Commentary page

Bava Batra 142b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 142b

Bava Batra 142b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 285 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

דהוא מיית ברישא והיינו טעמא כדאמר בפ"ק דערכין (דף ז.) דאיידי דזוטרא חיותיה עיילא ליה טיפתא דמלאך המות ומחתכא ליה לסימנין והא דאמר בפרק בהמה המקשה (חולין דף עד.) השוחט הבהמה ומצא בה בן תשעה חי כו' היינו דוקא כששחטה או הרגה שאז היא מתה תחלה כדאמרי' בפ"ק דערכין (דף ז. ושם) והא דאמר בהשוחט (חולין דף לח:) דמתה אמו והדר ילדתה היינו מתה על ידי אדם אי נמי על ידי מלאך המות וכגון שנעקר הולד לצאת דאז אין הולד מת כדמשמע בפ"ק דערכין (דף ז. ושם) וא"ת כיון דבהריגה או נעקר לצאת היא מייתא ברישא ולא הולד א"כ אמאי נקט בן יום אחד עובר נמי נוחל ומנחיל וי"ל דבן יום אחד פסיקא ליה אבל בעובר לא פסיקא ליה למיתני נוחל ומנחיל:

ופרכס תלתא פרכוסי ואית דגרס עד תלתא פרסי פירוש מהלך שלש פרסאות:

בכור שנולד אחר מיתת האב אין נוטל בחלק בכורה מאי טעמא יכיר בעינן. קשה לר"י דאמאי לא מפיק ליה מוילדו לו דלעיל דבפ' יש בכור (בכורות דף מז: ושם ד"ה וילדו) דריש ליה נמי גבי בכור דדריש מיניה בכור שיצא דרך דופן אין נוטל בחלק בכורה ויש לומר אי לא דידעינן בכור מקרא אחרינא לא הוה מוקי האי קרא בפשוט אלא בבכור וכן בפ' יש נוחלין (לעיל בבא בתרא דף קכז.) דמפיק מוילדו לו בנים דטומטום אין ממעט בחלק בכורה ומוהיה הבן הבכור מפיק דבכור טומטום אין נוטל פי שנים התם נמי אי לאו דידעינן בכור מקרא אחרינא לא הוה מוקמי קרא דוילדו לו בנים בפשוט אלא בבכור והשתא אתי שפיר דלא תקשי אמאי לא נימא דיוצא דופן אינו ממעט בחלק בכורה מוילדו לו כדממעטינן בבכורות מיניה דאין בכור יוצא דופן נוטל פי שנים אלא ודאי כל כמה דליכא תרי קראי לא מוקמי אלא אברור ולא אפשוט:

והלכתא המזכה לעובר לא קנה פירש ריב"ם דבירושה הבאה מאיליה יכול להיות דהלכה כר' יוסי דאמרינן בפרק אלמנה (יבמות דף סז. ושם ד"ה אוכלין) דהודו לו חכמים לרבי יוסי דמסתבר טעמיה אף על פי שלא חזרו בהם נראה דהלכתא כוותיה כיון דמסתבר טעמיה:

Tosafot on Bava Batra 142b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

מאי טעמא יכיר אמר רחמנא הא דנסיב בבן שנולד לאחר מיתה אינו ממעט בחלק בכורה משום דכתיב וילדו לו בנים, ובבכור שנולד לאחר מיתת אביו משום דכתיב יכיר, אפשר דלא נפקא מיניה מידי, דהכא והכא שנולד דלאחר מיתת אביו קאמר, אלא משום דלגבי בנים כתב וילדו ולגבי בכור כתב יכיר נקטה הכי. אבל הראב"ד ז"ל כתב משם רש"י ז"ל דנפקא מינה כשהאב גוסס, דאילו בן פשוט כל שנולד בחיי האב ממעט, אבל בכור בעי שנולד בשעה שהוא יכול להכירו, ויצא נולד כשהוא גוסס. ולפי פירוש זה לאחר מיתת אביו לאו דוקא, אלא משום דלגבי בן פשוט דוקא לאחר שמת נקט נמי ההוא לישנא גבי בכור ולאו דוקא, וגוסס הוי ליה מת, לפי שרוב גוססין למיתה. כנ"ל ליישב לפי דברי רש"י ז"ל.

כואם תאמר משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בניו ונראה דלרבי יוחנן טפי עדיף מזכה לעובר דידיה מירושה הבאה מאליה, הפך מסברת אביי דאמר למעלה ירושה הבאה מאליה שאני, דאלו בההיא לא קיימא לן כרבי יוסי דאמר העובר פוסל, והכא קנה. וטעמא משום דיש (מת) [דעת אחרת] הקרובה לו מקנה אותו.

והלכתא המזכה לעובר לא קנה יש לפרש דדוגמא לעובר בעלמא, אבל לעובר דידיה קני, שלא לחלוק על דברי רבי יוחנן דאמר אם תאמר משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו.

Rashba on Bava Batra 142b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים ולא עוד אלא שאינו ממעט בחלק בכורה ולא שאין לעובר זכייה אלא שאף בנולד אנו אומרים כן מטעם ילדה לו וכבר ביארנוה בפרק יש נוחלין:

המזכה לעובר העתיד ר"ל שלא נתעברה עדין והוא מקנה נכסים לבנים שתלד לו הואיל ולא נתעברה בשעה ההקנאה אפילו בשלו לא קנה ואין טענה ממזון בנות וכתבת בנין דכרין שתנאי בית דין הם ואם אמר לאחד הריני מקנה נכסי לבנים שתלד לי אשתי הוי את כאחד מהם אינו כלום מעשה באחד שנשא אשה וכתב לה להיות כל נכסיו לבנים שיהו לו ממנה והיה לו בן מאשה אחרת וקבל עליו והקנהו להיות כאחד מהם וכבר נולדו לו בנים ואח"כ מת האב והיה הבן הגדול טוען שמתנת אלו שנולדו אח"כ אינה כלום ומתנתו קיימת והגע עצמך שנולדו שנים נוטל הוא מעכשו לדעתו שליש הנכסים ואח"כ יחזור ויחלוק עמהם והוא ענין אית חלק לטליא במקום בניא וגמרו את הדין שכמו שמתנת הנולדים לאחר מכן אינה כלום כך זאת שנתלית בהם לומר קני כהם אינה כלום וחולקין מעיקרן בשוה שאין הדבר אלא כמי שמקנה נכסיו לחמור ואמר לאחר קנה כחמור זה שאין זה כלום ואע"פ שבתטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כבר ביארנו הטעם בפרק יש נוחלין ומ"מ אם לא תלה מתנתו בהם אלא שצירפו עמהם ולומר אתה והולדות שיהו לי מאשה זו תקנו כל נכסי קנה הוא חלקו ומחשבין את הבנים ואם היו לו שני בנים מזו השניה נוטל שליש הנכסים ואח"כ חולק עמהם ואם אמר אתה ואחד מהם קנה הוא מחצה וחולק במחצה האחר והוא שאמרו את וחמור קנה מחצה וכן פסקו גדולי הפוסקים והמחברים ומ"מ יש פוסקים באת וחמור שלא קנה כלום ומביאים ראיה מסוגית שתי אחיות האמורה למטה:

Meiri on Bava Batra 142b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Shita Mekubetzet

מר בריה דרב יוסף אמר הא דקתני בן יום אחד נוחל ומנחיל ושמעת מינה דוקא בן יום אחד אבל עובר לא לענין למעוטי בחלק בכורה הוא. כלומר בן יום אחד יש לו חלק בנכסי אביו וממעט בחלק בכורה שאם היו האחים שלשה (והוא) אף על פי שכבר מת לו זה התינוק אין אנו רואים אותו כאילו לא היה בעולם כדי שנחלוק הנכסים ארבעה חלקים ויטול הבכור שני חלקים ושני אחים שני חלקים אלא רואים אותו כאלו הוא עדיין קיים כו' ועל זה אמר התנא תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל כלומר נוחל חלק עם אחיו ומנחיל אותו להם כולם בשוה עם הפשוט ולהכי תנא בן יום אחד אינו עובר לא משום דעובר אינו ממעט בחלק בכורה מאי טעמא וילדו לו אמר רחמנא אלמא הבנים הממעטים בחלק בכורה בעינן שיהיו ילודים והאי עובר כיון דמית מקמי דמתיליד אינו ממעט בחלק בכורה ולענין זה הוא שממעט התנא העובר אבל בעלמא היכא דליכא בכור קני הירושה. ואמר מר בריה דרב יוסף בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה. פירוש קאמר ברישא עובר שאינו ממעט בחלק בכורה דמשמע עובר שמת כשהוא עובר ולא יצא לאויר העולם. וקיימא לן השתא דאפילו נולד נמי ויצא לאויר העולם וקרינא ביה וילדו כיון דלאחר מיתת האב נולד אינו ממעט בחלק בכורה דבעינן וילדו לו דמשמע לידה לאב כלומר לידת הבן בשעה שקיים האב שנמצאת לאביו לידתו הויא לידה.

אמר מר בריה דרב יוסף בכור שנולד לאחר מיתת האב כגון שהיה לו ארבע או חמש נשים ומת והניחם מעוברות וקדמה אחת מהם וילדה כו'. והלכתא כהני תלת לישני דאמר מר בריה דרב יוסף שהעובר אינו ממעט בחלק בכורה ושאפילו נולד לאחר מיתת האב איננו ממעט והבכור שנולד לאחר מיתת האב אינו נוטל פי שנים.

והלכתא המזכה לעובר לא קנה ומסתברא דדוקא אחר אבל בנו קנה כדאמרינן. אם תאמר משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ולענין אחר לא תימא הני מילי בהקנאה הוא דלא קנה אבל בירושה כיון דבאה מאליה קנה דאפילו בירושה נמי לא קנה עד שיצא לאויר העולם דהא רבא פליג עליה דאביי בהכי וקיימא לן כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. ואם תפרש דרבא לא פליג עליה דאביי בירושה הבאה מאליה אלא שנוייא בעלמא הוא דקא משני. הא ליכא למימר הכי דכיון דמתניתין דתנן העובר פוסל ואינו מאכיל דשמע מינה דעובר קנה בירושה רבי יוסי היא ורבנן פליגי עליה דאמרינן בפרק אלמנה לכהן גדול אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי יוסי אבל חכמים אומרים יש לו אחים אוכלים בשביל כו' ממילא שמעת דלית הלכתא כוותיה אלא כרבנן חדא דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים והא דאמרינן הלכה כרבי יוסי דנמוקו עמו הא אמרינן עלה במה דברים אמורים כשחולק עליו יחיד אבל נחלקו עליו רבים הלכה כרבים. ועוד דהא תנן בפרק יוצא דופן תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה ואמרינן עלה בגמרא הא עובר לא ואוקימנא התם בעובר במעי גרושה ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר קנה דשמע מינה דלית הלכתא כרבי יוסי אלא דעובר לא קנה ואפילו בירושה עד שיולד. וקשיא לן כדאקשינן מהאי דתניא תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל בן יום אחד אין עובר לא אמאי אצטרכינן למימר עלה מאי טעמא דהוא מיית ברישא דמשמע הא אילו מתה היא ברישא נוחל ומנחיל והא דאמרינן דעובר לא קני ומר בריה דרב יוסף נמי דאוקמה לומר שממעט בחלק בכורה ודוקא תינוק אבל עובר לא אמאי איצטריך למימר עלה מאי טעמא וילדו אמר רחמנא דשמע מינה דלענין חלק בכורה בלחוד הוא דאינו ממעט משום דכתיב וילדו הא מקנה בירושה קנה כשאר והא תנן דעובר לא קנה כלל עד שיולד. ואם תשיב דהא דרב ששת ומר בריה דרב יוסף אליבא דרבי יוסי קאמר והכי קאמר דאפילו לרבי יוסי נמי דאמר עובר קונה. יש להשיב הא ליכא למימר הכי דהא אמרינן הלכתא כהני תלת לישני דמר בריה דרב יוסף ואמאי אצטריך למפסק הלכתא כוותיה בענין עובר דאינו ממעט בחלק בכורה. ועוד דהאי מתניתין דקתני תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה רישא דאידך דנוחל ומנחיל הוא וכיון דאוקימנא לרישא דמתניתין דקתני תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה דשמע מינה הא עובר לא בעובר במעי גרושה ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר קני היכי מצו הני אמוראי דאינון רב ששת ומר בריה דרב יוסף לפרושי סיפא אליבא דרבי יוסי רישא רבנן וסיפא רבי יוסי. וליכא למימר דאליבא דתרווייהו הוא דמפרשי לה דהא מדאמר רב ששת טעמא משום דאיהו מת ברישא דשמע מינה הא אילו מיתא היא ברישא עובר קני ומדקא יהיב נמי בריה דרב יוסף טעמא דכתיב וילדו מכלל דאליבא דרבי יוסי קאמרי. ואיתחזי לן בפירוקא דהאי קושיא דהאי דאמרי רבנן עובר לא קני עד שיולד הני מילי בעובר חי דאתי לכלל לידה ודיקא נמי מדאמר עד שיולד דאלמא בעובר חי דאתי לכלל לידה הוא דקאמרי לא קנה עד שיוולד ויצא לאויר העולם אבל לעולם עובר שמת במעי אמו כיון שמת ונתברר שאינו עומד להולד ולצאת לאויר העולם איגלאי מילתא למפרע דמשעה שנוצר ונכנסה בו נשמה ונעשה אדם קנה חלקו בירושה שהרי אין עומד ללידה כדי שיתלה הדבר וכיון דבעובר שמת במעי אמו מודו רבנן דקנו מה יהיב טעמא משום דכתיב וילדו הא לשאר מילי דלא כתיב וילדו מכיון שמת במעי אמו איגלאי מילתא למפרע דקנה ואפילו לרבנן הדין כן, הכי הוא מאי דאסתבר לן בפירוקא דהאי קושיא. ומסתברא דהשתא דאתינן להכי הא דאמרינן לעיל דרבא פליג עליה דאביי בירושה הבאה מאליה לא מפלג פליג עליה אלא שינוייא אחרינא בעלמא הוא אבל לענין מקנה עובדא דההוא גר ששמעו בו שמת אפילו רבא נמי מודה דקני כדאביי דאמר ירושה הבאה מאליה שאני דהא מית ליה העובר במעי אמו כדקתני או שהפילה אשתו וכיון דמית ליה ואינו עומד ליוולד איגלאי מילתא למפרע דמשעה שמת אביו והוא עדיין חי במעי אמו קנה בירושה הבאה מאליה לכולי עלמא ואפילו לרבנן כדברי הרא"ם ז"ל. ועיין בחידושי הרמב"ן ז"ל.

איני והא הוה עובדא ופרכס תלת פרכוסי מדפריך ליה הכי משמע דהא דאמר איהו מיית ברישא בודאי קאמר דאי בספק קאמר ומשני הכי אינו נוחל ומנחיל מספק דדילמא איהו מיית ברישא אם כן מאי פריך מהא דפרכס הא מודה דזמנין דאימא מייתא ברישא. ויש לומר דעל כרחך צריך לומר דפשיטא ליה דאי ספיקא הוי לא הוה אמרינן לדברי הכל עובר אינו נוחל ומנחיל אלא פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הוי כההיא דלקמן בפירקין דפליגי בנפל עליו הבית ועל אמו. תוספי הרא"ש ז"ל.

הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו מכאן נראה טעמא דאין מקנה (דבר) לדבר שלא בא לעולם משום דלא גמר ומקנה. תוספי הרא"ש ז"ל.

ההוא דאמר לה לאנתתיה נכסי לברי דהוו לך מינאי כלומר לבני שאת עתידה להיות לך ממני. ונראים הדברים שמתנת בריא היתה ובלשון הקנאה גמורה היתה לפי שאי אפשר לומר שמתנת שכיב מרע היתה שהרי הבנים שנתן להם נכסיו בנים שעתידה להוליד אותם ממנו הן שנמצא שלא נתעברה בהם עדיין וכיון שכן אי אפשר להעמידה בשכיב מרע אלא בבריא וקנו מידו על כך בלשון הקנאה גמורה. אמר ליה מידי בקשישותא תליא מילתא. כלומר אנן אית לן טעמא ועל דא אמר ליה רבי ירמיה טעמא מאי אמר ליה זיל לגביה דרבי אבין דאסברתה נהליה וכרכיש בה רישיה בי מדרשא כלומר קבל אותה וראה שטעם יפה הוא. הרא"ם ז"ל. מסקנא דמילתא דלא אינהו קנו ולא איהו קנה אינהו לא קנו דהא ליתנהו כלומר דאפילו עובר ליתנהו בשעת מתנה ואיהו נמי לא קני דהוו ליה קני בחמור. ואמרו כי בא מעשה והיה עובר פחות מארבעים יום והיה בדעת ה"ר אברהם אב בית דין לומר תוך ארבעים מיא בעלמא הוא כדאמרינן התם הילכך כמאן דליתיה דמי ולית ליה זכייה כלל והיו חולקים בדבר. עד כאן ממפרש לא נודע שמו.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 142b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

דְּהוּא מָיֵית בְּרֵישָׁא, וְאֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר לְהַנְחִיל לָאַחִין מִן הָאָב.

The reason is that we presume that the fetus died first, before its mother died, and the son does not inherit from his mother while in the grave, in order to bequeath the inheritance to his paternal brothers. The halakha is that if a son dies, and afterward his mother dies, the deceased son does not inherit from his mother and subsequently bequeath the inheritance to his paternal brothers, who are not related to the mother. But in other cases, where it is not his mother’s estate, a fetus inherits property.

Segment 2

לְמֵימְרָא דְּהוּא מָיֵית בְּרֵישָׁא?! וְהָא הֲוָה עוֹבָדָא, וּפַרְכֵּס תְּלָתָא פִּרְכּוּסֵי! אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: מִידֵּי דְּהָוֵה אַזְּנַב הַלְּטָאָה, שֶׁמְּפַרְכֶּסֶת.

The Gemara asks: Is this to say that it is certain that the fetus died first? But there was an incident where the mother died and the fetus made three spasmodic motions afterward. Apparently, a fetus can die after the mother. Mar bar Rav Ashi said: That incident was just as it is with the tail of the lizard, which jerks after being severed from the lizard, but it is just a spasmodic motion which does not indicate that it is still alive.

Segment 3

מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: לוֹמַר שֶׁמְּמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה. וְדַוְקָא בֶּן יוֹם אֶחָד, אֲבָל עוּבָּר – לָא. מַאי טַעְמָא? ״וְיָלְדוּ לוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא.

Mar, son of Rav Yosef, says in the name of Rava: The mishna comes to say that a one-day-old child reduces the portion of the firstborn. The firstborn is entitled to a double portion of the inheritance, and this is calculated taking into account the portion due to his dead brother. And it is in this context that specifically the portion of a one-day-old child is taken into account, but the portion of a fetus is not taken into account, even though a fetus also inherits property. What is the reason for this? The Merciful One states concerning the portion of the firstborn: “If a man has two wives, the one beloved, and the other hated, and they bore him children, both the beloved and the hated; and if the firstborn son be hers that was hated” (Deuteronomy 21:15). The term “children” excludes a fetus.

Segment 4

דְּאָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: בֵּן שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו – אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה. מַאי טַעְמָא? ״וְיָלְדוּ לוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא לֵיכָּא.

This is similar to another halakha , as Mar, son of Rav Yosef, says in the name of Rava: A son who was born after his father’s death does not reduce the firstborn’s portion. What is the reason for this? The Merciful One states in the Torah: “And they bore him children,” and this term “children” does not apply to a fetus.

Segment 5

בְּסוּרָא – מַתְנוּ הָכִי. בְּפוּמְבְּדִיתָא – מַתְנוּ הָכִי: אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו – אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. מַאי טַעְמָא? ״יַכִּיר״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא לֵיתָא דְּיַכִּיר. וְהִלְכְתָא כְּכׇל הָנֵי לִישָּׁנֵי דְּאָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא.

The Gemara notes: In Sura they taught Mar’s statement that way, but in Pumbedita they taught it this way: Mar, son of Rav Yosef, says in the name of Rava: A firstborn who was born after his father’s death does not receive a double portion. What is the reason for this? The Merciful One states in the Torah: “But he shall acknowledge the firstborn, the son of the hated, by giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17), and in this case the father is not there that he can acknowledge him. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with all these versions of that which Mar, son of Rav Yosef, says in the name of Rava. Accordingly, a one-day-old child reduces the portion of the firstborn, a son born after his father’s death does not reduce the firstborn’s portion, and a firstborn born after his father’s death does not receive a double portion.

Segment 6

אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר – לֹא קָנָה. וְאִם תֹּאמַר: מִשְׁנָתֵינוּ! הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ.

§ Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to one who transfers ownership of an item to a fetus, the fetus does not acquire the item. And if you say that the statement of our mishna (140b), with regard to one who gives a gift to his unborn child, indicates that an item can be transferred to a fetus, the circumstances there are unique. Since the disposition of a person is to be inclined toward his son, the Sages validated such a transfer, but one cannot transfer an item to the unborn child of another.

Segment 7

אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: פּוֹק אַיְיתִי לִי בֵּי עַשְׂרָה, וְאֵימַר לָךְ בְּאַפַּיְיהוּ: הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר קָנָה. וְהִלְכְתָא: הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר לֹא קָנָה.

Shmuel said to Rav Ḥana of Baghdad: Go out and bring me an assembly of ten men, and I will say a halakha to you in their presence, so that it will be well publicized. The halakha was: With regard to one who transfers ownership of an item to a fetus, the fetus acquires the item. The Gemara concludes: And the halakha is that with regard to one who transfers ownership of an item to a fetus, the fetus does not acquire the item.

Segment 8

הָהוּא דַּאֲמַר לִדְבֵיתְהוּ: ״נִכְסַי לִבְנֵי דְּיִהְווּ לִי מִינִּיךְ״. אֲתָא בְּרֵיהּ קַשִּׁישָׁא, אֲמַר לֵיהּ: ״הַהוּא גַּבְרָא מַאי תֶּיהְוֵי עֲלֵיהּ?״ אָמַר לֵיהּ: ״זִיל קְנִי כְּחַד מִבְּרָא״. הָנָךְ – וַדַּאי לָא קָנוּ, דְּאַכַּתִּי לֵיתַנְהוּ.

§ The Gemara relates: There was a certain man who said to his wife, before she conceived: My property is given to the sons that I will have from you. His older son from a previous marriage came and said to him: That man, i.e., me, what will become of him, i.e., will I receive nothing? He said to his son: Go and acquire a portion like one of the sons who will be born, i.e., you will receive a share as well. The Gemara comments: Those sons who were not yet born certainly did not acquire the property, and do not receive more than their share as heirs, as they are not yet in existence.

Segment 9

הַאי – אִית חוּלָק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא, אוֹ לֵית לֵיהּ חוּלָק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא? רַבִּי אָבִין וְרַבִּי מְיָישָׁא וְרַבִּי יִרְמְיָה דְּאָמְרִי: אִית חוּלָק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא. רַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפִּי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא דְּאָמְרִי: לֵית חוּלָק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא.

The Gemara asks: With regard to this son, does the young man [ letalya ] receive an additional share of the inheritance in a case where there are other sons from the second wife, since his father gave him an additional share, or does the young man not receive an additional share of the inheritance where there are other sons? There are Rabbi Avin, and Rabbi Meyasha, and Rabbi Yirmeya, who all say: The young man does receive an additional share of the inheritance where there are other sons. And there are Rabbi Abbahu, and Rabbi Ḥanina bar Pappi, and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, who all say: The young man does not receive an additional share of the inheritance where there are other sons.

Segment 10

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֲבָהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה: הִלְכְתָא כְּווֹתַן, אוֹ הִלְכְתָא כְּוָתַיְיכוּ? אֲמַר לֵיהּ: פְּשִׁיטָא דְּהִלְכְתָא כְּווֹתַן – דְּקַשִּׁישְׁנָא מִינַּיְיכוּ, וְלָאו הִלְכְתָא כְּווֹתַיְיכוּ – דְּדַרְדְּקֵי אַתּוּן. אֲמַר לֵיהּ: מִידֵּי בְּקַשִּׁישׁוּתָא תַּלְיָא מִילְּתָא?! בְּטַעְמָא תַּלְיָא מִילְּתָא! וְטַעְמָא מַאי? זִיל לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי אָבִין – דְּאַסְבַּרְתַּהּ נִיהֲלֵיהּ,

Rabbi Abbahu said to Rabbi Yirmeya: Is the halakha in accordance with our opinion, or is the halakha in accordance with your opinion? Rabbi Yirmeya said to Rabbi Abbahu: It is obvious that the halakha is in accordance with our opinion, as we are older than you, and the halakha is not in accordance with your opinion, as you are youngsters [ dardekei ]. Rabbi Abbahu said to Rabbi Yirmeya in reply: Does the matter depend upon age? The matter depends upon the reason behind the ruling. Rabbi Yirmeya asked him: And what is your reason? Rabbi Abbahu replied: Go to Rabbi Avin, as I explained this halakha to him,

Bava Batra 142b

Bava Batra 142b

Tosafot

Rashba

Meiri

Shita Mekubetzet

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text