויעידו בהן בישראל שקיימו כל התורה כולה‎ – בלדד השוחי and צופר הנעמתי should come and testify regarding ישראל that they observed the whole Torah entirely; in that גמרא‎ – לא גרסינן התם ואליהוא בן ברכאל – We are not גורס there, ‘and אליהוא בן ברכאל’; his name is omitted. תוספות comments on a related issue: ונראה דשמעתתא דהתם סברה כמאן דאמר איוב בימי יעקב הוה – And it seems that the גמרא there (in מס' ע"ז, which implies that בלדד וצופר were from או"ה) agrees with the one who states that איוב lived in the time of יעקב‎ – דהא אמר לקמן דממשה ואילך לא שרתה שכינה על עובדי כוכבים: for the גמרא later states that from the time of משה and onwards the שכינה did not rest on עכו"ם. S UMMARY בלדד וצופר were from או"ה and אליהוא was from ישראל‎. The גמ' in ע"ז maintains that איוב בימי יעקב היה (for there was no נביאי או"ה after משה). T HINKING IT OVER According to תוספות that איוב (and בלדד וצופר) lived בימי יעקב and so (presumably) did אליהוא; how is אליהוא from בנ"י; we do not find him mentioned anywhere in the תורה as a descendent of אברהם יצחק ויעקב‎.

ויש אומרים איוב בימי יעקב הוה‎—And some say איוב was in the days of יעקב O VERVIEW The גמרא cites various opinions as to when איוב lived. Amongst them, ר' נתן maintains that he was בימי מלכות שבא (which coincided with מלכות שלמה) and the יש אומרים say that he lived בימי יעקב‎. Our תוספות qualifies who is this ויש אומרים‎. --------------------- הני יש אומרים לאו היינו רבי נתן דהא פליגי עליה : The view of these ויש אומרים is not the view of ר"נ, for he argues with this view and maintains that איוב בימי מלכות שבא היה‎. S UMMARY The ויש אומרים here (as opposed to elsewhere) is not the view of ר' נתן‎. T HINKING IT OVER It is understood why תוספות comments elsewhere that even though it says ויש אומרים, nevertheless it does not refer to ר' נתן, because in those גמרות the ויש אומרים could have been ר' נתן‎. However, in our גמרא it is obvious that the ויש אומרים is not ר' נתן (as תוספות states), so why does תוספות need to mention it, if it is self-understood?!

בפירוש רבינו חננאל גרס כולהו תנאי ואמוראי מודו דאיוב ישראל היה‎—In the explanation of ר"ח the גירסא is, all תנאים ואמוראים agree that איוב was a ישראל O VERVIEW Our גמרא states וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה לבד מיש אומרים‎. However, the ר"ח is גורס that כולהו תנאי ואמוראי וכו'; that all the אמוראים agree that איוב מישראל הוה‎. Our תוספות takes issue with this גירסא of the ר"ח. ---------------------- ולרבינו יצחק נראה דלא גרסינן ואמוראי‎ – And the view of the ר"י is that we are not גורס the word ואמוראי (and the אמוראים) – דרבא על כרחך סבר לעיל דלאו מישראל הוה‎ – For perforce רבא previously maintained that איוב was not מישראל‎ – דקאמר לעיל הכי אמר להן משה למרגלים ישנו לאותו אדם ששנותיו כעץ כולי: Since רבא previously said; ‘this is what משה said to the מרגלים, ‘does that person still exist whose years are many like those of a tree, etc.’’. It is evident according to רבא (an אמורא) that איוב lived in ארץ כנען, and was not מישראל‎. Obviously therefore not all the אמוראים agree that איוב מישראל היה‎. S UMMARY רבא cannot maintain that איוב מישראל הוה‎. T HINKING IT OVER Why does תוספות assume that according to רבא we cannot say איוב מישראל הוה, since he (obviously) lived in ארץ כנען when the בנ"י were במדבר‎? Perhaps he was a descendant of the שבט אפרים who were דוחק את הקץ and left מצרים earlier and איוב managed to settle in ארץ כנען‎?

דור ששופט את שופטיו‎—A generation that judged its judges O VERVIEW The גמרא explains the פסוק of ויהי בימי שפוט השופטים to mean that the judges (leaders) of בנ"י needed to be judged and admonished, for their conduct was lacking. תוספות challenges this interpretation. -------------------- תוספות asks: תימה לרבינו יצחק דאמר (בפ"ק) דתמורה (דף טו, ב) – The ר"י finds this statement astounding; for the גמרא states in the [second] פרק of מסכת תמורה‎ – כל האשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר לא היה בהם שום דופי: All the אשכולות that arose for ישראל from the days of משה until יוסף בן יועזר passed on, had no blemish in them. How can we therefore state that the שופטים (who lived much before יוסף בן יועזר) did not act properly, since לא היה בהם שום דופי‎?! Our תוספות does not answer this question. S UMMARY תוספות cannot reconcile the concept of שופט את שופטיו with לא היה בהם שום דופי‎. T HINKING IT OVER Why does not תוספות differentiate between the מקבלי התורה (including the זקנים, נביאים and אנשי כנה"ג) that אין בהם דופי, and the שופטים that were before בנין הבית who were known to lack perfection (and therefore שופט את שופטיו)?!

בד"ה בלעם כו' כל ששמו ושם אביו בנביאות כו' עכ"ל ק"ק דא"כ ברכאל נמי נביא היה ואמאי לא קחשיב בברייתא הכא ח' נביאים ולמאי דמסיק אליהו בן ברכאל מישראל הוה ניחא קצת דאפשר דברכאל עיקר נבואתו לישראל הוה וק"ל:

חָסִיד הָיָה בְּעַכּוּ"ם וְאִיּוֹב שְׁמוֹ, וְלֹא בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא כְּדֵי לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ. הֵבִיא עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִסּוּרִין, הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, כָּפַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא. הדבר הזה יפלא איך ישוו דברי המאמר הזה עם פסוק מפורש ביחזקאל: וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דָּנִיאֵל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם הֳ' אֱלֹקִים (יחזקאל יד, יד) הרי מונה הכתוב את איוב עם נח ודניאל שהיו צדיקים גמורים ונוחלי עולם הבא וגם זוכר אותו אחר פטירתו? ודוחק לומר תרי איוב הוו וקרא דיחזקאל לאו על איוב זה הנזכר בכתובים קאי כי כיון דנקיט ליה בסתמא מן הסתם נראה דעל איוב זה קאי. ונראה לי בס"ד דאיוב אף על פי שנתגלגל בו תרח עם כל זה מוכרח דהיה לו נפש של עצמו מלבד זו הנפש דתרח המתגלגלת בו כי זה כלל גדול דכייל רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים שאין שום נפש מתגלגלת לבדה כמו שהיא אלא מוכרח שתבא עמה נפש אחרת חדשה שאינה מגולגלת מכבר. ולפי זה מה שאמר תנא דברייתא כאן חָסִיד הָיָה בְּעַכּוּ"ם קאי על נפש תרח שהיה תחלתו עכו"ם ועתה בגלגולה באיוב נעשה חסיד ואמר וְאִיּוֹב שְׁמוֹ רצונו לומר דוק בשמיה ותדע מי הוא זה שנקרא אִיּוֹב אותיות 'וי אב' רצונו לומר תרח שהיה אב בזמן שהיה הוא וי לעולם שהיה עובד צלמים וחוטא ומחטיא וְלֹא בָּא לָעוֹלָם הזה שנית בגלגול אֶלָּא כְּדֵי לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ רצונו לומר שיתוקן ויזכה אז לקבלת שכר במקומו ובזמנו שהוא בעולם הבא וְהֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין כדי לתקנו ואז יקבל שכרו בעולם הבא וְהִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף ולא הועילו היסורין שלו שיהיה מקבל שכרו בעולם הבא ששם מקום וזמן של השכר לכך כָּפַל לוֹ שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה אחר היסורין כְּדֵי לְטָרְדוֹ מקבלת השכר בָּעוֹלָם הַבָּא. וכל דברי תנא דידן קאי על נפש תרח שמצידה עשה איוב חירוף וגידוף אבל קרא דיחזקאל הנביא ע"ה קאי על נפש העיקרית של איוב כי גוף זה של איוב הגם דנתגלגלה בו נפש תרח היה בו עוד נפש חדשה אחרת שלו ונפש זו לקחה חלק בכל המצות שעשה בעולם הזה בגוף זה ולא היה החירוף וגידוף מצד הנפש הזאת ועליה נאמר בו (איוב א, ח) אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרָע, ונפש זו הלכה לגן עדן והיא מנוחלי עולם הבא ומצידה מנה הכתוב את איוב עם נח ודניאל.

אָמַר לוֹ טֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, אָמַר לוֹ: טֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ. צריך להבין הן אמת קֵיסָם וְקוֹרָה הם משל על עון קטן ועון גדול אבל איך יתכן דזה המוכיח ימצא בו עון גדול והוא מוכיח אחרים בעון קטן דאם הוא רשע כל כך איך נעשה מוכיח? ועוד צריך להבין למה תלה הקורה בין העיניים ומה כונת המאמר שתפס בזה שינים ובזה העינים? ונראה לי בס"ד מעשה של עבירה ממש קורא אותה בשם קוֹרָה שהיא גדולה כגון מעשה של זנות ששכב עם אשת איש וכיוצא אך דבר מכוער שאין בו מעשה עבירה ממש אלא הוא חשד של עבירה שזה עשה דבר מכוער דהרואהו חושד אותו שיש בידו מעשה ממש של עבירה וכגון שרואה אותו עושה שחוק וקלות ראש עם אשת איש דודאי דבר זה מביאו לידי חשד שבזה נחשד שהוא עושה עבירה במעשה ממש ולכן כל דבר מכוער שהוא חשד דוקא נקרא קֵיסָם. ובודאי עבירה במעשה ממש הנקראת בשם קוֹרָה אין נראות לעיני בני אדם כי אלו המנאפים במחשך מעשיהם אך שחוק וקלות ראש שהוא דבר חשד של עבירה יש עושין זה לפני בני אדם ולא אכפת להם. והנה ענין זה של חשד שנקרא בשם קֵיסָם ידמה לאדם שאכל בביתו ויצא לשוק ולא קנח ורחץ פיו דנשאר רושם ניכר בין השינים דהרואהו יבין מדעתו מחמת הרושם שזה אכל אף על פי שלא ראהו שאכל מה שאין כן האוכל ורוחץ פיו שלא ישאר רושם בין השינים זה לא נודע מאכילתו כלל ועיקר וכמו שאמר הכתוב אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן (משלי ל, כ) ולכן דבר מכוער שהוא ענין חשד דוקא הנקרא בשם קֵיסָם וידמה לרושם הנמצא בן השינים שהוא מורה ומוכיח על אדם זה שאכל אף על פי שלא אכל בפני שום אדם. ועל כן זה המוכיח כשרואה אצל בני אדם דבר מכוער שהוא אינו מעשה עבירה ממש אלא הוא דבר חשד של עבירה הנקרא בשם קיסם אומר להם טֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ רצונו לומר לא תעשו דבר מכוער שמכונה בשם קיסם שהוא מוכיח על האדם על מעשה עבירה ממש כמו רושם הנשאר בין השינים שמוכיח על אכילה ממש שאכל אותו אדם. ואז ההמוני יאמר לזה המוכיח: אתה מוכיח אותי על דבר קטן שהוא נחשב קיסם שאינו מעשה עבירה ממש אלא הוא דבר שיהיה ממנו חשד של עבירה הנה אני מוכיח אותך על אשר אתה רואה בעיניך קורה אצל העשירים שאתה רואה שהם עושין מעשה ממש של עבירה ואינו חשד בעלמא הנקרא קיסם ואין אתה מוכיח אותם כי חנוף תחניף להם! ולזה אמר טֹל קוֹרָה מאחרים אשר אתה רואה אותה אצלם מִבֵּין עֵינֶיךָ. וכן נמי זה המוכיח יוכיח להמונים 'כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים' הם ישיבו לו אתה רואה אצל אחרים 'סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם' (ישעיה א, כב) ואתה שותק ואינך מוכיח אותם. ובזה ניחא לתרץ דקדוק אחר מאי דסמיך תלמודא מאמר זה דְּטֹל קֵיסָם וְטֹל קוֹרָה למאמר דּוֹרוֹ שֶׁל אִיּוֹב שָׁטוּף בְּזִמָּה הָיָה דיליף ענין זה של דור איוב ממה שנאמר כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם (איוב כז, יב) שהוא מוכיח את דורו על אשר מסתכלים בנשים דענין זה אינו מעשה ממש של עבירה אלא הוא דבר חשד של עבירה שזה הוא ענין טול קיסם שהיא ענין דבר מכוער שמביא האדם לידי חשד על מעשה עבירה.

מַאי "וְסָר מֵרָע"? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר שְׁמוּאֵל אִיּוֹב, וַתְּרָן בְּמָמוֹנוֹ הָיָה, מִנְהֲגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם נוֹתֵן חֲצִי פְּרוּטָה לְחֶנְוָנִי, וְאִיּוֹב וִתְּרָהּ מִשֶּׁלּוֹ (איוב א, ח). פירוש אין דרך מצוי כל כך מטבע שהיא חצי פרוטה ולכן אם קנה האדם דבר מחנוני שלפי המשקל והמנין של אותו דבר צריך לשלם לו חצי פרוטה כגון שקנה מאה אגוזים וחצי כל אגוז בפרוטה דצריך לשלם לו אחרי זה מאה פרוטות וחצי הנה זה אחר שלקח בידו המאה אגוזים וחצי לא ישלם לו אחרי זה אלא רק מאה פרוטות כי יאמר לו מהיכן אביא לך חצי פרוטה אין זה חשוב ממון ואם תרצה תן לי חצי פרוטה ואתן לך פרוטה וזה החנווני אינו מצוי לו חצי פרוטה על כן זה יאכל חצי פרוטה מן החנווני מאחר שכבר לקח המאה אגוזים וחצי ועתה בא מי שהכסף בידו ידו על העליונה. אבל איוב אם חייב לחנווני חצי פרוטה ואין לו חצי פרוטה לשלם יתן לו פרוטה שלימה וימחול לו החצי ולזה אמר מִנְהֲגוֹ שֶׁל עוֹלָם אָדָם נוֹתֵן חֲצִי פְּרוּטָה לְחֶנְוָנִי? בלשון בתמיה קאמר, וכי אדם דרכו להיות קפיד למצוא חצי פרוטה כדי לתת אותה לחנווני? אלא הוא אוכל אותה על החנווני כי יאמר אין זה חשיב ממון ומהיכן אביא לך חצי פרוטה? אבל אִיּוֹב אף על פי שלא היה מצוי חצי פרוטה אצלו אינו אוכל אותה מן החנווני אלא מְוַתֵּר מִשֶּׁלּוֹ שיתן לו פרוטה שלימה ומוחל לו החצי. ובזה ניחא דנקיט חֶנְוָנִי ולא נקיט פּוֹעֵל כי בפועל לא ימצא ששוכרו בכך וכך מעות וחצי פרוטה אבל חנוני שמוכר פירות במנין ימצא זה כמו אופן שכתבנו וכיוצא בו.

מַאי "מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ"? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כָּל הַנּוֹטֵל פְּרוּטָה מֵאִיּוֹב מִתְבָּרֵךְ (איוב א, י). נראה לי בס"ד איוב היה לו מדה טובה במחשבה שבמוחו ובכונה אשר בלבו ובדבור שבפיו וג' פעמים מִדָּה טוֹבָה [71×3=213] עולה רי"ג ועם מספר יַד העושה מתן הצדקה במדה טובה עולה מספר בְּרָכָה [14+213=227] ולזה אמר 'מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ' שֶׁכָּל הַנּוֹטֵל פְּרוּטָה מִמֶּנּוּ מִתְבָּרֵךְ. ברם הרי"ף ז"ל הקשה מנא ליה לפרש דקאי על אחרים שיתברכו ממנו ודילמא קאי עליה שיתברכו מעשה ידיו כדכתיב (דברים יד, כט) לְמַעַן יְבָרֶכְךָ הֳ' בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ? ונראה לי בס"ד כיון דהכתוב מספר בטובת עצמו באומרו (איוב א, י) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד־בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ מִסָּבִיב, הוה ליה למימר ' וּ מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ' בתוספת וא"ו להוסיף על דברים ההם שדבר בטובת עצמו על כן משמע דזו מילתא אחריתי היא דמדבר בטובת אחרים.

גָּדוֹל הֲנֶאֱמַר בְּאִיּוֹב מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם, דְּאִלּוּ בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: (בראשית כב, יב) "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה". וְאִלּוּ בְּאִיּוֹב כְּתִיב: (איוב א, ח) "אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵר ָע ". הקשה מהרש"א ז"ל אמאי לא הביא קרא דריש הפרשה דכתיב (איוב א, א) וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרָע? ונראה לי בס"ד הכא כתיב (איוב א, ח) 'כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ' וזה רבותא טפי אבל התם אפשר דהיה כמוהו בארץ.

מְלַמֵּד שֶׁהִטְעִימוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא (איוב א, יד). קשה למה רמז הכתוב דבר זה תוך בשורה רעה ולא נקיט לה עם דברים שדבר בטובתו דכתיב (איוב א, י) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד־בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ מִסָּבִיב וכו'? ונראה לי נקיט דבר זה עם פרענות שלו ללמדך הטעם שלא הגינו מעשיו הטובים לדחות הפרענות מעליו ולהצילו מיד השטן ולכן נקיט לדבר זה שֶׁהִטְעִימוֹ מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא עם דברים דפרענות דידיה לומר כיון דראה איוב שהטעימו מעין עולם הבא הוה ליה למיחש פן יאכל עולמו בחייו והיה לו לבקש מהקדוש ברוך הוא שלא יטעימנו בזאת וכיון דלא בקש נמצא ערב לו דבר זה לאכול עולמו בחייו ואז ממילא איבד בזה שכר מצותיו ומעשיו בטובות אלו שקבלם בתורת שכר ונמצא לא נשאר בידו שכר מצות שיגינו עליו לדחות הפרענות ואז באו עליו אותם הפרענות.